דיברנו בפעם הקודמת, סימן רפד, בעניין הזה של קריאת ההפטרה.
אמרנו שהטוב ביותר
זה לקרוא מתוך מגילה כשרה, כל נביא בפני עצמו,
ואם לא, אז לפחות
מתנ״ך שלם.
עכשיו, לגבי ההמשך, סיימנו קריאת התורה, סיימנו את ההפטרה,
בדרך כלל הולכים למוסף, השולחן ערוך הוא עושה לנו פה עוד דבר,
שהוא נושא חשוב,
שצריכים לעשות אותו,
פרשת ואלה שמות בני ישראל הבאים ממצרימה, נכון? מה זה ראשי תיבות ואלה שמות בני ישראל הבאים ממצרימה, ואז ואלה שמות
וחייב אדם
ללמוד הפרשה,
שניים יקרא ואחד תרבום, ואלה שמות, בסדר?
בא על התורים. כן, עובר לנו על שולחן ערוך. כל אדם
שקרא כבר את הפרשה, שמע את קריאת הפרשה בספר תורה כשר,
בבית הכנסת, במניין בית ציבור, בכל זאת
הוא חייב לקרוא לעצמו בכל שבוע את הפרשה של אותו שבוע.
איך לקרוא?
שניים מקרא ואחד תרגום.
סתם ככה עצה ידידותית,
כדאי שיהיה חומש
שניים מקרא ואחד תרגום.
מניסיוננו זה הרבה יותר נעים וקל
מאשר
להסתכל בפסוק, להסתכל בצד בתרגום, להסתכל בפסוק. זה הרבה יותר נעים.
ואיך אמרנו, בארץ ישראל הכל צריך להיות באהבה, בנעימות,
בשמחה.
אז ברוך השם, יש גם חומשים כאלה.
נקרא שניים מקרא ואחד תרגום,
כל פסוק כתוב פעמיים, ואחריו פעם אחת את התרגום.
הרבה יותר קל, הרבה יותר נעים.
אבל בכל מקרה צריך אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור.
שניים מקרא ואחד תרגום, הווה אומר,
מפרשת בראשית ועד לשמחת תורה,
נסיים את
הפרשה את כל הפרשות פספסת שבת אחת
תשלים אותה עד שבת הבאה
כל שנה אתה עובר על החומה שניים מקרא ואחד תרגום
ראיתי לא מזמן תמונה של הרב
שלום כהן
ראש ישיבת פורת יוסף
הרב שלום כהן
קורא שניים מקרא ואחד תרגום מתוך ספר תורה כשר
יש לו בבית ספר תורה
והוא קורא מתוך הספר תורה
וכדאי לקרוא את הפסוקים
עם טעמי המקרא, אבל את התרגום לא קוראים בטעמי המקרא.
קוראים אותו בקריאה, כי זה פירוש.
השאלה היא אם צריך את התרגום דווקא אונקלוס או שאפשר משהו אחר.
יש מישהו שאומר שאפשר גם רשי.
פירוש הזה בסדר.
נמצא כמעט על כל פסוק. מה?
אז זהו, מסכים. אז אתה
קורא את הפרשה עם תרגום רשי, מה שנקרא. תרגום הכוונה היא פירוש,
כי התרגום הוא לא תרגום מילולי בלבד.
זה לא תרגום לשפה אחרת,
אלא זה גם ביאור.
והרבה פעמים גם רשי אומר,
כתרגומו,
או פירוש כך וכך, ותרגומו הוא.
זאת אומרת שיש הבדל בין מה שאני אומר לבין התרגום,
או שהפירוש שלי הוא כמו התרגום.
בעצם זה פירוש ענייני ולא רק פירוש מילולי.
זה לא תרגום אותנטי של מילה על מילה.
אם לוקחים בכלל את התרגום יונתן או תרגום ירושלמי,
תרגום יונתן בן עוזייאל או תרגום ירושלמי בכלל, שם אתה יכול על פסוק אחד לקבל חמישה משפטים.
כל מיני מדרשים והסברים ורמזים, הכל יש.
בכל מקרה זה חלק מהלימוד.
שאדם צריך להשלים פרשיותיו עם הציבור, שניים יקרא ואחד תאום.
בואו נראה בפנים את השולחן ערוך. סימן רפה עמוד סג.
אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה,
כל שבת בציבור,
זה בדף ימין 124. אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה, כל שבת בציבור,
חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע,
שניים מקרא ואחד תרגום, אפילו עטרות ודיבון.
מה התרגום של עטרות ודיבון?
עטרות ודיבון.
אותו דבר בדיוק.
אין שום הבדל.
ובכל זאת, שניים יקרא ואחד תרגום.
במילים אחרות, פחות מפעמיים לקרוא פרשת שבוע זה לא עובר.
פעם שלישית בבית הכנסת.
דרך אגב,
אנחנו נראה את זה בהלכות קריאת התורה בשיעור השני,
שהתחלנו חלק ב' של המשנה ברורה,
שאסור לאדם לקרוא בתורה,
זאת אומרת בתור שליח ציבור,
קורא בתורה,
בעל קורא, חזן, לא יודע, כל אחד שיגיד מה שהוא רוצה,
אם הוא לא עבר לפחות פעמיים-שלוש על הקריאה,
ואפילו שהוא יודע את זה משנה שעברה,
איך קוראים לזה היום? זו פרשת בר מצווה שלו.
חזר על זה בשביל כל החיים פעמיים, כל שנה פעמיים.
אין דבר כזה.
אדם שלא חזר לפרשה השנה בסמוך לקריאה פעמיים או שלוש, שלא יקרא בתורה.
לא משנה.
לא משנה. אדם, כי הוא רוצה לעלות לקרוא בתורה, לפחות פעמיים-שלוש.
אבל אם אין מישהו אחר,
טוב, מה אתם רוצים? אם אין מישהו אחר, מה נעשה?
אין ברירה,
אבל צריך לקרוא.
אפילו אנשים שיודעים את הכול בעל פה.
היה לנו,
המורה שלנו ללימוד טעמי המקרא,
קראו לו אבי יצחק כרמלי.
היה קורא בתורה בבית כנסת מוסיוף.
תאיר אותו באמצע הלילה, היה יגיד לך אם התג בחומש,
קצר או ארוך,
בדפוס, אם הוא בסדר או לא בסדר.
כל הקריאה
עם תגים, עם דקדוקים, הכל, הכל, הכל.
הפרש מתג, הפסקה, השוונה, השוונה, הכל.
דגשים, הכל.
לא תזיז אותו מילימטר,
תנסה לבלבל אותו, לא תצליח.
לא יכול לקרוא בתורה אם הוא לא חזר פעמיים בשבוע.
בסדר?
זה ברור.
יש כאלה שחושבים שהם יודעים, שהם יהיו צעירים,
אתה מכיר את זה, ואת הכנסת.
אני קורא את הפרשה שלי.
אין דבר כזה.
התכוננת?
בסדר. לא התכוננת? לא.
טוב, לענייננו אם מישהו כבר קרא שניים יקרא ואחד תרגום אז אין שאלה
כי אז הוא קרא לפחות פעמיים
נכון?
שניים יקרא זה פעמיים
קרא את זה בטעמי המקרא לפחות פעמיים הוא קרא
אומר המשנה רואה
לקרות לעצמו בכל שבוע היינו שלא יקדים לקרות קודם אותו שבוע וגם לא יהיה אחר
שצריך להשלים פרשיותיו עם הציבור וכל המשלים פרשיותיו עם הציבור
מאריכים לו ימיו ושנותיו מי אומר את זה?
מי מבטיח לנו שאם מישהו משלם את פרשיותיו עם הציבור מארחים לו יומיו ושנותיו?
כן, חכמי הגמרא.
הגמרא אומרת ככה.
שניים יקרא, אבל לא יקרא אחד מקרא ואחד תרגום, יכוון לשמוע מהשליח ציבור.
אלא צריך לקרוא פעמיים מקרא, חוץ ממה ששמע מהשליח ציבור.
אם לא שקרא, אז גם כן בפיו.
אבל אז אם הוא קורא בפיו, הוא שומע את השליח ציבור.
אתם מכירים את הדקדקנים למדנים האלה?
הפלפלנים.
שהוא רוצה שקריאת התורה יעלה לו לאחד מהשניים יקרא ואחד תרגום.
הוא רוצה לחסוך זמן.
אז הוא קורא עם השליח ציבור.
ומה קורה מסביב?
נודניק עושה לנו זמזום באוזן.
תן לנו לשמוע במה שקורה שליח ציבור.
זה כל הזמן.
כאשר כל הדבורים.
בסדר, מכירים את זה? יש כאלה? אתה מכיר את זה?
ראית? יותר טוב שלא ראית, ברוך השם.
אנחנו לא בעד.
לא צריך לקרוא.
תשמע מהשליח ציבור, אחר כך תקרא שניים מקרא ואחד תרגום.
אתה רוצה לחסוך זמן, תעשה מה שאמרתי מההתחלה. כבר נתתי את התרופה לפני ה...
מה?
קנה חומש, שניים מקרא ואחד תרגום.
יהיה לך חצי הזמן.
זה חוסך לפחות שלישים, לא יותר.
בסדר?
יפה. הצעות טיול.
אתה יודע, פה כשאומרים למישהו לא לעשות משהו, כבר יש את הפתרון לפני כן.
כי זה לא חוכמה להגיד משום מה לא לעשות והוא יושב ככה, לא יודע מה לעשות.
קודם המצאנו את הפתרון, אחר כך אמרנו מה לא לעשות.
טוב,
ויהיה מגן אברהם,
שכתב בשם לחם חמודות,
שבדיעבד יוצא פעם אחת במה ששמע והשליח ציבור.
ויש אחרונים שמחבירים אפילו בדיעבד,
שלא.
ובעניין הקריאה יש דעות בזה בין האחרונים. יש שוב שיקרא כל פסוק
פעמיים ותרגום עליו, ויש שוב שיקרא כל הפרשה פעמיים ואחר כך התרגום.
הלוא שיקרא כל פרשה פתוחה וסתומה פעמיים ואחר כך התרגום.
מגן אברהם משרת שלא מצדדים כדעה ראשונה
ספר מעשה רבית השגרן נוהג לומר התרגום אחר כל פרשה פתוחה וסתומה
או אחר מקום שנראה לו יותר הפסק העניין
ודעביד כמר רבית ודעביר כמר דוד או מי שהוא בקיא בתאום ובנקודות בעל פה
טוב להיעדר לקרות בספר תורה גופה הנה
אברהם אומר את זה
אבל אם אתה לא יודע לקרוא
תתחיל לקרוא לדברים משובשים
לא יודע לפני שבועיים מה היה שם
אמור לכהנים, קדוש, קודש,
מישהו קרא בתורה, אבל לא הבדיל בין קדוש לבין קודש,
כי כתוב קדש,
קדוש או קודש?
בסדר, אבל הוא לא הכין, הוא לא יודע,
נכון?
יפה.
אז תתכונן.
טוב.
מה פתאום?
מה פתאום?
למה?
מוצאים ספר תורה לקריאה
שמחויבים בה רק בעשרה אנשים, בוודאי,
כי כל דבר שעושים בציבור.
אבל בשביל מה יש ספר תורה?
ללמוד בו.
לכן כתוב שיש מצווה לכל אדם
לכתוב לה ספר תורה, ואומר הרמב״ם, ואפילו הניחו לו אבותיו
ספר תורה,
יכתוב הוא מעצמו מדוע.
תראו כמה התפתחות יש לנו ברמב״ם.
אינו דומה מי שלומד מספר ישן ללומד מספר חדש.
קנו לך ספרים משומשים כשהיית קטן?
אתה מבין?
לא, אתה מבין, אתה מבין.
האמב״ם אומר, אני לא דומה מי שלומד מספר חדש,
מספר ישן לומד מספר חדש.
אני לא יודע מתי ראינו ספר חדש.
קודם כל, משומשים.
אחר כך צריך לדבר.
טוב, היום יש חברת שפע.
אז כל שנה מחליפים את המהדורה, מוצאים איזה
עמוד נוסף או שונה כדי להחליף את המהדורה, כדי שיקנו כולם.
זה גם שיטה כלכלית, להכניס כספים. בסדר.
הכל ביחד.
הכל מעורבב,
אור וצל,
ברור וחשב.
בכל מקרה,
ספר תורה נועד ללמוד בו.
טוב, היום לא לומדים.
בסדר, זה ברור.
אבל החיוב של לקרוא ספר תורה בציבור,
להשלים את הפרשיות, בוודאי הסרה,
אי אפשר. פחות מהסרה לא מוצאים ספר תורה.
ואם מישהו רוצה להוציא ספר תורה,
הוא מברך על זה?
לא מברך.
פחות מהסרה, לא?
אין איסור להוציא ספר תורה ולקרוא בו.
אדרבה,
אותיות מחכימות,
מאיר את העיניים,
מאיר עיני חכמים.
הנה, הוא שומר משנה בורה.
טוב להיעדר לקרוא בספר תורה גופה.
מי אמרנו שראינו עושה את זה?
פעם הזמן הייתה תמונה באיזה עיתון.
הרחם שלום כהן.
מחומש לבטה.
כן.
כמו שעושים התימנים בקריאת התורה.
אחד קורא את החומש, השני קורא את הטרז'ו.
כן.
אתה תימני?
נכון, אני צודק?
אה?
הנה, תגיד, תגיד, אתה בעל ניסיון, אני רק מבחוץ.
אני קורא את הפרשייה של השבת הבאה בשבת,
ואתה קולק אצלי מדהים, ותעשו דיון.
אני קולק את הפרשייה פעמיים,
פעמיים, אני זוכר כל השבוע.
עבדת את זה?
תבקר הפעמיים, הנה.
זה מרן מפורש.
אבל בקריאת התורה, בבית הכנסת,
אחד קורא את הפרשה והשני את התרגום.
ובדרך כלל לוקחים מישהו קטן, נכון? קטנים. למה קטנים?
כדי שלא יגידו שגם בזה יוצאים לידי חובת קריאת התורה. זה לא קריאת התורה, זה תרגום.
תרג'ו.
לא רק זה, בכוונה לוקחים קטן.
בכוונה לוקחים קטן,
כדי שלא יחשבו שבזה יוצאים לידי חובה. הגדול קורה בפרשה,
זה החיוב.
היה תרגום, זה משהו אחר. וגם אם שישי מעלים כתב ברגל,
סליחה שאני מתקן,
בשישי,
לא שישי, השישי.
דרך אגב, גם אנחנו היינו עולים שישי, אבל כמוסיף שישי.
ככה למדנו לקרוא בתורה, מכיתה ב',
מכיתה ב', בבוכרים.
אמרנו, מורה יצחק כרמלי
היה מלמד אותנו ועולים מבית הכנסת.
פתאום בית כנסת שלושה ילדים שנמצאים בחוג עולים באותו בית כנסת שישי.
בסדר, אני חושב שהשישי הראשון שעליתי זה פרשת כתיסה.
אחר כך צער, מלמדים.
זוכר את זה עד היום, כיתה ב', ג'.
בסדר, צריך להתרגל.
שם שקטן נקרא בתורה,
אבל רק שכתוב תורה קראת בתוך פרצה או... יש רמב״ם, יש רמב״ם.
הרמב״ם אומר שאם הציבור לא מקפיד,
גם קטן יכול לקרוא בתורה.
זאת אומרת, אם בא מישהו לקרוא,
הוא יכול לקרוא.
אבל אם בא מישהו אחד ואומר, מה אתה מביא לילדים לקרוא בתורה,
גמרנו.
תביא מישהו אחר.
זה רמב״ם.
זה רמב״ם.
לפעמים תימנים מסתמכים על זה.
תלוי גם איזה.
בסדר? טוב.
הטעות ודיבון, רוצה לומר סעיף קטן גימל,
אף על פי שאין בו תרגום והוא הדין ראובן ושמעון.
כיוצא בזה, צריך לקרוא אותו גימל פעמים.
ויש מחברים שבעטרות ודיברון שיש בו תרגום ירושלמי,
צריך לקרות שם התרגום.
למה? כי ירושלמי הוא גם מבאר.
אז הוא מתרגם גם שמות למשמעויות שלהם.
בסדר?
כן.
פשוט פה לקרוא את הנקודה. לא משנה, כן.
אני אגיד לכם, תראו, זה נושא, אני לא אפתוח אותו עכשיו יותר מדי.
נושא, במקרה אתמול דיברתי עליו ארוכות, אז אולי ככה במילה אחת.
אנחנו נמצאים בבעיה.
הבעיה היא
שחונכנו בצורה כזאת
שכל מה שיש בשכל שלי זה קיים, ומה שלא, לא.
מכיר את החינוך הזה?
מספרים, כשהיינו ילדים היו מספרים את זה,
שאיזה מפקח מרוסיה
נכנס לכיתה
של פעם, הקומוניסטית,
שאל
מישהו חושב שיש אלוקים?
איזה צפציף אחד יהודי כנראה.
כן, יש אלוקים.
אומר לו המפקח,
תראה לי אותו,
לא רואים אותו.
אמרו למפקח, מה שלא רואים,
אין, לא קיים.
אומר הילד למפקח,
המפקח, אני יכול יכול לשאול אותך שאלה?
לא, כן.
המפקח, יש לך שכל?
מה השאלה?
תראה לי אותו,
מה שלא רואים, סימן שאין.
זה ברור?
יפה.
הבעיה היא שגם אנחנו גדלים ככה.
מספרים את זה כבדיחה על קומוניסטים,
גדלים ככה.
כולם צריכים הכל שיהיה בשכל שלהם.
הכל מדע.
שוכחים שהמדע הכי גדול זה מה שמעל השכל,
מטה-פיזיקה.
מעל.
וזה מה שקורה פה גם.
יש דברים שזה מעל השכל שלך.
עצם העובדה שהוצאת את זה מהפה, זה כבר עובד.
זה בעיה של אנשים, למשל, להבין דברים פנימיים יותר.
אני אגיד את זה ב... טוב, לא יודע, להגיד ולהגיד.
אין היה.
אין היה בא לגבי גמרא במסכת ברכות, מחלוקת בין רבי מאיר לרבי נחמיה.
האם אומרים מוציא לחם מן הארץ או
המוציא לחם מן הארץ? מה אומר מרן?
הפסיקה בסוף.
ולהדגיש את ההיא.
לא רק שאומרים המוציא לחם מן הארץ,
אלא גם מדגישים את המוציא לחם מן הארץ.
למה?
אומר הרב, מה ההבדל בין מוציא לחם מן הארץ לבין המוציא לחם מן הארץ?
מוציא לחם מן הארץ זה מדע,
זה חקירה,
זה שכל.
אני יודע שיש מי שמוציא לחם מן הארץ.
מי זה במקרה?
הקדוש ברוך.
זהו, זה מדע.
אני פה והוא פה,
כמו כל ידיעה.
אבל כשאני אומר המוציא לחם מן הארץ, מה זה ה?
ה הידיעה,
שזה אומר מישהו שאני יודע, מכיר וחווה אותו,
זה כבר סיפור אחר.
יש
הרבה חינוכי,
רוחני,
ערכי,
בדבר הזה של המוציא לחם מן הארץ. אני כבר לא מדבר רק על מדע, והרב כותב שם,
תראו את זה בפנים, זה יפה לראות בפנים,
שארבעה חלקים והחלק החיצוני, אחד מהם זה מדע.
יש אנשים שנמצאים בחקירה הפילוסופית המדעית עד סוף ימיהם.
הם כל הזמן בחקירה.
ואת החוויה הפנימית,
האמיתית,
החיבור, הדבקות,
בעבודת השם,
עדיין אין להם.
ומה אני מחפש?
מה אומר דוד המלך?
קרבת אלוהים לאיטוב.
אני מחפש את המוציא לחם לארץ, להתחבר.
לכן,
אולי מעבר לזה שהם מבינים או לא מבינים, זה עניין חינוכי.
התרגום,
כשנכתב התרגום, מה קרה?
רעדה,
ארץ ישראל,
ת״ק פרסה על ת״ק פרסה,
500 פרסה על 500 פרסה.
למה? כי התרגום הוא גם גילוי של דברים פנימיים,
ולכן הוא לא נאמר בשפה שווה לכל נפש.
להתרגל שיש דברים שהם מעל הראש שלנו.
מה יש לך מעל הראש?
כיפה.
הנה יפה, עשר.
מה, מה זה כיפה?
משקולת, מה,
כבד עליי לפעמים, אתה יודע, זה שוקל, לא?
מה זה כיפה?
מה זה אומר בעצם?
מעל העני העצמי שלי יש את האין סוף ברוך הוא.
התחלתי מאין, הגעתי לעני,
עכשיו אני מתחיל
האין סוף ברוך הוא.
יש משהו מעל הראש שלי.
זה ברור.
לפעמים אנשים, אתה אומר להם, בואו, תראו,
יש פה פיוט של הארי הקדוש, בליל שבת,
אז נאמר בשבחי, אני לא מבין הכל.
תרגום,
הרב אביליהו היה כועס על התרגום.
איזה עוד פסקאות של הזוהר שמביאים בליל שבת.
מה, אתה מתרגם לי אותם,
נקרא אותם.
בסדר.
אני לא אמרתי שאדם לא צריך להשתמש בשכל, שים לב,
שלא תהיה אי-הבנות.
הוא צריך להשתמש בשכל שלו כמה שיותר,
אבל גם לדעת שמעל השכל שלו יש את השכל הגדול.
בסדר?
כי אתה יודע, תמיד, בכל מקום,
אבל השכל הגדול, איפה הוא?
אצלי.
יש מישהו שמבין יותר טוב ממני, נכון?
תמיד אני מבין הכי טוב,
או הטוב ביותר.
אבל מה אני מבין בסוף?
שמעל כל ההבנה שלי יש
ההבנה העליונה של הקדוש ברוך הוא.
בסדר, זה חשוב להבין גם, כן.
אבל גם אם לא הבנת, תעשה את זה.
כי זה אולי ככה קצת איזה אקט חינוכי
שלא הכל אתה מבין.
איך היא אומרת?
כשתגדל, תבין.
בסדר? זה ברור מה אני אומר?
אנחנו לא נגד חקירה שכלית, כן? ש... איך השם?
אורן, בסדר מה נראה? אתם מבינים אותי?
חייב, חייב, חייב אדם כמה שיותר להבין, לדעת, להכיר.
אין אצלנו דבר כזה, אין שכל, אין דאגות.
יש
ליקוטי מוהרן
הוא כותב
שמי שנדבק לצדיק
בלא דעת,
סופו שייפול.
המשפט הזה ברור?
אתה צריך את הדעת שלך,
אבל להבין שיש דעת יותר גדולה.
לא להסתפק במה שיש לך.
להבין שמעל זה יש הון.
אז גם אם לא הבאת את התרגום, תאגד אותו,
בעזרת השם.
אולפן עברית היית?
לא היית?
למדת ככה בלי אולפן?
וכמה?
מה?
אה, אז אתה ותיק, מה אתה רוצה, מה אני מדבר איתך בכלל?
חשבתי,
אברהם, אתה היית באולפן?
איפה למדת עברית?
על ארץ איזה...
ארבע שחקנות בארץ, ואתה איפה נולדת?
בברוקלין.
בברוקלין. אבל בברוקלין מדברים עברית, או יידיש.
אז אל בבח,
פשטייסט. יו, בסדר.
ברור.
יש אולפן עברית, יש אולפן ערבית.
אי אפשר.
אורן,
אתה נולדת פה?
ארוך השם. עוד מי?
נולדת בתי ארבע.
חשבתי שנולדת פה.
לא מעלייה הראשונה, אלה בתמר.
זאת אומרת, ברוך השם, אשריך. -בקריאת חמישים. זכית.
טוב,
אומר לנו שזה ברורה, אם למד הפרשה בפירוש רשי,
חשוב כמו תרגום.
וירא שמיים לקראת תרגום, וגם פירוש רשי.
שתשימו לב.
כמה פעמים דיברנו על זה? גם בחלק א'.
ירא שמיים, מה צריך לעשות?
לקום תחרית תיקון חצות.
טוב, ספירת העומר, רק תיקון...
הרי זה תיקון חצות.
וירא שמיים, מה צריך לעשות?
לקחו גם תרגום וגם רשי.
ומי צריך להניח תפילין רבנו תם?
ירא שמיים מרבים מוחזק ומפורסם בחסידות.
זה ברור, ההבדל בניסוח של השולחון ערוך.
בסדר, אז יש מדרגות בעלייה ביראת השמיים.
אז קודם כל, תיקון חצות, אחר כך נקרוא גם רשי חוץ מהתרגום,
ואחר כך,
כשכל זה כבר אצלו בכיס,
אז תתחיל להניח תפילין,
הבן נותר.
כן, אני יודע שרובם עושים ככה.
יאללה, קדימה.
כמה תרגומים נותר?
יש, לך רבה חומשים.
יש תרגום ראשון ויש תרגומים יותר מלוזיין.
כן, יש כמה תרגומים.
סעיף ג' מיום ראשון ואילך חשוב עם הציבור.
תומר אומר פה, מרן,
מיום ראשון.
מיום ראשון ואילך.
סעיף ד' מצווה מן המבחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת.
ואם לא ישלים קודם אכילה, ישלים אחר אכילה עד המלאכה.
ויש אומרים עד רביעי בשבת, ויש אומרים עד שמיני עצרת.
דהיינו בשמחת תורה, שאז משלימים עם הציבור.
זה אמר לי הרב שחרור אורחים טובים, הרב עזרא בר שלום,
שמרן הרב עובדיה יוסף
בין תפילת מוסף לבין סעודת שבת,
היה קורא את השניים מקרא ואחד תרגום.
זה הזמן.
בסדר.
אז ראיתי שברוך השם אני עושה כמו גדולים, אז זה בסדר.
אחלה ותיקים,
אתה עושה קידוש, יושב, יש לך זמן,
שניים מקרא ואחד תרגום. עד שכולם באים לשבת לסעודה, גם למדת גמרא וגם קראת שניים מקרא ואחד תרגום,
עד שאנשים יושבים לסעודה יש לך מספיק זמן.
בתנאי שאתה כאן,
ותיקים.
לכן.
-כמה דעת בעניין הזה?
בשמחת תורה,
שאז כולם משלימים.
מתי משלימים בשמחת תורה? מה משלימים בשמחת תורה? פרשת.
וזאת הברכה, ואחר כך מתחילים
מבראשית.
אז עד שמחת תורה, אם פספסת,
היית מילואים, אני יודע מה יכול להיות,
אשתך הלכה ללדת,
היו עשרה ילדים על הראש שלך, לא הספקת.
בסדר,
קורה.
אז...
הוא קודם אמר את כל שבוע שבוע, לא? כל שבוע שבוע, ואם לא,
הוא אמר לך גם.
מצווה מנה מובחר, שישלים אותה קודם שיאכל בשבת.
לא ישלים קודם אכילה, ישלים אחר אכילה עד המנחה.
איש אומרים עוד רביעי בשבת, איש אומרים עוד שמיני עצרת.
תשלים בסוף.
אני רוצה שתשלים.
קח לך לוח,
סמן שם כל פעם מה אמרת,
עד שאתה מגיע לשמחת תורה,
שניים מקרא ואחד תרגום על כל חמישה חומשי תורה.
זה בשנת תשע״ט.
מה יהיה בתשפ״?
אותו דבר.
תשפ״א,
אותו דבר.
כל שנה, פעם אחת.
אחרי 50 שנה,
הכל בעל פה.
חמישי חמישי תורה בעל פה.
זה ברור?
יפה.
סעיף ה יכול לקרוא הפרשה שניים מקרא ואחת ארגון בשעת קריאת התורה.
שמנו לב?
ו. מלמדי תינוקות, הם צריכים לחזור ולקרוא הפרשה בשבת.
עכשיו, איזה תינוקות מדובר?
הרי פעם היו לומדים התינוקות,
קוראים את הפרשה
חמש-שש-שבע פעמים,
והמלמד יחד איתם קורא את הפרשה עם הטעמים ועם הכול,
ואחר כך לומדים רש״י,
אני חושב שיש לי אולי אפילו בבית,
חוברת רש״י,
רק רש״י,
שיצאה בטורקיה,
ובתלמוד תורה של הסבא שלי פה בירושלים,
התלמידים היו קוראים מזה כל שבוע את רש״י,
רק רש״י,
כתב רשי, רק רשי.
חומרות דקות כאלה מלפני 90-100 שנה.
לומדים רשי.
כל ילד יודע את כל רשי בעל פה.
טוב, שלב ראשון הוא יודע בעל פה, שינו.
שלב שני,
הבנה.
יש לו בקיאות, יש לו עיון.
בסדר, הוא היה... איך קראת לזה?
זילברמן, נכון?
יש שיטה היום.
ילדים מגיעים לסוף כיתה ח',
גמרו לא יודע כמה סדרי משנה,
כמה פעמים חזרת?
שלושים פעם.
קיבלת את זה? מה?
יש רישומים, כן, כמה הוא חוזר.
בחומש כמה פעמים חזרת?
אני לא מכיר כבר את האפסים במספרים שם.
זהו, זה בסיס.
אחרי זה אפשר ללמוד הכל.
בסדר?
אנחנו גדלנו כך?
לא, לא גדלנו ככה.
זה מה שצריך.
אמרו לי שעכשיו הוא הולך להיות שר חינוך חדש.
אני מקווה שהוא
הוא יכניס לתוכנית הלימודים שיטת זילברמן,
תלמודי תורה.
אולי, מי יודע.
מה אתה אומר?
בעזרת השם, בעזרת השם.
עוד לא אבדה תקוותנו.
טוב,
סעיף זין, אין צריך לקרוא פרשת יום טוב.
מתי זה קרה לנו?
פסח.
פסח היה בשבת,
פרשת יום טוב.
אין פרשת שבוע באותו שבוע.
אז מה קוראים?
שבוע קודם קראנו את הפרשה שצריכה להיות משבוע שאחר כך, שבוע שאחר כך
מה קרה? תחזור על אותה פרשה, שניים נקרא ואחד תרגום.
ומחוץ לארץ מה?
דרך אגב, מי שהיה,
בעוונות אני שמעתי שהיו כמה יהודים
שנסעו מארץ ישראל לחוץ לארץ, לפסח.
שמעתם על זה?
היו כמה.
אז מה הם עושים שבת אחר כך?
הם בעצם הפסידו פרשה.
למה?
כי אצלנו הייתה שבת, היא שרוחה, קראו פרשת אחרי מות, נכון?
אחרי מות הוא קדושים, מה קראו?
קדושים.
קראו פרשת קדושים.
ומה קראו בחוץ לארץ?
פרשה של היום השמיני של פסח.
ושבוע אחר כך קראו פרשה, שתי פרשות.
אחרי מות.
שבת שצמודה.
כן?
טוב, לא זוכר.
בכל מקרה, הוא הפסיד את הפרשה.
אז מה אמר לי מישהו? טוב, אז אני אשאר שבועיים בחוץ לארץ.
מה לעשות?
אל תהיה בכלל שם.
בסדר,
אז צריך להשלים את הקריאת התורה וישנם מקרא ואחד תרגום וכל מה שצריך.
אומר לנו המשנה בו השולחן ערור בסעיף זין,
כן, אין צריך יום טוב,
וכן נצטרך לקרוא את ההפטרות ומכל מקום נהגו לקרוא ההפטרה, ושבת שחתונה
יקרא ההפטרה של שבת ולא סוססיס.
יש כאלה שנהגו,
שבת שיש חתן, קוראים את ההפטרה סוססיס בהשם,
כלבישני בגדי ישע, מעיל צדקה ירתני, כחתן יכהן פאר,
ככלת תעדי כליה.
אנחנו לא נוהגים בזה. אני חושב שהתוניסאים כן עושים את זה.
הם גם מעלים את החתן לקריאת התורה בספר תורה אחר, ואברהם זקן בא בימים.
מכירים את המנהג הזה?
אני חושב שתוניסאים עושים את זה, נכון?
לא.
אומרים את זה מתוך חומש, שניים לקרוא ואחד תרגום, גם ספרדים.
אבל להוציא ספר תורה מיוחד ולקרוא בספר תורה כאחר.
זה תוניסאים.
אם אני לא טועה, אני חושב שרק הם ממשיכים בזה.
יכול להיות שאני לא יודע, אבל
תוניסאים אני יודע שעושים את זה.
ואז גם מפטירים סוססיס באשים.
טוב, אנחנו לא נוהגים.
מפטירים הפטרה רגילה.
גם בשבת חתן.
טוב.
זה לגבי שניים מקרא ואחד תרגום.
נראה קצת משנה ברורה.
הנה, בפירוש רש״י, תראו סעיף קטן ד',
עמוד 126,
שהוא מפרש את המקרא כמו שמפרש התרגום, ויותר ממנו.
כבר, מה מונח פה במשנה ברורה, מה שאמרנו מההתחלה?
שהתרגום הוא לא תרגום מילולי, הוא תרגום ענייני,
הוא מפרש.
אבל אם קרא אבישר לעז,
שהוא מפרש רק את המילות לחוד,
הנה, יש פה מרש הדגשה
בעניין הזה,
לא יצא ידי חובתו במקום תרגום.
לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא.
ואם הם יתרגמו לנו לועזים,
אז באמת זה יצא לעז.
מה זה לעז ראשי תיבות?
ללועז בלעז. מה זה לעז?
לשון עבודה זרה.
אז שלא יצא לנו מזה.
זה הרב ציודו תמיד היה אומר,
לא יודע, משכילי מביקורת המקרא וכל הדברים האלה.
צריך להתעסק עם זה, כי הוא ידע את כל השפות.
לא, תראו איך אנשים רוצים
לבאר את התנ״ך. הלכו תרגמו את התורה לתנ״ך לגרמנית.
ומתוך הזה שלומדים תנ״ך בגרמנית מנסים להבין מה התכוונה התורה.
הפוכים.
קודם כל מי אמר שהתרגום נכון.
ועכשיו אחרי שמישהו בא ותרגם את זה לפי ההבנה הפרטית שלו
אתה הולך מזה ללמוד דיוקים בתורה ולהבין מה כן ומה לא.
איך אפשר לעשות מחקר בלי לקבל את המקור?
הייתם פעם מישהו שעושה מחקר באיזה תחום על ידי
כל מיני העתקות ומתרגומים?
זה מחקר?
זה לא מחקר.
אז מזה הוא היה אומר לו, תמיד יוצא חצאי פסוקים ושלישי פסוקים.
למשל, יצא להם שיש מצוות עשה מן התורה לעבוד עבודה זרה.
אתה אמרת את זה היום, אבו?
בוודאי.
ואהבדתם אלוהים אחרים ושתחוויתם להם.
פסוק מפורש.
כתוב או לא כתוב?
כתוב או לא?
ועבדתם אלוהים אחרים וישתחוויתם מהם?
מה?
מה אתה אומר?
ואיש אמרו לכם, פן יפתה לידיכם וסרתם.
ועבדתם אלוהים אחרים.
הנושא ברור.
חוץ מזה בתרגום, ניסינו פעם להסביר למשל כשלמדנו קריאת שמע.
שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד. מה פירוש המילה שמה?
אנגלית?
איר.
אולי ליסין?
אה, כן, הרב אתה צודק, ליסין.
אבל אולי עיר,
אולי השניהם ביחד.
כדי לכתוב מילה אחת אני צריך
שורה שלמה.
בסדר, זה ברור?
ומה זה אחד?
one.
מה?
number one.
בסדר, זה ברור.
גם זה וגם זה.
זה לא יכול להיות.
כל מילה אתה יכול.
לכן אני הרבה פעמים אומר את האמת, יש סידורים. ראיתי לאחרונה, הוציאו סידורים
עם פירוש המילים.
בתוך כדי הטקסט, נקרא לזה כך.
לא יכול להתפלל מזה, זה מציק לי.
למה?
לא בגלל שאני רק מתעסק עם השכל וההבנה,
ופה עכשיו תפילה זה רגש.
כי לא תמיד זה נכון.
הם הרבה פעמים מצמצמים את זה לביאור כזה קטן ומצומצם,
שזה בכלל לא המילים הגדולות
שארשי הכנסת הגדולה תקנו לנו.
הם התכוונו להרבה יותר עמוק, הרבה יותר אחר.
ובא איזה מישהו וכתב שמע איזה מילה,
שמונה שנות לימוד,
בלי שום דבר.
מה שאתה רוצה תלמד קודם, בתפילה תתרגש.
התרגשת פעם בתפילה?
אל תענה לי, אתה מבין? זה ההבדל בין תפילה לבין לימוד.
בלימוד תפעיל את השכל,
בתפילה אתה רגש.
איזוהי עבודה שבלב, תפילה.
הלב שלך הוא רגש. אתה ראית לב שעומד זקוף וישר ולא זז?
ראית לב כזה?
מה קוראים לזה?
אבל לב תמיד מפמפם.
הוא מרגיש,
לוחץ לכל הכיוונים,
רגש,
בסדר?
אז באמצע התפילה לא רואים פירושי מילים.
פרט הזה שהפירושים לא תמיד, ראיתי גם ספר תהילים כזה.
כל שורה יש את השם,
אני לא יודע מי שמו לשר ושופט
לכתוב את הביאור הזה.
מצמצם, רגע,
לא מדויק גם, אגיד את זה בזהירות.
לא מדויק.
לא טוב.
בסדר? זה ברור?
יפה. טוב,
איפה אנחנו?
ועל כן יוצא,
חשוב כמו תרגום רשי,
כמו תרגום,
סעיף קטן ה, על כן יוצא במה שקורה שני פעמים מקרא ואחד פירוש רשי.
ואותם פסוקים שאינם פירוש רשי יקראו אותם שלוש פעמים.
מי שנוברחי שיבין את פירוש רשי ראוי לקרות בפירוש התורה שיהיה בלשון אשכנז בזמננו.
כגון ספר צנא ורנא.
מדרשים.
כייצא בו עוברים את הפרשה על פי פירוש רש״י ושכח המנוזל הבנויים על יסוד התלמוד.
טוב,
אז מי שלא יכול לקרוא שיקרא פירושים כאלה,
מדרשים ודברים כאלה.
תרגום הוא גם פירוש רש״י, כי התרגום יש לו מעלה שניתן בסיני,
וגם הוא מפרש כל מילה ומילה, ופירוש רש״י יש לו מעלה שהוא מפרש את העניין על פי מדרשי חז״ל יותר מהתרגום.
ובאמת כן ראוי לכל אדם שילמות בכל שבוע הסדרה עם פירוש רש״י לבד התרגום.
כי יש כמה פרשיות בתורה בפרט בחלק מהיקרא שאפשר להבינם כלל על ידי תרגום לחוד.
מי שאין בעדו תרגום רק החומה שלבד יש לו, יקרא שני פעמים מקרא, ואחר כך כשיזדמן לו תרגום יאמר,
כן,
יקרא את זה פעם שלישית רק תרגום.
לא יקרא פסוקו מאוחר קודם או מוקדם, אלא יקרא כסדר. לא יקרא תרגום תחילה ואחר כך מקרא,
אלא יקרא כלכתחילה שניים מקרא מקודם ואחר כך תרגום.
אם אפשר לו שלא יפסיק בשניים מקרא ואחד תרגום על שום דבר,
הוא טוב ויפה מאוד.
וכן ראיתי מהמדקדקים עושים כן, וכן ראוי לכל באה נפש לעשות.
תתחיל מההתחלה ועד הסוף, שניים מקרא ואחד תרגום כל הפרשה.
אל תתיעל באמצע, אבל מה אנחנו עושים לפעמים? אנשים שלא יכולים בפעם אחת לקרוא את הכול,
אז אומרים להם, אתם יודעים מה, תתחילו ביום ראשון ראשון, ביום שני שני, ביום שלישי שלישי,
עד שבת תגמרו את כל השבעה העולים.
בסדר.
מי שלא יכול.
נכון, הטוב ביותר,
יושב פעם אחת,
שעבד בבוקר,
תקרא הכל, שישי, תקרא הכל,
מיום ראשון.
טוב.
את הקריאה שלך, עשו את זה אחרי זה, או תוך קריאה של המקרא?
אם אני רוצה לא להבין.
תוך קריאה, תוך קריאה. לא, לא.
שניים יקרא תרגום אונקלוס, ורשי.
כן,
פסוק, פסוק.
תעשה מה שטוב לך,
אני לא קבעתי מסמרות,
אם לעשות את הכל בפעם אחת או לחלקים.
כל אחד לפי עניינו בעולמו.
אין פה...
טוב.
סעיף ד', תראו סעיף קט, שישלים אותה עם הציבור. כדעית במדרש
שציווה רבי את בניו,
אל תאכלו לחם בשבת שתגברו את כל הפרשה,
ומכל מקום פשוט שאין להקים מחמת זה אכילה עד אחר חצות.
הנה, מה הדגשנו עשרות פעמים?
אורות הייתי?
כמה פעמים אמרנו?
סעודת שחרית בשבת היא סעודת שחרית.
לא יושבים לסעודה אחרי חצות, יושבים לפני חצות.
כי מי שיושב לסעודה אחרי חצות זו סעודה שלישית.
תתפלל או לא יתפלל זה משני.
הנה עוד מקום שזה נאמר.
הבאנו את זה מהשולחן האור, עכשיו גם משנה ברורה.
סעודת שבת, סעודה עם לחם.
מתחילים לפני חצות. מתי בעיה גדולה יותר?
בחורף.
שבת חתן, גמרו ב-11 את התפילה, מתי חצות?
23 22. בסדר, 23 22 חצות היום,
והם הולכים עכשיו לעשות קידוש.
מה עם הסעודה? לחם.
חייבים סעודה לפני חצות היום.
אי אפשר לעשות סעודה בשבת
אחרי חצות היום, לפני חצות היום.
אחרי חצות זה סעודה שלישית.
נשבתים שעושים איזה
קידוש או לא יודע מה שחוזרים לבית הכנסת,
תבואו ב-12 וחצי לסעודה.
מה יש שתיים עשרות לסעודה?
שתיים עשרה וחצי כבר סעודה שלישית?
זה ברור?
לארגן את השבת על פי רצון השם.
כמו כל דבר בחיים.
אמרנו פעם, יש כאלה
שמנהיגים את רצון השם על פי סדר היום שלהם.
יש כאלה שמנהיגים את סדר היום שלהם על פי רצון השם.
תשמע, יש לי עבודה, יש לי מה לעשות. טוב, יהיה לי זמן, אני אבוא.
אני צריך להיות בשעה כזאת בבית הכנסת.
אני אבוא אחר כך.
בסדר, זה ברור, ההבדל בין עובד השם לבין מי שזה הובי?
כן.
ראינו כמה מקומות שהשולחן כותב על סעודה שנייה, שזו סעודת שחרית.
בארץ צדיה א', בסעודה שלישית, הוא כותב שמי שאוכל סעודה
מזמן
מלחה עובר אחצות וחצי, זו סעודה שלישית.
הוא לא משייך את זה בכלל על התפילה.
הנה, כדי כמה סימן המשפחי הזה. זהו רק מצווה בעלמה.
ולכתחילה מלאכות עם לוקר השניים בקרב אחד תרגום בערב שבת
להשכים בשבת בבוקר או שניים בקרב אחד תרגום קודם הליכתו לבית הכנסת.
כדי תבור זרוע הרי שילכויות שבת החלום וחובית על מדי רבנו יונה הרי שברכות העין שם.
עד המלכה דמי המלאכה מלבאללה מתחיל הציבור לקרוא פרשת השבוע הבא.
או עד רביעי בשבת שלושה ימים ראשונים שייכים עדיין לשבת.
או עד שמני עצרת, היינו בארץ ישראל שיש לנו עושים שמני עצרת, רק יום אחד וגרום לציבור את הספר תורה.
נכון בדיעבד, מי קרא עד יום ההוא משלים פרשתיותיו עם הציבור,
ולכתחילה לכולי עלמא לא יאחר יותר מיום השבת.
בסדר?
כן. עוד שאלה?
בסדר? זהו.
סיימנו סימן רפ״א, שבוע הבא אנחנו נלמד את סימן רפ״ו.
עכשיו אנחנו נעשה הפסקה של שלוש דקות.
