רבותיי בוקר טוב בוקר טוב אנחנו לומדים פה תנ״ך ואנחנו עסוקים באחת התקופות המרתקות בתנ״ך והמאוד מאוד רלוונטיות אלינו לתקופתנו וזה תקופת המלך אחאב ובפעם שעברה מה ראינו איזה פרק ראינו פעם שעברה דני פרק כ' תודה
הגענו לאמצע פרק כ' נכון לא לכל אז אני עושה חזרה קצרה לטובת מי שלא זוכר
בפעם שעברה ראינו
שבן הדד תוקף את ממלכת שומרון ומטיל מצור על שומרון.
שאלנו את עצמנו איך הדבר הזה יכול לקרות,
אחריו הרי היה מעצמה, אז איך קורה מצב שמישהו חוצה מארם, חוצה את בקעת הירדן, עולה את גב ההר ומגיע לשומרון, והתשובה, כנראה היחידה האפשרית
זאת העובדה שזה עוד אחד מהתוצאות
של הבצורת
שגזר אליהו. אז צבא אחאב,
ככה גם הופיע, ראיתי, בדעת נקרא, ובעוד מקומות צבא אחאב היה צבא שהיה בנוי על מרכבות.
באחת הכתובות הארכיאולוגיות מדובר על 2,000 מרכבות שיש לצבא אחאב.
תחשבו שלסיסרא, שהיה צבא מאוד חזק, היה 900,
ולפרעה היה 600,
אז לאחאב היה 2,000,
והמרכבות האלה צריכות סוסים.
אני מזכיר לכולנו את הפסוק, שכשהייתה בצורת, אחאב לוקח את עובדיה וביחד הם הולכים לחפש מים כדי לחיות
סוס ופרד.
פרד זה טרקטורים לחקלאות, סוס זה צבא.
שלוש שנים בצורת, יכול מאוד להיות שאין חלקי חילוף לטנקים האחאביים, בסדר? נקרא לזה ככה. יש טנקים, יש מרכבות, אבל אין סוסים.
כמו מה שקרה במלחמת יום כיפור, שבשלב מסוים
הכוח הצבאי הגיע לשחיקה,
והיה פחד שפשוט לא יהיו טנקים ומטוסים שיעמדו מול זה עד שהאמריקאים שלחו לכאן רכבת אווירית.
רכבת אווירית לא על תחמושת מטוסים טנקים ותחמושת.
הגיעו מטוסים הגיעו ודאי.
אתה לא זוכר.
הגיעה מטוסים, הגיעו מטוסים.
סקייווקים פנטום אמריקאים נחתו כאן,
צבעו אותם בצבא הזה, ויעיין כבודו ויראה.
יפה.
אז זו הייתה בעצם סיבת המלחמה.
עוד ראינו שבן הדעד, שאחאב מנהל מדיניות מאוד מאוד שקולה.
מאוד שקולה.
הוא מבין שאין לו כוח,
הוא נכנע.
הוא מקווה לגמור את זה במיסים כבדים כאלה ואחרים.
הוא אומר לבן הדעד, מה שאתה אומר, אני עבדך, אין פה מה לדבר.
וזה היה יכול להיגמר בזה.
אבל בן הדד רוצה ממנו עוד משהו,
והעוד משהו הזה נקרא מחמד עיניך, וראינו שמחמד עיניך יכול להתפרש אחד משניים, או את אשתו של המלך,
כי הביטוי הזה מחמד עיניך מופיע ביחזקאל כד,
בתור ביטוי לאשתו של יחזקאל, אבל מכיוון שנשים כבר נאמרו לי בפסוקים לפני כן, אז זה חייב להיות משהו אחר.
והמשהו אחר הזה, חז'ל אומרים, זה ספר תורה.
ספר תורה. ולמדנו מהדבר הזה שני דברים. קודם כל למדנו שאחר כתב ספר תורה,
שזה חידוש עצום.
הוא הרי לא מקיים מה שכתוב בתורה, והוא מתמכר לעשות ערב, אז למה הוא כותב ספר תורה? וכאן אנחנו נחשפים לעמדה הציונית בעצם,
שלא מקיימת את התורה,
אבל מכבדת אותה כמרכיב בלאומיות של עם ישראל.
כן? היא מגיעה אל הכותל ונלחמת עבורו ככותל הדמעות והכיסופים,
אבל בלי לקבל את המחויבות ההלכתית. אבל לגבי המחויבות הלאומית זה עד מסירות נפש.
זה משהו שהוא כאילו תרתי דסתרי,
מה אכפת לך מהכותל אם אתה לא מקיים את מה שהדבר הזה מייצג? הרי הכותל הוא בית המקדש.
בית המקדש, נכון? זה כותל של בית המקדש. בית המקדש זה השראת שכינה. השראת שכינה זה הקדוש ברוך הוא הר סיני, תורה, מצוות. לא, לא, לא קשור.
כותל הדמעות, כותל הכיסופים,
עם ישראל כוסף אליו, זהו. על זה אני מוכן למצוא את הנפש. מצוות לא.
ואחאב על זה מוסר את הנפש. חז״ל אומרים במסכת סנהדרין, למה נמשכה מלכותו של אחאב 22 שנה?
בגלל שכיבד את התורה שניתנה בכ״ב אותיות.
עד כדי כך.
ועכשיו גם פה תשימו לב, אני עושה קצת חזרה, כן, אבל שהוא מנהל מדיניות שקולה, הוא לא מחליט על זה לבד, הוא תמיד קורא לי התייעצויות.
מאוד יפה.
ויקרא לזקני הארץ, ויאמר תראו את זה ואת זה ואת זה,
ויאמרו לו, ואמרו אליו כל הזקנים וכל העם, אל תשמע ולא תובע. הם מגבים אותו.
יפה.
הדבר המפתיע שראינו בשבוע שעבר, שבעקבות העמדה הנפשית הזו של אחאב,
הוא זוכה להתגלות נבואית.
לא הוא, לא הוא נהיה נביא, אבל נביא ניגש אליו.
ואומר לו,
בעקבות העמדה הזאת שלך, וזה אני מזכיר לכם,
אחרי שאחאב ערבו את נביאי השם, איזבל וכולי וכולי,
הוא אומר לו, בעקבות העמדה שלך אתה הולך לנצח במלחמה,
אתה הולך לנצח במלחמה,
ולניצחון יש מטרה.
מה המטרה? וידעת כי אני השם.
כלומר, הקדוש ברוך הוא נותן כאן למלכות אחאב צ'אנס נוסף.
זו ההזדמנות שלך, אחאב,
לקבל ניצחון מופתי, אנחנו נראה שזה בעצם היה ניצחון שכמעט כולו היה ניסי,
ולשנות את כיוון המלאכה, שזה ברור לכולנו שהשינוי הראשון המתבקש זה,
כן, לקחת את איזבל ולשלוח אותה לבן הדת, זו אפשרות אחת הכי טובה אולי, אבל כאילו להתפטר ממנה.
אחאב לא מאמין שזה...
הוא לא מאמין שזה יכול לקרות, הוא אמר לו, איך בדיוק זה יקרה?
אז פסוק י״ד, ויאמר אחאב, במי?
ואומר לו הנאבי, ויאמר, כה אמר ה' בנערי שרי המדינות, פרק כ', פסוק כ״ד, זה עדיין במסגרת החזרה.
בנערי שרי המדינות.
יפה.
נערי שרי המדינות, הכוונה לא הגוף הכי קרבי.
איזה מין גוף ביטחוני, אזרחי כזה, כנראה.
מין מאבטחים של, ככה הרד״ק כאן אומר, שהיו,
זכר לאימפריה שפעם אחריו הייתה,
היו כאן הרבה קונסוליות של עמים זרים,
ולקונסוליות האלה היו מאבטחים.
אז הוא אומר, אם המאבטחים האלה תנצח את המלחמה,
פחות או יותר,
ויאמר מי יאסור המלחמה? כלומר, ומי יהיה
בראש המחנה הצבאי? למה אחאב שואל את זה?
כי הוא לא מאמין שהוא ראוי לזה, שהקדוש ברוך הוא ישלח נביא.
הוא אומר לו, אתה.
אתה הולך...
לא מוזכר שם הנביא, נכון.
ניתן לשער ברמה גבוהה של ודאות,
כתוב בעצמם שזה מיכאל בן-עילה שאנחנו נפגוש אותו בהמשך.
אבל בחוויה לא מוזכר שם הנביא, כאילו זה היה. ויאמר עטה, עטה,
כן?
מי צועד בראש המלחמה זו תמיד סוגיה מעניינת. במצעד הניצחון הגדול
שעשו הסובייטים אחרי הניצחון
במלחמה הפטריוטית הגדולה,
אז כן, אז ג'וקוב, גנרל ג'וקוב, ג'וקוב,
הוא הוביל את המצעד על הסוס הלבן.
עכשיו, מה זה הוא לא רצה?
הוא הבין עם מי יש לו עסק.
כשסטלין מציע לך הצעה, אתה אף פעם לא יודע מה עמדנו אחריה. למה שסטלין לא יעשה את זה? הרי הוא היה מרשל הניצחון.
חלק מהתארים שהוא העניק לעצמו,
חלק בצדק, חלק פחות, זה מרשל הניצחון.
אז הוא כאילו פרגן לג'וקוב, כי ג'וקוב באמת היה מפקד החזית המזרחית,
הוא הציל את מוסקבה.
אבל אומרים, דורשי רשומות אומרים,
שסטלין כמה שבועות לפני כן נפל מהסוס.
והוא פחד שהוא ייפול במצעד,
אז הוא אמר, אני רוצה לקחת סיכון, ניתן לזה ג'וקוב,
אבל הוא לא סלח על זה לג'וקוב,
והוא אחרי זה ניסה לאסור אותו, להרוג אותו, להוריד אותו מגדולתו.
ג'וקוב היה לו כזה מעמד בציבור שבסוף הוא נשאר בחיים,
אבל הוא לא רצה כי הוא הבין היטב שזה לא ייגמר במצעד.
אבל מי צורד בראש זה...
מי היה הנביא?
הפרשנים כאן אומרים שהנביא היה מיכאל בן נמלה,
שיופיע בהמשך בשמו.
על כל פנים אומר לו אתה,
ויפקוד את מערי שרי המדינות והיו מאתיים ושתיים שלושים ואחרי פקד את כל העם וכל בני ישראל שבעת אלפים. שבעת אלפים זה מספר חשוב, כי המספר הזה הופיע לנו איפה?
בנבואת
הקדוש ברוך הוא לאליהו, כשהוא אומר לו, אתה לך תמשך את אלישע תחתיך וכו', הוא אומר לו, והשארתי בישראל,
זה באותו עמוד,
השארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכיים אשר לא קראו לבעל, וכי נעלה על דעתנו שהקדוש ברוך הוא ישאיר בעם ישראל רק שבעת אלפים? הכוונה היא, והשארתי במחנה ישראל, או אני אעשה ישועה בצבא ישראל רק עם שבעת אלפים איש שלא קראו לבעל, וזה עיקרון חשוב מאוד לדעת שגם כשמגיע לנו לנצח במלחמה,
אם יש בתוך המחנה עבודה זרה,
אז לא תיתכן עזרה אלוקית.
זה כאילו, זה...
אז לכן בעי, שזו מלחמה צודקת,
מכיוון שיש שם מעילה בחרם, עם ישראל נופל.
וגדעון, לפי המהלך שכאן למדנו, שגדעון, הייתה לו מלחמה ראשונה שבה הוא נפל,
זה היה בגלל שהיה שם עבודה זרה, ואז צריך להסיר את העבודה הזרה. יעקב, אסירו אלוהי הנכר.
אז גם כאן, רוצה לנצח במלחמה, הצבא צריך להיות נקי.
ובאמת, ראינו בשבוע שעבר
שיש כאן ניצחון גדול מאוד.
בואו נקרא רק את פסוק כ״א.
ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרחב,
והיכה בארם מכה גדולה, נקודה.
כן, ניצחון גדול,
וברור שהניצחון הזה הוא ניסיק, כי זה לא בכלל סדרי גודל מתאימים.
ואז, לכאן הגענו בפעם שעברה, פסוק כב.
ויגש הנביא אל מלך ישראל ויאמר לו,
לך יתחזק ודע וראה את אשר תעשה,
כי לתשובת השנה מלך ארם עולה עליך.
ועבדי מלך ארם אמרו אליו, אלוהי הרים אלוהיהם,
על כן חזקו ממנו, ואולם נילחם איתם במישור
אם לא נחזק מהם.
ואת הדבר הזה עשה עשר המלכים איש ממקומו ושים פחות תחתיהם.
ועתה תמנה לך חיל כחיל הנופל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב
ונלחמה אותם במישור אם לא נחזק מהם.
וישמע לקולם ויעזכם.
ויהי לתשבת השנה ויפקוד בן עדד את ארם ויעל אפק על המלחמה עם ישראל ובני ישראל הותפקדו וכלכלו
וילכו לקראתם ויחנו בני ישראל נגדם כי שני חשיפי עזים
וארם מילאו את הארץ.
ויגש איש אלוהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר אדוני
יען אשר אמרו ארם אלוהי הערים אדוני ולא אלוהי העמקימו
ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידיך וידעתם כי אני אדוני.
ויחנו אלה נוכח אלה שבעת ימים ואיר ביום השביעי בה תקרב המלחמה ויכו בני ישראל את ארם
מאה אלף רגלי ביום אחד.
וינוסו הנותרים אפקה אל העיר ותיפול החומה על עשרים ושבע אלף איש הנותרים ובן הדד נס ויבוא אל העיר
חדר בחדר. בואו רגע נעצור, נעצור כאן.
המלחמה כאן היא לובשת
כבר לבוש תיאולוגי לגמרי.
כלומר,
בהתייעצות, בקבינט של הרעם,
הם כבר מדברים בחדרים הסודיים,
הם מדברים שזה בעצם לא יערים,
ואם נלחם איתם במישור אז הוא, כן, כאילו, אז זה כבר עניין לגמרי תיאולוגי,
זה כבר איום כביכול על
מלכותו של השם יתברך.
מאוד מאוד מעצים
את חשיבות המלחמה.
הם נותנים פה גם עצה מבצעית. מה העצה המבצעית שהם נותנים? בואו נראה.
עשר המלכים איש ממקומו.
המלחמה הקודמת הייתה איזה בליל קואליציוני של 32 מלכים שמלך ארם קיבץ.
השפה הפיקודית היא לא אותה שפה,
הוא אומר ככה, זה אומר ככה, לא מבינים אחד את השני.
הוא אומר, עזוב, כל הבלאגן הזה לא טוב לנו, כל הקואליציה זה מחליש.
בוא נמנה, הצבא יהיה רק ארמי.
תעיף אותם, שים פחות תחתיהם, כלומר,
מפקדים שלנו,
שיבינו את השפה הפיקודית שלך, שיהיה יותר אחדות בשדה המלחמה.
בוא נשקם את הצבא. זה אומר שלמרות שהארם, תיאוז העוצמה הייתה להם,
למרות שהם המסידו במלחמה,
לוקח להם פחות משנה לשקם
מחדש
את הצבא,
סוס כסוס, רכב כרכב,
ונעשה מלחמה במישור.
אחת התופעות המופלאות במלחמת העולם השנייה הייתה שלא הרבה זמן אחרי הפרישה לנורמנדי, האמריקאים ידעו להעמיד צבא באותו סדר גודל
למלחמה באוקיינוס השקט ביפן.
אז גם כאן יש כאן שיקום גדול מאוד.
ואז מתוארת המלחמה.
אז התפיסה,
תפיסת העבודה זרה שהייתה שולטת, הייתה אומרת שיש,
זה לפי מיקומים גיאוגרפיים, האלוהים שלהם הם,
הערים עוזרים לו.
אם נלך למישור, אז שם הוא חלש. זו התפיסה האלילית, כן?
אלוהי ההרים, אלוהי העמקים,
אלוהי הגברים, אלוהי הנשים, כאילו זו התפיסה האלילית.
אז יש כאן ממש מלחמה על התיאולוגיה,
כן? האם הקב' הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, או שהוא רק בהרים?
עם ישראל זה עם של הרים. יש להם הר, הם עובדים בהר וכו', זה אלוהי ההרים.
כן? במדבר הוא לא...
הרי זה מה שמשה רבנו אומר. למה הם אמרו מצרים?
מבלתי יכולת אדוני להביא עם אל הארץ אשר נתן להם. הוא מעלה כאן טענה תיאולוגית. מצרים יגידו, אוקיי, אלוהים שלהם, הוא חזק עלינו.
על מצרים. אבל הוא לא יכול להתגבר על העבודה הזרה הכנענית.
בואו נלך לעבוד עבודה זרה כנענית, זה יותר חזק.
אז זו טענה שמשה רבנו משמיע אותה.
כן.
עכשיו,
רק לגבי המיקום של המלחמה, ויעל אפקה,
ודאי שאין הכוונה כאן לאפק
סמוך לראש העין,
אלא לקיבוץ אפיק של היום, דרום רמת הגולן,
גם פיק צוהל, כן, מנחת פיק מה שקוראים,
דרום רמת הגולן,
שטח מישורי רחב שניתן לנהל בו קרבות שריון, כמו שאנחנו מכירים ממלחמת יום כיפור,
שם מתנהלת המלחמה הזאת.
עכשיו יש כאן,
קודם כל יש פה עוד פעם דברי הנביא, שוב פעם הנביא מגיע אליו, פעם שנייה כבר, שלישית, סליחה, פעם אחת הוא הגיע לפני המלחמה הראשונה,
פעם שנייה הוא הגיע מיד אחרי המלחמה הראשונה, אמר לו, תקשיב, תתכונן, כי הם הולכים להגיע אליך בזה, ופעם שלישית הוא מגיע בסוף ואומר לו,
ויען אשר אמרו ארם אלוהי ערים אדוני ואלוהי עמקימו, ונתתי את כל ההמון הזה הגדול הזה בידיך, והידעתם כי אני אדוני.
עכשיו,
פסוקים כט
וגם קצת כז
מזכירים
קצת יש בזה איזה ארומה מסוימת של קרב דוד וגוליית,
כן,
ופלישתים עומדים על ההר מזה, וישראל עומדים על ההר מזה, והגיא ביניהם. איזה מין מצב כזה של מחנה, מול מחנה, משהו כזה.
ושברקע עומד איזה מישהו, פלישתי או ארמי,
שמחרף מערכות אלוהים חיים.
כן, זה כאילו המאוד מאוד... ואז תנסו, אם תלכו רגע להשוואה עד הסוף,
אז יוצא שאחאב הוא כאילו יהיה על תקן דוד,
שמושיע את עם ישראל.
יפה.
אז כבר יחנו אלה נוכח אלה שבעת ימים,
ויהיו ביום השביעי, ותקרב המלחמה, מתחילים כאן מלחמה, אין פה אלמנט של הפתעה, אין פה שום אלמנט של זה, זה כל כוח מול כוח.
ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד.
המספר הזה, גם אם נגיד שהמספרים בתנ״ך
הם לא מדויקים,
אבל המספר הזה בא לבטא תבוסה ארמית גמורה.
תבוסה ארמית גמורה, הם קורסים,
אחאב
בכישרון האדיר שלו
מוביל את המלחמה, עכשיו יש לו גם כוח צבאי.
במלחמה הקודמת לא היה לו כוח צבאי, היה לו 7,000. אבל עכשיו,
אחרי שהנביא הזהיר אותו, הוא היה לו גם הרבה מאוד שלל מארם, נכון כתוב?
ויח את הסוס ואת הרכב והיכה בארם מכה גדולה
וימלאת בן אדם, כאילו, אז לקחו הרבה מאוד שלל שבויים, אז כבר אחאב עכשיו ערוך,
יש לו צבא גדול, וכישרון צבאי תמיד היה לו.
אז הוא מוביל כאן מלחמה והוא מצליח לנצח.
המלחמה כאן היא קצת פחות ניסית מהמלחמה הקודמת,
אבל יש כאן מרכיב נוסף
שכדאי לשים אליו לב,
שקראנו אותו.
וינוסו הנותרים אפקה אל העיר ותיפול החומה על 27,000 איש הנותרים,
ובן הדד נס ויבוא אל העיר חדר בחדר.
נפילת החומה הזאת
היא עניין.
פתאום החומה נופלת
על 27,000 איש.
כמות גדולה מאוד.
שליש מהכוח הלוחם, הנמלט.
זה ודאי נס.
הנס הזה מובלע, אנחנו כבר מזמן לא רואים ניסים בסדר גודל הכללי,
כבר מספר שופטים כבר שכרנו את הניסים.
יש ניסים פרטיים, אלישע עושה ניסים וכולי, אבל לעם ישראל לא נעשים ניסים, וכאן יש נס,
כמו בעצם מזכיר מאוד את מה?
את חומת יריחו, אבל זה לא רק מזכיר את חומת יריחו,
אלא זה גם,
הייתי אומר,
הנביא וגם המציאות כאן זה כאילו הגמר האפשרות
לתת לאחאב את מלוא ההזדמנות לחזור בתשובה ולשנות הכל, כי בעצם מאיפה הכל התחיל?
מאיפה התחיל המרד של אחאב?
מיריחו.
חיאל ביתה אלי שבונה את יריחו בהתרסה כלפי שמעיה, שאומר,
אנחנו לא צריכים פה את כל הזה, אנחנו נבנה פה את הארץ,
נבנה ארצנו ארץ מולדת, כילאנו לנו ארץ זאת, נס לא קרה לנו, כת שמה לא מצאנו, תפסיק לבלבל את המוח,
נבנה את יריחו, נכון בריתות עם איזבל, נעשה פה חיים,
נעשה פה כלכלה,
בעצם מה שעומד בבסיס הזה. ואז הם גם מתגרים באליהו, והנה תראה איך הארץ פורחת, יש גשמים, ויריחו בנויה, ואז אליהו מטיל בצורת.
סגירת המעגל עם היריחו הזאת זה פה.
זה אפק שפתאום תוך כדי קרב,
תחשבו את אחאב שיוצא לקרב ורואה פתאום את החומות נופלות,
היינו אמורים לשמוע כאן את אחאב קורא, השם הוא האלוהים, השם הוא האלוהים.
וכאן
מגיע המשבר.
המשבר הזה הוא,
אני אומר,
הוא מאוד מאוד מאפיין לדעתי את הציונות.
מה קורה כשאתה בנוי
על רגש לאומי חזק,
אבל אתה לא מחובר בהכרח לקווי הנצח היוצאים מהקודש?
בסדר?
מה קורה?
אז הדוגמה שאנחנו כמובן מכוונים אליה זה מלחמת ששת הימים.
מלחמת ששת הימים,
גם בעיניים צבאיות, היא פלא.
לא רק בעיניים אמוניות, גם בעיניים צבאיות.
ודאי היום, אנחנו יודעים את זה אחרי כמה וכמה מלחמות, מה זה
שישה ימים
לנחול כזה ניצחון, אבל כולם מבינים את זה. כלומר, מה שקרה שם,
מבצע הפתיחה, מבצע מוקד, הכל היה תלוי בכל כך הרבה דברים שיקרו בעת ובעונה אחת ולא השתבשו.
מספיק שהמצרים היו מחליטים שהם מרימים סיור אווירי באותו בוקר בשבע וחצי,
וכל מטוסי חיל האוויר היו מסתבכים בקרבות אוויר מעל שמיים זרים,
שכל היה נראה פה אחרת.
ומספיק שזה, כל מיני החלטות שהמצרים קיבלו בירדן.
הכל היה שם על הקשקשלה,
הכל היה זה באמת.
של מי הניצחון?
איך שנקבעה המלחמה, גם הרב ימין לובביץ', גם הרב צבי יהודה, הניצחון הוא חלק מהפרגון האלוקי,
שהוא אומר לנו, חבר'ה, אני כבר לא עושה לכם הוקוס פוקוס ואתם תהיו בטריבונה בצד, אתם שותפים איתי בניצחון, יעבור דרככם,
תוכלו לספר סיפורי גבורה, אבל של מי הניצחון? למי הוא שייך?
ניצחון שייך לקדוש ברוך הוא.
אבל כשאתה מנהל את הדברים ממקום של כבוד לאומי בלבד וכולי,
אז דקה אחרי המלחמה, קודם כל במלחמה עצמה, דיין לוקח את הר הבית ומוסר את זה לוואקף, נכון? ומייד כאילו, והמשפט הזה,
אנחנו מחכים לטלפון מחוסיין,
או לטלפון מנאצר,
מה משמעות הטלפון הזה?
הסכם שלום, וקבל חזרה את השטחים,
המונח הזה שטחים.
כלומר, אנחנו הבלה-בתים על הדבר הזה,
ואנחנו נעשה את זה במה שאנחנו רוצים.
התחושה הנכונה הייתה צריכה להיות, זכינו, קיבלנו כאן איזו מתנה, קיבלנו כאן איזה משהו, אנחנו עכשיו מבינים את גודל השעה, ובוודאי לא מייחסים את זה לעצמנו.
מודים לקב' ברוך הוא שהיה לנו את הזכות להיות חלק מן הדבר הזה.
ואילו התפיסה שהייתה, אנחנו הבלה-בתים, אנחנו כבשנו, אנחנו נחלק, אנחנו פה, אנחנו שם.
זה כמובן תקלה חמורה. זה מה שקורה כאן.
תראו מה חשבו עבדי בן הדד ומה קרה בפועל. זה כמעט לקוח מהסטנוגרמות של הסכמי אוסלו, מה שכתוב כאן.
ויאמרו אליו עבדיו
של בן הדד.
הננה שמענו כי מלכי בית ישראל,
כי מלכי חסד הם.
וזו שמורה נכונה.
אך אב
הוא איש של חסד.
אכפת לו מעם ישראל.
הוא, כמו שאמרנו, דואג לכל אלה.
אחאב הוא אח של כולם וגם אבא של כולם.
הוא לא מתנהג בגובה העיניים.
מלכי חסד, אולי נשים הנעסקים במותנינו וחבלים בראשנו
ונצל מלך ישראל, אולי יחיה את נפשך. כלומר, בחלומות הפרועים שלהם
הם מה שהם מדמיינים זה שאחאב יסכים לא להרוג את בן אדד. זה מה שהם חושבים. אולי, גם זה אולי, לא בטוח. אולי הוא לא יהרוג את בן אדד.
זה מה שהם חושבים.
אבל מה קורה לתנועה הציונית, כן,
כן, כשמופרכת באוויר המילה שלום,
הריר נוזל מהזה והכל נמס.
שלום, ביטול מוחלט.
תראה, אנחנו,
בטח לא לי, גם בחטא הגיל, אבל
קשה לנו אולי לאמוד את ההתרגשות שהייתה כאן כשנחת פה סאדאת. ארבע שנים אחרי מלחמת יום כיפור הוא נחת פה.
עשה כאן,
כאילו,
אבל הביטול שהתנהלו מולו, כאילו שכחו מי ניצח במלחמה.
כאילו שכחו מי ניצח במלחמה.
מי שניצח במלחמה זה צבא הגנה לישראל.
ניצחון מוחץ, נכון?
אז הוא...
התנהלו מולו כזה ביטול, הוא לא יכול לוותר על שום סנטימטר, זה עניין דתי אצלו, הוא לא יכול לוותר על שום סנטימטר,
אז הוא כאילו מיטיב תנאים. תשמעו, לא יהיה.
שכחת ידידי מי ניצח במלחמה, שכחת שעוד קצת היו מוחקים לך את הארמייה השלישית והיית נגמר לגמרי. כאילו רק
התערבות סובייטית מנעה את העניין הזה, שכחת שצה״ל הדרך הייתה פתוחה לקהיר כי היינו בעבר המערבי של התעלה וכל הבסיסי טילים שלך, שכחת את כל הדברים האלה.
התנהלו מולו באיזה ביטול, כאילו,
הכל רק בשביל ה...
וכמה שנים אחר כך מול ערפאת. תראו מה קורה כאן.
ויחקרו שקים במותניהם וחבלים בראשם ויבואו אל מלך ישראל ויאמרו עבדך בן אדם אמר תכינה נפשי.
ויאמר העודן הוא חי אחי הוא הוא אח שלי.
שלום, ודאי, אנחנו לוחצים ידיים בבית הלבן, מתחבקים.
והאנשים ינחשו, הם שמים לב לחולשה הזאת, הם מיד מבינים את הסיטואציה,
מתחילים להגיד לבן אדם, תקשיב, תפסנו פה פראייר, כאילו בוא, תרים את הדרישות.
מספרים בערבית בדיחה,
שאתה יודע, שואלים בן אדם, איפה הערבית שלך, זה אומר מהקצה של הזרת שנתקה לי במיטה, זה כאילו,
אבל ככה אומרים שדוד לוי אמר פעם, בדיחה,
שמי שעשה את ההסכמות שלו לא ידע ערבית, הרי היה עזה ויריחו תחילה.
זאת אומרת, הערבים אמרו לנו, יאללה, ג'יבו עזה וטרחו.
תנו לנו את עזה ונלך.
והם שמעו, האשכנזים, עזה ויריחו. אה, טוב, נרשום עזה ויריחו, אמרתם.
צריך גם להכיר את השפה.
אז הם שומעים שפה של חולשה.
ועם האויב הערבי או הארמי, אתה צריך לדבר שפה של חוזק,
לא של חולשה.
כי עם חולשה הם מנצלים, אז הם מיד, ואנשים ינחשו,
ויימהרו,
ויחלטו, כאילו הם מיד עושים איזה קבינט מהר, תשנה את כל המדיניות, אל תבקש להישאר בחיים, עכשיו תנהל משהו אחר. ואנחנו קוראים את הפסוק ופשוט לא מאמינים.
ויאמרו, אחי רבן אדד, נכון, צודק, יאסר ערפאת הוא כבר לא ראש ארגון טרור, אלא הוא מנהיג פלסטיני לגיטימי,
מיד כבר קוראים לו המנהיג, אראיס,
נהיה שמו אראיס פתאום.
כן, גבריאל רגל, אני זוכר, הייתי שומע את זה בחדשות, הייתי משתגע.
מחט איקס נפגש עם מקבילו הפלסטיני.
אתה שם מקבילו הפלסטיני ליד איזה קצין של צבא קודשני ותפארתם, ואתה אומר, מקבילו הפלסטיני.
המקבילו הפלסטיני הזה, התחיל, איך התחיל כל האינתיפאדה?
שמקבילו הפלסטיני ירה במקבילו הישראלי בסיור משותף, בעזה.
שם זה התחיל.
אז הוא מייד משנה, צודק!
נכון, זה אחיך בן הדעת, סליחה, זה לא עבדך בן הדעת, זה טעות, תמחק את זה מהר.
זה אחיך בן הדעת, הוא כבר לא...
זה, כן, ערפאת, בשם רשעים מרכב,
בחתימה בבית הלבן, הוא תמיד היה הולך עם אקדח,
מדים ואקדח.
אמרו לו, זה הסכם שלום, לא יפה.
עם אקדח,
לא, לא, אני על מדים ואקדח, תמיד.
אז מכבדים את הרצון, כן, שיהיה אקדח.
רק שבלי כדורים, כן, שלא תהרוג את... למה הערב שבעייה שם איתנו? כן.
תראו את הפסוק.
והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו עמימנו ויאמרו אחיך בן הדד.
ויאמר בואו כחהו ויצא אל הבן הדד ויעלהו על המרכבה.
מלך ישראל בלארג'יות מעלה את בן הדד אל הלימוזינה הממשלתית,
סוגרים את הדלתות הקאות והם מסתודדים,
כן?
בסוד שיח כזה, יש איזו פסגה בארבע עיניים,
נועצות, אתם מכירים את כל המילים המכובסות?
הייתה היוועצות בארבע עיניים בין המנהיגים, פתאום הוא נהיה מנהיג.
מה הגבול שטרוריסט נהפך בו למנהיג?
זו שאלה מאוד מעניינת, נכון? כאילו, פתאום הוא זה, פתאום הוא זה.
טוב, אנחנו כולנו ממתינים במסיבת העיתונאים, אנחנו ממתינים מחוץ לרכב השרד לראות מה יקרה.
הנה תוצאה, יוצאים שני המנהיגים אל הקהל, יש פודיומים מכובדים, יש מדשאות בבית הלבן,
יש איזה נשיא אמריקאי בין שניהם,
הכל לבוש ב...
אני תמיד כשאני רואה את הנזכר,
הייתי אז בצבא,
כשחתמו את הסכמיוס, הייתי בצבא.
אז יצא לי לראות בשידור חי.
אז אני תמיד נזכר בסיפור של רבי נתן היפשיץ על החתול.
מכירים?
אתה יכול לאלף חתול שילך עם מגש,
שיהיה מלצר, אבל ברגע שיעבור עכבר, הוא יזרוק את הכול.
מה אתה חושב, שאתה יכול לקחת אדם שהוא רוצח ילדים ונשים ולהפוך אותו למדינה? הוא רוצח, נשאר רוצח.
הוא עכשיו מתנהג יפה.
תראו, הנה, מסיבת העיתונאים, הצלמים, כולם בבקשה מוכנים, הצהרת המנהיגים.
כנראה דיברו באנגלית,
תראו את החוצפה.
חשוב לשים לב, לשים בפסוק הזה, מי מדבר.
ויאמר אליו,
כן, ידידי, כבוד ידידי, מלך ישראל, אחאב,
בן ברית,
שלום עושים עם אויבים וכולי וכולי, אני רוצה להגיד שככה.
ויאמר אליו, הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב.
אני מסכים ברוב טובי, אומר בן הדד, להחזיר לך את הערים שלקח אבא שלי, הדד,
כנראה לקח אי אלו ערים מעומרי.
מעומרי.
אולי זה קשור לכך שעשה המלך הקודם במלאכת יהודה,
הרי הוא שלח את מלך ארם שיילחם עם בעשם,
מלך ישראל, והוא לקח ממנו כל מיני ערים בצפון.
אז אומר בן הדת, ברוב טובו, אני מסכים להחזיר את הערים.
כאילו לא הוא הפסיד במלחמה.
כאילו הוא בכלל לא יכול להציב תנאים. מי הוא בכלל?
לא, עכשיו הוא אומר, אני מסכים לזה,
ברוב טובי, שאני אפסיק לעשות לכם פיגועים,
ואנחנו ניתן לכם את הדיסקית של זכריה באומל, וכל מיני כאלה דברים.
אז אני אשיב.
וחוצו תשים לך בדמשק, כאשר שם אבי בשומרון. כלומר,
תוכלו לממש את החלום הציוני הרטוב,
שנקרא לנגב חומוס בדמשק.
ויהיה שגריריות פתוחות ותוכלו שם לעשות, לאכול מסבכה.
חומוס בדמשק, אתה אוהב חומוס?
חומוס לבנוני, זה הכי טוב, זה הכי טעים.
כאשר שם אבי בשומרון,
עד כאן דברי בן הדד.
ועכשיו הפסוק עובר למי?
לאחאב.
ואחאב אומר לו,
ואני בברית אשלחיך, ויכרות לו ברית וישלחהו.
הסכם שלום.
עמליית א-סלאם בלשעה בפלסטיני שיביא שלום צודק, כולל
או בר קיימא במזרח התיכון.
כן?
אין בעיה.
נגיטימי,
כביכול. כל דבר כזה בעיין. א' אפשרות אחת, זה נכון.
אבל
בגדול בתנ״ך,
שלום בתנ״ך,
הכוונה היא שהחלש
מעלה מסין לחזק. זה השלום בתנ״ך, אין הדדיות בתנ״ך.
ברית תכורת עם אנשים בודדים,
כן, הרי זה מאוד מאוד מזכיר את אברהם אבינו שקראת ברית עם אבימלך,
ואת הביקורת של המדרש.
יש דעה במדרש
שעקדת יצחק זה עונש על כך שאברהם קראת ברית עם אבימלך. אתה קורא את ברית עם אבימלך, אומר הקדוש ברוך הוא עם הפלישתי הזה?
ואתה אומר לו, אם תשקול לי, או לניני, או לנכדי, אתה כבר, יש לך בטוח שיש לך, הבאתי לך ילד, אז אתה כבר מתחייב על הנכדים והנינים, בוא נראה אם יהיה לך ילד, עשה כאילו תצחק.
אבל הבעיה כאן, מוטי, היא אחרת.
הבעיה כאן היא שהניצחון הוא לא של אחאב.
אם היה הניצחון שלו,
בדרכי המדינאות,
יכול להיות שאתה צודק.
אפשר למחוץ,
ואולי זה עדיף.
והנה, יש לנו דוגמה.
עם מצרים קרתנו הסכם שלום, ועם סוריה לא.
ברוך השם, עם סוריה אנחנו חזקים, ברמת הגולן, והסורים התפרקו. ועם מצרים,
לפני לא הרבה זמן, הייתה שם מהפכה,
וכל האחים המוסלמים היו לשלטון, ואז התממשה פה קטסטרופה של אחים מוסלמים עם צבא אמריקאי,
צבא מערבי. כאילו שהקדוש ברוך הוא ריחם עלינו והייתה מהפכה בחזרה, אבל אפשר לדמיין שזה גם יכול להתהפך עוד פעם.
מה יקרה שבמצרים זה יקרה עוד פעם, ויהיה להם שם צבא חזק מערבי
עם שלטון פונדמנטליסטי.
מסוכן מאוד עבורנו.
אז אפשר היה כאילו...
אבל כאן זה, לכן התחלתי בהקבלה במלחמת ששת הימים. זה לא הניצחון שלך.
לא הראשון ולא הקודם.
מה שהיית אמור לעשות זה לפחות לקרוא לאיש האלוהים ולהיוועט איתו.
אבל כמו שמלחמת ששת הימים הייתה ניצחון אלוקי.
מי נתן לך את הרשות לסחור בשטחי המולדת שהקדוש ברוך הוא נתן לנו בסייעתא דשמיא העצומה? לא בירושלים ולא ביהודה ושומרון ולא בסיני ולא ברמת הגולן.
כל הדברים האלו הם מתנה אלוקית.
אתה מקבל מתנה ואתה משתמש בה?
אבל אנחנו גם קוראים תוך כדי הפסוקים
שתוך כדי עשיית ההסכם בן הדד מיד כאילו מבין עם מי הוא נמצא. עכשיו,
אני אעשה כאן ספוילר, בסדר?
מותר לעשות ספוילר?
אני אעשה ספוילר קטן.
הרי תהיה עוד מלחמה,
שלישית, רביעית כבר, שלישית,
עם בן הדד, ואחרי זה יהיו עוד שתי מלחמות כבר בתקופת בנו שלך, אבל רק בזה.
מה לדעתכם יגיד בן הדד במלחמה הבאה,
לצבא שלו?
בן אדם, אחי, אחי הוא, כן, הידיים, החבוקות בבית הלבן, no more war, no more bloodshed, נכון, אני אומר לכם, מה יגיד ערפאת לזה שלו?
תבעירו שם את הזה, מה יגיד בן אדד לחיילים שלו? אני קורא לכם פסוק,
אני קורא לכם פסוק.
ויאמר ומלך ארם ציווה את שרי הרכב אשר לו שלושים ושניים לאמור,
לא תילחמו את קטון ואת גדול, כי אם את מלך ישראל לבדו.
בן אדם.
האחי הזה אומר להם, חבר'ה, לא מעניין אותי אף אחד, תהרגו לי את אחאב.
זה התוצאות,
הברית הזאת.
כן.
חמור מאוד מה שקורה כאן. ואני אומר, בעיניי זה קופץ לעיניים, ההתנהלות ה...
קלפי מיקוח.
זה היה השם.
קלפי מיקוח.
נחלת יהודה, בנימין,
סיני על כל המרחבים וקלפי מיקוח.
זה כאילו עשתה כלפן באיזה,
כמובן ההיבריס, הגבות הלבב, שאחרי זה
הביאה עלינו את מלחמת יום כיפור.
נכון? הוא היה כזה טיפש. למה טיפש?
לא, אז כאן מוטי צודק.
יכול מאוד להיות שמבחינה מדינאית זה נכון לחתום הסכם שלום עם בן אדן. יכול להיות.
אבל לא על ניצחון שלו שלך פעם אחת, ופעם שנייה,
אחרי שבן הדד,
אחרי שהנביא אומר את זה לאחריו, תקשיב, בן הדד חירף מערכות אלוהים חיים.
הוא אמר אלוהי ערים ולא אלוהי עמקים. אז פה זה נגמר.
אז כאן אתה...
אבל זה בדיוק העניין של אחאב, שאחאב הוא עושה מה שנראה לו טוב
בעיניים שלו.
נכון. נכון.
אז אני אומר, שתי המלחמות הראשונות שהיו,
מה?
מה זה מצליח לו? ואיך הוא ניצח במלחמה הראשונה?
הוא הרי נכנע. הוא הרי אמר, אני עבדך אני.
הוא כבר היה על הקרשים.
מי הרים אותו? הנביא הרים אותו. אני אומר לו, אני אתן לך מלחמה, אתן לך ישועה.
ואחרי זה, הנביא ליווה אותו יד ביד.
הנביא ליווה אותו יד ביד, הוא אמר לו, הכל יהיה בסדר. ופתאום כשהוא ננצח,
אז פתאום הכל האמונה, הביטחוני, הפרגמטי.
כן, זה היה בדיוק.
ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכן הנא בהימה הנא איש להכותו.
ויאמר לו, יען אשר לא שמעת בקול ה' הנך הולך מאיתי,
ויקחה האריה וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכאהו.
היו כאן אריות, עכשיו גילו פנתרים בשילון, אני יודע, פה.
וימצא איש אחר ויאמר הקניינה ויכאו האיש הכהו פצוע.
וילך הנביא
ויעמוד למלך אל הדרך ויתחפש
באפר על עיניו.
שם את זה צעיף כנראה.
ויהי, לא, זה לא התאפר, זה צעיף.
ויהי המלך עובר והוא צעק אל המלך ויאמר עבדך
יצא בקרב המלחמה והנה איש שר
ויבא אלי איש ויאמר שמור את האיש הזה אם יפקד יפקד והייתה נפשך תחת נפשו
או כיכר כסף תשקול.
ויהי עבדך עושה הנה והנה והוא איננו ברח לי.
ויאמר אליו מלך ישראל כן משפטך אתה חרצת.
וימהר ויסר את האפר את הצעיף הזה מעל עיניו
ויקר אותו מלך ישראל כי מהנביאים הוא.
ויאמר אליו כה אמר אדוני
יען שילחת את איש חרמי מיד
והייתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו.
וילך מלך ישראל אל ביתו, שר וזייף,
ויבוא שומרונה.
אז כאן הכל מתגלה.
הבעיה המרכזית כאן זה בין הגד איש חרמי.
מי שחירף
מערכות אלוקים חיים,
הוא לא היה יכול לגמור את המלחמה הזאת בחיים.
מזכיר מאוד את מה?
את הגג.
את הגג.
את הגג.
הרי זה ברור ששאול לא הרג את כל העמלקים.
כי אנחנו מוצאים,
הוא הרג, הרי הוא,
הטענה כאילו בספר שמועד זה שהוא הרג את כל העמלקים, רק את הגגול, הוא לא נגד כל העמלקים.
הרי יש אחרי זה עוד עמלקים שתוקפים את דוד וכו'.
אבל ברגע שאתה משאיר את המנהיג,
אין זה לא רק בעיה פרקטית שכאילו יש להם,
יש להם תקווה עוד, יש להם על מי לחלום.
יש כאן גם בעיה אמונית.
המנהיג הוא זה שהוביל את האג'נדה נגד ריבונו של עולם והוא צריך לשלם על זה בחייו.
יש פסוק בתורה, לא תיקח
כופר לנפש רוצח, נכון?
זה הפסוק?
ולא תיקח כופר לנפש רוצח.
למה התורה אומרת את זה?
התורה אומרת את זה בגלל שבעולם העתיק,
אם בתוך שבט מישהו היה עושה מעשה גניבה, היו הורגים אותו.
כי ברגע שמישהו גונב, אז זה מערער את כל האמון השבטי.
אבל אם מישהו היה רוצח,
אז ראש השבט היה אומר,
יש לי כאן אדם שאני כבר יודע שהוא יודע להרוג, שהוא קילר.
אז זה לא הגיוני להרוג אותו.
חבל, אני מפסיד לוחם טוב.
אני אגיד לו, בוא תשלם הרבה כסף,
נשאיר אותך בחיים, ובתמורה אתה תהיה לוחם שלי.
שיקול פרקטי.
על זה אומרת התורה, לא תיקח כופר הנפש רוצח. יש דברים שלא סוחרים בהם.
יש דברים שהם ערכיים,
שמהם אתה לא נסוג.
מי שחירף מערכות אלוהים חיים,
מי שנצח נשים וילדים,
מי שפגע, רצח אזרחים, ערפאת, כן, זה כדור, הוא לא איזה, מילא, נגיד, סאדאת הוא מנהיג צבאי, אז אתה יכול להגיד צבא מול צבא, ערפאת, הוא רוצח ילדים, נשים וילדים.
מה יש לעשות איתו שלום עם בן אדם הזה?
האדם הזה, הכדור בראש היה מגיע לו.
הוא לא בר-שיח לשום דבר של בני תרבות.
מי שנהג כך כל חייו,
כן, ושלח אנשים, ירצוח נשים, ילדים, וכל הפיגועים שהיו כאן בשנות ה-70 וה-80.
אוטובוס לדמים, ומיס גבעם, ומעלות, וזה הוא הכל חתום על זה הוא.
וקונטר בנהריה, וכל הדברים, זה הוא חתום על הדברים האלה.
זה האדם שאתה עושה איתו הסכם שלום? זה איש חרמי, זה מגיע לו מוות.
עכשיו, הנביא הזה,
קודם כל, האב מכיר אותו.
אז כנראה לא בא הכתוב לסתום מנהל ולפרש,
שכנראה זה הנביא שהיה,
אמר לו מקודם את כל דברי הנבואה. אני רוצה
רק שנשים לב לנקודה, לשתי נקודות, בסדר?
אנחנו מבינים שהנביא קיבל הוראה מהשם, לך תחטוף מכות,
נכון?
ואז הוא הולך לנביא אחר, הוא אומר לו, הקב' מוחמאס תרביץ לי,
והנביא האחר אומר לו, לא, אני לא מרביץ לך, ואז... אני כן מביץ לך. יפה.
אז מה זה אומר?
כנראה מה זה אומר?
שגם עליו יש קצת אחריות, לכן מגיע לו קצת עונש.
מה יכול להיות האחריות שלו?
של הנביא. לא, לא, של הנביא איש האלוהים.
או שהוא לא יצא לקרב בעצמו.
כלומר, אנחנו רואים שכל התקלות קורות
כשהנביא לא נמצא.
שמואל לא נמצא ליד שאול, ואז שאול
עושה שטויות.
אחרי זה גם בפלישתים.
ראינו את זה בספר שמואל. אז כאילו, אולי, אני לא יודע, אני מעלה כאן אפשרות
שהקדוש ברוך הוא אומר לנביא, תראה, זה אחאב, זה לא דוד ולא שאול, זה אחאב, אתה מכיר את הנפש הזאת הפועלות. היית צריך להיות שם איתו
ולהזהיר אותו אונליין.
תגיד לו, אל תעשה את זה.
ישבת מאחורי הפלזמה,
נתת לאחיו לנהל את הקרב, אז גם לך קצת מגיע עונש.
אבל אני רוצה לשים לב לעוד משהו.
פסוק ל״ט,
הנביא אומר לו ככה
ויהי המלך עובר והוא צעק אל המלך ויאמר עבדך יצא בקרב המלחמה והנה איש שר
ויאבא אלי איש ויאמר שמור את האיש הזה, אם ייפקד ייפקד.
והייתה נפשך תחת נפשו,
שזה
עונש מוות,
לכאורה או מאסר ארוך
או כיכר כסף תשקול.
כמה זה כיכר כסף?
מה?
זה סכום לא קטן,
זה לא סכום דרמטי לגמרי.
זה לא סכום קטן, נכון?
עם ישראל, כשתרמו 600 אלף מחציות שקלים, שזה 300 אלף שקל, מזה עשו 100 כיכרות.
אז נכון?
מ-300,000 שקל כסף עשו 100 כיכרות.
אז כיכר אחד, כמה זה?
כמה? 3,000 שקל. זה סכום גדול, אבל לא משהו שישנה.
אז הנביא, במשל, אומר שלאחאב,
שבנמשל שילח את בן הדד מידו, יש בעצם שתי אפשרויות. או נפשך תחת נפשו, או...
או מה?
או תשלום כלשהו.
כלומר, גם במשל, הנביא פותח לאחאב אפשרות לתשובה.
עדיין לא מאוחר.
אתה עוד יכול לחזור בתשובה, אתה לא.
הוא אומר לו, נכון,
ויאמר אל המלך ישראל כאילו שפיכה אתה חרצת,
ויאמר אליו וכו', ויאמר אליו כה אמר אדוני הן שילחת את איש חרבי מיד והייתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו.
זה אפשרות אחת, רגע, יש כאן אפשרות נוספת שיהיה תשלום כלשהו, ואז
הוא לא אומר את האפשרות, הוא כאילו נוקב בו את האפשרות החמורה,
אבל אנחנו יודעים
שישנה אפשרות עדיין לאחאב
לחזור בתשובה.
האם הוא ניצל אותה?
האם הוא עשה אותה?
האם הוא קיים אותה?
זה נדבר בשבוע הבא. אני רק מבקש שעד שבוע הבא תזכרו את הביטוי שר וזייף.
מה קורה לאחאב כשהוא מגיע שר וזייף לביתו?
כאילו הוא בעצם מבין שהוא עשה כאן איזו טעות,
שהוא פספס פה איזושהי הזדמנות,
שעכשיו הוא הולך לשלם מחירים,
הדבר הזה נוגע בו מאוד והוא מגיע שר וזייף. האם הדבר הזה הוביל אותו לתיקון או לקלקול? על כך ועלות בעזרת השם בשבוע הבא, חזקו וינס.
