בסדר.
חזרה קצרה. ראינו שתקופת המלך עשה היא בעצם יש איזו דריכות לקראתה וציפייה לקראתה עוד מימי בראשית. אתם זוכרים? התחלנו בעצם את הלימוד שלנו דרך הדברים של הרמב״ן על הפסוק
אשר ברא אלוהים לעשות שמחלק את ההיסטוריה לפי ימי הבריאה ובעצם אומר שהיום הרביעי לבריאה,
יום של שני מאורות גדולים שבהם מאור אחד נהפך
לקטן יותר וכולי, זה מתחיל היום הזה עם בית שנים
אחר תחילת בניית בית ראשון.
72 שנים אחרי תחילת בניית בית ראשון זה בעצם בשנת 12-13 למלך עשה.
40 שנים של שלמה המלך
ועוד 17 של רחבעם זה 57 ועוד שלוש של אביה זה 60.
ועוד שתים עשרה כדי להגיע לעין ב', אנחנו בעצם נמצאים בשנה שתים עשרה, שלוש עשרה, למלך עשה.
משהו שם מתחלף בהיסטוריה,
בימים ההיסטוריים, זו תחנה משמעותית,
שבה אמור לזרוח איזה אור גדול ויחד על זה הדרך. אנחנו מבינים, כבר מתחילים להרוג כאן את הרקמה,
שבעצם המלך עשה, גם קצת מהשם שלו, לפחות מההבנה הזאת
של השם שלו, אנחנו נראה שאחרי זה אפשר אולי להבין גם את השם הזה בצורה אחרת,
בתקופת המלך עשה הולך לשוב ולזרוח מחדש
האור הגדול שציפינו לו, וזה האור של איחוד וחיבור הממלכות מחדש למלך אחד גדול.
בסדר? זה בעצם הציפייה. איך הדבר הזה קורה? אנחנו בעצם נראה
בפרקים שלפנינו ונראה גם אולי טיפה מה יסתבך. רק כדי לסגור את הפינה,
אני רק מתאר בזריזות מה קורה בתקופה המקבילה בממלכת ישראל.
ירבעם, כמו שראינו,
מת בשנה השנייה למלך עשה ואחריו עולה למלוך בנו נדב
הוא רק נקרא את זה בספר מלכים
ונדב בן ירובעם הלך על ישראל, זה בפרק ט״ו גם במלכים,
בשנת שתיים לעשה מלך יהודה וימלוך על ישראל שנתיים, עשה ערה וכולי,
לא כתוב עליו יותר מדי, ויקשור עליו בעשה בין אחיה לבית יששכר ויכהו בעשה בגיבטון אשר לפלשתין ונדב וכל ישראל צרים על גיבטון, כלומר תוך כדי שנדב מנהל איזה מלחמה
מול איזה מאחז פלישתי, בעשה הורג אותו,
ואם כך, בשנת שלוש למלך עשה מולך בעשה על ממלכת ישראל.
הוא, דבר ראשון, בעשה, מכה
את כל בית ירבעם, ובכך מקיימת הנבואה שהתנבא אחייה השילוני, שלא יישאר לבית ירבעם משתין בקיר.
בסדר? יחסלו את כולם.
והדבר הבא שעושה בעשה,
וחשוב להבין אותו,
זה מתחיל לנהל רצף מלחמות עם ממלכת יהודה.
למה הוא מנהל איתם רצף מלחמות? תכף אני אראה לכם איפה זה כתוב. כל מה שאני אגיד אני מצטרך להוכיח.
אני מבקש שתקשו עליי, בסדר? אני לא...
למה הוא מנהל איתם רצף מלחמות? בגלל שאחרי תקופת אביה, הרי ראינו שבתקופת אביה הייתה מלחמה גדולה, נכון?
בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל, ומי ניצח בה?
מי?
אפשר להסתכל, זה לא כזה ניסטר.
יהודה.
וינוסו בני ישראל מפני יהודה, ויתנם אלוהים בידם.
ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה ויפלו חללים מישראל חמש מאות אלף בחור כן ויכנעו בני ישראל בעת העיר ויאמצו בני יהודה כי נשענו על אדוני אלוהי אבותיהם אנחנו גם למדנו שלמרות שממלכת יהודה ניצחה אביה עצמו מת במלחמה ומיד אחריה הקדוש ברוך הוא נגף אותו כמו שראינו הוכחנו את זה מהפסוקים נכון מהשנים וחז״ל אומרים שזה היה בגלל שהוא ביזה את ירובעם ברבים אבל מי שניצח במלחמה זה ממלכת יהודה אם כך ניתן בהחלט להגיד
מרכז,
המרכז הרוחני של ממלכת ישראל, שכלל בתוכו את העגלים, היה אצל מי?
אחרי תקופת אביה היה אצל מי?
אצל ממלכת יהודה. קודם כל אנחנו מבינים שאביה לא הסיר את העגלים הללו, וזה גם מסביר מדוע הוא מת.
ודבר שני, זה מסביר מדוע בעשה,
מיד כשהוא עולה למלוכה, מסתכל ימינה ושמאלה, ומזהה נקודת תורפה כרגע בממלכת יהודה. אנחנו ננסה להסביר מהי נקודת התורפה,
אבל יש נקודת תורפה, ממלכת יהודה,
ולכן הוא מתחיל לנהל מלחמות כדי להחזיר לעצמו את המרכז הרוחני לעבודה זרה כבר,
שנמצא בבית אל. איפה הדבר הזה כתוב? זה כתוב בפרק ט״ו, בדברי המפרק ט״ו,
פסוק ג׳, וימים רבים לישראל ללא אלוהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה,
וישוב בצר לו על אדוני אלוהי ישראל,
ויבקשו וימצא להם, ובעיתים ההם אין שלום ליוצא ולבא,
כי מהומות רבות על כל יושבי הארצות וקוטטו גוי בגוי ועיר בעיר כי אלוהים אממם בכל צרה וכו'.
אין שלום ליוצא ולבא. המילים האלו יוצא ובא מזכירות לנו מאוד את מי?
מזכירות לנו את ירובעם שעשה
מחסום
כדי שלא יהיה מעבר, לא יהיה יוצא ובא מממלכת יהודה.
אז אנחנו יכולים להניח שבאשה בעצם מנהל מלחמות קצת מול ממלכת יהודה. עכשיו,
בואו רגע, אני רק סגרתי את הפינה מול ממלכת ישראל,
אנחנו כבר לא עובדים מול בית ירבעם שהייתה לו איזושהי לגיטימציה נבואית, נאמר כך,
אלא כבר מול באשה, אין לבאשה לגיטימציה נבואית,
הוא לא מונע על ידי איזה הבטחה מהנביא, הוא השתלט על הממלכה, הוא מקיים את דבר הנביא שהוא ינקום בירבעם,
אבל ממלכת ישראל הולכת ומאבדת את הלגיטימציה שלה להתקיים בתור ממלכה נפרדת.
לכל מין הכנות לרגע הגדול שאנחנו מצפים לו,
שבו הוא יעשה באיזה מין מהלך אחד,
הוא יעשה את פעולת איחוד הממלכה.
זה בעצם, לשם אנחנו מקווים ומצפים. אז הדבר הזה נבנה מכל מיני כיוונים.
קודם כל הוא נבנה מצד ממלכת ישראל שמתערערת,
שמתנמכת לה, זה כבר לא ירבעם, זה בעשיו,
ומצד שני בממלכת יהודה עולה מלך שהכתוב לא חוסך את התיאורים של הדברים שהוא עושה. בואו נראה.
פרק י״ד.
יפה. נכון.
אז בואו נראה מה קורה.
בואו נקרא את זה רגע בצורה מסודרת. בסדר?
נקרא את זה בצורה מסודרת.
אני מיד אגיד, מיד אגיד, מיד אגיד.
טוב.
אני קורא בפרק י״ד,
בדברי הימים ב'.
ויעש עשה הטוב והישר בעיני אדוני אלוהיו.
ויעשר את המזבחות הנחר בהבמות וישבר את המצוות ויגדע את העשירים. ויאמר ליהודה לדרוש את אדוני אלוהי אבותיהם לעשות התורה והמצווה.
ויעשר מכל ערי יהודה את הבמות ואת החמנים ותשקוט הממלכה לפניו.
ויאבן ערי מצורע ביהודה כי שקטה הארץ ואין עמו מלחמה בשנים ההם כי הניח אדוני אלוהיו. זאת אומרת, מתוארת כאן תקופת
שקט.
אני רק מזכיר לכם שגם בפסוק כג בפרק יג כתוב וישכב אביה עם אבותיו ויקבירו אותו בעיר דוד וימלוך עשתה בנות תחתיו בימיו שקטה הארץ עשר שנים. תזכרו את זה.
אנחנו נצטרך להבין מהם העשר שנים הללו שבימיו שקטה הארץ.
הרי הוא מלך ארבעים ואחת שנה, יש כאן איזה עשר שנים מיוחדות שננסה להתייחס אליהן בהמשך.
ויאמר ליהודה נבנה את הערים האלה ונאסב חומה ומגדלים דלתיים ובריחים
מה לא הגענו?
סליחה, דברי הימים ב',
פרק י״ד.
מישהו לא מצא?
פרק י״ד.
מישהו לא מצא? כולם מכוונים?
בסדר? אפשר להתחיל? ידידיה.
אפשר?
אז אני מתחיל מההתחלה.
ויעש עשה הטוב והישר בעיני ה' אלוהיו. ויעשר את מזבחות הנחר והבמות וישבר את המצבות ויגדע את העשרים.
ויאמר ליהודה לדרוש את ה' אלוהי אבותיהם ולעשות התורה והמצווה.
ויעשר מכל ערי יהודה את הבמות ואת החמנים ותשקוט הממלכה לפניו.
ויבן הרי מצורע ביהודה כי שקטה הארץ ואין עמו מלחמה בשנים האלה כי הניח אדוני לו.
כנראה אלה השנים שעליהם מדברים שזה העשר שנים שהיה בהם שקט.
ויאמר ליהודה נבנה את הערים האלה ונסב חומה ומגדלים דלתיים ובריחים עודנו הארץ לפנינו כי דרשנו את אדוני אלוהינו ודרשנו ויהיה נחלנו מסביב ויבנו ויצליחו.
ואילה עשה חיל נושא ציניו הרומח מיהודה 300,000 ומבנימין נושא מגן ודורכי קשת 280,000,
א', כולל הגיבורי חיל.
בסדר?
אז מתוארת כאן איזושהי התפתחות וכו', ואז
קורית מלחמה.
ויצא עליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלוש מאות ויבוא עד מרשה,
ויצא עשה לפניו ויערכו מלחמה בגיא צפתה למרשה.
האם זה כוחות?
זה לא כוחות.
זרח הכושי,
אלף אלפים זה מיליון.
מיליון חיילים, שלוש מאות טנקים, זה לא כוחות.
ויקרא עשה אל אדוני אלוהיו ויאמר אדוני, הנמך לעזור בין רב לעין כוח, עוזרנו אדוני אלוהינו, כי עליך נשענו ושמך באנו
על העמון הזה, אדוני אלוהינו, אתה אל יעצור עמך אנוש.
תעזור לנו.
הוא בעצם מתפלל למה?
להצלחה, אבל הוא מתפלל לסוג של נס.
סוג של נס.
ויגוף אדוני את הכושים לפני עשה ולפני יהודה וינוסו הכושים.
רבותי, זה פסוק מאוד מאוד מיוחד, כי אנחנו כבר נפרדנו מהניסים.
הרי ככל שמתקדמים לאורך התנ״ך, אנחנו נפרדים מהניסים.
בספר יהושע יש
מעט ניסים,
בספר שופטים אין כמעט בכלל, אולי חוץ משמשון,
בספר שמואל אין שום נס,
וגם לא בספר מלכים.
נגמר הניסים, זהו, אנחנו במלאכה.
כאן יש כאן איזה טיפה נסיגה, ומתואר כאן, זה לא מתואר בתור נס מובהק, אבל זה ברור שהניצחון כאן היה ניצחון ניסי ולא ניצחון צבאי. ויגוף אדוניי, זה מזכיר את מצרים, אה?
מי אלה הכושים?
כבר קראנו עליהם מקודם,
שהם מה?
סודנים, כן, הגיעו מהדרום.
לא, לא, לא, לא, זה גויים.
ויאנו שוא הכושים. וירדפם עשיו בעם אשר עמו עד לגרר, ויפול מכושים לאין להם מחיה, כי נשברו לפני אדוני ולפני מחנהו,
וישאו שלל הרבה מאוד ויכו עשה בצבאו את כל הערים סביבות גרר כי היה פחד אדוני אליהם ויבוזו את כל הערים כי ביזה רבה הייתה בהם וגם העולה מקנה יכו וישבו צאן לרוב וגמלים וישובו ירושלים".
אחרי הדבר הזה
מגיעה נבואה.
מגיעה נבואה.
נבואה שבאה בעצם לתת איזושהי יישר כוח או לתת
עידוד לעשה בדרך שבה הוא הולך.
כלומר, אתה בדרך הנכונה.
אם תמשיך ככה, בסוף תגיע אל היעד. מהו היעד?
איחוד הממלכה, שאנחנו מצפים לעוד מימי בראשית,
מהיום הרביעי.
ותכף ניכנס לשנים ותראו איך הכל מסתדר.
ועזריהו בן עודד הייתה על הרוח אלוהים ויצא לפני עשה ויאמר לו, שמעוני עשה בכל יהודה ובנימין, אדוני עמכם בהיותכם עמו,
ואם תדרשו יימצא לכם, ואם תעזבו הוא יעזוב אתכם.
בסדר?
ואז מתואר כאן הפסוקים שראינו ימים רבים, תכף אנחנו נתייחס אליהם.
אני מדלג לפסוק ח' וכשמוע עשה הדברים האלה והנבואה עודד הנביא, הפרשנים כאן אומרים שהנבואה עודדה אותו, הרי הנביא קראו לו עזריהו,
אבל הנבואה עודדה אותו,
התחזק עוד ויעבר את השיקוצים מכל ארץ יהודה ובנימין מן הערים אשר לאחד מהר אפרים ויחדש את מזבח אדוני אשר לפני אולם אדוני ויקבוט את כל יהודה ובנימין והגרים עמהם מאפרים מנשה משמעון כי נפלו עליו
מישראל לרוב בראותם כי אדוני אלוהיו עמו. כלומר, אחרי הניצחון של אסא
על זרח הכושי מתחילה תנועה רבה של אנשים משבטי ישראל שכבר עוברים לממלכת יהודה.
מה שנשאר זה רק מכה קטנה וזה קורה.
כלומר, גם הוא ניצח במלחמה,
גם השם אלוהיו איתו,
גם הוא קיבל נבואה, גם בממלכת ישראל זה כבר לא בית ירובעם שיש לו איזושהי הבטחה נבואית,
אלא בית בעשע שהוא כאילו השתלטות עוינת.
גם השבטי ישראל כבר
זולגים אליו.
לא נשאר הרבה,
צריך פה איזה אקט מסוים כדי לתפור את כל החוטים האלה לתמונה אחת, והנה הוא המלך.
בסדר?
ויקבצו ירושלים בחודש השלישי לשנת חמש עשרה למלכות עשה,
כן,
סיון, ויזבחו לאדוני ביום ההוא מן השלל,
יש כאן זה, ויבואו בברית לדרוש את אדוני אלוהיו בהתאם בכל יום ובכל נפשיו,
וכל מי שלא ידרוש יומת, נשבעים ושמחים, וישמחו כל יהודה על השבועה כי בכל לבבם נשבעו. כלומר, זה הכל
תוצאה או תגובה של הניצחון הגדול במלחמה. הם מלאי הודאה.
וימצא להם, וינח אדוני להם מסביב.
וגם מעכה אם עשה המסירה מגבירה אשר עשתה לאשרה מפלצת, ויכרות עשה את מפלצתה.
וידק וישרוף בנחל קדרון, והבמות לא שרו מישראל, רק לבב עשה ישלם כל ימיו.
ויאבא את קודשי אביו וקודשיו וקודשיו בית האלוהים כסף וזהב וכלים ומלחמה לא הייתה עד שנת 35 למלכות עשה".
כלומר יש כאן תקופה של איזושהי,
איזושהי,
זה לא 20 שנה, תכף תראו שזה לא 20 שנה.
מה?
מה?
שנייה.
יש איזושהי תקופה
שכתוב קורא לה עשר שנים,
נכון? בימיו שקטה הארץ אשר שנים של שקט ואז.
בואו ננסה רגע להבין,
ברשותכם, אני אשמח, רואי,
אם אתה יכול להביא לי כוס מים, זה ממש יציל אותי באופן המיידי. פה יש מטבחון כאלה.
בואו רגע ננסה להבין מה קורה כאן, בסדר?
ננסה רגע להבין מה קורה כאן.
וזה הכל הולך בעקבות הפסוק הבא. בשנת 36 למלכות עשה,
עלה בה עשה מלך יהודה על ישראל,
ויבן את הרמה לבלתי תת יוצא ובא לעשה מלך יהודה.
את המילים יוצא ובא אנחנו זוכרים, נכון?
מאיפה אנחנו זוכרים אותם?
קראנו אותם לפני כמה דקה, נכון?
כן, כן, בדיוק.
בדיוק.
אז אנחנו מבינים שבעיתים ההם אין שלום ליוצא ולבא, זה היוצא ובא.
כלומר, זו המלחמה שבעשע עושה מול עשה, שהיא מלחמה שמתגלגלת.
בסדר. אז אנחנו כרגע מבינים
שבשנת 36'
למלך עשה,
בא בעשע למלחמה נוספת, היא לא המלחמה הראשונה, היו כבר מלחמות לפני כן, ובמלחמות לפני כן הוא כנראה לקח אליו את בית אל, החזיר,
אבל עכשיו במלחמה הזאת הוא בונה חומה.
למה הוא בונה חומה?
זה מאוד מובן מדוע?
בגלל כל הזליגה שמתחילה משבטי ישראל, הוא רואה שבעצם הוא הולך לבית הממלכה,
הוא רוצה לבנות חומה כדי לעצור את זה, בסדר?
אז אם אנחנו רגע, אני עושה רק חזרה כללית, אנחנו בעצם מבינים שבשנת
חמש עשרה למלך עשה, נכון? זה קרה, כן,
בשנת חמש עשרה למלך עשה, זה כתוב במפורש,
הייתה הייתה מלחמה עם זרח הכושי,
נכון?
בסדר?
ובשנת שלושים ושש למלך עשה,
20 שנה אחר כך הייתה מלחמה עם באשה.
בתוך הזמן הזה אנחנו חושבים כרגע,
תכף נראה שזה לא כך, אבל אנחנו חושבים שבתוך הזמן הזה היו מלחמות קטנות
כאלה ואחרות מול באשה,
ועכשיו יש כאן מלחמה גדולה.
אנחנו כרגע לא מבינים שני דברים. א', מה זה העשר שנים האלה שכתוב בימיו שקתה הארץ עשר שנים הרי אין פה שום שקט?
וב', כמובן, השאלה החמורה ביותר, לא יכול להיות
שבשנת 36 למלכות עשה נלחם בעשה עם עשה,
כשבספר מלכים מה כתוב?
שבשנת 26 שנה למלך עשה,
בעשה כבר מת.
בשנת 26 שנה לעשה מלך יהודה מלך אלה בן בעשה על ישראל בתרצה.
כלומר ספר מלכים מדווח לנו,
אתם איתי, כן?
ספר מלכים מדווח לנו שבשנת 26 למלכות עשה,
בעשה כבר מת.
אז למה כתוב כאן 36?
96. בסדר?
זאת השאלה.
שאלה נוספת שאני רוצה להוסיף.
כתוב שאימא של עשה זאת מעכה.
בת אבי שלום.
אנחנו יודעים שזאת לא אימא שלו, אלא מי?
סבתא. סבתא שלו, אימא של אביה.
למה הכתוב קורא למעכה אימא של עשה ולא
נוקב בשם של האימא האמיתית?
על הסתירה הזאת, בואו נתחיל רגע לנסות להשתף את הסתירה הזאתי ואז נבין,
ואז נבין את ה...
חשוב מאוד להביא כאן את הכרונולוגיה, את הכרוניקה,
כי זה יסביר לנו בדיוק מה היה.
ואז כשנבין מה היה, נבין לאיזה נקודת זמן הגענו בדיוק, לאיזה פוטנציאל,
ואז גם נוכל להבין, בעזרת השם,
מה היה החטא והטעות של הסא.
מה הישוב, איך אפשר ליישב את הסתירה בין ספר דבריים לספר מלכים?
אפשר לעשות את זה בצורה של דת של ביקורת המקרא, ולקחת מספריים ולגזור, ולהגיד שפשוט צריך למחוק פה,
ולכתוב פה.
אבל חזר, לרוח קודשם,
אמרו,
אמרו, מה?
מה זה?
שנייה, כי למה ישבתם כולכם מאחורה ביציע? מה קרה? לא תבואו פה קדימה,
תחזקו אותי, אני מרגיש שאתם רוצים לברוח כל רגע.
לא יודע, המקום הקבוע שלו פה.
אז לפני שנגיד את זה,
חז״ל אומרים שזה כתוב 36 שנה למלכות עשה,
זה לא 36 שנים למה?
לפילוג הממלכה.
בואו נבדוק האם המדרש הזה הוא הגיוני, בסדר?
יש לנו נתון אחד.
מה הנתון שיש לנו?
שבשנת חמש עשרה למלך עשה,
הייתה לו מלחמה גדולה עם מי?
זה אנחנו יודעים, זה כתוב במפורש.
יש לנו עוד נתון שהיו עשר שנים של שקט,
כנראה לפחות עשר שנות שקט בין המלחמה הראשונה של זרח הכושי לבין המלחמה עם באשה.
אם אנחנו אומרים ששלושים ושש שנים
שכתובות כאן זה שלושים ושש שנים מפילוג הממלכה,
אז יש לנו שבע עשר שנים של ירבעם,
עוד שלוש שנים של אביה זה עשרים שנים, נכון?
ועוד 16 שנים של עשה.
אז מה יוצא?
יוצא שהאישה הייתה, בשנת 15 למלך עשה הייתה מלחמה מול מי?
זרח הכושי, ובשנת 16 הייתה מלחמה מול מי?
מול בעשה. מול בעשה. זה מה שיוצא.
איפה השקט? איפה העשר שנים?
איפה מה שעשה אומר שהקדוש ברוך הוא איתם? כי שקטה הארץ ואין עמו מלחמה בשנים ההם? כי הניח אדוני, איך זה יכול להיות?
יש לו שתי מלחמות רצופות אחת אחרי השנייה.
מה? גדולות מאוד, זה לא מסתדר.
כן, פסוק יט.
ומלחמה לא הייתה עד שנת 35 למלכות ה...
כן, כאילו לשנה, משנת זה עד זה.
כן, אז זה לא מסתדר.
ולכן אמרתי כאן בשבוע שעבר את ההצעה
המבריקה מאוד של הרב מידן, שהוא רוצה להגיד שכתוב כאן שנת 36 זה הגיל של המלך עשה.
זה הגיל שלו.
ואז
אם זה הגיל שלו,
כמובן אפשר לשלוט את זה הרבה מאוד קושיות, אנחנו ננסה רגע להצדיק רגע את הטיעון הזה. אם זה הגיל שלו, אז יוצא לנו ככה.
מה אנחנו מגלים בעקבות הדבר הזה?
נאסוף רגע את הנתונים עד עכשיו.
כשעשה בן 36,
הוא נלחם עם בעשה, נכון?
באיזה שנה זה למלכותו?
25 כנראה. כלומר, אם אנחנו חוזרים חזרה לספר מלכים,
אנחנו מבינים שבשנת 26 שנה לאסה מלך יהודה מלך אלה בן באשה על ישראל.
לא רחוק להניח שבעקבות התבוסה של באשה כאן במלחמה,
הוא חזר לביתו והוא הודח או נרצח וכו'.
אז אנחנו בעצם מבינים שהמלחמה הזאת בין אסה לבין באשה קורית בשנת 25 למלכותו כשהוא בן 36. מה זה אומר?
שבאיזה גיל הוא התחיל למלוך?
בן 10. ועכשיו זה טיפה יתחיל לעשות לנו סדר.
אם כשהוא מולך הוא בן עשר, אז מי באמת מנהל את הממלכה?
הוא ילד, הוא לא מנהל את הממלכה. מי שמנהל את הממלכה הזאת מי?
זאת הסבתא.
הוא הלך כאילו 12. הסבתא,
ואינה חינם, היא גם אצל שלמה המלך. מי ניהל את הממלכה בהתחלה? אמא שלו.
בת שבע.
רק הייתה לו אמא צדיקה.
אז גם כאן, נכון, וישם כיסא לאם הממלכה. יש פסוק על שלמה.
אז בעצם מי מנהל את הממלכה בשנים הראשונות?
הסבתא.
מה הסבתא הזאת, מה בדיוק היא עובדת?
היא עושה,
מה?
היא שמה פסלים, יש לה מפלצת,
היא פה, היא שם, לכן גם לא בדיוק מפריע לה שיש עגלי זהב בבית אל, זה לא בדיוק מפריע לה,
או שבאשה לוקח אותם, זה בסדר גמור מבחינתה.
לוקח זמן להסע להתחזק,
לוקח זמן להסע להבין מי נגד מי,
לוקח זמן להסע להתעודד,
ואפשר להגיד שבעצם באותן שנים שהסע הוא ילד קטן או נער,
אלה השנים, שנות החולשה של ממלכת יהודה.
וכל מי שיש לו ריח
ומריח דם מנסה לנגוס.
ראש וראשון לכולם מיהו?
באשה.
כעבור שנתיים למלכות עשה ירובעם, נדב בן ירובעם מת, ועולה באשה ואומרים, שניה אחלה הזדמנות.
יש להם מלך חלש,
ילד,
מי שמנהל את הממלכה זה הסבתא. הסבתא לא בדיוק מעניין לו את העניין המלחמות,
היא עובדת עבודה זרה בעצמה. זה הזמן שלי לנגוס ולהילחם,
וזה הפסוקים שמופיעים כאן, ימים רבים וכולי.
אין שלום ליוצא ולבא כי מהומות רבות על כל יושבי הארצות. זה בעצם בהרשה שבמשך השנים הראשונות של ממלכת יהודה מנצלת את ההזדמנות ומחזיר שטחים שהלכו לו לאיבוד בקרב הגדול בין אביה לבין ירובען.
האם עד כאן?
בסדר, יפה. אז עוד דבר שאנחנו כרגע מבינים
זה שבמשך התקופה הזאת,
שבאמת יש בה מהומות רבות, אין יוצא ואין בא.
אנחנו מבינים את הפסוק הקודם, פסוק ג',
וימים רבים לישראל, ללא אלוהי אמת וללא כהן, מורה וללא תורה.
אלה הימים
שבעצם עשה לא מתפקד בהם כי הוא ילד קטן.
ומי שמנהל את הממלכה זה הגבירה. זה מאוד מאוד מזכיר את התקופה של עתליה.
מה, נכון?
יואש, יאשיהו, עשה, הם נעים על אותו ציר. שניהם מלכים שעושים מהפכה,
שניהם מלכים שמחזירים בתשובה, שניהם מלכים שמשפצים את המקדש
ועושים בדרך הביתה שזה ציר משותף בין המלכים הללו, תכף נראה שהוא הרבה יותר משמעותי.
בסדר?
איפשהו, כשהשר מגיע לגיל 15 כנראה,
הוא מתחיל להבין מי נגד מי, והוא מתחיל להשתלט על העניינים.
מתחיל לעשות תהליכים של תיקון,
מתחיל לעשות תהליכים של תשובה,
מתחיל לעשות תהליכים של ביאור עבודה זרה,
בונה את ירושלים,
בונה ערים מצורות, בונה איזשהו צבא.
הוא מתקדם בקצב שלו,
אבל הוא לא שיער בנפשו, שמה?
שבגיל יחסית צעיר, כשהוא בן 25 בסך הכל,
בשנת 15 למלכותו, אנחנו מבינים שהוא בן 25,
מה קורה?
זרח הכושי עולה עליו למלחמה. גם לזרח הכושי יש חוש ריח,
והוא מריח שיש כאן איזו ממלכה שעוד לא התייצבה על עצמה, והוא בא לגזור את הקופון.
וכאן מגיעה ישועה ניסית.
הקב' ברוך הוא מראה לעשה שדרכו רצויה,
שהמהלך שהוא עושה הוא מהלך טוב,
ועשה זוכה לניצחון אדיר, ניצחון איסי. ניצחון שאומנם היה לו צבא, אבל הניצחון הוא בו ניצחון איסי. וכתוצאה מהניצחון הזה כל התהליך מאוד מאוד מואץ.
מה קורה כתוצאה מהניצחון הזה?
א', הוא מקבל נבואת עידוד. לא נאמרה לו הנבואה לפני כן. מגיע אליו נביא ואומר לו, יישר כוח, בדרך הזאת תלך. תמשיך להחזיק בהשם יתברך.
תמשיך לבאר את העבודה זרה. תמשיך את כל הדברים וכולי. הקדוש ברוך הוא יהיה איתך.
דבר שני, מתחילים ליפול אליו,
ממילא הוא מנצל את האירוע ועושה כינוס גדול בחודש השלישי,
שזה כנראה חודש סיוון,
סיוון, כן?
אלא אם כן נגיד שזה מתחילת שנה, ואז זה יוצא כסלם, וזה יכול להיות מעניין,
אבל בפשט זה סיוון,
קורית ברית גדולה מאוד עם כולם וכולי,
ומנצל את ההזדמנות אחרי הניצחון הגדול ואחרי הישועה לעשות את המעשה הסמלי הגדול מכולם, שמה הוא?
מה הוא?
יפה ידידיה, יפה,
וגם האחה אם עשה המלך, הסבתא ששלטה עד עכשיו,
הסירה מגבירה, הסירה מגבירה, כלומר הוא הסיר אותה,
הוא הסיר אותה מה הוא עשה לה בדיוק, האם הוא זיכה אותה לחיי העולם הבא בגיהני גיהנום, או שהוא שלח אותה לאיזה,
כן,
הזיז אותה מהדרך.
אשר עשתה לאשרה מפלצת, ויכרות עשה את מפלצתה,
וידק וישרוף בנחל קדרון.
כלומר הוא ממש גומר לבאר את העבודה זרה,
משתלט חזרה על אותה מאחה שהייתה הסבתא שלו שניהלה את הממלכה והנה עכשיו הוא נכון ודרוך ומוכן אל האקט הבא שהוא בעצם מה שנשאר הכל כבר הכל הכל בילדאפ הכל בנוי הכל מסודר רק נשאר לו עוד איזה אקט אחרון שבסופו הממלכה תתאחד בסדר?
מ-15 למולכו
שהוא בן
25
ועד 36 למולכו או 35 למולכו שהוא בן
סליחה, ועד עשרים וחמש למולכו, שהוא בן
שלושים ושש, יש לו עשר שנים של שקט.
זה השנים שנאמרו בסוף פרק כג.
וימלוך עשה, וישכב אביהם ואבותיו, ויקברו אותו בעיר דוד, וימלוך עשה בנו תחתיו,
בימיו שקטה הארץ עשר שנים.
אלה העשר שנים שדיברנו עליהם.
בסדר, אז אם כך, התמונה היא כזאת. בשנים הראשונות של עשה לא היה שקט.
היו מלחמות, היה מהומה וכו'.
ואין כהן ואין מורה, כי מעכה שולטת.
נקודת פרשת המים היא הקרב מול,
מרגע שהוא בן 15, פחות או יותר, הוא מתחיל לתפוס את העניינים בידיים ולבנות את הממלכה ולבער את העבודה זרה.
קו פרשת המים הוא המלחמה מול זרח הכושי שקורית בשנת 15 למולכו, שהוא בן 25,
בסדר?
אז הוא באמת משתלט. כתוצאה מהניצחון הזה הוא זוכה לנבואה וזוכה להגעה של
הצטרפות של אנשים משבטי ישראל אליו.
הוא זוכה לעשר שנות שקט.
כנראה תופעת המעבר מממלכת ישראל לממלכת יהודה הולכת ומתגברת,
מה שמביא את באשה לעשות את הצעד,
מה שנקרא לדפוק את הדפיקה האחרונה על הסוס, ולצאת למלחמה מכרעת נגד ממלכת יהודה תוך כדי שהוא בונה חומה שתחצוץ לחלוטין, חומת ברלין,
שתחצוץ לחלוטין בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה
ותעצור את הנזילה שנוזלים ממנו לעבר ממלכת יהודה. וזה קורה בשנת 25 למולכו,
שהיא שנת 36 לגילו.
בסדר?
כן, כן, זה זה.
בדיוק.
עכשיו,
ברשותכם, עוד שנייה רבי חיים, אני מסיים פה רגע את המהלך, שכמו שאמרתי לכם, מקורו קדוש מהרב מדן,
שרק הוא יכול לעשות את כל החשבונות, ואת המדהים.
אז תענו ללמוד את הדברים הללו.
עוד נקודה אחת,
עוד נקודה אחת,
שאני אומר כאן איזה משהו ואשאיר נקודה אחת פתוחה,
שאני מבטיח לחזור אליה כשנסיים רגע,
נסיים את תקופת המלך עשה, נחזור חזרה לאותה נקודה.
אמרנו שחז״ל אומרים ששנת 36 היא לא גילו, אלא
36 שנים ל...
פילוג הממלכה.
אז אמרנו, זה לא יכול להיות,
כי אם אתה סופר את פילוג הממלכה,
17 של ירובע, רחבעם, שלוש של אביהם,
ועוד 16 של 20 ועוד 16 של עשה. זה יוצא שיש לו שתי מלחמות אחת אחרי השנייה, זה לא הגיוני.
אבל כמו שאנחנו יודעים,
מדינת ישראל לא קמה ביום אחד, נגיד,
אלא יש כל מיני תחנות.
אנחנו יודעים שממלכת יהודה לא חרבה באקט אחד, אלא היו כל מיני תחנות.
גם הממלכה
לא נחלקת ברגע אחד.
כלומר, זה שירובעם מקבל לגיטימציה
להקים
ממלכה נפרדת, זה עדיין לא אומר שהממלכה היא נפרדת, מפני שעדיין על פי תוכנית
שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' במקום אשר יבחר ה', נכון?
אז עדיין אנחנו, הייתה תנועה, אז הממלכה עדיין לא נפלגת.
מתי הממלכה התפלגה באמת?
מתי היה הרגע שבו התברר שפניו של ירובעם לפילוג טוטאלי?
מהו הרגע הזה?
ומהו המקום המרכזי מביניהם?
בית אל.
אני מחזיר אתכם רגע לספר מלכים,
לפרק יג'.
והנה איש אלוהים בא מיהודה בדבר אדוני אל בית אל, וירובעם עומד על המזבח להקטיר.
זה הרגע שבעצם ירובעם מקדש מרכז דתי אלטרנטיבי לירושלים,
וזה הרגע שבעצם, אם הרגע הזה יתקיים, אם הרגע הזה באמת יתחולל,
אז אפשר להגיד שהממלכה מה?
באמת התפלגה.
כי ירובעם ברגע הזה מנתק את החוט
שקושר את כל העם לנקודה אחת שזה ירושלים.
ויקרא אל המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו
וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך, ועצמות הדם ישרפו עליך.
עכשיו, כשכתוב כאן, הנה בן,
מלכים א', פרק יג'.
כשכתוב, הנה בן נולד, מה הכוונה?
משהו מיידי או משהו...
הנה בן נולד, זה עכשיו, זה קורה עכשיו.
כרגע זה קורה, הנה בן נולד, הנה.
יאשיהו שמו זה עוד
300 שנה.
קצת משונה.
וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך ונתן ביומו מופת לאמור וכו' וכו', הנה המזבח נקרא.
עכשיו אם אני הייתי מחליף את המילה יאשיהו במילה עשה,
יכול להיות?
לפי הגילאים.
מתאים בול,
נכון?
אנחנו יכולים להבין שלקח לירובעם כמה זמן
להבין מה קורה כאן.
כן,
הוא קודם כל הוא רואה שהעם עולה לרגל ואחרי זה הוא צריך
להחליט שהוא בונה את בית האל,
ואז הוא בונה אגלי זהב,
יכול לקחת לו איזה כמה שנים,
אולי עשר שנים בתוך מלכותו זה לוקח לו.
ואז כשהוא עומד, נגיד כעבור עשר שנים ממלכותו,
הוא עומד
וחונך את המקדש הזה לעבודה זרה או לזה,
מגיע הנביא ואומר לו, תקשיב, אם אתה לא תחזור בתשובה עכשיו,
כרגע,
נולד בן בממלכת יהודה, והוא ישרוף לך את המזבח ויפרק פה את הכול.
ואם אנחנו נגיד נמצאים פלוס מינוס בשנת עשר לירובעם,
ונולד בן,
אז הבן הזה יש לו שבע שנים של מלכות רחבעם ועוד שלוש שנים של מלכות אביאם.
בן כמה הוא כשהוא מולך?
בן עשר.
אז הוא מדבר על השא.
מה הבעיה?
כתוב ישיעהו.
גם פה צריך למחוק עם ישיעהו לכתוב השא.
ואז נפתור את הבעיה.
אבל אי אפשר.
אז אני משאיר את זה בתור שאלה.
למה כתוב ישיעהו ולא כתוב עשה?
ואני מבטיח לענות על זה בעזרת השם בסוף.
אבל שנייה, רגע, רגע.
אבל אם היה כתוב עשה, אם אתם זורמים איתי רגע ונגיד שמצאתי גרסה קדמונית שכתוב פה עשה,
אז יוצא שכשכתוב בשנת 36 למלך עשה,
בסדר?
זה באמת 36 שנים למה?
לפילוג הממלכה. הכוונה למסמר הסופי שקבע שהממלכות האלה הן ממלכות נפרדות ולא מאוחדות.
כי כל עוד ירובעם לא בנה מרכז דתי אלטרנטיבי,
אז באמת הממלכה היא עדיין לא נפרדת לגמרי.
אבל ברגע שהוא בנה ממלכה כזאת,
בנה מרכז כזה, באמת חתך לגמרי את שתי הממלכות לחלוטין,
לגמרי שני מרכזים בתיים,
זה הרגע שבו הוברר שהממלכה נקרעה לגמרי לשתי חתיכות, ואם תתספור מהרגע הזה 36 שנים,
תגיע לנקודה שבה עשה עומד לצאת לקרב מול מי?
לא ירבעם.
מול באשה. מול באשה, כלומר 50% מהעבודה כבר נעשתה בכלל, על ידי מי?
על ידי באשה. בית ירבעם הושמד,
אין משתין בקיר ואין זה, כאשר יבהר הגלל עד תומו.
נגמר הסיפור.
נשאר, אפילו זה לא 50%, 80% מהעבודה נעשתה.
נשארו עוד 20%, מה?
לכבוש את השטח ולעשות מה שאמר כאן הנביא למזבח בבית אל, לשבור אותו,
לשרוף עליו עצמות הדם של כל הכוהני עבודה זרה שהיו שם,
לטחון את העגל כמו שעשה למפלצת של הסבתא שלו,
הוא יעשה ודאי גם לעגלים האלה,
ישרוף אותם וידוק אותם היטב היטב,
ונגמר הסיפור, ועשה בעצם ברגע הזה כל הממלכה תחת ידיו,
וזה הבן שהתנבא עליו הנביא, איש האלוהים,
שבא ליהודה,
אם אנחנו רק משנים את המילה יאשיהו לעשה.
בעיה קטנה, נכון?
אנחנו נפתור אותו בהמשך.
כן, כן החתן.
מאוד מאוד דומים.
מאוד דומים, כן. מאוד דומים, מאוד דומים.
טוב,
אז עכשיו אחרי שהבנו את הכרוניקה,
בואו נראה מה קורה.
עכשיו אנחנו בפרק ט״ז בדברי הימים ב',
בסדר?
תודה ש...
דייקת אותנו.
בשנת 36 לגילו,
שהיא שנת 25 למלכותו,
שהיא שנת 36, למה?
לפילוג הממלכה במזבח.
מה? הרוחני. יפה. תודה, דני.
עלה באשה מלך ישראל אל יהודה, ויבן את הרמה לבלתי ט' יוצא ובא לאשה מלך יהודה, שזה גם,
הסברנו, זה מובן לנו מאוד. מדוע?
בגלל שהתחילה תנועה מאוד מאוד מוגברת של
מעבר מממלכת ישראל לממלכת יהודה.
ויוצא עשה כסף וזהב מאוצרות בית אדוני ובית המלך,
וישלח אל בן הדד מלך ארם היושב בדרמשק לאמור.
אל תדלגו.
וישלח אל בן הדד מלך ארם היושב בדרמשק לאמור,
ברית ביני וביניך ובין אבי ובין אביך.
הנה שלחתי לך כסף וזהב, לך הפר בריתך את בעשה מלך ישראל ויעלה מעלי.
וישמע בן הדד אל המלך עשה וישלח את שרי החיילים אשר לו אל ערי ישראל ויכו את עיון ואת דן ואת אבל מים ואת כל מסכנות ערי נפתלי.
ויהי כשמוע בעשה ויחדל מבנות את הרמה וישבת את מלאכתו.
ועשה המלך לקח את כל יהודה וישאו את אבני הרמה ואת עציה אשר בנה בעשה ויבן בהם את גבע ואת המצפה.
ובעת ההיא בא חנני הרועה אל עשה מלך יהודה.
חנני הרועה, מי הוא?
רועה זה נביא, כן.
בפרק, אל תדאגו, עד שתחזרו, כבר אנחנו,
בפרק ט״ז במלכים, ויהי דבר אדוני אל יהוא בן חנני על בעשה לאמור.
הוא היה אבא,
כן,
היה אבא של יהוא, הם נביאים.
בעת ההיא בא חנני הרועה, והוא הנביא גם שהמליך את בעשה.
בח הנמיה רואה אל עשה מלך יהודה ויאמר אליו בישעינך על מלך ארם ולא נשענת על אדוני אלוהיך על כן נמלט חיל מלך ארם מידיך.
הלא הכושים והלווים היו לחיל לרוב לרכב ולפרשים להרבה מאוד ובישעינך על אדוני נתנה בידיך כי אדוני עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו נסכלת הזאת כי מעתה יש עמך מלחמות.
ויכעס עשה אל הרועה ויתנהו בית המהפכת כי בזעף עימו על זאת
וירצץ עשה מנהם בעת ההיא.
כלומר,
תכף נבין מה הוא אומר לו.
בואו נקרא עוד כמה פסוקים.
והנה דברי עשה הראשונים ואחרונים אינם כתובים על ספר המלכים ליהודה וישראל. ויחלה עשה בשנת שלושים ותשע מלכותו ברגליו עד למעלה חוליו וגם בחוליו לא דרש את אדוני כי ברופאים.
וישכב עשה עם אבותיו בימו בשנות ארבעים ואחת למולכו ויקברו בקברותיו אשר קרא לו בעיר דוד וישכבו במשכב אשר מילא בסמים אוזנים מרוכחים במרקחת מעשה וישרפו לו שרפה גדולה עד לימוד.
מה קורה כאן?
מה קורה כאן? שימו לב.
באשה עולה למלחמה.
אמרנו 80% מהעבודה כבר נעשתה.
80% מהעבודה כבר נעשתה.
בית ירובע מחוסל.
לא אחזור על זה.
עכשיו הוא עולה למלחמה.
בהרשם הבין שבסיטואציה הנוכחית,
אחרי שעשה, היה לו עשר שנים של שקט ושהוא בנה את עצמו, אין לו סיכוי לנצח את עשה.
לכן הוא כורד ברית עם מי?
עם בן הדד, מלך ארם.
איתו הוא כורד ברית, יש לו עורף.
בסדר?
עכשיו, זאת הפוזיציה שנמצא בה עשה המלך.
עשר שנים קודם, לעשה בכלל לא הייתה הווה אמינא שהוא מסוגל להילחם עם זרח הכושי ולנצח.
ברור שזה לא היה כוחות. ולכן מה הוא עשה?
תפילה להשם יתברך.
אמר לו הנביא, בדרך הזאת תמשיך.
מה הכוונה? מה בדיוק התכוון להגיד לו הנביא? מחיאות כפיים?
יישר כוח? ברור, מה?
הנביא אומר לו, גם כשיהיה לך כוח,
גם כשיהיה לך צבא, גם כשאני אתן לך עכשיו עשר שנים ותוכל לבנות את הכוח הצבאי,
גם אז אני מבקש ממך במלחמה הבאה להתנהג אותו דבר.
ולמנוע את עצמך כאילו מ... לצאת למלחמה, למרות שהיא נראית לך מסוכנת, ולסמוך על הקדוש ברוך הוא.
כלומר, הוא אומר, הקדוש ברוך הוא, אני רוצה שיהיה כאן איזה מופע דרמטי, פעמיים התערבות אלוקית, כדי לייצב את הממלכה
של עשה על הישענות על דבר השם. אחרי זה לאט לאט נתחיל לשחרר.
מה עושה עשה במקרה הזה?
איך?
הוא אפילו לא עושה כוכיבות צמדי.
הוא עושה הרבה יותר גרוע.
הוא לוקח את אוצרות בית השם
ונותן לבן הדד,
שזו הכותרת הכי גרועה בתנ״ך, קוראים לזה חילול השם.
כאילו הוא אומר, תשמע, הקדוש ברוך הוא, אתה לא יכול להציל אותי.
אתה לא יכול, אתה חלש מדי.
אני אקח את הכסף ששייך אליך,
אוצרות בית השם,
המוקדשים, המקדש, בסדר? אפילו זה לא אוצרות של הממלכה, זה אוצרות בית השם,
ואני אתן אותם לבן הדד שירד מעליי.
כלומר, מבין הכוחות השליטים במציאות,
בן הדד הוא הכתובת.
איך הגעת לדוגמה? לא, תזכיר.
כן, כן. חילול השם שאין כדוגמתו.
נגיע גם לחזקיהו, אתה מוסיף לנו עכשיו קושייה על קושייה, רבי שלמה.
חילול השם שאני כדוגמתו, כלומר, עשה במקום לצאת למלחמה, לצאת למלחמה מול באשה ומול בן הדד,
לקחת בחשבון שהמלחמה תהיה מלחמה קצרה מאוד יחסית,
כי באשה יפסיד בה מהר מאוד,
ואין לו גם לגיטימציה.
ובן הדד, מה יקרה לבן הדד? מה יקרה?
תשובה,
מה שקרה ללוויים ולכושים, הקדוש ברוך הוא לא מבקש ממך להאמין במשהו שלא ראית בעיניים.
ראית בעיניים, הגיעו אליך הצבא של מיליון חיילים,
והקדוש ברוך הוא עזר לך, והצלחת עם הצבא הקטן שלך לנצח אותם.
אז זה אותו דבר, והנביא אומר את זה במפורש,
יען
ויאמר אליו בישענך על מלך ארם,
ולא נשענת על אדוני אלוהיך, על כן נמלט חיל מלך ארם מידיך. זה שהיית מנצח את באשה זה פשיטא, זה ברור, אבל אפילו את מלך ארם הייתם מנצח אם הייתם נשען,
ואז תתארו לעצמכם, אני רוצה רגע לדמיין לכם מה היה קורה, בסדר?
עשה יוצא למלחמה.
יוצא למלחמה.
לכן הוא קיבל עשר שנים לבנות את הכוח.
באשה תוך שנייה אין פה מה לדבר,
אבל הוא עושה כאן איזה ניצול הצלחה,
מצליח לתקוף את חיל מלך ארם ולהניס אותם,
ופתאום אסם מוצא את עצמו מולך מהדרום,
בערך מאזור
עזה שלנו,
עד רמת הגולן,
חלב וסוריה, כמו דוד המלך.
בדרכו חזרה מהניצחון הגדול על ארם, מה הוא עושה?
עוצר בבית אל.
מה הוא עושה שם?
הורס את המזבחות, טוחן את העגלים, מבטל את כל העבודה זרה,
שורף את עצמות אדם על המזבח, כמו שאמר הנביא,
חוזר לירושלים עם שבטי ישראל ושבטי יהודה וצבא מנצח ועושה חג אדיר להשם יתברך
אשר החזיר את ממלכת יהודה השלמה על קנה וריפא את מזבח השם מהרוס.
תנא.
נכון?
עצמות הנביאים, נביאי הבעל.
זה מה שהיה צריך להיות.
זה מה שהיה צריך להיות. אבל במקום זה, בנקודה הגבוהה הזאת, מה הוא בחר לעשות?
לקחת את אוצרות בית השם
ולשלוח למלך רם, זה בעצם אתה אומר,
כשאני צריך להתלבט על מי להישען,
על אלוהים, צבאות, חי השם, שהוציא אותנו ממצרים והושיע אותך.
אני מייד מתייחס למה שאתה אומר. עוד שנייה רגע.
יפה, אני כבר מתייחס למה שאתה אומר. אתה אפילו לא יודע, אתה יודע אולי, אבל עד היכן דברים מגיעים, בסדר?
מייד אני מתייחס. תודה רבה, אבל רק נסיים את הנקודה הזאת.
אז מלך, במקום להישען על הקדוש ברוך הוא, אתה נשען על מלך גוי עובד עבודה זרה,
ולוקח את אוצרות ה' ומעביר, אין לך חישוב השם גדול מזה, והשעה פוספסה.
זאת נקודה אחת. נקודה שנייה, מאיר ידידה, בצדק. כשאתה הולך וכורת ברית עם מלך ארם, הרי מה הוא עושה, מלך ארם?
הוא תוקף את מלך ישראל. כלומר, אתה משלם כסף לגוי שיתקוף.
והנה, כי יש מלחמה מולך, בה השעה פותח מולך במלחמה,
אין לך ברירה,
וגם אתה על פי דבר ה' ודבר נביא,
ואנחנו גם, עוד פעם, נקודת ההנחה היא שהקרב מול ממלכת ישראל יהיה קרב קצר מאוד, כי מהר מאוד הם ייכנעו וכולי, ועדיין, אסף ודאי ירחם איפה שלא צריך לתקוף או לא יתקוף,
את המינימום ההכרחי.
וואנס הוא משלם כסף לבן הדד,
בן הדד קיבל כסף, הוא אומר, אוקיי, הבנתי, אז אני צריך עכשיו כאילו לתקוף את ממלכת ישראל. הוא הולך ופותח מלחמה מול ממלכת ישראל בצפון,
ושם אין רחמים.
כלומר, זאת הפעם הראשונה שנתקלנו בהיסטוריה במלך מיהודה,
מלך יהודי שמשלם כסף לגויים שיתקפו חלקים אחרים בעם ישראל.
זה גם כן חילול השם. עד היכן דברים מגיעים?
הדברים מגיעים עד לשם. ברשותכם, אנא מכם, דלגו לירמיהו,
ירמיהו,
ירמיהו, רגע, רגע, רגע, אנחנו נצטרך לענות על זה, ידידיה, לא הכל אפשר היום.
ירמיהו, פרק
פרק מא', פסוק ט',
פסוק תמוה מאוד רבותיי,
פרק מא', פסוק ט'.
אנחנו ברצח גדליה בן אחיקם.
ישמעאל בן נתניה כורד ברית עם בעליס מלך עמון,
נכון? רץ אליו מעורבות זרה.
והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר היכה ביד גדליהו, הוא אשר עשה המלך, עשה מפני בעשה מלך ישראל,
אותו מילא ישמעאל בנתניהו חללים.
מה קשור כאן? עשה? זה 300 שנים קודם.
אתה יודע איפה התחיל הסיפור של יהודים שנלחמים ביהודים דרך מעורבות של גויים?
אצל עשה.
תלך לשם, שם הבור נחפר.
פה התוצאה שלו.
בסדר?
הכתוב זורק אותנו, מחבר אותנו לשני האירועים הללו.
אמרנו שנסיים בתשובה על עשה.
בספר דברי הימים אנחנו רואים שתקופת עשה מסתיימת
בשתי תופעות. א',
עשה חולה ברגליו
והוא לא דורש ברופאים.
הוא דורש ברופאים ולא דורש בהשם.
יפה.
אז אם כך, עשה שלושה דברים.
הוא נשען על מלך ארם,
הוא לא דרש ברופאים,
סליחה, דרש ברופאים ולא דרש בהשם.
יכול מאוד להיות שהשם עשה זה שם מאוד משונה.
רוב מלכי יהודה הם מלכים שיש בהם שם השם.
חזקיהו,
אמציהו, עוזיהו, יהותם וכולי. יש
ארבעה מלכים שאין בהם שם השם וכל אחד מהם צריך לדון למה.
ויש להם מלכה משותף, זה מנשה, אחז,
עשה,
מנשה, אחז, עשה, ותכף אני זוכר, ורחבם.
כן, כל אחד מהם, יש סיבה למה, וכל אחד מהם הייתה איזה צרה בתקופתו.
מה זה עשה? באיזה שפה זאת?
ארמית.
ארמית.
מה זה עשה?
רפואה.
כלומר, אם אתה רוצה לכנות מישהו בכינוי שהוא נשען על הארמים ודרש ברופאים ולא בהשם,
איך תקרא לו?
תקרא לו עשה.
כלומר, יכול מאוד להיות שהשם האמיתי שלו היה יאשיהו.
אבל אם תוציא מיאשיהו את שם השם
ותחליף את היוד אלף שין, תחליף את זה לארמית, תקבל עשה.
תקבל עשה.
כן, בדיוק.
כלומר השם האמיתי שלו היה יאשיהו כי הוא היה צריך להיות יאשיהו הראשון
יאשיהו השני זה בעצם השלמה של יאשיהו הוא היה צריך להיות יאשיהו שעשה את כל הזה וכולי וכולי
אבל בגלל האקט האחרון שבו הוא חילל את שם השם ונשען על מלך ארם ולא דרש באופן וכשהגיע אליו הנביא הוא לא קיבל את הוכחת הנביא כי הנביא בעצם רוצה שיחזור בתשובה אליו הוא הכניס את הנביא לכלא מאוד מזכיר את ירמיהו שם אותו בבית המהפחת וכל אחד יכול לדמיין מה עושים בבית המהפחת וכנראה שהנביא לא עמד שם על הרגליים הוא היה הפוך באיזושהי צורה אז הדבר הזה הביא את מי שכתב את ספר מלכים לשנות לו את השם ולהגיד לא יאשיהו יהיה שמך אלא נוציא ממך את שם השם
נחליף לך את השם מעברית לארמית, כי נשאלת על מלך ארם ודרשת ברופאים ולא בה' והכנסת את הנביא לבית הכלא.
וכך, רבותיי,
פוספסה ההזדמנות הגדולה ביותר
לחזרת הממלכה.
לא אמרנו נואש,
כי יש לנו עוד יאשיהו קדימה, אנחנו נגיע עוד לתקופת יאשיהו.
יש לנו עוד חזקיהו ויאשיהו, אבל אתם מבינים שככל שאנחנו הולכים ומתרחקים
ככה זה יהיה יותר מסובך ויותר מורכב.
ההזדמנות הגדולה,
התקווה הגדולה,
שעוד נעוצה עוד בימי בראשית,
בעין בית שנים אחרי בית ראשון, הייתה פה, אצל השר מלך יהודה, והכול הלך לשם.
אם רק הוא היה נשען על השם בפעם השנייה,
כמו שנשען עליו בפעם הראשונה, היינו קוראים
על המלך יאשיהו הראשון,
וגם לא היה מלך שני,
שאיחד מחדש את הממלכה.
יאשיהו זה מלשון לאושש,
מלשון גם אושיות, לבסס.
להכניס זה שנקם את נקמת השם בבית ירבעם,
ששרף את עגלי הזהב וכו' וכו', שמולך מתפסח ועד ארם.
מולך על כל המרחב ומחזיר את ממלכת יהודה לאיתנה הראשון, ויכול להיות שמשפיע שוב פעם על העולם כולו.
ובמקום לקרוא על המלך יאשיהו, שעליו התנבא איש האלוהים,
אנחנו קוראים על המלך עשה ועל הפספוס הגדול.
על הפספוס הגדול.
כן, זה הכול משם. אסה, אסיה.
יפה, יפה, יפה.
חזק וברוך רבותיי. אה, רבי חיים, רוצה לישון, לא נתתי לך מחילה.
עניתי.
אולי.
סליחה.
כל טוב.
