אנחנו היום בסימן ר״ז שלא לגרום כיבוי הנר.
זה הסימן.
זאת אומרת,
ברור לנו שלכבות את הנר אסור.
למה? כמו שאסור להדליק, כמו כל מלאכה.
כמו כל אב מלאכה ושבת, ל״ט אבות מלאכה, כל מה שאסור לעשות, אסור גם לקלקל.
זה אותו דבר.
זאת אומרת, אסור לבנות, אסור להרוס.
אסור להדביק, אסור לקרוע.
אסור לקצור, אסור לשתול.
כל מלאכת זורע,
כל דבר ודבר.
כל מה שאסור לעשות חיובי, אסור גם את השלילה שלו.
אותו דבר כאן.
נר,
אסור להדליק אותו בשבת, מלאכת מבעיר,
אז גם אסור לכבות אותו.
ומה קורה אם אני שם אותו במקום שהוא אסור לכבות,
או שאם אני אעשה איזושהי פעולה הוא יכבה?
גם זו הבעיה.
הבעיה, למשל, אני אתן דוגמה קלאסית שלנו היום,
היא שמדליקים נרות חנוכה בדלת הבית,
בפתח.
אז עצם העובדה שפותחים, סוגרים את הדלת,
זה עושה איזה משב רוח,
ואז יש בעיה עם הנרות.
או,
בזמן היו תולים את הנרות על הדלת.
על הדלת תולים, כשאתה פותח זה מתנענע.
או אומנם זה לא נקרא שאתה מטלטל.
למה אני לא מטלטל את הנר?
כי זה קבוע בדלת, והדלת קבועה בקיר.
הרי מה הסיבה שמותר לפתוח את סגורת הדלת?
כי היא קבועה בקיר, היא חלק מהקיר.
ולכן,
מותר להרכיב דלת בשבת?
שתחררו מהצירים, יצא מהמסילה.
לא, אסור,
כי זה בונה.
מותר לפרק דלת מהמסילה בשבת או חלון?
לא, כי זה סותר.
הנה, מה שאסור לעשות קיומה, אסור גם לקלקל.
בסדר? זה ברור?
יפה. עוד מעולים לשולחן ערוך רשיים זין.
נר שמונח אחורי הדלת
אסור לפתוח לך דלת
שמא יכבנו הרוח.
אם יש לנו נר מאחורי הדלת, אל תפתח אותה כל השבת,
הדלת הזאת סגורה.
כי ברגע שאתה תפתח את הדלת או את החלון על יד הנר,
מה יקרה?
מחבא, מדליק, זאת אומרת מחבא במקרה הזה, כן.
אומר הרמה, אבל הנעול הדלת כנגדו מותר, בוא הדין בחלון שכנגד הנר שעל השולחן.
ואם הוא קבוע בכותל שאחורי הדלת,
אסור לפתוח הדלת ולנועלו כדרכו,
שמא תהיה הדלת נוקשת עליו ותכבנו,
אלא פותח ונועל בנחת.
ואם הוא קבוע בדלת עצמו,
שפתיחתו ונעילתו מקרב השמן לנר או מרחיקו ממנו,
אסור לפותחו לנועלו.
אומר הרמב״ר, ובנר ששעה הבא מותר לפתוח בנרנף על פי שהוא קבוע בדלת.
טוב, זה גם אנחנו מחמירים.
בכל מקרה,
מה שאנחנו רואים זה שברגע שאתה יכול לגרום לכיבוי,
לגרום לכך
שזה
נר לא דולג, או
אם זה נמצא בדלת עצמה,
הנדנוד של השמן יגרום לכיבוי או להבערה,
כי אם פתאום יגיע לחץ על הפתיל אז היא יותר,
בעירה יותר גדולה,
ברגע שיש לנו פה איזושהי גרימה של כיבוי או העברה,
אסור.
ולכן אסור לנו להזיז
שום
נר בשבת.
הווה אומר, נר שהוא דולק, אסור לנו לקחת אותו ממקום למקום.
פה דיברנו כשזה קבוע בקיר,
ואין לנו עניין של טלטול, של מוקצה.
אבל,
ובכל זאת אסור, כיוון שזה גרם כיבוי והברה.
עכשיו, למה באמת פעמותים נחשבים, נר נחשב מוקצה?
שים לב לסיבוב
מאחד לשני.
למה נר נחשב מוקצה?
כי אם אני אטלטל אותו, אני יכול לגרום להברה או כיבוי.
אז לכן אסור להזיז אותו. ואם אסור להזיז אותו, ממילא הוא נהיה מוקצה.
בסדר? מי בא לפני מי?
מי היה קודם?
המוקצה או ההזזה?
איסור ההזזה שמא אני אבוא לכבות או להעביר גרם לנו, לפעמות, להיות מוקצה.
כי מה זה מוקצה?
שהוצאנו מדעתנו.
הוצאנו את זה. למה?
כמו בקצותה את כפרה. מה זה בקצותה?
תנתק בין היד לבין הכף יד.
כן, להקצות את האבנים
בצרעת הבתים.
מה זה להקצות?
להוציא הצידה.
בסדר? זה נקרא מוקצה.
טוב,
בכל מקרה, התוצאה של איסור הזזת הנר גורמת לכך שהפעמותים יהיו מוקצים.
סעיף ב' אומר לשולחן ערור, אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה שקרובה קצת אל הדלת.
ואפילו אין שם אלא רוח מצויה.
אבל אם היה פתוח כנגדם,
מותר לסוגרו ואין בו משום מכבה.
למה שיהיה פה משום מכבה?
הרי אם דלת פתוחה והמדורה בוערת,
נכנס פה הרבה חמצן, נכון?
אם אני סוגר את הדלת,
המדורה תהיה יותר גבוהה או יותר נמוכה.
למה?
פחות חמצן.
בסדר?
דוגמה אני אתן לכם. פעם היו
פרימיטיבי, היום זה משוכלל, אבל פה זה פרימיטיבי, אח
של על עצים.
בכניסת הערובה היה איזה מין
כזה פח שהוא בגודל של הערובה
עם ציר מתרחק ואתה סובב אותו,
פותח אותו או סוגר אותו.
ברגע שזה פתוח לאורך,
נכנסת רוח מלמעלה ואז הבעירה היא חזקה,
גבוהה.
ברגע שאתה סוגר אותו,
נכנסת פחות רוח, אשר את האיניקה ואת ההוצאה.
רואה, נכנסת פחות רוח, הבעירה היא נמוכה.
אז סגרת את הדלת, גרמת לבעירה נמוכה.
לא חוששים,
אין פה שום מחבר.
סעיף ג',
שכח נר על הטבלה,
בסדר? שולחן, לא יודע מה.
מנער את הטבלה והוא נופל, אפילו אם הוא דולק.
רק שלא יכוון לכבותו,
ובלבד שיהיה נר ששעבה וכיוצא בו,
או שלא יהיה בו שמן.
אבל אם יש בו שמן, אי אפשר שלא יתקרבנו אל הפתילה.
ונמצא מבהיר.
ומה קורה היום בנר פרפין?
יש בו שמן או אין בו שמן?
נר מוצק.
מה?
אין?
כן.
מה קורה לנר? קח נירון למשל.
נירונים במתכת.
מה קורה לנירון?
אחרי שהוא בוער חצי שעה,
פתאום הכל מסביב נהפך להיות נוזלי.
יפה. כמה שזה נוזלי, אם אתה מזיז אותו,
זה כמו שמן.
זה לא שעווה של פעם. מה זה שעווה של פעם?
שכל הזמן, שעווה אמיתית,
דונג,
כל הזמן זה נשאר מוצק.
זה לא יוצר לך מקום, למשל גם ביום הנר פרפין,
יוצר לך איזה מי שקע כזה שבתוכו יש נוזל.
זה לא היה ככה.
לכן מדובר פה על הבדל בין נר שעווה לנר שמן.
כי נר שעווה בזמנו, אין לך פה שום נוזל שאתה יכול לקרב או להרחיק מהפתיל.
והיום,
כל נר,
אתה מקרב ומרחיק,
נוזל שמן מהפתיל.
זה לא שמן, זה פרפיל, אבל בסדר.
זה משהו נוזלי, זה מקרב ומרחיק, ולכן כשאני מזיז את הטבלה,
מה יקרה לנר?
הנוזל שבתוכו יישפך,
אז יש פה בעיה.
אבל בזמן שהיה שעבה,
או שימשיך לדלוק,
או שיכבה.
אני לא התכוונתי לחבר.
בסדר?
וטוב לעשותו על ידי אינו יהודי במקום שאין בו, שאין צריך כל כך. ובלבד
שיהיה נר ששעבה וכיוצא בו, שלא יהיה בו שמן. אבל אם יש בו שמן, אי אפשר לעשות לו את הכוון על הפתילה.
ונמצא מבהיר, ואם יניחו עליה מדעת, זאת אומרת, הניח את הנר
על הטבלה כי הוא רצה ששם זה יהיה,
אסור לנערה.
מדוע?
שהטבלה היא בסיס לדבר האסור,
וכל דבר שהוא בסיס לדבר האסור,
אסור לטלטלו בשבת.
לא רק את הדבר האסור אסור,
אלא בסיס.
ארנק עם כסף
שנמצא על גבי השולחן,
על גבי המיטה.
אפשר לנער את המיטה?
למה כן?
נו, ברגע כתוב לך פה, יש לך חילוק.
מה החילוק?
בין אם שמת את זה בכוונה,
או שבמקרה נפל לך מהכיס ונמצא שם,
פתאום אתה מגלה.
אם שמת בכוונה,
אסור.
ואם בטעות זה שם,
תנערר את המיטה וזה ייפול.
ברור העניין? שנייה. קודם כל שיהיה ברור החילוק
בין אם שמנו את זה או שזה מונח שם בטעות, במקרה.
לא התכווננו בכלל שזה יהיה שם, לא יודע איך זה הגיע לשם בכלל.
כן.
גמרנו.
ידעת לפני שבת שזה נמצא שם, שבת זה נאסר.
אם אתה שמת את זה וידעת את זה שם ורצית להוציא, שמת את הפלאפון על המיטה.
אמרת לפני שבת אני אוציא.
ושכחת.
איך קוראים לזה בעברית קלה?
תארגן את זה עם קצת צלמור, אני, ומרקתו, עוף,
שתהיה הכי לה לשם שמיים.
בואו, יאללה.
כמה עשיתם את תמיכה על התלפון בלשון הלאה?
אם אתה לא מפעיל אותו.
אתה יכול לכפות עליו כלי.
קח קופסה פלסטיק,
שים עליו,
תישן על זה.
לא, זה מה שאמרנו, לא מנערים.
נו, מה, זה יותר גרוע מלנער להרים,
זה יותר גרוע מלנער,
לנער זה לתפוס את זה בפינה ולהעיף.
פה אנחנו מדברים, אתה מדבר איתי על לקחת את זה.
זה מסע ומגע, מה זה פה,
תרומת שרץ?
מגע ומסע?
מתוך שק?
בסדר.
ואם אני יכול לעמיד דעת, אסור לנער, שרי הטבלה היא בסיס לדבר האסור. מה זה בסיס לדבר האסור? אומר הרמה,
דבר על נושא דבר אחר, תרגום ואת קרנו ויד בסיסי.
כן.
ומכל מקום מותר להיגע בטבלה, הואיל ולא מטלטל הנר,
ועוד אין שמותר לגעת במנורה של בית הכנסת, והיא עוד דולקות עליו, ובלבד
שלא יהיה נענע.
בסדר? זה לא שאסור לגעת במנורה.
תיגע במנורה, מה יכול להיות?
הלהזיז אסור,
לנענע אסור,
אבל
לגעת מותר.
זה כמו כל דבר מוקצה.
כל דבר מוקצה,
מותר לנו לגעת.
מה הדבר שאסור?
להזיז.
חוץ מדבר אחד שיש לו גם דין נולד, אנחנו אומרים שברגע שאתה נוגע אתה מזיז.
מה זה?
איזה דבר אנחנו אומרים אל תיגע, אם תיגע גם תזיז.
ביצה שנולדה בשבת.
נסגלגלה.
נכון. רק אתה נוגע, זה מתגלגל כבר.
זהו, הכל עכשיו מותר.
טוב.
מותר להניח דרך ששבת מבעוד יום על גבי אילן וידלוק שם בשבת דלק עליהם אחד ושכבה לשקלים מיני
ונמצא משתמש במחובר.
למה? כי בכל מקרה אסור לקחת את הנר.
אבל אין מניחים נר של יום טוב על גבי אילן. דרישה כאילו, מה נחליט? נמצא משתמש באילן, ואסור
להשתמש באילן לא בשבת ולא ביום טוב.
בסדר? גזירת חכמים.
וכיוון שכך,
אז מכיוון שבשבת זה חמור ואתה יודע שאתה לא יכול להזיז,
אין לי עניין שאתה תשתמש באילן, זאת אומרת תזיז משם.
אבל ביום טוב שמותר להזיז את הנר,
מותר להזיז נר ביום טוב?
מותר להזיז נר ביום טוב?
בסדר, איך לקחת אותו? אין לי ספוריה, מה שאלה אחרת?
כן, מה שמותר לקחת אותו, ושמתי אותו על עץ, וביום טוב גם אסור להשתמש בעץ.
בסדר, סוכה שהיא נתמכת על ידי עץ,
או נמצאת למעלה, מכירים את הסוכה של הילדים למעלה בעץ?
מה חנה?
אתה מכיר את זה? לא, איפה גדלתם?
בסדר, יפה.
מותר לעשות סוכה לגבי העץ?
למעלה?
כן,
אבל אסור לעלות לה ביום טוב.
מדוע?
כי לא משתמשים ביום טוב, בעץ.
מותר לשים מגבת על העץ ולהשתמש בה בשבת, לקחת מהעץ ולהוריד?
אסור.
מסמר בעץ?
גם אסור. אבל אם במסמר קשור חוט, ולחוט הזה יהיה
עליו תלו את המגבת, זה נקרא צידי צדדים, זה כבר מותר.
שברור לך שאתה לא משתמש בעץ.
אתה עכשיו אתה יודע שאין זיכה על השאלה.
זה מסמר.
טבעת, לא משנה למה.
שמעת אותי?
אני עניתי על השאלה הזאת בדיוק.
טוב, בואו אני אענה את זה בפירוט,
אפילו שזה לא הנושא.
ערסל,
ככה, יש ערסלים שיש להם חבל עבה,
מקיפים בו את העץ,
שמים אותו על גבי ענף עבה או משהו כזה,
וזה הערסל,
בטח שאסור.
ויש כאלה
שאתה לוקח את החוט של הארסל ותוקע אותו על גבי מסמר.
זה גם אסור.
אבל אם אתה לוקח חבק או לוקח יתד
עם טבעת,
ואת הטבעת של החוטים של הארסל אתה תולה על גבי הדבר הזה,
אז
המסמר הוא צידי,
הטבעת היא צידי צדדים, והארסל הוא כבר משהו נוסף.
בסדר?
יפה. טוב,
לא ענייננו, אבל בכל זאת אמרנו.
סעיף ה'
מותר לכפות קערה על גבי הנר בשבת, כדי שלא יאחוז האור בקורה.
ומה יקרה, עוד איזה דקה-שתיים, אם אתה שם קערה על גבי?
כן.
אבל כדי שלא יאחוז
האור בקורה.
הרי הבתים היו מעץ,
שמו את המנורה למעלה, את הנר, ופתאום אתה רואה שהוא מתחיל ככה
לצמוח יותר מדי גבוה.
מה יקרה אם הוא צומח גבוה?
יש למעלה את הקורה שמחזיקה את התקרה.
וואו, זה נשמע מסוכן, נכון?
מותר לשים כלי על גבי זה. טוב,
נראה את המשנה ברורה.
כן.
נר שמונח אחרי הדלת,
ואין חילוק בזה בין נר של שמן או שעבה וחלב,
אחרי הדגיון דלת שנפתחת לפנים,
ומאחריה מונח בבית נר דלוק, ודווקא כשהוא נגד פתיחת הדלת ממש,
שקרוב אל הדלת,
בין שכשהיא תפתח הדלת יוכל לכבות על ידי הרוח המנשה מבחוץ.
מה שכתב כדרכו יום מגן אברהם,
שכתב שטעות סופר הוא, שאפילו אם הוא פותח הדלת בנחת,
מכל מקום הרוח הבאה מבחוץ מנשה ואסור, ובכן סתמו כמה אחרונים.
זאת אומרת, מה כתב השולחן ערוך?
אסור לפתוח את הדלת,
כתב בסוגריים הרמה, כדרכו.
בסופו של דבר הוא לא כתב את זה, הוא אומר פה זה טעות סופר. למה?
כי גם כשאתה פותח כדרכו,
כן, זה יכול לכבות.
גם כש... סליחה,
כשאתה פותח בנחת, לא רק כשאתה פותח כדרכו,
זה יכול לכבות, לכן אסור.
אם זה מיד אחרי.
וכל מקום רוח הבאים בחוץ ולשב ועשו, וכן סתרו כמה אחרונים ואין בירור הלכה.
הרוח אין מגן אברהם, דאפילו אם אין הרוח מנשב עתה,
גם כן יש לאסור שבכל רגע ורגע הרוח מנשב
ואי אפשר להבחין בזה.
יש מקלים בזה,
ונראה לי שבמקום הדחק יש להקל בזה, כשפותח הדלת בנחת לאט לאט.
זאת אומרת, אם הוא ממש
נכנס לאט לאט, שלא יזוז, והוא יודע שאחרי זה יש נר.
בקיצור, הוא עשה פה איזה תרגיל, מה שנקרא,
וברור לו שהוא פותח את הדלת לאט לאט, שלא פתאום תיכנס רוח,
יש מי שרוצה להקל.
ויש מקלים בזה, ונראה לי שבמקום הדחק יש להקל בזה, כשפותח הדלת בנחת לאט לאט, שלא יגרום הדלת גופה לרוח שיבוא.
לפעמים הדלת עצמה היא עושה רוח
על ידי הפתיחה.
לא שבאה הרוח מבחוץ, אלא
התזוזה של הדלת היא
יוצרת משאב רוח.
מותר שבזה אינו עושה כלום, לא מחבב ולא מעביר. קבוע בכותל רוצה לומר שהדלת פותחת לפנים, והנר קבוע בכותל באופן שאם היא פותחת דלת, תנקוש ותגיע לדלת שלאחוריה.
אולי נעלו, ואחרונים כתבו שבזה לנעול שערי
ולא יבוא על ידי זה לקיבול. ואין בפרי מגדים שישב קצת דברי המחבב
דמאיירי שנועל בכוח,
אתה ילד איזה מתנדנד הכותל כולו.
אתם מבינים על איזה בתים מדובר?
קרוונים, בנייה קלה, גבס.
ברגע שאתה בא ונועל את הדלת, מה קורה לקיר?
הוא רועד.
ראיתם קרוונים כאלה?
זה היה כמעט כל קרוון.
נעלו את הדלת,
התורה זז.
משהו רועד שם, חלונות, לא יודע מה.
זה במקרה שאתה אומר שלכן אסור בכלל לסגור,
לסגור בנחת זה בסדר.
אולי לא ברורי כתוב שבזה נוהל שרעי, כן, דהייני שזוכה קצת השמש שבנר אצל הפתילה,
או שהתקרב קצת השמש שבנר אצל הפתילה ומתחרב משום אוויר,
מקרב השמש ובזה משום אוויר או בכבה,
ואף אגב שלא מתכוון,
לכל מקום פסיק רשעי,
ואם הוא פותחו ונוהלו בנחת ועניין שלו יהיה פסיק רשם, מותר.
ואין ניסו בטלטול הדלת משום הנר המוקצה הקבוע בה,
לפי שהדלת לא נעשית בסיס לנר, לפי שהיא חשובה,
שמשמשת לבית ובטלה אצלו ולא לנר,
כי אמה שהיא חלק מהבניין היא חלק מהבית.
מה יותר חשוב, הנר או הדלת?
או יותר נכון, הנר או הבית?
הבית.
והדלת מחוברת לבית.
לכן היא חשובה יותר.
שש אהבה ושל חלב ופני שאין בהם משום מקרב השמן או מרחק.
ואם הוא בעניין אצלך לחוש על ידי הפתיחה או נהלה יכבה לגמרי,
אף בשש אהבה עשו.
זהו.
אסור לפתוח את הדלת כנגד המדורה, סעיף ב',
אומר המשנה ברורה מפני שהרוח ונשב גורם להעביר המדורה יותר.
אף על פי שאינו מכוון בזה, מקום מקום פסיק רשע הוא.
ואפילו רוצו לומר וגם שעל ידי רוח מצויה אין דרך המדורה להעביר יותר אפילו הכי אסור.
תגזרינא נטוש אינה מצויה.
ואם אין שם רוח כלל, מותר.
ואם על ידי דפיקת הדלת תעשה רוח מצויה, משלום בחידושי הרן שעשו.
כן, מותר לסוגו. אף על פי שהרוח היה מבעיר בו,
אין בו מישהו מכבה,
שלא עושה כלום אלא עוצר הרוח, ואם תכבה, תכבה.
שכח הנרון בעוד יום שלא מדעת,
אפילו אם הניחו על הטבלה בכוונה,
אך לא היה דעתו שיישאר שם בשבת, ואחר כך שכחו שם,
הוא גם כן בכלל שוכח.
זאת אומרת, ברגע שאני לא שמתי לב, לא ידעתי, לא חשבתי על זה
שזה יישאר כאן,
אז זה נקרא שלא מדעתו.
אבל אם אני חשבתי להניח את זה דווקא פה במקום,
בסדר? אז זה עסוק.
ודרך אגב, על מה שאתה שאלת מקודם, גיא, אז הוא אומר פה במפורש.
אם לא היה דעתו שישאר בשם בשבת, ואחר כך הוא שכח את זה,
כן?
אז זה גם בכלל שוכח.
טוב.
אל תבלה עבור הדין בכל זה בזמננו לעניין השולחן עם הנרות.
בן הערב כשצריך לטבלה ואף אגב שאפשר שיכבה הנר על ידי הנפילה,
אפילו לא הכי מותר, דולר ופסיק רשב וקיימא לדבר שלא מתכוון מותר.
כתב במאיר שדווקא אם הוא מנערו בנחת.
ראינו שמטה הטבלה הוא מורידו לארץ ואחר כך הוא מנערו.
דאליו האח יהיו פסיק רשע.
יש משהו במעריל, והביאו אלי הרבה. זאת אומרת, אם הוא זורק אותו מגובה 80 סטימטר,
מעיף מהשולחן,
אז היה בטח שזה יכבד שאלה.
אם לא יכבד זה נס.
בסדר, זה נקרא פסיק רשע.
על ידי אינו יהודי, ואז אפילו בנרשב שמן מותר,
שבמקום שאין מתכוון מותר, על ידי אינו יהודי אפילו פסיק רשע.
ממש מה במעריל,
שאם אינו יהודי מזומן,
שאם אין אינו יהודי מזומן, נראה לעשות על ידי קטן.
תראו, יש פה דברים
שעל ידי קטן, אפילו שאנחנו כמה פעמים אמרנו,
מעדיפים לא להשתמש בקטן,
כי גם קטן מצווה על שמירת שבת.
אתה מצווה שהוא ישמור, לא הוא מצווה, הוא עצמו לא מצווה,
אתה מצווה עליו.
כן.
או שלא יהיה בו שמן,
רוצה לומר שדולקת רק הפתילה, כבר כלה השמן.
טוב.
או שזה שעבה שאין בו שמן.
ואם הניחו עליה מדעת, תראו סעיף קטן יח,
בסימן ש״ט התבהר
שיש מחלוקת אימת נקרא מדעת. מה זה סימן ש״ט? איזה נושא?
והנה מוקצה.
מה נקרא מדעת או לא מדעת?
אם בעניין דווקא שהניחו על דעת שיש שם כל השבת,
או אפילו רק בכניסתו לחוד.
מה הכוונה הניחו מדעת?
גיא, זו השאלה שלך הייתה, נכון?
הוא חשב לפני שבת שזה יהיה שם, אבל הוא אומר להוריד את זה, הנה.
שמה יש בחלוקת, מה נקרע מדעת? האם התכוונתי שישאר שם כל השבת ופתאום התחרטתי?
או שהתכוונתי להוציא את זה לפני שבת, אבל שכחתי להוציא.
והנה הנרות שאנו מדליקים על השולחן,
דעתנו נתלול למחר על ידי אינו יהודי.
או לדעת היש אומרים המקלים שם, אין הודי לא כמניח,
ולא נעשה שולחן והמפה בסיס לייצור.
כתב רבך, שאם נפל נר של שעבה או חלב על השולחן
ואין אינו יהודי או קטן, מזומן לפניו, שם לנער בעצמו.
למה? במקום פסדה, סמכנייה הם מקילים.
האדם בהול על ממונו,
יכול להיות פה שרפה,
שרף המפה.
במקרה הטוב רק המפה.
זה הפסד.
טוב.
במקום פסדה סמכנייה הם מקילים.
זה לא מקיר מניח, כיוון שהיה דעתו לסלק למחר.
אם היה מונח על השולחן בין השבעות, גם כיכרות ושאר הדברים
שצריך לשבת,
פשוט שהם חשובים יותר מן הנר.
דהיינו מן השלוות של הנר הדולקת. מה עשה בסיס לגבי הוא?
מה שכתוב בסימן שני, יצעיף ח',
נערך לי שהוא בסיס להיתר ולאיסור, והיתר חשוב יותר,
שהוא בטל לגבי ההיתר, ושאר ילכו לעלמא לנער.
וזה מה שעושים היום. מה עושים?
שמים על המגש
של הנרות,
שמים תהילים.
מה יותר חשוב, הנר, הפתיל, הנר שדולק, או התהילים?
תהילים.
אז הנה הפך להיות בסיס לדבר
אסור והמותר.
כן, אבל בסופו של דבר אסור ומותר, וההיתר פה הוא חשוב,
אז אנחנו אומרים שאפשר, אחרי שקבע הנר, כדי שלא יהיה גמרה עם כיבוי או עברה,
אחרי שקבע הנר, מותר לנו להזיז את המגש עם הפעמוטים,
הנר,
המזיך
והתהילים ביחד.
בסדר, אבל אנחנו הרבה פעמים משתדלים, כי יש כאלה שמדליקים נרות שבת על השולחן.
זאת אומרת, דעתי היא שנרות שבת מדליקים רק במקום גבוה.
טוב,
יש גם את העניין של הקבלה בצד דרום והשולחן בצד צפון,
אבל בואו נאמר גם בלי זה,
מדין בטיחות.
אם יש איזה זוג,
מבוגרים ולא זקנים, כי גם זקנים יכולים להזיז את השולחן,
זוג מבוגר, שיהיה להם ילדים ושמים את הנרות על השולחן בשבת
ולא מזיזים את המפה ולא מזיזים כלום, הבנתי.
אבל ברגע
שיש איזשהו סיכוי שמישהו מזיז את השולחן או את המפה, רוצה לנער אותה,
אז אין דבר כזה,
לא להשאיר.
מה גם שאנחנו אומרים, שאנחנו צריכים להיזהר
שלא
להזיז את השולחן כדי שלא יהיה גרם כיבוי או גרם הדלקה.
הבהרה.
בסדר?
בסדר. טוב.
ואם אי אפשר לנער במקום זה,
משום בסדר, דהיינו שיפסיד איזה דבר על ידי הפלת הנער במקום זה,
רשאי לטלטל השולחן למקום אחר ולנערו שם.
אם צריך למקום שעומד השולחן, להושיב שם איזה דבר, אשר לטלטל לשולחן אפילו בעוד שהנרות דולקות עליו.
ככה שהמונח עליו הלחם, אז צריך לשבת.
אבל בתנאי,
עוד פעם, שאין שם שמן.
כי אם יש שמן, יש נוזל,
זה גרם כיבוי או גרם הבהרה.
בסדר? ברגע שיש דבר כזה,
אז אסור בשום אופן.
ומזה נובע המנהג של נשים מזדרות ליתן כיכר, אז צריך לשבת,
על השולחן קודם הדלקת נרות.
ומנהג נכון הוא,
כדי שיהיה מותר לטלטל את השולחן כשצריך לו.
ורק אם הנר הוא של שמן,
ייזהר מאוד לטלטל לשולחן בעיניו, רק כדי שלא יבוא לקרב השמן להפתילה או לרחץ.
טוב, והיום אנחנו בכלל
לא מזיזים, לא מנערים, שום דבר, כדי שלא יבוא
אחר כך
גרם כיבוי או הדלקה.
כמובן, אחרי שזה קבע ויש לנו
חפצים אחרים מלפני שבת,
אז אי אפשר, כי זה בסיס דבר אסור במה מותר.
אבל בזמן שהנר דולק אנחנו לא מזיזים שלא יהיה גרם כיבוי או גרם הבהרה,
תזוזת השמן בפתילה.
אין כיבוי, אין כיבוי. כן.
שהוא יתקרב או יתרחק
מהפתילה ואז
בעצם הוא גורם לכיבוי או הבהרה.
עכשיו,
סתם להזיז את זה, בוודאי שאסור, כי זה מוקצה
מעבר לגרם
הבהרה וכיבוי.
אבל אם זה בסיס, אם זה שולחן שעליו יש לחם,
ויש ספרים, ויש לא יודע מה, וגם יש פמוטים,
פה השאלה.
אז כשזה דולק, אנחנו לא רוצים לגרום לכיבוי או להעברה, וכשזה לא דולק,
כמובן שזה בסיס לדבר האסור והמותר, אז מותר.
אם יש על השולחן, להזיז את השולחן. אם יש מגש, אז שיהיה על המגש.
משהו חשוב.
פשוט, אפשר לעזור שיש לי את מה שאמר גיל?
ברגע שיש לי את ה... ברגע שיש,
ברגע שיש
בסיס לדבר האסור והמותר,
ואז מותר לטלטל,
הדבר היחיד שמונע ממני טלטול זה הגרם כיבוי או עברה.
במקום שיש נוזל,
יש בעיה של גרם כיבוי ועברה.
ואז,
רק אם יש לי נר מוצק
שגם בסביבת הפתיל זה לא נוזל,
ואמרנו שזה יכול להיות רק בשעווה המקורית,
גם בפרפין היום מסביב זה נוזל,
אז יש פה את העניין של הזזה בנחת ולא יכבה וכו' וכו'.
אבל במציאות שלנו היום אין דבר כזה.
במציאות שלנו מסביב תמיד יש נוזל.
אז כל עוד זה דולק,
גם אם זה נמצא על מגש עם תהילים,
וגם אם זה נמצא על השולחן ומזיזים את השולחן בנחת,
אסור להזיז.
בסדר?
ההבדל ברור.
עוד פעם, כשהנרות קבעו, יש לי דין,
בסיס לדבר האסור והמותר.
כשהנרות בוערים ויש לי בסיס לדבר האסור והמותר,
הדבר היחיד שנשאר לי עכשיו זה גרם כיבוי והעברה.
וגרם כיבוי והעברה הוא נמצא במקום שיש נוזל.
זהו, זה הסדר.
הוא בסיס בכניסת שבת. מיגו יהודי, יתקצאי לבין השבשות, יתקצאי לכו ליומה.
הוא בסיס לדבר האסור.
בכניסת שבת היה אסור לטלטל אותו.
אבל אם בכניסת שבת באופן עקרוני בגלל המוקציה היה אפשר לטלטל אותו, בסיס הדבר האסור והמותר. כל מה שלא טלטלנו זה
כי יש בו אש,
והאש כבר איננה.
לא מותר.
טוב,
כן.
במנורה של בית הכנסת, איפה היינו?
כבוד היושב-ראש, מותר ליגה במנורה של בית הכנסת. ליגה, אמרנו ליגה, תמיד מותר, כי אתה לא מזיז.
היינו בקבועה למקום אחד, אבל אם היא תלויה,
אפילו ייגע באסור, שבקל ינענע. מקריאו את הנורות שהיו למפה.
נרות,
תלוי על חוט,
שרשרת ואת הכנסת.
אתה נוגע במנורה,
טיפה אפילו נגעת, זה זז.
כי אז,
ואפילו כשכבר קבעו הנרות,
כי אין משהו ממגן אברהם, לאל, סימן וסמכי,
וכן מעתה זה בסעיף קטן ו',
וכן משמעו מרודכי דימהר בקבעו, אבל אין מה שכתבנו לעיל, וביאו הלכה בשם אוהו זרוע.
בכל מקרה,
עוד פעם אנחנו נאמר שמבחינתנו, ברגע שזה קבע,
אבל זה מחובר
לתקרה, נכון?
אני זזתי את זה,
זה מחובר לתקרה.
כל מה שאני אומר כשזה קבוע ואסור להזיז,
שמא יגרום להדלקה או לכיבוי.
אבל כשזה כבר קבע,
אז מה אם זה זז?
זה מחובר לקיר, זה חלק מהקיר.
בסדר? אז יש פה מי שמחביר
בדבר הזה.
טוב,
מותר להניח לנו ששבת בודים לגבי אילן,
לקה נמיך, יש דאקה מעל הנשי נר שהדליקו בו באותה שבת אסור לטאטל לו, אפילו לאחר שכבר קבע,
ואז הוא לא יבוא להשתמש באילן הזה.
אבל אין מניחים ביום טוב, הוא רוצה לומר אפילו לניחון מערב יום טוב, למה?
כי מותר ביום טוב לקחת,
אז השתמשת בעץ ביום טוב,
ואסור להשתמש באילן ביום טוב.
מותר לכפות קערה על גבי הנר, אומר המשנה ברורה, של חרס,
אבל של מתכות אסור, כי הוא מחממו חייו משום מבעיר,
אם לא במקום שיש נחוש שם על ידי הדלקה ועל ידי סכנת נפשות, מותר בכל גבלה.
אז ליח רבות אסור, אבל לכפות מעל מותר.
כדי ואף הגב דנוטל הכלי לצורך הקורה שאינה נטלת בשבת,
כמה יד הכלי ניטל אפילו לצורך דבר שאינו ניטל.
שלא יאחוז הקורה,
כן, העור בקורה, והוא עדין אם עושה בשביל שקשה לעיניו ועורו של הנר
או עניין אחר, אך יזהר להניח מעט אוויר בין הכלי לנר, דאם לא כן יכבה הנר.
בכל זאת, אתה צריך להשאיר אוויר
כדי שיישאר דלוק,
אבל לא כזה שאו שיחבא או שיעבירו אותו.
טוב, זהו.
שימה על רשע ענחית.
מותר לכבות הנר בשביל שישן החולה שיש בו סכנה.
מה החידוש?
מה?
כן.
מה הפיקוח נפש פה?
חולה שיש בו סכנה,
אישן לא ישן, מה אכפת לך?
אתה לא עושה לו תרופות.
אלא מה אתה לומד?
פה ששינה בחושך של חולה יכולה
להבריא אותו.
שינה בעור בעייתית.
תמיד צריך שיהיה חושך.
זאת אומרת, לא כל היום אבל בלילה.
סדר את המערכת הטבעית.
הסיכויים מפני החולה שיישן פטור, מה הכוונה?
בסדר? חולה שיש בסכנה. אני ברם בפירוש המשנה שכתב
שדווקא בשביל... אי אפשר להוציא החולה למקום אחר או להסתיר עור ממנו.
ורוצה לומר על ידי כפיית כלי על גביו,
כלי אל אל בסוף הסימן הקודם,
או על ידי הוצאה לחדר אחר, דילה והכי בוודאי יותר טוב לטלטל מוקצה מלעבור על איסור כיבוי.
ואין בביאור הרכבותת. אני אומר שיקיץ אחר כך אם מותר להדליק הנר בשבילו.
כל זה אם אינו יהודי מזומן לפניו,
כן, ואפשר לעשות על ידו, ולא איחור יעשה על ידו.
שים לב, אם אני יכול בלי איחור
להביא גוי שהוא יכבד, תעשה את זה, ליה גוי תמיד יותר טוב.
אבל אם, עד שאני אביא את הגוי, אקח אותך רבע שעה, חצי שעה,
עשר דקות,
תכבה.
למה? כי זה חולה
שיש בו סכנה. ואם אתה יכול לתנר על זה להזיז לחדר אחר,
תזיז לחדר אחר.
כל מה שדיברנו, כשאין אפשרות אחרת,
אז יהיו אותו.
יכול להיות שיש בו סכנה שפיקוח נפש דוחה שבת, זה יכנס למשיכת כפיית.
והוא עדיף שמתיירים מפני ליסטים
שבו לא יבואו, עליו ייהרגו, אבל אם הוא יפחד שיבואו ויקחו לו את הכסף,
על זה לא דיברנו.
דיברנו רק
פיקוח נפשי.
ואין לו עצה להסתיר את האור, גם כי מותר לכבות.
וכתבו האחרונים
שועדים בשביל חולה שהוא ספק סכנה, גם כי מותר לכבות.
אבל בשביל חולה שאין בו סכנה, אסור לכבות לחולי עלמא.
ואפילו לפוסקים זה סבירה להודיהן על ידי כיבוי חיוב חטאת,
בשביל דב המלאכה שאינה צריכה לגופה,
וכל מה שאמרנו שאסור לכבות את הנר מפני שהוא צריך
כן? צריך את הפחם של...
מפני שהוא עושה פחם,
כן? הוא עושה אותה פחם, אז הוא צריך את זה למלאכה שצריכה לגופה.
אפילו הרי עשו דברי סופרים, בכך נקראת מלאכה שאין צריך לגופה, שהרי אין צריך לתכלית המלאכה,
כי אין צריך לכיבוי בשביל עצמו.
ואז שהוא מכבה בפני איזה עניין? קודם כל כול, כדי שישנך עולה,
או שהוא חס על השמן שבנר שלא ידלקו לו עכשיו,
או שהוא חס על החרס,
חרס הנר שלא התקלקף באחוזיק ההדלקה,
או שמכבה עצים דולקים מפני שיחס עליהם, או שמכבה את הנר מפני שהוא חסן ממונו.
כל זה מקרה אינו צריך לגופו,
שאינו מכוון לתכלית המלאכה עצמה,
וכן הדמיון בשאר מלאכות, כגון החופר גומה והוא לא צריך אלא להפרה,
שהמלאכה היא גומה,
בסדר?
ולמה הוא חייב בבית משום בונה ובשדה משהוא חורש?
כי בשל צריך לגומה ומלאכה שנצריך לגופה.
ואין לך כיבוי אצלך לגופו, אלא כשהוא מכבה עצים כדי לעשות מהם פחמים.
כבר לא זה צריך לגוף המלאכה.
והרי אי אפשר לעשות פחמים, לא שיכבה,
וכן כשהוא מכבה את הפתילם, ושצריך להבהבה,
שיהנה אחד באור יפה, כשתחזור וידליקנה.
וכל זה שכתב בנו יודעת הרבה פוסקים.
והרמב״ם פוסק שמלאכה אשר אני צריך לגופה, חייב עליה.
ואפילו לא פוסקים ענן, איסור קביעה חמור משאר איסור דה רבנן,
כיוון שיש בו צד חיוב וכולי עלמא.
לשים לב
לחיוב הזה, לחידוש הזה, שנותן פה כל המשנה ברורה.
קודם כל הוא אומר לרמב״ם, הכל אסור.
היום מדברים על הפוסקים האחרים, לא על הרמב״ם.
שברגע שאדם עושה מלאכה שאין צריך לגופה,
הוא לא חייב עליה מדין תורה.
למשל, הבן אדם חופר גומה,
בסדר?
אם הוא צריך את העפר,
אז אני רציתי שיהיה גומה.
למה חייבים על חפירת גומה?
תלוי, אם זה בתוך הבית או בשדה.
אם זה בתוך הבית,
משום בונה.
ואם זה בשדה,
חורש.
בסדר?
עושים להם את אותה פעולה, מתחייבים באב מלאכה אחרת. אבל אני לא צריך
עכשיו את הגומה הזאת.
בסך הכול אני צריך עפר.
למה אתה צריך עפר?
לחסות את הצואה, לא יודע מה.
צריך לעשות משהו בעפר.
זה נקרא מלאכה שאין צריך לגופה.
הוא לא צריך את גוף החור פה.
זה לא חתול שצריך את החור,
הוא צריך את העפר.
מלאכה שהיה צריכה לגופה. חייב עליה או לא חייב עליה?
לא חייב.
מה אומר הרמב״ם אומר פה על שולחן האור? אה, משנה ברורה?
שהרמב״ם חייב עליה.
פותקים אחרים אומרים שלא.
רמב״ם אומר שכן.
צריך לשים לב לנושא היסודי הזה
לגבי מלאכה שאני צריך לגופה, אם הוא חייב עליה מדיאורייתא,
או שהוא לא חייב מדיאורייתא רק מדיא רבנן.
כן.
כן. עכשיו, אם זה רק דה רבנן,
אז במקום צער, יכול לשבת בו סכנה,
אז בכל מקרה מותר.
כי במקום צער לא גזרו חכמים.
בסדר?
טוב.
אז סיימנו היום רש ע״ח.
בעזרת השם, בשבוע הבא אנחנו נראה את סימן
רש ע״ט.
