יפה. אנחנו לומדים כאן אגדות חז״ל,
מתקדמים בהן,
וחשבתי היום להתחיל מהאגדה ממש פשוטה, פשוטה, פשוטה, ידידותית למשתמש,
שכולנו מכירים אותה,
והיא קשורה לשבת.
שבת קודש, אנחנו כבר מתגעגעים לשבת שהייתה ומצפים לשבת שתהיה, ומי אוהב את השבת?
אמא ואבא, מי אוהב את השבת? סבתא וסבא.
מי אוהב את השבת? אני, אתה ואת, כל העולם כמעט.
אז זה חלק מהז'אנרים של
הסיפורים היותר ידועים על השבת, זה הסיפור על יוסף מוקיר שבת, בסדר?
עכשיו הסיפור הזה מופיע במסכת שבת,
וחז״ל לא מביאים לנו סתם סיפורים ואגדות,
אלא כל סיפור יש בו סוג של איזשהו מסר,
והרבה פעמים המסר מסתתר
בתוך הסיפור,
ולפעמים חז״ל עטפו את הסיפור בהרבה מאוד רמזים כדי להעביר לנו
כדי להעביר לנו איזשהו מסר עקרוני. עכשיו, למה התלבטתי ממה להתחיל היום?
למה אני רוצה להתחיל מהשבת? כי הסיפור הזה לדעתי
הוא מאוד מאוד
חשוב לנו היום בדור,
בתקופה שהשבת נמצאת
תחת סכנה.
מה הסכנה שלה? אני חושב, לדעתי, השבת מעולם לא הייתה
כל כך בסכנה.
החתן בכבוד.
למה?
בגלל שפעם העולם היה ברור, כלומר היה מי ששמר שבת, מי ששמר שבת הוא לא חרש בשבת,
הוא לא כתב בשבת, הוא לא היה מסגר בשבת, הוא לא ניגר בשבת, הוא היה שבת ממלאכתו ביום השבת
והיה מי שחילל שבת, בין אם זה גויים או לצערנו לפעמים גם יהודים, כן?
סליחה, כי אני משתיק, לא שכחתי, כן?
והיום
היום אנשים ביום חול עובדים במלאכות שהן לא מלאכות בדיוק.
כלומר, מה בדיוק הבדיחה על הבייניש, שבשביל להכניס שבת הוא צריך להוציא את העט מהחולצה, כן?
אז מה בדיוק מבדיל אדם שכל השבוע הוא עובד בלדבר?
עורך דין, לא יודע מה.
כל השבוע הוא עובד בלדבר ולייצג, אז גם בשבת הוא מדבר עם החברים שלו על התיקים שהוא ייצג ביום חול.
ואדרבה, או לא יודע מה,
איזה פובליציסט או איזה עיתונאי או מישהו מתעסק בקופי רייטינג, במכירות, יש מכירות, יש שיווק, שבת זה דווקא כידוע לכם אחלה זמן לשיווק,
כי כל חלומו של כל משווק זה לקבל מה?
לקבל פילוח, אתה לא רוצה למכור כרח לאסקימוסים, נכון? אתה רוצה למכור מה שאתה רוצה למי שאתה,
נכון? קרה לכם פעם שנסעתם עם ה-Waze,
דברתם ליד פיצה והוא אמר לך עם פטריות, נכון? כאילו הוא כבר יודע שאתה.
אז אין דבר יותר מושלם מאשר קהל שבוי בתוך בית כנסת,
שאתה יכול לפלח אותו, מודוס,
אז הוא אומר שהוא נוסע לרומניה בכשרות תנועות, כאילו, כן, אם הוא צריך...
ואז אתה מגיש לו את זה ישר לזה, זה חלום, זה תענוג.
לקבל כאילו קהל שבוי של מאות אנשים,
שאתה יודע בדיוק מה הם רוצים, אתה מגיש להם את זה לתוך הפה.
הוא חוסר לך מלא כסף,
כן, וכן על זה הדרך.
אז השבת מאוד מאוד מאוימת בגלל העובדה שאנחנו נמצאים בתוך חברה מודרנית,
שרוב האנשים לא עובדים בעבודות פיזיות שהן מובהקות,
אסור לעשות אותן בשבת, אלא רוב האנשים עובדים בלדבר.
עובדים בלדבר, עובדים בלחשוב, עובדים בזה, ואז בעצם אין שום מעבר,
או המעבר הוא הרבה יותר דק ועדין מיום חול לשבת.
כבר עכשיו אנחנו בסוג של בעיה בלהגדיר איזה מלאכות אסורות בשבת.
אפשר להעביר שיעור שלם ולצאת ממנו בסופו עם מסקנה שמכונית אוטונומית,
היא מותרת בשבת.
כלומר, אני לא נכנס כרגע לבעיית חומין,
אלא עצם הנסיעה במקום. אני נכנס לאוטו והוא עושה את הכל לבד.
אפשר להגיע למסקנה, אני לא אומר שזה מותר, חלילה, זה גדולי הדור יחליטו, כן, כל זה צריך זה, אבל
רק אני אומר, תבינו לאן אנחנו הולכים, לאיזה בעיה. שתכף, לנסוע ברכב,
אנחנו נצטרך להתאמץ להסביר למה זה אסור. בוא נגיד ככה, בסדר? ורכב זה דבר אחד, מה נגיד על רכבת תחתית
שנוסעת מתחת לאדמה,
שהיא בעצם, זה מתחת לאדמה, זה מקום פטור, אין שם אפילו בעיה של תחומין.
והיא עובדת על אוטומט.
אתה נגיד, אתה קונה כרטיס ביום שישי,
רבי חיים, ברוכים הבאים.
הודענו כאן בהתחלה שהשיעורים טיפה יוקדמו לשעה 2100. אז, לא, היום התחלנו בתשע ורבע, אבל להבא.
ובסדר,
אתה נכנס, יורד למדרגות רגילות, מתחת, עכשיו תכף הולך להיות, עוד שנתיים הולך להיות רכבת תחתית בכל גוש דן.
כשאתה יורד במדרגות,
הרכבת מגיעה, נפתחת ילד באופן אוטומטי, אתה נכנס,
נגיד שיש שם איזה עין אלקטרונית שמזהה אותך ומסמנת אותך או משהו כזה,
וזה נוסע ועוצר, וזה מה...
זה נהיה ממש הסעת המונים.
אז ברור שזה אסור, כן, אבל צריך להתעמת להסביר למה זה אסור. מבחינת המלאכות אנחנו נהיים ביותר ויותר בעיה.
וזה אומר שיותר ויותר משקל בהגדרת השבת עובר למה?
למה שהיום אנחנו קוראים בשפה ההלכתית עובדין דחול, כבוד שבת.
כבוד שבת, ההתנהגות בשבת, הדיבור בשבת, היחס אל השבת.
זה נהיה יותר ויותר מה שמגדיר את השבת.
כי אם אדם ישיר את היחס שלו אותו דבר ויגיד, כן, מה אתה רוצה? אני שומר שבת. לא נסעתי בשבת, לא עשיתי מלאכות.
לא עשית מלאכות, אבל היום חול שלך נראה אותו דבר קצת, לא? כאילו, הרי יש לנו שעוני שבת וכל דבר שאנחנו די מתנהגים די כרגיל, נכון?
אז הסיפור הזה מאוד מאוד מנכיח את היחס הנכון אל השבת.
איך צריך להיכנס אל השבת?
ואם יש מתנות שהייתי יכול לתת לעם ישראל,
מתנות, הצעה טובה, לא דתית אפילו,
הייתי נותן שלוש מתנות.
מתנה אחת,
זה ודאי.
צריך לתת לך מתנה שגם מי שהוא לא דתי ייקח אותה.
מתנה אחת זה שבת.
שבת, תענו.
מתנה שנייה זה לשון הרע.
אני לא אדבר על לשון הרע, זה ממש משפר מאוד את מערכות היחסים.
ומתנה שלישית לגברים, לא לנשים, נשים זה ברור, זה הלכה, גם לגברים, לטבול.
פעם בשבוע לטבול באיזה מקווה,
לשחרר את כל המחשבות הקשות,
להשאיר אותן מתחת למים ולצאת חדש.
אז אנחנו עכשיו עסוקים בדבר שהגמרא בעצמה מגדירה אותו כמתנה,
וזה השבת.
יישר כוח למי שהביא לי קפה עם כפית.
הוא אומר שהוא בטוח רווק.
סיפור קצר.
יוסף מוקיר שבת
אבי אאו נוכרי בשבבותי דאווה נפישי נכסי,
טובה.
יוסף שהיה מוקיר שבת, היה לידו נוכרי שהיה בשפתנו מליאן.
אמרלה קלדאי, אמרו לו המגידים בכוכבים, יש כאן תרגום לטובת מי שרוצה,
כולו נכסי, יוסף מוקיר שבת באחי לאו. כל הנכסים יוסף מוקיר שבת ייקח לך אותם.
אזל זבנינו לכולי נכסי,
זבן באו מרגניתה.
הלך, מכר את כל הנכסים שלו, שדות, בתים, קנה בהם יהלום.
עוטווה בסייני, בעד ידקעבר,
עוטווה בסייני, שם את זה בכובע שלו.
בעד ידקעבר, מברה, כשעבר את המעבורת הנוכרי הזה,
עפרחי זיקה, באה הרוח,
שדיא במאיה, נפל היהלום בתוך המים,
בלעי קברה, ובלע אותו דג.
בסדר?
תקחי, קיבלנו טיפה אחורה, קצת אחורה, קצת, כן, טיפה, בדיוק, טיפונה, זהו.
אז טוב, עסקוה, דגו את הדג,
הייתוה אפניה דמעלה שבתא, הביאו את הדג הזה בערב שבת.
אמרי, מן זבין קייאשתא, מי יקנה עכשיו דג?
אמרי לו, זיל הוא אמתויה לגבי יוסף מוקיר שבת,
תביאו אותו אליו, דרגיל, דזבין, הוא יקנה את הדג הזה.
אמתויה נהיה ליה, הביאו אותו, זבנה, באמת קנה את הדג,
קרעי, קרע את הדג,
אשכח במרגניתא,
מצא בו מרגלית,
זבני בתלסר עילתא דה דינארי זהבה.
כן, מרגנית ששבה 13 אלף דינארי זהב,
פגע באאו סבא, פגשתי יוסף איזה סבא, אאו סבא, לא בדיוק ברור מי זה, ואמר למאן דאזיף שבתא פרעי שבתא. מי שלווה כסף בשביל השבת,
שבת פורעת אותו. זה הסיפור, אתם מכירים את הסיפור הזה?
נכון?
יפה. עכשיו הסיפור הזה, א',
יכול להיות שהוא היה באמת,
אבל ב', לדעתי הוא כתוב בשפת רמז
אחת גדולה, והכול פה זה בעצם מילות קוד.
בואו ננסה לפענח אותו ביחד.
מוכנות? מוכנים?
קדימה.
יוסף מוקיר שבת.
אם אני רוצה
לתאר מערכות יחסים בין עולם החול לעולם הקודש,
שבהם עולם החול מעריך את עולם הקודש,
מוקיר אותו, מבין את הערך שלו,
עולם הקודש לא נתפס בעיניו כבטלנות, 25 שעות שבהן אתה לא עושה כלום,
מתי זה ייגמר?
כן, אוי, שבת, אי אפשר לעשות כלום, יאללה, מתי כבר נתה שבת ונוכל לעשות משהו? אין ברירה.
אם אני רוצה לתאר עולם חול שמעריך את עולם הקודש,
מוקיר אותו, מכבד אותו, מבין את הערך שלו,
איך אני אקרא לזה?
אני אקרא לזה יוסף מוקיר שבת.
שם קוד לעולם החול,
יוסף.
למה?
קודם כל בגלל הדמות של יוסף. מי זה יוסף?
יוסף הוא, כל אשר הוא עושה, השם מצליח בידו, הוא ככה, כלכלן, הוא מתעסק בכלכלה,
נורא נורא מצליח.
ודבר שני, כל העניין של עולם החול זה להיות מבחינת יוסף,
להוסיף, להרוויח עוד כסף,
לבנות בתים, נכון, הכלכלה, מה המדד הכי חשוב בכלכלה, איך קוראים לו? מדד הצמיחה.
כמה הכלכלה צמחה.
במקום לקרוא לזה מדד צמיחה, אפשר לקרוא לזה מדד יוסף.
כמה היה יוסף השנה?
כמה הצמיחה בישראל, אתם יודעים?
שנתית?
אתם יודעים מה זה צמיחה?
מה זה צמיחה?
אתה למדת כלכלה, לא?
מה זה צמיחה?
שמשק הוא מערכות אנשים להפתח... כן,
גדילת המשק. כמה מפעלים קמו, כמה דירות בנו, כמה עסקים נמכרו, כמה הייטק נאסה, כמה מכוניות קנו. ככה הלמ״ס, יש לה דרכים למדוד, שאני לא בדיוק יודע את הדרכים האלו.
והם יודעים להגיד לך, המשק צפוי לגדול ב-4%,
צפוי לגדול. אם משק לא גדל,
זה נקרא מיתון.
גדל מעט. אם הוא מתכווץ, זה נקרא קיטון.
כן, במקום לגדול, הוא מתכווץ.
ישראל כמעט כל שנה צומחת ב-4%,
שזה אחוז גדילה משמעותי, אם עוד היו שנים שהיה יותר,
המשבר הכלכלי פסח עלינו,
ברוך השם, המשק צומח, בונים עוד בתים וכו' וכו', בסדר?
אז במקום לקרוא לזה מדד, איך תקרא לזה? מדד יוסף.
יוסף
מוקיר שבת.
מבין את הערך של השבת, אנחנו עדיין לא יודעים למה,
אבל כשאתה רוצה לתאר כאן איזה מערכת יחסים מתוקנת
בין החול לבין הקודש,
שפת קוד יוסף מוקיר שבת.
יפה?
נכון?
מהמם.
אני אהבתי את זה.
טוב, בסדר, אבל איך?
איך יוסף מוקיר שבת? באיזה דרך?
אז הסיפור הזה מספר דבר מאוד מעניין.
יוסף, הוא יודע לעשות כסף, נכון?
אז הוא מוקיר את השבת בכסף.
הוא מענג את השבת. כאילו, בדבר שבו אתה מומחה,
נאמר את זה ככה, בדבר שבו אתה מומחה,
בדבר שבו אתה מוצלח,
איתו תעבוד את הקדוש ברוך הוא.
כן? אם אתה יודע להיות, אם אדם יש לו כישרון מסוים,
אז איתו הוא צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא. אם אדם יש לו כישרון מסוים, לא יודע מה,
לכלכלה,
והוא הולך ועובד את הקדוש ברוך הוא בדבר שאין לו בו כישרון,
לא יודע, הוא נהיה איזה מלמד כזה תינוקות שהוא לא מצליח בזה, אז זו לא חוכמה.
לך תעבוד את הקדוש ברוך הוא עם מה שאתה מוצלח בו.
אז יוסף מכיר שבת, אז קוראים לו יוסף, הוא כנראה אדם מאוד מאוד מוצלח, יש לו המון המון כסף, זה ברור,
כי הוא יכול להרשות לעצמו לקנות דברים יקרים לכבוד שבת.
זה האופן שבו הוא מענהג את השבת,
שבו הוא מכבד את השבת.
הוא אומר, הכסף שלי,
המטרה הכי נעלה שאני יכול לעשות בכסף, הרי כסף זה לשון כיסופים, יש לו איזושהי,
הוא לא תכלית בעצמה, אלא הוא תמיד אמצעי ל...
המטרה הכי נעלה שאני יכול לעשות בכסף זה להשקיע אותו בשבת.
יוסף מוקיר שבת בכסף.
עכשיו זה דבר מאוד מעניין.
איך נמקם את השבת בכלל, בבחינת ימי השבוע?
האם השבת היא בסוף השבוע?
אפשרות אחת,
אבל בהלכה זה מסודר אחרת.
בהלכה השבת היא באמצע השבוע.
יש רביעי, חמישי, שישי שבו מתכוננים לשבת,
ואז מגיעה השבת,
ואז ראשון, שני, שלישי, שמעכלים את הרשמים של השבת שהייתה.
בסדר?
מישהו איתי כאן? יש שיר חזק,
שמתברך.
מישהו איתי כאן, איך כמו משוגע לה.
אז
הבנות שלי התעקשו שקוראים לו ברבי, אמרתי לו קוראים לו ברבי, ברבי, זה שם משפחה ספרדי, לא ברבי.
בובה ברבי, אני חושב שזה הכל.
אז בסדר.
היה לו גוי בשכנותיה,
כן?
אז הגוי הזה, נכון, זה הסיפור, היה לו גוי בשכנותו,
והשכנים, המגיד בכוכבים אמר לו,
לגוי הזה, שיוסף ייקח את כל הנכסים שלו.
זה הסיפור.
בואו ננסה להבין למה זה רומז.
השבת,
יש לה שני גויים בשכנותה, כן?
יום שישי ויום ראשון.
אלה ימי המעשה שהם בשכנותה.
מה מתברר?
שמהשבת גם השכנים מתברכים.
כלומר,
זה שהשבת הוא מקור הברכה, זה יום בפני עצמו של יום של ברכה, שבו האדם לא טרוד ולא רדוף ולא נוסע לאיזשהו מקום והוא מבנה ביתו והוא מוריד קצב והוא ברוגע,
הוא בשלווה, והוא שומע את פרשת השבוע ומתחבר לנצח, זה פשוט.
אבל מה קורה לימי המעשה שצמודים לשבת?
הם גם מתברכים. יום שישי, לדוגמה, איזה יום זה?
זה יום כאילו, זה יום של ריחות,
זה יום של מאכלים,
זה יום של התכוננות,
זה יום שכולו כבר, הוא כבר ספוג מהשבת.
וגם יום ראשון, עכשיו תגידו לו, יש בזות יום א' וכל זה, יום הכי קשה.
בסדר, גם הקושי הזה מלמד על משהו,
היה כאן איזו חוויה משמעותית,
ואנחנו נפרדים.
אם זה היה חסר משמעות, בסדר, כאילו, יאללה, עברנו, מה הסיפור? אבל אם זה היה משהו משמעותי,
אנחנו נרגיש כשזה יוצא.
אז יוסף מוקיר שבת, יש לו שכנים גויים, שכן גוי, שישי וראשון,
והחוזים הכוכבים אומרים לו, תקשיב,
את כל הנכסים שלך יאכל יוסף מוקיר שבת. כלומר, כל הערך של ימי החול בסוף מתנקז,
האם הם מתכתבים ומדברים עם השבת,
שזה עוד יותר מדייק אותנו.
בואו ננסה להבין מה עושה השבת לימות החול.
יש לנו הרי מצווה, זה ממש מצווה,
חלק ממצוות זכור את יום השבת לקדשו,
זה שאדם יזכור ביום חול את השבת.
מה זה עושה?
אחת הסכנות הכי גדולות של ימות החול או של העיסוק זה שהחול או הכסף נהיה מטרה בפני עצמה.
בסדר?
אני מרוויח כסף. למה אתה מרוויח כסף? כי אני רוצה להשקיע. למה אתה רוצה להשקיע? אני רוצה להרוויח יותר כסף. למה אתה רוצה להשקיע? אני רוצה להיות יותר גדול, אני רוצה להתרחב.
ואין לדבר סוף, אין לדבר סוף. כמובן, לא תמיד זה גם מצליח וכו'.
מה עושה השבת?
השבת בסוף או באמצע השבוע מזכירה שנייה.
עולם החול והכסף הם אמצעי למשהו.
הם אמצעי למה?
זה שאדם יהיה מחובר לעצמו,
מחובר למשפחתו,
מחובר לאלוהיו.
הכסף הוא אמצעי למצב שבו אני יכול להשתיק אותו.
כלומר, אני עובד
כדי שאני אוכל,
ביחס של שש לאחד, יום אחד בשבוע לא לעבוד.
היום זה כבר אפילו יותר, יש שבוע עבודה מלחמישה ימים, אבל אני עובד כדי שיום אחד בשבוע אני אוכל לא לעבוד ולעסוק במה?
לעסוק במשמעות של הדברים שאני עושה.
אתם מבינים, נמלה זה נורא מתסכל להיות נמלה.
היא כל הזמן עובדת.
כל הזמן. היא לא מסתכלת על המשמעות של הדברים שהיא עושה.
לך לנמלציה, היא כאילו עובדת, עובדת.
אנחנו רוצים עוד נמלים?
אנחנו רוצים להבין מה המשמעות של הדברים שאנו עושים.
אז אתה עוצר פעם בשבוע,
מסתכל על הדברים, מסתכל על המשמעות,
מתבונן בדברים, מתמלא כוחות ושמחה ויוצא לו עוד שבוע.
אז באמת
ימות החול מתברכים, כי יום חול בלי שמה שהוא חל עליו,
בלי שיש לו איזו משמעות, אז הוא בעצם קללה,
הוא בעצם מרוקן מתוכן.
אז לא רק שהשבת בעצמה הוא יום ברכה,
אלא כל ימות החול מתברכים מהדבר הזה. אני אתן לכם עוד דוגמה, בסדר? שיהיה לכם יותר קל להבין.
כמו שאתם מבינים, אני כרגע נמצא בעונת חתונות אינטנסיבית.
הרבה חופות, ברוך השם. כנראה שבחודש חשוון אין חגים, אז פשוט כולם מתחתנים.
ובאמת, ברוך השם, שיהיה רק שמחות לעם ישראל. בשבוע שעבר הייתי בחופה,
ארבע חופות, כל יום היה חופה.
ברוך השם.
איך נראית חתונה?
יש עשרים דקות חופה בהתחלה, נכון? יש דבר כזה.
ואחרי זה שעתיים וחצי
סעודה וריקודים וכולי וכולי, נכון?
יש עשרים דקות בהתחלה.
עכשיו תראו לעצמכם שקורה דבר כזה.
בתחילת האירוע מודיע הכרוז, קל ונכבד, ברוכים הבאים לחתונתם של זה.
אנחנו רוצים להודיע לכם ש...
לא יודע מה, זה, ונבחר שמות שלא היו, כן,
טליה וזה, החליטו לא להתחתן,
לא בא להם בטוב,
אבל הגעתם וזה, מפרגנים לכם, הכל כרגיל, הבר, תאכלו, הכל בסדר. כאילו,
חוץ מה-20 דקות בהתחלה, לא משנים כלום.
מה אתה אומר על הדבר הזה, יצחק?
אה?
נשארים אורחים?
כולם מתבאסים.
מה, אין חתונה, אין רעב, אין זה, אין לולולו, אין שוברים כאלה.
חבר'ה, לא קרה כאילו, 20 דקות, זה כל העניין, לכו, הנה,
השולחנות מוכנים ומלצרים.
לא, לא, אין טעם, אין קטע, אין טעם.
אז יוצא שה-20 דקות האלו,
מעבר לעובדה שהם עצמם קורה בהם משהו, הם נותנים טעם לכל הערב.
למרות שאחרי זה אנשים רוקדים ואוכלים, ואולי כבר... ויכול להיות אפילו, לפעמים זה קורה גם לי או גם לאחרים,
שאתה מגיע אחרי החופה.
כי לא הצלחת להגיע סתם, אבל אתה יודע שהייתה פה חופה. אז אתה מגיע למשהו שיש לו איזה ערך. כלומר, זה תמיד
חייב להיות מחובר לערך.
חופה
וסעודה.
ימי חול ושבת. השבת מעניקה ערך ותכלית ליימות החול.
היא התכלית.
טוב, בואו...
כן.
אני אטפל בדבר הזה. באחד השיעורים הקרובים אני אעשה שיעור מיוחד על רווקים כאלה שהם עוד שמחים.
לא רק שהם רווקים, הם עוד שמחים.
במקום שיעורים הראש באדמה.
ביישור.
שהם עוד לא יתחתנו.
אנחנו נטפל בזה.
טוב.
בואו נחזור רגע לסיפור.
הגוי הזה,
אני חוזר רגע לסיפור, לפשט, האם הוא עכשיו ברמת הנמשל, ככה מאוד ברמת הרמז. הגוי הזה לוקח את כל הנכסים שלו וקונה בהם מרגלית.
קוראים לזה,
בשפה פנימית,
לנתק
את הדין משורשו, לנתק את העושר משורשו, בסדר?
אני מסביר, בשביל זה אני פה
מקבל
כל חודש משכורת.
אסביר בדיוק את הדבר הזה.
פעם,
הלכתי עם רעייתי לקנות איזושהי טבעת יהלום,
והגענו בסוף לאיזה מישהו בבורסת יהלומים, והוא כבר עשה לנו שם סיור שלם, היינו שם חצי יום.
הוא אמר, בואו נעשה לכם כבר סיור, תכירו את התחום.
אז תובבנו שם בכל הבורסה, וזה, עלינו, ירדנו, היה באמת מאוד מעניין.
בסוף הוא יצא עם יהלום,
ותוך כדי שאנחנו הולכים,
אז הוא אומר לנו,
הוא אומר, תראו, אני מתפרנס
מדמיונות.
אמרו לו, מה הכוונה? תראה,
פשוט מלא מלא אנשים החליטו שיהלום זה יפה.
אם הם מחליטים שהמדרכה יפה,
גם לא היה בסדר.
כאילו, אין פה איזה משהו אמיתי.
אה, קרשטיין?
כן, היו מסדרים את זה.
יש משהו,
זה נכון שהיהלום עצמו בתור חומר, אפשר לעשות ממנו כל מיני מסורים וכאלה, אבל הזהב,
אתה יכול להגיד שהוא מוליך טוב, הוא לא מחליד,
הלום זה באמת סוג של איזה,
זה יפה, אני לא אומר, זה כאילו קצת דמיון.
יש אושר שאתה אומר, הוא ממשי,
הוא מניב. אם יש לי קרקע,
הקרקע הזאת אני יכול לזרוע בחיטה ויצמח ממנה אוכל.
או אני יכול לבנות בבית, ואנשים יוכלו לגור.
או אני יכול, אם יש לי פרה, אם יש לי אוטו, אם יש לי טרקטור,
אלה דברים שאתה איתם יכול לקדם את העולם.
אם יש לי יהלום,
חוץ מדמיון שיש לי יהלום,
אז אין לי כלום.
בסדר?
יש סיפור של אסמו,
אוסקר ויילד,
או אוסקר ויילד או או הנרי, אחד משניהם, אני לא זוכר.
יש להם כאלה סיפורים אמריקאים עצובים.
למדנו אותם על הבגרות באנגלית, אתה יוצא מדוכא.
עכשיו אני מתחיל להבין,
צריך לכתוב חומרים לבגרויות, וגם באנגלית, חומרים טובים,
חומרים יהודיים או ישראליים,
כל מיני דברים שלימדו אותנו,
קלאסיקות כאלה. אז על כל פנים זה מספר על איזה אישה אחת,
ענייה,
שהוזמינה למסיבה כאילו נחשבת,
ואז היא, איך היא תגיע, ופה ושם, אז היא ביקשה, הייתה לה חברה מאוד עשירה, והיא ביקשה ממנה את הטיליון העלומים שלה.
כן, גם אתם, המחרוזת, כן. של מי זה? או הנרי או...
ספרות, ספרות אנגלית אבל, כן.
וזה, וזה נאבד לה,
ואז היא כאילו 30 שנה, היא בעצם הולכת וקונה אמיתית, ו-30 שנה היא מחזירה את המשכנתה של המחרוזת הזאת,
ואחרי 30 שנה היא פוגשת את האישה, והיא כבר מקומטת כולה וזקנה מרוב כל הצרות שהיו לה,
והיא אומרת לה, את יודעת, רק החודש גמרתי לשלם לך את המחרוזת,
ואז יש כל מיני סופים.
אומרת לה, אה, באמת? לא, זה לא היה אלוהים, זה היה סתם זרקונים, למה לא אמרתי? כאילו, משהו כזה.
הכל דמיון.
הכל בראש.
אז ההוא לוקח את הכסף, את הנכסים, היה לו המון המון נכסים, היה לו בתים,
היה לו קרקעות,
שאלה דברים ממשיים שהעולם יכול להתקדם איתם,
וקונה מזה יהלום, שזה דמיון. זה נקרא לנתק את העושר משורשו,
זה לנתק את הברכה.
חלק מהברכה של עולם החול זה שאתה באמת עושה דברים, מייצר דברים, שמה?
שמביאים ברכה. אני אתן עוד דוגמה קטנה.
יש לנו מדינה, פה שכנה לידינו, לא רחוק,
מליאנית, חנוקה כסף עד לפה, קוראים לה סעודיה או ערב הסעודית.
למה הם מליאנים?
כי יש להם נפט.
מה זה אומר על המדינה הזאת?
שאין להם, במדינה עשירה יש להם כסף בלי גבול.
חינוך שם על הפנים, אין להם מדענים,
אין להם המצאות, אין להם כלום.
ביום שימציאו תחליף לנפט,
וזה יקרה היום הזה,
הוא כבר אולי בדרך,
ביום שימציאו תחליף לנפט או ביום שמחיר הנפט ירד
או שיהיה כאן איזה, המדינה הזאת תתפרק.
תתפרק.
אין להם כלום.
הם לא באמת מקדמים את העולם.
מדינה כמו ישראל, לדוגמה, שאין לה נפט,
ובכוונה כנראה אין לנו נפט,
עכשיו מצאנו גז, בסדר, זה כאילו פרס ניחומים, אבל... אז מה יש לנו במקום זה?
המון המון דברים שמקדמים את העולם.
אז מישראל יוצאים הטפטפות
לעולם כולו. אתה חושב איך אני יכול לנצל מים ולהביא טיפה לצמח בדיוק, שתדקור אותו,
תיתן לו את מה שהוא צריך.
והדיסק און קי והאייטק, כל הדברים האלו שמקדמים מאוד מאוד את העולם.
אז עכשיו, הנכסים הקודמים התברכו מכוח השבת.
יש לך נכסים שאיתם אתה עובד,
אתה מעניק להם משמעות, יש ברכה.
עכשיו הוא לקח את הנכס והפך אותו ליהלום,
ניתק אותו משורשו.
עושר לשם עושר, עושר לשם התגאות.
זה ברור,
בואו ננסח את זה ככה,
גם לכסף יש רצון, בסדר?
גם הכסף שנמצא אצלנו בכיס מעוניין לצאת,
להיות מושקע ומבוזבז בדברים בעלי ערך.
גם כסף יש לו איזה אנרגיה מסוימת,
והוא מעוניין להיות בעל משמעות.
אז אם הכסף, הרכוש, מרגיש שהוא נמצא אצל מישהו שלא נותן לו משמעות, הוא ישאף לפי החוקים שכרגע דיברנו,
לפי חוקי השוואת הלחצים,
לעבור למישהו שייתן לו משמעות, בסדר?
כאילו,
אתם יודעים, כסף עובר בעולם, מה פתאום זה נהיה עני וזה נהיה עשיר?
העושר מחפש אנשים טובים שיעשו בשימוש כמו שצריך,
ואליהם הוא בא.
הזכרתי את זה כמה פעמים, הוכח,
חקרו וגילו שהחברות הכי עשירות בעולם,
הכי עשירות בעולם,
אלה חברות שהמטרה שלהן לא הייתה לעשות כסף, אלא לעשות טוב.
אה, אתם רוצים לעשות טוב?
הכסף יעבור.
איך קוראים לו אסמו, ביל גייטס ומייקרוסופט וגוגל ואפל, כאילו היה להם אידיאל בו שיהיה מחשב לכל ילד,
שכל אחד יוכל להגיע לאן שהוא רוצה, כל אחד יוכל לגשת לאיזה מידע שהוא רוצה ואז הכסף כבר הגיע.
מי שרצה לעשות כסף, הכסף ברח ממנו,
כי הכסף גם כן רוצה שיעשו איתו משהו משמעותי.
תחשבו על זה בצורה הזאת.
איזה פעולה מזמינה כסף?
כשאדם הוא אומר, יש לי, כאילו הוא אומר לכסף, תקשיב,
כדאי לך לבוא אליי.
אם תבוא אליי, יהיה משהו משמעותי.
אני אעשה איתך משהו משמעותי. אז הכסף בא.
הכסף מגיע.
וזה לגמרי, הכסף, יש מלא כסף בעולם.
מלא כסף בעולם. תשאלו כאן את הרב ביגון, איך המקום הזה קם, ואיך הגיעו פה הכספים להקים פה את הבניינים האלו וכל זה, בדיוק מאיפה זה הגיע.
הכסף פשוט הגיע.
הוא שמע שיש פה מכון מאיר, רוצים ללמד תורה, מצא את דרכו.
יש פה סיפורי אלף לילה ולילה של ניסים ונפלאות,
וזה קורה בהרבה מאוד מקומות.
מקום שיש לו איזה ערך ואידיאל ומשמעות,
נתיבי הכסף כבר יגיעו אליו.
עולם חסד ייבנה, בדיוק, אומר יצחק.
למה לא תיקחו כיסא, חבר'ה?
אה, הלך להביא, יש לכם צעיר שמשרת אתכם.
יפה.
ולכן,
הגוי הזה,
שעובר עם היהלום על הכובע,
בגשר,
במעבר, באה הרוח ומעיפה לו את הכול.
זה לא יחזיק מעמד.
כסף, בלי שהוא מחובר לעולם של חול וברכה ולרוצה לקדם את העולם,
אתה תאבד אותו.
תאבד אותו.
תראה, עולם כזה גם הוא עולם מאוד מאוד רעוע.
בסדר?
הוא עולם מאוד מאוד רעוע. כלומר, עולם שבו הכסף מחובר לערכים שמקדמים את העולם, אז זה מצוין.
זה בעצם עולם שהשבת נוכחת בו. גם ביום חול אני מבקש
שהרכוש שלי או הכסף שלי יהיה מחובר למשמעות.
אבל עולם שבו הכסף נהיה יהלומים, שהוא רק לשם כסף, הוא עולם מאוד מאוד רעוע, וכל רוח מעיפה אותו.
כל דבר, בקלי קלות אפשר להתגלגל בו לגניבה ולגזלה ולעשוק את החלש. זה לא מחזיק מעמד.
זה לא מחזיק מעמד.
ולכן באה הרוח ומעיפה אותו.
כלומר,
בא ניסיון קטן,
זה נעלם.
את המרגלית הזאת אוכל דג.
והדג, אנחנו יודעים,
אמור להגיע, תכף נראה איך הוא מגיע, אמור להגיע לשולחן של יוסף.
בהלכה מופיע שצריך לאכול דג בשבת, נכון?
האוכל דג ביום דג ניצל מדג.
ויש איזה רמז
שבכל סעודת שבת יש
גימטריית דג,
נכון? איך זה הולך? מישהו זוכר?
דג בגימטרייה זה
שבע, נכון, אז זה כאילו, מה, כן,
לא, יש איזה רמז שברח לי כרגע,
שבכל סעודה יש
מבחינה של דגה. בכל פנים יש,
נהגו לאכול דג בשבת, כתוב לאכול דג, ויש כאלה מהדרים לאכול דג בשלושת הסעודות,
בסדר, אבל ודאי מנהג ישראל לאכול דג בליל שבת,
ובשבילה שלישית,
ארינג כאלה טעימים,
עם מתיאס כאלה שאנחנו אוהבים, הגמלוח על קרקרים,
כמנהג, כמנהג, יהודה.
למה אוכלים דגים בשבת?
מה הסיבה?
מה?
אה, אני שומע שאתה צדיקים שהתגלגלת, שהלכת לשם.
אבל הנה חינמי, למה צדיקים מתגלגלים בדגים? למה אוכלים דג בשבת?
שימו לב,
אנחנו נמצאים בעולם,
העולם של יום חול הוא אחרי הכל עולם,
שמונח תחת הקללה שהתקהלה האנושות
אחרי חלקת הדם הראשון.
נכון,
בזעת הפיכה תאכל לך, מרור האדמה בעבורך וכו' וכו'.
יש שניים שלא התקללו.
השבת,
כל
הגירוש מגן עדן התרחש במוצאי שבת.
שבת עדיין, אדם הראשון היה בגן עדן, אז השבת לא התקללה,
כן?
היא מעין עולם הבא,
ובמציאות הים.
המבול היה רק על הארץ. כתוב כל אשר בחרבה מתו.
אבל מה שקורה בים,
זה בעצם עדיין עוצמות וברכות שהן כאילו מהשנים הקדמוניות. ולכן כל העוצמות של פרו ורבו ושל הצבעים, של הגוונים, נשארים בים כמות שהם.
לכן צריך לחבר ברכה לברכה.
בשבת,
שהיא מקור הברכה ולא נתקללה,
תאכל דג, דגים,
שגם הם לא יתקללו ויש להם עוצמה גדולה מאוד של פרו ורבו וכן על זה הדרך.
וזו הסיבה שאוכלים דג. כלומר,
אנחנו בשבת חוזרים לעולם מתוקן,
לעולם עוצמתי, לעולם שבו אין מגבלות.
מה, דג אחד משריץ אלפים, כן?
בהמה עד שהיא יולדת, איזה פיל אחד בשנתיים עד שהיא זה, רק חמש שגורי עריות, ובני אדם בכלל עד שהם יולדים לוקח להם זמן.
הדגים, שום דבר, משריצים אלפים, מאות אלפים, זה בדיוק.
עוצמות חיים,
ברכה גדולה, שפע גדול, זה השבת.
יפה.
עכשיו, פה הגענו קצת לאיזושהי...
תתקדם בחיים.
תופסים את הדג הזה ותופסים אותו, אני יודע מה, שעה לפני שבת.
בסדר? נגיד.
אז אומרים,
טוב, מי יקנה דג עכשיו שעה לפני שבת?
כל הסירים מוכנים כבר.
בטח יוסף חוקיר שבת.
אצלו השבת מוכנה כבר מיום חמישי.
הוא נערך לקראתה.
נכון?
זה כמו אתרוגים אחרי, דקה אחרי שנכנסת סוכות, זהו, כאילו, לפני כן קנית אותו ב-200 שקל, עכשיו הוא לא שווה כלום.
נכון? זה... עכשיו, כאן, בסיפור, מציף לנו את סוגיית הזמן,
תקרא לזה ככה.
איזה זמן?
זמן לפני שבת.
זה זמן מתוח.
נכון, השעה לפני שבת זה זמן של דינים.
חידה אומר שבגלל שבשבת אין דינים, אז ביום שישי יש פי שתיים.
מה, יוחמים, תשאירו לי, מי לקח מזה?
נכון, עכשיו תכף נכנס שערון חורף, רוצה שבת עבר בכלל, נהיה, יהיה פה חגיגות.
זמן מתוח כזה.
אבל בכל אופן יש, נגיד, ככה,
בזמן הסמוך מאוד לקראת שבת, המתח קצת מתפוגג, כי פתאום מעבר ל... הרי הכביסה, והבישובים פתאום רואים שהנה מתחיל לקבל פה צורה הבית והמטבח מאורגן, והזה מאורגן, והכל מוכן, והנה, עוד שנייה מדליקים לראות, וזה הרי הרגע שצריך לצלם בבית.
יש איזה דקה
בשבוע שהבית מסודר.
זה היה דקה לפני שבת.
צריך לצלם את זה ולשמור, כי כמה דקות אחר כך כבר נהיה, הילדים באים ובלאגן וכל זה.
אבל יש איזה דקה כזאת לפני שבת, שבשנייה שלפני שמדליקים נרות, שהבית סודר.
אז עכשיו,
ברגע הזה,
שהכול מוכן בעצם,
כולם יודעים
שאם יבואו אל יוסף,
הוא יקנה את הדג.
זה רגע שמבודד את הרצון שלי לכבד את השבת.
כמה שיותר.
הכל כבר מוכן.
אין לי שום צורך. זה לא שחסר לי דג. אם חסר דג, או חסר כוסברה לפעמים, קח תביא לי כוסברה מהשכנים, אי אפשר מזה, הדג לא יהיה טעים.
לא חסר כלום. הכל בסדר גמור.
יש הכל.
אבל יש אפשרות שיהיה יותר.
הגיע לפה איזה דג יותר טעים.
יותר מהודר.
אפשר להשתדרג.
עכשיו,
הרבה מושגים מהקודש
צריך ללמוד מהחול.
אתם מכירים את המושג להשתדרג? מהחול.
אני רוצה להשתדרג.
החלפתי, השתדרגתי.
צריך לשדרג את התוכנה שלי.
לשדרג את האוטו, לשדרג את החיים. זו מילה יפה, כן? שינוי ודירוג, זו מילה,
חיברו אותה למילה אחת.
אז יש גם לשדרג את השבת.
שדרג את השבת.
תלכו ליוסף מוקיר שבת,
ותראו שאפילו ברגע הזה לפני שבת, שכבר בטוח הכל מוכל אצלו, לא חסר לו קום, הדגים על האסיר, על הפלטה, הכל מוכל וכל זה.
אם תציעו לו משהו שאפשר יותר, הוא ישקיע.
קל וחומר מדברי חול.
אם בדברי חול אנחנו כל הזמן מנסים לשדרג,
ככה שיהיה יותר מוצלח, אז בוודאי בשבת.
והשבת כאילו מזמינה אותנו
לשדרג אותה.
לא להסתפק רק במה שחייבים, במה שמוכרח.
הנה יוסף מוקיר שבת, הוא
מתאמץ, אפשר אולי עוד,
עוד איזה מאכל משובח,
עוד איזה מטעם, עוד איזה בגד יפה, יש כל מיני, זה נפלא לגלות את העולם הזה.
התחלתי לגלות את העולם הלכתי בשם רבנו הארי,
רבנו הארי אומר, אדם צריך שיהיה לו הכל לכבוד שבת.
טלית לשבת.
יש לכם?
טלית ליום חול, טלית לשבת.
ציצית ליום חול, ציצית לשבת.
בגדים ודליים, אין דרך ארשמי, בגדי, אל תלת את זה, בגדי יום חול ובגדי שבת.
נעליים, לא לצחצח.
נעליים לא יכול? נעליים לשבת. גרביים לשבת.
גם גדים תחתונים כאלה זה?
לשבת. הכל שיהיה לשבת. כיפה לשבת. תעשה הכל פיקס.
לפי רבנו הארי.
לא כולם לוהגים את זה.
כן? יש לך איזה...
יש לנו שבבית אורות
שאנחנו מדלקים רק בשבת.
איזה מין שורת אורות בסלון שאנחנו מדלקים אותם רק בשבת, שיהיה יותר אור.
בסדר?
כל מיני דברים שאתה אומר, זה רק בשבת.
אפשר לשדרג עוד איזה משהו, עוד נרות שבת.
מדליקים נרות שבת, כאלה.
מחפשים נרות שידלקו הרבה זמן, שיהיו מהירים, שיהיו יפים,
שיהיה משמן זית אולי.
כל הזמן אתה באיזה מין מתח כזה וחיפוש, איך אני יכול עוד
לשדרג את השבת,
עוד ככה לענג אותה, עוד איזה תוספת, עוד איזה משהו
שיהיה יותר יפה, שיהיה יותר משובח.
אני זוכר בתור ילד קטן,
הבית הכנסת שאני התפללתי בו היה בערך בגודל של המקום הזה,
בית כנסת מרוקאי כזה,
קטן וצפוף,
ואני זוכר בתור ילד שהייתי נכנס לבית הכנסת,
הייתי מקבל כזה מכה של ריח לפנים,
והריח היה מעורבב מעלי נאנה ושיבא ומנטה שהיה,
הגרטל כזה על הבימה,
יחד עם כל האבטר שף של המתפללים.
כל המיקס שהמרוקאים אוהבים לשים, שמים הרבה גם.
זה פולו ירוק וטבק ולא יודע כל מיני כאלה. בתור ילד זה ריח, נכנס לך לסינוסים ולא יוצא.
ומאז אני מחפש את הריח הזה.
מחפש שיהיה...
ולפני קרוב לשנה,
גם פה, במכון מאיר, יש את היהודי הזה בשבת.
אז בקיצור, ביקשתי מאחד החברים, אבא של מישהו נפטר,
אמרתי לו בוא תעשה משהו לעילוי נשמתו,
ותביא לנו ככה נאנה וזה לליל שבת.
הוא לקח את זה ברצינות, חבל על הזמן, יש נאנה, יש רוזמרין,
יש מנטה, יש לו אתרוגים,
מגש כזה ענק, וכולם עומדים בתוך,
אשכנזי עומדים בתוך, כולם מברכים,
וניהל לבית הכנסת ריח,
זה שדרג את השבת חבל על הזמן, את השבת, פתאום אתה נכנס לבית הכנסת,
יש ריח,
שדרגנו את השבת בקהילה.
אז צריך ראש כזה, קרימינלי,
איך אני יכול
לענג את השבת,
לכבד אותה עוד.
מבין כל הסעודות
שכבוד השבת בא לידי ביטוי,
הכי בולט זה סעודה שלישית.
ולכן סעודה שלישית זה ראבה דרעבין את הרצונות,
כי אין מצב שאדם, בטח לא בחורף,
יאכל סעודה, אחרי שהוא גמר לאכול ב-12 או ב-13, יאכל עוד סעודה עם מיטת ידיים
ב-3 או חצי או 4. אלא אם כן,
כבוד שבת.
בסופו שלישי זה דבר שמי שמחפש כבוד שבת, זה הדבר שצריך להיעדר בו.
לא התחפף עם פירות ומזונות וכאלה.
שבת, תול ידיים,
תברך עם נגינות וכן, על זה הדרך.
הסיפור ממשיך ואומר שיוסף
הוא מקבל את הדג וקורע אותו.
המילה קורע היא לא,
קצת לא נעימה,
זה ככה הוא,
אפשר להגיד חתך אותו, למה להגיד קרא אותו?
המילה קריעה מזכירה לנו מה?
קריעת ים סוף.
מפגש,
מה התחלת להגיד?
אביוז, לא, עכשיו דברים טובים.
קודם כול. כן.
אז קריעת ים סוף, כלומר מפגש
של האל-טבעי עם הטבעי.
לקחת דג,
לקנות דג במחיר יקר,
כי כבר יש לך מה לאכול והכול מסודר,
בשביל, רק בשביל כבוד שבת,
זה על-טבעי.
ולכן יוסף קורע את הדג,
כמו קריעת ים סוף.
כלומר, את הדג הזה יוסף קונה ממקום על-טבעי.
לא ממקום של צורך,
אלא ממקום של הבנת הערך.
מקום של משמעות.
ואז הוא מקבל יהלום,
ביהלום הזה שווה 13,000 דינרי זהב. 13 זה מספר מיוחד,
בשפת חזל הוא תמיד מביע מה? אחד.
שלוש עשר בגימטרייה אחד, שלוש עשר בגימטרייה אהבה.
כאילו יוסף מקבל שיקוף.
בוא תראה, יש כאן יהלום
ששווה 13,000,
והיהלום הזה מראה כמה אתה אוהב את השבת,
כמה אתה אחד עם השבת, כמה אתה מכבד את השבת,
כמה אתה אלוף עם השבת.
ובעצם,
זה בעצם מספר את הסיפור של השבת.
תראו,
לפעמים אני מדמיין,
אפשר לדמיין את השבת כמו אימא או כמו אישה כזאת, נכון?
רגישה, ומלכה כזאת, שבת המלכה היא כמו מלכה.
מלכה מאוד רגישה לכבוד שלה, כמו מלכת אנגליה, עושה ככה, נכון? ככה מלכת אנגליה,
נופנפת לשלום כזה, צריך להיזהר בכבודה.
השבת יכולה להיעלב מאוד מאוד בקלות מאיתנו, חלילה,
כן?
כי השבת היא יום של אהבה.
היא מגיעה עם כל העדינות והנעימות, ורוצה לתת לנו ברכה. ואם אדם מתייחס אל השבת,
היא מטריחה עליו,
יאללה, שתצא כבר. נו, מתי כבר נגמר? יצא כבר?
כוכבים, מסתכלים על הכוכבים.
לא, זה מטוס. אה, אתה בטוח שזה מטוס, זה לא כוכב?
טוב,
כוכב זז אולי. לא, זה...
השבת נעלבת.
שבת זה יום של אהבה.
אדם באמת צריך להיות מאוהב בשבת.
התגובה שיוסף מקבל,
שהוא מגלה יהלום שהוא שווה 13, כלומר אומרים לו,
משקפים לו כמה הוא אוהב את השבת,
וממילא כמה השבת אוהבת אותו בחזרה.
זה הסוד.
מי שאוהב את השבת, השבת מגלה לו את מצפוניה
ואוהבת אותו בחזרה. הוא מגלה שהוא באמת אוהב את השבת.
אחת האינדיקציות לאהבת השבת זה איך אתה מוציא את השבת,
איך נראית ההבדלה.
מתי נראית ההבדלה, קודם כל? מתי היא נעשית?
האם זה בשנייה שאפשר?
או שמדי פעם אנחנו קצת מרחיבים,
שוכחים את עצמנו, מעריכים קצת, מה קרה, מי רץ, מי רץ למהר.
אחרי זה מגיעים,
אומרים, ויהי רצון כזה, ויהי רצון אחר.
ואחרי זה הבדלה ספרדית, הברכת שם האל, מי שבירך לאור, מי שבירך לזה ועוד זה, ואחרי זה תפילת רבי מצחקים. מעריכים, נפרדים לאט לאט.
אם אוהבים אז הפרידה היא ארוכה.
אז יוסף מוקיר שבת מקבל איזה מין שיקוף
ליחס שלו.
יהלום
ששווה
13,000. יוצא שהדג הזה באמת שווה 13,000. כי לפעמים דרך משהו קטן מספרים סיפור גדול.
דרך הדג הקטן הזה,
אולי הוא לא קטן, הוא היה גדול, אבל
יוסף סיפר את הסיפור
של האהבה שלו לשבת.
אז באמת, איך זה
הוא מן הראוי, כן, שהדג הזה יגלה לנו את הסוד הזה של יוסף.
ואז מגיע סבא.
ההוא סבא. מי זה ההוא סבא?
זה פשוט דמות כזאת, היא נסתרת.
ההוא סבא, בלשון חז״ל, זה קול של הדורות.
בסדר?
זה הקול של הדורות.
זה מין קול כזה שמגיע מדורות קודמים,
מהנצח,
ומספר לך את הסיפור מההתחלה.
אנחנו קוראים בסיפור כמה יוסף
התאמץ על השבת, וכמה הוא טרח על השבת,
וכמה הוא מענג את השבת, וזה נראה שיוסף הוא האקטיבי,
והשבת היא הפסיבית, היא כאילו,
היא הנהנית והוא הפועל.
הוא אומר לו, אה הוא סבא, תקשיב, תקשיב, תקשיב.
במבט היסטורי זה הפוך.
במבט היסטורי,
מי ששומר עלינו זו השבת.
במבט היסטורי, מי שמלווה לשבת,
השבת
פורעת אותו.
כלומר, הרבה יותר ממה שהשבת חייבת לנו,
אנחנו חייבים לה.
הוא כלשונו של אחד החכמים המשכילים,
יותר מששמרו ישראל את השבת,
שמרה השבת את ישראל.
כן, הרבה יותר.
מי שמלווה את השבת הוא נהיה עבד לווה לאיש מלווה,
הוא נהיה עבד של השבת.
אז עכשיו הוא שייך אליה, אז עכשיו השבת יכולה לפרוע לו.
אז כאילו פתאום הסבא הזה בקול של הדורות, ולכן כשאנחנו שומרים שבת או פוגשים שבת, צריך לזכור שאנחנו גם שומרים את השבת עכשיו שתהיה שבת ואירע שנת תשע״ט. אבל שבת ואירע תשע״ט היא בעצם איזה המשך משבת בראשית.
אנחנו מצטרפים פה לשלשל את הדורות ששמרה על עמנו וחיברה אותנו, נתנה לנו משמעות. יש מכתבים נפלאים של ביאליק,
שחריבו את השבת בתל אביב.
ביאליק כתב מכתבים חריפים מאוד.
והוא אמר, בלי השבת לא יהיה ציונות ולא יהיה
ארץ ישראל ולא יהיה כלום.
השבת היא התרבות האמיתית שלנו. נכתב מאוד חריף שביאליק כתב לחברי קיבוץ גבעת ברנר על חילול השבת שקורה אצלם.
אז הוא אומר, הסבא הזה פתאום הופך ליוסף את הפרספקטיבה.
אנחנו בתחושה,
שלא נמצא מכאן באיזה תחושה,
אנחנו ככה מתאמצים, והשבת ככה היא חייבת לנו, אנחנו טורחים וזה, ומגיע לנו, אנחנו עלולים ככה מאוד מאוד להתנפח מהעניין הזה.
אומרים לך, תקשיב, תקשיב, עצור.
כמה שאתה נותן לשבת, זה כלום.
לעומת מה שהיא נותנת לך.
קטנה אחת, והשמחה, והרוגע, והארת הפנים, זה כלום. אנחנו קצת משקיעים כסף, ועוד הלכה מאוד חשובה, לא להתקמצן על השבת, לפרגן, לפענק, לא, עכשיו זה לא הזמן לחסוך.
לבוא הלב, אני פורע.
כן, והשבת היא פורעת לנו בדברים הרבה יותר משמעותיים,
בתחושת שמחה,
משמעות,
שייכות, בברכה בימות החול,
בנחלה בלי מצרים.
יוסף הוא עבד של השבת,
ועם אלה השבת יכולה לפרוע אותו.
אז בתוך סיפור אחד נגענו בהמון המון יסודות
שקשורים לשבת דווקא המודרנית.
נגענו בקשר המשמעותי מאוד בין ימות החול לבין השבת.
בברכה שהשבת מעניקה לימות החול בעולם המשמעות והתוכן.
נגענו ביכולת לעצור, להפסיק,
לחדול, להיות
פעם בשבוע, לעלות לרובד הנצח. אפשר להגיד בכלל שהציר
של השבת וימות החול זה ציר הווה מול נצח.
שישה ימים אני בהווה, יום אחד אני בנצח.
עיקר המבחן בשבת זה אם אני מצליח לא לדבר על ההווה,
לעסוק רק בנצח.
בשביל זה אני לא מטורף,
אני משתדל מאוד לא לדבר אקטואליה,
גם לא בדרשות.
יש כאילו, בואו נדבר על זה אקטואליה,
שום דבר.
אני רוצה בשבת להיפגש רק עם הנצח,
עם ציר הנצח.
ראינו את הברכה שהשבת משפיעה על כל סביבותיה.
ראינו את מה שיוסף, הסיפור פה זה לא על, יש סיפורים אחרים בחזל של אנשים שעמדו בניסיונות של חילול שבת.
ככה לקניסת שבת, צריכים לקחת איזה משהו,
מצאו איזה אבדה להרים, לא להרים. פה אין, אין, הסיפור לא מדבר פה על חילול שבת. הוא מדבר מה?
על כבוד שבת.
כמה אני מוכן להתאמץ
כדי לכבד את השבת
ולייפות אותה
ולענג אותה ושזה יהיה בולט, שזה יום נפרד ונבדל בכל תחום, בלבוש, במראה, בדיבור, באור, בבית, בריח, בהכול.
ולכל הדברים האלה יצטרף כל הדורות שאומר כל מי שהיום חי פה בעם ישראל
ומשומר את השבת ומקדם את השבת, הוא בעצם ממשיך את כל הדורות מהר סיני קדימה.
ויש היום המון המון קולות, בואו נוותר,
ויש שבת חברתית ורק כאלה ולא כאלה, ובתים כאלה,
בתי עינוגים יהיו פתוחים ובתי מסחר יהיו סגורים.
כל המשחקים האלה וכל העסקאות האלו,
הם לא שייכים.
התפקיד שלנו,
אני אסיים אולי בזה, יצא לי להיות בשבועות
האחרון בתל אביב.
ביקשו ממני לבוא לתל אביב, השתתף בתיקון ליל שבועות
שנעשה בתל אביב עם ציבור חילוני.
שבועות השנה היה צמוד לשבת,
היה שבת שבועות, אז הייתי גם בשבת שם.
בתיקון השבועות היה איזה פאנל,
לא כל כך אוהב את הז'אנר הזה של פאנלים בליל שבועות, אבל שאני ארחם, טוב.
מישהו קם ושאל אותי, תגיד לי, הפאנל היה השבת במרחב הציבורי,
אז מישהו מהקהל קם ושאל אותי, תגיד לי, מה אתה מוכן לוותר למען השבת?
כאילו, מה, איזה ויתור אתה מוכן לעשות?
כן?
אז אמרתי,
אני הבנתי,
יכולתי לשער שישאלו אותי שאלה מראש,
אמרתי לו, תראה, אני מוכן לוותר,
עניתי את זה באמת, לא במניפולציה.
אמרתי לו, אני מוכן לוותר על הרצון הבסיסי שלי להיות בשלום עם כל אחד וככה ובלי זה.
אני מוותר על זה כי אני מרגיש את השליחות שלי לשמור על השבת ההלכתית המלאה בשבילך
או בשביל הבן שלך או בשביל הנכד שלך.
שהמתנה הזאת תהיה נוכחת
כשאתה או הבן שלך או הנכד שלך תרצו פעם לשמור את השבת.
אז לכן אני מוותר על הרצון שלי להתחבק איתך ולהגיד לך כן, אל תכעס עליי ובוא נהיה ביחד.
אני מוותר על הרצון הזה ואני שומר על השבת כמו שאין,
לפעמים קורים דברים שהם לא בשליטתנו,
אבל ויתור ציבורי על משהו מהשבת הוא לא שייך.
כי השבת היא מתנה, יש לנו אחריות שלנו לשמור, גם אם כרגע זה לא קורה.
אולי בדור הבא זה יקרה,
אולי בדור הזה זה יקרה. כבר אנשים זועקים את זעקתם, רוצים שבת, רוצים יום שבו אנחנו מתחברים לעצמנו, לקדוש ברוך הוא.
לבני המשפחה,
היא מקור הברכה.
רוצים ברכה בעם ישראל? רוצים ברכה כל אחד מאיתנו בפני עצמו?
משמה, מהשבת.
ונסיים בזה שבלי להיכנס תור זה לפירוט. יש פירוט בזה, אבל זה ידוע שסגולה טובה למי שחסר לו איזה משהו,
מילדים ועד זה,
זה להוסיף משהו בשבת.
מאוד פשוט. השבת היא מקור הברכה,
חסר לך בברכה, תגדיל את הצינור, תקבל.
והשבת היא מקור הברכה, המקור זה צינור.
תוסיף שם איזה משהו,
בין אם זה בלבוש,
בין אם זה בסעודה רביעית אם לא עושים,
או בסעודה שלישית אם לא עושים חלילה,
בין אם זה בהדלקת נרות יותר מכובדת, כל דבר שהוא מגדיל את כבוד השבת,
פותח את צינורות השפע ומוריד עוד ברכה לעולם.
שנזכה לזה, אמן ואמן.
אה, רק לדבר על השבת נראה לי.
