טוב, אנחנו בסימן ר' ח' צ' לגבי נר הבדלה ומתחילים היום את סעיף ה'.
הפעם הקודמת סיימנו את סעיף ד'.
אין מברכים על הנר שלא שבת ממלאכת עבירה.
שמים לב?
אם מישהו הדליק נר בעבירה בשבת,
אי אפשר לברך עליו בורא מאורי האש.
לאפו כאור מר שהודלק לחיה ולחולה בדיוק.
יש לנו הלכה שאומרת
שיולדת
עושים לה כל מה שהיא צריכה.
אני תמיד אוהב להדגיש את הדבר הזה כי זה מאוד דרוש לנו היום הנושא הזה.
חכמים הבינו,
בדעתם הגדולה והטובה,
שתפקידנו כלפי אישה שאמורה ללדת
וליישב את דעתה.
שאם מבחינה נפשית היא רגועה
והיא יודעת בביטחון שהיא הולכת לקראת דבר טוב,
הלידה תהיה הרבה יותר טובה מכל דרך אחרת.
לפעמים יש אנשים שהם בלחץ, צריך להרגיע.
אחד הדברים,
אם אני לא טועה, בואו נראה באיזה סימן,
תראו בסימן ש״ל בסעיף א',
עמוד ק״ע אומר על שולחן ערוך,
יולדת היא כחולה שיש בו סכנה ומכירים לשבת, לכל מה שצריך לה.
קוראים לה חכמה, מה זה חכמה?
מילד דולה ממקום למקום,
ומיילדין אותה ומדליקין לה נר אפילו היא סומר.
תראו לאן חכמים הגיעו בתחום הזה, בעניין הזה של לייטוב דעתה דיולדת.
מה זה לייטוב דעתה דיולדת?
ליישב את דעתה של היולדת.
מה המקרה?
יולדת סומה.
טוב, סתם ככה, אתם יודעים,
בדור שלנו צריכים לומר,
הנה,
גם בזמן חכמים הייתה התחשבות באחר,
במי שהוא מוגבל.
וחכמים דיברו על יולדת שהיא עיוורת.
לא השאירו אנשים בעלי מוגבלות בפינה,
כמו שהיו באומות העולם, שהיום הם מנסים להראות שהם
מקבלים את השונה והאחר.
בעם ישראל דאגו לכולם,
כולל מי שהוא גם מוגבל.
וסומה, כן, יש במשנה, בגמרא,
איך אישה מתפקדת בביתה כסומה.
כן, היו דואגים לכך
שכולם יוכלו לחיות כמו שצריך.
אז בין היתר,
סומה אומרת למיילדת, שמעי,
תדליתי אור.
היא צריכה לילד אותי, שבת בבוקר,
המיילדת יודעת שיש פה אור פול,
חלון גדול, לא יודע מי היה בחדר לידה בהר הצופים,
חלון מהרצפה עד לתקרה,
שמש חזקה נכנסת פנימה. אתה מכיר את זה?
ויש שם ככה, להר הבית,
משהו משהו.
אז מה המיילדת צריכה לעשות עכשיו?
יולדת, שמחי עליי, אני רואה, יש פה אור חזק, אפילו שמש, תרגישי ברגל.
יש שמש,
אבל צריך להדליק, חילול שבת.
מה עברת הגמרא? מה פוסק השולחן ערוך להלכה?
להדליק, נר.
עוברים על איסור תורה ושבת
כדי ליישב את דעתה של היולדת.
אנחנו מבינים מה זה יולדת?
אני לא רוצה לתאר לכם,
כן, עוד במילה אחת,
מה עושים לאישה שמגיעה היום לחדר לידה.
דבר ראשון, מפוצצים אותה, שמים לה פיצוצים.
אתם יודעים איזה פיצוצים?
פיצוצים.
אני בכוונה...
קודם כל, הכל לחץ.
הכל מהר.
הכל.
כי צריך הספקים.
אנטי-תזה לכל תורה.
לכל דרך עבודת השם.
בדיוק הפוך ממה שחכמים רצו.
בדיוק הפוך מרצון השם.
וזה לא משנה אם יש למילדת כיסוי ראש או אין לה.
אם יש לה רופא כיפה או אין לו. זה לא משנה לי.
ברגע שהוא מלחיץ במשהו את היולדת,
הוא עובד בניגוד לדת ורצון השם.
זהו.
זה דברים שאני...
ופה, אתם מבינים,
הדליקו
אור לחיה ולחולה.
יולדת. אפילו איוורת שלא היה צריך. הדליקו.
הדליקו בהיתר או הדליקו באיסור?
בהיתר. למה?
ליתו ודעתה דיולדת.
לא בגלל שיש פה סכנה, זה הסכנה.
אבל בסך הכל רצו ליישב את דעתה של היולדת והדליקו נר.
זה נר שהודק בהיתר.
אפשר לעשות עליו במוצאי שבת הבדלה.
אני מברך בו, סליחה, בורא מאורי האש.
אני אומר את האמת, זה כל הזמן, שכל פעם שאני נתקל באיזשהו מקום בשולחן ארוך,
חייבים לדבר על זה.
לא יודע איך לעשות את הדברים,
אבל אני רואה מה קורה מסביב.
ולחלוטין
לא לידה טבעית.
לחלוטין לא רצון חכמים.
כל הלחץ והאימה והפחד
מהלכים אימים על אנשים.
זה לא יאומן.
מדוחפים אותם אחר כך לכל מיני דברים שלא צריכים להיות.
ניתוחים וכל מיני בלאגן.
במילים אחרות,
אתם מבינים, עכשיו גם אני אולי עושה פה בעיה. מה הבעיה שאני עושה?
שאני לא מיישב את דעתה של היולדת על ידי זה שהיא לא סומכת על מה שאומרים לה בבית חולים. נכון?
חבל אני קורא לזה בית חולים, כי זה בית חולים.
זה לא בית רפואה, זה לא בית יולדות.
ולכן, מה צריכה היולדת?
דולה.
מי שהיא,
שהיא
תדריך אותה מה צריך לעשות.
אני לא הייתי אומר את זה פעם.
פעם הייתי אומר זה מיותר.
לפי מה שאני רואה היום זה מחויב.
צריך את זה.
אני מדבר על לידה בבית הרפואה
עם דולר.
אני לא מדבר על דברים אחרים.
אנחנו לא אוהבים את הדברים האחרים.
שאף אחד לא יהיה חכמולוג.
שים לב לאיזון.
בסדר? אנחנו מאוזנים.
מאוזנים.
יולדים בחדר לידה עם דולר.
לא להיות חכמים, ללדת
על כל גבעה ותחת כל היצרן.
בסדר?
גם זה צריך להגיד. אתה צודק,
והיה ארע.
טוב,
תתקדם.
אין מברכים על הנר שלא שבת ממלאכת עבירה או לאפו כאור
שהודלק לחיה ולחולה, שכיוון שלא הודלק לעבירה ומברכים עליו.
אבל אם מדליקו אינו יהודי בשבת,
כיוון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר,
לא שבת ממלאכת עבירה מקרה, ואין מברכים על אור של עבודת גילולים. זאת אומרת,
אם גוי הדליק אש לעצמו,
אם הוא היה מדליק את זה בשביל יהודי מותר בשבת,
או יהודי היה מדליק את זה מותר בשבת?
לא.
כיוון שאם יהודי היה מדליק זה היה אסור,
גם מאש שהדליק גוי בשבת, אסור.
אבל אם יהודי הדליק אש בהיתר,
מותר לברך על זה בורא מורא האש במוצאי שבת.
ואותו דבר,
עבודת גילולים, כמו שאמרנו שבשמים
של עבודת גילולים אסור,
גם אש של עבודה זרה אסור.
סעיף ואומר השולחן ערוך, אינו יהודי שהדליק במוצאי שבת מישראל,
או ישראל מעינו יהודי, מברכים עליו.
אם אכפת לי, הרי זה מוצאי שבת.
אבל אינו יהודי שהדליק מאינו יהודי,
הם מברכים עליו. למה?
כי יכול להיות וסביר להניח שאינו יהודי הדליק מאינו יהודי שהדליק בשבת.
ואם הוא הדליק בשבת,
גוי שלקח אש מגוי.
סביר,
יכול להיות שהדליק את האש הזה, הגוי הראשון,
בשבת.
אז אני לא לוקח ממנו אש כדי לברך בורא מאורי האש.
אבל אם גוי שהדליק מישראל,
גוי שהדליק מישראל, מן הסתם, מתי הדליק
מוצאי השבת?
כי ישראל הדליק בשבת?
מה פתאום? אתה ראית ישראל שמדליק אש בשבת?
אין דבר כזה, לא קיים.
טוב, וישראל שלקח מגוי,
נו, מתי לקח הישראל הזה מהגוי?
בטוח הוא מוצאי שבת, אז זה כבר מתיר.
אבל הגוי שלקח מגוי אפשר לדעת.
לכן לא מברכים עליו.
מוצאי יום הכיפורים,
אין מברכים על נר שהדליק ישראל ואינו יהודי.
למה?
כי אמרנו שביום הכיפורים אני צריך נר שש שבת. הווי אומר, משאירים נר
גדול
אמרנו ליתר ביטחון 48,
לא 26, שבאותו רגיש שאתה רוצה לברך הוא נכבה.
זה חוקי מרפי.
בסדר?
משאירים נר מערב יום הכיפורים
עד מוצאי יום הכיפורים ועליו מברכים
בוראים ואורי האש.
הבנתי.
יש דין מיוחד, דיברנו על זה פעם שעברה,
דין מיוחד ביום כיפור,
שאני צריך נר של שבת.
שהיה מערב יום כיפור עד מוצאי שבת,
עד מוצאי יום כיפור דלוק,
ובמוצאי יום כיפור מברכים עליו בורא מבורא האש.
זה דין מיוחד למדי יום כיפור.
זה קשור לזה שביום הכיפורים, כיוון שהנר צריך שיהיה דלוק כבר מערב יום הכיפורים,
אז גם אם ישראל לקח ממנו יהודי, הם לא מברכים עליו.
זה החומרה יותר גדולה.
היה עולה חוץ לכרך
וראה אור.
אם רובם אינם יהודים, אין מברכים עליו.
ואם רובם ישראל,
או אפילו מחצה על מחצה,
מברכים עליו. למה?
מברכים לפי הרוב.
ומן הסתם, זה אור אש שהדליקו אותה במוצאי שבת, כי זה יהודים.
כי לא ראינו יהודים שמדליקים אש בשבת.
אין דבר כזה.
הוא יוצא מהעצים ומהאבנים, מברכים עליו, אבל אפילו במוצאי יום הכיפורים,
אין מברכים עליו.
מדוע? כי במוצאי יום הכיפורים אני צריך
אש ששבתה.
אבל במוצאי שבת אין בעיה.
ט',
גחלים אבהרות כל כך, שמכניס קסם ביניהם, הוא נדלק,
מברכים עליהם.
והוא שהם עשויים להעיר.
הם לא עשויים למנגל,
הם עשויים להעיר.
כזה בעירה טובה, יש להם אדומים, נהיים ממש אור.
עשוי קסם, ישר התחיל לבעור, אז אפשר לברך עליהם.
כי זה גם נחשב אש.
אור של כבשן,
בתחילת שרפת הלבנים, הלבנים אין מברכים עליו, שאז אינו עשוי להעיר.
ולאחר שנשרפו, אז עשוי להעיר, ומברכים עליו.
האם יש אפשרות
לברך בורא מאורע האש
על האש שיוצאת
בזן, איך הוא נקרא שמה?
בבתי הזיקוק.
אתם מכירים את זה?
זה עדיין קיים, או שזה...
אני זוכר את זה בתור ילד.
מה אתה אומר, אם יש פה חיפאי?
יוצאת אש,
נכון?
למה האש האזוז?
למה, למה?
כילוי.
זאת אומרת, זה כילוי של חומר.
אז למה זה בא? זה בא להעיר?
זה בא
נצרף משהו? לא, זה בא לכלום.
נו,
אז אפשר ללכת זה או לא?
צריך לבדוק.
הרי הם לא באים בזה להעיר למישהו.
אף אחד לא קורא מזה ספר,
נכון?
הם לא מכבים את המנורות כי יש להם אור,
אז אי אפשר לבדוק.
זה נעשה לתהליך של
ייצור
בתהליך ייצור זה לא בא כדי להעיר, אם זה לא בא להעיר אז לא מברכים
צריך שימוש.
מישהו משתמש בזה להעיר? לא.
זה לכילוי חומר.
יא'
נר בית הכנסת
אם יש שם אדם חשוב מברכים עליו
ואם למה אין מברכים עליו?
יש אומרים להיפך
אם יש שמה שאוכל שם מברכים עליו,
שלא תהיה לבנה זורחת שם.
זאת אומרת למה מדליקים נר בבית הכנסת?
האם בשביל להשתמש בו לאור או לכבוד?
אז אם זה בן אדם חשוב, אם יש בן אדם חשוב, מה אומרים?
הדליקו פה נרות נוספים בשביל בן אדם, זאת אומרת לשימוש, אז אפשר לברך. ויש בשביל ההפוך.
יש בן אדם חשוב, אז לא מברכים, כי זה לא היה לשימוש, זה רק לכבוד.
אם זה רק לכבוד, אז לא משתמשים.
וככה כן משתמשים בנר, בימיים אחרות.
ברגע שאנחנו מדליקים איזשהו נר
כדי להשתמש בו,
אנחנו יכולים לברך עליו בורא מאורי האש. ואם הדלקנו אותו רק לכבוד,
שתהיה אווירה טובה בסעודה,
בסעודת מלווה מלכה.
באמצע השולחן שמו ככה אגרטה עלי מים, ובתוכו שמו נר.
למה שמו את הנר הזה?
מישהו מתכוון שמישהו ישתמש לאורו של הנר?
אלא,
לכבוד, לעיניי.
אז זה לא בכיבא.
טוב.
לא, אם התכוונת לספרו את זה, אני רוצה לראות את הברקה של ה... לא. כשאמרנו שאדם צריך לקרב את הידיים כדי שבאמת יהיה ברור שהוא נהנה מזה,
אבל מה מטרת הנר? שיהנו ממנו.
וככה אני מוודא שאני נהנה.
זה מתחיל מזה שצריכים ליהנות.
לא, אבל פה לא הדלקת בשביל ליהנות, הדלקת בשביל יופי.
הרי מה, מה תעשה ככה, שאתה יכול ליהנות ממנו? אבל לא הדליקו אותו בשביל ליהנות ממנו.
אין מברכים על נר של מתים שאינו עשוי להעיר.
אם הדליקו נר נשמה, העלו נשמת מישהו,
זה לא עשוי להעיר. למה זה עשוי?
להעלות את נשמתו.
בסדר? ילקח, מת, שהיו מוליכים לפניו נר,
אילו הוציאוהו ביום והוציאוהו בלילה בן ער, אין מברכים עליו.
סומה
אינו מברך. למה?
כן.
קודם כל, כל דבר שהוא מעניין לדבר, אז אין בעיה.
ודבר שני, מתי אומרים את זה?
אחרי.
אחרי, ואחרי ששמת, הסתכלת, אז אתה אומר, נו.
אז גמרנו, מה ההפסק? הפסק של מה?
הכל חלק מהעניין, בפרט אצל תימנים, אצלם בכלל אין דבר כזה הפסק.
בכוונה מברכים בין נטיית ידיים להמוציא,
שיגידו שזה לא הפסק.
שם אתה מביא לי ראייה.
הבנת אותי?
זה אופי, יאללה.
צבי יד היו יושבים בבית המדרש והביאו להם אור,
אחד מברך לכולם.
שמים לב,
הם הביאו אש,
בית הכנסת,
בהורים בהורי האש, בבית, אחד מברך לכולם.
אין שום סיבה שכל אחד יברך לעצמו.
לא, אחד מברך, צריכים לראות את האש.
אבל אחד מברך לכולם, בסדר? לא צריך.
למה אחד מברך לכולם?
זה תמיד אנחנו אומרים, ברוב העם הדרת מלך.
מכירים את אלה שאוהבים,
אני, אני, עוד פעם אני אחזור לזה.
יש כאלה שבאים לבית,
יושבים הרבה אנשים,
סעודת שבת,
כל אחד עושה לעצמו קידוש.
מכירים את זה?
זה בית מעלון, כי אתה לא מכיר את האנשים,
אבל ככה,
כך אפילו סעודות של משפחה,
כל מיני כאלה.
כל אחד עושה לעצמו קידוש.
על הבבוקרה.
אחד יעשה לכולם. מדוע?
ברוב עם
הדרת מלך.
אתה רוצה לומר שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשישה ימים ויחולו השמיים והארץ?
כולם ביחד.
כולם יוצאים על ידי אחד. ברוב עם הדרת מלך.
אותו הדבר בהבדלה.
ברוב עם הדרת מלך.
אני עושה לעצמי.
אני ראיתי את זה בכמה מקומות שיש כאלה שאוהבים שהם עושים לעצמם.
מה, מה עם חזור עשרים זה איזה? מה זה משנה?
מה זה משנה?
זה ההבדל בין פירודים לבין אחדות.
האם אני עם כולם או אני לעצמי.
זה בדיוק הבדל יסודי.
אני לא רוצה לדבר על זה שמישהו אומר, אה,
הוא יוציא אותי ידי חובה?
למה הוא לא יהודי?
בדיוק כמוך יהודי.
מה קרה?
כן,
יוציא אותך ידי חובה.
אבל אני... אה, התחלנו עם ה... אני...
אמרנו מה המילה הכי ארוכה בקריאת שמע אצל החזנים?
אני,
השם אלוקיכם,
שרוציתי אותך.
כן?
המילה הכי ארוכה אצל החזנים.
ברור.
יוצאים ידי חובה.
בעל הבית, יוצאים ידי חובה. גדול הבית, גדול המקום,
מוציא ידי חובה.
כל אחד עושה לעצמו בנפרד,
פירודים.
למה הם לא יודעים לצאת ידי חובה?
בסדר,
כדובר. היו יושבים
אחד מברכי כולם,
שים לב את המשנה ברורה למה,
ואף על גב שצריכים כולם לשתוק ולשמוע ברכתו,
והיה בביטול בית המדרש, תבין מה עומד פה מול.
ביטול בית המדרש.
אם כן,
טוב יותר שיברך כל אחד לעצמו שלא יתבטל בית המדרש מלימום,
אפילו אחי, הא עדיפה משום ברוב עם הדרת מלך.
ברור.
וקל וחומר מבית אבא ועושה בבית,
ברוב עם הדרת מלך.
אין מול זה ביטול תורה,
ביטול בית המדרש.
אפילו בית המדרש,
שהיית אומר לכאורה יש ביטול בית המדרש, בכל זאת.
אמרנו, הרי למשל, אם מישהו מתעטש בבית המדרש,
לא אמרו לו רפואה.
למה?
ביטול בית המדרש?
אבל מהורי האש?
ברוב עמד רת מלך.
בסדר?
אפשר להבין מי שנגיד הוציא ציבור בבית הכנסת שבלכת לבית המון של בית שלו. מברך, מה? גם על בוראי סמים וגם על... אפילו מי שכבר בירך בורא מאורע האש יכול לחזור ולברך להוציא בני ביתו.
לא, לא. המשך, המשך מה שקראנו.
מה זה משנה? סמים כבר מקום אחר הוא נמצא.
עכשיו, בן אדם לא יוצא בבית הכנסת אם יש לו אפשרות לעשות בבית, דיברנו על זה כבר
מתחילת דיני ההבדלה.
אדם
שיש לו אפשרות לעשות בבית הבדלה לא יצא ידי חובה בבית הכנסת.
כל מה שעושים בבית הכנסת
הבדלה זה להוציא את מי שאין לו.
דוגמה, מכון מאיר,
היו באשדוד בשבת.
מוצאי שבת עשו הבדלה.
יש פה מישהו שהיה לו איפה לעשות הבדלה?
אז יצאו ידי חובה.
זה ברור.
השאלה היא, רובי שוסטר נגיד קבע בית הכנסת? לא יוצא ידי חובה. אז עכשיו הוא לא יכול לצאת לחובה אם הוא לא מוציא את עצמו. למה? למה? למה אתה קובע את זה? לא קובע, שואל. אז אני אומר שלא.
בן אדם יכול לעשות קידוש בלי לצאת ידי חובה.
זה הבעיה. ולעשות קידוש לעצמו, כן. הוא מוציא את האחרים. ודאי, ודאי.
הבן שהוא לא מוציא את עצמו, זה עבר. קוראים לזה אבה דה.
בסדר?
ברור העניין.
זהו. שום בעיה בזה.
בן אדם יצא ידי חובה בביתו, אין לו איך לעשות בביתו, יצא ידי חובה בבית הכנסת.
ומכאן, כמו שאמרנו,
שהולכים ומתמעטים בתי הכנסת שעושים בהם הבדלה.
כי ברוך השם, יש לאנשים איך לעשות.
אבל אם יש אורחים או לא יודע מה שאין להם, אתה עושה בשביל האורחים.
ודרך אגב, השולחן הראשון מביא לגבי קידוש בליל שבת בית הכנסת,
שהיום נוהגים שלא לעשות קידוש,
כי לכולם יש איפה לעשות קידוש.
פעמים עושים קידוש בליל שבת בית הכנסת.
היום לא נוהגים, שולחן אורחם.
בסדר?
יפה.
ט״ו, נר בתוך ריקו,
או בתוך פנוס, פנס,
פירוש כלי שנותנים בו הנר שלא תכבה, או בתוך אספקלריה,
רואה את השלבת ואינו משתמש לאורה, משתמש לאורה ואינו רואה את השלבת, אין מברכים עליה.
עד שיהיה רואה את השלבת ומשתמש לאורה,
ולכן אנחנו שמים את היד,
ציפורניים כדי לראות שאנחנו יכולים ליהנות מאור, לא רק שאני רואה את האור
אלא גם אני יכול ליהנות ממנו.
ולכן אמרנו שיש כאלה שמכבים את התאורה האחרת חוץ מאשר את הנר בשעה שמברכים ברואה מאורי האש.
פלגים שונים.
לא.
על איזה פנס הוא מדבר?
בוא נשמע.
איזה פנס?
אה, חשבתי שאתה מדבר על פנס עם בטריות.
בסדר, כי נראה לי שמרן על אף רוח הקודש
שהייתה לו, הוא לא דיבר על פנסים לדים או אני יודע, בסדר יפה, מה הכוונה פנסים?
פנוס, אתה יודע מה זה פנוס?
היו הולכים לסליחות בבוקר, פעם היו לוקחים, איך הילדים היו עושים פנוס אחרי
זכר למה שהיה קודם?
לוקחים קופסת שימורים,
בסדר?
עושים שיכות ברזל, תופסים אותה לרוחב, שוכבת,
עושים חורים, חורים, חורים, ושמים בפנים נר.
ואם שמת בפנים גם איזה נייר כסף ככה מבריק,
אז זה עושה פנס.
זה נר שיש לו אפשרות שהוא לא יכבה ברוח,
כי הברזל מגן עליו.
בסדר?
קראו לזה פנוס, פנס.
היו הולכים ככה.
יש אפילו ציורים שלפני 150 שנה, לא יודע מה,
שאנשים הולכים ככה בלילה, זה שמאיר לה סליחות.
נוסטלגיה.
בסדר? זה הכוונה פנס.
נר,
אתם יודעים מה? יש היום, מוכרים כאלה אנטיקות וכל מיני חנויות חדשות.
מיוצר בסין.
איזה מין מתקן כזה עם זכוכית
שמתוכו שמים נירונים.
עכשיו, אם אתה נהנה מהאור ואתה רואה את האש,
מצוין, אבל אם אתה רק רואה את זה, זה ליופי, ולא נהנים מהאור,
אפשר לברך.
בסדר?
יפה. טוב.
בזה סיימנו את סימן ר' ח' צדי.
עכשיו אנחנו בסימן ראצ'ט,
ר' צדיטט.
סימן ר' צדיטט בעצם נותן לנו,
כמו שדיברנו כבר בתחילת הלימוד,
מה ההבדל בין ההבדלה בתפילה לבין ההבדלה לאחר מכן בבית.
אמרנו שחכמים תיקנו שיעשו הבדלה על הכוס,
אז הציבור נהיה עני
כל מוצאי שבת עוד כוס יין,
אין להם.
אז מה אמרו?
תעשה ועתה חול נראה אדם דעת. הבדלה בתפילה.
לא על הכוס אלא בתפילה.
חזרו והעשירו.
אמרו גם זה וגם זה.
איך אומרים?
תפסת.
גם וגם.
ולכן עושים היום גם בתפילה וגם על הכוס.
שבתפילה, ההבדלה שבתפילה, מתירה לנו את המלאכה,
וההבדלה שעל הכוס
בבית היא מתירה לנו את האכילה.
ולכן אם יש תענית במוצאי שבת,
איזה תענית יש במוצאי שבת?
לפני שנים זה היה.
מה?
קישה באב.
בסדר, בסדר, כי מן הסתם יותר זה לא יהיה, אבל
זה היה.
אז מתי עושים הבדלה?
אני לא צריך לאכול.
הרי ההבדלה, מה היא עושה? היא מתירה את האכילה.
אז אם יש תענית ומוצאי שבת,
אין הבדלה.
מתי עושים את ההבדלה? בתפילה אומרים, התחננתן הוא
בשביל מלאכה.
אבל את ההבדלה, כוס יין, מתי עושים?
יום ראשון בערב.
ברור.
אבל למשל,
בורא מאורע האש
שגומרו בתפילת ערבית,
מברכים בורא מאורע האש, כי זה שייך למוצאי שבת.
זה לא מחובר דווקא להבדלה.
אנחנו מחברים להבדלה, זה טוב.
הרי ראינו גם שאם מישהו אין לו נר,
לא צריך לחזר אחריו.
ויום ראשון בערב יברר בורא מורה האש. זה לא נכון, כי זה היה במוצאי שבת, דיברנו, נכון?
שיעור קודם.
אמרנו שהאש
נבראה במוצאי שבת, אדם הראשון.
בסדר?
אבל לשים לב לדבר הזה,
שכשהייתה תענית במוצאי שבת, אז
מבדילים ביום ראשון בערב,
אבל מורי האש מברכים במוצאי שבת. ואם יש מישהו שמותר לו לאכול או לשתות,
צריך להבדיל.
ואם הוא מבדיל במוצאי שבת, אני יכול לצאת ידי חובה כשאני צם?
כן.
למה לא?
הוא מבדיל במוצאי שבת, כי הוא צריך לאכול.
מותר לו.
יולדת, הדוגמה הכי טובה,
עושה הבדלה, היא רוצה לאכול, היא עושה הבדלה.
אני שומע את ההבדלה שלה, אני יכול לצאת ידי חובה?
טוב, יולדת זה בעיה.
כי יש לנו ספק, אם הבדלה אצל אישה זה דיורי תאודך הבנה.
טוב, זו דוגמה לא טובה.
זה מישהו שמותר לו,
ברור,
אז יוצאים מידי חובה, אין בעיה.
טוב, שכולם יהיו בריאים ולא יצטרכו לעשות הבדלה מוצאי שבת,
ויולדת תעשה לעצמה, כי... איזה נכנס? לא נכנס, הפסדנו.
אשיב את הנפש, מצד שני אין אשבת הנפש כי זה תענית.
בקיצור, ברור.
טוב.
טוב, אמר אלוהים על שולחן ערוך,
סימן רצ״ט, סעיף א',
אסור לאכול שום דבר או אפילו לשתות יין או שאר משקים חוץ ממים משתחשך
עד שיבדיל.
אבל אם היה יושב ואוכל בעוד יום וחשכה, לא, אינו צריך להפסיק.
ואם היה יושב ושותה וחשכה, לא צריך להפסיק,
רק שתייה,
לא אוכל.
ושאומרים דהיין למילי בספק חשיכה, אבל בוודאי חשיכה.
אפילו היה יושב ואוכל, פורס מפה ומבדיל וגומר סעודתו.
אבל הנה גם פשוט כסברה הראשונה.
כמו שאמרנו, סתם ויש, הלכה כסתם.
ולכן מי שאוכל סעודה שלישית יכול להמשיך סעודה שלישית מתי שהוא רוצה.
אין אכילה ואין שתייה.
אבל אם הוא רק ישב לשתות,
סעודה שלישית הוא אכל כבר, יושב עכשיו לשתות.
הרב נותן דרשה,
דוגמה קלאסית.
אכלו סעודה שלישית מקודם, והרב עכשיו נותן דרשה, הביאו לו כוס מים,
כוס תה, כוס קפיר,
שיכולנו לו לפי הדרך הראויה.
והוא נותן דרשה, ופתאום הגיעה שקיעה.
יכול להמשיך לשתות את המים שלו, את הכוסתיים שלו?
לא.
זה מה שכתוב.
אם היה יושב ושותה, היה חשכה לו, צריך להפסיק.
צריך להפסיק.
בסדר?
היו שותים ואמרו, בואו ונבדיל. אם רצו לחזור ולשתות קודם עם אבדליין, היו צריכים לחזור ולברך. יש מי שחולק בדבר.
ג. כשמפסיק להבדיל,
אני לא צריך לחבור את פרי הגפן.
על כוס של הבדלה.
למה? כי הוא גם מברך על הכוס של ברכת המזון,
ויש אומרים שצריך.
טוב, אני חושב ככה,
כיוון,
כן, נעשה ככה.
בשבוע הבא? לא, בשבוע הבא, מה יש בשבוע הבא?
מה בשבוע הבא?
בשבוע הבא, בשביל השני הבא?
בין הזמנים.
באלול אנחנו נתחיל מחדש סימן רשת צדיתית.
בסדר?
אז לרשום.
אנחנו מתחילים סימן רשת צדיתית.
עכשיו ניקח שלוש דקות הפסקה ונגיע לקמ״ב,
חלק שני.
אז סיימנו בתחילת רשת הדת, פעם הבאה רשת הדת.
כל טוב.
תמיד אני אומר, מי שרוצה, אני תמיד אוהב ללמד.
תגיד, אנחנו באנו כמה חבר'ה רוצים ללמוד, אין בעיה.
תאמינו, אין בעיה.
כל עוד אני בבית,
מה יש לי לעשות?
סיפרתי השבוע איזה שיעור,
פעם עשו פאנל,
עשו מין ראיון, לא יודע מה, תרבות הפנאי.
לא מצאו את מי להביא לדון בנושא תרבות הפנאי, אלא הייתה רב ליאור.
תרבות הפנאי?
למי יש פנאי?
כל רגע שיש לי ספרים שלא למדתי.
איפה יש פנאי?
אתה למדת כבר את כל הספורים?
לא למדת. שב תראה,
תביא את הראש.
מצאו את מי להשגה.
ממש לא לדון, תרבות הפנאי, מה עושים פה פנאי?
אה, פליי, שופליי.
