טוב, אנחנו בסימן ש״ן, בסדר?
אין שום תוספת חוץ מאשר ש״ן, יפה, מה זה סימן ש״ן?
לעולם יסדר אדם שולחן אור במוצאי שבת כדי ללוות את השבת,
אפילו אינו צריך אלא לחזית, בסדר? אדם צריך במוצאי שבת לשבת לאכול.
סעודה רביעית,
סעודה של?
של? דוד המלך.
כן, מה כתוב פה? כדי ללוות את השבת. מה זה ללוות את השבת? מלווה.
איך קיבלת את השבת?
בואי, כלה,
שבת מלכתה, שבת המלכה.
אז צריך גם ללוות את המלכה.
מה, אתה משאיר אותה ככה? שתלך לבד?
אין דבר כזה.
סעודה רביעית.
ומביאים שמה שאדם אוכל בסעודה רביעית,
כן, זה מה שהוא יכול, נשאר לו.
כן, זה מה שייתנו לו למעלה.
והנסקוי,
עצם הלוז,
נשאר באדם גם אחרי שכל גופו מתבלה בזכות
סעודה רביעית.
בשבוע שעבר דיברנו על זה שהרבנית של הגרא, הגאון מווילנה, הייתה מטענה עד יום שלישי בערב.
מי מוצא שבת ליום שלישי בערב? אמר לה הגאון,
יותר חשוב לאכול מלווה מלכה.
סעודה דוד המלך.
הוא צייצא של דוד המלך, נכון?
ואז היא הייתה מיד בצאת שבת אחרי הבדלת תואמת משהו בשבילה ומלכה,
ומטענה את שלישי בארץ.
זה האישה שלה, ואתה מבין, פשוט ראשים צדקניות.
טוב,
אמר לנו המשנה ברורה,
סימן רצדיה א'
מדבר על מה שאתה אומר,
עמוד 134. אתה שם לב?
מה אמרנו רצדיה א', על מה מדבר?
ארץ, נכון? סימן ארץ.
על מה הוא מדבר?
סעודה שלישית, שמי שזוכה להשלים סעודה שלישית, זוכה לנחול
את הארץ,
לאכלה בלי מצרים, גמרא.
אז לכן סימן רצי א' סימן ארץ.
יש כאלה, סעודה שלישית ערד, אפשר להקל, לאכול רק עוגיות, לאכול את זה, אתה מבין אחר כך מה יש בעיות בארץ.
למה לא מכילים את הריבונות? למה לא זה? אתה לא אוכל סעודה שלישית כמו שצריך.
הרב, אני לא יכול, בפרט בחורף. עכשיו הולכים לקראת החורף.
הרב, אני לא יכול סעודה שלישית, אבל לא יכול סעודה רביעית.
יש כאלה שגם סעודה שלישית לא יכולים, מה אומר להם מהשולחן ערוך?
לא.
ואם אי אפשר לו כלל לאכול, אינו חייב לצייר את עצמו.
אין בן אדם שלא יכול, מה אני אגיד לו?
אבל החכם עיניו בראשו שלא ימלא בתנועו בסעודת הבוקר כדי ליתן מקום לסעודה שלישית.
שמתם לב?
החכם, העיניים שלו איפה?
בראש.
כי יש כאלה שאיפה העיניים שלהם?
בצלחת.
בבטן,
חכם עיניו בראשו.
יש תשובה מספקת או ש...
עכשיו, אם אתה לא יכול לאכול סעודה רביעית,
מלווה מלכה מיד בצאת שבת,
אז אתה יכול לאכול את זה אחר כך.
עדיף
שזה יהיה לפני חצות.
עדיף. בסדר. אבל אם בן אדם, אכל סעודה שלישית, נגיד עכשיו קיץ,
אכל סעודה שלישית באיזה שעה?
שש וחצי, רביוני שבע?
לפני שבע שקיעה כבר, מה? לא יכול להיות אחרי כן.
בסדר?
אז ב-11 הוא לא יכול לאכול,
איך שאני רואה אותך, גם ב-9 אתה יכול לאכול.
אלא אם כן, לא ברכת על הבשמים,
ואני שומע יתרה עזבה,
אז אתה מרגיש שאכלת בשביל שניים ועכשיו אתה רק אחד, אז בכלל אתה כבד.
למה מברכים על הבשמים?
זו הסיבה.
אדם אוכל דלק בשני מנועים,
פתאום מנוע אחד הושבת.
גמרנו, שרפה, יצא לו עשן.
נכון או לא?
מה עוד צריך לעשות בשביל זה?
להשיב את הנפש.
זה ברור?
חשוב לדעת את זה.
אתה שמת לב שבמוצאי שבת יש כאב ראש?
לא? תמיד היית בשמחה במוצאי שבת?
מה?
אשריך עכשיו.
מה אתה אומר?
יסדר אדם שולחנו עין הוא לפרוס מפה על שולחנו דרך כבוד.
אתם מכירים את אלה?
לא הספיקו לגמור. המבדיל בין קודש לחול הוא כבר על טריקו.
מכירים את האנשים האלה?
חכה, לפחות אחרי בלווה מלכה, לשיטתנו,
רק בבוקר אתה לובש בגדים אחרים.
מוצאי שבת, תשאירי בגידי שבת.
טוב, אני צריך ללכת לעבוד באיזשהו מקום, הבנתי, אין ברירה.
הוא הולך לאבטחה, אני יודע מה, אין ברירה.
אבל אדם גומר שבת, תשאיר הערת שבת,
שיהיה לך עוד משהו לימי החול.
לא גמרו, עוד אבא שלו לא הספיק
לגמור לשתות את היין, הוא כבר על טריקו.
זה במקרה הטוב, במקרה היותר לא טוב.
חוזרים מהערבית בית הכנסת,
רגע, רגע, רגע, ככה בגדים עכשיו הבדלה.
מה קרה?
תמשיך את קדושת השבת, כמה שיותר, יותר טוב.
תהיה לך הערה.
מקרים מיוחדים זה מקרים מיוחדים, דיברתי על סטנדרט.
כן, אל תבוא לי ביום שלישי עם בגדי שבת, אל תהיה לי צדיק
יותר מדי.
אמרתי, עד שהולכים לישון, איך אומרים, בבוקר קמים בגדים ויהיה יום חוק.
כדאי, רצוי, מה זה?
מצוין, עוד יותר טוב.
דוד המלך,
איך תקבל את פניו?
בסדר?
יאללה.
היינו לפרוס מפה על שולחנו דרך כבוד, וכן שאר הדברים הנהוגים אצלו בהערכת השולחן. אבל איננו מחויב לבשל תבשילים ולהכין יותר ממה שצריך לאכול.
ממש בה בגמרא שיקבע סעודה זו על הפת לכתחילה,
כמו שאר סעודות של שבת.
וגם משמע דה טוב לכתחילה להיעדר אותה בבשר ובשאר תבשילים אם יש לו.
ואם אין לו, או שחושש לאכילה גסה,
כגון בקיץ שמאחרים בזמננו לאכול סעוטה שלישית סמוך לערב,
יקמה במזונות על כל פנים ופירות.
אה, אין ברירה, אין ברירה.
אבל לכתחילה מה צריך?
סעודה.
כדי ללוות, שכשצריך לכבד את השבת בכניסתה,
כצריך לכבדה ביציאתה.
בשם שאדם מלווה את המלך בצאתו מן העיר,
ומטעם זה נראה שטוב להקדימה כדי שתהיה סמוכה ליציאת שבת.
ואם אינו תאב עדיין לאכול,
עונה לך על הכל, נכון?
מהנכון על כל פנים שלא יעסוק במלאכה, בקבע,
עד שיקיים סעודה הזאת.
אנחנו בכל מקרה בטלנים, איזה מלאכה?
יושבים ללמוד, מה יש לעשות?
יש לך מלאכה לעשות מוצאי שבת?
או, אז אלה שעובדים,
בעיין ובאלף.
בעיין, בסדר.
כאלה שעובדים, אז יעשו את המלווה מלכה לפני העבודה.
ואמרו, בכל מקרה, ואין בשערי תשובה,
שמה האשמה שאינו כדאי בכל גוון לאחרי יותר מחצות.
כמו שאמרנו, כמה שיותר מוקדם יותר טוב, אחרי חצות לא כדאי.
ואמרו הקדמונים, דאבר אחד יש בה אדם ונזקו ישמו.
כן, וזה העבר נשאר, זה מה שנקרא לוז.
ועבר זה נשאר קיים בקבר עד עת התחייה, ואפילו לאחר שנרקבו בו כל העצמות.
וזה העבר אינו נהנה משום אכילה, כי היא מסעודת מלווה מלכה.
אז אם הוא לא אוכל מלווה מלכה,
מה יישאר ממנו?
מה יהיה בתחילת המתים?
וידע שבכל מקום סעודה זו אינה חובה עליו כמו שלוש סעודות של שבת.
ושם סמיכו הקרב, יזיעו רק מצווה בעלמא.
דווקא מינא, אי אפשר לא לקיים את כולם,
אז עדיף שיגמור שלוש סעודות שבת כמו שצריך.
אין אפשרות.
אנחנו אומרים, מקרים מיוחדים.
במיליון רעות, לכתחילה, מה אנחנו צריכים?
לאכול ארבע סעודות עם לחם.
סעודות שבת,
כמו שמסמיכים את זה על הכתוב,
שיהיה קבצה וכל סעודה.
לחם, שיברך ברכת המזון דאורייתא.
מלווה מלכה, גם ברירת מחדל, מה הדבר הראשון שלא אוכלים, אם אי אפשר?
מלווה מלכה.
לא אוכלים.
מלווה מלכה.
בסדר, לא אוכלים סעודות, עוגיות, פירות.
כן, את השבת, ללוות את השבת אפילו לצייר גזרי, ללוות את השבת
ומטעם זה יש נוהגים להרבות נרות במוצאי שבת יותר מימי החול
ונוהגים גם כן לומר פיוטים וזמירות אחר הבדלה.
יש פיוטים מיוחדים להבדלה.
זהו, זה חשוב לדעתי.
אחד הפיוטים,
שראיתם כמה צדיקים שאהבו אותו,
היה מאוד אוהב לשיר את זה,
זה לנר ולבשמים.
מכירים את הפיוט הזה?
הרב ציודה,
צריך לצאת לברכה,
תמיד היום אומר הרב יוסף בדיחי, חוץ מהשירים הרגילים,
אמר השם ליעקב,
כן,
יש פיוט למוצאי שבת של הרב קוק, יש כמה פיוטים
שאומרים אותם מבדיל בין קודש לבין. דרך אגב, מבדיל בין קודש לחול,
חטאותינו יום חול,
למתי זה נכתב?
זה פיוט שמיועד למוצאי יום הכיפורי.
לא יודע מי ששם לב מה כתוב שם.
אבל שרים אותו כל מוצאי שבת.
זה הפיוט האחרון שהרב שפירא שר.
מוצאי שבת, מוצאי יום הכיפורים, זה היה מוצאי שבת גם.
הוא ישב במרפסת ושר את כל הפיוט,
אחר כך
לא הרגיש טוב,
ובסוכות,
אברהם, זה
שפיזין אברהם, נכון? היום הראשון,
אז הוא נפטר.
חמישה ימים אחר כך.
אבל הפיוט ארון מביא חטאותינו וכל...
כן, זה ברור.
הפיוט שמוצא יום כיפור.
אנחנו שירים אותו כל מוצא שם.
אבל לנר ולבשמים.
אז זה הרב ציודה היה אוהב מאוד את השיר הזה.
וגם ראינו בשנים האחרונות,
בו' באלול,
זה היום מצד של הרב נעים,
בן אליהו, האח הגדול של הרב מלכה אליהו.
כשהוא בתקופה האחרונה שלו היה משותק ולא דיבר,
פיוט אחד הוא היה שר איתנו.
לנר ולבשמים נפשים יחלה.
בסדר, זה פיוס ככה, זכורים של משהו מיוחד יש פה בפיוט הזה.
בכל מקרה יש פיוטים ששרים מוצאי שבת, ללוות ושירה את השבת.
בסדר? זה אחרי ההבדלה שרים.
טוב,
אז אמרנו מלווה מלכה ואמרנו פיוטים אחרי ההבדלה,
אבל דיברנו עכשיו,
המוקדם ביותר שאפשר, הטוב ביותר,
כמה שיותר מוקדם אחרי ההבדלה,
ואחר כך עד
חצות הלילה.
אז שישטוף כלים, ואחרי שיש שטיפת כלים, ויעשה ולמקום. מה הבעיה? אני... בלי לחץ, לא להיות נוקשה, בסדר?
כי אמרנו שדיברנו על שטיפת כלים, נכון?
מה אמרנו?
שיש סגולה,
יש סגולה של החב״דניקים.
מוצאי לשלום בית.
בסדר, אני רואה שאתה עם שלום בית.
זה שלום בית, הדבר.
זהו, זהו.
אז הוא אמר שיש סגולה אצל חב״ד שמוצאי שבת, מיד אחרי ההבדלה מקפלים את הטלית.
סגולה לשלום בית.
אמר הרב בן טוב, וזכר צדיק לברכה, שזו סגולה יותר טובה לשלום בית,
לקפל את השרוולים.
בסדר?
זו הסגולה הכי טובה לשלום בית.
תדליק עוד נער, כן, נוסיף נער.
מוצאי שבת.
כך, תדליק נער.
משנרות דולקים?
בלי, בטח שבלי.
תדליק נער.
מלוי מלכה של הרב פיש,
זכר צדיק וקדוש למלכה, היה אחד מהצדיקים הנסתרים.
ולמי זה היה הרב אברון פיש?
הוא היה הבנאי
בדרום תל אביב.
אבל סאלי היה שהולך אליו אנשים לרפא אותם מסרטן.
אז הרב פיש היה, איך היו אומרים?
היה עולה על הפלנקות עם שני שקי מלט.
כמה שהוא יוקל שק מלט?
חמישים.
כן.
חול זה גבס, זה עשרות חמישים, חמישים קיור.
בסדר, שני שקי מלט, הוא עולה על ה... יודעים מה זה פלנקוט,
פסי עץ על היציקות?
לא, היו עושים במדרגות, היום יש פיגומים, יש מעליות.
אז היו עושים, מבין קומה לקומה,
דופקים פסי עץ כדי שאפשר לעלות ולשים את המדרגות.
היה עולה בשני שקים, בנאי,
מוצאי שבת עם הספודיק,
כוס
מכסף לבירה,
שותים בירה,
וזה מין פרמות גדול, מלא נרות.
סעודה דוד המלך.
קבלנו ברכה, מוצא שהבא דוד המלך,
היה משהו מיוחד.
מי היה גר לידו?
עד היום,
הבית הקטן שלו, הצריף,
אף אחד לא נוגע כי מפחדים. דרום תל אביב שווה הרבה כסף היום, נכון?
הקרקעות.
ליד כל בו שלום שמה.
הסנדלר.
מגילה את הסנדלר והבין שהוא צדיק,
והביא אותו לתל אביב,
הרב קוק.
הוא עלה לארץ, הלך לכפר אוריה,
אצל הכורדים.
הוא גר שם,
מאשקלוס.
ידלת תרנגולות.
הרב קוק אמר לבריה לוין, תביא אותו לפה.
הרב בריה לוין ספר את זה.
היה סדלן. ומי היה עוד איתם?
החייט.
החלבן עכשיו נפטר.
זה כבר
יותר צעיר קצת, באיזה עשרים שנה.
בסדר?
זה היה גם
היה, היה מטאטא רחובות,
כן, והיו, היו קבוצה
שהחזיקו את העולם.
אז זהו, אז זה מלווה מלכה.
מלווה מלכה הוא היה נראה כמו מלאך.
באמצע השבוע הוא
פועל בניין.
ומלווה מלכה, מוצאי שבת,
אתה כאילו נכנסת לבית של,
לא כאילו, ממש נכנסת.
מלווה מלכה. להדליק נרות, סעודה.
ללוות את שבת המכה, כל השבוע הוא אחרון.
הרב בן טוב אמר לנו להשתדל גם במוצאי שבת לאכול סרדינים.
משתדלים.
למה לא סלמון?
סרדינים. למה לא סלמון?
למה?
סרדינים.
בטח.
כמו שבראש השנה אתה אוכל סימנים,
סימן המילתא.
במוצאי שבת אתה אוכל,
אתה הולך למי המעשה. מי המעשה זה חיתוכים,
זה דינים, זה עסקים.
בסדר?
שר דינים.
אתה איתנו?
ככה.
מה? נכון?
בסדר? לא, ככה.
זה חשיבה שמנה קצת ממה שרגילים, נכון?
צודק?
זה לא משחק מילים, זה משחק בחיים.
המילים קובעות.
עברית,
איך קוראים לזה? הרי
במה נברא העולם? באיזה שפה?
בעברית, 22 אותיות,
עשרה מספרים.
אתה אומר בבר יוחאי,
לב נתיבות, ראשית תרומה, מה זה לב 22 ועוד עשר?
נכון?
הוא אמר ויהיה, הוא ציווה ויעמוד. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא דיבר.
הוא אמר,
ויהיה, הוא ציווה ויעמוד. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות,
בדיבור.
זאת אומרת, עברית היא שפה יוצרת.
היא לא כמו כל שפה אחרת שהיא שפה מציירת,
סימנים,
תיאורים,
ניסיון לקשר בין אנשים.
כשאתה אומר מילה בעברית אתה יוצר מציאות.
אתם מבינים למה לא טוב לדבר עם ילדים בשפה זרה?
מקלקלים אותם,
מורידים אותם לתחתית,
לאחורה, במקום להביא אותם קדימה למציאות העולם.
במקום שהם ייצרו וייצרו,
שפת סימנים.
זה גם לא בריא, דרך אגב, היום כבר יודעים את זה.
מכירים את אלה שאת הילדים הקטנים שלהם
מדברים איתם וזה לא טוב למוח.
לא טוב.
תן לו ללמוד שפה אחת, אחר כך הוא ילמוד בקלות יתר אחי, בסדר?
לאן התגלגלנו? ממלווה מלכה, החינוך הילדי.
עברית שפה יפה, בסדר? ככה אומרים באולפן, עברית שפה יפה.
טוב,
סימן ש״א.
עד כאן, תשימו לב, כל מה שלמדנו עד סימן ש״מ, מרמ״ב,
זה הכל הכנות, הכנות, הכנות, הכנות,
בסדר?
כל הדברים האלה שהכנות לשבת והפעילות החיובית בשבת.
עכשיו אנחנו פה בכל מיני מלאכות.
ש״א, איזה כלים מותר לצאת בשבת ואיזה אסורים. סימן ארוך,
אנחנו צריכים להיכנס אליו.
איך אומרים, לפני שנכנסים, אין נא רף הנא לה, למה?
51 סעיפים, נא זה 51, נכון?
סימן ארוך.
מה עושים?
כן, כבר מתחילים את האיסורים, אחר כך נו רגע מוקצה ובישור.
ובורר וכושר ובקיצור כל הדברים הקשורים
למלאכות כשלעצמן. עד עכשיו זה היה הכנות. גם רשת נג' שדיברנו על
איזושהי בחינה של בישול,
אז זה היה רק איך להשאיר את האוכל ביום שישי לשבת,
דיני חזרה, כל הדברים האלה.
אבל המלאכה עצמה של הבישול זה שי.ח, זה עוד לא ראינו.
טוב, עכשיו אנחנו מתחילים. אז גם סיימנו את מוצאי שבת בהנהגות
של האדם בדרכי התנהגות בשבת.
זה סימן שין, מלווה מלכה.
עכשיו כאילו חוזרים לראשית.
מתחילת שבת מה אסור מותר לעשות.
בסדר? זה סימן שין. א', עד מתי? עד שין?
מ'ד'?
עד כמה יש?
שין מ'ב', שין מ'ד', כן, לא טעיתי.
בסדר?
מר' שמ'ב', עד שין מ'ד', זה כל יחוד שבת,
עכשיו אנחנו בשין.
א',
עובר לנו השולחן ערוך.
אין לרוץ בשבת אלא אם כן הוא לדבר מצווה
כגון לבית הכנסת או כיוצא בו
שבת מנוחה מכל מלאכה, שבת אתה אפנדי
אתה תרוץ לי כמו איזה טירון מורעל
לכל פילון רץ ותזז, מכובד,
זה שבת. דרך אגב,
באמצע השבוע
אנחנו מדברים על, אומר הרמב״ם
הליכתו של תלמיד חכם ברחוב
באמצע השבוע, איך היא?
לא רץ כאחד המשוגעים ולא הולך עקב בצד הגולל כאחד
המובטלים, בטלנים מובטלים,
אלא
ילך בזריזות כאדם הממהר לעסקיו.
כשאדם הולך לעסקים הוא הולך בנחישות, נכון?
בזריזות, ככה צריך ללכת.
לא בטלן עם אסבחה מאחורי הקו,
בסדר, ולא רץ וקופץ, כמו כולם מסתכלים, מה זה הרב הזה, איך הוא רץ מה.
ברור העניין, וזהו.
וזהו, לעשות את כל מעשינו בזריזות,
בטובה, לא בפזיזות.
בסדר, בשבת כל אדם לא ירוץ, ספסה פסיעה גסה,
ולא ירוץ סתם.
דבר מצווה.
אמרו לו לבוא לקרוא בתורה,
הוא לא יודע מה, יצא שתי דקות מאוחר מהבית כי הוא החליף חיתולים לילדים.
בסדר?
הייתה מצווה.
ועכשיו הוא רץ לבית הכנסת לקרוא בתורה.
מגיע ככה.
מותר לרוץ או אסור לרוץ?
כן, דבר מצווה.
הולך לשמוע שיעור.
דבר מצווה.
זה, זה מותר.
טוב.
אין לרוץ בשבת אלא אם כן הוא דבר מצווה, כגון לבית הכנסת, ותוקע יוצא בעומר, הרמה ואסור לפסוע יותר מאמה בפסיעה אחת, אם אפשר לו בפחות.
סעיף ב',
בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם,
מותר.
וכן לראות כל דבר שמתענגים בו, וכן מותר לטייל.
שמים לב.
מכירים את הבחורים שמתענגים בקפיצתם בריצתם?
הולכים ככה בריצה. אבל אם יש איזה בחור שהוא לא מתענג בריצה, אלא מה הוא?
תופס כושר.
בסדר? שלא ירד לו הכושר. הוא בשבת מצא זמן.
לפני תפילת שחרית,
שמונה מתחילים להתפלל, בשש הוא מתחיל ריצה,
מקיף
את יער ירושלים,
חוזר, מגיע המזיע, שפוך,
איי, עשיתי כושר,
כמו בלילה הוא אכל הרבה.
זה לא אמרו שמותר.
בסדר, הם רוצים לשחק תופסת, ילדים, אני יודע מה,
משהו כזה, בסדר,
אבל לא דברים אחרים.
בסדר, אומר פה המשנה ברורה, תראו סעיף קטן ה',
כן.
תראו,
אפילו מלכתחילה שזה העונג להם, וכן לראות פירוש של כל אדם, מותר לרוץ, כי זה לראות דבר שמתענג בו.
וכן מותר לטייל,
אפילו אם כוונתו להתעמל או להתחמם משום רפואה, מכל מקום מותר, כי הוא מטייל.
כי אומר שלא מוכח מילתא שעושה כן לרפואה.
אבל אסור לרוץ כדי שיתחמם לרפואה,
בסדר? כי אומר שלא מוכח מילתא,
ואסור משום שחיקת סממני, ושמחמירים אפילו בטיול אם כוונתו להתעמל לרפואה.
גם אז
יהיה אסור.
אבל אם הוא הולך לטייל,
היינו קוראים לזה פעם תשש כוחו, מה זה תשש ראשי תיבות?
טיול של שבת.
עושים טיומוס של שבת.
לא יודע, ביער, ככה רואים את הצמחייה,
יש תקופות מסוימות, אתה רואה פתאום
פריחה ביער, כל מיני דברים.
בעלי חיים,
ציפורים,
אין בעיה.
אבל לעשות הכול בשביל להתעמל, בשביל להתחזק, בשביל שיהיה לו בריאות, זה כבר
אומר המשנה הברורה שלו,
זה סיפור אחר.
טוב,
כן. תראה,
כדורגל, אומר הטוספות, זה משחק של בנות.
טוספות, מסכת שבת.
שואל,
אם מותר לשחק כדורגל בשבת?
הבנות שמשחקות בכדור בשבת, האם מותר או אסור?
אז הוא, כן, משחק של בנות.
מה לעשות היום? אוי לו למי?
אוי לו למי שבניו נקבות. אין בעיה.
טוב.
אמרתי, פעם יש איזה בני סכנין. אתם מכירים את הקבוצה הזאת?
בני סכנין,
זכו גביע המדינה, כדורגל.
מה,
אתם לא מעודכנים?
מה קורה לכם?
שואלים,
זה כמה שנים,
וכשואלים, כל הנשים תמהו, הרימו גבה.
מה, לא ביתר?
הם,
איך יכול להיות שהם?
ואני, אותו שבת, באמת הרמתי גבה.
אמרתי, באמת, אני לא מבין.
איך עד היום
הם לא זכו
בגביע המדינה בכדורגל.
איך הם לא זכו?
זה דבר שלא נתפס בטבע,
לא טבעי לחלוטין.
הם חזקים בביתות.
מה ליהודים ולזה?
דעתי, קבעת את הראש.
איך יכול להיות?
זה אחד הדברים שמראה שבאמת אנחנו בהשגחת הבורא בארץ.
שלא הם זוכים בגביע המדינה.
תראה מה זה השגחה.
בכל מקום יש השגחה, שלא תחשוב אחרת.
בסדר?
לא כחולים, גם ירוקים וגם תכלת מלמעלה.
השגחה.
ברור.
ולכן אני אומר,
כדורגל,
בעייתי.
אגיד לך למה.
כי בסופו של דבר, נכון, זה משחק, אבל בן אדם מגיע שפוך גמור.
אני לא מדבר על הכדורגל שהתפוצץ, זה לא בעיה לו, לדעתי זה לא בעייתי.
מה קורה? פעם?
מתי קורה שהכדורגל מתפוצץ?
פעם ב.
נכון?
זה לא הגיוני, זה לא סביר שזה יקרה באמצע המשחק, זה לא סטנדרט שבאמצע המשחק מתפוצץ כדור, נכון? כן. אז לא שייך.
טוב, דבר אחד יכול להיות, תלוי איפה הוא משחק, הוא משחק במקום מרוצף, בסדר.
הוא משחק בעפר, אז יש בעיה של השבוע אגומות.
איך מסדרים את הכדור לפנדלים?
מחליקים את העפר ושמים, נכון?
לכן אני אומר,
תראו,
אני לא רואה פה את היסעו דאורייתא,
לא ראיתי.
בסביבה שאני הולך מסביב,
כי לא נראה לי שיש פה היסעו.
אבל הייתי אומר להגיע אחרי 90 דקות בלי הארכה
הביתה
לשבת לסעודת שבת,
סעודה שלישית,
הייתי אומר פסנישט בעברית קלה. אתה יודע מה?
זה לא זה.
זה היה מקלחת, בסדר, הבנתי.
זה לא שבת.
זה לא שבת.
בשכונת אבוחרי, החבר'ה, בשבת בצהריים, הם משחקים סטנגה.
רחוב דוד, ליד בבת אמה.
בסדר?
סטנגה. זה מה זה סטנגה?
איפה?
אני לא יודע.
גם ככה הסתכלו על זה בעין.
אבל זה בסופו של בעיה.
זה בסופו של בעיה.
אני מדבר על האווירה.
על האווירה של שבת.
אחרי שפתרנו את כל הבעיות ההלכתיות, נקרא לזה כך.
והבנים עושים מעשים של בנות, כן?
כי התוספות אומר שזה משחק שבונות.
ואיך היו משחקות בכדור?
ולוקחו את חבילה של בדים,
אורזות אותם בתור עיגול ובועטות ברגליים.
ככה התוספות מביא את זה.
מתי חי התוספות?
מתי תקופת בעלי התוספות?
בוודאי,
בוודאי.
רבנו תם, זה נכדים של רשי, אה?
בעלי התוספות זה תקופה של...
אה, אנחנו מדברים על...
מהראשונים, הוא בא בראשונים. 800. ראשונים, ראשונים, בטח שראשונים.
לא, אלף.
אלף.
בסדר, זה ברור.
אז בוא נאמר,
לא אהבנו את זה.
עכשיו, אני לא דיברתי על משחקים מאורגנים,
ששם יש בעיות של חילובי שבת.
לא דיברתי על זה.
דיברתי בקטנה, בחבר'ה.
זה סיפור אחר.
זה נושא אחר בכלל.
זה לא ללמוד מזה על דברים אחרים. אני מדבר על עצם זה שמישהו בועט בכדור בשבת.
אבל אני רואה שיש בעיה,
בסדר?
אבל איפה הראש עומד, זה בדיוק.
עכשיו בואו נגיד ככה.
כניסת שבת, שאתה הולך בבית הכנסת,
איך אתה לבוש?
שבתי.
חגיגי זה חגיגי, זה חג.
שבת זה שבתי.
כשאתה משחק כדורגל,
הבנת אותי?
ירדנו, ירדנו.
ירדנו.
אני אומר, על הראש, תשימו לב, לא פסקתי פה הלכה.
שמתם לב, נכון?
לא דיברתי פה על הלכה, מותר אסור.
על הראש,
אני צריך שבת, מעין עולם הבא.
אתה חושב, ב... ב... ב... ב... טוב, יכול להיות, כדאי שחושבים ככה.
שאחרי שהם יהיו שהידים, אז ייתנו להם לשחק כדורגל למעלה.
בסדר.
תלוי מה.
אמרת רבה, תבואו אלינו הביתה, תסתכל.
משחקי קופסה?
בטח.
בטח.
מה זה קשור? גם ליחול אני אוכל ביום חול.
אז מה זה קשור?
מה זה משחקי קופסא? יש משחק אספן המצוות, תרי״ג מצוות,
יש טריוויה של בית המקדש,
יש הלכות שבת, קלפים רביעיות של הלכות שבת.
בית מלא, קרטונים ככה.
אתה מבין מה הבעיה?
החשיבה היא חשיבה חילונית,
והיא רוצה להכניס אותה אליי, לא אליי, לא אצלי.
אני עובד אחרת.
שמת לב?
לא, בכוונה, אני יכלתי לענות לך, שאין בעיה.
כן, סולמות ונחשים, אני מכיר, אני יודע בדיוק מה אתה מדבר, אין בעיה.
בסדר?
אבל,
סליחה, צריך לחשוב שאני חי באיזה עולם שלא מכיר מה אתה מדבר.
הכל טוב.
לחשוב, בקיצור, להיות אנשים שאוהבי השם,
ואני קרבת אלוקים,
לי טוב.
מכיר את השיר?
מכירים?
לא.
חייבים.
אתה נעשה גם פרסומת.
בסוף השיעור, יוסי, אתה תוציא להם את השיר הזה.
אתה מחובר, נכון?
אבל אני, כאבות אלוקים לי איתו,
מכיר את השיר?
חדש בשיעור עכשיו, שמעתי את זה ברדיו כמה פעמים.
מה, אף אחד?
וואלה, אתה לא עכשווים.
לא?
אחר כך, אחר כך. יאללה, בואו נתקדם.
היה הולך והגיע להמת המים,
סעיף ג',
יכול לדלגו ולקפוץ עליה אפילו היא רחבה שלא יכול להניח רק לו ראשונה קודם שהיא הקור השנייה.
ומוטב שידלג ממה שיקיפנה מפני שהם הרבה בהילוך
ואסור לעבור בה שלא אבוא לידי סחיטה.
אבל אם הוא הולך להגביל פני רבו ד', היה הולך לדבר מצווה
כגון להגביל פני רבו או פני מי שגדול ממנו בחוכמה יכול לעבור בה ובלבד שיעשה שינוי
כגון שלא יוציא אדון מתחת שפת חלוקו, כדי שיזכור ולא יבוא לידי סחיטה.
כי ברגע שהוא יצא מתוך אמת המים, מה הוא יעשה?
ככה.
את הבגדים.
הכל רטור.
בסדר, אז לכן צריך לעשות סימן.
אבל אם הוא יכול לקפוץ, עדיף לי שיקפוץ.
כמה רוחב אמה אתה יכול לקפוץ?
לא, אמת המים.
אמת המים זה תעלת מים.
אני לא יודע כמה.
תגיד כמה אתה יכול. קפוץ.
אתה יודע, הסדר לא ליפול בפנים.
תחשב את זה.
תעלות מים.
לא, כתוב פה תעלת מים, למה מישהו ייכנס לשם,
מה, לא ראית בוואדי קל את אמת מים?
לא ראית בליד כפר, נו, גוש עציון?
אמת המים לירושלים?
בקיצור, יש לך אמות מים, היו מובילים את המים
כדי להשתמש בהם.
אז מה עדיף?
לקפוץ פנימה, אלא ללכת בפנים או לקפוץ מעל, עדיף לדלג.
הרי יש שני בעיותים, מצד אחד להיכנס פנימה חשש סחיטה,
מצד שני לקפוץ, הרי אסור לי לפסוע פסיעה גסה בשבת, הרי זה הנושא פה.
איך אתה קופץ פסיעה גסה, עדיף לי שתפסע פסיעה גסה במשך להיכנס למים.
בסדר? יפה.
כי בשבת אני צריך לנוח,
לא צריך להרבות ומעשים.
אפילו שאין לזה איסור, כן?
עוד פעם, זה הראש.
מה שאני דיברתי, שאני מדבר פה על ראש של דברים.
לא רק על הקיום המעשי של פרטי פרטים.
זה מותר, זה אסור.
קו חשיבה.
שבת, מנוחה, זהו. עזוב הכל, נשכח מהכל.
נס, נס עשה לנו הקדוש ברוך הוא
שיש לנו שבת.
תארו לעצמכם איך היו נראות סעודות שבת אם לא היה שבת.
לא היו סעודות שבת.
בסדר, תארו לעצמכם.
כל אחד עם הסמארטפון שלו,
אין תקשורת, אין בני אדם, הכל מכונות, מחשב, כלום.
תוריד לחץ קצת, תרגיע, תמציאו, תראה תשמע, מה היה לי?
היום שבת.
אתה יודע, אתה יודע.
אתה מבין את הנס הזה?
ככל שאנחנו יותר מתפתחים,
יותר מבינים את הגדלות של השבת.
אנשים היום רצים לפסיכולוגים.
כל הזמן. אין מנוחה דקה.
תרגיע, צא מזה.
מה עם העבודה?
תום ראשון,
הכל יהיה בסדר.
ברור.
מה רצינו?
תודה של שבת, שהיום רלוונטי לפעם, היום בחור היה רלוונטי. אין דבר כזה.
אין דבר כזה. תורה היא אקטואלית ורלוונטית לכל הדורות כולם.
אה, זה לא... אתה מביא לי לשתות?
תודה.
שבוע שעבר,
שבוע שעבר, תשמעו, זה לא יהוא אומן,
העם ארצות.
אתה יודע מה זה עם ארצות?
מה פירוש הביטוי עם ארצות?
מה?
אחד שלא מבין כלום,
בחיים שלו לא פתח ספר.
שבוע שעבר היה יום עיון ביום שלישי, נכון?
תראה מה, היה יום עיון, יום שלישי, יאללה, רשבי קורא לי.
עשתי האוטו, נסעתי לרשבי.
בסדר?
זה השיעור. חזרתי ב-17.
בדרך,
בדרך אני שומע רדיו.
אני משתדל לשמוע בלי פרסומת, כן?
רדיו כל חי מיוזיק,
זה הכי טוב.
אבל לא תמיד המוזיקה מתאימה לי.
שמעתי רדיו,
פלוגה של מתנדבים תובלתיות.
כל מי שיש לו רישיון מעל 15 טון מוזמן להתנדב ליחידה הזאת.
בסדר.
בחור נכנס לצאלים
והוא רואה שם שלט בחדר אוכל.
אסור לדבר בפלאפונים בשבת.
מסכן חייל שרוצה לדבר עם אמא שלו,
אסור לכפייה דתית.
וכמובן, מי מתערב בכל העניינים?
יפה, את צרודה.
כרמלה מנשה.
והגישו שאילתה ועניינים ומפקד הבסיס אמר שהוא לא ידע שזה קיים ואמרו להם מצה״ל,
אין בשום פקודה איסור שכתוב בפקודה שאסור להשתמש בפלאפונים בשבת.
חמורים, אתונות סחורות.
אתם מבינים מה אני אומר?
בטח שאין פקודה, זה כמו שאתה אומר, לא רלוונטי.
יש פקודה שאומרת
שבחדר האוכל אין חילול שבת.
אבל בפקודה לא כתוב שאסור לדבר בסמארטפון, כי מתי נכתבה הפקודה?
הרב גורן כתב אותה, 50 שנה,
60 שנה.
לא כתוב.
הוציאו את השלטים.
הדתה.
אתם לא מבינים כמה אתם טיפשים?
לא מבינים כלום בחיים שלכם?
תשבו, תלמדו.
לא אמרתי, תקיימו. אמן, שיקיימו.
תגידו.
בסדר? אבל לפחות שתלמד על מה מדובר, אתה אפילו לא יודע על מה אתה מדבר.
הוא מדבר על בעיות ברכיים אצל קרדיולוג.
מה אתה רוצה בקרדיולוג הבעיות ברכיים?
אתה לא מבין כלום בחיים שלך.
כן, ראש סיכה אפילו לא נצנץ.
זה לא יאומן.
הדבר הזה לא יאומן.
בסדר? ואחר כך, הוא רוצה לדבר בפלאפון? לא, לא, אני לא בעד.
צא בחדר האוכל,
לך לחדר שלך, לך לא יודע לאן, תצא מחדש האוכל, תדבר.
מה הבעיה? מסכן החייל, אתה יודע, עוד מציבים את זה כזה מוסרי פינוקי, כן?
מסכן החייל שרוצה לדבר עם אמא שלו,
בטח הוא מדבר עם אמא שלו, רק אם החברה שלו מדבר עם אמא שלו.
בסדר?
כבר לא מכיר את אמא שלו.
ברור, הנושא ברור.
כשלא יודעים,
אין דבר כזה.
אז נכון שלא כתוב בפקודה שאסור לדבר בסמארטפון,
אבל מה כתוב בפקודה?
שלום לחלילים שבת בחדר אוכל, זה מקום שכולם נמצאים, תכבד את כולם.
טיפה כבוד אישי ליד החברים שלך.
בן אדם חברות טיפה, הכל מקלקלים.
הם עושים כל חלקי טובה.
זה דבר שלא יאומן.
והכל מתוך טיפשות.
עכשיו, הם לא אנשים רעים, הם אנשים טיפשים.
עובדה היא עוזרת להרבה אנשים.
אבל כשיש טיפשות,
בסדר? איך אמר, אני אצטט את אחד הגדולים
שבדור האחרון,
אם הטיפשות הייתה מחלה כואבת,
אתה כל החיים היית בגבס.
מי אמר את זה?
הגששים.
בסדר?
מותר לי לצטט, נכון?
טיפשות שם כדוגמתה.
אז לכן, ינון, שים לב תשובה.
בדברי התורה, בדברי החכמים, כתובים עקרונות.
נכון שהם מיושמים אל המציאות שהייתה אז.
תקח את העקרונות הקבועים ותיישם אותם למציאות המשתנה. מי יכול לעשות את זה?
מי שיש לו את ההיקף של תורה בעברית,
תלמיד חכם גדול.
תלמיד חכם גדול יכול לשייך דבר לדבר, וכן, זה כמו זה, זה כמו.
העקרונות קיימים, התורה לא תשתנה ולא תוחלף לעולם.
אין דבר כזה.
תורה משמיים בידי הקדוש ברוך הוא צופה כל הדורות מראש.
מה אתה חושב? הקדוש ברוך הוא לא ידע שאנשים יחזיקו מכשירים בכיס?
כשהוא ברא את העולם?
מה אתה אומר, ידע או לא ידע? זה לא שידע.
אתה לא ידעת מה אתה הולך להחזיק עוד שבועיים.
הוא יודע?
אז מה, הוא כתב תורה ש... אין שאלה.
אין שאלה בכלל.
תשים לב לדברים האלה. אתה שומע את הדברים, ואתה אומר, תשמעו, אנחנו... לא נעים להגיד, אבל
הטיפשות היא מחלה כואבת.
ואתה רואה,
אתה רואה את זה.
ראש הישיבה, הרב שפירא,
זכר צדיק לברכה, היה אומר,
יש מחלה אחת, וזו מחלה,
שאין לה לא טיפול
ולא ניתוח ולא שום דבר.
קוראים למחלה הזאת
עם ארצות.
לא יעזור לך כדורים ולא יעזור לך ניתוחים ולא יעזור לך רופאים, שום דבר.
מה הדרך היחידה
להיפטר מעם ארצות?
שבת על הכיסא.
שב על הכיסא ותלמד.
תראו מה אנחנו עושים עכשיו,
משתדלים להיפטר מהמחלה שנקראת
עם ארצות.
זה בבואו, אתה יודע, זה עם ארצות.
כן.
תהיה פעם ככה לנסות,
שקדוש ברוך הוא יהיה בעזרנו, שנוכל כמה שיותר להגדיל ולגדול בעזרת השם.
טוב, אז איפה היינו?
נגמור את הסעיף. היה הולך דבר מצווה כגון מפני רבו, מפני מי שגדול ממנו וחוכמה,
יכול לעבור, בלבד שיעשה שינוי, כגון שלא יוצא אדום מתחת שפת חלוקו, כדי שיזכור ולא יבוא על ידי סחיטה.
ואסור לעבור בסנדלו.
לא נכנסים לאמת מים, לנחל עם קרוקס.
למה?
שאינו יכול לרדכור את כל כושרו יפה, חשבין השם הנפיל,
ואל תלעתויה.
בסדר? יברח לו הסנדל,
יבוא להרים אותו. ואנחנו מדברים פה בדרך, בדרך אין עירוב.
אם אין עירוב הוא לא יכול לטלטל,
אז ייקח אותו ארבע אמות, וזה אסור.
אבל נעליים, מה שנקרא, נעליים סגורות כמו שצריך,
סנדלים מהודקים כמו שיש לנו היום,
כמו שצריך, אז אפשר להיכנס יחד איתם.
בתנאי
שהם בפנים. בסדר?
אז זהו.
טוב, בעזרת השם,
בואו נראה גם סעיף ה' ההולך לדבר מצווה מותר לעבור במים,
אף בחזרה,
כדי שלא תהיה מכשלו לעתיד לבוא, וזה כבר נושא שאנחנו תמיד, שמי שהולך לדבר מצווה בשבת,
אפילו שיש משהו שאסור,
אז גם בחזרה מותר. למה?
זה שלא יגיד,
אה, אסור לי בחזרה לחזור, אז גם אני פעם הבאה לא אלך.
לכן כל מי, בדיוק, כל מי שהולך לדבר מצווה בשבת,
כל המצילים מותרים גם בחזרה.
אבל מצילים שהם מתנדבים.
חייל שקראו לו מהבית,
לבסיס,
יישאר שם, למה?
יכול להגיד שבת הבאה, אני לא בא, אתה לא בכלא, מה זה?
אין דבר כזה.
ההבדל ברור, ברור ההבדל בין יחידת מתנדבים,
חילוץ,
בסדר?
כיתת כוננות,
מדע, לא משנה מה, יחידת מתנדבים לבין מישהו עובד קבוע?
לא.
אם תגיד, הרי מתי מותר לו ללכת בתוך חמת המים? רק אם זה לדבר מצווה, סתם ככה אסור.
אז כשהוא הולך לדבר מצווה, מתירים לו ללכת.
אחרת היה אסור לו ללכת בתוך חמת המים.
כן. אבל בהליכה עצמה אלה, לא כמו עכשיו.
אבל עכשיו אני מדבר שהוא הולך בתוך רמת המים,
שאמרנו שאסור ללכת אלא אם כן זה דבר מצווה.
הבא חזרה מה?
גם מותר,
כי פעם הבאה הוא לא יעשה את המצווה, כי ידע, אסור לי לחזור,
אני נשאר בבית.
אז הוא יבטל מצווה.
יפה, לכן כל המצילים,
משנה אומרת, כל המצילים
חוזרים למקומו.
למי?
לא, מה פתאום?
לא יודע.
רגע, לקחת מישהו ל... בוודאי שלא.
אבל אם יש אנשים שהם הולכים להציל,
הולכים להציל אנשים,
כמו שהם הלכו, הם חוזרים.
נהג אמרו לה, אז בטח שיכול, כי יצטרכו אותו.
יש שאלה.
אם אין לו איפה להיות, אז כן, הוא יכול לחזור.
כן.
לא, היא לא רשות הרבים אף פעם.
לא, לא, היא לא רשות הרבים אף פעם. לא, לא, לא.
היא לא, אף פעם, לא יכול להיות, רק רשות כרמלית.
ים אפילו לא רשות הרבים.
ים הוא כרמלית.
הוא בכלל לא קשור לרשות הרבים.
יש כללים, מה זה רשות הרבים?
בסדר, אז אנחנו סיימנו סעיף A. בעזרת השם, שבוע הבא נמשיך שא',
סעיף ו'.
דקה, אנחנו אוכלנו היום.
