אנחנו בסימן רשע ע' ט',
שולחן ערוך, לגבי טלטול הנר בשבת.
אחד הדברים המיוחדים, ואני חושב שכבר דיברנו עליהם, בנושא הזה של נר שבת,
כן, אם אפשר להזיז או אי אפשר להזיז, דיברנו על גרם כיבוי והדלקה.
זאת אומרת, ברגע שמזיזים נר, כשהוא דלוק,
תנודת השמן יכולה לגרום לכיבוי או להדלקה. שמן שהוא מתווסף גורם להדלקה, שמן שהוא זז הצידה גורם לכיבוי,
הנמכה והגברה, נקרא לזה כך, בסדר? זה לגבי הנר,
כשהוא דולק.
עכשיו, יש לנו נושא אחר בכלל.
נושא אחר בכלל הוא דין מוקצה.
הרי הנר הזה בכניסת שבת, כשהוא היה בוער, היה דולק,
אי אפשר היה להזיז אותו.
בסדר? אי אפשר היה להזיז אותו.
מה קורה כשהוא קבע?
הנר קבע.
אפשר לקחת את הפמוטים מהשולחן ולשים אותם על הכוננית?
אני רוצה לסדר את השולחן, להחליף מפה,
אני יכול להזיז?
להזיז את השולחן? מה מותר, מה אסור?
יש כלל שהוא אומר,
זה דיני מוקצה,
מגודי התקצאי לבין השמשות,
התקצאי לכו ליומה,
בעברית.
מתוך שהיה מוקצה בבין השמשות,
הווה אומר בן שקיעה לצד הכוכבים כניסת שבת,
הוא מוקצה לכל היום.
זה כלל.
ולכן,
אם לא יכלתי להזיז את הנרות בכניסת שבת, מדוע?
כיוון שהיו דולקים.
זו הסיבה שלא יכלתי להזיז.
כיוון שלא יכלתי להזיז בגניסת שבת, אני לא יכול להזיז אותו כל השבת.
אלא שפה יש נקודה נוספת.
הרי זה מוקצה דעביד להתבטל.
זאת אומרת, הסיבה של האיסור
של הזזת הנרות, ברור לנו שהיא תתבטל.
מה סיבת האיסור?
שזה דולק.
כמה זמן זה דולק?
תלוי.
שמו נרונים,
שאנחנו לא בעד, אנחנו בעד שמן,
ארבע שעות,
שמו שמן, שש שעות, שמונה שעות, אבל זה נגמר.
אנחנו אומרים יום אחד זה ייגמר, לא יום אחד, עוד כמה שעות זה ייגמר.
ברור לנו שסיבת האיסור תתבטל.
השאלה היא האם כיוון שברור לי שסיבת האיסור תתבטל,
אני גם אומר שמתוך שזה היה מוקצה בבין השמשות, זה מוקצה עד
לסיום סיבת האיסור, כהיה ברור לי מראש שכך יהיה,
או שאני צריך לבטל פה את האיסור בצורה אחרת, כי אין דבר כזה מוקצה לחצי שבת.
זה מושגים, זה הכל מושגים.
זה מוקצה לחצי שבת.
בסדר? זה בעצם היסוד
של הסימן הזה. בואו נראה את הסימן בפנים.
רשע עט, סעיף א',
ברוך אתה ה' אלוהינו המלך ה' למה שהכל נהיה מזמן.
נר שהדליקו בו באותה שבת,
מה זה נר?
מה הגדרת המילה נר?
במשנה שכתוב נרות,
מישהו היה פעם במוזיאון?
תערוכת נרות?
מה זה נר?
כלי שבתוכו שמים שמן ופתיל, נכון?
תערוכת נרות. מה זה תערוכת נרות?
עיצובים בשעווה?
מוזיאון השעווה? לא.
נר זה כלי.
כלי שבתוכו שמים שמן ומדליקים את הפתילה שהיא יוצאת
באחד הצדדים של הנר.
טוב,
נר שהדליקו בו באותה שבת, אף על פי שקבע אסור לטלטלו.
וכן,
מותר השמן שבנר שהדליקו בו באותה שבת, קבע נר.
נשאר שמן, קבע נר.
אסור לטלטלו ולהסתפק ממנו באותה שבת.
ברור.
אומר לנו, מוסיף השולחן ערוך ואומר,
נר זה שאמרנו שאסור לטלטלו, אפילו לצורך גופו ולצורך מקומו אסור.
ויש מי שהתיר,
ולא נראו דבריו.
שימו לב מה עשה פה השולחן ערוך.
אומר הרמה ואש, אומרים,
שמי שהוא איסטניס והנר מעיס עליו,
מותר להוציא הודעה ולידידי כגרף
של רעי, והמחמיר לא הפסיד.
בסדר?
בואו נראה את המשנה ברורה, מה בעצם הסיבות? את כל הרקע כבר נתנו, אני חושב.
כן, אמרנו, המשנה ברורה, סעיף קטן א',
אף על פי שכבה, והיינו אפילו לא נשאר בו שמן כלל, והטעם,
כיוון שבין השמשות היה אסור בטלטול,
לפי שנעשה הנר והשמן והפתילה בסיס לשלהבת שהוא דבר האסור בטלטול
ומיגוד יתקצה אל לבין השמשות יתקצה לחולי יומא.
וזהו הנקרא בגמרא מוקצה מחמת איסור
דקיימה לן בלאיסורה.
אם יש אמת אינו יהודי עליו על ידי הנר כמו שהיה בזמן האמוראים
שהייתה אומה אחת שמקפידים ביומחה גם על ישראל שמדליקים נר באותו היום וכל האי גאו לה
מותר לטטלו לאחר שקבע.
אז הסכנה, יבואו הגויים, יראו שהדלקת הנר,
הודיעו שצריך שיהיה הפעלה, לא יודע מה.
בסדר, תזיז את זה שלא ירעו,
סכנת נפשות. נו, מה אתה רוצה?
שיתחילו להרביץ פה ליהודים?
שישברו להם את הצלעות? מה...
ברור? ברוך השם, איפה אנחנו נמצאים?
אה, ברוך השם.
אף אחד לא יגיד לך למה אתה מדליק נר של שבת.
בסדר? ברוך השם.
יפה. מותר השמן שבנר, בו הדין הוא מותר הנר העשוי מחלב ושעבה שהדליקו בו באותה שבת, וכבה אסור לטלטלו להסתפק ממנו,
סעיף קטן גיבלד, הואיל והוקצה בתחילת כניסת שבת, דהיינו שבבין השמשות תקיע הדולק היה אסור להסתפק ממנו,
שהמסתפק משמן שבנר חייב משום מכבה,
כדי ליל ברסים על רסמכי,
התקצה ילכו ליובה שלא הסתפק ממנו אף אחר שכבה,
וקבע שאסור ליהנות ממנו כל יום השבת,
ממילא אסור גם כן לטלטלו,
שאינו ראוי לכלום.
ומלבד זה בטלטול גוף ההוקצה בבין השמשות,
שנעשה הכל בסיס לשלהבת,
כדלעיל ברי סעיף קטן א'.
בסדר? ברגע שהנר,
הכלי, ברגע שהשמן והפתיל הם היו בסיס למה?
לשלהבת, שזה בעצם המוקצה, האש.
כבר שככה הם הכל מוקצה, זה בסיס לדבר האסור.
ואם זה מוקצה בכניסת שבת, מוקצה לכל היום כולו.
טוב, ואם הוא איסטניס,
סליחה, סליחה, דילגתי נכון?
כן.
סעיף קטן, ד',
סעיף ב', נר שאמרנו שאסור לטלטלו אפילו לצורך גופו,
ולא יודע מי ישר כלי שמלאכתו לאיסור, שמוטל לטלטלו לצורך גופו ומקומו,
כמו שמופיע בסימן שח סעיף ג', שזה הלכות מוקצה.
דעה, כיוון שבבין השמשות היה אסור לטלטלו,
אף לצורך גופו ומקומו,
זה היה בסיס לשלוות, כנזכר לאל.
מי הוא יתקצה לבין הבשלוש לגמרי, יתקצה לגמרי, יאמרו לי לגמרי.
שמים לב, הרי במוקצה רגיל,
שהוא כלי שמלאכתו לאיסור,
אז אומרים, טוב, לצורך גופו ומקומו מותר.
למשל, שמו פטיש על הכיסא ואני רוצה לשבת.
מה אני עושה?
לוקח את הפטיש ביד ומזבז אותו הצידה.
שמו לי פטיש על הכיסא, אתה יודע, אפילו שמו פטיש בארון,
כלי עבודה.
קיבלת כלי עבודה לחתונה, לא?
אוי אוי, אוי, איך תעשה תיקונים בבית?
זה בסדר, טוב.
אז יש לו פלייר,
כן?
והוא רוצה עכשיו לפצח אגוזים.
מה עושים בפלייר?
חותכים חוטים, מה עושים? הוא לוקח את הפלייר כדי
לשבור בו אגוזים. מותר בשבת?
בוודאי, זה נקרא לצורך גופו.
קודם זה היה,
לצורך זה לשבת על הכיסא הזה לצורך מקומו,
אין בעיה.
אבל דבר שהוא מוקצה מחמת גופו,
שהוא עצמו היה אסור בהזזה לחלוטין,
אי אפשר להזיז אותו בכלל בשבת.
קבע שהנר בכלל היה אסור להזיז, היה אפשר שום צורך.
כשהנר דלוק,
לא לצורך מקומו, לא לצורך גופו,
שום דבר אסור להזיז.
אז זה נמשך לכל השבת כולה.
לכן גם כשקוואנר אי אפשר להזיז, כי זה לא מתבטל באמצע שבת, בסדר?
מה השאלה עכשיו?
נו הרב, בכל זאת, אז איך מזיזים פעמותים מעל השולחן?
אנחנו יודעים שיש כאלה שמזיזים, נכון?
איך מזיזים? יש פטנטים.
אסור, אתה צודק.
אסור להזיז פעמותים, אסור להזיז את השולחן, כי גם השולחן הפך להיות בסיס דבר האסור.
ואם יש מגש לפעמותים, אסור אפילו דבר כזה, אסור להזיז.
נושא ברור.
רק כשיש לנו פתרונות,
עוד רגע נראה אותם.
אבל לשים לב
שנר שהיה דלוק בערב שבת, בכניסת שבת, אסור להזיז אותו לחלוטין.
אתה פועל מוטין במהלך השבת, אפילו לאחר כיבוי הנר.
טוב,
סעיף ג',
אומר על שולחן ערוך,
הנה, מישהו מצא פטנט.
מה הפטנט שהוא מצא?
לטלטל נר על ידי שנותנים עליו לחם בשבת, אסור.
מה הבן אדם אומר אני צדיק למדתי הלכות שבת
מה יש בהלכות שבת בסימן שיר חטא מדיני מוקצה
שמתי אסור לי להזיז משהו שזה אסור
אבל אם יש לי בסיס לדבר האסור והמותר זאת אומרת
יש לי מגש
מגש יש פעמותים אסור להזיז אותם נכון
אבל במגש יש לי גם לחם פרוסת לחם
פרוסת לחם מותר להזיז בשבת
תאכל, עונג שבת.
אז עכשיו יש לי בסיס לדבר האסור והמותר, מה הדין?
שבסיס לדבר האסור והמותר, מותר.
הוא אומר לשולחן ערוך, אתה לא יכול לבוא עכשיו בשבת ולשים את הלחם
על המגש
ולהגיד זה בסיס דבר אסור והמותר ולהוציא.
למה?
כי בכניסת שבת לא היה.
וגם אם יש מי שמתיר את טלטלו בשבת,
סליחה ואם נתן עליו הלחם מבעוד יום המקרה הראשון שמביא בתחילת הסעיף זה כשהוא שם את הלחם עכשיו באמצע שבת
המקרה השני אם נתן עליו את הלחם מבעוד יום
זאת אומרת
שבכניסת שבת כבר זה היה בסיס לדבר האסור והמותר יש מי שמטיל לטלטל לו בשבת על ידי לחם זה ואין לסמוך עליו
אתה יודע מה אין לסמוך עליו?
תראו את המשנה ברורה
הטעם,
סעיף קטן ט',
דעה מכל מקום כבר התקצה היא בבין השמשות,
דעדיין לא היה בו אז לחם,
ומגיעו התקצה היא בבין השמשות, קצה היא לכו ליומה.
הלחם, הלימלם הלחם הוא חשיב אצלו יותר מהשמן,
ואוהדין הוא מניח שאר דבר חשוב, דאז אמרין הקבע שנעשה נשיא בסיס
לאיסור שהוא השמן ולהיתר, והיתר חשיב תפה לכך שארי,
כמו שכתוב בסימן ש״י,
ומכל מקום סיים המחבר שאין לסמוך על זה,
והטעם שכיוון שהמנורה עיקר עשייתה בשביל השלהבת לכן תמיד נעשית תפל ובסיס לשלהבת
ולא ללחם ושאר דברים אחרים אפילו שהם חשובים יותר.
שמים לב?
הפעמותים למה הם עשויים?
לאש.
מה אתה תולה לי בפעמותים לחם?
זה לא קשור לעניין.
אבל אם יש לי מגש
ובמגש עצמו יש פעמותים ובמגש עצמו גם יש
ספר תהילים,
עזבו לכם,
ספר תהילים,
למה שמתי ספר תהילים ליד הנרות?
שיהיה לנו סגולה לברכה, מתפללים על הילדים בהדלקת נרות, אז כרגע
ספר תהילים על יד.
מה חשוב פה?
ספר תהילים חשוב, נכון?
פה יש אפשרות להקים.
צריך לשים לב, כששמים לחם,
השולחן ערוך לא מקבל את זה.
שמים על הפעמותים,
אבל אם אני שם מגש,
ועל המגש שאני שם תהילים היה כבר משהו אחר.
יש פה מקום להקל.
אלא שעל השולחן הערוך ישקולה אחרת בכלל.
ואת זה הרמה לא יקבל.
זה?
בואו נראה מה אומר השולחן הערוך.
כן?
אם עמותים יש כאילו פליק כזה,
אתה תענה איזה אחד הדברים האלה?
הברכה היא צורך,
אם יש,
נגיד,
בפעמותים תפס שתופס את הברכה,
הברכה היא צורך ההדלקה,
זה חלק מהפרמותים.
אז זה לא משהו אחר שהוא חשוב,
צריך משהו נפרד, לא קשור לחלוטין לעניין.
בסדר?
סעיף ד', אומר השולחן ערוך,
אם יתנע מערב שבת על נר זה שתטלנו מי שיחבא,
מותר לטלטלו אחר שקרע.
נסעים למה קורה פה.
מצד אחד השולחן ערוך מחמיר ואומר,
מה עושה פה הלחם?
מה החשיבות של הלחם?
בינינו, אני ראיתי כאלה עשרים פרוסת לחם
ליד הפרמוטים על המגש.
עד
כשהפעמותים קווים,
הפרוסת לחם נהייתה טוסט.
זאת אומרת, היא כבר לא ראויה לכלום.
שימו אותה במחזור של הלחם, אני לא יודע איפה.
לא רוצה להגיד בפח.
מה זה שווה פה? לכן אמרתי, אתה שם מגש ושם ספר תהילים,
אם ספר תהילים הוא דבר חשוב,
אז זה כבר סיפור אחר.
הוא מראה לך שולחן ערוך, שימו לב.
וזה דבר שהוא חשוב ונוגע גם לנושא מוקצה אחרים.
הרי ברור לנו שהנירות האלה יכבו.
בא בן אדם ואומר, שמעו, אני יודע שבכניסת שבת זה מוקצה, אסור להזיז.
אבל גם אני יודע דבר נוסף,
שעד 12 בלילה, 3 בבוקר, לא יודע מתי,
הנירות יכבו.
וברגע שנירות אלה יכבו, בעצם אין איסור להזיז את הפעמותים
לצורך גופו ומקומו.
נכון?
כי זה לא נר דולג.
אולי זה כלי של מלאכתו לאיסור, אבל זה לא נר דולג שבכלל אסור להזיז אותו.
אומר השולחן ערוך,
ברגע שבן אדם יודע שהם מוקצה, הנוכחי יתבטל,
בריא לו שהוא יתבטל,
אפשר מיום שישי לעשות תנאי כדי להזיז אותו.
יש לנו דוגמה נוספת לעניין?
אני אתן את הדוגמאות שמופיעים במשנה.
בן אדם שם על הגג צימוקים לייבוש,
תאנים לייבוש.
עכשיו,
פתאום בשבת בבוקר מה הוא רואה?
שיורד גשם.
הוא יכול להוציא אותם?
הוא שם אותם לייבוש.
אי אפשר. למה?
כי זה לא חזי.
זה לא ראוי לאכילה. זה בין טרי לבין יבש.
זה לא חזי.
הדבר הזה לא ראוי.
בסדר?
ברור? יפה. זאת אומרת, קבע שהדבר הזה לא ראוי
ואי אפשר להשתמש בזה,
פתאום באמצע השבת אתה לא יכול להזיז את זה.
או ניקח דוגמה אחרת.
מישהו עלה לגג בשבת בצהריים, פתאום הוא רואה שהצימוקים מוכנים.
יכול לאכול אותם?
לא.
למה?
כניסת שבת זה היה ראוי לאכילה?
לא.
זאת אומרת זה היה מוקצה.
כאבה שזה היה מוקצה,
אז זה מוקצה עד סוף שבת.
נלך עכשיו לזמננו.
אתה פעם ייבשת צימוקים?
לא. בואו נעשה משהו אחר.
כביסה ששמו אותה לייבוש.
כביסה לייבוש בכניסת שבת.
פתאום בשבת בבוקר,
ב-10 בבוקר, רואים שהכביסה היבשה.
האם מותר לנו להוריד את הכביסה ולהשתמש בה בשבת?
למה?
למה?
למה אסור?
כניסת שבת זה לא היה ראוי,
כי זה היה רטוב.
אתה לא תלבש חולצה גופייה רטובה.
כיוון שלא תלבש חולצה רטובה, אז אתה לא יכול להתלבש כל השבת כולה.
מה קרה אם פתאום באמצע השבת זה התייבש?
זה בדיוק הסוגיה פה.
סוגיה בדיני מוקצה, אבל זה בדיוק פה.
האם יש אפשרות לעשות תנאי?
האם אני יכול להגיד, שמעו, הוא עושה שבת קיצית,
שירקיה, אתם יודעים איזה שירקיה?
מה זה שרקי?
שרקי,
מכירים משפחת שרקי? שרקי, מכירים?
אה, מכירים? יש אחד כזה? יפה, יפה, חבר מבית ספר, בסדר?
מה זה שרקי? שירקיה,
רוח מזרחית.
בעברית שלנו שרקי זה מזרחי,
בעברית.
בסדר? יש רוח מזרחית.
מה עושה רוח מזרחית?
מייבשת
קיקיון דיונה.
ברור, ובן אדם יודע שאם בערב שבת יש רוח מזרחית,
שעתיים שלוש אפילו אחרי השקיעה ביובש הזה,
המגבת מתייבשת.
האם מותר לו בשבת להוריד את המגבת להשתמש בה?
יפה מאוד.
הנה, עכשיו גמרת את הסיבוב, עשית אותו יפה.
אומר השולחן ערוך,
אם בן אדם יודע וברור לו שהמוקצה הזה יתבטל,
בערב שבת מה הוא יכול להגיד?
פה אני רואה שזה הולך להתייבש,
אני רוצה להשתמש בשבת.
מי אומר את זה?
שולחן ערוך. מה יגיד הרמה?
לא.
נייט.
בסדר?
הבדל יסודי בין שולחן ערוך לבין הרמה.
יש תשובה ארוכה בזה לגבי המשנה ברורה בלוויית חן.
מי כתב את הספר לוויית חן, הערות על המשנה ברורה?
מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה.
זה נקרא לוויית חן.
הערות על המשנה ברורה?
חודש ארבעת בדרך כלל, כן, חודש ארבעת.
אתה יודע, אז הוא מביא את זה שם.
זה הבדל גדול בין השולחן הערוך לבין הרמה.
טוב, אומר הרמה,
ויש אומרים, זה לא מעניין תנאי, וכן נוהגים במדינות אלו.
מה אומר הרמה?
גם אם ברור לך שהמוקצה יתבטל,
זאת אומרת, הנר כבה,
אתה לא יכול לעשות תנאי.
לרמה יהיה יותר טוב שאתה שם ספר תהילים מאשר אתה עושה תנאי.
ולמרן יהיה יותר טוב
תעשה תנאי מאשר תשים ספר תהילים
או תשים פורסה, זה ברור, לפי רעיון או מרן לא טוב בכלל.
הנושא ברור.
אז מה המסקנה שלנו?
אני שם את הנרות בצד דרום,
תלוי על המדף בקיר או על הכוננית,
אבל לא צריך להזיז אותם על מוצאי שבת.
איך אומרים? חכם מוצא פתרון, חכם גדול
לא נכנס לבעיה בכלל.
ולמה לשים את הנרות בצד דרום?
אומרים בליל שבת.
הסדר לדרומה,
מנר תד אסתימה ושולחן עם נעמה וצפונה ארשין.
איפה אומרים את זה?
פיוט, הזמר בשבחים.
נושא ברור?
פיוט, הזמר בשבחים?
אומרים את זה. למה?
כי הבית שלנו זה כמו בית מקדש.
ובמקדש המנורה הייתה בצד דרום,
ולחם הפנים השולחן היה בצד צפון,
והמנורה לא הייתה על השולחן.
אם אני רוצה לבנות את הבית שלי כמו בית מקדש, השראת שכינה,
ככה אני עושה.
בסדר?
הנושא הזה צריך שיהיה ברור לכן מה אנחנו עושים,
לפי הצדדים פה.
בקיר הזה שמים את הנרות
ובאמצע שמים את השולחן
שעליו יש את הלחם.
בסדר?
ואז נכנסנו בכלל לשאלה.
איך אמרנו?
יש כאלה ששואלים שאלות ומשתדלים לענות תשובות, ויש כאלה
שכבר פתרו את השאלות מראש.
לא, הוא דיבר על כביסה.
הוא דיבר על כביסה, הוא דיבר על העניין הזה שאפשר להשתמש בכביסה, אם ברור לך שבת... כן, כן, בוודאי, בוודאי. זאת שאלה בכלל.
אבל למשל אתה, בסדר? שאלה בכלל במקומה.
ברור, כן.
ודין התנאי אין לקמה סימן תרלח,
ונוהגים לטלטלו על ידי אינו יהודי, ואין בזה משום איסור אמירה לאינו יהודי, ואין פעם מילה כך.
אבי כאילו התנה עליו מתחילה ושארי, כן נראה לי.
בסדר, אז הרמה פה עושה, כאילו,
אומר, טוב, אבל גוי שיעשה את זה, כל דיני מוקצה,
אולי אפשר לעשות תנאי, שולחן עורך אומר שכן, ואנחנו נוהגים שלא.
אז אם הגוי עושה את זה, אז מקסימום אתה יכול להגיד שזה כמו תנאי.
וגוי עושה את זה.
בסדר, טוב.
נראה את המשנה ברורה.
אם יתנה, סעיף קטן יא, יש.
משום שנער עשוי להיכבות, משום אחי מה אני בתנאי,
אבל משאר בסיס לדבר האסור ולדעה ראשונה,
לא מעניין תנאי להתנות כשיסתלק הדבר איסור מן הבסיס
שיהיה מותר להשתמש.
למשל, אם היה מונח
כסף
על ספר,
בא איזה ילד, בא איזה תינוק, לקח את הכסף
באמצע השבת ועכשיו נשאר לי ספר. אני יכול לקחת את הספר?
לא.
כי בכניסת שבת
היה עליו כסף.
כסף זה מוקצה מחמת,
גופו.
אפילו ייצור גופו או מקומו אסור, להזיז אותו.
בא ילד והוציא את זה, מה אכפת לי שהוא הוציא? בינתיים הספר הזה היה
בסיס לדבר האסור.
גם אם יתבטל המוקצה, אין כסף.
בכל זאת, הספר הוא בסיס, אסור להזיז אותו.
למה?
נו,
תוך גופו ומקומו מותר, אבל זה בסיס דבר האסור.
ויפה, נשאר בסיס.
בסדר? יפה. ואין לקמאן סימן תוקפי יח בביאור הלכה.
בדין התנאי אין לקמאן,
היינו לעניין שיעשהו קודם בין השמשות, כמבואר שם.
אבל לכן לא יכול לומר אפילו לדעה ראשונה, איני בודל מהנר כל בין השמשות.
כמו עתה, דעה בין השמשות הוא דולק,
ועל כן אסור לטלטלו, אז הוא לא יכול להגיד אני בודל ממנו.
ומדברי ההגרא בביאורו די כתב די סברה ראשונה סבירה לכי גרסת תריף שם בביצה ל',
משמע לכאורה די מהני גם כן באומר איני בודל, כידוע שיטה תריף שם.
זאת אומרת, לפי הגרע יצא שיש אפשרות לעשות
איזשהו תנאי.
טוב,
סעיף ה' אומר השולחן ערוך.
נר שהדליקו בשבת לחיה ולחולה.
וילדה חיה ונתרפח חולה,
מותר לטלטלו עם כבה.
ואוהדין למדליק בשבת בשוגג וכבה שמותר לטלטלו.
שאין לו מה קורה פה.
באה יולדת, ואת זה אנחנו רואים בהלכות יולדת,
שכ,
ט,
של.
שימו לב,
עמוד ק״, סימן ש״ל,
אומר לשולחן ערוך, קפצו, מותר לקפוץ.
יולדת היא ככולה שיש בו סכנה, הולכים לבית השבת לכל מה שצריכה.
קוראים לחכמים וכל מקום ומיילדים מדליקים לנר אפילו ישומה.
הבנו מה כתוב פה?
יולדת עיוורת.
בשבת בצהריים, שמש זורחת,
אור בכל החדר,
אומרת היולדת למיילדת, בבקשה תדליקי נר שתריך ליילד אותי.
מה עושה ילדת?
מיד מדליקה.
סליחה, אני רואה מצוין, יש פה אור, שמש זורחת.
הכול פה מוער,
אין צורך יותר באור, הנר לא יעזור לנו.
אין דבר כזה.
יולדת אומרת, אני רוצה נר,
מדליקים נר. למה?
שימו לב כמה זה הפוך מהרפואה של היום.
לייטוב דעתה דיולדת.
התפקיד שלנו זה ליישב את דעתה של היולדת.
אני צריך
נינוחות, רגיעה.
בסדר? מה עושים היום?
גברת, כבר בשבוע הזה,
בוא תיקחי כדורים, בוא תיקחי כדורים, בוא תיקחי פיצוצים, יתיים...
ישר מכניסים את האנשים ללחץ,
כבר לא יודעים אם עושים טוב או לא עושים טוב.
ההפך התורה.
אבל בכל זאת הדליקו נר ליולדת, ועכשיו היא ילדה כבר,
והנר קבע.
האם מותר עכשיו לטלטל את הנר הזה?
מתי הוא התחיל להיות מוקצה?
מתי התחיל להיות מוקצה?
שבת בצהריים, כשהדליקו את הנר,
נכון?
בכניסת שבת הוא היה מוקצה?
לא.
זאת אומרת אין מי גודל תקצה אליה בנושות, תקצה לכו ליומא.
זה התחיל להיות רק מוקצה בשבת בבוקר.
אחרי שלוש שעות הוא קבע,
תזיז אותו.
למה היה אסור להזיז אותו כשהוא דולק?
כיבוי הדלקה.
עכשיו שהוא לא דולק?
אתה יכול להזיז.
כי זה לא היה מוקצה.
היה מוקצה חצי שבת.
היה מוקצה בבין השמשות.
בסדר?
ויורה הדין למי שמדליק משוגג.
בן אדם בטעון, לא יודע מה, התעורר, חשב זה, הדליק בלילה, התעורר באמצע הלילה, רצח שירותים, הדליק נר.
עד הבוקר, קבע הנדל. אפשר להזיז אותו?
כן.
כי הוא לא היה דלוק בכניסת שבת.
הוא לא היה מוקצה שאסור לטלטל אותו
לצור גופו ומקומו בכניסת שבת.
זה שמישהו הדליק אותו באמצע הלילה,
עבר עבירה.
בסדר, הנושא הזה ברור?
יפה.
טוב,
סעיף ו',
נר שלא הדליקו בו באותה שבת,
אפילו של חרס דמאיס,
ואפילו של נפט שמסריח מותר לטלטל לו דמוקצה וחמת מיאוס מותר.
דבר שהוא מאוס מותר לטלטל.
זה נקרא גרף של רעי.
מה זה גרף של רעי?
סיר שעושים בו, כלי שעושים בו צואה.
בסדר? סעיף זין. מנורה בין גדולה בין קטנה.
אם היא של פרקים אינו מטלטלים אותה, דיחשינו השמה תיפול ותתפרק
ויחזירנה ונמצא עושה כלי, בונה כלי.
ואפילו אם אינה של פרקים יש לך ריצים סביב ודומה לשל פרקים,
אסור לטלטלה, שלא יגידו שאפשר
לטלטל בשבת ולהרכיב.
סימן ר״פ, אומר השולחן ערוך,
נסיים גם את זה היום,
גם ר״פ א׳,
תשמיש המיטה מתענוגי שבת ולפיכך עונת תלמידי חכמים הבריאים מליל שבת לליל שבת.
מותר לבוא לכתחילה בתולה בשבת ואין בו משום חובל ולא משום צר לה,
וזה הנושא של יסוד השפע שחל בשבת.
אז מצד אחד מקבלים שפע, אמרנו, כשבאים הביתה בליל שבת,
מנצחים את היד של אימא כדי לקבל את השפע, מצד שני יש הענקה של שפע בשבת,
וזו עונת תלמידי חכמים מערב שבת לערב שבת.
זה סימן רפ.
סימן רפ, א',
אין לשחוט בבינך לבדך, אנחנו מודים.
שאין לשחוט אלה במקומות שאמרו חכמים, בסדר?
אנחנו בתפילה של שבת,
כן, אנחנו אומרים שמשתחווים בדיוק באותו זמן, באותם מקומות שמשתחווים בתפילה של יום חול.
ברכה ראשונה,
תחילה בסוף, ברכת מודים, תחילה בסוף.
אומר הרמה ונוהגים שבשבת מאחרים יותר לבוא לבית הכנסת מבחול,
משום שבתמיד של ימות החול נאמר בבוקר.
בעצם שבת נאמר, וביום השבת ממש מעיכו.
ונוהגים דמשמע איחור, וכן נוהגים לעבוד בזמירות של שבת.
כל מקום לפי מנהגו.
וכל דבר אם לא המורון מחזירין אותו, מלבד אם לא אמר לאלה אשר שבת
שמחזירים אותו.
יש להעריך ולהנעים בזמירות ואין למחות במעריך בהם,
אף על פי שהמוכר מכוון משום ביטול תורה.
מכל מקום בשבת ויום טוב לא יעריך יותר מדי,
כדי שיאכלו קודם שעה שישית כדלקמן סימן רפח.
שימו לב לדבר הזה שאנחנו אומרים אותו. קודם כל,
תפילת שבת קצת יותר מאוחר
מאמצע השבוע.
למי?
למי שבכל מקרה מתפלל מאוחר. למי שמתפלל ותיקין?
אין כמו ותיקין.
זה תפילה לכתחילה.
בסדר?
ולכן,
אומר המשנה ברורה, בכל מקרה צריך להיזהר שלא לעבור זמן קריאת שמע.
אתם מכירים את אלה שמהדרים בשינה בשבת?
באים להתפלל בתשע,
שמונה וחצי,
מתי סוף זמן קריאת שמע?
שמונה ושמונה דקות.
הוא הולך לפי המגן אברהם,
אתה הולך לפי הגרעה, אשכנזי.
תראה,
תראה, תראה, אני, יש לי פה השגות
בעניין הזה.
כי לפי החשבון של שולחן ערוך הרב,
יודע מי זה שולחן ערוך הרב?
מה הוא היה?
כן.
הגאון רבנו זלמן.
מה מציין אותו בן איש חי?
מי היה שולחן ערוך הרב?
האדמו״ר זקן.
מה הוא היה?
אה יפה, הוא מביא בהלכות קריאת שמע שעושים את החשבון של זמן קריאת שמע לפי מגן אברהם.
תגיד לי, נראה לך שהחב״ד יגיד שעושים לפי הגר״א?
בסדר?
אז שאלתי איזה חב״דניק, נועה, מה אתם עושים פה? הרי לפי
השולחן ערוך הרב,
סתם זמן קריאת שמע זה מגן אברהם, ואם זה שעה אחר כך,
זאת אומרת היום בערך באזור תשע, תשע וקצת,
אסור לברך את הברכות
של קריאת שמע.
ככה מביא שולחן ארוך הרב.
אז מישהו ענה לי ואמר, יש קונטרס אחרון.
הוא חזר בו.
אין לי בבית קונטרס אחרון,
יש לי בבית שולחן ארוך הרב.
זה ברור?
בסדר.
בכל מקרה, לא עולה אחרי זמן קריאת שמע.
אז מה עושים אנשים? אה, אנחנו מגיעים לזמן קריאת שמע מאוחר.
אז אולי נגיד קריאת שמע לפני כן.
נו, זה לפי הסדר של התפילה,
קריאת שמע והברכות והכול. לא, אז נכון שאחר כך הוא גם את הברכות כי זה לא ברכי את המצוות.
אבל באופן כללי למה לעשות קוויצ'ים כשאפשר לעשות לכתחילה?
זה קוויץ'.
אתה מכיר את הביטוי קוויץ'?
מה?
בדיוק. אתה יודע מה זה מצוין.
הנושא ברור.
מה זה מתפעלים? וחוץ מזה מה אומר פה הרמה בסוף הסימן?
וצריכים לגמור את התפילה כדי שלא יאכלו אחרי שעה שישית, קודם שעה שישית.
לפני חצות היום.
למה?
מה הזכרנו כמה פעמים ואמרנו? השולחן ערוך מה אומר כל הזמן?
סעודת שחרית.
צריכים לאכול סעודה בשחרית.
אי אפשר לאכול סעודה אחרי שחרית. מתי זה שחרית?
זמן תפילה עד שחרית או שחרית עד חצות היום? טוב, נקל אפילו.
נאמר,
זמן חצות היום.
הייתי באיזשהו מקום.
מתפללים שחרית מוסף,
עושים קידוש.
תעבורו ב-11 וחצי, 12, תאכלו סעודה שנייה.
ב-12, מה זה?
סעודה שלישית.
לפי השולחן ערוך,
באיזה סימן?
סעודה שלישית.
לא.
מי שאוכל סעודה שלישית זוכה ונוכל
את הארץ.
איזה סימן?
ארץ צדי א', ארץ.
בסדר?
לדין סעודה שלישית.
ברגע שהגיע זמן המלחה ובן אדם אוכל, הוא כבר אוכל סעודה שלישית. זה לא קשור לתפילה.
זמן המנחה קובע את הסעודה.
שולחן ערוך,
ברור.
ממילא,
לפי הרמה גם יוצא שלא אוכלים בין מנחה לערבית ואוכלים לפני מנחה,
גם מופיע,
שימה רצתה על הלב.
טוב, לא נהגנו ככה, בסדר.
אבל באופן עקרוני,
סעודה שהיא לפני חצות, היא נקראת סעודה שחרית סעודה שנייה, סעודה שהיא אחרי חצות היא סעודה שלישית.
איך יכול להיות שאנשים אוכלים סעודה?
סעודה שנייה, לכל הדעות, אי אפשר לצאת.
גם בדיעבד, לא במזונות.
אנחנו מבינים למה לא צריך להאריך בתפילה יותר מדי?
ולמה לא לעשות כל מיני תרגילים
שהם לא בתים של אנשים מסורתיים שמכירים את המסורת של עם ישראל?
בתים נורמליים, הגיוניים, שככה נהגו בכל הדורות. גומרים
תפילת מוסף, באים הביתה,
כאילו, סעודה?
היום יש דברים, תרגילים חדשים יש,
בעייתיים.
אני יכול לומר בבירור שבתים שהקפידו בהם במצוות,
נאמר,
דורות קודמים,
וגם מה שאני זוכר, אין דבר כזה לאכול בצהריים.
עכשיו תאכלו משהו קטן,
נטילת ידיים, סעודה.
אי אפשר בפחות מסעודה.
בסדר? אז לשים לב לדבר הזה שהרמה מדגיש פה.
כן?
גם הוסיף המשנה ברורה ואומר,
בסעיף הקטן האחרון ה' ומכל מקום להיזהר מאוד שלא לעבור זמן קריאת שמע ותפילה על ידי זה, שמאחרים להתחיל להתפלל ומעריכים בפיוטים,
מעריכים בשירים ובסוף מגיעים לקריאת שמע ותפילה אחרי הזמן.
קריאת שמע זה דאורייתא,
שים לב לדבר הזה, הפוך.
לא משנה מה יהיה, לא הגיע חצות היום ואני לא אכלתי.
חייב לאכול לפני כן.
כן, כן. אז אם יש בית שלא מקפידים ואומרים טוב אנחנו אוכלים צהריים ב-12 וחצי
רגילים מהצבא,
רגילים מהבית אבות,
לא יודע מאיפה רגילים,
בסדר?
מה תעשה?
כשאתה חוזר מהתפילה, עושה קידוש,
נותן ידיים,
אוכל לחם,
לא יודע, משהו, כוס קפה,
נבלגע לבריקת המזון ומחכה ב-12 וחצי בצהריים כשהם באים לאכול,
אתה אוכל סעודה שלישית.
זה מבחינתך יסוד, השלישית.
מה זה הקידוש בבוקר? גפן.
אתה יכול חמש פעמים לעשות.
ברכי בורא בגפן, אתה שותה יין.
מה הבעיה?
אם לא שותית זה לא בעיה.
אתה יודע, זה ברור.
סעודת שחרית שלנו, מתי?
בשחרית.
ועוד מניחה.
הדברים האלה, בדרך כלל זה ככה כשמחליפים את השעון, נגיד בחשוון, משהו כזה,
פתאום אתה מגלה שב-11,
20 ומשהו,
כבר חצות היום.
ואנשים מבית הכנסת יוצאים ב-11,
אין דבר כזה, לא קיים בבית ספרנו.
טעות.
אני כבר לא מדבר,
טוב, אבל בדרך כלל תראו, זה...
מצווה גוררת מצווה בסגין האור.
הרי אנשים באים להתפלל ב-9 בבוקר,
או ב-8, ומעריכים, וגומרים ב-11 ומשהו,
בסדר?
ואז מה הבעיה הנוספת?
אבל כנראה שאין להם את הבעיה הזאת,
שאסור שיהיה חצי יום טענית,
שבת
עד חצות היום, אסור להיות בלי אוכל.
אממה, תן לי את התשובה.
אלה שבאים בשמונה וחצי, בתשע,
כבר כיףו על הרוגות והקפה לפני כן,
אז אין להם בעיה שזה, וגם זה בעיה.
גם זה בעיה.
גם נכון. בדיוק, בראבו, יפה.
אתה מבין מה זה מצווה גוררת מצווה,
במירכאות כפולות?
זהו.
הנושא בעייתי, בקיצור.
לקום בבוקר בזמן, להתפלל בזמן,
להגיע הביתה בזמן, לאכול סעודה בזמן.
יש סדר בתורה,
סדר של חכמים.
זה נושא ברור?
יפה. טוב.
זהו, בזה סיימנו היום, בעזרת השם,
שתי דקות הפסקה,
ואז אנחנו בהלכות תפילה.
להתראות כל טוב.
