אנחנו בהלכות שבת,
סימן רס סד,
דיני הפתילה והשמן.
זאת אומרת, בסימן הקודם דיברנו על הדלקת נרות שבת,
דיברנו על קבלת שבת,
חובת הדלקת הנר.
עכשיו אנחנו עסוקים בחומר.
חומר ממנו או בו אנחנו מדליקים.
אמרנו כבר כמה פעמים, הסברנו את זה בצורה רחבה,
שנר
זה כלי.
ראשון חכמים.
אם מישהו היה פעם בתערוכה
במוזיאון
של נרות מתקופת,
לא יודע איזה תקופת,
יש כל מיני כלים.
לא מביאים לך
פרפיל עם צורות או
חלב או לא יודע מה.
מביאים לך כלים.
בתוך הכלים האלה היו שמים חומר בעירה
שהוא שמן,
חלב, נפט,
לא יודע, כל מיני חומרי בעירה,
והיו גורמים להדלקה על ידי פתיל.
עכשיו, הפתיל הזה, הוא נמצא בתוך החומר הדליק,
הוא מושך,
כאן הוא סופח אליו,
הנימיות שלו מעלה את החומר כלפי מעלה,
ושם בעצם נדלק הנר.
בסדר?
זה מבחינתנו
בין נר שבת, בין נר חנוכה, בין נר להילולת צדיקים,
בין נר נשמה, כשאומרים לנו נר,
נר דבר ראשון זה כלי.
מה אנחנו שמים בתוך הכלי?
אם אנחנו נחזור על זה, פעם אמרנו גם
שלא סתם אנחנו אומרים את החלקים האלה.
שמן,
פתיל, זה סימן ר' סד',
שמן, פתיל,
כן, והיחס שביניהם.
כי הרי המתח שבין השמן לבין הפתיל
הוא יוצר לנו את התאורה לאחר מכן.
אם הפתיל הוא טוב, לא מסכסך,
אין גיצים שקופצים.
ואם השמן הוא שמן זך וקל,
אז הוא נספח,
כן, בנימיות של הפתיל,
נספח אל הפתיל ויכול לבעור כמו שצריך.
ואם השמן הוא לא נקי,
אז יוצא עשן ויוצא ריח ויוצא כל... בסדר?
זה אמרנו כמה פעמים,
זה בעצם העניין שחכמים אומרים,
המערב מפראג מביא את זה,
נר מצווה.
את העניין הזה שחכמים משווים את האדם לנר.
נר השם,
נשמת אדם.
זאת אומרת, הנר הוא מייצג אדם.
ונאמר ככה,
השמן זה הגוף,
הפתיל זה,
הפתיל חייו זה הנשמה,
והמתח שבין הפתיל לבין הגוף הוא יוצר לנו את התאורה.
אדם שיש לו גוף טוב,
מתנהג יפה,
מידות טובות,
מאיר אור לעולם, כולם שמחים.
אלא מה?
שלפעמים הגוף,
מה זה לפעמים?
בסוף זה מה שקורה.
הגוף מתבלה,
נגמר.
ואז מה קורה?
הנר נחבא.
אבל אם השמן נגמר והנר כבה, מה נשאר לנו ביד?
פתיל.
אפשר לקחת שמן נוסף,
להוסיף ולהדליק עוד פעם.
זה הישארות הנפש.
נשים לב לשתי נקודות.
א',
הפתיל תמיד נשאר, אפשר להדליק מחדש עם שמן נוסף.
ב.
ברגע שהנר מתחיל לדלוק,
השמן עולה כלפי מעלה, כלפי הפתיל.
כל החומר, כל הגוף עולה כלפי
הנשמה ומעיר למעלה.
תשימו לב מה ההבדל בין זה לבין נר רגיל, רגיל. זה נר רגיל.
נר שאנשים משתמשים הרבה פעמים.
כאלה ארוכים, עגולים,
כל מיני נרונים, נרות,
מה שנקרא נר מוצק.
מה קורה לנר מוצק?
ברגע שאני מדליק,
מה קורה לפתיל? שעון שמה?
מתחיל לרדת למטה.
לאן הוא יורד?
לגוף,
לחומר,
לפרפין,
נכון?
יורד, ומה קורה?
הגוף מתכלה וגם הפתיל מתכלה.
מה נשאר בסוף?
גוש של אפר.
אפשר לעשות מזה חדש?
בשום דבר.
אומר המהרה, זה ההבדל היסודי בין הדלקת נר
בשמן,
לבין הדלקת נר בנר מוצק.
אז מה אתם הולכים לעשות ביום שישי הקרוב?
מה שעשיתם בשבוע שעבר, נר שמן, נכון?
יפה, בסדר.
ומי שלא, שיתחיל מעכשיו,
נר שמן.
דרך אגב,
המקום היחיד,
הנה, סעיף ו',
כבר קופצים.
שאר כל השמנים חוץ מאלו, זאת אומרת, אלו שהם לא טובים, מדליקים בהם.
ומכל מקום שמן זית מצווה מן המובחר.
איפה הוא כותב את זה? על שולחן ערוך?
פה אצלנו, ברכות שבת.
בחנוכה הוא לא כותב את זה.
מי אומר ששמן זית מזמן ומבחר בחנוכה?
אמה.
אז מי שמדליק שמן זית בחנוכה,
פשוט וברור שבשבת צריך להדליק נר שמן זית.
עוד פעם, אני לא רוצה שירדו,
אני רוצה שיעלו.
כי הנר זה מהות.
לא סתם אמרו שנרות שבת, שלום בית.
יש פה משהו מהותי
לקיום של הבית,
להעלות נר בבית.
אור בבית.
לשים
שמתי אתם מדליקים בבית המקדש?
זה היה מעולה.
בסדר, בוא, אל תתייחס למחיר.
ביצ'קקיף.
אתה יודע מה?
קשה למישהו, אני לא מאמין, לא מאמין.
כמה משתמשים בנרות שבת?
20cc?
10-10?
כמה כבר צריך?
5-5?
שיהיה דלוק עד הלילה?
כלום.
בסדר?
גם השמן הטוב ביותר של 50-60 שקל ליטר,
זה מחזיק לך כמה חודשים טובים,
נר שבת, בסדר?
אבל בוא נגיד שכן.
יש לי רעיון,
נר קנולה.
קליט הפעם שמן קנולה?
אני קונה תוצרת הארץ, מצוין.
ישראלית תקנה תוצרת ישראל.
שמן קנולה.
אז כתוב שהשמן צעד מצווה מן המובחר,
אבל שמן קנולה דולק יפה.
ואם הוא דולק יפה,
ויש עור יפה בבית, נרות יפים.
תדליק.
זה עולה יותר זול משמן בית, כן.
זה לפחות גם מן הצומח.
שמן קנולה.
גם מהצומח.
דפתית.
אבל בכל מקרה זה שמנים שזורקים טוב.
היה צריך נרות יפים בבית, בסדר?
ועדיף לנו תמיד נר משמן.
על פני כל נר אחר.
טוב,
בכל מקרה מה שאמרנו זה שיש לנו מצד אחד את הפרק.
יש לנו מצד אחד את השמן, את שניהם אנחנו שמים בתוך כלי,
וכך שהוא נקרא בלשון חכמים נר,
וכך אנחנו מדליקים.
זה בעצם הבסיס
של הסימן הזה שמדבר על סוגי הפתיות
וסוגי השמנים
שבהם אנחנו מדליקים.
מעבר לזמן, מעבר למקום,
שדיברנו בסימן,
והסתכלנו את קיימנו. טוב, נתחיל אחרי סמר ד'.
אומר השולחן ערוך
סעיף א', אין עושים פתילה לנר של שבת בין הנר שעל השולחן בין כל נר שמדליק בבית.
למה?
מה זה נר בשולחן, נר מדליק בבית?
הכל במצווה.
כי צריך שיהיה אור בבית.
במילים אחרות, אין חשמל.
היה לנו את זה אולי יותר משבוע, עשרה ימים.
יואו, כמה שנים כבר?
עשרים שנה?
יותר, יותר מעשרים שנה.
היה איזה שלג גדול בירושלים,
לא שלפני חמש-שש שנים,
יותר מ-20, 25 שנה אולי,
שלג גדול, הפסיק החשמל,
ולא יחזר עד אחרי עשרה ימים.
אז איך אתה, מאיר?
אתה חייב, נרות.
מה עשינו? לקחנו נרות נשמה,
שמנו אותם בתוך כוס זכוכית,
עשינו להם עיגול
מאיכות חשמל קשיח,
עשינו לו טבעת וטלינו על הקירות,
כמו בימי,
זאת אומרת, אחד במסדרון,
אחד בפינת אוכל,
אחד במטבח, עוד אחד ליד חדר הילדים,
צריך להיזהר, שלא יהיה מסוכן.
בקיצור,
אלה הם הנרות.
אז אומר לנו, השולחן ערוך,
שבין אם זה הנר שעל השולחן שעליו אתה מברך,
את מברכת,
בין אם זה נר אחר שמדליקים בבית,
צריך שיהיה מדבר שהאור אינו נאחז בו אלא נסרח סביביו.
אסור שיהיה, כן?
מדבר שהוא נסרח סביביו.
צריך שיהיה דבר שהאור נאחז בו.
אני צריך פתיל שיהיה כזה
שהוא נדלק טוב.
לא צמר גפן קופץ שמתחיל להוציא גיצים.
היה צריך לשזור אותו טוב.
לגדול את הפתילים בצורה יפה
כדי שהאש תיאחז כמו שצריך.
לא יודע, פעם היו נרות, חנוכה כאלה,
הקטנים,
שהיה להם פתיל כזה ארוך, חוטים-חוטים.
אתה מנסה להדליק אותו, הוא כולו נשרף, הופך לך את הנר. זוכרים דברים כאלה?
הפשוטים ביותר.
זה לא שמים בשבת.
גם בחנוכה, לדעתי, לא, אבל בסדר.
בסדר? לכן אומר יושב-ראש וענוך, אין עושים פתילה לנר של שבת, בין נר שעל השולחן,
בין כל נר שמדליק בבית
מדבר שהאור אינו נאכז בו, אלא נשרח סביבם.
והשלבת קופצת,
כגון צמר ושיער וכיוצא בהם,
אלא מדבר שהאור נתלה בו.
אני צריך משהו שתהיה לו נימיות טובה,
השמן יסתפח אליו טוב והאש תדלג בצורה יפה.
כגון
פשתן נפוצה, בגד שש, צמר גפן,
קנאבוס,
לא קנאביס, כן?
שלא התבלבלו היום.
כן, קנאבוס.
נכון, יוצא בהם.
אם הדליקו בדברים האסורים, אסור להשתמש לאורו.
ויש אומרים שאם יש נר אחד מדברים המותרים, מותר להשתמש לאור האחרים.
לכן דבר שאפשר בלא נר, מותר לעשות אפילו אצל נרות האחרים.
לצורך שבת יש להקל בדיעבד.
בסדר, זה מה יש לו עכשיו.
מה אני אעשה? מה אני אגיד לו? אל תשאר בבית?
בדיעבד אפשר להקל.
אבל לכתחילה,
שואלים אותך איזה נרות אתה עושה, קח פתילים יפים,
שמן טוב,
סע קדימה.
בינתיים דיברנו על הפתילים.
סעיף ב' אומר לשולחן ערוך,
כרך דבר שמדליקים בו.
הדבר שאין מדליקים בו,
אם מתכוון לעבות
את הפתילה כדי להוסיף עור האסור,
אם מתכוון להקשות את הפתילה כדי שתהיה עומדת ולא תשתשל למטה, מותר.
או מטעם זה מותר לכרוך דבר שמדליקים בו על גבי גמי או קש,
כדי לתת את הפתילה בעששית.
פטנטים להחזקת הפתיל בגובה.
מה עושים היום פטנט להחזקת הפתיל?
פתיל צף?
מצפים אותו בפרפין.
אז כשמדליקים את הנר אני צריך להגיע למצב שכבר הפרפין איננו.
ואז אני מרים את היד.
שהפתיל עצמו כבר נדלק.
מה עוזר לי הפרפין?
כשהוא גומר לבעירה, הוא גורם לבעירה זריזה בפתיל.
כי אם אני שם פתיל סתם, לוקח זמן עד שהוא נדלק.
אתם יודעים על מה אני מדבר? פתיל צף?
לא, אני מדבר על הפתיל עצמו.
מה גורם לו לצוף? סיפור אחר.
מה גורם לו לדלק?
הוא מצופה, הבד שם.
החוטים מצופים בפרפיל,
שעווה,
מה שקוראים לזה, זה פרפיל, זה חבר סינתטי.
ואז,
ברגע שאתה מדליק, הפרפיל נדלק מהר,
והוא גורם לבעירה היותר מהירה של הפתיל.
לכן כשאני מדליק צריך לוודא שהפתיל עצמו כבר נדלק, לא רק הפרפיל מבחוץ.
יש לך פה משהו?
אין לכם פה פתילים? טוב.
בכל מקרה,
עדן,
במה אתם מדליקים?
איזה פתילים?
זה מה שאני מדבר, פתיל צף.
זה נקרא פתיל צף.
עכשיו אתה רואה שה...
עכשיו תשים לב,
הפתיל עצמו הוא באורך כזה
והוא מצופה שעווה, פרפין.
יפה, כשאני מדליק, את מה אני מדליק? מדליק את הפתיל או את השעווה?
יפה, אני צריך להישאר עם היד עד שהפתיל דולק.
כי צריך להגיד פתיל.
זה שהשעווה עוזרת לי
שזה ידלוק יותר מהר, בסדר,
אבל אני צריך לראות שהפתיל דולק, בסדר?
ברור?
טוב,
כן, סעיף ג',
סליחה, זהו,
אז סעיף א', ב', דיבר לגבי הפתילים.
בואו נראה בשלב הוא רע.
הטעם בפסול פתילות ושמנים שאין מהירים יפה וחוששים שמא יתר כלי שיבוא השמן שבתוכו אל הפתילה
כדי שידלוק יפה וחייב משום אוויר.
קנאבוס, עלי הרבה כתב דנכון להחמיא להתחילה בקנאבוס אם אפשר באחר,
והוא אומר זה מין צמח כזה דומה לפישתן הזה, לא פישתן.
האסור אם בין פסול פתילות בין שמדים, אסור להשתמש אפילו תשמיש שאין צריך עיון,
שמה יתה.
ואילו בדבר שצריך עיון, אסור לעשות בשבת, לאור נר, אפילו בנר יפה,
כבסימן רעע.
ועתה זה כמה מסמן תרעה כתב שבענייננו,
אפילו ביש אחר עמו שרואה אותו, אפילו אך יסוד, אי אפשר להיזהר שהוא יתה.
מותר להשתמש, מתי הוא מתיר להשתמש?
כשיש לי נר אחר שהוא בסדר, אז אני יכול להשתמש גם בזה שלא בסדר.
אפילו הנרות עומדות בחדר אחר,
שכיוון שיש בה מקום אחד נר כשר,
יזכור ולא יתה גם במקומות אחרים.
כן פרש ממגן אברהם,
גדליה אברהם כתב שכוונת הרמב״ם היא לא דווקא באותו חדר עצמו,
ואין בביאור הגרעה, בדיבור המתחיל,
ויש אומרים,
מדמיין יננו נר חנוכה,
לאיש אומרים על זה, ושם הלא אינו מותר להשתמש בנר חנוכה, כי אם כשהנר כשר הוא יורד אצלם,
אבל לא בחדר אחר, מה זה הנר הכשר שעומד אצלם?
אצל נרות חנוכה,
השמש,
כי הרי בנרות חנוכה אסור לי להשתמש.
אז אם יש נר אחד שאפשר להשתמש בו, אז אפשר להשתמש גם,
כן, על סמך הנר הזה.
לכן גם בשבת,
אם יש לי נר אחד שהוא תקין,
אני יכול להשתמש בנרות האחרים.
אבל מה המסקנה פה? איפה?
אם זה באותו חדר.
אם זה בחדר אחר, מה הקשר? על אף שיש מי שאומר שגם אם יש לו בחדר אחר נר טוב, אז מותר לו להשתמש בלא טוב,
כי אם הוא יצטרך משהו, הוא ילך לנר הטוב.
מזכיר לו.
אבל בסופו של דבר אנחנו רואים,
אם אני לוקח את המהלך של המשנה ברורה,
שזה כמו בנר חנוכה.
אם יש במקום של ההיתר גם איסור,
כל עוד ההיתר דולק אפשר להשתמש.
דרך אגב זה נכון גם
מקרה אחר, מקרה אחר.
בא מישהו והדליק תאורה בשבת.
אפילו גוי.
מותר לגוי להדליק לנו תאורה בשבת?
אם גוי בא להדליק אור בשביל יהודים, מה צריך לעשות?
למחות בידו.
אסור, בסדר?
וידליק.
מה הלכה אומרת?
אם היה כבר בבית אור והוא הוסיף אור,
כל עוד האור הראשון דולק,
אפשר להשתמש בכול.
אבל אם לא היה אור ורק בגלל האור שלו אנחנו יכולים להשתמש באור, אסור להשתמש.
בוודאי, בוודאי.
הדוגמה הקלאסית שלנו,
מזמנו היינו עולים הביתה,
שתי עגלות, עוד ילדים, עניינים,
היו שכנים טובים, באמת, התכוונו לטוב,
שהיו מדליקים לנו את האור במדרגות
כשחוזרים מסעודת שבת.
מכיר את הבעיה הזאת? צריך את הגרמיש שאין קומות,
שאין קומות.
בסדר, מה עושים?
נשים לב.
אסור לעשות שום דבר שלא הייתי עושה כשלא היה ארוך.
אני לא צריך לברוח מהחדר,
מחדר מדרגות. למה?
כי אם אני לא אספיק לעלות, הוא ידליק עוד פעם.
לא רק בגלל זה, אני לא צריך לברוח.
תעשה כל מה שהיית עושה בלי ארון.
לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בליל שבת במדרגות שהדליקה שכן, אבל אסור לך.
אבל אם אתה עולה בחושך,
תמשיך לעלות כמו שהיית עולה.
לא נהנית מההדלקה הזאת.
בסדר?
זה מה שצריך.
גם פה אנחנו אומרים אותו דבר. אם יש לנו נר של איסור
ונר שהוא בסדר,
כל עוד הנר שבסדר נמצא, תשתמש.
אבל אם קבע הנר המותר,
גמרנו.
אל תשתמש בכלל.
בסדר, זה מה שבסוף יוצא לנו כאן,
בסעיף קטן ה' במשלב הבא, כן?
אז לכן הוא הגדיר פה.
לא מדובר על עיון,
לקרוא לאור הספר, לעיין, לבדוק בגדים. זה לא דיברנו.
זה בכל מקרה גם בן אר כשר אסור.
דיברנו על דברים שמותר לעשות,
לפצח גרעינים.
לא יודע, יש אנשים שלא מכירים את הדרך לפה.
קואורדינציה.
בסדר, לא משנה, הוא לא יושב לאכול עוגות והוא רוצה לחתוך עוגה,
אני יודע מה, בחושך.
זה גם עוגה, בשביל שבת, בשביל זה. יפה.
אז זה מותר, בשביל לאכול אוכל,
בשביל לחתוך עוגה, בשביל לאכול את הדג והעוף, אין בעיה, אפשר על ידי נר.
אבל אם זה נר מקולקל, נר לא תקין.
לא, אבל אסור לנו שהוא יהיה בבית, לא מדליקים בשבת.
נו, מה לכם מתחילים?
לא מדליקים בפתילה שהנר מסכסך.
אסור.
כי כבר הדליקו.
יפה, בדיעבד, הרמ״ה אומר, אנחנו לא מביאים את זה,
בדיעבד אומר הרמ״ה, אם הדליקו,
שאסור לנו שיהיה דלוק נר כזה,
בדיעבד, ויש לנו נר רגיל,
אז אפשר להשתמש בכל.
במה ראיתם?
במה שמותר.
אני לא מבין למה אתה מסתבך.
יש נרות, בוא בוא נעשה סדר,
יש נרות שמותר להדליק אותם בשבת,
יש נרות שאסור.
מישהו הדליק נר שאסור.
נר שאסור, אסור להשתמש בכלום.
גם לא לאכול עוף בעיניים עצומות.
בסדר?
אסור להשתמש.
אממה, יש לו נר אחד תקין.
בקבע שיש לו נר אחד תקין,
זה מתיר לו
להיות בחדר ולהשתמש לרוב הנר.
על אף שהנר הלא תקין, גם אוסיף אור.
כל עוד יש לי נר תקין.
זהו.
בסדר?
סעיף קטן.
מה?
אמרתי, צמר גפן זה כותנה.
כן.
קנבוס זה משהו, הוא גם גידול,
הוא לא פשטן אבל הוא דומה.
יכול להיות, הבגדים קנבס, כן. אמרתי קנבס ולא קנאביס, כן.
שאם מישהו יתחיל להדליק את זה בליל שבת,
יגיע בסוטול לברכת המזון.
אני צריך נר,
תראו, כל זה זה בגדים, זה דברים רכים,
פתילים.
בסדר, אני צריך פתיל שהוא ימשוך אליו, יספח אליו, הנימיות שלו תעלה את השמן למעלה.
זה מה שאני צריך.
פתיל טוב, שמן טוב,
נר מהיר.
בסדר?
סעיף קטן ו׳, ולא נר, כגון לשכה בחדר או למשוך יין מן המרתף.
ראינו דרך כלי שקוראים הנו, ליבר,
אבל לא דרך ברזה.
בסדר?
כדי שלא צריך לדקדק בראייה.
טוב,
זהו.
בכל מקרה, לענייננו, סעיף א', סעיף ב', מדברים לגבי הפתילים.
עכשיו לגבי השמן, סעיף ג'.
אין מדליקים נר לשבת, אלא משמן הנמשך אחר הפתילה.
ולפיכך אין מדליקים בזפת
ולא בשעבה,
לא בשמן העשוי מצמר גפן.
מה זה שמן העשוי מצמר גפן?
היום דווקא הוא טוב.
שמן כותנה.
בסדר?
ממה עושים את השמן כותנה?
וואו.
ממה עושים שמן כותנה?
מי?
מזרי כותנה.
בסדר.
שימו לב.
שימו לב, היום במציאות שלנו זה פיתוח ישראלי,
על אף שזה מופיע במשנה.
מנפטים את הכותנה.
מה היו עושים עם הגרעינים,
ככה גרעינים כאלה?
נותנים לפרות,
בדרך כלל מי שמגדלים כותנה יש גם רפת, נכון?
נותנים לפרות. מה מתברר?
שהחלב של הפרות שאוכלות
גרעיני כותנה, שמן.
מתברר שיש שם שומן,
והתחילו למצות אותו.
ואז יש בחנויות שמן.
כותנה, הוא שמן טוב שהוא פחות סופח אליו
או לא נספח
אל הבצקים.
כשרוצים לעשות סופגניות או דברים כאלה, או שמן כותנה או שמן כותנה יותר טוב, בסדר?
אבל להדליק ממנו,
אומר לנו על שולחן ערוך, לא טוב.
ולא בעלייה ולא בחלב, וכן אין מדליקים בעיטרן,
מפני שעירכו רע ויניחנו ויצא,
ולא בצורים, מפני שעירכון עודף,
שם להסתפק ממנו, הוא נמצא מתחייב, מישהו מכבה.
מעלה לו קטורת, עצורי.
זה בדיוק זה. למה קוראים? זו משנה.
בסדר? קוראים את זה בשביל כבוד שבת.
ולכן בשבת, חנוכה,
בואו תמשיך קדימה.
כל מי שקורא בפרק בימי מדליקין,
מסכת שבת,
בליל שבת, שבת, חנוכה,
לא קוראים.
למה?
שלא לבש נרות חנוכה.
שנר חנוכה מותר הכול.
בסדר?
אפילו נתן מעט שמן זית בשמנים אלו שאינם נמשכים ואז נמשכים,
אין מדליקים בהם.
בקיצור, תערובת
של שמנים,
שחלק מזה זה שמן זית,
כל שבע השמנים הם שמנים שלא נמשכים,
והקצת שמן זית גורם לזה שיהיה טוב,
אני לא שם.
אבל שמן זית שעשוי מכולל הענפים והעלים,
גפת
ונדלק טוב,
אפשר להדליק,
אין בעיה.
סעיף A. חלב מהותך
וקרבי דגים, אין מדליקים בהם.
למה?
כדי שלא יבואו להתרחק מזה.
קרבי דגים, מסריח, חלב מהותך
יתרחק מזה, כי אם זה ייפול על איזה כלי,
הוא מטריף אותו, זה חם,
כי זה חלב של בהמה.
בסדר?
ואם נתן בהם מעט מאחד השמינים שמדליקים בהם, מותר להדליק בהם.
לפי עיקר הדין היה מותר בחלב ומותר, לפי שנמשך אחרי פתירת שפיר.
אלא דגרבנן גזרו בו עד הוא שאינו מותר. כשהוא בתערובות לא גזרו בו, עוד היה ועלה גזרה לגזרה.
זאת אומרת, הבעיה היא לא הבעיה ששמא ייפול לו, זה בעיה בפסח,
אלא הבעיה היא שהוא יתיך אותו בשבת.
מרפא גוף קשה.
בסדר?
כיוון שהוא מרפא אותו, הוא מתיך אותו בשבת, אז זה. אבל אם זה מותח, אז אם הוסיפו לזה עוד משהו, זה מותר.
החכמים גזרו על מהותך, אך מהותך עטו שלא מהותך.
לא, מהותך הכוונה היא שהוא נוזלי.
החלב, החלב הרי הוא מוצק.
שומן הוא מוצק.
וכשאתה מדליק אותו, הוא נהפך להיות נוזל.
החכמים אמרו, אל תדליק בנוזלי,
שמא תבוא להדליק גם במוצק.
גזרה.
אבל אם כבר זה בתוספת שמן אחר,
פה לא גזרו.
כן, כן. אתה שואל אותי עכשיו מה קורה בנירונים האלה שנהפכים לנוזל.
זה נהפך לנוזל לדעתי מיד.
לא, אני אומר היום, הנירונים האלה שנהפכים לנוזל,
זה מיד, עוד לפני שקיעה, נכון?
זה לא שלב-שלב, לאט-לאט.
כן.
החלב הזה. כי זה בישול, וחלב זה בישול.
אז זה היה צריך לראות. לא, אני לא מדבר איתך על פרפין.
פרפין אין לי בעיה.
כי זה לא חומר ש...
כן, כן, כן, כי חלב זה דבר שנאחז, זה של בהמה.
בסדר, זה הבעיה שלנו.
טוב,
סעיף ו'
שאר כל השמנים חוץ מאלו מדליקים בהם,
או מכל מקום שמן זית מצווה מן המובחר.
כרך
זפת או שעבה או חלב סביב הפתילה מדליקים בהם.
זה בדיוק הפתיל צף.
נכון?
שמו קצת שעבה מסביב לפתיל.
אפשר להדליק.
המדליק שיריך שידליק רוב מה שיוצא מן הפתילה מהנר.
שייאחז האש כמו שצריך.
טוב.
אין צריך להבהב הפתילה.
מה זה להבהב?
פעם כשבאמת היו הפתילות,
אני זוכר את זה כשהיינו ילדים,
הפתילות היו מפורדות, חוטים-חוטים.
ואז אמא הייתה באה להדליק, נדלקים החוטים, ואז זה נגמר,
ואז תדליקו עוד פעם,
והשפיץ של הנר,
קיצור לא היה איכותי.
אז תמיד היו צריכים להבהב את הנרות,
זאת אומרת שהתחיל לדלוק טוב-טוב שהפרפין נמס,
ואז מכבים את הנר,
ובאה בעלת הבית ומדליקה.
זה נקרא להבהב את הנרות.
להבהב, הכוונה היא לגרום להם שידלקו יותר טוב.
היום כמובן, שלא צריך,
בפרט אם מישהו מדליק בשמן פתיל צף.
אדרבה, אם אתה מדליק אותו קודם,
אם אתה מדליק אותו פעם שנייה זה יותר קשה,
צריך לנקות אותו.
אז עדיף לנו שלא ידליקו, כי מה המטרה של העיבוב?
לשפר את אפשרות ההדלקה.
אנחנו מבינים, אנחנו גורמים להפוך בדיוק. -מדליק צריך שירות במה שיוצא מן הפתילה. אין צריך להיאבב בפתילה. פירוש עניין שיבוב ייפול לדבר שאינו נשרף לגמרי,
וגם לא קיים לגמרי.
מכל מקום נהדו להדליק הפתילה ולחמבותה כדי שתהיה מכורכת, הוא יאכז בה, הוא יפה.
נהג הוא,
אבל במקום שלא צריך,
ואדרבה, הוא יאכז בה יותר יפה כשלא הדלקנו,
אז לא להדליק.
כן.
זה עשור.
כן.
אתה חוזר לסעיף ה'.
כן.
חלב,
בואו, זה לא מציאותי לנו היום, אבל בסדר.
חלב
זה שומן של בעלי חיים.
שומן של בעלי חיים, היינו לוקחים את החלב הזה,
זה ממש שומן.
איפה אפשר לפגוש את זה היום?
אתה קונה לפעמים
עוף גדול,
חלקי עוף,
קריים.
בין האור לבין העוף יש לבן כזה.
זה שומן.
אבל זה מה שמתכוונים חלבים, חלב.
שומן.
אתה יכול לקחת את זה ככה, זה שמן.
דוחסים אותו, שמים פתיל.
מה הבעיה עכשיו?
למה? בישול.
בסדר?
עכשיו, יש חלב מבוטח,
שכבר מישהו גרם לו שהוא יהיה נוזלי.
זה כבר גמרנו, אין שום בעיה.
אז באו חכמים, באו חכמים ומה אמרו?
אני גוזר חלב מעוטח, עטו שאינו מעוטח.
אני גוזר על חלב
שכבר הטיחו אותו,
שבו תבוא להדליק בחלב שלא הטיחו אותו.
אבל אם לקחת חלב מעוטח וערבבת אותו עם שמן נוסף,
זה כבר לא שם, זה לא יבוא לטעות אותו עם חלב רגיל.
לטעות בו
עם חלב רגיל. ואז מותר.
אין עלינו. אתה רואה שרצתי.
אני לא סתם רץ.
אין לי בעיה להסביר אבל בסדר אני כן שלא יבוא לעשות בשבת נא שלא יבוא לעשות את זה בכניסת שבת בכניסת שבת הוא מדליק
בסדר שלא יבוא להסתפק מזה בסדר
סעיף י'
אין מדליקים בסמרטוטים אפילו מחורכים
סמרטוטים שמדליקים בהם זה הכל יכול להיות
כן ידלק, לא ידלק, יישרף,
אין פה מה שנקרא, אין אחריות.
בסדר? אפילו שכבר התחילו
להדליק בהם ואתה רואה שזה דולג, בכל זאת אסור.
טוב, זה סימן רסד.
מה נעשה עכשיו?
נמשיך את רסד סד חי או שלא?
כן?
או שיכולות תפילה. טוב, רסד סד חי.
דיני כלים הניתנים תחת הנר.
מה הבעיה שלי בכלי ששמים אותו תחת הנר?
מה אכפת לך?
יש לי נר,
אולי הוא מטפטף קצת,
אולי הוא מוריד ניצוצות, אולי הוא
קצת שמן, אני שם מתחת כלי.
זה נקרא ביטול כלי מהיכנו.
ברגע
שאני שם כלי מתחת לנר,
אני לא יכול להזיז אותו,
כי אם נשפך עליו, מה דינו?
מוקצה.
אומר לנו שולחן ערוך,
אין נותנים כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר כדי שיהיה נוטף בתוכו
גזירה השמא יסתפק ממנו ויתחייב משום מכבה.
ואם חיברו לו בסיד או בחרסית, מותר.
שכיוון שהוא כלי אחד, בדין מיני משום איסור שבת.
בסדר? דבר נוסף,
לא ימלא אדם קערה שמן ויתנינה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהיה שואבת. גזירה השמא יסתפק ממנו.
במילים אחרות, אינפוזיה.
זה גם? כן, כן, כן, הכל פה משנה.
בסדר? בן אדם בא, לוקח כלי אחד,
לוקח כלי שני, שם הדלוק, ומחבר את הפתיל.
מה יקרה כשיתחיל להיגמר השמן מכלי אחד?
הפתיל יתחיל
למשוך שמן מהכלי השני, הרי הוא משווה גבהים,
בסדר?
אבל כיוון שזה כלי על יד,
מה החשש?
שבן אדם יבוא ויגיד, זה לא הכלי שממנו עוד עולה כנראה,
זה ייקח את השמן.
מותר לקחת את השמן?
אסור.
זה גרם כיבוי.
לפני יום שבת?
לפני כניסת שבת.
כן כן, אלא אם כן בסעיף הראשון חיבר את זה,
מה שנקרא באזיקונים,
בחרס,
בסיליקון.
הסיליקון שהוקח הוא ל... ממקום אחר, אני חושש שאת השני הוא יוציא.
כי מה ההיתר שיגיד בן אדם לעצמו?
זה לא הכלי שבו דולק נר.
ואז הוא ייקח והסתפק
מהשמן שבכלי השני.
אבל אם שני הכלים מחוברים כאחד,
שמנו להם סיליקון, חיברנו אותם עם...
עם חרס, עם חמאה, חמאה, כן.
בסדר, ואז...
דוגמה להיום,
טוב, גם היום כבר לא, לפני 15 שנה, 20 שנה אפילו.
והתחילו להביא תנורי נפט מיפן.
תנורי נפט שהיו אצלנו בבית, שהיו ילדים,
פרידמן, פיירסייט, לא יודע מה כל אלה.
היו דולקים.
תנורים של יפן היו דולקים 16 שעות, בסדר?
מה אתה עושה בשבת?
אז היו כאלה שהמציאו פטנט,
חיבור מכל נוסף,
במקביל.
אם זה מחובר אחד לשני צמוד,
אין שום בעיה, אבל אם זה רק צינורית,
פלסטיק, שכמו שאתה מוציא דלק מהמכל, נכון?
שם את הוואקום וזה עובד,
אז זה בעיה, אולי תוציא את החלק השני,
כי זה לא מקום שזה בוער, זה חדל יד.
מחובר יציב,
אי אפשר להוציא תקין,
תקין,
אם זה לא מחובר יציב, זה בסדר, זה אסור.
שמא יבוא להסתפק מהשמן.
טוב,
אין נותנים כלי בשבת תחת הנר לקבל שמן הנוטף,
מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו,
עם זה פתחנו.
או מותר לתנו מבו עוד יום,
והשמן הנוטף,
אסור להסתפק בנו בשבת. למה? כי בכניסת שבת הוא היה אסור, חלק מנר מוקצה.
לא יכול.
ואסור להיגע בנר דולק כשהוא תלוי.
למה אסור להיגע?
כי כבר איך שתיגע בו,
כן,
תתנדנג קצת מהנגיעה שלך.
אף על פי שאינו מטלטלו, אבל אין בו שום מוקצה בנגיעה בעלמא.
הרי אמרנו שבמוקצה מותר לגועה, רק מה אסור?
להזיז.
מכל מקום אסור, פן התנדנג קצת מנגיעתו ויטה את המיר.
לכן תמיד גם אנחנו מעדיפים
להדליק נרות לא על השולחן ממש. יש כאלה במקום מסוים שהם מדליקים על השולחן.
השולחן לא יכול לדבר על זה, הרמב״ם מדבר על זה.
לא מדליקים על השולחן.
מישהו יזיז, מישהו פתאום נתן בעיטה בשולחן, מישהו...
אני לא מדבר על הסכנה, אני מדבר על שם היתה.
סכנה בוודאי.
תמיד מעדיפים על מעדף.
לא, הוא... גם לתזוזה יש אסורה.
התזוזה היא אסורה,
כן, כיוון שזה מוטה. ברגע שזה מוטה, או שזה מגביר את התאורה,
או שמנמיך אותה.
לא, לא, לא, לא, לא.
לא, הוא אומר, יתנדד קצת מגיעתו ויתה. לא שהבן אדם יתה.
אז יזיז את הנר.
אז יזיז את הנר או שהגידלת את הלהבה או שהפחדת אותה.
זה וזה אסור.
סעיף ד',
נותנים כלי תחת הנר לקבל ניצוצות
מפני שאין בהם ממש ואין כאן ביטול כלי מהיכנור.
אבל לא ייתן לתוכו מים אפילו בעוד יום, בגלל שמקרב זמן כיבו אין ניצוצות.
שמים לב להבדל בין שמן לבין ניצוצות.
סעיף ג', ראינו שלא נותנים כלי לקבל שמן,
ביטול כלי מהיכנור, כי זה מוקצה.
אבל ניצוצות,
אין בעיה לשים אפילו בשבת כלי.
אבל לא לשים בו מים,
כי אתה מכבה.
מה שמים?
איזה נרות?
לא הבנתי.
יש מגש שבת,
בתוך המגש? הנר יושב במים?
למה?
כדי שבסוף, כשזה הולך לכבות, זה יכבה, זה אסור מפורש.
בוא, בוא, סעיף הבא, בוא, בוא, תקשיב, תקשיב, אנחנו קוראים, בוא, תקשיב עד הסוף,
ואז נראה אם יש לך שאלה.
סעיף ד'
נותנים כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, מפני שאין בהם ממש ואין כאן ביטוי כלימי חדר.
אבל לא ייתן לתוכו מים אפילו בעוד יום,
מפני שמקרב זמן לכיבוי הניצוצות.
ומכל מקום,
מותר לתת מים בעששית שמדליקים בה בערב שבת, כיוון שאינו מתכוון לכיבוי אלא להגבייה שמן.
שמנו לב אומר השולחן ארוך.
בבית, אם אני לוקח נר שמן,
שם חצי מים, חצי שמן, מותר, למה?
כי למה שמתי חצי מים וחצי שמן?
אני רוצה שהשמן יהיה גבוה, שישאר לה קל להדליק,
כי אם היא צריכה להכניס את הגפרור פנימה,
הגפר יעלה לה על העצמאות.
ואני שם רק חצי, כי לא צריך לשלם, חצי זה כבר עד הבוקר.
אין צורך יותר.
אבל אם מישהו אומר, אני שם מים למטה
כדי שכשענר יחבה לא יעשה לי ריח בבית ויכבה מהר,
מה אומר שולחן ערוך?
אסור.
אתה גורם לכיבוי, אסור.
כי אתה גורם לכיבוי, אתה יוצר את זה כדי שיקרב את כיבויה.
זה מה שהוא אומר.
בדיוק.
תשים לב מה שולחן ערוך כותב פה.
עוד דקה אני אעלה את הרמה.
אבל שולחן ערוך, מי ששואל מה פוסק מרן,
מרן אומר שאם אתה שם שמן
כדי להגביה, אין בעיה.
אבל אם אתה שם שמן כדי לכבות ניצוצות,
או לכבות את הנר בסוף,
זה אסור.
לכן, אם שמו לנו שמן ופתיל צף
ולמטה שמו מים, אין בעיה, זה כדי להגביה.
אבל אם שמו נירות פרפיל ושמו אותם בתוך מים,
פשוט למה זה?
לא, שיחבה מיד כשהוא מגיע לשם.
לא ידע שיהיה שרפה, שיחבה, למה שתהיה שרפה?
למה שיגיע לשם? כי לאט לאט הוא יורד לנר עד שהוא מגיע למים.
אה, הנירונים?
כן. אז מה השאלה בכלל? אין שום שאלה, הכל מותר.
כי אני רוצה שזה יהיה גבוה.
אם אתה אומר שאני שם את המים כדי שאם יקפוץ
משהו החוץ אז יכבה, כן זה אסור.
אומר הרמה,
בסדר עד כאן,
שולחן ערוך, עכשיו חייבים את הרמה גם, נכון?
סוף סעיף ד',
עמוד מ'.
ויש אומרים,
אפילו מתכוון לכיבוי מותר, שרעי,
מאחר שאין המים בעין אלא תחת השמן לא עבה לגרם כיבוי וכן נוהגים.
ברור.
כיוון שהמים לא בעין, הם מתחת לשמן.
אז אם הם מלאים לך נירונים ומתחת יש מים, לא רואים אותם.
זהו.
אז הרמב״ם מקל.
אז במלון שאתה היית וראית שעשו את זה,
זה השגחה של הרמה.
כן. בסדר?
ואז תבדוק האם
בעוד דברים נוספים
ההשגחה היא סקטוריאלית.
סקטוריאלית, בדיוק.
בסדר?
טוב, יאללה, בעזרת השם,
בשבוע הבא,
פרסטר נכבב.
