אנחנו חוזרים לסדר שלנו בלימוד תנ״ך, נבואות שהוצרכו לדורות,
קודש קודשים,
ואנחנו נמצאים באמצע פרקי אליהו במלכים א' פרק יח.
נכון? לשם הגענו?
עברנו? ידידיה.
ודאי, מה?
דני, אתה זוכר?
על האישה האלמנה למדנו זה יז, אז הגענו ליח.
יח, בסדר גמור.
ויהי היו רבים ודבר אדוני היה אל אליהו בשנה שלישית לאמר לכי ראה אל אחיו ואת אינה מטר על פני האדמה.
וילך אליהו להיראות אל אחיו והרעב חזק בשומרון.
ויקרא אחיו אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיהו ירא את אדוני מאוד.
ויהי בהכרית איזבל את מביאי אדוני ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביהם
חמישים איש במערה וכלכלם לחם ומים.
ויאמר אחיו אל עובדיהו לך בארץ אל כל מעייני המים ואל כל הנחלים אולי נמצא חציר ונחיי סוס
ופרד ולא נחרית מהבהמה וחלקו להם את הארץ לעבור בה. אחאב הלך בדרך אחד לבדו
ועובדיהו הלך בדרך אחד לבדו. והיא עובדיהו בדרך והנה אליהו לקראתו.
ויקירהו
ויפול על פניו ויאמר האת זה אדוני אליהו?
ויאמר לו אני לך אמור לאדוניך הנה אליהו.
ויאמר מי חטאתי כי אתה נותן את עבדיך ביד אחאב לעמיתני.
חי אדוני אלוהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך ואמרו אין.
והשביע את הממלכה ואת הגוי, כי לא ימצא איך.
ועתה אתה אומר, לך אמור לאדוניך, הנה אליהו, ויאני אלך מאיתך,
ורוח אדוני ישעך על אשר לא אדע, ובאתי להגיד לאחאב,
אלוהים צעך, והראגני ועבדך, ירא את אדוני מנעורי.
הלא עוגד לאדוני את אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי אדוני, ואחביא מנביאי אדוני מאה איש, חמישים חמישים איש,
במערה, באכלכליהם, לחם במים.
ועתה אתה אומר לך אמור לאדונך הנה אליהו והרגני.
ויאמר אליהו חי אדוני צבאות אשר עמדתי לפניו כי היום אראה אליו.
וילך עובדיהו לקראת אחר ויגלו וילך אחריו לקראת אליהו.
ויהי כי ראותך בית אליהו ויאמר אחריו אל אבא אתה זה עוכר ישראל.
ויאמר לא אחרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעזובכם את מצוות אדוני ותלך
אחרי הבעלים.
ועתה אשלח קבוצ אליה את כל ישראל אל הר הכרמל ואת נביאי הבעל 450 ונביאי האשרה 400 אוכלי שולחן עיזבל.
וישלח אחר כך ובכל בני ישראל ויקבוט את הנביאים אל הר הכרמל. בואו נעצור כאן.
אני מזכיר לכולנו את הסוגיה שאנחנו כרגע עסוקים בה.
סוגיה שאנחנו רואים שהתנ״ך נותן לה מקום ומשקל.
עושה כאן איזה חזרה קצרה.
והסוגיה היא,
הרי לפני אחאב היו לנו מלכים רשעים, זוכרים?
עמרי, ותבני, וזמרי, וכל מיני כאלה. והתנ״ך סוגר איתם את הפינה די מהר.
ככה, חמישה, שישה, עשרה פסוקים, עשרה, נגמר הסיפור.
ואצל אחאב, עמרי ואחאב,
מתחילים להעריך.
ובעצם התנ״ך, בזה שהוא מעריך ומספר על אחאב,
אומר לנו שיש כאן איזושהי התמודדות.
זה לא 1-0 לאליהו.
אחאב מציב כאן איזושהי עמדה
שצריך להתמודד איתה. מהי העמדה?
מהו היחס הנבואי לאדם שמסור בכל כולו לכלל ישראל,
אבל לא עם שם שמיים.
מתברר שזה לא כזה פשוט. עד אחאב, בדרך כלל, המלכים שהיו עובדי עבודה זרה גם היו מלכים מושחתים בעצמם.
נכון?
זמרי, וראינו שהם לא יצאו למלחמה, והוא הרג את,
הרג תוך כדי המלחמה, וישב בארמון, שיכור וכו'. פתאום מגיע כאן מלך, עמרי, זה התחיל אצל עמרי וממשיך אצל אחאב,
שהוא מאוד מאוד מסור לעם ישראל,
וזה בא לידי ביטוי גם בפרק שלנו,
מאוד מסור לעם ישראל,
אכפת לו מאוד מהמצב הכלכלי של עם ישראל,
בשביל הדבר הזה הוא גם כורת ברית עם צור וצידון,
כי אמרנו שהמקום הזה הוא אזור סחר מרכזי באגן הים התיכון.
בשלם איזשהו מחיר של איזבל, תכף נראה מהו המחיר,
מאוד מאוד מסור, אבל הוא
לא אוחז בשם שמיים ומוכן גם לשלם מחירים כאלה ואחרים של עבודה זרה וכולי. התנ״ך לא ממהר לטטט ולהגיד, טוב, זה בכלל לא קורה, וברור שאליהו צודק.
יש כאן התמודדות.
ולנו כלומדי נבואה זה מאוד מאוד רלוונטי,
כי זה כמעט אולי האפיון הכי מדויק של תנועת הציונות.
כן?
לא קשור שמאל. תנועת הציונות,
שהיא מאוד מאוד מסורה, מאוד מסורה לעם ישראל,
עד רמת פסירות נפש כפשוטו.
אבל זה נעשה או בלי קריאה בשם שמיים, או תוך כדי בעיטה בשם שמיים. מה אתה עושה עם הדבר הזה?
אנחנו היום בג' באלול,
יום פטירת הרב קוק, מרן הרב קוק זצהל, ג' באלול ת'צדיעי,
יש איגרת מאוד מאוד חשובה, אולי כבר הזכרנו אותה כאן,
של הרב קוק להנהלה של אגודת ישראל.
מי כאן מתחת לגיל שלושים? סליחה שאני שואל. ניצן, בוא, אותך אני מכיר.
תביא לי כוס מים בבקשה. סליחה שאני מטריח אותך.
יש כאן פה מטבחון קרוב, לא צריך ללכת רחוק. תודה.
אז, מה?
לא, לקחתי, כן.
מי ישקה לי מים?
אז הם אומרים לו,
הם כותבים לרב קוק על הציונות וכולי, עם היחס. אה, הם רוצים כאילו להקים...
הם רוצים להקים את אגודת ישראל כתנועה אלטרנטיבית.
אז הרב קוק אומר להם, תראו, יש שיטה.
כשאתה רוצה להקים איזה
גוף שיהיה אלטרנטיבה לגוף קודם,
חייב להיות שהגוף החדש שאתה מקים יכלול בתוכו את אותה תכונה חיובית
של הגוף שאתה מתנגד אליו, ויוסיף כהנה וכהנה.
בסדר? ככה הוא אומר.
ואם כך אתם חייבים לברר לעצמכם, תודה רבה, ברוך תהיה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם של הכל ימין גורם.
ואם כך אתם חייבים לברר לעצמכם מהי התכונה החיובית של הציונות.
מה השלילי אנחנו יודעים.
הציונות היא דבר אין לה אי-מדעת, הציונות היא הרבה פעמים הייתה,
גדולי הציונות היו גם כאלה שבעטו הרבה פעמים, כפרו, היו כאלה שהיו כופרים ממש בחציפות,
ברדיצ'בסקי, ברנר, היו כאלה שהיו פחות, ביאליק,
היה מחובר יותר, קשור יותר, בן יהודה, הרב קוק נכנס בו חזק מאוד.
אבל הוא אומר, אבל אתם צריכים לדעת מה.
ואז הוא מגדיר, הרב קוק, הוא אומר,
הנקודה של הציונות
זה העומר כללות האומה.
הם לקחו על עצמם לדאוג לכל עם ישראל.
האם אתם מקימים תנועה שזה הסיפור שלה,
או שאתם מקימים תנועה שדואגת לאנש, לקבוצה שלכם?
כל עוד לא תקימו תנועה שגם כן מדברת על כללות האומה,
לא תצליחו לנצח.
הוא אומר, זה דומה ל... יש לו שם כל מיני משלים שהוא נותן.
הוא אומר, זה דומה לציפור שיושבת על פסל של מלך.
אתה רוצה לזרוק אבן על הציפור כדי להרחיק אותה, אבל אתה מפחד שתפגע במלך.
יש כאן איזה ערך.
והדבר שהכי הכי מזכיר לנו את ההתלבטות הזאת בתנ״ך זה אחאב.
כן?
מצד אחד,
מסירות שלא מצאנו כמותה בתנ״ך
לכלל ישראל,
דאגה אמיתית שלעם ישראל יהיה טוב צבאית וביטחונית,
והוא גם מצליח.
ומצד שני,
בשביל הבריתות הכלכליות האלו הוא מכניס כאן את איזבל, מכניס פה הרבה עבודה זרה וכן על זה הדרך.
בלי ספק הוא בעצמו לא מאמין לזה, תכף אנחנו נוכיח את זה.
מה היחס?
אנחנו רואים שהתנ״ך נותן לזה משקל.
והנה הפרק הזה חושף את הדבר הזה בפנינו. בואו נתחיל ללמוד את הפרק.
ראינו שדרכו של אליהו בהטלת בצורת וכולי לא ישרה בעיניו של הקדוש ברוך הוא, ובעצם כל פרק י״ז זה איזשהו ניסיון של הקדוש ברוך הוא להראות לאליהו את התוצאות של המעשים שהוא עשה,
נכון?
את האישה, את הזרימה בנחל כרית שהולכת ופוסקת,
את האישה האלמנה שבעלה מת, אולי הוא מת בעלה בגלל הרעב,
ואליהו אומר לקדוש ברוך הוא, גם על האישה אשר אני מתגורר עימה הרעותה להמית את בניו, הקדוש ברוך הוא לא עונה לו,
הוא אומר לו, אתה מתלונן עליי שאני הריא אותי להעמיד את בנם, מה איתך?
מה עם הדברים שאתה עשית?
כמה נשים יש להם עכשיו ילדים שהם עלולים למות בצמא?
ורק כשהילד הזה בעצם מת, ואליהו מבקש מהקדוש ברוך הוא שיחיה אותו, חז״ל אומרים שהקדוש ברוך הוא אמר לו, אני לא מוסר שתי מפתחות
לשליח. הגאון מביננה אומר שזה רמוז בפסוק פותח את ידיך.
פותח את ידיך, ראשי תיבות פ' פרנסה, ת' תחיית המתים, ח' חיה, יולדת.
פותח את ידיך.
אז שלושת המפתחות שמסורים
אצל הקדוש ברוך הוא. אתה רוצה שאני אעשה לו תחיית המתים? תחזיר לי את המפתח של הגשמים.
ולכן פרק יח מתחיל, ויהי ימים רבים,
ודבר אדוני היה אל אליהו בשנה השלישית לאמור,
לך יראה לך אב ויתנה מטר על פני האדמה. זהו.
שלוש שנים הטלת בצורת, עברת איזשהו תהליך.
עכשיו,
הרד״ק כאן אומר שהקדוש ברוך הוא יכול היה לעשות את זה גם בלי להתייעץ עם אליהו, אבל הוא,
משום כבודו של אליהו, הוא אמר לו, בוא, אתה תחזיר את המטר.
אבל תוך כדי תהליך החזרת המטר,
אנחנו מתוודעים פה לכמה דברים מאוד מאוד מעניינים. בואו נראה מה כתוב.
הרעב חזק בשומרון, ואחאב קורא אל עובדיהו.
עובדיהו אשר על הבית זה תפקיד בכיר מאוד,
כן? זה כמו שאנחנו קוראים היום ראש הסגל בבית הלבן, זה נקרא עבודיהו על הבית.
והוא,
תוך כדי, בפסוק ד', אנחנו מגלים,
שבאותן שלוש שנים שהייתה בצורת,
איזבל,
שעד
לפסוק הזה אנחנו הבנו שהוא לקח אישה את איזבל בת את בעל והביאה לכאן עבודה זרה,
אבל כאילו התייחסנו אליה בתור איזה מין מס שאחאב שילם כדי לקבל את האפשרות, זאת הגישה לאזור הסחר הגדול של צור.
אנחנו מגלים שבזמן הזה איזבל נהייתה מפלצת של ממש,
והיא מכריתה את כל נביאי השם.
ויהי בהכרית איזבל את נביאי אדוני.
וואו,
זה הפתעה, זה פצצה.
ואחאב לא מונע ממנה מלעשות את הדבר הזה.
כלומר, היא לא הגיעה לכאן רק בתור קישוט,
אלא היא הגיעה לכאן והיא עושה כאן ממש טבח בנביאי השם.
בזמן הזה,
בזמן הזה, עובדיהו מצליח להסתיר מהנביאים, וחז״ל,
גם את הסיטואציות מנצחים כדי לספר על השבח של אותו דור.
מהו השבח?
שלא נערר. מהנביאים להחביא בשתי מערות, זה אומר שיש כאן איזה מעגל של...
ומאיפה הוא פרנס אותם? מאיפה היה לו אוכל לפרנס אותם? הוא על הבית.
אז הוא מוציא מים מהארמון, אוכל מהארמון, מהמטבח, אז אנשים יודעים מזה, אף אחד לא מספר.
הייתה שם איזה חברות, איזה רעות.
טוב,
אבל תראו מה כתוב כאן.
דבר והיפוכו. מצד אחד,
איזבל רוצחת את כל נביאי ה'
ומצד שני אחאב אומר לעובדיהו
בוא נלך לחפש מים.
כלומר אחאב בעצמו לא שולח שליחים.
הוא עצמו עובר ומחפש מקורות מים כדי לאחיות סוס ופרד. סוס ופרד הכוונה, את הצבא, את הסוסים, ואת הפרת זה החקלאות,
כדי להצליח להחזיק את הכוח הצבאי שיש לו ואת הכוח החקלאי.
אבל אחאב לא שולח שליחים לעשות את זה, הוא עושה את זה בעצמו.
הוא מאוד מאוד מסור.
ויחלקו את הארץ לכאן ולשם והנה זה חוזר בפסוק י״ג. הלא עוגד לאדוני את אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי אדוני ואחביא מנביאי אדוני מאה איש
חמישים חמישים איש במערה ואכלכלם לחם וממן. עכשיו אני רוצה להגיד כאן הערה.
יכול להיות
שהכתוב חוזר על זה פעמיים, על הסיפור הזה,
כן?
עובדיהו כתוב פעם אחת ירא את השם מאוד,
פעם אחת ירא את השם מנעוריו, מנעוריי,
והוא חוזר פעמיים על הסיפור.
אולי יש כאן איזשהו,
אנחנו שומעים פה בדברים של עובדיהו גם איזה,
איך?
לא, לא גאווה, חלילה.
איזה, לא ביקורת, אבל איזה טרוניה כלפי אליהו.
איפה היית?
הטלת בצורת ונעלמת.
צרפת, לא יודע איפה היית. בזמן הזה היינו צריכים אותך פה. איזבל פה בזמן הזה, גם ראה פה את, אם אתה היית, אולי היית מצליח לעצור את זה, אולי היית מפחיד אותה, אולי היית מפחיד את אחאב.
שלוש שנים נעלמת, בשלוש השנים האלה קרו דברים.
הזנחת אותנו כביכול.
הטלת בצורת ונעלמת. נביא, לאורך כל התנ״ך,
נביא לא יכול לעזוב את משימתו.
לא יונה ולא ירמיהו, ואליהו הטיל בצורת ונעלם.
בשלוש שנים שאליהו לא היה,
לא רק הייתה בצורת, גם היה טבח בנביאי ה'.
אולי אם אליהו היה שם,
הטבח הזה היה יותר קטן.
אולי הוא לא היה מתרחש בכלל.
אולי מאליהו, איזבל, לא היה מי שיעצור אותה.
אחריו היה עסוק במה קשה.
אבל שם אמרנו ללכת צולפת על האישה הזאת, אלי בבקשה.
כי אין בעצבת השם. אבל כשכתוב כאן, תסתובב ותדאג על הילדים הקטנים. כשכתוב כאן בפסוק יח, ויהי ימים רבים.
הרי אמרנו, אני חוזר רגע לסוף פסוק יז. ויאמר אליהו ראי חי בנך ותאמר אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלוהים אתה ודבר אדוני בפיך האמת.
אמרנו בשיעור הקודם שרק עכשיו כשאליהו מביא חיים ולא לוקח חיים כשאליהו מביא
טוב ולא רק מטיל רע רק אז היא אומרת לו עכשיו אני יודעת
אתה צודק לא הזכרתי כאן משהו עכשיו אני יודעת שאיש אלוהים אמת הוא דבר ראשון על פיך וחשוב כאן להדגיש שזה משהו מה?
יש מבנה
המבנה הזה הוא מבנה מאוד מאוד חזק ומאוד מאוד מודגש
רואים אותו לכל אורך הדרך
ממשה רבנו ועד כל הנביאים המבנה הוא נקרא לזה קודשה
קודשא בריחו הוא שכינטה, בזוהר מדבר על זה הרבה.
מה?
יש קודשא בריחו, זו מידת הדין, אבא.
ומידת הדין רוצה חלילה להעניש את ישראל.
אבל מידת הדין לוקחת בחשבון שיש ליד אבא גם אימא,
שכינטה.
שכינטה זה האימא.
והיא, מה היא תעשה?
היא תרגיע, היא תמתן, היא תעדן, ואז יצא איזה משהו שהוא טוב. מצד אחד יהיה איזה עיון גדול, מצד שני, בפרקטיקה, בסוף זה ירוכך.
הזוהר מביא משל לאבא, הזכרנו את זה נראה לי,
שהבן שלו הכניס אותו, הוא רוצה לזרוק עליו אבן גדולה, אז אומרת לו, אמא, תן לי את האבן, אני אזרוק
על הבן.
אני לוקחת את האבן ומפוררת אותו מעל הראש,
וזה נופל חצץ כזה קטן.
אליהו עובר צד.
איפה אליהו נמצא?
בצד הדין. אז אומר הקב' ברוך הוא, אין מי שילמד על בני זכות. תשאיר לי את הלימודים, זה התפקיד שלי, אתה צריך ללמד זכות.
תפקידם של הנביאים לכל אורך הדרך היה תמיד
ללמד זכות על ישראל. ממשה רבנו וישי... כולם. וכשהם מלמדים חובה, הקדוש ברוך הוא אומר, לא מתאים לי.
לא מתאים לי.
תסתכלו, לכל אורך הנביאים,
כשהושע מלמד קטגוריה על עם ישראל, מה אומר לו הקדוש ברוך הוא?
אה, אתה מלמד קטגוריה על בניי? אין בעיה.
קח לך את גומר בדבליים, שהיא מה?
זונה.
תחתן איתם.
נולדים ילדים.
אחרי זה הקדוש ברוך הוא אומר לו, תגרש אותה.
הוא אומר, אני לא יכול, אני אוהב אותה.
אומר לקדוש ברוך הוא, תראה,
זאתי האישה הזאת היא זונה. אתה לא יודע אם הילדים שלך, זה שלך בכלל או אני לא יודע מאיזה, וקשה לך לגרש אותם. ולי אתה אומר על בניי אעבירם באומה אחרת.
אין הקדוש ברוך הוא חפץ במקטרגים על בניו.
כשישעיהו אומר כי עם, נכון? כי זהו.
כי טמא שפתיים אנוכי ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי אחרי. שנייה, שנייה.
ויגע על פי, ויאמר שר עוונך וחטאתך תכופר.
לכל אורך הדרך, אומר הקדוש ברוך הוא, את הדין אני אעשה, אתם תעשו את הרחמים.
ואליהו, מה עושה? עושה דין.
אומר הקדוש ברוך הוא, זה לא טוב, שנינו בצד אחד, אני רוצה שתעבור לצד הנכון.
רק כשאליהו מוריד רחמים, מוריד חיים, אומרת לו האישה, עכשיו אני יודעת
שאתה מביא אמת.
בסדר?
וזה, זה, תראו את זה לכל אורחבים. כן.
כן, כן.
מה?
ובכל אופן, כן.
טוב, אז אנחנו ננסה ללמוד את הסוגיה בתנ״ך ולראות איך התנ״ך מנחה אותנו.
אתה צודק שיש גישה כזאת, שאולי עדיף להתנתק מהם לגמרי. אתה רואה שהתנ״ך הוא לא כזה.
תראו, תראו במה זה בא לידי ביטוי
בפרק שלנו.
אליהו ואחאב נפגשים.
בסדר?
והמפגש ביניהם הוא דו-שיח.
איך שאחריו רואה את אליהו אומר לו, הנה אתה עוכר ישראל.
ואז אליהו אומר לו, לא אני עוכר ישראל, אתה עוכר ישראל.
אז מה זה, ריב פשקווילים במאה שערים?
מי עוכר ישראל?
המילים, צמד הכינוי עוכר ישראל הוא כינוי מדויק.
כינוי מדויק, אנחנו מכירים את זה מאיפשהו, מאיפה אנחנו מכירים את זה?
מי נקרא עוכר?
אכן.
אז מה המשמעות של המילה אוכר?
כשיהושע אומר להכן, נכון,
עכרת אותנו וכו',
עוכר זה אחד שלא אכפת לו מהכלל, הוא דואג רק לעצמו.
אכן, עם ישראל נלחם ביריחו,
היה נאמר שלא ייקחו מאומה מן החרם,
ואכן ראה אדרת שינהר ולשון זעם, מה אכפת לי כל עם ישראל, אני רוצה להיות עשיר, לקח את זה לעצמו.
אומרים לו, אתה עוכר ישראל,
עשית חור בספינה, כמו המשל של רבי שמעון בר יוחאי.
כשאחאב פוגש את אליהו, מה הוא אומר לו?
לא אכפת לך מעם ישראל.
לא אכפת לך מהם.
הטלת בצורת ונעלמת.
מה עם כל הילדים שמתו?
מה עם כל אלה שגבו ברעב? לא אכפת לך.
לי אכפת מעם ישראל, תראה מה אני עושה, תראה איפה אתה פוגש אותי,
פוגש אותי עם שוטט כדי לחפש איזה מקור מים,
ולך לא אכפת.
טענה.
מה אומר לו אליהו?
לך לא אכפת מעם ישראל.
מה שווים החיים?
עם מה?
אם אתה מציף פה את הארץ ועבודה זרה, אתה עוכר ישראל.
אתה הזנחת את דרך האבות.
תראו איך הוויכוח הזה מאוד מאוד מזכיר
הציונות לבין, נקרא לזה, החלק היותר חרדי בעם ישראל.
הציונות אומרת, אתם לא אכפת לכם, אתם דואגים רק לעצמכם.
לומדים תורה, לומדים... אנחנו דואגים, אנחנו יושבים את הארץ, אנחנו מקבצים גלויות, אנחנו מביאים.
ואילו הם אומרים, מה זאת אומרת?
אתם עוכרי ישראל, עזבתם את הדרך ששמרה עלינו אלפיים שנה, מה זה שווה כל הקיבוץ גלויות אם אתם לא שומעים תורה ומצוות?
התנ״ך לפחות מציג את זה כטיעונים שקולים.
הוא לא מציג את זה בתור אחד צודק ואחד סתם מרמה, הוא מציג את זה בתור טיעונים שקולים. עוכר ישראל, עוכר ישראל.
ומבחינתנו החידוש הוא שאחאב הוא פונקציה. זה שאליהו אומר לו אחור ישראל זה מובן מאליו.
אבל זה שאחאב מסוגל להגיד לאליהו עוכר ישראל זה החידוש.
עוד דבר שמתברר כאן בפרק הזה
הוא העובדה שאחאב,
בוא נשאל ככה, למי אחאב מאמין?
לאליהו או לאיזבל?
לאליהו.
זה ברור שאחאב,
כשאתה שואל אותו, תגיד,
מי אמת ומי שקר? הוא אומר, ברור שעיזב לזה שקר, מה, יש לך ספק?
ברור שאליהו הוא האמת.
טוב, למה אתה לא הולך בדרכו?
לא הולך בדרכו, כי יש לי עוד שיקולים אחרים, אני רוצה, זה, אבל ברור שאחאב לא מאמין בנביאי הבעל ומאמין באליהו הנביא, זה ברור.
תכף נראה את זה.
אבל בדיוק, רואים,
בואו תזכרו את זה, כי אנחנו נשתמש בזה בהמשך.
אנחנו רואים כמה קל לאליהו לשכנע את אחאב, שמה?
שהצטרף אליו.
כלומר, אחרי הכל אחאב הוא ממלכי ישראל,
הוא יהודי,
יש לו לב פועם, ובקלי קלות יחסית כשאליהו נמצא ופורש את אחאב,
אחאב לא אומר לו, שמע,
תרחק לי מהעיניים כי אם אתה נשאר פה עוד דקה אחת אני הורג אותך.
רגע, עוד נגיע לאיזבל.
עוד נגיע.
יכול מאוד להיות.
כלומר, יכול להיות שאחאב בעצמו,
לא העריך מה איזבל תעשה, הוא אומר, אני בסך הכל קראתי איזה ברית כזו או אחרת וזהו, אבל לא ידעתי שתהיה קראתי מונסטר ותרצח את האוניברסיטה, לאן אתה נעלמת?
ואז תראו מה קורה כאן.
ועתה שלח קבוצה לה את כל ישראל אל הר הכרמל ואת נביאה הבעל 450 ונביאה אשרה 400 אוכלו לשולחן איזבל.
אליהו שולח את אחאב לקבוצת,
כי מי עובד אצל מי?
אחאב עובד אצל אליהו.
הוא משתף איתו פעולה.
אחאב הולך ועושה מסע בכל ארץ ישראל ומקבץ את כל נביאי הבעל, אל מי?
אל אליהו בהר הכרמל.
זה אומר שהוא מחזיק מאליהו, מעריך את אליהו.
יפה.
ואז מגיע, הנה, וישלח אחאב בכל בני ישראל ויקבוץ את הנביאים אל הר הכרמל.
וכאן אנחנו מגיעים לסיפור מעמד הכרמל.
הסיפור הזה הוא חשוב מאוד,
יש בו הרבה מאוד מעגלים והרבה מאוד שאלות, צריך לשאול, אנחנו נפתח אותם בעזרת השם וננסה גם לסגור אותם מתישהו.
בואו נראה.
אבל אני אומר, רק הפרק הזה היה סוג של הכנה.
הכנה למעמד הכרמל, כי אנחנו מבינים במעמד הכרמל שאליהו מגיע, ואחאב,
קל יהיה מאוד להעביר את אחאב לצד של אליהו.
וכמו שאמרנו, אחאב יש לו גם ביקורת על אליהו.
אז המעמד הזה יכול להיות איזה שהוא מעמד שקורה בו איזה אירוע גדול,
שבו אחאב מצטרף לאליהו ומתחוללת כאן איזה מהפכה וחז״ל מהפרק הזה שקראנו מוכיחים שבשלב הזה של מעמד הכרמל אחאב היה אימפריה.
למה? כי מה אומר עובדיה?
חי אדוני אלוהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך
ויאמרו אין והשביע את הממלכה בעת הגוי כי לא ימצאיך.
לא ימצאיך.
אתה יכול להשביע רק ממלכות שאתה שולט עליהן.
אז הוא אומר שאחאב שלט
על הרבה ממלכות.
הגמרא במסכת מגילה אומרת שאחד מארבעה מלכים
שמלכו בכיפה.
אז בואו נראה מה קורה במעמד הכרמל.
בייגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?
עם אדוני האלוהים לכו אחריו ועם הבא לכו אחריו ולא ענו העם אותו דבר.
אפשר להגיד שגם אחאב היה בדיוק בפוזיציה.
הוא מאמין שהשם הוא האלוהים.
אבל נוח לו להתנהג בצורה אחרת עם איזמל כי זה פותר לו כל מיני בעיות.
למרות שישראל יעבור לך, כשבן אדם היה מסוגל לקום בבוקר כדי להגיש מה ישראל, אבל להחליף את העלין הקטן שלו, נכון, נכון.
וללכת ולהאמין שהוא גם יעזור לו. נכון. אז אם אתה בצד הזה,
זה היה בצד הזה, אבל אם בן אדם כל הזמן עושה את השתי הסליטויים,
זו הבעיה הכי גדולה. נכון.
טוב, עכשיו בואו נראה מה קורה.
ויאמר אליהו אל העם, אני נותרתי נביא לאדוני לבדי,
טוב, זה לא נכון,
הרי יש מאה נביאים נוספים.
אז למה אליהו אומר את זה?
אפשרות אחת,
שהוא לא רוצה לחשוף אותם, זה מה שחסר לו שהיא תהרוג אותם, אז הוא מגן עליהם. אפשרות שנייה זה להגיד, נכון שישנם מאה נביאים מתחבאים, אבל הם מתחבאים. אני נותרתי לבדי נאבק.
ודווקא זה אומר, אוקיי, אז אם יש כאן אחד שיש לו אומץ להיאבק,
אז יכול מאוד להיות שבשלוש שנים שלא היית, היית מצליח להיאבק.
ונביא הבעל 450 איש.
ויתנו לנו שניים פרים ויבחרו להם הפר האחד וינתחו וישימו על העצים ואש לא ישימו
ואני אעשה את הפר האחד ונתתי על העצים ואש לא אשים
וקראתם בשם אלוהיכם ואני אקרא בשם אדוני והיה אלוהים אשר יענב האש הוא האלוהים ויען כל העם ויאמרו טוב הדבר
ויאמר אליהו לנביא הבעל בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה
כי אתם הרבים
וקראו בשם אלוהיכם ואש לא תשימו
ויקחו את הפער אשר נתן להם ויעשו ויקראו בשם הבעל מהבוקר ועד הצהריים לאמור הבעל עננו ואין קול ואין עונה ויפסחו על המזבח אשר עשה.
ויאמר בצהריים ויאטל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול כי אלוהים הוא
כשיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן וויקץ
הוא מסתלבט עליהם כן
ויקראו בקול גדול ויתגודדו כמשפטם וחרבות וברמחים עד שאפוך דם עליהם מזכיר את החג הזה של השיעים
ויהי כעבור הצהריים, והתנבאו עד לעלות המנחה, ואין קול ואין עונה ואין קשב. מה הם חשבו, אגב, נביאי הבעל?
מה, הם באמת האמינו שתרד להם אש מהשמיים?
אז חז״ל אומרים, מי זה היה מישהו?
חילל בית האליש, שאיתו התחיל כל הסיפור,
חז״ל אומרים שהם שלחו אותו למטה, עם אש,
ואמרו לו, כשאנחנו עושים כאן אתה תדליק.
ואז הקדוש ברוך הוא שלח נחש והקיש אותו והוא מת.
המדרש הזה בעצם בא לומר את הדבר הבא.
אתם יודעים שהמדרשים מעבר למה שהם מספרים סיפור הם בעצם באים להביע רעיון.
המדרש הזה בא בעצם להגיד ככה הבעל זה כבר נהיית תעשייה.
יש נביאים, אוכל שולחני זבל, הם מקבלים משכורות.
יש כאילו אופרציה שלמה.
נכון שזה לא אמיתי אבל אחרי הכל יש פרנסה מהדבר הזה.
אז מה עושים?
מתחזקים את השקר.
מתחזקים אותו.
בסדר הרב שטיינגלץ אומר את זה על מגילת אסתר.
כתוב וייכווץ בתולות שנית ומרדכי יושב בשער המלך. מה זה בייכווץ בתולות שנית?
אז אומר הרב שטיינזלץ הקימו פקידות ענקית כדי לבחור מלכה.
עכשיו נבחרה מלכה אבל יש פקידות אז מה הם עושים? ממשיכים לעבוד. נעשה עוד ציבור עוד...
הפקידות צריכה לתחזק את עצמה.
אז כן נכון שזה שקר נכון שזה כזב נכון שזה לא אמת אבל מה אנחנו נוותר על המשכורת?
אז מכניסים איזה מישהו מתחת שיש בדיחה מספרים בדיחה.
איך קראו לו, קוסיגן, יורי הקוסמונאוט הראשון, גגרין חזר מהחלל,
דבר ראשון קוראים לו לקרמלים,
ושם זה שואל אותו, תגיד, היית למעלה יש אלוהים?
אומר לו, תשמע, יש.
אומר לו, ידעתי, אבל אל תגלה לאף אחד.
אחרי כמה זמן, האפיפיור קורא לפגישה.
נכנס לפגישה עם האפיפיור, אאמר לו, תגיד, היית למעלה יש אלוהים?
אמרתי שאסור לו להגיד, ייהרגו אותו, הוא אומר, אין.
הוא אומר ידעתי אבל לא תגלה לאף אחד.
האפיפר יודע שהוא, אל תגלה.
צריך לתחזק הכנסייה, הטקסים,
התרומות, צריך לתחזק את זה.
ואליהו קולט שהם מרמים אז לכן הוא לועג להם וכן אז זה הדרך והקדוש ברוך הוא עשה את פעולתו גם.
ויהי כעבור רצור
שיש ציניות במקרא. יש עוד שני מקומות שיש ציניות במקרא.
המקום הנוסף זה בספר שמואל.
כששמואל אומר לשאול הוא מה כל הצאן הזה באוזני.
הוא מ... כל עצמו את זה באוזניי.
והמקום הנוסף, הראשון, זה
שהקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבנו.
כתוב, לך לקראת פרעה,
השכמת בבוקר והלכת לקראת פרעה, הנה יוצא המימה.
וניצבת, כתוב וניצבת, נכון? איך הפסוק הזה הולך בספר שמות.
לך אל פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה, וניצבת לקראתו על שפת היעור.
עכשיו, להתייצב לפני מישהו, מה הכוונה?
לחסום לו את הדרך.
עכשיו, פרעה שיחק אותה על אנושי,
אל, שהוא לא צריך שירותים וכל זה, אבל בבוקר בבוקר הוא, כמו כולם צריכים שירותים, אז הוא היה מתפלח ליאור.
בעוד הוא הולך, משה רבנו עומד לו על הדרך.
ולמשה רבנו יש לו דרשה להגיד, כי הוא רבנו, רבנים מדברים זה.
אז הוא מדבר, ויש לו דרשה, ויש לו זה, ובינתיים פרעה מתחיל להזיע.
אומרים לו, למה אתה מזיע? הכל בזה, אתה אל, אין לך שום בעיה, נכון?
הוא אומר, דבר כבר.
זו הסיטואציה.
כאילו, הוא השפיל אותו לגמרי.
טוב,
כן.
ויהי כעבור הצהריים ויתנבאו עד לעלות המנחה ואין קול בנונה וקשב ויאמר אליהו לכל העם גשו אליי ויגשו כל העם אליו וירפא את מזבח אדוני יהרוס כנראה שהיה מזבח השם בכרמל מה?
במה כן במה זה מטבח לא זה הוראת שעה לא זה שעה עוד העם מזבחים בבמות כל הזמן
אתה שואל איך יכול להיות שאליהו הקריב
לא בכלל היה לא נגמרו עוד העם מזבחים בבמות כל ספר מלכים
מלא מזה שלמרות שיש בית המקדש עדיין העם מזמחים בבמות.
אתה יודע מה זה איסור הבמות בתקופתנו?
מקווה שאני לא פוגע באף אחד.
מה?
מענייני ערבית בפנס.
כי בית הכנסת נמצא מול.
לך שתי מטר למקום, ובמקום המרכזי תתפלל לו. מתפללים בלובי של הבניין,
באיזה פנס, בבמה, עושים איזה במה פרטית. בלובי, יורדים במעלית וחוזרים.
עוד העם מזמחים בבמות.
וגם בשביל להגניב, כן, זה עבירה גוררת עבירה, גם כדי להוציא את השבת.
להקדים את הוצאת השבת?
מה טוב בלהתפלל מול בית כנסת בחוץ?
אם אין לך בית כנסת, אין בעיה? מי שקשה לו, אין לי בעיה, אני מסכים.
אין לי חשק ללמד קטגוריה על עם ישראל בג' באלול,
אבל הבאתי לכם דוגמה לבמות. לשם שמיים, אבל בחצר הפרטית של הבית שלך.
אני אומר לכם, אצלנו פעם מישהו הביא ספר תורה בשביל מדחה של שבת,
היה עושה בלובי.
עד כדי כך.
כל שבת. אחרי הצ'ונט. בסוף לקחו לו את הספר תורה.
טוב,
הלאה הלאה. וייקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב, אשר היד עבר אדוני אליו לאמור ישראל יהיה שמך. או,
או,
מה הוא עושה, אליהו?
כל ישראל.
פתאום, פתאום אתם שמים, והוא כאילו מחליף את הפוזיציה.
מחליף את הפוזיציה. עכשיו הוא בעצם נהיה הנציג של מי?
של כל העם. כלפי מי?
כלפי הקדוש ברוך הוא. מקודם הוא היה כאילו הנציג של הקדוש ברוך הוא כלפי העם. עכשיו הוא לוקח את האבנים ובונה את המזבח.
ויבנה את האבנים מזבח בשם אדוני ויעש תעלה.
נכון. כבצע עתיים זרע שיהיו למזבח.
ויערך את העצים וינתח את הפר וישם על העצים. ויאמר מילאו ארבעה קדים מים וייצקו על העולה ועל העצים.
ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו.
זה ארבע כפול שלוש, זה שנים עשר קדי מים.
כמות גדולה של מים. וילכו המים סביב למזבח וגם את התעלה מלא מים.
אני מזכיר לכם, אנחנו אחרי שלוש שנות בצורת.
בשתים עשרה קדים אתה יכול
להחיות כמה...
אז זה שוב פעם, מה? זה מאוד מזכיר את מה?
את האישה האלמנה.
יש מים?
אף אחד לא ישתה מהם.
הם יהיו לאן?
לקדוש ברוך הוא. כלומר,
כל הזמן הוויכוח הוא בין אליהו לבין אחאב,
מי מקור השפע.
אליהו אומר, מקור השפע הוא הקדוש ברוך הוא, ואם אתם תכפרו בו, אני אקח לכם את השפע.
ואחאב אומר, הפתאום, מקור השפע זה היוזמה שלנו, היצירתיות, הכלכליות, הבריתות הכלכליות שאנחנו כורתים,
ומטה הייטק, וכן על זה הדרך.
יש כאן ויכוח.
אז אליהו כאן בהקרבה, הוא חוזר חזרה רגע לעמדה הקודמת, לוקח 12 קדמי מים גדולים כנראה.
אנחנו מכירים בדרך כלל הקרבת הראשית, הביקורים,
אבל יש גם הקרבת האחרית,
הפרוסה האחרונה שיש לך, למי אתה נותן אותה?
כד המים האחרון.
אליהו מקריב את זה.
מה? זה מי ים. זהו, אז אני, תמיד כשקראתי את הדבר הזה, היה לי ברור שזה מי ים.
כמו שהמסוקים של חיל האוויר לוקחים מים מהים,
אבל המשמעות היא שזה קורה מייד.
כן?
מילאו ארבעה כדים מים וייצקו על העולה,
אולי מי ים, יכול להיות.
כן, זה רחוק, איך יסחבו את זה?
וילכו למים שלהם לנזבח וכו'. ויהי בעלות המנחה, ויגש אליהו הנביא ויאמר.
מה הוא אומר?
אדוני אלוהי אברהם, יצחק וישראל, ישראל זה כלל ישראל,
מזכיר זכות אבות.
היום יוודא כי אתה אלוהים בישראל
ואני עבדיך,
ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה, יש כאן קריא וכתיב, תכף נתייחס אליהם.
ענני אדוני, ענני וידוע העם הזה,
כי אתה אדוני האלוהים ואתה סיבות את ליבם אחורנית. איזה פסוק חשוב.
מה הוא אומר כאן אליהו?
את מי הוא מאשים?
את הקדוש ברוך הוא.
אומר הקדוש ברוך הוא, או, סוף סוף
אתה מתנהג כמו נביא אמיתי.
ככה אני אוהב.
מה הוא מתלונן אליהו? אתה אשם.
הבאת כאן את איזבל, הבאת כאן את זה,
אפשרת להכה, אז הם זקנים, חטאו, מה הם אשמים?
אומר הקדוש ברוך הוא,
או,
ככה אני רוצה את הנביאים שלי,
שילמדו זכות על בניי.
אתה ה' אלוהים ואתה סיבות העת ליבם אחורנית,
ותפול אש ה' ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר בטל הליכיך,
וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו,
ה' הוא האלוהים,
ה' הוא האלוהים. סליחות עכשיו, רבותיי.
קשה, אה?
אצלנו בשכונה יש מניין סליחות בין מנחה לערבית,
בין שש לשבע.
להיט, להיט.
מפוצץ.
גם ככה אנשים שהם במנחה לערבית, טיפה מרחיבים את זה.
לא, בין מנחה לערבית.
מנחה בשש.
מנחה.
צליחות ערבית.
של איזה יום?
של היום הזה.
יפה.
רגע, רגע, רגע, שנייה.
האם באמת,
האם באמת
כל מה שאליהו ביקש קרה.
אליהו ביקש שני דברים.
אני חוזר לפסוק ל״ו.
היום יוודא, סליחה, שלושה דברים.
היום יוודא כי אתה אלוהים בישראל,
ואני עבדיך.
גם זה קרה.
לא, זה ברור שהאש ירדה בעקבות הבקשה של אליהו, אבל הדבר השלישי,
ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה, על מה זה הולך?
על הבצורת.
עכשיו יש פה קריבקטיב,
נכון?
אנחנו קוראים בדברך, אבל כתוב בדבריך.
בדברך זה דבר אחד.
אליהו אומר, אני רוצה שכולם ידעו שהבצורת שהטלתי הייתה בעצם בשליחותך. באמת, אומר אליהו, אתה היית אמור לעשות את הדבר הזה, הקדוש ברוך הוא.
אבל ראיתי שזה לא זז, אז אני קידמתי עניינים.
תצדיק אותי.
הכתיב מה אומר?
זה הדבר היחיד שהיה הבצורת אליהו.
מה עם האישה האלמנה?
מה עם נחל כרית?
מה עם האורבים?
מה עם אחזרי על בניו כאו? היו עוד כמה דברים.
למה אתה לא מספר אותם?
שוב פעם ביקורת אלוהית על הטלת הבצורת.
זה לא התפקיד של הנביא.
תפקיד הנביא, אתם יודעים, זה הכי פשוט.
כל אחד כאן שהוא אבא, יש כאן הורים, כן?
כולנו יודעים שהדבר שאנחנו הכי לא אוהבים זה כשאח בא להלשין על אחיו.
לא מתאים.
אני, איך אומרים, מי שנכנס אב ומעטים בשמחה. אבא נכנס הביתה,
מגיעה המשמעת. זה התפקיד של ההורים.
הילדים, תעזרו אחד לשני.
היינו בקיץ, בחופש, הלכנו לנמל תל אביב,
אני מאוד אוהב את המקום הזה,
מקום מלא אנרגיה, מלא חיים.
הלכנו עם הילדים בלילה, עכשיו יש שם גם אפשר לשכור קורקינטים של עיריית תל אביב, הילדים, מפליגים,
שעטים על הקורקינט, מבסוטים,
ויש שם בוחרים שם כל מיני שטויות, כל מיני בלונים, כל מיני כאלה, הבת שלי הקטנה רצתה איזה אקדח בלוני סבון כזה,
שהוא קנה אותו כנראה בחצי שקל בסין ומוכר אותו ב-35.
5. אז אמרתי לה, לא, תשמעי, קנינו לכם ארטיקים, בלונים וזה, זה לא.
לא.
שנזכר סבב ומעטים בשמחה.
לא.
עכשיו אני עד עכשיו לא יודע אם זה היה תחמון או שזה היה באמת,
אבל גם אם זה היה תחמון זה אחלה.
באה אחותה,
אומרת לי, אבא, אני רוצה,
אני אקנה לה איזה מהכסף שלי, מתנה ליום הולדת.
נגד זה אין מה לעשות.
אם אחים עוזרים לאחים, תפאדל.
עכשיו, אני לא יודע אם היא אמרה לה, איך היא תגיד, יכול להיות שהיה שם איזה,
אבל לא משנה,
הכל טוב.
זה מה שאנחנו רוצים בתור הורים.
את המשמעת אני אעשה. אתם אל תתעסקו במשמעת. אתם תהיו אחים טובים. זה התפקיד שלכם.
ספרו אחד על השני דברים טובים.
כביכול כך אומר הקדוש ברוך הוא לנביא. אני יודע, את הדינים אני מטיל. אתם תהיו עסוקים בללמד זכות על בניי.
וזה מה שלייאור אומר כאן. אתה הסיבות הטיבה המחורנית. מצוין, טוב מאוד. הקדוש ברוך הוא נהנה לשמוע את ההתכה הזאת של דברים כאלה פה למעלה.
אבל בקריא ובכתיב יש כאן שוב פעם איזה מין חוסר נחת אלוקית,
רק את הבצורת לספר ולא את שאר הדברים.
ולכן, מה העם אומרים?
היה צריך להיות פסוק אחר פה.
מה?
פסוק ל״ט היה צריך להיות פסוק אחר.
וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו,
השם הוא האלוהים ואליהו עבדו. ויאמן העם בהשם ובמשה עבדו.
אבל לא כתוב. מה כתוב?
השם הוא האלוהים, השם הוא האלוהים. אנחנו עדיין לא סגורים על זה, אליהו,
שהבצורת
שהטלת עלינו הייתה
כפי רצון השם.
אליהו, כאילו, הוא קצת שרוף אצל העם.
בגלל המכה שהוא היכה.
שלוש שנים בצורת זה נורא.
השם הוא האלוהים, אין מה להתווכח.
אבל האם הבצורת שהטלת הייתה באמת על פי דבר השם?
זה לא סגור.
נחל קישון יפה תודה נכון חכה אתה רץ לסוף עוד נגיע אליהו הנביא קודש קודשים קודש קודשים אליהו הנביא
אליהו הנביא אליהו אתם יודעים זה
לא הזכרנו את זה אבל
צריך להזכיר את זה עכשיו הבן של האישה הצרפתית שהחייה אליהו
לפי חז״ל מי זה?
יונה בן אמיתי אמיתי זה כינוי לאליהו איש אמת נכון?
איך היא אומרת לו?
כי הוא דבר אשר בפיך אמת.
אז קוראים לבן אמיתי. ויונה הוא בדיוק בקו של אליהו. לא מסוגל לראות
תשובה חלקית.
מה הייתה תשובת רמייה של אנשי ננווה?
על מי הם עובדים?
הקב' הוא תיכנס בהם.
איך, מה יונה אומר? ידעתי כי אתה השם אין רחום וחנון
ורב חסד וניחם על הרעה. ומה חסר?
אמת. איפה האמת האלוקית?
והקב' הוא אמר, אני אראה לך מה זה אמת.
מלמד אותו. אולי ללמוד פעם ספר?
אולי נלמד, אז נעשה פרנון, נראה איך נספיק.
טוב,
בואו נסיים רגע את הפרק. ויאמר אליהו להם, תפסו את נביאה הבעל, איש על ימלט מהם, ויתפסום וירידם אליהו ונלך על קישון וישחטם שם.
הם תופסים את הנביאים, אבל מי שהורג אותם זה אליהו.
ויאמר אליהו לאחאב, עלי אכול ושתה, כי כל המון הגשם.
ויעלה אחאב לאכול ולשתות, ואליהו עלה אל ראש הכרמל, ויגר ארצה, וישם פניו בין ברכיו.
ויאמר אל נערו עלה נאבט דרך ים יש כזה רחוב בחיפה עד היום דרך ים
ויעל ויאבט ויאמר אין מאומה
ויאמר שוב שבע פעמים ויהי בשביעית ויאמר הנה עב כתנא ככף איש עולה מים
ויאמר עלה אמור אל אחאב אסור ורד ולא יעצרך גשם
ויהי עד כה ועד כה והשמיים יתכדרו עבים ורוח ויהי גשם גדול
וירכב אחאב וילך יזרעאל.
עוד פסוק אחד, ויד אדוני הייתה אליהו וישנס מותניו וירוץ לפני אחאב עד בואכה יזרעאל. כלומר,
הסיום פה הוא סיום של שיתוף פעולה מלא בין אחאב לבין אליהו.
אליהו מכבד את אחאב,
אומר לו, הולך להגיע הגשם,
רוץ לפני שהגשם יעצור אותך,
ואליהו רץ לפני מרכבת אחאב, חזר ואומרים כדי לחלוק כבוד למלכות.
מה יש לחלוק כבוד למלך כזה רשע? תשובה,
המלך הזה מסור לעם ישראל.
אומר לו הקדוש ברוך הוא ואתה תכבד אותו.
מי נותן לו את הכוח לרוץ מהכרמל עד יזרעאל, מרחק לא יודע כמה 40 קילומטר?
הקדוש ברוך הוא נותן לו את הכוח.
המסירות למען כלל ישראל היא פונקציה,
היא דורשת כבוד,
ויש כאן המון המון ציפייה שאחרי המעמד בכרמל יקרה משהו.
יקרה משהו.
מה היה אמור לקרות?
האם קרה מה שהיה אמור לקרות,
או שקרה משהו אחר?
ומהי הסיבה שאחרי השיא הגדול של המעמד בכרמל,
אנחנו מוצאים כמה פסוקים אחר כך את אליהו מתייאש לגמרי, ורוצה למות, וישאל את נפשו למות,
ועוזב את הכל,
על כך ועל עוד בשבוע הבא.
