אנחנו בסימן דש.
כדי לא להגיד משהו אחר לא טוב, תראו כתוב בשולחן ערוך, דש.
עמוד מהשמונים ושש.
על איזה עבד מצווה על שביתתו?
הרי ברגע שיש לנו,
לאדם יש נכסים שלו ועבד קניין כספו,
אז בעצם זה החי הסובב אותו. ואנחנו אמרנו, שמופיע בתורה,
לעתה,
ובנך, וביתך, עבדך, ועמתך, אשורך, וחמורך, וכל,
כן, זה,
כל מה שיש שם לגבי מי שחייב לשמור שבת,
כן?
אז כתוב, השולחן הארוך מביא פה, אדם, סימן דש, סעיף א',
אדם מצווה על שביתת עבדו, שמל וטבל לשם עבדות,
וקיבל עליו מצוות הנוהגות בעבד. מה זה מצוות הנוהגות בעבד?
מצוות שלא הזמן גרמה,
המצוות של הזמן גרמן לא נוהגות בעבד.
אבל אם לא מל וטבל,
אלא קיבל עליו שבע מצוות בני נוח,
נו אז מה הוא בעצם?
מל וטבל לשם עבדות,
מה קורה כשהוא משתחרר?
מה?
הופך להיות יהודי,
ישראלי.
אבל אם הוא לא מל וטבל לשם עבדות, אלא רק הוא קנה אותו,
והוא מקבל עליו שבע מצוות בני נוח,
הרי לא מחזיקים בבית אם הוא לא קיבל עליו שבע מצוות בני נוח, נכון?
זה בעיה.
לפחות זה.
טוב, מה קורה היום, סיפור אחר.
אבל
שב ארצות בני נוח,
מה הוא נחשב עכשיו?
לא.
גוי נורמלי.
כל גוי נורמלי, הגיוני,
צריך לקבל על עצמו שב ארצות בני נוח.
זה מה שצריך להיות.
הרי אמרנו כמה פעמים, אנחנו לא מיסיונרים,
אנחנו לא מחפשים לעשות
גויים יהודים. אין לנו עניין להרבות בעם ישראל כל מיני גויים שיהיו בסוף יהודים.
כן, אם מישהו בא להתגייר, בסדר, מקבלים אותו אחרי כל האזהרות.
אבל אנחנו לא הולכים לחפש את זה, אנחנו לא כאלה שמחפשים מיסיון.
אין לנו מיסיון.
בעם ישראל אין מיסיון.
ההפך, אנטי מיסיון.
כשמישהו בא להתגייר, מה אומרים לו?
אוי אוי, אתה יודע, כמה צרות יהיו לך,
כמה קשיים,
קשיים כלליים ציבוריים וקשיים פרטיים.
זה לא פשוט להתגייר.
עכשיו אם הוא בא והוא רק קיבל עליו שבע מצור בני נוח,
זה הוא גוי רגיל.
מה הוא?
הרי הוא כגר תושב, הוא מותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו, אבל לא לרבו.
מה אומר הרמב״ם? מה זה גר תושב?
מה ההגדרה של גר תושב?
נו,
מי שמקבל עליו שלטון ישראל,
הוא מקבל עליו לשמור שבע מצור בני נוח, בגלל שבתורת משה
כתוב שגויים צריכים לשמור שבע מצור בני נוח,
לא בגלל שכלו שאומר שזה מוסרי לשמור שבע מצוות בני נוח,
בגלל שזה מצווה בתורת משה.
והדבר הראשון זה ייחוד שם ה'.
זאת אומרת, אין לו שיתוף, אין לו כלום.
הוא חייב להאמין באל אחד וקבל השם מצוות בני נוח. אלא שהרמב״ם מוסיף הלכה.
הוא אומר שמקבלים גר תושב
רק עם סנהדרין.
סנהדרין,
גר תושב.
בני נוח, כולם בני נוח.
השאלה אם הוא מקבל לעצמו שבע מצוות בני נוח,
והשאלה היא אם הוא נחשב גר תושב... אז הנה, ראית.
כל מי שהוא לא יהודי נחשב בן נוח.
זה מישהו שקיבל על עצמו שבע מצדות בני נוח כיוון שהם מצווים בתורה,
ומקבל את שלטון ישראל.
זה הרמב״ם.
הוא לא מצווה.
גוי סיני צריך לקבל שלטון ישראל?
גוי תאילנדי, גוי הונגרי,
מה קשור לפה?
גר תושב זה מישהו שנמצא בארץ ישראל.
ומי שנמצא, תושב, איזה גר שהוא תושב, תושב של מה?
תורה היא נותנה ליושבי ארץ ישראל,
של ארץ ישראל. מה שני הקריטריונים הראשוניים שהוא צריך?
זה ברור?
יפה.
טוב, אז תשאל, אז למה אין סנהדרין?
אם היה סנהדרין, היינו מקבלים גר תושב.
אתם יודעים שהרב מימון רצה להקים סנהדרין בקום המדינה?
שמעת על זה?
הרב מימון,
היה שר הדתות הראשון,
הוא בא לבן גוריון,
ואמר לו,
אני רוצה להקים סנהדרין.
עשה לו את זה טוב,
רבנות, יקימו סנהדרין.
הוא אומר, מי אלה אנשי הסנהדרין?
אז הוא התחיל לבנות לו מה שכתוב בתורה,
בסדר?
ידועים לשבטכם, וזה, שונאי בצע, וזה, קיצור.
הוא אומר לו,
איפה אתה תמצא פה בארץ שונאי בצע?
אז הוא אומר לו הרבב, תמורת תשלום אני אמצא גם שונאי בצע.
זה ברור.
יפה, זהו.
אז ככה קמה הסנהדרין, ועד היום אנחנו מכירים אותה.
אין דבר כזה, בסדר. עדיין אין לנו סננדרים, ובזאת שיש לנו על מה להתפלל
בין כל שאר החלקים, אנחנו מתפללים כל יום, השבעה,
שבתי-הוקים הראשונה, והיא יוצאת ומתחילה,
בעזרת השם.
טוב, בכל מקרה, בואו נראה את הסעיף כולו.
אדם מצווה על שביתת עבדו, שמל וטבל לשם עבדות, וקיבל עליו מצוות הנוהגות בעבד,
וממילא אסור לו לעשות מלאכות בשבת,
אבל אם הוא לא מל וטבל אלא קיבל עליו שבע מצוות בני נוח,
הרי הוא כגיר תושב, מותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו,
אבל לא לרבו.
זאת אומרת, אותו עבד שמל וטבל, גם לעצמו אסור לו לעשות
מלאכות בשבת.
ואסור לכל ישראל לומר לו לעשות מלאכה בשבת לצורך ישראל,
אפילו מי שאינו רבו.
ואם לא קיבל עליו שום מצווה, אלא עדיין הוא קוטי גמור,
בעברית שלנו גוי גמור,
דינו שווה לקבל עליו שבע מצוות. ולפי זה
צוחח אולי שאין בו סכנה, דקיימה לן אומר לעינו יהודי ועושה,
שזה אמירה לגוי זה דרבנן,
וכן מת ביום טוב ראשון, דקיימה לן יתעסקו בו עממיים.
אסור לומר לעבד ישראל, אפילו עובד גילולים.
ומכיוון שמלאכת העבד אסורה מן התורה,
לא הותרה בדבר שאין בו פיקוח נפש.
ויש חוקים ומתירים בזה.
ומכל מקום, אם היה עושה מלאכת רבו שלו מדעתו,
וניכר שאינו עושה לדעתו של רבו,
עכשיו עושה מברו שלו,
מותר ואין צריך להפרישו.
אפילו, אומר הרמב״ם, קיבל עליו שבע מצב בני נוח.
ולישראל אחר שאינו רבו, אפילו עושה לדעת ישראל, מותר.
כל שאין שם אמירת ישראל,
ובלבד שלא יהנה ישראל בשבת מאותה מלאכה.
ויש אומרים שכל שלא קיבל עליו שבע מצב בני נוח,
כיוון שאינו יהודי גמור הוא,
אין רבו מוזהר עליו,
או לפי זה צורכי חולה שאין בו סכנה, וכן צורכי מת ביום טוב ראשון,
מותר לומר להם לעשות.
בסדר? יש ויש.
מה הלכה?
יש בה התראה. יפה. זה בעצם הפסק.
וכל עבד שמצווה על שביתתו, אסור לצאת בחותם שעשה לו רבו להראות בו שהוא עבד.
כנראה ששמים להם איזה אזיקון כזה.
ואם הוא שלטית, מותר לצאת בו כשתלוי בצווארו,
אבל לא בכסותו.
ובשל מתכת בכל עניין אסור. ואם העבד עשה החותם לעצמו,
אפילו בשלתית בכל עניין אסור. למה? כי הוא גם ירצה להוריד אותו.
בכל מקרה, לענייננו, אין לנו היום עבדים.
אין לנו היום אנשים שזה קניין כספו של האדם.
לכן כל מי שאנחנו מתייחסים אליו היום הוא כאל גוי.
גוי שנמצא בסביבתנו, האם יש אפשרות
שהוא יעשה עבורנו איזושהי מלאכה בשבת?
בשבת.
אבל אולי כל דין אמירה לגוי בשבת זה לא הסימן הזה.
הסימן הזה מדבר על מי אנחנו מצווים על שביתתו.
אז יש
עבד שמל וטבע לשם עבדות ויש גיר תושב
ויש גוי רגיל.
משניהם?
כן. טוב, סעיף ב'
ואיך שמותר העבד לעשות מלאכה לעצמו,
מתי העבד מותר לעשות מלאכה לעצמו?
שהוא לא עמל וטבל, אלא קיבל על עצמו רק שבו למצוא בני נוח.
אם אמר לו האדון שיעשה לעצמו ויזון עצמו ביום שבת,
כן, שבת אין לך אוכל,
שבת זה אוכל של יהודים, אתה לא יהודי.
מה, אתה תאכל חמין? אוי ואבוי.
צ'ונט, קוגל, מה פתאום?
אתה עבד.
טוב.
ואם אמר לה האדון שיעשה לעצמו ויזון עצמו ביום שבת, כיוון שהתנא אם הוא בעוד יום, עושה הוא לצורכי מזונותיו.
ובלבד שזה יהיה בצנעה ולא יהיה בדבר חשש רואים.
סעיף ג',
אינו יהודי גמור
שהוא שכיר, אין רבו מצווה על שביתתו.
כיוון שהוא מקבל
שכיר יום,
לא מצווה על שביתתו, יכול לעשות מה שהוא רוצה. כמובן,
כמובן,
האם הוא יכול לעשות משהו בשביל היהודי?
זה סיפור אחר, זה כמו כל גוי.
זה כל הדיון בנושא מלאכת גוי
לטובת ישראל בשבת.
סיפור אחר, נושא אחר, מקום אחר.
פה אנחנו מדברים, האם אני מצווה על שביתתו?
האם אני מצווה
לומר לו,
זאת אומרת, לעמוד עליו שישמור שבת.
זה היסוד.
הכל אפשר לו.
הנה, תראו בסעיף ג'
עוד כד',
אינו יהודי גמור,
אבל אם קיבל עליו השבע מצוות,
הלא הוא אוגר תושב, אסור לעשות מלאכה לישראל, אף למי שאינו רבו, כנזכר לאל.
ועיין ברמב״ם, פרק י״ד ממלכות איסורי ביאה,
שאין מקבלים גר תושב בזמן שאין היובל נוהג,
וכן עבד שאינו רוצה לקבל עליו מצוות, כי אם שבע כמו גר תושב,
גם כן אין מקבלים אותו בזמן שאין היובל נוהג.
ועבד חולק הזה, שם.
בכל מקרה לרמב״ם אין דבר כזה היום.
לא עוד אין עבד ולא עוד אין
גר תושב.
אז כשאנשים מדברים על ואהבת את הגר וכולי וכולי, על מה מדובר?
גר צדק, לא גר תושב.
הבדל גדול בין גר תושב לבין גר צדק.
זה משהו אחר בכלל.
גר צדק מקבלים היום.
גר תושב, אין דבר כזה היום.
כן.
לא.
מי שנמצא בהליך גיור, הוא בהליך גיור.
הוא לא יתגייר.
דינו ככל גוי לכל דבר ועניין.
אדרבה.
איך שאני יודע, אני לא מתעסק עם זה הרבה,
אבל איך שאני יודע, שגם מי שבהליך גיור אומרים לו כל שבת לחלל שבת.
זה לא כמו עבד שם על וטבע לשם עבדות, או... למה הוא לא חלל שבת?
גוי ששבת,
חי מיטה.
הוא רוצה להתגייר, רוצה לזכות אותו, אתה עכשיו פתאום
הוא שומר שבת.
עכשיו, ולמה הוא שומר שבת? הוא שומר שבת כי הוא למד שככה
כתוב בתורה, בכלל בלאגן.
הוא היה בעצמו, איך אומרים, לא עושה מלאכה בשבת, הרבה בטלנים יש בעולם.
גם באמצע השבוע יש כאלה שחותמים כרטיס, לא?
מובטלים.
אבל הוא אומר, הוא עושה את זה כי זה מצווה בתורה.
וזה מאוד מסוכן, נקרא לזה כך, מסוכן רוחנית,
בתוך תהליך הגיור, שהוא ישמור שבת כהלכתה, מתחילתה ועד סופה. זה מפתה גם הרבה פעמים.
אולי אני אנסה.
לא.
חייו לחיות שבת.
רוצים בטובתך.
אז לא חס ושלום רוצים שיהיה משהו לא תקין, בסדר?
חשוב לדעת את הדברים.
טוב,
סימן ש״ה.
במה בהמה יוצא?
סימן ארוך.
גם עוד פעם, זה נראה לי סימן שכמעט הוא לא שייך היום. יש פה מישהו שיש לו סוס?
שיש לו חמור?
פרה יש לך?
כן?
אתה מוציא אותה לשטח או שהיא ברפת אוכלת?
בסדר, יש כאלה שיש להם עדר כבשים שמוצאים אותו, אתם יודעים שיש שיטות שונות בגידול כבשים.
הנה יש כבשים שהם גדלים בדיר,
מאכילים אותם, מעביסים אותם בדיר,
ויש כאלה שיוצאים איתם למרעה.
עדר שיוצא למרעה.
עכשיו גם בשבת יוצאים למרעה.
יש איסור לצאת בשבת למרעה?
לא.
השאלה היא הבהמות, איך הן יוצאות?
בבהמה שלך, האדם הרי מצווה
על שביתת
בהמתו.
בסדר? כל הסיפורים של...
בדיוק היום ראיתי
שאליעזר,
פרשת שבוע,
אליעזר הגיע עם הגמלים, אז הוא פתח את הגמלים.
למה היו סוגרים את הגמלים? למה היו זוממים אותם?
בעלי חיים של אברהם אבינו היו זמומים.
למה?
גזל.
אומרים, אם חמורו של פנחס בן יאיר
לא הביאו את הקלה הלאה, זה חידוד, חידוד.
שהרב אברהם שפירא, זכר צדיק לברכה, מופיע באימרי שפר.
אם אפילו חמורו של פיחס בעיר לא מביא את הקלה על ידו,
ואם
רצו לא רוצה לעמוד בשבת,
רק שהוא לא מביא את הקלה על ידי
ממונם של ציינים, נכון?
ואברהם אבינו פחות ממנו,
למה הוא צריך לסגור?
בעל החיים שלו לא יאכלו בזדה זרים?
אלא מה כותב הרב שפירא? אתה יודע מה זה? ראש ישיבה,
חינוך.
הוא אומר, אברהם אבינו קרא בשם השם.
הוא היה מחנך.
אם הוא לא ישים זמם,
אף אחד לא יודע למה הבעלי חיים שלו לא אוכלים.
אבל הוא אפילו מחנך את הדור.
מה הוא מחנך את הדור?
תשימו זמם כדי לא לגזול.
אז חייב שיהיה זמם.
ולא שהם היו אוכלים, הם לא היו אוכלים.
בסדר?
חשוב לדעת, הנראות בחינוך.
איך אתה נראה? תעשה דברים, אפילו שאתה יודע שאצלכם זה לא יקרה.
תעשה דברים.
דרך אגב, גם אמר לנו פעם,
בזמנו היה פה למטה, ליד הישיבה,
נתיב תחבורה ציבורית, אוטובוסים, לא היה רכבת, לא הייתה רכבת.
ולחכות, כשהיו חוזרים מהשיעורים של רב צבי יהודה בבית,
לחכות אולי ארבע דקות עד שמשתחרר לך הרמזור של נתיב תחבורה ציבורית. אז שאלו את רבב רוב שפירא בזמנו,
הרב, רוצים למהר לבית המדרש, מה עכשיו נחכה פה איזה ארבע דקות עד שיחליף לנו את הרמזור, ואני יודע מה.
אמרו להם, תראו, אם אתם ממהרים ללמוד תורה,
שימו לב למגבלות,
אם אתה ממהר ללמוד תורה ואתה רואה שבכל השטח באופק אין ילדים, אתה יכול לעבור.
שמנו לב.
אם אתה רוצה ללמוד תורה,
ובדקת טוב,
כמובן שאין מוטובוסים, אבל גם ראית שאין שום ילד בסביבה.
למה?
לימד ממך.
במקרה כזה,
כיוון שזה עניין של סידור, זה טכני, זה לא רוחני, ערכי,
הרמזור.
אז אפשר לעבור.
בסדר? זה חשוב, הנראות הזאת.
הפעם, אתה סתם שאני עניתי על השאלה כבר.
עניתי על השאלה, כן.
אמרתי שזה עניין של סידור,
זה לא עניין של חוקה, של ערך.
סידור, בסדר. טוב.
אז בכל מקרה, במה בהמה יוצא בשבת?
נראה לי שאף אחד פה, נכון?
אבל אולי יש אנשים בארץ שיש להם דירים,
ויש להם כבשים, ויש להם פרות,
ויוצאים למרעה בשבת,
איך הבהמה יכולה לצאת בשבת? כמובן שלא רוכבים על בהמה בשבת,
זה פשוט,
גם לא על חיה.
בסדר?
בסדר. טוב, אז בואו נקרא את זה,
כי אנחנו לא רוצים לדלג על שום דבר בהלכה.
נקרא מה אומר פה השולחן העורך, סימן ש״ה.
א', בהמה יוצאה בהמה שמשתמרת בו, אבל אם היא אינה משתמרת בו,
או האוה נתירות היתרתא ביותר, האוה מסוי.
ואז כאילו אתה משתמש בה.
כי אסור להשתמש בהמה בשבת, אסור להעביד אותה.
אז אם אתה שם לה קולר ואתה שם לה איזשהו סגר או משהו כזה, שזה בעצם משהו ששומר עליה, בסדר, אבל אם זה יותר מזה,
זה מסוי, ואם זה מסוי, אתה עובד עם הפרה בשבת, אתה משתמש בה.
וכן כל דבר שהוא לנוי ולא לשימור, לא תצא בו.
איך אומרים, אין תכשיטים לפרה.
ילקח, נעקה יוצאת בזממה דה פרזלה.
מה זה נעקה?
בסדר, נקבה של הגמן.
מה זה חמורה?
אין דבר כזה חמורה, איפה ראינו חמורה?
בבין איש חי, בזה, בפה ליארץ, אני זוכר, באחד מהם חמורה.
אין דבר כזה חמורה. מה יש לנו?
אתון.
יפה. נעקה יוצאת בזממה דה פרזלה, זאת אומרת בזמם שהוא מברזל, שהוא טבעת של ברזל,
ונוקב חותמו ומכניס בו.
בסדר?
אז באמת,
נעקה יכולה לצאת עם זמם.
עושים חור באף ושמים טבעת,
רגיל, לא יודע מה.
מי יכול לצאת עם זה?
נעקה.
וחמרה לובה,
כן, חמורים לובים, כנראה זה משהו חזק,
בפאגה דה פרזלה, דהיינו בריגה.
והגמל באפסר, או פרד וחמור וסוס יוצאים באפסר או ברסן שהוא פרינו, אבל לא בשניהם.
הוא מותר לקרוא חבל האפסר סביב צווארה ותצא בו, הוא מותר לטאטל לאפסר ולתנוע עליה, ובלבד שלא יישען עליה.
בכל מקרה אפשר להוציא את הבהמה, או החיה,
עם משהו שהוא נשמר בו, וכל חיה לפי הסטנדרט שלה.
יש לך יותר חזקה, יש לך יותר חלשה.
כל אחת לפי מה שהיא.
אם קשר חבל בפי הסוס, הרי זה מסוי, לפי שאינו משתמר בו.
לצאת חמור בפרומביה אסור.
כל בהמה שעסקיה רעים, אף פי שאינן בנות מינה,
צריכות לאותה שמירה והיא צריכה, מותר לצאת בה.
בסדר?
כל בהמה לפי מה שהיא, פרטנית,
זה לאו דווקא על המין.
הבמה הזאת היא, חומרים, משתגעת, חטפה ג'ננה,
משתוללת,
כשהוא רואה אותה במה שאתה צריך,
ברזל, שרשרת ברזל, למה חבל רגיל היא חותכת.
כל אחד לפי מה שם.
טוב.
בעלי השיר,
כגון כלבים שציידים וחיות קטנות שיש להם כמין את צעדה סביב צווארן,
וטבעת קבועה בו, מכניסים ברצועה ומשכים אותם בהם מותר שיצאו בשיר הכרוך על צווארן ויכולים למושכם בהם.
אלים יוצאים לבובים, והוא אור שקושרים להם תחת זכרותם, שלא יעלו על הנקבות.
ואר יחלו את עצות שחוזות,
והוא שקושרים אלייתן כלפי מעלה, כדי שיעלו עליהם הזכרים.
ויוצאות כבונות, ושקושרים בגד סביבן,
שמור הצמר שיהיה נקי.
והעיסים צרועות, ושקושרים ראשי דדיהן, ודווקא כשקושרים אותם כדי שיצטמקו דדיהם ולא יחלבו,
דאז מעדק שפיר, אבל אם קשר כדי שמוח הלבן שלו ייפול לארץ, אסור.
דלא מעדק שפיר, לא עושים את זה בחוזקה.
וחיישין הדין מנפיל ואל תלעי תויה, ארבעה ימות ברשות הרבים, מי?
הבעלים.
חמור יוצא במלדעת,
ושתהיה קשורה לו מערב שבת,
ושאר כל הבהמות אסורות.
למה דווקא חמור מותר?
אומר לנו פה הרמה,
הוא כף קטן שמלכים על החמור כל היום כולו כדי שיתחמם, לא הוא כף שרוכבים עליו,
סתם מוקף. למה? מה אומרת הגמרא?
חמורים אפילו מתקופת תמוז קר להם.
אתה מכיר את אלה שתמיד אומרים שקר להם?
בתמוז, תפסיק את המזגן, קר.
אז מה אומרים למי שאומר את זה?
חמורים אפילו מתקופת תמוז קר להם.
בסדר?
זה ברור?
יאללה.
ולא יצא בי מוקף אף פי שהוא קשור לו מערב שבת. למה? כי מוקף ומיועד לרכיבה.
אנחנו שמים לב שאנחנו רוצים וזה בסדר.
אם יש למישהו שאלה מעשית שהוא צריך,
שיגיד לי. בינתיים אנחנו נתקדם בסימן הזה.
מותר לתת מרדעת על החמור מפני הצינה.
זה לצורכו,
לא לצורך האדם.
או בלבד שלא יקשרנו בו.
מפני שכשקושר צריך לקרב אליו ונמצא משתמש בבעלי חיים.
אבל על הסוס, כמובן דלית לצער צינה, אסור לתת עליו מרדעת כלל.
ולהסיר מרדעת בשבת בין מן חמור ובין מן הסוס, אסור.
כמובן דלית לצער אם לא יסירנה.
והוכף אסור, בין ליטול בין להניח, בין לחמור בין לסוס.
מה ההבדל בין מרדעת לבין הוכף? מרדעת זה הכיסוי שעל גבי הגוף שלו,
והוכף זה בא על גבי המרדעת.
הוכף שעל גבי חמור שבא מן הדרך, מתייגע, צריך להסירו לצננו, לא אטלנו בידו, אלא מתיר החבל מתחתיו ומוליכו ומעבירו בחצר והוא נופל מאליו.
י' אין תורים לחמור תרסקל.
פירוש כלי בצווארו, ליתן מאכלו בתוכו,
שיאכל משם, אבל עגלים מוסרחים שצווארן קטן ומצטערים לאכול לגבי קרקע,
שרו בחצר, אבל אין יוצאים בו.
למה? כי זה יכול להביא את זה 400 ברשות הרבנים, לטלטל.
כרמלים.
סעיף יא, לא יצא הסוס בזנב שועל שתולים בין עיניו שלו לשלוט בו עין הרע.
אתם רואים?
אפילו לסוסים יש מי שעושה עין הרע.
טוב.
ולא בזהורית שעושים לו לנוי, ולא העזים בכיס שבדדיהם שקושרים אותה ושלא יסרטו את דדיהם בקוצים,
ולא פרה בחסום שבפיה שחושמים פיה שלא תראה בשדות אחרים,
ולא כל בהמה בסנדל שנועלים ברגליה שלא תנגף,
אבל יוצאה באגד שעל גבי המכה,
או בקשקשים שעל גבי השבר.
מה זה קשקשים שעל גבי השבר?
לוחות שקושרים לה סביב העצם ונשבר בהם.
עושים לה קיבוע בסד,
בסד.
או בשיליה שיצאה מקצתה ותלויה בה ופוקק, זוג שבצווארה ומטייל בה בחצר.
אבל לא תצא בו לרשות הרבים אף פי שהוא פקוק. למה? כי אם הוא ייפול, אז יכול להביא אותו ארבע מאות שנותנים רבים.
בין אם הוא בצווארה, בין אם הוא בכסותה.
יב.
לא תצא בחותם בין שהוא בצווארה בין שהוא בכסותה.
יג.
אין הגמל יוצא מנטוטלת והוא כמין קר קטן שנותנים תחת זנבו.
אפילו היא קשורה לא בזנבו, אלא אם כן הייתה קשורה בזנבו ובחטטרתו או בשלייתה.
לא יצא שום בהמה לא עקוד ולא רגול. פירוש עקוד שקושר ידה אחת עם רגל אחת, ורגול אין שקושר אחת מרגליה כלפי מעלה שלא תלך אלא על שלוש רגליים. מה אמור עושים את זה?
הייתם פעם בשטח, כל מיני כאלה חמורים של הערבים,
קושרים להם שתי רגליים ביחד.
או רגל ויד,
או שתי רגליים או שתי ידיים. למה?
שלא יכול לרוץ מהר.
מגבילים.
אז זה לא יוצאים בשבת.
איפה היינו?
טו.
לא יקשור גמלים זכר זאב, הוא תופס באפסרי הראשון וכולם נמשכים על ידו.
אבל אם תופס כמה אפסרי גמלים בידו, מותר.
כי אחד אחד מותר, וככה זה עובדין דחול.
יש מי שאוסר גם בזה, אבל לא התיר אלא להוציא בהמה אחת לבדיו, והוא מושכה בחבל.
כי הוא לא יוצא עכשיו בשיירה, לא יודע לאן.
עובדין דחול.
אתה הולך בשיירה של גמלים?
מה, אתה יוצא לדרך?
אני יוצא אחד, בסדר, עוד לא יחתור לברעה וזה.
מגבלים זה לא כבשים.
בקיצור, זה משהו אחר.
המוציא בהמה עבור מושכה באפסר. צריך להיזהר שהוא יוצא ראש החבל מתחת ידו, טפח למטה.
נדמה כי מי שנוסע בידו ולא מתחת זה מאפסר הבהמה.
וגם לא יניח הרבה מיני חבל בין ידו לבהמה, כדי שלא יכביד עד שלא יגיע בטפח סמוך לארץ.
ואז הוא כאילו מעביר ברשות הרבים, ואם הוא ארוך יחור אותו סביב צווארה.
אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו בערב שבת, ולא בזוג אף על פי שהוא פקוק,
ולא בסולם שבצווארו,
וללוחות שקושרים סביב צווארו, של לחכך מכתו,
ולא ברצועה שברגלו, והוא כמין טבעת עבה שעושים מקש וקושרים ברגלי בהמה שבסירתיה קצרות ומכה רגליה זו בזו,
ועושים לזה להגן שלא תקיע זו בזו.
ועד יותר נגולים יוצאים בחורצים שקושרים ברגליהם לסימן, ולא ברצועה שקושרים ברגליהם,
כדי שלא ישברו רק כלים.
ואין האלים יוצאים בעגלה שתחת עליותיהם, שעושים נגד השירותיה, עליהן מגררת בארץ.
פששש, איזה פינוק.
ואין העזים יוצאות בעץ ידוע שנותנים בחותמיהם, כדי שיתעטשו ויפלו תולעים שבראשיהם.
ולא העגל בעול כתב שנותנים על צווארה, ולא בזמם שמניחים בחותמו של עגל, כדי שלא יינק.
ולא פרה בעול שותנים להדדיה, שלא יינקו השרצים.
ולא ברצועה שבין קרניה, בין אם היא לשימור ובין אם היא לנועים, ולא תצא פרה או שור מחבל שבצווארה,
לפי שאינה צריכה שמירה. אבל עגלים מותרים לפי שהם מורדים בקל.
הבהמה יוצאה בקמיה המומחה לבהמה, אבל לא בשאינה מומחה, אף על פי שהיא מומחה לאדם.
טוב, אין רוכבים לגבי בהמה,
ולא נתלים עליה, ואפילו בצדה אסור להשתמש,
אבל צדי צדדים, כגון שדבר אחר מונח על צדה והוא משתמש בו, הוא מותר.
ואם עלה עליה אפילו במזיד, ירד. משום צער בעלי חיים.
למה? כי מי שעלה לעץ שאסור להשתמש בו בשבת, מה עושים לו?
יצייר שם עד מוצאי שבת. אבל אם הוא עלה על בהמה,
מה נעניש אותו?
שהוא יישאר שם עד מוצאי שבת,
אתה מעניש את הבהמה.
בסדר? אז תרד מיד.
ומטעם זה,
כן, משום צער בעלי חיים,
פורקין מסעוי שעליה כצעד עושה, מכניס ראשו תחת המסעוי, וישחקו לצד אחר והוא נופל מאליו.
ואסור לשב על קרון שאינו יודעים עונהגו בשבת, משום שהוא משתמש בבהמה.
נפשי לא יחתוך זמורה.
גם אם יש עגלה שרתומה לסוסה או לסוס,
לא נוסעים בשבת.
אפילו אם הגוי עושה את זה,
כי אתה נהנה מצדי הבהמה.
וגם יש בזה עניין של לא יש שמא יכתוב זמורה,
כי גם ככה צריך להנהיג את הבהמה.
טוב, יט.
בהמה שנפלה לאמת המים, אם המים עמוקים מפני כך אינו יכול לפרנסה במקומה, מביא קרים וחסתות,
נותנת תחתיה משום צער בעלי חיים, אף על פי שהוא מבטל כלימי חנו.
כן, ואז היא יכולה לעלות.
דין כירות בהמה בשבת, כמו ביום טוב, כן, מה זה כירות בהמה?
גרד אותה עם מברשת.
כן, מותר לומר לעינוי יהודי לחלוף בהמתו בשבת, משום צער בעלי חיים שהחלב מצערה,
והחלב אסור בו ביום.
ישאמרו שצריך לקנותו מן העינוי יהודי בדבר מועט, שלא יהיה נראה כחולה ולצורך ישראל.
זה אחד הפתרונות שנותנים היום
לחליבה בשבת.
בסדר? מה הפתרון האחר?
מכונה שהיא את החליבה הראשונה שופכים,
והפתרון השלישי הטוב ביותר היום?
לא, רפת ממוחשבת.
לא ראית את זה אף פעם, אה?
כל הפרות באות בזמן מסוים
אל מקום החליבה,
יש הכל רובוטים.
מה עושה הרפתן?
יושב עם חליפה שלושה חלקים ועניבה,
מאחרי משרד מוגן, עם מחשב,
ורואה כל פרה ופרה כמה היא נתנה ומה היא נתנה,
ומי שנותנת הרבה חלב, מה נותנים לה בסוף החליבה?
כיף, כיף.
ברור, אמיתי.
בסדר?
כן.
מישהו לעשות שום פרסומת לשום מוצר, אבל זה מה שנותנים.
בסדר?
זהו. זאת אומרת, אתה במקום ממוחשב, אין לך אפילו מה לעשות.
אבל באופן עקרוני הייתה גם מחלוקת גדולה, אם עדיף על ידי גויה, עדיף על ידי טכנולוגיה.
בסופו של דבר יש פתרונות לכל דבר,
ודבר אחד ברור, שהיום לא יגידו לאף אחד לחלוב על גבי אוכל.
כי בזמנו אמרו לחלוב על גבי אורז, על גבי אוכל.
אלא מה העניין?
כמה אורז אתה תשים?
כמה פרן נותנת היום ביממה, נגיד בשתי חליבות?
כל חליבה כמה?
סך הכל ביום.
ביממה.
באזור ה-40,
ביממה.
כן, פרה אחת.
ישראל מקום ראשון בעולם.
בסדר? יהודים מנצלנים, אתה יודע.
חלב, יאללה.
איי, איי, איי.
איך?
כבשים.
זה אי אפשר להוציא את זה.
זה לא ניתן להוצאה.
זה תפוס חלק ממנה.
אין בעיה לצאת מזה.
מה?
פח כזה, כן. לא, היום יש משהו יותר טוב כבר.
שבב.
שבב אלקטרוני.
ואז יש בעיה.
הכבשים שהם פחות מבני שנה,
זה בעיה. איך תקריב קורבן פסח?
מתיל מום. מה?
כן.
אז זהו, פה היינו יכולים להכניס, אתה רואה שאני עפתי עם זה,
היה לך את כל העניין הזה של לצאת עם הכלב,
אנשים יוצאים עם הכלב לטייל,
תופסים את הכלב,
זה תלוי איזה כלב.
בואו נאמר ככה, אם יוצאים בתוך העיר,
אז עקרונית אין בעיה ברצועה.
כי מה אמרנו? שהיא לא תרד תפח ולא תרד סמוך לקרקע.
זה כשאין אירוע.
אבל גם יש אירוע. מי שיוצא מחוץ,
שהשאלה היא מה הבעל חיים הזה.
איך תופסים את בעל החיים הזה כדי לשים אותו ברצועה?
זה בעל חיים שמתמרד?
זה בעל חיים שאתה אומר לו, בוא הנה, רוצה לשים אותך ברצועה, הוא בורח?
או שהוא בא אליך ליד הרגל, רגלי,
יושב, אתה שם לו את הרצועה ואתה מתחיל לטייל.
זה היה בדיוק,
אם זה מישהו שאתה צריך טיפה לרדוף אחריו,
ולא בשכייה אחת אתה תופסת רשדין צידה.
בעיה.
אז זה בדיוק הבעיה.
יש בן ישחי שכותב לגבי צבעים.
גידלת פעם צבי בבית?
כן, דוד, נכון?
גידלת צבי בבית?
אתה רואה, אתה לא יכול להיות בן ישחי.
כי הבן ישחי מביא על האנשים שהיו מגדלים צבעים בבית,
האם אפשר בשבת לסגור את הדלת של החצר?
אז הוא אומר להעלות אותם לגג ביום שישי,
את הצבי.
בבגדד זה היה חיית מחמד.
מה יגדלו? כלב?
רבבוי.
אז יגדלים צבי.
תראה גם יש, דרך אגב,
אה, צבינו
שני בתי כנסת.
יש ספרי תוריה שהביאו אותם מבגדד,
מעור צבי.
כמה צבעים צריכים לשחוט כדי לכתוב ספר תורה?
שישים.
מלא ספרי תורה של אור צבי.
אתם מבינים, זה היה שם היום בחיה מוגדת ואוי ואבוי, לא ליגוע,
שלא יכחד,
צודקים.
אבל שם זה היה סטנדרט.
זהו, זה לגבי צידה,
שאתה שואל.
זה אומר להעלות אותה ביום שישי לגג,
ולא להשאיר אותה בחוץ
לנעול את הדלת.
טוב, איפה אנחנו?
גבינות שעושות השפחות מעצמן מחלב של ישראל מותר, כיוון שאינו אומר להם שיעשו.
קבה את מי שיש לו נער אינו יהודי
ורוכב על הבהמה בשבת כשהוא הולכה להשקותה,
אין לו צריך למונעו.
שאחרי נושא את עצמו, אבל צריך למונעו שלא ייתן עליה בגדיו
ולא שום דבר.
בסדר? זה שהנער רוכב עליה בדרך, הרי אסור להשתמש בבימה זה שלך, אתה מוצא בשביתתה.
אם הוא לוקח אותה להשקות אותה
והוא יושב עליה, אחרי נושא את עצמו.
גוי.
אבל אם הוא שם עליה את הבגדים, זה כבר שימוש.
זה אסור. את החפצים שלו, זה אסור.
מותר למסור סוס או פרד או חמור לרועה אינו יהודי,
ואף על פי שאינו יהודי משתמש בהם בשבת,
אין בכך כלום, כיוון שלא מדעת ישראל הוא עושה.
ואינו מבטיל סחירות ממנו,
הוא מקבל לפי חודש, ואם רועה משתמש בה בשבת, מוכר בידו.
יכול להיות שכן שאין לחוש שהרועה יוציא אותם חוץ לתחום, דעת חומין דרבנן.
בסדר?
זה לגבי הדין, אבל לפי מה שראינו אצל הצדיקים הגדולים,
זה חמורו של
אבי פנחס בן יאיר,
לא היה מחנן שבת.
טוב, אז מה קורה?
טוב, זה משהו אחר בכלל, לא ניכנס לזה.
בסדר, אז סיימנו את הסימן.
בעזרת השם, בשבוע הבא אנחנו נראה את סימן שו,
נושא של דיבור בשבת, זה אחד הדברים החשובים ביותר.
