בפעם שעברה ראינו את פרק יג' וניסינו לבאר אותו לפי דרכנו.
ראינו שזה פרק מורכב, לא בדיוק ברור מה קורה שם. והטענה שטענו הייתה שבעצם שניהם נביאי אמת, גם איש האלוהים שבא מבית אל
וגם הנביא הזקן,
סליחה, גם איש האלוהים שבא מיהודה וגם הנביא הזקן מבית אל, שניהם נביאי אמת.
ואז בעצם ניסינו להבין את המוטיבציה של הנביא הזקן מבית אל, למה הוא משקר,
למה הוא גורר אותו אליו. והטענה שטענו הייתה שהיה קשה לו מאוד עם ההכרעה
של איש האלוהים שבא מיהודה,
שבעצם יש לבית אל דין עיר הנידחת,
כשזה עוד לפני עבודה זרה וכו'. כלומר, הוא כבר מעכשיו, ראינו שהוא אומר לירובעם, תקשיב, בדרך שבה אתה הולך, נכון שעכשיו זה עדיין לא עבודה זרה,
אבל זה התפתח לסחפות גמורה אחר
עבודה זרה,
ובתור דבר סובייקטיבי,
הוא גם לא אומר את זה על ההתחלה,
הוא אומר את זה רק בהמשך,
הוא מתנהג, הקדוש ברוך הוא מצווה אותו להתנהג כאילו זו עיר הנידחת.
הדבר הזה מאוד מקומם את הנביא הזקני בתל אביב. להגיד על ירובעם בן ניבת עיר הנידחת?
להגיד, תחשבו נגיד, זה מתאים לך לשאול את זה, כן? אולי שאלתי על זה בעצם בשבוע שבת. תחשבו שבגלל המורכבויות
ללא ספק שישנם בתנועה הציונית,
והעובדה שהם בחלק מהזמן אולי לא הכירו בהשגחת השם יתברך, ושרו, נס לא קרה לנו וכולי, יבוא איזה נויב ויגיד לו,
הנראה בדרך לזהירה נידחת, אני לא, איך אתה יכול להגיד דבר כזה, יצעקו עליו כל המרכזניקים, מה זאת אומרת, וזה, מה, כן, אז הנביא הזקן מבית אל,
זה נראה לו תמוה, זה נראה לו שהאיש האלוהים שבא מיהודה אולי קצת הגזיר, אולי קצת נסחף, ולכן הוא אומר לו,
מלאך אמר לי שתחזור.
מלאך אמר לי שתחזור. אם אתה קיבלת דבר השם, ואני אומר לך מלאך,
אז
דבר השם גובר על מלאך.
אז עכשיו השאלה מתהפכת. אז למה איש האלוהים שבא מיהודה חזר? כי גם הוא בעצמו היה לו קשה להאמין,
או היה לו קשה להכיל את הגזרה התקיפה הזאת. הוא גם רוצה שהגזרה תתבטל.
זה תפקיד לא משהו להגדיר עיר, והאם בישראל כעיר הנידחת, ולכן הוא חוזר ועל זה הוא נענש.
אז זהו נענש.
ואז הפרק מסיים, בואו נראה את הסיום של הפרק.
פרק יג', פסוק,
נגיד נתחיל מפסוק כא',
ויקרא אל איש האלוהים אשר בא מיהודה לאמור, כה אמר ה' יען כי מרית פי ה' ולא שמרת את המצווה אשר ציווך ה' אלוהיך,
ותש או ותאכל לחם ותשת מים במקום אשר דיבר אליך,
אל תאכל לחם ואל תשת מים, לא תבוא נבלתך אל קבר אבותיך.
זה לא שהוא לא ייקבר,
אתה לא תיקבר בקבר אבותיך.
במקום להיקבר
בנחלה שלו, ביהודה,
הוא ייקבר בבית אל. למה זה כזה חשוב? אנחנו מיד נראה בהמשך.
כנראה זה חלק
מהמימוש של הנבואה שלו. תכף נראה.
ויהי אחרי אוכלו לחם ואחרי שתותו, ויחבוש לו החמור לנביא אשר ישיבו.
וילך וימצאו אריה בדרך ואמיתהו.
ותהי נבלתו מושלכת בדרך
והחמור עומד אצליו והאריה עומד אצל הנבלה.
והנה אנשים עוברים ויראו את הנבלה המושלכת בדרך.
בית האריה עומד אצל הנבלה ויבוא וידברו בעיר אשר הנביא הזקן יושב בה.
וישמע הנביא אשר ישיבו מן הדרך ויאמר איש האלוהים הוא אשר מראה את פי אדוני ויתנהו אדוני לאריה וישברהו וימיתהו כי דבר אדוני אשר דיבר לו.
וידבר אל בניו לאמור חיבשו לי את החמור ויחבושו וילך וימצא את נבלתו מושלכת בדרך
וחמור ואריה עומדים אצל הנבלה.
לא אכל ארי את הנבלה ולא שבר את החמור.
ויישא הנביא את נבלת איש האלוהים ויניחהו על החמור וישיבהו ויבוא אל העיר הנביא הזקן לספוד בקוברו.
ויינח את נמדתו בקברו ויספידו עליו אוי אחי.
ויחי קוברו אותו ואומר אל בניו לאמר במותי וקברתם אותי בקבר.
איש האלוהים קבור בו אצל עצמותיו הניחו את עצמותי כי היו יהיה הדבר אשר קרה בדבר אדוני על המזבח אשר בבית אל ועל כל בתי הבמות אשר בירי שומרון".
עכשיו, זה מאוד מאוד חשוב. למה?
כי אם אנחנו הולכים בדרכנו שהנביא הזקן לבית אלו הוא נביא אמת,
אז עכשיו, מה התברר לו?
עכשיו התברר לו
שהכול אמת, והוא בעצם קצת
גרם לאזהרה להתמסמס.
מה?
כי הוא החזיר את הנביא, וגם הנביא הזה נענש. אז עכשיו יכול האומר לומר, נגיד ירובעם או נביאי השקר שמקיפים אותו, הנה, הנביא הזה,
שבא והעיז לדבר סרה במלך,
והעיז להגיד שאנחנו עירה נידחת, הנה, הענישו אותו.
הנה, יש לו הוכה על ידי האריאת, בסדר?
אתם מבינים איך קודם כל המציאות הרבה פעמים היא הפוך מדברי הנבואה. הנביא, שאמר נבואת אמת, נענש.
אז כדי לתקן את זה,
אומר הנביא הזקן מבית אל, עכשיו הוא כאילו מצטרף
לדבר של איש האלוהים, אומר, אוקיי, אז כדי לחזק את הנבואה שלו, אני מבקש שכשאני אמות תקברו אותי לידו,
כי היו יהיה דבר השם.
שאמר. אני עכשיו יודע שזה דבר אמת, והנביא הזה, איש האלוהים מבית אל, מיהודה, לא אמר את הדברים האלה מעצמו חלילה,
או לא אמר את זה מתוך איזו התלהבות יותר וכן על זה הדרך.
בסדר?
אז זה בעצם סוגר את הפרק. הפרק הזה, יש לו המשך.
ההמשך הוא בפרק כד, בסוף ספר מלכים.
שם,
מלכים ב', כד', יאשיהו,
יאשיהו מתחיל את
המהפכה הגדולה שלו בביאור עבודה זרה,
פרק כ״ג, סליחה, פרק כ״ג, פסוק ט״ז, מתואר מתואר מתואר כאן כל המסע הגדול של יאשיהו לתאר את ארץ ישראל מעבודה זרה, ואז בפסוק ט״ז נגיד וגם מפסוק ט״ו וגם את המזבח אשר בבית אל הבמה אשר עשה ירובעם בנבט אשר החטיא את ישראל גם את המזבח ההוא ואת הבמה נתץ וישרוף את הבמה הדק לעפר מלכים בית, כן בסוף הזה, ושרף אשרה
עכשיו, זה מאוד מאוד חשוב.
זה מאוד מאוד חשוב הפרק הזה, כי בעצם הפרק הזה סוקר,
תחשבו, זה כל פרק כג,
מלכים ב',
סוף ספר מלכים המלך יאשיהו.
מלכים ב',
כל פרק כג מתאר כמה עבודה זרה הייתה בארץ. עכשיו, זה אחרי כבר גלות ממלכת ישראל, אבל עדיין.
כמה עבודה זרה, בעל, עשרה, במות, כמרים, בעל. תראו כמה עבודות זרות מוזכרים כאן.
מקטרים לבעל.
השמש, לירח, למזלות, צבא השמיים, עשירה בנחל קדרון, בתי הקודשים, אשר הנשים הורגות שם בתים לעשירה,
מביא את כל הכהנים,
מטמא את הבמות, גבע, באר שבע,
תופת אשר בגיא בן ינום,
הסוסים, הכל מוצף עבודה זרה.
אתה אומר אצלך, מאיפה הדבר הזה הגיע?
עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, מנין כל השטף עבודה זרה הזאת?
אז הוא ממשיך,
כל הפרק ממשיך, מזבחות, מנתץ, במות,
הר המשחית,
אשתורת, שיקוט, צידונים, כמו שמואב, מלקום, כל מה שבמרחב נמצא בתוכנו.
ואז פסוק טז
ויפן יאשיהו ובירא את הקברים אשר שם בהר, וישלח ויקח את העצמות מן הקברים וישרוף על המזבח ויטמאהו כדבר אדוני,
סליחה, פסוק קודם,
פסוק ט ו, וגם את המזבח אשר בבית אל, הבמה
אשר עשה ירובעם בן נבט, אשר החטיא את ישראל,
גם את המזבח ההוא ואת הבמה נתץ,
וישרוף את הבמה הדק לאפר ושרף אשרה".
למה צריך לבדל את זה בתור פסוק עצמאי? גם את המזבח, גם.
ברור, הוא מבאר את כל העבודה זרה,
גם את המזבח הזה. התשובה היא,
בגלל שהמזבח הזה לא נבנה לשם עבודה זרה,
הוא נבנה לשם שמיים,
אבל לשם שמיים לפי העבודה של יהובעם.
ועל זה אמר לו הנביא, מה שאתה בונה לשם שמיים מהר מאוד יתהפך לעבודה זרה.
זה בדיוק הבעיה.
אז לכן צריך להבדיל את הפסוק.
האם מותר לבנות מזבח שנבנה לשם שמיים, אבל לא לפי הכללים,
לא בירושלים ולא עם הכהנים, אבל נבנה לשם שמיים?
אומר לנו הכתוב, כן, תראה מה התפתח מזה.
תראה מה התפתח מזה.
צריך פה אחריות.
וירובעם בן נבט, בגלל שהוא בדה לו דת, בגלל שהוא ניסה, כמו שאמרנו בשיעור הקודם,
לפצל את עם ישראל גם על הרקע הדתי, בלי לגרור אותם לעבודה זרה, אלא לייצר להם עבודת השם אלטרנטיבית,
מהר מאוד זה יתפתח לעבודה זרה,
אולי אפשר להקביל את זה במובן מסוים לתנועה הרפורמית, שבהתחלה, כאילו, כל מיני התאמות, ומהר מאוד זה מתגלגל לפשוט דת אחרת, כן?
זה ממש מעניין לראות איך התנועה הרפורמית
משתמשת באותם מושגים שאנחנו משתמשים בהם, בסדר? אנחנו מדברים על קירוב רחוקים, נכון? צריך לקרב
כל אחד, צריך לקבל, כל יהודי, יש בו ניצות וכו'. הם אומרים אותו דבר
רק על גויים, כאילו,
על יהודי שהתחתן עם הגויה,
גויה,
הילדים, צריך לקרב אותם וזה, קודם כל אחד, יש להם ניצות, יש להם פה, יש להם... גויים, כן, לפי ההלכה גויים, לא. כאילו הם לקחו את עולם המושגים שאנחנו מכירים בארץ ישראל כלפי חילונים או כלפי מסורתיים או כלפי זה, והחילו אותו, as is, על גויים.
וזה כל ההבדל.
וזה כל ההבדל. למה לא? מה?
אומר יאשיהו
המלך ויפן יאשיהו וירא את הקברים אשר שם בהר, וישלח
וייקח את העצמות מן הקברים וישרוף על המזבח ויטמאהו כדבר אדוני אשר קרא איש האלוהים אשר קרא את הדברים האלה. ויאמר מה הציון על עז אשר אני רואה? אוה, אז אנחנו עכשיו גם למדים שהנביא הזקן מבית אל
אחרי שהוא נפטר וביקש שיקברו אותו בקבר יחד עם איש האלוהים שבא מיהודה גם עשו על זה ציון.
היה מבנה בולט.
קבר, כן, קבר כזה כמו זה, מה זה הציון הזה?
ואז אמרו לו,
ויאמרו אליו אנשי העיר,
הקבר, איש האלוהים אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בית אל,
נקודה.
רבותיי, זה שלוש מאות שנה אחרי.
זה אומר שאנשי העיר בית אל, או לפחות זרעו של הנביא הזה, דאגו להעביר את השמועה.
שמרו על
האזהרה הזאת.
ואז אומר יהושעיהו ויאמר הניחו לו איש על ינע עצמותיו,
וימלטו עצמותיו את עצמות הנביא,
אשר בא משומרון.
כלומר,
במקום שיקרה לעצמות של הנביא אשר בא משומרון,
שלכאורה ישרפו אותם על המזבח,
מכיוון שהנביא אשר בא משומרון תיקן את מה שהוא קלקל,
והורה לקבור אותו יחד עם איש האלוהים אשר מיהודה, והורה לזרעו אחריו להעביר את המסר של הנבואה, אז
זכה לקבורה.
זכה לקבורה.
מה אתה אומר, דניאל? דני, תגיד משהו.
יפה.
אז עד כאן בעצם הסיפור,
אז זה, אם אתם רואים שזה אירוע מורכב, ירובעם זה לא עבודה זרה כאילו בפרצוף.
זה אלטרנטיבה. כן, שמתפתחת מהר מאוד לעבודה זרה. בואו נראה את התוצאה של הדבר הזה בפרק שלנו, פרק י״ד.
סוף פרק י״ג. אחר הדבר הזה לא שב ירובעם מדרכו הרע.
כלומר היינו מצפים שאחר הדבר הזה הוא ישוב מדרכו הרע. מה הכוונה ישוב מדרכו הרע? יבטל את המרכזים הדתיים האלטרנטיביים.
יבטל אותם.
להמשיך להיות מלך,
אבל לבטל את המרכזים הדתיים האלטרנטיביים.
וישהו ויעש מקצות העם כהני במות, הוא ממשיך ב... מה?
פסוק ל״ג בפרק י״ג.
כן.
אחר הדבר הזה לא שב ירבע מדרכו הרעה, וישהו ויעש מקצות העם כהני במות,
החפץ ימלא את ידו ויהי כהני במות. במות לשם שמיים, אבל הוא מפרק את הכהונה. אין כהונה, כל אחד
שולח איזה נציג מהמשפחה שיהיה כהן.
פרק י״ג, פסוק ל״ג.
מה?
ויעש מקצות העם כהני במות, איחפץ,
ימלא את ידו, ויהי כהני במות.
זהו, אין כהן.
למה להגיד את זה? למה להגיד מכל קצות העם, מכל השבטים.
ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה.
יפה. עכשיו בואו נמשיך. בעת ההיא חלה אביה בן ירבעם, אביה מזכיר לנו אביהו,
נכון? נדב ואביהו, קורא לבנים שלו נדב ואביהו, אביה.
אביה כנראה היה הבן הממשיך.
בעת היכלה אביה בן ירובעם
ויום ירובעם לאשתו קומי נביא שתנית ולא ידעו
כי את אשת ירובעם והלכת שילה הנה שם אחיה הנביא הוא דיבר עלי למלך על העם הזה
ולקחת בידך עשרה לחם ונקודים ובקבוק דבש ובאת אליו
הוא יגיד לך מה יהיה לנער
ואתה הזכן אשת ירובעם ותקום ותלך שילה
ותבוא בית אחיה ואחיהו לא יכול לראות
כי קמו עיניו משיבו
תמיד כשאני קורא את הפסוק הזה,
קמו עיניו מסבו,
על מי עוד זה עוד כתוב? על עלי, נכון?
מה?
לא, המילה קמה, על עלי זה כתוב קמה, נכון? המילה קמה, יש לנו בת שקוראים לה קמה, אז נכון?
זה כתוב אצל עלי.
ועיניו החלו כאות לא יוכל לראות.
כתוב אצל עלי,
וגם אחר כך כתוב,
לא, לא כתוב, יש מישהו,
על מי כתוב עיניו אינו קמה? יש מישהו כזה.
לא, זה עלי, אבל גם מישהו כתוב עיניו קמה.
יצחק כתוב בתיכנת, כן. טוב, כל פנים,
סתם, עלה לי בדעתי שזה פשוט קטרקט.
נכון?
זה קוף.
קטרקט, היה להם קטרקט. היום בימינו זה, פותרים את זה.
מה?
לא, בקטרקט אי אפשר לראות. תלוי איזה.
לך יש כזה, קודם כל רפואה שלמה, אבל לך יש קטרקט ברמה מסוימת.
את הקטרקט שככל שהוא מחריף הוא עושה את העדשה יותר ויותר עכורה עד שלא רואים
לא מזמן היה צוות של רופאי עיניים מישראל שטסו לאפריקה
לעשות ניתוחי קטרקט ואנשים הלכו אליהם ברגל
מאות קילומטרים מכפרים
ואדם נכנס עיוור יצא רואה כי כבר העדשה המאוד מאוד עכורה
טוב סתם זה הערה
ואדוני אמר אל אחיהו הנה אשת ירובעם באה לדרוש דבר ממך אל בעינה ככולהו כזו וכזה
זהו, זהו, זהו, זהו, זהו, זהו, זהו, זהו, זהו, למה לא ראיתי את זה מקודם? פרק ד', תודה.
כתוב כמה פעמים.
אה, הנה, כן, זהו, בדיוק, ועיניו קמה.
יפה.
יפה. אז קטרקט, כן. ואדוני אמר אל אחיהו, הנה אשת ירבעם באה לדרוש דבר מאמך אל בינה ככולהו,
וכזו וכזה תדבר אליה,
ויהי כבואה והיא מתנכרה.
ויהי כשמוע אחיהו את קול רגליה בא בפתח ויאמר בואי אשת ירבעם למה זה את מתנכרה ואנוכי שלוח אלייך קשה.
לכי אמרי לירבעם כה אמר אדוני אלוהי ישראל יען אשר ירמותך מתוך העם ואתנך נגיד על עמי ישראל ויקרא את הממלכה מבית דוד ואתניה לך ולא היית כעבדי דוד
אשר שמר מצוותי ואשר הלך אחריי בכל לבבו לעשות הכי ישר בעיניי ותרה לעשות
מכל אשר היו לפניך ותלך ותעשה לך אלוהים אחרים ומסכות להכיסני
ואותי השלכת אחרי גביך.
לכן ענייני מי ביראה אל בית ירבעם, ויכרתי לירבעם אשתין בקיר,
עצור ועזוב בישראל, וביערתי אחרי בית ירבעם,
כאשר יבהר הגלל עד תומו.
המת לירבעם בעיר יאכלו הכלבים, והמת השדה יאכלו עוף השמים, כי ה' דיבר. ועד תקומי ילכי לביתך, ויבואר רגליך הירא,
ומת הילד,
וספדו לו כל ישראל וקברו אותו,
כי זה לבדו יבוא לירבעם אל הקבר.
יען נמצא בו דבר טוב אל אדוני אלוהי ישראל
בבית ירבעם,
והקים אדוני אלוהי מלך על ישראל, אשר יחיד את בית ירבעם זה היום ומגם עתה.
והכה יהוה את ישראל כאשר ענוד הקנה במים ונטש את ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם
וזירם מעבר לנהר,
יען אשר עשו את אשר הם מכיסים את אדוני.
וייתן את ישראל בגלל חטאת ירבעם אשר חטא,
ואשר חטא את ישראל?
ואתה כורש את ירבעם ותלך ותבוא תרצת איבה וסף הבית וענה הר מת ויקברו אותו ויספדו לו כל ישראל כי דבר אדוני אשר דיבר ביד עמדו אחיהו הנביא ויתר דברי ירבעם אשר נלחם ואשר מלאך אינם כתובים על ספר דברי הימים מלכי ישראל והימים של מלך ישראל ירבעם עשרים ושתיים שנה וישכב עם אבותיו וימלוך נדב בנו תחתיו נדב ואביה טוב
מה כתוב כאן בפרק הזה
קודם כל למה ירבעם מבקש ממנה להתחפש
מה הסיבה
אולי נתחיל לשלב אחד קודם. קודם כל אנחנו רואים שמבחינת ירבעם אחיה הנביא הוא כתובת.
הוא כתובת.
הוא לא ניתק מגע מאחיה הנביא.
מבחינתו הוא כתובת. הוא כאילו לא מעלה על דעתו שיש כאן איזושהי בעיה.
אולי.
הוא כתובת.
כלומר, מה שאני בעצם מנסה להעביר כאן בכל השיעורים, שהסיפור הוא לא סיפור שחור לבן. זה לא שירבעם מונע ופתאום התחיל לעבוד עבודה זרה.
לא.
ירבעם מונע למלך
הוא כמו שאמרנו אירוע מאוד קשה.
משל אומרים לאדם שמו שבורת החבית ושמורת יינה
הוא כאילו צריך להיות מצד אחד מלך ומצד שני לאפשר לעם לעלות לרגל. בדבר הזה הוא לא עומד בניסיון. מקים איזשהו מרכז דתי אלטרנטיבי, והמרכז דתי אלטרנטיבי לשם שמיים.
הפרשנות הנבואית לדבר הזה הוא שהמרכז הנבואי הזה, אתה מכוון לשם שמיים, אבל once
הותרה הרצועה,
ההוא כבר עושה את זה פחות לשם שמיים, ההוא כבר מקים איזה עשירה,
ההוא מקים איזה במה וכבר הכל,
כל הרצועה הותרה.
אבל מבחינת ירובעם אחיה הוא כתובת,
אז למה הוא אומר לאשתו להתחפש?
מה הסיבה?
בדיוק הפוך.
יש כאלה שאומרים אחיה מנסה...
ירובעם מנסה כאילו לעבוד על הנביא.
לעבוד על הנביא.
הוא הרי בא לנביא, נכון? הוא מאמין שהנביא הוא איש אמת ודבר אשם, אז מה? הוא חושב שהוא יוכל לעבוד על הנביא?
כאילו שהוא לא יכיר שהיא אשת ירובעם?
הוא אומר להתנכר, היא הכוונה בלי תבואי כמו שאת, בלי בגדי מלכות, בלי זה.
תבואי, כאילו, תבואי פשוטה לנביא, לא כמו אדם שמגיע, לא יודע מה,
איזה ראש ממשלה מגיע לרב גדול או משהו כזה, מגיע אליו.
מספרים, בדיוק היום ראיתי את הסיפור הזה על אדמור הזקן,
שכשהיה בכלא,
אז הגיעה השמועה עד הצאר, פאבל קראו לו,
שיש איש אלוקים קדוש בכלא וכל זה,
אז הוא רצה להכיר אותו. הוא פחד,
שאם הוא יבוא עם הבגדים שלו, אז הוא למש בגדים פשוטים,
ונכנס לכלא כמו סוהר.
ואז אני התחיל לדבר עליו כמו קיסר.
אז הוא אמר לו, אתה חייב מיטה, מה זה, אתה מדבר עליי כמו קיסר?
ואני אומר לו, מלכותא דארא, כן, מלכותא דרקייה.
וכמו שיש אימה ויראה, יש לי אימה ויראה ממלך מלכי המלכים,
איך שנכנסת הרגשתי יראה מהסוג הזה.
לא כזאת, אבל מהסוג הזה, אתה הקיסר.
אז ככה כאילו זה.
אז יהרופאים לא רוצה ש...
אני מגיע אל הנביא, אז אני אגיע כאילו עם...
כמלך, אני מגיע נמוך, שפל.
ולכן הוא גם אומר, היה מאוד מקובל,
אל תפרשו את זה בתור שוחד,
זה היה מקובל, כמו שבאו לשמואל והביאו לו מחצית השקל, היה מקובל להביא לנביא איזה דבר מה, איזה דבר מאכל, גם היום זה בעצם מה שעומד ביסוד הסיפור של הפדי הנפש אצל הצדיק, כשאתה נותן משהו לצדיק אז אתה גם פותח את האפשרות לקבל.
כמובן, לא צריך להיות משהו יקר, אבל איזה משהו כלשהו, ואז
כמו שיצחק אומר, אני אוכל, ואז בעבור תברחני נפשך.
אז הוא אומר, הלכי לנביא, הוא יגיד לך מה יהיה לנהר, אבל תבואי פשוטה.
כלומר, הייתי אומר ככה,
זה נראה על פניו
שברור לירובעם שאחיה יתפלל על הנהר הזה,
שיברך אותו כדי שיהיה לירובעם המשך מבחינתו.
הוא ממלא את התפקיד שלו,
עושה מה שצריך.
הפקידו אותו על ממלכה והוא עושה כל מה שאפשר כדי שהיא תתקיים ולא תתבטל. כאילו,
אם ירובעם, בעצם זה הולך ככה,
אם ירבעם לא יצליח לשמור על ממלכת ישראל כממלכה נפרדת, הוא נכשל בתפקידו.
נכון, הרי זו הממלכה, זו השליחות שלו. נתנו לו שני קרעים. זה מאוד קשה לתת למישהו שני קרעים, שכל הזמן הם בורחים לך לממלכת יהודה. אז הוא מבחינתו ממלא את השליחות הנבואית שלו. מאוד מאוד מזכיר את שאול ושמואל.
כאילו שאול בטוח שהוא ממלא את השליחות ומתעקש עם שמואל. שמואל אומר לו לא, לא מילא את השליחות.
תבינו כמה העולם הזה הוא מורכב, זה לא עולם של שחור לבן.
מה, איך הוא לא רואה לרובם שזה? זה עולם לא מורכב, ורובם מבחינתו אומר, עשיתי כל מה שאני יכול כדי למלא את השליחות שאתה הטלת עליי בשם השם,
לייצר ממלכה נפרדת. אני לא יודע לעשות את זה שהם עולים לי שלוש פעמים בשנה לבית המקדש. אז אני עשיתי משהו שנראה לי הגיוני.
ולכן אני רוצה שהבן הזה, שיש לי אביה,
יחיה וימשיך אותי.
ולכן כמה גדולה ההפתעה
שהיא מופתעת,
ובואו רגע טיפה נעיין בפסוקים.
לכי אמרי לירובעם, כה אמר אדוני אלוהי ישראל,
יען אשר הרימותיך מתוך העם,
ויתנך נגיד על עמי ישראל. המילה נגיד זה מילה שמופיעה גם אצל דוד המלך.
ויקרא את הממלכה מבית דוד, ויתניה לך.
שוב פעם חוזר פה אלמנט הקריאה.
ולא היית כעבדי דוד אשר שמר מצוותי ואשר הלך
אחריי בכל לבבו לעשות רק הישר בעיניי.
זה הסוד.
ברור שירובעם הוא לא כמו דוד. מה, אנחנו חושבים שהוא כמו דוד?
בסדר.
אבל דוד,
לאורך כל... ואני מזכיר לכם את מה שלמדנו בספר שמואל. כמה פעמים היה נראה הגיוני לעשות משהו אחד,
אבל דוד אמר, זה לא ישר בעיני השם. אני לא אעשה את זה.
היה הגיוני ללכת לעבור את הקדרון ולהוריד את הראש של שמי בן גירא שקילל את דוד.
אבל דוד אמר, לא.
זה לא ישר בעיני השם. השם אמר לא כלל.
היה הגיוני להרוג את שאול שרדף אחרי דוד, ודוד אמר לא.
היה הגיוני שאחרי שדוד כבר מולך לא לכרות בריתות עם איש בושת וכאלה, אבל דוד אומר, זה לא יהיה ישר בעיני השם.
מלא מולד דברים שהיו נראים הגיוניים בעיני בשר ודם,
דוד המלך יישר את העיניים שלו לעבר רצון השם,
למרות שהוא שילם על זה מחירים,
ולמרות שהוא התעכב בגלל הדבר הזה, ולמרות הרבה מאוד דברים. היה ישר שדוד בעצמו יבנה את בית המקדש, כי הוא המלך הגיבור וכולי, אבל נתן הנביא אומר לו לא, אז הוא נמנע מן הדבר הזה.
כל הזמן דוד,
כשיש איזו התנגשות בין השיקולים שנראים לו כשיקולים הגיוניים,
שיקולי זה, לבין מה שאומר לו הנביא, או מה שישר בין ה', הוא מבטא לדעתו בפני רצון ה' יתברך.
ואת זה ירובעם לא עשה.
ירובעם עשה מה שישר בעיניו,
לא מה שישר בעיני ה'.
בעיני השם, מה שישר, זה כן היצור כלאיים הזה.
מצד אחד,
נפרדות מדינית,
מצד שני, אחדות דתית.
נכון? כלאיים, קשה, מורכב. זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה.
כן, שלמה הוא כאילו המשך של דוד.
כן. נכון, נכון.
ואז, ותר על לעשות מכל אשר היו לפניך. אבל אף אחד לא היה לפניו.
כאילו, הוא הראשון.
ותלך ותעשה לך אלוהים אחי מסכות להכיסני ואותי ישלחת אחרי גביך. עכשיו, הפסוק הזה הוא פסוק מפתח.
הרבה פעמים אפשר
ללמוד מהלכות של חז״ל
איך הם מפרשים פרקים שלמים בתנ״ך.
הפסוק הזה, הגמרא במסכת ברכות מביאה אותו,
נכון?
לאיסור אכילה לפני התפילה.
כתוב, לא תאכלו על אדם,
אז דורשת הגמרא, הפשט, לא תאכלו על אדם, לא לאכול בשר בלי שהוצאנו את הדם. דורשת הגמרא לברכות,
לא תאכלו לפני שהתפללתם על דמכם,
על הדם שלכם, לא לאכול לפני התפילה.
אבל יש עוד דרשה, שאומרת,
על מה?
לשפוט, לא לשפוט, לשפוט. לא, התכוונתי למשהו אחר. גם כן על איסור אכילה וגם על איסור,
מה?
על איסור אכילה וגם על איסור שאלת שלום לפני,
ואותי אשלחת אחרי גביך.
אחרי שאתה מתגאה,
אז אתה כאילו,
אז מגיע לקדוש ברוך הוא. כיוון שאוכל אדם,
אז הוא כאילו מתגאה בליבו. אז הפסוק הזה בעצם הוא סוג של,
שמרמד על גאווה,
שבה האדם שם את עצמו לפני הקדוש ברוך הוא.
את הרצון שלו, בסדר? זה הפסוק שנלמדת ממנו הלכה. אותי ישלחת אחרי גביך, מכאן למדו את איסור אכילה לפני התפילה, לא כרגע נכנס לדיונים הלכתיים, יש כאלה אומרים שברכות השחר פותרת, זה לא פותרת, זה לא משנה כרגע, חסינים כן אוכלים, אבל הגמרא בברכות.
חז״ל לקחו את הפסוק הזה ועוד יותר העצימו אותו, כשהם בנו איזה מדרש,
על הדו-שיח
בין הקדוש ברוך הוא לבין ירבעם בן נבט.
אמר הקדוש ברוך הוא לירבעם בן נבט, חזור בך.
חזור בך.
מה קרה לך?
חזור בך.
ואני ואתה ובן אישה מטיילים בגן עדן.
כלומר, יהיה לך, אני מפרש את זה, יהיה לך חלק בהיסטוריה של עם ישראל, חלק מפואר.
חלק של מעבר.
בסדר, אבל זה חלק משמעותי.
ואז ירבעם אומר לו, מי בראש?
זו הסוגיה שאוכלת את ירבעם.
הגאווה, הרצון לבלוט, הרצון לא להיות תקופת מעבר, אלא להיות תקופה נצחית.
מי בראש?
אז אמרו לו הקדוש ברוך הוא, בן ישי בראש.
זה התוכנית.
התוכנית היא,
אוקיי, להפריד לזמן מסוים, לחזור ולחבר.
כשנחזור ונחבר, מי יהיה בראש?
בן ישי יהיה בראש. מזרעו, עשה, אביה, לא משנה מי.
לא, לא. אמר ירובם, יאחי לא באינה.
אם ככה אני לא רוצה.
זה הפסוק.
אותי אשלחת אחרי גביך.
ומכיוון שכך,
תראו, העונש כאן הוא כבד מאוד.
זה בדיוק הפוך משאול.
בשאול הפסק דין הוא חמור,
והגזר דין הוא קל. הפסק דין הוא חמור, חטאתה, קרא השם את הממלכה וכו', אבל הגזר דין הוא קל.
יכול היה להיות קל.
מי יחליף את שאול בממלכה? דוד המלך, שהוא חתן שלו, והוא, כאילו.
פה הפסק דין הוא, נראה לנו, יכול להיות,
כלומר, ירבעם לא, כמו שאמרנו, לא עבוד עבודה זרה בצורה מפורזת,
אבל הגזר דין הוא חמור מאוד. למה?
כי זה ההתחלה.
זה ראשית הצירים. פה זה מתחיל, ההידרדרות.
ומכיוון שירבעם קיבל משימה מאוד מאוד חשובה,
והוא מעל בה ובגד בה במשימה הזאת,
העונש שהוא חוטף הוא חמור מאוד.
אפילו עולם הדימויים,
עולם הדימויים שהנביא משתמש בו הוא עולם שיש מה ללמוד ממנו. מה הוא אומר לו?
נגיד שאני רוצה להגיד שירובעם לא ימשיך הלאה. אז יש לי כל מיני דימויים,
כמו למשל יותם, וכילה השם אתך כקוצים הנשרפים בשדה, בסדר?
ככרם קסוח, לא משנה, יש מלא דימויים.
פעם הראשונה שאנחנו נתקלים בדימויים המעליבים, כאילו,
של מה?
בואו נקרא
יכרתי לירובעם משתין בקיר.
כלב.
זו פעם ראשונה לדעתי שהביטוי הזה מופיע.
עצור ועזוב בישראל וביערתי אחרי בית ירובעם כאשר יבאר הגלל עד תומו.
אתם מבינים מה כתוב כאן?
הרי עושים מדורה, נכון? עושים מדורה, אפשר היה לכתוב כאשר יבאר העץ
צעד טומור.
גלל, היו גם מבהירים גללים של בהמות, גם זה חומר בעירה.
זה עשוי מקש וכו', עושים מזה מדורה.
גם מזה עושים מדורה, אני לא יודע מה, ערבים עושים את זה.
לדמות את ירובעם לגללים שנשרפים.
עזבו רגע את העובדה שהם נשרפים.
מה נשרף?
נשרפים גללים.
הפכת את עצמך לפסולת.
הפכת את עצמך למשתין בקיר.
העולם הדימויים שהנביא בוחר להשתמש בו, גם הוא מספר את הסיפור.
בסדר? זה לא רק עונש של זה. כאילו הוא אומר, ברגע שסטית מהייעוד שלך, אתה נהיית כאילו מיותר.
אתה, אתה, ולכן המת לירבעם בעיר יאכלו הכלבים והמת בסדה יאכלו עוף השמיים כי ה' דיבר. למה זה ככה?
זה ככה כדי של,
כאילו, המטרה היא שלא ייווצר שום מורשת בית ירבעם.
הרי גם כשאדם מת,
מלך מת, אז קוברים אותו באיזה מקום, ויש אחרי זה מונומנט,
ואחרי זה עולים לרגל,
וכל הדברים האלו. נכון, עד היום אני
אומר לעצמי,
רחמנות הלנין.
מתי כבר יקברו אותו?
למה הוא מתייסר כבר 70 שנה, הבן אדם זה עוד לא קברו אותו.
שמה
מפחדים לגעת בו, מפחדים להזיז.
רחמנות, זה לנין, לנין, עוד לא קברו אותו במוזוליים. קברו בחומה. לא קברו בחומה. סטלין קבר בחומה. הוא קבר במוזוליים. הוא לא קבר, הוא שם מופיע במוזוליים הזה,
נדמה לי. בחנות כזה.
מה?
כן, אז זה
לא רוצים שייווצר,
לא רוצים שייווצר שום מורשת, זה מין ניסיון אחרון לעצור את ההידרדרות הזאת.
כאילו, כאן הנביא,
איך אומרים, כל שרפה,
יש שלב, עכשיו אנחנו לקראת ימים חמים, חלילה, כן,
הקדוש ברוך הוא אוהב את הבדיחות האלה, גם שנה שעברה היה בדיוק בלאג בעומר
ימים מאוד חמים ומורחות, ואז כל עם ישראל מדליק מדורות.
תחשבו איזה דבר הזוי זה.
לכבוד רבי שמעון, כן?
אז כל שרפה, אומרים הכבאים,
היה שלב שניתן היה לכבות אותה עם כוס מים.
אתה הורג את זה שזה עוד קטן, כל שריפה כזאת, אם היית מתערב, ברגע שזה התפשט,
אז הניסיון הזה לכבות את השריפה כאן עם כוס מים.
יש כאן את ירובעם,
בסך הכל הוא ביום הולך תקופה מאוד ארוכה, 22 שנים.
כנראה הבן שלו, אביהו, הוא זה שהולך להמשיך אותו. בוא נגמור את זה עכשיו, אביה ימות,
ירובעם, גם כן כגלל, נעצור את זה כאן.
המת לירובעם בעיר יכלו הכלבים, מת בשדה יכלוף השמיים,
כי השם דיבר, קומי ולכי ללבטך והילד מת,
הוא עוד היה בו איזה משהו טוב,
אבל עכשיו חז״ל אומרים עוד משהו על אחד הפסוקים כאן,
והיכה אדוני את ישראל כאשר ינודה קנה במים ונטש את ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם וזרם מעבר לנהר, יען אשר עשו את אשר הם מכיסים את אדוני. אז הפסוק הזה הוא פסוק שבעצם מורכב ממדרגות.
הכה השם את ישראל כאשר ינודה קנה במים,
אז מה אומרים חז״ל?
טובה קללה שקיללם אחיה השילוני מברכה שברחם בלעם הרשע. בלעם, מה אמר?
בלעם אמר להם שהם ארז, כארזים עליהם מים.
כארזים נטע אדוני, נכון? זה בלעם. מה זה ארז? ארז הוא חזק חזק חזק אבל כשמגיעה רוח עוקרת אותו מהשורש.
ואילו אחיה השילוני קרא להם קנה. קנה חוטף מכה, הוריד את הראש
חוזר חזרה, נשאר נטוע, חוטף מכה, מוריד את הראש, אז טובה כי לדעת החייאה שילוני שבעצם בירך אותם שתחטפו מכות אבל יישארו מברכת בלעם הרשעת. הפסוק הזה בעצם עצמו מתאר איזושהי שלביות.
יכול להיות שאתם תחטפו רק מכות אבל תישארו על אדמתכם.
וזה,
והיכה אדוני את ישראל כאשר יענו דקנה במים.
אבל אם זה לא יספיק,
אז חלילה עלול להיות ונטש את ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם.
ואם זה לא יספיק, יהיה גם זרע מעבר לנהר. יש להינטש מן האדמה, זה יכול להיות גם בתוך ארץ ישראל או במקום קרוב,
ויש זריעה בגויים,
שזו גלות רחוקה,
יען אשר עשו את אשריהם,
מכריסים את אדוני וכולי,
וכל מה שקורה כאן אצל ירובם אשר חטא, ותשימו לב הביטוי שחוזר על עצמו,
ירובם אשר חטא אשר החטיא את ישראל. מה הכוונה החטיא את ישראל? מה הכוונה?
מה הוא הלך ודפק בדלת של כל אחד ואמר בוא תעבוד עבודה זרה? לא.
אבל כשאנשים מסתכלים על המנהיג ואומרים אה,
טוב, אם הוא עשה במה
גם אני אעשה במה.
עכשיו לכל החילוק כי אם הוא עשה במה לשם שמיים אז זה כבר את החילוקים האלה אנשים לא שומעים. את הפרטי היתר הם כבר לא שומעים ובזה הוא הקט ית ישראל. אתם יודעים, זה אולי קצת קשור לדיון היום כשאתה מסתכל למעלה
על המערכות וכולי, אתה אומר, אם פלוני שהוא שופט או אלמוני שהוא שר או פלמוני שהוא ראש ממשלה עשה ככה וככה, אז לא מוצאים ממני,
אז גם אני יכול.
כן, הדוגמה האישית של המנהיגות היא מאוד מאוד משמעותית, נדמה לי שככה מספרים על האדרת.
האדרת,
הוא היה רב במיר,
שהייתה עיר גדולה, אבל המשכורת שלו הייתה מאוד נמוכה.
והוא ככה דיבר, העסקנים שם לא שמעו בקולו, אז
הגיעה הצעה מפונוביץ' אליו,
ככה הרב קוף כותב בעדר היקר,
שיבוא להיות אצלהם רב
וייתנו לו משכורת יותר גבוהה. לא, זה משהו.
עכשיו,
מיר הייתה עיר הרבה יותר גדולה ורבנות הרבה יותר חשובה מאשר פונוביץ'.
וכששמור אנשי מיר שבגלל העסקנים הרב שלהם הולך לעזוב, הם קרסו על העסקנים, מה קרה לכם?
תסדרו את זה מיד.
באו העסקנים לאדרת, אמרו, אנחנו מבקשים סליחה, לא שמנו לב, לא ידענו עד כדי כך קשה, כבודו יישאר כאן
ואנחנו נסדר את העניין של המשכורת.
כותב הרב קוק,
לא היה מי לדבר.
ההוא אמר ולא יעשה,
דיבר ולא יקימנה,
הוא אמר להם,
מה יגיד הקצב בשוק
כשיהיה לו ספק
הבהמה טרפה או לא?
מה הוא יגיד?
הוא יגיד, גם הרב אמר וככה, אז גם אני.
שום פנים ואופן, לא עזר להם כלום.
הוא לקח את החפצים ועבר לפונוביץ'.
ואז ממשיך שם הרב קוק ואומר, מכיוון שהוא איש אמת,
כזה אמת,
אז אדם כזה ראוי להיות הרב של ירושלים,
אז קראו לו אחרי זה לבוא לירושלים.
כי ירושלים, לפי הגרע,
מחפשת אנשי אמנה לתוכה.
אז אם הראש עם הקודקוד הוא ככה, מה יגידו אזובי הקיר?
נכון?
אם בארזים נפלה שלוות,
מה יגידו אזובי הקיר?
מה המשך הפסוק?
מה?
לוויתן בחכהו עלה,
מה יאמרו דגרקק?
יש שם עוד משהו, יש שם שלוש דוגמאות.
לא זוכר את השלישית.
לא זוכר.
זה מהאתר מחולל הקבצים. עכשיו לקחת את זה.
כן? אז אתה, מה?
נהיה פייטן, אני רואה. טוב, יפה. כן, מה אתה אומר?
על הגלות ועל הראוי. כן, כן, כן, כן. כאן זה מתחיל.
כן, כן.
יפה. אז זה סוגר לנו את ירובעם,
את הסיפור עם ירובעם,
בגלל שזה היה ראשית הצירים, אז העונש שלו הוא חריף מאוד,
מתוך איזה ניסיון לבלום את ההידרדרות.
לבלום את ההידרדרות, אנחנו נראה האם הניסיון הזה הצליח או לא. מה אתה אומר?
כן, אבל מי אמר שהם זה...
כן, נכון. אבל זה ניסיון לבלום אותם.
מה ש... אז בזה בעצם סגרנו את תקופת ירובעם.
נשאר לנו, בעזרת השם, עוד לסגור איזה פינה עם רחבעם.
גם אותו אנחנו צריכים לסגור, אבל זה כבר נעשה, בעזרת השם, אחרי שבועות.
ולכן בשבוע הבא ובעוד שבועיים אנחנו נלמד על מגילת רות בעזרת השם.
אולי זה יגנוב לנו גם איזה שיעור אחד מיד אחרי שבועות, כדי שנשלים את זה בצורה שלמה, ואז נחזור לסדר של ספר מלכים, לאורך ימים ושנים, לאורך סיוון, תמוז ואב.
