לפני שני שיעורים, שיעור שעבר,
את התחום של מוקצה,
הגדרות
סוגי המוקצה.
בעזרת השם אנחנו מתקדמים.
סעיף ד',
כלי שמלאכתו להיתר
מותר לטלטלו אפילו אינו אלא לצורך הכלי שלא יישבר או ייגנב,
אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטלו.
בעברית קלה שלנו אומר לנו פה מרן,
אתה לא מזיז דברים סתם.
שבת זה לא בטלנות,
שבת זה איסוף
של קדושה.
אם יש צורך לעשות דבר מסוים,
אפילו אם זה לא משהו שאתה צריך אותו, אלא אתה לא רוצה שיתקלקל הכלי,
או אני יודע מה, יש לו ספר שנמצא בשמש.
זה כלי שמלאכתו להתר, נכון?
זה יקרו עכשיו, אבל לא צריך לקרוא עכשיו.
אבל זה בשמש.
מה יקרה אם הכלי, אם הספר נמצא בשמש?
הוא יתקפל.
מהחום, או שנמצא על גבי הרדיאטור,
שכחו אותו על ההסקה,
בסדר?
או, אני יודע מה,
איזה עוד כלים יש?
לא משנה, כוס פלסטיק נמצאת במקום חם,
שלא יתקלקל.
זה לצווח הכלי, אין לי שום שימוש בזה בשבת.
הרי אם אני אשאיר אותו שם, אז מישהו ייקח אותו.
אם זה כלי שמלאכתו לאיסור, היינו בפעם שעברה, אסור.
אבל אם זה כלי שמלאכתו להיתר,
ואין לי אפילו שום שימוש בו בשבת,
אפילו לצורכו של הכלי מותר לי להזיז אותו לאן שאני רוצה.
אבל סתם ככה בא לי עכשיו לסדר.
בא לי ליישר פה ככה, יש כמה כוסות על החלון,
בא לי עכשיו לסדר אותן. מה קרה לך? אתה לא עושה כלום בשבת ללא צורך.
אני קורא שוב את השולחן ערוך.
זה כלי שמלאכתו להיתר, מה זה כוס?
מה עושים בכוס?
מה עושים בכוס?
שתים. זה כלי שמלאכתו?
יותר. מותר סתם להזיז כוס מימי לשמאל?
למה?
קשר עולם חווה. יפה. שאיף ד'.
מה פתאום?
אין לי שום סיבה לרוקן מייבש כלים לתוך הארון, לסדר את הבית. לא מסדרים את הבית בשבת.
אוהו, עכשיו אתה מתחיל לדבר.
אני צריך עכשיו בליל שבת לשטוף כלים שיהיה לי לשבת ביום.
לסעודה השנייה ועל המייבש נמצאים כלים מיום שישי או שהשתתפתי כבר את הכלים חלק מהם ואין מקום ואני רוצה כלים נוספים לצורך שבת בסדר אז מה אני רוצה עכשיו
לצורך המקום אני מזיז את הכלים הללו
אני אומר שיהיה לי מקום ונשים כלים אחרים אז יש פה צורך ברגע זה וגם אם היו סירים מיום שישי
שסירים אמרנו זה כלים של מלאכתו לאיסור
למה?
מבשלים בהם.
השימוש העיקרי של צעירים זה בישול.
שימוש משני,
לעמוד עליהם, להביא ספר מלמעלה, ממתקים,
או לשים בהם אוכל כדי לשמור את זה ליום ראשון, לא משנה.
זה לצורך גופו.
תראה, אני מכיר...
בוא, בוא.
זה השאלות שמפריעה לאשתי בעין.
אני את העין של האישה אני אוהב,
כשהיא טובה.
אתם יודעים, לכל אדם יש
שתי עיניים.
אחת גדולה, אחת קטנה.
אני אוהב שהגדולה תהיה העין הטובה.
נכון שלכולנו יש שתי עיניים לא אותו גודל?
מה?
שתי הידיים שלך, שתי הידיים שלך. אתה יודע את זה? כולם.
שתי הידיים שלך אותו דבר.
אין סירות.
אין סימטריה.
משהו אחר. עזוב, אל תבדוק עכשיו הכול.
תוריד לי פה את הנעליים.
בסדר?
ברור.
אין.
בקיצור, עכשיו תראו.
אני לא יכולה לראות את הכלים האלה, אפילו שלא צריך אותם וזה, המדד שלי הוא כזה.
באמצע השבוע,
באמצע השבוע, מפריע לך בעין שיש כלים בקיור?
באמצע השבוע,
את לא בסביבה? עוד פעם, עכשיו עם הישרות האישית של כל אדם.
מי שלא יכולה ללכת לישון בלילה בלי שהיא רואה שהמטבח מסודר
והכל נקי ורק יש איזושהי כפית בקיור,
היא לא נרדמת, היא סיכות במזרון.
הבנתי.
בסדר, זה עונג שבנתי.
אבל אתה יודע, אנחנו,
נקרא לזה כך,
מעודנים על חשבון ההלכה.
הרבה פעמים זה קורה.
דווקא פה, עכשיו, שזה אסור, אז זה קופץ בעין.
כן, יוצא רע.
אתה מבין מאיזה מקום אני צריך לבדוק אם זה נובע? וכל אחד, באשרות שלו, אני לא קובע מי אומר מה.
לא אומר לבן אדם, אתה אומר לי נכון או לא נכון, לא.
אתה עם השירות שלך תקבע.
דוגמה, השבוע לימדתי,
מה זה שבוע? אתמול, לימדתי הלכה.
כיאר אחד או שני כיארים בבית.
כשרות.
אמרתי, דעתי,
הכי טוב, כיאר אחד.
גדול, יפה, מסודר.
אלא שכשעושים בשרי, שמים רשת בשרית,
וכשעושים חלבי, עושים רשת מגביהה קצת חלבי, כדי שלא ייגע.
מה הבעיה שם?
וכל בלבוסטר, בלבוסטר, כל אישה צעירה בבית, זה כבר לא בלבוסטר,
כל אישה צעירה בבית תגיד לה לאן לה מקבל את זה.
שהברוך הגדול בתוך דבר כזה, כשיש לך כיור אחד זה,
שאף פעם אסור שיהיו כלים בקיור.
תמיד הכל צריך להיות נקי.
הנה הוא מחייך שם, אבל למה אתה מחייך?
ראית את זה, נכון?
אתה מבין אותי?
זה בדיוק הראש.
כלים נקיים, לא הולכים לישון, לא אצל ההורים שלי, אצל... עד היום זה ככה.
אין דבר כזה כלים על השיש.
באים כשיש כלים, שוטפים אותם, שוטפים אותם, הם כבר במייבש.
כי אם אתה תשים כלים בקיאור, אתה יכול להשתמש בדברים אחרים.
אין דבר כזה.
שוטפים, שמים כלים בקיאור כששוטפים אותם.
כמובן על רשת.
מה זה מעל עצותך להיות?
מסודר.
וזו בעיה גדולה.
בדור שלנו,
זה היה גדולה להיות מאורגן, מסודר,
הולך לישון כשהבית נקי, מה?
משהו לא, אז זה בצד, בצד שמים, בקערה, לא, יש, בסדר.
זה כן.
ואז באמת זה בלגן.
ואז אישה יכולה להגיד לי, אתה יודע, אני לא מסוגלת לישון כשאני רואה ככה את זה. כן. פה אני מקבל.
עוד פעם, אני לא קובע לאדם מה לעשות,
אני קובע מהראש.
זאת אומרת, מה הגישה שלי אל הדברים?
כשמישהו בא ואומר לי, אני לא מסוגל בלי זה,
בוא נראה.
רק בשבת אתה לא מסוגל, או גם באמצע השבוע.
אם זוכרים, פעם דיברנו על העניין הזה גם בנושא של מדיח כלים.
האם מותר לשים בשבת את הכלים במדיח?
כשאני יודע שבמצעי שבת אני אפעיל את המדיח.
האם זה הכנה משבת לחול
או לא?
עוד פעם, במה זה תלוי?
מה אתה עושה באמצע השבוע?
האם באמצע השבוע הכות צלחת שאתה אוכל
בסיום אוטומטית שם במדיח,
אז בעצם המדיח מהווה מחסן,
מחסן לשימור כלים עד לשטיפתם.
אבל אם אתה, למשל, המדיח שלך משמש פעם חלבי, פעם שרי, אפשר לעשות דבר כזה.
פעם חלבי, פעם שרי. אז אתה לא שם את הכל לזה, כי אולי התמלא לי קודם חלבי, אולי... זאת אומרת, הבית נחרם.
ערימות, אתה רואה איזה ערימה יותר גדולה אתה שם.
אז מה פתאום בשבת אתה שם?
בשבת אתה מכין משבת לחול, זה ברור.
אם כל השבוע,
כל כלי, כל פעם שאוכלים, שמים את הכל במדינה, גם בשבת אפשר.
אבל אם כל פעם ממלאים ורואים מה מלא, זאת אומרת, ממלאים את הכיור, את השיש,
רואים מה יותר ואז מכניסים ושוטפים,
אז גם בשבת אתה לא יכול להכניס, כי
זה החלטה משבת לחול.
במילים אחרות, אני צריך להתנהג כמו שאני מתנהג.
ועכשיו לבחון, מבחינה הלכתית, אם זה מותר או אסור.
אני לא משבש את המחשבה שלי בשביל לפסוק הלכה.
כמה פעמים דיברנו על זה? במיליון נושאים.
ברכות. עד מעכשיו נגמור את השיעור ככה.
ברכות.
דין קדימה בברכות.
איך אוכלים?
רבותינו, קודם כל תאכלו כמו בני אדם.
קודם תהיו בני אדם, אחר כך תהיו ידתיים.
זה ברור מה אני אומר?
אל תעקם את המחשבה, כי אתה יודע שבמאכל הזה יש מורכבות,
ואולי צריך לברך אדמה, או שהכול, או מזונות, או שניהם ביחד, או אני יודע מה.
איך אוכלים, מה אוכלים? סע, תאכל. עכשיו תשאל מה לברך.
אבל קודם כל תהיה ישר דרך.
לא דתי עצבני.
אתה איתי?
זה בעיה הדבר הזה.
בעיה.
זה ללכת בדרך ישרה.
דיברנו על זה, נכון, סר?
אתה רואה,
כל מיני סיבובים, אתה מגיע לאותה נקודה עוד פעם.
אני רוצה אנשים שחושבים חשיבה חיובית, הגיונית, נורמלית,
ואז אנחנו בודקים על פי דרך ההתנהלות שלי איך או מה אני צריך לעשות.
בסדר?
קדימה.
סעיף ד' כלי שמלאכתו ליתר מוטל לטלטלו אפילו אינו לצורך הכלי שלא יישבר או ייגנב,
אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטלו.
כתבי הקודש ואוכלים מוטל לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל.
סתם אוכל מותר לי להזיז.
לא רק שלא יתקלקל. נגיד, אם נשאר לי אוכל על השולחן,
אם אני אשאיר אותו שם, זה יתקלקל, צריך לעשות אותו למקרר.
זה ברור שזה לצורך.
לצורך האוכל שלא יתקלקל. סתם, רוצה להזיז. אוכל מותר להזיז.
כתבי קודש,
מותר להזיז.
סתם ספרים,
לעשות סדר? לא.
לא.
רק אם זה לא יתקלקל?
כן.
זה עניין של קדושת שבת.
אומר הרמה, ותפילין אין לטלטלם, כי אם לצורך
התפילין, נגיד הוא נמצא בחלון, הוא מפחד שזה יתחמם.
מה קורה לתפילין שמתחמם מאוד?
יכול להיות שתתקלקל.
לכן לא משאירים תפילין אף פעם
ברכב בקיץ, כשהוא לא בחניון,
ובחורף בחניון, כי יכולה להיות הצפה,
שלא נדע מצהרות.
זה ברור,
צריך זהירות, זהירות.
כל הטלטולים האלה, אין פה רשות רבים או ציטחים?
לא, לא.
חלק תפריד.
כל מה שאנחנו מדברים בדיני מוקצה,
זה הנושא הזה של הזזה בתוך הבית.
לא דיברנו על העברה מרשות לרשות ולא דיברנו בטלטול ברשות הרבים או בכרמלית.
לא קשור לעניין בכלל.
כל דין
מוקצה
זה הזזת
חפצים בתוך הבית, באותה רשות.
בסדר?
זה הבעיה, הבעיה, השימוש בחפץ.
זה מה שאנחנו רואים, וראינו את היסודות, למה?
נכון?
כל מה שמביא המשנה ברורה בהקדמה,
בשם הרמב״ם, ואחר כך בשם הרייבת.
בסדר?
וזה תחום אחר בכלל.
זה לא עניין של הוצאה מרשות לרשות,
טלטול ברשות הרבים, זה עניין של הזזה.
טוב.
אומר הרמה ותפילין אין לטלטלם, כי אם לצורך, ושופר אסור לטלטלו,
כי אם לצורך גופו,
ומקומו.
למה שופר אסור לטלטלו?
זה דרבנן,
השמעת קול.
מה זה לצורך גופו ומקומו?
לצורך גופו.
ראיתם גרוזינים איך הם שותים?
מה?
בקרן, בשופר, ממלאים. איך הם קוראים לזה? מה זה המשקה הזה?
וודקה, צ'אצ'ט, איך הם קוראים לזה?
מה?
איך?
צ'אצ'ה, אין לי. הוא מי יודע, מי יודע.
בסדר? הם לוקחים ושותים ככה באוויר.
יש מומחים בזה, בסדר?
שותים בקרן,
זה יכול להיות דבר שמכיל נוזל, נכון?
יש חל״ן, יפה.
או לצורך מקומו, אני צריך לשבת פה, ושמו פה שופר, בסדר?
כמו כל כלי של מלאכתוה, לאיסור.
לאיסור.
ותפילין, אני לא יודע אם פה מביא את זה המשנה ברורה,
טוב, זה כנראה במקום אחר מביא,
המשנה ברורה שמי שיוצא לדרך בשבת,
יכול לקחת איתו תפילין.
למה?
סגולה לשמירה.
משנה ברורה.
אני הייתי מעוץ לקחת תפילין בכל מקרה,
כי צריך להניח תפילין.
לא היום, מחר.
התפילין מוקצה, כיוון שאסור להניח אותם שבת.
אבל אם הוא יוצא לדרך בשבת, שייקח איתו תפילין.
שמעת? המשנה ברורה אומר שאפשר.
מדין סגירה.
בסדר, יפה, יפה.
טוב,
בואו נראה משנה ברורה.
סעיף קטן כ', כן.
בבקשה,
אתה יכול ללכת עם כמה שכבות.
אדם יכול ללכת עם כמה שכבות שהוא רוצה.
על הכתף?
מדין מה?
טילטול עכשיו, אתה מדבר איתי על דין טילטול, לא דין מוקצה.
הבנתי, כי אני דיברתי על דין מוקצה.
אני נמצא בענייני מוקצה. למה מוקצה? למה בגד הוא מוקצה?
בגד הוא כלי שמלאכתו לאיתר, נכון?
סתם ככה לא מזיזים. אני רוצה עכשיו לסדר את הקולה, וסתם ככה,
לא מזיז.
אני רוצה לקחת את הבגד הזה, כי יש לו איזושהי סיבה כלשהי
לקחת את הבגד, אז מה הבעיה?
מידין מוקצה.
למה?
למה?
למה? קרא מה כתוב פה, נו.
סעיף ד', בוא, קרא.
יש לך את התשובה.
שמעתם את השאלה?
הבן שלו שכח את המעיל בבית הכנסת.
עכשיו, לא מידין טלטול, כי יש עירוב, ואתה מטלטל.
יפה.
מידין,
כלי שמלאכתו ליתר.
מה אומר השולחן ערוך? קרא.
עוד פעם, כלי שמלאכתו.
יפה.
מה זה על בני המדנה?
לא יודע, לא יודע.
לא יודע. אני לוקח את זה.
חוץ מזה, אולי הבן שלך יצטרך את המעיל בשבת בצהריים.
זה סיבה, לא?
בוודאי, זה שימוש נורמלי, הגיוני.
עוד פעם, לא להחמיר במקום שלא צריך.
בסדר?
אין שום סיבה.
מספיק שאתה חושש שאולי מישהו ייקח את המעיל הזה,
אתה יכול לקחת אותו.
רק מהצד הזה.
ומהצד הזה שאולי יצטרכו ללבוש את המעיל
היום מה השאלה בכלל?
זה שימוש סטנדרטי שלו.
אין שום שאלה שמותר.
בסדר?
יפה.
בשלב הוא אסיף קטן כ',
והוא עדין אם היה מלאכתו לאיסור ולהיתר.
גם כן לא מקצה דעתו מיניה.
וכדרה שמלאכתה הוא לבישול,
ורק לפעמים משתמשים בה למים ולפרות,
היא בכלל כלי של מלאכתו לאיסור,
אם לא שיש בה מהתבשיל.
בסדר? כמו שאמרנו, לא אומרים סתם,
ישנה ברורה.
אבל שלא לצורך כלל, היינו עם כל היום, לא יצרכנו כלל.
אבל אם יצטרך לו באותו יום והוא מטלטל לו כדי שיהיה מוכן לו בשעתו, מותר.
נהדר? יש תשובה לשאלה שלך?
הנה, מפורש.
אם בן אדם יודע שהוא לא צריך את הכלי הזה בכלל, אין לך מה להזיז.
למה אתה מזיז?
אנחנו רואים 30 שנה, למה להזיז?
נכון?
יפה.
כתבי קודש, פירוש כל הספרים שמותר לקרוא בהם, והם בשערות שובה לעניין מגילה,
מגילה, מגילת אסתר.
קוראים בשבת?
בכלל י״ד בשבת קוראים?
ואם אני רוצה עכשיו ללמוד את מגילת אסתר,
מותר לי לקחת מגילה כשרה וללמוד ממנה?
אכפת לי איפה,
בבית, בבית כנסת.
מה?
ובשבת י״ד באדר,
אסור.
כי גזרו על זה, שהיום אסור לקרוא במגילה, בסדר?
אבל בשאר שבתות, זה דיון גדול, יש בזה, לכן הוא אומר, תסתכל,
כן,
שיש שם המחלוקת,
האם מותר סתם בשבתות
במגילה כי גזרו.
טוב,
בואו נאמר ככה, בשבת שבה חל פורים וקראו בי״ג וקוראים בט״ו ביום ראשון,
בסדר, אז אז באמת אסור, אבל בשאר שבתות,
כמו כל כתבי הקודש,
אין שום סיבה?
שלא נגיד אחרת.
טוב.
כן, והאוכלים מותר לתאלם שלא לצורך כלל.
והוא עדין כוסות וקערות הצלוחיות וסכין שלא לגבי השולחן לתדירין בתשמיש.
לא אוכלה עלי הוא תורה את מוקצה כלל וכאוכלים וכתבי הקודש דם ועל כן מותרים לתתלם אפילו שלא לצורך כלל.
ויש מחמירים אפילו בכלים אלו.
בסדר?
כלים שנמצאים לגבי השולחן, דברים כאלה, כוסות,
ברור לי שבשבת השתמשו בכוסות.
אז זה שעכשיו אני לא צריך את זה, זה לא אומר שאסור לי להשתמש.
ברגע זה אני לא צריך.
אבל מה הסבירות שהשתמשו?
בסכין של פירות, בסכין של לחם, בטח תשתמש.
לא, זה סתם מתעסק, זו בעיה אחרת.
זה מה שהוא אומר, ויש מחמירים אפילו בכלים אלו.
סתם להתעסק זה סיפור אחר.
טוב?
כי אם לצורך,
היינו כדי שלא יגנבו ולא יתקלקלו בחמה וכיוצא בהם.
ועתה זה מגן עברה מחמירים וסוברים שתפילין מקלכלי של מלאכתו לאיסור.
דרי איסור להניחם בשבת.
נזכר לביסים הלמידי אלף. ועל כן אין לטלטלם, כי בצריך לגופן.
היינו כדי שישמרו מהמזיקים. הנה, ראיתם?
למה אני צריך לטלטל תפילין בשבת?
מה זה מזיקים?
מה? מזיקים.
מזיקים.
לא מחבלים. גם זה כדאי, אבל מזיקים.
זה כוחות רוחניים שליליים.
שהם מסתובבים במקומות מסוימים בעולם.
או לצורך מקומו, במקום המקום, במקום הדחק יש להקל כדייה ראשונה, כמו שכתב מסמך על המדלבי, ואורה לחיים אין שם.
כי אם,
כן, לצורך גופו ומקומו, זה לגבי השופר,
שהרי הוא מיוחד לתקיעה שהוא אסור בשבת, ועל כן מי ככלי שמלאכתו לאיסור.
ולולב אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו,
שאין עליו שם כלי כלל.
מה יש בלולב?
לא כלי, אלא מה יש בו?
רק צורך מצווה,
ולכן אסור לטלטלו בשבת בכלל.
מה אתה רוצה להשאיר לתמוך בשבת או לא? כלום.
אין להם שם כלי בכלל. זה כמו מוקצה מחמת גופו.
כשמוקצה מחמת גופו, עוד לא דיברנו הרבה, אבל מה אמרנו בהקדמה?
מוקצה מחמת גופו, אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו או מקומו.
לא עושים.
סוכות שחל בשבת,
יום טוב ראשון של סוכות שחל בשבת,
שאז מצווה מדאורייתא בכל המקומות ליטול עולב. מה עושים?
לא עושים.
למה?
חכמים קבעו.
ראש השנה שלך בשבת.
תוקעים בשופר?
לא תוקעים.
למה?
חכמים קבעו. מתי כן תוקעים?
למחרת. מי קבע שלמחרת בכלל זה ראש השנה?
מי קבע שביום... בבית בית ישראל זה ראש השנה?
חכמים.
שמת לב איזה כוח יש לחכמים?
לבטל דבר מהתורה.
ואחר כך, אה, זה רק דרבנן, זה רק דרבנן,
דרבאלק, כמו שאומרים.
דרבנן.
בסדר?
יופי.
סעיף ה'
יש מתירים לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור, אפילו מחמל יצל,
על ידי כיכר או תינוק.
זאת אומרת, אם יש לנו כלי שמלאכתו לאיסור,
ואני מפחד שהוא יתקלקל,
שאמרנו שאי אפשר לטלטל אותו לצורכו, רק כלי שמלאכתו לאיתר מותר לצורכו.
הוא אומר, אם יש כיכר או תינוק, זאת אומרת, ילד קטן יתיישב עליו.
תינוק.
או שמו עליו לחם.
אז יש אפשרות,
יש מתירים.
בקיצור, תראו מה עושים פה חכמים. חכמים מבינים שיש דברים שאנשים לא עומדים בהם.
הוא לא מסוגל לראות חפץ שלו שמתקלקל.
אדם בהול על ממונו.
אדם רואה דבר שלא דוגמה.
יש לי חבר,
שיחיד אורחים טובים, חבר טוב, משגיח.
ופעם ערבבו, וזה דבר שקורה הרבה בבתי מלון,
ערבבו כוסות של קפה,
חלבים בשרי.
כוסות קפה ממה הן עשויות?
חרס.
בית מלון?
יש, סיימן, זה לא בית של אברכים.
זה לא בית של אברכים, בסדר?
חרס.
מה קורה אם יכניסו משהו חלבי או משהו בשרי, ימרק בשרי בתוך
הכוס החלבית?
שבירתו?
זו תקנתו. היה משגיח אחד
שהיה רגיל לעמוד במרכז המטבח
ולומר ערבבו כלי חרף,
שבירתו זו תקנתו, ומשחרר את הכלי.
אותו מלצר שערבב,
עשה לא יודע מה,
שכולם ידעו שהוא עשה את זה,
פעם אחת
בא לבית של המלון, לא המנהל,
בעל הבית,
נכנס
וראה ששוברים כוס חרף.
וואי וואי, זכי אילה, אתה יודע כמה נשברים בשטיפה,
אתה מגלגל לא יודע כמה כסף, השקל הזה, שני שקל האלה, זה מה שמביא לך?
בן אדם לא יכול לראות ששוברים חפץ שלו מול העיניים,
זה בנפש.
זה לא משנה כמה זה שווה,
ושיסבירו לו אחר כך עשר פעמים שלפי ההלכה
אין ברירה, זה מה שצריך לעשות,
הוא ראה ששוברים לו, הוא איבד את העשתונות.
חכמים אומרים, אדם בהול על ממונו, הם מבינים את המשמעות?
לא תמיד אנחנו מבינים מה חכמים דיברו. חכמים היו במציאות, בשטח.
הם מבינים מה קורה לבן אדם שרואה שמה שלו, מישהו מקלקל אותו.
כמה זה עולה? כולה שני שקל, תזמין,
לא יודע באיזה, יגיע לך בשקית אפורה.
בסדר?
זה ברור?
מרק?
מישהו עושה.
מה אני יודע?
זה ברור?
על הנפש.
לא, לא, זה דברים ש...
אני לא צריך ניסויים מדעיים, יש לי את הכללים ההלכתיים.
לא יודע מה יכול להיות מדע בעניין הנפש.
מדע הנפש, כן, זה הרמב״ם.
הרמב״ם אומר שמי שיש לו חולי הגוף, לאן הוא הולך?
לרופא.
ומי שיש לו חולי הנפש,
הוא הולך לחכם.
שמונה פרקים, בסדר?
טוב, יאללה.
יש מתירים.
לטלטל קריש למלאכתו ליצור, אפילו אם חבל יצא על ידי כיכרו תינוק. ו.
כל הקרישים שלים שנשברו אפילו בשבת,
מותר לטלטל שבריהם, ובלבד שיהיו ראויים לשום מלאכה,
כגון שברי ערבה לכסות בחבית
ושברי זכוכית לכסות בפח.
אבל אם אינם ראויים לשום מלאכה, לא.
מה נגיד היום?
האם מישהו נשבר לו משהו מהכלי,
הוא הולך להשתמש בו?
אין לו שום שימוש.
פעם עוד היו עושים מזה עציצים,
היום גם זה לא עושים.
ברור?
זאת אומרת, היום כל דבר שנשבר, מה, אחת דינו?
להמית.
לזרוק לפח.
לאחרי שברי כלים,
מה עושים איתם היום?
כלום, לא נוגעים בשבת.
מוקצה.
מוסיף הרמה ואומר, לשאלתך,
בסדר?
מוסיף הרמה ואומר,
ואם נשברו במקום שיכולים להזיק, זה מה שרצית לשאול?
בסדר,
הבנו ישר.
כגון כלי זכוכית שנשברו על שולחן או במקום שהולכים,
מותר לטלטל השברים כדי שלפנותם
שלא יוזקו בהם.
נזקים אני לא מייצר.
כל דין, שימו לב עכשיו מה אני עושה, כל דין
מוקצה הוא דין של חכמים.
אמרו חכמים,
במקום שאנשים יוכלו להינזק,
אני לא גוזר את גזירתי.
במקום שהאדם בהול על ממונו אני נמצא כולה
כדי לא להכשיל אותו בדברי חכמים.
אנחנו אומרים, האדם בהול על ממונו,
פה מתירים לו
לעשות דברים שחכמים גזרו עליהם.
הנושא ברור.
טוב,
סעיף ז', חתיכת חרס
שנשברה בחול,
מכלי, ראויה לכסות בה כלי.
בסדר, באמצע השבוע היא נשברה.
בחצר נשבר כד,
חתיכת חרס שנשארה, אפשר לעשות אותה,
מכסה
לכד אחר.
מותר לטלטלה אפילו במקום שאין כלים מצויים שם לכסות בהם.
עם זרקה להשפעה מבעוד יום אסור לטלטלה כמה שבטלה מיות עוד כלי.
שימו לב לעניין הזה.
ברגע שבן אדם, זאת אומרת, קודם כל חתיכת שבר כלי שאפשר להשתמש בו, והיום אמרנו
זה לא מצוי,
זה לא קיים.
אבל בן אדם
שבר כלי שאפשר להשתמש בו,
לא צריך לייחד אותו, לא כלום, אל תלתל אותו בשבת.
אפילו אם ברגע זה הוא לא צריך להשתמש בו.
אבל אם לקחו ושמו בהשפעה,
ברגע ששמתי משהו בהשפעה, מה החלטתי? שהוא כלום.
בסדר?
אי אפשר שיבוא מישהו וישתמש בו.
מוסיף הרמל ואומר,
ואפילו חזי לעני,
הואיל והקצו הבעלים שלהם אף על פי שהם עשירים,
שמוקצה לעשיר אף הם מוקצה לעני, כמו שהתבהר סוף הסימן הזה.
יפה. יש מחלוקת גדולה,
ענקית.
האם מוקצה לעשירים? זה מוקצה לעניים.
ניקח את הדוגמה הקלאסית.
בן אדם זרק מכנסיים לפח האשפה.
האם יכול לבוא מישהו,
יהודי,
אריתראי, תאילנדי, זה סיפור אחר,
אבל יכול לבוא מישהו ולקחת את המכנסיים, תשמע איזה מכנסיים, איזה ג'ינס?
מתאים לי, מה שנקרא, יושב עליי עשר.
יכול בשבת לקחת?
למה?
כי מישהו שם את זה,
הבעלים שלו
שם את זה בפח האשפה.
ברגע שהוא שם בפח האשפה,
זה אומר שזה זבלה.
זה בורר לו אחד, נכון?
זאת אומרת,
זהו, זה מוקצה.
אבל אם בא בן אדם ושם על הגדר ליד הפח
זוגות מכנסיים, חולצות, נעליים וכו',
עוד דברים אחרים, שמים אותם ליד הפח, לא שמים אותם
בתוך הפח.
מה הוא בעצם אומר?
אני לא צריך,
אבל מי שעובר ויסתכל יכול לקחת.
אז בעצם הוא לא הפך את זה למוקצה.
עכשיו בא בן אדם,
עובר בשבת בבוקר,
אחרי ותיקים,
עוד לא הספיקו להגיע לאריתריאים,
בסדר? יכול לקחת את זה? יהודי שיגיע יכול לקחת?
יכול לקחת. ואם זה במחזור,
או השאלה במחזור של מה, יפה,
יפה.
אם זה בגדים,
למה זה מיועד?
לא, לא. בגדים הם לוקחים, ממיינים,
ונותנים לאנשים. אז גם אתה איש.
אבל אם זה בקבוקי פלסטיק,
מה?
זה הופך למשהו אחר בכלל. זאת אומרת, מי ששם את זה, התכוון
שזה לחלוטין כבר לא יהיה בשימוש.
אז זה בעיה בשבת.
יום שישי האחרון?
לא, אולי יום חמישי בלילה.
אני חושב, הרב, אני לא רוצה להגיד שאני לא את...
חושב, חושב.
הרב אופיר מלכה ענה על שאלה כזאת.
הוא טוען שמתי רשותו של אדם קונה לו?
הרי אם אתה תפגוש את הבן אדם,
יורד מהבית עם עשרה בקבוקי פלסטיק.
זאת אומרת, הסברה שלו.
ותגיד לו, תשמע, אני רוצה את הבקבוקים האלה.
הוא ייתן לך?
הוא יאיר לו, אני לוקח לי מחזור.
יפה. ייתן לך, נכון?
זאת אומרת, מבחינת הבן אדם זה לא שהוא רוצה שזה יהיה דווקא שם, הוא רוצה להיפטר מזה, והדרך הטובה ביותר, זה הנאימא הטובה ביותר, לא עושים בפרח אשפל, עושים את זה במחזור.
עכשיו זה הגיע לתוך הרשת.
הרשת מה היא?
רשותו של
מפעל המחזור,
נכון?
או של מי שאוסף באזור הזה,
חברה שאוספת.
אז רשותו של אדם
קונה לו.
אם אתה לוקח את זה,
מה רצית להגיד מקודם?
שזה גזל, אבל מתי רשותו של אדם קונה לו?
חצר המשתמרת
במקום שזה נשמר.
פה זה נשמר?
כל אחד יכול לקחת.
אז זה עדיין לא שלו.
התשובה ברורה.
ככה ענה, אני חושב שזהו ביום חמישי בלילה.
אני חושב שזהו ביום חמישי בלילה. בסדר.
זו הייתה תשובה.
אני חושב שהיא טובה.
אני חושב שהיא טובה.
שאפשר.
כן, כפי שאתה יכול להשתמש.
כן, זה לא... ובן אדם בעצמו, ושזה שלו,
שקנה את זה בחנות,
או מבחינתו,
אם תבוא תיקח מהבית שלו, הוא יודה לך,
הוא לא יטרח.
הוא לא הפך את זה, הוא הפך לפטולת,
הוא לא הפך כי הוא לא צריך, כן.
אבל אם הוא זורק לפח אשפה,
שאז זה הולך לזבל.
דרך אגב, היום בירושלים,
בשכונות מסוימות, תראו, בסוף מדברים על איכות הסביבה.
טוב, זה גם בחודש הבא, איכות הסביבה.
כן.
כלים חד פעמיים וכולי.
בירושלים התחילו עכשיו פרויקט.
קריית משה היא אחת מהן,
שלא צריך למיין אשפה.
שים הכל בתוך הפח.
במרכז זה מתמיין לבד.
מכונות מיון.
בסדר, גמרנו, גמרנו.
זה נכון לחודשים האחרונים.
חדש-חדש.
חדש-חדש.
בסדר?
אין מה למיין.
אין מה למיין, ולאט-לאט יעברו לכל השכונות ככה.
מרכז מיון, ממיין הכול.
אתה אומר שהיצרנים של הפלסטים,
אתה רואה שם את זה עם העמיד של הזזל,
לא כדאי להם להתעסק עם זה.
לא יודע, בקיצור, ברגע זה, זה מה שעושים ביריית ירושלים,
וזה מה שאתה צריך, ובגלל זה בירושלים, פה בקריית משה פתאום אתה רואה
שאין לך טפחים של הבקבוקים למחזור, ואין נייר, פתאום נעלם. מה קרה בשכונה? אין.
שים הכול ביחד, הכול בסדר.
גם ה...
זה ממויין,
זה ממויין.
עד היום סכמנו במחזור של הנייר, כן.
זה ביזם קצת, כן, זה בעיה כבר.
טוב, יאללה.
איפה אנחנו?
כן, אז הוא אומר ככה.
ואם זרקה לה אשפה מבעוד יום, אסור לטלטלה, כיוון שבטלה מאותות כלי. אבל אם הוא זרק אותה בשבת בבוקר,
בכניסת שבת, זה היה כלי, אתה לא יכול באמצע השבת לבטל.
כן.
אומר הרמה, ודווקא חתיכת חרס,
משום דעת היא משברי כלי,
אבל דבר שאין בו שייכות כלי,
כגון צרורות או אבנים,
אף על פי שראויים לכסות בהם, כלי אסור לטלטלם. למה?
זה נקרא מוקצה מחמת גופו.
הוא לא כלי,
הוא לא חפץ,
הוא לא שום דבר,
הוא שום כלום.
ברגע שהוא כלום, הוא מוקצה.
אסור לטלטל אותו בשום דרך, בשום צורה.
אומר הרמב״ם, וכל דבר שאינו כלי כלל, אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו,
כל שקל לצורך מקומו.
אז למה הקלנו בחתיכת חרס הזו?
כי היא חלק מכלי,
חלק מכלי, כן, שבר של כלי, היא פעם הייתה כלי,
וכבע שפעם זה היה כלי ועדיין זה יכול לשמש למשהו, אני מחשים את זה כמו כלי.
אבל היום במציאות שלנו, שאנשים לא משתמשים בשברי כלים, בסדר?
ברגע שהוא לא משתמש בשברי כלים, אז אנחנו אומרים
שהכל אשפחה.
אבל בתנאי שמה?
שאפשר לשמש, ראינו בסעיף הקודם,
שהם ראויים לשום מלאכה.
לא לשכוח את הסעיף הקודם.
בסדר?
טוב.
סעיף ח'.
כל הכלים הנטעלים בשבת,
דלתותיהן שנתפרקו מהם נטעלים.
בין יתפרקו בחול, בין יתפרקו בשבת.
כלי שאפשר להזיז אותו בשבת,
הדלת שלו שהתפרקה, אפשר להזיז אותה בשבת.
אבל אם זה כלי שאי אפשר להזיז אותו בשבת,
כי הוא יותר מ-40 סאה,
או דלת של בית שהתפרקה,
מותר לטלטל אותה בשבת?
אסור, היא מוקצה, חלק מבניין.
היא התפרקה,
אסור להזיז.
אה, ואני רוצה לעבור פה וזה מפריע לי בדרך שהוא ייפול? תזיז הצידה.
צורך מקומו.
זה ברור?
אז האנולוגיה שלך אמרת מישהו שנגיד השאיר גדלים בחוץ ונגיד שהיא לא מסתובבים פה, זה יכול לטובת לקחת... יש בעיה,
יש בעיה. מישהו השאיר...
תראו,
אני לא יודע, כל פעם שאני עובר אני אומר,
מהפחי ההשפעה שאני עובר בין בית הכנסת
הביתה
אפשר לרהט
לפחות דירה שלמה, אם לא יותר.
איך?
בוסיס דוס חנות ירוקה.
אני עוד אוקיי משם האזור הזה, ואנחנו אוהב אותה. אה, כל המחזור הוא בצבע ירוק, אתה צודק. רעיון יפה.
זה אני רואה אצלנו באזור.
אנשים באים עם רכבים
כדי לרוקן.
ואפשר לרוקן, לרהט בתים,
ממיטות, שולחנות, כיסאות.
אפילו פעם לקחתי סט שלם של דעת מקרא חדש.
אתם יודעים מה זה דעת מקרא?
פירוש של התנ״ך, של מוסד הרב קוק.
זה עוד אז עוד. לא היה, סגול, אבור, ורוד, אפור, לא יודע בדיוק מה.
בסדר, סט שלם.
עשויים וכמה כרכים.
היה משוסם במחזור, יש כאלה ששמים אציקלופדיה העברית.
יש כאלה ששמים בריטניקה ויש כאלה סמודה, אז נקרא
סט שלם.
שבת בבוקר.
זה ברור.
כי אם אני לא אקח את זה עכשיו, מי ייקח את זה?
איזה תאילנדי, ספרים, זה ברור.
כי זה מונח על יד.
מונח על יד.
שום בעיה.
כן.
למה שמים על יד סטים?
מי שרוצה שייקח.
אני חושב שהייתי יכול למלא חנות של אנציקריפדיה עברית ממה שזורקים בשכונה.
אתה יודע מה זה אנציקריפדיה עברית?
מה עושה לי קריאה? יהושע עושה ככה.
זה היה היין ששופטים.
אני זוכר כל כרך שהיה מגיע,
היו הולכים לדואר להביא אותו, אבא היה מנוי.
נדבר איתך על לפני 50 שנה, כן?
זה היה אינטליגנט, זה היה אהרון מיוחד שהביאו למי שחתם,
שחשבו שזה 20 קרחים בסוף 150. קיצור, ברוך השם, ברוך השם. זהו.
טוב,
אז כלים שניטעלים בשבת, דלתותיהם שהתפרקו מהם ניטעלים, בין יתפרקו בחול,
בין יתפרקו בשבת.
דלת
של שידה, תיבה ומגדל יכולים להתלמם,
ואסור להחזירה, גזירה שמא יתקע.
שאלו תרנגונים, אסור, בין ליטול ובין להחזיר. שקבע שמחובר לקרקע יש בו בניין וסתירה,
ולכן ברור לנו שדלתות
אסור לפרק, דלתות וחלונות אסור לפרק וגם אסור להחזיר.
אבל אם זה דבר שהוא פחות מ-40 שיער, והוא לא מחובר לקרקע,
אפשר לפרק את הדלת,
בסדר, ולהחזיר.
סליחה, אסור להחזיר,
שמה יתקע. כי אם אתה עושה ציר, אז יכול להיות שתוקעים.
אבל אם זה דבר שהוא מתפרק, נכנס, יוצא, בלי שום
פעולה נוספת, אין בעיה.
כל מה שהביא פה לשולחן ערוך, גזירה שמה יתקע. מה זה יתקע?
להשים טפין חזק,
או משהו בדומה.
ולתקוע זה תולדה של בונה.
בסדר?
כיסוי בור ודות, אין ניטלים,
אלא אם כן, אם יש להם בית אחיזה.
כן, כי אז אתה רואה שזה כלי ממש,
שאז מוכרח שהוא כלי.
בשל כלים, אפילו אם מחוברים ביתית, יכול לתלם.
אפילו אין להם בית אחיזה.
והוא שתיקנם ועשה בהם מעשה, וחינם נכרח ושישתמש בהם ובעוד יום.
וכיסוי חביות הקבורות בקרקע לגמרי צריכות בית אחיזה.
ראיתם חביות קבורות בקרקע?
חפץ חשול, פעם היה.
היום זה נקרא
אשפה מוטמנת.
פחי אשפה מוטמנים.
בסדר?
צריך שלמכסה יהיה בית אחיזה. אלא שהמכסה, מה יש לו היום?
צירים.
יש לו צירים. אין בעיה לפתוח רסים.
מה הבעיה שלי בפחים המוטמנים בשבת?
חיישני דחיסה.
יודעים? מכירים?
שמו בירושלים היום
פחי אשפה מוטמנים.
בפחי אשפה מוטמנים יש חייסני דחיסה ומילוי.
ברגע שזה מתמלא,
זה מסמן שיבואו לרוקן.
מה חשבתם,
שמנקי רחובות זה פרימיטיבים?
זה אנשי מחשבים? היי-טק?
יש להם.
מה קורה בשבת?
אם אני הוא זה שמילא את הפח,
בפרט בשכונות
שמשתמשים בשבת בחד פעמי,
ממלאים את הפחים, מוצאי שבת, עולה אקדותיו,
אז זה בעיה.
זה בעיה. בקיצור,
לפני שבועיים מצאו פתרון
טכנולוגי בירושלים, יש אישור של הרבנות
להשתמש בפחים בשבת,
ויש שלטים על הפחים
שיש אישור להשתמש בשבת.
מה?
הפטנט הוא שהמחשב לא מתפקד בשבת.
הוא לא נותן קריאה.
שום דבר.
שום דבר.
שום דבר.
יש לך זיכרון של זריחה,
זריחה שקיעה, ימים טובים, זה כמו שעשו במקררים
לעשר שנים,
שהוא משנה את הפעולה בשבת ויום טוב
לפי זריחה שקיעה.
הבעיה.
אתה יודע, אני תמיד אומר שפעם קניתי,
היה לי, מה נקרא, mp3,
בצבע אפור, ככה, גודל כזה,
קניתי את הטוב ביותר, היה מכיל ג'יגה,
מכרו לי אותו בהנחה, 280 שקל.
היום אני מחזיק בכיס את הפחון הזה,
39 שקלים, 32 ג'יגה.
הבנו למה אנחנו הולכים?
ברוך השם, העולם מתקדם, הכל הקדוש ברוך הוא אוהב וטוב לו.
קדם את העולם.
במה?
אקדמיה.
כף לאלוהים ארום. נכון? הפסוק אומר במפורש.
צריך לקדם את העולם של הקדוש ברוך הוא.
טוב,
איפה אנחנו?
כן.
כיסוי חביות הקבורות בקרקע לגמרי צריכות בית אחיזה. בסדר, בזה מסיימים היום.
אנחנו נצא להפסקה של שתי דקות, אפילו דקה וחצי. אין פה שעון היום, עברנו הרבה זמן.
