טוב, אנחנו בסימן ש״ז התחלנו בשבוע שעבר ככה, כהקדמה,
את היסוד הזה של שמירת השבת, שבעצם זה להידמות לקדוש ברוך הוא. אמרנו שיש לנו דיבור, מחשבה,
כמו שהתחלנו בש״ו,
איזה חפצים מותר לדבר בשבת, ש״ז ממשיך את הנושאים של הדיבור.
מה אדם יכול לעשות בשבת ומה לא, ברוך השם, סימן
ואנחנו נשתדל לראות איך מתקדמים בו,
כי אמרנו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בדיבור.
וממצוא חפצך ודבר דבר, שלא יהיה דיבורך של שבת כדיבורך של חול.
ואם אנחנו באמת צריכים לשמור שבת, כמו שכתוב בעשרת הדיברות בספר שמות פרשת יתרו,
בגלל שהקדוש ברוך הוא שבת בשבת,
אז אם באמת רוצים להידמות לקדוש ברוך הוא, אז אנחנו צריכים לשבות בשבת מדיבור.
נכון שאנחנו בני אדם, חיי המעשה אצלנו,
זה בעצם כל המציאות שלנו בעולם הזה,
העולם הגשמי.
אבל להידמות לבורא, זה צריך להיות דיבור.
ולכן, אדם לא ידבר דברי חול בשבת.
שבת מנוחה
וכל מלאכה, כולל
דיבור בענייני מלאכה.
מה שמביא המשנה ברורה, שאתה מראה כאילו כל עסקיו כבר עשויים.
כל הלחץ של יום שישי,
הדליקו נרות שבת,
אנחנו רואים, טלינו את המעיל של יום חול על הקולב בחוץ,
ועכשיו שמים מעיל חולצה של שבת.
וזה אומר לנו שהכל בסדר.
אתה דואג על משהו?
ברוך הוא גדול, מה אתה דואג? שבת זה שבת.
טוב, אומר לנו על שולחן ערוך סימן ש״ז סעיף א׳.
ודבר דבר
שלא יהיה דיבורך של שבה כדיבורך של חול.
אם כך, אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר,
או שכורה פלונית אקנה למחר,
ואפילו בשיחת דברים בטלים אסור להרבות.
שני לב הכותב פה על שולחן ערוך,
אפילו בשיחת דברים בטלים אסור להרבות.
אומר הרמה, בני האדם שסיפרו שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם,
מותר לספר להם בשבת כמו בחול,
אבל מי שאינו מתענג אסור לו להאמר כדי שיתענג בהם חברו.
מה מעניין אותו כל הסיפורים האלה שאנשים מספרים?
לא, אל תספר לאחרים.
אתה לא מספר סיפורים.
מפקידים יש כאלה מקצוע שמספר סיפורים.
אש, טוב.
בכל מקרה, אדם לא צריך
לומר לדבר על הנושא של מה אני הולך לעשות ביום ראשון,
מוצאי שבת.
ככה טיפה,
כדי להבין שאנחנו רואים לפעמים שיש מקומות
שמביאים למישהו דברי תורה,
ובאותו עמוד של הדברי תורה,
או באותו דף,
הם שמים לו כל מיני אפשרויות לקנייה,
מכירה, טיול, קניית חבילות נופש,
קניית בתים בארץ ישראל, כאילו למצווה, כן?
מצווה, דיברנו על זה.
וקיצרו כל מיני עסקאות בשבת.
מה אתה בכלל מתעסק עם זה?
ואם הרוב זה עסקאות,
אז בכלל כל הדף הזה מוקצה.
איך בכלל אנשים מחזיקים את הדבר?
זה דבר שלא קיים.
בסדר? לא אצלנו.
זה דברים שאסור לעשות אותם בשבת, והוא רוצה להגיד, אני עושה אותם ביום חול.
אז זה אסור.
טוב,
אומר לנו המשנה ברורה, סעיף ב',
שולחן ערוך, אסור לזכור פועלים,
ולא לומר לעינו יהודי לזכור לו פועלים בשבת.
אף על פי שאין הישראל צריכה להיות אותה מלאכה אלא לאחר השבת.
שכל מה שהוא אסור לעשותו בשבת,
אסור הוא לומר לעינו יהודי לעשותו.
ואפילו לומר לו קודם השבת,
לעשות בשבת אסור.
זאת אומרת, אתה לא יכול להגיד לגוי,
תשמע, בשבת בבוקר, יש שם כל מיני פועלים, לך דבר איתם,
שמוצאי שבת יבואו לעבוד אצלי.
גם לא.
גוי.
אפילו לגוי אפשר להגיד, תזכור לי.
אבל מותר לומר לו אחר השבת,
למה לא עשית דבר פלוני בשבת שעבר?
זה אף פי שמבין מתוך דבריו,
שרצונו שיעשינה בשבת הבאה.
בסדר?
זה על העבר אתה מדבר, אתה לא מדבר על העתיד.
הוא הביא לבד, זה סיפור אחר. למה? כי זה גוי.
גוי לא מצווה בשום דבר.
אז לא מינית אותו כשליח,
לא מינית אותו כשליח, אלא דיברת על העבר.
למה שבת שעברה לא, לא, אני יודע מה,
לא פתחת את הברז של השקיית הגינה.
אז מה הוא ידע?
זה ככה נראה, כן.
כן? כן. טוב,
בואו נראה בפני ברורה. אעשה למחר.
ודווקא אם הוא דבר שאסור לעשותו בשבת,
ואפילו אם הוא רק איסור דה רבנן,
גם אסור להגיד
אני רוצה מחר לעשותו.
יש שכתבו שאפילו דבר מצווה, כגון כתיבת ספר תורה וחיי גבנה,
אסור לומר אעשה למחר.
אבל באליה רבה,
מה אמר מרדכי, ברכי יוסף, חולקים עליהם וסוברים שכל דבר מצווה שרעי.
בסדר, אז אם רוצים בבית הכנסת,
שיכתבו ספר תורה חדש.
יכולים לבוא ולהגיד, שמעו, אנחנו רוצים לכתוב ספר תורה חדש, כל אחד,
כמה אתה מתנדב לספר התורה.
לפי ברכי יוסף, מאמר מרדכי ואליה רבה, זה מותר.
ומכל מקום נכון לכתחילה להחמיר כשנצוח לזה בדיבורי היום.
ואם יתירש, יתרשל בדבר.
הרי איפה אני יכול לגייס את ההמונים בבית הכנסת?
מתי באים עלי אנשים לבית הכנסת?
שבת.
נו, אם אני לא אדבר על זה בשבת,
מי, כמה אנשים יתרמו?
פחות אנשים.
יפה.
אז לכול האנמה שר היא לזירוז אין אף ש.
מותר לו לזרז את עצמו. זו אמירה לגבוהה.
אה, וכן נעדר.
אסור לעכב האינו יהודי בשבת בשביל החוב,
שזהו בכלל אם ימצא חובצך.
ואני יכול לומר אחר כך בחול לשופט, מדוע לא עכבת את האינו יהודי בשבת?
כדי שיאבן שיעכבנו לשבת הבאה כשיזדמן לו.
או בתשובת הבא כשמל קמ״ו מתיר מי שיש לו חובץ אל האנס.
או בשבת נודע לו שהוא ילך מן העיר, ואפשר שלא ישוב עוד.
מותר ללכת בשבת, לקבול עליו אצל השר שהפרענו,
שבמקום פסידה לא גזרו חכמים.
בסדר? זאת אומרת, אם יש לנו פה איזה חוב,
שאחרת הוא יפסיד אותו בכלל.
לך לשר העיר. מי זה שר העיר?
לא מדובר בארץ ישראל, איפה מדובר?
בחוץ לארץ, גוי.
הולך לשר העיר, תשמע, תעשה לו עיכוב יציאה. איך מעכבים יציאה בזמנו?
קושרים אותו.
אחרי איך זה עקוויציה?
מה, אתה תיקח לו את הדרכון?
איפה יש דרכון?
בסדר?
יפה.
אינו יהודי שהיה תפוס אצל השופט
בשביל יהודי שהיה חייב לו,
יוכל לומר לשופט שיקבל ערבות מעיני יהודי והניח לתפוס.
אבל לא יאמר לו שיכתוב בערכאות,
כי הדבר היחיד שמותר לכתוב בערכאות שלהם, מה זה?
מה מותר לכתוב בשבת בערכאות של גויים על ידי גויים
לטובת ישראל?
קניית קרקע, בית בארץ ישראל.
נותר בשבת.
ממי קונים?
מגוי.
אבל אם זה מיהודי אין שום שום שום, מה פתאום אתה...
זה היה אצל יהודי. משום יישוב ארץ ישראל. ככה נפסק בשולחן ארוך.
בסדר? מראה לו את הכיסים,
את המזוודה עם הכסף,
קח את הכסף, הנה, יש פה כסף. אתה רואה?
מעלים בערכאות, רושמים בטאבו של השלטון,
לא יודע, הגויים שיש בארץ ישראל.
אבל ברוך השם היום זה שלטון ישראלי,
והכול בסדר,
אז עושים חוזה, אפשר לעשות חוזה,
אפילו בשבת.
העיקר שאתה תקנה קרקע בארץ ישראל.
טוב,
כתב אליה הרב, הסימן רשמי ד', אם אינו יהודי חייב לו,
וירא שם הישא בשבת, יכול להתראות אליו כדי שייתן בשבילו לחברו האינו יהודי.
ואסור להעכב נכסי ראובן ביד שמעון בשבת.
זאת אומרת, אם גואל אתה יכול לבוא, בוא הנה בוא הנה, אתה פה,
חייב לי כסף,
תן אותו ליוז'ו,
אני יודע, יש שם כזה.
זה סתם.
אין איזה שם של איזה...
תן לו את הכסף שלי.
טוב,
כן, וגם אומר השולחן ערוך, ואפילו בשיחת דברים בטלים אסור להרבות בשבת.
היינו שאין בהם זכר לעשיית מלאכה ולעסקים כלל,
וגם אין בהם דברי גנאי וקלות ראש.
דילבחי אפילו מעט אסור.
אדם שבדברי גנאי, לשון הרע, קלות ראש, דברים כאלה, מה זה משנה, גם באמצע השבוע אסור.
אלא שאין פה עניינים של נזכרות או לא יודע מה.
אה, ספר לו איזה משהו ככה.
אתה יודע, מצאו איזה זן חדש של משהו, והיה סתם.
היה קרב בין פלוני לפלוני.
בסדר, טוב.
ככאלה שזה עונג להם, אומר הרמ״ם מקל כי זה עונג להם, ואסור לספר בשבת איזה דבר שמצטער בו.
זאת אומרת, מישהו בא בשבת, אומר אותו, ידע, אתמול בלילה,
פלוני, מה קרה לו? ידידי, עצור רציעות.
בסדר? מה אתה מוציא מהפה שלך?
אתה לא מדבר עד מוצאי שבת.
לא מספרים דברים שמצערים בשבת,
רק דברים שגורמים נחת.
כי בעצם אתה חוזר חזרה לימי המעשה,
לדברים הגופניים,
ואתה גורם צער לבן אדם בשבת.
שבת היא
מעין העולם הבא.
טוב, אז מותר, ובכל מקום להיזהר מלהמשיך הרבה בזה, שאף בדבר שהוא עונג גמור, כמו אכילה או שתייה ושינה,
לבואו בסבנות ראש צדיו ובית יוסף וזמן רשפי חטא, אין להמשיך הרבה.
ולאלו שאינם עוסקים בתורה בימות אחרות, ניתן שבת יקראו לדברי תורה.
ואפילו יותר מדי חכמים היגיעים בתורה קוראים אותו שבוע, גם כן נהיית באחרונים שלא הרבה יותר מדי,
משום ביטול תורה.
בסדר.
למה ניתנו שבתות ומועדים לישראל?
כדי שיעסקו בהם בתורה.
כל השבוע אתה עובד.
כמו שהיה פעם, סיפרו בדיחה,
שרצו לדעת אם לקבל ילד לבית ספר, בית ספר תורניים.
אז שואלים את אמא שלו, שהיא באה לרשום אותו,
תגידי, בעלך מניח תפילין כל יום?
את האמת, אני אגיד לכם, כל כך הוא עובד קשה,
מחמש וחצי בבוקר ועד שמונה בערב הוא עובד,
שעות על גבי שעות, אין לו זמן.
אבל בשבת כל שבת הוא מניח.
למה ניתנו שבת עוד ישראל? כדי שימדו בהם תורה, כל השבוע אתה עובד.
עובד, עובד, עובד, עובד, אפילו זמן לבוא לשיעור אחד במכון מהיר אין לך.
איך יכול בן אדם להתקיים בלי לבוא לשיעור במכון מהיר?
אין דבר כזה.
טוב, לפחות בשבת. אז מה הוא עושה בשבת?
כולנו בני חורים.
נוחרים, הולכים לישון, כל השבת הוא ישן. בשביל מה יצאת השבת אם אתה ישן?
לא אמרו לך ככה, בצבא.
אם אתה הולך הביתה לשבת
כדי לישון כל השבת, תישאר פה בבסיס.
חבר'ה אחרים ילכו.
לאן הולכים החבר'ה?
כשמשתחררים לשבת, לאן הולכים החבר'ה?
שיעור בליל שבת, עונג שבת,
שבת בבוקר יש עוד שיעור, הולכים, להתמלא, שומעים שיעורים.
למה יוצאים הביתה?
זה ברור?
יפה. אתה שהולך לישון, תשען בבסיס.
הרי צריך שכמה חבר'ה יישארו שמירה, נכון?
בסדר.
תשמור שלוש שעות, ילך לישון.
זאת אומרת, אנחנו רוצים שבן אדם בשבת
יעלה מעל למציאות מלחמת הקיום שלו.
ולכן, יהודי שכל השבוע עובד בשבת ילמד.
נכון, צריכים לאכול בשבת, לענג את השבת, ראינו את זה ברשמי בית.
כל הנושא הזה של עונג שבת,
אוכל,
כלים נעים, הכל כמו שצריך,
אבל גם לימוד,
גם לימוד.
ואיתם ידי חכמים,
הרב אליהו, זכר צדק וחיה, אומר,
ממצוא חלב צחיו ואדבר דבר, שלא יהיה דיבורך של שבת
כדיבורך של חול.
הוא אומר, מה יעשה תמיד חכם?
מה עושה תמיד חכם הזה כל השבוע?
לומד.
לומד תגיד לו בשבת?
תתחיל לדבר דברי חורן,
כל השבוע אתה מתעסק רק בתורה.
אז מה, בשבת התעסק בימי חורן? ראוי ואבוי.
מה עושה תמיד חכם?
אומר הרב אליהו, משנה את הלימוד שלו.
אם כל השבוע הוא לומד גמרא,
בשבת הוא ילמד מדרש,
לימד נביא,
לימד דברים אחרים.
שלא יהיה דיבורך של שבת,
כי דיבורך של בחורן.
גם התמיד חכם בשבת צריך לשנות את האווירה.
אני זוכר אצל הרב משאש,
זה אחד שדיתו לאחר, בשלום עשרה של רבא של ירושלים,
שהיו באים אליו בשבת,
הוא יושב,
שולחן,
פיצוחים, פירות, כל מיני דברים כאלה, מדברים, מדברים על ענייני דברים כלליים.
אוקיי, דוחפים איזה דבר תורה או משהו כזה, אבל מדברים.
למה?
כל השבוע,
18 שעות, לא יודע כמה.
לומד, כותב, לומד, כותב, לומד, כותב, מה שבת?
מנוחה.
עכשיו פיצוחים, של תשע, בסדר, תלמיד חכם גדול.
ככה נראים תלמידי חכמים, בסדר?
ודאי, תרגיע קצת.
כמה באים אנשים?
שעה, שעתיים,
יושבים איתו.
בסדר, צריך להרגיע.
מכונה לא יכולה לעבוד 24-7,
יש לה שבת,
שבת מלוכה,
תשנה את מתח החיים שלך.
אז בוודאי, זה מה שאומר,
אפשר, אבל לא להגזין,
כמו כל דבר.
כל דבר בחיים, לא להגזין.
גם בזה, זה מה שאומר, דברי תלמידי חכמים.
איפה זה?
אפילו תלמידי חכמים מגיעים בתורה כל פעם בשבוע, גם כן, אתה ברור שהם לא ירבו בו יותר מדי
משום ביטול תורה.
אבל מרבים,
יושבים עם ג'עלה,
יושבים עם כיבוד,
באים אנשים, נכנסים, יוצאים,
כן,
בתור ילדים, אני זוכר, תמיד הולכים, הולכים לבקר פה, אחרי שם, שבת,
הולכים לבקר.
זה היה דבר סטנדרטי.
היום מה עושים בשבת?
יושבים בבית, ישנים, עולה מה שקורה.
טוב,
לספרם,
כן?
מותר לספרם בשבת כמו בחול?
לא משתת חסידים היא.
שמים לב מה אומר פה המשנה ברורה.
זה לא לחסידים לדבר דברי חול.
והנשמר ולדבר דברי חול, הקדוש יאמר לו. ואנשי המעשים נזרים ויותר מזה שלא לדבר בשבת,
אפילו דברים הכרחיים, כי אם בלשון הקודש.
טוב, מי שמדבר כל השבוע שפה זרה,
בשבת הוא לא מדבר ללשון הקודש, אז זה כבר משהו אחר, זו אווירה אחרת.
אנחנו בר חושבים, זכינו להיות בארץ ישראל,
אז זוכים לדבר כל השבוע לשון הקודש, כמו שהרב אומר שבחוץ לארץ יש קודש ויש חול,
ובארץ ישראל יש קודש
וקודש קודשים.
כל מה שבארץ ישראל הוא קודש.
אנחנו מדברים בלשון הקודש, לדבר בלשון הקודש.
אז הקודש אצלך ברמה אחרת.
אז בשבת אתה מדבר על דברים יותר...
ונראה שטעמם הוא למגדר מילתא, כדי שלא יבוא לשיחה בתל-אב.
כן, כתב אלי הרבה, איתא בשלה הקדוש. קיבלתי.
אדם המבקר לחברו בשבת בשחרית
לא יאמר לו כי דרך שאומר בכל צפרה טבע,
רק יאמר לו
שבת טבע.
בלשון קודש ובלשון חוק אם נגנו היום.
כדי לקיים זכויות יום השבת.
בבוקר כשאתה רואה מישהו, אתה הולך ברחוב, פוגש בן אדם, מה אתה אומר?
בוקר טוב, בוקר טוב, בוקר טוב, נכון?
שבת כשאתה פוגש מישהו בבוקר, מה אתה אומר?
שבת שלום.
בסדר?
למה?
אני כבר קמתי אחרת.
כל היום שלי נראה אחרת.
אז אנחנו, ברוך השם, כשאנחנו חוזרים מהוותיקים בשבת בבוקר,
פוגשים כל מיני אנשים שהם עושים את
הג'וגינג שלהם, נכון?
הולכים, יש כאלה הולכים, יש כאלה רצים.
אז מה אתה עושה?
שבת שלום, שבת שלום,
מתחייכים, שבת שלום.
זה ברור,
ככה עושים.
טוב,
כדי שיתענג בהם חברו הסור, אם הוא לא נהנה מזה,
דאנלו לעבור ולדבר דבר בשביל חברו.
ואם הוא מתנענג במה שהם מתענגים, אפשר שיש להקם.
טוב,
אומר לנו, שולחן ערוך,
כן, דיברנו על נושא שאסור לזכור פועלים, סעיף ג', נעבור.
אסור ליתן לאינו יהודי מעות בערב שבת לקנות לו בשבת.
קח כסף,
שבת בבוקר ראשי יריד בלייפציג,
נכון? איפה היו הירידים?
אה, כל הסיפורים זה על הירידים בלייפציג.
מרכז הירידים העולמי,
האירופאי.
טוב.
אבל יכול לומר לו, קנה לעצמך, ואם יצטרך, יקנה ממך לאחר שבת.
לא שהוא נותן לו מראש כסף, הוא אומר לו, תקנה לי.
הוא אומר לו, תשמע, ביריד מביאים סחורה כזו וכזו, ביום שישי, הוא אומר לו, כן?
כדאי לך לקנות,
אין לך טוב.
מה, באמת כדאי לקנות? כן,
גם אני הייתי...
בסדר.
אז הוא מבין, מה הוא מבין מזה?
שהבן אדם רוצה לקנות.
לקנות.
הוא קונה לעצמו, משלם מהכסף שלו,
הכול אצלו ביד, מוצא שבת.
יבוא היהודי, ייקח ממנו.
עוד פעם, על מה מדובר?
על גוי.
ומי מוכר?
גוי.
והבעיה של היהודי הוא שהגוי קונה בשבילו.
זה בעצם כל הסיפור פה.
וברגע שהוא קונה מכספו,
עשה את הקניין לעצמו,
ואחר כך היהודי לוקח ממנו, זה כבר סיפור אחר.
כי גויים מצווים
שלא לשמור שבת.
בסדר?
יהודים מצווים לשמור שבת, וגונים מצווים שלא לשמור שבת.
גוי ששבת,
חייב מיטה.
טוב, סעיף ד', מותר לתת לעינו יהודי מעות מערב שבת לקנות לו בלבד, שלא אמר לו קנה בשבת.
תשמע, אני צריך
30 צמיגים לאופניים של הילדים.
כמה ילדים יש לו?
15 ילדים.
יפה, הוא צריך 30 צמיגים.
נתן לו כסף, תקנה לי צמיגים.
הוא אמר לו מתי לקנות, הגביל אותו זמן,
מקום,
לא, תקנה.
ההוא ראה בשבת בבוקר, יש ירד, הביאו מלא צמיגים למכור, והוא מוכר, קונה,
בזול.
אין בעיה.
מה ההבדל בין זה לבין הסעיף הקודם?
שבסעיף הקודם הוא נוזל לו כסף, הוא לא תקנה לי למחר כך וכך.
ופה הוא אמר לו, תשמע, אני צריך את המוצר הזה.
חפש, תמצא, תקנה.
טוב.
וכן מותר לתת לו בגדים למכור, בלבד שלא יאמר לו למוכרם בשבת.
בסדר, אם יש מפעל של יהודי
שהוא מוכר בגדים לאנשים.
עכשיו, הוא לא מוכר להם את הבגד ברגע זה,
לסוחרים, אלא
נותן להם את הבגדים. כשהם מוכרים, הם מביאים לו חלק מהרווחים.
זאת אומרת, מביאים את הקרן פלוס איזשהו רווח, ואשר משאירים אצלם.
מכירים סוגי מסחר?
יש מסחר שאתה קונה את המוצר,
תסתדר איתו.
ויש מסחר שהמוצר שייך לבעל הבית,
לא מחר אתה תחזיר לו, מחר אתה תביא לו את המחיר של הקרן,
פלוס אחוז מסוים, תשאר, תיקח לך, מכרת ביותר, הרווחת.
פה הוא נותן לו את הבגד, הבגד שייך לומר לו, תמכור.
לא אמרו לו מתי למכור, איפה למכור. כמובן, מדובר בגוי שמוכר לגויים.
צריך להדגיש את זה כל הזמן, כי לצערנו צריך להדגיש את זה.
פעם הדברים היו ברורים.
פעמים קודמות שלימדנו לא הדגשנו את זה.
צריך להדגיש.
אז אין בעיה.
אבל אם הוא הולך למכור פה ליהודים או משהו כזה, אוי ואבוי.
אוי ואבוי.
מי ששכר אינו יהודי להוליך סחורתו או בא, אינו יהודי לקחה מבית ישראל בשבת, אסור, והיו עונשים את העושה.
לא מוציא הגוי סחורה מהבית של היהודי בשבת.
מה, הוא קונה מוכר בשבת?
סעיפי דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת, אלא משום שבות.
מה זה שבות?
תקנת חכמים.
מותר לישראל לומר לאינו יהודי לעשותו בשבת. והוא שיהיה שם מקצת חולי,
או שיהיה צריך לדבר צורך הרבה, ומפני מצווה. כיצד?
אומר ישראל אינו יהודי בשבת,
לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצווה,
מותר לעלות לאילן בשבת?
טוב, היום גם לא תוקעים בשופר בשבת. אבל נגיד,
שהיה בית דין במקום בבית דין,
אסור לעלות. למה אסור לעלות לאילן בשבת?
יפה.
לא משתמשים באילן בשבת, בצידי גמלות, צידי צדדים, כן.
מי תיקן את זה?
חכמים.
מותר לרכוב על בהמה בשבת?
מי אמר שאסור?
מי אמר שאסור לרכוב על בהמה בשבת?
חכמים.
שמא?
כל מקום שכתוב שמא זה תקנת חכמים, גזירה.
בסדר, אז אם הגוי רוכב על בהמיו שבת,
טוב.
או להביא מים דרך חצר שלא ערבו ללחוץ בו המצטער,
זה איסור של להעביר מרשות לרשות.
מה היה הוא הבור?
כרמלית. מהו הבית?
רשות יחיד. כרמלית, רשות יחיד, זה דרבנן,
כי כרמלית זה רשות שהיא תקנת חכמים.
מהתורה כמה רשויות יש?
רשות רבים רשות יחיד, חכמים מה הוסיפו?
כרמלית ובמקום פטור.
בסדר?
יפה. ויש אוסרים.
סתם ויש,
הלכה כסתם.
אבל כמה יצטיינות תקפ״ו, פסק להתיר.
בוודאי.
אם יש אוסרים, בטח שיש לו להתיר.
כי אתה מדבר פה על צורך מצווה,
וזה יש אומרים, מקום שאפשר להחמיר, מחמלים, אבל מקום שלא, אז לא צריך.
אם בן אדם יכול להחמיר, שיחמיר.
אבל אם יש צורך, כמו שהוא אמר, צורך הרבה,
או מפני מצווה, זה לא סתם ככה שזה מותר.
כל אחד יבוא להגיד, טוב, יש פה גוי שיעשה לי כל מיני מלאכות דרבנן.
אין דבר כזה.
רק במקום צורך ומצווה.
צורך הרבה, כן.
סעיף ו, אסור לחשב חשבונות.
סליחה, סליחה, סליחה.
אני חוזר לרמה. ולכמיים סימן תקפו פסק להתיר, ואין לאל סימן רשאים ו' סעיף ב', שיש מקילים אפילו במלאכה דאורייתא,
ואין שם סעיף ג'.
זאת אומרת, אם יש באמת צורך גדול,
אז אפילו במלאכה דאוראית תראו שהגוי יכול לעשות.
טוב, סביבה.
אסור לחשב חשבונות, אפילו אם עברו כגון כך וכך, הוצאתי על דבר פלוני,
ודווקא שעדיין שכר הפועלים אצלו, אבל אם פרעם כבר, מותר.
טוב, זה לא כבוד גדול, אבל זה גם לא איסור.
הוא עשה איזו עבודה בבית, שיפץ את הבית,
עכשיו הוא עושה חשבון כמה זה עלה לו. עכשיו, אם הכסף עדיין אצלו,
פועלים לא קיבלו את השכר, אסור.
ובעצם אתה עושה חשבונות
ליום חול.
אבל כבר הוא גמר הכל,
ורק הוא אומר, טוב, עכשיו חשבון סופי,
מה היה לנו?
זהו, נגמר הכל, שילם לכולם, נתן לכולם, עשה הכל.
מה היה לנו פה?
חשבון סופי.
זהו.
זה דבר
שאפשר לעשות אותו. אה, כן.
ערעור תמיד מותר.
בן ישחק כותב שאפילו ערעור תשמור את עצמך,
אבל הרהורים מותרים, נכון? תשאר את זה כל שבוע.
מותר.
עוד פעם, זה כבוד?
לא, זאת אומרת, יש הבדל מה שמותר למה שאני מעדיף שיהיה.
כן.
מותר לומר לחברו הנראה בעיניך שתוכל לעמוד עם מילה הערב?
מה אתה אומר?
אתה יכול להגיע לערב?
אף על פי שמתוך כרמי ויש צריך לראות לערב לסוחו, אבל לא יאמר לו, הנה נכון עם מילה הערב,
בוא, בוא בערב,
אנצח אותך.
לא עושים דבר כזה.
מה אתה אומר?
אתה יכול, נוכל להתראות בערב?
זה אפשרי.
אבל בואו, בוא אליי במוצאי שבת, אני צריך אותך, אז זה לא.
כי כאשר הוא מבין למה הוא צריך אותו,
לא יודע, אינסטלטור, שיפוץ נקרא, מחשבים,
כל אחד מאיפה שהוא נמצא.
סעיף ח' יכול לומר לחברו, לכרך פלוני אני הולך למחר.
זאת אומרת, הוא, ברור לו שהוא הולך.
ויש לו כבר כרטיס והכל מוכן והכל והוא הולך, הוא יכול להגיד לו אני הולך.
לכן מותר לומר לו, לך עם מי לכרך פלוני למחר,
כיוון שהאם יכול ללכת על ידי בורגנין.
וחלק מה יוצא בזה ששבוצד יותר לעשות היום,
יכול לומר לחברו שיעשו להם למחר.
ובלבד שלא יזכירו לסחירות,
אבל בדבר שאין בוצד יותר לעשותו היום,
אפילו אם אין בו אלא איסור דה רבנה, כגון שיש לו חוץ לתחום פירות מוקצים,
כמה שאי אפשר לו להביאם היום, אסור לומר לחברו שיביאו להם למחר.
וכן אסור לומר לו להחשיך בסוף התחום, כדי שמהר הלילה ללך שם להביאם.
בסדר, ברגע שהוא,
כדי להגיע לדבר הזה צריך לעבור איסור שבת,
ואין שום פתרון שבתי, נקרא לזה כך,
אסור גם בשבת לעשות פעולה לטובת העניין.
אבל ברגע שיש אפשרות כלשהי בשבת,
פתרונות של בורגנין, הוא שם
כל פחות מ-70 אמה ושני שליש, לא יודע כמה, שם לו כל מיני סוכות.
בסדר,
אז זה יכול להגיע.
בכלל לא יאמר, אעשה דבר פלוני למחר,
כן,
אבל יכול להחשיך בסוף התחום כדי למהר ללך שם לשמרן.
שאפילו היום הוא יכול לשמרן מימים בתוך התחום.
אם לא כיוון להחשיך אלא לשמרן, הוא יכול אף להביאה.
בסדר, אם הוא אומר, אני רוצה ללכת לעשות שמירה. שמירה מתירים, למה?
כן, מה,
יחלט ממונו, באים עברו אנשים, יגנבו לו את המוצרים.
סעיף ט',
נותר להחשיך לתלוש פירות ועשבים מגינתו וחורבתו שבתוך התחום,
ולא אסרו להחשיך אלא בסוף התחום, משום דמינקרא מילתא. הוא מחכה אלפיים ממש מחוץ לעיר,
רק יהיו כוכבים, מה הוא עושה?
קופץ החוצה כדי לתלוש פירות.
מותר לומר לחברו, שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור פירותיך שבתחומי.
יש איסור בשמירה,
יש פה שכירות, יש פה כסף,
שום דבר.
השדה שלי באזור שלך, השדה שלך באזור שלי.
קנס שמה, תעבור, תראה שהכל בסדר.
הם לא דיברו על שכירות ושכר.
תעשה לי טובה, אעשה לך טובה.
כן.
יא',
השואל דבר בחברו לא אומר לו הלווני,
למשמע לזמן מרובה ואיכא למך השמא יכתוב,
אלא אומר לו אשאילני,
כי להשאיל זה זמן קצר בדרך כלל.
ובלשון לעז שאין חילוק בין הלווני והשאילני, צריך שיאמר תן לי.
אין לך משולחן ערוך כבר.
אין הבדל בין הלוואה להשאלה, זה נכון?
יש הבדל בלעז, איזה לעז אתה מכיר?
אתה מכיר לעז?
נו. יש הבדל בין תשאילי לבין תלוולי?
אין הבדל. אותו מילה?
אתה יודע מילה אחת?
זה מה שאומר על שולחן ארוך, שאתה צודק.
בסדר?
אז תגיד תן לי.
כשלווה בשבת ואינו רוצה להאמינו,
יכול להניח משכון אצלו,
אבל לא יאמר לו אין לך משכון, דה וכאוב דה דה חול.
כשם שאין לווין בשבת, כך אין פורעים בשבת.
לא לווים מלווים ולא פורעים.
לא מחזירים בשבת.
זימן אורחים
והכין להם מיני מגדים, וכתב בכתב
כמה זימן,
כמה מגדים הכין להם, אסור לכרותו בשבת.
אפילו אם הוא כתוב על גבי כותל גבוה הרבה משום גזירה, שמא יקרא בשטרי הדיוטות והיינו שטרי חובות וחשבונות.
אבל אם הוא חקק בכותל, חקיקה שוקעת מותר,
אבל בתבנה ובפנקס,
אפילו אם הוא חקוק, אסור לקרוא אותו.
במילים אחרות,
בן אדם הזמין אורחים.
הוא כותב
מה התפריט של כל ארוחה, כמה אנשים בכל ארוחה,
איזה מנה ראשונה, איזה מנה אחרונה, תוציא לי 12 כאלה, 18 כאלה, 20 כאלה,
כמה אתה שם, כמה זה, אסור לו לקרוא בזה בשבת.
לבוא למחוק, לשנות, להוציא משהו,
אבל אם זה בן אדם שאין בסמכותו לשנות,
תראו איך אני מוריד את זה עכשיו.
אתה באת לעבוד אצל משפחה בשבת, מכון מהיר בבוקר, הנה.
אמרו למישהו, אנחנו עושים פה שבת חתן
באולם שני חבר'ה מכון מהיר ביום שישי בבוקר עד מוצאי שבת בלילה
צמודים אלינו. דיברנו שבוע שעבר
שזה בהבלעה, נכון?
יפה. ונותנים להם רשימה.
איזה סלטים, איזה מנות אחרונות, מה להוציא?
הם יכולים לשנות משהו?
אם הם ישנו,
יראו את זה בעין יפה?
סליחה, אני הבאתי אותך לעשות משהו, מה אתה עושה?
אותם אלה שאין להם סמכות לשנות, הם יכולים לקרוא בזה.
כי אין שום סיבה או אפשרות שהם ישנו.
בקבע שגזרנו, מי שיכול לשנות, אז גם אם זה חקוק בקיר,
זאת אומרת, זה נמצא למעלה,
כתוב על,
איך אומרים?
בקיר גבוה גם עשו, כי ברגע שעשו, עשו הכול.
לא חילקו.
אבל אם זה בן אדם שזה לא בסמכותו והוא לא יכול שום דבר
לשנות, יש לו אפשרות לקרוא.
ההבדל ברור.
יפה. משנה ברורה אומרת את זה.
כן.
תראו סעיף קטן מ״ז.
כיוון שזה דבר שהוא
מקובל, שאנשים רושמים לעצמם,
אז צריך לראות למה.
אסור לקרוא אותו, בגמרא יש איתא שני טעמים. אחד,
שבע ירחוק מן האורחים
ומן המגדים.
פתאום אומרים לו, תשמע, הפלוני לא יגיע,
אז יש לו 14 אורחים,
פתאום הוא מוריד שניים.
לארוחה הבאה צריך רק שניים, שתיים עשרה מכל דבר, נכון? לא ארבע עשרה.
כדי שיערכו, הוא יכול למחוק.
דהיינו שלפעמים הוא רואה שלא יאכיל להם כל צורכם,
הוא מתחרט שזה מנו אוכלים יותר מן הרע, הוא ימוחק מן הכתב כדי שלא יקרא עם השמש,
ורבע מיני מגדים גם כן מתנחם לפעמים למעתם,
ואותם שהם יבואו לקרוא גם בשטרי הדיוטות, וזה אסור.
גזירה.
כדי לקבל בסעיף י״ג. מה שנוהגים כשהשמש קוראים מתוך הכתב לסעודה, יש מחמירים.
איננו יודע לשמאים חוק לקלם מי חש, אלא כשבעל הסעודה בעצמו קורא,
ומטעם שכתבנו, שמים לב,
זה פשוט כמו שאמרתי, נכון?
מכל מקום, הלוא האי קלם יגזר
משום שמא יקרא בשטרי דיוטות, אך כשהסעודה היא של מצווה,
שבת חתן, כמו שאמרנו, נכון?
סעודת מצווה,
שיש להקל הקריאה על השמש.
דעה ובכלל חפצי שמיים ושערי. כמו שכתוב, סימן שו, סעיף וו.
זה בדיוק מה שאנחנו אומרים תמיד.
למה מותר ביום שישי בבוקר לקנות מוצרים לשבת לפני התפילה? הרי אסור לאדם להתעסק בחפציו לפני התפילה.
מה התשובה שלנו?
שסעודות שבת זה חפצי שמיים,
זה לא חפצי האדם.
ולכן גם לגבי סעודות שבת, שבת חתן,
סעודות כאלה,
בשבת
אז אפשר שהמלצר, השמש, מה שנקרא פה המלצר,
הוא
יקרא מתוך הכתב
את מה שצריך להכין לכל סעודה.
אבל בעל הבית?
לא יתרנו.
טוב.
בכל שקל שמותר לשמש להכריז כירוז בבית המדרש מתוך הכתב,
כן, הרבנים אמרו לו מה להגיד והוא מחריז.
כן, אמנם בשערי תשובה בשביל ליישב המנהג להקל השמש לקרום מתוך הכתב,
אפילו לסעודת הרשות.
למה דאל השמש מעיקר לא גזרו, כדי שלא יטעה ויביא לידי חורבן ותקלה?
מתי היה מקרה שמישהו הביא חורבן ותקלה?
כי עובדה דקמצא הוא כבר קמצא.
הוא בעל פה הלך, קרא למישהו במקום מישהו אחר, זה שם דומה.
בסדר? הורוביץ ויורוביץ.
איי,
שינה את השם, לא?
שני אנשים נפרדים.
טוב,
איפה אנחנו?
בסעיף יג, שטרי דיוטות, דהיינו שטרי חובות וחשבונות ואגרות של שאלת שלום, אסור לקרוא אותם ואפילו לעיין בהם בלא קריאה אסור.
אבל בסעיף י' אתה אומר לקרוא באיגרת השלוחה לו,
אם אינו יודע מה כתוב בה מותר,
ולא יקרא בפיו אלא יעיין בה, והוא אם הוא בא בשבילו מחוץ לתחום, טוב להיזהר שלא ייגע בה.
איך יכול להיות שהגיעה אלינו איגרת מחוץ לתחום?
מישהו יש רעיון?
מה?
איך הגיעה?
אגרת מחוץ לתחום.
גוי הביאו אותה.
איך היום יכול להיות שהאגרת מחוץ לתחום?
פקס.
נכון?
יש פקס.
מייל אני לא אגיד, כי צריך לעשות פעולה.
אבל אם מישהו שלח פקס,
אתה לא יודע מה זה.
אפשר לקרוא בשבת?
אם אתה לא יודע מה זה, רק להסתכל בעיניים.
ברור, לא לקרוא ממש.
היה מקרה שמישהו מפה,
סליחה, מישהו מאמריקה שלח
פקס
הגיע לפה בשמונה בערב,
שבת,
נכנסת לשבת בארבע, נכון?
שבת, מתי יהודי שם שלח את זה?
ביום שישי, שש שעות, לא? כמה?
יפה.
ולאן זה ומתי זה הגיע אלינו? באותו רגע.
אבל אצלנו מה זה?
שבת.
אפשר להסתכל?
בקרונית אפשר.
זו שאלה אחרת. היה לי מקרה כזה עם מישהו אצלנו בקהילה שהוא רופא.
ואבא שלו שלח משהו מחוץ לארץ,
אבא של אשתו.
והוא חשב אולי יש איזושהי בעיה רפואית שהוא יכול לעזור.
זאת אומרת לו, אין ספק שאתה יכול לקרוא בזה.
בסדר?
הוא לא יודע מה כתוב שם. אם הוא היה יודע מה כתוב שם, בסדר.
זה אמרנו, אתה לא קורא, אתה לא צריך לקרוא.
אבל אם אתה לא יודע מה כתוב שם,
טוב.
אני לא מדבר על פיקוח נפש וזה, זו שם שאלה, זה ברור.
הוא חשב אולי שזה משהו.
טוב.
זה ברור, יפה.
איפה אנחנו?
סעיף ט״ו.
זהו, נסיים פה היום?
בסדר.
אז בעזרת השם, שבוע הבא,
סימן ש״ז, סעיף ט״ו,
בעזרת השם.
