אנחנו בסימן ש״ח,
סעיף יא,
עמוד 212 בסטנדרטי.
כמובן, כמובן,
הסימנים האלה, מסימן ש״ח והלאה,
מדברים בדיני מוקצה.
אנחנו חוזרים כל תחילת שיעור שמוקצה זה תקנת חכמים.
והסיבות, ראינו אותה בהקדמה לסימן ש״ח שמביא המשנה ברורה.
ארבע סיבות למה תיקנו חכמים,
שאדם לא יטלטל, לא יזיז חפצים מסיבות שונות. זאת אומרת, שאין להם שימוש, שהם אסורים בשימוש, שהם לא נחשבים לכלי, כל דבר אחר.
הטעמים, שאדם לא יזיז. ועכשיו אנחנו עסוקים
בכלים או בחפצים עצמם.
אילו חפצים מותרים בטלטול ואיזה לא. מה יש לשימוש ומה לא? מה נחשב כלי, מה לא נחשב כלי?
זה בעצם כל הסימן פה והסימנים שיבואו.
ואנחנו מתקדמים בתוך כל הדוגמאות,
שכל אחת מהן היא דוגמה מיוחדת שמלמדת אותנו כשהשולחן ערוך מביא.
אז אנחנו בשיר חץ סעיף יא.
מחט שלמה,
מותר לטלטלה ליטול בו את הקוץ.
זאת אומרת,
מחט היא מוגדרת ככלי שמלאכתו לאיסור,
כי מה עושים במחט?
מה עושים במחט?
תופרים, ותפירה זה אחת מלמדת אבות מלאכה.
אז הכלי המשמש לתפירה הוא כלי שמלאכתו לאיסור. מלאכת אותו כלי, תפקיד אותו כלי בחיים,
הוא איסור,
ולכן אסור לטלטל אותו בשבת.
באיזה מצב יהיה מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור? עוד פעם, את העיקרון.
לגופו.
לגופו או למקומו.
לצורך גופו, לצורך מקומו,
מה אמרנו פה, שולחן ערוך.
אמרתי שהשולחן ערוך נותן לנו הרבה הרבה, ואתה תראה איזה הרבה דוגמאות
מעשיות לתקופתו של השולחן ערוך,
על מנת שתבין שיש,
נקרא לזה כך, כלי מלאכה שהם שונים,
כן, בתכלית במצב שלהם. זאת אומרת, למשל,
הדוגמה שלנו פה, ולכן היא מיוחדת, מחט.
מהו תהליך של עשיית מחט
בבית ישראל?
מי עושה מחט בבית?
קונים מחטים בחנות של המחטים,
של כלי תפירה,
נכון?
איך עושים מחט?
שנייה,
פסנסיה, סבלנות.
אנחנו צעירים, יש לנו סבלנות.
צעירים, יש לנו סבלנות.
בסדר? יפה.
מה התהליך של מחט?
קודם כל לוקחים פס מתכת,
עושים לו שפיץ, חוד,
מחדדים אותו.
אחרי שמחדדים אותו, מה עושים לו?
קוף.
בסדר? אתה יודע מה זה קוף?
לא כזה שקופץ, חור בתוך המחץ, זה קוף.
ברור?
יפה. שלושה שלבים.
יישור הברזל,
חידודו וחירורו.
השאלה היא,
מתי זה נקרא כלי שמלאכתו לאיסור?
ברגע שחידדתי אותו,
או רק אחרי שעשיתי לו את הקוף?
ואם נשבר הקוף,
זאת אומרת, זה שברי כלים.
ואם זה מחץ בלי קוף, עוד לא עשינו,
זה אותו דבר, זה בלי קוף.
זה שפיץ בלי קוף.
אבל יודע למה אני צריך לדעת את ההבדלים?
כי זה דין שונה לחלוטין.
בין לפני שעשיתי את הקוף לבין
אחרי שהוא נשבר.
כי לפני,
אני עדיין בוודאה שאני רוצה את זה.
ואחרי שזה נשבר, מה אני עושה עם זה?
שם בפח.
סתם מוקצה.
לא כלי.
פה זה הכנה לכלי, ופה זה לא כלי.
בסדר, מה זה?
מוקצה של מחץ, הוא יקרוך? מה זה מחמת גופו?
למה אתה קורא לזה מחמת גופו?
אולי כיוון שהוא לא כלי ולא שום דבר,
אז נוכל לקרוא לזה מחבת גופו, שהוא לא כלי ולא חפץ.
בסדר, אולי.
בכל מקרה, אנחנו צריכים לדעת בדיוק על איזה מחט מדובר, כדי לדעת מה מותר. עכשיו בא לשולחן המקום ואומר,
מה היו עושים במחט חוץ מאשר תפירה?
מוציאים קוץ,
בסדר?
פעם נכנס לך קוץ, איזו חתיכת עץ או קוץ נכנס ליד, איך מוציאים?
עם הציפורניים, עם הציפורניים שלהם מספיק ארוכות.
בסדר, יש פינצטה, יש כל מיני,
בסדר?
יפה. האם מותר להוציא קוץ בפינצטה?
איך נקראת פינצטה בעברית?
מי יודע?
יאה.
נזכרתי, כן, נזכרתי.
מלקט.
בסדר? מה זה מלקט?
מה הוא מלקט?
מה הוא אמור ללקט?
פינצטה.
שערות.
מותר בשבת?
יפה. מותר להשתמש בפינצטה בשבת? במלקט?
להוציא קוץ.
כמו שאפשר לקחת מחט ולהוציא קוץ.
כי היום שזה כלי שמלאכתו לאיסור,
אני משתמש בו לצורך גופו.
מה זה קשור לרפואה?
זה לא רפואה.
אומר לי על שולחן ערוך, בואו נקרא את הכול.
מחת שלמה, מה זה אומר מחת שלמה?
שפיץ וקוף.
מותר לטלטלה ליטול בה את הקוץ.
ניטל חודה או חור שלה,
ברור אם ניטל החוד או החור,
הקוף,
אסור,
כי זה לא כלי ולא שום דבר, ודבר שהוא מוקצה מחמת גופו, אסור אפילו ליצור גופו ומקומו לטלטל.
נכון? דיברנו בהקדמה.
וחדשה שלא נקבע עדיין מותר.
מה ההבדל? חדשה שלא נקבע, אני רוצה אותה ואני אנקוב אותה ביום ראשון.
אז זה תחילת כלי,
שבורה זה סיום כלי,
ושלמה זה כלי.
וההתייחסות שלנו היא שונה בין אם נפנה לבין אם זה אחרי.
בין לפני עשיית החור לבין אחרי שנשבר החור.
הנושא ברור?
את מה?
לפני שעשו או אחרי שנשבר?
או הבדל גדול.
לפני זה הכנה לכלי, מותר,
כי זה עדיין יהיה כלי.
ואחרי זה כלום, זה דבר שמוקצה מחמת גופו.
יפה, אבל הכלי עצמו, האם הוא תחת בשבת לטלטל אותו בכלל?
אם הוא כלי שמוקצה מחמת גופו,
אסור לך לטלטל אותו בשבת.
אבל לא,
כלי שמוקצה מחמת גופו, לא כלי,
דבר שהוא מוקצה מחמת גופו,
אסור לטלטל אותו בשום אופן, בשום דרך, בשום צורה בשבת.
מטבע,
אבן,
ברור?
שום דבר.
לא, אסור.
אסור. אלא אם כן, זו אבן שאיחדת אותה לצורך החזקת הדלת,
וכבר השתמשת בה ביום שישי.
אז זה כבר דבר שאתה ייעדת אותו לצורך
החזקת הדלת.
דרך אגב, יש היום פטנטים יותר טובים.
כזה מין קפיץ שתופס מאחורה.
לתפוס את הדלת,
יש היום פטנטים יותר טובים.
אני יודע, יש מושבניקים עד היום שמים אבן בדלת. אתה מכיר את זה?
יאללה.
טוב,
סעיף י״ב אומר על שולחן ערוך,
שיערי מחצלעות מותר לטלטלם. מה זה שיערי מחצלעות?
הייתה לי מחצלת, שטיח, נחתכה,
נשאר לי חתיכה של שטיח, היה פעם שניים על שניים, עכשיו הוא שניים על חצי.
זה מותר לטלטלם, למה?
דרך אגב, זה לכסות באותינופה,
אפילו שלושים על שלושים.
ואם זה רק כאן להשפעה מבעוד יום,
אסור לטלטלם.
שמים לב לדבר הזה?
עם בגדים.
האם אתה שם את זה על הגדל של מתקן ההשפעה,
או שאתה שם את זה בתוך הפח?
אם שמת על הגדר, מה התכוונת?
שמישהו ייקר, ואם שמת את זה בתוך הפח,
זה מוקצה.
אשפה.
זה וזה,
זה מה שהפרות עושות.
בסדר? זה ההבדל כזה.
עברית, טוב.
שיער המטלניות שבלו אם יש בהן ג' אצבעות על ג' אצבעות, מותר לטלטלן, ואם לאו אסור.
ויש מתירים אפילו אין להם ג' אג' בלבד שלא יהיו טליתות של מצווה.
תסדר, סתם ויש הנחה כי סתם, הווי אומר, דבר שיש בו פחות משלוש אצבעות או שלוש אצבעות לא נקרא בד.
מה אפשר לעשות איתו? זה שום דבר.
כמה זה שלוש על שלוש?
שישה סנטימטר על שישה סנטימטר.
זה מינימום של בד.
פחות מזה לא נחשב בגד.
י״ד, מנהל חדש.
מותר לשומתו מעל הדפוס אף על פי שמלאכתו לאיסור,
כיוון ששם כלי עליו מותר לטלטלו לצורך מקומו.
זאת אומרת, איך עושים נעליים?
שמים אותם בתוך,
איך נקרא הדפוס הזה?
נו, עברית, עברית, עוד פעם, עברית.
נעליים יוצרים, שתהיה להם צורה טובה, יוצרים אותם על מין,
הוא קורא לזה דפוס
של נעליים.
איך זה נקרא בעברית?
עימום,
באלף, עימום,
זה הצורת נעל הזאת מעץ
ששמים כדי להחזיק את הנעל,
או כדי להרחיב את הנעל, יש כל מיני כאלה.
בסדר?
האם מותר לשמוט את הנעל מהעימום בשבת כדי שנוכל לנעול את הנעל?
בסדר? הוא מחשק כן.
בסדר?
אז זהו, מנהל חדש, תראה, תראה את המשנה ברורה.
לריבו אתה נקט.
זאת אומרת, הוא אמר לך חדש,
לא רק ישן, אפילו חדש.
כי ישן אין שאלה, כיוון שזה כלי שבבית. אבל חדש, מה זה?
לכאורה היית אומר מכה בפטיש.
אתה גומר? לא.
אף שהוא מודק על הדפוס שפיר ולא יכול לשמטו מעליו אלא אם כן מטלטל גם הדפוס בידיים אפילו אך אם מותר.
שאף שהוא כלי שמלאכתו לאיסור, שעל ידו מתקנים המנהלים
וכל מקום הוא לא צריך למקומו, דהיינו המנהל שהדפוס מונח בו.
וכל שכן כשהמנהל ישן שהוא רפוי ויכול לשמוט את המנהל מעליו בלי תקטור לדפוס בידיים מותר.
בסדר?
טוב. למה? כי שם כלי עליו זה כלי שיוצרים אותו בשביל הנעליים.
טוב.
סעיף ט״ו, סנדל שנפסקה רצועה פנימית.
הידן התרועת כלי עליו ומותר לטלטלו. נפסקה חיצונה, בתל מתרועת כלי ואסור לטלטלו.
ואם הוא בכרמלית, מותר לכרוך עליו גמי לך
שהוא מאכל בהמה לתקנו שלא ייפול מרגלו.
ובחצר שהוא נשמר שם אסור.
לבן אדם נרצעה לו, נקראה לו הרצועה.
תהיה איתי.
נקראה לו הרצועה של הסנדל.
אפשר ללכת ככה עם סנדל?
לא.
אם הפנימית כן, אבל אם החיצונית אז לא, זה כבר נופל מהרגל, אתה צריך
למשוך את הרגל בעפר, אתה יודע מה, כדי שזה יחזיק.
בסדר? יפה. זאת אומרת,
אם אני נמצא במקום שהוא נשמר,
אז אין שום שאלה, תשאיר אותו שם עד מוצאי שבת, זה מוקצה, לא ראוי למלאכתו,
תשאיר אותו.
אם הוא בכרמלית,
ברחוב,
קודם כל איך הוא ילך?
ב', תגיד לו להשאיר, מה יקרה לזה?
מה? מישהו כבר ידאג לקחת אותו.
אם מישהו ילקחת אותו, אין לו סנדל, מה הוא יעשה?
מתירים לו לקשור חוט.
מה זה גמי?
זה שיבולת כזאת, ככה,
של חציר,
כן? שאפשר
שפרה תאכל את זה.
זה גידולים.
כיוון שזה יכול להיות מאכל של פרה,
כן? אז זה לא מוקצה.
ואם זה לא מוקצה אתה יכול לקשור איתו את הנעל,
את הסנדל.
זה לא תלוי, זה תלוש, אם זה לא תלוש אסור, מה זה, מה השאלה בכלל, שבת?
בסדר?
ברגע שיש לי גמי כזה, הוא הלך לרפת ופתאום נקרא לו הסנדל, לא יכול להשאיר את זה שם.
קח חציר, קשור.
מה יש היום ברפת?
חוטים.
הרי תמיד קושרים חוטים, יש ברפת.
חוטי ניילון שחורים.
בסדר?
תיקחו, תקשור.
זה במקום שאתה לא יכול להשאיר את הסנדל, במקום שאתה יכול להשאיר, במקום שהוא נשמר,
שאף אחד לא ייקח משם,
אז אתה לא יכול לקשור.
טוב?
כן, סעיף טז.
חלוק שכיבסו אותו ותחוו בו קנה ליבשו.
אתה חייבתם פעם קנה בחלוק?
קוראים לזה בעברית שלנו קולב.
היום אנחנו לומדים פה עברית.
בסדר?
קולב.
לקחו חלוק,
כיבסו אותו, רוצים שהוא יהיה ישר בלי קמטים,
מה, איך מייבשים אותו? תולים אותו על קולר.
הבעיה שבזמנו לא היה קולר, מה היו לוקחים?
הולכים לרחוב,
לוקחים ענף,
חותכים את הענף באורך של בין הכתפיים,
תולים. רעיון, לא?
אתה חשבת על זה, נכון?
יפה.
השאלה היא עכשיו,
האם יש אפשרות להוציא את החלוק מהקולר הזה?
אם זה כל אב שזה כלי, כל אב קניתי אותו, עשיתי אותו, לא משנה מה, אין שאלה.
סתם ענף.
מה הדין סתם ענף בשבת?
הוא לא כלי,
נכון? הוא שום דבר. אז מה הוא?
איזה מוקצה?
בחמת גופו.
ממילא אסור להוציא וזה להזיז אותו.
אפילו לצורך גופו ומקומו.
או השאלה היא,
אם אני ברגע זה את הענף שלקחתי ביום שישי ושמתי בו את הבגד,
את הבגד.
האם זה ענף שאני משתמש בו בדרך כלל לצורך טלית בגדים,
או שכל פעם אני הולך לחצר, לוקח ענף ואחר כך זורק אותו?
זה משנה.
האם עשיתי אותו כלי,
או שלקחתי משהו לשימוש חד פעמי ואני זורק?
אז זה לא כלי.
עובדה,
עובדה שכלי חד פעמי, אנחנו ראשונו צריכים להטביל אותו. למה?
הבנת אותי?
זה לא כלי.
ולכן אמרנו מקודם, שלפי הרב איינשטיין, האם יש אפשרות
לקחת נייר סופק חד פעמי ולספוג מים שנשפכו על השולחן?
כי זה לא כלי, זה חד פעמי.
מה?
אם חד פעמי, הרב איינשטיין מתיר.
אגרות משה, הרב איינשטיין מתיר.
בדיוק.
להניח.
כן.
אתה יכול גם להרים את זה אחר כך, כי זה לא סופק.
זה לא נסחט.
אבל כל בגד אחר אסור לך להריב, כי כל דבר אפשר להניח סתם.
להניח סתם אתה יכול גם לשים אגבת.
השאלה היא מה אתה עושה איתה אחר כך.
בסדר? הוא אומר, חד פעמי הם בודדים סחיטה.
כן, מה זה סחיטה?
ליבון.
מה זה ליבון?
שאני צריך את הכלי נקי, אין למה אני צריך אותו, אני צריך בכלל.
טוב.
חלוק שכיבסו אותו ותחוו בו קנה ליבשו יכול לשמטו מעל הקנה,
אבל לקחת את הקנה מתוכו אסור לפי שאינו כלי.
ואם תחוו בו כלי,
זאת אומרת, הוא לקח
מערוך,
היום לומדים עברית, באמת זה יוצא ככה.
מה זה מערוך?
אתה יודע מה זה מערוך?
בסדר,
הגליל שבו לשים את הבצק.
צריך להגדיר.
טוב,
אז אם הוא לקח מערוך ושם את החלוק, אפשר.
מותר לתלום מתוכה אפילו, הוא כלי שמלאכתו לאיסור.
מה זה מערוך כלי שמלאכתו לאיסור?
מותר לרדד בשבת?
קירה שנשמטה אפילו אחת מירכותיה, אסור לטלטלה.
אומר הרמב״ם, ספסל ארוך שנשמט אחד מרגליו,
כל שכן שתיים, שאסור לטלטלה או להניח על ספסל אחרת, לשב עליה.
אבל אם היא נשברה מבעוד יום,
אלא אם כן יושב עליה כך פעם אחת קודם שבת.
גם אסור להכניס הרגל לשם משום בניין,
בסדר? כי זה תוקע,
ותוקע זה חלק מבניין.
אבל אם יש לי שולחן מתקפל, או ספסל מתקפל,
שאני פותח אותו, ויש שם איזה
פס מתכת שאני שם אותו חזק,
אין שום בעיה, אני לא תוקע.
אז מותר לפתוח ספסל בשבת?
ספסל מתקפל?
שולחן מותר לשים בשבת?
כי זה לא צריך להחזיק בלחץ.
אתה לא עושה פה שום פעולה שהיא בסופו של דבר גורמת לכך
שמשהו פה נכנס,
מה שנקרא, בחד פעמי,
מסמר, בורג, יתד,
פעם היו שמים כדי לחבר יתד מעץ.
אתה חייב לתת לזה מכה,
וכל פעם זה נשחק,
פה זה בסך הכל מתיישר.
והחבק שיש על זה בשולחנות המתקפלים, מכירים?
יש חבק?
זה כלום, זה לא תוקע. זה בסך הכל מאבטח,
שכשאתה מזיז את השולחן הוא לא יתקפל.
אתה עוד בסעיף הקודם, עברנו, סע קדימה.
מה אתה רוצה?
משהו שאינו כלי יעשו לתת אותו.
כן, אבל זה, אבל זה, עוד פעם, זה משמש למשהו, רק יש לו גדרים מסוימים.
בוודאי, מה, צלחת חד פעמית, מה, אני לא אגיד שזה כלי,
כוס חד פעמית, יש כאלה שהיו שאסור לעשות בכוס חד פעמית קידוש.
למה? זה לא כלי, זה חד פעמי.
זה כלי, מצד אחד. מצד שני, זה לא כלי.
בואו נראה ככה, כשנוח לי אני אומר מה שאני רוצה.
לא, לא, זה לא תשובה.
ברור.
יש צדדים לכאן ולכאן.
זו תשובה יותר מתקבלת.
מקודם אמרנו, מה היה לנו בשיעור הקודם?
אמרנו מצד אחד כן, מצד אחד לא, ואותו דבר.
לא, לא, לא.
טוב, לא משנה.
לכן, בכל מקרה, כיסא שהתפרק,
כיסאות עץ,
שזה עשוי לשון ותושבת,
והתפרק הכיסא.
מותר לתת מכה בשבת להחזיר אותו?
לא,
ותוקע.
הרב, אתה לא מבין, הכיסא הזה, כל פעם שיושבים עליו הוא מתפרק.
אז מותר?
אסור לשבת עליו. למה?
מותר להחזיק אותו בבית?
למה?
ולא תשים דמים בביתך.
מישהו יכול ליפול.
כשנופלים מכיסא, מה יכול להיות?
מה?
יכולים אנשים לצחוק.
יכולים לצחוק אנשים.
במקרה הקל.
כרגע קשה יותר, זה אתה אמרת.
בסדר, זה ברור, אנחנו אוהבים להיות קלים.
טוב,
סעיף יז לבנים שנשארו מהבניין, מותר לטלטלם.
שמעתה לא קיימו אלה בניין, אלה למזגה.
מה זה למזגה? לסמוך ולשבת עליהם.
בסדר, פעם אם היו נשארים לבנים מהבניין, מה היו עושים איתם?
היום יש חוק פינוי אתר בנייה.
פעם רואים עשירים, מה אתה תפנה את זה?
לידינו גם לא מזמן היה דבר כזה.
באו ועשו איזה ריצוף בחצר אקרשטיין הביאו מלא שקי חול
מכירים את השקים האלה? הבלוט של החצי טון הביאו כנראה הם לא עמדו נכון את העומק וזה נשארו להם עשרה שקים כאלה
שקי חול
חול ים
מה עושים עם זה?
מה?
עשרה זה חמישה טון
עשרה שקים
נו מי ייקח הביתה?
אז הם ניסו לפזר שם ליד העצים ולא יודע מה
זה לא עובד, זה... אחר כך נשאר.
עכשיו, לקחת את זה,
לאן?
שק כזה כמה עולה?
מה פתאום?
100 שקל?
50 שקל? לא יודע כמה.
להביא את המשאית מנוף להרים את זה, כמה עולה?
אלף שקל.
אתם מבינים?
לא כדאי בכלל להניע את המשאית.
נשאר שם שלושה שביעות חודש, עד שכנראה מישהו יתלונן.
יש חוקים.
מישהו כאילו יתלונן,
זה יום אחד, בא המשאית, הרימה את הכול, והלכה.
בסדר? זאת אומרת, יש דברים שמשאירים אותם בשטח. אז בזמנו היו מנצלים כל דבר.
לא היה דבר כזה להשאיר חומר בשטח ומישהו...
אז מה היו עושים לבנים ישנות?
זאת אומרת, לבנים שלא השתמשו בהם לבניין,
שמים אותם שתיים אחד על השנייה. יש לי ספסל.
הם משתמשים בהם לישיבה,
לתמוך דברים,
לקחת בין שתי אבנים מצד ימין, שתיים מצד שמאל,
עושים על זה קרש לספסל.
פעם אנשים היו עושים מדפים כאלה בבית לספרים.
ראית את זה פעם?
אקרשטיין פטוטט, אקרשטיין פטוטט.
ברור.
אומר לנו השולחן ערוך סף יז, לבנים שנשארו מהבניין מותר לטלטלם.
למה אם זה לא נשאר מבניין אלא עדיין בונים,
אסור לטלטל. מדוע זה נועד לבניין, איסור.
אבל כיוון שמעתה לא קיימה אלה בניין אלא למזגה,
עלי הוא,
אז לכן מותר לטלטל אותם.
ואם סידרן זה על זה,
סידר את כל הלבנים על בלה,
על משטח,
אחד על השני,
גל הדעת שיקצן לבניין ואסור לטלטלם. הוא גילה דעתו שהוא רוצה את האבנים האלה,
להשתמש בהם לבניין,
וקבע שהוא רוצה להשתמש בהם לבניין,
וקבע שהוא רוצה להשתמש בזה לבניין,
אסור לטלטל אותם בשבת,
כי זה מיועד לבניין.
בניין לא מפרקים ובניין לא בונים בשבת.
טוב,
סעיף יח, קוץ המונח ברשות הרבים.
מותר לטלטלו פחות פחות מ-400.
ובכרמלית מותר לטלטלו להדיה, משום שחיישין השם או יזכו בו רבים.
ובמקום איזה כדי רבים, לא גזו רבנן שבות.
שים לב, אם אני נמצא ברשות הרבים דאורייתא,
יש לי פה רשות הרבים דאורייתא,
אם היה לי, אי אפשר היה לעשות עירוב.
עירוב פותר רק כרמלית,
רשות רבים דה רבנן.
אומר לנו על שולחן ערוך, רשות רבים דה אורה הייתה,
יש לך שמה איזה שבר כלי,
קוץ שמונח,
נשבר בקבוק,
אתה יכול לקחת אותו פחות פחות מ-400. מדוע?
כי אתה בא להציל את הרבים שלא יזכו, ילד ילך פה, מבוגר ילך פה עם סנדלים, בלי,
יכול לתחתית של הבקבוק להיכנס לו לרגל, ואז מה יקרה?
בעיית קרסול, גידים, אוי ואבוי, השם שמורה, איזה נזק.
זה ברור.
איך?
פחות משני מטר.
הולך פחות משני מטר, עוצר.
הולך פחות משני מטר, עוצר.
לא הולך פעם אחת יותר מ-400,
שאז זה טלטול דאורייתא ברשות הרבים.
הורדנו את זה לגדר דרבנן,
ובמקום הזה שיש צער של רבים, חכמים לא גוזרים. לכן מותר לך לעשות את זה כוויתרו לך על איסור דרבנן.
החכמים גזרו את גזרותיהם, תיקנו את תקנותיהם,
על דעת שבמקום צער הם לא גוזרים.
ולכן,
אם זה כרמלית,
רחובות כמו פה, נגיד אפילו שאין עירוב,
אתה יכול לטלטל את זה אפילו יותר מ-400.
אבל אנחנו מדברים אפילו על דבר שבור שהוא בכלל לא נחשב כלי, ובמילה אסור בכלל להזיז אותו.
וחכמים אומרים, במקום שיש היזק,
מרשים לך להזיז. למה?
כי במקום היזק חכמים לא גוזרים.
אז אם נשבר בקבוק בבית, כוס נשברה בבית.
מה הדין לזכוכיות?
מוקצה.
למה?
זה לא כלי ולא כלום, אפילו אפשר לצור על פי צלוחיתו.
אין פה שום דבר.
יפה.
אז מותר להזיז? לכאורה אסור.
למה יהיה מותר?
כי ילדים מסתובבים בבית, יכולים להינזק.
גם מבוגרים.
מקום צער
לא חזרו חכמים.
על אף שתשימו לב מה שכתוב פה,
שבמקום היזק הדי רבים,
ואני דיברתי על היזק של יחיד,
בכל זאת, אם יכול ילד להינזק,
בוודאי שאתה אוסף הכול.
כי בזמנו היו זורקים את העצמות בתוך הבית.
אתה מכיר את הגמרא הזאת?
מותר לצטטל עצמות בשבת?
גמרו לאכול.
טטטל עצמות, מה היו עושים?
גומרים לאכול את הפולקה, מה עושים עם העצם?
זורקים אחורה.
שם האפר.
אני מבקש ממך לא לעשות את זה בבית,
שלא יבוא אליי אחר כך עם בעיות של שלום בעיה.
בסדר, זה ברור.
אמנם אני לא דיין, לשם אני לא מגיע,
אבל דברים אחרים כן.
ככה היה.
ממה הייתה עשויה הרצפה בבית?
אפר.
לכן אסור להשוות גומות, אסור לטאטל, מדין אשוואי גומות.
בסדר, אסור לטאטא,
מדין השוואת גומות.
אסור לרבץ,
מדין.
בונה בחוץ, מה זה?
למה אסור ליישר את הקרקע בחוץ?
מה? חורש!
משהו אחר בכלל, למה אסור לרבץ?
לשים מים,
לשפוך מים.
הרי למה שופכים מים על הרצפה?
שלא יהיה אבק.
בקיץ?
שלא יהיה קר, שלא יהיה חם, כן.
תראו עדיין אצל הערבים ברחובות שם,
הם שופכים מים.
מה אנחנו עושים?
מפעילים מזגן.
בסדר, זה ברור.
סעיף יט, סולם של עלייה
מה שנקרא סולם סולם, גדול
שהוא גדול ועשוי להטיח בו גגו
עשוי לטלטל לו אבל ששובח
מותר לנטותו ממקום למקום
אבל לא ילכנו משובח לשבח כדי שלא יעשה כדי שהוא עושה בכל ויבוא לצום
בסדר?
סולם גדול, ענק
אתה לא מזיז אותו בשבת בכלל, זה בשביל לטפל בגגות
כדי שמלאכתו לאספו, אבל סולם ביתי אין בעיה
רוצה להוריד בגדים, רוצה להוריד משהו מהארון למעלה, אין שום בעיה.
סולם של החצר, גם אפשר.
זה לא סולם גדול גדול.
אבל לא להעביר משובח לשובח כשיש לו שובחים, כי מתי הוא מעביר את זה משובח לשובח? כשהוא רוצה לתפוס יונים.
שווה יבוא לצוד בשבת.
טוב, איך?
משובח לשובח?
מותר לנטות אותו משובח למקום אחר, אבל לא משובח לשובח.
סתם.
אני רוצה להביא משהו פה בבית.
יכול לקחת את הסולם.
אפילו שזה סולם של שובך,
כי זה כבר יותר קטן.
זה לא סולם ביתי פנימי,
ומצד שני זה גם לא סולם גדול, שאתה אומר, הוא מיועד לגגות.
סעיף כ', חריות
של דקל שקצצם נשרפה, מוקצים מהם ואסור לטלטלם.
ישב עליהם מעט מבעוד יום, מותר לשב עליהם בשבת.
וכל שכן עם קשרן לשב עליהם,
או אם חשב עליהם מבעוד יום לשב עליהם, אפילו בחול.
זה ברגע שאני רוצה לשבת עליהם, או שהוא ישב עליהם,
אין בעיה.
אבל אם הוא קצץ אותם לשם שריפה כדי להסיק את התנור בבית,
אז הם נקראים מוקצה ואסור לטלטלם בשבת.
טוב,
זה להיום,
אז למדנו עשרה סעיפים. בעזרת השם, בשבוע הבא נלמד את סעיף כא בסימן שח.
