טוב, אנחנו בסימן רשת המחווה היום.
בפעם שעברה
סיימנו את סעיף י',
יש לנו עוד שלושה סעיפים,
כן, להשלים
את הסימן הזה. הסימן הזה מדבר,
כמו שראינו בפעם שעברה, לעניין של מי שמגיע,
הלך בדרך,
והגיע מאוחר למקום היישוב,
הגיע מאוחר לעיר,
מה הוא עושה? סעיף יא',
הייתה חבילתו מונחת על כתפו וקידש עליו היום.
זאת אומרת, הוא סוחב על הגב,
על הכתף,
חבילה עמוד מ״ב.
עמוד מ״ב,
סימן עשר וחבר'ה וסעיף י״א.
שמונה ושתיים מצד ימין.
הייתה חבילתו מונחת על כתפו וקידש עליו היום.
רץ תחתיה עד ביתו.
שמים לב,
למה לרוץ?
למה לא ללכת?
ברגע שהוא רץ ויש עליו חבילה,
הוא לא יעצור בדרך. הוא מבין שאסור לו להניח.
הרי מה אמרנו? עקירה והנחה.
פה הוא לא מניח, הוא רץ כל הזמן עד שהוא מגיע הביתה.
ודווקא רץ, אבל ללך לאט? לא.
כיוון דלת הכרה, אל תלמאי בדע, עקירה והנחה.
כיוון שאין לו הכר, הוא הולך רגיל, הולך לאט
עם חבילה,
אז אין לו איזושהי ידיעה, איזושהי ככה,
ככה, ככה, קרה ומודע שעכשיו שבת ובגלל זה אסור לו לעקור ולהניח,
אז הוא יוכל גם לעצור בדרך.
לכן אומרים דווקא שירוץ.
ניזים נמקאיה ולאו הדת, אבל רץ יתלה יקרא".
כשהוא רץ יש לו יקר, וכשהוא בא הביתה, כמעטי לבטה.
כי איכי דלוקאיה פורתא וישתכח דקה מאין מרשות הרד ומרשות היחיד.
זרק לה כלאחר יד.
כי דהיינו שלא כדרך זריקה, כגון מכתפיו ולאחריו.
זאת אומרת, ברגע שהוא מגיע הביתה,
אז הוא צריך להוריד את זה בשינוי.
שהוא לא יעשה הנחה רגילה.
אז יזרוק כלאחר יד, לא יוריד כדרך שמורידים.
למשל, אם מישהו הולך עם תרמיל על הגב כבד,
איך הוא מוריד אותו?
הוא נעמד על משהו ככה מאחורה,
משחרר את הכתפיות ויוצא החוצה, נכון?
יפה. לא,
תעשה את זה על הצד, תעשה את זה...
בקיצור, בצורה כזאת שזה לא הסטנדרט הרגיל, כדי שבן אדם ידע כל הזמן
מרגע שחשיכה,
שיש פה כבר עניין של שבת,
כן, שהוא מתנהג בדרך לא סטנדרטית,
על מנת שהוא לא יעבור על עקירה והנחה.
זה בעצם מה שיש פה בסעיף יא, הוא הגיע עם תיק על הגב,
עם תיק על הכתף,
ויכול להיות גם תיק על הראש.
תלוי איך הוא הולך בדרך.
טוב.
לא, הכנסה והוצאה,
העברה מרשות לרשות, זה מלאכה.
לא, זו מלאכה גרועה להם.
זו מלאכה מרשות? בוודאי, הוא נכנס הביתה.
הוא בא בדרך וקדש ערב היום.
ועכשיו הוא רוצה להגיע הביתה.
אז א', מדובר פה על טלטול, 400 ברשות הרבים.
מעזים לרשות הרבים דאורייתא זה דבר אחד,
אם זה כרמלי זה דרבנן זה דבר אחר.
ופה הוא רוצה להיכנס הביתה, הוא נכנס מרשות הרבים לרשות היחיד.
אז עקירה והנחה מתחייבים, לא, אולי עשה הנחה רגילה.
עושה את זה בשינוי.
כל זה כמובן,
עוד פעם,
אני חייב להדגיש את זה, כי לאחרונה אני רואה בהרבה הרבה תחומים
שברגע שאתה אומר,
אם קרה כך וכך, תעשה כך וכך,
למחרת בא מישהו ואומר,
הרב אמר שמותר לעשות
לא, לא, הרב לא אמר שמותר.
מה הרב אמר?
אם נתקעת ואתה במצב ביש,
כן,
אז יש מה לעשות.
יש לנו תרגול ותפעול למצבי קיצון.
אבל זה לא לכתחילה, מה פתאום, אי אפשר לעשות דבר כזה.
אני אומר את הדברים כי לאחרונה אני נתקל, ואני אומר את זה שוב,
בכמה וכמה נושאים,
נושאים קריטיים גם,
בהלכה
שאם במקום מסוים כתוב שבדיעבד,
אם קרה כך וכך
זה בסדר,
אז באים אנשים ואומרים?
הרב אמר שזה בסדר.
אני אמרתי שזה בסדר?
כתוב שזה בסדר? לא. מה כתוב?
אנשים לא מבדילים בין
הפעולה שצריכים לפעול לבין אם נתקלת, איך אתה
מתפעל את המערכת.
שני דברים נפרדים.
טוב.
סעיף יב, יש אומרים שדווקא בחבילה יתראו לעשות כאן, אבל לא בכיסו.
וישבו משועדים לכיסו.
יש לו ארנק בכיס.
אותו דבר, תרוץ
עד שאתה מגיע הביתה, תוריד את זה, תפיל בשינוי.
מי ששכח כיסו, עליו בשבת.
פתאום בליל שבת, מה הוא מגלה?
שיש לו ארנק
בכיס של המעיל.
בכיס של הנכנסיים.
לא יודע.
אומר הרמ״ה מי ששכח כיסו עליו בשבת אם הוא בביתו יכול ללכת עמו לחדר להתיר חגורו ולפעול שם לעצמאו
ואם הוא בשוק אסור להביאו לביתו
רק מתיר חגורו בשוק והוא נופל
ואומר לעינו יהודי לשומרו
ואם הביאו אין לה חוש
בסדר אם הוא הביא אותו הביתה
כן אין מה לחשוש אותו גוי
ואלה כמה סימן שמיוד אם הכיס תפור בבגדו מה דינו
אבל בכל מקרה ואם הוא
כן?
אם הוא, אין לו מי להביא אותו, מה ישאיר את הארנק שלו בשוק?
אי אפשר להשאיר את הארנק בשוק. במקרים כאלה,
אדם בהול על ממונו,
אז תבוא ותוריד אותו בשינוי.
בסדר? כן, כן, אין ברירה.
תגיד לבן אדם עכשיו,
אל תענה לי.
מה יש לך בארנק?
תשאיר אותו בשבת ברחוב.
הרב, מה קרה לך?
אני אשאיר את הארנק שלי ברחוב?
בסדר?
תראו, השאלות האלה של אז יש לו עונש או אין לו עונש, הוא עבר עבירה או לא עבר עבירה.
זה לא טוב, נו. אני אוהב להשאיר את זה, במה אני צריך לעשות?
בסדר, אמנם נכון, אומרים החבר'ה, יחי הפחד,
אבל אני לא מתעסק עם זה.
זה לא בריא. מה זה לא בריא? זה לא הלכתית, זה לא טוב.
לא טוב, מדברים על מקרים מיוחדים.
בסדר. מה גם שרוב הרשויות שלנו היום זה כרמלי, זה רבנן.
והארנק שלו זה מוקצה,
זה גם דרבנן, נכון?
כרמלית זה מקום שהולכים בו רבים,
אבל אין לו את הגדרים של רשות הרבים.
שגדרים של רשות הרבים זה,
לא ניכנס לכל המחלוקת, אבל כללית אני אומר,
זה כמו דגלי המדבר,
האוויר אומר רוחב 16 אמות
ו-60 ריבו בוקעים שם, עם עוד כל מיני פרטים.
זה הנושא עכשיו, בסדר?
איפה הולכים? ביום אחד 600,000. אתה מכיר?
באיילון 150,000. זה היה דבר שניתן לבדיקה בקריאות, כן?
אין בעיה.
היה פעם בארץ מקום שהולכים שם 600,000 ביום.
תחנה המרכזית בתל אביב לפני שהתחילו הרכבות.
אחת המרכזית החדשה, לא הישנה בין ושנה.
אז היו 600,000. אבל למה זה לא היה רשות הרבים?
כי זה מקורה.
רשות הרבים לא יכולה להיות מקורה,
חייב להיות תחת כיפת השמיים.
כל מיני תנאים.
איך?
לא.
אז העברה מרשות לרשות זה בין רשות היחיד לרשות הרבים. לפי חכמים, רשות היחיד וכרמלית.
אז יש לנו היום כרמלית.
חילקו את זה עכשיו בין רכבת לאוטובוסים.
בסדר, לא משנה.
באופן עקרוני,
יש לנו רשויות שהן דאורטה, יש לנו רשויות שהן דרבנה.
אתה אוכל עירוב סיפור אחר.
כל מה שדיברנו פה זה כשאין עירוב.
אם יש עירוב אז אין הוצאה והכנסה מרשות לרשות זה איזשהו דבר.
אבל כיס, מה זה כיס?
מה זה כיס?
ארנק.
בסדר?
סעיף יג מצא ארנקי בשבת,
אסור לתלואף, על פי שירא פן יקדמנו אחר.
מצא חבילת מאה שטרות של 200 שקל,
מה עשה ירושלים פעם?
אתה מכיר את ירושלים?
לא הכרת אותו?
ירושלים אוסטרופולי.
בקיצור, הוא ראה במז'יבוז'
על הרצפה,
מטבע גדול.
לא,
אפשר, שבת.
נעמד בצהריים,
אמר למישהו, תן לי אגרוף.
נתן לו אגרוף, אמרו, שלושה כוכבים אני רואה, אני אראום את זה והלך.
זה נורא. יצא שבת, שלושה כוכבים.
בסדר, תנסה להסביר בדיחות, אז אני לא מספר יותר.
אל תבקש ממני דברים כאלה.
כן, אחר יד, כן.
לא ארבעה אמות אם ברשות הרבים, אם אין שם עירוב.
מוקצה.
עקרונית, הרי מטבע זה מוקצה בחמת גופו.
מוקצה בחמת גופו,
גם לא מטלטלים סתם.
בסדר, אפשר לתת בעיטה ברגל.
אבל באופן כללי, מצה ארנק,
עשה קדימה, מפתחות בפנים.
מעבר תביא חול.
חפץ, כן.
חול, חול. חול זה מוקצה, בטח.
אלא אם כן, זה ארגז חול של הילדים,
שהם רגילים להזיז אותו בשבת.
או בתוך,
היום כבר אין דבר כזה, נכון?
זה לא בריאותי.
בסדר?
בכל מקרה, כל שהוא מזומן לשימוש, אפשר.
מאיפה אנחנו... מה השתמשו פעם? עפר?
מזומן, לא מזומן.
לכסות לכלוך.
לכסות צואה, לכסות שבת, משתמשים באפר כדי לכסות.
חול המזומן.
ואם זה לא מזומן, אז אסור, זה מוקצה.
לא ראוי לכלום.
טוב,
יפה.
סעיף רס, סימן, סליחה, רס, זין
דיני התפילה בערב שבת.
שים לב, דיברנו כבר בסימנים קודמים רש מ' ט', ר' נ',
עוד סימנים קודמים,
דיברנו על זה של הכנסת שבת.
אני חוזר על זה ואחזור עוד כמה פעמים, בעזרת השם, שאני אזכה.
אמר רבי יוסי,
תמרנו מסכת שבת, אמר רבי יוסי, היא חלקי
ממכניסי שבת
בטבריה מוצאי שבת
למה?
למה בציפורי?
טבריה יושבת למטה,
חושך מהר, מכנסים שבת מוקדם,
ציפורי יושבת למעלה,
מצפה רשעיה,
רואים את הים התיכון,
בסדר? מוצאים שבת מאוחר.
תן לי להיות מאלה שמכנסים שבת בטבריה,
מוצאים שבת בציפורי. במילים אחרות,
כמה שיותר שבת,
יותר טוב. למה? מה זה שבת?
מעין עולם הבראה.
יום שכולו טוב.
טוב, בסדר, זה מה שאני רוצה. מר רבי יוסי יהיה חלקי, הלוואי שאני
אזכה בגן עדן להיות עם אותם אנשים.
וזה מה שאומר פה השולחן ערוך, השולחן ערוך חסר מחז.
בתפילת מנחה בערב שבת אין נופלים על פניהם.
למה?
כבר אני נמצא בהכנות לשבת. מאחר חצות היום,
חצות וחצי
זמן המנחה,
אתה כבר מריח את השבת.
לא רק מה שדיברנו בסימן
רמ״ט בעניין הזה של ההכנות לשבת, סעודה לשבת.
מהבוקר לא עושים סעודה גדולה יותר מהרגיל.
בסדר? אין דבר כזה.
אנחנו מדברים דווקא
על
יום שישי עצמו, צריך להתכונן לשבת.
לכן הוא אומר ככה,
תפילת המנחה בערב שבת אין הם נופלים על פניהם.
סעיף ב' אומר על שולחן ערוך,
מקדימים להתפלל ערבית יותר מבימות החול.
מתי מתפללים בימות החול?
קצת הכוכבים,
נכון?
יפה.
מקדימים להתפלל ערבית יותר מבימות החול.
ובפל...
זה פה לפעמים מתפלל תחנון.
לא אומרים תחנון.
אין תחנון ביום שישי אחרי הצהריים. קבוע.
ביום שישי בבוקר אומרים.
השבוע יהיה.
למה?
בסחודס.
בסדר.
אבל יום שישי רגיל,
יש תחנון בבוקר, אבל אחרי הצהריים במנחה
אין תחנות.
כבר אני מריח את השבת.
זה כבר משהו אחר. פה אין נפילת אפיים, זה כבר מה שנקרא מתוקן.
טוב,
בכל מקרה,
אומר השולחן ערוך,
מקדימים להתפלל ערבית יותר מבהימות החול,
עמוד 84. ובמפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית
ולאכול מיד, לשים לב לדבר הזה.
כבר מפלג המנחה,
שזה שעה ורבע לפני,
סוף היום,
זה אומר עשר שעות ושלושת רבעי מהיום,
אפשר
להדליק נרות שבת,
לקבל שבת,
להתפלל ערבית ולאכול סעודת שבת אפילו שעוד לא הייתה שקיעה.
ראית פעם מישהו שעושה את זה?
בטח, כל מיניוני הקיץ.
לא ראית מניין קיץ? מוקדם?
מתפללים מנחה לפני פלגה מנחה,
קבלת שבת וערבית אחרי פלגה מנחה, והולכים לאכול.
בסדר?
בדיוק, שעה ורבע,
לפני סוף היום,
ושעות זמניות, זה יוצא אפילו לאור,
שעה ורבע 75 דקות.
זה יכול לצאת גם 80 דקות, 90 דקות.
תלוי מה, איזה אורך יום.
בסדר, בדולב יש מניין מוקדם בערב שבת?
בקיץ. בקיץ.
מה אומר השולחן ערוך? מתי מקדימים להתפלל ערבית?
קוראים לו שבת.
לך לעיראק אם תראה.
אוהל רחל, מוסאיו,
בסדר?
מתפללים,
ומה פתאום מתפללים בפלאג המלחה?
גם כל השנה.
איזה שעה יוצא עכשיו פלאג המלחה?
נראה לי שלוש וחצי.
נראה לי משהו באזור.
אנחנו למשל השבת הדלקנו לראות ארבע ושבע עשרה?
שלוש וחצי, שלושה ושלושים וחמש,
משהו באזור.
לא מתחייב, לא הסתכלתי בלוח.
אבל צריך להסתכל, מתי פלאג המלחה?
למה? אומר רבי יוסי, יהיה חלקי.
אני רוצה כמה שיותר קדושה, כמה שיותר שבת.
מה הבעיה?
שהיום, מה קורה? התחיל החורף,
שבת תעשיתו וחכי אחרי הדלת.
לא גמרתי.
במקום לבקש את הברכה כמה שיותר מהר,
דוחים אותה מהבית.
הרמב״ם כותב,
אדם צריך להכין את כל צרכיו לפני שבת,
כמה שעות לפני שבת לשבת,
מדי פעם להסתכל מהחלון.
מה הוא מסתכל?
בא המלכה, הוא לא בא, הווה אומר,
החמה הולכת לשקוע לו,
כי האדם המחכה לאורח חשוב,
שבת מלכתה.
האם אנחנו מחכים לאורח חשוב ואומרים לו,
אורח,
תמתין רגע באוטו עם המאבטחים,
אני עדיין לא סיימתי להכין את הבית בשבילך.
בצורה לך.
ברור מה אני מדבר?
עכשיו, מאיפה כל זה נולד?
שחלוקת יסודית בגמרא,
ממתי אפשר להתפלל ערבית?
חכמים ורבי יהודה.
חכמים אומרים, זמן מנחה עד שקיעה,
ערבית אחר כך, צאת הכוכבים.
רבי יהודה אומר, זמן המנחה עד
פלאג המנחה,
ומייד אחר כך,
ערבית.
לפי מי נפסקה ההלכה?
שניהם.
מרקידי היטלה או מרקידי היטלה. זאת אומרת, כל אחד
שיעשה איך שהוא רוצה,
בתנאי שהוא לא יתפלל מנחה אחרי פלאג המנחה,
ומייד אחר כך ערבית.
כי זה תרתי תסתרי. שני דברים שסותרים אחד את השני.
אתה לא יכול באותו יום להגיד, אני מתנהג,
גם כמו חכמים, מתפלל לך אחרי פלג המלחה, וגם כמו רבי יהודה,
מתפלל להרבית לפני השקיעה.
רבי יהודה פוסק,
שמתפללים מלחה עד פלאג. חצי זמן המלחה.
כמה זה זמן המלחה?
תלמיד של בין הארבעיים,
שעתיים וחצי לפני השקיעה,
לפני סוף היום. כמה זה חצי משעתיים וחצי,
פלאג לפלוג?
שעה ורבע, בדיוק.
רבי יהודה?
לא.
רבי יהודה אומר, אם אני מתפלל מלכה לפני פלג המלכה,
ערבית אחרי פלג המלכה.
אם אתה הולך לנסוע לאיזשהו מקום,
מתפלל מלכה בצהריים,
מתפלל ערבית בפלג המלכה,
וסע.
ערבית עד שקיעה, עד סוף היום.
אחר כך,
סליחה, מנחה עד השקיעה.
ערבית אחר כך. מה זה אחר כך?
קריאת שמע, כן, אבל קריאת שמע זה קצת הכוכבים.
מה?
רבי יהודה, קריאת שמע, תקרא אחר כך עוד פעם.
אבל את כל התפילה, כולל הברכות, אתה אומר.
אבל תתחיל מנחה חמישית. למי?
היום, לא? למי?
לשיטת מי?
חמש דקות לפני השקיעה להתחיל מנחה,
זה חכמים.
אתה יכול להתחיל לפני צאת הכוכבים, אבל תצטרך לקרוא קריאת שמע עוד פעם.
אחרי השקיעה אתה יכול.
עקרונית.
כן.
אנחנו מחכים לצאת הכוכבים כדי לקרוא קריאת שמע בזמנה.
כדי נגמר היום.
בסדר.
עכשיו, לפי רבי יהודה,
זה שעה ורבע קודם,
ברור מה כתוב פה.
אומר השולחן ערוך, מקדימים, מקדימים,
או לא אומר ההוא איתו, מקדימים.
לדעתי, לפי מרן זה מה שצריך לעשות.
אנחנו לא נוהגים ככה היום, אבל זה מה שצריך לעשות.
מקדימים להתפלל ערבית יותר מבימות החול,
ובפלאג המנחה יכולים להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית,
ולאכול מייד.
הנושא ברור.
אומר המשנה ברורה, מקדימים,
משום סעיף קטן ב', יש?
יש תבואה.
משום דאבין ההיגי עלמא לקבל עליהם שבת מכי פתחה שליח ציבור ברחו
כדי ליל בסימן א' סעיף ד',
נכח בה נכון להקדים להתפלל ערבית כדי להקלים בקבלת שבת
ואוהדין שיכול לקבל עליו שבת קודם תפילת ערבית.
אומר לנו המשנה ברורה,
הרי מתי אנשים מקבלים עליהם שבת?
כששליח ציבור אומר ברחו או
שולחן ערוך אומר מרגע שאומרים מזמור של יום השבת או בזמננו מרגע שאומרים בואי קלע
כל זה מתי צריך ל... מה קורה כשאנשים שומעים את זה?
הם יודעים שנכנסת שבת.
מתי נכנסת שבת?
ברור.
יש בתי כנסת
שאומרים בואי כאלה, מתי?
רבע שעה, עשרים דקות אחרי השקיעה, יצאת הכוכבים כבר.
בגלל שלא תהיה טעות, כדי שלא תהיה טעות,
תקדימו, תקדימו כמה שיותר,
כדי שאנשים לא ייכשלו.
טוב, אז תגיד היום אנשים, לא שומעים את ה-בואי כאלה, בגלל זה מפסיקים.
יש להם שעון.
לפי השעון מפסיקים.
בסדר, תפסיקו. כמה זמן אמרנו?
מפלג המלאכה
והלאה.
אבל לפני פלג המלאכה זה עדיין נחשב יום, לא נחשב כלום.
לכן אמרנו, כשמתפללים
קבלת שבת אחרי פלג המלאכה ועומר מלאכה לפני,
זה מניין שנשים לא יכולות לבוא אליו.
או אדם שגר לבד,
דירת רווקים, לא יודע מה, לא יכול להשתתף במניין כזה.
למה?
מתי אפשר ללכת לגנרות שבת?
אחרי פלג המלאכה.
אני חושב שבדיוק התפלל ממלכה גדולה,
ידליק גנר עוד שבת אחרי פלאגי המלכה
ויבוא למניין הזה, אז אם יתחילו לכו נרננה וקרליבך וכולי, בסדר, הוא יספיק.
אבל אם לא,
הוא יגיע לערבית.
בסדר?
יפה. אומר המשנה ברורה.
בפלאגי המלכה, מה שמו מדברי המגן אברהם, שאפילו הנוהגים להתפלל מערבית בזמנה.
מה זה אומר בזמנה?
יפה, בצדק כוכבים.
מותרים להתפלל בליל שבת ובעוד יום,
ובלבד שיהיה מפלג המלאכה ואילך,
שכיוון שמצוותה להוסיף מחול על קודש,
הוא כבר קיבל שבת עליו,
יכול לסמוך על דעת הסבורים דעה וכלל לעניין תפילה.
אך הנוהג כן ייזהר על כל פנים בערב שבת
להתפעם ממלכה קודם פלג המלאכה,
כדי שלא יהיה
תרתי דסתרי הדדי.
היינו שלדעת רבי יהודה בגמרא זמן מלאכה נמשך רק את פלג המלאכה,
או משם ואילך וזמן תפילת ערבית,
הודעת הרבנה זמן מלחמה עד סוף היום,
הזמן מעריב הוא בערב.
זה היה זה הוא הכניס את זה דרך אגב.
ויש אומרים שבציבור יש להקל להתפלל מעריב בעוד יום,
אף אם מתפלל מנחה אחר פלאג המנחה.
ונראה לי שאין לסמוך על זה, רק שהוא מתפלל למעריב על כל פנים,
בבין השמשות ובשעת הדחק.
לא לפני השקיעה.
מתפלל מנחה אחרי פלאג המנחה,
לפחות תתפלל ערבית אחרי השקיעה.
זה רק בשעת הדחק. זה המשנה ברורה אומרת.
אפשר להיות הפרש ביניהם. בדיוק.
הפרש הלכתי.
הפרש של איזשהו חיתוך הלכתי.
לא הפרש של זמן.
זה לכתחילה.
היא פלגת בני שקיעה. יפה.
יפה.
בשעת הדרג אפשר, אם יתפלל מלך אחרי פלגה מלך,
וזה בציבור,
להתפלל ערבית בבין השמשות.
זאת אומרת, אחרי השקיעה ולא לחכות לצאת הכוכבים.
אבל לא כשהוא עדיין ודאי יום. הוא קריאת שמע יחזור וקרא כשהוא ודאי לילה, והם יביאו הלכה.
שם הוא מפאר את כל העניין הזה של ההבדלה בין
מנחה לבין ערבית,
קבלת שבת וערבית.
כן, בעיה.
דיברנו על זה כמה פעמים.
עדיף להתפלל יחיד לפני השקיעה
מאשר להתפלל בציבור אחרי השקיעה, מנחה ואחרי שקיעה.
עכשיו, מה עם קבלת שבת? הרי אמרנו גם
שמי שמקבל על עצמו שבת, מבחינתו עכשיו שבת.
בן אדם שהתפלל קבלת שבת וערבית ועדיין אור יום.
בשבע הוא בבית שהשקיעה היא שבע חמישים ואחת.
קיץ.
ברגע שהוא קיבל שבת הוא אסור בכל המלאכות.
שאל אותי עכשיו, יוציאו אותו להורגל, סקילה?
לא.
אבל הוא אסור בכל המלאכות.
אסור לו
לעשות שום מלאכה, שבת אצלו.
קיבל על עצמו שבת.
קיבל על עצמו שבת, אז זה תפילת מנחה ולהתפלל עכשיו.
אתה אחד ושמך אחד או אתה חונן לאדם דעת?
כנראה שצריך דעת כדי להגיד את האחד.
בסדר?
זו הייתה שאלה גדולה בהלכה.
טוב, מספק, אז תגיד, אתה חונן לאדם דעת? אני יודע.
אבל כששואלים לכתחילה, תתפלל בןך לפני השקיעה.
אפילו ביחיד.
תתפלל בןך לפני השקיעה
ותקבל שבת, אחר כך תעשה מה שאתה רוצה.
שמע קידושה, שמע... בסדר.
עדיף, עדיף. גם נשים
שמדליקות נרות שבת,
כדאי, רצוי, עדיף,
שיתפללו בינך לפני הדלקת נרות.
כי ידליקו נרות, קיבלו על עצמם שבת.
גברים לא מקבלים שבת בהדלקה. נשים בדרך כלל כן. אלא אם כן עשתה תנאי.
יש מישהו שאומר שתנאי לא מועיל.
אנחנו חושבים שכן.
זה עוד עדיף, זה מה שיש. אלא אם כן עשו תנאי. אתה רואה, עניתי כבר על השאלה.
סיום סיבוב כן הוא בערך השתייה, אבל לפני 13 דקות.
אחרי השקיעה שזה מגיע. לא משנה, זה בין השמשות.
זה בין השמשות.
13 וחצי דקות זה מינימום שבין השמשות.
בוודאי.
לכן צריכים להשתדל מאוד בבתי כנסת
להגיע לקבלת שבת, בואי כאלה לפני השקיעה,
2-3 דקות לפני השקיעה.
עוד פעם, השאלה העקרונית היא תמיד,
האם
אני בא בכיף לשמור שבת
או בלחץ?
מה זה בשבילי קבלת שבת?
אני בא להתענג
או בא להתענות, בסדר?
הלחיצו אותי, תקבל שבת,
או אני בא בכיף לקבל שבת.
איך אמרנו פעם?
האם יש לי מצווה או יש לי בעיה?
מכירים את אלה? או אני הולך למסעד ההוא, בעיה,
הבישול שם והכשרות שם, ועברית שלי.
האם יש לי תרי״ג מצוות או תרי״ג בעיות?
צריך להתגבר עליהן.
איך הראש אחד?
תרי״ג מצוות או תרי״ג בעיות?
תרי״ג מצוות, מה השאלה?
בכיף, רוח המפקד.
בסדר?
יפה.
וסעיף ב'.
סעיף ד', בואו נאם, סעיף קטן ד' במשנה ברורה,
כן? אחר פלאג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת,
אבל קודם פלאג המנחה אין יכול להדליק ולקבל שבת,
ואפילו אם בדיעבד יתפלל תפילת שבת, צריך לחזור להתפלל.
ברור.
אם מישהו בטעות
יתפלל לפני פלאג המנחה, ידליק נרות לפני פלאג המנחה,
תעשה ככה על הנרות,
חכה לפלאג המנחה,
תדליק בברכה.
מה שעשינו לפני כן זה היה נר של יום הולדת.
זה לא תופס.
טוב.
ופלאג המנחה, אלה שאמרו שהושעה וריבה קודם הולדה, אלה שאמרו שהושעה וריבה קודם השקיעה.
טוב, זה כבר כל הנושא של
גרם מגן אברהם, הנושא של חלוקת היום.
האם אני מחלק את היום מ-12
מעלות השחר, רצת הכוכבים,
או מזריחה עד שקיע.
זה נושא.
שדובר עליו.
טוב, ולאכול?
הטעם שקבע שקבע שקיבל עליו שבת והוסיף מאכול על קודש
נחשב כשבת לעניין זה,
שיכול לקדש ולאכול מיד,
ויוכל לגמור סעודתו מבעוד יום.
קבע שקיבלתי שבת, מבחינתי שבת לכל דבר,
אז גם אני אוכל סעודת שבת.
יש חולקים וסוברים
שזהיר למשוך סעודתו עד הלילה ויאכל כזית, מה כזית?
לחם
בלילה וטעמם
שקבע שהשלוש סעודות ילפינו מה שכתוב, אכלו היום כי שבת היום לשם,
והנה שקיים אותם ביום שבת עצמו.
ולכתחילה נכון לחוש לדבריהם.
בסדר, אם אני לא טועה, זה, אין לי הרבה.
מי שמכניס בפלאג,
האם הוא יכול לגמור גם סעודת שבת לפני השקיעה?
או שכדאי, רצוי, שכזית לחם הוא יאכל גם בצד הכוכבים.
רצוי.
יפה. עדיף.
לא.
ממש לא.
אני אומר לך מה כתוב במשנה ברורה.
בסדר? יש חולקים וסוברים.
לכתחילה נכון לחוש לדבריהם.
מה אתה לומד מזה?
מה?
יפה, מה אמרנו?
לכתחילה כן. ואם מישהו גמר את הסעודה?
מה עכשיו תפתח עוד פעם שולחן?
תביא עוד לחם? אני כבר אכלתי, ברוך השם, דגים, מרק,
בשר,
כל מה שחייבים לאכול בשבת, נכון?
אמרנו.
האוכל דג ביום דג
ניצל מדג, לא?
אמרנו, למה דג?
אתה זוכר?
דג זה שבע.
כל מה שהוא שבע, אוכלים בשבת?
דגימה טריה של מרק, מה זה?
ארבע, שתיים ואחד, כמה זה?
שבע? בשר, כמה זה?
ארבע, שלוש, שתיים?
סליחה, שתיים?
שתיים ושלוש?
לא, מספר קטן.
שבע.
דג זה שבע, בשר, חלה.
לא יוצא חלק?
לא, מספר קטן.
שמונה, שלוש וחמש.
כמה זה יוצא?
אחד זה עוד שש?
שבע.
מספר קטן.
גלידה?
גלידה?
גם יוצא.
קחו מספר קטן, יוצא שבע.
כוגל זה לא יוצא.
אתה אוכל שלושה.
ברור?
דג, מרק, בשר,
אוכל של שבת.
זה יום שישי בצהריים.
לא?
באמת?
לא, שמעתי
שאוכלים או חודש
או יום שישי.
כוס כוס, לא?
גם בליל שבת?
טוב, יאללה.
ויאכל מיד,
ואם לאחר שיתפלל מעריב אין עד הלילה חצי שעה,
יש להיזהר שלא להתחיל לאכול,
אלא ימתין עד הערב ויחזור לקראת שמע בלא ברכות, ואחר כך יאכל להועיל להרבה פוסקים,
לא יצא ידי חובת קראת שמע קודם הלילה.
שימו לב לדבר הזה, זה דבר שהוא נכון לכל יום.
האם מותר לשבת לסעודה כשאני נכנס לגבול של סמוך לזמן קריאת שמע?
כל יום זה נכון.
הולכים לחתונה,
שעון קיץ,
גמרו את החופה בשקיעה.
אפשר לשבת עכשיו לסעודה?
לא, למה? בעניין זמן הרב. שנייה.
לא, למה?
כי אני כבר נמצא בתוך הטווח של חצי שעה
מחיוב קריאת שמע.
חצי שעה לפני זמן חיוב קריאת שמע,
אני לא יכול לשבת לסעודה,
כי מה מוטל עליי עכשיו, מה כבר
נושף בי?
חובה דאורייתא
שמצוות קריאת שמע, בשוכבך ובקומך.
כיוון שיש עליי חובה מהתורה,
אני לא עושה שום דבר שיכול למשוך אותי,
ואז אני אשכח לקרוא קריאת שמע.
זה הקו הכללי. יש פתרונות, רגע.
אבל ברור הנושא.
לכן גם כשאני אוכל בליל שבת בבית,
והתפללו כבר ערבית,
תתפללו ערבית,
ואני בא לאכול. אם אני בתחום של חצי שעה
מזמן קריאת שמע,
אני לא יכול לשבת לסעודה,
כי מה יש לי על הגב עכשיו?
קריאת שמע דאורייתא.
לכן אני צריך להתחיל לאכול קודם.
בשבוע שעבר סיפרו
יריב עמאר,
זכרונו לברכה,
מה היה תפקידו,
שהוא עשה את התפקיד הזה,
ביישוב
אחרי מניין מוקדם בערב שבת,
היה דופק על הדלתות,
קריאת שמע, קריאת שמע, קריאת שמע.
לא מחכה שיפתחו לו.
בליל שבת, במניין מוקדם.
היום ובחר כך בבתים.
קריאת שמע, שאנשים לא ישכחו קריאת שמע דאורייתא.
שמעת את זה?
אחת השכנות סיפרה את זה שבוע שעבר.
בין יתר הדברים שהוא עשה.
בוגר במכון.
כן,
נכון בשנים.
בסדר, ועשינו קריאת שמע, בוודאי, צריכים קריאת שמע.
עכשיו, אם הוא מתחיל לפני,
אין בעיה, כבר התחלתי.
אבל אם הוא הגיע לתוך חצי שעה מזמן חיוב קריאת שמע,
לא יכול להתחיל סעודה.
אבל, אבל, אם יש שם באמצע השבוע, למשל, חתונה,
ויש שם מלא אנשים,
ויש מי שגורם ואחראי להזכיר, עוד מעט הולכים להתפלל ערבית,
סיפור אחר.
יש מי שמזכיר לו.
אבל אם הוא לבד בבית,
אין אנשים, מניין,
שיזכירו לו. כבר התפלל ערבית, זה ליל שבת.
טוב, אז אם הוא התחיל לפני חצי שעה,
סומכים על זה שהוא יזכור לפני ברכת המזון,
יעשה לעצמו זמן קבוע,
קריאת שמע.
ליל שבת, מניין מוקדם, לפני ברכת המזון קוראים קריאת שמע.
אבל אם לא, צריך לחכות.
אם הוא הגיע לחצי שעה, צריך לחכות.
בסדר?
זה מה שנקרא מזכירים לו.
אתה צודק, אתה צודק. מי שיש לו כל יום, גם ביצת הכוכבים,
מי שיש לו מזכירים,
שיזכירו לו שיש לו מניין,
ושהוא לא מפספס אותו,
אז הוא יוכל לשבת לאכול.
אם לא, קודם,
אם, אחרי הצדקה הוא אומר, כן, אם לא,
הם חוששים שמו יאכל וישכח.
כן, זה נכון.
הגמרא אומרת,
שלא יבוא אדם מהעבודה ויאמר אני אוכל מעט, אשתה מעט, אנוח מעט,
ונמצא
שאין אך עוד תפתור ומתעורר בבוקר.
קרעים שפוחים כאלה,
חוזרים מהעבודה.
גמרת עבודה, תתפלל.
דרך אגב, זו אחת הסוגיות,
הסוגיה הראשונה, רש״י במשנה הראשונה, במסכת ברכות,
מדבר על זה שהיו מתפללים שם ערבית מוקדם.
באירופה
המרחק בין
שקיעה לצאת הכוכבים,
שלוש-ארבע שעות.
אתה תגיד לאנשים תתפללו ממך, תלכו הביתה, תחזרו בעשר,
תשע וחצי, לא יודע מתי, לערבית,
הוא כבר שפוך היום למחרת.
זה חלק מהדברים שמתפללים לפני הזמן.
תרומת הדשן יש, תוספות.
זו הסוגיה הראשונה, וברכות, כן.
זה מה שראינו פה.
ראינו שהמשנה ברורה אומר שלכתחילה לא,
שלכתחילה לא.
מתפללים מנחה לפני השקיעה, וערבית אחרי השקיעה.
אה, דקה אחרי שקיעה ערבית. נכון, נכון.
זה מה שהוא אומר, לכתחילה לפחות שיהיה לפני שקיעה ובין השמשות.
זאת אומרת, המשנה ברורה גם מביאה את זה.
בסדר?
אם הוא יתפלל מנחה אחרי פלג המנחה עד לשקיעה,
לפחות שהערבית תהיה בבין השמשות, זאת אומרת אחרי השקיעה.
אבל לא, לפעמים אתה רואה, גומרים
את המנחה
חמש דקות לפני השקיעה,
ומייד אחר כך מתפללים ערבית,
עוד לפני השקיעה.
זה לא.
זה בעיין.
דקה אחרי השקיעה. אפשר לעשות משתמבורה.
לפחות שיהיה, לפחות שיהיה,
נו, בבין השמשות.
כן, כשהוא מתפלל מעריב על כל פנים בבין השמשות הוא בשעת הדחק,
צריך ללכת, לא יודע מה.
בבין השמשות אפשר.
לכתחילה המלחה לפני פלג המלחה,
ערבית אחראי.
ציבור, רודחק,
יש איזשהם...
בזמן ערבית, כן, כן, כן, כן, כן. אבל בערב שבת, אני לא אומר את זה.
בערב שבת, ואין בעיה, תתפלל מוקדם.
לכתחילה תתפלל מוקדם.
אומר לשולחן ערוך, מקדימים להתפלל לערבית.
זה לא בדיעבד,
זה לכתחילה.
תן לי שבת.
זה יותר מביטח, זה כמה זמן, מי שקיע את הכוכבים?
בוודאי.
ראינו את זה, זמן רבנו תם.
גם צאת הכוכבים, אם אני פוסק לפי הגאונים,
יש שיטות שונות.
בין 13 וחצי דקות
לבין 36 דקות.
זה הטווח.
היום נוהגים באזור 18 דקות, 20 דקות,
שיהיה מכוסה גם קיץ, גם חורף.
נומינלית זה 13 וחצי דקות.
נבואה למשל, זה יוצא באזור חצי שעה, לכן הוא אומר חצי שעה קודם.
בסדר?
20 דקות, כן. זה הסטנדרט, נאמר ככה.
יש כאלה 26 דקות, יש כאלה 33 דקות.
השאלה היא אם תראו קריאת שמע 14 בדרך כלל שגיעה אם צריכים לחזור או לא.
תלוי מי.
תלוי מה השיטה, מה הדרך.
מקסימום כשאתה קורא קריאת שמע על המיטה, תגיד, אם צריך לצאת דחובה דאורייתא,
תגיד את כל קריאת שמע.
כי האשכנזים לא קוראים כל קריאת שמר, רק פרשה ראשונה.
בסדר?
כן. בכל מקרה, כן. בואו נסיים את הסימן.
בברכת השכיבנו, אינו חותם בשומר עמו ישראל,
אלא כיוון שהגיע ל... ובצד כנפיך תסתירנו. אומר ופרוס סוכת שלום עלינו
ועל ירושלים עיריך. ברוך אתה ה' הפורה סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל
ועל ירושלים.
בסדר?
שבת זה שמירה.
שמירה, לא שומר עמו ישראל לעד, אלא פרוס עלינו סוכת שלומך.
מעין עולם עובר.
זה בעצם סיום שסימן רס״ז.
בעזרת השם, שבוע הבא נלמד סימן רס״ח, סעיף א'.
