ואנחנו במלכים.
מלכים א', פרק,
הגענו לפרק,
איך?
י״ד למדנו, לא?
את י״ד למדנו?
את י״ד למדנו, את ראשיתו,
והגענו לסוף י״ד לרחבעם.
מה שנעשה היום זה ככה, אנחנו נסכם היום
את ממלכת רחבעם, בסדר?
את עניינו ואז משם נוכל להתגלגל גם לסיום תקופת ירבעם.
לכן ניגענו לפרק י״ד, פסוק כ״א.
ורחבעם בן שלמה מלך ביהודה בן 41 שנה רחבעם במולכו ו-17 שנה מלך בירושלים,
העיר אשר בחר אדוני לשום את שמו שם מכל שבטי ישראל,
ושם עמו נעמה עמונית.
ויעש יהודה הרע בעיני אדוני ויקנאו אותו מכל אשר
אשר עשו אבותם בחטאותם אשר חטאו,
ויבנו גם הם עליהם במות ומצבות ואשרים
על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן, וגם קדש היה בארץ, עשו ככל הטורבות הגויים אשר הוריש אדוני מפני בני ישראל.
ויהי בשנה החמישית למלך רחבם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים,
ויקח את אוצרות בית אדוני ואת אוצרות בית המלך ואת הכל לקח,
ויקח את כל מגיני הזהב אשר עשה שלמה,
ויעש המלך רחבם תחתם מגיני נחושת והפקיד על יד
שרי ארצים השומרים פתח בית המלך.
ויהי מידי בוא המלך בית אדוני,
יישאום ארצים וישיבום אל תא ארצים,
ויתר דברי רחבם וכל אשר עשה לו יום הכתובים בספר דברי הימים למנחי יהודה.
ומלחמה הייתה בין רחבם ובין ירובם כל הימים.
וישכב רחבם עם אבותיו ויקבר עם אבותיו בעיר דוד בשם עמו נעמה המונית וימלוך אביה בנו תחתיו".
אז ספר מלכים מתאר את הדברים בצורה חלקית.
הדברים יותר מפורטים בספר דברי הימים, אנחנו נוכל לקבל תמונה שלמה. בואו רגע ניזכר בעמדת הפתיחה של רחבעם ונראה לאן הוא לוקח.
עמדת הפתיחה הייתה של גאווה,
של גבות לבב.
באים אליו, נכון,
שבטי ישראל, למדנו את זה, מבקשים ממנו שיקל טיפה את העול,
שיוריד מהמיסים, שיבין שהוא לא אבא שלו.
ורחבם שומע בהאצת הנערים,
אפשר להגיד שמאז ועד היום אולי זה החטא המרכזי של המנהיגים,
זה חטא ההיבריס.
זה כאילו החטא המרכזי.
כאילו אתה חושב שהעולם בכף היד שלך הקטנה,
באיזשהו מקום
נאבד את הצניעות, נאבד את התחושה שאני משרת של העם ולא להפך, ואולי משרת שלי,
והחטא הזה הוא בדרך כלל תחילתו של איזושהי התפרקות.
אמ... זה ה...
אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, כנראה הכוח עושה את זה, העוצמה עושה את זה,
זו הסיבה שיש נביא ליד מלך כדי לאזן אותו, כדי לאפס אותו,
כדי להגיד לו
תשמור על מעמדך,
זה מה שמייחד את דוד המלך, שאחרי שהוא יודע להגיד חטאתי, הוא יודע לתקן.
כאן אצל רחבה,
זוהי נקודת המוצא והוא שילם עליה את המחיר במזומן.
בסדר?
בלי ספק, הוא שילם את המחיר במזומן.
מה שמעניין אצל רחבעם,
מעבר לכישלון, תודה רבה,
זה עוד השלכות משבועות,
משבועות הסמוך לשבת, עם רצף שיעורים,
דיין הרע, ברוך אתה ה' אלוהינו זוהר כולם של הכל יום דברו.
מה שמאפיין את רחבעם
זה העובדה שאחרי שהוא עושה את הטעות,
הוא הבין שהוא עשה טעות.
הוא הבין.
והוא מקבל על עצמו את הדין.
הוא מקבל על עצמו את הדין פעמיים.
לא פעם אחת, אלא פעמיים.
הפעם הראשונה זו הפעם, בואו נחזור רגע אחורה לפרק יב,
בסדר?
מלכים א' פרק יב.
אחרי שהעם מורד ברחבעם,
נגיד פסוק יח, פרק י' פסוק יח,
וישלח המלך רחבעם את אדורם אשר על המס. אדורם הוא פקיד המס עוד מימי שלמה.
כלומר הוא מזכיר לי תמיד אדורם את,
מי?
אפילו. לא, לא.
גם, אבל בשם.
היה פעם שר אוצר פה שקראו לו יורם ארידור.
אז זה גם ארידור וגם יורם.
אדורם.
וישלח המלך רחבם את אדורם אשר על המס וירגמו כל ישראל בו אבן וימות, אז זה מרד.
והמלך רחבם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים.
ויפשיעו ישראל בבית דוד עד היום הזה.
ואז, ויהי כשמוע כל ישראל, כי שב ירבעם,
וישלחו, ויקראו אותו העדה, ומליכים את ירבעם וכו'. ויבוא רחבעם לירושלים,
ויקל את כל בית יהודה ובית שבט בנימין.
180 אלף בחור עושה מלחמה להילחם עם בית ישראל, להשיב את המלוכה לרחבעם בן שלמה.
המלחמה הזאת, בלי ספק, הוא היה מנצח בה.
יש לו את, הכל אצלו,
הצבא אצלו, הציוד אצלו, הכל אצלו, הוא בעצם יורש את עוצמת שלמה. הרי ירבעם, חוץ מלמרוד ולהגיד, אני מלך, אין לו כלום, אין לו כוח צבאי בכלל שום דבר.
אז אין דבר יותר מתבקש מלתת את הבעיטה הקטנה הזאת ולגמור את הסיפור. הם מורדים, 180 אלף, זה צבא מכובד לכל הדעות, נגמור את הסיפור.
וידבר האלוהים אל שמעיה איש האלוהים לאמור, אמור אל רחבה בן שלמה מלך יהודה ואל כל בית יהודה ובנימין ויתר עם לאמור.
כה אמר אדוני לא תעלו ולא תילחמו עם אחרי בני ישראל שובו איש לביתו כי מאיתי נהיה הדבר הזה וישמעו את דבר אדוני וישובו ללכת כדבר אדוני.
גם אם ישומע על הזקנים לא היה רואים? לא. כך כתוב בסדר אבל אם היה שומע על הזקנים נעשה תשובה ואז
הוא היה מקבל את הממלכה אחר כך שהיה נותן לאירוע באיזשהו תפקיד ברגע שהוא מרד
והתקיימה, עצת השם של הממלכה התפלגה. עכשיו תבינו, בואו נבין את הניסיון, למנהיג
להיות רגע מהניצחון
וללכת אחורה זה ניסיון קשה ביותר.
ורחבעם עומד בו.
עומד בו. זה ניסיון אחד.
מה?
נכון, לוקיי אמת תתקיים, נכון.
העניין השני שרחבעם עומד בו,
זה קשור למה שקראנו מקודם אנחנו בעצמנו, אבל בואו נראה בספר דברי הימים,
ואני זוכר נכון, זה מתואר טיפה יותר בהרחבה.
פרק יב' בדברי הימים ב',
בסדר?
אתם יודעים, בואו נתחיל מפרק יא',
פסוק יח'.
פרק יא', פסוק יח' בדברי הימים ב'. ויקח לו רחבה משה את מחלת בת ירימות בן דוד, אבי היל,
בת אליאב בן ישי, ותלד לו בנים את ירוש ואת שמריה ואת זעם,
ואחריה לקח את מעכה בת אבשלום,
ותלד לו את אביה ואת עתאי, ואת זיזה ואת
שלומית, כן, עתאי זה שם מאוד יפה, מי שרוצה.
ויעב רחבם את מעכה בתבשלום מכל נשאב ופילגשיו כי נשים שמונה עשר נשא ופילגשים שישים וילד עשרים ושמונה בנים ושישים בנות. עכשיו תראו מה הוא עושה.
ויעמד לראש רחבם את אביה בן מעכה לנגיד באחיו כי להמליכו.
כלומר, הוא מסמן יורש כבר בחייו.
הוא לא משאיר את המלוכה אחריו למריבות ולסכסוכים, אלא הוא מסמן, הוא אומר, אביה, הוא יהיה המלך אחריי.
ויבן, הוא מבין גם את המשמעות של הבחירה הזאת,
ויפרוץ מכל בניו לכל ארצות יהודה ובנימין, לכל ערי המצורות,
וייתן להם המזון לרוב, וישאל המון נשים. כלומר, ככה מפרשים כאן מפרשים, שהוא נתן להם איזה שהם אחוזות כאלו,
איזה מין נסיכויות כדי,
כלומר הוא פועל באופן שלמנוע מלחמת ירושה אחרי מותו,
שזה תבונה.
מה?
אנחנו נענה, זו שאלה כוללת, תכף נענה.
ויהי כאכיל מלכות רחוביו וכחזקתו,
כל ישראלים. ויהי בשנה החמישית למלך רחבם, עלה שישה קמלך מצרים על ירושלים,
כי מעלו בה'
באלף ומאתיים רכב ובשישים אלף פרשים, ואין מספר,
לעם אשר באו ימום ממצרים, לווים,
שוחקים וחושים.
וילכוד את ערי המצורות אשר ליהודה. ערי המצורות אשר ליהודה,
תל גזר, שעל אבים,
תל איילון, כל הערים בשפלת יהודה,
תל הזקה, כל המקומות הללו, ששם היו ערי מבצר כאלו, שבעצם
חסמו את הדרך בירושלים והוא לוכד אותם.
יפה.
ויבוא עד ירושלים.
אז עכשיו רחבעם הוא יורש את שלמה המלך.
הוא יכול לתת פה פייט.
יכולה להיות כאן מלחמה.
ושמעיה הנביא בעל רחבעם ושרי יהודה אשר נאספו על ירושלים מפני שישק ויאמר להם כה אמר אדוני
אתם עזבתם אותי ואף אני עזבתי אתכם ביד שישק.
ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק אדוני.
תפתיקו את הדין.
ויראות אדוני כי נכנעו, היה דבר אדוני אל שמי אל אמור, נכנעו, לא אשחיתם,
ונתתי להם כמעט לפלטה, ולא תטע חמותי בירושלים ביד שישק,
היו לו לעבדים וידעו עבודתי ועבודת ממלכות הארצות.
והסיפור הזה נגמר במסים.
ויעשק מלך מצרים על ירושלים,
ויקח את תוצאות בית אדוני ואת תוצאות בית המלך את הכל לקח,
ויקח את מגני הזהב אשר עשה שלמה,
ויעש המלך רחבם תחתיהם מגיני נחושת והפקיד על ידי שרי ארצים השומרים פתח בית המלך
ויהי מידי בוא המלך בית אדוני באו ארצים ונשאום והשיבום אל תא ארצים ובהיכנאו שב ממנו אף אדוני ולא להשחית לכלה וגם ביהודה היה דברים טובים".
אתה רואה שזה מתואר אחרת בדברי הימים. מהם הדברים הטובים שהיו ביהודה?
זה שהם נכנעו
ועוד משהו שהיה בהם דברים טובים זה הסיפור של המגינים.
המגינים האלו שעשה שלמה,
למה הוא עשה אותם?
מה?
לראווה. לראווה, נכון? זה לא מגיני זהב, אף אחד לא נלחם עם מגיני זהב. טקס? איזה טקס?
יפה.
כלומר,
שלמה חשוב לו מאוד שכשהמלך מגיע למקדש
הדבר הזה יהיה מעמד רב רושם.
מבחינת שלמה ככה זה נראה.
כשהוא מגיע למקדש הוא עולה למקום שהוא גבוה ממנו, ולכן יש כאן איזשהו טקס עם מגיני זהב, עם משמר כבוד, זה גם מכבל את המלוכה, אבל זה גם בעצם מראה ששלמה מקבל עליו
את האוטוריטה של המקדש כעליונה ממנו.
אני מחזיר אתכם לרגע אחד
לדוד המלך בפרץ עוזה, בסדר?
דוד המלך מראה את ארון ברית ה'
לעיר דוד על עגלה חדשה.
ואז קורה מה שקורה, עוזה נוגע, שמטו הבקר, והקדוש ברוך הוא מכה את עוזה.
ודוד באי חרא פה. מה הייתה הטעות של דוד?
מה הייתה הטעות של דוד?
אז עכשיו,
רבי שלמה, אתה אמרת, בכתף יישאו.
אז השאלה איך דוד לא זכר את הפסוק הזה? זה פסוק שקראנו בפרשת מסתו.
נכון? ולבנה כהת לא נתן
עגלות כי עבודת הקודש עליהם, בכתף יישאו.
אז איך נעלם מדוד
פסוק מפורש.
חז״ל אומרים שהקדוש ברוך הוא אמר לו, אני אטע אותך בדבר שאפילו התינוקות יודעים אותו. איך הוא אומר? תשובה,
מה?
אומר דוד המלך, זה בסדר, יפה אמרת, במשכן, במדבר, בכתף יישאו. אבל עכשיו שיש מלכות,
מה יותר כבוד מזה שהמלכות מעמידה שיירה ממלכתית,
שיירה ממלכתית, ועל השיירה ממלכתית, הלימוזינה, שחורה, לא יודע מה יש לנו,
גם בישראל יש מרצלסים כאלה שחורות,
עם דגלים של המדינה והתמית רישוי הזאת של הזה,
עליה שמים את ארון ברית השם. יש לך דבר יותר גדול מזה?
דבר יותר קדוש מזה?
כל זה אומר דוד המלך עד המלוכה.
אבל כשישנה מלוכה, זהו, זה הדבר הגדול ביותר.
האם הקודש כפוף למלוכה?
אומר לו הקדוש ברוך הוא, לא.
אפילו שהמלוכה זה דבר גדול מאוד,
אבל הקודש הוא,
אתה מרים עיניים אליו.
גם המלך
הוא כן כתוב אין ישיבה למלכי בית דוד בעזרה גם מלך שמגיע לבית המקדש עומד
עומד עד שהיה שם סיפור אם
יש סיפור ידוע ומפורסם מכיוון שהדמות
של החמד בשנה הבאה צבי אתה יודע מי?
בחמד
מי הדמות של החמד בשנה הבאה אתם יודעים?
לא בואו נתחיל מהשנה מי הדמות של החמד השנה נתחיל מזה
אתם לא יודעים הרב נריה ורעייתו צריך לבחור אישיה
יש איזשהו PC כזה שצריך שנה אשכנזית, שנה ספרדית, משהו כזה.
שנה הבאה בחרו את הרב יצחק ניסים
ברעייתו.
היה ראשון לציון, זה היה פה רב ראשי לישראל.
הרב יצחק ניסים, יש עליו הרבה סיפורים, היה יהודי תקיף גם.
הסיפור המפורסם עם הרב יצחק ניסים היה שהגיע לכאן לבקר האפיפיור.
האפיפיור איזה, דניאל, איזה אפיפיור זה היה?
איך?
פאולוס.
והוא לא התאים לו,
זה לא פיוס,
זה ההוא שאחרי פיוס, נכון?
וגם לא יוחנן פאולוס ה...
שהיה...
פאולוס, שיהיה, לא צריך לדקדק בשם אותו, וזה. כן, פאולוס. עכשיו הוא, לא התאים לו להיכנס דרך נתבר, כי אז יהיה לו בדרכון ממדינת ישראל.
גם במכתבים הוא היה כותב לכבוד מדינת תל אביב.
אז הוא, אגב, בשבילו, בשביל האפיפיור, ובזה, סללו את דרך האופן.
הכביש מיוחד סללו בשבילו.
אז הוא רצה, פתחו לו פתח במגידו.
הוא הגיע דרך ירדן במגידו,
הוא כאילו מתפלח למדינה, אני יודע, כמו שאתם מתפלחים לסחלם, לא יודע מה זה מתפלח,
דרך איזה שער,
מה, בלי לחתום.
ושם חיכו לו כל הגדולים של הזה, אבל לפי כללי הטקס הנהוגים צריך שראש הדת
היהודית
יקבל את ראש הדת הזה,
ובאותם שנים לא היה הרב ראשי אשכנזי.
צריך לדעת, הרב הראשי אשכנזי נפטר הרב הרצוג והרב אונטרמן אדם, הוא היה הרב הראשי היחיד.
אז לחצו עליו מאוד, שילך ויקבל אותנו. שום פנים ואופן, אני לא הולך.
אם הוא רוצה שיעבור דרך נתב״ג ויעלה לירושלים ואני מחכה לו שם.
ובשביל תקיפות, מה אני, כמה שלחצו עליו? אני לא כפוף לאף אחד מכם, הוא אמר. אני ראש הדת, נגמר הסיפור.
אז זה הדימוי, כן,
שדוד המלך בעצם
נאמר לו,
לא, אתה לא נושא את האף, אפילו לא על הגלה ממלכתית,
כמה שהממלכה היא חשובה,
אם אתה יכול לבין מים חמים זה יעזור לי, מים חמים, שנייה יעזור.
כמה שהממלכה היא חשובה,
אתה לא מכפיף,
כי זה תחילת הזה, הקודש הוא עצמאי, הכוהן הגדול הוא מלך בפני עצמו,
יש לו כתר,
יש לו אוצר,
יש לו חיילים,
יש לו טריטוריה.
והם צריכים לעבוד בהשלמה ביניהם. כל הצהרות מתחילות כשהמלך רוצה להיות כוהן גדול,
או כשהכוהן הגדול נהיה מלך.
ואז זה מתאחד, מתחילות כל ההצהרות והשחיתויות וכו', בין אם זה ממלכת החשמונאים,
בין אם זה עוזיה המלך.
מה?
עוזיה זה שמלך רוצה להיות כהן גדול,
והחשמונאים זה כשכהנים גדולים רוצים להיות מלכים לאורך זמן, זה משחית את כל המערכת.
ממש.
מה שאנחנו מכירים היום,
הפרדת הרשויות והאיזון בין הרשויות והבלמים והזה, זה בעצם מה שקורה ככה.
שלמה מתקן את זה.
שלמה אומר, כשאני עולה לבית המקדש, אני רוצה שזה יהיה ניכר, שזה מעמד חשוב שאני עולה, ולכן נעשה מגיני זהב מיוחדים.
איזה מין מסלול כזה, טקס מיוחד.
המלך עולה לקודש, זה לא דבר רגיל.
הסיפור הזה טיפה נזנח, רחבעם
טיפה זנח את הדבר הזה, והמלבין כאן אומר שזו הייתה התשובה שלו. תודה רבה ברוך תהיה.
אה, תצוין.
המלבין כאן אומר שזה היה התיקון של,
זה היה התיקון של התשובה של רחבעם,
למרות שלקחו לו מגיני זהב,
ואז כאילו זה...
על טקס אני צריך לשמור,
כשאני מגיע לבית השם זה לא דבר רגיל בשבילי,
הלך ועשה מגיני נחושת.
זה כל פעם ש...
כן, זה מזכיר לי, אבא שלי סיפר לי, כשהוא התגייס לתנחנים,
שנות החמישים,
אז הם היו קונים נעליים אדומות רק ליציאה הביתה.
לא היה כסף.
הם פנינו לעשות חוטלות, אני יודע, נעליים כאלה, וביציאה הביתה הם נותנים להם נעליים אדומות עד שהרחיב השם לנו והם קיבלו נעליים אדומות לכל ה...
בסדר?
אז זה הסיפור.
אם כך, וגם דברים וגם ביהודה היו דברים טובים. מהם הדברים הטובים?
הדברים הטובים של רחבעם
הבין את המקום שלו בהיסטוריה,
הוא הבין,
א' הוא הבין שהוא לא אבא שלו,
שהוא לא שלמה המלך,
ב' הוא הבין שהוא סוג של איזה ממלכת מעבר,
ושהוא, זהו,
הוא יירשם בדפי ההיסטוריה כמי שמנע מלחמת אחים.
כן, אומרים על כל מיני, נכון,
עכשיו על הרמטכ״ל שפרש, גדי איזנקוט, אז אומרים שהוא ייזכר בתור מי שמנע מלחמות.
והוא מנע את המלחמה, יפה מאוד.
בדרך כלל תהילה זו מלחמה שהייתה וניצחת בה, אבל למנוע מלחמות זה לא בדיוק איזה וואו, אבל זו גדלות שאדם מכיר את תפקידו, מכיר את מקומו,
מכיר את גזרתו, ואוקיי, זה התפקיד שלי. אז אומר רחבעם, התפקיד שלי
לקבל את הדין.
זה ניסיון למנהיג.
ניסיון, אנחנו, לאורך התנאה רוב המנהיגים לא עומדים בניסיון הזה. ודאי, שאול לא עמד בזה. תארו לעצמכם ששאול היה מקבל את הדין.
הוא אומר, זהו, הבנתי.
אני, המלכות נקרעה ממני,
תימסר למישהו אחר, אני פתוח לאפשרות.
הוא היה זוכה להעביר את הממלכה לדוד, שהוא החתן שלו,
אבל בגלל שהוא התנגד ורדף, אז הכול הולך והידרדר.
רחבעם, את הדין הוא מקבל על עצמו פעמיים. זה ניסיון מאוד קשה לדעתי.
אתה מרחק נגיעה מניצחון, ואתה נסוג,
אתה מקבל את ה... לא נלחם גם מול שישק,
ויותר מזה,
זה במקום זהב להעמיד נחושת,
זה ממש כאילו להודות בחולשה, להגיד, חבר'ה, חטאנו,
בגלל זה נענשנו.
אנחנו נעשה במקום זהב נחושת. נבין שאנחנו לא תור הזהב, אנחנו תור הנחושת.
מה?
אני, כן, אני, אני.
זהו, הוא מכיר בזה.
הוא היה יכול להגיד, אם זה לא זהב, זה כלום. אם אין לי זהב לעלות לבית המקדרה, אז אני לא עולה. הוא אומר, לא, אני אעלה. זה יהיה מחושת, אין מה לעשות.
צניעות וענווה.
ולכן,
הפסוקים כאן מסיימים.
ויתחזק המלך רחבם בירושלים, וימלוך כי בן ארבעים וחד שלה רחבם וברכו.
ושבע עשרה שנה מלך בירושלים, העיר אשר בחר אדוני לשום את שמו שם מכל שבטי ישראל, ושם עונה מה המונית,
והיה עשרה וכו', כי לא הכין ליבו, בדברי רחבעם הראשונים והאחרונים, הלוא הם כתובים בדברי שמעיה הנביא ועידו החוזה,
להתייחס ומלחמות רחבעם וירבעם כל הימים,
וישכב רחבעם עם אבותיו ויקבר בעיר דוד,
וימלוך אביה בנו תחתיו.
אז זה בעצם סיכום הארכת
ימי רחבעם.
שאלת מקודם,
רבי חיים, למה זה לא מופיע בספר מלאכים?
זאת שאלה שתהווה אותנו לכל אורך הלימוד,
למה ישנם דברים שמופיעים
בדרך כלל רוב המקרים זה דברים שמופיעים בספר דברי הימים ולא מופיעים בספר מלכים,
ומהירות הדברים זה הפוך.
מדוע זה כך? אני אומר כאן את ההגדרה שהזכרנו כמה פעמים. זאת ההגדרה הכי טובה שאני מצאתי,
היא לא עונה על כל המקרים אבל היא עונה על רוב המקרים.
ספר מלכים הוא תולדות המלוכה.
ספר דברי הימים, תולדות המלכים.
הרבה פעמים קורה למלך ברמה האישית
אירוע שהוא מאוד משמעותי ברמה האישית,
אבל זה לא משפיע על העגלה הכללית,
על הכיוון הכללי של העגלה.
ולפעמים גם הפוך, קורה משהו ברמה הכללית, אבל על המלך זה כבר מאוחר מדי.
מה שהשפיע ברמה הכללית יתואר בספר מלכים.
מה שקשור לתהליך האישי שעבר המלך
יופיע בספר דברי הימים.
אנחנו נראה בהמשך,
כשנלמד על אביה,
שהתהליך שעבר רחבעם בעצמו,
של קבלת הדין ושאלה וזה, הוא לא השפיע ברמה הממלכתית, כי בשנייה שהייתה אפשרות להביאה לפתוח במלחמה מול ישראל,
הוא עשה את זה. כלומר, רחבעם לא הצליח להעביר את צורת ההתנהלות הזאת הלאה.
אז לכן זה דבר שקרה ברמה האישית ולא קרה ברמה הממלכתית. אני כבר כאן אתן את הדוגמה הכי הכי בולטת
בפער בין מלכים לדברי הימים, וזה יהיה לנו מראה מקום לכל שאר הדברים.
סיפור התשובה של מנשה.
מנשה מתואר בספר מלכים בתור מלך נורא ואיום,
שפיכות דמים, גילוי עריות, קטסטרופה גמורה.
בספר דברי הימים מתואר סיפור התשובה שלו.
סיפור תשובה מופלא שאוה מקור השראה לחז״ל, לכך שאין אדם שאין לו סיכוי ואין אדם שאין לו אפשרות לחזור בתשובה, לא משנה כמה רחוק הוא הלך וכמה דברים רעים הוא עשה.
הקב' יחתור חתירה מתחת לכיסא הכבוד וייתן לו לחזור בתשובה.
אז למה זה לא מופיע בספר מלאכים?
תשובה,
כי תשובתו של מנשה אומנם השפיעה עליו עמוקות,
אבל הממלכה כבר דוהרת קדימה לכיוון מסוים ואי אפשר לעצור את זה. אחרי מנשה זה המון וכאילו זה כבר רץ קדימה.
ויש מחירים שאתה משלם. אז לגבי הממלכה אנחנו לא נוכל לתאר את זה, לגבי האדם עצמו כן נתאר את זה. בסדר?
יופי.
הגענו לאביה.
בואו נחזור למלכים.
גם פה יש פער גדול מאוד בין מה שמתואר
בספר מלכים ובמה שמתואר בספר דברי הימים.
מלכים א' פרק ט״ו,
נכון?
כן, פרק ט״ו.
ובשנת שמונה עשר למלך ירובעם בן נאבד פלח אבים על יהודה.
שלוש שנים מלך בירושלים,
ושם אמו מעכה בת אבי שלום.
וילך בכל חטאת אביו אשר עשה לפניו ולא היה לבבו שלום עם אדוני אלוהיו, כלבב דוד אביו.
עכשיו, כשאתם קוראים כזה פסוק בתנ״ך,
אתם חייבים לזקוף אוזניים.
אם הוא הולך בכל חטות אביו,
אז אתה לא יכול להגיד שלבבו לא היה שלם.
בסדר? אתם מבינים?
אם החטאות הכוונה לעבודה זרה, דברים חמורים,
אז אתה לא יכול להגיד לא היה לבבו שלם כמו דוד. אתה לא יכול להגיד על מישהו שהוא לא הניח תפיל רבנו תם
במנחה ובעת רבעונה אחת להגיד שהוא עבד עבודה זרה. זה לא מסתדר.
כנראה שוילך בכל חטות אביו, זה הכוונה, הוא חזר אחורה אל ההיבריס הראשון של רחבעם.
כן? זה החטאות אביו. הוא לא עבד עבודה זרה, והוא לא זה, כי
בהמשך מתאר שלא היה לבבו שלם כדוד אביו. היה לו איזה זה, אבל איזה חטא הוא עשה.
החטא הוא, עוד פעם, החטא הזה,
אנחנו מיד נראה איך החטא הזה מפורט,
תחושה שאנחנו פה,
אנחנו כאן המנהיגים,
זה רק הסיפור שלנו,
אנחנו צריכים לעשות,
להשתלט מחדש, וכן על זה הדרך.
כי למען דוד נתן אדוני אלוהיו לו ניר בירושלים להקים את בנו אחריו
ולהעמיד את ירושלים, כלומר זו תגובה.
אתה חושב שלך מגיע משהו וכו' ואתה לא מבין שכל הממלכה שלך והמלוכה שלך זה בכלל לא בגללך, זה בגלל ההבטחה שהקדוש ברוך הוא הבטיח לדוד.
כלומר אתם עדיין בתקופת המתנה, תמתינו.
לא אתה ראוי וגם לא אבא שלך ראוי, אתם צריכים להחזיק את הממלכה כשיבוא מישהו אחר שהוא ראוי והוא ירפא את הממלכה מההתחלה.
בסדר?
כלומר, נבחר מנהיג,
הוא אומר לו, תקשיב, אתה לא נבחרת בגלל עצמך, נבחרת בגלל שיש כאן איזה,
איזשהו צורך, בגלל ההבטחה לדוד, והמנהיג הזה חושב שזה הסיפור שלו בכלל.
אשר עשה דמית הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר ציווה כל ימי חייו רק בדבר ראוי החיתי, ומלחמה הייתה בין רחבם ובין ירובם כל ימי חייו, ויתר דברי אביהם וכל אשר עשה, הלו הם כתובים על ספר דברי הימים
למלכי יהודה במלחמה הייתה בין אביהו ובין ירובעם,
וישכב אביהם עם אבותיו ויקברו אותו בעיר דוד וימלוך עשה בנו תחתיו". עכשיו, זה מדהים לראות כמה התנ״ך מקצר בתקופת אביה פה,
וכמה הוא מאריך בדברי הימים.
גם פה נצטרך לתת את הדעת למה כאן מקצרים ושם מאוד מאוד מאריכים, אבל זה נראה שכאילו התנ״ך,
פה הוא לא מעוניין להיכנס פה לזה, מבחינתו אביה זה פספוס אחד גדול.
עכשיו, מה שבולט פה
זו התקופה הקצרה מאוד שאביה מולך.
דוד 40 שנה,
שלמה 40 שנה,
רחבעם 14, נכון?
איך?
כמה 17?
ואביה כמה?
הוא מולך בשנת 18 למלך ירבעם,
ועשה מולך בשנת 20 לירבעם. אז זה או שנתיים או שלוש.
תקופה קצרה ביותר.
תזכרו את החשבון הזה,
בסדר?
כי הוא חשבון חשוב, אנחנו נשתמש בו בהמשך.
מה, מה?
אז למי תמנה?
אתה צריך למנות, תמיד מונים למי ש...
זה הדדי, כלומר תלוי מתי המלך עולה. אם עולה מלך מישראל באמצע תקופת מלך מיהודה, אז יגידו שהוא עלה בשנת חמש, כל השאלה מי מתחלף מתי.
התנ״ך מקצר כאן, זה אמירה.
כאילו יש פה איזה התעלמות, כאילו.
אנחנו ננסה להבין, תראו את ההתעלמות כאן, התבהר לנו היטב את הפרק בדברי הימים. בואו תראו.
עכשיו אני מבקש מכם לקרוא את הפרק הזה,
נלמד אותו ביחד באיזושהי אוזן קשבת,
איזה מנגינה אתם שומעים כאן. טוב?
אני מיד אומר לכם, אני לא אשאיר אתכם לבד.
אנחנו בדברי הימים ב',
בפרק יג'.
בואו נקרא את הפרק הזה לאט.
בשנת שמונה עשרה למלך ירבעם וימלוך אביה על יהודה. כאן הוא נקרא אביה, שם הוא נקרא אביה.
שלוש שנים הלך בירושלים בשם אמו מיכיהו בת אוריאל, מן גבעה,
ומלחמה הייתה בין אביה ובין ירבעם.
עכשיו אני מזכיר לכם, אביה זה מלך שרחבעם סימן אותו מראש.
היינו מצפים שהמדיניות של רחבעם תעבור לאביה, והוא יבין שאני צריך להמשיך הלאה, להעביר, לשמור על הממלכה, להימנע ממלחמות אחים,
להוריד את הראש,
זהו, עד שיבוא זמן אחר, זמן יותר טוב.
לא,
ממש לא.
ויאסור אביה את המלחמה בחיל גיבורי מלחמה,
400,000 איש בחור,
וירובעם ערך עמו מלחמה ב-800,000 איש בחור גיבור חיל. כלומר, ב-17 השנים האלה,
שרחבעם היה מלך,
ירובעם, שהיה לו כישרון מעשי לא רגיל,
לא היה בטל,
לא היה שם בטל והכין לעצמו צבא גדול מאוד.
800,000.
זה צבא עצום.
עכשיו, גם אם נגיד שאתה הולך נוקט כאן במספרים לא מדויקים, בדרך כלל,
עדיין מדובר פה בקרב הגדול ביותר מבחינה מספרית
שהופיע בתנ״ך.
זה, פה הקרב הזה.
אבל כאן יש נאום.
ויקום אביה מעל להר צמריים אשר בהר אפרים,
ויאמר ששמעוני ירבעם וכל ישראל.
הלא לכם לדעת כי אדוני אלוהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם,
לו ולבניו ברית מלח.
ויקום ירבעם בן ניבט עבד שלמה בן דוד וימרוד על אדוניו,
ויקבצו עליו אנשים ריקים בני בליעל ויתאמצו על רחבם בן שלמה ורחבם היה נער ורך לבב ולא התחזק בפניהם
ועתה אתם אמורים להתחזק לפני ממלכת אדוני ביד בני דוד
ואתם המון רע ועמכם מגלי זהב אשר עשה לכם ירובם לאלוהים
הלא הדחתם את כהני אדוני ואת בני אהרון והלוויים
ותעשו לכם כהנים כעמי ארצות
כל הבא למלא ידו בפר בן בקר ובאלים שבעה, והיה כהן ללא אלוהים.
ואנחנו,
ה' אלוהינו ולא עזבנו,
וכהנים משרתים לה' בני אהרון, והלווים במלאכת,
ומקטירים לה' עולות בבוקר בבוקר, ובערב בערב, וקטורת סמים, ומערכת לחם על שולחן הטהור,
ומנועת הזהב בנרות העלוו הערב בערב, כי שומרים אנחנו את משברת ה' אלוהינו, ואתם עזבתם אותו,
והנה עמנו בראש האלוהים,
וכהניו,
וחצוצרות הטרועה להריע עליכם בני ישראל. אל תילחמו עם ה' אלוהי אבותיכם כי לא תצליחו.
כל זה הוא אומר, נאום.
תוך כדי שהוא מדבר, ירבעם
עושה פעולות צבאיות.
וירבעם הסב את המערב לבוא מאחריהם. הוא נותן נאומים, ובינתיים ירבעם אומר, חבר'ה, קדימה, להקיף פה מסביב.
ויהיו לפני יהודה והמערב מאחריהם. ויפנו יהודה והנה להם המלחמה פנים ואחור.
ויצעקו לאדוני והכהנים מחצרים בחצוצרות
ויריעו איש יהודה ויהי באריה איש יהודה ואלוהים נגף את ירבעם וכל ישראל לפני אביה ויהודה
וינוסו בני ישראל מפני יהודה ויתנם אלוהים בידם ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה ויפלו חללים מישראל
חמש מאות אלף איש בחור ספר דרמטי מאוד
ויכנעו בני ישראל בעת העיר ויאמצו בני יהודה כי נשענו על אדוני אלוהי אבותיהם
וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכוד ממנו ארים את בית אל ואת בנותיה ואת ישנה ואת בנותיה ואת עפרון אפרים ואת בנותיה ולא יצר כוח ירבעם עוד במי אביהו ויגפהו אדוני וימות".
זה ממש נראה פרק
של טובים מול רעים ועם אפי אנד.
נכון? יש פה טובים,
יש פה רעים.
הטובים באים להרביץ לרעים והרעים הם כל כך רעים שבזמן שהטובים מדברים עליהם אומרים להם, תיכנעו,
אז ארעים עושים להם מערב,
ופתאום הטובים רואים שארעים מקיפים אותם פנים מאחור, אז הם מתפללים וזועקים לקדוש ברוך הוא,
הקדוש ברוך הוא מושיע אותם, יש ניצחון במלחמה וכולי וכולי, ולא רק שיש ניצחון במלחמה, אלא גם ראש הרשעים,
הכי הכי זה,
הקדוש ברוך הוא מתערב וכתוב כאן, ויגפהו השם וימות, בסדר?
מדהים,
500 אלף, מה אתה אומר? ולא רואים, כן, רב אהרון טמא על הדבר הזה.
אז רגע, תכף נדבר על מלאכים. בואו רגע נשאר בפרק הזה. מישהו כאן
שומע אולי איזה משהו אחר?
מה אתם אומרים?
דממה בכיתה. מה?
יותר מדי טוב? מה? איך איך?
אז אתה מחזק את העמדה הקודמת. אני עכשיו שואל האם מישהו רואה עמדה אחרת.
יש פה קצת, כן.
פה אצלנו.
שבע אימא שונה בשם קומות.
מה? מה? שבע אימא. שונה בסדר, נסתדר את זה אחר כך.
כי האבא ברור מי, הוא חייב להיות הבן של אבא שלו, נכון?
היה לו כמה אנשים, אז...
חבר'ה, לא לברוח לי לפרטים, אתם בורחים לפרטים, אני רואה שזה קשה לכם בכללים.
מה?
מוחק, קודם כל הוא מוחק,
האם ירבעם וההולכים אחריו הם באמת
אנשים ריקים, בני בליעד?
ירבעם, הוא קיבל מינוי לדבר הזה. עכשיו, יכול להיות שהוא חרג מהמינוי, עשה דברים כזה, אבל החייאה השילוני קיבל מינוי.
האם אתה יכול להגיד על רוב העם ישראל, זה רוב העם ישראל, ריקים ובני בליעל, הוא רואה מולו 800,000 איש?
להגיד על 800,000 איש אתם כלום.
כל האמת רק אצלנו. כל האמת אנחנו הצדיקים, אנחנו הרבנים, אנחנו הכוהנים, אנחנו הלוויים, אנחנו החכמים, אנחנו הכוהל אצלנו.
רק אנחנו הצדיקים.
ואתם כלום, פופ, שום דבר, אתם ריקים, הוא הפך אותם
לעפר ואפר, אביה.
עומדת מראש ההר ומדבר על רוב עם ישראל בשלב הזה.
אנחנו רואים לפחות מסדר הכוח הצבאי שהרוב היה איתו,
כאילו אין להם לגיטימציה.
מה, אם סתם פתאום באו מהאוויר,
הממלכה הזאת קמה מעצמה לא קיבלה הממלכה הזאת תוקף מנביא?
יש פה איזו אמירה.
אבא שלך לפחות השכיל, רחבעם,
השכיל להבין שיש פה איזו אמירה, שיש פה איזו סטירת לחי והוא צריך להוריד את הראש, להגיד אוקיי, זהו, זה מת השם, אני לא יצא לגמרי מלחמה.
הוא גם יוצא למלחמה, הוא יוזם את המלחמה, אבל גם מבחינתו עם כלום,
כן?
עכשיו יש פה עוד משהו.
כשאתה מדבר,
כשאביה מדבר ומאוד מאוד מתהדר
בורחים אחרי דרך השם ושומרים את המצוות וכו' וכו', זה כמובן מחייב גם אותו.
מחייב גם אותו.
חז״ל אומרים
שכשאביה,
הרי הוא כבש גם את בית אל, נכון?
וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכוד מנוהרים את בית אל ואת בנותיה. אז מה היינו מצפים שיהיה כתוב כאן עכשיו?
ויסר את העגלים אשר עשה ירבעם בבית אל. זה כאילו... לא, התברר שהוא לא הסיר אותם.
אז אתה פתאום שומע שיש כאן אולי חלילה איזשהו שימוש,
שימוש בבית המקדש, מה שרחבעם נזהר ממנו, מלהשתמש בקודש לצרכיו האישיים.
אביה,
כחלק מהרצון שלו לנצח במלחמה,
וכחלק מהרצון שלו להיות בעניינים, וככה לזה, הוא גם עומד, וגם הקודש איתנו.
גייס לטובתו את בית המקדש ואת כל העניינים ואת כל הכוהנים וכו', כשהוא בעצמו,
כשהוא בעצמו לא מסיר את העגלים שעשה ירובעם.
אז יש פה כמה דברים. יש פה קודם כל איזה מין פער בין מה שאתה אומר לבין מה שאתה עושה, אצל אביה.
הדבר המרכזי, יש פה זלזול עמוק בחלק גדול מעם ישראל,
שפרש מיהודה לפי הוראת נביא.
הם לא עשו את זה מעצמם.
אחייה, שלא נתפס את ירבעם ואמר לו, עכשיו ירבעם טעה וחטא,
אנחנו נמשיך, נסביר בהמשך מה היו החטאים שלו, הסברנו כבר.
אחייה אמר לו, אתה צריך להשאיר את זה קרוע ולא לנסות להשתלט,
והוא ניסה ליצור גם מלאכה נפרדת, עצמאית, דיברנו על זה, נכון? הוא יצר לוח זמנים נפרד,
הוא איבר את השנה בסוכות,
הוא שם את
חג סוכות בתור חג מרכזי במקום פסח, עשה הרבה מאוד טעויות. בסדר.
ירבעם, החשבון איתו ייסגר.
בעשש שיעלה אחריו, ישמיד את בית ירבעם.
אבל האם השמונה מאות אלף שלחו אחרי ירבעם הם אשמים?
מה רוצים מהם?
נביא אמר לו.
אז הזלזול העמוק הזה בעם ישראל הוא בעייתי.
כן. רגע, עוד שנייה, מחילה, רק אני...
ולכן אומרים חזל את הדבר הבא המפתיע,
אבל תראו כמה מתוקים דברי חזל.
אף פעם לא אומרים, אף פעם, בדרך כלל לא נאמר מדרש
בלי שיש לו איזשהו תימוכין או קושי מהפסוקים בעצמם.
כשאנחנו קוראים את הפסוק
ולא עצר כוח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו אדוני וימות.
אז פשוט הפסוק זה כמו שאמרנו שיש כאן happy end.
הקב'ה התערב,
נקם בירבעם החוצפן וכו' והרג אותו.
אבל כשבאים לבדוק את השנים זה לא יכול להיות.
למה?
מפני שאמרנו, אביהם הלך משנת 18 לירובעם עד שנת 20. אחריו עולה למלוך בנו עשה,
ועשהם הולך משנת, מה?
כן,
אבל מאיזה שנה הוא הולך?
בשנת 20 לירובעם.
כלומר שכשעשהם הולך אז ירובעם מה?
בחיים.
בסדר? אז זה הקושי.
אם עשהם הולך בשנת 20 לירובעם,
זה אומר שירובעם בחיים ואביה מת.
אז איך זה יכול להיות?
אז חז'ל אומרים, עכשיו תהפוך את הפסוק.
ויגפהו אדוני וימות.
זה מי?
אביהו. אביהו. למה?
שהחלים את ירובעם בנבד ואת שבטי ישראל ברבים.
על זה הוא מת.
נכון שאתה צודק,
ואתה בבית המקדש וזה, אבל קודם כל, אתה צודק, אתה מאה אחוז, אתה, אצלך אין שום בעיה.
ודבר שני, אתה תדבר ככה על עם ישראל, אתה לא תדבר ככה על עם ישראל.
לא תחלים אותם, לא תקרא להם
אנשים ריקים בני בלי יעל,
שכאילו גנבו את הרחבה מארח לבב. הוא לא ארח לבב רחבה, הוא היה בן 40,
הוא הלך אחרי עצת הנערים, והם, היה להם לגיטימציה להקים המלכה נפרדת לפי דברי נביא.
ולא יעמוד מנהיג ויחלים את עם ישראל.
ולכן חז״ל הופכים את הפסוק הזה, אבל אני אומר, המדרש הוא לא סתם איזו המצאה.
טוב, מי שמדבר ליפה אל עם ישראל, מגיע לו נו נו נו. המדרש נשען על כל מיני פסוקים.
איך אתה אומר שירובעם מת כשהסם הולך וירובעם עוד חי?
זה ברור, סעדיה?
מה נגד הפשט?
שירובעם ניגף.
איפה כתוב שירובעם ניגף?
לא!
לא!
על מי זה הולך?
מי אמר לך?
זה סובל שתי משמעויות.
זה יכול לסבול שתי משמעויות.
אני מסכים איתך שזו המשמעות הפשוטה, שזה המשך של הפסוק הקודם,
אבל כשאתה סופר את המספרים ואתה אומר, רגע,
אם אני קורא על עשה שהסם הולך בשנת
עשרים לירובעם, אז זה פסוק מפורש שאומר שירובעם בחיים כשאביה מת.
אז איך זה יכול להיות? אז עכשיו תיקח את הפסוק הזה ותהפוך אותו.
ועל זה אומרים חז״ל, למה מת אביה?
כי החלים את ישראל ברבים.
הגאווה הזאת,
אני אומר על זה אולי,
כולם צריכים לשמוע את זה.
גם מי שחושב שהוא צודק,
לא גם, במיוחד מי שחושב שהוא צודק ושאיתו נמצאים דברי הנבואה ודברי ה... וכו' וכו'.
כשאתה מדבר על חלקים אחרים בעם ישראל,
של נעליך מעל רגליך.
כולם בנים של הקדוש ברוך הוא. מותר לחלוק,
מותר להתווכח,
מותר להגיד דברים בחריפות, אבל
הוא לא פחות עם ישראל ממך,
הוא לא פחות יהודי ממך,
הוא לא פחות זכויות ממך. לא צריכים לחלוק,
אבל להגיד לא, אתם ה... לא משנה, אתם ה...
כל אחד, you name it, אתם הזה, אתם הפה, אתם השמאלים, אתם ה- ואנחנו ה-.
בכלל, דיבור בלשון רבים הוא בדרך כלל חוטא.
אתה נמצא מול מישהו, אתה מדבר עליו בלשון רבים, ואתה כנראה פספסת אותו. כל יש כאן בן אדם לפניך, תכיר אותו.
אבל כל הסטיגמטיות הזאת
היא החטא של ההיבריס הזה, של ה... ועל זה נענש אבייה.
ורבותיי, כאן,
לא רק כאן, גם בעוד מקומות,
נחקקת הקביעה
שכדאי לזכור אותה גם בדור שלנו.
מה, מה, רבי שלמה?
מה קשה?
נכון,
נכון.
כלומר, יש פה צווי דינים. באמת יכול להיות שלעם ישראל היה מגיע להפסיד במלחמה,
אבל לא היה מגיע להם שיבזו אותם.
ועל זה אביה מת.
מה רציתי להגיד לפני כן?
מה התחלתי להגיד? לא ברח לי.
תכף אני אזכר.
אה, כן.
מאין ספור מקומות בתנ״ך, אבל גם מהמקום הזה,
עולה מסקנה אחת שכדאי מאוד מאוד לזכור אותה
בדור שלנו,
שבמלחמת אחים יש רק מפסידים, אין אף מנצח במלחמת אחים. אף פעם אין מנצח במלחמת אחים. יש ממנה רק מפסידים.
הפסד מובטח לשני הצדדים.
זהו.
זו המסקנה, הייתי אומר, הכי בסיסית והכי זועקת
מקודם של לומד תנ״ך, וגם מי שקצת ממשיך אחרי התנ״ך להיסטוריה.
וכדאי מאוד לזכור את המסקנה הזאת בתקופתנו אנו,
שגם אצלנו יש כל מיני ויכוחים וכו' וכו'. צריך לדעת שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות,
הכי אסון,
הכי רע,
זה שחלילה משהו יידרדר למלחמת אחים,
וגם בתולדות מדינת ישראל היו רגעים שזה היה בגין,
הרי זה,
תראו, זה בחירה,
במרכז מורשת בגין בכניסה,
בכניסה
אז נדמה לי שזה לעולם לא מלחמת הכימי. כל הדברים שמנחם בגין עשה, אז הרבה מאוד דברים,
זה מבחינתם האמירה החשובה ביותר
היה את הסזון הגדול, הסזון הקטן, והיה את אלטלנה,
והיה את רצח ארלוזורוב, והיה את רצח רבין, והיו,
נכון, היה מקומות שבהם הרקמה העדינה הזאת שנקראת
מדינת ישראל ועם ישראל בארץ ישראל,
והיה את ואדי סאליב, והיה כל מיני אירועים כאלה ואחרים,
שאתה יכול תלחוש שהרקמה היא נמצאת באיזושהי סכנה, הקדוש ברוך הוא עזר לנו ושמר אותנו ולא הגענו לדברים,
היו דברים חמורים, היו רציחות וכו', אבל
ברוך השם שהרקמה הזאת היא לא מתפרקת,
זה הדבר המרכזי שכל עומד תנ״ך צריך, ומכאן זה הולך.
באמת, זה נשמע מאוד מאוד משכנע, אביה באמת משכנע אותנו,
בית המקדש, וקטורת, וכוהנים, בבוקר, בבוקר, ואתם כלום, אתם שום דבר, ואתה רואה שהתנ״ך לא מקבל את הדבר הזה.
לא מקבל את הדבר הזה.
חלק מהסיפור זה שאתה מתייחס תמיד בכבוד לכל חלק וחלק מעם ישראל.
וגם אם אתה חושב שאתה צודק,
איך מדברים?
מה אתה אומר?
אתה חולק.
מה?
יש בה דיבה של כמעט 90 בידיעות.
אז מה אתה, זה מה? זה עוד ראיה חזקה לכמה זה דבר נורא מלחמת אחים.
נכון, נכון, אנחנו נגיע לאחאב, נכון, תקופת אחאב, נגיע לזה גם, נכון.
לא היה ביניהם דלתורין, ואצל דוד המלך היה דלתורין.
אז זה הסיפור של ממלכת אביהו, בואו נסיים את זה.
ויתחזק אביהו וייסע לנו נשים וארבע עשרה וילד עשרים ושתיים בנים ושש עשר בנות ויתר דברי אביהו ודרכיו ודבריו וכולי כתובים במדרש עידו הנביא, הנביא יגידו וישכב ידיים עם אבותיו ויקברו אותו וכולי וימלוך עשיו בנותח תחתיו וימיו שקטה ארץ עשר שנים אנחנו נגיע לאביהו לעשיו ואנחנו לפני כן נצטרך
לסכם את ימי ירובם אבל
יש פה עוד נתון אחד
מה רציתי להגיד?
נו
מרוב שרצתי לעשא כבר ברח לי ה...
מה? את מי?
כן, באותה שנה.
הכל קרה. כי הוא מלך תקופה מאוד מאוד קצרה, עשה 14 נשים וכו', אבל הוא דעך,
דעך מהר מאוד.
אה, כן, הזכרתי, השאלה שלך.
למה זה לא מופיע בספר מלכים?
נו, אתה יכול לענות?
למה?
כן, החלוקה היא כללית, אבל
איך היא מתלבשת פה?
אם זה היה נכון מבחינת הממלכה לעשות דבר כזה,
אז זה היה מופיע בספר מלכים.
אבל הרי זה לא נכון מבחינת הממלכה. מבחינת הממלכה, מה נכון?
שתמשיך את המדיניות של אבא שלך ותוריד את הראש. אז למה הוא עשה את זה?
ממניעים מה? אמביציה אישית. אמביציה אישית, דברי הימים.
זה הסיפור.
תראו, זה פרק משמעותי שלא מופיע במלאכים, ומופיע כאן,
חביבי, זה כל הנאום הגדול הזה,
כל הארועה לשם שמיים,
זה אמביציה אישית.
הראיה שהעגלים עוד עומדים בבית אל,
אם זה היה כזה לשם שמיים, דבר ראשון היה מסיר את העגלים.
אמביציה אישית,
אתה מוציא אנשים למלחמה,
ואתה עוד מבזה את שבטי ישראל, העוני שיבוא עליך.
אלה הדברים. חזקו וימצאו רבותיי.
