אנחנו בהלכות שבת, סימן ר'
וב'.
הפסוק בתורה בעשרת הדברות אומר למען ינוח,
כן, שורך וחמורך ונפש בהמתך והגר וכולי וכולי.
אנחנו לומדים, וכתוב גם שאתה ובנך וביתך,
כל הנושא של שביתה בשבת
מדברת על החי הסובב אותך בוא נאמר זו הגדרה שלי
כל מה שהוא קשור לחיים שסובב אותך אז הוא אומר
בעלי חיים
ילדים
עבד שפחה
במציאות שיש דבר כזה עבד ושפחה אלה הם
שצריכים לשבות בשבת
דבר אחד לא כתוב שהוא צריך לשבות בשבת כלים
אין שביתת כלים בשבת.
וכדי שנסבר את האוזן, אנחנו נאמר, למשל,
יש פה מישהו שהולך, שיש לו שעון?
יפה.
שעון הוא עובד,
זה כלי?
יפה.
אפשר ללכת איתו בשבת?
יופי.
מקרר,
עובד בשבת?
24 שבע.
אפילו ביום כיפור הוא עובד.
נכון?
יפה.
זאת אומרת, אדם לא מצווה על שביתת כליו.
אבל האדם מצווה על שביתת החי הסובב אותו.
כל מה שבאחריותי, בבעלותי נקרא לזה כך,
אחריותי בעלותי,
כי ילדים זה לא בעלותי, זה אחריותי,
צריך שישבות בשבת.
זה בעצם היסוד.
מכאן,
השאלה היא, האם באמת אני יכול
לקחת כלים להפעיל אותם ביום שישי,
כדי שהם ימשיכו לעבוד בשבת.
אז אם העיקרון אומר שהאדם לא מצווה על שביתת כליו,
אז לכאורה אני יכול לקחת כלים,
להפעיל אותם ביום שישי, ושיעבדו
כל השבת.
מה הבעיה?
למה יכול להיות שכלים יהיו דברים שהם אסורים?
מדברים שיש חשש שאולי אני אבוא להתעסק בהם בשבת.
מזה ייגזר,
אנחנו עכשיו בתחילת סימן רש"ן ב',
מזה ייגזר סימן רנ"ג,
שמדבר על דין שהייה ודין חזרה בשבת לגבי מאכלים.
אבל לפני שאנחנו מדברים על מאכלים,
איך אנחנו משאירים אותם
מיום שישי לשבת,
ששם יש
חששות לגבי הגברת האש,
שמאכלת בגחלים,
יש כל מיני חששות, בסדר.
קודם כל מדברים על הכלים.
אז זהו.
השאלה אם יש מרית עין או מרית אוזן,
או משמע אוזן,
כן,
נקרא לזה כך.
זה בדיוק קוראים לצעים לפני להגבהת עומר, נכון?
יפה.
מה ההבדל היסודי בין הגמרא לבין הזוהר הקדוש?
שבגמרא כתוב תשמע,
שכל.
ובזוהר הקדוש כתוב כל הזמן תחזה,
בוא תראה.
בדיוק אם אנחנו מדברים לפני בשיעור
הקודם דיברנו בשיעור הקודם דיברנו
העניין הזה של מה עשה מעמד הר סיני לעם ישראל
ספר אהבתי תורתך היא עשה חדש של הרב שפירא זצ"ל לברכה
שיעורים שלו מפיץ העניין הזה שמעמד הר סיני
עצם העובדה שראינו כן פנים בפנים דיבר השם
לפני הידיעה איזה ידיעות קיבלנו
עצם העובדה שפנים בפנים דיבר השם איתנו הפגישה
זה היסוד, זה היסוד של הכוזרי.
ראייה, סליחה, ראייה ולא ראייה.
לא הוכחה שכלית אלא פגישה.
הזוהר הקדוש זה פגישה עם הבורא, זה הפנימיות.
והגמרא זה השכל.
השכל זה הפלפול.
והפלפול הזה זה תשמע.
תקשיב, תרחיב ידיעות.
ות'חזיר זה בו,
ותראה, וכשאני רואה משהו, אף אחד לא יגיד לי אחרת.
מכירים את זה, נכון?
זה מה שאומר הכוזרי.
מה ההוכחה לדעת האמת?
הפגישה עם הבורא.
ויאמר השם אל אברהם, לך לך, מעמד, הר סיני.
כשאני רואה משהו, אף אחד לא יכול להגיד לי, לא.
רק כשאני מביא הוכחה שכלית, מחר בבוקר יש לי
קושייה נוספת.
אז זה כבר לא הוכחה.
טוב, בכל מקרה לענייננו,
אנחנו מדברים על שמיעה.
כן של כלי עבודה שעובדים
האם יש פה עניין של חשש שיגידו שמפעיל בשבת או משהו
בדומה האם יש דבר כזה זה בטח נגיע בהמשך הסוגיה אבל הדבר
המיוחד הוא שברגע שאני אומר שהאדם לא מצווה שביתת כליו
כלים של האדם יכולים להמשיך לעבוד בשבת והרי יש
כל מיני מכשירים שיש לנו בבית
שעובדים בשבת
כמובן בלי התערבותנו
החשש שלי שמא אני אעבור איזשהו איסור כתוצאה מזה שהכלים פועלים.
לא שיש איסור שהכלים יפעלו,
אבל יש איסור שאני אתערב בפעולתם בתוך כדי השבת.
בסדר?
זה מה שחשוב.
לדוגמה, מישהו שאל השבוע
אם יש אפשרות לפתוח מייקר בשבת.
מה זה מייקר?
קולר.
מה הם?
קולר, כן.
קולר זה ואז בעברית זה מייקר.
מכשיר מים קרים.
בסדר?
אז מה השאלה שלנו?
האם אתה בפועל, כשאתה לוחץ על הכפתור המכני,
לא החשמלי, זה ברור שאסור.
אלה שהם חשמליים, דיגיטליים, לא יודע מה,
אין שום אפשרות להפעיל בשום דרך, בשום צורה.
אבל זה מכני.
קולר, כמו שאתה אומר, שיש במוסדות וזה.
השאלה היא, כשאני לוחץ, מיד זה מתחיל לפעול לקרר?
אבל שכשאני לוחץ, יש שם איזה כוס גדולה,
מיכל,
ורק אם אני מלא בקבוק, בקבוק ומשהו,
חצי בקבוק,
אז זה מתחיל לפעול.
זה ההבדל גם בין מקרר לבין דברים אחרים.
האם ברגע שאני פותח אני מפעיל, או זה בלי קשר ל...
כן, זה מצטרף לעוד כמה דברים, בסוף זה פועל.
בכל מקרה,
אדם לא מצווה על שביתת כליו,
אבל יש לי חששות מסוימים
שיכולים להיות כתוצאה מזה שהכלים עובדים בשבת.
שאני עכשיו בתוך השבת אבוא לידי איזשהו איסור.
אומר לנו השולחן ערוך ראשי בית, בואו נראה בפנים.
סעיף א',
מותר להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לחשיכה.
אף על פי שאינו יכול לגומרה מבעוד יום,
והיא נגמרת מאליה בשבת.
במילים אחרות,
המפעל שלי ממשיך
מכוח האנרציה,
מכוח ההפעלה שלי ביום שישי,
להמשיך בשבת.
כגון דוגמה.
מה היו הדוגמאות פעם?
אלו דברים היו עושים אותם מתחילים ביום שישי ונותנים להם,
איך אומרים, לטחון את עצמם, מה שנקרא,
לעבוד מעצמם
תוך כדי השבת עד מוצאי השבת כגון
לשרות דיו
ולשים מינים במים והם נשרים כל השבת
אני רוצה לעשות דיו אני שורה את זה עם כל מיני מרכיבים
הם ביחד
כל השבת
מתערבבים
ומצאים את האפצים ואת העלים ואת הכל מה שיש
מוצאי השבת יש דיו
מה אני עשיתי בשבת
פללתי אכלתי זהו לא עשיתי כלום
מבחינת הדיו לא עשיתי שום דבר אבל
ביום שישי לפני כניסת שבת שמתי את הדיו
מוצאי שבת יש לי דיו בסדר?
ולתת אונים מה פירוש אונים?
אגודות של פשטן לתנור כדי שיתלבנו ולתת צמר לתוך היורה
שאינה על האש
ויתוחה ביתית שאם היא על האש אסור שמא יחתה בגחלים וזה
הרי יש לנו ג' דינים בהשרייה בשבת.
בסדר?
ואפילו אינה על האש, אם אינה תוכה ביתית, אסור.
מדוע?
הרי איך היו צובעים פעם?
את הצמר.
היו מרתיחים
צבע נוזלי,
מרתיחים אותו, מכניסים פנימה את הצמר,
מערבבים את הצמר שיתפוס הצבע מכל הכיוונים,
ובסוף אצלנו צמר צבוע.
שהצמר הוא צבוע, אפשר עכשיו לסרוג סוודר,
נכון?
אתה ראית פעם איך צובעים?
בזמנו, לא יודע אם היום זה גם קיים,
היו עושים כל מיני חולצות,
טריקו עם
עיגולים עיגולים,
צבוע כזה,
אתה יודע מה אני מדבר?
איך היו עושים את זה?
גומיה?
איי, בראבו, יפה, גומיה, חבל,
לא משנה מה, היו לוקחים, מקמטים את הזה,
קושרים חבל מסביב וצובעים, במקום שזה צמוד החבל
לא, נשאר לבן, נשאר...
צריך להבין, צבנו.
איך היו עושים את זה?
אתה מבין?
זה לא בקור.
את הצבע הזה מרתיחים.
ותוך כדי הרתחה, מכניסים פנימה.
עכשיו צריך גם לסובב את זה שיהיה מכל הכיוונים אותו דבר.
אומר לנו השולחן ערוך,
אפילו אינה על האש,
אם אינה תוכה ביתית,
אם זה לא נעול,
הסיר הזה שבתוכו אנחנו שמים,
הקערה הזאת, הפיילה הזאת,
שבתוכה אנחנו שמים את הצמר כדי לצבוע,
אסור.
אם היא לא תוכה ביתית.
מה זה תוכה ביתית?
זה לא נעול.
כבר יש פתח, זה יתקרר, והצבע לא יהיה טוב.
למה אם זה לא תוכה ביתית ויש לך פה איסור?
אסור.
שמא יגיס בה בכף.
שמים לב?
פה יש לנו מושג
חשוב בכל שבת.
קשור לכל מלאכות בישול.
מה זה מגיס?
מגיס זה מערבב.
מערבב בתוך הסיר.
מה הבעיה שלך שאני אערבב בתוך הסיר?
מה עושה ערבוב?
מקדם ומשבח את התבשיל.
ואני לא מדבר רק על תבשיל,
בשנ"ט אנחנו נראה
שבישול זה לא רק באוכל
כל מרכך גוף קשה, מקשה גוף רך,
זפת,
כן?
כל דבר, נקרא בישול.
כל מה שאני מקשה או מרכך אותו על ידי חימור.
לא קירור.
קירור זה לא בישול.
בסדר?
זה היסוד.
מפה אנחנו מתחילים.
מעניין הזה של?
אה...
בישול.
אומר לנו שהמגיס בקדרה, שימו לב,
שמא יגיס בכף,
והמגיס בקדרה אפילו אינה על האש חייב משום מבשל.
שמים לב להלכה הזאת?
היא מאוד מאוד קשורה לנו ב...
ש"ן י"ח,
ברש"ן ג'.
האם מותר לערבב אוכל כשהורדתי אותו מעל גבי האש?
בדרך האש ברור שלא.
כי מה כתוב פה
ואפילו אינה על האש
המגיס בקדרה אפילו אינה על האש חייב משום מבשל
זאת אומרת לערבב אוכל אפילו שהסרנו את הסיר מעל גבי האש
זה אסור טוב עכשיו השאלה היא וזה מביא פה המשנה ברורה
עוד רגע נראה האם גם כשזה מובשל כל צורכו ומצטמק ורע לו
או רק כשזה מובשל כל צורכו ומצטמק ויפה לו
או רק כשזה עדיין לא מובשל כל צורכו
האם גם מבושל כל צורכו נגיד שיש
דין מגיס רק אם זה ישתנה?
האם יש דבר כזה שגם משבח את התבשיל?
הייתה לי פעם דוגמה איזה טבח בבית מלון הוא רוצה לקחת מרק
מהסיר
מה עושה טבח לפני שהוא לוקח מרק מהסיר?
יש לו את הטרבד הגדול
כל תרווד כזה, זה כמו,
חברים,
סיר של מרק ששמים על השולחן,
זה לא מצקת.
הוא לוקח את זה ועושה ככה.
ראיתם את זה פעם?
ראית פעם בתוך מטבח גדול?
למה הוא עושה ככה?
לא רק שהוא מערבב,
הוא מפזר את השמן.
אני אומר לו, תגיד, מה אתה עושה?
שבת.
הוא אומר לי, לא, מה רצית?
שאחד יקבל את כל השמן?
כך שיש שמן לכולם.
בעברית כאלה, מה הוא אמר לי?
אני מערבב כדי שהתבשיל יהיה יותר טוב.
זה מגיס?
מגיס בקדרה?
בקדרה?
זה ברור?
שאלה היא,
האם מותר לי סתם להוציא ואולי במקרה זה יתערבב?
טוב.
זו שאלה נוספת.
אחרי שהורדתי מעל האש,
אבל על גבי האש עצמה,
שולחן ערוך לא מזכיר אפילו,
כי ברור לו שעל גבי האש אסור.
הנושא הזה ברור, כי בתחום הזה יש כל מיני דעות.
פה אנחנו קוראים שולחן ערוך.
שגם על שולחן ערוך אתה רואה שברגע
שאפילו שזה לא נמצא על גבי האש,
אסור.
בסדר?
להוציא יהיה מותר, כתוב שלהגיס אסור.
אבל כשזה על גבי האש,
כבר אין לך שאלה.
חוץ מהאש מותר להוציא, להגיס אסור.
לערבב אסור.
אבל להוציא אוכל מתוך
סיר שהורדנו מעל האש, אין בעיה.
זה בדיוק מה שאני אומר,
שברגע שזה על האש,
אל תוציא כלום.
תוריד מהאש,
תוציא מה שאתה צריך ותחזיר חזרה.
ואז כל זה, עוד פעם,
מגיעים כבר לרש"י נ"ג.
כל הנושא הזה של מגיס הוא נכנס לפה בדרך אגב,
כאילו בדרך אגב,
כשאנחנו מדברים פה על שביתת כלים,
שמותר שהיא תהיה יורה עם צמר בשבת כדי שהצבע יתפוס
בצמר.
דרך אגב הוא מביא לנו את דין מגיס,
שבעצם זה אחד הבסיסים הגדולים ביותר לכל דין הבישול.
הוא מופיע כאילו לא במקום.
זה כן במקום בגלל שביתת כלים.
זה מביא מצב שאתה
נכשל במשהו.
בסדר?
בואו נראה משנה ברורה.
לשרוט דיו.
רגע אפילו לא סגרנו את הסעיף.
בואו נלמוד את הסעיף.
והמגיס בגדרה אפילו אינה על האש חייב משום מבשל.
מותר לפרוס
מצודות חיה ועופות ודגים ואם נצודו בשבת.
מותר למכור לאינו יהודי לעתינות סמרו לחשיכה.
בלבד שיצא מחוץ לתחום ובעוד יום
אומר הרמא,
יש מטירים שיוציא,
אינו יהודי בשבת,
אם יחד לו אינו יהודי מקום בעוד יום בבית ישראל.
יש להחמיר.
שים לב,
אני אומר את זה תמיד כשאנחנו יודעים יחוד שבת,
ראינו את זה כבר בתחילה אפילו,
שהרמא מאוד הקל,
גם הוא אומר פה שיש להחמיר,
אבל הוא מקל,
ביחס לשולחן ערוך לגבי מלאכה ועבודה שגויים.
כנראה באירופה,
הנושא הזה של
שימוש בגויים
היה פי כמה יותר נרחב
ומקלים הרבה יותר
מאשר בארצות המזרח.
בארצות המזרח
זה היה בקושי,
בקושי.
אבל באירופה כנראה שזה היה משהו,
רואים את זה לפי,
אם יש לי לומד את כל הלכות שבת ועוד הלכות,
אתה רואה שהחיבור וההתעסקות
עם גויים
היה הרבה יותר מאשר בארצות המזרח.
בסדר,
אז לגבי גוי של שבת ודברים כאלה,
הרבה פעמים הרמה,
הוא מקל הרבה יותר מאשר השולחן ערוך.
גם פה אנחנו, הוא כתב בסוף, כן, יש להחמיר,
אבל כשאומרים יש להחמיר, סימן
שמקלים.
כן, אבל צריך להחמיר.
יש מקום גם להקל.
אם מישהו הקל, אני לא יכול להגיד לו, עברת עבירה.
אבל לפי השולחן ערוך זה לא כתוב.
הרב איפה רואים פה שקשור לזה קולא?
רמ"א יש מתירים
שיוציא גוי בשבת
הרי מה דיברנו?
שמותר למכור לגוי
סחורה מהבית שלי בתנאי שהוא יוציא את הסחורה
לפני כניסת שבת לפני השקיעה
מה אומר רמ"א?
יש כאלה שאומרים שאפשר גם שהוא יוציא בשבת
בסדר?
ובסוף מה אומר הרמ"א?
להחמיר.
מה הבנו מה הרמ"א?
שלכתחילה באמת,
כמו שולחן ערוך, אבל אפשר להקל.
למה הוא מזקיק את זה?
כי כנראה היו הרבה הסכמנות עם גויים,
הגויים באים בשבת לקחת,
וזה...
תייחד לו פינה שלא בשבת,
בבית שלך.
בסדר?
טוב, משנה ברורה.
מותר להתחיל במלאכה בערב שבת כגון לשרות דיו וסמים,
ובשבת אסור.
למה אסור?
או משום מגבל
שמערב את דיו והמים יחד,
ויש איסור משום צובע.
שני הדברים כאחד,
או משום מגבל
או משום צובע.
אף על פי כן כיוון שמתחיל בזמן המותר בערב שבת
וממילא נגמר הפעולה בשבת מותר
וכן בכל הנך דברים החשובים.
יש בהם איסור דאורייתא כשעושה אותם בשבת.
אפילו הכי כיוון שמתחיל בערב שבת מותר.
עכשיו לשים לב מה הוא אומר פה בעצם במשנה ברורה,
מה הוא מגדיר לנו.
אני מדבר איתך על מקרה,
כל מקרה ופעולה שיש כאן אם אתה תעשה אותם בשבת
זה בגדר דאורייתא
על אף שזו מלאכה אחת מאבות מלאכה,
מלאכה דאורייתא,
אם התחלת ביום שישי וזה עושה את הכל מעצמו,
אתה בשבת לא נוגע בכלום,
זה מותר.
מה החידוש?
שגם מלאכות שהם איסור תורה,
אם התחילו ביום שישי,
מותר שהם יימשכו מעליהם בשבת.
של פשטן להניח,
אפילו אין עוד טוח ביתי כיסוי או ביתית,
אפילו הכי לא חיישינן משום מגלה כיסוי,
גחלים, מדוע?
שכשהוא רטוב קשה פשטן, לא חיישינן משום להיגלהו.
ברגע שאתה מכניס פשטן
לחמם אותו,
כן?
אתה לא פותח.
פתחת באמצע, מה קרה?
התקשה הפשטן, חפשת עכשיו לעשות חבלים.
אי אפשר.
לא תוכל לעשות ביוטה.
אתה
לא מכיר את זה.
פעם,
פעם, היה מה שיש היום, את ה...
נקראים הירוקים האלה, הכחולים,
כמו הגדרות האלה, לא רשת צל,
כמו בדים כאלה, אבל זה מפלסטיק,
שזור.
זה היה עשוי מפשטן,
קראו לזה בד יוטה.
החבלים, כל החבלים היו מפשטן.
החומר הכי חזק
חוץ מקורי העכביש, כן?
החומר הכי חזק שהיו משתמשים בו
כדי לתפור, כדי לקשור,
חבלים,
הכל היה מפשטן.
היום משתמשים בסינתטי,
פולימרי.
בסדר?
גם הבדים האלה ששמים בגדירות,
הבד ירוק, הבד כחול, מכיר את זה?
יפה, פעם זה היה פשטן.
הכל היה פשטן.
נעליים היו תופרים עם חוטי פשטן.
כל דבר הכי חזק חוט פשטן.
בסדר?
ואחר כך שהמציאו את כל הפלסטיק והפולימרים וזה,
אז כבר
יותר מצומצם.
אבל בארצות פחות מפותחות,
שיש להן שטחים ענקיים
בכוח אדם זול,
עדיין יש פשטן.
רוסיה, אוקראינה,
מזרח אירופה.
סתם ככה אני אומר,
דרך אגב,
אז מה אנחנו צריכים להיזהר?
צמר ופשטן.
צמר ופשטן.
שעטנז.
דוגמה קלאסית.
בחליפה יש כריות בפנים.
פותחים את הבטנה,
אתה רואה שהכריות,
יש להן מין בד יוטה בפנים היה.
פשטן.
וממה עשוי הבד של החליפה?
צמר, שעטנז, אסור ללבוש
לכן מה יש בכל חליפה?
ללא חשש שעטנז, נבדק
היום רוב החליפות זה בפלסטיק ספוג,
בד, סינתטי
אבל עדיין יש מקומות
סין,
אוקראינה,
הונגריה,
רומניה,
לא יודע,
כל המקומות האלה,
מזרח אירופה,
צריך מאוד להיזהר.
אחרת
זה איסור תורה של שעטנז.
אז
העיבוד של הפשטן, זה היה דבר,
היינו במכון מאיר ברמת הגולן.
בית כנסת ענק.
שגנדי,
כשהיה שר התיירות,
התחיל לתת לשפץ אותו,
והפסיקו אחר כך,
זוכרים?
איך זה נקרא?
יואו, ברח לי השם.
לא, לא, בית כנסת.
ענק,
שם עדיין מנוף,
שהזיזו אבנים,
ושמו בכל אחד שבב,
לראות לאן להחזיר.
זוכר את זה?
מכון, מאיר, היינו שם גם.
משהו, כן, כן, היה איזה קשתות רחבה, זה שם אחר.
היה שם הכפר.
עכשיו שם למטה,
אם יש בית הכנסת,
טיפה דרומה, יש שם בריכות ענקיות,
מלבניות גדולות.
למה זה שימש?
עיבוד פשטן.
בסדר?
אתה שם את כל הפשטן, הרי זה צמח גבוה,
שם אותו, וזה...
מרככים את זה,
וככה עוד כך עושים את הסיבי פשטן.
זה החומר הכי נפוץ,
נקרא לזה כך,
לפני העולם המתועש שלנו,
שמשתמשים בסינתטי.
זהו,
לכן
הדוגמאות הן של פשטן.
זה מהחי וזה מהצומח.
אלה היו הסיבים
שמשתמשים בהם כדי ליצור
כל מה שצריך,
לבוש,
שקים
מזרונים.
טוב.
לענייננו.
עכשיו ברגע שאתה פותח את זה,
נכנסת רוח, נכנס שם קור,
זה מקלקל את הפשטן.
לכן אין לי חשש שאם הוא יפתח לחטות בגחלים,
כי אם הוא יפתח,
מה יקרה?
יתקלקל.
מה שהוא הולך להתקלקל?
האדם לא פותח.
מה עוד אנחנו יודעים היום שמישהו פותח ומתקלקל?
עוגת גבינה באמצע האפייה.
ברור?
יפה.
טוב,
צמר לתוך היורה והיא קולטת את הצבע.
אסור שמא יחטא, היינו,
אפילו יהיה זמן שיקלוט היטב הצבע מבעוד יום,
אפילו אף יהיה אסור שמא יחטא כדי לקלוט היטב,
רוצה שהצבע יהיה יותר עמיד, יותר חזק?
כן.
סעיף קטן,
אם אינה תוכה דיה אסור שמא יגיס בה בכף,
אפילו אינה עלי אש אמרנו, נכון?
המגיס, הנה
אף שהמחבר משווה הגסה ביורה להגסה בקדרה
בשניהם דין הגסה אינו שווה לגמרי
שבקדרה אם היא מבושלת כל צרכה אין בה איסור
אם זה מבושל כל צרכה אין פה יותר מה לבשל
זהו הגיע למקסימום ואפילו ביורה אסור בכל גוונה
להגיס בה ואילו ביורה אסור אפילו בכל גוונה להגיס בה
ביורה גם אם נקלט היטב הצבע תמיד יהיה אסור לנו להגיס
אבל אם זה סיר ברגע שהתבשל כל צורכו
יהיה מותר להגיס כך אומר המשנה ברורה כמבואר לכמה בסימן שי"ט
סעיף קטן י"ט ועל כן אסור לתת
צמר ליורה רותחת סמוך לחשיכה כשאינה תוכה
אשר שיעורו לקלוט הצבע הם בעוד יום שמא יגיס משחשיכה
בסדר?
והמגיס בקדרה חיוב משום מבשל,
ועל ידי הגסה בקדרה רותחת,
מתקרב הבישול במהרה.
זאת אומרת, על מה אנחנו מדברים?
על משהו שעדיין לא התבשל,
כל צורכו, אבל אם יתבשל כל צורכו, בסדר.
אבל אם יתבשל כל צורכו,
מצטמק ויפה לו,
חמין בליל שבת.
בסדר?
אתה הופך אותו להיות חמין.
אסור
להוציא
כשזה על גבי האש
אבל אם זה כבר התיישב זהו פה
אין יותר מה להזיז מה שנשרף נשרף
יותר מזה כבר כל עשיר יהיה אסור
אז לפי מה שכתוב במשנה ברורה היה מותר
כשזה ירד מעל גבי האש
למדו פה על גבי האש
כל מה שדיברנו זה כשזה לא על גבי האש
בסדר לשים לב לעניין
ואחרי אנחנו לא מערבבים ולא מוציאים גם מעל גבי הפלטה.
כשהורידו מהפלטה,
אם זה בישול קצר כה ומצטמק ורע לו,
אז לפי מה שדיברנו פה מותר.
בסדר?
ההבדל ברור.
לכן הטוב ביותר, מי שרוצה להוציא משהו מתוך הסיר,
כן, תוריד מעל גבי האש, תוציא את מה שאתה צריך,
תחזיר חזרה.
זה נראה כבר בריש פרק ג' דכנה חזינן חזרה.
בעזרת השם שנגיע לשם.
טוב מצודות חיות והאופן בשבת אמרו הסכן ובשעת פריסתו נכנס
החי לתוכו חייב משום צדה ואם זה
לא בשעת פריסתו אז זה גרמה
טוב גם זה אסור לכתחילה
אבל גרמה אז מותר להשאיר רשתות
בשטח כדי שבעלי חיים ייצדו בשבת כן
שאלה לא נעימה.
הוא רוצה דגים לאכול ביום שני.
הוא שם
רשתות בתוך המים, מתפסים.
לקראת שבת, הוא גלגל רשתות.
לצרכיו.
מה שזה צורך האדם, אין פה...
מה הדוגמה שרצינו לתת?
אמרתי דוגמה לא נעימה
האם מותר לשים מלכודות עכברים ביום שישי
ובשבת העכברים
ניצודים. היתר יש בזה?
כן אבל לא מה
החשש שלי אתה תבוא לקחת את זה אה איזה בעיה
הוא נדבק לדבק
אתה פוחד
שהוא במשך היום ישתחרר.
אז מה אתה עושה?
אסור עכשיו.
כופה עליו כגיגית,
זה פה מעמד הר סיני.
אבל ברור,
אסור להזיז אותו.
נושא ברור.
ואם הוא בתוך כזה קפיץ,
חשש שמהסריח, לא?
הקפיץ סוגר עליו קרה לך פעם שנסגר עליך קפיץ כזה?
זה שטף דם רציני
קפיץ סוגר חזק וואי וואי וואי אני
מדבר על הקפיץ
שננעל עליו זה
לא יאומן
בסדר הנושא ברור אז מלכודות
ששמים ביום שישי יכולים להישאר גם בשבת
וזה בלבד שיצא,
טוב לגבי למכור לאינו יהודי אמרנו בלבד שיצא מרשותו של
היהודי לפני כניסת שבת רוצה לומר דאם אין שירות לזה או
שהאינו יהודי מתנה עמו או שיקח ממנו בשבת אף המכירה אסורה.
מתי הוא מחר?
ביום שישי.
מתי הגוי בא לקחת?
אמר לו שמע אני קניתי ממך את הסחורה
מחר בבוקר אני מביא עגלה ואני לוקח
גם המכירה ביום שישי אסורה
בשיטת מרן
כן
כי הוא בא לבית שלך
והוא לוקח מהבית שלך אני
לא מתעסק הוא בא לוקח לבית אז הוא
אומר להם שהשולחן ערוך פוסק שיצא
מפתח ביתו בעוד יום מה אמר
הרמב״ם הוא יקנה לו את השטח של
שבו נמצאת הסחורה אז הוא יכול אבל כמו כל הבית שלו
אסור להשכיר דירה לגוי
מותר או אסור להשכיר דירה לגוי?
מותר.
אחת.
שתיים, לא יותר.
בסדר?
בואו.
טוב,
אומר לנו המשנה ברורה מבעוד יום,
כדי שלא יהיה נראה שישראל ציווהו להוציאו לחוץ,
ויש עוד טעם לזה.
שלא יחשדו את הישראל שמכר לו בשבת עם המכר בידו.
ולטעם זה אסור אפילו בעיר מוקפת חומה.
או מקום שיש בו עירוב
וכן הסכימו האחרונים
שבענייננו לעניין מכירה
וכן עניין שכירות איזה חפץ ודאי שיש להחמיר
אפילו במוקפת חומה ואינו יהודי גר שם
שיוצא מביתו ומבעוד יום
בסדר
אם נבאר את סברתם זה היה כאילו מונח
בביתו של הגוי ברשות שלו
כאילו השכרתי לו חדר אז הוא בחדר
שלא יכול לעשות מה שהוא רוצה ברגע
שמישהו השכיר מקום לגוי בחדר שלו יכול לעשות מה שהוא רוצה דוגמה
שהייתה לנו לפני פסח האם
מטפל
לוחסן מטפלת
של יהודי
גויה גוי יכולים להחזיק חמץ בפסח בחדר שלהם
יפה מאוד זה בדיוק מה שאנחנו מדברים פה
אם אתה אומר החדר הזה כנוי לך,
הרשות הזאת כנויה לך,
גוי, שעשה מה שהוא רוצה.
אבל אם החדר שייך ליהודי,
וטוב,
נתת לך פה מיטה לישון,
כל הזאת אתה מטפל באבא שלו,
באמא שלו,
זה רשותה של יהודי.
בסדר?
אז אם יש גוי שרוצה חמץ בפסח, א',
מנסים לשדל אותו שלא יכניס חמץ לבית בפסח.
ב',
אם זה בלתי אפשרי, תקצה לו את המקום.
חדר שלך.
ואם הוא רוצה למשל אוכל
בכיריים של היהודי,
בשום אופן, מה פתאום.
או שיש לו כירה בחדר,
או שהוא לא מבשל.
אוכל קר.
בסדר?
זה נעים לאכול קיפודים וחתולים קרים?
לא יודע.
אומרים שזה תאילנדים, לא?
אוכלים כל מה שזז?
אני לא יודע,
אני לא יודע אם זה אמת,
אבל ככה אומרים,
בסדר.
בעיה.
כל השנה זה בעיה,
רגע.
פסח עוד יותר בעיה.
בסדר, אז זה נושא הזה של המקום.
טוב.
אם יחי צברתם דווקא כאילו מונח בביתו שאינו יהודי,
ויש להחמיר,
בסופו של דבר אומר הרמ"א,
יש להחמיר, כי זה שלא להרגיל, אינו יהודי בכך.
ואין באחרונים שמדינא אין להקל בזה,
זה לא רק חומרה.
אלא מצד הדין, דקיים עליו וסימן תפמיהם,
גם גבי חמץ, הנה,
דלא מהני ביחד לו מקום.
גם שהרואה סבור שישראל ציווהו להוציאו,
על כן אין להקל בזה,
אלא במקום הפסד וצורך גדול.
ואם אינו יהודי עלם, מה זה עלם?
מה זה עלם?
לא אילם, עלם.
אלימות.
מה שנקרא ז'וז'ו.
בסדר?
יש להתיר אפילו בלא ייחד לו מקום,
דרך אגב נהלו גזרו חכמים.
יבוא, ישבור לו את הבית אם לא ייתן לו.
כתב עולה תמיד,
נראה שאם השכיר את החדר לעיני יהודי בפרוטה למשך יום השבת,
אין להחמיר כלל,
אין שם.
אבל מגן אברהם ושאר האחרונים,
כתבו שאפילו בשכירות החדר אין לסמוך להקל.
במילים אחרות,
אל תקל בשום דבר.
אז אם יבוא פיליפיני ויגיד רוצה להשאיר חמץ בפסח בבית
תחמיר לו, יש בעיה,
טוב,
בדיעבד שבדיעבד.
אצלו.
אשכיר לו את המקום לפסח.
הייתה לי שאלה פה במכון,
בערב פסח.
מישהו שאל אותי,
האם הוא יכול לתת לאמא שלו במתנה את החמץ?
מה אתה אומר?
כן, אבל בתנאי שאתה נותן את זה במתנה אמיתית,
לא מתנה על מנת להחזיר כמו לולב בסוכות.
מתנה אמיתית, תן לאמא שלך את החמץ,
מתנה.
לפני פסח?
לפני פסח,
בערב פסח,
כל החמץ שנשאר לו בבית,
תת מתנה לאמא שלו.
מה?
הוא גר.
לא העליתי על דעתכם,
אה?
זה אמא של הוא גוי.
ברור?
כן.
טוב.
בסדר, זה ברור.
בסדר.
מה,
זה כל הפרטים,
או שיש לך פרטים נוספים לומר לי?
לא, אסור.
אסור?
אסור.
עם ישראל,
כל הדורות,
מה שכן עושים זה,
שאת החמץ הזה שתמיד מוכרים.
אם מוכרים אותו ושמים אותו...
יפה.
אתה אמרת שהם מוכרים או לא מוכרים?
לא,
כאילו מוכרים ומייצגים מישהו שמוכר שגם זה עבירה.
אה, אז עכשיו נוספת אלה שגם מכרו אותו.
אם מכרו זה בסדר.
יש כאלה שאני חושב שצריך להוציא את זה מהבית.
באמת שפעם ככה היו עושים.
פעם היו מוצאים מהבית.
שכונת הבוכרים,
בית ישראל,
היו שמים במחסן של המכולת.
היה מחסן מיוחד לחמץ.
דרך אגב, גם בשכונת קריית משה יש דבר כזה.
איפה?
מכון מאיר.
שמים את הכל במקום אחד.
טוב, אבל לא באים לקחת חזרה אחרי פסח.
מחלקים את זה למי שצריך לקבל.
אבל ברגע שזה איסוף גדול, זה...
בסדר?
טוב, אבל זה הלכות פסח, איך אומרים?
אתה רואה אולי עוד 11 חודש, 12. למה?
שנה מעוברת שנה הבאה.
בסדר.
יאללה.
טוב.
בכל מקרה ראינו שיש מי שאומר שבכלל אחרונים יביאו משנה ברורה,
לא להקל בשום דרך,
בשום צורה.
טוב.
אנחנו שבוע הבא נמשיך את סעיף ב', בראשית מ"ב.
עכשיו שלוש דקות הפסקה ונחזור להלכות תפילה.
התחלנו שבוע שעבר הלכות תפילה, נכון?
