טוב,
הלכנו בחוד שבת, סימן רפ״ו אחרי שקוראים שניים מקרא ואחד תרגום, כולל
רש״י ירא שמיים.
גם מקרא רש״י,
זה ראינו שבוע שעבר ברפ״ה,
אז שלא ירפו ידיהם של ישראל.
רפו, נכון? רפ״ו.
יפה. ואז מה עושים?
מתפללים מוסף.
מוסף זה שיא היום.
מוסף זה הקורבן המבטא את היום.
כל חג, כל יום מיוחד,
והתורה כמובן,
יש לו את הקורבן המיוחד לו.
שבת כמובן, יש את הקורבנות של היום.
נו, ומה נעשה?
ובשבת שעברה עוד לא נבנה בית המקדש.
אתם יודעים שזה...
שבת שעברה עוד לא נבנה?
מה יהיה שבת הבאה?
בעזרת השם, בעזרת השם, בעזרת השם.
ייבנה המקדש, עיר ציון תמלא,
שם נשיר שיר חדש,
ברננה נעלה,
מתוך כוחו של
רבי שמעון בר יוחאי,
שכל מי שיהיה שם ביום חמישי, עד יום שישי יספיק להגיע לבית המקדש,
בעזרת השם שייבנה
במהרה בימינו. בכל מקרה, אין לנו קורבנות,
אין לנו קורבנות משלמף הרים שפתינו.
זאת אומרת, אנחנו מתפללים, השפתיים שלנו יהיו כתחליף
בזמן הזה שעדיין
אין בית מקדש, שיהיו תחליף לקורבנות. לכן מתפללים תפילת מוסף שהיא כנגד קורבן מוסף של שבת.
או בכל יום שיש בו קורבן מוסף, כמובן הימים שהם מהתורה יש בהם מוסף.
בסדר?
ימים שהם לא מהתורה, אין בהם מוסף.
לא כתוב בתורה.
טוב, אומר לנו השולחן ארוך,
רפ״ו סעיף א',
זמן תפילת מוסף.
אם זמן תפילת שחרית, מתי הוא?
מתי זמן תפילת שחרית?
הנצח אמר,
זה זמן שחרית.
אז מתי זמן מוסף?
מיד אחר כך.
רגע, רגע, רגע, אבל אנחנו לא עושים ככה. מה אנחנו עושים?
בין שחרית למוסף?
קוראים בתורה.
טוב, בסדר. למה תקנו חכמים את קריאת התורה דווקא בין שחרית לבין מוסף,
ולא לפני שחרית או אחרי מוסף?
יפה, יפה, יפה, בחור זה.
עשר.
חכמים הם אנשים שחיים במציאות,
להבדיל מכל מיני אחרים שהם לא תמיד במציאות.
למשל היום,
מודיע,
איך קוראים לו?
מפקד כבאות ראשי.
יהיה חם
ביום חמישי,
הוא חושב שזה יעזור לו.
אז הוא אמר שמיום רביעי בערב עד יום שישי בבוקר אסור להדליק מדורות בכל הארץ.
למה אתה צוחק?
כי אומרים על רבנים שהם לא במציאות.
אתה רואה שיש אנשים אחרים שהם לא במציאות.
טוב, חכמים היו במציאות. ומה אמרו?
התפוסה של בית כנסת
הוא בין שחרית לבין מוסף.
המאחרים מגיעים עד חזרת השעץ
והבורחים נשארים לבין מוסף,
נכון?
הזמן האידיאלי של מירב האנשים המשתתפים
בבית הכנסת זה בין שחרית לבין מוסף.
זו סיבה טכנית, פשוטה, מעשית,
איך אומרים? יודע צדיק,
נפש, ברור.
זהו, זו סיבה.
זה בדיוק מה שכתוב.
ולכן אנחנו עושים את קריאת התורה בין שחרית לבין מוסף. אם יש לי איזושהי בעיה,
אז אני יכול להתפעל עם מוסף לפני כן?
כן.
אם יש לי בעיה אחר כך, אני יכול לקרוא בתורה לפני שחרית?
כן, מה הבעיה?
נושא ברור.
כל הסיבה היא סיבה טכנית, מעשית,
הגיונית,
סבירה,
איפה מרכז האנשים יהיו.
מתי התפוסה הגדולה ביותר בבית הכנסת?
יפה.
לכן יום הולנו שולחן ארוך, רשפ״ו סעיף א', זמן תפילת מוסף מיד אחר תפילת השחר,
ואין לאחרה,
כן?
אין לאחר את התפילה יותר מעד סוף שבע שעות.
ואם יתפללו ת'אחר שבע שעות, נקרא,
נדבר יפה, בסדר?
נקרא פושע.
שולחן ארוך, מה אני אעשה?
ואף על פי כן יצא ידי חובתו. למה?
כי כל היום אפשר.
מפני שזמנה כל היום.
ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה,
זאת אומרת, הגענו לשקיעה
כל היום,
אין לה תשלומים.
אין תשלומים לתפילת מוסף. למי יש תשלומים?
למה צריך לשולחן הולכים להזכיר שאין לה תשלומים? כי כל תפילה אחרת,
יש לה תשלומים.
לא התפלל שחרית, מתפלל.
לא התפלל מנחה, מתפלל.
לא התפלל ערבית, מתפלל שחרית שתיים. ומה החידוש הכי גדול?
שאם לא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתיים. למה?
כי זה יום אחר.
אם זה כנגד קורבנות, בטל זמנו,
עבר זמנו, בטל קורבנו.
ובכל זאת, גם בין מנחה לבין ערבית.
כי בין ערבית לבין שחרית,
בסדר?
לא טועים.
אז זה לא תמתירה לספרים, זה כותב... כן, כן. אז זה סיפור אחר. מה הוא מתפלל, מתפלל את הנוכחית.
טוב,
בכל מקרה,
אומר השולחן ערוך, יש בה נשיאת כפיים,
ומתפלל אותה קודם תפילת שחרית,
היא יצאה ידי חובה.
למה הוא עשה את זה? באמת שאני לא יודע.
אבל הוא יפלל אותה, אתם יודעים, הדוגמה.
הנה, לפי מה שדיברנו מקודם, למה קריאת התורה זה בין שחרית למוסף.
אז נוכל להבין את זה. בן אדם הגיע לקריאת התורה, הוא רוצה לשמוע קריאת התורה.
מייד אחרי קריאת התורה, מה קורה?
פללו מוסף, התפלל איתה מוסף.
ואז הוא בא לרב, אחרים אומרים לו, הרב, תשמע, אני הגעתי רק
בקריאת התורה.
ברוך השם, שמעתי קריאה את התורה.
משלים פרשיותיי עם הציבור.
אבל התפללתי עם מוסף, לא התפלתי שחרית, מה אני עושה?
מה יגיד לו הרב?
התפלתי שחרית,
כי עוד לא הגיע הזמן ממך.
כי אם היה מגיע הזמן ממך,
למה? התפללו ממך שתיים.
בסדר, תזלומי.
הנושא של איזה תופס, כן, שכח, נרדם, זה נחשב אונס, כן.
זה שולחן ערוך, חלק א', ראינו את זה. מה נקרא אנוס?
זה לא צריך להיות אנוס אזיקים, בננה.
בסדר?
יכול להיות עוד כל מיני אונסים שהם לא כל כך אונסים.
כן,
פעש אחרית, פעש אחרית.
פעש אחרית. פעש לפי הסדר, פעש לפי הסדר. זה יותר חשוב, אבל אם קרה, קרה.
בסדר?
הנושא הזה ברור?
טוב, סעיף ב' אומר על שולחן ערוך.
כל יחיד חייב להתפלל תפילת מוספים,
בין אם יש ציבור בעיר או לא.
למה? כי יש דיון.
חבר עיר, לא חבר עיר, איפה מתפעלים מוסף?
אומר הרמב״ם, ואחר כך חוזר השליח ציבור התפילה כמו בשאר תפילות.
כמו כל תפילה שהיא חובה,
יש אחריה חזרת השץ.
תראה, תן לי לא להתבטא בעניין.
בסדר?
יש פיוט שמבטא את מה שאתה אומר.
חידושת שבת.
אתה מכיר את הפיוט הזה?
נו, תתחיל להגיד אותו.
אני לא זוכר הכל.
תקנת העזרה, יפה. מפתיר, יש להם הפטרה, והתפעלו מוסף בלא החזרה.
זה בדיוק החרוזים.
אתה לא שם לב שאין חרוז?
החרוז האמיתי הוא יקרא את ההפטרה, והתפעלו מוסף בלא החזרה.
מכיר את הבדיחה הזאת?
זה מה שקורה.
טוב, לא תקין, לא תקין.
לא תקין.
גדולי רבני ארץ ישראל אמרו ככה.
הרב שלמה משה אמר, ועוד כל מיני רבנים גדולים.
אתה מבין שאני לא מזכיר דברים סתם, בכל מקרה לענייננו,
חזרת השעת וכל תפילה שהיא חובה,
באיזה תפילה היא לחזרת השעת?
ערבית, למה?
כי תפילת ערבית היא רשות, כל השבוע,
תפילת ערבית היא רשות,
ישראל קיבלו על עצמם כחובה, הרמב״ם הלכות תפילה בהתחלה,
קיבלו על עצמם כחובה, לכן יש שם חזרת השעת,
בליל שבת,
כדי שלא נשאיר מישהו לבד, בחושך, תנים, זאבים,
כן,
יפחד, יישאר לבד, אתה מעין שבע.
בסדר?
זו הסיבה.
בכל מקרה,
אז לכן אנחנו אמורים בחזרת השץ, גם תפילת מוסף, כיוון שהיא חובה,
היא מחויבת בחזרת השץ.
שיש להם?
הרגע, אנחנו דנו בכל העניין הזה.
אנחנו דנו בעניין הזה בשושו, בשושו, שמת לב, זה היה כזה, ככה.
תראו, תראו, אני לא רוצה יותר מדי להרחיב בעניין,
כי איך שאתה הבנת, דעתי בנדון ברורה.
אין לי ספקות
ואין לי שום דבר.
רק אני אומר דבר אחד,
כדי טיפה ככה לחדד את הדברים,
וברור לנו מה אנחנו רואים, מוסף צריך חזרת תש״ץ,
כמו כל תפילה אחרת.
אין דבר כזה שמפתרים.
מי שמבין, מבין למה גם. שנייה, מה העניין? מה העניין?
שהפייטן צריך לנגן.
את מה הוא מנגן?
בקריאת שמע,
מה המילה הכי ארוכה
אצל אותן תפוצות,
אצל הפייטן.
אני, אתה מכיר את זה?
וואי, וואי, וואי. אני, שופוני, אני.
השם אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם, ירד מצרים.
הבנת מה אני מתכוון?
הראש שלי ברור.
הוא יתחזן, הוא יעשה לך מי שברח עם חמש שעות, ישיר פיוטים שמונה שעות,
מוסף, יוצאים בצד,
בלי חזרת השעה.
אז זהו.
ידידי, ידידי, הדיבורים הם בגלל שמאריכים בקריאת התורה עם פיוטים ועם מוסיפים.
להתחיל להתעורר.
אנשים לא מבינים, אני אומר את זה בפירוש,
לא מבינים למה כל הילדים הצעירים של הספרדים הולכים לאשכנזים.
כשיתעוררו זה יהיה מאוחר.
זה ברור.
זהו. אנחנו לא בשלב הפתיליה.
אנחנו בשלב המיקרוגל.
אחרי תקופות בעולם.
אתה איתי? הבנת אותי?
בסדר, זה ברור.
פעם, כדי לבשל אורז,
היו שמים אותו על פתיליה. אתה יודע מה זה פתיליה?
אתה יודע?
איך למחניאו את זה? תראה שמה ב...
מה?
לא, פרימוס זה תותח, זה מחמם מהר,
פתיליה,
פתיליה זה ניחותא,
זה אורז ארבע שעות מתבשל.
היום אם אתה שם אורז במיקרוגל שתיים ועשרים שניות,
שתי דקות ועשרים שניות והוא לא נהיה, כבר אתה חוטף טלפון, תקנה לי חדש בדרך הביתה.
לא אורז חדש, מיקרוגל חדש.
זה ברור?
כיוון שתפילה זו עבודה שבלב.
אז אנחנו עושים הכל מהר, עושים הכל מהר. אתה רוצה פתאום שבתפילה הוא יושב לי בסטלבט?
הוא יצטרך ארבע ריטלין
כדי לגמור מוסף.
טוב, אבל זה דיון אחר.
בכל מקרה, לענייננו,
התפילה זה העיקר.
קריאת התורה זה העיקר. כל מה שמסביב זה אפרטיב.
כלומר בשפה המדוברת.
ולכן, אני לא אאריך במקום שלא צריך להאריך,
על חשבון מקומות שהם חיוב.
תפוס את המציאות כמו שצריך.
אני יודע, מכיר את הדבר הזה.
לא יודע, יש לנו משפחה, אנחנו מכירים את זה.
טוב מאוד מכירים איך זה עובד.
מתחילים בשבע, גורמים ב-11 ברבע.
ועוד לא דיברנו על מה שכבר דיברנו,
ששבוע שעבר גם,
שלא יהיה סעודה אחרי זמן שחרית.
חייבים להתחיל סעודת שבת
בזמן שחרית,
ואחר כך,
מערין מפורש.
הסעודה נקראת סעודת שחרית.
ואם הגעתי לזמן מלחה,
עשרה לשתים עשרה בחורף,
זה כבר סעודה שלישית.
זה לא קשור לתפילה.
טוב, אבל דיברנו על זה שבוע שעבר.
בכל מקרה, לענייננו,
צריך להתפלל מוסף,
להתפלל מוסף עם חזרת השץ.
מותר גימל,
מותר לטעום קודם תפילת המוספים, דהיינו אכילת פירות או אפילו פת מועט,
אפילו טעימה שיש בה כדי לסוד הלב,
אבל סעודה עשו.
והיום אנחנו לא נוהגים כך, כן?
היום לא תאמים כלום, כמו בליל שבת.
כשפגש התחייבת בקידוש, אסור לשתות אפילו מים.
ולמה? כי יש מי שאומר שכל חובת קידוש היא דווקא אחרי מוסף.
ויש מי שאומר שחובת קידוש היא אחרי שחרית.
מחלוקת גדולה.
מתי חובת הקידוש חלה?
האם אחרי תפילת שחרית או אחרי תפילת מוסף?
מה דווקא מינה?
האם יש אפשרות לעשות קידוש בין שחרית למוסף?
מה זה אמר? מה זה אמר? בקיצור,
אם אתה רוצה לצאת ידי חובת כל הדעות, מה אתה עושה?
קידוש אחרי מוסף.
עושה.
תמיד עושה, השאלה מתי.
יפה. קידוש אחרי מוסף.
ולא תואם כלום, כי אולי אחרי שחרית החובה.
טוב,
ד' היו לפניו שתי תפילות.
אחת של מלכה ואחת של מוספים.
כגון שאיחרנו להתפלל תפילת מוסף עד שש שעות הוא מחצה.
שמוזמן תפילת מלכה.
צריך להתפלל של מלכה תחילה,
ואחר כך של מוסף.
אורי הוא מקדים שמוסף יצא.
יש אומרים, דהיינו דווקא שצריך אתה להתפלל שתאם.
כמו שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל מלכה.
כי תמיד הגיע הזמן מלכה, תתפלל, אחר כך תאכל.
אבל אם אינו צריך אתה להתפלל מלכה, יכול להקדים של מוסף.
יש אומרים, אבל זה לא הסתם הראשון.
אומר אורי הוא, אם הגיעה מלכה קטנה, יתפלל מלכה תחילה.
ויש מי שהוראה שאין עושים כן בציבור להקדים תפילת מלכה לתפילת מוסף
כדי שלא ייתרו.
איפה זה קורה הרבה פעמים?
שאפילו שהגיע הזמן מלכה, מתפללים מוסף ואחר כך מלכה.
ישיבות בימים נוראים.
בראש השנה בימים נוראים. בראש השנה לא ביום כיפור.
כן, כן, כן, כן. אתה רואה שאני הגלתי.
אמרתי את הדברים,
וזה תלוי במנהגים.
אנחנו נראה עוד רגע את המשנה ברורה,
אבל זה תלוי במנהגים.
יש מישהו שאומר שדווקא אחרי שאחרת. מי שמביא את המחלוקת בבירור
מהאחרונים זה ארץ חיים
של הרב סיטון,
מנהגי ארץ ישראל.
הוא היה רב בצפת
והכיר גם אשכנזי וגם ספרדי. למה?
אבא שלו, סיטון זה חלבים,
אבא שלו נפטר כשהוא היה צעיר,
אימא שלו הייתה אשכנזייה,
התחתנה עם מישהו אחר אשכנזי
והוא התנהג כמנהגי הספרדים אבל גדל בבית אשכנזי.
זה ספר ארץ חיים,
כל מנהגים, ארבע חלקי שולחן ערוך לפי סימנים.
מנהגי צפת, מנהגי ירושלים, ככה יש...
בסדר, אז שם הוא מביא גם את המחלוקת הזאת בין האם בסוף שחרית או בסוף מוסף.
יש פה עוד נושא,
גם ככה, מה שנקרא קצה המזלג.
הוא קשור גם לנושא של חובת קידוש.
נשים,
מה גורם להם להתחייב בקידוש?
מה זה תפילה?
מה אמרנו פעם? מה ההגדרה של תפילה?
מה ההגדרה של תפילה?
שורש פלול. מה זה פלול?
לחבר,
להפליל,
לקשור.
בסדר?
תפילה זה התקשרות עם הבורא.
אז יש נשים שמתקשרות עם הבורא דרך הטקסטים החז'ליים שלנו, כנסת הגדולה וסידור. ויש כאלה שמתחבאים עם הבורא. איך?
החלפת חיתול.
אתה שותף עם הבורא במעשה בראשית.
אז הן לא אומרות את הטקסטים שלנו,
כי ברגע זה היא עסוקה בגידול הילדים.
זה ברור על מה אני מדבר?
לדעתי זה שווה יותר מאשר לבוא לבית הכנסת להתפלל.
כי כשבאים לבית הכנסת להתפלל יש עוד אנשים שמסיחים את הדעת.
אבל כשממצאים בבית ומגדלים ילדים זה מאה אחוז.
בידיים, בריח, הכול, הכול בחיתול.
מאה אחוז.
וזו תפילה מעולה פי כמה יותר.
ולכן לפעמים כשבאים ואומרים לי, לא הספקתי להתפלל לרב, מה אני אעשה?
מה לא הספקתי להתפלל?
יותר מכל אחד אחר.
דרך אגב, גם גברים,
זה לא רק נשים.
אם צריכים
להישאר בבית לטפל בילדים,
הם עסוקים עכשיו בתפילה.
לא צריכים בשביל זה להפסיק להשאיר את הילדים ללכת לבית הכנסת.
בסדר? אבל זה דיון אחר, לא עכשיו.
טוב,
אז מה גורם לקידוש בשבת בבוקר? בליל שבת, אנחנו יודעים, כניסת היום,
משקיעה גורם לקידוש
אסור לטעום כלום. מה גורם לקידוש מלשבת בבוקר? עכשיו התחלנו להגיד
האם תפילת שחרית או תפילת מוסף.
ומי שלא מתפללת,
זאת אומרת לא מתפללת טקסטים,
אז מה, החלפת חיתול?
החלפת חיתול זה מה שגורם,
מה גורם לה?
אנחנו סוברים שהקימה בבוקר היא גורמת לה לחובת הקידוש.
בסדר?
עכשיו אישה,
כשהיא חייבת בתפילה במה היא חייבת?
אישה במה היא חייבת?
שתי תפילות, שחרית ומנחה.
איפה זה כתוב?
משנה,
מסכת ברכות, פרק שלישי.
גמרא,
אחרי המשנה, דף כף עמוד ב',
פרק שלישי, מסכת ברכות.
שנשים גם חייבות בתפילה בדיוק כמו גברים, אין הבדל.
אין הבדל בין איש לאישה בחובת התפילה.
אז למה היא לא חייבת בערבית?
כי קיבלו על עצמם ישראל, נשים לא קיבלו.
מה עם מוסף?
מה עם תפילת מוסף?
מה אומרת הגמרא במסכת ברכות, דף כ עמוד ב? למה נשים חייבות בתפילה?
הרי זה לכאורה מצוות עשה שהזמן גרמה.
תפילה זה רחמים.
ונא שבני רחמי.
גם נשים צריכות שירחמו עליהם, לא רק גברים.
אני יודע שגברים צריכים כל הזמן שירחמו עליהם.
עובדים קשה, הכל אני יודע.
אבל גם נשים צריכות שירחמו עליהם.
טוב, קורה להם שהן יולדות גם, בסדר?
בסדר?
בקיצור,
צריך להתפלל.
מה עם תפילת מוסף?
תפילת מוסף זה רחמים,
תפילת מוסף זה אזכרת
קורבנות היום.
לכן יש מי שאומר שנשים בכלל לא מתפללות מוסף.
ואם שחרית במליכה צריכות להתפלל ומוסף לא, אז גם לא רק שהן לא צריכות להתפלל, גם שלא התפללו.
בסדר, רב חיים דוד הלוי במקור חיים לבנות ישראל מביא את זה באריכות
והוא מביא שזה תלוי במנהג הבית. זאת אומרת, אם אישה ברור לה שיש מנהג ברור בבית,
שאנשים מתפללות, יכולה להתפלל תפילת מוסף.
אם אין מנהג ברור, ולשים לב איפה זה עומד,
אם אין מנהג ברור שמתפללים מוסף,
אז לא להתפלל.
לא יודע מי ששם לב,
אולי אתה שמת לב,
שבהרבה מקומות הנשים במוסף הולכות הביתה.
ומה הן אומרות לך? לאן הן הולכות?
להכין את הסלטים.
מה התשובה האמיתית? למה הן הולכות?
כי נשים לא מתפללות מוסף.
את זה לא אמרו לך.
אבל תראה שככה זה עובד.
עוזבות ככה. מתחיל מוסף, עוזבות.
הכניסו ספר תורה, עוזבות.
טוב, שאלתי מה זה מנהג שיש מוסף,
אם ידוע מדורות בבית הזה שאנשים התפללו.
עכשיו בואו נאמר ככה, אם אני רוצה לפרט את זה.
כללית,
אשכנזים, נשים לא באו לבית הכנסת, רק זקנות.
כן, רמב״ם פוסק שצעירות לא באות לבית הכנסת.
אשכנזים.
ספרדים,
לא יודע כמה הגיעו לבית הכנסת.
בסדר?
זאת אומרת,
שאם אני רואה שיש נשים שהתפללו,
מתפללות מוסף, גם היום, זה משהו חדש.
אני יודע, כבר שני דורות, שלושה דורות,
בסדר, נגיד,
תרגלו שם להתפלל.
אבל אין שום סיבה להתחיל מחדש.
בסדר?
זהו.
בכל מקרה, יוצא שחובת הקידוש זה אחרי תפילה, לפחות תפילת שחרית, לפחות לנשים.
ופה רואים שיש מחלוקת האם זה אחרי מוסף או אחרי שחרית. אז בכל מקרה, לענייננו,
שורה התחתונה,
לא אוכלים גם אחרי שחרית, ומקדשים אחרי מוסף.
ויש שנוהגים בין שחרית למוסף לקדש.
אני השתדלתי אצלי בית הכנסת,
אפילו בשמחת תורה,
לסיים את המוסף
לפני חצות היום,
כדי שיהיה קידוש
לפני חצות.
ובזמנו,
לא היה שום קיץ,
חצות היום היה 23-23-25,
נסיים הכול, היינו מתחילים טיפה יותר מוקדם בשמחת תורה,
לסיים את המוסף לפני 11 ו-20,
קידוש באוויר.
הכל מוכן, קידוש באוויר.
כדי לצאת כל מיני, ויש עם זה גם תקלות נוספות.
אתם יודעים, יש בתי כנסת
שלא שותים קולה בקידוש.
זה הפשוטים.
אנשים
שיבס ציון, היינו כחולמים.
כן.
אבסולוטית שותים שיבס.
הבנת אותי?
ברור.
אנשים, מה יהיה אחר כך במוסף?
מה יהיה ברכת כהנים?
אה, אתה רואה? הנה, יש לו פתרונות. תדלג, אל תגיד חזרת אשץ,
תפסיד ברכת כהנים. מה כתוב פה?
שבמוסף,
איפה ראינו?
שגם במוסף יש ברכת כהנים, נכון?
ראינו את זה.
יפה, נושא ברור.
טוב.
סעיף ה אומר השולחן ערוך בשבת ויום טוב הן אומרים ברכו אחר קדיש בתרא.
עכשיו תשימו לב עוד פעם לחילופי המנהגים.
מי לא אומר בשבת ויום טוב ברחו אחרי קדיש בתרא?
אשכנזים.
ספרדים?
תמיד אומרים ברחו.
מי פסק שלא אומרים ברחו אחרי קדיש בתרא?
מרן.
מה הרמ״א אומר?
אין לעיל סימן קל״ג. קריאת התורה? לא קריאת התורה, חילוק של רמ״א.
נושא ברור?
תרשמו לפניכם עוד מקום
שאנחנו מזכירים את זה הרבה פעמים,
שבנושא תפילה ונושא ברכות,
גם הספרדים שפוסקים לפי מרן פוסקים על פי הקבלה.
וגם במקרה הזה לא פוסקים כמו מרן.
גם הספרדים לא פוסקים כמו מרן.
מי כן פוסק כמו מרן?
אשכנזים.
אתה יודע?
אני חושב שבשימור השעבר גם ראינו משהו, נכון?
מה זה היה?
לא זוכר.
טוב, כן.
האחרון.
כדי שיהיה טוב, בסדר?
אומרים ברחו?
בדרך כלל.
לא, אפשר במוסף.
במוסף.
אשכנזים לא אומרים? ספרדים אומרים.
ביום חול רגיל אומרים ברחו?
יפה. ויש כאלה שבשני וחמישי אשכנז גם לא אומרים. למה?
ריבלין זה גרע, נכון?
לא אומרים, נכון?
תאשר, אני צריך סייעתא דשמיא.
מה?
בסדר?
גם אני טועה להגיד לי.
זה בסדר.
ברור, לא אומרים.
כיוון שהיה קריאת התורה, וכבר אמרו ברכו, השלושה עולים.
ארבעה, לא יודע, תלוי.
אפילו שחרית שאין מוסף.
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.
החסידים,
החסידים אומרים.
אל תוציא לי את החסידים מכלל האשכנזים.
בסדר?
פעם היינו במילואים, נפגשנו עם איזה חייל,
נפגשנו עם איזה חייל במילואים.
אני ישב לשמור, אני חושב, לא זוכר איפה זה היה שם, באזור...
אל האו״ם.
אז טוב, בחירות לכנסת, עניינים. מה אתה מצביע, ליכוד? אני לא מצביע אשכנזים, לא כלום.
אמרו לו, רגע, אבל מנחם בגין אשכנזי? אומר, מה פתאום?
מנחם בגין לא אשכנזי, מנחם בגין פולני.
אז זה מה שאתה עשית עכשיו.
בסדר?
חסידים זה...
בסדר, אשכנז זה אשכנז, ואתה צודק.
בסדר, ברור העניין?
יפה.
בכל מקרה,
לענייננו,
אשכנזים לא אומרים,
ספרדים אומרים, כשמרן אומר שלא אומרים.
בסדר, טוב.
ישנה ברורה.
זמן תפילת מוסף יד אחר תפילת השחר, כמו קורבן מוסף,
שזמנו לכתחילה אחר התמיד.
הקריבו תמיד של שחר,
אפשר להקריב אחריו קורבן מוסף.
כן.
ועד סוף, שעיקר זמן הקרבה למוסף,
או לכתחילה היה עד סוף שבע שעות.
אין לה תשלומין למוסף,
כיוון שנזכר בה קורבן מוסף וקורבן מוסף. אין לה תשלומין.
אשר אין קשר תפילות שלא נזכרו בהן קורבן כלל,
יש להם תשלומים, כמו שכתוב, בסימן ק״ח, שזה לגבי
תפילת שחרית,
מנחה ערבית, אם יש להם תשלומים, כמו שהזכרנו.
יש בה נשיאת כפיים,
ראינו שנושאים כפיים במוסב כמו בשחרית,
ואין שם בסימן ק״ח שבכל מדינותינו אין נוהגים לשא כפיים בשבת כלל,
אלא מתי נושאים כפיים?
בחגים.
הסברנו את זה שבוע שעבר בשיעור הבא.
בשיעור הבא,
שנתחיל בלחות
נשיאת כפיים
שאנחנו לומדים,
אמרנו שלא מברכים ברכה שהיא לא נכונה.
ומהי הברכה של הכהנים?
מי כהן? מי כהן?
אין כהנים?
אתה כהן. נו,
אשר קידשנו בקידושתו של אהרון,
וציוונו לברך את עמו ישראל,
מי שבדיכאון לא יכול לאהוב,
את עצמו הוא לא יכול לאהוב,
יכול לאהוב אחרים.
כדי לאהוב מישהו מה צריך להיות?
בשמחה. חוץ לארץ הכל עצוב.
הבנו את הראש?
טוב, וספרדים בכל מקום שמחים, אז מברכים גם באמצע השבוע.
בסדר.
סיפרנו את הסיפור של רב אברהם שפירא,
הרב שפירא,
הרב שפירא,
שהיה נבחר כרב ראשי, הלך יחד עם הרב הראשי הספרדי, הרב אליהו,
נכה צדיקים וברכה, לאמריקה.
הגיעו להיפגש עם הרב מלובביץ',
רבי אברום אמר, רבי לובברוביץ', זה כאילו בארה דיאטרה, הוא הרב הכי גדול פה,
נכון? באמריקה, באותו זמן.
הרבי פיישטיין כבר נפטר.
אז בקיצור,
הלכו לסיבוב, ואז רבי אברום,
ככה מספר, בא לרבן מלובביץ', אמר לו, תדע לך,
אני במקרה פה, אני בארץ ישראל,
בבוקר אני עליתי לברכת כהנים.
מה מנהג המקום שם, אצל האשכנזים?
נמצא השבוע, בטוח לא.
שבתות, יש כאלה, ויש כאלה רק בחגים.
זהו.
הוא אמר, אני עליתי לברכת כהנים, אני כל יום עולה.
אני לא יכול בלי זה, אני מארץ ישראל.
ואני בארץ ישראל, במקרה אני פה.
אני מספר לבברום, הוא אומר, שהיום ילובביץ' אמר לו, שתדע לך,
גם אני לפעמים לא יכול בלי לקבל ברכת כהנים.
אני בורח לו בכנסת של הספרדים.
בסדר? ככה אמר לו הרב.
זה כמו שאמרנו שבוע שעבר, לצערנו,
ויותר משקשה להוציא את עם ישראל מהגלות, קשה להוציא
את הגלות מעם ישראל.
ועדיין יש יהודים בארץ ישראל
שלא נושאים כפיים בשחרית
באמצע השבוע.
ולצערנו, זה אפילו, אפילו במקומות
שמבינים מה זה תקומת עם ישראל.
כאלה שמברכים שהחיינו ביום העצמאות וקוראים הלל בברכה,
ולא הסכימו להבין שהם עברו מגרמניה לארץ ישראל.
אתה יודע על מה אני מדבר?
הקיבוצים הדתיים...
כל הכלל של בנהל שלוש דקות.
אני מזדעזע מחדש כל פעם.
כל פעם.
אנחנו ממשיכים במנהגנו, אבל מה מבחוץ לארץ?
פה אתה מגדל גזר בשלוחות.
לא,
לא, לא יש שם ממהרים.
עכשיו בחיפה, בטבריה,
יש עוד כאלה, עד היום.
זכר צדיק וקדוש לברכה,
הרב שאר יושב הכהן.
שמעתם עליו?
היה רב של חיפה,
בנו של הנזיר.
הוא הלך להיבחר רב של חיפה, הוא היה ירושלמי.
הגיע לחיפה בכנסת הגדול,
ברחוב הרצל שמה?
הכנסת הגדול, אשכנזי.
הוא בא לשאת כפיים,
את הנעליים שלו זרקו עליו.
אמרו לו, אם אתה רוצה להמשיך להיות פה רב,
אתה לא עולה ברכת כהנים, כמה הוא בכה על זה.
הרבה הרבה פעמים היה מגיע לירושלים, לבית הכרם.
היה ישן הרבה בירושלים,
או כדי לבוא למכון אריאל, הוא היה ראש מכון אריאל גם,
היה מגיע בבוקר עם הנהג שלו להתפלל שחרית
בבית הכרם,
לשאת כפיים בעגול.
כן?
לא נותנים לו לעלות.
טוב, אז רב אברהם פעם אמר את זה לאח של הרב אלישע וישניצקי.
אח של רב אלישע,
נפטר רב אבא שלהם, ישבו פה שבעה בבית של רב אלישע.
והוא שאל את רב אברום, הם בקריאת שמואל, שאמר רב הכרמי היה, זיכרונו לברכה,
אנשים נפטרים, מה קורה פה?
כל אלה נפטרו.
בקיצור, הוא שאל אותו, מה היא ברכת כהנים? אז אמר לו רב אברום, תדע לך, הרב מפחד מהגבאים.
אם אתה כגבאי של בית הכנסת תגיד לרב שרוצים לברך ברכת כהנים,
הרב ינשק אותך.
הוא לא רוצה להתעסק עם הגבאים.
ככה אמר רב אברום. הרב אברום היה עוטף הכל בבדיחות, אתה יודע.
ככה רב אברום אמר לאח של רבי אלישע,
שהוא גבאי שם בקריית שמואל.
זה ברור,
צריך להחזיר עטרה ליושנה.
מה זה אומר?
הגענו לארץ ישראל,
שמחה ביישוב ארץ ישראל.
זה לא נתפס.
דווקא במקומות,
אתה מבין את הקושי שלי.
זה ממש קשה לי הדבר הזה.
מאלה, תגיד,
כאלה שלא מבינים,
לא מתייחסים,
הבנתי,
לא טוב לי, אבל הבנתי מה אתה רוצה.
אבל דווקא אלה שמבינים מה זה תקומת עם ישראל,
מברכים שהחיינו, יש את המאמר של הרב ציודיה בלנתיבות ישראל לגבי
אמירת שהחיינו ועלינו ברכה ובערב, ואני יודע מה, יש מאמר שלם.
אלה שכן נמצאים בדבר הזה,
צבא וקיבוצים,
הרב גורן וצבא וקיבוצים, הבנתי.
אבל איך אתם יכולים לשאת כפיים בבוקר?
טוב, ענייננו.
איפה אנחנו?
נושאים כפיים,
אנחנו בארץ ישראל.
אם יתפלל מאוחר יותר, סעיף קטנה, יצא שקורבן מוסף,
זמן לא מתחילת היום עד הערב,
אלא שאסור להקדים שום קורבן לכתחילה לקורבן תמיד של שחר,
או בדיעבד יצא.
אז אם יתפלל מוסף לפני שחרית,
בדיעבד יצא.
סעיף ב',
זה מה ששאל דוד.
האם נתפלל שחרית או נתפלל מוסף?
לא, יש סדר.
הסדר הוא שחרית ואחר כך מוסף.
אני לובש גופייה ואחר כך חולצה.
בסדר, מה אתה רוצה?
עשר.
איי, אני יודע כמה היום לא אוהבים סדר, אני יודע.
כן.
לסימן, כן.
כן, אבל לא אחרי מנחה.
בסדר?
כי מתי מתחיל זמן מנחה?
מקום בדיוק שיעור קודם דיברנו, היום.
תשע וחצי או שש וחצי?
נו, ושש וחצי בגלל ערב פסח שחל בערב שבת.
שאז מקדימים תלמיד של בין הערביים כדי להספיק
לצטות קור בפסח עד כניסת שבת.
כמו שנה.
בסדר, זה ברור?
אז כבר אז, שעה שביעית.
לכתחילה, אחרי שחרית, מקריבים מוסף.
לפני זמן המנחה.
אבל אם לא יקריבו, אפשר גם אחר כך.
לכתחילה בדיעבד.
החיים שלנו הם לא שחור לבן,
נכון?
שחור,
אוף ווייט, קרם, בז' נכון?
זה שחור לבן, לא שחור, אפור.
בסדר?
המציאות שלנו היא מורכבת, אין דבר כזה אף פעם
שחור או לבן, כן, לא, וזהו, סגור, אין עם מי לדבר יותר.
תמיד יש לנו את האפשרויות למילוט.
אף פעם לא נשאיר מישהו עם לשון בחוץ בלי שום תשובה.
בסדר? יפה. איפה אנחנו פה?
כל יחיד דלא תמה ואילו במקום הקרבת קרבן לאות לא המצווה רק על הציבור שבעיר ולא על היחיד.
כמה שמאלה שלא אומרים אנכי, גם שחרית לא.
אכילת פירות ואבל גב דלאחר תפילת שחרית כבר התחייב בקידוש,
שימו לב לשיטה הזאת,
בסדר, בגן אברהם ובך,
ואסור לאכול ולשתות מקודם, ואין קידוש שלו במקום סעודה.
יש לומר די די כשישתה כוס יין לאחר קידוש,
שגם זהו מקרה סעודה.
זה מה שעשינו בפסח למשל,
רצינו לעשות קידוש לפני הסעודה, אחרי ותיקין.
מה צריך לעשות? לשתות?
רביעית יין.
מי שלא אוכל מזונות
הוא נטול גלוטן.
איך הוא יעשה קידוש?
רביעית יין.
בסדר? מרגיש לי ששתה.
היה לנו שני שנים
עם אחד הבנים, קידוש,
ברית מילה בשבת, איסרו, חג פסח.
איך אני מביא לאנשים לצאת ידי חובת קידוש?
איך?
הבאנו ארגזים של מצנבים,
שתייה קלה מצנבים, ואחר כך אפשר לדברים אחרים,
עץ, שעקו, על אדמה,
אבל חייב לצאת ידי חובת קידוש. מי שלא אוכל כזית,
מזונות, או שותה רביעית יין וקידוש,
לא יוצא ידי חובה.
בסדר? ברגע שמביאים דברים שהם שעקו, לא יודע בדיוק מה,
לא אכלת כזית, לא יצא ידי חובה, היה אסור לך בכלל, לך תחילה, בכלל היה אסור לטעום משהו.
טוב.
ואחר כך אוכל פירות,
או כשאין לו יין כל כך, יש לסמוך על הפוסקים, זה עוד הדרך שישתה כל כוס היין של הקידוש שמחזיק רביעית.
כי בעצם מה שמופיע פה, שצריך רביעית חוץ מהכוס של הקידוש.
כל אחד ישתה רביעית, והמקדש, חוץ מהיין שהוא שותה לקידוש,
שישתה רביעית.
אבל בדיעבד אפשר את הרביעית של הכוס.
בדיעבד.
וזהו גם יקרה גם כקידוש במקום סעודה. הפת תמורה עדיין הוא קבצה,
שכל זה הוא בכלל אכילת הרע. וכל שכן הם אוכלים מיני תרגימה
מחמשת המינים דשערי.
בסדר כדי לסוד הלב, דהיינו שאוכל פירות הרבה, דאחל על פירות לא מקרי קבע.
בין רשע, אם חלש ליבו,
יכול גם פת לאכול עד שתתיישב דעתו,
אך שהוא יותר מקבצה.
כתב אליהו רבא והוא משאר התשובה, ואם חלש ליבו ואין לו יין ולא שום דבר לקדש עליו,
רשאי לאכול פירות והוא עדין מיני תרגימה, מחמשת מינים,
קודם מוספא בלי קידוש, אבל בלאו אחי אין להקל.
כאן זה שאלות ששואלים אנשים שצריכים להזריק אינסולין.
חייב לאכול שתי פרוסות לחם.
כן, תאכל שתי פרוסות לחם.
אין בעיה, לפני התפילה, אבל אסור לאכול לפני התפילה.
כל רעב הוא בכלל חולה, וחולה, מותר לו.
אז בפרט אם באמת הוא חולה,
מותר לו.
טוב,
מה איתנו?
יפה.
מי שבא לאחר כך הוא מוציא את הציבור. נגיד אם הוא שוטר רבי כמו שצריך, הוא לא מוציא את כל האלה ששומעים?
לא.
אדם שעושה קידוש
והוציא ידי חובה את האחרים,
ידי חובת השטויה הוא הוציא אותם ידי הברכה,
גם קידוש של לילה במלכת הקידוש,
אבל הם צריכים לאכול לפחות כזית מזונות.
ואם הם לא יכולים כזית מזונות, זה בדיוק מה שהדגשתי.
בסדר? טוב,
אנחנו מסיימים פה היום,
נצא להפסקה של שלוש דקות, לא יותר,
ואז חוזרים לחלק ב',
לחות ברכת, לא, נשיאת כפיים.
אז סיימנו היום בסימן רפ״ו, שבוע הבא רפ״ז סעיף אחד.
טוב, נראה שבוע הבא סימן רפ״ז.
