הלכנו בסימן רפט.
מתקדמים, ברוך השם.
הכותרת, דרך אגב, אתם יודעים שהכותרות,
לא מרן כתב אותן.
בתפוס הראשון לא היו כותרות.
אחר כך מישהו הוסיף אותן. אז הרבה פעמים זה נכון,
אבל זה אף פעם לא מחייב.
אבל זה לא שמרן יתכוון, זה מה שאני רציתי. מי שהדפיס, יתכוון.
בדרך כלל לא פספס, לפעמים כן.
אז הכותרת היא סדר סעודת שחרית של שבת.
ולשים לב לכותרת,
כי במקרה זה הכותרת היא באה על גבי מה שכתוב בפנים.
איך זה נקרא? סעודת
שחרית של שבת.
הדגשנו את זה כמה פעמים,
שהסעודה היא סעודה של שחרית.
לא כתוב סעודה ראשונה, סעודה שנייה, סעודה שלישית.
סעודה שלישית באמת
היא נקראת סעודה שלישית.
סעודה שנייה גם נקראת סעודה שנייה, אבל איך קוראים לה שולחן ערוך?
שחרית.
למה שחרית?
כי מה ההגדרה?
נראה את זה בעזרת השם, נגיע היום
ברש צדיה א',
הגדרה של סעודה שלישית,
כן, זמנה ושיגיע זמן המנחה.
ברש צדיה א', סעיף ב'.
זאת אומרת, זה נושא של זמנים,
זה לא נושא של תפקוד האדם.
הזמן, ברגע שהגיע זמן תפילת מנחה, זה סעודה שלישית.
ומכאן ההדגשה שכמה פעמים הדגשנו אותה, ואנחנו חוזרים ומדגישים אותה,
שסעודה שנייה צריכה להיות בשחרית.
הווה אומר, לפני חצות היום,
כשעדיין נחשב שחרית,
אחרי חצות היום זה לא סעודה שנייה, זה סעודה שלישית,
חצות וחצי.
זה סעודה שלישית.
מתי אנחנו נתקלים בדבר הזה?
בחורף.
כשחצות היום
11-20-20 וקצת,
חצות היום,
ואנשים מתפעלים בשמונה, שמונה וחצי,
המחמירים,
שהם מוסיפים שנה בשבת, תענוג בתשע,
ואז, טוב, האמת היא כזאת, אלה שנכנסים להתפלל בתשע
בדרך כלל גומרים לפני אלה שהתחילו בשבע.
לא יודע, זה מין מציאות כזאת.
כאילו זה ידע, יפה.
בסדר, זהו.
אז אלה שהתחילו בשבע, אלה שהתחילו בתשע וגומרים באחת עשרה.
טוב, צריך עכשיו איזשהו קידוש קטן, צריך איזה משהו. מתי באים הבא הייתה לאכול סעודה?
מתי יושבים לסעודה שנייה? סעודה שנייה חייבת להיות על לחם.
כל הסעודות.
אה, שלישית, יש דיון.
נו,
12. מה זה 12?
אם 11 ו-22 ו-23 זה חצות היום,
מה זה 12?
זה כבר סעודה שלישית.
הם לא סעדו סעודה שנייה בשבת.
הפסידו.
אין להם.
סתם ככה גם, פרקטית, אני אומר, בחורף
שהשקיעה 4-40 ואתה אוכל עכשיו סעודה שנייה ב-12,
מתי אתה אוכל סעודה שלישית?
כמו שכתוב במקומות מסוימים,
אם בבית הכנסת אתה מדבר, איפה אתה הולך להתפלל?
נכון? עכשיו אתה אומר, מה עשית פה?
בסדר, לשים לב לנקודות האלה. אומר השולחן הרוס סימן רשפייטת
יהיה שולחנו ערוך
ומיתה מוצעת יפה.
מה זה שולחנו ערוך?
יפה.
מיתה מוצעת יפה, מה הכוונה?
מיתה שיושבים עליה כשמסבים.
הוא דיבר על המיתה של חדר שינה.
מיטה מוצעת יפה, הכוונה, כמקומות שיושבים עליהם, הכיסאות שיושבים עליהם.
ומפה פרוסה כמו בסעודת לילה,
שראינו שאפילו אדם צריך חלק הזית, לחם והוא מזונו,
צריך לערוך את השולחן.
שלוש צלחות, מזלגות, סכין, כף, כפית,
מפית,
כבוד שבת.
אפילו שהוא, איך אומרים, לא יודע למה זה קרה,
בסדר?
אפילו שהוא מספיק לא לאכול רק לחם.
שולחן ארוך,
מסודר.
מדוע?
כבוד שלח.
ויברך על היין בורא פרי הגפן,
מה שכתוב פה זה לא מרן כתב,
אצלכם יש ניקוד, נכון?
כתוב בורא פרי הגפן.
מרן מפורש אומר הגפן.
אז למה זה כתוב הגפן?
כי אשכנזיל, לפני כמה שנים ניקד את זה, זה עשה לפי
הם רואים גם את התרגום מיידיש,
הניקוד.
בסדר, טוב.
ישו חנו ארוך ומיתה מוצעת יפה ומפה פורסה כמו בסעודת הלילה, ויברך על היין בורף ערי הגפן,
והוא נקרא קידושה רבה.
למה קידושה רבה?
זה קידוש קטאצ'יק, מה יש בו בסך הכל?
ברכת הגפן.
למה קוראים לו קידושה רבה?
סגיא נהור.
מה פירוש הביטוי סגיא נהור?
הרבה אור.
סגי זה מספיק, נכון?
מספיק אור.
על מי קוראים סגי נהור?
סגי נהור,
מי שאין לו בכלל אור, עיוור.
סגי נהור בלשון הפוכה.
זה נקרא בלשון סגי נהור,
בלשון הפוכה.
הרגע פה קידוש הרבה, בעצם זה קידוש הקטינא,
פצפונה.
בסדר? איך שתרצה תקרא לזה. לא, קידוש הרבה.
כי הקידוש הגדול באמת זה בליל שבת,
זה שם ברכת מקדש השבת.
פה זה בסך הכל
ברכת הגפן.
אחר כך יטול ידיו
ויבצע על הלחם משנה כמו בלילה וישרוד.
שמים לב?
מברך הגפן, נוטל ידיים,
בוצע על הלחם.
זה הסדר.
וגם אם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה.
ושלא יטום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה.
ומיהו לשתות מים בבוקר קודם תפילה,
מותר מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש.
בסדר?
מתי חלה חובת קידוש?
אחרי איזה תפילה?
מחלוקת.
שמישהו אומר אחרי שחרית
אומר אחרי מוסף.
אם אתה אומר לי שחובת הקידוש אחרי מוסף,
אז איך יש כאלה שעושים קידוש בין שחרית למוסף?
זה ברור.
אז בקיצור יש פה דיון מתי זה חל.
טוב.
אומר הרמה ואין לאל כל דיני קידוש,
וסימן רשעים א', רשעים ב' ורשעים ג'.
כן.
מה שאם אני לא ארצה עכשיו קיבוץ בין השחררת למוסף פיראטי כזה בסדר,
כדי לא תהיה מוסף, אז לא יהיה נקודה שחרית. עדיף לעשות את זה?
לא הבנתי.
אם נגיע למקום... קידוש, קידוש צריך להיות במקום סעודה.
א',
אפשר לצאת ידי חובת קידוש בסעודה קטנה של פת הבאה בכיסנים.
אז יצאת ידי חובת קידוש.
בסדר?
יפה.
אנחנו מדברים על הסעודה עצמה.
הסעודה עצמה צריכה להיות בשחרית.
אז זה שאתה עושה קידוש ואוכל מזונות,
זה לא נותן לך כלום.
אתה צריך לטול ידיים ולאכול לחם.
בסדר?
זה ברור.
אפשר? זה נושא די ברור בשביל זה. יכול להיות.
אם הגעת למצב כזה, אז כן, בוודאי. ולאכול לחם זה שאתה ממשיך את הסעודה אחרי שהם יאכילו את הסעודה? כן, שוב.
זה מקום אחר.
אה, עכשיו אתה מדברתי גם על מקום אחר.
אז זה, לא, עכשיו, מקום סעודה, לא? ושיניתי מקום, ומישהו שאומר לי על סעודה, אני יודע מה.
כל הפרטים האלה זה כבר דיון נוסף, אבל באופן עקרוני, כן.
טוב.
במקום שאין יין מצוי,
אבי שיכר ואושר המשכים, חוץ מן המים, חמר מדינה, ומקדשים עליו,
ומלא שיכר ואושר המשכים, אוכל בלא קידוש.
בסדר?
עכשיו תשימו לב, במה אני הקדמתי?
בכותרת, שהכותרת מה היא?
סדר סעודת
זה מוזכר בשולחן ערוך?
לא מוזכר,
נכון?
אבל מה אנחנו אמרנו בעבר?
שהשולחן ערוך בכמה מקומות מדבר על סעודת שחרית.
פה הוא דיבר בעצם על הקידוש,
חובת הקידוש, מתי אני מקדש ומתי לא, לא על הסעודה.
סימן הבא למשל,
תראו סעיף ב',
אחר סעודת שחרית קובעים, בסדר? ראינו את זה בשלושה ארבעה מקומות,
שהשולחן ערוך מדבר על סעודת שחרית.
פה ההדגשה הייתה על הקידוש.
איך אני צריך להתנהג בבוקר?
הנהגת הבוקר נקרא לזה כך.
לכן, כשאמרתי קודם שהכותרת לא תמיד היא...
בסדר, מי שכתב אותה התכוון, כן, סעודת שחרית,
הקידוש שחרית וכו',
אבל מרן לא מזכיר את זה.
בסדר?
לשים לב לדברים,
מה צריך לדייק. טוב, משנה ברורה אומר,
יהיה שולחנו ערוך ומיטה מוצעת,
עין הוא מערב שבת.
או כדי שיישנו בשבת,
או שהוא בחדר שדר שם ויקרא בזיון אם לא יציע המיטות.
אבל בלאו הכי אסור.
ומה שכתב בפרוסה, הנה באר שמיים, משנה ברורה אסף קטן מ״א. מה בעצם מבין המשנה ברורה?
שמדבר על המיטה של השינה.
שזה לא מכובד, שאתה יושב בחדר כשיש מיטה,
איך אומרים, השמיכה עדיין מגולגלת,
הפיג'מה זרוקה בפינה,
ואתה יושב על יד המקום הזה לאכול סעודה. על איזה בית מדובר?
על מה דיבר המשנה ברורה?
דירה של זוג צעיר בירושלים,
18 מטר,
25 מטר. אתה מכיר דבר כזה?
דוד, אתה מכיר דבר כזה? לא.
או אתה מכיר דבר כזה? לא. יכיר, ברוך השם הוא כבר התפתח.
בסדר, זהו. ואז הכל ביחד, הכל באותו מקום.
בעיה.
הכל צריך להיות מתוקתק כל הזמן.
בסדר?
יפה.
ויברך
על היין בורף אריה גפן.
יש נוהגים לפתוח מתחילה בפסוק ושמרו בני ישראל את השבת,
או זכור את יום השבת לקדשו עד ויקדשהו.
ויש מההמון שפותחים מעל כאן בירך
ושלא קדינו שכל פסוקה דלא פסקי משה, אינן לא פסקינן.
אשכאלה מתחילים עשר קדושות.
אשכאלה מתחילים פתיחה של הזוהר.
אשכאלה מתחילים מזמור לדוד.
ישכאלה שמתחילים מנטשים משבת רגליך.
ישכאלה ששמרו בני ישראל את השבת.
וישכאלה שמתחילים זכור את יום השבת.
כל מיני התחלות יש.
מה חייבים?
לברך באופה.
כל השאר,
תוספת שבת.
אבל, אומר המשברואה, לא יודע אם ראיתם פעם חסידים,
יש חסידים
שאוהבים לעשות את הקידוש בשבת בבוקר
הביסה לברונפנה.
קצת מאשכה, מאשכה.
זה הקידוש.
מה הם עושים?
אלקנברג, השם את יום השבת והקראת שיעור,
סוהו יעולם,
סוהו יעולם, והואי רואי.
הבנו?
אתה מבין אותי?
עשיתי את זה לאט, הם עושים את זה יותר מהר.
אז כן בירך השם את יום השבת והקראת שיעור.
כן? ברוך אתה ה' בקרב מלך העולם, שהכל נהיה בדברו.
למה שהכל?
ממש ככה.
שליבוביץ',
שיבאס,
בסדר?
ממש ככה.
הירושלמים של פעם, ששולה להם כסף, ליקר בננות.
אתה יודע מה זה ליקר בננות?
יש להם עדיין שני בקבוקים בבית,
עם הפתקית הצהובה ומצוי הר בננה.
הכל מקורי, וגם התכולה מקורית.
בסדר?
קיצור היו עושים על משקה
אומר המשנה ברורה אני קודם כל קובל על דבר אחד
לא מפסיקים באמצע פסוק שלא פסק אותו משה רבנו
הקבר ערך שתמידו משה רבנו זה קיצור וזה חצי פסוק
ולי יש עוד קושייה
אשכנזים שאפילו שהם אלוהים לא אומרים בלי שיש פסוק
אפילו עברו פסוק שלם אומרים השם
שזה גם ככה תצילנה שתי אוזניים
בא מישהו ואומר לך פסוק שלם
בלי שם השם. למה?
טוב, נגיד ככה נוהגים.
פה חצי פסוק עם שם השם?
זה ברור?
יש שם, איך הפסוק?
לא, לא, הפסוק האחרון.
לא, לפני כן, מה ההמשך?
מה הקודם? המשפט הקודם?
תביא סידור.
אם כל כך מציק, תביא סידור.
בסדר, זה ברור?
ליל שבת, שבת בבוקר, תראי מה שקידוש.
זה של בוקר? זה מלחה, לא?
לא, לא, לא, זה בוקר, בוקר.
זה בבוקר, אין פה,
יש פה, אין פה.
כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ,
תביא, תביא, נועה, מה יהיה איתנו, מה יהיה איתנו?
נו,
סליחה, זה מופיע כפסוק שלם, אני טעיתי.
בסדר? הכן ברך השם את יום השבת ויקדש אוהו זה פסוק שלם.
אני לא יודע.
אלא אם כן יש פה איזושהי טעות.
לא, לא. המשטרה ברורה אמר, לא? מה הוא אמר?
לא, הוא אומר, בכל פסוק כדאי לא פסקי משה, אינן לא פסקינן.
נו.
לא, וגומר, וגומר. לא, לא, אי אפשר להגיד, כן.
לא, לא, יש פה איזה טעות. או הסידור פה עשה איזה משהו שלא כהוגן.
תביא לי את ה...
בדיוק, תביא תנ״ך.
אוי, טעתם, מה יהיה איתנו? אנחנו צריכים להתחיל לדעת את התנ״ך בעל פה.
לא, לא, זה פסוק בשמות.
זה נפתח לי בדיוק במקום שאמרת, זה ישעיהו,
אבל זה לא שם.
עשרת הדיברות.
מה זה?
כן, כן, רק שנייה.
מה יהיה?
איפה זה כתוב? מאיפה זה בא?
מאיפה זה מגיע?
אה, כן, כן, כן.
כן, כן, כן.
שימו לב.
בעשרת הדיברות כתוב כך,
פסוק
כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם, וינך ביום השביעי.
על כן בירך השם את יום השבת ויקדשו.
זה חצי פסוק.
גם אנחנו כולם אומרים את זה חצי פסוק,
כן?
כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת, אולי זה מקור נוסף.
כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ, יטיימת כאשר בם וילך ביום השביעי,
על כן באורך השם יטיום השבת ויקדש שירו.
כן, כל מה שקראתי, פסוק אחד.
יש לך מקום אחר? יש על כן בעוד מקום?
חיפשת?
תראה אם יש בעוד מקום.
קיצור, בכל מקרה על כן זה לא פסוק שלם לפי מה שנראה פה.
אז גמרנו, כן? אז כולם אומרים את זה.
אז זה קשה.
אוי, טאטאא, זהו.
קיצור, מה שקורה למשנה ברורה, למה אומרים?
חצי פסוק.
אבל באמת איך רואים שזה לא פסוק שלהם.
כן, אבל זה לא הפסוק הזה, זה פסוק אחר.
פסוק אחר.
טוב,
בכל מקרה, אז יש כאלה שאומרים רק את החצי פסוק.
בסדר.
בכל מקרה הוא קורא לזה, יש מאה עמות שפותחים מעל כן ברך.
וזה נקרא קידוש הרבה, ונקרא בלשון הזה שהוא כמו שקוראים סגי נהור, מפני שזהו הקידוש שאינו כלל דאורייתא
ושתקנו לכבוד שבת והסמיכו הקרא כדעיתא בגמרא.
ואין לאל סימן לשאין. א', א', זה שם מבואר בהגה שנוטלים לידיים כל יום קידוש.
ואין שם במשנה ברורה שכמה אחרונים כתבו שם שטוב יותר לנהוג כדעת המחבר.
וזה מה שעושים רוב העולם.
רוב העולם עושים קידוש שאחר כך הולכים
לטול ידיים.
יש מעט מן המעט מן המעט שבמעט שבאשכנזים
שנוטלים בידיים לפני הקידוש.
ראית את זה פעם?
לא?
אבא שלי, אשתי, ככה עושה.
קודם כל נוטלים ידיים,
אחר כך עושים קידוש.
דרך אגב, זה מאוד פרגמטי.
למה?
עד שכולם מתיישבים במקום,
או עומדים במקום,
ואז עושים קידוש, ועכשיו כולם עוד פעם, תזוזו מהמקום,
תתחילו לטעול ידיים, ובסדר, לא זה הסיבה, אבל אני...
כולם התיישבו, גמרנו.
שותים יין, מברכים על מוציא,
לא אוכלים.
נוטלים ידיים לפני הקידוש.
למה?
למה?
איזשהו סיבה?
בסדר? טוב.
ביסוד כתוב ברוקח,
אחר שאכלו קוד צורקן יש מזמרים זמירות ושבח לקדוש ברוך הוא,
וטוב ללמוד תורה במקצת קודם אכילה.
לפני שאוכלים, לפני הסעודה,
טוב ללמוד קצת תורה.
ולכן אחרי מוסף מבית הכנסת,
לומדו קצת.
ואחר כך חושבים לאכול. ומה עושים באוכל?
שרים. זה מה שכתוב פה, זמירות שבת.
אז בתורה הוא אמר, כן, זה תעשה לפני האוכל.
בסדר?
יפה. זאת אומרת,
שלא יטום כלום,
וגם אנשים שייכים בעניין זה.
דכל מילא דשבת איש ואישה שווים.
שמים לב.
גם נשים חייבות בקידוש, גם נשים אסור להן לטום כלום לפני הקידוש.
אבל מה אמרנו? מתי חלה חובת הקידוש?
מתי חלה חובת הקידוש?
אחרי תפילה.
אז גם נשים, חלה עליהן חובת הקידוש אחרי תפילה,
כי הכול שווה.
אותו דבר, יש שוויון בין גברים לבין נשים.
ואם יש אישה שהיא לא מתפללת,
למה היא לא מתפללת?
כי היא מחליפה חיתולים, יפה מאוד,
כי היא עושה את כל מיני דברים שצריך,
והיא לא יכולה ללכת להתפלל,
אז ממתי חלה עליה חובת הקידוש?
ברגע שהיא קמה.
אז אישה שלא מתפללת
ורוצה עכשיו לשתות כוס קפה
לפני התפילה, מה אתה אומר לה?
לפני התפילה אין בעיה,
אבל לפני הסעודה יש בעיה.
ואת עכשיו לפני התפילה או לפני הסעודה?
לפני הסעודה, כי היא לא מתפללת.
זה לא קשה לעשות קידוש.
ברור הנושא.
כל צמת מטבע זה היה, יש לו לפחות
כמה צדדים יש למטבע?
שלוש.
העובי שכחת.
בסדר?
אין דבר כזה שבת ככה, שבת ככה. מה היא נוהגת?
היא נוהגת כשהיא מתפללת
אחרי התפילה. במקרה לא התפללה. במקרה לא התפללה. זה מקרה.
אבל אם היא לא מתפללת,
כי היא עסוקה עם הילדים בדרך כלל,
לא משנה.
לא משנה. אם קרה והיא לא התפללה, גם גבר שקרה ולא התפלל,
לא נשנה את הלכה בגלל זה.
אבל אם היא עכשיו...
אני מגדל את הילדים, אני מניח שיש לה לגדל את הילדים מרגע שהם נולדו עד גיל שנה, אחרי כך הם גדלים לבד, לא?
דרך הסמארטפאנט באפליקציה.
הרי הילדים גדלים.
לפי הרגילות שלה, בזמן ה...
פעם במקרה,
אז לא, אז היא לא חייבת.
עוד פעם, תשים לב מה אני מדבר, אתה חוזר על אותם דברים, ואני חוזר על עצמי שוב.
אם אישה שבדרך כלל עכשיו היא לא יכולה להתפלל,
היא לא מתפללת כי יש לה ילדים קטנים.
אני חייבת קידוש.
אבל אם אישה שהיא מתפללת, במקרה לא יצא לה להתפלל.
כמו גבר שבמקרה יצא לו לא להתפלל. למה? יש להם עוד איזו סיבה.
כן,
כן.
תלוי בהנהגה הכללית.
טוב,
וגם אנשים שייכים בעניין זה, שכל מיני שבת יש ואישה שווים.
לא חל עליו שקידוש אין שייך אליו בזמן הסעודה,
או משום קודם התפילה לא שייך במים,
כדי ליל בסימן פט.
כי מה אמרנו? אדם כדי שתתיישב דעתו מותר לו לשתות מים לפני התפילה. עכשיו תשימו לב מה קורה פה.
קבע שבסימן פט אמרנו שאפשר לשתות מים לפני התפילה כדי שיוכל להתפלל,
אומרת לנו גם ההלכה שחולה כדי שתתיישב דעתו יכול לטעום משהו לפני התפילה.
הוא מוסיף על שולחן ההוא ואומר כל רעב
הוא בכלל חולה.
זה בדיוק כמו שדיברנו מקודם לגבי מתי מקבלים שבת.
תשימו לב לדבר הזה, זה מדהים.
אז כיוון
שמי שרעב הוא בכלל חולה,
וכיוון שיש אנשים שיכול להיות שהבטא שלהם מקרקרת לפני,
מחרקרת או מקרקרת?
תלוי מי היא.
יש כזה של מחרקרת ויש כזה של מקרקרת.
עושה להם כל...
זה ברור, לפני התפילה אז אפשר לטעום משהו,
ומה אמר שולחן ערוך?
מים.
לאן הגענו?
קפה עוגה, איך היה המזרון בלילה, איך היה המזגן,
עוגות גבינה,
עוגות טריקולדה,
פאי ארבע ריבוע,
כל מיני פאי למיני... אתם מבינים מה קורה פה?
התדרדרנו.
לראות איפה עומדת ההלכה,
וכתוצאה ממה הגענו לאן.
בסדר? ואנחנו נראה את זה גם במשטרה הברורה, שהוא אומר שאם באמת יש מישהו
שבאמת רוצה ליטום משהו לפני התפילה,
כי הוא לא יכול אחרת, כי התפילה ארוכה.
לא לעשות את זה בכנופיה.
מה זה כנופיה?
למה?
כי ברור שאתה תגיע לקריאת התורה.
חבר'ה יושבים מפטפטים, קריאות השבתות האלה?
לוז, 8 ורבע תפילה, 8 וחצי תפילה, 8 ורבע קפה ועוגה.
מתי מגיעים אנשים לקפה ועוגה?
8 ו29. אני אפטימי, למה אתה אומר 8 ו-40?
13 וחצי תפילה.
8 ו29.
ואז נו, איך היה?
איך היה החדר שלכם?
אה, איזה, הפעלת את הסגן, כמה, יקר מדי, יקר מדי.
מה זה קשור?
זה ברור.
ואז, מתי הם הגיעו לתפילה?
עכשיו נעשה אשכנזים.
מה?
תשע וחמישה. תשע וחמישה, לאן הגיעו כבר?
חזרת השעת.
עשרה וחמש דקות עדה מידה, לא?
זה ברור מה אנחנו אומרים?
יש פה איזושהי הידרדרות,
כיוון שלא לומדים מה המקור.
מישהו כתב, כן,
אה, אז אם אתה לא יכול מים, אפשר מים עם סוכר.
טוב, אז אפשר עם תה, אפשר עם קפה,
אפשר עם חלב,
אפשר,
כאילו את כל הדיונים האלה באחרונים?
איך אתה מכיר? אתה בטח שאתה מכיר.
זה ברור.
דיון, דיון, דיון. סליחה, מאיפה התחלנו?
שבכלל זה שאתה טועה משהו בגלל שאתה חולה.
אתה חולה,
הרב, אל תדבר איתי ככה, אני בריא, אתה בריא, לך תתפלל.
להבין את הפרופורציה של הדברים,
מאיפה זה בא, לאן זה הולך.
לכן מה שקוראים קיצורים על גבי קיצורים, אחד על גבי השני, שוכחים מאיפה המבסיס.
המבסיס הוא אסור לאדם לטעום כלום קודם לתפילה.
אלא
שיתרנו לו לשתות מים כדי ליישב דעתו.
אה, מים עם טעם או בלי טעם, עם סוכר, בלי סוכר,
עם חלב, בלי חלב.
אז אפשר גם עוגר כדי שלא תקרקר או תחרכר בטנו,
מה זה תחרקר?
מסתובב, הוא מתחיל להסתובב באמצע התפילה, כל הזמן מתאר.
יש אלה שהולכים הלוך-חזור, הלוך-חזור,
שיהיה במקום ככה 25 מיליגרם, וזהו.
תהיה לי באמצע התפילה.
אתה יודע מי זה 25?
בסדר, ברור.
קצת מים,
אפילו לא קוס מים, קצת מים.
תרגילה.
בסדר? לשים לב לסיבובים האלה, כי בסופו של דבר
אנחנו הולכים קדימה בלי לדעת מאיפה באנו.
ומי שלא יודע מאיפה הוא בא,
אין לו דרך כלל ללכת,
או איכבר בשטח.
טוב, אומר המשנה ברורה.
זהו.
ומשום קודם תפילה לא שח במים כדי להם סימן פיטל.
במקום שאין יין מצוי,
יש כאלה, סעיף ב',
האב השיכר ושער משקים, חוץ מן המים, חמר מדינה,
ומקדשים עליו.
משמע שבמקום שהוא מצוי,
אין לקדש על השיכר ושער משקים.
מה זה שער משקים?
כל האמיץ תפוזים?
לא.
משקיעים אלכוהוליים,
בירה, ויסקי,
יאש.
בסדר? זו הכוונה.
האמת שלאחרונה ראיתי,
הקיצור של שולחן ערוך, הרב גן פריד
כותב את זה במפורש,
שחמה ומדינה
זה משקיע אלכוהולי של אותה מדינה.
כמו שתמיד אנחנו אומרים, אני ראיתי את זה לאחרונה,
זה חשוב לדעת גם.
פוסק אשכנזי אומר כך.
בסדר? לא מדובר על כל משקיע. מה אתה עושים לי מיץ תפוזים במקום קידוש?
שתה קפה?
איזה מין דבר כזה?
אתה יודע, מתי אבל אני יכול לשתות משהו, לברך שהכל נהיה בדברו,
ולשתות אותו בתור קידוש?
אלכוהולי.
כשאין יין.
אם אין יין,
אפשר חמר המדינה.
לא, בדיוק, בואו.
ולכן הוא אומר,
הנה, תסתכלו.
ועין האל בסימן רשע ע'ב, סעיף קט,
משנה ברורה, מה שכתבנו שם, שנוהגים להקל בזה בשחרית במדינותינו.
ומכל מקום מצווה מן המובחר על היינו ההוא,
על היינו,
וניאני אין שרף האין שם בדיבור המתחיל על השכר.
אז שם הוא מביא את זה.
בואו נראה, כן, רש עין ב, סעיף קטן, כט.
הוא מביא שם,
הנה,
תסתכלו בסעיף קטן, כט ולמד, בעמוד נא,
רש עין בית, סעיף קטן, כט.
טוב לקדש
על השכר.
למה?
שבזה יותר טוב מעל הפת.
אם אין לו יין.
כמו שמפרש
הטעם אבל יין במקום שהוא מצוי ודאי יברך עליו אפילו ביום.
כי דמור בסימן רפט סעיף ב', אתם רואים? חזר אלינו.
רפט סעיף ב'.
ומכל מקום במדינתנו שהיין ביוקר,
בסדר? היין ביוקר, ורוב שתיית המדינה הוא משאר משכין.
מה רוב שתיית המדינה פה בארץ היום?
יין.
בסדר? לא נהגו אפילו הגדולים להיעדר אחר יין ביום.
שהקידוש שלו הוא רק מידי רבנן לכו לעלמא
וסומכים על עצמם, על דברי המקלים בזה,
לקולה,
או מי שמברך גם ביום על היין, ודאי עושה מצווה מן המובחר.
אז אני לא מבין, מי שעוזב מצווה מן המובחר והולך לבדיעבד?
ובפרט שהיין מצוי,
מה יותר ביוקר היום, יין או ויסקי?
מה?
יפה, זה ברור.
אז מה, שם היה ביוקר ובקושי האנשים משתמשים, אז השתמשו בשכר.
בשכר.
אבל פה, שהיין זה הדבר הנגיש ביותר,
איך מישהו בכלל מעלה על דעתו לעשות דבר כזה?
טוב, ולכן הוא אומר, בסעיף קטן לאמן,
ואם חביב לו יין שרוף, יכול לקדש אליו ביום לכתחילו במדינתנו,
שהוא חמר מדינה. שמתם לב למה מדגיש המשתברה?
איפה?
במדינתנו. איפה היא מדינתנו?
הרב, מה פירוש מדינתנו? מדינתנו זה מדינת ישראל. כן, מה התקיים במשתברה? מה זה מדינתנו?
אולי הציוני. היה ציוני? היה ציוני, כן.
בלורוסיה,
ראדין זה בלורוסיה,
רוסיה הלבנה,
צפונית לאוקראינה,
עוד יותר צפונית, בסדר? זה ברור?
אבל הוא אומר,
אך שייזהר לקח כוס מחזיק רביעית ולשתות ממנו מלוא לוגמב שהוא רוב רביעית,
כמו יין.
בטח, מה השאלה?
מה, לא שתית אף פעם כוס ויסקי?
ככה כוס?
פעם עשינו קידוש בבית,
הביאו,
מישהו הביא איזה ויסקי,
ואחד האנשים שבא מבית הכנסת לקידוש, אמרו, זה נראה טוב, אפשר לטעום?
אז
הבאתי לו לטעום, הוא אמר לי, ביקשתי לטעום.
אז הוא טען.
ואחרי שהוא טעם, הוא אמר שזה טוב,
אפשר עכשיו לשתות?
בסדר?
וזה לא היה מהתפוצה שלך.
אה, ירידת הדורות.
אז נעשה ברור, יש כאלה שלא יכולים בכלל, ויש כאלה
ששותים מים.
בסדר, אז הנה.
אז אם כבר, עכשיו מה קורה?
אמרנו, אחסידי, הם לוקחים כוסית קטנה,
כוסית של משקה.
מכירים את זה?
כמה זה מחזיק?
חמישים סמ״ק,
כמה זה רביעית?
ושש, כוס.
86 סמ״ק. הם לוקחים כזה כוסית קטנה, על קנביירה, ואומרים, תבואי רובה, ושותים.
אה, ידידי,
זה היה גזענות כמו שאומרים.
איך אתה מתחיל בכלל?
בסדר, נושא ברור.
במילים אחרות, בואו אנחנו נפתור את כל השאלות במקום להתפלפל יותר מדי.
עושים קידוש על יין, זהו, אין משהו אחר.
עשינו קידוש על יין, שותה מלול וגמר,
רביעית, טוב ביותר,
סוגר עניין, ממשיך לסעודה.
אחרי זה,
נסתה עם הסתרות.
טוב,
הוא חמר מדינה,
זה במקום שהעניין מצוי.
הבית שחר ושם ומבקיא חרוצי מים חמר מדינה
ומשקיע שאינו חמר מדינה
הסכימו הרבה האחרונים שאין מקדשין אפילו בשחרית
דה דוריא דה קידוש הלילה תקנוע ופרטי הדין שחמר מדינה כבר יקרה משנה דיוו
משנה ברורה לעניין הבדלה והוא הדין כאן".
אם אין לו יין בבוקר, מקדש על לחם, אז מה זה מקדש?
מברך המורצים, מה יש לו לעשות?
בלילה, אז אתה יכול לשאול אותי אם מקדש על הלחם.
למה?
כי בלילה יש לנו ברכה מקדש השבת.
אז אתה יכול להשתמש על הלחם, אבל פה מה...
תגיד פסוקים, תגיד פסוקים, אתה רוצה מלחם מוציא, מלחם מוציא, סגור עדיין.
מה?
איך מקדשים על הלחם בפועל?
עומדים,
נוטלים ידיים,
עומדים, אומרים, ויאכילו השמיים והארץ,
ברוך אתה אשר,
המוציא לחם מן הארץ,
ואחר כך מקדש את השבת,
ויושבים לאכול.
במקום היין, נניחים.
רק כשהנטילה, היא לפני.
וזה ברור.
זו אחת הסיבות שאומרים למה לא ליטול ידיים לפני כן.
כי אם אתה נוטל ידיים אתה כאילו מוכיח שהלחם חביב עליך.
אז למה אתה עושה קידוש של יין? אתה עושה קידוש של לחם.
זו הסיבה שלא.
בסדר?
זה סימן רפט. רגע, לא סיימנו, לא סיימנו.
ומי שאין לו,
לא שכר ולא שאר משקיעים חריפים, אוכל בלא קידוש.
אוכל בלא קידוש פירוש כשיש לו פת,
אפילו חתיכת פת ולא פת שלם, אומר המוציא על הפת
ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן, די קצת פוסקים. ואם אין לו גם פת,
אוכל בלא קידוש, ואין לו לבטל מצוות עונג שבת בשביל זה.
אנחנו רואים בעוונות, הבן אדם תקוע באיזשהו מקום, אפילו לחם אין לו.
אז מה, אז בגלל זה הוא לא יאכל כל השבת,
כי אין לו איכל לאכול סעודה?
לא, תאכל.
ובלילה אם אין לו חתיכת פת ויין אפשר למשקין לקדש עליו,
ויש לו תבשיל ופירות וכיוצא בו,
שאומרים שאם מצפה שיביאו לו איזה דבר לקדשאלה, הוא ימתין איזה שעות.
על כל פנים, אין צריך להמתין יותר מחצות.
ויאמרו, אדם חלש, אין צריך להמתין, ויאכל מה שיש לו בלא קידוש.
ויסמוך על מה שהזכיר קדושת היום בתפילה.
כשיביאו לו אחר כך בלילה,
פת או יין, אומר אליו כל נוסח הקידוש, ויסעוד כזית על כל פנים.
אם הוא יודע שיש סיכוי שיביאו,
אבל אם הם לא יביאו,
תאכל.
עונג שבת לפחות.
אם לא סעודות שבת, אז עונג שבת.
אמרנו, העיקר זה סעודה, ואחרי זה עונג שבת.
אבל אם אין לי סעודה,
זה לא אומר שאני לא עושה עונג שבת.
בסדר?
בעזרת השם, בשבוע הבא אנחנו בסימן רץ.
למה צריכים לרוץ?
להשלים מאה ברכות.
לאכול שבת.
לרוץ, להשלים מאה ברכות.
מה אמרנו בכניסת שבת? מה זה, טוראן?
נסימון רשנון?
לרוץ להכין צורכי שבת.
מה זה צורכי שבת?
לנקות הבית, להכין אוכל.
אז מה זה עכשיו רץ?
לאכול את האוכל.
יש לי מאה ברכות.
טוב, בעזרת השם, שבוע הבא משלימים מהברכות, עכשיו אנחנו בהפסקה של...
