הלכנו בסימן ש״ח, עמוד 208 במשנה הברורה הסטנדרטי, חלק ג'.
בפעם הקודמת
למדנו את ההקדמה שנותן המשנה הברורה לכל דיני מוקצה.
אמרנו שהסימנים הבאים, הקרובים האלה שאנחנו עכשיו לומדים אותם,
כולם מתעסקים בענייני מוקצה.
והבאנו את הסיבות
שמופעות ברמב״ם, ואחרי כן ראווה גם הוסיף
את העניין הזה של הטעמים למה חכמים תיקנו את דין מוקצה.
וגם את סוגי המוקצה.
החלקנו בין ארבעה סוגי מוקצה ועוד שני סוגים נוספים, חלק ביום טוב, חלק בשבת.
זה היה מוקצה למצוותו, מה שנקרא סוכה.
בכל מקרה נתנו חילוקים לסוגי המוקצה,
וזה בעצם מה שנותן לנו עכשיו השולחן ערוך, את כל הפירוט
של היסודות האלה שראינו,
שבעצם אני,
יש במשנה ברורה, נגיד את זה ככה, במשנה ברורה יש כמה סימנים
כשהוא מביא להם הקדמה.
א',
סימן שהסימן הוא מורכב,
זה סימן שהסימן מורכב,
שיש לנו הקדמות,
המשנה ברורה משתדל לתת לנו את העקרונות
לכל הפירוט שיהיה בתוך הסימן בשולחן ערוך.
זאת אומרת,
אם דיברנו על מבשל, אם דיברנו על בורר, אם דיברנו על
השעיה בשבת,
סימן ראשון ג',
יש כמה וכמה סימנים שהמשנה ברורה מביאה הקדמה.
בעצם הוא מאגד לנו את כל העקרונות שעל פיהם עכשיו אנחנו מפרטים את הפסיקה ההלכתית בתוך השולחן ערוך. וזה מה שהוא עסק גם בסימן הזה,
סוגי המוקצה.
אז בואו נראה בפנים.
אז בפעם שעברה ראינו את כל ההקדמה, עכשיו נראה בפנים,
וכמובן שנסתמך ככה מדי פעם על ההקדמה.
שד חצי סעיף א', אומר השולחן ערוך,
כל הכלים ניטלים בשבת.
זאת אומרת, בסופו של דבר,
אפשר לומר, כל כלי אפשר לטלטל אותו בשבת.
רגע, רגע, רגע, אבל יש דיל מוקצה?
בוודאי.
אבל בשורה התחתונה, לאיזשהם צרכים מסוימים, עוד נראה את הכל, כן? אני רק ככה מקדים.
באיזושהי דרך, באיזושהי צורה, לאיזושהי מטרה,
יש אפשרות לטלטל כלים כולם, חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס.
וזה מוקצה אחד שראינו גם בהקדמה של המשנה הברורה.
מה זה מוקצה? מחמת חסרון כיס,
כגון
סכין של שחיטה
או של מילה,
איזמר של ספרים וסכין של סופרים שמתקנים בהם הקולמוסים.
כיוון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר,
אסור לטלטלו בשבת, אפילו לצורך מקומו או לצורך גופו.
עכשיו, לשים לב להגדרות האלה שיש פה בשולחן ערוך,
שהם נדרשים לנו כדי להבין את כל הסימנים הבאים הקשורים לענייני מוקצה.
קודם כל, יש סוגים שונים של מוקצה.
מה פירוש המילה מוקצה?
אמרנו בפעם קודמת, טיפה רק ככה, מה זה מוקצה?
מה זה להקצות?
מובדל, מופרש.
כן, וקצותה את כפה. מה זה וקצותה?
כן, זה רק ממונות, אבל...
מה זה אומר?
תחתוך, תזיז הצידה.
כל דבר שאין לו שימוש בשבת,
מבחינתנו הוא מוקצה בשבת.
זאת אומרת, הוצאנו אותו מדעתנו,
הוצאנו אותו משימושנו,
הוצאנו אותו מביתנו.
זאת אומרת, לא ביתנו הפיזי, מבחינת השימושים בשבת.
סוגים שונים של מוקצה. אז המוקצה שמדובר פה זה מוקצה מחמת חסרון כיס, בזה מתחיל השולחן ערוך.
פירוש חסרון כיס,
חור בכיס,
יהיה חסר הכיס,
מה זה כיס?
בדרך כלל כשאומרים מה זה כיס?
כסף.
חסרון כיס זה כסף.
אדם שיש לו סכין מיוחד,
נקרא לזה כך, לחיתוך בדים.
מספריים של בדים.
אמא תיתן עם המספריים שהיא גוזרת בהם בד לגזור ניירות עם דבק לילדים?
תיתן דבר כזה?
לא, ממש לא.
סכין של מילה.
סכין של שוחטים.
תיתן למישהו לחתוך גזר בסכין של שוחטים?
אתה תפגום לי אותה,
תתקלקל.
בעברית שלנו, כלים
שמיוחדים לאומן,
שהוא לא ייתן לך להשתמש בהם שום דבר אחר,
כי זה מיוחד לאומנות הזאת,
כלים עדינים.
ככה גם כל סוג כלי, כן? להוריד את הצד החשמלי וכל מה שאסור לשבת. כלים עדינים שבעל מקצוע משתמש בהם
כדי לעשות עבודה מקצועית.
הוא לא ייתן למישהו אחר להשתמש בהם.
למה?
חסרון כיס, אולי זה יתקלקל.
אתה לא מקצועי,
אתה לא יודע בדיוק איך להשתמש בהם.
לכן אומר לנו השולחן ערוך,
דבר שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס,
אין שום אפשרות להזיז אותו בשבת.
אפילו לא,
לשים לב לשני מושגים
שמביא השולחן ערוך פה, אפילו לא לצורך מקומו
ולא לצורך גופו.
מה זה מקומו וגופו?
יש מוקצה שמותר לנו להזיז אותו כיוון שכל דין מוקצה הוא דין ברבנן,
תקנת חכמים.
אמרו חכמים, אנחנו מתקנים, לא להזיז את הכלי הזה, אבל אם למשל נשאר לי מברג פטיש,
מקדחה
על הכיסא
ואני רוצה לשבת על הכיסא,
מותר לי להזיז את הפטיש, את המקדחה או את העקרונית כל הכלים האלה שאמרנו,
אסור להזיז אותם שבת, כי אין להם שימושים בשבת.
כי כל השימושים שלהם הם שימושים של יום חול.
אבל אם אני צריך עכשיו את הכיסא,
אז לצורך מקומו אוכל להזיז את החפץ הזה.
בתנאי שהוא לא מוקצה מחמת
חסרון כיס.
אפילו מדברים על כלים, לא דברים שהם בכלל כלום.
זה היה סיפור נוסף.
דבר שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס, אפילו לצורך מקומו אסור לי להזיז אותו.
כי הוא כל כך מיוחד עד שאני מייעד אותו דווקא לדבר מסוים ולא לשום דבר אחר.
אפשר להגיד את זה על כל דבר.
לא.
לא על כל דבר.
תגיד מספריים.
מספריים. אני יכול לחתוך בהם נייר, אני יכול לחתוך בהם אור, אני יכול לחתוך בהם עוף,
אם התמלתי אותם,
אני יכול לחתוך בהם שקיות של אוכל.
מלא דברים אני יכול לעשות בהם.
אבל מספריים שתופרת,
אתה יודע מה? נקרא לזה כך,
שאף אחד לא יגאל לי במספריים שלי.
בעלי מקצוע,
הכלים שלהם, מה שנקרא, זה הם.
בלי כלים, הם לא הם.
או, יפה מאוד, דיופו.
בסדר? שתי נקודות.
אם זה מוקצה,
אז איך אני יכול לעשות מילה בשבת? למה הוא מוקצה?
למה הוא מוקצה?
לא.
למה הקצינו אותו?
למילה.
אתה צודק שמיד אחרי שנגמרה המילה,
המוהל יכול לטלטל את השקים?
לא.
גמרנו.
לא.
כדי לעשות את המילה, המילה דוחה שבת.
אפילו גדר של נטילת נשמה, מוציאים דם, חיתוכים, זה אסור בשבת.
מותר לקחת מישהו ולחתוך את העדו? לא.
אבל ברית מילה מותר, למה?
זה עוד, זה דוחה שבת.
זה מיוחד.
לכן אם יש מוהל שיש לו ברית מילה בשבת הזו,
מותר לו לטלטל את המדין מוקצה, לא מדין טלטול ברשותך, זה סיפור אחר.
מדין מוקצה מותר לו לטלטל את הסכין עד המילה.
נגמרה המילה?
גמרנו.
אז או שהוא משאיר אותו בבית הכנסת,
או שהוא לא מניח אותו על השולחן,
פטנטים שמועלים עכשיו אני אסביר לך גם כן, ראיתי הפעם במועד.
בסדר, גם אני עשיתי את זה בשבת פעם.
הוא זורק אותו לתוך התיק.
מה יש בתוך התיק?
סידור,
כל מיני דברים כאלה.
או שברגע שהוא גמר את המילה,
לתת לתוך הכיס.
לטלטל את זה, אגב.
צריך פטנט, בקיצור.
זה ברור שמה שאתה אמרת זה נכון,
שאסור לטלט סכין מילה.
בשום דרך, בשום צורה.
אלא הם כן עושים ברית מילה.
נגמרה ברית מילה,
ואם יש לו עוד בריתות,
זה סיפור אחר.
ואם היום מה עושים?
אקווסטרילי, נכון? חד פעמי.
חד פעמי. מוריד את הסכין הזאת. נשאר לו רק הידית של הסקלפל, כן?
הוא שם סכין אחר.
בסדר?
יפה, אז זו בדיוק הדוגמה.
אני לא יכול אפילו ליצור מקומו או אפילו לא ליצור גופו. מה זה ליצור גופו?
בואו נשים את זה שהניירות לא יעופו.
זה נקרא ליצור גופו, אני משתמש בו
בגוף שלו, במשקל שלו,
אבל לא לשימוש האסור.
אלה שתי אפשרויות שאני מתיר לטלטל מוקצה בשבת.
גופו או מקומו.
דוגמה, אני חושב שנתן אותה פעם שעברה.
כלי שמלאכתו לאיסור,
זה כבר נושא אחר.
מה זה כלי שמלאכתו לאיסור?
שהתפקיד הרשמי, המעשי שלו,
הוא מלאכה האסורה בשבת.
מה הדוגמה הקלאסית הפשוטה ביותר?
סיר.
סיר.
למה מיועד סיר?
לבישול. לבישול, מותר למשל בשבת?
לא. אסור.
אז זה כלי שמלאכתו לאיסור.
עכשיו אני רוצה אותו לצורך גופו.
מה זה לצורך גופו?
צריך לשים בפנים אוכל כדי לשים במקרר.
אפשר. אפשר, לצורך גופו.
לצורך מקומו,
אם הוא נמצא עליו מייבש כלים ועכשיו אני רוצה לשטוף כלים נוספים וזה מפריע לי,
או לצורך גופו, מי שלוקח סיר חזק, ככה טוב,
נירוס תא,
הופך אותו ועולה כדי להגיע למדף למעלה לקחת ממתקים.
זה לצורך גופו.
בסדר?
זה כלי שמלאכתו לאיסור. אבל מה שאנחנו עסוקים בסעיף הזה, מה הוא?
מוקצה מחמת
חסרון כיס.
ומוקצה מחמת חסרון כיס, אין דבר כזה.
אסור להזיז אותו לא לצורך גופו וגם לא לצורך מקומו.
שני הדברים גם יחד אסורים.
זה ברור?
כן.
מוקצה מחמת חסרון כיס, אסור.
סכין מיוחד של שף,
שהוא אפילו סגן שף,
לא נותן להשתמש בו. זה הסכינים של השף,
אף אחד לא נוגע, מכיר את זה?
אף אחד לא נוגע.
עכשיו, למה משתמש בזה השף?
האם מותר לשף
בשבת להשתמש בסכין הזה?
כן.
מה זה שלא, בשביל אוכל, מה הבעיה?
יכול להיות, כן.
כי אף אחד לא ייגע בשלי.
שם טאבו על זה.
בחמת זה שהוא אומר זה חסרון כיס. אם מישהו אחר ישתמש בזה, זה בעיה.
והאמת שמה שאמרנו פה, מוקצה בחמת חסרון כיס,
דיברנו כאלה שבאמת המלאכה שלהם היא מלאכה אסורה בשבת,
כן?
לכן אמרנו את זה. אבל פה דיברנו על שף.
הוא לא מוכן שאף אחד ייגע לא בכלים.
אפילו לא הסגן שלו, הוא לא יחתוך את הבשר
עם הסכין שלו, אני לא רוצה שייגעו לי בסכין, למה יחתכו את זה עד הכרש חיתוך?
ושפשפו לי את הסכין.
במה ניכר בעל סכינים?
במה ניכר בעל סכינים?
אדם שמתעסק עם סכינים, במה הוא ניכר?
שהוא יודע להשחיז.
אם הוא לא יודע להשחיז, הוא לא בעל סכינים.
לא יעזור כלום.
זה שוחט, זה קצב,
זה שף.
כל האנשים האלה צריכים לדעת להשחיז סכינים.
כי הסכינים שלהם הם חד וחלק.
בסדר? צריכים להיות חדים.
וסכין,
טבעו הוא להכות את חדותו.
אז מה עושים כשזה כהה?
איפה יש לך משחיזים?
פעם איזה תלמיד ניסה,
שאלת אם זה יעבור מסך, אמרתי לו, לא יודע אם כל הרבנים עסקים,
בוא תנסה.
במקום שיצטרכו לעמוד ולהעמיד סכינים בשחיטה,
שזה לוקח המון זמן והרבה אנרגיות,
נעשה משחיז מלייזר.
זאת אומרת, אני מעביר
על החוד של הסכין,
פס לייזר,
ואז תעבור, תראה חלק שבחלקים.
זה הרי דיוק
יותר מהרגשת האדם גם.
מה אתה אומר, דוד?
עדיין זה לא נמצא, אתה יכול...
הוא ניסה, הוא ניסה בזמנו, עשה את זה פרקט מכון לב, אני יודע מה.
לא ראיתי שזה יצא לשוק,
דבר כזה. זה עבד עבד? מה? עבד?
אני לא יודע, אני...
צריך לבדוק.
יש לך רצה בלייזר.
אתה רוצה להתבצע חד וחלק?
נראה לי שכן, לא צריך לבצע את זה בבעיה.
תמיד יהיה מי שלא יתיר,
כי...
שלא יגידו שלא צריך אותו.
בסדר?
יפה.
טוב, אז אני קורא את כל הסעיף.
כל הכלים ויטלין בשבת,
החול עצובים יוקצה מחמת חסרון כיס, כגון
שכין של שחיטה או של מילה, ואזמן של ספרים ושכין של סופרים שמתקנים בהם הקולמוסים.
כמה שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר, עשו טלטלו בשבת, ואפילו לצורך מקומו או לצורך גופו.
אומר הרמל ואפילו תחומים בנדן עם שאר סכינים, עשו לטלטלו.
זאת אומרת, אם יש לו חגורה,
או חגורה,
שבחגורה הזאת יש שמונה סכינים,
ובין כל הסכינים האלה יש סכין
של מילה או של שחיטה,
איזו מילה של ספרים,
שהוא מקפיד עליו.
את הכל אסור לטלטל, כי כל כך זה חמור, המוקצה הזה שגם יש לטלטות אותו אגב דבר אחר.
עכשיו פה באיזו מילה, יפהפת, אנחנו מסתובבים.
באיזו מילה אנחנו מקווים שלצורך מצווה היה,
ואילו לא זה מה יגידו האנשים,
אם אני לא רוצה לבוא למול,
אז לצורך מצווה התרנו בשינוי.
שם לב,
אמרנו, צריך להיות פה איזה פטנט,
כן, לא סתם לטלטל.
טוב,
והוא הדין לקורנס של בשמים,
שמקפידים עליו שלא יתלכלך. מה זה קורנס של בשמים?
פטיש כזה, כן.
יש פטיש ויש מכה, דפוק הזה. מה זה בשמים?
קודשי הבשמים.
כן, כן.
בסדר, פעם היה מכתש ואלי כזה שדופקים,
היו דופקים שם עניזו בתור ילד, היו נותנים לו לדפוק בוטנים, שקדים, לא יודע מה, אגוזים.
אבל בסדר.
והוא עדין, כלים המיוחדים לסחורה,
הוא מקפיד עליהם. זאת אומרת, מישהו שמוכר חפצים,
כלים,
והוא מקפיד שאף אחד לא ייגע, כי ברגע שהיגעו אי אפשר למכור,
אז אסור להזיז בשבת.
חולצות,
נעליים, לא משנה מה.
כל דבר שבן אדם רוצה למכור,
ואם מישהו יבוא עכשיו, יפתח, יזיז, לא יודע מה,
הוא יכול לגרום לכך
שלא יוכלו למכור את זה.
אז אסור להזיז, אפילו לצורך גופו המקומו.
למה לפרט אסור לדעת בתקים? בוודאי.
כי המלאכה היא מלאכה אסורה.
זה בשק, נגיד, זה בשק. לא, הוא, כן, זה מה שבדיוק חילקתי, זה החידוש שאמרנו פה.
שהוא עצמו, היא מותרת.
הבנתי. אבל זה עדיין יכול להיות בזה חיפורתי.
לכן הוא, מותר לו.
הוא, מותר לו, מותרת, כי אם זו הייתה מלאכה אסורה, גם לו היה אסור.
היה אסור לו להשתמש לצורך מלאכה מותרת, כיוון שהם ייעודו לצורך מלאכה אסורה.
זה בעצם הוקצה מחבת חסרון כיס שהשולחן ערוך מביא.
דברים מיוחדים שמיועדים לעשיית מלאכה אסורה בשבת,
כן, הדברים המיוחדים האלה אסורים בשימוש גם לבעליהם,
כי הם מיועדים למלאכה אסורה בשבת.
הדוגמה שנתנו אחר כך, ולכן לא להיתפס אליה בתור מרכז, אלא רק בתור דבר חידוש,
חידוש על גבי הסעיף,
ושולי יותר,
כי המרכז הוא דברים שהמלאכה שלהם היא מלאכה אסורה בשבת.
ויש בהם חסרון כיס, אסור אפילו ליצור גופו מקומו. כי אם
הכלים האלה הם כלים שמיועדים למלאכה אסורה בשבת,
אבל אפשר להשתמש בהם חופשי,
כגון פטיש,
כגון מפריד,
בסדר?
אלה הדברים שאפשר להשתמש בהם לצורך גופו או מקומו.
הדוגמה הקלאסית,
בואו נעשה את זה ככה.
דוגמה קלאסית של שבת.
הביאו לנו לפני טו בשבט
אגוז קוקוס.
ראית פעם אגוז קוקוס?
כן.
עם הקליפה החיצונית גם, גם זה לא בדיוק החיצונית, הורידו כבר אחת.
עם הקליפה עם הסיבים.
סיבים כאלה, זה כבר הורידו אחת.
בסדר? לא משנה.
זה כמו אגוזים.
כשאתה מקבל את האגוז עם הקליפה הקשה, הקליפה הירוקה שמבחוץ הייתה כבר ירדה.
היא הייתה איתי.
בסדר? ברור.
בקיצור, אז, או שקדים, יש קליפה ירוקה, יש קליפה
פנימית
אהבה יותר, אבל יש קליפה
קשה דקה, שאפשר לפצר, ואחר כך אוכלים את ה... לשקד.
בקיצור,
אני רוצה עכשיו לפתוח אגוז קוקוס בשבת.
איך אפשר לפתוח אגוז קוקוס בשבת?
לא!
אני הולך לארון כלי העבודה,
פותח אותו, מוציא פטיש,
הולך לצד שני, אבל זה מסודר אצלך, נכון?
הולך לצד שני, יש מבריגים,
לוקח מבריג שטוח, לא פיליפס,
לוקח מבריג שטוח,
יוצא לכיוון המטבח עם פטיש ומברג,
תופס את הזה ודופק בפטיש על המברג על מנת לפתוח את האגוז.
נותר בשבת?
כן, כן, לא. אתה רוצה את ה...
ודאי.
זה נקרא שימוש לצורך גופו.
אני לא משתמש בפטיש כדי לבנות בניין.
דפוק מסבירים בקיר,
שזו מלאכה אסורה ולכן הוא כלי שמלאכתו לאיסור.
אלא נשתמש בו כדי לפצח אגוזים.
מפצח האגוזים נעלם מביתנו.
האם אני יכול לקחת פלאייר פטנט
ולפצח אגוזים?
ודאי! עוד פעם.
המילה היא הפוכה בדיוק ממה שאתה אומר. התחלנו בתחילת השיעור, הוא אמר את זה.
להקצות, הכוונה היא להוציא החוצה, להפריש.
ההפך, אני רוצה לחבר את זה אליי, לא להקצות.
להקצות את זה להוציא החוצה.
יפה, יפה, יפה.
בסדר, הנושא ברור.
אז בינתיים אנחנו מדברים על כלי שמלאכתו, סליחה,
מוקצה מחמת חסרון כיס.
ואותו דבר קרונס של בשמים.
לא רק סכין של שחיטה ולא רק סכין של מילה, לא הזמן של ספרים בלבד,
לא רק סכין של סופרים, אלא גם קרונס של בשמים.
שמקפידים עליו שלא יתלכלך.
אסור להשתמש בו.
אני רוצה אבל לפצח אגוז, אני אקח את הקורנס
על הקרש שם, אני אשבור אותו. לא?
מקפידים עליו שלא יתלכלך.
אז בשום אופן
לא משתמשים בו בשבת.
אבל אם זה משהו, אם לא כל כך מקפידים עליו. מי אכפת לו? מפת אישור נקי ונוכלך.
מישהו אכפת לו?
אז אפשר להשתמש בו בשבת.
שטוף אותו, מה?
מה, לאכול אותו תחת הברז עם סבון?
סקוטשם ראית אסור, אבל אם סבול כאילו זה נוזלי.
בסדר, סקוטשם היה סתם ככה אסור שבת, לא בגלל זה.
נכון.
זה ברור העניין? יפה.
אומר הרמבו, אוהדים כלים יחודים וסחורה, מקפיד עליהם. סעיף ב',
כל כלי, אפילו הוא גדול וכבד הרבה, לא יתבטא שם כלי ממנו,
לא מפני גודלו ולא מפני כובדו.
זאת אומרת, כל מה שאנחנו מדברים פה לגבי דין מוקצה זה על הכל,
וזה לא משנה אם זה גדול או קטן.
למה? כי הרבה פעמים אנחנו אומרים,
כלי שמחזיק ארבעים שיער, ארון, דלת אחת.
מה הגודל של ארון דלת אחת?
שתיים ארבעים על ארבעים על עומק
חמישים-שישים, תלוי.
זה שיעור של מקווה?
למה לא?
מה הגודל מקווה?
ארבעים שיער, כמה זה?
אמה על אמה על שלוש אמות.
בן אדם, נו, איך הבן אדם יכול להיכנס?
אמר, אמר, חצי מטר על חצי מטר על מטר וחצי.
בסדר? כמה זה חצי על חצי על אחד וחצי?
375, לא? נכון?
נראה שזה קצת פחות, זה 48-48 על מטר 44,
נכון?
בערך.
נו, אז כמה זה 2.40 על חצי על 40?
יותר.
עזב ככה, אולי זה בכלל לא כלי.
כי זה גדול.
הוא אמר, לא, שולחנו, הוא אומר, כל כלי אפילו גדול, אפילו כבד,
נחשב, סעיף ג',
כלי שמלאכתו לאיסור, הוא מותר לטלטלו,
בין לצורך גופו, דילגתי על הרמה,
בין לצורך גופו, כגון קרונה של זהבים או נפחים,
לפצוע בו אגוזים, קרדום,
לחתור בו דבלה,
בין לצורך מקומות, צריך להשתמש בו במקום שהכלי מונח שם,
ומותר לו ליטול משם אולי נכון באיזה מקום שירצה.
זה ברור עוד כאן?
אם אני צריך את הכלי,
אני יכול להשתמש בו
או לצורך גופו,
לשבור בו משהו,
פטיש למשל,
או לצורך
מקומו לשבת פה.
זהו,
שום דבר,
איך שאתה רוצה,
קח ביד, תזיז.
אבל מחמה לצל,
למה אני רוצה להעביר את הכלי מחמה לצל?
שלא יתקלקל, זה לא לצורכי עכשיו להשתמש, זה לטובת הכלי.
זה אסור בשבת, כלי שמלאכתו לאיסור.
אבל בחמדת צאל, דהיינו שלא צריך לטלטל לו, לפני שירא שיישבר או יגנב שם אסור.
כי זה לא צורך האדם בשבת, זה כלי שמלאכתו לאיסור, לא מזיזים בשבת.
אם אתה צריך אישית להשתמש בו
לצורך שבת, אנחנו מתירים.
מי אמר שאפשר עכשיו?
אפשר.
מה הבעיה?
טוב, בואו נחזור לרמה.
ואם ישתמש לאיסור בבין השמשות, כמו נר שהודק, אין לעיל סימן רשע ע' ט'. זוכרים?
מה מזכיר לנו פה הרמה?
רבותינו, יש דברים שיכול להיות שהאיסור יתבטל מהם, אבל בכניסת שבת
היה פה איסור.
מה אומר הכלל?
מיגו דיתקצאי
לבין השמשאות,
יתקצאי לכו ליומו.
מה פירוש?
מוקצה.
אתה רואה מה אתה עושה? עכשיו מוקצה, אתה עושה ככה.
מקודם אמרת מוקצה ככה.
עכשיו הגעת למסקנה שזה ככה. יפה מאוד, ככה צריך, אתה צודק.
עכשיו זה נכון, בסדר?
יש מקרים אחרים שאתה צודק, אבל הוא פה.
לא הייתם להגיד להקנות את כל המקצה. יפה, יפה. לא, יש גם מקום,
אדם שרוצה להשתמש בעפר כדי לכסות את מה שהוא עושה,
ועפר זה,
מה הוא עושה?
הוא מקצה לו עפר.
עזוב עכשיו, סתם מתבלבלים, בסדר? ברור. מה זה מקצה עפר?
מייחד עפר.
לוקח עושה ערימה פה,
שיהיה אפשר לפזר בבית כשהבית נרטר.
מה היו עושים בזמן הגמרא?
משפחה מה עם הבית, מה עושים?
תפזרים על זה עפר.
ודאי.
אין שום שאלה.
בסדר.
עכשיו מה שאמרנו שם, מי גודל התקצהי לבין השמשות, התקצהי לכל יומא. מה הכוונה?
פמוטים.
בכניסת שבת היה אפשר לטלטל אותם?
מצד עצמם?
למה?
זה כאילו שם מלאכתו לאיסור.
אבל אם אני צריך אותם בשביל קרמת הפרמוטים עם משקולות,
יש פרמוטים כאלה כבדים, שיעמדו יציב.
שמים לה כלי כסף, הרי הוא דק,
הוא לא שוקל הרבה,
שאין לו משקולת.
נו, אני רוצה עכשיו לפצח באיזה אגוזים בתחתית שלו, למטה.
האם מותר בשבת?
כן. למה לא?
אבל אם זה היה דלוק נר
בליל שבת,
מה אני אומר?
מגודי התקצאי לבין השמשות, התקצאי לחולי יומם.
מתוך זה שזה היה מוקצה,
אי אפשר היה להזיז את זה.
אבל לא מדין מוקצה כללי,
מדין מכלי של מלאכתוליסו, אולי מדין מה?
מדין דאורייתא של גרם אברה וכיבוי.
אם אני אזיז את הנר, יכול לכבות או להידלק יותר.
יותר שמן, פחות שמן.
כאמה שזה היה מוקצה בבין השמשות,
גם כשבטל ממנו הנר בליל שבת,
ארבע שעות, חמש שעות, שמונה שעות, בסוף זה נכבה.
כיוון שזה היה מוקצה בערב שבת,
כל השבת זה אסור.
בסדר?
זה דבר שחשוב להגיד אותו, הוא אמר, הזכיר את זה פה ככה, אין לאל סימן רשעים.
מתוך שהיה מוקצה בבין השמשות, הוא מוקצה לכל היום.
מיגו, בוא, מיגו, מה זה מיגו?
מיגו, לא מלבר, זה מלבר.
מיגו דית קצאי, מה דית קצאי?
לבין השמשות, סליחה, בבין השמשות,
בזמן בין השמשות, הווי אומר, כשנכנסה שבת,
כן, התקצה, הלכו ליום ההוא. הוא מוקצה לכל היום כולו.
בסדר? יפה.
אומר הרמב״ם, כל מוקצה עדו אסור אלה בצלצולו,
אבל בנגיעה בעלמא שאינו מדנדדו שערי.
זאת אומרת, כל מה שאנחנו אומרים שאסור מדין חכמים,
דין מוקצה, מה הוא?
הזזה.
אבל נגיעה?
אין איסור.
מותר לגוע במכונית בשבת?
מותר לגוע בעת בשבת?
למה לא?
כי חכמים הם אסרו טילטול, הם לא אסרו נגיעה.
כל האיסור הזה איסור חכמים.
אבל גם אם רוצה להגיד,
גם איש אחר נשען על אותו, נשען על אותו, זה נוסף. שום בעיה, כן.
אתה רוצה לשמוע יותר?
גם אם אני יושב על אוטו, או נשען על אותו והוא זז,
כאילו הוא זז,
הוא לא זז.
למה הוא לא זז?
קפיצים אולי.
כשישבת עליהם במשקל שלך זה זז טיפה
ימין-שמאל, אבל זה לא זז.
מחובה.
זה כבר...
בסדר, זה ברור?
יפה.
ולכן מותר לגעת במנורה של בית הכנסת שנוריות
דולקות עליו, או בתנור שדולק בו אש.
לכן מותר לקחת דבר היתר המונח על דבר מוקצה.
למה?
כי לקחתי את ההיתר.
שמה?
טוב, פה זה כבר סיפור נוסף.
תנור חימום,
תנור חימום,
תנור חימום,
אנחנו מתייחסים אליו אחרת בכלל.
כמו מאוורר.
יש תשובה ברשות עברות משה לגבי מאוורר.
פן הוא קורא לזה.
אנגלית, כן.
האם מותר להזיז את הפן, את המאוורר בשבת?
הוא לצד הזה, אני רוצה לקחת אותו, להביא אותו לצד השני.
מה השינוי? מה השינוי? מה השינוי?
את גם פה פוליטיקה.
אתה יודע, אין שינוי.
בכל מקרה, אפשר.
למה? עכשיו תראו את ההתייחסות.
האם
המאוורר שווה משהו בלי שהוא מחובר לקיר?
זאת אומרת, הוא חלק מהבניין.
ואם הוא חלק מהבניין,
אז מותר להזיז אותו.
כמו למשל, תן לי דוגמה
של משהו שהוא חלק מהבניין לכן מותר להזיז אותו, ואם הוא לא חלק מהבניין אסור להזיז אותו,
דלת של הבניין.
אתה חלק מהבניין.
חלון.
למה מותר להזיז חלון?
לפתוח ולסגור?
הוא חלק מהבניין.
מותר להוציא חלון, נגיד הזזה,
או דלת הזזה, מותר להוציא כדי שאנשים יותר יוכלו להיכנס?
לא.
אסור להוציא.
ואם היא מוטלת בצד?
ואם היא מוטלת בצד, מותר להרכיב אותה מחדש?
אסור. דלת הזזה.
כן. לא לפרק.
לא, היא במסילה, היא קבועה.
להוציא אותה החוצה
או להחזיר אותה חזרה, אסור.
בונה, למה? אתה בונה בניין.
זאת אומרת, לכן גם מאוורר, גם פלטה חשמלית,
אין לנו בעיה להזיז בשבת.
יפה.
כן. למה?
הוא חלק מהבניין.
אבל אם ניתקת אותו מהשקע,
אז הוא כבר לא.
אז מה הוא?
הוא יוקצה.
עכשיו אם אני רוצה את הפלטה כי גובה חמישה סנטימטר
כדי להגיע לאיזה מקום שאני לא מגיע, אני יכול לקחת את הפלטה המנותקת
מיום שישי
ולשים אותה כדי לעלות עליה?
אני לא מציע, אבל כן.
בסדר, ברור?
יפה.
לכן, גם תנור,
תנור חימום,
אין בעיה להזיז אותו בשבת.
יש כאלה ששמים חוט עשרה מטר, מטייל איתם בשבת גם כל השבוע.
תנור לידי.
אלא שיש לנו תנורים שאנחנו צריכים להיזהר בהם,
כמו למשל רדיאטור.
רדיאטור הוא פועל על פי תרמוסטט עם שמן שהוא נמצא בתוך הרדיאטור.
מכיר את הפעולה של הרדיאטור?
שמן חם.
בסדר בסדר.
עכשיו יכול להיות שהוא לא פועל,
וכשאני אזיז אותו, בגלל התנודה של השמן בפנים,
אני אפעיל אותו, או הפוך.
יכול להיות שהוא פועל ועל ידי התנודה פתאום התרמוסטט יקבל איזשהו חום יותר,
ויפסיק אותו.
אז יש בעיה.
אבל נגיד מפזר חום שנמצא על פול,
הוא לא מפסיק אף פעם, לא כזה שנמצא על חצי ויותר מוסטת מספיק, מפסיק אותו.
אתה יודע מה אני מדבר?
גם ב-1 ו-2 של המפזר חום יש
כזה מין
כפתור נוסף שעושה על מינימום ומקסימום.
נכון?
יש כזה.
אז כאלה שיש להם את זה,
שמתי על המקסימום,
הוא לא מפסיק אף פעם, תפזר, תעביר אותו ממקום למקום.
תנור ספירלות, תנור ספירלות,
יפרסם חום על מקסימום, זאת אומרת שהוא לא יפסיק לי בתרמוסטט,
כן?
אין שום שאלה, אתה יכול...
מזגנים זה בעייתי? מזגנים זה לא נייד.
היום רצו להגיד שיש מזגנים חדשים עם טכנולוגיה מיוחדת
ששיקלו לאוויר, עוזבים אותו פותח את הדלת,
סוגר את הדלת וכל מיני כאלה דברים,
שבים שבת זה כבר יהיה איך ש...
אני חושב שלא צריך, כי הוא ככה עובד, הוא ככה עובד, כמו מקרר.
נכון?
לזה אני לא חושש.
אני חושש במקרר שכשאני פתחתי את הדלת, אז אני פתחתי מפסק.
הדלת סוגרת מפסק, ברגע שפתחת, נפתח המפסק.
זה באמת אסור.
לא, אני מדבר איתך על...
ולכן אמרתי שמותר.
כי אנחנו ירושלמים.
אנחנו לא גליברקים.
לא, ההבדל ברור.
יש תרמוסטט. אם אתה מדבר איתי על התרמוסטט,
בטוח יש.
כי זה לא ברור שזה יפעל בכלל.
לא ברור בכלל שזה יפעל.
אם אני פותח את הדלת והמפסק נפתח,
ברור לי שברגע זה הפן הפסיק לעבוד,
וברור לי שברגע זה הנורה נדלקה.
זה אותו אחד.
זה אותו מפסק.
כשאתה פותח את הדלת,
אז הוא מפסיק את פעולת הפן, המאוורר,
כי המקררים היו עובדים על סרקולציה,
על אווריר שמסתחרר,
ואם אתה תמשיך להפעיל את המאוורר אז הוא יתחיל לקרר את כל המטבח,
ואז הוא מתבזבז, מתקלקל.
לכן ברגע שפותחים את הדלת, המאוורר מפסיק לעבוד, זה ברור.
בקיצור, מקררים של היום זה לא מקררים של פעם.
תשובות של הרבנים לפני 30 שנה לא נכונות להיום,
כי טכנולוגיית המקרייר השתנתה, בסדר?
אז לכן אתה תמיד צריך לשים לב
מה הטכנולוגיה שקיימת, ולפי זה לדעת מה אנחנו עובדים.
טוב, איפה ראינו?
סעיף ג'.
מוסיף הרמה, נסיים את סעיף ג',
וכן מותר לטלטל עמוד 210,
וכן מותר לטלטל דבר מוקצה על ידי ניפוח,
זה עכשיו השינוי שדיברתם עליו,
שנקרא בלשוא חכמים כלאחר יד.
מה זה כלאחר יד?
לא לוקח את זה ביד, אלא מאחרי היד.
אני עושה את הדבר לא בצורה נורמלית, סטנדרטית,
בצורה מוזרה.
אני כלאחר יד, אחרי היד, אבל כשאני רוצה לקחת משהו, אני לוקח ביד עצמה,
קדימה, ופה זה אחרי היד, בגב היד.
זה פירוש המושג כלאחר יד.
וכן, מותר לטלטל דבר מוקצה על ידי ניפוח, זה לא עביר טלטול אלא כלאחר יד, ולא מקרה טלטול.
טלטול זה כשאני לוקח משהו כמו שמטלטלים, תופס ביד, בשתי ידיים,
מרים כמו שצריך.
אבל אם אני מזיז במרפק, מזיז בכף היד וגבה,
כלאחר יד, אין בעיה.
בסדר, זה נקרא שינוי בתקנת חכמים.
טוב,
איפה אנחנו?
חוץ מחסרון קייס.
טוב, אז בעזרת השם, בשבוע הבא נלמד את סעיף ד',
בסדר? ש״ח, סעיף ד'.
