אנחנו בסימן רנ"א א',
הלכות שבת,
עמוד ט"ז במשנה ברורה, חלק ג' סטנדרטי,
צורת הדף, מה שנקרא.
בסדר?
המתכוננים לשבת.
כבר ברנ"א ראינו ונתנו את הסימן, מה זה רנ"א?
To run, לרוץ, להכין צורכי שבת, ישכים.
בבוקר, ביום שישי, להכין צורכי שבת.
זה בעצם הבסיס
של הריצה וההכנה.
אבל אנחנו צריכים לראות עכשיו האם יש אפשרות לעשות
איזושהי פעולה באיזשהו זמן לפני שבת שהיא לא צורך שבת.
או אולי אפילו צורך שבת,
אבל זה לא חלק מההכנות שלך לשבת.
אחד הדברים המיוחדים שאנחנו יודעים,
שביום שישי לא עושים דברים שהם לא צורך שבת.
כבר ראינו גם בסימן הקודם,
שאדם צריך
ביום שישי להקדיש אותו לצורך שבת.
בסימן הזה אפילו, אולי בסופו, כן, כן, הנה.
תראו, בסוף סימן
רנ"א, בסוף סימן רנ"א כתוב, הרמב"ם מביא,
ויש לאדם למעט קצת בלימודו בערב שבת כדי שיכין צורכי שבת.
הדגשנו את הדבר הזה כבר מזמן.
מה יהיה?
אתה מפריע.
אנחנו באמצע שידור ישיר, ואתה מפריע באמצע שידור.
את הרוב.
אני מתנצל בפני כל מי שרואה את השיעור,
שפה,
איך אומרים,
בעיה בטיחותית.
בעזרת השם.
טוב,
בכל מקרה,
אנחנו מדברים על זה שהאדם צריך להתכונן לשבת,
בצורה כזאת שיום שישי הוא קדש לשבת.
יש פעולות בסדר בבוקר אפשר לעשות
אותם ברגע שאני מגיע לזמן סמוך
לשבת ברור שאני לא מתעסק בשום דבר אחר
חוץ מאשר ההכנות לשבת עד כדי כך
עד כדי כך
שחכמים באים ואומרים שמי שעושה תראו את סעיף א'
העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה
עוד רגע נגיד על איזה מנחה מדובר
אנחנו מנסים פה, איך אומרים, להקל על האנשים,
אבל באופן עקרוני,
ברגע שהגיע הזמן מנחה,
אדם שעושה מלאכה שהיא לא
עכשיו לצורך שבת,
לא רואה סימן ברכה.
מה זה לא רואה סימן ברכה?
פעם בא אליהם מישהו,
לא יודע מישהו מכם זוכר את זה,
אתם זוכרים את הסוברו הישנות?
העגולות,
אחר כך היו סובארו מנועים,
כל מיני כאלה,
סוברו הולך מנוע,
וכמה היו עושים מנוע חדש,
כולל העבודה?
אלפיים,
אלפיים וחמש מאות שקל,
יש לך מנוע בפנים,
כמו שאומרים.
בסדר, ככה היה.
אחרי שהוא עשה ארבע מאות, חמש מאות אלף קילומטר,
בשנים האלה היו עושים,
תחליף.
בא מישהו אומר לי,
הרב,
אתה יודע איזה נס היה לי?
איזה נס היה לך?
הוא אמר, אתה לא מבין איך הקדוש ברוך הוא דואג לי.
מה קרה?
הוא אומר,
מוצאי שבת,
אני מניע את האוטו,
פתאום עלה לו איזה...
בקיצור, הלך לו איזה שסתום, עף לו הכל.
יום ראשון הוא הולך,
גורר את האוטו למוסך,
אומרים לו, המנוע?
כמה המנוע?
2,200 שקל.
אומרים, איזה נס עשה לי הקדוש ברוך הוא?
ביום שישי, אחרי הצהריים, מישהו התקשר אליי.
הלכתי לעשות עבודה,
הרווחתי בדיוק 2,200 שקל.
אתם מבינים את העולם ההפוך?
אומר השולחן ערוך העושה מלאכה בערב שבת,
מן המלאכה ומעלה,
לא רואה סימן ברכה.
מה זה לא רואה סימן ברכה, אומר המשנה ברורה?
מאותה מלאכה,
שאף שירוויח במקום זה, יפסיד במקום אחר.
ההוא בן אדם הפוך, מה שנקרא, התהפך הבן אדם.
מה זה הכל?
הביצה או התרנגולת?
יפה.
מה התשובה של המשנה ברורה?
אם לא היית עובד ביום שישי אחרי הצהריים,
מנוע היה מחזיק לך עוד עשר שנים.
עבדת ביום שישי אחרי הצהריים,
מה עשית עם הכסף שהרווחת?
מה?
הוצאת אותו ביום ראשון בבוקר.
איך אומרים?
על היום.
איזה השגחה.
טיק-טק.
לא נתנו לחכות שבוע.
אל צאת שבת על המנוע.
אז מתי מתחילים?
כל דבר,
אפשר לראות אותו בצד ימין,
אפשר לראות בצד שמאל.
איך אני יודע להסתכל כמו שאני אמרתי ולא כמו שהוא אמר?
כי מאיפה אני מתחיל?
מהתורה.
אני מתחיל מהלכה.
אם אדם מתחיל מהלכה,
כל השגחת הבורא שלו זה באמת כוח.
הבורא, אבל הוא מתחיל מהראש שלו,
יכול להגיע להרבה הרבה הרבה דברים לא טובים,
ולחשוב שוב איך אומרים,
להיות בחושך גדול להרגיש שהוא באור.
קוראים לזה לא ליפול בקליפת נוגה.
לא רק שהוא בנוגה,
מה זה נוגה?
הבהק של אור,
ונוגה לו סביב.
לא רק שהוא בהבהק של אור,
הוא עוד בעטיפה שמחוץ להבהק,
והוא חושב שהוא באור
עצמו.
זה תמיד היה אומר ראש הישיבה,
הרב שפירא,
זכר צדיק לברכה,
הנביא האחרון, מי היה?
מי היו שלושת הנביאים האחרונים?
זכריה?
מלאכי.
ואז המלאכי אחרון.
בסדר?
תעשר.
כשנגמרת הנבואה,
הנבואה האחרונה של מלאכי, מה היא אומרת?
שפירא חוזר על זה עשרות פעמים.
זכרו תורת
משה עבדי.
שנתתי לכם בחורב.
הלך הנביא,
תצמד לתורה.
תצמד לדברי החכמים,
תצמד למה שכתוב לך, תלך בדרך הישרה הנכונה.
אבל אם אתה מתחיל, איך אומרים, לעשות
סלט מטבוכה מכל דבר, אז מטבוכה,
מטבוכה.
אתה מכיר את זה?
בסדר,
מישהו נכנס הביתה,
ראה את אשתו,
אמר,
מה טבוכה?
אמרה, לו מטבוכה.
מה טבוכה?
מטבוכה.
כנראה בצל שזה מדבוך, בסדר, אטימולוגיה.
טוב,
אז בואו נראה את השולחן ערוך, ריש סעיף א',
סעיף א',
עושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה,
אינו רואה סימן ברכה,
יש מפרשים מנחה גדולה,
ויש מפרשים מנחה קטנה.
מה זה מנחה גדולה?
עוד היום גדול, ואומר המנחה מוקדמת.
שימו לב לביטוי, מאיפה שהוא היסוד של הביטוי.
מנחה גדולה ועוד היום גדול.
מנחה קטנה,
היום עוד קטן, נשאר קצת זמן.
אז מנחה גדולה זה,
דיברנו על זה כשדיברנו על נושא פסח.
מנין בכלל מותר להתפלל מנחה גדולה?
הרי זמן הקרבה תמיד של בין הערביים הוא שעתיים וחצי לפני...
השקיעה, הווה אומר מנחה, קטנה.
אז מה פתאום בשש וחצי?
של היום?
בגלל שכשליל הסדר חל בליל שבת, וצריכים כבר
למנגל את הפסח לפני כניסת שבת, אז מקדימים.
מקריבים תמיד של בין הערביים בשש וחצי, ואחר כך
קורבן פסח.
מקדימים בשלוש שעות.
בסדר?
אז יש מי שאומר...
כן, יש מפרשים מנחה גדולה, ויש מפרשים מנחה קטנה.
יש ויש הלכה כמי?
יש בהכרעה.
אז למה הבאנו את היש הראשון?
מי שיכול להדר,
עדיף שיהדר.
תמיד זה כך.
כשמביא השולחן ערוך שתי דעות,
הדעה שאנחנו לא פסקים לפיה,
היא,
במקרה, וצריך להקל, במקרה ואפשר להחמיר,
תלוי מהי הדעה שלא פוסקים לפיה.
במקרה שלנו יש ויש הלכה כי יש בזה צד, זאת אומרת, מנחה קטנה,
מנחה קטנה,
אבל מי שיכול להדר כבר ולא לעבוד מזמן מנחה גדולה,
אנחנו אומרים, הקדוש יאמר לו.
הוא רוצה כמה שיותר קדושה, הכנה,
לשבת.
בסדר?
זה אחד
הדברים היסודיים פה.
ולכן,
אדם,
מרגע שמגיע, בואו ניקח לוח זמנים של היום.
אנחנו יוצאים היום ב...
אייר.
בסדר?
מתי חצות?
לא, חצות.
עשרים לאחת בערך.
בסדר?
זמן תפילת מנחה, שזה מנחה אם נגיד מנחה גדולה,
אחת ועשרה, אחת ורבע.
בסדר?
בשיא הקיץ יותר, אז יכול להיות שזה גם אחת וחצי.
בואו נאמר באזור הזה של אחת וחצי.
אם אפשר להפסיק לעשות מלאכה שהיא לא הכנות של שבת זה מצוין
זה טוב
ואם לא זאת אומרת מה ההלכה הפשוטה שמביאה
שולחן ערוך, מנחה קטנה. כמה זה מנחה קטנה?
נגיד שלוש וחצי ארבע וארבע ומשהו
ארבע וחצי אולי
בערך אם פה זה אחת עוד שלוש שעות
בוא נאמר אזור ארבע וחצי
מתי כניסת שבת?
ירושלים?
שש וחצי.
אז ככה, היום בערך.
לא קבענו תאריכים, אז יצלבו אותנו.
בסדר?
זה ברור?
יפה.
אתה צריך להתכונן לשבת.
לקבל פני שבת המלכה.
להגיע לכניסת שבת,
הדגשנו את זה,
ועוד נמשיך להדגיש,
להגיע לשבת בניחותה.
לא לדחוף אותה אחרי הדלת.
בסדר?
אלא להכניס אותה.
פותח את הדלת, מתי את באה, שבת המלכה.
ואני תמיד שואל, כמו ששאלתי כבר פעם כנראה,
איפה הולך חצי העבודה?
אתה יודע?
בחורף,
כניסת שבת בירושלים, הכי מוקדמת,
3.59.
בקיץ, כניסת שבת הכי מאוחרת בירושלים,
שבע ואחת עשרה.
בסדר?
כמה שעות זה?
שלוש וחמש.
בסדר?
שלוש שעות ושתיים עשרה דקות.
שלוש חמישים ותשע על הקשקש, גמרנו את העבודה?
איך יכול להיות שבשבע ואחת עשרה גם לא גמרנו?
או גמרנו על הקשקש.
חצי יום עבודה, הלך לעזאזל.
אבטלה סמויה.
זה ברור מה אני אומר.
אתה צריך עכשיו שלוש שעות לשבת רמב״ם, רמב״ם.
לשבת, לחכות,
כאדם המחכה,
לאישיות רמת דרג.
יושב על השולחן, מתכונן, מה הוא יגיד?
קופץ לחלון, הגיע או לא הגיע?
שומע רחש בחוץ, זה הוא או לא הוא?
הרכבת עוברת לבד, וואו, אולי בא משיח,
אולי בא השבת.
ככה מקבלים
מישהו חשוב.
בסדר?
אני לא רוצה להגיד את הצד השני.
אני מניח שיש פה מישהו
שפעם בחייו לפחות חווה את החוויה שהוא לא מספיק.
לא כל שבת.
טוב,
אומר הרמה,
ודווקא כשעושה מלאכה דרך קבע.
אבל אם עושה אותה דרך עראי לפי שעה,
ולא קבע עליה,
נתקל במשהו,
צריך לסדר אותו לפני שבת.
מותר.
ולכן מותר לכתוב איגרת שלומים וכל כיוצא בזה.
אתם מבינים איזה מלאכה מדבר עליה השולחן ערוך?
הרמה?
מלאכה כלשהי בבית שהיא לא לצורך שבת.
סיפרתי לכם את הבול קביעה שלי?
זה אחד הדברים.
אמא תמיד אומרת, שתהיה בריאה לאורך ימים טובים,
שלא גוזרים בד ביום שישי.
תופרת.
לא גוזרים בד ביום שישי, תמיד זה יצא עקום.
אין, יום שישי לא מתחילים.
אפילו לא בבוקר.
אין עבודות ביום שישי.
טוב,
אחד הילדים
הביא מהחוג בתלמוד תורה,
חוג נגרות,
חבר'ה האלה לפרוק את המתחים של כל היום לימודים.
נותנים להם נגרות,
מדף, שני צדדים עץ, שתי אוזניים, מכירים את זה?
בחוג נגרות עושים את זה,
גם אני כשהייתי בית ספר,
אין לנו חוג נגרות.
בסדר?
צריך לתלות.
והמדף הזה מונח,
אבא מתי אתה תולה לי,
ומתי יש זמן,
תמיד מתי יש זמן?
יום שישי.
אני כל הזמן,
אמא אומרת,
שלא גוזרים בד ביום שישי.
מתי יש לאבא זמן?
ביום שישי.
טוב,
יום חמישי אחד, בצהריים,
הגעתי,
לא יודע מה היה כשהייתי בבית,
אשתי אומרת לי, אחרי חצי שנה,
הגיע הזמן, תתלה את המדף, הוא יחזור מהתלמוד תורה,
מבסוט.
טוב,
המסומן כבר, הכל מסומן,
כמה זמן זה צריך לקחת?
עשרים שניות?
שני חורים,
שישה מילימטר,
שני דיבלים,
סוגר ברגים,
נכון?
כמה צריך לקחת?
כלום.
עושה חור אחד,
עובר לשני, מוציא את המקדחה,
שפריץ של מים.
אבל מה זה שפריץ לעין?
איפה יש פה צינור?
לא צריך להיות פה בקיר הזה צינור.
בקיר השני כן,
זה אמבטיה,
אבל הקיר הזה,
מה פתאום צינור?
אחר כך התברר לי, צינור.
עשו שם חיים קלים,
לא לפי התוכנית.
אי אפשר להכניס צינור במקום שלא צריך.
לא לפי התוכנית,
כי בתוכנית אין שם.
טוב,
יום חמישי,
שתיים וחצי בצהריים, מה עושים?
קודם כל אתה צריך לסגור את הברזים,
שלא יהיה פריץ מים,
דבר ראשון.
דבר שני,
אתה חופר מסביב,
הולך לחנות,
מביא מחבר טוב,
הלך לשרוול,
עכשיו יש לו את הצינור.
מביא מחבר, חותך את הצינור, מחבר.
אמרו לכם שזה היה ביום שישי אחרי הצהריים.
אני אומר לו, אתה אומר, מה זה, יום שישי לא עושים?
אבל מה זה בול באמצע הצינור?
לא שפשפתי אותו מהצד או משהו.
בול באמצע.
אני לא ראיתי חור כזה מדויק בצינור.
אף פעם.
מה עם המדף?
המדף?
הוא כמה שנים עמד שם אחר כך.
בסדר, זה ברור.
דוגמאות ככה,
סבר את האוזן.
עכשיו,
כל פעם שמישהו ירצה לעשות משהו,
הוא יזכור את הצינור שלי,
נכון?
זה מה שאני צריך,
שתזכרו את הצינור שלי.
בסדר?
לא עושים דברים ביום שישי,
אחרי הצהריים.
אומר לך,
אומר השולחן ערוך בסעיף ב',
לתקן בגדיו וכליו לצורך שבת מותר כל היום.
כן, אם זה צורך שבת.
היי זה לא צורך שבת,
אל תעשה לי עבודות.
תתמכר עד עכשיו בתחום השבת.
איך ראינו בסימן הקודם,
רב חסדם חתך ירק,
רבא ורבי יוסף מבקעים עצים,
רבי זירה מדליק אש,
רבי נחמן מתקן את הבית,
ואומר,
מטאטא,
הוציא לכלוכים,
שם את השולחן,
כיסאות,
מסדר כמו שצריך.
אחרי חצות תסגור.
אני אגיד לכם את האמת.
יש צדיק אחד.
יש הרבה צדיקים.
אחד שאני מכיר.
ביום שישי של חורף באחת,
יום שישי של קיץ בשתיים,
החנות שלו סגורה.
בשוק מחנה יהודה.
אתה מבין את הניסיון?
לא יעזור כלום.
באתי אליו פעם,
אמרתי לו,
אני אשלם לך אחר כך,
תן לי רק את הכוגל.
את הכנסת, להגיד ששבת, אתה יודע,
שום דבר, כלום, אני, שתיים,
קיץ.
מתי באים האנשים לשוק ביום שישי?
משתיים לארבע, לא?
בשלב אחרון, בפעם הנוחת צהריים.
שתיים סגור.
לא מכיר אף אחד.
דרך אגב,
גם באמצע השבוע,
בשעה שהוא סוגר,
סוגר,
צריך ללמוד.
זה ניסיון.
מה?
שנים ככה.
ברוך השם.
אני לא בודק אף אחד, אני מניח שיש לו ברכה.
לא יכול להיות אחרת.
בסדר?
אבל בול, על השנייה.
טה, טה, טה, סגור.
גם שאתה
מוקדם.
סגור עניין.
לך הביתה להתארגן.
אני,
מותר לי לספר סיפורים?
כי אם אני שואל מישהו,
אני כל הזמן אספר סיפורים.
אבל זה היה מה שנכנס.
ישבנו,
הילולה של רב לוי יצחק מברדיצ'ב.
טוב, וסוף ההילולה,
היה לו משה בן טוב זכר צדיק לברכה.
היה לפעמים, תלוי, ככה, בא לו, מה שנקרא.
בא לו.
אז הוא עושה ככה לאנשים.
ואומר לו,
איזה שמדברים.
טוב, זה שם היה צדק אחד, מוסך וולבו של יפו.
אני בא לשם.
קיצור,
הרב טירה בנו, טירה בנו, זה עירייה, כן.
היה שם איזה בחור,
כיפה לבנה כזאת.
תראה את החבר'ה עם הכיפות לבנות כאלה גדולות.
זקן כזה גדול.
הרב מסתכל עליו, אומר לו,
אתה רוצה ילדים.
סליחה, קודם אמרו לו ככה,
פעם ראשונה הוא היה שם,
כי אני מכיר את האנשים שבאים.
אתה, מה אתה עובד?
מה אתה עובד?
עם רכבים, נכון?
כן.
מה, מה אתה עושה?
אומר לו,
התקנת.
בסדר?
הם התקינים לרכבים.
חזקה.
כל מיני, מערכת,
פלאפון, התקלות.
אז הוא אמר לו,
אתה רוצה ילדים,
ואין לך ילדים.
אתם יודעים, אני טועה בסיפור,
אני אתקן.
הרב מסתכל עליו ואומר לו, אתה רוצה ילדים.
אין לך ילדים.
מה אתה עובד?
אומר לו, התקנת.
על כך.
מתי אתה חוזר הביתה?
סליחה.
אומר לו, על כך.
אתה רוצה ילדים, נכון?
תשמור שבת,
יהיו לך ילדים.
זהו, זה היה קודם כל הלם.
שמור שבת יהיו לך ילדים.
מסתכל,
בן אדם עם כיפה ככה גדולה,
עם זקן,
מה לא שומר שבת?
אתה יכול להגיד,
אולי יש איזו טעות או משהו,
אבל...
שומר שבת.
ואז שואל אותו,
שאתה עושה קלות,
ויכול לומר,
כן,
כן.
בא לך בן אדם ככה קצת לפני שבת,
עוד לקוח,
עוד אחד, הרווחת.
מתי אתה יוצא מהמלאכה בבית?
מאוחר, נכון?
אשתך מאחרת בגלל זה, אין לכם ילדים.
ההוא עושה ככה,
ואני יושב לידו,
ובאמת זו הבעיה.
אמרו לו, עכשיו אתה תקבל שבת,
ואשתך תדליק נרות רבע שעה לפני שבת,
לפני הלוח,
שנה הבאה יש לך בן.
עכשיו, ברור שההוא היה בהלם.
את הסיפור הזה כבר סיפרתי פעם,
אני אספר גם את ההמשך.
כי אצלי בשכונה זה, מתי הילולה שרבלי ויצחק?
אחרי הסוכות בדיוק,
הקפות בתשרי.
בקיצור,
באמצע הלילה,
כשהוא מתקשר אליי מהשכונה,
הוא אמר,
רב,
צריכים לעשות תשובה.
מה קרה?
אשתו הדליקה נרות אחרי השקיעה.
איך יכול להיות שהדליקה נרות אחרי השקיעה?
הסתכלה בלוח, אתם יודעים שהם לוחות חדשים.
מחודשים שאומרים שגם בירושלים מדליקים נרות עשרים דקות לפני השקיעה
לא נכון בירושלים מדליקים ארבעים דקות לפני השקיעה
יש כאלה שרוצים לחדש ולהגיד שמדליקים עשרים דקות
אולי גם ארבעים דקות לא חייב אפשר גם חמישים אין בעיה
גם שישים
בסדר מפלג המנחה אפשר להדליק
בקיצור היא ראתה את הלוח הזה ואמרה יש לי עוד זמן
והיא הדליקה
כבר אחרי העשרים דקות של הלוח הזה,
והייתה בטוחה שהעשרים דקות של הלוח
הזה זה עדיין עשרים דקות לפני השקיעה.
ומה התברר?
שהדליקה נרות אחרי השקיעה זה חילול שבת.
ואתה רוצה לשמוע לפני חודש היה סיפור כזה?
אתם גם,
אתם כבר שנתיים נשואים עליכם ילדים,
אולי תגיד לאשתך,
מתחיל החורף עכשיו,
חמש דקות לפני כניסת שבת של ירושלים,
ארבעים וחמש דקות,
שתדליק נרות.
בסיפור הזה...
אני מכיר,
לא יודע להם בת בקיץ.
זהו,
סיפרתי את הסיפור הזה בערוץ מאיר,
מתקשרת אליי מישהי שלושה שבועות אחר כך.
אומרת לי, הרב, שמעתי את הסיפור הזה,
אמרתי, אולי גם אצלנו זה ככה.
אותה שבת,
קיבלתי שבת לפני הזמן.
עכשיו, הרב, תראה, היה לנו לעשות עסקה,
והעסקה הזאת
התעכבה חצי שנה.
יש עורך דין,
יש קונה,
יש מחיר,
יש הכל,
יש לנו איפה להשקיע את הכסף אחרי שנקבל,
והתעכב.
אותה שבת קיבלתי שבת לפני הזמן, ביום שני
סגרנו את העסקה, והתברר שאם היינו משקיעים
שבועיים קודם, היינו מפסידים חמישים אחוז.
השקענו במקום אחר בכלל.
עובדה,
תפרסמי את זה גם.
אז אני ממשיך גם את
הסריה הזאת.
בקיצור, אנחנו צריכים לקבל שבת כמה שיותר מוקדם.
ולהשתדל להתעסק בענייני שבת כמה שיותר מוקדם נכון
שאפשר לקבל שבת אנחנו אומרים לפני הזמן שאפשר לקבל שבת
לפני פלג המנחה עכשיו קיץ התחיל יש אנשים שמתפללים
תפילה מוקדמת
אפשר למה לא אבל צריכים לדעת בדיוק איך עושים
את זה בספירת העומר עוד דבר קריאת שמע עוד דבר
הדלקת נרות בבית עוד דבר
נגיד את זה בסוגריים, הפסק את הרמטאיוסים,
נפקא מינא גם.
בסדר?
זה דברים שצריכים לשים לב אליהם.
זה לא סתם, אבל כמה שיותר שבת יותר טוב.
בסדר?
יפה.
אז אומר לנו השולחן ערוך,
לתקן בגדיו וכליו לצורך שבת מותר כל היום.
וועדים בגדי חברו אם הוא לצורך שבת,
ואינו נוטל עליו שכר.
עבור הדין, למי שכותב ספרים לעצמו, דרך לימודו.
אבל אסור לכתוב לחברו בשכר.
תספורת,
שאלת על תספורת, נכון?
מותר, מסתפרים כל היום, אפילו מספר ישראל.
יש לאדם למעט קצת בלימודו בערב שבת,
כשיש לצורכי שבת.
תספורת!
למה אפשר?
תראו את המשנה ברורה.
סעיף קטן ז
היינו אפילו עם הספר נוטל שכר,
והטעם שנראה לכל שעושה המסתפר לצורך שבת ולכן מותר.
ולא דמה לתיקון בגדים שאסור בנטילת שכר.
דעת המנהג בפעולה שהוא לצורך שבת.
מה שאין כיום בזה.
ועל כן יש להיזהר מלגלח לאינו יהודי.
זאת אומרת, אם נכנס גוי למספרה,
ואתה עובד אחרי זמן המנחה,
ידידי, תספר עכשיו רק ליהודים.
גויים ביום ראשון.
עובר מסך.
בסדר, זהו.
טוב.
כתב רגע דברם שהאריז נזהר,
שלא לגלח אחר מנחה, אפילו בערב שבת.
או ביאור כוונתו,
שמה שכתב אחר מנחה,
אינו אחר שהגיע הזמן מנחה.
אבל לא מהר שהתפלל מנחה.
ואני יודע,
כאמור,
אפילו בערב שבת,
הוא רוצה לומר,
לא מבעיה בכל קודם שהתפלל מנחה,
אלא אפילו לצורך שבת,
שהוא מצווה.
גם כן לא מגלח אחר שהגיע הזמן מנחה ולא התפלל.
והעולם שאינם נזהרים בזה,
אפילו אחרי שהגיע הזמן מנחה,
קטנה,
יש לומר שכיוון שקוראים לבית הכנסת,
ואחרי שני שנשאבו על ידי זה זמן התפילה.
בכל מקרה, מה שאנחנו רואים, אומר לנו המשנה ברורה,
שהארי אומר שברגע שהגיע הזמן מנחה,
אל תלך להסתפר.
במילים אחרות, גם תספורת,
תעשה בו ביומו.
אבל הספר יכול להישאר, לספר אנשים,
גם אחרי זמן מנחה?
בסדר,
כי ברור שזה לכבוד שבת.
אתה יודע, נושא ברור.
הוא
מדבר פה תספורת, תגלחת, זה לא משנה, אותו דבר.
למי?
מה?
איזה שיעור?
מה פתאום?
למה להגיד ככה?
איך אדם יכול לקבל שפע
אם אין לו זקן?
זקנים כולל חסדים.
איך אפשר?
איך אפשר?
אני לא מבין, איך אפשר?
תגיד לי.
הרי פאות הראש זה דינים.
פאות הזקן זה חסדים.
אז אדם שהוא בלי חסדים, איך יהיה לו חסד?
וכולנו אוכלים נעמה, איך אומר הזוהר הקדוש?
נעמה דה כיסופה.
לחם של בושה.
בעברית שלנו, בתרגום לעברית,
לחם חסד.
למה מישהו מקבל לפי הדין את מה שיש לו?
השם ישמור, רק לא להזכיר את זה.
קוראים למה שהם מקבלים לחם חסד.
כי גבה עלינו חסדו.
חסד אל כל היום.
צריך חסדים.
בסדר, זה ברור.
לאט, לאט, לאט, אני יודע, לאט,
לאט.
לא לחצים.
אני לא הזכרתי, כי מה שהוא הזכיר, אז אמרנו.
בסדר, הנושא ברור.
טוב, אבל אז באמת צריך להיזהר לא לקצץ בחסדים.
יש סעיף הבא.
אחרי שכבר יש חסדים, לא לקצץ בהם.
בסדר, יש היום בדיקה.
בדיקה ראש, בדיקה שיער.
מעצב
חלקת הזקן.
אז הוא...
בוא נראה מה אתה רוצה, יאללה קדימה בוא נלמד.
אומר המשנה ברורה,
עושה מלאכה ופרקמטיה שרי.
מה זה פרקמטיה?
בסדר.
למה?
מכל מקום משמע מהגמרא,
שזמן סגירת החנויות הוא קודם זמן הדלקת נרות.
רואים מביאור הלכה, כמה זמן ראשון ו,
משנה ברורה, סעיף קטן א',
אני אגיד לכם מה קורה פה.
משנה ברורה סבל מאוד מהדבר הזה.
גם בנושא ההכנות לשבת,
גם בנושא סגירת החנויות,
הוא מדבר על זה הרבה פעמים.
שעשו משמרת,
שיבואו ויסגרו את החנויות לפני כניסת שבת,
היו אנשים האחרים, או שיושבים בבית המרחץ,
כן?
מקווה נעים,
מכירים את המושג?
חדשות המקווה.
הראו פעם שאיזה אחד הפריצים רצה לבוא
להיכנס למקווה לשמוע כל מיני חדשות?
אז הוא ככה
כיסה את עצמו וזה,
נכנס, התחיל לשאול אנשים.
הוא בא בהפתעה, בסוד.
מה חדש, מה זה?
היום לא מדברים, כי הפריץ אמור להגיע בסוד.
ככה הוא שמע במקרה.
בסדר?
אז יש...
מי יכוון את זה?
בכל מקרה, אנחנו, יש לתכלית.
תבוא, תעשה מה שאתה צריך, תפוס את הרגליים ותלך.
כמו כל דבר בחיים.
מה עשית בבית הזה?
אתה צריך, כן, לפעמים צריך לעשות סטלבט, כן,
אבל לא פה.
במקום הראוי, באיזה גינה, ביער,
קצת לטייל, מרחיב את הנפש, בוודאי.
אבל כשאדם עושה משהו,
יש לתכלית וסוגר,
לא צריך פה יותר מדי.
אני, הבושות ששמעתי השבוע, זה...
צריך לשים לב לזה.
אתה יודע מה, שמעתי שירו במישהו עשרים כדורים.
שמעתם את זה?
הרגו מישהו, איפה זה, במלזיה,
פרושה, שניים, כל אחד אחד, סגור, אני לא מבין.
לא חבל.
נכון שזה לא, אני לא מבין קצרי.
לכן לא יכול להיות שזה...
קצרי.
יותר מדי.
טוב, יאללה.
בכל מקרה, כל דבר צריך לעשות לתכלית.
וגם,
יום שישי,
אתה נמצא ביום שישי,
תבוא,
תעשה את זה צריך ולך.
עכשיו החפץ חיים,
היו לו שני דברים,
א',
כנראה הייתה בעיה של סגירת חנויות,
ב',
זה מה שהוא אומר,
אם אדם,
כן, מה לי הוא, מה לי שלוחו,
שלא העסיק,
והיינו,
זוכרים מסעיף קטן ד' מהסימן הקודם?
מה אמרנו?
ומהם ילמד כל אדם.
היינו אפילו, אתם רואים בסימן ראשון סעיף קטן ד'.
אפילו החשוב ביותר הוא בפרט בימים הקצרים ומכל שכן כש
רואה שהוא כבר סמוך לשבת שאז הוא חויב לעסוק בכל כוחו
וראיתי אנשי מעשה גדולי תורה שהיו מכבים הבית בעצמם
כדי שלא יתחלל שבת זהו חיוב גמור על כל אדם
על מי שאין לו מי שיכין או שהשליח אין לו פנאי
למה כותב את כל זה המשנה ברורה גם פה
הוא אומר שים לב מתי סוגרו את החנויות
כי איך התפרנס המשנה ברורה
אשתו עבדה בחנות
הוא היה לומד
הרגישות ברורה.
הבנת את זה?
מה הוא ראה?
גדולי,
אנשי מעשה גדולי תורה.
מי זה?
הוא.
שעובדים בבית, עושים ספונג'ה ותקין את הבית.
מסדרים.
למה?
כי מישהו צריך להיות בחנות.
מה לי הוא, מה לי שלוחו.
הבית לא מסודר, תשב, תסדר, תעמוד, תסדר יותר נכון.
תסדר, זה ברור מה אנחנו אומרים.
אין פה שאלות בכלל
ולכן הוא אומר סגירת חנויות
תסגור מוקדם
סימן ברכה ראינו את זה מאותה מלאכה שאף שירוויח במקום הזה
יפסיד במקום אחר זו הייתה הדוגמה הראשונה שלנו בשיעור היום מנחה
גדולה היינו בשש ומחצה מנחה קטנה היינו תשע ומחצה והסומך
על המקלים לא הפסיד והשעות הן זמניות וכל זה עושה מלאכת עצמו
אבל פועל הנזכר אצל בעל הבית וסתם,
שינה מדרך שזמנו הוא סמוך לשקיעה,
ורק כדי שילך לביתו למלות לו חבית מים,
לצלות לו דג קטן ולהדליק לו את הנר.
אם לא במקום שיש מנהג קבוע לפסוק מקודם,
מה המנהג בארץ ישראל?
קודם כל יום שישי בכלל לא עובדים היום.
יפה.
אז מה זה חצי יום עבודה?
אחת?
שתים עשרה וחצי?
סוף עבודה שתיים?
סגור.
טוב,
מה לעשות?
והיום אנשים פרצו את הגדרות.
לדבר אפילו על יום שישי, על שבת, לא דיברנו בכלל.
בעיה, בעיה גדולה.
לצביונה
של מדינת היהודים.
לצביונה של מדינת ישראל.
כן, זה יותר מתאים לי.
ישראל, כי שרית עם אלוקים.
צריך לשים לב איך צריך להתנהג.
אז זה שלא עובדים ביום שישי, כל הכבוד.
אז זה שבגלל שיש כאלה שלא עובדים ביום שישי,
אז אחרים עובדים שעות נוספות בגללם.
צריך האחריות כלפי הציבור.
אם אתה לא עובד ביום שישי,
שאחרים גם לא יעבדו ביום שישי.
מתי אני אעשה את הקניות?
אה,
היום פותחים את החנויות
בעשר בלילה.
נייט מרקט.
אתה יודע איפה זה?
איצקוביץ'.
בני ברק, שתיים בלילה.
אכלנו כל יום.
אה, לא בשבת, חס ושלום.
אנחנו אנשי תורה.
טוב.
ואין לו מגן אברהם,
כן,
דרך הרעי,
אין לו אפילו בשכר,
ואינו נוטל,
ואם הוא עני שאין לו מה יאכל,
שרי.
טוב, אם יש בן אדם שאין לו מה לאכול, אז מותר.
כדי כמה סוף סימן תפקמה בעניין חול המועד.
וואו עדיין כל המלאכות המותרות בערב פסח,
ובחול המועד מותרות בערב שבת.
ואפילו יש לו לחם, רק הוא צריך לצורך השבת, לענגו.
בשר, דגים, משקים טובים, גם כן יש לו מותר.
אבל בעל מלאכה אחי, יש להיזהר בזה מאוד.
שימו לב את ההדגשה של המשנה הברורה.
להיזהר מאוד לא לעשות עבודה בשעות האלה.
מה השאלה ששאלת אותי מקודם, עוד לא עניתי עליה?
בנימין, נכון?
חדרי מדרגות.
לפני שתיים.
לפני שלוש, לא יודע.
בסדר?
לא חייבים לנקות את המדרגות בשעות שש.
טוב.
כי מה השמיעו מכמה פוסקים?
שמלבד שאין רואה סימן ברכה,
זה היה הפתיחה,
יש חשש איסור בזה.
פה כבר עלינו פסע.
לא רק שמשהו ירוויח פה, יפסיד במקום אחר, אלא,
זה גם בעיה לא רק ממונית,
אלא גם בעיה ערכית,
הלכתית.
לכתוב לחברו בשכר,
אחרי זה גם כן כותב סתם שלא יכתוב בשכר.
סופר סתם, אל תכתוב לי ביום שישי אחרי הצהריים.
אם לא,
שהוא צריך עתה למזוזה,
או ספר תורה ותפילין,
או שהוא דחוק לצורכי שבת.
אמר לו,
אם אתה תגמור עכשיו שלוש עמודות מהספר תורה,
אתן לך לפני שבת.
הוא הולך לגמור.
הצורה של הכתב תהיה בהתאם, אבל ברור,
אני תמיד אומר, אף פעם אל תדחק סופר.
כדי שיהיה בנפש.
בסדר?
הסופר שישראל,
היה לנו אפילו אם הסופר נוטל שכר,
אמר,
טוב,
שנראה שהוא עושה את צורך השבת לכבוד שבת.
טוב.
ואמרנו שצריך אדם למעט קצת בלימודו בערב שבת,
סעיף קטן ח' במשנה ברורה,
לכן אין קובעים ישיבה באותן שעות בערב שבת.
ובסדר סדר היום כתב שאם רגיל ללמוד דבר שיש לו קצבה
או שהוא לומד עם רבים אין מבטלין אותו פירוש
רש"י על הסדרה הקרואה דבר שיש לו קצבה
והואיל וכן לא גזרינן על צורכי שמיים
ואם לא ימצא אחר כך לקרוא אז
ומרישא דענין שאנחנו בזה בביאור הלכה
דיברנו על עניין זה שזה צורכי שמיים ולא צורך ולכן אפילו מותר
אם לא ימצא לקרוא אחרי התפילה,
מותר אפילו לפני התפילה ללכת לקנות
צורכי שבת.
כי זה לא צורכו של האדם, אלא צורך גבוה.
טוב,
כדי שיכין,
ואם יש לו משרת שיכין בשבילו,
אין צריך.
וכמו שכן,
אם יכין ביום חמישי,
בוודאי רואים עוד כדרכו.
אומרו, מכל מקום צריך לתקן איזה דבר לחוות שבת,
ואפילו יש לו כמה עבדים, כמו שכתוב בסימן רשנון.
וזה מה שהבאנו בשם הבן ישחי.
אביו,
כשאביו היה מכין בבוקר לכבוד שבת,
הוא היה דואג גם ככה לפני כניסת שבת להכין עוד משהו.
מה מכינים עוד משהו לפני כניסת שבת?
נרות, את הפתילים של הנרות, לא יודע.
משהו קטן ככה שיישאר לו גם ממש לפני
כניסת שבת.
אבל להכין צורכי שבת זה לא רק מעלה,
זה מצווה.
אדם מתכונן לקבל פני שבת המלכה.
וכמובן בצעד המעשי.
לפני שבוע מישהו שאל אותי,
מה אתם כל הזמן עושים עניין מאוכל?
תשובה קצרה,
מה מחזיק את הנשמה בתוך הגוף?
האוכל.
זה ברור מה הערך פה.
אם אתה רוצה לחיות חיי העולם הזה על פי דרכה של תורה,
אתה חייב לאכול.
אם אתה חייב לאכול, לפחות אוכל טוב.
מה שצריך.
לחבר את הנשמה בגוף,
זה צריך להיות על ידי כלים ראויים.
יפה.
בשר, רגיל,
אתה עושה אותם כמו שצריך.
אתה אוכל חצי מבושל, חצי לא מבושל.
בסדר?
זה ברור?
יפה.
בעזרת השם, שבוע הבא,
סימן ר' נ"ב,
דיני שביתת כלים.
בעזרת השם.
בינתיים את כולנו, אחר כך נמשיך.
כל טוב.
