יופי.
אנחנו בסימן ש״ו,
עמוד 194 במשנה ברורה,
הסטנדרטי.
אחד הדברים המיוחדים שקשורים לשבת,
הרי אנחנו יודעים שבשבת אסורים ל״ט אבות מלאכה.
זאת אומרת, כל מה שהוא מלאכה אסור בשבת.
ומלאכה מבחינתנו זה יצירה,
להבדיל מעבודה.
עבודה זה קושי,
זה פיזי,
ומלאכה אז היא יצירה.
ברגע שאני יוצר איזשהו דבר
שלא היה לפני כן, אז אין עכשיו מלאכה. מאיפה אני לומד את המלאכות?
מבניין המשכן.
כל מה שהיה כחלק מהיצירה של המשכן, אנחנו לא מדברים על עבודת המשכן היומיומית,
אנחנו מדברים על בניית המשכן,
יצירת המשכן.
כל מה שהיה קשור למשכן
הוא אסור בשבת.
זה כלל,
אנחנו רואים,
אמרנו אותו כבר בתחילת מלאכות,
חוזרים על זה עוד פעם.
כל מה שאמרתי עד עכשיו זה המלאכות.
יש משהו מעבר.
זה מה שנקרא ממצוא חפצך ודבר דבר.
הסימן הזה, סימן שו,
זה ממצוא חפצך.
סימן שז זה ודבר דבר.
זאת אומרת.
הרי כתוב בספר שמות,
בעשרת הדיברות, למה אנחנו שובתים בשבת?
כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ
וביום השביעי שבת.
זאת אומרת, אנחנו צריכים להידמות לבורא במעשיו.
הוא ברא את העולם בשישה ימים,
נח ביום השביעי,
גם אתה תעבוד שישה ימים,
תהיה שותף עם הקדוש ברוך הוא בבניין העולם,
וביום השביעי תנוח.
ולכן אנחנו אומרים שלמ' טת אבות מלאכה,
שהמשכן הוא עולם קטן,
בסדר? והאדם הוא עוד יותר קטן,
והעולם הוא אדם גדול.
יש הקבלה בין העולם לבין המשכן לבין האדם.
אז כל מה שעשו ליצירת המשכן זה כמו בניין העולם,
וזה מה שאנחנו לא עושים בשבת.
כל השבוע אפשר לבנות, אפשר ליצור,
חוץ מאשר בשבת.
ואם אני מדבר,
עוד פעם, אני מדבר, כן, דיבור,
איך בעצם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם?
אם התורה עומדת לי בעשרת הדיברות של יתרו,
שכל מה שאני שומר שבת זה כדי להידמות לבורא,
אז בסדר, אני בן אדם, חי בגוף, אז כל מה שאני פועל, בידיים, ברגליים, לא משנה מה, אני
יכול ליצור.
אבל איך הקדוש ברוך הוא ברא את העולם?
הוא אמר,
ויהי, הוא ציווה,
ויעמוד. זאת אומרת, איך הקדוש ברוך הוא ברא את העולם?
בדיבור.
אז אם באמת אני רוצה, כמו שכתוב בעשרת הדיברות,
של יתרו, להידמות לבורא בבריאת העולם,
מה הדבר המרכזי
שאומר לא לעשות אותו בשבת כשהקדוש ברוך הוא לא עשה אותו?
דיבור של יצירה.
דיבור שהוא ענייני החול.
זה בעצם המדרגה הגבוהה ביותר של שמירת שבת.
נכון,
שמה שציוו אותנו בעיקר זה מלאכות, כי אנחנו בני אדם נמצאים בגוף, בחומר.
אבל אם אני רוצה באמת, מבחינה ערכית,
להיות,
כן, כמו שהקידוש ברוך הוא שבת, גם אני אשבות,
הדבר המרכזי שצריך לשבות ממנו זה דיבור.
דיבור של חול בשבת.
להתעסק עם דברים שקשורים לחול בשבת.
ולכן מחולקים פה לשני סימנים, ש״ו וש״ז. ש״ו מדבר על
מעשים שרוצים לעשות לאחר שבת,
וש״ז מדבר על הדיבור שהוא של חול בשבת.
שני הדברים גם יחד.
ושניהם מדברים על לא פעולה פיזית ממשית, אלא על הכוונה,
הדיבור, לעשות איזשהו דבר.
לכן גם ביום האחרונים הבן אשחי מביא את זה שכשאני מקבל שבת,
אני אומר בואי כלה,
בואי כלה,
בואי כלה.
כמה פעמים?
שלוש פעמים. פעמיים בקול ופעם שלישית?
בלחש. למה?
כי אני יוצא מיום החול ונכנס לשבת.
איך אני יוצא מיום החול?
אני לאט לאט מתנתק.
אני מתנתק ממעשה של חול,
זה בואי כאלה הראשון.
אני מתנתק מדיבור של חול,
זה בואי כאלה השני.
ואני מתנתק גם ממחשבה של חול,
זה בואי כאלה השלישי.
ואם זה ממחשבה, אז זה בשקט.
בסדר? הדברים ברורות?
וגם בחיובי.
וגם בחיובי, כשאני אומר בואי כאלה,
זה כנגד הנפש.
כשאני אומר ברכו,
זה כנגד הרוח, ואחר כך באופוס עלינו, זה כנגד הנשמה.
שלושה חלקים.
כל מה שאני עושה,
אני בעצם מחבר שלושת, נכנס ככה,
הבבדים שיש באדם.
מעשה, דיבור ומחשבה.
ואם אני הולך מפנים החוצה, אז קודם כל מחשבה,
אחר כך דיבור, אחר כך מעשה.
כי כשאדם פועל, ככה הוא צריך לפעול.
יש כאלה שאצלם המעשה בא לפני המחשבה.
כן, זה בא אליטי.
אבל מה שצריך זה מחשבה,
יוצא לכלל דיבור, ואז
בא לידי מעשה.
בסדר, זה מה שכתוב פה. סימן שו.
אומר לנו המשנה ברורה,
סעיף א', שולחן ערוך.
ממצוא חפצך,
חפציך אסורים אפילו בדבר שאינו עושה שום מלאכה.
מה אמרנו? מה זה מלאכה? מה ההגדרה של מלאכה?
יצירה
כגון שמעיין נכסיו לראות מה צריך למחר.
אני אתן דוגמה עירונית.
דוגמה עירונית.
בן אדם יוצא החוצה למרפסת
ואומר פה כדאי לגזום את העצים,
את השיחים,
פה כדאי להוסיף אדמה,
פה כדאי,
מה זה אומר?
או, כן, כן, מסתכל, מה הבא כדאי לעשות? יורד למטה,
דוגמה, ניתן, מישהו הביא קבלנים שיבנו לו בית.
הוא הולך בשבת כדי לראות
איך להתקדם.
הוא עשה משהו?
יצר איזושהי יצירה?
פעל איזושהי פעולה?
כל מה שהוא עשה מה זה?
סייר נכסיו,
מעיין נכסיו,
לראות מה לעשות מחר.
הוא לא עשה פה שום פעולה שהיא אחת מלמד הטבות מלאכה.
או,
עוד דבר הוא אומר, ללך לפתח המדינה
כדי שימהר לצאת בלילה למרחץ.
הוא רוצה ללכת לעשות פעולה אסורה בשבת,
בינתיים הוא מתקרב.
וכן, אין מחשיכים על התחום לזכור פועלים.
הוא יודע שבאיזה כפר אל-יד יש פועלים, אם לא תלך מיד בצאת שבת,
מישהו אחר כבר יתפוס אותם ליום ראשון.
אז הוא גומר מהר סעודה שלישית,
מתחיל ללכת ללכת, מגיע אלפיים אמה מחוץ לעיר,
מחכה עד
שלושה כוכבים.
מגיע שלושה כוכבים, ממשיך בדרך, הנה הוא הגיע ראשון לתפוס את הפועלים למחר.
אסור.
הוא עשה איזושהי פעולה אסורה בשבת
מבחינת מלאכות?
הוא אפילו לא עבר על התחום, הוא הגיע עד סוף התחום.
מה שמותר הוא עשה.
הוא לא עשה משהו. אלא מה הוא עשה את זה?
למה הוא הגיע לתחום, לסוף התחום?
כדי שיהיה לו מהר לשכור פועלים.
זה אדם שמתעסק, הראש לא תפוס בעסקים,
מה שנקרא.
הוא לא יושב רגוע.
זה ברור?
יפה.
אני קורא שוב את השולחן ערוך. למצוא חפצך, חפציך אסורים אפילו בדבר שלא עושה שום מלאכה.
כגון שמעיין נכסיו לראות מה צריך למחר, או ללכת לפתח המדינה,
כדי שימהר לצאת בלילה למרחץ.
וכן אין מחשיכים על התחום לשכור פועלים.
אבל מחשיך על התחום להביא בהמתו.
ויש אומרים שאם אין הבהמה יכולה ללך ברגליים, כגון שהוא טלה קטן, אינו רשאי להחשיך.
אינו רשאי להביא.
זה אסור לטלטל בעלי חיים שהם מוקצים. אם הוא לא נושא,
כן, את עצמו, אז אתה לא יכול לטלטל אותו.
אומר הרמה, והוא הדין שאסור לטייל למצוא סוס או ספינה או קרון לצאת בו.
הוא כבר הולך לנמל.
נמל,
יהיה פה איזה ספינה שיוצאת במוצאי שבת לארץ ישראל,
כי מארץ ישראל הוא לא יצא החוצה, נכון? ראית פעם מישהו שנוסע מארץ ישראל החוצה?
לא ראינו, נכון?
רק באים לארץ,
לא ראינו שאנשים נוסעים,
אין דבר כזה.
בסדר, ברוך.
יפה. אז הוא רואה, אני יכול ללכת ביום שבת לראות אם יש גויים, גויים, תסכים, אבל אני הולך.
יש אונייה שיוצאת לכיוון יפו,
דברים שהיו, נכון?
אסור.
אומר השירות ערוך סעיף ב', הייתה בהמתו עומדת חוץ לתחום,
יכול לקרות לה כדי שתבוא.
למה? כי פה בן אדם,
מה שנקרא, בהול על ממונו, חכמים לא החמירו עליו.
כי הרי אין פה שום בעיה, בהמה באה לבד.
אבל להביא אותה, לגרור אותה מחוץ לתחום, לתוך התחום, אסור לו.
סעיף ג', מחשיכים על התחום לעשות צורכי כלה או צורכי מת, להביא לו ארון ותחריכים. מה אמרנו בסעיף א'?
שלא מחשיכים על התחום לזכור פועלים,
אבל לצורך מצווה,
צורכי כלה,
צורכי מת,
תכריכים,
כן, יכול לעשות,
יכול להחשיך ויכול לומר לחברו שיחשיך כדי שיביא לו,
ויכול לומר לו, לך למקום פלוני למחר,
ואם לא מצאת מקום פלוני, לך למקום אלמוני.
לא מצאת במקח, במאתיים,
ובלבד שלא יזכיר לו שום סכום המקח.
אבל הוא כבר אומר לו
מה לעשות אחרי שבת,
באיזה מקרה זה מותר?
כשזה צורך מצווה.
מה הגדרנו מצווה?
כלל, הלוויית המת, כל הדבר של החסד.
וכן אם לקח ממנו או בשמונה, לא אמר לו תן לי עוד בשניים ויהיה חייב לך עשרה.
זה לא אסגור איתו את העניינים של הסכומים,
אבל יכול להטיל עליו את התפקיד
שהוא צורך מצווה.
אומר הרמב״ם, אי אפשר לו אלא אם כן אזכיר לו סכום המקר, מותר בכל עניין, דעת צורכי מצווה הוא.
אנחנו יודעים אפילו שמתרימים אנשים לצורכי מצווה בשבת,
נכון?
בית הכנסת,
מתרימים בית הכנסת, אומרים מי שבירח, בעבור שנתן,
מתוני.
אפשר להגיד את הסכום?
מקפידים להגיד מתוני אצל אשכנזים.
מתנה,
לא אמרו את הסכום.
בסדר?
אצל ספרדים? בוודאי, בוודאי.
טוב.
ויש עשרים בכל עניין וכן עיקר.
זאת אומרת, עדיף לא לדבר בכלל על נושא של סכומים, כך אומר הרמה,
אפילו צורכי מצווה, ולכן מי שבירכים בבתי הכנסת של אשכנזים, מה אומרים?
בעבור שנתן,
מתונה לבית הכנסת, מתנה לבית הכנסת. מה המתנה?
מתנה.
בסדר?
סעיף ד', הסוחרת הפועל לשמור זרעים או דבר אחר אינו נותן לו שכר שבת.
לפיכך אין אחריות שבת עליו.
היה שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, שכיר שבוע, נותן לו שכר שבת.
מה הכוונה לשכיר שבת?
הרי אמרת, הרגע שלא נותן לו שכר שבת,
מה זה שכר שבת?
מה?
שכל שבוע שלם,
הכל ביחד.
בסדר יפה.
לפיכך אחריות שבת עליו. ולא יאמר לו, תן לי שכר שבת.
הלא אומר לו, תן לי שכר השבוע או החודש.
זה מה שנקרא בהבלעה.
עכשיו יש חבר'ה,
חשוב לדעת את זה,
שממלצרים.
אתה מכיר את זה?
ממלצרים בשבת.
מלון, בתי אבות, לא יודע, כל מיני מקומות.
יש איזה קטרינג שעושה שבת אירוח,
שבת חתן, שבת...
אפשר לקבל שכר על זה?
על שבת לא, אז על מה הוא מקבל?
עוולה.
מה עוולה?
עובד מיום שישי בצהריים ועד
שלוש שעות אחרי צאת שבת.
אז מתי הוא מקבל את הזמן במשכורת?
מיום שישי,
בעוולה.
בסדר, זה ברור?
את השכר הוא לא מקבל לפי שעה.
עבדת 30 שעות, הנה שעה, שעה, שעה אתה מקבל.
הוא התחיל לעבוד ביום שישי
והוא סיים אחרי צאת שבת.
על מה הוא מקבל את המשכורת?
שישי ומוצא שבת, והשבת מובלעת בפנים.
זה נקרא בעוולה.
אבל אבוא מישהו ויגיד, שמע, אני עובד רק שבת בבוקר.
רק שבת בבוקר, לא עשית כלום לפני כן, לא עושה אחר כך כלום.
בעיה לקבל שכר שבת, בסדר?
זה פעם שאלו את רב אברום שפירא,
אה, אז אני לא אשלם לו עכשיו, הוא לקח שחר שבת.
הוא אמר לו, אתה אל תעשה אף אחד צדיק
ואל תדאג לצדיקות של אף אחד אחר.
אתה צריך שלם, תשלם.
הבנת?
מה הוא יעשה עם הכסף? זה בעיה שלו.
אבל אתה אל תהיה צדיק.
מישהו פעם בא,
שבמשפחה, לא יודע בדיוק מה היה,
לא זוכר את הפרטים, אבל הייתי זוכר,
שלקחו הלוואה עם ריבית.
אז עכשיו הם לא מחזירים, כי זה ריבית.
אומר לה ידידי, אתה אל תדאג
לעולם הבא של אנשים אחרים.
תדאג לעולם הבא שלך.
אתה צריך לתת לו את המשכורת.
מה הוא יעשה עם זה ואיך הוא יתנהג, זה בעיה שלו.
אני הייתי ממליץ לו שיבוא לעבוד גם באמצע השבוע.
דוגמה אני אתן, קורא בתורה. מתי הוא בא לקרוא בתורה?
שבת בבוקר.
הוא בא שבת בבוקר לקרוא בתורה, מקבל שכר על זה שהוא בא לקרוא בתורה?
לא.
הרי בכל מקרה יצא חייבו להתפלל, נכון?
הוא מתפלל שחרית, הוא קורא בתורה,
אבל בכל מקרה הוא נמצא שם.
אז על מה הוא מקבל שכר?
על השמונה שעות באמצע השבוע שהוא השקיע כדי להכין את הקריאה.
כי הרי על הזמן הזה שהוא פעל, בכל מקרה בזמן הזה היה פה.
אז הוא קורא או לא קורא, זה משנה.
על מה הוא מקבל?
על ההכנה.
על כל העבודה שהוא השקיע באמצע השבוע.
בשבת זה זמן שבכל מקרה שרוף לו, נקרא לזה ככה.
כן? הוא לא מקבל את השעתון הזה,
כי בכל מקרה הוא צריך להיות בבית הכנסת.
זה ברור מה אני אומר, משה?
להבין.
יש דברים שוקחים, מה שנקרא, בהבלעה,
ויש כאלה שהשכר הוא על משהו אחר, כן.
זה היה בשבת,
שבת. עוד פעם.
אני לא מבין למה אתה מגיע לאופניים חשמליות
כשיש לנו רכבים כבר שנים.
אז אותו דבר, תשים לב.
בן אדם מוכר אוטו,
מה זה חמורו של פנחס בן יאיר,
שלא עובד בשבת?
הרי...
בסדר?
זה לא הכלי שלי כבר.
אדם לא מצולל שיטת כלה, אבל זה שבן אדם אחר בא ויעשה בזה משהו, זה לא שלי.
זה מצער אותי.
שלא תהיה נאי הבנות.
כשאני רואה שמישהו נוסע באוטו בשבת,
מן הסתם הוא נוסע לבקר חולים, שבלעדיו לא מסתדרים.
בסדר, אני מבין.
אבל באזור שלנו, לאן עושים?
מקסימום עושים שער, אין צדק, לאן עושים, כן?
לאן בן אדם יכול לציון בשבת,
נכון? לבקר חולה.
יפה.
ולפעמים ביקור חולה, תלוי באיזה מצב הוא נמצא וכולי, זה יכול מאוד לעזור כשבאים לבקר אותו.
חשוב.
חשוב לבקר את החולה,
ואז הנסיעה היא בהיתר.
אני יודע מה זה, אתם ראיתם מישהו
שלא נוסע.
ואם מישהו נוסע ובטומטור הוא לא יודע לאן,
זה כואב באמת.
אתה מתפלל על זה?
שהוא לא ייסע באופני החשמלויות בשבת?
זה חשוב, חשוב.
עזוב, עזוב, אני שואל כללית, כללית.
אני אומר כללית,
תתפלל על זה
שהוא לא ייסע באופני החשמלויות בשבת,
בסדר?
אז חסכת את התיווך, זה בעיה.
זה גם בעיה,
כי בעצם מגיע לו דמי תיווך,
נכון?
בסדר.
אבל בזה שבאת לחנות, אצלו עשית את התיווך,
לכאורה מגיע לו דמי שד חנות.
אם הוא מוותר, ווותר, אתה בכל ווותר על ממון, אין שום שאלה, אין בעיה.
אבל צריך לשים לב לזה.
בסדר?
תיווך זה כסף כשר.
ברור?
יאללה, מצוין.
כל הכבוד. טוב, איפה אנחנו?
אלא הוא אומר לו, תן לי שכר השבוע, השכר החודש,
שישכרו לחודש, יתנה בו לשלם לו כל יום.
כך וכך במקרה שכיר יום, ואז זה בעיה.
או יאמר לו, תן לי שכירה עשרה ימים.
בקיצור, טוב לנו שנותנים לך שכר חודשי.
אתה מקבל חודשי.
אתה מקבל על יומיים,
שישי ומוצאי שבת, באמצע השבת גם.
בסדר, זה נקרא בהבלעה.
כל זה נקרא בהבלעה, כי אחרת זה בעיה.
דבר ראשון אומר לו, תשמע, כמה שעות היית? אה, בשבת בבוקר באת בשמונה,
והלכת באחת עשרה,
אז הנה שלוש שעות,
וזה עושה לו את החשבון, זה בעייתי.
בעייתי העניין הזה.
מה שנקרא בלשוננו כך גלובלי.
ובדרך כלל ככה עושים.
עבדת פעם במלצרות בשבת,
משה?
כמעט.
טוב שיש, טוב שיש כמעט בעולם.
בסדר?
זה ככה עושים.
טוב.
סעיף ה', אסור לזכור חזנים להתפלל בשבת,
ויש מי שמתיר, ועם שכרו לשנה או לחודש, לכו לאן מה מותר? שמים לב,
זה בדיוק מה שאמרנו מקודם.
אם זה רק חזן
של תפילות,
והוא בא לבית הכנסת ומתחיל להתפלל, אז זה בעיה.
אבל אם הוא גם מכין כל שבת את המקאם שלו,
ואיזה מנגינה הוא יעשה בכל חלק של התפילה,
והוא מתכונן על זה,
בסדר? אז על מה הוא מקבל?
על כל הזמן שהוא השקיע,
לפני כן, בהכנות.
ובשבת הוא בא להתפלל.
בכל מקרה צריך לבוא להתפלל.
הוא לא בא פה עכשיו לקבל לפי שעות, כי...
תפילה היה צריך להתפלל בכל מקרה.
אז כל מה שהוא קבל זה על זה שהוא מכין.
ולציבור יהיה נעים שהוא יכין באמצע השבוע.
בסדר, שים לב רק שהשולחן עורך קצת יותר מחביר מהרמה בדברים האלה.
טוב, סביביו.
חפצי שמיים מותר לדבר בהם, כגון חשבונות של מצווה.
ולפסוק צדקה,
או לפקח על עסקי רבים,
או לשדך התינוק, להרס,
או ללמדו ספר או אומנות, ודווקא לדבר אם הוא רוצה להסתכר.
אבל לסוחרור להזכיר לו סכום מאות אסור.
זאת אומרת, הוא בא ורואה מישהו בבית הכנסת, הוא אומר לו, תשמע, אני רוצה שתלמד את הילד שלי גמרא באמצע השבוע.
מה אתה אומר? מתאים לך ללמד אותו גמרא?
אין בעיה, אפשר בשבת.
תשמע, אתה מוכן ללמד אותו גמרא? כמה מקבלים לשעה? כמה נתת לך?
נתן לך 60 שקל לשעה, 60 שקל לשעה,
ידידי, זהו, פה יפלת,
זה כבר לא.
אבל, תשמע, אתה צורך מצווה ללמד תורה.
ללמד תורה אפשר?
אפשר להגיד לו, תשמע, אני רוצה שתלמד את הבן שלי. אתה באת שבת מהישיבה,
אתה בטח לא רואה אותך, הנה, אתה מוכן ללמד את הבן שלי, הוא יגיע אליך.
אין בעיה.
אני יכול להגיד לו, כן, אפשרי.
כל הסיכומים המעשיים,
לוז סכום,
תנאי ההעסקה,
זה לא בשבת.
כל זה בתנאי שמדובר על צורך מצווה.
אבל אם הוא בא ורואה איזה אינסטלטור בבית הכנסת, במניין שהוא מתפלל בו,
הוא אומר לו, אתה יודע,
איי, איי, איי, אני צריך איזה צנתור.
אפשר לעשות צנתור בשבת?
בכיור, כן?
בעל מלוכה יכול לבוא לעשות צנתור בשבת בכיור?
לא.
זה בקומה עשר, בשערי צדק, אפשר, אבל לא, בסדר,
יש אינסטלטורים שם, אתה יודע,
בסדר, איזה אינסטלטורים יש בקומה עשר, בשערי צדק, אתה מכיר אותם?
קרדיאולוגים.
זה אינסטלטור, פותח תימון, נכון?
ברור,
אם אין בעיה אין אפשרות, אפשר בשבת,
אבל אינסטלטור של הבית זה בעיה.
אי אפשר להגיד לו.
טוב,
טוב, אומר הרמאי, שאומרים שבמקום שנוהגים לתת לקורא בתורה מי שבירך,
אה, לעשות לזה מי שבירך, לקורא בתורה,
מה עושים מי שבירך בתורה?
חמישים לבית הכנסת, חמישים לחזן, ועוד אני יודע מה, כל מיני כאלה דברים. מכירים את זה?
ספרדים.
זה הרמא מביאה.
ונודרת לצדקה או לחזן,
שאסור בשבת לפסוק כמה ייתן.
וזה מה שאמרנו, שזה אשכנזים אומרים, נותן מתנה.
והמנהג להקל. מותר לפסוק צדקה.
וכשהוא נותן לחזון, הוא נותן צדקה.
אבל אם זה חזון
של שבעת אלפים בשבת,
אני לא חושב שזה צדקה.
אתה יודע?
יפה.
סעיף ז', מותר למדוד בשבת מדידה של מצווה, כגון למדוד אם יש במקווה ארבעים סאה,
ולמדוד אזור מי שחולה,
ללחוש עליו, כמו שנוהגים אנשים.
זה מותר. דעה ומדידה של מצווה.
זאת אומרת, ברגע שיש דבר של מצווה, אפשר למדוד.
אנחנו מחמירים בזה.
השאלה אם מותר,
או שאלה ביום טוב,
בליל הסדר.
מותר למדוד את המצות כדי לדעת כמה לאכול כזית?
מה?
זה לא שבת, זה יום טוב.
אני רוצה לדעת כמה לאכול, מה שאני... יותר מדי לאכול, לא טוב לי.
זה פחות מדי גם לא טוב.
אני רוצה למדוד כזית מצה, כזית מרור.
מותר לשים על המשקל, לא משקל דיגיטלי, משקל מכני.
בואו נוריד את כל המעקשים שיכולים להיות.
משקל מכני לחלוטין, אין לו שום דבר דיגיטלי.
אפשר לשקול או אפשר?
הרב עובדיה מתיר.
כן. יש תשובה?
אפשר.
צורך מצווה.
זה יום טוב.
בסדר?
אז דיגיטלי גם?
לא, חס ושלום.
זה כבר הפעלה של
זה משהו אחר.
בסדר? הרהור בעסקה מותר.
מותר.
ומכל מקום, משום עונג שבת, מצווה שלא יחשוב בהם כלל,
ויהא בעיניו כאילו כל מלאכתו עשויה. זאת אומרת,
הרהורים מותרים.
ככה אומרים בשיר גם, נכון? בפיוט?
יפה. זה מה שאומרים פה על שולחן ערוך.
להרהר בענייני העסקיו,
מותר בשבת.
מה אנחנו אמרנו בשבע בן איש חי?
שאומרים שלוש פעמים בואי כלה, אחד כנגד.
מעשה, אחד כנגד.
דיבור ואחד.
מחשבה זה לא חובה הלכתית,
כי מה אומר השולחן ערוך?
האם מותר במחשבה להרהר בענייני העסקים?
כן.
דיבור אסור, הוא אמר ויהיה, הוא צבא ויעמוד.
הרהורים מותרים.
אבל בינינו,
אומר השולחן ערוך,
צורה לך.
יש לך יום אחד בשבוע שצריך לשכוח מהכל.
כל מה שצריך, מוכן.
שבת זהה,
איך אומר סיום הפיוט?
הבית האחרון של אותו פיוט,
מעין עולם הבא, בסדר? לא מעין. יש כאלה שאירים מעין עולם הבא.
מכיר את זה?
מעין עולם הבא, מעין?
מעין עולם הבא, לא מעין.
מעין עולם הבא,
אז הכל מסודר כבר, הכל מאורגן, למה אתה דואג?
כמה זה חינוכי.
יום אחד בשבוע תשחרר לחץ.
לפחות שני בר.
אז בואו,
אתה עכשיו נמצא בשבת,
תיכנס לבית הכנסת, לך לאכול,
תשמע שיעור תורה, זהו.
כל מה שאני צריך עשוי כבר.
לא, כמובן, אחרי כל שבת
מה מוצאי שבת.
נכון?
ואז באמת צריך להגיע לימי המעשה.
צריך נחיתה רכה
לימי המעשה.
מה אמרנו בשם הרב בן טוב? מה עושים עם מוצאי שבת
כדי להגיע טוב לחיי המעשה?
זה משהו אחר, זה כבר אמצע המעשה.
במלווה מלכה אוכלים
שר דינים.
מה?
זה ברור?
לא,
שר דינים.
עכשיו זה ברור?
למעשה זה חיתוכים, זה עבודה,
זה להתעסק עם אנשים, להתחכך עם כל אחד במה שהוא עובד.
שר דינים.
חשוב, חשוב.
בתוך מלווה מלכה לאכול.
בסדר?
אתה הבנת אותי.
יפה, יש לך את השיעורים, אתה באינטרנט שומע, נכון?
יש לנו אורח.
בסדר, זה ברור.
יפה.
סעיף ט',
אתה אומר, הוא אומר מצווה שלא אחשוב בהם כלל, ויהיה בעיניו כאילו כל מלאכתו עשויה. סוף סעיף ח', כל מלאכתו עשויה.
אסור, סעיף ט', אסור לומר לאינו יהודי שילך חוץ לתחום בשבת אחר קרובי המת שיבואו להספידו.
אבל חולה דה-תקיף לעלמא, ואמר שישלחו בעד קרוביו, ודאי שר יהיה.
זאת אומרת, אם מישהו נפטר, לבוא ולהודיע למשפחה,
תשמעו, קרוב שלכם נפטר, תבואו מיד במוצאי שבת,
זה לא.
אבל אם יש מישהו חולה, מה זה נקרא, תקיף לעלמא?
הוא הולך לתקף את העולם הזה.
בסדר?
זה תרגום שלי עכשיו.
אתה יודע מה זה לתקף?
להעביר כרטיס,
בדיוק, ברכבת.
בסדר? הוא, לקראת יציאה לעולם אחר,
אומר, תקראו לו קרובי משפחה שלי.
הוא הולך למות, בעברית שלנו.
תקראו לו קרובי משפחה שלי.
זה אפשר.
בסדר? זה ברור?
יפה.
סעיף י' להחליף משכון לאינו יהודי בשבת מותר אם הוא מלבוש.
הוא יוצאין הוא אינו יהודי דרך מלבושו.
אבל אם זה חפץ אינו...
יחשבו שהוא קנה ומכר, אז זה אסור בשבת.
סעיף י' א',
מותר לקנות בית בארץ ישראל מן האינו יהודי בשבת.
מותר לקנות בשבת?
לא. ובית בארץ ישראל מגוי?
כן.
וחותם ומעלה ברכאות שלהם,
בכתב שלהם, שאינו אסור רק מדרבנן.
ומשום יישוב ארץ ישראל לא גזרו. ומה אומרים חכמים? מראה לו את השקי זהב, כסף.
אתה רואה את התיק שיש פה? פתח אותו.
שטרות מסודרים,
מאה שטרות של מאה דולר,
כן?
חבילות-חבילות,
הנה הכסף
עבור הבית.
עושים מה שצריך לעשות גם בשבת.
משום משום,
ארץ ישראל.
שולחן ערוך?
כן.
דרך אגב, השולחן ערוך היה ציוני.
אתם יודעים, הוא עלה לארץ, הוא גר בצפת.
כן, זה היה מקום
שהגיעו אליו, כן.
איך?
הוא אומר שאם זה שלטון של גוי,
אפשר גם להכניס את זה לטאבו בשבת.
אתה יודע, זה מה שהוא אומר.
מעלה ברכאות שלהם. ברכאות שלהם, טאבו, שיהיה רשום.
שזאת תהיינה אי-הבנות.
שמישהו לא יתחרט בלילה.
טוב.
סעיף יב, מותר להכריז בשבת על אבידה, אפילו היא דבר שאסור לטלטלו.
ומותר להתיר חרמי ציבור בשבת, ועל פי שלא לצורך שבת, הואיל והוא יום כנופי על הרבים.
עוול כעסקי רבים נשאר לי לדבר בהם.
אבל אין מחרימים בשבת,
כי מדבר שהוא לצורך שבת. זאת אומרת, לבוא ולהתיר משהו שאסרו,
כן, זה מותר בשבת, אבל לאסור מישהו, לקחת משהו ממישהו בשבת, זה לא עושים.
להודיע ברבים, אנחנו רוצים מישהו לקחת ממנו איזשהו דבר, כי היא הוצאה לפועל.
זה לא עושים.
י״ג, להכריז בשבת על קרקע הנמכר,
שכל מי שיש לו זכות עליו יבוא ויגיד, וימלא ויאבד זכותו, אסור.
בסדר?
פרסום ברשומות, פרסום, פלוני רוצה למכור את הקרקע, האם יש למישהו איזשהו שטר חוב שצריך לגבות משעובדים על מנת שיהיה אפשר למכור את הקרקע הזאת נקייה,
לא עושים את זה בשבת.
מה היום עושים כדי לדעת אם נקי או לא נקי, משעובד או לא?
הולכים או לטאבו, באינטרנט,
אותו דבר עם אוטו,
אם הוא משעובד או לא משעובד.
אתה רוצה להעביר בעלות,
איך עושים את זה?
יפה,
בדיוק, הכול מתוקשר, ברוך השם,
אין שום בעיה.
פעם היו צריכים להכריז,
מכריזים בעייר,
לא אני רוצה למכור את הקרקע שלו. יש מישהו שיש לו שטר
שהוא יכול לגבות ממנו משועבדים?
אז לא מוכרים את הקרקע,
כי לך תדע, אולי יום אחד הוא לא יחזיר חוב.
יגיד, תיקחו מהקרקע, הקרקע נמכרה היום,
והשטר החוב היה מלפני חודשיים.
אנחנו לוקחים גם עם שיעור בדין,
הבן אדם הפסיד.
אז בית הדין מכריז,
פלוני רוצה למכור קרקע.
לא עושים את זה בשבת.
וכן אסור להכריז יין בשבת, דאבק ימי כחומים כ...
בסדר?
לא מודיעים.
פלוני הביא לעיר
שלושה-שלוש בלות של יין. מי רוצה לקנות?
שילך ביום ראשון.
אין דברים כאלה.
פעם היה, היו מכריזים.
אצל פלוני יש ככה, לא היה הכל זמין בסופר או באינטרנט אונליין.
אז היה צריך להכריז,
אז הכרזות כאלה לא עושים בשבת.
סעיף יד,
מי ששלחו לו,
שהוציאו ביתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל,
מצווה על הסוב לדרך פעמה והשתדל בעצרתה,
ויוצא אפילו חוץ לשלוש פרסאות,
והיא לבאה, בית דין גוזרים עליו.
רוצים לקחת את הבת שלך,
להוציא אותה מכלל ישראל.
סע, איך שאתה רוצה, תציל נפש מישראל.
לא, אני לא רוצה חלה שבת, יום ראשון נדבר.
איזה אדישות.
בסדר, בנדינג מצווים אותו, עכשיו תיסע.
איך תשחרר אותה?
טוב, היו מציאויות,
היום זה קצת שונה,
נכון?
קצת שונה, שלוקחים בת להוציא אותה מכלל ישראל,
להוציא אותה מביתו.
בעזרת השם, שנזכה שעם ישראל יהיה בקדושתו,
ואף אחד,
לא ייקח אף אחד מעם ישראל,
שעם ישראל יהיה בעצמו.
בעזרת השם, נזכה לגבול השלמה.
טוב, אז סיימנו סימן שו, שבוע הבא סימן שז.
