חורף טוב ומבורך, חורף טוב, מלא גשמים,
שיהיה חורף בריא גם.
אגזונטה וינטר,
חורף בריא.
בראשית ברא אלוהים, אומרים בראשית ברא, קודם כל לבריאות.
טוב, אנחנו נכנסים לחורף, בעזרת השם,
לרצף של לימוד,
ויכולים לחזור לסדר שלנו בספר מלכים. אתם זוכרים?
מה היה השיעור האחרון? מי זוכר?
דני,
long time ago.
ובאמצע גם הייתי עונה עוד, נכון.
לא, לפני עונה.
אז אני אזכיר לכם, בסדר.
אנחנו בפעם האחרונה למדנו את אליהו בהר האלוהים,
נדמה לי.
נכון?
הגענו לפרק כ'.
אז אני עושה חזרה קצרה כדי להתקדם. ראינו שבעצם,
לפי דברי חז״ל, בעצם הקדוש ברוך הוא,
אני עושה רק חזרה קצרה כדי להיזכר,
הקב' הוא בעצם הדיח את אליהו הנביא מתפקידו.
ההדחה הזאת היא לא מיידית.
אנחנו עוד נפגוש את אליהו עוד כמה שנים אחר כך,
אלא זה מתחיל כאן תהליך. כשכתוב את אלישע בן שפט תמשך לנביא תחתיך,
ראינו, הוכחנו שאין הכוונה שאלישע מחליף את אליהו מיידית, אלא שאלישע יתחיל להיות תחת אליהו.
תחתיו סגנו, ממלא מקומו, משרת אותו, משמש אותו.
כדי ללמוד ממנו, ובעוד זמן מה תתבצע ההחלפה. אנחנו נכנסים כאן לאיזה עמדה.
ולמה כל הדבר הזה? ראינו שהקדוש ברוך הוא אומר. מה? לא ברור?
כן.
מה?
אלישע הוא מכיר על אישה שיהיה מבין. אנחנו נוכיח את זה בעזרת השם.
כן, אנחנו נוכיח את זה שאלישע הכיר את אליהו עוד לפני כן.
הכיר את אליהו והיה מתלמידיו של אליהו. רק לא היה צמוד אליו,
אבל הוא היה מתלמידיו.
שנאמר פה אלישע, בוא נוכיח את זה עכשיו,
פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו.
מתי אלישע יצק מים על ידי אליהו?
איפה?
במעמד הכרמל.
כשאליהו אמר הביאו מים וייצקו מים וייצקו עוד מים, מי עשה את זה?
אלישע, כלומר אלישע היה אחד מתלמידיו הקרובים של אליהו.
הוא לא היה צמוד אליו, אליהו לא ביקש ממנו לאורך הזמן להתנתק ממשפחתו ולעבור רק אליו, עד הרגע הזה שהוא הלך אחריו.
אגב, גם לפי דבריך, רבי שלמה,
הוא שני, מאז שאלישע,
מאז שאליהו זרק את
האדרת,
כן, בדיוק זה, זה מה שאתה אומר, רפשבתאי, כן?
כן, מפרק יט,
שהוא זרק את האדרת, עד שאליהו עולה השמיימה, עברו לפחות שלוש שנים, לפחות,
לפחות שלוש שנים, עברו כנראה יותר.
אז אנחנו מבינים שאלישע מתלווה אל אליהו כמה וכמה שנים, משמש אותו וכן הלאה. אז מתחיל כאן תהליך של החלפה.
מדוע הקדוש ברוך הוא מחליף את אליהו הנביא, מדיח אותו? אז ראינו שהקדוש ברוך הוא אומר לאליהו,
אי אפשיק אחריו שאינו במקום,
אני לא יכול עם הקנאות שלך.
התפקיד שלך בתור נביא
זה לא לקנא אלא
ללמד עליהם זכות.
על בניי. אתה הטלת בצורת, אתה נלחמת בהם, עזבו בריתך בני ישראל. זה לא הדרך. הדרך היא דרך אחרת. הדרך היא דרך של אימוץ זכות.
הדרך היא הדרך שהלכת בכרמל, נכון? כשאליהו,
מתי הקדוש ברוך הוא ענה לאליהו? כשהוא אמר,
ואתה סיבת את ליבם אחורנית.
ולכן ראינו בשיעור הקודם, כן.
מחר הוא יעזור חוט. לא. הוא נותן לו צ'ק.
אתה רואה שלא. אז ראינו, אז אני לא עכשיו אחזור על כל השיעורים. ראינו שהקדוש ברוך הוא, אין לו ברירה.
כאילו הוא חייב כמו מ״פ שחייב לגבות את המ״מ,
אבל לא נוח לו מזה, והוא לכן מנסה לגרום לאליהו שיוותר על זה.
לוקח אותו לנחל כרית, לוקח אותו לאישה האלמנה, מראה לו את התוצאות של כל הטלת הבצורת הזאת, והוא אומר לו, תשמע, זה לא הדרך, הדרך היא ללמד זכות על בניי, ולא...
איך במסורת הילדים הוא מושג כזה כל כך חיובי, ופה אנחנו רואים שהוא אדם נביא אבל לא פשוט. כן.
אז אני מציע שאת השאלה הזאת אנחנו נשאיר פתוחה,
אנחנו נענה עליה בהמשך, איך הדמות של אליהו התהפכה. אגב, זו לא הדמות היחידה שקרא למהפך.
עוד דמות מאוד מאוד מזכירה זה רבי שמעון בר יוחאי.
רבי שמעון בר יוחאי בגמרא זה פחד פחדים להיות לידו.
הוא עניש וקטיל, יש כזה מושג.
עניש וקטיל. אמרת מילה לא נכונה,
זו הייתה המילה האחרונה.
זהו, נכון, מסכת מעילה נדמה לי.
הגמרא אומרת שהיה פעם גזירה ואמרו את מי נשלח לבטל את הגזירה? נשלח את בר יוחאי שהוא מלומד בניסים.
אמרו נשלח,
את מי עוד נשלח? אמרו נשלח את רבי אלעזר ורבי יוסי.
אז רבי יוסי אמר יופי!
אז זה נגמר!
להגיד כבר קדיש על הבן שלי?
אמרו לו לא, מה כי הוא ילך עם רבי שמעון, יגיד איזה מילה לא במקום,
רבי שמעון נכנס עליו, נגמר הסיפור.
אמר לו רבי שמעון אני מבטיח שאני לא אעניש אותו.
רבי יוסי ורבי אלעזר נדמה לי זה היה.
יצאו לדרך, ומה הגמרא מספרת?
שהוא העניש אותו.
הוא אמר איזה מילה לו במקום, אמר לו יוסי יוסי, פשוט ידיך ואקבל עיניך,
ואחרי זה תוספות אומר שמכיוון שהוא הבטיח, אז הוא כן ביקש רחמים והחייה אותו.
מפחיד להיות ליד רבי שמעון.
והנה לאורך הדורות רבי שמעון זה ל״ג בעומר, זה הילולה, כולם מרגישים שם בבית, כולם מרגישים...
גם פה הדמות עברה איזה מהפך. אנחנו נצטרך להבין
מדוע, גם על אליהו וגם על רבי שמעון, אבל נשאיר את זה להמשך.
עוד ראינו, עדיין בתוך החזרה, ראינו את הדמות המורכבת מאוד של אחאב.
ראינו שאחאב בעצם נע על שני צירים. ציר אחד הוא,
שני צירים שיוצאים מאותה נקודה בעצם,
ציר אחד הוא ציר של מסירות גדולה מאוד מאוד
לעם ישראל.
זה אחאב.
אכפת לו מאוד מאוד
מעם ישראל. אכפת לו ממצבו הביטחוני,
אכפת לו ממצבם הכלכלי, הוא עושה פעולות כדי להיטיב את המצב, הוא מאוד מאוד מסור ונאמן
לעם ישראל. ומצד שני,
הוא ודאי לא,
כן, הוא נגוע בנגיעי העבודה הזרה, אבל יותר מזה,
הוא כורת ברית מזבל.
הברית,
מבחינתו,
היא מפתח ליצירת מצב כלכלי משופר בעם ישראל, כי בעצם דרך צידון וצור זה השוק,
כל השוק האזורי יכול להיפתח,
והוא מכאב מתריס
כנגד אליהו וגם כנגד הקדוש ברוך הוא אומר, הנה אתה אומר שעבודה זרה ומשם התחילה הבצורת, נכון? מבניית יריחו.
בניית יריחו אז אמרנו בשיעורים הייתה סוג של התרסה ממקור השפע.
האם מקור השפע מגיע מריבונו של עולם
וצריך להתנהג בצורה מסוימת או שמה פתאום נס לא קרה לנו,
כד שמן לא מצאנו,
הארה עלינו, בנינו, והנה נבנה את יריחו, על אמור לבנות את יריחו, והנה הכל בסדר, הארץ נלאה בשפע וכן על זה הדרך.
אז אחאב מאוד מאוד מסור לעם,
אבל לא אכפת לו משם שמיים.
זה בעצם,
ואנחנו רואים שהתנ״ך לכל אורך הדרך, למרות שאנחנו אולי היינו אומרים,
אז אין כאן בכלל התלבטות, אז ברור שהאחאב זה איקס כמו אלה שקדמו לו, התנ״ך לכל אורך הדרך
מציב את אחאב כדמות שקולה.
כדמות, כן, הוא מציב ויכוח בין אליהו לבין אחאב, מי עוכר ישראל.
אתה עוכר ישראל, אתה עוכר ישראל.
מציב את אחאב כדמות שקולה,
ולאורך השיעורים עסקנו בהשוואה מאוד אינטנסיבית לציונות.
כלומר, מה קורה כשעולה תנועה
שאומרת אכפת לי מאוד מאוד מכל עם ישראל, מכל יהודי שנמצא בכל מקום בעולם, אני רוצה לבנות את ארץ ישראל, אבל לא בשם שמיים.
ולפעמים,
תוך כדי כפירה בשם שמיים.
כן, כפירה.
מאוד, אחאב מהווה סוג של איזה מודל להתייחסות לתופעה כזאת.
אנחנו רואים שהתנ״ך לא מזלזל בתופעה הזאת.
התנ״ך לא אומר, אין, ברגע שזה לא עם שם שמיים אז אין מה לדבר, לא?
הגמרא בסנהדרין אומרת, אחאב שקול היה.
היה שקול.
כלומר, מסירות למען עם ישראל.
דאגה למען עם ישראל. אנחנו רואים שאחאב יוצא בעצמו לחפש מים.
הוא לא שולח אחרים.
אנחנו גם רואים שאחאב, הוא לא מאמין באיזבל כל כך.
זה לא שהוא מאמין שנביאי הבעל הם נביאי אמת, הוא יודע שהם שקרנים, אבל הוא אומר, אני בשביל שיהיה כאן טוב, אני מוכן לכרות את הברית, בסדר, שתעשה מה שהיא רוצה, בעיקר שיהיה לי כאן הסכם סחר חופשי עם צידון ועם צור.
אז זה מה שהוא עושה.
כרגע מוזז מהתמונה אליהו הנביא, שבעצם היה הדמות המרכזית
שעמדה מול אחאב.
אנחנו עוד נראה שהוא יחזור בהמשך, הוא לא נעלם לגמרי, הוא עוד יחזור.
והכתוב עובר לתאר ביתר עמקות את דמותו של אחאב ולהעמיק בקרבנו שוב פעם את המורכבות.
וזה פרק כ' שלפנינו. עד כאן הייתה חזרה קצרה על מה שכבר למדנו.
מי שרוצה להעמיק בחזרה מוזמן לשמוע את השיעורים הקודמים.
הכל נמצא בערוץ.
פרק כ'
ובן הדד מלך ארם קבץ, איתי אתה יכול לקרוס מים? תודה.
ובן הדד מלך ארם קבץ את כל חילו.
ושלושים ושניים מלך עטו וסוס ורחב
ויעל ויצר על שומרון וילחם בה.
וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל לעירה.
ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא.
ונשיך ובניך הטובים לי הם.
ויען מלך ישראל ויאמר כי דברך אדוני המלך לך אני וכל השם.
וישובו המלאכים היאמרו כה אמר בן הדד לאמור כי שלחתי אליך לאמור כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תיתן
כי אם כעת מחר אשלח את עבודי אליך וחיפשו את ביתך ואת בתי עבדיך,
והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו.
ביקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ, ויאמר דעו נא וראו כי רעה ומבקש,
כי שלח אליי לנשי ולבניי ולכספי ולזהבי,
ולא מנעתי ממנו.
ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תובע.
ויאמר למלאכי בן הדעד אמרו לאדוני המלך כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה,
והדבר הזה לא אוכל לעשות.
וילכו המלאכים וישיבוהו דבר.
וישלח אליו בן הדד ויאמר, כה יעשון לי אלוהים וכה יוסיפו
אם יספוק עפר שומרון לשעלים לכל העם אשר ברגליים. כלומר, הוא מתרברב, הוא אומר, תודה.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שקונה עיניו.
הוא אומר, אני,
אין לך מספיק מקום כדי שאני אוכל להעמיד את כל החיילים שלי.
אומר מלך ארם.
בויעל מלך ישראל ויאמר, דברו.
אל יתעלל חוגר כמפתח.
ואי כי ישמע את הדבר הזה והוא שותה.
הוא והמלאכים בסוכות ויבוא אל עבדיו שימו וישימו על האי. בואו נעצור כאן.
קודם כל יש כאן שאלה טכנית.
איך הגענו למצב שאחאב כל כך חלש שניתן להטיל עליו מצור בשומרון?
הרי אחאב היה מלך חזק, היה לו צבא,
היה לו עוצמה, הוא גם ממשיך את עומרי.
האפשרות היחידה לומר שזה חלק מהתוצאות של הרעב,
של הבצורת שהטיל אליהו.
אז נזכיר לכם את הפסוק, כשהאחאב הולך לחפש
אולי נמצא חציר ונחיה סוס ופרד
ולא נכרית מהבהמה.
פרד זה חקלאות, סוס זה צבא.
אז יכול מאוד להיות שהצבא מאוד מאוד נחלש
כתוצאה מהמשבר הכלכלי. אתם יודעים שהמזרח התיכון זה שכונה לא קלה,
וכשמישהו מזהה אחת מה... זה מזהה כאן איזה חולשה, הוא מנצל אותה.
זה מה שעושה בן אדם.
הוא מזהה פה את החולשה של ממלכת שומרון,
הוא אומר, זה הזמן לתת ביס.
משומרון לארם זה לא הרבה. אתה צריך לעשות את בקעת הירדן, אתה מטפס, אתה בסבסטיה.
יש כאן הזדמנות לקחת איזה ביס.
להשתלט על דרכים משמעותיות, דרכים שעוברות מדרום לצפון, דרכי מסחר וכדומה לדרך, אולי להגיע לאיזה גישה לים בשלב מסוים.
אינטרס על.
ואחאב מנהל פה את האירוע באחריות מרובה.
ממש מאוד מאוד מזכיר את התנהלותה של מדינת ישראל, של הציונות, בחלק מה... הוא מבין שאין לו כוח.
אין לו כוח.
אז הוא מנסה למזער נזקים.
ויאמר לו, כאמר בן הדד, כספך וזהבך לי הוא,
וזה, ויהיה מלך ישראל ויאמר, כי דברך אדוני המלך,
לך אני וכל אשר יהיה.
כלומר, הוא מנסה לגמור את זה במה?
בתשלום מיסים.
אין בעיה, בין שאני צריך לשלם לך מיסים, אני חלש,
שאתה חזק, אני מקבל את העניין, בסדר?
מדינת ישראל יצאה כמה פעמים למלחמה
כדי לכבוש את סיני.
שלוש פעמים בעצם.
במלחמת קדש, במלחמת ששת הימים וגם במלחמת יום כיפור.
קצת חלקים, נכון.
אז אתה יודע, אתה כאילו יכול לשחק עם עצמך בזה. עד שהרוסים אמרו,
אם אתם לא מחזירים אז אנחנו מתערבים, אז אתה מבין שזה לא בא.
גם במלחמת יום כיפור,
כשצה״ל כיתר את הארמייה השלישית והייתה
כוונה לחסל אותה,
אז הרוסים העמידו בכנונות איזה כמה דיוויזיות מוטסות.
אמרו, אנחנו, זה לא נראה לנו שאתם תעשו את זה.
אתה מבין, אתה לא יכול,
אתה מבין את מגבלות הכוח שלך.
אז זה מה שאחרון אומר, אוקיי, אני מסכים.
אבל אז
יש פה התפתחות נוספת בעלילה.
וישובו המלאכים ויאמרו כאמר בן הדד לאמור כי שלחתי אליך לאמור כספך וזהביך
נשיך ובניך לי תיתן כי אם כעת מחר אשלח את עבדיי אליך
וחיפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והכל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו.
טוב אז מה זה מחמד עיניך זו השאלה.
מה זה מחמד עיניך אז חז״ל אומרים כאן במדרש מחמד עיניך זה ספר תורה.
קודם כל צריך להבין את המדרש למה למה הם אומרים את זה כי
כנראה הסיבה היא בגלל שכל דבר אחר שניתן לכנותו מחמד עיניך כבר נאמר.
מה אם מחמד עיניו של האדם?
או הילדים שלו או האישה שלו, נכון?
איפה זה כתוב ביחזקאל,
נראה לי זה כתוב, נכון?
ביחזקאל.
מה?
איפה ביחזקאל אבל?
כשהקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל, אני לוקח את אשתך, נכון?
שלא תתאבל ולא תצטער. איפה זה?
איזה פרק?
לקראת הסוף.
ושם נראה לי מופיע הביטוי, איזה מחמד עיניך.
זה היה בעוד שנייה נמצא את זה.
בהושע?
מה?
לא, לא, הושע זה משהו אחר.
אולי בהושע, אני גם מתלבט.
אני זוכר יחזקאל.
זה מה שקורה שלא זוכרים פרקים בתנ״ך. חמור מאוד.
כל פנים, הביטוי מחמד עיניך מופיע או שם או שם,
בתור ביטוי לאשתו של אדם או לילדיו או ל...
עכשיו, הדברים האלה כבר נאמרו בצורה מפורשת,
אז אם כך,
אם בן הדעת בא ואומר, לא, לא מספיק לי כל מה שנאמר מקודם,
אלא אני רוצה דברים נוספים,
אז כנראה שיש כאן משהו שהוא משהו אחר,
משהו שהוא נוסף,
כד, תודה.
כן.
ויהי דבר ה' אלי לאמור, בן אדם ענייני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה
ולא תספוד ולא תבכה ולא תבוא דמעתך.
יענק דום מתים, הבל לא תעשה, פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך.
אז הנה כאן כתוב במפורש שמחמד עיניך זה אשתו של אדם.
אז כאן כבר כתוב אשתך ובניך ובנותיך. זה לא יכול...
בדיוק, היה שולח לו את...
חבל.
אתה יודע מה אומרים על
עקדת יצחק, כשהפדוש ברוך הוא אמר לאברהם,
קחנה את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק.
אז חזרנו במדרש אומרים שאברהם אמר לו את בנך, איזה בן יש? לי שניים.
אומר לו את יחידך,
זה יחיד לי אמו וזה יחיד לי אמו.
אשר אהבת, הוא אומר, את שניהם אני אוהב.
אז הוא אמר לו את יצחק.
אז אומרים שאברהם היה צריך קודם כל לשחוט את ישמעאל, ואז לשאול אם הוא הבין נכון.
אז חייב להגיד שמחמד עיניך זה משהו נוסף.
שהוא לא, הדבר היחיד שנשאר זה ספר תורה. אבל כאן זה דבר מאוד מאוד מעניין.
איזה ספר תורה?
שמצווה על המלך לכתוב ספר, אומר רב שבתאי. אז מה אתה למד מזה? שאחאב כתב ספר.
מעניין.
מה יש לו לכתוב ספר,
לאחאב? הרי הוא מאפשר כאן עבודה זרה, הוא מאפשר לאיזו ולהרוג את נביאי ה'.
פה אנחנו נתקלים, רבותיי, במשהו שהוא גם כן מאוד מאוד מאפיין את הציונות.
מה שהרב קוק קורא באורות התשובה, הכבוד, הכבוד לדת
כמרכיב לאומי ולא כמרכיב דתי.
בסדר?
סמל לאומי.
סמל לאומי.
מגן דוד בדגל הוא לקוח מהטלית.
הטלית אומרת בית כנסת, שבת, לא, לא קשור אחד לשני. זה סמל כזה,
סמל של יהודי שיש לו מגן דוד.
כן, הכותל בתור,
כן, לא בתור מקום דתי מחייב, אלא בתור כותל הדמעות,
כיסופי האומה לירושלים, תמצית, כל מיני דברים מהסוג הזה,
שהם מצד אחד הם אמיתיים, הם כנים, זה לא מניפולציה, זה לא משהו שהוא...
באמת, אתה אומר, אני מחובר לדבר הזה. למה אתה מחובר?
זה חלק מההיסטוריה של העם שלי.
זה חלק מתולדות העם. אבל יש לדבר הזה,
יש לזה עוד המשך.
זה אומר שאתה צריך להתפלל, להניח תפילין, לשמור שם... לא, זה לא.
זה לא המרכיב הדתי,
זה המרכיב הלאומי שבא לידי ביטוי במרכיב הדתי.
בן גוריון היה אולי המייצג הכי הכי בולט של הגישה הזאת.
מה?
לא, לא, לא, לא. ממש לא. לא, לא. בגין ממש לא. בגין היה אדם אורתודוקסי במהות.
הוא היה אדם... שמיר גם. לא, שמיר ממש לא היה כזה.
הוא לא היה דתי,
אבל כל פעם שהוא נפגש עם היהדות,
הוא רצה להיפגש דרך האורתודוקסיה.
בן גוריון היה זה שניסה להנציג כאן,
או היה הראשון,
את החיבור לתנ״ך, למכבים, לבר-כוכבא, למורדים, להיסטוריה, לעם ישראל, בלי מצוות.
כן? הוא מאוד מאוד הזדהה עם עשרת הדיברות עם החמישה...
חמישה עם האחרון, אבל לא עם האלה הראשונים, כן, כן.
אז זה, אז
עכשיו זה עניין,
זה עניין.
תראו, אחת הדוגמאות הבולטות לזה,
זה,
אני בכוונה משתמש כאן בדוגמאות מהפוליטיקה,
כי אנחנו לומדים כאן נבואה נצרכת לדורות, ובעיניי לימוד תקופת אחאב ייתן לנו ממש מאיר עיניים ביחס
נכון לתקופה שבה אנחנו חיים מבחינה תנכית, נבואית.
היה פה פעם ראש הממשלה קראו לו אהוד ברק.
והוא הלך לקמפ דיוויד
לעשות הסכם עם ערפאת.
היום אנחנו יודעים,
זה נכתב בכמה וכמה ספרים, מי שרוצה יכול לעיין.
גלעד שר כתב ספר, במרחק נגיעה,
איך קוראים לו פרופסור שלמה בן עמי, היה אז שר חוץ, גם כתב ספר, קראתי את שניהם.
הוא הציע להם הכל בערך, בסדר?
ממש.
נראה לי שלא הייתה הצעה יותר,
אני לא אוהב את המילה נדיבה,
כי זו הייתה מופקרת אולי זה יותר נכון,
לפלסטינים, מאשר ההצעה שהוא הציע.
ואומרת אחרי זה ניסה להציע דברים דומים, אבל הוא הציע יותר מאומרת.
לפלסטינים, אני מדבר, לערבים, כן?
והוא חזר בלי הסכם.
עכשיו, אני זוכר את זה, הוא עמד על הכבש של המטוס.
עכשיו, למה הוא חזר בלי הסכם?
על מה זה התפוצץ?
על הר הבית.
על הר הבית, על זה זה התפוצץ.
הם רצו ריבונות על הר הבית.
והוא אמר להם, איך הבית?
ואז פרופסור בן עמי, שהוא אדם יצירתי, כנראה ניסה להמציא כל מיני טריקים.
בואו, אתם תקבלו את הריבונות מעל, ואנחנו נקבל את הריבונות מתחת.
מוח יהודי כזה עושה פלפולים.
גם לזה הם לא הסכימו, שום דבר. מלמטה עד למעלה, מרום שמעיה עד חוט ערה, הכל שלנו.
והוא לא הסכים.
הוא עמד במטוס ואמר, לא הבאנו הסכם כי לא יכולנו לוותר על,
זה הציטוט של הלשון שלו,
על ביטחון ישראל ועל קודשי ישראל.
אמר ורץ לעשות המהפכה החילונית.
אז הוא התחיל את המהפכה החילונית.
מה הקשר בינך לבין הר הבית?
הרי כולם מפחדים מהר הבית, זה המקום הכי מפחיד בעולם.
הכותל סבבה, אבל הר הבית, בית מקדש, קורבנות.
אלא מה?
אתה מבין שאם אין לך את הסיפור,
אז גם אין לך את המרכיב הלאומי. כלומר, זה החיבור אל הקודש
דרך המרכיב הלאומי.
אגב,
זו כנראה הייתה הבחירה של הרב קוק
בהסברה שלו.
כלומר, כשהרב קוק נלחם באיגרות בכל מיני חילולי שבת או אכילת טרפות,
אז הוא לא אומר להם, אוי ואבוי לכם, מה יהיה לכם בעולם הבא, איך אתם מעזים בחילולי שבת. הוא מדבר עם החלוצים,
הוא אומר להם, הרי אתם אנשים לאומיים,
הרי אכפת לכם מעם ישראל, הרי אתם, נכון?
אז אין דבר יותר לאומי מאשר השבת, איך אתם מזלזלים בדגל הלאומי שלנו ובקשות, וכן זה הדרך.
בדיוק, אין לי כאן את הזה, אבל יש מכתב
בקיבוץ ברנר, נדמה לי גבעת ברנר,
הוא כותב מכתב על שמירת השבת.
הוא אומר, ארץ ישראל זה לא תפוחי זהב. זה מכתב שחייבים לקרוא אותו.
לא הבאתי כאן את הטלפון, זה לא נכון.
ארץ ישראל זה לא תפוחי זהב.
הוא אומר, אם לא תהיה שבת לא יהיה ארץ ישראל ולא יהיה ציון ולא יהיה כלום.
והוא ממש נכנס בהם בכל העוצמה.
הוא אומר, אתם
מאבדים את הבסיס.
כאן זה דוגמה לעניין הזה.
אב כותב ספר.
הוא לא ביקש אותו. הוא כנראה כתב ספר. היה לו ספר כזה.
זה מזכיר את התמונות של ראש הממשלה,
של משרד ראש הממשלה, תמיד מאחורי יש ש״ס.
שמתם לב?
יש שם תלמוד דבלי.
לא ש״ס המפלגה, תלמוד דבלי.
אני לא יודע מי הראש הממשלה האחרון שהשתמש ב... זה שם, זה עומד חזק, זה יציז, לא יודע מי למד בזה בפעם האחרונה. מה?
דף יומי. דף יומי, כן.
תמונה כזאת, זה טוב שזה יהיה. אתה רוצה להקריא לנו, דני?
כן.
בלי שבת, בדיוק.
בלי שבת, אני חוזר על זה כדי שהמאזינים ישמעו,
בלי שבת אין ארץ ישראל,
כן, בלי ארץ ישראל אין שבת. השבת היא התרבות.
שבת היא תרבות.
הדיאליק בעצמו הקים את אוהל שם בתל אביב, התכנסו בליל שבת, לעונג שבת, יש שירים, אבל הוא לא שמר שבת, הלכתית.
קראו לזה תרבות, כן. אוהל שם, תרבות ה... כן, הרבי חיים.
כן.
ראו פעם מישהו יושב מקטרת ולומד קצות.
אז אמרו לו, אתה לא מתבייש? ככה לומדים קצות?
זאת אומרת, לא, ככה מעשנים מקטרת.
יפה.
אז הנה,
ועל זה הוא לא מוכן לוותר.
כן, על זה הוא לא מוכן לוותר. כלומר, הציונות, אני רואה, לא מוכנה לוותר על הר הבית, למרות שהר הבית, תקוע לה בגרון פה.
זה הדבר האחרון שהיא רוצה, על הר הבית, אתה יודע. זה כאילו משיחים, כן, מה שקוראים עכשיו.
הכותל זה מובן, זה הכותל, כותל הדמעות, התפילות,
כל אחד צריך קצת רגש בחיים.
אז אבל הר הבית זה תפוח אדמה לוהט. כאילו, לא סתם דיין רץ ומסר את זה לוואקף.
מה אני אעשה עם הדבר הזה, הוא אמר? מה אני צריך את הדבר הזה על הראש שלי? זה מפחיד אותי.
אז למה לא מוותרים על זה?
כי זה מאיזשהו מקום של מרכיב לאומי.
אנחנו נראה בהמשך את המחירים של גישה כזאת וכמה היא יכולה להחזיק מעמד. האם היא באמת,
יש לה,
יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן, אבל זו הגישה, ותראו מה אומר כאן אחאב.
הוא מתייעץ, וזו לא פעם ראשונה.
אחאב לכל אורך ההתנהלות שלו מאוד מאוד שיתופי.
מאוד מתייעץ. גם פה אנחנו נראה את זה גם בהמשך.
מאוד קורא לאנשים ומתייעץ איתם וככה.
ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ ויאמר דעו נאו ראו
כי רעה זה מבקש.
כי שלח אליי אנשיי בניי כספי וזה. אבינו מנת אימנו. אני מבין שאין לי מספיק כוח.
אבל עכשיו הוא רוצה את מה? הוא רוצה להשפיל אותנו לאומית.
ויאמרו עליו הזקנים, אל תשמע ולא טוב, הם מגבים אותו.
בסדר, עכשיו הוא מוכן לצאת למלחמה.
הוא מוכן על זה לצאת למלחמה, על הכבוד הלאומי שלנו, שבא לידי ביטוי במה?
בספר תורה.
נזכירה ימים מקדם,
ביום ירושלים,
האחרון, נדמה לי, לחייו של הרב ישראלי זצאל,
שבוע קודם או שבועיים, הייתי אז בצבא.
שבוע קודם או שבועיים קודם היה הסכם קהיר.
חלק מהסכמי אוסלו,
אז היה עוד שלב שנקרא הסכם קהיר, שבמסגרתו בהסכם הזה העבירו עוד שטחים
לשליטת הפלסטינים.
זה היה בקהיר.
נסע לשם רבין,
וערפאת היה שם, ומובארק.
הוא היה כאילו המחותן של כל האירוע.
שידרו את זה בשידור חי.
אז אני הייתי,
כשהייתי בצבא אז ראיתי את זה.
ואני לא יודע מי מכם זוכר את האירוע הזה,
תוך כדי הטקס בשידור חי,
אני אומר לך שמו זה ערפאת,
אתה מסתכל על המפה, לא נראה לו,
הוא לא קיבל מספיק.
אז הוא לא חותם.
ורבין יהדום,
שם אנחנו עוד מעט יום השנה לרבין, רצח רבין. מי אדום, מי אסמיק, מובארק, וערפאת, לא אכפת לו, עד שלא ייתנו לו עוד, הוא לא חותם.
כמובן, נתנו לו עוד.
זה היה כזאת השפלה לאומית, כאילו ראית איך הוא עושה מראש הממשלה שלנו,
רבין זה ראש ממשלה של כולם, בסדר, בין רצחו, כאילו
משפיל אותו ברבים.
והרב ישראלי ביום ירושלים דיבר על זה.
כאילו הוא דיבר אל רבין, הוא אומר לו, מי נתן לך את הרשות לוותר על הכבוד שלנו?
מי נתן לך את ה... השפילו אותך, השפילו את כולנו.
זה כבוד לאומי.
אתה לא יכול, אתה ראש ממשלת ישראל.
יש לו כבוד.
מעבר לזה שכל האירוע הזה כמובן היה מבחינתנו טעות גמורה, אבל גם לשיטתכם שאתם עושים הסכמי שלום,
אז ככה ישפילו ראש ממשלה בישראל? זה כמו מקום להגיד, תחפש את החברים שלך, לסגור את הדלת, להגיד, אתה רוצה?
תחפש, תתקשר אליי אתה.
יש כבוד?
כמו שבגין היה יודע לעשות כחבר, לעמוד על כבודה של האומה.
זה הכל מצד הכבוד הלאומי.
אז זה מה שאחריו עושה ככה.
אומרים לו, אבל תראו, הוא לא מתלהם. הוא לא אומר לבן הדוד הוא זה. הוא ישלח אליו ביום אימון על אדוני המלך, קורא לו אדוני המלך.
הוא מנהל מדיניות אחראית.
לא אוכל לעשות.
כל מה שדיברת על עבדך בראשונה אעשה,
בדבר הזה לא אוכל לעשות.
בהלכו המלאכים,
בישיבוהו דבר.
כן?
הוא אומר, אני מוכן לשלם מיסים, אני מבין שאני חדש, אבל את זה אל תבקש ממני. זה לא.
זה לא.
יש רגע שאומה,
איך אומר, מי אמר, אני עכשיו אגיד ציטוט של שורה,
אתם תגידו לי מי כתב אותה.
אין עם אשר נסוג מחפירות חייו.
נו, דני.
צ'רצ'יל, משה דיין,
אתם לא מכירים?
לא,
לא,
אין עם אשר נסוג, לא, לא, אתם הולכים רחוק מדי.
נתן אלתרמן, זמר הפלוגות, את זמר הפלוגות נשאירה למה?
אחת השירות, אין עם אשר נסוג מחפירות חייו,
זה שם.
אין עם אשר נסוג מחפירות חייו, יש חפירות שאתה, אבל יש חפירות שאתה אומר מפה אני לא זז.
זה חפירות חיי.
על זה אני לא יכול לוותר.
על ירושלים, על הכותל, על הר הבית,
על ליבת הקיום שלך, סיבת הקיום, אך אב הולך על זה, אבל הכל בענווה, כן?
וישלח אליו בן הדד, ויאמר כל יעשו לי אלוהים, וכו יוסיפו אם יספוק עפר שומרון לשאלים לכל העם אשר ברגליים. אין לך מספיק מקום כדי להחנות את הטנקים שלי, הוא אומר לו.
אני רק מניע את כולם, אני אוכל אותך.
וגם פה, הוא היה אומר, דברו, אל יתהלל חוגר כמפתח.
אל יתהלל מי שחוגר את חרבו, אבל לפני הקרב,
למי שחוזר מן הקרב,
והוא יכול כבר לפתוח את חגור הקרב שלו.
יפה. אבל באמת המצב הוא בעייתי, מאוד.
וכאן מגיע הדבר המפתיע הבא.
וכבר רומזים לנו בפסוק יב. ויהי כי שמע את הדבר הזה, והוא שותה ובהמלכים בסוכות. כלומר, מה עשה בן אדם?
בן אדם הרגל כאן קואליציית מלכים.
הם ככה ניצלו את החולשה, הגיעו לאזור שומרון, בנו שם מחנה עם סוכות, והתחילו מה?
לחגוג,
לשתות,
לשוכרה.
זה המצב במחנה ארם. עכשיו בואו נראה מה קורה במחנה ישראל. והנה נביא אחד ניגש אל אחאב, מלך ישראל.
ויאמר כה אמר ה' הראית את כל ההמון הגדול הזה, הנני נותנו בידך היום וידעת כי אני אדוני.
זה פסוק חשוב מאוד מאוד מאוד.
אחאב מקבל פה שכר על העמידה שלו.
הוא מקבל פה שכר
על זה שהוא נלחם על כבודה של האומה.
אתם יודעים, הגאון מווילנה
הרבה לדבר על משיח בן יוסף.
והגאון לווילנה אומר, מה האינדיקציה למשיח בן יוסף?
איך נדע שמשיח בן יוסף הוא משיח בן יוסף?
מה, יהיה לו כתוב יוסף על המצח?
אתם יודעים מה הוא עונה?
הוא עונה תשובה מדהימה.
הוא אומר, האינדיקציה תהיה אם הוא יצליח או לא.
כי על יוסף כתוב,
ויהיה אדוני את יוסף,
ויהיה איש מצליח,
וכל אשר הוא עושה,
אדוני מצליח בעדו. אז אומר הגאון, אם תבוא קבוצה לבנות את ארץ ישראל ותצליח,
היא משיח בן יוסף.
אז אפשר להגיד הרבה דברים על הציונות, לכאן ולשם, אבל לית מאן דפליג
שמדובר בהצלחה.
מבחינת כרגע הבניין, בניין הארץ,
בניינה,
קיבוץ גלויותיה, העמדת כוחה הצבאי והכלכלי,
כרגע אני לא מדבר איתכם לא דתית ולא אמונית, אני מדבר איתכם מספרים.
מספרים, תשבו את הדבר הזה לכל דבר אחר בעולם.
אין לזה אח ורע. יש ספר שהוא ספר חובה.
אני ממש מבקש מכם לקנות את הספר הזה ולקרוא בו.
הספר הזה גם מלווה במצגת כל שנה.
שני כלכלנים לא דתיים,
אדם רויטר ונגה קינן,
כתבו ספר שפשוט מראה לך במספרים את הנתונים הכלכליים של מדינת ישראל.
איפה היא הייתה, איפה אנחנו,
כל זה תוך כדי קליטת עלייה, תוך כדי עשר מלחמות שנלחמנו כאן מקום המדינה,
ותוך כדי ותוך כדי ותוך כדי, ואחת הדוגמאות המופלאות,
אולי הזכרתי אותה כאן, אם לא, זה סיפור הלווין הישראלי הראשון. הזכרתי את זה כאן, אופק.
הלוויין אופק.
יש מדליה,
חברה למדליות ומטבעות,
הנפיקה מדליה,
יש לומר, לפי האקדמיה,
לרשום העברית,
ומזכירתה,
הגברת רונית גדיש.
אז בשם כתוב על המדליה, דרך כוכב מיעקב,
זה הפסוק,
ורואים את כדור הארץ ולוויין משוגר ומקיף את כדור הארץ
לכיוון מערב, ממערב למזרח.
זהו,
זה הסיפור.
הסיפור הזה מסתיר מאחורי... זה הבדליה. הבדליה מסתירה מאחוריה סיפור
גדול מאוד. מה הסיפור?
כל מדינה בעולם שמשגרת לווין,
משגרת אותו לכיוון מזרח.
למה?
מפני שכדור הארץ, איך הוא זז?
הוא זז ככה, הוא זר כאילו.
אתה בעצם מנצל את כיוון התנועה של... הנה, יש כמישהו מתעשייה אווירית.
אתה מנצל את כיוון התנועה של כדור הארץ כדי להרוויח עוד כוח בהמראה,
להרוויח פחות חיכוך והתנגדות.
ככה משגרים לוויינים בכל העולם.
המדינה היחידה שלא יכולה לשגר לוויינים למזרח זה ישראל, כי מזרח זה מדינות אויב. אם הלוויין היא פה, לוויין צבאי זה, אז אנחנו צריכים לשגר לוויין למערב.
זה פיזיקה אחרת. זה חישובי... מה?
אלא?
יש פה בעיה מלחמתית, אבל אתה יורד לוויין שגרו את זה לערבים.
אתה לא יורד את זה עליהם, זה יורד את זה לשמיים,
יכול להיות, לא יודע. אני שמעתי בגלל שזה.
אז שגרו את זה למערב.
זה חשבונות אחרים, אבל הדבר הזה הוליד כל כך הרבה המצאות
וכל כך הרבה יכולות שאחרי זה באו לידי ביטוי בכיפת ברזל ובחץ וכאילו אתה חושב הפוך מכל העולם,
בסדר? ואז הלוויין הזה, המדליה, תסתכלו מי שיעשה בגוגל, תעשו את המדליה הזאתי, אז רואים, הם הדגישו את העובדה שהלוויין שלנו מסתובב ככה
ולא ככה, כן?
אז למה אמרתי? אה, אז דיברתי על ההצלחה. אז מדינת ישראל היא גוף מצליח ללא כל ספק.
אז על העניין הזה של האחאב,
שהאחאב היה מצליח,
היה כלכלה מאוד מאוד טובה,
היה צבא מאוד גדול. ועכשיו אנחנו מגלים שמה?
שיש מרכיב בממלכת אחאב שהוא גם מאוד מאוד מסור ונאמן לכבודם של ישראל,
הבא לידי ביטוי בסמלים.
ספר תורן מבחינתו זה סמל.
הוא לא מחויב למה שכתוב, אבל זה סמל, ועליו הוא מוחלט את המלחמה.
הוא מקבל על הדבר הזה שכר.
מהו השכר?
מתגלה אליו נביא ואומר לו, אתה הולך לנצח במלחמה.
ויש תכלית לניצחון, מה?
וידעתה כי אני אדוני. כלומר, יש כאן את רצון לממלכת אחאב.
אליהו, שהיה מאוד תוקפני כלפי אחאב,
כרגע לא נמצא, לא נוכח.
מגיע כאן איש אלוהים אחר, אנחנו נראה בהמשך שקוראים לו מיכאיהו בן ימלה.
אומר לאחאב, כל הכבוד, עשית כאן משהו חשוב,
הקב'ה רוצה לתת לך איזה ניצחון, ותדע כי אני אהיה שם, ואז מה?
ואז התקווה היא שיתחולל מה שהרב קוק קורא באורות התשובה, המעבר מכבוד הדת לחיבת הדת ולקיום הדת. שאחאב, באמת, היה עכשיו מחויב, יהיה זה, והוא יעיף את איזבל,
יסיר את נביאי הבעל, ייתן מקום של כבוד לנביאי ה' וממלכת ישראל תהיה ממלכת,
ממלכה עובדת ה'.
יש פה בפרק כ' עת רצון מאוד מאוד גדולה.
אחאב לא מאמין.
ויאמר אחאב במי?
כאילו, איך זה יקרה הדבר הזה? איך אני אנצח את כל הזה? ויאמר
כה אמר אדוני בנערי שרי המדינות.
מי זה נערי שרי המדינות? הפרשנים כאן מתלבטים.
האם אלו הם,
בגלל שאחאב היה ממלכה גדולה, אז היו כאן הרבה מאוד שגרירויות
של מדינות אחרות, והיה משמר השגרירות, נקרא לזה ככה, משהו מקביל למשמר הכנסת של היום, או לזה,
לא סיירת מטכ״ל, בסדר?
לא מגלן ולא גולני ולא חטיבת הקומנדו. אנשים ככה,
אומר לו הנביא, אתה תנצח איתם.
הם יקרו.
שזה מדגיש מאוד את מה?
את החסד האלוקי, את הפלא האלוקי, נכון? מדגיש מאוד את העניין הזה.
עדיין אך אב יתקשה להאמין.
ויאמר, מי יאסור המלחמה? כלומר, אב אומר, אוקיי,
יש פה שפע אלוקי
גדול מאוד, אני ודאי לא ראוי לו.
אני הרי יודע מה מצבי.
אני יודע שאליהו הנביא קומר כעס עליי,
אז כנראה מישהו אחר הולך לקטוף את פירות הניצחון.
אז תגיד לי, מי יאסור המלחמה? לאחר כך אין בעיה לפנות את המקום. זה מאוד מאוד יפה.
יש פה כאילו ענווה של אחר כך, הוא אומר, אני מרגיש שאני לא ראוי בטח לכזה ניצחון שהקדוש ברוך הוא יבחר בי להיות המוביל של זה.
עולה לי כאן גם איזה מישהו שרצו
לכבד אותו, ואמר שהוא מרגיש שהוא לא ראוי.
שהוא לא ראוי כי הוא לא מישהו שרצו אולי שהוא יהיה
נשיא המדינה והוא סירב... אה,
נדמה לי לפחות ככה... מה? איינשטיין ככה אמר, הציעו לו, רצו שנשיא המדינה הראשון נדמה לי,
השני אחרי ויצמן.
היה אז ז'אנר כזה של מדענים, פרופסורים, והוא אמר שהוא מרגיש שהוא לא ראוי.
למה לא ראוי? הוא אמר, אני לא הייתי איתכם, לא הייתי כאן.
לא אכלתי איתכם את כל החצת, את כל הזה, זה לא מתאים.
תבחרו מישהו שהיה כאן בביצות.
ואז בחרו את בן צבי, גם בחירה ראויה בפני עצמם.
בסדר?
הנביא.
אז אחאב אומר, בטח זה לא אני.
מה אומר לו הנביא? והוא אומר, אתה.
לא, לא, אתה. כלומר, אחאב הולך ליהנות,
הקושייה היא על הקדוש ברוך הוא, נכון? אם אחאב הוא כזה רשע, אז מה הקדוש ברוך הוא נותן לו? היה צריך את הפרק הזה.
הנה, סוגרים חשבון עם אחאב,
ממלכת שומרון המופקרת שמתנהלת פה בידי זבל נחרבת סוף סוף,
והעיניים יופנו לממלכת יהודה, שברגע הזה מתקיימת בסדר גמור.
המלך יהושפט הוא המלך,
והוא מצליח בממלכת יהודה. עזבנו טיפה יותר, נחזור אליה.
לא, לא ככה דברים.
לא ככה דברים.
הקב' ברוך הוא נותן לאחריו צ'אנס,
הוא מכבד אותו.
הוא אומר לו, לא רק שאתה תנצח במלחמה,
אתה תהיה הקודקוד.
אתה תהנה מפירות הניצחון.
מדהים, לא? מפתיע ביותר הקב' ברוך הוא.
ויפקוד את נערי שרי המדינות ויהיו 200 ו-30.
לא הרבה,
ואחריהם פקד את כל העם, כל בני ישראל,
שבעת אלפים.
מה המספר הזה מזכיר לכם?
וישירותי,
יפה,
יפה, יפה מאוד.
איפה זה היה? כן.
והשארתי בישראל שבעת אלפים,
כל הברכיים אשר לא קראו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו.
זה השבעת אלפים.
כלומר, זה לא שחלילה יישארו מכל עם ישראל רק שבעת אלפים ברו, חלילה.
הכוח הלוחם הצבאי שיוכל להושיע זה רק כוח שהוא לא עבד עבודה זרה. אז אף אב מכנס
7,000 לוחמים שלא...
מאוד מזכיר את גדעון, נכון?
הסיבה שגדעון נוחל מפלה,
לפי חלק מהדעות היה לו איזה מפלה בהתחלה,
הייתה בגלל שהוא יצא לקרב עם צבא שהיו בו עובדי עבודה זרה.
ופשוט, גם אם אתה מאוד מאוד צודק
במלחמה שלך, אם יש עבודה זרה בקרב המחנה, לא יכול להיות.
סייעתא דשמיא, אין מה לעשות.
כמו אצל יהושע בעי וכמו בעוד מקומות.
אז אחאב כונס אליו
7,000 לוחמים שמצליח לברר שהם לא עבדו את הבעל. יש פה כוח צבאי תת-אוגדתי אפשר לקרוא לזה, בסדר? לא על-אוגדתי אלא תת-אוגדתי, 7,000 לוחמים.
אין פה איזו אינדיקציה קרבית, יש פה אינדיקציה אחת שהם לא עבדו לבעל, ועוד 200 שרי מדינות הללו.
ויצאו בצהריים ובן הדד שותה שיכור בסוכות,
הוא והמלכים, שלושים ושניים מלך עוזר אותו.
אבל כולם אסטולים,
משרתים ערק אילות.
זהו.
ויצאו נערי שרי המדינות בראשונה,
וישלח בן הדד ויגידו לו לאמור, אנשים יצאו משומרון.
ויאמר, אם לשלום יצאו, תפסום חיים.
ואם למלחמה יצאו, חיים תפסום. זה אחד הפסוקים בתנ״ך,
שצריך לקרוא אותם במנגינה.
מה המנגינה?
ויאמר,
אם לשלום יצר עוד איזה מלחמה, ואם למלחמה, הוא שיכור, הוא לא יודע מה הוא מדבר.
הרי הפסוק הזה הוא לא הגיוני.
אם לשלום יצר עוד איפסום חיים, ואם למלחמה מצליח להגיד,
תהרגו אותם.
אבל הוא שיכור ומסטול, הוא מדבר שטויות.
הוא לא מחובר.
זה הפסוק.
ואלה יצאו מן העיר להרס ערי המדינות והחיל אשר אחריהם, ויכו איש אישו.
וינוסו ארם וירדפם ישראל,
וימלט בן הדד מלך ארם על סוס בפרשים ויצא מלך ישראל ואייך את הסוס ואת הרחב
ויקם בארם מכה גדולה
ויגש הנביא אל מלך ישראל ויאמר לו לך יתחזק ודא וראה את אשר תעשה
כי לתשובת השנה מלך ארם עולה עליך". מה קרה כאן?
קרה כאן מה שקורה בהרבה מאוד מקומות בתנ״ך,
שיש כוח גדול מאוד,
צבאי גדול מאוד בתנ״ך,
הוא מאוד מאוד תלוי בשדרת הפיקוד.
כוח גדול,
כוח קטן יכול כאילו לנהל את עצמו, וזה כוח גדול, מאוד מאוד תלוי בפקודות.
וברגע שאתה פוגע בשדרת הפיקוד,
הרסת את כל ה... הוא מאבד את האפקט שלו.
שדרת הפיקוד כולה, כל המלכים האלו כולם שיכורים.
32 מלכים שיכורים, יחד עם המאבטחים שלהם וכו', 7,000 איש יכולים לנצח אותם.
ברגע שהם מנוצחים, הקשר לא עובד, אין פקודות,
אין שום אמירה, מתחילה איזושהי בהלה,
מתחילה איזושהי מנוסה,
מתחילה איזשהו אובדן דרך, כן?
מעין מה שקרה לחטיבה 188 בבחינת יום כיפור.
המחלט נהרג, הסמחלט נהרג, קצין האגם נהרג.
זהו, אז אין מי ש... אין להם מי... מגדים נפצעו, מגדים נהרגו, אז החטיבה מפסיקה להתקיים פשוט.
חטיבה 188 כעבור 24 שעות ירדה מסדר הכוחות של צבא ההגנה לישראל. היו עוד חיילים, היו טנקים, היה כוח צביקה פה, אבל אתה לא יכול להתייחס אליה בתור כוח.
זה מה שקרה כאן, כן? היו שיכורים, בטוחים בעצמם,
יצא כוח צבאי יחסית קטן, תקף את שדרת הפיקוד
ונחל מלחמה, ומלך אב
יוצא בעצמו, כובש, לוקח כנראה הרבה רכוש, הרבה מאוד שלל, והנביא אומר לאחיו, לא נגמר!
יו צשן!
הנה הקב' הוא אומר לך גם לקראת הסדרה הבאה, איך להתארגן. כלומר, יש כאן חסד אלוקי גדול מאוד על אחאב,
שאחריו קיבל אותו כתוצאה מהעובדה שהוא התעקש על כבודם של ישראל,
מה קרה במלחמת בן הדד השנייה?
איך היא הסתיימה?
ומה פשר הסכם השלום שנחתם בעקבותיה?
על כך ועל עוד בשבוע הבא.
