אנחנו בסימן רס״ו.
הכותרת, אתם יודעים שהכותרות לא כתב אותן על שולחן ערוך, יודעים את זה?
מישהו כתב אותן.
מי כתב אותן זה כבר דיון.
אבל ברור דבר אחד, שלא השולחן ערוך כתב את הכותרות.
אומר לנו השולחן ערוך בסימן רס״ו,
והכותרת היא דין מי שיחשיך לו בדרך.
אדם
שהלך בדרך,
הגיע כבר כניסת שבת.
לא רק כניסת שבת של ירושלים 40 דקות לפני השקיעה,
אלא כבר
גלש לה עשרים,
ומאה עשרים הוא גלש לה עשר,
ומאה עשר פתאום הוא רואה שיש עוד שתי דקות שקיעה,
וברגע ששקיעה זה כבר,
זהו, שבת, נכנס.
נכנסה שבת,
כשאנחנו פוסקים, כשיטת הגאונים כמובן, בסדר? ויש עליו ציוד,
מוקצה,
כל מיני דברים.
מה הוא עושה?
אומר השולחן ערוך, סמיחה וסעיף א',
מי שהיה בא בדרך
וקידש עליו היום,
והיום הוא מעות,
יש לו כסף בכיס.
ויש לו חמורו,
וגמי שימו אינו יהודי.
בוא בוא נאמר, מה קורה פה?
הרי איך בן אדם הולך בדרך?
רבי עקיבא,
שברח ממקום למקום, היה הולך בדרך, מה היה איתו?
חמור ותרנגול ואש, נר.
בסדר?
למה?
חמור כדי לרכב עליו, ללכת ממקום למקום.
הכל היום ילך ברגל.
צריך חמור.
ותרנגול בשביל...
אבותינו, רואים שאתם לא חיים בשטח.
אנחנו חיים טוב בשטח.
למה צריך תרנגול?
לקום חצות ולבכות על חורבן בית המקדש?
הרי מה החוכמה? מה זה נותן לסכבי בינה להבחין בין יום ובין לילה?
כשמתעורר מתחיל עמוד השחר,
מתחילה הזריחה,
כן, כל טמבל רואה שיש אור יום, בשביל זה צריך תרנגול.
נותן לו סכבי בינה.
מה הבינה?
מתי התרנגול קורה פעם ראשונה?
חצות.
בסדר ונר?
אם הוא רוצה לעשות קפה באמצע הדרך,
איך הוא יעשה קפה?
צריך להדליק קשב ממשהו.
כשהוא עושה קפה הוא צריך לשים שם
בסמים.
למה?
אתה יודע למה?
למה אתה יודע?
אוי ואבוי לו אם הוא עושה קפה בדרך ולא
בספסמים שיבואו אנשים לשתות.
זה באתיופיה ככה.
כל מי שהולך במדבר,
חי... אתה מכיר את זה?
מכיר את זה?
אתה לא יודע?
טוב, בסדר. לא משנה, סטינו מהעניין.
בכל מקרה, לענייננו,
כן, אדם הולך בדרך,
חמור, רוכב על חמור,
על סוס, לא יודע מה, על פרד, לא יודע, רוכב.
ויש יחד איתו גם גוי.
עכשיו תגידו לי, מצד הסברה ההלכתית,
כן,
אני צריך להניח את המוקצה שלי באיזשהו מקום.
אני הולך בדרך חמור ואינו יהודי.
על מי אני אשים את הכסף?
על מי?
על הגוי. למה?
כי חמור אני מצווה על שביתתו.
זה ברור.
אומר כי הרב יש לו חמור וגם אשמו אינו יהודי. אלוהים יניח כיסאו על חמורו,
מפני שהוא מצווה על שביתתו.
אלא נותן כיסאו לאינו יהודי להוליכו לו ולמוצאי שבת לקחו ממנו.
ואפילו לא נתן לו שכר על זה,
ואף על פי שנתנו לו משחשיכה מותר.
אבל אם הוא מצא מציאה,
הולכים בדרך, מצא מציאה,
הם לא יכולים להתנהלות לידי, אלא אם כן בעל ידו ובעוד יום.
נרשת אב יכה כיסו.
הוא הולך בדרך, הוא רואה, אה, יש פה אנשים מציאה.
הוא אומר לגוי, תשמע, תרים את זה בשבילי.
או שהוא הרים את זה בשבילו.
מצא מציאה.
אני לא יכול לזכות בשבת
ולהגיד לגוי, תרימו.
ברור, אם זה לפני שבת, אין בעיה.
שלא, ועכשיו הוא נותן לו.
אתם יודעים מה פעם קרה לירושלים כשהוא ראה 200 שקל על המצפה?
שבת בצהריים?
אפשר להרים 200 שקל?
נו, אז מה עושים?
מישהו עבר, אמר לו,
תן לי אגרוף לפנים.
מה קרה?
נתן לו אגרוף, עכשיו אני רואה שלושה כוכבים,
הרים את ה-200 שקל והלך.
בסדר?
אין דבר כזה פה. ברגע שהוא רואה באמצע השבת, זה לא יכול להיות שלא.
ברור.
טעיתי, נכון?
הבנת אותי.
כן.
ולכן, ברגע שיש לו
בעל חיים שלו או גוי שהולך,
אנחנו נשים את זה אצל הגוי. מדוע?
כי הגוי לא מצווה השבת.
אבל החמור שלו,
למען ינוח,
אסור להשתמש בו.
סעיף ב' אומר לשולחן האורחים, אין עמו אינו יהודי,
מניחו על חמורו.
זה ברירת מחדל.
למה? כדי שלא יהיה חייב משום מחמר,
העיקה עקירה והנחה,
כן?
ומניחו לאחר שעקרה יד ורגל ללכת, דלאו עקיראי.
זאת אומרת, כשהוא רוצה להניח על החמור כי אין לו משהו אחר,
אז כשהחמור הולך,
תוך כדי הליכה,
החמור הרים יד ורגל, לאחר הוא הולך, נכון? כל בעל חיים, איך הוא הולך?
ימין,
קדימה,
שמאל אחורה, נכון?
אז ימין, רגל,
יד ורגל, מה שנקרא קדמי ואחורי, קדימה,
וברגע שהוא עקר יד ורגל,
התחיל ללכת,
אז אני מניח עליו. למה?
כי זה לא נחשב שיש פה עקירה ואנחה.
כי הוא כבר עקר את עצמו.
אין פה עקירה ואנחה.
כן? ואחר כך,
כשהוא עומד את נוטלו עם עינינו, ולאחר שתחזוב את הכורגליים, ניחנו.
ויש אומרים שצריך להיזהר ולהנהיגה בקול רם כל זמן שהכיס עליה.
הוא לא ינהיג את הבהמה.
איך מנהיגים בהמה?
יש קולות מיוחדים, אתה יודע, זה היסוס, זה חמור.
בסדר, כל אחד יש לו את
הקולות המתאימים לו להנהיגו.
בסדר, לא ינהיג אותו ככה.
טוב,
ולא ירכב על החמור אלא ילך ברגליו,
ואם הוא צריך לצאת חוץ לתחום, מפני שמתיירים על הליסטים,
או אפשר סכנה, ואפילו בתוך תחום יכול לשבת על החמור ולרכב, מדוע?
בסדר, סכנה.
סכנה יכול לרכב על החמור. כל זה כשזה דין
דה רבנן,
חמור.
כמובן שאם הוא נוסע במכונית
ויש סכנה,
אדם נתקע
היה לו פאנצ'ר, ועכשיו הוא נמצא על כביש 60,
חווארה.
בסדר?
כניסת שבת. מה הוא עושה?
עובר שבת היום לשם?
עסק קדימה, מפתחות בפנים.
בסדר? זה ברור?
מה פתאום שאתה תישאר שם?
יש ממד של סכנה להישאר שבת שלמה באוטו בחווארה.
בואו נדבר בעדינות.
בסדר?
אתה מכיר את המקום?
אה, לא מכיר.
ברור. טוב, זהו.
סעיף ג' אומר על שולחן ערוך, היה עמו חמור וחירש,
שוטה וקטן.
שמים לב?
אדם מצווה על שביתת
בהמתו וגם על...
וואו, תנ״ך.
תביא לי תנ״ך.
שמה, שמה יותר טוב. השני.
בסדר? יופי.
איי, איי, איי, אומרת לנו התורה.
פרשת ויתחנן.
שמור את יום השבת לקדשו, עשרת הדיברות, פרשת ויתחנן.
כאשר ציווך אדוני אלוהיך ששת ימים תעבוד
ועשית כל מלאכתך
ויום השביעי
שבת לאדוני אלוהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתיך ועבדך ואמתיך
ושורך וחמורך
וכל בהמתך
וגרך אשר בשערך למען ינוח עבדך ואמתיך כמוך".
מה אומרת לנו התורה פה?
מי מחויב
בשביתה בשבת?
אני מונה.
אתה.
מי זה אתה?
מי זה אתה? מי אתה?
מי אני? מה אני? כן.
מי אתה?
יהודי.
נכון? לא טעיתי.
טעיתי?
לא? יפה.
בכל זאת אפשרי לטעות, אבל לא טעיתי.
בסדר?
אתה זה יהודי.
ואחר כך כתוב בנך ובתיך.
מי זה בנך ובתיך?
יפה.
צאצאים בני כמה?
עשרים?
זה אתה,
נכון? מעל גיל 13, מגיל 12,
זה אתה, מדבר אליך, אתה.
אז מי זה בנך ובתיך?
קטנים.
זאת אומרת שהאדם מצווה גם על שביתת
ילדיו הקטנים.
לא רק מדין חינוך,
אלא מדין שהם צריכים לשבות בשבת. מי עוד צריך לשבות?
עבדך ועמתך. איזה עבד?
כנעני,
שטובה לשם עבדות, כן?
ובהמתך.
ושורך וחמוך, איזה שור ואיזה חמור,
שור כנעני, חמור,
איזה שור.
כל הבעיה, מה?
במילים אחרות, תראו. וכל בהמתך
וגרך אשר בשליך. מי זה גרך?
גרי צדק זה אתה.
גר צדק הוא יהודי.
זה אתה.
גר תושב.
ברור מה אני אומר?
אה, לא יהודי.
מה זה גר תושב?
כל גוי
שרוצה לגור במדינת ישראל, תחת שלטון ישראל,
והוא,
שני דברים יש לו.
א',
שהוא מקבל על עצמו שבע מצוות בני נוח מדין שזה כתוב בתורת משה,
לא מהשכל שלו, אלא מזה שכתוב בתורת משה, ומקבל עליו
שלטון ישראל.
מקבל שהוא מקבל שלטון ישראל ומקבל עליו שבע מצוות בני נוח,
יכול לגור בארץ ישראל,
ואתה צריך לכבד אותו.
אני, לא,
אני לא מצווה, אני, אסור לי להפעיל אותו בשבת.
חמור, להבדיל, כן, חמור מצווה בשביתה בשבת?
אני מצווה להשבית אותו, אבל הוא עצמו,
חמור יכול להדליק לעצמו מנגל בשבת?
אין בעיה, יפה, בסדר.
לא, הרעיון ברור.
ודאי, ודאי, בטח, זו שאלה בכלל.
ודאי, יש בזה הלכות, רמב״ם,
רבותינו, בואו נקרא, כדי לדעת צריכים לשבת וללמוד.
עוד לא למדנו את הנושא הזה, נכון?
אני רק ככה נותן לכם
כיווני חשיבה, בסדר?
מה רצית יש עוד?
ועל שורו ועל עבדו ועל עמתו.
כן.
בואו אני אגדיל את זה במילה אחת.
אדם מצווה על שביתת החי הסובב אותו.
דווקא חי.
כי שביתת כלים,
יש לך בבית כלים שעובדים בשבת?
יש לך שעון?
זה כלי, נכון?
עובד בשבת?
יפה. יש לך מקרר בבית?
בסדר.
אדם לא מצווה על שביתת כלא.
אדם מצווה על שביתת
החי יסובב אותו.
לכן לענייננו,
כן, סעיף ג' שלנו, היה חמור וחרש, שוטה וקטן.
יניחנו על החמור ולא יתנינו לאחד מאלו.
למה? כי בסופו של דבר הקטן,
הקטן, השוטה והחירש, הם חלק
מעם ישראל מצווים על שביתה.
טוב, השוטה הזה, הוא לא מבין מה קורה. הוא לא מבין מה קורה,
אבל אתה מצווה על שביתתו.
מה, הילד הוא? הילד, כן, זה מה אמרנו? בנך ובתך.
אתה מצווה על חלק. כי הבנך ובתך, בסופו של דבר, עוד שנה, שנתיים, שלוש, חמש, שמונה,
שתים עשרה, שלוש עשרה,
כן, הוא מצווה.
חמור תמיד נשאר חמור.
מה יחד לסיפור לנו פעם הרב בן טוב?
זה חצה בברכה.
חמור אחד נכנס למקווה, טבל 310 פעם. אתם מכירים את האלה?
עושים ככה, טבלים 310 פעם.
כלומר, חמור אחד נכנס למקווה, טבל 310 פעם. מה הוא יצא?
חמור.
טבול שלוש פעמים ותצא.
בסדר?
לא יעזור לו כלום לחמור.
הוא יישאר חמור תמיד.
הנושא ברור.
אז יש הבדל גדול.
בין בהמתך לבין האדם שסביבך.
בכל זאת, בכל זאת, אני חושב שאתה תסכים איתי
שיש הבדל בין
חמור לבין בן אדם.
מה, אתה מסכים?
אבן נגולה מעל ליבי.
חשבתי כבר שאתה לא תסכים איתי.
ואני אנה אני בא?
אם לא היית מסכים איתי. טוב, יאללה.
סעיף ד' אומר השולחן ערוך,
היה עמו חירש ושותה, בסדר?
מדרגות, מדרגות, בהבנה, בהכרה, בחיובים.
היה עמו חירש ושותה, התננו לשותה,
לפי שאין לו דעת כלל.
הרי חרש, על מה דיברו חכמים בזמנו חרש?
חרש הכוונה היא
חרש אילם.
בעברית קלה שלנו, מישהו שלא מתקשר עם הסביבה.
אין לנו דברים כאלה היום.
היום הבן אדם שהוא חרש בצורה,
נורא ככה,
לחלויין, אין לו שבלול,
לא שומע, לא כבד שמיעה.
גם אנשים כאלה היום יש להם פתרונות,
משתילים להם,
בסדר?
גם זה יש פתרון.
אין היום, ברוך השם, הטכנולוגיה, אנחנו מבינים
כמה הטכנולוגיה עוזרת לאנשים.
רואים את זה, רואים את זה על כל צעד ושעל.
אנשים כבדי שמיעה,
ברגע שהורידו את המכשיר,
הם תוהו בוהו,
לא יודע איך להסתדר עם הסוטרנט. אנשים מבוגרים,
כן, מכשירים קטנים לאנשים גדולים, נכון?
ככה אומרים.
אין מכשיר שמיעה יום אחד, זה חצי דיכאון.
פתאום הגיע המכשיר, התקלקל, לא יודע מה,
על הפורח וזורח.
אני אומר, אני מנסה לתאר לעצמי מה היה לפני 50 שנה, 60 שנה.
בסדר? בן אדם שהיה מבוגר, כבד שמיעה.
לדעתי,
תוחלת החיים שלו הייתה קצרה.
בואו נו, מנותק מהסביבה, לא יודע בין מה רוצים.
לפעמים כשמדברים אותו הוא עושה ככה, אפילו שזה לא נכון.
זה לא יאומן, אנחנו צריכים לדעת כמה להודות לקדוש ברוך הוא לפיתוח הטכנולוגי שיש לנו,
ולהמשיך לפתח כמה שיותר
כדי לקיים יותר את בני האדם.
זה חשוב.
אבל פה מדובר על חירש ושותה,
חירש שלא שומע ולא מדבר,
ושותה.
בכל זאת אנחנו מדברים על כך שהחירש יש בו דעת וצלילות
יותר מאשר שותה. מה זה שותה?
מישהו שהוא לא בעניינים,
מה שנקרא
המוגבלות העמוקה.
זה לא שוני, זה משהו אחר בכלל,
שני דברים נפרדים.
החירש הוא לא מתקשר עם אנשים,
אבל כנראה שיש לו דעה.
ושותה זה אחד בלי דעה.
פיגור עמוק, אני יודע מה.
אדם שנמצא בהזיות, הוא בכלל לא יודע איפה הוא נמצא.
אתה אומר לו היום יום, הוא אומר לו זה לילה.
אמר לו לילה זה יום יום, הוא לא מבדיל.
בסדר? זה יכול להיות קוגניטיבי וזה יכול להיות נפשי, יכול להיות כל מיני...
בסדר, שותה. אז כמובן,
תן לשותה לפי שאין לו דעת כלל, ושותה פטור ממצוות.
טוב,
היי, שותה וקטן, יתננו לשותה, שהקטן יבוא לכלל דעת,
חרש וקטן יתננו למי שירצה.
שמים לב לסדר שקובע פה השולחן ערוך?
הוא מעמיד לנו היררכיה.
גוי,
חמור,
שותה,
חרש וקטן.
בסדר?
זה מלמטה למעלה.
ואחר כך משורגים.
המדרגות ברורות,
כל אחד
לפי רמתו ומדרגתו.
טוב, בסעיפיו אומר השכונה. יש אומרים
שכשנותנו לאחד מאלו, מניחו עליו כשהוא מהלך,
ונותנו ממנו כשהוא עומד.
איך קוראים לזה בעברית שלנו? מרוץ שליחים.
איך מעבירים את המקל?
תוך כדי...
עתירה או ריצה?
אה?
אני עשיתי את זה לפני שנים יותר ממך.
בסדר?
תוך כדי ריצה
מעבירים את המקל.
למה? אין עקירה והנחה.
ומאתי הם מתחייבים בטלטול כשיש עקירה והנחה ברשות הרבים תרמלית.
ופה לא הייתה עקירה.
טוב, אולי כשצריך לעצור אתמול עם מישהו אחר,
אז גם אין הנחה.
אין פה איסור ממשי.
חצי איסור.
אתה רואה?
לא, אני לא מדבר על מרוד צליחי, אבל כמו מרוד צליחי.
כמו.
בסדר? ברגע שאין עקירה, בן אדם כבר בתנועה,
אז הוא לא עוקר, הוא עקור כבר.
מתי יש חיוב בו?
נעשה סדר.
מתי יש חיוב
של העברה לרשות הרבים 400?
כשמישהו בא, לוקח,
עומד במקום,
לוקח את הספר הזה,
בסדר?
ומתחיל ללכת
ומניח אותו.
ברגע שיש עקירה
ויש הנחה,
זה נקרא טלטול מלא.
זה איסור שלם.
פשוט ללכת לרשות הרבים, 400 בתוך רשות הרבים.
בסדר?
עכשיו אני אומר, כשאתה רוצה שהוא יעביר את זה בשבילך,
אז הוא יתחיל ללכת, כשהוא מתחיל ללכת אתה שם עליו.
אתה עקרת, אבל לא הנחת, למה?
כי הוא הולך, זה לא ההנחה, הוא באוויר.
יפה.
לא, אבל הוא לא מונח, הוא לא עומד.
הוא תוך כדי ההליכה.
כן,
אז זה לא מונח ברשות הרבים.
החפץ אמרו לו ברשות הרבים,
הוא מונח על גבי מישהו שהוא הולך.
אם לא עקרת אותו,
אולי אחת עשיתה.
לא! שים לב, יש פה שני דברים נפרדים. יש העברה מרשות לרשות, ויש ללכת ארבע אמות ברשות הרבים, או בכרמלית מדי רבנן.
שני דברים נפרדים.
בסדר?
הוצאה מרשות לרשות, או העברה ברשות הרבים.
ברור?
פה אנחנו מדברים העברה.
ברגע שאני שם את זה על מישהו שהולך, בעצם הוא לא עקר את זה.
ואני לא הנחתי,
כי הוא באמת תוך כדי הליכה.
כשהוא יוצא לנוח, אז הוא יניח,
אבל הוא לא עקר כי הוא קיבל את זה כשהוא כבר באוויר,
תוך כדי תנועה. אני עקרתי ולא הנחתי.
כל אחד עשה חצי פעולה.
במקום הצורך.
לא אמרנו שמותר לעשות את זה לכתחילה.
במקום שיש צורך.
אני מוריד את הרמה של האיסור.
הנה, נו.
אדם הולך בדרך ופתאום נכנסה שבת ויש לו כיס, ארנק.
מה הוא עושה עם הארנק?
זורק אותו,
שם שני שקלים.
אתה דורש ממנו לזרוק לרצפה שני שקלים?
טוב, שלושת אלפים שקל, בסדר, יאללה, אברך, אלף ומאתיים, מלגית שנייה חודשית.
בואו, עזוב, נו, עוזב שנייה, בעיקרון.
מה הוא עושה אותו?
תורקודת תנועה הוא מניח, על מי?
על הגוי, על החמור,
על השרטה, על החירש ועל הקטן.
בסדר, זו הדרך שלנו.
מביא הסדר.
טוב, עכשיו אין לו בכלל אף אחד לידו.
מה הוא עושה?
תמשיך.
טוב, עובר על שולחן ערוך.
אם, סעיף ז',
אם אין עימו שום אחד
מכל אלו,
זאת אומרת אין לידו אף אחד,
יטלטלנו פחות פחות מ-400.
בסדר? כי מה אמרנו? מתי אדם עובר על העברה ברשות הרבים?
תראו לי פה יש ספר.
אולי פה יש ג' זה ג'?
יפה.
בסדר?
אומר ככה,
אם אין לו אף אחד,
אם אין לו אף אחד,
יטלטלנו פחות פחות מ-400. למה פחות פחות מ-400?
כי מה אמרנו? מתי אדם עובר
על איסור העברה ברשות ערבים בכרמלית?
כשהוא מטלטל 400. כי יש לכל אדם את ארבע אמותיו.
אדם שנמצא במקום
בלי שום עירוב, בלי שום דבר,
יכול לטלטל בתוך
400. אמה זה 48 סנטימטר.
400 זה 1.92 מ. יש לו, השאלה אם יש לו מכל צד 400 או קוטר של 400,
רדיוס או... בסדר?
תלך
1.90 מ. תעצור, לך 1.90 מ. תעצור, בסוף תגיע.
לאן? אני לא יודע.
אם אתה עדיין תישאר כמו שצריך, אז תגיע הביתה. ואם לא,
איך אמרנו? תגיע לסוף הרחוב.
זה יגיע לסוף הרחוב?
אה, בטח, כן.
סוף הרחוב זה עוד פתאום.
אנחנו מדברים טיטטול ברשות הרבים שבת.
בדיוק, בעיה.
בסדר?
בוודאי, הכל זה כשמישהו תקוע.
לכתחילה, רבותינו,
צריכים להגיע לנקום יישוב
לבית שאתה רוצה להגיע אליו, לפחות שליש היום לפני סוף היום.
בכל מקרה, אם הגעת הביתה,
הגעת הביתה
והנחת את הארנק,
זה לא משנה לי אם יש עירוב או אין עירוב, אתה לא מטלטל אותו בשבת.
אני מדבר על זה שאתה מגיע למקום יישוב
מסודר מאורגן
לפני שבת.
ולכן יש לנו את הסימן שמדבר על זה,
ראינו את זה כבר, לא?
בוודאי.
שלא לצאת,
נו, איפה זה?
רש,
כן, רשמ ט.
ברשמ ט כתוב שלא הולכים בערב שבת יותר משלוש פרסאות.
כמה זה שלוש פרסאות?
כמה אדם הולך ביום?
מהלך אדם בינוני ביום?
עשר פרסאות.
כמה זה שלוש פרסאות?
שליש, קצת פחות משליש.
בסדר?
שליש יום
זה ארבע שעות.
היום אנחנו מורים,
היום אנחנו מורים,
אמרנו שמהלך אדם בינוני ביום זה
פה שליש יום, לא אכפת לי כמה קילומטר זה, כמה שאתה יכול לזוז.
אתה נוסע, כמה אתה נוסע?
170?
כמה אתה נוסע?
בסדר, נו, חס ושלום, סכנה, מה?
לא משנה, אתה נוסע על 100?
אז כמה קילומטר אתה יכול לעשות בארבע שעות?
בסדר?
טוב, זהו, עכשיו, אז מה אנחנו עושים היום? מה עושים היום?
בסדר, הוא בסיבובים גם נוסע.
בסדר, מה אנחנו אומרים היום?
ההלכה היום,
הטעם הוא, שמא יבוא הביתה ואין אוכל בשבילו וכולי.
היום אין דברים כאלה.
גם אם מישהו הגיע פתאום,
בסיר יש יותר אוכל.
לא היו רוסים, אנחנו אומרים, לא סופרים את הפולקס.
בסדר, מבין מה?
לא סופרים את המנות בדיוק, אחד.
חוץ מזה שגם אם מישהו הגיע ברגע האחרון, מה עושים?
פותחים את הדיפ, מוזיפים פנימה לסיר, מה קרה?
בסדר? הכל מסתדר.
היינו היום זה הפקקים.
הזכרנו את זה כשלמדנו סימן רשמיון ט'.
אני אומר,
אני חושב שיש עוד היום שאומרים ככה,
כפול מזמן הנסיעה.
בסדר?
איפה ההורים שלך גרים?
רבע שעה.
נכיזנה.
בסדר?
איפה ההורים שלך?
דולב?
נגיד דולב.
40-45 דקות מירושלים, נכון?
כמה זמן אני צריך לצאת כדי להגיע לדולב?
לא.
כפול.
מינימום שעה וחצי לפני.
למה?
פתאום יש לך פקק היום בין
שאילת לל לפיד,
שמה ל...
איך אומרים? לכיכר של חשמונאים,
חכה לי בצומת, מה שנקרא, 20-25 דקות לפחות, נכון?
מכיר את זה?
יפה.
נתקעתי, יום שישי אחרי הצהריים בכלל.
וכולם יודעים היום, איפה שאתה נוסע בארץ במשך היום,
הרבצת מהירות, בסוף אתה עומד בפקק.
יש מקום שלא?
אולי אתה עוסק דרך הבקעה,
טוב, בסוף תתקע בטבריה.
אין מה לעשות, בסדר? זה היסוד, שאתה צריך לקחת כפול זמן הנסיעה.
כפול זמן הנסיעה, אתה תגיע. טוב, בכל מקרה, מבחינתנו,
אם שואלים אותנו מה צריך,
להגיע לפני הזמן למקום יישוב.
אדם נתקע.
מה, לא היו דברים מעולם?
מישהו נסע מירושלים לחיפה, ערב ראש השנה,
נתקע בחדרה.
נשאר שם בראש השנה יומיים.
היו דברים כאלה, בסדר?
לא יודע, היום כבר יש מחלפים.
אבל בזמנו,
על זה התחלנו לדבר, אני חושב כבר עשר שנים,
ואמרנו את הדבר הזה.
הייתה תאונת דרכים בכביש גאה,
ליד בר-אילן.
מי נתקע שם בכביש?
כל אלה שיוצאים ברגע האחרון מירושלים לבני ברק.
בסדר?
אז מה הם עושים?
אם זה האוטובוס,
יורדים מהאוטובוס,
מותחים ללכת עם הרולרים. אתם מכירים את זה?
כשאין רכבת אני שומע את זה מתחת הבית שלי.
בסדר? כולם הולכים ברגל עם ה...
אבל מכוניות,
אנשים השאירו את המכוניות,
חצו את הכביש ונכנסו לרמת גן בני ברק
כדי להגיע לבני ברק.
מה קורה אחרי שלוש שעות?
השתחרר הפקק. מה נשאר על הכביש?
עשרות מכוניות של דתיים, חרדים.
מה עושים עכשיו?
משטרה גרירה.
תשאיר מכניסת שבת עד מוצאי שבת,
שערור יגמור רבנו תם ויבוא
אחרי מלווימארקל הוא יוציא את האוטו שלו?
זה לא עובד ככה.
בסדר?
אנשים תקועים.
הנושא ברור?
כל מה שאנחנו מדברים זה אם מישהו תקוע.
לכתחילה אתה תגיע פרק זמן כזה,
שגם אם נתקעת יש אפשרות שחרור.
כפול משך הנסיעה זה סביר ביותר.
לא נראה לי שצריך יותר.
בסדר? אז כל זה מה שאנחנו רוצים. טוב, יש עוברים.
איפה היינו? כן.
סליחה, וזין, נתחיל מההתחלה.
אם אין עימו שום אחד מכל אלו, יטלטלנו פחות פחות מ-400.
ודווקא כיסו או מציאה שבאה לידו,
אבל אם לא באה לידו, לא.
זאת אומרת,
אם יש לו כיסו שהגיע לו איזושהי מציאה, כסף,
לפני כניסת שבת,
אבל אם לא, אל תיקח עכשיו מציאה ותגיד, אה, שבת ומציאה, עכשיו אני צריך למצוא היתרים.
איך לקחת בן אדם בשבת בצהריים, הוא רואה 200 שקל על הכביש?
אז הוא לוקח אותו ומתחיל ללכת פחות פחות מ-400.
או מקודם נתנו,
מקודם נתנו פתרון יותר טוב, אבל פעם הבאה.
סעיף ח',
יש אומרים שדווקא משכשך לא בדרך,
שסבור שעדיין יש שהות ביום,
שימו לב מה כתוב פה,
איזה מוסר גדול יש פה.
כל מה שדיברנו מסעיף א' עד סוף סעיף ז',
זה למי שנתקע,
כי היה ברור לו שהוא יכול להגיע בצורה נאותה למקום שהוא צריך להגיע.
אבל מי שיצא מביתו סמור לחשיכה,
ושכח והוציא לרשות הרבים, לא התירו לו בשום אחת מהדרכים האלו.
אתה יוצא מהבית,
פתאום אתה הולך לבית הכנסת, פתאום אתה מגלה שיש לך ארנק בכיס.
איך יצאת מהבית בלי לבדוק? הרי ראינו בהלכה שאתם צריכים לבדוק את הבגדים שלו,
בפרט נגיד, מי שיש לו נגיד מעיל אחד, גשם.
אין לו אחד של שבת, אחד של יום חול.
תבדוק כיסים.
החייט במחתו,
הנגר בעיפרון באוזן,
תשים לב שהעיפרון לא באוזן,
הוא כבר לא יכול בלי זה, כן?
מכירים, יודעים מה זה?
יפה, בסדר.
היום אין לנגר עיפרון באוזן, מה יש לו?
יש לו מקלדת.
הרי החיתוך לאיזה, זה היה.
חיתוך עצים ומפעלים, זה הכול במחשב.
נגר כבר לא הולך עם עיפרון,
הוא הולך עם סמארטפון ומטפל בקרשים.
אתה מכיר נגריות כאלה?
לא.
מרים לו, רובוט מרים לו את הפלטה,
מכניס אותה
לתוך המסור,
הוא מתכנת את המסור לפי חיתוכים,
הוא כבר מארגן לו שלא יהיה בלעי,
מארגן את החיתוכים,
חותך אותם, מזיז הצידה.
ברוך השם, תראו מה זה.
לאט-לאט אנחנו מתרגלים למה שנקרא עבודה קלה ונקייה.
זה משיח.
אנשים לא מבינים שפה יש...
אלא מה?
שבמקום לבוא ולהגיד, אה,
פתאום אני יכול לעשות את הכל, אז עובדים יותר שעות.
במקום להגיד, הקדוש ברוך הוא, אני יכול, מה שעשיתי ביומיים
לעשות בשלוש שעות,
ביום וחצי הזה אני אשב ללמוד.
הוא לא עושה את זה.
הוא ממשיך לעבוד כפול.
לא הבנת מה רוצה ממך הקדוש ברוך הוא.
מי אומר כמוני?
מי אומר כמוני? זאת אומרת, יותר נכון, כמו מי אני אומר?
הרמב״ם.
פרק תשיעי, הלכה שנייה ועוד תשובה.
לא נתאהבו חכמים ללמוד את המשיח אלא כדי שיוכלו לשבת וללמוד.
והקדוש ברוך הוא נותן לנו פה אמצעים היום לשבת וללמוד.
אנשים עובדים יותר כסף.
עוד כסף.
פספסו את היסוד.
ברור מה אני אומר.
צריך לדעת את זה. טוב,
סעיף ט',
אומר השולחן ערוך,
הגיע לחצר החיצונה המשתמרת,
נוטל מעל החמור כלים הניטלים,
זאת אומרת שהם לא מוקצים בשבת,
שאינם ניטלים, הוא מתיר את החבלים והעסקים נופלים.
ואם הייתה תאונה כלי-זכוכית שאסור לטלטלם, כגון שהם כוסות
של מקיזי דם שאינם ראויים בשבת לכלום,
כפי שהם מעושים,
ואם ייפלו לארץ, יישברו, מניח תחתיהם קרים ופסטות,
ודווקא במסעות קטנים שיכול להיות שומטן מתחתיהם,
אבל אם הם גדולים שלא יכול לשמוט את הקרים מתחתיהם,
אסור להניחם תחתיהם, פני שמבטל כלימי חנוך.
אלא פורקם בנחת, שלא יישברו ולא יניחם על הבהמה משום צער בעלי חיים. למה?
כי בסופו של דבר אני מצווה על שביתת הבהמה.
ברגע שהגעתי למקום שזה יכול להישמר,
שלא מישהו יבוא וידרוך או מישהו יבוא וייקח,
שם אני צריך לשחרר את הבהמה.
על אף שזה,
בסדר, הדבר,
השני, הראשון זה גוי, השני בהמה.
תשחרר,
כי אתה מצווה על שביתת בהמתך, כל עוד אין לך אפשרות אחרת.
בסדר, אבל ברגע שיש אפשרות,
שחרר אותה מנטל המסע.
אבל אם יש לי דברים שבירים,
בסדר?
יפה. צריך לדאוג לכך
שאני אשים משהו מתחת, אבל שאפשר לשחרר אותו.
כי אם אי אפשר לשחרר אותו,
המושג הוא ביטול כלי מהיכנו. פירוש,
ראינו את זה כבר,
מה זה ביטול כלי מהיכנו?
אני מבטל את הכלי ממה שהוא מוכן לו.
למה הוא מוכן? הוא מוכן לשימוש כלשהו, כרים וקצתו, תשכב עליהם.
עכשיו שיש עליהם את המוקצה הזה,
אם אני לא יכול למשוך אותם ולשמוט,
אז
אתה לקחת את הכלי וביטלת אותו מתשמישו,
הראוי לו,
בשבת.
ראינו את זה לגבי
הדלקת נאורות, אם מותר לשים כלים מתחת, להתיז ניצוצות וכו'.
שמי.
טוב.
סעיף יוד אומר השולחן ערוך, חשכה לו בדרך ותפילין בראשו,
או שיושב בבית המדרש בשדה
וחשכה לו מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו.
ואם יש בית סמוך לחומה שנשמרים בתוכו,
מניחם שם.
אבל מותר להשאיר את התפילין בחומה?
מותר להשאיר תפילין בחומה?
למה?
גמרה במסכת ברכות.
מה אמרת?
אה, שבע.
יפה, יפה, יפה.
גמרה בברכות, מעשה באחד שהשאיר את זה, רוצה לקראת שירותים,
השאיר את זה בחוץ,
הבישו עליו תיק.
איזה תיק הלבישו עליו?
בשעו עליו תיק, שום דבר לא יתחדש.
שום דבר.
זה כל התיקים שמלבישים היום, לא?
כשרוצים להיפטר משהו, מה עושים?
מתפללים עליו.
בסדר?
מה זה להתפלל?
להתחבר.
לפלל, וימות פנחס ויפלל. תפילה זה התחברות,
כי תפילה זה להפליל.
וימות פנחס, מה זה להפליל?
לחבר אדם למעשה.
איך מחברים?
תופרים חוטים.
ואיך אדם מתפלל במשך היום,
מתחבר לקדוש ברוך הוא.
ומה עוד יש שהשורש שלו פלול?
תפילין.
עכשיו לא מדברים על תפילין.
מה זה תפילין?
איך אומרים תפילין אחד?
תפילה.
בסדר?
קשירה.
פירוש המילה להפליל זה לקשור,
פלול.
אז אני יכול להתקשר עם הקדוש ברוך הוא, אני יכול לקשור תפילין,
וחס ושלום יש כאלה שמפלילים אותם,
קושרים אותם למעשה.
טוב,
אז לכן לא מניחים בחומה,
אלא בבית שיכול להישמר שם,
שאף אחד לא יגיד, שמע, הוא נתן לי את זה משכון.
תשימו לב מה קרה לו אותו בחור.
מה קרה לו? מה הסיפור שם בגמרא?
באו ותפרו לו תיק,
בא מישהי ותפרה תיק,
הטריד אותי,
נתן לי את זה בזכרי,
עכשיו יש חוק חדש
גם על הנושא הזה,
והוא אומר,
רוב בושה,
צדיק, ברור בושה,
קפץ מעזריאלי.
ובסוף מה התברר?
שרק אנשים פטפטו, אבל זה היה שקר.
ורק מהבושה.
לא יודע, אני... טוב, לא נרחיב את הסיפור הזה, אבל...
מה? נשמע לך קטואני?
שם שמו, שם שמו. מה?
בוודאי. טוב,
איפה היינו?
זהו.
עד סעיף י', נכון?
בעזרת השם.
שבוע הבא אנחנו ממשיכים, רס סו סעיף יא מה או שנמשיך מה אתם אומרים טוב
רס סו סעיף יא שבוע הבא
