הלכנו בסימן שא', סעיף ו'. התחלנו בשבוע שעבר,
חמישה סעיפים ראשונים.
יש לנו בסימן הזה,
אל נער יפה נעלה,
51 סעיפים.
הלכנו בסעיף ו', בעזרת השם, לא להתייעש, אנחנו רק מתחילים, בסדר? כל החיים שלנו זה התחלות,
סיומות זה לא בריא לנו.
טוב, עובר בשולחן ערוך בסעיף ו',
כן? מה האדם יכול לצאת? סעיף ו',
יש עמוד 154,
ההולך לשמור פירות אב מותר לו לעבור במים בהליכה ולא בחזרה.
למה? כי בסעיף הקודם אמרנו שמי שהולך לדבר מצווה,
מותר לו לעבור במים בין בהלוך בין בחזור.
אבל מי שהולך לשמור פירות אב ואומר הוא מדבר על דיני הממונות שלו,
אז ללכת לשמור אדם בהול על ממונו אפשר, אבל לחזור אתה יכול מה שנקרא לשבט.
מה זה?
לא, לא, קשור לתחומין, לא דיברנו על תחומין,
לא דיברנו על שום דבר כזה, במקום שהוא הולך מחוץ לעיר,
זה המקום שהוא יכול, זאת אומרת, אם הוא יכול לחזור או לא.
בסדר? טוב.
אבל אתה יודע מה עולה? אפילו בתוך העיר.
הוא רוצה לעבור בנהר, אין גשר.
רמת המים.
אז אנחנו מדברים, זה בגלל המעבר במים, זה לא בגלל הדרך של תחומין.
טוב,
כן. סעיף ז',
כל היוצא בדבר שאינו תכשיט ואינו דרך מלבוש,
שים לב להגבלות,
תכשיט מותר, מלבוש מותר,
אבל הוא יוצא בדבר שאינו תכשיט
ואינו דרך מלבוש,
והוציאו כדרך שהרגילים להוציא אותו דבר, חייב.
וכל תכשיט שהוא רפוי,
שאפשר לו בקל לליפול,
אסור לצאת בו.
ואם יצא, פטור, למה לא עשה כלום?
אבל למה אנחנו רואים שאסור לצאת בו? שמה?
שכי הוא יפול, הוא ירים אותו ויבוא לטלטל ברשות הרבים.
ואישה לא תצא בתכשיטים שדרכה לשולפם ולהרעותם.
יש דברים שאישה אמרת לחברה שלה, תראי לי, תראי לי מה יש לך,
אז היא מוציאה ומראה לה. ויש דברים, למשל טבעת יהלום.
טבעת יהלום היא תוציא ותראה לה,
תעשה לה ככה.
תעשה כך,
לא תוציא.
אבל עגיל,
לא יודע, אני לא מבין בזה, אבל נגיד,
עגיל, היא תוציא לה את העגיל ותראה לה,
כי אז היא תראה את זה מתחת ה...
עד שתחזיר לך. לעד שתחזיר את ה...
רואים שאין לך ילדות בבית. זה סרסרת. בסדר,
ברור העניין. לא יודע, מה שהיא רגילה להוציא להראות, אסור להוציא משבת.
השאלה היא מה הרגילות.
אני לא צריך עכשיו את כל הדוגמאות, אלא העיקרון.
העיקרון הוא מה שדרכה לשולפו ולתת,
לראות אסור.
ומה שאין דרכו, מותר, דבר שהוא רפואי, אסור. למה?
שמא יבוא לטלטל, ליפול ויטלטל עליו.
כן,
אומר הרמב״ם, ואין לקמא ש״ג, סעיף, יח״,
אם אסור אפילו בחצר או בבית.
אילקח,
מכיוון
אנחנו חוזרים לתחילת הסעיף,
הכל לא יוצא בדבר שאינו תכשיט ואינו דרך מלבוש. אילקח,
לא יוצא איש,
לא בסייף
ולא בקשת
ולא בתריס.
כוונה מגן.
ולא באלה ולא ברומח ולא בכלים שאינם תכשיט.
כי יש שאלה בדברי המשנה, האם כלי נשק
זה תכשיט לגבר או שזה לא תכשיט לגבר?
יפה, מה עוד פוסק השולחן ערוך?
שזה לא תכשיט.
מה?
כמה יוצאים מהם קשת בכל הזמן.
או, אז איך היום יוצאים בכלי נשק?
בכוח נפש.
השאלה הגדולה היא, האם, האם,
כבוד, מה זה, אתה תסתכל.
ראית בן אדם מכובד, תקשיב לי,
תקשיב לתשובה, אז תקבל יותר מהר מאשר אנחנו מבזבזים את הזמן.
שים לב,
ראית פעם מישהו מכובד יוצא בלי שבריה בחגורה?
מישהו מכבד את עצמו?
זה כזה ככה, קצר.
ראית פעם מישהו מכובד שיוצא בלי שבריה?
איך יכול להיות דבר כזה?
הוא לא רציני, שם יזדמן לא מישהו, הוא יחתוך אותו.
אה, זה לא אנחנו.
זה בשבילם תכשיט.
יש תכשיטים, יש כאלה בשבילם תכשיט.
זה הכבוד, בסדר?
אנחנו מתייחסים לזה אחרת.
איך אתה מתייחס אל כלי נשק?
כבוד, יש לי כל תשע, יש לי
שבע שישים וחמש, חמש... היום זה אמריקאי, כן?
ברור, יפה.
אז לא.
אז אצלנו, אצלנו, אנחנו מדברים על מה עם אצלנו, אצלנו זה עם ישראל
תורת ישראל
ובסופו של דבר במסקנה פה אתה רואה שזה לא תכשיט
זה צורך
ולכן צורך, ולכן צורך,
צורך הוא במקום הנצרך
ואם זה לא מקום הנצרך אז לא
אלא שפעם הייתה שאלה
זה תשכ משהו, כן סוף היהודים בתחילת הכאפים
שאלו את הרב גורן,
זכר צדיק וקדוש לברכה,
קיבוץ לביא.
קיבוץ לביא היו באים הערבים
הטובים מהגליל
וגונבים להם בקר.
בסדר?
ערבים ישראלים.
גונבים להם בקר.
ואז שאלו את הרב גורן,
כן, זה באים רק בשביל לגנוב בקר בשביל בשר,
זה דיני ממונות,
האם מותר להם לצאת בכלי רכב או רק בסוסים?
מה ההבדל בין כלי רכב לבין סוסים?
כלי רכב זה דאורייתא, בעירה,
וסוסים זה דרבנן.
אז איך על לצאת?
יכול להיות בינינו שהסוסים יותר יעיל במקומות האלה, כי זה בשטח,
אבל לא משנה.
למה נפקא מינה?
יש
משנה לגבי
האם מותר לצאת בשבת בכלי זין.
אז כתוב שאם באו להסכת אבן וקש,
בעברית כלה, לגנוב ממונות,
אז לא יוצאים.
אבל אם זה בספר,
אם זה בספר מותר לצאת בכל כלי.
הכל מותר.
למה?
כי ברגע שיבואו לגנוב ממונות בספר,
תהיה הארץ נוחה להיכבש.
פעם אחת עבר מישהו בלי נשק את הגדר מעזה,
פעם באו יהיה עם מטען.
אף אחד לא עובר.
כל מי שמתקרב, אוי אוי ירא,
אוי אוי אוי ירא, אוי אוי אוי יסתכל.
האורחוף יתרחפן.
בסדר?
ברור?
זה מה שאתה... ספר.
מה זה ספר?
קרוב לגבול.
אם יבואו לגנוב ממון, גם יבואו לגנוב אנשים.
יבואו לכבוש,
תהיה ארץ נוחה להיכבש.
לכן בספר מותר.
ואז ששאלו את הרב גורן, קיבוץ לביא, אתם יודעים איפה זה קיבוץ לביא?
צומת גולני,
בסדר? ממזרח
עוד יורדים לכיוון טבריה,
ממערב, איזה עיר גדולה יש,
נצרת, חיפה, אני לא יודע מה,
מערב צפון זה צפת, בסדר? זה ברור?
בתוך הארץ.
פסק הרב גורן בזמנו,
ואז לא הבינו אותו, היום כבר מבינים יותר טוב,
כל הארץ היא ספר.
מה נפקא מינא לענייננו עכשיו?
אם כל הארץ היא ספר,
ויש תקופות, אתם יודעים, עליות ירידות
בדבר הזה. והייתה תקופה שאמרו, בתי כנסת, שיהיה מישהו עם נשק.
ברור, איפה?
כל מקום בארץ.
תל אביב, חיפה, ירושלים, בסדר? זאת אומרת, זה היה צורך.
כשזה צורך זה סיפור אחר.
סיפור אחר.
פה לא מדובר, כשמישהו צריך חשש או ספק,
אם יהיה פיקוח נפש.
זה שלא שאלה בכלל.
פה מדובר, הוא יוצא עם השבריאה,
יוצא עם החרב כי הוא גבר.
אצלנו אין גבר שיוצא עם...
זה לא נחשב תכשיט,
אצל אנשים אחרים זה נחשב תכשיט.
על אף שזו מחלוקת.
בסדר? בדבר אחר מופיע שנשק לגבר זה תכשיט.
זה מבחן גבריות.
בסדר?
על השולחן ערוך ככה הוא פוסק. בואו נסיים.
כן,
ולא בעלה ולא בארוחה ולא בקשר לתכשיט,
יצא אחרי אבחתת, ולא באר שילון ולא בקסדה ולא במגפיים.
ואם יצא פטור, שם דרך מלבוש, ולא יצא בתפילין
שצריך להסירם כשייכנס לבית הכיסא.
רגע, רגע, מה זה? בשבת מניחים תפילין?
מה?
בתפילין זה הכל הזמן.
שבת!
מניחים תפילין בשבת?
לא, לא יצא בתפילין. למה צריך להסירם כשהיכנס לבית הכיסא? מה זה להסירם?
או מליח אותם.
יש לנו עוד משנה ברורה שמדבר על העניין הזה,
שמי שיוצא לדרך, הם יכולים לקחת איתו תפילין.
למה אפשר לקחת תפילין?
סגולה לשמירה.
עכשיו הוא רואה,
ליטבק.
כי זה סגולה לשמירה.
כי בשבת במתו הם לוקחים תפילין.
תפילין לא מלכים בשבת, זה ווקציה.
כן, כן. בסדר?
אבל כי הייתי צריכים להוציא אותם, אז זה יבוא לטלטל.
ולא יצא קטן במנהל גדול, דיל מנאפל ואת אלה עתוי.
אבל יוצאו בחלוק גדול.
למה? כי הוא לא יוריד את הבגדים.
אפילו שגדול עליו הבגד.
ולא יצא במנהל אחד אם אין לו מכה ברגלו. דוילמה מחייכה עליו, אל תלעטוי. הם צוחקים לו, מה זה שיש לך נעל אחת?
אז יוריד גם את השנייה וילך בלי כלום.
אבל אם יש לו מכה ברגלו, יוצא באותו שאין בו מכה.
אתה יודע, אדם שיש לו גבס, אז יוצא עם נעל אחד.
למה יש לך נעל אחת? נו, אתה לא רואה שיש גבס?
יש תחבושת, אי אפשר ללכת? טוב.
לא יצא ביום אחד את התחובה לו בבגדור, בין נקובה בין שאינה נקובה, ואם יצא בנקובה
שהיא ראויה לשימוש חייו, שאינה נקובה פתור, כי עדיין היא לא כלי.
ויש אומרים בהפך.
לא יצא בטבעת שאינה עליה חותם,
ואם יצא חייו.
למה? כי טבעת שיש עליה חותם זה תכשיט של בן אדם,
אבל טבעת שאינה עליה חותם.
ואיזה גבר הולך עם טבעת שאינה עליה חותם?
חותמת. חותמת, כן.
אמרתי פעם שיש אצל אמא טבעת של הסבא.
הסבא שלי היה מנהל תלמוד תורה בשכונת הבוכרים.
היה לו טבעת,
כזה מרובע הזהב,
כתוב על זה מ״מ,
בסדר?
קראו לו הרב מאיר אנטבי.
אז זה טבעת.
מרובעת ככה.
בסדר? חותמים.
אין בעיה, חותם עם טבעת.
יפה, כן.
אין היום, לא, כי אין היום,
אין היום, אין היום גברים שהולכים עם טבעת.
זה לא דבר,
תקשיב לי, זה לא דבר שהוא מצוי בקרבנו.
גברים עם טבעת? מה לגברים ולטבעת?
מה, יש כאלה ששמים גורמדים, רכבים,
חצי קילו,
שרשרת,
שהיא ניבטת מבין ה...
טלטלים, בסדר? יש כל מיני כאלה, אבל לא שייך לענות, לא מתאים, בסדר?
אומר יש חנוך לא יצא בטבעת שונה לאחותם, אם יצא חייו.
אם יש עליה אחותם, לרש״י פטור, לרבנו אותם, לרמב״ם מותר,
שאינו תכשיט אלא לאיש.
אבל דבר שהוא תכשיט לאיש ולאישה, אסור גם לאיש.
עכשיו חזרת איתנו לחטא, כן? מה?
לא, כי זה לא מצוי, אני הרצתי.
יש טבעת,
יש חתיכת ברזל שהיא גולם לפני שעושים אותה מחט.
אז היא עדיין לא נחשבת כלי.
ויש מחט שיש לה חור, עשו את הקוף.
זה כבר כלי.
זהו, שאלה, מה יביא לקחת, מה לא יביא לקחת?
אז יש מי שמחמיר בזה, יש מי שמחמיר בזה.
למה אני מתייחס יותר בכובד ראש?
מה יקרה אם הוא ייפול או שנחשב כלי ואני מוציא אותו דרך מלבוש, לא דרך מלבוש?
אם אני אבוא להרים את זה, אם זה יפול לי.
מקום שאין עירוב, טלטול. זה לא דרך מלבוש.
כי זה...
תראו, אני בכוונה לא ארחתי בזה. אנחנו טוחנים מים, מה שנקרא.
פעם לא היה יוצא חייט בלי מחטים בבגד,
ולא היה יוצא אנגר בלי עיפרון באוזן.
אתה מכיר את זה?
היום הוא לא יוצא בלי סמארטפון.
כי הוא צריך לבוא להראות להם מה הוא עושה.
הוא מסמן, איך הוא מסמן? הוא מצלם,
ועושה איזה סרטוט.
עזוב, לא סתם אני מעביר, בסדר?
לא שייך, הדברים האלה. טוב, כן, טבעת שקבוע באבן,
וכן אם כתובים באותיות, אין עליה חותם נקרה שלא נקרא חותם עליהם, כן חוקקים באותיות או צורות.
דבר העשוי לתכשיט ולהשתמש בו, כגון מפתחות נאות של כסף כמין תכשיט, אסור.
שהרואה אומר שצריך תשמיש מוציא.
יש מתירים מימוש של כסף.
מה העניין שם?
הוציאו כזה מין מפתח לדלת.
מה עושים היום בחוץ לארץ?
עושים חגורה עם מפתח, או עושים איזה אבזם תפוס
עם מפתח,
שאז אפשר לטלטל את המפתח, כי הוא יוצא מהבית, הוא יאשר את הדלת לא נעולה.
אין עירוב בחוץ לארץ.
בקיצור, זו המחלוקת פה, איך אפשר להוציא במפתח שזה יהיה תשמיש. מה?
עדיף לא להיות שם.
ויש בתירים של כסף.
מקום מקום אסור לצאת בתיק של בתי עיניים שקוראים ברילן.
יודעים מה זה ברילן?
משקפיים.
אף על פי שהתיקוי של כסף לבתי עיניים בעצמם הם עשויים.
איך היה פעם?
היה כזה שרשרת כזה והקפיצה זה,
בתי עיניים, בסדר.
קיצור היום יוצאים בבתי עיניים, למה?
אבל אבל אבל אם מישהו בא ויוצאים בבתי עיניים ריבנד,
יבואו החבר'ה, תראה, תראה את המשקפיים,
איזה משקפי שמש הוא קנה משהו משהו, תשמע,
תראה, תראה, תראה את הסטייל, זה אסור.
זה בדיוק מה שאומר לנו שולחן ערוך.
אם הוא עשוי לבוא ולהציג מה גם שמשקפי שמש,
יכול להיות שלפעמים
הוא לוקח אותם בשביל הסטייל,
בשביל הדיסטנס,
שהם יהיו פה.
הוא לא צריך אותם באמת.
הוא רק שם אותם כדי שהחבר'ה
יראו שיש לו משקפי שמש, הוא גם יכול להוריד אותם.
בסדר, זה ברור?
משקפי שמש במקום שאין עירוב,
זו שאלה.
האם מותר או אסור?
אז אם אצל מישהו זה רפואי,
הוא הולך עם עדשות, הוא עשה ניתוח לייזר,
בסדר?
הוא לא יכול להיחשף לשמש,
גם בסנוור וגם יכול להזיק.
אז זה רפואי אצלו, אז אין בעיה.
אבל אם הוא שם את זה בשביל הסטייל,
חבר'ה, מה, אני אלך, כל החבר'ה הולכים ברחוב,
אני אלך בלי משקפי שמש?
בעייתי.
זה בעיה.
בסדר?
אותו דבר שהעון.
שעון, מותר לצאת במקום שאין עירוב או לא?
על מה זה תלוי?
א', מוריד או לא מוריד, ב',
אם זה עכשיו תכשיט.
זה עכשיו תכשיט?
ואם זה השחורים האלה,
המרובעים של קאסיו,
אז יעשו.
הבנתי.
ככה הוא אומר,
אה, פשוטים איזה תכשיט.
אה, זה כבר לא תכשיט. אתה שם לב שאתה שינית את דעתך רגע.
זה אמרת שזה תכשיט.
אבל הקאסיו, השחור הפלסטיק.
לא, ג'יי שוק, זה ג'יי שוק?
זה תכשיט,
תלוי אצל מי,
מה זה סטייל, מה זה?
זה עולה, מה?
יפה, אם זה לא עובר, זה תכשיט?
אתה לא צריך אותו בשביל, תכשיט?
הרי אם אני אחד שלא הולך לתכשיטים,
אז לא עובד, אתה לא יכול להשתמש בו, בסדר? זה שים לב,
תלוי איזה סוג שעון, תלוי מה הוא.
אז לכן, למעשה, שנייה, שנייה, שנייה, למעשה,
למעשה,
משקפי שמש, שעון, תלוי.
יש שאפשר, יש שאי אפשר.
כן. אי אפשר להגיד שזה חלק מהניקוי של זה.
או, לכן אמרתי,
לכן אמרתי, לכן אמרתי,
תלוי במקרה, תלוי בשעון.
אני לא אומר עכשיו הכל כן והכל לא.
למשל, אם שעון כזה, בן אדם שהולך עם שעון כזה ועמד השעון, נעצר,
נגמרה הבטרייה,
הוא ימשיך ללכת איתו או שהוא יוריד אותו?
תלוי אישית על עצמי. ברגע שאני אראה שהשעון לא עובד,
אני צריך עוד משקל על הידיים,
בסדר?
אז זה בעייתי יותר.
אבל אני אומר, לא, הוא לוקח את זה בתור תחשיק.
לא אכפת לי, עובד לא עובד, תמיד זה יהיה לו על היד.
זה כמו זה שנוסע באוטו עם חלונות סגורים.
הוא לא חם, למה אתה עושה חלונות סגורים?
מה, אתה רוצה שגם ידעו שאין לי מזגן?
בסדר? יש כאלה, נכון?
סגיר חלונות.
שלא ידעו שאין לו מזגן, מה זה יורד סטייל?
איך הם בלי מזגן?
בסדר, יאללה, קדימה.
אף על פי שתיק שלי כסף, דאבתי העיניים בעצמם הם מסוים.
כן, זה מסוים. ואם המפתח של נחושת הוא ברזל, אפילו מחובר וקבוע בחגורה, אסור.
ושכתבו שנוהגים בזה להתיר, וזה בדיוק ההיתר של היהודים היום בחוץ לארץ. ההיתר הזה של הרמה.
גם הרמה אומרת שאסור,
זה לא מה שכתבו שנוהגים לעכל.
למה? כי אחרת איך ינהלו את הבית.
אי אפשר להשאיר בית לא נעול, זה לא מה שהיה פעם.
כן, בסדר?
מה זה היה פעם?
אין דבר כזה מקום שאפשר להשאיר פתוח.
מספרים על הרב קוק,
שבאו אליו בוקר אחד אנשים נרעשים
ונרגשים
ממש בבכי
שבתל אביב,
בעיר העברית
היהודית הראשונה,
שאין בה לא בתי תפלות של גויים משום סוג שהוא,
חבר'ה ברון מבלז הלך לגור שם,
פרצו לבית.
עד אז השאירו את הבתים פתוחים,
ולא מנעולים, לא כלום. אני עוד זוכר אצלנו בבית, אצלנו לא היה מנועל בלילה את הבית.
בסדר, ופרצו לבית ולקחו.
גנבו מבית.
העיר העברית הראשונה,
יהודים בארץ ישראל,
בוכים.
נאמר זה הרב קוק וברך שהחיינו.
מה זה?
אם יש גנבים, העיר הזאת תישאר.
זה יישוב מן המניין.
זה ברור?
בכל מקום יש הכל.
יש כאלה, יש אחרים.
טוב, בוא נעשה לגנב. כמובן, יש דין, יש חוק.
מה עושים אם תופסים גנב?
אבל,
יש גנב.
אפילו מי אומר
שיש גנבים?
תורה.
בסדר.
אם יימצא יוצא הגניבה,
אם במחתרת יימצא הגנב, אם יוצאת יימצא ברדו,
שניים חיים משלם וכולי, יש דין.
והשיב את הגזלה של גזלן, יש דין.
מה, יש גזלנים בעם ישראל?
נו, מה חשבת שאין?
בסדר.
אתם חיים באיזו אוטופיה, באיזשהו מקום, לא מהעולם הזה?
לא.
חיים בעולם הזה, ובעולם הזה יש הכול.
הכול, בכול וכול.
אלא מה קשור אלינו העניין?
איך הם מתייחסים?
כולם גונבים אבל.
הרב,
במקצוע שלי,
אם לא עובדים בשחור, לא מרוויחים. כולם עובדים בשחור.
הרב, במקצוע שלי,
מתברר שבכל המקצועות.
הבנו?
אז מה?
אז זה מתיר?
מה זה פה בחוץ לארץ?
אחרי הרב בן טובי אומר שיעקב אבינו עבד בלבן
שבע שנים.
אחר כך, שחור. אבל זה לא קשור,
ברור העניין. אין דבר כזה.
זה שיש שם נגישים שלא נוהגים כשורה,
או שנוהגים שלא כשורה, יותר נכון,
נוהגים שלא כשורה, ברגע זה אתה צריך לראות איך להתנהג איתם.
להבין שזו התנהגות לא נורמטיבית.
וזה שיש הרבה אנשים שגונבים ושודדים ועושים, לא יודע מה, כל מיני דברים שאינם
כיאה וכיאות,
ולא מתיר.
את הדבר.
גם אם יש להם תקשורת בידיים.
האמת היא אחת.
הקדוש ברוך הוא, תורת אמת, נתן לנו.
דברי אלוקים, חיים.
דבר אלוקינו יקום לעולם.
יכול להיות יום ככה, יום ככה, פעם ככה, פעם אחרת.
דבר אלוקינו יקום לעולם.
כל מבטחנו בקדוש ברוך.
הנושא הזה ברור.
צריך לעמוד על שתי רגליים, יציב.
יכול להיות נדנד וכל מיני מאורעות הזמנים.
טוב,
סעיף יב,
לא יצא החייט במחט התחובה לו בבגדו ולא נגר בקסם שבאוזנו, אתה רואה? הקדמנו את המאוחר.
ולא סורק במשיחה שבצווארו, ואם יצא פטור. למה? כי זה מחובר לבגד, הוא לא נותן את זה. את העפרון שלו שהוא מסמן על העץ את המקום לחתוך,
הוא לא ייתן לאנשים אחרים.
אז זה נמצא פטור.
טוב, חלק מהלבו שלו. יג,
לא יצא הזהב,
וכי שעושה להצילו מזיבתו של איתה נחבה.
ולכן אישה שקושרת בגד לפניה שלא תתלחם לבדם נידתה, אסורה לצאת בו.
אם לא,
יהיה סינארה עשוי כי אין מלבוש. אבל אם קושרתו כדי שלא יחאב לאדם ולא תצטער, מותר לצאת בו.
במילים אחרות, כל דבר שהוא דרך מלבוש,
וכל דבר שהוא בא להגן,
אז מותר.
סעיף יד.
כן.
שזה איסור דה רבנן.
כן. בגלל זה... פטור, אבל אסור.
כי בדין תורה כתוב חייב.
אסור לכתחילה דה רבנן. אם הוא כותב דין תורה זה חייב.
כשהוא אומר חייב
זה דין תורה, כשהוא אומר אסור זה דין ורבנן.
הרי כל היוצאים פה, תשים לב, אנחנו מדברים פה על מקום שאין בו עירוב.
מקום שאין בו עירוב, מה זה?
רשות?
איזה רשות רבים? כרמלית.
בסדר?
אולי גם רשות רבים דאורייתא, אבל בינתיים הוא לא מדבר על זה.
זה רבנן, כן.
אם זה היה דורייתא, היה כותב חייו.
כן.
אתה שמת לב שאני עניתי על השאלה הזאת?
כל דבר שהוא דרך מלבוש ובא להגן, מותר.
וכיוון שהוא דרך מלבוש,
זה דרך מלבוש.
אני לא אפרט עכשיו את כל האפשרויות למה זה נחשב דרך מלבוש.
בסדר?
אבל זה דרך מלבוש.
טוב,
בהזדמנות.
דבר שהוא דרך מלבוש, אפילו אם אינו שואל משום עצוי לטינוף, מותר לצאת בו בשבת.
דרך מלבוש,
וזה בא רק כדי להציל אותו מטינוף, מלכלוך,
זה עונה גם לשאלה שלך, מותר לצאת בשבת.
ולכן מותר לבוש בגד מפני גשמים או כובע על ראשו, אבל אסור לאישה לתת בגד על צעיפה מפני גשמים, ואין זה דרך מלבוש.
סתם היא שמה איזה בגד כזה ככה
מעל הכל.
אין הכיתה יוצא בקו שלו, דהיינו שעושים כמין דפוס של רגל וחוקק בו מעט לשום ראשו,
ראש שוקו בתוכו, ואינו עושה את זה להלך בו.
עכשיו, על כל פנים צריכים למקלו, אלא כוונתו כדי שלא ייראה חסר רגל אלא נכה רגל.
כיוון שאין צורך ילכו, עשו.
אבל היום, אם יש מישהו שיש לו פרוטזה,
והוא הולך גם עם מקל,
אבל הוא נעזר בשניהם, גם בפרוטזה וגם במקל.
אפשר לצאת בשבת במקום שהם גוערו,
כי בלי זה הוא לא יכול ללכת.
גם כשיש לו מקל, הוא לא יכול ללכת בלי פרוטזו.
חסר לו חלק נכבד מהרגל.
טוב,
טז.
כי תה השון לא יכול ללך כלל
על שוקב ולא יושב על כיסאו.
כשנעקב במקומו נסמך על ידיו ועל שוקב ונדחף לפניו.
ועושה סמוכות של אור או עץ לראשי שוקב ורגליו התלויים.
וכשהוא נשן על ידיו ועוקר עצמו נשון גם על רגליו קצת, אין יוצאים בהם בשבת.
זה תלויים ולא מנחה הארה זימני דמשתלפי אבל בכיסא וספסלים הקטנים שבידיו מותר לצאת.
קטע בשתי רגליו ומעליך השוקב על קורבותיו ועושה סמוכות של אור לשוקב יוצא בהם בשבת.
טוב, בכל מקרה הרעיון הוא כזה שברגע שיש לי משהו שיש חשש או סיכוי שבן אדם יוציא אותם
ברשות הרבים והוא מסתדר בלעדיהם אסור לצאת אבל אם הוא נמצא במצב כזה
שהוא לא מסתדר בלי זה ואין לי סיכוי שהוא יוציא את זה ברשות הרבים מותר לצאת בהם
בשבת כמו נעליים של אדם רגיל.
בסדר? יש איזה כמה ציורים, היו עושים כאלה מין עגלות,
הוא את הידיים, הוא שם כמו נעליים כאלה,
הוא נשכב על עגלה וככה הוא מושך את עצמו ללכת.
תראו כמה הקדוש ברוך הוא
מפתח טכנולוגיה
כדי שאנשים מוגבלים יוכלו בסופו של דבר להתנהג ולהיות בחברה יחד עם כולם.
ברוך השם, הדורות האחרונים, אנחנו רואים את זה.
מכשירי שמיעה,
משקפיים, יש פיתוח גדול.
הקדוש ברוך הוא מנגיש, מנגיש. העולם הולך ומתקדם.
העולם הולך ומתקדם, בסוף יבוא משיח, כן.
פרוטזה אקטיבית או פרוטזה פשוטה?
כן, לא, אין לו את ה...
עכשיו הוא מציא עולם, אבל זה... יפה, יפה. ברוך השם, ברוך השם, מתקדמים, מתקדמים. רואים את זה?
רואים את זה, ברוך השם.
איפה אנחנו?
אומר הרמב״ם, מותר לצאת במנהל של עץ שהרגל נכנס לו, ולק על ימיך שייפול.
וכן בפנטיני שמשתלפת במרום המלע,
כן, ויש מחמירים ואוסרים, ולא ילך אדם יחף בשבת, במקום שאין דרך ללך יחף,
ולא יצא אדם בשבת כמו שהוא יוצא בחול, בלתי דבר אחר שיזכור על ידו שיהיו שבת ולא יעבור לך לילה.
במילים אחרות, בשבת, כללית לא הולכים יחף,
אבל לא תגיד שבגלל שיש לך נעליים גדולות ואסור לצאת, אז תלך יחף בחוץ. אין דבר כזה.
לא הולכים יחפים.
הולכים עם נעליים.
ולצאת בשבת עם ביגוד ובצורה כזאת, שאדם יזכור
שהיום שבת והוא לא ישכח ויתחיל לעשות בדרך דברים אחרים.
חיגר,
שאינו יכול ללך בלא מקל, מותר ללך בו אפילו אינו קשור בו.
אבל אם אפשר לו ללך זולתו, אינו נוט לו אלא להחזיק עצמו, אסור.
זאת אומרת, אדם שחסר לו קצת איזון,
הוא לוקח את המקל רק כדי שתהיה אבטחה, והוא יכול ללכת עם המקל ביד.
הוא לא חייב את המקל, אלא רק כדי שיהיה לו ביטחון עצמי.
סוגים שונים של אנשים,
אז אסור לצאת עם זה בשבת.
אבל אם הוא לוקח את המקל כי בלעדי זה הוא לא יכול ללכת,
הוא לא יכול ללכת בלי המקל,
אז מותר לצאת בשבת.
ומקל גם, המקל לא קשור אליו, לא בדרך לבוש, אלא מחזיק אותו ביד.
זה בזמנו סיפרתי, שהרב רבי שלום השעש, זכר צדיק לברכה,
היה רבה של ירושלים, אחד מגדולי וענקי הדור.
ראיתי אותו הולך עם מקל פה,
מכיר מקל,
שם את המקל על היד, אני אומר לו הרב, מה זה?
הוא אומר, תראה, את האמת אני אגיד לך, אני פעם שברתי את הרגל,
היה קשה לי ללכת, המקל עשה לי חסד,
לקח אותי. עכשיו אני עושה לו חסד, אני לוקח אותו.
בסדר,
אבל יש גם מקל מכובדות.
ראיתם רבז,
מקל עם ראש מכסף,
הורגו לה אויידית, כל מיני כאלה, זה כמובן, לא יוצאים ברשות הרבים בלי
שזה מחובר. למה?
שלא ייפול, לא, גם ככה הוא טלטול.
זה מחובר כמו תכשיט.
זה חזקה על הרבה שהוא לא הולך ברשות הרבים.
הוא יושב בבית.
איך?
כן, של הרבה.
טוב.
סעיף יח, תשומה אסור לו לצאת במקל.
מקום שאין עירוב כמובן.
בסדר?
מישהו אסור...
מה?
הוא יכול ללכת גם בלי. אם מישהו יעזור לו, ילך.
מה?
נו, יש לו עירוב.
עירוב.
אין בעיה.
הוא שם מחוץ לעירוב.
הוא לא ילך לבד שם.
הוא הולך בשום מקום בלי המקל. בוודאי, נו, כול תשומה הולכת למקל.
עוזר לו להרגיש את המרקם של ה... לא משנה,
כן, לא משנה. תמיד מקל של סומה זה בשביל להרגיש את הדרך קדימה.
משוכלל יותר, משוכלל פחות, זה כבר לא ענייני.
כל מה שזה כדי ליישר לו את הדרך.
שידע שהוא הולך לאורך המדרכה, הוא עושה טיקטק, טיקטק.
נכון? יפה.
בסדר? יפה.
עכשיו, עצם ההליכה הוא יכול ללכת?
זה בסך הכל בשביל ליישר את הדרך.
לכן במקום שאין עירוב,
סומה לא יוצא עם מקל.
זה טיקטול של כל דבר.
הוא יכול להסתדר, יהיה לו יותר קשה, אבל הוא יכול להסתדר.
בסדר? בסדר. אני מזמן נעלה לי רעיון, ובאמת אני אגיד לכם, זה היה לי רעיון בקבלת שבת.
אפליקציה, נחייה.
אין יישום לעיוורים.
זה כל ה... כל המובילאי זה כך.
לא, עזוב אותי.
אני מדבר איתך, עיוור רוצה ללכת בדרך, מה קופת חולים עכשיו?
אני רוצה שבמקום שהוא יגדל בבית כלב,
וזה הוצאות, וזה גידול, וזה בלאגן שלם, גדל כלב נחייה.
יהיה לו משהו, לא יודע מה, על המצח, ביד, לא ידע איפה.
כן? שהוא יגיד לו, ימין, שמאל, קדימה, אחורה, אבן, בדיוק.
יוליך אותו.
זה דבר פשוט ביותר,
רק צריך חיסון.
זה קיים.
הרי מה זה מובילה? הרכב אוטונומי.
זה זה.
נו, רק לעברים.
אלא מה?
כמה עיוורים יש בעולם, כמה ימכרו מזה, לא כדאי.
הרי הכל זה כסף.
נכון?
יפה, זהו.
זה מה שהוא אמר, חברתי.
זה מה שהוא אמר. אבל אני מדבר איתך על תחליף.
טוב, בקיצור, רבותינו, מי שרוצה להעלות את זה, שיעשה.
ומי שלא, בסדר, אני לא רושם זכויות.
תעלה עכשיו. לא רושם זכויות.
בסדר? מי ש... זה רק תקפפה.
כבר עשו כמה דברים כאלה כתוצאה מהשיעורים שלנו.
בסדר? יאללה, קדימה.
מי שהוא אסור,
כן, הוא כבלים,
ברגליו מותר לצאת בהם.
בקיצור, בן אדם אזוק,
לא אזיק אלקטרוני, אלא אזיקים, אזיקים,
יכול לצאת בהם לשבת כ'.
הם יוצאים באנקתמין,
והוא כמין חמור שעושים הליצנים, ונראה כרוכב עליו.
והוא נוסע והולך ברגליו, ולא בקשרים.
והם עצים קבועים שיש בהם מושב לכף הרגל, והולכים בהם ביתית,
ולא בפרמי. מה זה פרמי?
פורים.
הם כמין צורת פרצוף שנותנים על הפנים להפחיד את התינוקות.
בסדר? קוראים לזה מסכות. כל הדברים האלה זה דברים שמוציאים אותם,
הם יבואו לטלטל אותם, זה מה שנקרא
או פורים, או כדי שלא יתלכלך, הוא יבוא למקום וישר יוריד אותם.
דברים כאלה שמורידים,
אנחנו לא הולכים בהם בשבת. ועוד פעם, כל מה שאנחנו מדברים במקום
שאין עירוב.
בסדר?
כל מה שיוצאים פה זה מקום שיהיה נאום.
זה הסיפור. טוב.
סעיף כא, בעזרת השם, נראה פעם הבאה.
אז הגענו לסעיף כ,
סעיף כא, פעם הבאה,
אנחנו בחלק ב'.
