בפעם שעברה סיימנו את תקופת אביה או אביאם הקצרה שהיא נמשכת שלוש שנים
בסך הכל
ראינו את ההרחבה הרבה מאוד בספר דברי הימים
ואנחנו בעצם היום מתחילים סדרת שיעורים כנראה שתיקח לנו יותר משיעור אחד על תקופת
המלך עשה
בסדר?
בספר דברי הימים, בספר מלכים המלך עשה מתואר מיד אחרי המלך אביה.
בסדר?
פרק ט״ו.
תודה רבה, בסדר. אז אני רוצה עכשיו,
מה?
כן, כן, תודה.
בסדר? אז אני רק ממסגר אותנו. בסדר? אנחנו עסוקים,
אנחנו עוברים כרגע לתקופת המלך עשה, תקופה חשובה מאוד מאוד מאוד, תכף אנחנו נבין למה.
וגם מורכבת מאוד, יש בה גם הרבה מה ללמוד ברמת הפשט וגם הרבה מה ללמוד ברמת ה...
יש סתירות מדברי הימים למלכים,
יש גם עניינים של כרונולוגיה כאן,
שנים שלא מסתדרות זו עם זו וננסה לעשות סדר גם בזה בעזרת השם.
אני רק רוצה שנייה אחת
לתאר מה קורה במקביל בממלכת ישראל, בסדר?
זה קצת פחות דרמטי או חשוב לנו כרגע, אבל אנחנו צריכים לדעת את זה. אסם הולך במקביל לירובעם,
כן?
במקביל לירובעם. אתם זוכרים, זה מה שאמרנו בפעם הקודמת, שבעצם למרות שכתוב בפסוק שאביה מת,
בסוף שירובעם מת, מי מת בעצם?
אביה. וירובעם ממשיך למלוך, ובשנת,
בשתיים למלך אסם מת ירובעם ומחליף אותו נדב,
נדב בן ירובעם הוא מולך שנתיים ואחריו
עולה על הולכת ישראל בעשה,
הוא משבט יששכר והוא משמיד לחלוטין את בית ירובעם.
חשוב מאוד לדעת שירובעם זה שהתחיל את כל המהלך וזה שגם קיבל מינוי ושהרחבנו על המינוי שהוא קיבל וכו' וחטא הוא בתקופת עשה נעלם
ומחליף אותו בעשה.
באשה הוא משבט יששכר, מטבע הדברים הוא הרבה פחות עוצמתי מירובעם וכן על זה הדרך.
תוכלו לראות בפרק ט״ו, ואני בכוונה רק סוגר את הפינה הזאת.
ונדב בן ירובעם הלך על ישראל בשנת שתיים לאסמל יחי יהודה וימלוך על ישראל שנתיים, זה פסוק כה.
ויהיה עשרה בעיני אדוני והלך בדרך אביו ובחטאתו אשר הלכתי את ישראל.
ויקשור אליו בעשה בין אחיה לבית יששכר,
ויכהו בעשה בגיבטון אשר לפלישתים,
ונדב אכול ישראל צרים על גיבטון,
וימיתהו בעשה בשנת שלוש לעשה מלך יהודה ואמלוך תחתיו.
ויהי כמולכו הכה את כל בית ירבעם, לא השאיר כל נשמה לירבעם עד ישמידו,
כי דבר אדוני אשר דיבר
ביד עבדו אחיה השילוני על כל החטאות ירבעם וכולי, הוא הורג את כולם.
עוד פסוק אחד, בפסוק ל״ג,
בשנת שלוש לעשה מלך יהודה מלך בעשה בן אחיה על כל ישראל בתרצה עשרים וארבע שנה,
ויעש
הרע בעיני אדוני וילך בדרך ירבעם וחטאו אשר החטיא את ישראל.
ואז
יש פה עוד נבואת פורענות הפעם על בית בעשה.
ויהי דבר אדוני אל יהוא בן חנני, תזכרו את השם הזה בסדר, יהוא בן חנני,
על בעשה לאמור, יען אשר עמותיך ונעפר ואתנך נגיד על עמי על ישראל ותלך בדרך ירבעם,
מתחתי את עמי ישראל להכיסני בחטאותם, הנהימים אוויר אחרי בעשיו ואחרי ביתו,
ונתתי את ביתך כבית ירבעם בנבט.
המת לבעשה בעיר יוכלה כלהבים, והמת לו בשדה יוכלו עוף השמיים.
ואתר דברי בעשיו ובאשר עשה וגבורתו, אלא הם כתובים עושים לדברי עמים ומאחי ישראל".
יפה. אז עכשיו,
בכוונה אני כזה רק סוגר את הפינה כדי שנבין שבמקביל לעשה,
ממלכת ישראל עוברת טלטלות מרובות, ומה שחשוב לנו בעיקר זה שבית ירבעם, שהוא בעצם זה שפתח במרד או פתח בפילוג הממלכה, בית ירבעם
יורד מהבמה, יורד מהפרק.
זה חשוב מאוד.
בסדר?
טוב.
תקופת המלך עשה היא תקופה רבת
ציפיות
גדולות מאוד.
הציפיות האלו נעוצות
עוד בפרשת בראשית,
בפרק ג'
על הפסוק
אשר ברא אלוהים לעשות בסיום הבריאה.
אם זה היה נכון, ג' ראיתי פה רגע, אבל זה היה כאן, סליחה, בפרק ב' פסוק ג'.
יש כאן רמבן חשוב מאוד.
הרמבן אומר ככה
על המילים אשר ברא אלוהים לעשות.
אומר הרמבן, לי נראה פירושו, עוד נכלל במילה לעשות,
כי ששת ימי בראשית הם כל ימות העולם.
כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה.
שלכך אמרו בבראשית רבא, יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים.
אז קח את ימי הבריאה,
תחלק אותם לשנות ההיסטוריה,
ולפי זה תבין מה הולך לקרות ומה קרה.
והרמב״ן עושה את זה בשבילנו.
הנה,
בשני הימים הראשונים היה העולם כולו מים ולא נשלם בהם דבר.
הכל היה כזה...
והם רמז לשני אלפים ראשונים שלא היה בהם קורא בשם השם
עד אברהם אבינו שנולד בשנת 1948 לבריאת העולם.
וכך אמרו שני אלפים טוהו,
אבל הייתה הבריאה ביום הראשון האור כנגד האלף של אימות אדם שהיה אורו של עולם, האלף הראשון זה כנגד נברא האור, אדם הראשון הכיר את בוראו
ואולי לא עבוד אנוש עבודה זרת שמת אדם הראשון.
זה ביום הראשון. ביום השני היא רקיע והיא מבדיל
שבו היו מובדלים נוח ובנה בצדיקים מן הרשעים שנידונו במאי.
ביום השלישי
נראתה היבשה והצמיחה ועשתה פירות, והוא האלף השלישי לבריאה,
שמתחיל בהיות אברהם בן 48 שנים.
כי אברהם נולד בשנת 1948, נכון?
אז
אם אנחנו ניקח
48 שנים, הכיר אברהם את ברו, זה בעצם אנחנו מגיעים,
מה?
עוד כן, אז הקבלת הקדוש ברוך הוא נגלה אליו, אז זה בדיוק מתחיל האלף השלישי,
אז אוכל לקרוא בשם השם, וצמח צמח צדיק,
כי משך ערבים לדעת את השם.
כמו שדרשו בית הנפש שירסו בחרן, וציווה את ביתו וכו' וכו'.
והיום הרביעי,
תקשיבו טוב,
נבראו בו המאורות הגדול והקטן והכוכבים.
יומו ירמוז באלף הרביעי.
מתי מתחיל האלף הרביעי לבריאת העולם?
הוא החל כאשר נבנה בית ראשון
שבעים ושתיים שנים אחרי בניינו.
שבעים ושתיים שנים אחרי בניין בית ראשון,
חל האלף הרביעי. מה יקרה באלף הרביעי?
והנה ביום הזה לכל בני ישראל היה אור,
כי מלא כבוד השם את בית השם,
והיה אור ישראל לאש על גבי המזבח, רבוץ שם כארי ואוכל קורבנות,
ואחר כך הקטין אורם וגלו כאשר יעדר במולד הלבנה וכו'.
כלומר האלף הרביעי מתחיל באיזשהו זמן שבו יש
שני מאורות
שמאירים במקביל, ואז
מה יקרה לאחד המאורות? הוא יהיה מאור גדול ומאור קטן.
בסדר?
כדי שיחיו בשלום.
כי אין שני מלכים, הם משמשים בכתר אחד.
מתי מתחיל האלף הרביעי? מתי זה 72 שנים אחרי תחילת בניית בית ראשון?
באיזה מלך זה יוצא?
בואו נעשה חשבון.
שלמה המלך מולך,
40 שנה.
רחבה מולך,
17 שנה.
אביהם הולך
שלוש שנים, ביחד
שישים שנה,
נכון?
עוד
שתים עשרה שנים
בתוך תקופת עשה, אנחנו בעצם, ב-12 שנים לעשה מתחיל האלף הרביעי לזרוח.
יש שם איזה אירוע של אור גדול.
אתם מבינים?
זה ממש, הנ״צ״יק שהרמב״ן דוקר,
זה יוצא בשנת שתים עשרה,
או כן, כי אם אנחנו רואים ש-72 שנים מתחילת בניין בית המקדש, כן, שלמה המלך התחיל לבנות את בית המקדש מיד שהוא הומלך,
אז זה 40 של שלמה,
17 של רחבעם, עוד שלוש שנים של אביהם,
הגענו ל-60, עוד 12 שנים בתוך מלכות עשה, אנחנו נצטרך להבין מה קרה בשנת 12 מלכות עשה, זה מין איזה תאריך.
מתחיל לזרוח שם אור גדול שמאוד מאוד מאפיין את היום הרביעי, מה יש ביום הרביעי?
שני מלכים,
שבהתחלה נראים שני המאורות הגדולים,
אבל אחר כך יש איזשהו תהליך כדי שהם יחיו בשלום ביניהם, שיש מאור גדול ומאור קטן.
זה הפוטנציאל שאמור לקרות לפחות בתקופת עשה.
בסדר? האם זה קרה? אנחנו נראה בהמשך.
זה ברור?
מאיפה? מאחד הדברים יונקים?
אני רוצה לציין עוד איזה עובדה.
עוד איזה עובדה, לפני שניכנס כאן לפסוקים עצמם,
והיא שהמילה עשה
זה שם משונה.
זה שם משונה.
רוב מלכי יהודה יש להם שמות עם שם השם בתוכם ועשה אין לו, אנחנו נתייחס לזה בהמשך,
אבל זה גם באופן פשוט, זה מילה בארמית.
הפירוש של המילה בארמית היא רפואה.
נכון? אסיה, אסותא,
רפואה.
הדס.
הדס, כן.
אבל הדס קוראים לו אסא בגלל שהיו לו סגולות ריפוי.
אבל זה רפואה.
כלומר, יש כאן מישהו שהולך לרפא משהו שבור. לרפא, ולשון המקרא זה לחבר דברים בירפא את מזבח השם ההרוס, כתוב על אליהו הנביא.
כלומר יש כאן מלך שנקרא על שם הפוטנציאל העצום שיש לו לרפא משהו שבור.
אז זה עשה.
זה הפוטנציאל שלו.
זו התקופה.
כלומר, מחזיר אותנו מההתחלה. אם אמרנו,
אני מזכיר לכם את הפסוקים שקראנו כשאחיה השילוני פגש את ירובעם בדרך,
מה הוא אמר לו?
הוא אמר לו, אני קורא את הממלכה,
טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה, ויענה את זרע דוד למען זאת, אך לא כל הימים.
כלומר,
התקופה הזאת של החלוקה היא לא תהיה תקופה נצחית,
היא לא תהיה כל הימים, היא תהיה איזושהי תקופה מסוימת,
וכעבור זמן מסוים ייווצר מצב היסטורי שבו נוכל לשוב ולחבר את הממלכה.
בסדר?
האירוע הזה הוא לפנינו.
מה?
בדיוק.
כלומר, יש כאילו שתי מאורות שווים, שתי המלכויות,
אבל ביום הרביעי אחד מהם יתמעט, הוא לא יתבטל, הוא יתמעט, והשני יגדל. אז זה בעצם תקופת עשה.
כלומר, הפוטנציאל, הציפייה, אנחנו נראה את זה בהמשך בצורה הרבה יותר חזקה, הציפייה, הפוטנציאל מהעשה,
זה שהוא יהיה המלך, הצדיק,
שיחזיר חזרה את הממלכה המאוחדת, the United Kingdom.
עכשיו, איך זה יקרה?
זה יקרה כמו שזה קורה בתנ״ך.
זה לא יקרה בזוהוקוס פוקוס, שיבוא נביא ויגיד, טוב, חבר'ה, נגמר הסיפור, נא כולם להתמקד. זה יקרה דרך המאורעות והפוליטיקות והסיטואציות ההיסטוריות והצבאיות והמדיניות, באופן שיביא את הסא לכך שבהכרעה יחסית קלה,
הוא יוכל, נכונה, הוא יוכל ליצור מצב של ממלכה מאוחדת.
בסדר?
עד כאן דברי הקדמה. בואו נתחיל ללמוד בפנים.
אנחנו נעבוד בעיקר עם דברי הימים.
אבל כן,
כמובן, במלאכים זה מקוצר מאוד.
הרוב ההרחבה בדברי הימים, אנחנו נצטרך כמובן להבין מדוע גם את זה.
בואו נקרא רק את ה... נקרא כמה פסוקים במלאכים ונעבור לדברי הימים.
פרק ט״ו פסוק ט׳ ובשנת עשרים לירובע מלך ישראל מלאך עשה על יהודה.
תשימו לב שבניגוד לכל המלאכים האחרים,
לא כתוב אצל עשה בין כמה הוא כשהוא מלאך.
תזכרו גם את הנתון הזה בבקשה, בסדר?
בדרך כלל כתוב, בן זה היה במולכו וכך וכך שנים הלך. אצל אלעשה זה לא כתוב,
אנחנו ננסה להבין בהמשך למה.
וארבעים ואחת שנה מלך בירושלים בשם אמו מעכה בת אבי שלום.
זה לא אמא שלו, זה סבתא שלו.
תכף נבין מה כתוב קורה לאמא שלו.
ויעש עשה הישר בעיני אדוני כדוד אביו ויעבר הקדשים מן הארץ ויעשר את כל הגיולים אשר אסו אבותיו
וגם את מעכה עמו ויסיריה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה ויכרות עשה את מפלצתה וישרוף בנחל קדרון. אברמות עושר הוא,
רק לבב עשה היה שלם עם אדוני כל ימיו,
ויאבד קודשי אביו וקודשי בית אדוני כסף וזהב וכלים,
ומלחמה הייתה בין השר ובין באשה מלך ישראל כל ימיהם.
ויעל באשה מלך ישראל על יהודה,
ויבן את הרמה לבלתי תת יוצא ובה לאשה מלך יהודה".
כן?
לא כתוב כאן מתי זה היה.
באיזה זמן זה היה, אנחנו ננסה לענות על זה בהמשך, אבל
באשה מכריז מלחמה על עשה.
אפשר לנסות להבין למה, מה הסיבה, הכתוב אומר,
הוא מתחיל לזהות זליגה,
מתחיל לזהות תנועה של רבים משבטי ישראל, שרואים שעולה איזשהו מלך צדיק,
עוברים בעצם לממלכת יהודה, הוא מנסה לשחזר את מעשה ירובעם, זה בעצם כמעט אותו פסוק,
נכון?
שירובעם לא רוצה שיהיה יוצא,
ליוצא ולבא אין שלום, ובעצם הוא מנסה לעשות איזשהו מחסום. זו המלחמה, הוא לא באמת עולה למלחמה, אלא הוא מכריז,
כמו שאתה סוגר את מצרי טיראן,
אז אתה בעצם מכריז מלחמה.
אז הוא חוסם את הדרכים לעשם,
וכך הוא מכריז עליו סוג של מלחמה.
ויבן את הרמה לבלתי תת יוצא ובא, לעשם ולכיהודה,
ועשה,
לוקח את הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית ה'
ונותן אותם למלך ארם היושב בדמשק, כדי שילך, אני ככה מקצר,
ילך ויילחם בבעשה ויוריד אותו מעליו.
טוב,
הכתוב כאן מקצר מאוד, אני רוצה שנעבור לדברי הימים ושם נוכל יותר להרחיב.
אז דברי הימים, ב' פרק,
פרק, לא יעוד א', אלא יד, יד, כן, יפה, שנייה אחת,
כן.
אנחנו קוראים מפרק י״ג פסוק כ״א
ויתחזק אביה וויישם לנשים ארבע עשרה וילד עשרים ושתיים ושתיים ושש עשרה בנות ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתובים במדרש הנביא עידו פסוק כ״ג בפרק י״ג פסוק אחד לפני פרק י״ד
וישכב אביה עם אבותיו ויקברו אותו בעיר דוד וימלוך עשה בנו תחתיו
וימיו שקטה הארץ עשר שנים
בסדר?
הפסוק הזה הוא פסוק מוזר מאוד
הרי עשה מלך ארבעים ואחת שנים
מהם העשר שנים שמתוארים כאן, שבימיו שקטה הארץ עשר שנים? מהם השנים המיוחדות הללו?
אנחנו אוספים כרגע שאלות, אני צובר חובות להמשך.
נמשיך.
ויעש עשה הטוב והישר בעיני אדוני אלוהיו,
ויעשר את מזבחות הנכר והבמות, וישבר את המצבות ויגדע את האשרים.
ויגדע.
ויאמר ליהודה לדרוש את אדוני אלוהי אבותיהם ולעשות התורה והמצווה.
ויעשר מכל ערי יהודה את הבמות
בעת החמנים, ותשקוט הממלכה לפניו.
ויבן ערי מצורע ביהודה,
כי שקטה הארץ ואין עמו מלחמה בשנים האלה, כי הניח אדוני לו.
כן, יש לו שקט.
ויאמר ליהודה, נבנה את הערים האלה, ונסב חומה ומגדלים, דלתיים וברכים, עודנו הארץ לפנינו, כי דרשנו את אדוני אלוהינו, דרשנו, ויהיה נחלנו מסביב, ויבנו ויצליחו.
ואילה עשה חיל נושא ציני ורומח מיהודה 300,000 ומבנימין נושא מגן מדורכי קשת 280,000 כל אלה גיבורי חיל.
ויצא עליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים מיליון חיילים ומרכבות שלוש מאות ויבוא עד מרשה.
ויצא עשה לפניו ויערכו מלחמה בגיא צפתה למרשה.
ויקרא עשה אל אדוני אלוהיו ויאמר אדוני אין עמך לעזור בין רב לעין כוח.
עוזרנו אדוני אלוהינו כי עליך נשענו ובשמך באנו
על ההמון הזה אדוני אלוהינו אתה אל יעצור עמך אנוש
ויגוף אדוני את הכושים לפני עשה מלפני יהודה וינוסו הכושים וירדפם עשה בעם אשר עמו עד לגרר ויפול מכושים לאין להם מחיה כי נשברו לפני אדוני ולפני מחנהו וישאו שלה להרבה מאוד ויכו את כל הערים סביבות גרר כי היה פחד אדוני עליהם ויבוזו את כל הערים כי ביזה רבה הייתה בהם וגם אוהלי מקנה יקרו וישבו צאן לרוב וגמלים וישובו ירושלים
בסדר?
יפה, אז זה כבר אקט ראשון.
כלומר, עשה,
בואו נתחיל מהפשט, אחרי זה נראה שאפשר להסביר את זה אחרת.
עשה עושה הטוב, הוא מתחיל פה מהלך של ניקוי עבודה זרה, בונה צבא,
בונה ערים, בונה מגדלים וכולי,
ואז מתרגשת עליו מלחמה מאוד מאוד גדולה
של זרח הכושי, והוא מנצח במלחמה הזאת.
ניצחון מפתיע.
תשימו לב שבפסוק שהוא מדבר עליו,
הרי כתוב שיש לו כאן, יש לו 580 אלף לוחמים.
מה?
כן, הגיעו מאזור הדרום.
תשתיתו ערב רב כזה.
ויקרא עשה, תראו רגע את פסוק י'.
ויקרא עשה אל אדוני אלוהיו ויאמר אדוני אין עמך לעזור בין רב לאין כוח.
עוזרנו אדוני אלוהינו כי עליך נשענו.
למה הוא אומר שאין לו כוח?
הרי דקה לפני כן קראנו שיש לו צבא של חצי מיליון חיילים.
זה לא נקרא אין כוח.
נכון?
זה לא נקרא אין כוח,
הדבר הזה.
יש לו כוח.
אתה יכול להגיד אולי,
אפשר להגיד אולי שמול המיליון חיילים של כושי הזה,
זרח הכושי, הוא מרגיש חסר כוח.
אבל זה לא, תמיד היתרון הכמותי היה לטובת האויבים שלנו.
אבל צבא של חצי מיליון חיילים הוא לא צבא חסר כוח.
למה הוא מתנסח ככה?
או, אז יפה, זו אפשרות אחת. אנחנו נראה שאולי צריך לסדר את זה טיפה אחרת.
אני ממשיך לפרק ט״ו.
ועזריהו בן עודד הייתה עליו רוח אלוהים ויצא לפני עשיו ויאמר לו שמעוני עשה בכל יהודה ובנימין אדוני עמכם בהיותכם עמו ואם תדרשו יימצא לכם ואם תעזבו הוא יעזוב אתכם
וימים רבים לישראל ללא אלוהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה
וישוב בצר לו על אדוני אלוהי ישראל ויבקשו וימצא להם
ובעתים ההם אין שלום ליוצא ולבא כי מהומות רבות על כל יושבי הארצות
וחוטטו גוי בגוי ועיר בעיר כי אלוהים הממה בכל צרה ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם כי יש שכר לפעולתכם. זה פסוקים חשובים מאוד.
מה הוא אומר להם, עידו?
הוא אומר להם ככה,
תמשיכו בדרך הזאת, אתם הולכים בדרך נכונה, תדרשו את השם הקדוש ברוך הוא יהיה איתכם.
יש ימים רבים לישראל ללא אלוהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה.
על מי הוא מדבר עכשיו?
על ישראל?
אז למה זה מעניין את עשה?
מה, אנחנו לא יודעים שבשבטי ישראל לא היה,
לא היה כהן ולא זה, למה זה נוגע לעשה?
תזכרו רגע את השאלה, גם את השאלה הזאת.
וביתים ההם, אומר הנביא, תקשיבו, אומר הנביא, עכשיו יש כאן איזה עת רצון,
אין שלום ליוצא ולבא. מאיפה אתם מכירים את המילים מיוצא ובא?
לא, מבעשה.
נכון, בעשה ראינו שעשה מלחמה כדי למנוע שלא יהיה יוצא ובא, אז אומר הנביא, אין שלום ליוצא ולבא.
כלומר, מי שניסה למנוע את היוצא ולבא, אין לו שלום,
הוא עתיד להפסיד.
כי מהומות רבות על כל שבי הארצות, וקוטטו גוי בגוי ועיר בעיר, כי אלוהים אמה בכל צרה. כלומר, יש כאן איזה עת רצון מדינית שבה יש איזושהי מהומה כוללת, שמבחינה צבאית, מדינית, דתית וכולי, אתה צריך לנצל את האירוע הזה כדי לגרום למה?
לאחדות הממלכה.
זו בעצם האמירה.
כלומר הניצחון המפתיע שהיה לך על זרח הכושי הוא רק הפרומו להקדמה להמשך הניצחונות שיהיו לך.
אנחנו עדיין לא מבינים מה פשר הפסוק ימים רבים לישראל ללא אלוהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה. איך זה יכול להיות?
הרי בתקופת רחבעם עבדו במקדש.
בתקופת אביה קראנו בשבוע שעבר את הנאום שלו איתנו האלוהים וכהנים וכולי אז מתי היה ימים שלא היה בהם לא כהן ולא מורה ולא תורה בשבטי יהודה לא מסתדר.
אז לכן אמר מקודם כבודו שמה שכנראה נדבר על ממלכת ישראל אבל אם זה על ממלכת ישראל אז זה גם כן לא ברור למה זה כתובת למה זה מופנה לעשה הדבר הזה
וכשמוע עשה את הדברים האלה והנבואה עודד הנביא כן את נבואת עודד הנביא אומרים שהנבואה גם עודדה אותו
יתחזק
ויעבר השיקוצים מכל ארץ יהודה ובנימין ומן ההרים אשר לאחד מהר אפרים ויחדש את מזבח ה' אשר לפני אולם ה'
ויקבוץ את כל יהודה ובנימין והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון כי נפלו עליו מישראל לרוב בראותם כי אדוני אלוהיו עמו.
אתם מתחילים להרגיש את המפולת לכיוון שלו.
מלא מלא אנשים מתחילים לעבור אליו.
הוא כבר כבש חלק מהרי אפרים.
הוא מנתץ שם את המזבחות, נכון?
הוא ככה.
ויקבצו ירושלים בחודש השלישי לשנת חמש עשרה למלכות עשה.
ויזבחו לה' ביום ההוא מן השלל, והביאו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים,
ויבואו בברית לדרוש את ה' אלוהי אבותיהם בכל לבבם ובכל נפשם.
וכל אשר לא ידרוש לה' אלוהי ישראל יומת למנקתון ועד גדול,
למאיש ועד אישה,
וישבעו לכל ה' בקול גדול וביטוא�יו ובחצוצרות ובשופרות,
וישמחו כל יהודה על השבועה כי בכל לבבם נשבעו ובכל רצונם ביקשו,
וימצא להם וינח ה' להם מסביב.
וגם מעכה אם עשה המלך הסירה מגבירה אשר עשתה לה עשירה מפלצת,
ויכרות עשה את מפלצתה, ויידק וישרוף בנחל קדרון,
והבאו עממות לא שרו מישראל, רק לבב עשה ישלם כל ימיו,
ויבא את קודשי אביו,
וקודשה בית האלוהים כסף וזהב כלים, ומלחמה לא הייתה עד שנת 35 למלכות עשה".
בסדר? אז אני רק רוצה, לפני שאני מערבב לכם פה את הכול,
ומכניס אתכם לסחרור ולבלגן,
בואו רגע ננסה להבין מה אנחנו כן מבינים.
אנחנו מבינים שעשה,
עושה מהלך גדול מאוד של תשובה,
של ביאור עבודה זרה,
של ניקיון ארץ ישראל.
כנראה המהלך הזה לוקח לו את השנים שהוא לוקח לו.
בשנת חמש עשרה למולכו,
כן, היה לו מלחמה גדולה מאוד באיזה שנה, לא כתוב כאן את השנה נדמה לי,
נכון?
לא כתוב כאן את השנה, אבל,
מה?
לא שומע?
לא, אבל המלחמה עם זרח הכושי ודאי הייתה לפני כן.
המלחמה הזאת הייתה בשנת
פסוק י'
כן אבל מתי זה היה?
לא.
כן, זה היה יכווצו. המלחמה עם זרח הכושי הייתה כנראה באזור הזה בשנת 14 למלכה משהו כזה ואז הוא מקבל נבואה ועוד יותר מתעודד או בשנת 12 למלכה הייתה הזאתי
ואז הוא עוד יותר ככה עושה ברית וכורתים את הברית וכו'. אז בואו ננסה רגע להבין מה קורה לנו. אמר לנו הרמב״ן שבשנת
ע״ב
לבניין בית המקדש שיש שנה 12 למלכות עשה יקרה משהו כנראה זו המלחמה עם זרח כושי מלחמה גדולה מאוד שם הקדוש ברוך הוא אומר עוזר מאוד לעשה ועשה מצליח
נכון כתוצאה מן הדבר הזה יש תהליך גדול של תשובה ועידוד ובשנת 15 למולכו שזה תחילת היום הרביעי מתרחש האירוע הגדול של הדרישה בברית
כולם באים בברית השם וכולי וכל אשר לא ידרוש להשם אלוהי ישראל
לעומת מקטעון ועד גדול וכולם נשבעים בקול גדול ותרועה וחצוצות וכולי וכל יהודה שמחים ומאושרים ותוך כדי התהליך הזה אנחנו מבינים שנופלים לממלכת אסם, מתחילים לזלוג הרבה מאוד אנשים מממלכת ישראל כלומר אנחנו ממש ממש מתקרבים לסיפור של מה?
של איחוד הממלכה מחדש בסדר?
אנחנו נצטרך להבין למה זה לא קורה בסוף
אנחנו נצטרך להבין למה זה לא קורה בסוף
כדי להבין את זה אנחנו צריכים לקרוא עוד פסוק אחד בפרק ט״ז ואז להתחיל להסתבך.
מי רוצה להתחיל להסתבך?
בואו נתחיל להסתבך.
בשנת 36 למלכות עשה עלה בה עשה מלך ישראל אל יהודה ויבן את הרמה לבלתי ט' יוצא וו לאסה מלך יהודה.
בסדר?
זה הפסוק.
הפסוק הזה הוא פסוק בלתי אפשרי.
פסוק א' בספר בפרק ט״ז. אני קורא אותו עוד פעם. בשנת 36'
למלכות עשה עלה בעשה מלך ישראל על יהודה ויבן את הרמה לבלתי תת יוצא ובא לעשה מלך יהודה.
אנחנו עכשיו הולכים בעזרת השם לענות על חלק מהשאלות ששאלנו.
למה הפסוק הזה הוא בלתי אפשרי?
מפני שבספר מלכים
אנחנו קוראים
שבשנת 26 שנה לעשה מלך יהודה מלך אלה בן בעשה על ישראל.
כלומר בעשה נפטר
בשנת
25 לעשה.
אז איך פה כתוב
שעשר שנים אחרי שהוא מת, הוא נלחם עם עשה.
סתירה, בסדר?
עכשיו הפרשנים פה, חז״ל כבר כמובן ראו את הסתירה הזאת, הפרשנים,
והם נותנים כאן אפשרות אחרת.
מהי האפשרות? הם אומרים, כשכתוב כאן, בשנת 36 למלכות עשה,
אין הכוונה למלכות שלו, אלא 36 שנים למה?
להתפלגות הממלכה.
עכשיו,
גם זה קשה מאוד.
למה?
בואו נעשה את החשבון.
36 שנים להתפללות הממלכה, כמה זה יוצא?
17 שנים של רחבן, נכון?
עוד שלוש שנים של אביה.
עוד 16 שנים של עשה, נכון?
ואז מה אתה רוצה להגיד? שבזמן הזה, מה קרה?
הייתה מלחמה בין
באשה לעשה.
לפני כן אמרנו שהיו שתי מלחמות. הייתה מלחמה גדולה עם זרח הכושי,
ואז היו ימים רבים רבים רבים רבים שלא הייתה מלחמה, ובסוף הייתה מלחמה עם מי?
עם באשה.
אבל אם אנחנו אומרים שזה 36 שנים מפילוג הממלכה,
אז זה לא מסתדר. זה יוצא שהייתה מלחמה בשנת
15' עם זרח,
ושנה אחר כך הייתה עם מי?
עם באשה. איפה הימים רבים שלא הייתה בהם מלחמה? זה לא מסתדר.
בסדר?
אתם מבינים את הקושייה פה?
כאן
אני רוצה להגיד,
רעיון בשם הרב מדן,
כדרכו בקודש,
רעיון מקורי מאוד,
שהוא יישמע לנו בהתחלה אולי קצת משונה, אבל כשאולי נעמיק בו, אז
נבין יותר את הכיוון, את הראיות. הרב מדן רוצה להגיד,
כשכתוב כאן 36 שנים למלכות עשה,
זה לגיל שלו,
כשהוא היה בן 36. בסדר?
חידוש, נכון?
אבל בואו עכשיו בואו ננסה רגע, בואו רגע נקבל את החידוש הזה, למרות שיש לנו הרבה התנגדויות,
כתוב מלכות וכו', בואו ננסה רגע לזרום עם החידוש הזה.
אם,
תראו איך הדברים עכשיו פתאום יתחילו להסתדר,
בינו לבין באשה,
כשהוא בן 36. אבל עכשיו בואו נתחיל רגע לגזור את הדברים לאחור.
זה אני אומר, הכל בשם הרב מדן, כן? אין סיכוי שהייתי עושה,
עולה על זה בעצמי,
נראה לי רק כזה מוח מקורי.
בואו נעשה רגע את החשבון.
אם באשה מת
בשנת
25 למלכותו
של עשה.
בסדר?
ואפשר להניח שהוא בעצם מת בקרב הזה.
אתם מבינים?
אפשר להניח שבקרב שהיה, במלחמה שהייתה בין בעשה לבין עשה,
גם בעשה מת.
וזה קורה בשנת 25 למלכות עשה.
אז באיזה גיל עשה התחיל למלוך?
בן כמה הוא היה?
בן 10-11.
זה הגיל שהוא התחיל למלוך.
זה נתון חשוב מאוד.
למה?
כי זה אומר שבתקופה הראשונה שבה עשה מולך,
הוא ילד בן עשר.
ואז מי מנהל את הממלכה?
האימא שלו או הסבתא שלו, שהיא מה, אנחנו מבינים מה היא?
מה אחה בת אבישלום, שהיא
עובדת עבודה זרה.
היא עושה מפלצת, לא מפלצת של קריית יובל, היא בונה מפלצת של עבודה זרה, והיא מנהלת העניינים.
וזה מסביר את הפסוק של ימים רבים לישראל,
ללא אלוהי אמת וללא כהן, מורה וללא תורה.
כי הוא ילד בן עשר, והיא מנהלת העניינים.
בינתיים.
כשהסם מתחזק,
אני עכשיו הולך לענות על כל השאלות ש...
הבערכה הייתה יהודייה? כן, היא יהודייה, שאתה עבדה עבודה זרה. מה, חסר לך יהודים שעבדו עבודה זרה בתנ״ך, רבי שלמה?
כל התנ״ך מלא...
היא הייתה בה.
אוי, תגיעו.
בסדר?
תראו, עכשיו אנחנו נענה על כל השאלות,
על כל המוקשים שהנחנו בדרך.
זה מסביר את הפסוק, וימים רבים לישראל, ללא אלוהי אמת וללא כהן, מורה וללא תורה,
וישוב ובצר לו וכו' וכו'. יש ימים רבים, ואלה הימים שבעצם מי מנהל את הממלכה, מאחה.
עשה בימים האלה, מתחיל מה?
לעשות טוב וישר,
לדרוש את השם, ויאמר ליהודה לדרוש את ה' אלוהי אבותיהם,
לעשות תורה, לעשות מצווה,
מסיר מכל ערי יהודה את הבמות, חמנים וכו'.
אבל פתאום,
יחסית פתאום,
עוד לפני שהוא מספיק להתארגן,
נופל עליו מי?
זרח הכושי.
נופל עליו זרח הכושי. בשנת
עשר למולכו, 12 למולכו, הוא בן 20-22,
הוא עוד לא הספיק להכין צבא. הוא באמת חלש.
יש לו צבא מינימלי, אבל אין לו...
ומהמקום הזה הוא מתפלל.
הוא מבין שהוא עובר כאן איזה חוויה, זה מין טיפול כימותרפי כזה, זה מין מכה כזאת,
שהוא מבין שהוא חסר אונים מול הצבא הענק של זרח הכושי.
מה יש לו לעשות?
מתפלל.
ויקרא עשה אדוני אלוהיו ויאמר אדוני אין עמך לעזור בין רב לאין כוח אין לי כוח אין לי כוח יש לי איזה משמר נשיאותי כזה אבל אין לי כוח להתמודד מול הזרח הכושי הזה
כי עליך נשענו ושמך באנו על ההמון הזה אדוני אלוהינו אתה אל יעצור ממך אנוש
ואז כתוב ויגוף אדוני את הכושים לפני עשיו לפני יהודה ואנוס הכושים כלומר יש כאן איזה ניצחון ניסי
ניצחון ניסי, ולא חסרים כאלה בתנ״ך. ניצחון ניסי, או שהם הסתמכו אחד עם השני,
או שהיה להם איזה תקלות בקווים הלוגיסטיים והם מתו שם ברעב ובצבא. כל פנים, השר מצליח לנצח במלחמה הזאת.
מלחמה גדולה מאוד.
בסדר? נגיד שהוא בן 25 במלחמה,
זה קורה בשנת חמש עשרה למולכו,
הוא בן 25 וכו', ואז הוא מניס את זרח הכושי, ואז מתחילות עשר השנים הטובות.
זוכרות? זוכרים את הפסוק שאמרנו?
בימיו שקטה הארץ עשר שנים, זה קורה אז, אחרי הניצחון הניסי מול דרך הכושי,
מתחילות עשר שנים שקטות.
מה הוא עושה בעשר שנים הללו?
מה?
מכין את הצבא,
חיל, נושא צנעה, רומח, מיהודה שלוש מאות אלף,
מבנימין נושא מגן בדורכי קשת, מאתיים ושמונים אלף.
מה?
והוא מקבל את הנבואה, אה, ואז מגיע גם נבואת עודד הנביא שאומרת לו, מצוין,
תמשיך בדרך הזאת,
תצליח.
תמשיך להישען על השם.
כמו שהיה לך עכשיו, הרי הבנת שאתה חסר אונים, נכון?
ראית שבלי שהקדוש ברוך הוא היה עוזר לך,
כאילו הוא מעביר אותו כמו איזה מין טיפול כימותרפי כזה,
לצרוב בתוכו את הצורך של המלכות להישען על השם.
ועכשיו, במקום הזה, בוא תמשיך לבנות את הממלכה, ותמשיך להתקדם וכולי.
ואז הנביא ככה אומר לו,
שמעון עשה בכל יהודה, אדוני עימכם בהיותכם עמו, אם תדרשו יימצא לכם, ואם תעזבו יעזוב לכם,
ובאמת בשנת חמש עשרה למלכות עשה,
מתואר כאן איזשהו כנראה מעמד הודיה מיד אחרי הניצחון
על זרח הכושי, כן?
שנת חמש עשרה למלכות עשה,
באים כולם, ובאמת כתוצאה מהניצחון,
הניסי שהיה להם, הם עוד יותר מתחזקים ועוד יותר כורתים ברית עם השם יתברך ועוד יותר מקבלים את השבועה,
ושמחים ונשבעים שהם יבקשו את הקדוש ברוך הוא בכל לבבם, בכל נפשם,
וכאן אנחנו מבינים שרק בשנת חמש עשרה למולכו, כשהוא בן עשרים וחמש כנראה,
רק אז הוא מצליח להסיר את מה?
את מה?
את העבודה זרה. וגם מערכה אם עשה המלך הסירה מגבירה. הסירה מגבירה, כלומר, לא שהיא הסירה, אלא הוא הסיר אותה.
מה הוא עשה לה בדיוק? האם הוא הרג אותה? האם הוא הגלה אותה?
האם הוא טיפל בה? בקיצור, הוריד אותה מהסיפור.
אשר עשתה לאשרה מפלצת, מפלצת הכוונה שהיא לא שמה לאף אחד, היא עשתה את זה בצורה בולטת.
ויכרות עשה את מפלצתה,
וידק וישרוף בנחל קדרון וכו' וכו'.
ואז מיד אחרי המלחמה עם זרח הכושי שהייתה ישועה בנס,
מתחילות עשר שנים טובות שבהן עשה בונה ערים ביהודה,
בונה מצודות, בונה את הצבא, תוך כדי העשר שנים האלה נופלים אליו עוד ועוד אנשים, מאיפה?
משבטי אפרים ומנשה וכולי,
הכל הולך לאיזה build up,
הכל חותר לאיזושהי נקודה,
לאיזה peak שיקרה מתי? בעוד עשר שנים, בשנת 25 למולכו,
שהוא יהיה בן 36,
ששם יקרה איזה משהו בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל,
שיגרום לעשה להצליח להעביר את כל ממלכת ישראל אליו.
זו התוכנית.
עוד שנייה אחת, בסדר?
אז אני רק אסביר על מה ענינו.
ענינו מה פשר עשר שנים הללו, שמצוינות בתור יחידה נפרדת,
הבאנו איפה הם,
ענינו למה כתוב אין כוח אם מתוארים צבא, אנחנו מבינים כרגע שבעצם זה היה,
בניית הצבא הייתה אחרי הקרב עם זרח הכושי, וענינו בעקבות הרעיון של הרב מדן, שבעצם גיל 36,
שמתואר כ-36 זה הגיל הכרונולוגי שלו,
ולא השנים למלכותו, אנחנו עוד נחזור לזה, בסדר? אנחנו ננסה להבין את דרשת חז״ל.
חז״ל אומרים שזה 36 שנים לפילוג הממלכה, אנחנו צריכים להבין את זה,
אבל הדבר הזה נתן לנו ידיעה מאוד מאוד משמעותית. מה הידיעה? שעשה יהיה בן עשר כשהוא התחיל למלוך, מה שמסביר לנו גם את דברי הנביא, שהייתה תקופה שבעצם גם ממלכת יהודה נטטה אחרי עבודה זרה קצת,
אבל כשעשה עומד על עומדו, הוא בעצם משנה את הכיוון, וכל זה כמובן מתכתב עם דברי הרמבן הראשונים,
שהזמן הזה הוא זמן מסוגל. זה 72 שנים אחרי חורבן, אחרי בניין הבית,
מתחילים, מתחיל האלף, סליחה, מתחיל האלף הרביעי,
מתחילים להאיר המאורות הגדולים וכו', שתי מאורות שבעצם בשלב מסוים אחד מהם יהיה מאור, לא יבוטל,
הוא יהיה מאור, אבל הוא יהיה מאור קטן ויהיה מאור גדול שיאאיר עליו, כן.
זה ברור, רק שנייה, זה ברור.
רב אהרון, אתה איתי, החזקת ראש?
כבודו ריאלי, לא?
ראש ריאלי הזה, כן.
בדיוק, בדיוק. העשר שנים הללו, ששם היה שקט וניתן לעשה יכולת לבנות,
הכל כהכנה להכרעה לגמר הסיפור ולחיבור הממלכה. כלומר, עשה, זה המלך,
זה המלך הגדול,
זה המלך האדיר, זה המלך הנשגב, שעליו הוטלה השליחות והתפקיד לחבר מחדש את הממלכה.
נאמר מותאם באב.
כן,
כן, כי אנחנו מיד נראה מה קרה,
מיד נראה מה קרה בסיפור עם באשה עצמו.
כן, כן,
אנחנו נראה דברים מאוד חשובים.
אתה צודק, רק אני מקדים את המאוחר.
מכיוון שבסוף המהלך הזה לא הצליח,
הוא לא הצליח בסוף. אם הוא היה מצליח, הוא היה נכנס לספר מלכים.
מכיוון שהוא לא הצליח,
אז מה עוזר לי כל הסיפור הזה אם בסוף ימי הסע נשארנו שתי ממלכות נפרדות?
אוקיי, אז זה כמו הבחירות הראשונות של 2019. מה הועיל לנו כל הבחירות של 2019? כל התקציב, כל הפתקים, כל ה-SMSים חרפו לנו, שרפו לנו את זה, אם בסוף יש עוד בחירות.
אז זה עדיף, אז זה חבל, נכון.
מי שיכול לעזור לי אם אפשר להוציא איזה חוק, שאי אפשר לשלוח אסמנסים, אנחנו נשמח.
טוב,
יפה. אז אתם מבינים, הכל חותר אל הנקודה הזאת.
טוב,
כן, שאלה.
כן.
חז״ל אומרים שהנבואה, המילה כאן עודד,
זה לא שם של בן אדם,
אלא זה שם של פעולה שגרמה לעשה.
הנבואה עודדה את עשה, כן?
הנבואה שאמר הנביא, שהוא עזריהו בן עודד, יש כאן משחק מילים, עודדה את עשה.
זה גם לא עברית, והנבואה עודד הנביא.
והנבואה שאמר עודד הנביא, מה זה ה... אלא הנבואה עודדה את עשה, כן, זה ה...
טוב,
הנבואה שאם תדרשו וכו',
אנחנו נצטרך להבין, זה כבר יקרה בשבוע הבא, אז למה בסופו של דבר זה לא הצליח?
מה הייתה התקלה?
איפה הייתה האכזבה ולמה זה לא הצליח.
כדי להבין את זה, אולי נעשה רק איזושהי הקדמה קטנה עכשיו.
תמיד טוב לסיים בשאלה, בסדר?
אז נסיים בשאלה, וזאת השם, בשבוע הבא אנחנו נענה עליה.
אה, השבוע הבא אני במילואים, סליחה, בצבא קודשנו ובתפארתנו,
אז השיעור הבא יהיה בעוד שבועיים. אז עוד יותר טוב לסיים בשאלה,
כדי שתזכרו אותי,
כשמסיימים ב...
אני רוצה רגע להזכיר אתכם, להחזיר אתכם. אני במילואים בשבוע הבא.
מוזמנים להצטרף אליהם.
והנה,
מה?
במלאכים א' פרק יג',
יש פסוקים שראינו אותם כבר בעבר, אבל צריך רגע לחזור אליהם.
אחרי שירובעם בונה את המזבח בבית אל לעבודה זרה,
מגיע אליו
איש אלוהים מיהודה.
והנה איש אלוהים בא מיהודה בדבר אדוני אל בית אל, וירובעם עומד על המזבח להקטיר.
ויקרא על המזבח בדבר אדוני ויאמר מזבח מזבח, כה אמר אדוני, הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו,
וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך, ועצמות הדם ישרפו עליך.
ונתן ביום הוא מופת לאמור, זה המופת אשר דיבר אדוני, הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו.
יש כאן דברי נבואה, שמה שעושה ירובעם,
עכשיו, כשכתוב הנה בן נולד לבית דוד,
המשמעות היא,
הנה זה קורה עכשיו.
זה עוד שנייה.
אבל הנביא אומר שהבן הזה הוא יאשיהו המלך שזה עוד 300 שנה.
איך זה מסתדר?
על פניו זה נראה שמדובר באיזושהי נבואה מיידית.
ירבעם, בזה שהקמת מזבח,
בעצם כרת את ה... הרי הסברנו בשיעורים הראשונים שכל המהות של ירבעם,
כל מה שירבעם רוצה ליצור כדי להבדיל את ממלכת ישראל מממלכת יהודה, זה ליצור לה מרכז דתי,
מרכז דתי שונה. אז כשירבעם בונה מזבח ועולה בעצמו להקטיר, הוא בעצם, זה בעצם האמירה שלו שהוא נבדל ונחרט לחלוטין מממלכת יהודה והוא רוצה להקים ממלכה נפרדת.
אפשר באיזשהו מקום להגיד שפילוג הממלכה התחיל פה.
זה הנקודה שבעצם מתברר שהממלכה היא מפולגת לתמיד, כי זה הכיוון שירובעם הולך אליו.
אז מגיע הנביא ואומר, הנה בן נולד לבית דוד,
יאשיהו שמו, והנה בן זה משהו שזה קורה מיד, זה עכשיו.
נכון? מה, יאשיהו ועוד שלוש מאות שנה?
אבל אם אני חוזר רגע,
אם אני חוזר רגע לחשבון של השנים,
נכון?
החשבון של השנים.
אז
יכול מאוד להיות שבדיוק, כשהבן שנולד,
בתקופה הזאת זה מסתדר, כי יש לנו כאן עוד שנתיים של ירובעם, ועוד שלוש שנים של אביה, ואחר כך... ואמרנו שהסבא עצמו התחיל למלוך בגיל עשר, אז אנחנו לא צריכים כאן הרבה מאוד זמן.
עשר שנים מהאזור הזה, 11-12 שנים,
עשה כבר יכול להיות מלך.
אז יכול מאוד להיות שהוא אומר לו, אה,
בזה שאתה עכשיו בונה מזבח,
אתה בעצם מכריז על גט כריתות שלך, וזה תדע לך, הנה בן נולד, הנה הוא נולד, זה הבן.
הוא,
התפקיד שלו יהיה
לחבר חזרה את הממלכות,
תוך כדי שהוא הורס את המזבח שלך ואת יגלי הזהב וכו',
והבן הזה הוא בן מיידי. אלא מה הבעיה?
שכתוב, יאשיהו, ולעשה קוראים עשה.
את השאלה הזאת נשאיר לו עוד שבועיים בעזרת השם.
