בוקר טוב רבותיי מה שלומכם יופי אנחנו לומדים ספר מלכים
והתחלנו בפעם שעברה להיכנס לתקופת
המלך אחאב ואליהו הנביא
נכון התחלנו בשבוע שעבר בעצם עמדנו על יסודות מלכות אחאב על עומרי
בעצם מאיפה זה התחיל מדוע עומרי לא
לא מצוין בתור שושלת, מה זה בכלל המילה עומרי.
בעצם ראינו שנבנית כאן מלכות,
שכמו שאמרנו, מזכירה מאוד במובנים רבים את הציונות,
שאכפת לה מאוד מעם ישראל,
אכפת לה מאוד מכלל ישראל, דואגת, אחאב דואג מאוד לעם ישראל, יש לזה עוד
ראיות נוספות בהמשך.
כן, הוא דואג לכלכלה, דואג לביטחון, אבל
מרשיע עוד יותר מאבא שלו,
שהרשיעה עוד יותר מירובעם בן נבד. וחלק מההרשאות שאחאב עושה זה כריתת הברית עם צידון,
שזה חלק מהניסיון להיטיב את המצב הכלכלי, אבל הוא גם משלם על זה מחיר
של הכנסת עבודה זרה של בעל
לתוך ממלכת ישראל. לא שאחאב מאמין בבעל, הוא ודאי מאמין
באליהו הנביא וזה, אבל הוא מבחינתו
כל האמצעים כשרים בהקשר הזה. עוד ראינו בפעם שעברה, אני רק רוצה להביא לזה ראיה נוספת, כי התחדשה לי, ראינו בפעם שעברה
שקראנו כאן איזה רשי, אבל אחרי זה ראיתי שממש פסוקים מפורשים.
לגבי קשרי החיתון בין ממלכת ישראל לבין ממלכת יהודה, נכון?
פשוט יש שני פסוקים שהם סותרים זה זה. בפעם אחת כתוב
שהתחתנו עם בת עמרי,
בפעם אחרת כתוב שהתחתנו עם בת אחאב.
שני פסוקים בספר דברי הימים כתוב שיהורם מתחתן כי בת אחאב הייתה לו לאישה.
ואילו בספר מלכים כתוב בת עמרי הייתה לו לאישה.
עכשיו, בת עמרי זה לא בת אחאב, זה...
ולכן רשי בעצם אמר שכנראה קשרי החיתון היו קשרים כפולים.
עשה חיתן את יהושפט הבן שלו עם הבת של עמרי שהיא האחות של אחאב,
ואחר כך יהושפט חיתן את יהורם הבן שלו עם
הבת של אחאב,
כן,
הבת של אחאב שקראו לה
עתליה.
אבל זה חיתון כפול.
אז זה טיפה מסביר מה שיקרה לנו בהמשך.
בפעם הקודמת
ראינו
שבימיו של אחאב בונה חיאל בית העלי את יריחו, נכון?
ואז כתוצאה מהדבר הזה אליהו הנביא מכריז על בצורת.
אנחנו ננסה היום ללמוד בעיקר את פרק יז,
אבל אני רוצה רגע לנסות עוד טיפה להרחיב לגבי בנייתה של יריחו, בסדר?
ברור שהבנייה היא בנייה מתריסה,
כן? זה ברור.
אז
צריך להבין מהי ההתרסה פה.
מהי ההתרסה, וגם טיפה להיזכר מהו טעם האיסור בכלל בבניית העיר יריחו.
אז ההתרסה קשורה לאווירה הכללית,
כמו שדיברנו בפעם הקודמת, יש כאן אווירה כללית של השפע הכלכלי,
הכול הולך,
מתחילים להגיע לכאן סחורות מחוץ לארץ, מצור, מצידון,
אמזון נכנסת לאזור, אי-ביי, הכל ככה.
אתם יודעים, אמרו, סתם, איך הקדוש ברוך הוא יושב בשמיים משחק.
כשהתחיל המייל,
כשפרץ המייל לעולם, אז אמרו, זהו,
הדואר נגמר.
עוד קצת השתחררו את הטכניקה של המיילים ולא הצטרכו דואר. זה אמת נכון.
כלומר, כמות המכתבים המודפסים ירדה הפלאות. היום כל מקום יכול, זה גם עדיף, גם אנחנו מעדיפים את זה. אתה מקבל את זה ישר למחשב, מתייק את זה בתיקייה, לא צריך להתעסק עם ניירת, לא צריך ללכות עצים באמזונוס וכו' וכו'.
אבל כולם יודעים שהדואר היום עומד,
אם הוא לא היה עושה שינוי, היה קורס.
כי כמות החבילות שמגיעות היא בלתי נתפסת.
חבילות לא עוברות במייל, בגלל כל ה...
סגרו סוגריים, עד שרחפנים יעשו את זה, יביאו לנו את זה הביתה.
אז חלק מהאווירה הכללית של החגיגה הכלכלית, יריחו. יריחו זה מקום טוב, יריחו זה מקום
שממשק,
מקום של ממשק
בין ממלכת ישראל לבין ממלכת יהודה.
אתה הולך חצי שעה מירושלים,
נוסע על חמור מהיר, מגיע ליריחו.
היא נמצאת בקצה הדרומי של ממלכת ישראל, זה מין איזה מקום כזה, אזור סחר חופשי בין הממלכות.
בסדר? היא נמצאת על אם הדרך,
יש שם מעיינות,
יש שם אזור מרפא. בקיצור, זה נהיה עיר קיץ ונופש כזאת מצד אחד.
אז זה מסביר למה בונים את זה דווקא אז, מה...
ויש בזה גם ממד מסוים של התרסה. מדוע? כי האיסור לבנות את יריחו הוא בעצם איזה מין מזכרת מתמדת לכך
שהשפע הכלכלי בארץ ישראל תלוי בקיום רצון השם יתברך.
ולכן ביריחו,
אני מזכיר לכם מה שלמדנו בספר יהושע,
אסור היה לקחת מהשלל. למרות שהתורה אומרת, ואכלתה שלל אויביך,
האקט הראשון בכיבוש ארץ ישראל היה להקדיש את השלל לקדוש ברוך הוא. כלומר, זו מין איזו אמירה כמו מעשר, אפשר לקרוא לזה מעשר מכל השלל שנכבוש.
אנחנו מבינים שהשפע הוא תוצאה של עשיית רצון השם יתברך, ולכן אנחנו נמנעים מלקחת את השפע הזה,
ואנחנו מקדישים אותו, לפחות את ההתחלה, כמו ביקורים, כמו מעשר. אז זה כאילו המעשר של המלחמה,
של שלב המלחמה כמו שראינו עכשיו בפרשה שלנו שקראנו על מדיין שהם מביאים כל מיני אחוזים מכס קודש להשם אז גם כאן זה מין אמירה כזאת כשאתה בונה את יריחו בעצם מה אתה בא להגיד?
השפע הכלכלי לא קשור לשום דבר השפע הכלכלי הוא תוצאה של מדיניות אסטרטגית נכונה של ברית עם צידון ולמה לא לבנות את זה למה לא לבנות את העיר הזאת
כן?
כן?
זה גם טיפה מסביר את הקשר בין העונש לבין החטא.
כן? הבנים שלו, של חיאל בית אלי, מתים. זה כאילו
כמו בנים ששוכחים את האבא שלהם.
בסדר?
בן ששוכח את האבא, בן ששוכח מאיפה, מה מקור השפע.
מקור השפע זה אבא, אבינו שבשמיים. ארץ ישראל, אתם יודעים, אפילו מבחינה גיאוגרפית,
לא אפילו, מבחינה גיאוגרפית, ארץ ישראל ממוקמת במקום כזה,
שמה?
ודאי, כבודו צודק.
ארבע עונות.
אתם יודעים שמקו מסוים צפונה זה מזג אוויר צפוני,
מקו מסוים דרומה זה מזג אוויר מדברי. ארץ ישראל, עכשיו זה לא על הקשקש, זה יכול לנוע 200 קילומטר לפה, 200 קילומטר לשם,
ארץ ישראל נמצאת בדיוק על הטווח שזה יכול לזוז.
בסדר?
מבחינה גיאוגרפית קו הבצורת יכול לעבור בראש הנקרה או יכול לעבור גם בבאר שבע, כאילו זה הטווח הטעות הסטטיסטית.
הוא זז, הוא זז, כן, מאז הגאולה הוא ירד.
בסדר, נתונים אחרי זה אפשר לראות, יש סדרה נפלאה ביוטיוב, מי שרוצה על משק המים בישראל.
אתה המלצת לי עליה, או מוטי, לא זוכר מי.
אז זה ארץ רגישה, כאילו, איך ייקבע כמה בצורת? כמה בצורת ייקבע לפי,
אם אנחנו עושים ארצון ה' או לא עושים ארצון ה' ארץ אשר עיני ה' דורשת תמיד, מראשית שנה ועד אחרית שנה וכולי וכולי.
והנה כאן מגיע אחאב, הוא אומר, אני דואג לעם, יהיה פה שפע כלכלי,
יהיה פה את הכול, וגם בונים את יריחו.
הבנים שוכחים את מקור השפע, לכן הבנים נענשים, שזה בניו של חיאל בית האלי, אבל זה מפריע לאיזה מישהו.
וכמו שאמרנו, חז״ל מתארים איזה מין מפגש
בין אליהו לבין אחאב בניחום האבלים אצל חיאל בית האלי,
שאליהו שם נותן דרשה ומסביר על העונש,
שכמובן קרה וכולי, ואחר כך, למה אתה מדבר? איזה עונש? תראה, הכל שפע, מלא גשם, מלא חקלאות, מלא פה,
ובמקום הזה אליהו עומד ואומר,
ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב,
חי אדוני אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו,
אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי.
בואו נמשיך.
ויהי דבר אדוני אליו לאמור, לך מזה ופנית אליהו.
אני אליהו. אני אליהו. לפי דברי אני אליהו.
אני אליהו.
אני אחליט, כן, בדיוק, כן, בואו נראה.
ויהי דבר ה' אליו לאמור, לך מזה ופנית לך קדמה, ונשתרתה בנחל כרית אשר על פני הירדן, והיה מהנחל תשתה בתערבים ציוויתי לכלכלך שם.
וילך ויעש כי דבר ה' וילך וישב בנחל כרית
אשר על פני הירדן. והערבים מביאים לו לחם ובשר בבוקר,
ולחם ובשר בערב, ומן הנחל ישתה.
ויהי מקץ ימים ויבש הנחל, כי לא היה גשם בארץ.
ויהי דבר ה' אליו לאמור קום לך צרפת אשר לצידון וישבת שם הנה צוויתי שם אישה אלמנה לכלקלך.
ויקום וילך צרפת ויבוא אל פתח העיר והנה שם אישה אלמנה מקוששת עצים ויקרא אליה ויאמר
ככינה לי מעט מים בקה לי ואשתה
ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחינה לי פת לחם בידך.
ותאמר חי ה' אלוהיך אם יש לי מעוג
כי אם מלוא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת ונימי מקוששת שניים עצים
עובדתי ועשיתי הוא לי ולבני ואכלנו ובמטנו.
ויאמר אליה אליהו אל תראי בואי עשי כדברך
אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך
תעשי באחרונה כי כה אמר אדוני אלוהי ישראל
כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום ט'
אדוני גשם על פני האדמה יש פה קריא וכתיב
שנתייחס אליו בהמשך, כן?
כמובן שמכאן,
כאילו, כתוב העתיק את זה מינו משמר, ככה זה נראה, לא?
אבל,
יפה, מי זוכר את זה?
המורה דני זוכר את כל הדברים כמו שצריך.
טוב, אני בכוונה עוצר כאן,
בואו ננסה רגע להתבונן.
ננסה להתבונן.
כמובן, כמו שאנחנו אומרים זה הכל בעקבות דברי חז״ל, לא שום דבר מליבנו וכן הלאה זה הדרך, והכל קודש קודשים.
אבל אנחנו צריכים,
אפשר לפרש את הפרק הזה
שאליהו כמובן נביא השם
מקנא ומעניש
והקדוש ברוך הוא מבין עם מי יש לאליהו עסק,
אחאב, איזבל, הם לא, אנחנו נקרא בהמשך
ויהי בהכרית איזבל את
נביאי השם, נכון?
זהו.
בהרוג איזבל את נביאי ה' בפסוק י״ג ועוד ולפני כן בפסוק ד׳ ויהי באחריתי זה בקיצור זה לא עסק טוב להיות נביא להשם כשאיזבל הולכת פה על הארץ ולכן הקדוש ברוך הוא מגן על אליהו ואומר לו תתחבר שם ותתחבר שם ותתחבר שם וכו' וכו' זה אפשרות אחת להגיד אבל חז״ל
בקצב הולך ומתעצם מנסים לספר פה סיפור אחר בסדר מנסים
ונקודת המוצא של הסיפור היא בעצם שאנחנו קראנו בתחילת פרק י״ז פסוק מאוד מאוד ייחודי ומשונה.
מה?
בדרך כלל אנחנו מכירים
הז'אנר המקובל
זה שיש בצורת
והנביא איש האלוקים
התנא הרב העמורה חוני המעגל איך שלא תקראו לו מתפלל שמה?
יהיה גשם.
זאת פעם ראשונה שאנחנו מוצאים נביא שמטיל בצורת.
בלי שהקדוש ברוך הוא אמר לו.
כן,
יפה. עכשיו אני אגיד פה עוד משהו.
עוד משהו, והוא חשוב מאוד מאוד, בסדר?
רוב הנביאים,
אם לא כולם,
מנהלים את המלחמות שלהם
מול מי?
מול המלכים.
מול המלכים. זה ברור שהעם,
הרבה פעמים הוא סוג של אנוס. מה אתה מצפה, שהעם ילך נגד המלך שלו?
אין, המלך יש לו עוצמה.
הנביא,
שהוא, הקב' שולח אותו,
הוא יכול לעמוד מול מלכים. קראנו את זה השבת, בהפטרה, בפרק א' בירמיהו, נכון?
אל תחת מהם, פנכתך לפניהם, תתיך לעמוד מבצר, לחומת ברזל. ומול מי ירמיהו עובד? הוא עובד מול יויקים, עובד מול צדקיהו,
עובד מול יויקים.
הם הכתובת שלו.
השרים, המלכים, ככה אתה יכול להשפיע. העם,
כשאתה גוזר בצורת,
על מי אתה גוזר בצורת?
שנייה, בסדר, אין בעיה, בסדר, בסדר, בסדר, אני מסכים, זה לא ש... אנחנו תכף, הנה הכי נעמי, אתה צודק.
אבל אני רק אומר, כשאתה גוזר בצורת
בתור אקט ראשון, על מי אתה גוזר את הגזירה הזאת?
אתה גוזר על העם, קודם כל אתה גוזר על העם.
גם המלך, אבל גם העם. אנחנו נראה בהמשך שהאב
לוקח אחריות ומחפש,
אבל הגזרה היא גזרה על העם.
אני מזכיר לכם את הפסוק שאמר דוד המלך
אחרי שהיה, הקדוש ברוך הוא היכה אותו בדבר, בסוף ספר נולד המלכים.
אדוני צבאות, תהי נא ידך בי ובבית אבי, נכון? כי ואלה הצאן מי עשו, נכון? איך זה, לא קראתי, לא אמרת פסוק מדויק, נגיד אותו מדויק.
ויאמר הנה אנוכי חטאתי ואנוכי הבאתי ואלה הצאן מי עשו,
תהי נא ידך בי ובבית אבי.
מה אתה רוצה מהם?
תסגור איתי חשבון.
אז כשאליהו מטיל בצורת
הוא בעצם מטיל, פעם ראשונה שאנחנו פוגשים נביא שלא מונע בצורת אלא מטיל בצורת והבצורת היא לא על איזה אזור מסוים, על בית המלך אלא הבצורת היא טוטאלית כוללת. עכשיו אומר רבי חיים
מסביר את קנאת אליהו אליהו קנה אליהו אומר אני רואה לאן זה הולך
אני רואה שכאן החינגה הכלכלית הזאת סוחפת את כולם אני רואה באמת שמה שמי שהעלה את המלכות בית עמרי זה העם והעם הולך אז אני גוזר על כולם
מסביר, כלומר זה ברור שיש כאן שיקול לכאן ולכאן אבל תבינו שאפשר לנסות
לראות שכשאתה מטיל בצורת גזרה על העם כולו זה רף
מאוד מאוד גבוה עוד לפני שניסית לטפל ב... רגע בוא קודם כל נירד את הארטילריה על ה...
הפסוק הראשון שאנחנו פוגשים את אליהו
אתה יודע מה אני מסכים שבפקל הדרדור שצריך לדרדר את המצב
אולי מחכה בסוף גם בצורת על כל העם, אבל אתה לא מתחיל מזה.
אתה לא מתחיל מזה. אתה קודם כל מתחיל לטפל ב... בוא נטפל באחאב, בוא נטפל באיזבן, בוא נטפל בנביאי הבעל.
חי השם! אם לפי דברי, בום, בצורת.
ועכשיו בואו ננסה רגע להבין מה קורה כאן.
בואו ננסה רגע להבין מה קורה כאן.
הקב' הוא שולח את אליהו
לנחל כרית.
לא בדיוק ברור איפה זה נחל כרית. זה נחל גדול שיורד
מגב ההר לירדן, אולי זה נחל תרצה,
אולי זה נחל אחר,
אבל המילה כאן היא מזכירה,
מזכירה כריתה.
מה קורה לאליהו שהוא על הנחל הזה?
היה פעם שר חקלאות פה במדינה שקראו לו רפאל איתן,
זכרונו לברכה, נכון? היה רמטכ״ל, היה שר חקלאות,
היה שר ביטחון פנים, רמטכ״ל דגול,
לא ידע לשחות גם.
אז מה?
הוא לא ידע לשחות.
זה היה ידוע לכולם, רפול לא ידע לשחות.
יכול להיות שגם אם הוא ידע לשחות זה לא היה עוזר לו, אבל הוא לא ידע לשחות.
אני לא יודע, אני לא הייתי שם, אתה לא היית שם.
אז הוא היה שר חקלאות שהיה כאן בצורת,
שנות בצורת, לפני ההתפלה,
והיה לו רעיון.
אתם יודעים מה היה הרעיון שלו?
הוא אמר, כדי ש...
אתה יודע, אומרים לך, יש בצורת, אתה פותח את הברז, המים זורמים.
אז מה הבצורת? בסדר, בכנרת יש בצורת, אצלי המים זורמים.
אז הוא, זה לא זה, הוא, היה לו רעיון,
רעיון טוב.
הוא אומר אני רוצה להוריד את הלחץ בברזים.
אדם יפתח את הברז,
לא יצא לו ככה,
תרגיש,
תרגיש שחסר. תקבל את כל מה שאתה צריך, אבל זה ייקח לך יותר זמן.
כמובן לא אישרו לו את זה וכל זה,
אבל כשאתה רואה את ה...
מה?
חסכמים. חסכמים, כן, כן. הוא לא התכוון לחסכמים, החסכמים אתה לא רואה את ה... אתה רואה אותו לחץ רק זה ממלא את זה באוויר.
הוא רצה להוריד את הלחץ בברזים.
שתפתח את הברז בזה ותראה, תרגיש שחסר.
רעיון של רפול, כן, זה לא קולמוך סביל דע.
אבל כשהקדוש ברוך הוא שולח את אליהו אל הנחל,
בעצם מה קורה שם?
הוא רואה בעיניים, כאילו הקדוש ברוך הוא אמר לו, בוא תראה מה עשית,
בוא תראה את התוצאות.
אז הוא רואה בעיניים את מה?
את הנחל יורד, ולאט לאט יורד, ויורד,
ויורד, עד שזה מתאבש עכשיו, זה נחל גדול.
אם הנחל הזה יתייבש, זה אומר שמקורות מים קטנים ממנו כבר התייבשו לפני כן.
לך אל המדבר,
לך אל הקדמה, לך אל הזה ותרגיש.
כאילו הקדוש ברוך הוא מנסה להכניס את אליהו למצוקה שהוא הכניס את כל העם.
עכשיו בוא נדבר רגע על האורבים האלו.
מה אתה אומר? אתה רוצה להגיד משהו, דני?
תגיד משהו.
לא, לא, יפה. אז אפשרות אחת להגיד, זה הדרך של הקדוש ברוך הוא להגן על אליהו.
אפשרות שנייה להגיד שהקדוש ברוך הוא מנסה להעביר כאן את אליהו איזושהי סדרת חינוך
בסדר? איזושהי זה.
והוא אומר לו, אוקיי, הפלת, בוא נראה מה קורה. עכשיו תראו, בואו, רגע, אני אגיד עוד כמה כיוונים, ואז אם יהיו שאלות אנחנו נענה עליהן בשמחה.
הנה ציוויתי את העורבים לכלכלך.
לא צריך להיות יותר מדי ידען כדי לדעת שהעורב
היא חיה,
מה?
חיה גם טמאה וגם אכזרית.
אכזרית.
הגמרא אומרת, כן, זה פסוקים,
גם באיוב וגם בעוד מקומות,
שהעורב הוא אכזרי, אכזרי על מי?
על בניו.
מה, הקב'ה לא יכול לארגן לאליהו לחם ובשר בצורה אחרת?
לא יודע מה, שסתם, כשיהיה לו שם,
ימצא איזה עץ חרובים שיאכל, אני יודע. חסר, לא חסר, אליהו, יש לו ניסים, אם זה עורבים, יכול להיות גם דברים אחרים.
העורבים זה סמל קוד בתנ״ך למישהו שהוא מתאחד. עכשיו, יש פה עוד משהו.
הם מביאים לו,
יש פה המון המון הקבלות לפרשת המן,
בשר ולחם ויורדים מהשמיים,
אבל האורבים מביאים לו בשר ולחם גם בבוקר וגם בערב.
אתם יודעים, יש בפסיכולוגיה דבר שנקרא טיפול, לא שזה קורה כאן, אבל זה דבר שנקרא טיפול פרדוקסלי.
כשאתה רוצה, אתה דווקא מעצים מישהו, נגיד מישהו שסובל מפחדים, אתה מעצים לו את הפחד, זה נורא מפחיד, עד שזה נהיה מצחיק, ואז זה... טוב, זה שטויות באמת.
בסדר?
אז מה קורה כשיש
רעב לכולם,
ואתה אוכל כל יום לחם ובשר.
כאילו,
אתה יכול, אתה יכול, ברף שהצבת אתה עומד,
אבל כולם לא.
אז מצד אחד אליהו רואה את המים הולכים ופוחתים,
מצד שני הוא מקבל אוכל מעורבים, שזה סוג של אמירה, יש פה איזו אכזריות על בניי,
מצד שלישי,
כן, זה הרבה אוכל, ואתה מרגיש כאילו,
אני מניח שאליהו חייב לגמור את הצלחת, בסדר?
כלומר, אם האורבים מביאים לו אוכל,
אז הוא חייב לגמור מה שמביאים לו, כי זה מת השם יתברך. זה קצת אולי, אם אנחנו הולכים על המן, אז יש פה גם אולי איסור לא תתירו ממנו עד בוקר.
אם יש כאן השוואה למן, יש פה הרבה מאוד השוואות למן.
הוא גם הולך למדבר, זה כאילו נראה כמו במדבר, שהוא במדבר ויש לו מים מהסלע ואוכל מהשמיים,
אז גם אולי אסור להותיר.
אז הם מביאים לו לחם ובשר כל יום, הוא צריך לאכול את זה.
כי הקדוש ברוך הוא לא יעשה סתם ניסים.
אז הוא כאילו אוכל בשבע,
אבל הוא יודע, לנביא זה מאוד מאוד קשה. הרי אליהו, הוא אוהב ישראל כמובן,
הוא מסור לעם ישראל, אז כאילו הקדוש ברוך הוא אומר לו, בוא תראה לאן הבאת אותם.
יש פה עוד נקודה, רק שנייה, יש פה עוד נקודה אחת.
חז״ל סוגרים פה את הפינה ואומרים,
דבר מאוד מפתיע.
מאיפה העורבים הביאו לו את הלחם ואת הבשר?
מהבית של אחאב.
ככה אומר המדרש, משם הם לקחו.
אז מה יוצא? שבסוף מי מאכיל את אליהו?
אחאב.
אתה ניסית לגזור גזירה
בגלל אחאב, ובסוף מי שמאכיל אותך, מי זה?
אחאב. אחאב בעצמו, ואם זה המטבח, אז כנראה גם איזבל שם מסתובבת.
אולי זה איזבל בכלל.
נו?
טוב,
הנה חינם, חכם אביאל. הכל, רטרואקטיבית אפשר להסביר את כל הדבר. עכשיו אנחנו מנסים ללמוד את זה רגע אחד ישר,
ואז נתחיל להסביר רטרואקטיבית, כן.
הקדוש ברוך הוא,
הקדוש ברוך הוא יש לו את הפריבילגיה לעצור את השמיים, ואז הוא רוצה שאנחנו נתפלל, שהצדיקים, הנביאים וכולי, יתפללו.
אבל הפוך,
מי אמר?
זה הרי המפתחות, כל מי שכאן למד מסכת תענית יודע שיש מפתחות שלא נמסרים לידי שליח,
והמפתחות הן יולדת, חיה, ומפתח של תחיית המתים, מפתח של גשמים.
הקדוש ברוך הוא אומר, זה אני יכול לעשות דברים כאלו, וגם אצל הקדוש ברוך הוא זה כנראה
עונש אחרון. רבותיי, בצורת זה עונש
קשה מאוד, כי הוא לא מבחין.
הוא לא מבחין בין רשעים לצדיקים, לכולם אין גשם.
הוא לא מבחין בין ילדים לבין מבוגרים. זה כמו שיש מס פרוגרסיבי ומס אחיד, נכון?
מע״מ לכולם, זה לא הוגן. מס הכנסה, אתה עושה אותו מדורג.
כשאתה מטיל בצורת, כולם סובלים ממנה. זה העונש האחרון בשרשרת העונשים שאתה נותן, אתה נותן בצורת. יש לפני כן דברים אחרים.
אז זה אקט ראשון,
אליהו במדבר התחיל כאילו זה, ואז מגיע האקט השני. בואו נראה.
הקדוש ברוך הוא אומר לו, הלאה.
ככה, ויהי מקץ ימים, לא כתוב כמה ימים,
ויבש הנחל כי לא היה גשם בארץ, ואז גם אליהו בעצמו נהיה צמא.
ואז הוא אומר לו, לך צרפתה,
יש שם אישה על מנה לכלכלך.
טוב.
אז הוא מגיע אליה,
ושאלמנה,
יש לה ילד,
הוא אומר לה, תני לי,
תני לי,
קצת לאכול אז מה היא אומרת לו ותאמר חי אדוני אלוהיך אם יש לי מעוג
כי אם מלוא כף קמח בקד ומעט שלון בצפחת
וענייני מקוששת שניים עצים
ובאתי ועשיתי ולי ולבני ואכלנו ומתנו
לא ברור איך קוראים את הפסוק הזה
האם זה ואכלנו ואם לא נאכל את זה נמות
כלומר חייבת לאכול
או אחרי שאני אוכל את זה
נגמר לי האוכל ואני הולכת למות.
איך שלא נסתובב את זה, המצב גרוע מאוד.
פה מדובר על אישה שזה ה...
איך זה קרה?
מה זה העוני המחריד הזה, שאדם אין לו מה לאכול? אין לך שכנים?
אין לך חברים?
למה בעלך מת?
יש רעב.
תראה מה עשית.
תראה מה עשית.
כאילו, יש כאן אישה אלמנה,
יש כאן איזה... אין לה מה לאכול.
וגם אין לה ממי לבקש, כי כנראה גם לשכנים על מה לאכול,
וגם להלן ידן לאכול.
חסר לקדוש ברוך הוא, אם הקדוש ברוך הוא רוצה להגן על אליהו, אני כאילו מנסה להתמודד עם הטענה שבעצם כל הפרק הקדוש ברוך הוא מנסה להגן על אליהו מאחריו. אז אם הקדוש ברוך הוא רוצה להגן על אליהו, חסר לו איך להגן עליו? לא יכול לשלוח אותו לאיזה מקום, וכמו שאמרנו, לפתוח לו מעיין ועץ חרוף וזה, ועץ תותים.
למה אתה שולח אותו לאישה אלמנה?
מה יש שם אצל האישה האלמנה הזאת?
תסתכל מה קורה, תראה.
אולי היא אלמנה, למה?
כי בעלה מת ברעב, אולי בעלה השאיר את הביס האחרון לאשתו ולילד והוא מת ברעב בעצמו.
הרבה פעמים הגברים היו מתים לפני אנשים יותר חלשים.
אנשים יש להם יותר כוח עמידה.
ואין להם עוד מה לאכול.
אז בואו נראה מה קורה כאן.
יש כאן משחק מאוד מאוד מעניין של קריטקטיב.
אני רק רוצה לומר, תשימו לב,
יש כאן שני דברים ייחודיים. פעם ראשונה נביא מטיל בצורת,
ופעם ראשונה נביא נלחם בעם ולא במלכות.
וזה שני דברים שלא היו עד עכשיו.
בסדר?
בדרך כלל הנביאים תמיד אורחים על הראש, על המלכים. הם שילמו על זה גם מחירים.
חלק מהנביאים נהרגו על זה.
ישעיהו מנשה הרג אותו.
זכריה בן יהוידע הכהן יהואש הרג אותו.
נתן נוזף בן דוד. תמיד זה מול המלך.
מה? אלה הצאן מה עשו? מה העם מביא? בסדר, אז העם עכשיו נסחף בזה, אבל...
בטח לא בתור אקט ראשון.
עכשיו בואו נראה מה קורה.
מה אומר לה אליהו הנביא?
אומר לה, תקשיבי, הכל בסדר, אין בעיה, עליי.
כד הקמח לא תכלה, צפחת השמן לא תחסר, עד יום...
אז קודם כל יש פה קריב אקטיב, מה כתוב? עד יום,
אנחנו קוראים ט', אבל מה כתוב?
תיתן.
אומר הקדוש ברוך הוא, אתה מחזיר את זה אליי?
עד יום ט'? תיתן!
תיתן מטר ויהיה מטר!
נעלת אותי, אומר הקדוש ברוך הוא, נכון? כמו שאמרת מקודם,
כן, הקדוש ברוך הוא נתן צ'ק פתוח לאליהו והוא לא התכוון עד כדי ככה. אומר עכשיו הקדוש ברוך הוא נעלת אותי, אני לא יכול כאילו לשבור לך את המילה, אבל תן, תיתן.
אקריב ואכתיב כאן הם כאילו נזיפה אלוקית. מה זה עד יום ת' השם טל ומטר? תיתן אתה, תגמור את הסיפור הזה.
אבל יש פה גם משהו נוסף.
הוא אומר לה,
אליהו,
הוא אומר לה ככה,
יהיה בסדר, הכל יהיה בסדר.
לא יהיה חסר לך כלום,
לך, קודם כל, ומה עם האחרים?
להם כן יהיה חסר, אבל לך לא יהיה חסר כלום.
אבל יש לאליהו דרישה.
מהי הדרישה?
אני רוצה לקבל ראשון.
מה פשר הדרישה הזאת?
איש האלוקים אליהו הנביא.
אליהו דורש נאמנות מוחלטת לדבר השם.
אין מקום לחולשות.
אין מקום לחולשות.
אין מקום להתחשבויות, אין מקום, זה מסכנה אישה אלמנה, שום דבר. את רוצה לזכות בנס?
רוצה לזכות בהשגחה אלוקית?
בבקשה.
קודם כל תני לי.
כלומר, לרגע אחד היא מתה.
אתם מכירים את ה... לרגע אחד היא נותנת לאליהו, ואין לה עדיין את כד הקמח ואת הפר... לרגע אחד היא אמורה למות.
ואחר כך היא תזכה לשפע האלוקי.
אם תצליחי להגיע למדרגה הזאת,
תזכי בשפע האלוקי.
זו האמירה של אליהו לאישה האלמנה. רבותיי, זה כאילו, היא לא חייבת לה כלום.
נכון? היא לא חייבת לה כלום. הוא נחת לה אליה על החיים.
מה זה?
הוא אומר לה, תקשיבי, את רוצה?
זה הסטנדרטים של אליהו לאישה האלמנה, וכל וחומר, למי?
לכל עם ישראל.
אתם רוצים הנהגה אלוקית?
זה הסטנדרט.
לא עומדים בסטנדרט הזה? נגמר הסיפור. לא תקבלו כלום. לא תקבלו שפע אלוקי. לא צפחת שמן, לא קמח, לא כד וגם לא גשם.
זה רף מאוד מאוד גבוה וקשה,
הרף הזה.
אומר עד כדי בלתי אפשרי. בואו ננסה לראות.
בואו ננסה לראות.
קטונתי. בואו ננסה. יכול להיות שאתה צודק.
אני ממשיך.
כן רבי חיים,
הלוואי שרק נקודה אחת לא תהיה לנו ברורה, הלוואי שנדירה.
נו,
היא לא מייצגת שום דבר,
היא לא מייצגת,
אבל אם היא רוצה לזכות, אם היא רוצה, היא לא חייבת.
אבל את יכולה
להישאר עם
העוג שיש לך, הכל בסדר, לא אמרתי כלום, את רוצה לזכות לברכה שאני מבטיח לך,
קד קמח וצפחת וכולי,
יש לי תנאים.
הנס לא מגיע בלי תנאים, בלי דרישות.
והתנאי הוא, קודם כל אני.
קודם כל, אמונה מוחלטת שאני נביא אמת.
אם תהיה לך אמונה מוחלטת,
תזכי לשפע האלוקי.
אותו דבר הוא כנראה גם מפלג כלפי עם ישראל. אתם רוצים שפע אלוקי?
אמונה מוחלטת בקדוש ברוך.
לא תהיה אמונה מוחלטת, אין שפע אלוקי.
זה מה שהוא עושה.
בואו נראה.
כלומר,
כן, כן. עכשיו, אבל בואו נראה מה קורה כאן. בסדר, אני רוצה להעיר איזה הערה.
אני קורא את הפסוקים שעדיין לא קראנו.
פסוק ט״ו.
ותלכו ותעשה כדבר אליהו ותאכל היא והוא וביתה ימים. דקת הקמח לא קלטה, צפחת השמן לא חסר.
כדבר, שנייה, כדבר אדוני אשר דיבר ביד אליהו. אז הנס עובד, הנה.
ויהי אחר הדברים האלה
חלה בן האישה בעלת הבית ויהי חוליו חזק מאוד עד אשר לא נותרה בו נשמה.
ותאמר אל אליהו מה לי ולך איש האלוהים באת אליי להזכיר את עווני ולהמית את בני.
ויאמר אליה תני לי את בנך ויקחהו מחכה
ויעלהו אל העלייה אשר הוא יושב שם וישכיבהו על מיטתו.
ויקרא אל אדוני ויאמר אדוני אלוהי אלוהי הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עימה הרי עוטה להמית את בנה
ויתמודד על הילד שלוש פעמים ויקרא אל אדוני ויאמר אדוני אלוהי תשוב נא נפש הילד הזה על קרבו.
וישמע אדוני בקוד אליהו ותשוב נפש הילד על קרבו ויחי.
ויקח אליהו את הילד וירידו מן העלייה הביתה ויתנהו לאמו.
ויאמר אליהו ראי חי בנך.
מתי אומר האישה אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלוהים עתה ודבר אדוני בפיך אמת".
זה פסוקים מאוד מאוד תמוהים.
יש פה כמה תמיהות.
התמיהה הראשונה, אבל זאת אומרת,
אליהו הרי מציל אותה, נכון? הכד הקמח הזה,
זה עובד,
נכון?
אז מה, אז עכשיו הבן שלה חולה והוא מת, אז מה היא רוצה מאליהו?
בסדר, כאילו,
עד עכשיו הוא יחיה אותה.
דבר שני, באמת, למה הילד מת?
מה, צריך סיבה לדבר הזה.
דבר שלישי,
מה זה שהיא אומרת לו, אתה ידעתי כי דבר השם אלוהי יפה, כלומר עד עכשיו לא ידעתי.
רבותיי, תשימו לב,
אמרנו אליהו מגיע, והוא מגיע עם הסטנדרטים הגבוהים, הגבוהים, הגבוהים, הגבוהים.
יש דבר כזה,
יש דבר כזה יחסיות.
כלומר,
במצב רגיל אולי לא היו שמים לב,
אבל כשיש איזושהי נוכחות של מישהו מאוד מאוד נוקב אז גם האחרים יוצאים לידו פחות מוצלח.
האם באמת האישה האלמנה עמדה במבחן שהציב לה אליהו?
יש פה קריווקטיב, גם פה יש קריווקטיב.
אנחנו קוראים ותאכל היא והוא אבל כתוב הוא והיא.
כלומר, מה שהיה ראוי להיות זה שהוא יאכל והיא תאכל אחריו.
אבל מה שקרה בפועל זה שהיא אכלה לפניו ונתנה לבן שלה. כלומר, מה היא עשתה,
כנראה?
היא לא עמדה במבחן.
מה זה לא עמדה במבחן? היא עמדה במבחן.
הרי לא היה לה, היה לה בסופו של דבר עוגה אחת.
העוגה הזאתי הספיקה
לה ולבן שלה לאכול ולחיות יום.
אליהו אמר, תני לי קודם את כל העוגה,
תישארי בלי כלום ואחר כך
אני מבטיח לך נס. היא עשתה איזה מין פשרה.
היא לקחה בכל אופן, לקחה מהעוגה הזאת איזה חלק קטן
ונתנה לה ולבנה לאכול כדי שלפחות
את השעות הקרובות הם יעברו וחלק קטן אחר היא נתנה לאליהו.
כלומר היא לא נתנה את הכל לאליהו, היא נתנה לו חלק.
זה לא דבר גדול?
אדם במחנה ריכוז שהיה נותן חצי פרוסת לחם לחבר שלו היה רעב ולא את כל פרוסת הלחם.
יש לנו טענה כאן נגדו חלילה, עשה מעשה גדול.
מי שנותן פרוסה, אז הוא חסיד אומות העולם הכי גדול. מי שנותן חצי פרוסה, הוא גם חסיד אומות העולם. מי יכול לדון דבר כזה?
אז האישה האלמנה הזאת לא עשתה את כל ה-100%,
עשתה כמעט את כל ה-100%.
אבל היא עברה על דבר הנביא.
אז הבן שלה מת.
אז היא אומרת לו, תגיד, מה נסגר?
אי אפשר איתך. כאילו, או שזה 100% או שזה כלום.
באת אליי להזכיר את עווני?
הסטנדרטים שאתה מגיע איתם לכל מקום ממוטטים אותנו.
הקנאות הזאת שמגיעה מגלעד,
חוסר היכולת לראות כאילו כאן איזשהו תהליך, את הצדדים החיוביים אולי שקיימים וכולי, אני לא עומדת בזה.
נכון, לא עמדתי בסטנדרט הגבוה שביקשת ממני לתת את כל האוכל אליך ושאני והבן שלי נישאר חסרי כלום,
מתים ברעב ואחרי זה יהיה נס.
לקחתי ביס וגם הבאתי לבן שלי ביס, הבאתי לך חצי.
החצי האחרון ממה שנותר.
זהו?
אין לזה שום... זה הקריב והכתיב פה רבותיי, זה סוד.
כן, בכבוד, שאלתך.
היום, כן.
ברוך השם יש לך שאלות... כן, בכבוד.
למה? איזה אבון עשתה לפניכם?
לא בא המקרא לסתום אליה לפרש.
איזה אבון?
מחפשים איזה אבון, אתה מחפש את האבון, אתה אומר, הנה זה האבון. האבון הוא שהיא אכלה קצת לפניו.
אם אליהו לא היה,
אף אחד לא היה רואה את העוון הזה.
מי רואה בכאלה רזולוציות? מי רואה בכאלה דיוקים שאתה יודע, זה כמו שאתה הולך...
יצא לך פעם לעמוד ליד אדם גדול?
יצא לך, הרב עובדיה, הרב אליהו. כשהיינו עומדים ליד הרב אליהו, זכר תדיק לברכה,
הרב אליהו היה מאיר פנים, אבל התחושה שלך הייתה
שאתה צריך לחשב כל תנועה.
כל תנועה. פה לא שייך להגיד מילה לא במקום,
בדיחה לא במקום. לא שייך. הכול צריך להיות כאן.
אליהו, כן, אליהו, אליהו, הרב מרדכי אליהו,
היה תחושה של יראה. פה לא המקום לשחק משחקים.
אתה נמצא ליד אדם גדול, הרזולוציה משתנה.
הרזולוציה משתנה. אז הוא אומרת לו, באת אליי, עד עכשיו הכל היה בסדר,
שרדתי וכל זה,
הצבת לי כזה סטנדרט, עמדתי בו 80%. אצל אליהו 80% זה נכשל.
אתם מכירים? יש כאלה פקולטות
שהציון עובר
זה 100. זה הציון עובר.
פחות מ-100, זה לא יכול להיות פה.
כן.
כן?
אליהו לוקח עליך, אבל מגבה אותו.
הוא בא, הוא מביא את
הצער, לא כל העולם הזה.
הוא בא לאישה,
הוא מחזיר לה מה לעשות.
הוא מקיים אותה.
מה מישהו אחר שיושב מהלך,
הוא אומר, לא הכל אתה יכול לעשות.
יש דברים שאני אעשה. כן, אז ממש... אני יכול להגדיר את זה רק אם אתה תתפלל ותדבר. אז בוא נראה, בוא נראה את התפילה.
זה, זה, אתה מכוון כאן, כנראה זה הכיוון, בוא ננסה לראות.
בואו ננסה לראות.
אז קודם כל הבנו פה שני דברים, הבנו גם פעמיים קריב אקטיב, תיתן, תת,
ובנך, כן, הוא והיא, היא והוא.
ועכשיו בואו ננסה להבין בעצם מה קורה. אנחנו מבינים בעצם למה הבן מת. הבן מת כי זהו, כאן היה איזה משהו,
וזה עוד פעם בן מת, תחזרו חזרה לחיאל בית העלי. כאילו כל הזמן זה נראה שאף שאליהו הולך, מתים בנים.
כאילו הוא כל הזמן נלחם בבנים.
ככה הקדוש ברוך הוא מראה לו, תראה מה אתה עושה,
אתה מטיל את העונש במקום לסגור חשבון עם האבות, אתה פוגע בבנים.
ואז אליהו עושה ככה.
הוא אומר לה, תני לי את בנך, ויקחיו וכולי.
ויקרא אל אדוני ויאמר, אדוני אלוהי, גם על האלמנה אשר אני מתגורר עימה, הראותה להמית את בנה.
מה התשובה של הקדוש ברוך הוא?
אין תשובה.
עכשיו אני אגיד לכם מה הייתה התשובה של הקדוש ברוך הוא,
כן? כביכול.
אומר הקדוש ברוך הוא,
אני הראותי להמית את בנה של האלמנה?
אולי.
אבל מה אתה ראה אותה?
כמה בנים סובלים מרעב בגללך?
ולכן כאילו אין תגובה.
אין תגובה. כאילו זה מין...
ויתמודד על הילד שלוש פעמים,
ויקרא אל אדוני ויאמר. עכשיו מה זה?
עכשיו זה תפילה.
אדוני אלוהי,
תשוב נא נפש הילד הזה על קרבו.
עכשיו כאן במקום הזה חזל,
במסכת תענית,
מכניסים מדרש.
אומר לו הקדוש ברוך הוא, תקשיב,
יש לי שלוש מפתחות.
אני לא מחלק את המפתחות ככה לזה.
לקחת בלי רשות מפתח של גשמים.
אתה עכשיו רוצה מפתח של התחילת המתים?
תחזיר את המפתח הקודם.
כלומר,
בעצם מה שחזר רוצים להגיד,
אולי קצת קרוב למה שאתה אומר, שאליהו כאן משחק בחיים,
מוות, גשמים, כאילו,
לא לזה מונית בתור נביא.
נביא ממונה כדי מה?
כדי להביא חיים.
נביא ממונה כדי להתפלל ולהוריד רחמים.
נביא ממונה כדי ללמד זכות על עם ישראל.
עכשיו, למה אליהו עושה את זה? אליהו עושה את זה לא בגלל שהוא חלילה
לא אוהב את ישראל, הוא אוהב את ישראל. והדרך שלו להביע את האהבה היא דרך הקנאות. הוא אומר, תראו לאן אתם הולכים עם ישראל, אני אראה לכם מה זה, אני אכנס בכם. אומר הקדוש ברוך הוא, תשאיר לי.
אתם יודעים, בזוהר יש הרבה, קודשא בריחו הוא שכינתה.
יש כאילו שני כוחות, כוח הדין וכוח הרחמים, והקדוש ברוך הוא מחשבן את זה מראש.
הזוהר מביא דוגמה שפעם האבא כעס על הבן ורצה לזרוק עליו סלע,
אז האימא אמרה לאבא, תן לי את הסלע, אני אזרוק על הילד.
אז היא לוקחת את הסלע ואז היא מפוררת אותו וכל הסלע נופל על הילד, אבל זה אבנים כאלה קטנות קטנות והוא רק מקבל קצת לכלוך וזה ולא קרה כלום.
מצד אחד גם הסלע נפל על הילד, מצד שני זה נפל.
וזה כאילו מתוכנן מראש.
מה קורה שגם האימא אומרת מצויון, סלעים, קדימה,
הילד לא יחזיק מעמד, יש פה איזה הפרת האיזון.
אז אומר הקדוש ברוך הוא לו אליהו, חיים ומוות אני לוקח או נוטל.
בצורת או לא בצורת, אני נוטל.
התפקיד שלך בתור נביא,
יש קשרים גדולים, הרב צביד היה לו הרבה מאוד שיחות על הקשר בין משה לבין אליהו, הרי מה משה רבנו עושה?
בכל פעם שהקדוש ברוך הוא אומר למשה, אז משה רבינו אומרים לך, לא, תרחם עליהם, תוותר להם, הרף ממני אשמידיהם, פה, שם, כאילו,
ובפעם אחת שמשה רבינו לא מבין את זה,
הקדוש ברוך הוא אומר, נו, מה יהיה?
הוא לא מבין, אחרי חטא העגל, הקדוש ברוך הוא אומר,
הרף ממני ואשמידיהם,
אז כאילו,
תחזיק אותי, הקדוש ברוך הוא אומר למשה, תחזיק אותי, ועד שהוא, נו, נו, מה קורה, אתה לא מבין שאני מבקש ממך ללמד עליהם רחמים?
כאילו, יש כאן איזה איזון.
ולכן אליהו כאילו מפר פה את האיזון, מתוך אהבה, מתוך קנאה. קנאה היא קנאה שכאילו לא יכולה לראות את עם ישראל במצב הזה.
אבל יש פה הטיית הקו חזקה מאוד לכיוון הדין.
ולכן הקב' הוא אומר לו,
כשהוא מתפלל,
תשוב נא נפש הילד הזה על קרבו,
וישמע אדוני בקול אליהו,
ותשוב נפש הילד על קרבו ויחי,
אבל מיד אחר כך,
אני מדלג רגע לפסוק, פרק י״ח,
ויהיו רבים דבר אדוני אליהו בשנה שלישית לאמור,
לכה ראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה.
כאילו הוא שובר לו את המילה, אבל הוא לא שובר לו את המילה, למה?
כי שם אליהו הסכים להחזיר את מה?
להחזיר את המפתח חזרה,
להחזיר את המפתח חזרה לקדוש ברוך הוא.
ועכשיו מפרק י״ח יתחיל איזשהו מהלך אחר של אליהו,
שהוא יראה את הדברים בצורה טיפה יותר מורכבת.
הוא פתאום ישים לב לצדדים החיוביים שקיימים בממלכת ישראל באותו דור.
לדוגמה, חז'ל אומרים שבאותו דור היו יוצאים למלחמה ולא נופלים. למה?
לא היה לשון הרע. מאיפה הם יודעים שלא היה לשון הרע?
מאיפה למדו את זה?
מה כתוב? אליהו אומר,
אני נותרתי נביא לבדי להשם.
אתה נותרת נביא לך? יש כאן 100 נביאים שעובדיה מחביא אותם,
50 בכל מערה,
ומכלקל אותם מים ולחם במשך שלוש שנים.
מאה נביאים שאתה מחביא אותם בשתי מערות,
כמה אנשים יודעים מהדבר הזה?
מאות אנשים, זה לוגיסטיקה, זה לנייד לשמיים ואוכל וכל זה, ואף אחד לא מגלה.
כשאליהו אומר, אני לבדי, אף אחד לא רץ לאחריו להגיד לו, תקשיב, מה פתאום, יש שם עוד מאה נביאים, אה, איזבל אין לך פעולות.
לא מדברים לשון הרע. מה זה, דבר קטן?
שלא מדברים לשון הרע?
אנחנו נראות בהמשך מעלות גדולות.
אליהו כאילו לומד לראות את המעלות הנמצאים בדור הזה ולעבוד אולי דרכם.
ולכן, רק אחרי שהוא מביא חיים ולא לוקח חיים,
רק אחרי שהוא מתפלל ומתחנן ומבטל גזירה ולא מוריד גזירה,
אומרת לו האישה, ותאמר האישה אל אליהו,
עתה זה ידעתי,
כי איש אלוהים אתה ודבר אדוני בפיך אמת.
עכשיו אתה נביא באמת.
עכשיו אתה ממלא את תפקידם של הנביאים,
כולם תלמידים של משה רבנו שבאים ללמד זכות על עם ישראל ולהושיע את ישראל וכן על זה הדרך.
אנחנו נראה בעזרת השם בשבוע הבא. יהי רצון להמשיך את הפרקים האלו.
