אנחנו בסימן רש צד ט', חלק ג' של המשנה ברורה, עמוד 148. אמרנו שיש לנו שני מיני הבדלות.
אם אני חוזר
על ההקדמה,
אם אני חוזר על ההקדמה ואני אומר שמלכתחילה קבעו חכמים לעשות הבדלה על כוס יין,
חכמים תיקנו לעשות הבדלה על כוס יין,
והייתה תקופה שהיו עניים.
קבע שש עניים, לא כל אחד יכול להבדיל על כוס יין, זה עולה כסף.
זה לא כמו היום שאנחנו גומרים בשבת בקבוק, שניים, כל אחד עם
מה הוא שותה בשבת.
בסדר? אין.
אז אמרו, טוב, הענו האנשים, נהיו עניים,
אז שיעשו הבדלה בתפילה.
אז תקראו, במקום לעשות הבדלה על כוס יין,
עושים הבדלה בתפילה.
מה היא הבדלה בתפילה?
אתה חונן תנו.
למה אתה חונה לנו ב... אתה חונה לאדם דעת? אם אין
דעת אין הבדלה.
כדי להבדיל בין טוב לרע צריך דעת.
יש הרבה אנשים,
איך אנחנו רואים,
שלכאורה יש להם הרבה דעת, אבל הם לא מבדילים בין טוב לרע.
רואים את זה לפעמים, מה לעשות?
זה קורה במשפחות הכי...
זה קורה.
בקיצור, אמרו, יעשו בתפילה.
כי אין יין עניים.
ובסופו של דבר,
חזרו והעשירו.
חזרו והעשירו, אמרו, טוב, אז תעשו עוד פעם הבדלה על יין.
כיוון שאמרו, תעשו הבדלה על יין, לא ביטלו את ההבדלה בתפילה.
ומכאן יש לנו חלוקה
שההבדלה בתפילה מתירה לנו מלאכות
וההבדלה על כוס היין מתירה לנו את האכילה.
בסדר? זה שני דברים.
ולכן הסימן הזה, סימן רצדיטת,
הוא מדבר על העניין הזה של אכילה והעניין של המלאכה,
שמה שמתיר זה ההבדלה.
וזה בעצם היסוד של הסימן הזה.
כי לפני כן דיברנו לגבי הנר ודיברנו לגבי פסמים ועוד כמה נושאים שקשורים להבדלה. עכשיו, מה בעצם עושה ההבדלה?
דבר אחד ברור,
ברגע ששקעה החמה,
שבת יוצאת,
אסור לאכול ואסור לשתות.
זהו.
רגע, אבל אני באמצע סעודה שלישית?
אתה באמצע הסעודה כסעודה,
ומה זה סעודה? הגדרה של סעודה?
אכילת פת.
כי אמרנו שעיקר סעודת שבת היא הפת.
ואם מישהו רוצה להכין צורכי שבת,
צורכי סעודת שבת, מה הדבר הראשון שהוא צריך להכין?
חלות, לחם.
כן, כן, בסדר,
קובלני.
לא, לא, משה מדגיש אותנו, היא צריכה להכין, כואב לו, משהו כואב לו, בסדר, אין בעיה.
לא, לא, אני יודע למה אתה אומר את זה, הכל בסדר, מצוין, זה ברור.
ואם יש לה עוד זמן אחרי שהיא גמרה להכין חלות, מה עכשיו היא תכין?
עונג שבת.
מה זה עונג שבת?
בשר, דגים,
חמין, צ'ונט, קוגל, קובה, קובה, הנה, כל מה שהתחיל בקוף.
בסדר, זהו.
אבל קודם כל, מה צריך להכין?
את עיקר הסעודה.
אתה מבין מה הבעיה?
העולם הפוך.
את העונג שבת,
לא שלא צריך, צריך. את העונג שבת מכינים בבית, ואת עיקר הסעודה, מה עושים?
קונים בחנות.
בעיה.
בסדר, לאט לאט, העולם מתיישר, רבותינו, לא להתייאש.
בסוף הכל יהיה ישר ומאוזן,
רק צריך לאזן את המציאות.
לדעת שצריכים לאזן,
זה חשוב ביותר.
מה פירוש?
בוודאי, העיקר המזונו של האדם.
אני יודע שאשתי הופעה הרבה פעמים מקמח של ארץ ישראל.
אנשים אומרים, אפשר לאכול רק חלות,
לא צריך יותר מזה שום דבר.
האמת שזה גם טעם של דבש. שואלים אנשים,
הוספתם דבש לתוך החלות?
אתה הולך להגיד להם שזה ספרדים,
הם הוסיפו קצת דבש, הכול מזונות?
אין.
אז מה זה? זה קמח של ארץ ישראל?
בסדר, זה טעם אחר.
לדעתי גם הוא,
הגלוטן שלו יותר מתפרק,
אבל אני לא רופא, אני לא... אבל אני אומר את זה, בסדר? לרגישין.
קחו את זה בתור נקודת ציון,
מי שרגיש.
זה משהו אחר, החיטה של ארץ ישראל זה משהו אחר.
לא אותו דבר ממשגדל מחוץ לארץ.
טוב, בעזרת השם.
בכל מקרה, לענייננו,
ברגע ששקעה חמה,
אני נמצא בתוך הסעודה, בתוך הסעודה, אבל מי שלא נמצא בתוך הסעודה,
אכל עוגה, שתה משהו, זהו.
אמרנו,
עצור.
עד מתי?
עד מתי יהיה אסור לאכול ולשתות?
עד הבדלה.
איזו הבדלה?
הבדלה על הכוס.
זה אומר לנו שולחן ערוץ, סימן רשת עד טס, סעיף א'.
אסור לאכול שום דבר,
או אפילו לשתות יין או שאר משקים, חוץ ממים,
משתחשך עד שיבדיל.
אבל אם היה יושב ואוכל בעוד יום וחשכה לו, אינו צריך להפסיק.
אם היה יושב ושותה וחשכה לו,
לא בתוך סעודה, יושב ושותה, צריך להפסיק.
ויש אומרים,
נאמר את הכלל סתם ויש הלכה כסתם.
ויש אומרים, דעני מילי בספק חשיכה, אבל בוודאי חשיכה.
אפילו היה יושב ואוכל, פורס, מפה ומבדיל וגומר סעודתו.
והמנהג פשוט כסברה ראשונה אומר הרמה, ולא צריך את הרמה בשביל זה, אלא
יש לנו כלל סתם ויש
הלכה כסתם.
אז למה מביא אותו לשולחן ערוך?
אם הלכה כסתם למה תביא את היש?
עדיף
להתנהג ככה,
לגמור את עיקר החילתו לפני צאת הכוכבים.
בסדר?
זה היסוד.
לכן תמיד השולחן ערוך שמביא מישהו בתור יש אומרים,
הרי הוא לא פוסק לפי היש אומרים, הוא מביא את ההלכה בסתמה ואחר כך יש אומרים.
אז למה הוא מביא את זה כך? כדי להגיד אם אתה יכול להחמיר, תחמיר,
או אם יש צורך לעכל, תקל, תלוי אם היש אומרים הזה הוא מחמיר או מקל, פעם כך, פעם כך.
תתייחס אליו בשעת הצורך,
איפה שאפשר.
הרבה מקומות אנחנו רואים את זה.
זה בעצם היסוד של השולחן ערוך כשהוא מביא מישהו בשם יש אומרים.
כי לכאורה לא פסק כמוהו, ולכאורה הוא לא פסק כמוהו.
טוב, והרמב״ם מדגיש את זה ואומר, סברה ראשונה, שאם הוא יושב ושותה יפסיק, אבל אם הוא יושב
ואוכל יכול להמשיך לאכול.
דיברנו על זה, אם אני לא טועה, אם אני לא טועה,
לא, לא פה, לא פה, לא פה, לא פה.
דיברנו על זה שאם מישהו קיבל שבת, זה בנתחילת הלכות שבת,
אם הוא יכול להגיד למישהו, לעשות בשבילו מלאכה,
אז הביא הרמה גם, ואמר,
שגם במוצאי שבת אותו דבר.
זאת אומרת, אם מישהו יש לו, לא יודע, מישהו פעם היה לו איזה טייבה,
לביצת עין בסעודה שלישית?
אתה יודע מה זה טייבה?
אתה לא יודע מה זה תעבוד.
ברוך השם, ברוך השם צדי.
בסדר?
מי שרצה ביצת עין בסעודה שלישית,
בא לך?
לא?
לא, זה הלך לי השיעור.
לא בא לו.
בסדר, עשית לי טובה.
בסדר, ברור.
אפשר או אי אפשר?
אפשר.
אם אני נמצא בסעודה שלישית ופלוני כבר יתפלל תפילת הרביעית,
הוא יכול לבוא לתגן לי חביתה.
אבל עוד לא יוצאת השבת,
אין בעיה, הוא הוציא שבת.
וזה אותו דבר בכניסת שבת. אם אני כבר קיבלתי על עצמי שבת, ופתאום אני רואה שברוך השם סידרתי את הפלטה עם כל המוצרים וכל הסירים והכל נמצא על הפלטה, רק דבר אחד שכחתי,
לחבר את עתק על השקע.
קורה?
לא לפעמים, פעם אחת, אחר כך עומדים, זהו.
אחר כך עומדים.
ברור, אני יכול לבוא לכל איש אחר, להגיד לו, שמע, אני כבר קיבלתי שבת.
כן, כבר חזרנו מערבית נגיד, שבת מוקדמת.
בואו אני אקח את הדוגמה הכי קיצונית.
כבר אנחנו חזרנו מערבית ופתאום שמנו לב שלא חיברו.
האם אני יכול להגיד לשכן שעוד לא הלך לבית הכנסת, כי עוד
לפני שקיע,
לחבר את הפלטה?
כן.
אני יכול להגיד לו, בוא תחבר לי את הפלטה,
אני כבר קיבלתי שבת.
למה?
מבחינת המציאות,
עוד לא שבת.
אני חוקית כבר יצא לי שבת, אסור לי לחייל שבת.
מבחינת היום,
עוד לא היה שבת, אז אפשר.
אומר הרמב״ם, אותו דבר הוא מוצא שבת.
בסדר?
אז אפשר להמשיך לאכול.
זה...
איך?
לא,
בשום דבר.
תרבור סעודה, אחר כך נתפלל.
יש משכן שמועה.
משכן בעבד.
בקיצור, אסתיבלך,
יש מקומות שיש ערבית רבנותא.
אתה מכיר אותו?
בסדר, כן.
אתה עכשיו נהיה לי תלמיד חכם פלפלן.
משך ידו, לא משך ידו, מה זה משך ידו?
מי מושך יד?
מה זה למשוך יד? זה גדר הלכתי, זה לא סתם מושג.
בן אדם בא ואומר, לא רוצה יותר לאכול.
זהו, גמרתי.
בוודאי, הוא לא יכול לאכול גם באמצע השבוע.
צריך לברך ברכת המזון.
הוא רוצה לאכול עוד פעם, צריך לברך עוד פעם, הוא מוציא.
זה לא...
משך ידו, אמר לא רוצה יותר לאכול. באמת, לא ימשיך לאכול.
זה לא קשור למוצאי שבת.
כל סעודה.
כשבן אדם מושך אדום מן הארוח, צריך וכזע מזל.
אבל זה קורה.
אתה פעם אמרת, וואו, אני מפסיק לאכול?
עד שאומרים לך פה לברך, אתה לא מפסיק.
בסדר, זה ברור.
בוא, נהיה מציאותיים.
יאללה.
סעיף ב', היו שותים ואמרו, בואו בן אבדיל, הנה,
כמו שאתה אומר,
בואו בן אבדיל.
אם רצו לחזור ולשתות קודם הבדלה, איננו צריכים לחזור ולברך. ויש מי שחולק בדבר.
בסדר?
כשמפסיק להבדיל, אינו צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של הבדלה.
ויש אומרים שצריך.
בסדר? הוא אומר, אנחנו רוצים להבדיל. מה העניין?
בן אדם יושב לסעודת שבת, סעודה שלישית.
הוא רגיל בסעודה שלישית לשתות כוס, שתי כוסות,
שלוש,
ארבע, כבר יחשבו שאלה לסדר,
אז הוא לא עושה את זה, הוא רגיל לשתות, והוא אומר יאללה בואו נבדיל.
הוא יכול לברך עכשיו עבורי פרי הגפן?
הוא באמצע הסעודה.
הוא כבר בירך על גפן.
הוא רגיל לשתות עוד.
הנקודה פה ברורה,
מה שאני צריך להתחיל מהיסוד.
מה היסוד הוא?
שאדם ששותה יין, למשל, אני אתן לכם דוגמה.
אדם עושה קידוש בשבת, בליל שבת.
שתיית היין
שלו במשך השבוע מתרכזת בקידוש.
חוץ מהקידוש
הוא לא שותה כלום.
מכירים אנשים כאלה?
אה?
יש, מה לעשות? יש כאלה, מה לעשות?
עזוב.
אני, יש פה עוד ככה כמוך, אני ראיתי.
בסדר?
רק יין, רק הקידוש.
עכשיו, פתאום באמצע הסעודה הביאו לו יין.
הרי היין שלפני המזון פותר את היין
שבתוך המזון,
אבל בתנאי,
לא,
בתנאי שדעתו לשתות.
זה משהו אחר.
דעתו לשתות. האם בן אדם אומר, אני שותה רק יין שקידוש, לא שותה שום יין אחר.
ברגע שעכשיו הביאו לו יין בתוך הסעודה, מה הוא צריך לעשות?
לברר בורף ירי הגפן.
למה?
כי לא היה בדעתו.
אבל אם הוא אחד, אני איתך,
ממשיך את מה שאתה אומר, אם הוא אחד שהוא רגיל לשתות עוד בתוך הסעודה.
למשל אצל ההורים של אשתי, תמיד אחרי הדגים בלש הבית, אחרי הגפילטף איש,
מה עושים?
אביסלב רונפלין.
פשטאיסט?
לא.
שותים קצת משקה,
בסדר?
למה שותים קצת משקה?
קודם את הבדיחה ואחר כך את ההלכה. מה הבדיחה?
שיהיה לדג איפה לשחות.
אתה אוכל דג ולא נותן לו לשחות ומשהו, בסדר?
אז שותים משקה.
מה הסיבה באמת?
שצריך להדיח את הפה בין דגים לבין בשר.
אפילו אחר כך לאכול מרק,
עוף, בשר, בסדר?
אז צריך להדיח, אז שותים משקה.
אפשר גם לשתות משקיע אחר, אבל לפי הרמב״ם לא שותים בתוך הסעודה מים, מיץ, לא שייך.
ברור?
יפה.
זאת אומרת, רגילים לשתות,
ואז פתאום הביאו לו מבחוץ יין חדש.
אז אם הוא רגיל לשתות והוא בירך הגפן על
הקידוש שהוא רגיל לשתות בתוך הסעודה,
צריך לברך עוד פעם?
לא.
כי היין שלפני הקידוש פתר,
העניין שלפני הסעודה פותר את העניין שבתוך הסעודה.
אבל אם הביאו לו עכשיו יין חדש שלא היה קודם על השולחן,
והוא רגיל לשתות,
כאב שזה יין חדש שבא מבחוץ ולא ידוע שהוא יותר גרוע מהקודם,
מברכים הטוב והמתיב.
עכשיו תשימו לב, באותו שולחן,
באותו בית, יכול להיות שני אנשים, אחד יברך הטוב והמתיב והשני יברך הגפן.
למה?
מי שרגיל לשתות
יברך הטוב והמתיב,
ומי שלא רגיל לסתות, הוא פתאום אמר, וואי, באמת, כדאי לסתות את זה, אני שותה.
ובכלל לא התכוונת לשתות בתוך הסעודה.
מה אתה צריך עכשיו על זה?
בואו, הפרי הגפן.
ברור.
לכן,
מה שחשוב לנו לדעת זה שיין
שאדם שותה, הוא פותר את ה... זאת אומרת, לפני הסעודה, פותר.
עכשיו, בסעודה שלישית,
בסעודה שלישית, מי הם היחידים
שעושים קידוש על יין לפני ברכת המוציא,
וסעודה שלישית.
הבן אישך, הם מקובלים, אומרים לשתות יין בתוך הסעודה,
סעודה שלישית.
אין קידוש לפני, זה לא כמו סעודה שנייה.
זה ברור שלא כמו סעודה ראשונה.
סעודה שלישית, שותים יין בתוך הסעודה.
מי עושה בורא פרי הגפן,
אני אגיד כמה בורא, פרי הגפן
לפני הסעודה וסעודה שלישית גם?
אייקס,
הרב
במברגר,
יצחק דוב
הלוי במברגר,
ראש שושלת במברגר, היה רב של וירצבורג.
עכשיו בספרי מנהגים שלו הוא כתב כמה ספרים.
יש, שעושים ברכת הגפן לפני הסעודה.
עכשיו מישהו בא באמצע הסעודה, רוצה לשתות.
מה הוא עושה?
הוא רגיל לשתות,
לא מברך.
ואם באים ואומרים, טוב, אז בואו נעשה הבדלה.
עכשיו מגיעים לסעיף שלנו.
בואו נעשה הבדלה.
הוא יכול לברך הגפן?
הוא לוקח כוס ביד.
הוא מברך הגפן?
לא, למה?
כי הוא בתוך הסעודה,
וכבר הוא נפטר בברכת הגפן.
הוא לא צריך לברך.
השולחן ערוך ברור עכשיו?
במקרה ועושים הבדלה בתוך סעודה שלישית,
וזה אנשים שכבר ברכו הגפן,
בין לפני הסעודה, בין בתוך הסעודה,
והם רגילים לשתות עוד,
אין שום סיבה שיברכו הגפן.
אז עושים הבדלה על כוס בלי
לברך הגפן.
ברור.
בסדר?
זה נראה מוזר, אבל לכן אני מדגיש את זה.
אז אומר ככה על שולחן ערוך.
כשמפסיק, סעיף ג',
כשמפסיק להבדיל, אינו צריך לברך בורא אפריה גפן על הכוס של ההבדלה, ויש אומרים שצריך.
סתם ויש הנחה
כי סתם. מתי כן יצטרכו?
כשלא רגילים לשתות.
בעברית שלנו, כשמשכו ידיהם מהשתייה.
או שבכלל לא שתו לפניכם.
אז זה ברור.
הם לא שתו בכלל, אז בטח שתברך על גפן.
כי גם פתאום אתה שותה.
הרי גם אם מישהו שבאמצע הסעודה שותה יין,
צריך לברך הגפן.
להבדיל משאר משקים,
שיש מחלוקת, ולכן ספק ברכות להקל ולא מברכים.
בסדר, מישהו פעם בירך על קולה באמצע הסעודה?
מי שותה קולה באמצע הסעודה? אה, בסדר, יש כמה ששותים.
בסדר, זה ברור?
לא מברכים.
מברכים על מיץ תפוזים באמצע הסעודה?
לא.
הם אומרים שאתה שותה למען הכר?
ודאי,
ודאי.
משקיעים מחלוקת האם הם נפטרים בסעודה או לא.
ולכן ספק ברכות להקל ולא מברכים.
גפן יש לו חשיבות.
לכן תמיד מברכים על גפן.
הם הביאו לי גם באמצע השבוע יין
ואני באמצע הסעודה, ואומר לך גפן,
והם הביאו לי סתם שתייה אחרת,
לא מברך.
לכן מה אומר הרב בן איש חי כדי לצאת ידי חובה?
ידי ספק.
לפני נטילת ידיים,
לפני נטילת ידיים, מה יעשה?
ישתה פחות מרביעית.
שלא יתחייב בברכה אחרונה.
כי אם יתחייב בברכה אחרונה, דבר בברכה אחרונה, ואחרי כן בנטילת ידיים.
בסדר, בסדר.
אז למחמירים,
קצת שותים משהו לפני כן.
על דעת שממשיכים בתוך הסעודה.
לצאת ידי חובת המחמיר, אבל לא צריך.
זאת אומרת מי שרוצה להחמיר, יחמיר. אבל מעיקר הדין,
לא מברכים וזהו.
ברכת המוציא פתרה.
מה ברכת המוציא לא פותרת?
יין.
יין זה חשוב, קובע ברכה לעצמו.
ובפרט עיונות שלנו עכשיו,
שבת שעברה שתינו בקבוק יין,
בלי פרסמות, אז אני לא אגיד איזה.
אני אומר, חבר, אני אומר לו, בוא תראה, תיתם את זה, זה יין שנגמר.
העיונות שנשארים אחרי שפתחת את הבקבוק בשבת,
נשארים לשבוע הבא,
כנראה הם לא היו טובים.
אם זה נגמר באותה שבת, כנראה זה יין טוב.
אמרו לו, בוא תטען. אמרו לי, יופי. אמרו לו, הולך לאחיך, אחיו
איש שיווק של יקב גדול.
אמרו לו, תגיד לו,
אנחנו רוצים כזה יין.
אז הוא הולך לריבות, תשמע, חיפשתי ברשתות השיווק יין כזה ולא מצאתי. אמרו לו, ברשתות השיווק אתה מחפש יין כזה?
אני מוכר את זה לסוכנים ב-120 שקלים בקבוק.
אמרו לו, עכשיו אתה מבין מה זה יין טוב?
מה באמת?
שתינו יין שעולה בחנות 160 שקל?
יש יותר יקרים.
טוב, אני לא קניתי, כן? אני...
ברור, אבל אתה טועה ורואה שזה משהו אחר, זה ארץ ישראל.
אנשים קונים ב-15-20 שקל, חושבים שזה יין,
זה עמד על יד יין, בסדר?
לכן לא אוהבים, לכן אומרים אני לא שותה.
זה בדיוק פרשת שבוע שהייתה,
שואל ארוחיים הקדוש, למה משה רבנו אומר, ראה אנוכי נותן לפניכם.
ראו!
מה זה ראה?
בלשון יחיד.
ראה אנוכי, תסתכלו עליי.
אתה, תסתכל עליי. למה?
כי, אתם יודעים, בא בן אדם ואומר, תשמעו, מה אתם?
כסף, זהב, עולם הזה, הכל אבלים, העיקר תורה.
מה נגיד לו?
ידידי, אתה לא יודע על מה אתה מדבר.
אתה יודע מה זה תעבוד?
יושב כל היום בבית מדרש,
אוכל לחם.
אני, אין לו מה לאכול, אז הוא אומר לך, מה אתה אוכל, מה אתה שותה?
מכיר את הטענה הזאת?
אורחי עם הקדוש אומר את זה.
אומר להם משה רבנו, ראה, אנוכי, אותי.
עד גיל 20, איפה היה?
בארמון של מי?
ארץ התאוות.
עם מקולקל ומדינה מקולקלת.
ארץ מקולקלת ועם מקולקל. פרי צדיק, הוא אומר.
בסדר? המקום הכי מקולקל בעולם.
תאוות, איפה זה?
יפה. איפה גדל משה רבנו?
בשפיץ של התאוות.
תשמעו לי, אני אומר לכם.
והיה אנוכי נותן לפניכם.
אני אומר לכם, תשמעו בחרת בחיים את הטוב, את הברכה והקללה.
עברתי הכל, אני יודע על מה אני מדבר.
בסדר?
אם היה מישהו סתם אומר את זה, היית אומר את זה, זה מחזיר בתשובה משהו.
נכון?
ארוחיים הקדוש אומר את זה, זה לא סתם.
אז צריך לדעת שיש גם עולם על זה.
כן?
במסגרת
רום התורה, הכל יש.
תעשה קידוש על יין טוב, של ארץ ישראל.
אה, אתה קונה לי איזה מתוק יבול חול.
אתה מבין אותי?
מכיר את המתוקים יבול חול?
לא.
בלי לפרט.
יאללה.
סעיף ד', כשהיה אוכל וחשכה, שאמרנו שאני לא צריך להפסיק, הוא אומר סעודתו, מברך ברכת המזון על הכוס,
ואחר כך הוא מבדיל אליו.
אם יש לו שני כוסות, מברך ברכת המזון על אחד, הוא מבדיל אל אחד. תשימו לב מה קורה פה.
אומר לנו השולחן ערוך,
כשאני גומר סעודה שלישית,
יכול לגמור אותה,
יש לי זימון,
אני מברך על הכוס,
כי אנחנו צריכים לחזור עוד פעם אחורה.
חלק ב' של המשנה ברורה,
בדיני ברכת המזון.
שלוש דעות מביא השולחן ערוך.
מה הדין כוס של ברכה?
דעה ראשונה אומרת,
כל מי שמברך ברכת המזון צריך לברך ברכת המזון על כוס.
אוי זה, שוטר הקן בקידוש.
שים לב, דעה ראשונה של השולחן ערוך.
זאת אומרת, במילים אחרות,
אדם שאין לו כוס יין לברך עליו ברכת המזון,
שלא יטול ידיים.
מתי?
כל השבוע.
ארוחת בוקר,
ארוחת ערב.
זאת אומרת, כמה כוסות בן אדם שותה בשבוע?
למה?
שתי סעודות ביום,
ושלוש בשבת.
אז כמה?
רב דלה, שכחת?
שש עשרה.
160 בגימטרי זה כסף.
זה ברור, צריך הרבה כסף. טנקר ליד הבית.
לא של סולר להעסקה, אלא של
של יין לברכת המזון.
זו דעה ראשונה.
כל פעם שמישהו מברך בברכת המזון, צריך לברך עליהן.
דעה שנייה אומרת, כשמזמנים,
כשיש זימון.
שתשימו לב איזה חיסכון זה כשיש זימון.
כשיש זימון רק אחד מברך,
אז רק כוס יין אחת, אבל אם יש שני אנשים בבית,
צריך שתי כוסות.
כל אחד מברך לעצמו, צריך לברך על יין.
בסדר, כשיש זימון ויש מישהו שאומר שאין חובה.
ומה אנחנו עושים?
אין חוק.
אומר רמב״ן, נוהגים שיש זימון בשבת בסעודות מיוחדות, עשרה אנשים,
זהו כאלה,
סעודות מצווה, שמחה, מברכים על יין.
בסדר. אומר לנו השולחן ערוך, כשמישהו סיים סעודה שלישית,
מה בעצם הוא צריך לעשות?
נגיד, לפחות לזמן על כוס יין.
מה הוא עושה?
אם יש לו רק כוס אחת,
עוד פעם, הגענו ללחצים שהיו פעם שלא היה.
היום ברוך השם יש שפע.
אם יש לו רק כוס אחת,
יברך עליה ברכת המזון
וגם יעשה עליה הבדלה.
אבל אם יש לו שתי כוסות,
יש לו אפשרות, ברוך השם הוא עשיר,
יש לו עוד כוס יין,
מברך ברכת המזון, מברך ברכת גפן ושותה,
מתפעלה לערבית, עושה הבדלה ועושה עוד כוס יין להבדלה.
והאשכנזים לא נהגו כך.
אשכנזים,
ברגע שיש
זימון על כוס יין בסעודה שלישית,
מברכים על הכוס, אבל משאירים אותה תמיד להבדלה.
למה? מהטענה שכבר, רגע, מותר לשתות עכשיו, אנחנו כבר
אחרי יצאת הכוכבים.
אבל מה אומר השולחן ברוך הוא? כיוון שזה חלק מהברכה, אז זה גם מותר.
בסדר?
לא יודע אם מישהו ראה שבתות בישיבה או לא יודע מה.
מקום שש אשכנזים
מברכים על כוס יין, אבל לא שותים אותו, לא מברכים בסוף הגפן,
משאירים את זה לאבדלה.
לספרדים מברכים אגפן שותים.
בסדר?
אחר כך עושים על אבדלה עוד פעם. זה מה שאומר פה על שולחן ערוך.
במציאות שלנו היום שיש יין,
אז בעצם תהיה מחלוקת בין ספרדים לאשכנזים.
האם בסעודה שלישית מברכים על כוס יין
ושותים
או שמשאירים להבדלה?
בסדר?
יפה, נתקדם.
אנחנו מדברים בצד הכוכבים, הוא כבר הולך עכשיו להתפלל לארבעית.
יצאה שבת לפני עשר דקות, רבע שעה.
רבנו תם כבר עשה הבדלה.
עכשיו גם הוא רוצה לעשות את זה.
בסדר?
טוב.
סעיף ה' תאה ואכל קודם שהבדיל,
יכול להבדיל אחר כך.
על איזה משקל זה בא?
תאה ואכל קודם שקידש,
יכול לקדש.
למה? כי אסור לטעום שום דבר
לפני קידוש.
אבל אם מישהו טעה וכן טעה משהו לפני קידוש,
אז מה, הפסיד את הקידוש?
לא.
טעית, אכלת, עכשיו תעשה קידוש.
אותו דבר בהבדלה.
מישהו טעה,
שכח לעשות הבדלה,
אכל משהו, לא יודע, משהו בדרך, אכל.
תעשה הבדלה אחר כך.
שכח ולא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל עד סוף יום שלישי.
שימו לב.
עד מתי הערת השבת הקודמת?
חצי השבוע, זה מה שנקרא
ובו מנורה שישה קנים.
שים לב, למנורה יש
שישה קנים.
אז מה זה המנורה?
לא,
הבסיס, המרכז.
המרכז נקרא מנורה.
ומה נקרא מה שיוצא מהצדדים?
קנה המנורה.
בסדר? שלושה מצידה אחד,
שלושה מצידה שני.
זה בדיוק שבת.
שבת זה המנורה, זה המרכז,
זה הבסיס לכל הקיום.
יש לנו שלושה ימים לפני,
רביעי, חמישי, שישי זה לפני וראשון, שני, שלישי זה אחרי.
אבל הכל על מה עומד?
על השבת.
אני עובד במשך השבוע כדי שיהיה לי מה לאכול בשבת
או שאני אוכל בשבת כדי שיהיה לי פרנסה כל השבוע.
זה ברור.
תענג את השבת, תכבד את השבת, תהיה לך פרנסה במשך השבוע.
זה לא הפוך.
לכן,
אומר לנו שולחן ערוך, אפשר בשביל לא הבדיל, יכול להבדיל עד
יום שלישי.
ברגע שיצא יום שלישי, אני נמצא כבר ביום רביעי,
זה כבר שבוע הבא. אי אפשר. זה שבת הבאה.
אי אפשר.
אומר ככה, טעה ואכל קודם, סליחה, שכח ולא הבדיל במוצאי שבת,
מבדיל עד סוף יום שלישי. ושאומרים שאינו מבדיל, אלא כל יום ראשון ולא יותר.
ודווקא בורא אפריה גפן,
והמבדיל בקודש לכל.
אבל על הנר ובסמים אינו מברך אלא במוצאי שבת.
בסדר?
זה חלק ראשון.
סתם ויש הלכה,
זאת אומרת,
אז מתי אפשר להבדיל?
עד יום שלישי.
איך הוא מבדיל?
יין ו...
המבדיל.
לא בשמים ולא נר.
ויש מי שאומר, דאה דקמאלן טעם מבדיל,
אני מלך דהבדיל בליל מוצאי שבת,
אבל אם לא הבדיל בלילה,
כיוון שטעם שוב,
שוב אינו מבדיל.
בסדר? הוא אומר, כבר יש פה עכשיו יש שאומרים אחר בכלל,
שזה לא קשור לראשון, שני, שלישי.
האם רק ביום ראשון או עד יום שלישי?
הוא אומר זה קשור למוצאי שבת, אם הוא טעם כבר.
זאת אומרת,
אם מישהו בסעיף הקודם, בסעיף היה כתוב שמישהו טעה ואכל,
שהוא יכול להבדיל,
הדעה הזאת מה אומרת?
זה דווקא במוצאי שבת.
אבל אם הוא בטעות אכל במוצאי שבת
ולא הבדיל ממוצאי שבת, יום ראשון כבר לא יכול להבדיל.
גם יום ראשון לא יכול להבדיל.
בסדר? לא רק עד סוף יום ראשון.
זו דעה שאומרת שברגע שאכל אי אפשר.
מה היה לנו בתשעה באב?
מתי עשינו הבדלה?
ראשון בערב, למה?
זאת אומרת, לפי הדעה הזאת אפילו,
כי לא אכלנו.
אבל מי שהיה צריך לאכול בתשעה באב,
עשה הבדלה לפני שהוא אכל.
בסדר?
יפה.
אומר הרמל, ויכר כסברה ראשונה. אפשר.
אמרנו, סתם ויש.
הלכה כסתם, ויכר כסברה ראשונה.
אותו דבר אמר הרמל מקודם.
ומי שמתענה שלושה ימים ושלושה לאלוהות,
ישמע הבדלה מאחרים,
ואם אין אחרים אצלו, הוא גם בהתבודדות.
הסבוידוס.
גם התבודדות וגם תענית שלושה ימים.
יכול להבדיל בשבת מבעוד יום ולשתות ולקבל אחר כך את התענית עליו.
פשש, איזה פטנט.
זה ברור?
אדם אומר, אני מתענה ממוצאי שבת עד שלישי בערב.
אבל מתי הוא יעשה הבדלה?
מתי הוא יעשה הבדלה?
אין לו מתי.
תשמע ממישהו אחר.
אותו דבר, נחזור.
תשעה באב,
שהיה במוצאי שבת, אם מישהו רוצה לאכול,
צריך לאכול ומותר לו לאכול ורוצה לאכול ועושה הבדלה,
אני יכול לצאת ידי חובה בהבדלה שלו?
כן.
אני מתענן, או שאני אעשה הבדלה במוצאי יום ראשון,
או שאני אשמע ממישהו שעושה במוצאי שבת.
יוצאים ידי חובה.
אותו דבר כאן, הוא מתענן.
אבל הוא יכול לשמוע הבדלה ממישהו אחר שעושה הבדלה.
אבל אם הוא גם מתענן וגם נמצא לבד באיזשהו מקום,
אז הפתרון הוא, באמצע שבת אתה לא מתענה,
תעשה הבדלה אחרי פלג המלכה.
תתפלל מלכה לפני פלג המלכה,
תתפלל ערבית
אחרי פלג המלכה,
תעשה הבדלה,
ובצד הכוכבים, בשקיעה, תתחיל להתענות.
לא,
תענית הפסקה, כן.
ולמד מלכה, נושא כל התעניות וכל הארץ,
תוכל מלמד מלכה, ואחר כך תתחיל להתענות.
הוא לא אמר לא להתענות, אתה שם לב.
בסדר, שמנו את הסיפור.
מלווה מלכה חשוב, אנחנו תמיד אומרים, זה סימן שלם בשולחן ערוך.
הנה, סימן הבא.
סימן שלם, סעיף אחד, שורה אחת.
בסדר,
חשיבות מלווה מלכה. נכון, אתה צודק.
אנחנו בעד.
בסדר.
אבל אתה רואה שהוא לא ביטל את התענית.
כנראה שברור היה שזה נדרש, התענית שלה.
של הרביצני של הגרון.
בסדר?
יפה.
טוב,
איפה אנחנו? כן, סעיף ז',
המבדיל על היין על שולחנו,
אפילו הבדיל קודם שנטל ידיו,
פוטר היין שבתוך המזון,
שאינו צריך לברך עליו.
ויש אומרים שלא פטר,
אלא אם כן נטל ידיו קודם שהבדיל.
ואם הבדיל תחילה, צריך לברך עליו ברכה מ-N3, למה? כי הוא שתה רביעית מההבדלה.
סעיף ח', כשפוטר היין שבתוך המזון, שאינו צריך לברך עליו,
גם לא צריך לברך בברכה האחרונה על הכוס של הבדלה.
אם אין לו אלא כוס אחד וסבור שיביאו לו יין יותר, בהבדיל על אותו כוס ואחר כך לא יביאו לו יותר, וברר ברכת המזון בלא כוס,
יש מישהו שאומר שצריך לברך ברכה אחרונה על כוס של הבדלה.
בכל מקרה, אנחנו לא עושים את הדבר הזה, אלא
קודם כל מברכים ברכת המזון ואחר כך הבדלה.
אם הוא רוצה לשרוד תכף להבדלה,
הרי אין חיוב
סעודה כמו בליל שבת,
קידוש ומייד אחר כך סעודה.
לכן ההבדלה היא לא נסמכת.
נסמכת. אם הוא רוצה לנסות תכף להבדלה, צריך להיזהר שהוא לא יביא לחם לשולחן קודם הבדלה.
ואם הביא, פורס עליו מפה ומחסנה לפי שהוא מוקדם בפסוק.
צריך להקדימו אם לא יחסנו.
בסדר?
כי בשבת אנחנו אומרים למה מכסים את החלות.
למה מכסים חלות בשבת?
טעם חיובי וטעם טכני.
הטעם החיובי מה הוא?
כמו המן.
היה מכוסה שכבת טל מלמעלה,
שכבת טל מלמטה, נכון?
לכן צריך שיהיה כיסוי לחלות למטה וגם למעלה.
והסיבה שאתה רוצה להגיד, סיבה טכנית,
דין קדימה בברכות.
בעצם צריך להקדים את המוציא לגפן.
בסדר?
אנחנו נקדימים את הגפן.
מה אנחנו עושים? לכאורה מביישים את הלחם, לכן מכסים.
ומכאן נהגו גם לכסות
את העוגות
בקידוש בשבת בבוקר בבית הכנסת.
למה?
אותו דבר בדיוק, בסדר?
לכן,
אם בן אדם בא ושם לחם כשהוא עושה את ההבדלה, ידידי, תכסה אותו.
עכשיו, זה לא שבת שצריך כיסוי כמו הטל,
כמו הטל שהיה במן,
שפע שיהיה לנו כמו מן.
אז הטעם הטכני,
בדיוק, כי אתה מבטל את דין קדימה וברכות.
זה לא חובה. מה זה חובה? מה, אני...
אתה שמת לב לניסוח שלי.
בסדר, נו, כן.
זה טוב, זה...
זה מעולה.
מי שלא כיסא, מי שלא כיסא.
בסדר, בסדר.
כן, לא קרה כלום.
כן.
עכשיו סעיף י', אמרנו שזה מה שנתחיל, אבל אסור לעשות שום מלאכה.
עד עכשיו, תשעה סעיפים, דיברנו על אוכל.
מותר לאכול, אסור לאכול לפני הבדלה, ומתי?
עושים אותה. סעיף י',
אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל.
ואם הבדיל בתפילה, מותר אף על פי שעדיין לא הבדיל על הכוס.
אם צריך לעשות מלאכה קודם שיבדיל בתפילה,
אומר המבדיל בין קודש לחול, בלא הברכה ועושה מלאכה.
וכן נשים שאינן מבדילות בתפילה.
יש ללמדן שיאמרו מבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה.
הרי מה האובססיה של נשים?
שכבר הכלים שטופים עד שהבעל חוזר מערבית.
זה אובססיה, באמת זה אובססיה.
זה מה אכפת לכם? חכו על זה.
אל תגיד את זה.
בסדר?
בזמנו, אני חושב שהזכרתי איזה פעם,
הרב משה בנטר, הוא זכר צודי לברכה, היה אומר,
יש הרי מנהג בחב״ד,
לא מקפלים את הטלית בשבת, מיד בצאת שבת
מקפלים את הטלית. למה?
סגולה לשלום בית.
חב״ד.
סגולה לשלום בית,
אקפל את הטלית. היא בבית, בסדר?
הוא אומר, הרב בנטוב, יש לי סגולה יותר טובה לשלום בית.
קפל את השרוולים.
זה ברור?
תשטוף קריאה.
קפל שרוויניות אחרת, זה סגולה יותר טובה,
בסדר, אבל מה הבעיה שלנו, בעיה, או חרות כפולות, עד שאתה אומר בבית הכנסת, כבר הכל שטוף, טוב,
הסיר של החמין שנדבק, הבנתי, יאללה, ניכנס לצוללות,
הסיר השרוף, זה בסדר, אבל מה יש היום? אתה קונה מתנה הביתה, מה המתנות שקונים?
יש סירים כאלה, ציפוי שיש, שזה לא נדבק,
קנית מתנה לאישה, נכון?
למה זה?
ששתות תצטרך לסטוף.
אתה מכיר את הבעלים האלה?
אני פעם קניתי את אשתי נפה חשמלית.
מתנה נפה חשמלית. למה?
כי כל פעם הייתה אומרת לי תנפה תנפה. קניתי לה מתנה חשמלית.
בסדר?
די, לא יפה. כן.
אז צריך להגיד ברוך הם עבדו בין קודש לחול, ואז אפשר לעשות איזה שהם מלאכות שצריך.
ויש אומרים שכל זה במלאכה גמורה, כגון כותב ואורג, אבל הדלקת הנר בעלמא,
כן,
כאילו זה לא מלאכה גמורה.
הדלקת הנר.
מלאכה, למה את הטבות מלאכה? לא הייתה.
או הוצאה מרשות לרשות, אין צריך לזה. ומזה התפשט המנהג לעקש ומדליקים נרות מיד שאמרו הקהל ברחו.
אבל העיקר כסברה ראשונה.
מתי אנחנו מדליקים נר? מתי עושים משהו אחרי צאת שבת?
אחרי ואתה קדוש.
אז שים לב
שאז חוזרות הנשמות.
אחרי ואתה קדוש.
וינועם?
ואתה קדוש.
כן, אבל בבית הכנסת, מתי אפשר להדליק קורות?
אתה איזה,
אחרי ואתה קדוש.
התחרון נתנו בעצם נותן לך את ההבדלה, אתה צודק, מאה אחוז.
אבל נוהגים כך
בעצם החיתוך,
שאז הנשמות חוזרות כבר.
אני מדבר על אשכנזים.
מדבר על אשכנזים.
כן, בדקסט אשכנזים
מדליקים אורות וסדרים, אחרי כן מכינים,
אם עושים, כי בדרך כלל לא עושים
הבדלה אצל אשכנזים,
זה אחרי ואתה קדוש.
לא מדליקים אורות לפני ואתה קדוש.
טוב.
המזלת נושאת במנהג להקל, כן, אבל העיקר כסברי שונה. ויש אמורים לדלות מים בכל מוצאי שבת,
כי בעירה של מרים סובב כל מוצאי שבת, כל הבירות.
ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחנואר.
ולא ראיתי למנהג זה.
טוב, מי שגר בטבריה.
וראה ליל סימן רש סמר גיל. מי שמוסיף מחול הקודש, אם מותר לומר לאחר שהבדיל לעשות לו מלאכה,
זה מה שדיברנו מקודם, רש סמר גיל, ששם כתוב שאפשר,
כמו בכניסת שבת.
הנה, תראה משנה ברורה, סעיף קטן מ',
משה, בשביל השאלה שלך.
העיקר כסברה שאומרים, הובל נפש,
יש לך נפש?
מוישה, אתה בעל נפש?
כן.
זה יעשה כמו שכתב בדרכי משה בשם אור זרוע,
וכן איתה בזוהר הקדוש,
שלא להדליק נר עד אחר סדר קדושה.
בסדר?
אבל חזן הכנסת כתוב לנקנר אחר שהבדיל בתפילה,
הוא אמר בו ה' הבדיל בקדוש לכל משום כבוד הציבור
שיושבים בחושך.
האם לא יושבים בחושך, מתי מדליקים עושים משהו?
אחרי סדר קדושה.
וטלטול הנר שרי לכול העם, ולביא יום ביום טוב שני אחר חשבי אף שהיא לא תתפלא עדיין.
בסדר, לא משנה. בכל מקרה, לעניין מה שרצית,
אז זהו. אמר אלה מקפל הטלית שלו בכל מוצאי שבת, כדי להתעסק במצווה מיד.
תבין? כדי להתעסק במצווה.
חבל אדורי ושלום בין.
בסדר? אבל אחרי סדר קדושה. אחרי ואתה קדוש.
איך?
לא לוקח, לא עושים מלאכה בתשעה באב.
תגיד ברוך הוא מבדיל, לדיקור ו... אה, בטח, נו.
אתה קדוש זה אחרי איכה,
אחרי הכל.
בסדר, זה מקרה מיוחד.
הבאתם לי מקרה מיוחד שהיה,
הוא לא יהיה יותר,
אתה מבין? אתה שומע אותי על דברים שלא יקרו.
תשעה באב למשל,
זה לא יקרה יותר.
תגיד אמן.
באמת? יופי, זהו, זה מה שחשוב פה.
בסדר, אבל אתה צודק.
כן. אין ברירה, ברוך הוא מבדיל.
כן, שלא יהיה תורך ציבור או משהו כזה.
רוצים להתפעל לערבית לא יכולים. אז החזק, שמש, כן,
עושה את זה. אבל במקוויש,
מעדיפים בעל נפש.
ראית, הוא לא מביא אסור מותר.
בעל נפש הכוונה היא מי שרוצה להדר.
טוב, אז בעזרת השם, שבוע הבא סימן שין.
הפסקה שתי דקות, כי איחרנו היום.
שתי דקות, ואחר כך אנחנו בסימן קמ,
ה' אני חושב, נכון? בחלק ב'.
טוב, אז שתי דקות הפסקה.
