טוב, אנחנו נלמד היום, סימן רפז.
רפז בהלכות שבת זה דף סמכי במשנה ברורה סטנדרטית.
יש לך?
יופי.
יש דבר שכשאני רואה אותו, אני הרבה פעמים אומר,
מאיפה אנחנו?
מה הבאת?
מה אתה עושה לי?
אז רגע, את זה תשים פה.
יופי.
יישר כוח.
אומר לנו על שולחן ערוך, הוא אומר ככה, התחלנו בצורה כזאת.
כשבאים לנחם אבלים,
כשרוצים לבקר חולה בשבת,
זה,
אני אגיד את זה בצורה הפשוטה ביותר, זה לא נעים.
ומצווה עלינו בשבת,
מעין עולם הבא,
מעין, כן?
לא מעין,
מעין עולם הבא, להיות בשמחה.
אחד הדברים המיוחדים, שאני רואה אותם לפעמים, אני ככה, זה,
עושים מי שברך לחולה בבית הכנסת בשבת.
הבן אדם עומד לידך, כואב לו קצת הגרון, תעשה לי מי שבירך.
או מי שהוא לא יודע מה, מי שבירך.
האם הולכים סתם ככה לבקר חולה בשבת?
האם הולכים לנחם אבלים בשבת?
כי הדבר הפשוט והברור, אם אני נכנס לראות חולה בשבת, בן אדם שבאמת הוא חולה,
זה מצער, אז למה להצטער בשבת?
בשבת לא מצטערים, שבת זה מעין עולם הבא.
טוב, הרב, אתה לא מבין,
כי הבן אדם הזה, הוא חולה.
למה נכנסים לבקר חולה?
שני דברים.
א', לקחת אחד משישים,
להוריד ממנו את מחלתו, לעזור לו בזה, וב',
למלא את צרכיו.
כי אם הוא חולה,
אז יש דברים שהוא לא יכול להסתדר לבד.
צריכים לעזור לו, נכון?
שני היבטים.
אז זהו.
הגמרא אומרת, בקושי התירו לבקר את החולה בשבת,
או בקושי תראו לברך את החולה בשבת.
למה?
כי זה מצער.
אבל אם יש פיקוח נפש,
נו מה, אני אחכה עד אחרי שבת?
ניתן לכם דוגמה.
בן אדם כל השבוע אין לו זמן.
הוא אומר, וואלה, שבת גמרנו ותיקים?
אה, וואו, בית כנסת שלנו.
כמה זמן הליכה משערי צדק?
שתי דקות?
יפה. גמרנו ותיקים, מתי גמרו השבת ותיקים?
שש וחצי בבוקר, בדיוק החלפת משמרות.
הרי מעירים את כל החולים ב-6 בבוקר מדחום,
ואני יודע מה, בואו איתו, צריך לעשות עוד בדיקות.
בן אדם נרדם שעתיים-שלוש, מעירים אותו בבוקר.
יש החלפה, צריך לבדוק לפני שהולכים. אתה מכיר את הסגנון הזה?
צריך תיקון.
בכל מקרה, אני אלך לבקר אותו. יש לנו זמן.
אסור.
אם ביקרת בן אדם באמצע השבוע ואתה דואג לו,
צריך לבקר אותו גם בשבת. אם רק אתה בא בשבת, למה שבת זה זמן
שאין מה לעשות, אז אני
הולך לבקר חולים?
לא, אין דבר כזה.
זה ברור?
אומר לנו על שולחן ארוך.
יכולים לנחם אבלים בשבת,
וכן יכולים לבקר את החולה, ולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול,
אלא אומר לו, שבת היא מי לזעוק ורפואה קרובה לבוא ורחמיו מרובים ושבטו בשלום.
בסדר? לשים לב לדבר הזה.
ישרנו שאני צריך לומר ורחמיו מרובים וכן נהגו.
זאת אומרת, ברגע שמברכים את החולה,
מה אומרים?
שבת היא מלזעוק,
רפואה קרובה לבוא. אומר המשנה ברורה,
אמרינו בגמרא,
בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת,
ועל כן לא יפה עושים אותם שכל ימי השבוע אין הולכים, רק בשבת הולכים.
זה ברור?
בקושי התירו לבקר, בקושי התירו לברך,
כי ברגע שאני מזכיר חולה אני מצטער,
ואם אני מזכיר חולה ואני לא מצטער,
חבל שאתה מזכיר אותו.
למה?
איך אתה לא מצטער, בן אדם אחר כזה חולה?
ולכן, התירו,
בקושי התירו.
אתה צודק.
נכון, זה מה שכתוב.
כן, כיוון שאתה בא לעזור לו, כן, כיוון שאתה בא להוציא לו, כן.
אבל בקושי התירו.
מה הקושי?
לא מספיק שהוא מצטער, גם אתה תצטער.
לא מספיק שהוא חולה, גם אתה
כחד משישים ממנו.
ולמה כן התירו?
למה כן התירו? כדי לסייע לו, כדי
לשמח אותו,
כדי לעזור לו.
התרנו בשבת.
אמר בן אדם ויגיד, טוב, שמע, אני כל השבוע,
אין לי זמן, בשבת אני אלך.
סליחה.
כל השבוע הוא לא צריך עזרה? רק בשבת הוא צריך עזרה.
אבל אם באו משפחה ואומרים, שמע, אנחנו כל השבוע נמצאים בידו, לא צריך שיבואו מבקרים.
בשבת, אין לנו איפה להיות פה בסביבה, אולי תיכנס אליו לבקר אותו,
כי זה הצורך שלו עכשיו.
אין בעיה,
זה היה לוח זמנים, זה היה סידור עבודה.
על זה לא דיברנו.
דיברנו עם מישהו בא ואומר,
פעמים מספרים, אנחנו למדנו בבית ספר דוגמה,
שם היו בוחנים את הילדים
להיכנס לכיתה א', לא מקבלים כל אחד,
ככה זה היה פעם.
אז בא מישהו ושאל,
באה אימא עם הבן שלו להירשם,
אם בכלל הם דתיים, ראו את האימא,
תראי, בעלך מניח תפילין?
את האמת, עובד כל כך קשה,
משש בבוקר עד שמונה בערב הוא עובד,
אין לו זמן,
אבל שבת,
כל שבת הוא מניח, יש לנו זמן, הוא לא הולך לעבודה.
אתה מבין את הראש?
זה בדיוק אותו דבר.
השבת יש לי זמן, אני אעשה את הדברים ש...
לא. בסדר?
יפה. אז בקושי התירו.
ולכן אומרים שבת ימי לזעוק,
ורפואה קרובה לבוקר.
אבל ששבת זה מעין העולם הבא.
מעין העולם הבא זה תיקון.
ולכן גם בקושי התירו לברך, ולכן כל אלה שבאים ועושים משבי רחב אצל ספרדים בפתיחת
ההיכל אצל אשכנזים בסוף קריאת התורה,
אם יש לו כבר רשימה קבועה מלפני ארבעה חודשים
לעשרת השכבות לאנשים, בטוח שזה מיוטל כשלא צריך.
סתם לברך אנשים?
לברך כמה שאתה רוצה, לא על חשבוני, אני רוצה ללכת הביתה.
בסדר?
גם מי שבירכים לאנשים, בתוך כדי קריאת התורה,
שגורם לכך שאנשים, אבל זה סיפור אחר, זה נושא אחר.
זה גורם לכך שאנשים לא בקשב וריכוז.
אנשים כבר משייטים במקום אחר.
בסדר, בפרט בדורנו,
שכולם מריצים מחשבות
במהירות כזו גדולה.
אל תתחיל איתי בזה.
שאני לא אתחיל לדבר.
נגמור את השיעור.
אני, אתה יודע מה?
בשבילך.
אני,
אחד הבנים שלי,
השבת,
יום שישי, אחרי הצהריים, מגיעה,
הביא איתו עלונית.
אני מכניס הביתה,
לא יודע, כמה יש?
ארבעה עלונים, חמישה עלונים.
יש אפשרות, יש אפשרות, ויש לי דרך להכניס אותם.
הוא אמר, וואו, מה הבאת?
הבאתי לבית כנסת, התפעלו מרחם מוקדם, והוא הביא עלונים.
טוב, בוא נבדוק
אם אפשר שהעלונים האלה יישארו בבית.
נכון?
והתחלתי.
מה התחלתי?
לבדוק
אם אפשר שיישארו בבית.
אני חושב מתוך חמישה או שישה עלונים הורדתי עשרים דפים.
שאי אפשר שהם יישארו בבית.
אחר כבוד לפח האשפה.
אבל תגיד לי, אה, בצד הזה יש תמונה בצד הזה דבר תורה?
מה אמר אותו צדיק? אוי לרשם או לשכנו?
הכל הפח.
זה ברור.
אבל אנחנו לא שם.
לא שם.
יש מציאות שאנשים צריכים להרוויח כסף.
אז הם מנסים בכל דרך.
ואני מבין את זה, שאנשים צריכים להתפרנס,
ולמה לא?
אנחנו בעד שלכולם יהיה פרנסה בשפע,
בברכה.
אבל היה מראה לי את זה לבית הכנסת.
אתה מבין ממה אני מדבר?
אתה איתי?
מה?
יפה. אז גמרנו, מה אנחנו?
יש כאלה שאפשר להכניס אותם. אמרתי...
בעזרת השם. יאללה.
אז אמרנו ככה. אומר המשנה ברורה,
כדרך שאומר לו בכל, לא אומר לו כדרך שאומר לו בכל, דמצטער, הוא מערר בכי שאסור בשבת.
לא בוכים בשבת.
תינוק, ילד קטן מתחיל לבכות, מה אתה אומר לו?
סליחה, לא בוכים בשבת.
זה עובד.
זה עובד.
תבוא לילד בן שמונה חודשים, חצי שנה.
מה אתה בורא? לא בורחים בשבת, הוא יפסיד.
לא ניסיתם את זה אף פעם, נכון?
עובד, עובד.
בסדר? הכול שכנוע עצמי.
מפחדים אנשים לעשות דברים.
קדימה.
אומר לו,
הביקור חולים קי, ובניחום אווילים יאמר לו,
שבת היא מי לנחם ונחמה קרובה לבוא.
כשהמקינים דה רשאי לומר, המקום ינחמך.
או בעברית שלנו,
המקום ינחם אתכם.
בסדר?
כתב בפרי מגדים, אם בא האבל לבית הכנסת
אחר אמירת מזמור של יום השבת, שוב לא יקרא השמש.
צאו נגד האבל. שאין להזכיר אבלות בפרהסיה.
כל מקום ללך בעצמו, לומר לו שבת אם אין לנחם, רשאי.
זה מנהג של אשכנזים. אשכנזים בדרך כלל,
כשיש אבל והוא בא להתפלל בבית הכנסת בליל שבת,
הוא נכנס לפני קבלת שבת, לפני מזמור של יום השבת,
ואומרים, מר חפץ', אתה יודע מה זה מר חפץ'?
נותנים מכה, פץ', זה מכה,
על הבימה, ואומרים,
צאו לקבל
בני האבלים.
אז האבלים נכנסים לבית הכנסת וכולם מלחמים אותה.
אבל הם כבר קיבלו שבת,
לא עושים את זה.
אבל לגשת אליו,
מה שנקרא, בבודדת, לא בפרהסיה,
אפשר לצאת, להגיע אליו ולנחם אותו.
מה שהספרדים, גם בשבת מנחמים כרגיל.
מה גם שספרדים, הייתי אומר,
שבליל שבת של השבעה
לא ראיתי שאבלים באים לבית הכנסת.
ליל שבת ומוצאי שבת מתפללים בבית האבלים.
שבת בבוקר,
בדיוק השבוע הייתי בניחום אבלים,
שכונת הבוכרים.
איך מתנהלת שבת של אבלים,
מה שנקרא, ירושלמים של פעם?
שבת בבוקר,
ליל שבת מתפללים בבית, יש מניין בבית.
יש כאלה שנוהגים גם כל חודש הראשון
של האבלות,
כל ליל שבת ומוצאי שבת, להתפלל בבית האבל.
זאת אומרת, בבית של נפטר.
בוודאי שיש מניין, אם אין מניין, מה עשינו?
בסדר, איך יגידו קדיש?
עושים מניין ליל שבת ומוצאי שבת. זה מנהג.
עכשיו, שבת בבוקר,
האבלים מתפללים במניין ותיקין.
באים הביתה, עושים קידוש זריז,
ואז כל המניינים של בתי הכנסת,
כל מניין שגומר את התפילה,
מודיעים שיש אבלים בשכונה,
באים לבית האבל, קוראים את ההדרה ואומרים קדיש,
מברכים עצב סמים, מברכים זה, והולכים.
נגיד היום, מ-7 בבוקר אחרי ותיקין,
עד, אני לא יודע, המניין האחרון גומר ב-11 ומשהו,
נכנסים, יוצאים, נכנסים, יוצאים, כשאבא נפטר, זכרו לברכה,
במדרגות היו אנשים נכנסים ונציב, נכנסים ונציב, עד החצות ומשהו בבוקר.
ואחר כך האבלים הולכים לאכול סעודת שבת לפני חצות.
אבל זהו, אז השבוע הייתי בניחום האבלים, כן, כן, כולם באים.
כולם באים עדיין.
עכשיו יש כאלה, כמה כאלה שעשיתי להם את זה גם בבית הכרם.
שלא תשתכח תורה מישראל.
אבל זה העניין שבאים לנחם
בשבת בבוקר.
איך הם יבואו לנחם? סתם יושבים?
לתת להם אוכל, אתה יכול לתת? לא.
מברכים פסמים,
קוראים את ההדרה, אומרים בקדיש והולכים.
אתה יודע, זה מנהג שהדרה, יש שתיים.
לימודים, דברי תורה,
שהוריד רבי שמעון בר יוחאי משמיים.
אחד, הדרה זה גורן, בתרגום לעברית, שהוא ביחד.
אחד זה הדרה רבה ואחד זה הדרה זוטה. הדרה זוטה זה יום הפטירה שלו.
אז בדרך כלל קוראים את ההדרה זוטה,
שבסופו של דבר זה פטירתו של
רבי שמעון בר יוחאי.
מחלקים בין האנשים,
יש 24,
עידרא, עדרא, אני לא יודע איך שתקרא לזה, זה גורן של עידרא.
לא, עידרא זה עצמות של זה, לכן עדרא.
אתה מבין מה זה?
שלא להתבלבל.
עידרא זה העצמות של הדג.
עדרא,
התרגום של המילה עדרא, גורן.
כן, היו יושבים
כאילו כגורן הגאולה.
כולם יושבים בסיבוב כדי ללמוד.
עיגול,
כולל ההידרה,
נכון, ככה הוא קרא לזה,
והידרה, לא ההדרה.
הוא עשה כמו גורן,
אולם הסנהדרין, מכיר שם?
הרב גורן.
טוב,
בסדר, אז זה לגבי ניחום אבלים ולגבי
ביקור חולים ומי שבירך לחולים.
חולה שיש בו סכנה, מברכים אותו,
בסדר? לא סתם אנשים,
לאחד יש לו שפעת, השני כואבת לו האצבע, והרביעי
קפצה לו העין.
זה לא עושים מי שיבר לכם בשבת.
אם כבר מדברים על העניין הזה של אבלים ושבת, לגבי ההשכבות,
זה מתאים יותר לספרדים.
אוהבים להשכיב את השכונה.
כל מי שהם מכירים באיזשהו מקום,
כל יום, אין דבר כזה.
ריבוי ההשכבות, יש בו
נזק יותר מתועלת, כך כותב הארי.
מתי מזכירים שם של נפטר?
שבת היורצייט,
ימים נוראים,
וכשיש שמחה באותה משפחה. למה?
כי בכל מקרה הוא נמצא.
זה זוהר פרשת נכנס.
בסדר? זה המקרים היחידים.
לא מזכירים, אה, אני מזכיר מישהו, טוב, אז גם את אשתו ואת אבא שלו ואת אחיו.
זה לא פה חבר מביא חבר.
זה לא עובד ככה.
אני רואה את זה ספרדים, מה קורה לכם, ואומר את זה.
אתה לא מבין מה אני מדבר אפילו, נכון?
מבין או לא?
לא, אני יודע.
אבל נחסק גם אשכנזיקה של הרדים, שהם יהיו
מאורגנים על כל התפוצות ישראל.
אנא לך, יאללה.
סימן רשפי חטא. איך?
כן, לפני, לפני, לפני. תמיד לפני.
אזכרה, אשכבה בית העלמין, הכל לפני.
אף פעם לא עושים אחריהם.
למה?
כי באותו יום שיש את יום הפטירה, יום צעיד, מה שנקרא,
באותו יום זה יום דין לאותו אדם.
ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, בעולם העליון יש עמידה, אין הליכה, אין התקדמות.
מי יכול לזכות את הנפטר כדי שיגיע למקום יותר טוב?
צעצב, או כל אדם אחר
יכול לזכות אותו.
אז ברגע שאני בא ומזכה אותו
לקראת יום הדין שלו,
מתי אני צריך לעשות את זה?
לפני יום הדין.
אם עשיתי את זה יום אחר כך,
מה אתה רוצה ממנו עכשיו? עוד דין?
עשיתה לו צרות במקום לעזור לו.
בסדר, זה ברור,
יש
מקור אחד
שמופיע בגשר החיים,
בספר של
הרב טוקצינסקי,
הנושא אבלות.
בספר גשר כתוב שיש מי שאומר שאם הוא יורציית בשבת,
בשבת אין דין.
כיוון שבשבת אין דין אפשר לעלות ביום ראשון לצים.
יש מי שאומר.
לא נוהגים ככה בדרך כלל.
אם יש איזושהי בעיה,
מקדימים.
תמיד להקדים ולא לאחר.
הרב אליהו אומר את זה קבוע,
גם לא נותן את האופציה של גשר החיים.
בסדר, אבל זה לא ענייננו, נכון? זה לא עניין לכם פה עכשיו.
יאללה, קדימה.
אז מה דיברנו פה בסימן רפז?
ניחום אבלים, ביקור חולים, אזכרות,
השקעות, מתי עולים, כל הנושא הזה בסעיף אחד נכנסנו.
טוב, סימן רפח.
כללית נאמר שהיום אנחנו לא מתענים תענית חלום.
אה, החלומות שלנו זה פיצ'פקס.
איך אמרנו פעם, הרב צוקרומן, שחלומים טובים?
קמת בבוקר, אם הזכרת שחלמת, מה אתה עושה דבר ראשון?
מחייך.
למה?
הכול הולך אחר הפה, הכול הולך אחר המחשבה.
תחשוב טוב, יהיה טוב, בסדר?
לכן בזמנו אמרו שאם מישהו חולם חלום לא טוב,
שיבוא בבוקר אצל שלושה מ...
איך אומרת הגמרא ברכות?
אבל מה הלשון, רחימיו.
רחימיי זה אהוב, אתה צועק,
אבל רחימיו.
אני אומר, למה רחימיו?
כאלה שבאמת מרחמים עליו.
למה?
שבאמת שהוא יגיד להם, הם יפטרו לו לטוב.
ומה הבעיה הגדולה?
מישהו בא ומספר למישהו חלום,
אה הוא עושה ככה,
חלום טוב חלמת, חלום טוב חלמת. הבנו את הבעיה?
קלטתם אותי.
בראש שלו כבר אמר,
עכשיו אני צריך ללכת לנחם אבלים,
אבל למה זה הולך למות?
בראש שלו, הוא עושה ככה, חלום טוב, חלום טוב.
אנחנו מכירים את זה, חלק הספרים,
חלום טוב, חלום שלום, אני יודע מה, כל מיני כאלה ביטויים.
זה לאורך ימי,
זה אחד שאני מכיר אותו,
הוא שוקל את הכל ברוח קרה.
אבל אם זה חבר טוב שם, מה הוא דבר ראשון מתרגם?
מתרגם לטוב.
אמרתי את זה פעם,
מה ההבדל
בין כל מיני מלמדי זכות לבין רבי לוי יצחק וורדיצ'ף?
הרבה סיפורים, סיפור אחד
ידוע שהוא עבר ביום הכיפורים וראה מישהו שיושב בחנות,
הבעיר שם עצים בתוך הפח,
ואוכל, ואני יודע מה, הוא אמר לו, תשמע, אתה יודע שאתה יהודי, אתה חושב שאני יודע שהוא מכיפור, אתה יודע שאסור לו לאכול, אתה יודע, אתה יודע שזה, הכל הוא יודע.
הריב רבי לוי יצחק את ראשו לשמיים ואמר,
הקדוש ברוך הוא תסתכל איזה צדיקים הבנים שלך.
כמה פעמים הוא יכל לשקר עליי וכל הזמן אמר את האמת.
עכשיו, אני תמיד שואל את עצמי,
גם לוי יצחק, הוא היה כזה פעל אולן,
הוא החליט שצריך פה ללמד זכות על איזה ראשון מרושע הזה,
בוא נראה איזה זכות אנחנו מלמדים עליו.
נטו, ברור שלא.
כל מה שהוא אמר לו, המחשבה הראשונה שלו, מה הייתה?
צדיק הוא לא משקר.
צדיק הוא לא משקר. הוא לא יגיד משהו לא נכון.
אתם מבינים את ההבדל?
בין אם מישהו מחפש ללמד זכות על מישהו,
לבין, הוא מלמד זכות, סנגורם של ישראל.
זה אותו דבר פה.
האם כשמישהו יבוא ויספר חלום למישהו, ישר הוא יגיד משהו טוב,
או שהוא יעשה חלום טוב. חלום טוב, כן, היה לך חלום טוב.
לא עשינו כלום.
לכן אני אומר, אנחנו צריכים לחיות
את המציאות של הקדוש ברוך הוא.
מה אתה חי עם מציאות של הקדוש ברוך הוא? דבר ראשון, אתה...
היה לי פעם איזשהו, שנים כבר, בא אליי איזה אחד,
אמרה, מה חלמתי?
חותכים לי את הצוואר.
אני שואל אותו, איפה בדיוק?
איפה בדיוק?
הוא עושה ככה.
אמרתי לו, יש לך חובות, נכון?
הוא אומר, כן. הורידו לך את החובות, חתכו לך את החובות מהצוואר.
הוא אמר, באמת?
באמת, זה מה שיצא לי, לא חשבתי על משהו אחר.
זה הדבר הראשון, מה שיצא.
זה ברור?
מה יעשה בן אדם סטנדרטי אחר?
ללכת עם שכפץ עם צוואר.
תתחיל ללכת עם שוטר בעיר העתיקה.
זה בדיוק ככה.
ככה צריך.
יופי, בכל מקרה לענייננו.
אסור להתענות בשבת
עד שש שעות.
אפילו לומד ומתפלל, אסור.
זאת אומרת, אם מישהו קם בבוקר,
הולך לבית הכנסת,
הוא היה בטוח שמתחילים את התפילה בשבע, יגמרו אותו בתשע, תשע וחצי.
פתאום הגיע שגומרים את התפילה עם איזה שבת, אחרתיים ולא יודע מה,
אחת עשרה ועשרה.
הבן אדם
בא בבוקר בתמימות לבית הכנסת, כמו שבאים, נכון? איך באים את הכנסת?
לא אוכלים, לא שותים קודם, אסור לאכול לשתות לפני התפילה.
פתאום נאחד, מתי יחדשות היום?
אחת עשרה עשרים וחמש,
והוא ב-11 ב-10 עוד בבית הכנסת. אסור?
יש לך 12 דקות, 15 דקות.
רוץ הביתה, תאכל משהו.
קידוש.
אחרת,
חצי יום תענית.
מפה גם אנחנו מבינים, זאת אומרת, זה כתוב, אבל פה אנחנו יכולים להבין
שחצי יום תענית זה גם נחשב כתענית כלשהי.
אם מישהו פעם רוצה חצי יום תענית, זה נחשב.
לא תענית שלמה, אבל חצי יום תענית.
עד חצות זה גם נחשב משהו.
עובדה שבשבת אסור.
הנושא ברור.
לא מתענים בשבת,
אפילו לא חצי יום.
טוב,
סעיף ב' עובר לשולחן ערוך.
יש אומרים שאדם שמזיק לו אכילה,
שאז עונג הוא לו שלא לאכול, לא יאכל.
יושב בשמו.
לכן מי שיש לו עונג אם יבכה כדי שיהיה לך צער מלבו, מותר לבכות בשבת.
עונג.
זה מישהו סיפר,
שמישהו בא לאיזה עיראקי אותנטי,
אמר לו, תן לי איזה מנגינה שמחה של עיראקים.
התחיל להשאיר לו את הקינות של תשער באב.
כל השאר זה כבד.
אתה מכיר את זה?
בסדר, זה ברור.
אבל יש כאלה שבשבילם זה שמחה.
טוב, אנחנו רוצים לשמח.
אדם המתענה בכל יום
והאכילה בשבת, צער הוא לו מפני שינוי וסת.
מה הכוונה שינוי וסת?
שינוי הקביעות.
יש, אומרים שראו כמה חסידים ואנשי מעשה שיטענו בשבת מטעם זה.
וכן אמרו שככה היה עושה הרב רבי יהודה החסיד.
על אף שאנחנו יוצאים מנקודה פתיחה שאסור להתענות בשבת,
אלא מהו עונג שבת? ראינו את זה כבר בראש מ״ב בתחילת ההלכות.
אכילה, שתייה,
דגים, בשר,
מגדנות,
זה עונג שבת.
אבל טוב, יש אנשים מיוחדים שהם בעולם מקום אחר.
בסדר, זה העונג שלהם, מה אני אעשה?
בן אדם שאוהב לבכות בשבת זה העונג שלנו.
אני אומר שיבכה, מה אני אגיד, לא, לא תבכה, תבכה,
מתאים לך לבכות, תבכה, בסדר, נושא ברור, יפה.
סעיף ד', מותר להתענות בו תענית חלום כדי שיקרא גזר דינו.
ברור שזה יקרה, יאללה.
מותר להתענות בו תענית חלום כדי שיקרא גזר דינו,
וצריך להתענות ביום ראשון כדי שיתקפר לו מה שביטל עונג שבת.
שמים לב לעניין.
אדם בא וחלם חלום,
עוד פעם רחשבה, שולחן ערוך.
למעשה אמרנו, לא מקובל היום תענית חלום. אבל,
לפי מה שכותב על שולחן ערוך,
אדם חלם בלילה חלום שמבחינתו קטסטרופה.
קם בבוקר, היא טענה,
כי תענית חלום, מיד בבוקר הוא מתענה.
צריך להשיב תענית לתעניתו.
זה שהתענית בשבת,
תתענה עוד יום כדי לכפר על מה שהתענית בשבת.
ואם תשש כוחו ואינו יכול להתענות שניים רצופים,
לא יתענה ביום ראשון, יתענה ביום שני, אחר כך,
לא משנה מתי.
העיקר שישיב תענית לתעניתו.
לגבי מה הטירו להתענות, לאנשים מיוחדים או לבן אדם בחלום?
תענית חלום?
כי יש גדר בגמרא שמדבר על תענית חלום.
אדם שחולה הוא חלום לא טוב בלילה,
בבוקר קם ומתענן.
הוא לא צריך קבלת תענית לפני כן, יום.
איך?
שמע, הוא סכנה נפשות.
וכוח נפש דוחה שבת.
הוא חלב חלום,
ברור לו שהוא כבר במקום להזמין אוטו לבן, הוא כבר מזמין את הכחול.
בסדר?
יפה.
הלאה.
וכל שכן, אם היה ביום ראשון חנוכה, ראש חודש, או פורים, או יום טוב,
לפעמים יום טוב שיש גלויות, שאין נטענות עד אחר כך.
יש אומרים, מי שישן שנת צהריים וחלב חלום רע,
יטענה מחצי היום עד חצי הלילה, ואז יבדיל.
או ביום ראשון יטענה כאילו יטענה כל יום שבת.
שמים לב.
12 שעות תענית.
למה הוא ישן בצהריים בשבת?
טוב, כל אחד ועניינו.
מכירים את הרבי חיים ויטל,
שבת אחת
נכנס לחדר של הארי הקדוש
והוא רואה שהוא ממלמל
תוך כדי מנוחת צהריים בשבת.
בשבת נחים בצהריים, בשבת.
בסדר? אז הוא שם את האוזן כדי להקשיב
מה אומר הארי הקדוש תוך כדי זה שהוא ישן בשבת בצהריים.
כמובן, מה קורה?
הארי התעורר.
מה אתה עושה פה?
רציתי להקשיב
מה הרב ממלמם.
אתה רואה היבא?
אתם עוד צריכים.
אמר לו, אם תשב איתי פה 70 שנה,
אולי נספיק
ללמד אותך מה שאני מקבל בשבת בצהריים במנוחה שלי.
זה ברור מה הוא עושה בשבת בצהריים?
מה זה שינה בשבת בצהריים?
זה לימוד גדול, זה קבלת שפע.
טוב, אני עייף,
תן לי לישון.
זה לא עניין של עייף לישון, זה עניין של קבלה,
קדושה.
טוב, בסדר, מותר לישון בצהריים, גם מי שעייף, בסדר?
אבל תתחילו לטפס לי עכשיו לעולמות עליונים,
אבל זהו.
סעיפים יש אומרים שאין להתענות תענית חלום בשבת, אלא חלום שראו תלת זימני.
שמים לב,
מי שאורא חלום שלוש פעמים,
בפעם השלישית בשבת, אז הוא יכול להתענות.
ויש אומרים שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת.
שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות, לדע איזה טוב ואיזה רע.
ברור.
והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים, שהשלושה חלומות מטענים בשבת, ואלו הם
הרואה ספר תורה שנשרף, יום הכיפורים בשעת נעילה, או קורות בתור שיניו שנפלו.
ושאומרים הרואה יום הכיפורים אפילו שלא בשעת נעילה.
ושאומרים הרואה שקורא בתורה, ושאומרים הרואה שנושא אישה.
ויעד רואי שיניו שנפלו, דווקא שיניו, אבל רואה לחייו שנשרו, חלום טוב הוא,
דמתו יועצים עליו רעה".
נראה לי שחלומות שאמרו פרקא רואה,
במסכת ברכות, שהם רעים, גם עליהם מתענים בשבת.
כל זה לגבי
יש ויש. עכשיו, יש אומרים שאין לי תענות תענית חלום אלא על חלום שראו
שלוש פעמים, שאומרים שבזמן הזה אין לי תענות עליהם בשבת.
בסדר?
זאת אומרת, יש ויש הלכה
כיש בת רעה. אז מה יש בהתראה?
שלום ותן לי, תן לי חלום בשבת.
והעולם אומר,
מה זה העולם אומר?
אנשים פחדנים, הם ככה, תעשה מה שראה.
שורה תחתונה, מה פוסק על שולחן ערוך?
לא מתענים תענית חלום בשבת.
ואם מישהו יתענה,
דרך אגב, כל מה שכתוב לגבי תענית חלום,
על איזה חלומות אדם חולם שהם חלומות רעים,
למשל,
מי שהיה אצל רופא שיניים
ביום רביעי בצהריים וביום חמישי בין הארבעים
הוא חולם פעמיים, בסדר?
מה הוא חולם?
שנפלו לו השיניים.
יואו, מה קורה עם בישור חולים שנפלו לו השיניים?
צריך
להתרנות, נכון?
מה אנחנו אומרים?
ידידי,
למה אתה חולים שנפלו לך השיניים?
כי רק לפני יום היית צרופה שיניים.
מה שאדם
מתעסק ביום,
כן, מה שנקרא חלומות ההדחקה,
פרודיאנים.
לא דיברנו על דברים כאלה, אנחנו דיברנו על חלומות אמיתיים.
אם מישהו יתעסק באיזשהו תחום
וחלם עליו בלילה, זה לא חלום שצריך
להתענות עליו,
כי זה בא ממנו, זה לא בא משום מקום אחר.
הרי בן אדם לא יתעסק בשום דבר, בשום עניין, בשום דרך, בשום צורה,
לא חווה שום חוויה שקשורה לחלום הזה,
וזה חלק מהדברים האלה, אז זה כבר סיפור אחר.
למשל, אם הלילה
מישהו יחלום חלום על זה שנופלות לו שיניים?
מה אנחנו נגיד?
נצחק כל הבוקר.
למה?
כי למדנו את זה היום, אז ודאי לא הוא חלם.
איזה שטויות.
בסדר? זה ברור?
וכמעט לא קורה שיש למישהו איזשהו חלום. זה הגמרא בברכות.
טוב.
המתענה בשבת ואומר ענינו אחר סיעוד תפילתו בלא חתימה, אומר ענינו אחר סיעוד תפילתו בלא חתימה.
וכל אלוהו באלוהי
נצור לשונים מרע.
ויאמר אחר כך תפילת ריבון העולמים, גלוי וידוע לפניך, כמו בכל שישבתי והתעניתי ומיעטתי את חלבי ודמי, יהי רצון
שיהיה איזה כפרה, כאילו הקרבתי קורבן במזבח.
אתה יודע, מכירים את התפילה הקצרה כזאת למי שהתענה תענית.
טוב, אם הקדימה לאכול לעונג שבת לו,
כגון שניתקלה סעודת הלילה, הקדים.
ואם האיחור עונג לו, כגון שעדיין לא ניתקלה, יהיה אחר.
אחרי מי שיש לו סעודות כל יום, כמו בשבת,
ישנה בשבת, להקדים או לאחר.
טוב, אבל כמובן, כמו שאמרנו, שלא מאחרית
סעודת שבת, אחרי חצות היום.
סעודת שחרית חייבת להיות משחרית.
אין דבר כזה סעודת שחרית אחרי זמן
חצות היום.
כי אם זה כבר הגיע הזמן מנחה,
ובן אדם אוכל סעודה, איזה סעודה זו?
סעודה שלישית.
בסדר?
איך?
כי בסעיפים הקודמים דיברנו על כאלה שמטענים ולא אוכלים, או מי שמטענה
חצי יום,
כתוב פה, עד שש שעות,
אבל אם בן אדם לא יכול ולא זה, בסדר, מתחשבים בעונג שבת.
כי המרכז של הדברים פה זה עונג שבת.
ואם יש מישהו שהעונג שבת שלו זה לא לאכול,
אז זה עונג שבת שלו.
לא בגלל שהוא רוצה להתענות, בגלל שזה עונג שבת, הוא לא מסוגל.
הריכוז, בואו נאמר ככה, המרכז של הסימן פה זה האם מטענים מדין עונג שבת.
התענית חלום זה גם דבר.
זה עוד נושא בתוך הסימן,
זה לא כל הסימן,
בסדר? כל תענית שהיא,
בין תענית מחוסר ברירה, בין תענית
שמישהו בוחר לעצמו להתענות, כי זה מה שכיף לו, בסדר?
יפה.
אין מטענים על שום צרה מהצרות כלל בשבת.
סעיף ט', אין צועקים ולא מתריעים בו על שום צרה, חוץ מצרת המזונות שצועקים עליה בפה בשבת ולא בשופר.
וכן עיר שהקיפו אנסים או נהר וספינה מטורפת בים,
אפילו על יחיד הנרדף מפני גויים או ליסטים ורוח רעה,
זועקים ומתחננים בתפילות בשבת, אבל אין תוקעים,
אלא אם כן תוקעים לקבץ העם, לעזור לאחיהם להצילה.
בסדר?
מותר במקרה שזה פיקוח נפש, ברגע זה יש איזשהו סיפור, מה שנקרא חם,
שקורה מותר בשבת, אבל בפה.
לא תוקעים בשופר ולא שום דבר כזה.
מתי אפשר להפעיל אזעקה בשבת?
כשזה קריאה?
צו 8. ואיך היום עושים צו 8?
בפלאפון.
בפלאפון, בסמארטפון.
בסדר. פעם איך היו עושים?
כשאנחנו היינו מגייסים?
הקש בדלת.
עוברים בית בית,
קוראים לאנשים,
היה ראש צוות.
בכל אזור אתה מקבל 30-40 חיילים,
אז קדימה תגייס אותם.
היום זה כבר הולך בוואטסאפים, נכון?
מה?
כשיצטרכו אתה יהיה לך.
שלא נדע,
שלא נצטרך.
בסדר?
טוב.
י' נרדף מפני רוח רעה, אשר אמרו,
לאו דווקא.
ואוהדים לכל חולה שיש בו סכנת היום,
זועקים ומתחננים, וכן נהגו לומר,
מצלעים בשבת על חולים המסוכנים סכנת היום,
וכן מותר לברך החולה המסוכן בו ביום. שמים לב?
ומה שהתחלנו,
את מי מברכים בו ביום?
חולה מסוכן.
לא סתם חולים.
אפילו לא חולה
שהוא חולה קבוע שאין בו סכנה. חולה כרוני נקרא לזה כך.
שאין בו סכנה. גם לא בשבת.
מברכים רק חולה מסוכן.
טוב.
המשנה ברורה, סעיף קטן האחרון.
המסוכן בו ביום, ומי שאינו מסוכן לא.
או כשעושים מי שבירך לחולה שאין בו סכנה,
אבל שבת ימי לזעוק ומפורה קרובה לעבור.
ולברך המקשה ללד בוודאי מותר,
שהיה בכלל מסוכן אתי, וכן ללד בתוך שבוע ראשון, גם כי לרד ילכו לאלמן לעכמר.
זאת אומרת, לברך יולדת הרבה יותר פשוט מאשר לברך חולים.
בסדר?
סיכום הסימן הזה.
סיכום הסימן הזה הוא שאנחנו לא מתעניים בשבת,
אבל כל הנושא של איסור תענית בשבת הוא מדין עונג שבת.
ואם יש בן אדם שהעונג שלו זה לא לאכול,
מאיזושהי סיבה,
אז שלא יאכל.
אבל אם מישהו כן יטענה בשבת,
צריך להשיב תענית
לתעניתו.
איך?
מתחננים.
טוב, זהו.
אנחנו יוצאים.
בזה סיימנו היום, שבוע הבא, סימן רפט.
עוד פעם אני מדגיש מה שכמה פעמים הדגשנו,
שהסעודה השנייה היא סעודת שחרית.
לפני שתי דקות אמרנו את זה, הנה זה הסימן הבא.
שולחן הלוך אומר את זה במפורש.
שבוע הבא, בעזרת השם, סימן
רספייטית.
כל טוב להתראות.
