פרק כא פרק כא ורק תזכורת קטנה בפעם שעברה ראינו את בעצם את הקרב השני עם בן הדד ואת הסכם השלום
פרק כא את הסכם השלום שנחתם והפרק הסתיים בדברי הנביא איש האלוהים האנונימי
שאחאב כנראה מזהה אותו ולכן זה כנראה אותו איש אלוהים שליווה
ליווה אותו לאורך המלחמה והייתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו
וילך מלך ישראל על ביתו שר בזייף, היבוא שומרונה.
עוד אמרנו בפעם הקודמת שזה נכון
שככה הנביא אומר לאחאב, נפשך תחת נפשו, אבל במשל שניתן בפסוקים,
שם הייתה עוד אפשרות,
נכון? הייתה אפשרות, או פרק כ', כפל',
או כן,
שמור את האיש הזה אם יפקד יפקד והייתה נפשך תחת נפשו, או כיכר כסף תשקול.
כיכר כסף זה סכום גבוה אבל לא סכום בלתי אפשרי.
כלומר, כבר ברמת המשל ישנה אפשרות לאחאב אולי לעשות תשובה.
פרק כ״א ויהי אחר הדברים האלה כרם היה לנבות הישראלי אשר ביזרעאל אצל אחד אחאב מלך שומרון. וידבר אחאב אל נבות לאמור תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק
כי הוא קרוב אצל ביתי.
ויתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתנה לך כסף מחיר זה.
ויאמר נבות אל אחאב חלילה לי מהאדוני מיטיטי את נחלת אבותי לך.
ויבוא אחיו על ביתו שר וזייף על הדבר אשר דיבר אליו נבות היזרעאלי.
ויאמר לא אתן לך את תחלת אבותי וישכב על מיטתו ויאסב את פניו ולא אכל לחם.
ותבוא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מה זה רוחך שרה ואינך אוכל לחם?
וידבר אליה כי ידבר אל נבות היזרעאלי ויאמר לא תנה לי את כרמך בכסף או אם חפץ אתה אתנה לך כרם תחתיו ויאמר לא אתן לך את כרמי.
ותאמר אליו עיזבל אשתו אתה אתה תעשה מלוכה על ישראל קום מכל לחם ויטב ליבך אני אתן לך את כרם נבות הישראלי.
ותכתוב ספרים בשם אחיו ותחתום בחותמו ותשלח
ספרים אל הזקנים ואל החורים אשר בעירו
היושבים את נבות.
ותכתוב בספרים לאמור קרעו צום והושיבו את נבות בראש העם והושיבו שניים אנשים בנבל אייל נגדו
ויעידו לאמור ברכת אלוהים במלך והוציאו וסיכלו וימות.
ויחשו אנשי עירו, הזקנים והחורים, אשר יושבים בעירו, כאשר שלחה עליהם איזבל,
כאשר כתוב בספרים אשר שלחה עליהם,
קרעו צום והושיבו את נבות בראש העם.
ויעבורו שני אנשים בנב אליעל וישבו נגדו, ויעדו, אנשי אב אליעל, את נבות נגד העם לאמור,
ברך נבות אלוהים ומלך
ויצאו מחוץ לעיר ויסקלו באבנים בימות,
וישלחו אל איזבל לאמור סוכל נבות בימות.
והי כי שמה איזבל,
כי סוכל נבות ויעמוד ואתה מריזבד אל אחאב, קום ראש את קרן הנבות הישראלי
אשר מעין לתת לך בכסף, כי אין נבות חי כי מת,
כי מת.
ויהי כשמו אחאב כי מת נבות, ויעקום אחאב להרדת אל קרן הנבות הישראלי לרשתו".
טוב,
אז כדי להבין את הפרק הזה,
אנחנו קודם כל צריכים להבין מה רצה אחאב לעשות
ולמה נבות סירב.
הבירה של אחאב זה בשומרון,
אז מה הוא עושה ביזרעאל?
ומה זה הגן ירק הזה? עכשיו החווה רוצה לפתוח גינת ירק? מה פשר העניין הזה?
והשאלה השלישית, כמובן, זה מדוע נבות כל כך מסרב להצעה, בסך הכל, שהיא
הצעה מפתה, כמו תקבל עוקר, כמו תקבל כסף, הכל לגיטימי.
אז לפני שנעלה על זה, אני רק רוצה שנשים לב את ליבנו, וכל פעם המורכבות הזאת תצוף ותעלה, היא לא תמיח לנו.
הפרק הזה הרי בעצם מספר אולי את אחת
נקודות השפל בפעולותיו של אחאב,
אבל תוך כדי שהוא מספר לנו על פעולות השפל, הוא גם מספר לנו שאחאב לא מוכן לנצל לצרכיו הפרטיים,
או לא משנה איזה צורך, נגדיר את זה כרגע,
את עובדת היותו מלך. הרי בתור מלך הוא יכול פשוט להפקיע, להגיד, סליחה, אני כאן המלך, זוז,
לא שואל אותך בלי טובות. הוא לא עושה את זה, הוא מבקש מנבות. הוא אומר, אני יודע שהדבר הזה, אני לא רוצה לקחת לך את זה, אני אשלם לך כמו שצריך.
הוא לא, וכשנבות מסרב, תכף נבין למה נבות סירב, אז אחאב כאילו אין לו כלים.
כלומר, יש כאן זהירות מאוד מאוד גדולה, קצת אולי קשורה למה שקורה היום,
להבדיל בין הצורך הלאומי לבין הצורך האישי, ואחאב לא עולה על דעתו לנצל מה שמנחים אחרים היו עושים בכלל בלי להסס, נו,
נבות, איזשהו קרן, זוז רוף מהעיניים.
אך אב, ברגע שנבות מסרב,
הוא כאילו חסר אונים, אין לו מה לעשות.
בסדר?
מה יש לאחריו לחפש ביזרעאל?
אז הפרשנים כאן מעלים,
לדעת מקרא ועוד, מעלים אפשרות אחת מרכזית,
והיא שיש כאן בעצם מימוש, ניסיון לפחות למימוש,
הברית שנכרתה בפרק הקודם.
הרי בפרק הקודם אחריו קראת ברית לפי מיטב שיקולו המדיני, שאנחנו ביקרנו אותו בחריפות בשבוע שעבר, כי אמרנו לו, השיקול המדיני שלך כאן,
במלחמה הזאת הוא לא רלוונטי.
אם במלחמה אחרת אולי הוא כן היה רלוונטי, אבל כאן שכל המלחמה היא מתנה מאת השם יתברך בצורה ברורה,
גלויה,
מוסדרת, מונחה, לפני, אחרי, אין כאן, הניצחון הוא לא שלך, הניצחון הוא פיקדון אצלך והיית אמור להשיב אותו לאשם יתברך ולא לרכב עליו וניסינו להשוות את זה ברמת האפשר למלחמת ששת הימים שזה ברור שמלחמה בסדר גודל הזה, במהירות הזאת, בפלא הזה, בסייעתא דשמיא הייתה אמורה לפחות
תייצר איזושהי תחושה של קצת פחות עדנות ובלבטיות על ההישגים שלה.
מה שקרה כמובן הפוך
לשני הצדדים, גם לכיוון של יהירות וגובהת לבב כלפי האויב הערבי שלא ילד לתקוף אותנו וכולי, וגם כלפי הנכסים שהם קלפי מיקוח, שאנחנו נוכל לסחור בהם ולתת לחוסיין שירים טלפון עלינו, רק עכשיו, רק השבוע אנחנו עוד קצת חווינו על הממלכה הירדנית, מה הם בדיוק שווים.
אז כן, הדבר הזה היה ודאי
היה בזה כפיות טובה. כאן זה ודאי הרבה יותר ממלחמת ששת הימים, כי כאן זה ברור לאחאב, לפני, אחרי, תוך כדי, שהמלחמה,
הניצחון לא הגיע בגללו, הרי היה לו 7,000 איש, גם זה בקושי, ולא מי יודע מה לוחמים,
והנביא אמר לו לפני, ואחרי, ותוך כדי.
ואחריו, בכל אופן, פתאום החליט להיות מדינאי גדול וקרת בריתות וכל זה. האם הוא חוזר בו אחרי שהנביא אומר לו את הביקורת והוא חוזר לבית אוסר וזייף? תשובה, הוא לא חוזר בו. מה הוא עושה? הוא מנסה לממש את הברית.
באיזה אופן? אם הוא קרת ברית עם בן הדד,
בן הדד זה בעצם אזור סוריה של היום, צפון מזרח סוריה, הוא רוצה לבנות איזושהי עיר
שתהיה מטרופולין יחסית מרכזי בציר ההולך מצור וצידון,
של מרכז המזחר שאיתו הוא כרת ברית עם איזבל,
לנוע לעבר המזרח לקשרי סחורות, הוא צריך איזה עיר באמצע שתהיה עיר ייצוגית, ששם יהיו דיפלומטים,
ששם יהיה מרכז קבלת קהל, כאילו אולי רוצה אפילו להעתיק את מרכז הבירה שלו משומרון, שזה מאוד מאוד מסוגר, זה בגוואר, זה עיר מאוד מאוד ישראלית כזאת,
למשהו טיפה יותר פתוח וכו' וכו'. זה התכנון, זה מה שהוא עושה.
אז,
מה?
זה ההתקעה לצורכים לאומיים, יפה, לא למשהו פרטי. נכון.
לא, אבל למה הוא לא ידע? למה הוא לא ידע? רגע, שנייה, שנייה.
הרי אנחנו מתקרבים פה לסוגיות שהם, אנחנו,
הגבול בין הלאומי לבין האישי
הוא גבול מאוד עדין. אנחנו מכירים לפחות ראש ממשלה אחד שמשתעשע באפשרויות השונות, נכון? כאילו, האם אתה,
הכורסאות מפה יכולות להיות גם כורסאות שם, ואתה יכול להחזיר, נכון, יש פה איזשהו...
אז,
אז אנחנו לומדים.
ויהי אחר הדברים האלה, כרם היה לנבות העזרי אצל היכל אחאב מלך שומרון. אז הוא בנה היכל, בסדר?
הוא בנה היכל. עכשיו,
כלומר, את הצורך הלאומי הוא בנה. עכשיו יכול להיות שאחאב רוצה לבנות. תראו איזה רגישות.
יכול להיות שאחאב רוצה לבנות לו איזה מקום, גן ירק. זה כנראה איזשהו מקום לצרכים הפרטיים של אחאב.
ביתו הפרטי אשר בקיסריה.
כאילו, כאילו, יש לו, הוא רוצה גם איזה בית פרטי בשביל עצמו. זה לא הצורך הלאומי,
זה משהו בשבילו, בסדר?
עכשיו, היא הנותנת. מלכים אחרים, הלאומי, המדינה זה אני, מה זה הדברים? לאומי, פרטי, הכל זה אותו עניין, זה הכל שלי, הכל זה מה שאני בא לי.
אבל עכב זהיר בזה. אגב, ככה גם היו אבות הציונות הראשונים,
בן גוריון,
שאול אביגור,
מי שמכיר את השם. כן, דני, אתה מכיר את השם הזה ודאי, נכון?
יפה. שאלה אם עוד אנשים מכירים, אה?
מאנשי ההגנה זה נכון להגיד כמעט על כל אחד מהדור ההוא.
מראשי ההגנה, היית צריך לומר, מחבר ספר,
אה, זה,
מחבר ספר, ספר תולדות ההגנה,
ראש המוסד לעלייה ב'.
הספר שנכתב עליו נקרא עלום ונוכח בכול.
זו הייתה ההגדרה, על ידי אריה בועז,
עלום ונוכח בכול.
אדם הזה הייתה ידו בכול ויד כלבו,
היה אחראי לעלייתם של המון המון יהודים,
היה אחראי למבצע הגדול והקריטי של רכישת הנשק
מצ'כיה להביא אותו כאן למלחמת העצמאות. אחרי זה בן-גוריון כתב לו,
הדברים הגיעו בזמן והצילו את היישוב העברי,
והבחורי, ככה בן-גוריון כותב, מרוב שמחה נישקו את הדברים,
עם השמן עוד עליהם וכן על זה הדרך.
הסיפור מספר, שאול אביגור, השם שלו היה שאול מאירוב.
אביגור, הבן שלו נהרג, גור.
גור מאירוב נהרג בקרב בסג'רה.
הוא, שאול אביגור היה ממייסדי קיבוץ כנרת, קבוצת כנרת,
ובאותה תקופה הוא היה בחוץ לארץ, במסעות הרכש שלו,
ואשתו אומרת לו,
תחזור לארץ, המצב פה מאוד קשה,
גור הולך להילחם, בוא לפחות תיפרד ממנו.
והוא כותב לה, יש את המכתבים בספר, אני לא יכול, המצב חמור.
היא אומרת לו, תחזור,
אני מרגישה שהולך לקרות אסון.
הוא אומר לה, אין מצב שאני חוזר,
התקופה, היה להם ביטויים, התקופה החמורה ביותר, ככה, הוא לא חזר, הבן שלו הלך לקו ונהרג.
הוא אומר לו, תחזור ללוויה.
הוא אומר לה, אני לא חוזר.
על הקבר היא אמרה, ילדתי לבד, גידלתי לבד ואני קוברת לבד.
כך היא אמרה. כעסה עליו מאוד.
אז כשהוא חזר לארץ, אז הוא, היה לו הרבה איסורי מצפון, שהוא לא היה וכולי, אז הוא החליף את השם שלו
מימי אירוב לאביגור.
שאול אביגור, למה הבאתי לכם את כל הסיפורים עליו? קודם כל, כדאי להכיר את השם הזה.
ודבר שני,
הוא היה,
במסגרת תנועת העבודה, היה אנשים שהיו המצפן המוסרי.
ברגע שהם אמרו מילה,
זהו.
ברל כצנדלסון היה כזה,
הוא היה כאילו הדמות המוסרית וזה, אבל אחריו, הוא נפטר,
שאול אביגור. כששאול אביגור אמר מילה,
זה היה כאילו, הוא היה המצפן של היושר.
שאול אביגור, כשהיה צריך לתת לכל השליחויות האלה אז הוא היה צריך חליפה, הוא לא יכול להתראות מדומי שהוא הסתובב בקיבוץ.
אז הוא כל כך התבייש,
הוא לוקח חליפה, זו החליפה שהוא לקח.
קנו את זה מכספי הזה רק
לטובת המשימה, הוא היה לובש אותה, אפילו לא במטוס, רק כשהוא היה מגיע לפגישות היה לובש את החליפה, והיה לו מוריד אותה ושומר עליה, כדי שלא יהיה פה איזה משהו,
שימוש, חלילה,
בחליפה עם המצ'וקמה הזאת שהיה לו,
שלא לשם הסיבה שלשמה היא נקנתה על ידי כספי המשק וכן הלאה. אנשים כאילו מופלגים בזהירות שלהם.
אז אני אומר, אחאב, מקים שם איזה גן ירק, כנראה זה סוג של מגורים פרטיים עבורו.
אז זה לא יכול להיות מצחק ציב המדינה.
זה כן וזה לא.
עכשיו, אתם יודעים, יש לך נהג פרטי.
שר, יש לו נהג פרטי.
אז זה עכשיו עם האצבע. אם אני נמצא בתוך האוטו
והילד נכנס מאחורה, ואני אומר לנהג, טוב, בוא תיקח את הילד לבית הספר. זה בסדר, זה חלק מה...
נכון?
זה חלק מה... לוקחים את הילד לבית הספר.
אז למה שאני אכנס לתוכו אוטו? שומע, נהג, הבן שלי יוצא, תיקח אותו לבית הספר, תחזיר אותו,
אני בינתיים...
זה כבר אסור.
לפי החוק זה כבר אסור.
זאת אומרת, אתה שולח אותו, זה לא בשביל זה ניתן... אבל זה כבר... מה זה משנה?
זה מותר, זה אסור.
הגבולות מטשטשים,
ולכן הרבה מאוד אנשים גם כמובן נופלים על הדברים האלו,
כי אתה אומר, מה זה משנה לפה ולשם? אז אחאב, תוך כדי הדברים שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים על הזהירות הרובה שלו
בדבר הזה. תן לי את הכרם שלך, זה לצרכים פרטיים, זה אני רוצה לקנות מכספי.
כאן אני לא מארח ראשי מדינות, כאן זה, זה בשבילי, אני רוצה שיהיה לי פה איזה גן ירק.
יכול להיות דבר כזה?
הנה.
מה?
זה נוח לו,
שזה קרוב לו לזה, כן.
לא, קרוב לביתי הכוונה ב... בהיכל.
קרוב להיכל שבניתי, קרוב לארמון. אני צריך פה איזה גן ירק משהו, יש לי ארמון ייצוגי,
אני רוצה איזה פינה בשביל עצמי.
גן ירק הזה.
נבות מסרב.
מה הסיבה שנבות מסרב?
הסיבה, קודם כל, היא כתובה כאן,
היא כתובה שלוש פעמים,
ובין הפעמים יש גם סוג של איזו אבולוציה.
מה נבות אמר ומה אחאב בעיקר שמע.
נבות אומר לאחאב,
חלילה לי מה' מיטיטי את נחלת אבותי לך.
אז הוא מזכיר גם שם שמיים, וגם נחלת אבותי, וגם לך.
אז יכול להיות פה שלוש סיבות. סיבה אחת, סיבה דתית.
בסדר?
חלילה לי מהשם.
סיבה שנייה, סיבה רגשית, נקרא לזה ככה,
נחלת אבותי.
סיבה שלישית, סיבה פרסונלית, נכה.
זה מה שהוא אומר.
כנראה, כמו שאת הסיבות נכונות אולי, אצל נבות.
מה אחאב שומע?
ויבוא אחיו אל ביתו שר וזייף, ושר וזייף, שר וזייף, לגזירה שווה.
כי את הפרק הקודם סיימנו בשר וזייף, נכון?
כלומר, זה לא הולך לא כמו שהוא רוצה,
וכתוצאה מהדבר הזה הוא מתחיל כנראה לעשות טעויות.
וכאן, כשהוא כאילו חוזר על הדברים של נבות,
אז הוא אומר, ויאמר לו, אתן לך את נחלת אבותיי.
הוא מוריד את שם שמיים, הוא אומר, לא, זה לא סיבה דתית.
זה לא בגלל שאסור להעביר נחלת אבות, אתם מכירים,
הגמרא במסכת בבא בתרא אומרת שלא ימכור אדם,
יש מקום שנקרא ארא דה רבנן, זו הגמרא שם, נכון?
הייתה ארא דה רבנן, וקראו לארא דה רבנן, מה הסיפור שם?
היה איזה אחד הרבנים שקנה קרקע,
ואז בא אליו מישהו, אמר לו איך אתה קונה את הקרקע? ויש כאן בר מצרא שרצה לקנות את הקרקע לפניך,
אז איך אתה עושה דבר כזה? יש דין על בר מצרא?
הוא אומר לא ידעתי,
לא ידעתי.
אז אין בעיה, אם זה ככה, אני מוכן לתת לו את זה חזרה במתנה.
אז אמר בר מצרא לו, אני לא רוצה מתנה, אני רוצה לקנות ממך.
אז הוא אמר לו, אני לא מוכר.
למה?
כי יש כלל שלא ימכור אדם נכס ראשון שהוא קנה.
זה לא סימן טוב.
ואז זה לא ירד אליה,
כי הוא לא רצה ליהנות מזה שהוא עבר על בר מצרא,
וזה לא ירד אליה, כי הוא לא קנה אותה, וקראו לה ארעא דה רבנן, שזה דווקא, כאילו,
שני רבנים והקרקע לא יוצא ממנה כלום, כאילו זה...
אז יש איזה עניין לא למכור נחלת איזה... עד היום רמי לוי מחזיק בשוק את החנות הראשונה שלו ברחוב השקמה, כי הוא לא מוכר אותה.
אז זו סיבה דתית אולי.
יכול להיות סיבה של נחלת אבות.
אף לא שומע את הסיבות האלה, הוא שומע
לא אתן לך את נחלת אבותיי.
ואחרי זה כשאיזבל מגיעה, מה היא אומרת לו?
מה הוא אומר לה?
ויאמר לא אתן לך את כרמי, הוא גם מוריד את נחלת עבודה, כלומר בסוף הרב שומע,
הוא אומר, עזוב, עזוב, זו לא סיבה דתית וזה לא רגשי,
הוא לא מוכן לתת את זה לי.
אם אני הייתי מישהו אחר, הוא כן היה נותן והוא מתנגד אליי.
למה? למה? זאת השאלה.
זאת השאלה.
אני רוצה להסביר למה,
דרך, עוד פעם, דרך הקבלה לתקופתנו,
שוב, בערבון מוגבל, בהבחנה וכן גם זה הדרך, אבל
אבל מצד שני, ההשוואה אולי תאיר לנו את העיניים.
אפשר לומר שמה שעושה נבות
זה בעצם היחס החרדי הכולל לציונות.
בסדר?
מה הטענה המרכזית החרדית כלפי הציונות?
מה הטענה המרכזית? ואז גם איך היא פותרת אותה?
הטענה המרכזית היא שלא יכול להיות, מבחינה תיאולוגית, בסדר?
לא יכול להיות שהנציגים של העם ישראל
יהיו אנשים שלא שומרים תורה ומצוות.
זה לא יכול להיות.
אתה לא יכול להיות נציג אותנטי של עם ישראל אם אתה לא קשור לסיני.
לא משנה כמה יש לך, כמה אתה נחמד, כמה אתה כללי, כמה אתה... זה לא משנה.
אם אתה לא קשור לסיני, לא יכול להיות בהגדרה שאתה תהיה נציג נאמן של העם ישראל לדורות. זה לא יכול להיות פשוט, זה לא מתכתב. אז מה כן?
מה כן? החרדים מצאו פתרון
בעיניי יפה.
יפה. מה?
לא, לא, לא, לא שליח.
לא.
הפתרון, אני מדבר כרגע ברמות העמוקות, אני לא מדבר כרגע ברמה הפוליטית, אני מדבר רגע ברמות העמוקות של תפיסות העולם.
התפיסה החרדית, לא החרדים, התפיסה החרדית מצאה פתרון שהוא יפה בעיניי,
וזה הם מתייחסים למדינת ישראל כמו עירייה.
כמו עירייה. לדוגמה, עיריית תל אביב,
אומרים מדינת תל אביב, כי עיריית תל אביב
מתנהלת פחת התקציבים שלה,
כמו מדינה, יש לה המון כסף והמון זה, והיא עירייה.
האם מישהו אומר באיזשהו מקום בעולם תפילה לשלום עיריית תל אביב?
חזק את ידי מגיניה, יועציה, עיריית תל אביב, היא צריכה לעבוד, או עיריית ירושלים, היא צריכה לפנות את האשפה,
היא צריכה לדאוג שיהיו כאן מתנ״סים ויהיו כאן גני שעשועים, שהכל יעבוד, זה הכול.
אין בזה קדושה ואין בזה... עירייה.
אז יש עירייה שקוראים לה עיריית מדינת ישראל. עירייה גדולה, זה הכול.
אנחנו לא נהיה חלק מהממשלה של העירייה הזאת, כי יש פה כל מיני השלכות שכולו על זה.
אנחנו נהיה חלק מניהול העירייה, בעיקר בתחומים שנוגעים לציבור שלנו, או אם כבר על הדרך עוד יהודים ייהנו מהדבר הזה. אז למה לא? חבוד, תפאדל, אחים שלנו. אבל הגישה, לפחות הבסיסית,
חלק מהדברים כבר השתנו,
ש״ס חתמו לפני כמה שנים על האמנה,
אחת האמנות, האמנה הציונית בעצם, ב-2014, נראה לי, חתמו על זה.
אבל הגישה, הפסידי גישה כזאת, ועל מה היא נשענת?
היא נשענת על הטענה שלא יכול להיות נציג אותנטי של עם ישראל שהוא לא קשור לסיני, למתן תורה, לעשרת הדיברות, לשבת, לתורה, למצוות. לא יכול להיות.
בהצהרה הוא לא קשור.
הרי בציונות כתוב,
הרצל כתב, הציונות דבר אין לה עם הדת.
דבר אין לה עם הדת הכוונה, היא לא מתנגדת והיא לא בעד. היא לא, זה לא רלוונטי אלינו, הדת היהודית.
ככה הוא כתב, הרב קוק
זעק על זה מאוד.
זה נבות.
נבות, אחאב בא אליו ואמרו לו תקשיב יש פה צרכים לאומיים ויש פה גם את הצורך שלי ובוא כאילו אני מגיע אליך ברור שאחאב מגיע אומנם זה צורך פרטי אבל הוא מגיע בשם
בשם התפקיד שלו.
ונבות אומר לו אני לא מקבל אותך
בתור מלך אתה לא כתובת מבחינתי.
חלילה לי מיטת מאדוני מיטתי את נחלת אבותי לך ואחאב שומע נכון
הוא מבין שההתנגדות היא אליו
אתה לא יכול להיות נציג
עם כל ההסכמים שאתה קורת, עם כל הבריתות שאתה קורת, לא.
עכשיו, תראו, הגישה החרדית, יש בה מנעד.
חלק יותר מביאים את זה לידי ביטוי,
נטורי קרתא ולא לוקחים שום כסף וכולי,
וחלק יותר זה, אבל בבסיס, בעומק,
שם זה עומד.
וזו גישה שיש בה המון המון צדק. כלומר, האם יכול להיות, מבחינה תיאולוגית אני מדבר,
האם יכול להיות,
תראו גם שהרבי כותב כל מיני אגרות לבן גוריון, הוא אומר לו,
לא משנה למה,
ובכל מיני סיבות כאלה ואחרות, כרגע יש לך השפעה בארץ ישראל.
אז אני בעיקר בסביב סוגיות מיהו יהודי, שתעשה, תביא ברכה ולא להפך מזה.
הוא לא אומר לו, זכית, יד השגחה העליונה שמה אותך. הוא אומר, קרה פה איזה, מבחינת הסוג של תקלה.
כי יש כאן באמת איזושהי קושייה תיאולוגית.
מה?
ההערה שלך היא מאוד נכונה.
כלומר,
בעצם, נבות ומורד במלכות. כלומר, למה מה שאתה אומר זה נכון?
כי בעצם מה שעשתה איזבל,
היא עשתה בעצם דבר נכון,
לכאורה, כן? היא דנה את נבות כמורד המלכות.
מה?
הכלים היו פסולים. הכלים היו פסולים, בסדר? אבל היא כאילו, היא קלטה את הסיטואציה.
אז או, עכשיו זה חוזר לאחאב.
אז למה אחאב לא עשה את זה? אז תראו.
אבל שמואל עובד במקורה שזה יעשה לכם המלך שלכם ומציאה.
בסדר, אבל איזה מלך זה? מלך שהוא לא עובד עבודה זרה?
מלך שהוא מלך צדיק?
המלך הזה של לגיטימציה.
האם יש לגיטימציה להקים שלטון יהודי בארץ ישראל שהוא לא לפי תורה? יש פה איזה טמצום המדינה ל... זאת אומרת, סוג חופי, ואחר כך משחק עם זה. זאת אומרת, זה מגיע ללבות, לא בתור חור.
כן,
כן. או תמי אתן מחיר, נדבר על זה, הוא כנראה לא מוכן לסובל את ה...
כן, אבל אני חושב שכאן הסוגיה היא פחות כלכלית ויותר סוגיה, כאילו, האם השלטון שלו...
יפה, אבל אני רוצה שרק ננסה לדמיין כמה הדבר הזה, גם היום הדבר הזה הוא
מאוד חדשני, נקרא לזה ככה, יחסית, למרות שזה נשען על כל מיני סלולות קודמים, אבל בוודאי, בוודאי בתקופת התנ״ך,
אין דבר כזה.
עכשיו, התגובה המדהימה שלך, אבי, שהוא בעצם, זה נראה שהוא נעלב.
זה כאילו שהוא נעלב.
כלומר, ממה הוא נעלב? הוא אומר, לי?
לי אתה אומר שאני לא מנהיג לגיטימי?
אני, שאני מוסר את הנפש שלי על העם הזה?
שאני פה הלכתי לחפש מים כדי שאנשים פה לא ימותו ברעב?
שאני פה יוצא למלחמה פעם אחרי פעם, שאני כאן מסרתי את הנפש של התורה ולא הסכמתי למסור אותה, לי אתה אומר דבר כזה?
לציונות אתה אומר דבר כזה שכאן גיבשנו את הביצות ועשינו זה?
לנו אתה אומר במה אתם יהודים? אני מזכיר לכם את מי?
את הנאום של הרב שך הידוע והמפורסם, זוכרים את הנאום הזה? נאום מכונן.
הנאום של הרב שך היה באחד המשברים הפוליטיים, הוא עלה לנאום ביד אליהו שם ודיבר על הקיבוצים, הוא אמר, במה הם יהודים? אוכלי שפנים, חזירים, בועלי נדבר, במה הם יהודים?
והתגובה, אם אני זוכר נכון, הייתי נער, אבל אני זוכר שבקיבוצים לא כעסו אלא בעיקר נעלבו.
כאילו, עלינו אתה אומר, מה אנחנו יהודים? אנחנו פה מסרנו את הנפש.
אבל מבחינת העולם של הרב שך, העולם שזה אומר, במה אתם יהודים? כאילו זה שאתם מייבשים את הביצות, גם ברוסיה ייבשו ביצות, אני יודע מה, איפה נקודת היעלות שלכם?
האמירה היא,
אתם לא יכולים לעולם להיות נציגי,
נציגים אותנטיים של עם ישראל בלי שאתם קשורים לסיני.
זאת האמירה. מי רצה שלך? רבי חיים, כן.
כן?
כן.
מתריס כנגדו.
מתריס כנגדו. זה גם יכול להיות.
מטריסקה נכון?
אבל,
מה אתה אומר?
זה מאוד, כן, זה מאוד, כן.
חכה, גם אצל אחריו יש צ'אנס.
עוד לא קראנו את זה, אבל אצל, מה?
כן, כן, בטח.
כן, אם זה היה יהושפט, הוא היה נותן לו בחינם. בטח, יהושפט, במקביל מולך כאן יהושפט,
ויהושפט הוא מלך צדיק.
הוא מלכות לגיטימית.
יש תמונה
של הרבי מצאנז,
אדיב ריוציב,
הרב יקותיאל יהודה הלברשטרם,
שהיה אדם גדול מאוד, גם תמיד חכם עצום,
אני בטח לא
מחלק ציונים לאנשים מענקי עולם, אבל גם מבחינת תולדות חייו, הוא הרי איבד בשואה
11 ילדים, והתחתן עוד פעם, ושבעה ילדים,
והקים פה את קריית צאנז, ואת בית חולים לניאדו,
ויש תמונה, אבל, שהוא נפגש עם בן גוריון.
הייתה לו גישה, הוא אמר, למה שהם יבנו ואנחנו נצעק?
הפוך אנחנו נבנה ושהם יצעקו
זו הייתה גישה שלו, גישה פרקטית מאוד מאוד טובה
והוא כאילו הוציא מבן גוריון הבטחה שבן גוריון הוא אמר, הוא הסתובב באמריקה ואמר בן גוריון הבטיח לי עיר
חשוב שהשתבשה עליו דעתו איזה עיר מהעיר, הוא אומר כן, בן גוריון הבטיח לי עיר, באמת בן גוריון נתן לו, יש פה חולות, תבנה מה שאתה רוצה, בנה את קריית סאנס
ואת הבית חולים וכל זה, בבית חולים כלל ישראלי, פונה לכולם
יש תמונה שלו, נפגשתי עם בן-גוריון, והתמונה היא תמונה מאוד ייחודית.
למה? כי הרב בלי כובע.
ראיתי את התמונה הזאת.
אבל עם כיפה.
בוודאי עם כיפה,
אבל בלי כובע.
למה הוא בלי כובע?
בלי השטריימל או בלי הכובע?
לא שטריימל ולא כובע, רק כיפה שחורה על הראש.
אז הם אומרים שככה, לאחר כשנכנסים למקום,
כן, לבית הכיסא וכו', הם מורידים את הכובע. כאילו, זה היה...
אני נפגש איתך, אני צריך לעצמך דברים,
אבל אני לא נותן לך שום מעמד, רק כשאתה נכנס, נפגש עם ראש ממשלה, אתה מקבל שיפה וזה.
לא, אתה לא נציג לגיטימי
של העם היהודי.
אתה עושה דברים גדולים, אבל זה הגישה, זה עומק הגישה החרדית.
ואני אומר, יש לה בהחלט על מה להישען. כלומר, עד הקמת מדינת ישראל,
אולי אכאב זו הדוגמה האחרונה, לא היה דבר כזה.
שהמרכז המנהיגותי של עם ישראל,
הוא מצהיר על עצמו שהוא מנותק מסיני.
הוא מחובר לבר כוכבא, למכבים, לא משנה למי זה, אבל סיני לא.
האם יכול להיות
הנהגה כזאת?
זה מה שאומר נבות לאחאב.
אתה לא לגיטימי.
ואחאב נעלב.
זה בעצם זה. הוא הרי יכול היה לעשות את זה, אבל כשהוא שומע שזו הגישה...
נכון, נכון, נכון.
ברמה האישית, גם אני יכול להגיד לך,
שאני לא צריך למגוע בך. זה מה שבוע.
אם אתה בא ואומר, אני נציג המדינה,
ולכן אני רוצה לקחת, אתה חושב את ה... אבל זה בדיוק, זה בדיוק מה ש... אני יכול, בכל צבא אני יכול... זה בדיוק, אתה מבין? זה בדיוק מה שאחריו. אך אף שבחוויה שלו הוא היה מסור בכל ליבו לכל אחד ואחד מעם ישראל, פתאום הוא מקבל את השיקוף שלפחות חלק מה...
לא רואה בו מנהיג לגיטימי בכלל. הוא אומר לו, את זה אני לא מוכן.
אתה רוצה בתור מלך, תיקח את זה, אין לי כוח נגדך, אבל אתה שואל אותי מה דעתי עליך?
זו דעתי עליך.
והוא מגיע לביתו שר וזייף, ואז עושה איזבל את מה שהיא עושה. עכשיו,
אמרת בצדק שלכאורה
אחאבה יכול להחיל על נבות
את דיני מורד ומלכות,
בסדר?
אבל הוא לא עושה את זה.
למה הוא לא עושה את זה?
יכול להיות שהוא מפחד.
כלומר, יכול להיות שהוא חושש.
ממה יצא? כלומר, זה כמו, זה קצת מזכיר את...
בדיוק.
מזכיר את משפט קסטנר, נכון? הרי מה היה במשפט קסטנר?
כתבו על קסטנר כתבה שהוא שיתף פעולה עם הסטן, עם הנאצים. אז הוא תבע תביעת דיבה.
גרינבלד. גרינבלד, נכון.
אז הוא תבע נגדו תביעת דיבה, והתביעת דיבה במשפט התהפכה עליו. ובמשפט מה קרה?
הוציאו אותו אשם.
תחר משפטו על הסטן. כן, השופט אמר, וואלה, הכתבה צודקת, הוא מכר משפטו על הסטן, ואז אחרי זה רתחו אותה וכו'.
אז אתה מתחיל משפט, אתה לא יודע איפה הוא התהפך עליך בסוף.
אז יכול להיות שאחרון אומר, וואלה, אני לא מתאים, בסדר, אז הוא מגיע שר וזאב. ואז את זה רואה איזבל.
עכשיו, היא כמובן לא מבינה את הדברים האלו, מה זה צריך להיות?
מה זה קונה על שר וזאב?
מה זה, אתה לא יודע איך עובדים? מה, צריך ללמד אותך איך עובדים? מה זה הדברים האלה? בן אדם לא נותן לך את זה, ותוך שנייה הוא נעלם. מהמקומות שמגיעה איזבל,
לא נותנים ל...
וכאן,
וכאן נחשפת בעיה נוספת.
הרי נבות זה לא האדם הראשון שאיזבל רוצחת, נכון?
כבר הרגה כמה וכמה נביאי השם.
אז מה הבעיה כאן?
הבעיה כאן היא שאנחנו רואים שאיזבל מפעילה את כל מערכת המשפט.
הכל מזוהם.
אין שום דבר שהוא נקי.
היא מפעילה מערכת שלמה.
כלומר, היו כאן כמה אפשרויות, אפשרות אחת לעזוב את נבות, אפשרות שנייה לדון אותו כדין מורד במלכות.
ואחר כך יכול להגיד,
אני המנהיג, אני המנהיגות, אני המלך,
יש לי לגיטימציה,
אפילו איש האלוהים נגלה אליי וכולי וכולי, ואתה לא רצה לתת לי את זה,
בהתרסה.
יכולת לסרב להגיד, זה נחלת אבות, אבל אמרת לי לך, אני אדון אותך כמורד המלכות, זה ללכת על זה.
אף אחד לא היה אומר לו שום דבר, אבל הוא לא עושה את זה.
מהסיבות שלו.
ואז איזבל אומרת לו, אני אראה לך איך עושים את זה, ויש כאן איזה ארגון שלם, של מה?
של משפט מזויף,
שנשען על בסיס שקר. היא הרי לא ממציאה משהו שלא היה.
היא אומרת, ברך אלוהים,
ברך נבות אלוהים ומלך. זה שהוא קילל את המלך זה, או מרד במלך זה נכון. היא מוסיפה לזה עוד קצת, אבל היא מעמידה ידי שקר.
מזהמת את כל מערכת המשפט, ובעצם מתברר
שאם חשבנו עד הרגע הזה שהברית היא מזבל, היא משהו מוגבל,
נועד בעיקר לקשרי חוץ,
כאלה ואחרים, נותן לה איזה חופש דתי מנביאי הבעל,
דוחקים את רגלי נביאי השם בצורה כזו או אחרת וכולי, אבל אחאב יודע לשמור על...
כי אנחנו יודעים שאחאב לא מאמין לנביאי הבעל, זה אנחנו יודעים.
פה מתברר שהמפתחות שנמצאים אצל איזבל הם מפתחות משמעותיים ביותר, והיא שולטת לחלוטין על כל המערכת.
מה?
בדיוק לא.
מה עשתה?
רגע, את מי?
היא שכרה את כולם, גם את העדים, גם את השופטים.
זה מזכיר את המשפטים ברוסיה.
כי הכל הצגה, זה לא רק העדים. הכל בחור.
אם כבר הזכרנו מה זה מזכיר, זה מזכיר את מגילת אסתר.
ותכתוב ספרים בשם אחאב, ותחתום בחותמות, הכל אצלה.
הפצצה הגרעינית אצלה יכולה ללחוץ על הכפתור. מישהו שלח לי היום איזה כזה הודעה שבנט נכנס למשרד הביטחון. מה הכפתור הזה עושה? סליחה, חיסלתי מישהו.
ברור, ברור, ברור. כן, כן, השאלה היא איפה אתה נותן?
איזה מפתחות אצלה?
יש לה את החותמת שלך, מאיפה הגיעה אליך החותמת שלך? מי נתן לה חותמת? יש לה את הספרים שלך, מאיפה הגיעו לך הספרים?
בוא תחתום בחותמות, יש לך ספרים אל הזקנים, אל החורים אשר בעירו, בוא תכתוב בספרים לאמור. והיא אומרת להם, היא מנהלת את כל האירוע.
קחו שופטים, קחו קהל, קחו שני ידי שקר,
תעשו מחיאות כפיים, תביאו צלמים, היא מארגנת את הכל.
קיראו צום, הושיבו התרבות בראש העם, הושיבו שני האנשים בני בליעל נגדו, יעידו,
הכל. מי עושה את זה? הזקנים, החורים, כולם עושים.
אז היא מנהלת את הכל.
מי נתן לה את המפתחות הללו?
אז מתברר שהאחאב, מרוב מסירות נפשו לעם ישראל ולמלחמות,
הפקיר לגמרי את כל תחום הפנים, והיא עושה מה שהיא רוצה.
היא זבת.
אז אפשר לצורכם את זה, מה שהיא עושה.
כן.
כן?
והוא כאילו נוח לו להסתתר מאחורי, לא ידעתי, אני רוצה לשים מה שאת רוצה, בלי בגץ ובלי בצלם,
תארגני את זה.
נוח לו כאילו להסתתר מאחורי החוסר ידיעה, כן?
וישלחו אליזבל אמור, סוכל נבות וימות.
השוואה מאוד מאוד חזקה לדוד, כן?
רק כאילו זה מתאר פה כמו איזבל, כאילו היא שולחת את ה... כמו שדוד שולח את האיגרת אל יואב,
יואב, כאילו, סוגרים את כל המעגל,
ובאמת, הייתה תוכחה מאוד מאוד נוקבת של הנביא נתן על העניין הזה. אז שלמדנו את ספר שמואל, אמרנו שזה עיקר החטא של דוד.
עיקר החטא של דוד זה לא מה שהוא היה עם בת שבע, עם בת שבע זה הייתה גרושה והכל היה בסדר. עיקר החטא היה,
כן, זה כל ההונאה הגדולה הזאת שהוא עשה כדי להצדיק את המעשים רטרואפטיבית, ומה הדבר הזה יכול להשפיע על הלוחמים.
כשלוחם יודע שכאילו המפקד שלו שלח עליו, גם אם זה נכון,
הוא מגיע לו גזר דין מוות, יש בתי דין,
היה לך על ידונוב הסטנדרין ולא דנת.
אבל ההשפעה הדרמטית שאתה יודע שמישהו כותב עליך איגרת מאחורי הגב ושולח אותך למלחמה כדי שמישהו ייראה לך אחרי זה בגב,
היא אסון נורא, אסון לאומי.
זה מה שקורה כאן.
וישלחו אל איזבל לאמור סוכל נבות וימות.
ויהי כשמוע איזבל
כי סוכל נבות וימות ותאמר איזבל אל אחיו קום רשת קרב נבות הישראלי
אשר מהן לתת לך בכסף כי אין אבות חי כי מת.
נו, תשאל איך קרה הנס הזה אחריו? לא שואל.
ויהי כשמע אחריו, וכימאמר אקום אחריו אראי תקן עבודה ישראלי לרשתו.
ויהי דבר אדוני אל אליהו התשבי לאמור. קום, רד לקראת אחריו מלך ישראל אשר בשומרון. מי רוצה לשאול על אליהו?
תמיד מישהו כאן שואל, הלו,
הנה אליהו חוזר.
הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו.
ודיברת אליו לאמור, כה אמר אדוני רצחת וגם ירשת.
ודיברת אליו לאמור, כה אמר אדוני במקום אשר לקקו הכלבים מדם נבות, ילוקו הכלבים מדמך גם את.
ויאמר אחיו אל אליהו, המצאתני אויבי
ויאמר מצאתי
יען התמכרך לעשות הרע בעיני אדוני.
הנילים הביא אליך רעה ווירתיע אחריך ויכרתי לאחאב משתין בקיר,
לעצור ועזוב בישראל.
ונתתי את ביתך כבית ירובעם בנבט וכיבד בה עשו מן אחיה אל הכעס אשר יכסת בטחתי את ישראל.
וגם לאיזבל דיבר אדוני לאמור הכלבים יאכלו את איזבל בחיל יזרעאל.
המת לאחאב בעיר יאכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו עוף השמיים.
רק לא היה כאחאב אשר יתמכר לעשות הרע בעיני אדוני אשר שתה אותו איזבל אשתו.
אנחנו מתחילים כאילו בהערכת הדמות קצת.
ויתב מאוד ללכת אחרי הגילולים ככל אשר עשו האמורי אשר הוריש אדוני מפני בני ישראל.
ויהי כי שמוע אחאב את הדברים האלה, ויקרא בגדיו, וישם שק על בשרו, ויהיה צום,
וישכב בשק, ויהלך עט.
וידבר אדוני אל אליהו התשבי לאמור, הריית כי נכנע אחאב מלפני?
יען כי נכנע מפני,
לו אביה רע בעמיו, ויבנה בנו אביה רע על ביתו.
וישבו שלוש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל".
דברים נפלאים ביותר.
קודם כל, במה מאשים אחאב את אליהו?
אומר לו, המצאתני אויבי.
אחאב אומר לאליהו, תדע לך,
זה שנבות
לא רצה לתת לי את הכרם, זה בגללך.
אתה הפכת אותי ללא לגיטימי.
אתה הפצת כאילו את ה... עכשיו, כמובן זאת אשמת שווא על אליהו. למה? כי אליהו, מה עשה?
אליהו רץ לפני המרכבה. הריצה של אליהו לפני מרכבת אחאב, על פי הוראת השם,
על פי דבר השם, הייתה בעצם ההוראה שמלכותו של אחאב היא מלכות לגיטימית בעיני השם.
אבל אחאב הוא עכשיו שר וזייף,
והוא רואה את כולם נגדו,
הוא אומר לאליהו, אתה מונע במניעים אישים נגדי.
ואליהו אומר לו, לא,
רצחת,
ירשת,
אפשרת לאיזבל לעשות כמה שהיא רוצה, וזה האשם תלוי בך. לא הוא רצח.
נכון? לא. היא עשתה, שום דבר.
אתה אשם.
אתה הבאת על המפתחות.
וכאן יש דבר מאוד מעניין בפרק הזה. מה הדבר המעניין?
הדבר המעניין שיש כאן איזה סיכום,
פסוקי סיכום, נכון? רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני זה,
קודם כל, בפסוקי הסיכום בעצמם אנחנו כל פעם נדהמים מראש. אנחנו כבר מתים, כאילו, נורא נורא רוצים לסגור כבר את הסיפור. כאילו, בסדר, מורכב, אבל זהו, אחרי קרב נבות, הפסוקים שדברו בסוף זה דבר ברור.
רק לא יכח אב אשר יתמכר לעשות הרב בעיני ה' ויעמות על פיו, כאילו.
וכל פעם שאתה אומר, הנה אני גומר את הדמות,
מגיע הפסוק ואומר, אבל כוכבי, תקשיב, זה לא עוזי אשתו.
התנ״ך מתעקש על המורכבות.
מי שלא אוהב מורכבות,
קשה לו מאוד עם הפרקים של אחאב.
מי שמורכבות מעניינת אותו,
כמו התקופה שלנו, הפרק הזה, הפרקים הללו הם
ממאור עיניים לנו, כי אתה רואה איך התנ״ך לא מוותר.
אז אחאב עשה רע והתמכר, אבל
זה לא הוא, זה היא.
אשר הסטה אותו עוזב לאשתו, אבל יש כאן עוד דבר נוסף מעניין.
אנחנו כאילו מסכמים את דמותו של אחאב,
ופתאום הסיפור כאילו, מה?
חוזר חזרה, רגע, שנייה, לא גמרנו, הוא חוזר בתשובה.
בסדר?
אז אפשרות אחת להגיד שהחזרה בתשובה היא אולי טיפה מאוחרת מדי,
קצת מאוחרת מדי, אנחנו כבר סיכמנו אותך.
מה שאתה שומע עכשיו בתשובה זה כבר, הנזק כבר נגרם.
כלומר, אתה גרמת כזה נזק שהתשובה שלך כבר לא תוכל להשפיע יותר מדי.
או אפשרות שנייה להגיד שאין ייאוש בעולם כלל. וגם אחרי שמסכמים את דמותו של אחאב, הוא אומר, רגע, אני עוד לא גמרתי להגיד את המילה האחרונה.
ואנחנו רואים שהתשובה שלו היא תשובת אמת,
שהוא באמת מצטער, שהוא באמת מבין שהוא הלך רחוק מדי,
שהוא שילם מחיר כבד מדי על הבריטי מזבל.
רבותיי, זה עוד פעם מחזיר אותנו חזק מאוד, למי?
לדוד המלך בתשובה שלו, הכתוב, נכון?
ויקרא בגדיו, וישם שק על בשרו ויהיה צום, זה ממש כמעט אותם פסוקים שנאמרים, איפה?
רגע, רגע, קודם כל תן לנו ליהנות מהחזרה בתשובה, שנייה, אנחנו ניגע.
איפה זה פרק י״ב?
תודה.
נקרא מספר פסוקים שם.
כן, הנה פה.
ויבקש דוד את האלוהים בעד הנער. ויצום דוד צום ובב אלן ושכב ארצה.
כן,
גם פה. ויצום וישכב.
אחר כך
ויקום דוד מהארץ וירחץ ויסח ויחלף שמלותיו. אנחנו מבינים שהיה לבוש
בגדי שק.
בעוד הילד חי צמתי ואבכה.
וכולי וכולי. הפסוקים האלה, הפסוקים שנאמרים על אחאב,
זה פסוקי
התשובה בין החזקים בתנ״ך.
ויקרא בגדיו,
וישם שק על בשרו, ויעצום,
וישכב בשק, וישכיר גם את נביא, ויהלך את. כאילו הוא ממש,
ממש בדיכאון. ממה אתה בדיכאון? הוא מבין
שהוא הלך רחוק מדי,
שהוא טעה.
שמרוב אהבתו את עם ישראל הוא אפשר לכל מיני דברים לקרות.
הוא חשב שייצא דבר טוב מהברית הזאת,
שיהיה טוב לעם ישראל, אבל זה הלך רחוק מדי, והוא מבין שהוא חצה איזשהו קו מוסרי,
ואחאב הוא אדם מוסרי.
הוא אדם מוסרי, המוסר מעניין אותו, לפי תפיסתו.
מה?
קודם כל, לא בטוח שזה מקרה אחד, יכול להיות שאנחנו בעצם דרך המקרה הזה למדים מה הייתה עמותת ההשפעה של איזבל.
אבל השאלה שלך היא טובה מאוד, בגלל שעבודה זרה מלווה אותנו לכל ערך התנ״ך, בסדר?
במקום להגיד עבודה זרה, תגיד יצר עריות, בסדר? היום.
מה קורה אם איזה נשיא ארצות הברית נכשל ביצר עריות, שזה קורה להם לא מעט, כן? אתה אומר, טוב, יצר עריות הוא יצר חזק,
לא יפה, אבל הלאה.
אבל כשאתה מזהם את מערכת המשפט,
אתה אומר, יש מקום אחד שבו אני מצפה ששם זה יהיה שער נקי, וכשזה מזוהם,
זה כאילו קריסה טוטלית. כשאחאב מתברר שמערכת המשפט שלו מזוהמת לגמרי,
והיא זבל שולטת עליה,
שמה הנביא אומר, כאילו יכול להיות שיש רוצחים בעולם, אבל רוצחים, דרך מערכת המשפט, זו קריסה מוחלטת.
כן.
הוא יכול לקרוא מלך מוסרי שמאפשר לאשתו זדן להרוג לאור תור... מה זה אשתו? אשתו, היא לא אשתו.
במדיאתו, הוא יודע שהיא מוזרת אותה. הוא, כן. זה מין מוסר זה.
אתה רואה מוסר? הוא חטא. אתה רואה שדווקא הדבר הזה... הוא מאפשר להרוג אנשים פנימיים.
אם תבוא לגודי ותגיד לדודו נהרג, הוא לא יצחק על בני מוסר.
כן, כן. הרי פוטין בצוללת קורסק
לא הזיז לו.
יש צוללת עם כמה צוללת, כמה יש שם שבעים ומשהו,
שיש שם איזה סוד גרעיני.
הרי הציעו לו עזרה, נורבגיה, ארה״ב וזה. רק שזה לא יגלה. שום דבר, הכל בסדר.
הם הולכים למות, הכל טוב.
אין לו ילדים גם כדי פוטין.
בואו נסיים רק.
ויהי דבר אדוני אל אליהו התשבי לאמר
הראית כי נכנע אחאב מלפניי?
יען כי נכנע מפניי לא אביה רעה בימיו בימי בנו אביה רעה על ביתו
וישבו שלוש שנים עד מלחמה בין ארם ובין ישראל".
אין מילים אחרות להגיד חוץ מזה שהקדוש ברוך הוא מאוד מאוד מאוד מעוניין שאחאב יחזור בתשובה. ראית?
ראית?
זה נראה כאילו הקדוש ברוך הוא בצד של אחאב.
אליהו נגדו והקדוש ברוך הוא איתו.
שמת לב שהוא חזר בתשובה? ראית איזה יופי?
אני דוחה.
זה כל פעם
מניח עוד ועוד משקל על הכף
של המסירות
למען כלל ישראל. כביכול הקדוש ברוך הוא אומר,
אני לא רוצה שהאחר יסיים ככה.
אדם כזה שמסר את נפשו למען כלל ישראל,
תשובתו רצויה בעיניי.
ראית? הוא חזר בתשובה? אני דוחה את הרע. כמו שנדחתה על בנו, היא יכולה גם לדחות אולי הלאה.
תלוי בהמשך המעשים של אחריו, שעליהם בעזרת השם נלמד בשבוע הבא.
