יש לנו זמן השנה, ברוך השם. טוב, אנחנו בספר מלכים,
בפרק י״ב,
י״ג בעצם, יותר נכון.
בפעם שעברה ראינו את צורות ההתנהלות השונות מאוד של רחבעם ושל ירבעם בעקבות הפיצול לממלכה. ראינו שרחבעם,
אחרי שהיה לו רצף של טעויות חמורות
בזמן ההמלאכה עצמה הוא עושה תשובה,
נכון?
ראינו שהוא עושה תשובה והתשובה שלו בעצם היא ההכרה בתפקיד ההיסטורי שלו.
הוא מבין שהתפקיד שלו זה להיות ממלכת מעבר שלא יקרו דברים דרמטיים בתקופתו,
הוא לא הולך להיות כמו אבא שלו, הוא מבין את הסדרי גודל,
רחבעם מוותר על יציאה למלחמה למרות שהוא היה בטוח מנצח בה.
הוא היה כאילו יכול להחזיר את המצב לקדמותו יחסית בקלות.
ובכל אופן הוא מוותר על יציאה למלחמה ושומע בכל דברי הנביא.
רחבעם לא מבצר גבולות בינו לבין שבטי ישראל אלא הוא נערך דווקא לכיוון
דרום מערב לכיוון הממלכה המצרית
שם הוא מבצר.
רחבעם
לא
מבין שהוא חייב להשאיר אחריו יורש ברור כדי לא לייצר מלחמות אחים, אז הוא ממש בוחר את הבן שלו, את אביה,
ונותן לשאר האחים תפקידים.
הוא ממש דואג שהממלכה תתפקד ותעבור בצורה הטובה ביותר לדור הבא. הוא כנראה בונה על אביה, בנו, שאולי הוא יהיה מאחד הממלכות.
ולכן אחרי הטעויות הגדולות שעושה רחבע,
הוא בעצם גם עושה תשובה.
עוד ראינו בשבוע שעבר, כן.
לא, הוא לא ידע על הנביאה של אחיה, אבל לא הנביא אחיה, אלא הנביא שמעיה.
הנביא שמעיה בא אל אחיה בפרק י״ב פסוק כ״ד.
ויהי דבר
בא אל רחבעם.
אל רחבעם.
ויהי דבר האלוהים אל שמעיה איש האלוהים לאמור.
לאמור, אמור אל רחבעם בן שלמה מלך יהודה ואל כל בית יהודה ובנימין ויתר עם לאמור, כה אמר אדוני לא תעלו ולא תילחמוני מאחיכם בני ישראל שובו איש לביתו כי מאיתי נהיה הדבר הזה וישמעו את דבר אדוני וישבו הלכת כדבר אדוני.
בסדר?
הנביא שמעיה. הנביא שמעיה, כן לא הנביא יחיא וזה ניסיון לא קל כי אני אומר עוד פעם זאת הייתה מלחמה שרחבעם בטוח היה מנצח בה
היה לו את העוצמה את הכוח את הצבא הוא היה מצליח ובכל אופן
הוא שומע בכל דברי הנביא ולא יוצא למלחמה הזאת.
ראינו בשבוע שעבר עוד דבר שעושה רחבעם.
ראינו שכששישק עולה
לירושלים,
הוא לוקח את כל ההוצאות, כנראה יש תחומים עצומים, הוא לוקח גם את
מגיני הזהב אשר לשלומה,
ורחבעם עושה במקומו מגיני נחושת. שאלנו את עצמנו למה הדבר הזה חשוב, הפרט הזה,
והתשובה הייתה שגם בדבר, ומיד אחר כך כתוב שגם ביהודה נמצאו דברים טובים.
והתשובה שאמרנו בשבוע שעבר זה שבעצם
אחד החטאים שרחבעם חטא בהם
זה שהוא עזב את
תורת השם.
מה הכוונה? וכי הוא עבד עבודה זרה חלילה?
וכי הוא... לא. אלא הוא מרכז יותר את ענייני המדינאות
והפוליטיקה מאשר את ענייני דבר השם. שלמה המלך שם את המשפט בתור הדבר המרכזי במלכותו. ולכן
היה טקס מיוחד, ככה זה נראה,
שהיה טקס מיוחד שבו המלך היה יוצא מביתו לעבר בית המקדש, לעבר בית השם.
מה יש למלך לחפש בבית המקדש?
יש לו הרבה מה לחפש, יש שם את הסנהדרין
בלשכת הגזית,
יש שם את ההורים והתומים שהכהן הגדול ישאל לו. אצל שלמה זה היה עניין גדול מאוד.
המעבר המתמיד,
ולכן הוא גם בונה את הבתים,
את הארמונות סמוכים, המעבר המתמיד בין בית המלך לבין בית המקדש,
וכששלמה היה יוצא, אז היה משמר כבוד מיוחד שהיה מלווה אותו עם מגיני זהב.
רחבעם הזניח את המעבר הזה. הוא היה מגיע פעם בכמה זמן לטקסים ייצוגיים. אתם יודעים, זה כמו להבדיל או לא להבדיל, תגדיר איך שאתם רוצים. פעם בכמה זמן ראש הממשלה מגיע לנשיא כדי לעדכן אותו. זה טקס כזה רשמי, ויוצאת שיירה מבית ראש הממשלה עם כאלה אופנועים והולכים לבית הנשיא, והוא נכנס, מוחסים ידיים, ו...
ואין בזה...
פעם ה...
כן, היית מופצע, טוב. אז עכשיו זה פעם בשנה במקראתו, וכמובן שאין בזה שום דבר.
אז זה כאילו טקס כזה, יש טקס שהולכים למישהו.
אז כאן היה טקס, שלמה, כשהיה יוצא מביתו, בית המלך, לבית המקדש,
לקבל את דבר השם,
אבל לא רק לקבל את דבר השם, אלא גם להצליח להעביר אותו למציאות, כי הוא המלך,
יש לו את הכישרון הזה לבסס את דבר השם במציאות,
אז היה מגיני זהב, רחבעם זנח את זה.
ולכן כשישרק מגיע הוא לוקח לו את המגינים הללו, כאילו לא השתמשת בהם, יקחו לך אותם.
וכשרחבעם מבין את הטעות, הוא עושה מחדש מגיני נחושת,
ולעם לא המגינים פה זה העניין, אלא מה העניין?
הוא חוזר חזרה לעלות לבית השם, וזה מופיע בספר דברי הימים, קראנו את זה, לא בספר מלכים,
נכון?
תודה רבה.
פרק י״ב, נכון.
ויעל שישק מלך מצרים עד ירושלים ויקח את אוצרות בית אדוני ואת אותו בית המלך,
את הכל לקח.
ויקח את מגיני הזהב אשר עשה שלמה,
ויעל שמלך רחבם תחתיהם מגיני נחושת. למה זה כזה חשוב?
תשובה.
והפקיד על יד שרי ארצים השומרים פתח בית המלך,
ויהי מידי בוא המלך בית אדוני,
באו ארצים ונשאום וישיבום אל תא ארצים. אז אנחנו למדים שרחבעם חזר לפקוד את בית השם ובהיכנעו, זה כאילו הכניעה שלו, כלומר אני מבין שהתפקיד שלי זה לא לעשות מלחמות ולא זה, אלא לבסס את המשפט, בהיכנעו שב ממנו אף אדוני ולא להשחית לכלה וגם ביהודה היה דברים טובים. זה ההתנהלות של רחבעם.
מולו ניצב ירבעם בנבט אפרתי וההתנהלות שלו היא אחרת לגמרי.
והזכרנו את זה בשבוע שעבר בעצם הגענו עד לפרק,
בוא נחזור על זה, זה חשוב.
ירובעם עושה כל מה שהוא יכול כדי לייצר ממלכה עצמאית.
אני מזכיר לכולם,
נבואת אחייה שנאמרה לירובעם בארבע עיניים נתנה לו עשרה קרעים.
היא לא נתנה לו שמלה שלמה
בגודל מסוים, היא נתנה לו עשרה קרעים כי אומרת לו,
אתה מקבל עשרה חלקים, תדאג שהם יישארו קרואים.
אל תהפוך.
ברוך תהיה, איך ידעת? וואי וואי.
ברוך תהיה, ברוך אתה, אני לא מקווה שהכול נהיה ברוך.
אני מסכים שזה מה שאני אומר.
לא, תעשה מההדכרה משהו. לא, אז...
אדם מקבל רצ ופועל, כמו שאתה תקיף.
זה סוג נקודה.
אתה אומר, הוא יכול להבין את זה אחרת.
עכשיו אני שואל, אני שואל עכשיו, למה התכוון,
מה שאתה אומר זה נכון, אני מיד אסביר.
או טעה או הטעה.
למה התכוון החייאה?
זה מה שאני מסביר, החייאה בכוונה, אתם יודעים, הנבואה
היא משתמשת בדימויים, זה לא סתם, זה דימויים מדויקים. לדוגמה, עכשיו ברוך השם, אני מקווה שכבר יצאתם לטבע הירושלמי המדהים
שהקדוש ברוך הוא משפיע עלינו וראיתם את לפידי הפריחה של השקדיות.
מדהים,
פשוט מדהים, תעצרו ליד איזה שקדיה, יש לזה ריח גם, מברכים על זה.
מברכים על זה, נפלא, שקדיות לבנות, תמודות.
מה אתה רואה ירמיהו ואומר, מקל שקד אני רואה,
כי שוקד דניאל דברי לעשותו.
למה דווקא מקל שקד? השקד יש לו 21 יום
בין הפריחה לבין תחילת הפרי.
זמנים מדויקים.
כן, אז יש כאילו,
המשל הוא גם מעין הנמשל, הוא לא סתם פריחה יפה.
ולכן מקל שקד, כשרוצים לבטא משהו שהוא קורה בצורה מהירה מאוד,
ומיד מגיעה לידי גמר, אתה תלך על שקד. ולכן,
מטה אהרון. ויעץ הציץ.
ואיך?
יש שם משהו,
ויוצא פרח, ויצא ציץ, ויוצא פרח, ויגמול שקדים.
21 יונתק, יפה.
וכן על זה. כנ׳ל לגבי הסיר נפוח. מה אתה רואה ירמיהו ואומר סיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפון. מה זה סיר נפוח?
ויאמר היטבת לראות מצפון תיפתח רעה.
מה הקשר?
מה זה סיר נפוח?
הפרשמים שאומרים סיר נפוח הכוונה סירה, סירה קוצנית.
צריך סירה קוצנית שבה הרוח ועוקרת אותו ואז הוא מתגלגל. אתם מבינים במדבר, הוא מתגלגל כזה, הרוח מגלגלת אותו ככה, עם ישראל, תגלגלו אותם. רוח, תבוא ותעיף אותם בכל הרוחות, רוח צפונית חזקה.
סיר נפוח, סירה קוצנית נפוחה בצבא, לפעמים שמים את זה.
כמו עכשיו אלה במגלן, שקפטת אותך סירה קוצנית, המנהג הזה.
זה יכול להיות גם מזרון טוב.
מזרון סירה קוצנית. אז הנבואה היא מדולגת. אז גם פה, עשרה קרעים, צריך לדייק בזה. מה זה עשרה קרעים? עשרה קרעים, הכוונה שיישארו קרועים.
עכשיו, אתה אומר שירובעם טעה. אני רוצה להוסיף
לדברים שלך רק עוד אחת ולהגיד, ירובעם לא טעה, אלא ירובעם היא טעה.
ואת מי הוא הטעה?
דבר מדהים. הגמרא, מסכת סנהדרין אומרת,
שירובעם,
זה נדמה לי קד, אם יש שם גמרא, אולי אני אעזר בה.
אבל בלי לחץ.
אם לא, אז אני אגיד את זה בעל פה. הגמרא אומרת שירובעם בא לאחיה ואמר לו, תקשיב,
בשביל למדע את התפקיד שלי אני צריך כך וכך וזה, ושתחתום לי על זה.
סליחה שאני מוצא לך אותך.
בוא נראה אם אני מוצא את זה עכשיו אחרי שהבאת לי.
נכון, זה שס שפעם היו קונים.
שס חתנים כנראה בשביל לזרוק את זה על החמות. לא, לא, אני לא אמצא את זה.
רק ב... רק ב... רק ב... אה, רגע, איפה... איפה? איפה? איפה? הביטוי אף אחיה חטא בטעה אב. טעה וחטאם.
הנה כמה מצאתי מצאתי.
מצאתי, מצאתי, תודה.
אומרת הגמרא כאן,
בקב עמוד א',
מה הוא עשה ירובעם?
הוא הושיב רשע אצל צדיק.
כן, איך הוא יצר את הלגיטימציה של ה...
עגלי הזהב. טוב, אנחנו תכף נגיע לזה.
אז הוא היה מושיב רשע אצל צדיק,
ואז הרשע יאמר לצדיק,
תגיד, נראה לך שירובעם היה אומר לנו לעבוד עבודה זרה?
הוא רק, כן, רשי כאן אומר, אמר לו רשע לצדיק,
סלקא דעתך גברא כי ירובעם יעבוד לעבודת כוכבים?
אלא הוא בא לנסות אותנו עם דעתנו שלמה עימו.
וככה נתרצה הצדיק, וככה היה מטה רשע לצדיק,
עד שיהיו כולם חותמים שהם היו מרוצים ושוב לא יכלו לחזיר בהם,
ואומרת הגמרא, ואף אחיה השילוני טעה וחתם.
רש״י אומר,
אף אחיה חשב שירובעם בא לנסות את עם ישראל וחתם באותו מעשה.
מה?
חתם חתם חתם, חתם על הפתקאות שירובעם נתן להם.
כן?
אז בקיצור, מה שאומר רבי חיים זה שירובעם
הוא
מה שהוא
זה?
צפין.
נכון.
נכון, יפה, יפה מאוד. אז מה ירובעם, מה הספין של ירובעם, לצורך העניין?
אני אומר, מה אמר אחייה?
מה, לאן לקח את זה ירובעם ואיך הוא הטעה את כולם? אחייה אמר לו, יש לך עשרה קרעים, תשמור עליהם בתור קרעים.
ירובעם אומר, אין בעיה, אין בעיה, אבל בעצם הוא עושה מדיניות שהופך,
רוצה להפוך את ממלכת ישראל לממלכה עצמאית.
איך הוא עושה את זה? באמצעות כמה דברים. קודם כל, הוא,
הרי בואו ננסה לדמיין מה היה,
מה היה צריך לקרות בפועל? בפועל היה צריך לקרות שירובעם, היו בעצם, כמו שהזכרנו, היו שני עיריות.
ירובעם היה ראש העירייה הגדולה, אבל שלוש פעמים בשנה כולם היו עוזבים אותו ועוברים לירושלים לעלייה לרגל.
כשהוא רואה שהדבר הזה קורה,
אז הוא מתחיל לעצור את זה.
שם גבולות, פעם אחת.
דבר שני,
יוצר שינוי בלוחות הזמנים, בחודש הוא מעבר את השנה ומשנה את לוחות הזמנים,
וכמו שראינו בפרק יב, שם שני עגלי זהב.
או.
יפה. אז מה הטענה שלו?
הטענה שלו היא, כמו שהמלכות נחלקה,
וזה יש לו כאילו נביא שאמר לו, אותו דבר גם הסנהדרין והסמכות הדתית גם כן נחלקה. כלומר, הוא אומר, זה חלוקה עד הסוף, כולל הסמכות הדתית,
כולל הסמכות המשפטית.
כן, הוא מקים מערכת המשפטית.
החודש אשר בדם מליבו בעצם הוא מקים סנהדרין ומעבר את השנה לפי רצונו.
ויש לו כאילו, עכשיו, אחיה אמר לו, לא התכוונתי לזה,
התכוונתי רק כשהמלכות תתפרג, אבל המרכז הזה תישאר אחד.
ירבעם עושה את הכל כדי לייצר ממלכה נפרדת.
ואיזה,
הגמרא אומרת שירבעם היה תמיד חכם עצום,
איזה דמות הוא יוצר איזה כאילו קישור בינו לבינה,
אהרון הכהן. הוא קורא לבנים שלו נדב ואביה,
והוא בעצמו מקריב, עושה עגלי זהב,
כן?
כן?
אז לפי הגמרא, או שהוא אמר לכולם, אני מנסה אתכם לראות אם אתם זה,
או שהוא אומר, כן, עגל זהב זה שור,
וחור שורו הדר לו,
ועכשיו עבודת השם חוזרת למה שהיה ראוי שתחזור מההתחלה, לשבט יוסף. הרי אנחנו הבנים הבכורים, למה שזה יהיה אצל יהודה? צריך להיות אצל יוסף.
אז אני מקים שני מקדשים,
כאילו,
בעצם ההבחנה המדויקת היא כזאתי.
שלמה הפך את ירושלים לעיר מאוד מאוד אוניברסלית.
מאוד אוניברסלית.
ירבעם מחזיר את זה הביתה, כאילו, אל האבות.
בית אל זה יעקב, פנואל זה יעקב, שכם זה יוסף. הוא אומר, אנחנו, מה זה הכול, אנחנו חוזרים להתרכז בתוכנו,
שבטי יוסף.
אני מזכיר לכם, אין איסור לשים עגל זהב במקדש. הרי במקדש שלמה היו 12 פרים על הים של שלמה.
ובלבד שאתה אומר שזה ביטוי לעבודת השם. אז יכול מאוד להיות ש... מה? לא מקובל עליך?
ברור, אז בהתחלה, בסדר, אז יכול להיות שזה מה שהוא עושה בהתחלה, הוא אומר, אני מקים פה איזה מקדש, במקום שהוא קדוש, יעקב אבינו, כאן הקדוש ברוך הוא נגלה אליו,
אני שם פה את הסמל של שבט יוסף,
וזה לא עובדים את העגל, חלילה עובדים את הקדוש ברוך הוא, אבל כאן,
והדברים האלה, והוא עושה עוד דבר, הוא עושה עוד דבר,
מציג את עצמו
כאהרון הכהן, אבל הוא עושה עוד דבר, הוא מפטר את הכוהנים.
הוא מפטר את הכוהנים,
ראינו בדברי העמים שכל הכוהנים והלווים בעצם
ברוכים לירושלים,
והוא כאילו מחזיר את עבודת השם למשפחות, לבכורות אולי,
לבכורות. כלומר,
הטענה שלו היא כזאת, מי הכי נפגע מזה שפיטרו את הבכורות?
יוסף, שהוא בכור שורו.
אם לא היו מפטרים את הבכורות, יוסף היה כהן.
אני מחזיר את זה חזרה.
אני אהרון הכהן החדש,
אני ירבעם,
אני משבט יוסף, אני קורא לבנים שלי נדב ואביה,
אני תכף אעלה על המזבח להקריב.
המקדש הוא עשוי מישור, כלומר בני אפרים ושבט יוסף חוזרים להנהיג את האומה אחרי האפיזודה של בני יהודה ובנימין, שהנה נפסקה לה וכו' וכו'. זה מה שעושה ירובעם.
כן.
כן.
למה? הבכור הוא הכהן עכשיו.
הבכור הוא הכהן.
עכשיו בכל משפחה הילד הבכור הוא יהיה הכהן.
לא בכור.
הוא רוצה לבטל את המעמד הזה שלקחה את הקדושה רק לאיזה משהו כזה של שבט מסוים ונחזיר את זה לעם.
הוא מגן העם, אהרון הכהן המודרני
שמגן על החלשים,
אהרון הכהן, נכון? אז גם ירובע מגן על החלשים מפני המיסים,
מחזיר את הכהונה לעם,
מחזיר את ההובלה לבית יוסף וכן על זה הדרך, זה מה שהוא עושה. והכל בהתחלה לשם שמיים ולכן, כאילו לשם שמיים ולכן אף אחייה טעה וחתם.
כשכמובן ברגע שאתה מציב עגלים ואתה מנתק את העם מירושלים זה מתחיל ומהר מאוד זה גולש לעבודה זרה ולכן עוד שנייה ולכן ירובעם בן נבט נהיה מהרגע הזה לכל אורך ספר מלכים אמת המידה כירובעם בן נבט, יותר מירובעם בן נבט, פחות מירובעם בן נבט, הוא כאילו החטא ומחטיא.
כן, מה אתה אומר?
זה לא מסתתף, זה כאלה של אביב מאזניים.
זה כאילו שמורים לזה, זה דבר שם על אהרן הכהן.
כן.
זה ציטוט של אהרן הכהן.
אם כבודו חושב שאהרן הכהן עבוד עבודה זרה, אז יש לך קושייה פה.
אבל מכיוון שאני בטוח שאתה לא חושב שאהרן עבוד עבודה זרה,
אז אותו דבר פה.
אה, מה?
הוא אמר,
אהרן אמר,
אבל אהרן אמר,
רגע, קודם כל בוא נדייק, אני לא יודע אם את הפסוק הזה אמר אהרן או אמרו העם?
העם. העם לא?
אהרן לא אמר את זה, שלא נטיל על אהרן סתם דברים.
חלילה, אבל מי שעשה את העגל זה אהרן,
נכון, את העגל אשר עשה,
העם אשר עשה אהרון,
כך אומר הפסוק.
כן.
וירא אהרון ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרון ויאמר,
חג אדוני מחר וכולי.
נכון, אבל אהרון ודאי...
תפסו,
זה חזר,
תפסו, אז אולי גם... תנסה להדליק את הראשם?
תלחץ על האדומים.
עוד אחד? תן עוד אחד בשמאלי גם, בשמאלי מדידה.
לא, יש שם עוד...
לא, בסדר, מעולה, ברוך תהיה, זהו.
ובכן, מזמינים ומקממינים, אנחנו בפרק י״ג.
והנה איש האלוהים בא מיהודה בדבר ה' ואל בית אל, וירובעם עומד על המזבח להקטיר, ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח.
כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו,
ומזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך, ועצמות הדם ישרפו עליך.
ונתן ביום ההוא מופת לאמור, זה המופת
אשר דיבר ה'.
הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו.
ויהי כשמוע המלך ידבר איש האלוהים אשר קרא למזבח לבית אל וישלח ירובם את ידו מעל המזבח לאמור תפסו ותיבש ידו אשר שלח עליו
ולא יכול להשיבה אליו.
והמזבח נקרא וישפך הדשן מהמזבח כמופת אשר נתן איש האלוהים בדבר אדוני.
ויען המלך ויאמר אל איש האלוהים חל נא את פני אדוני אלוהיך ויתפלל בעדי ותשוב ידי אליי.
ויחל איש האלוהים את פני אדוני ותשוב יד המלך אליו
ותהי כבראשונה.
וידבר המלך
אל איש האלוהים, בוא הייתי הביתה וסעדה,
ואתנה לך מתת.
ויאמר איש האלוהים אל המלך, אם תיתן לי את חצי ביתך לא אבוא עמך,
ולא אוכל לחם ולא אשתה מים, במקום הזה.
כי כן ציווה אותי בדבר ה' לאמור לו, תאכל לחם ולא תשתה מים, ולא תשוב בדרך אשר הלכת.
וילך בדרך אחר ולא שב בדרך אשר בא בא אל בית אל.
בואו נעצור רגע כאן.
מה זה?
בית אל זה יותר כללי, בית אל זה מקום של התגלות.
אתה רוצה להקים מקדש,
אז בבית אל הוא...
מה?
לא, לא, בבית אל.
חזר, כן, תודה.
עכשיו בואו ננסה רגע להביא מה קורה כאן.
כאילו מנסים להרוג את זה שזה קטן, בסדר? כלומר ברגע השיא שירובעם עומד להקטיר וכאילו, זה כמובן לקח, זה לא קרה בבת אחת. הוא קודם כל עשה את הגבולות ואז בנה את המקדשות ואז תמיד לקח כמה שנים.
ואז הוא מילה את עצמו לכהן גדול, זה כמו, כן, להבדיל, להבדיל, אבל הדיקטטורים תמיד מוסיפים לעצמם כינויים.
כן, הוא נהיה זה, פתאום הוא נהיה אמר של הניצחון,
פתאום הוא נהיה אבינו, רוענו, שמש העמים, עד שהוא כבר נהיה.
אז הוא מוסיף לעצמו תארים טרים, והנה מגיע רגע השיא, ברגע השיא הזה מגיע איש האלוהים עם פסיקה,
מפוצץ את הבלון הזה.
שום מזבח, ושום בטיח,
והדשא נפרץ,
והכל זה, כל מקריס את הכל,
וכמובן האוזן הרגישה שלנו קולטת שבעצם הנביא הוא מפנצ'ר,
דוקר את שתי הנקודות שירובעם מנסה לבנות.
דבר ראשון, את הכהונה שלו כביכול,
ודבר שני, את היד שלו שנשלחת
במלך, במלכות יהודה. הרי איך הביטוי של התנ״ך
למרד של ירובעם ושלמה,
כן? מה כתוב?
וירם יד במלך.
זה הביטוי.
וירם יד במלך. אז היד שהוא הרים במלך
ממשיכה להיות מורמת ועל ממלכת יהודה ללא כוונה מצד הנביא. כלומר, הוא לקח את זה הרבה מאוד רחוק מדי.
אז את אותה יד הוא מנסה להרים על הנביא והיד שלו יבשה.
כלומר, יש כאן איזה רמז,
לא רמז, זה הדבר הכי... אל תנסה להיות כהן גדול
ואל תנסה להיות מלך
מתחרה לרחבעם.
קבל עליך את התפקיד ההיסטורי שלך להיות ממלכת מעבר.
ואחרי זה אתה גם תתברך. כלומר, זה המדרש שחזר ממסכת סנדברין, שהקב' ברוך הוא אמר לו, תקשיב, חזור בך.
ואני ואתה ובן ישע מטלים בגן עדן. חזור בך, ויהיה לדבר הזה פירות. הבן שלך או הנכד שלך יהיה להם תפקיד מרכזי בממלכה המאוחדת החדשה שתקום.
וירובעם ממשיך להתעקש ואומר, אבל מי בראש?
אני רוצה להיות בראש.
בית יהודי.
מי בראש?
יפה.
ועכשיו היינו מצפים שמה אדם כמו ירובעם שחווה נס.
קודם כל, רגע, לא התייחסנו לנבואה.
יש פה נבואה מאוד מעניינת, בואו נקרא את זה.
ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח.
למה הוא לא מדבר אל ירובעם?
הוא לא סופר אותו.
הוא לא מדבר אליו, הוא מדבר אל המזבח, לא על ירובעם.
בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו, זאת אחת, מה זה?
כן, אתה,
אנחנו אומרים שרבי אליעזר בן אורקינוס היה חורש בטרשים ואביו היה חורש על גבי המענה.
אז מישהו פעם אמר לי שבערבית
טרש זה חירש.
ומענה זה לשון עונה. כלומר הוא ניסה לדבר אבל אבא שלו היה חירש. במקום לענות לו אבא שלו היה טרש, טרשים.
סגור סוגריים. כל פנים,
אז נדבר על המזבח.
תראו איזה נבואה, יש פה אחת הנבואות הנפלאות בתנ״ך.
נבואה של 300 שנה, שדוקרת נקודה.
יש לנו נבואות שמדברות על אלפי שנים, אבל זה כללי,
יהיה קיבוץ גלויות, יהיה פה, יהיה שם, אבל נבואה שאומרת, יבוא היום, בעוד שלוש מאות שנה מהיום,
וייוולד בן לממלכת יהודה,
שיקראו לו ישיעהו, והוא יבער את כל העבודה זרה, זו נבואה מופלאה מאוד, אבל מה המשמעות שלה?
הנביא אומר לירובעם,
הוא מנסה לשקף לו מה הוא עשה.
בזה שהקמת עכשיו מזבח אלטרנטיבי לירושלים,
ואתה עולה להקריב עליו,
ועל פניו זה נראה שירובעם לא מקריב פה לשם עבודה זרה.
עדיין.
הוא לא כתוב פה, גם אין על זה ביקורת. כלומר, אם זו עבודה זרה, הנביא היה צריך להגיד לו, מה אתה עושה עבודה זרה?
מה? אין לו מה לעשות. למי?
למה? לא הבנתי.
אם הוא כהן, אז הוא מקריב עכשיו.
הוא כהן. מה?
הוא כהן. אבל מה דיברנו?
אז
זה לא צריך להיות לפי דעתך,
אבל לפי דעת ירובעם זה כן צריך להיות, זה בדיוק מה שהוא רוצה להגיד.
דיברנו על זה מקודם,
שהוא רוצה למרכז את עבודת השם דרך שבט יוסף,
לבטל את הכהונה השבטית ולהחזיר את זה למשפחות,
והוא אהרון הכהן החדש.
אז מגיע הנביא ואומר לו,
אתה עכשיו מתכוון לשם שמיים,
אבל תדע לך שמה שאתה זורע כאן הולך למלא את ארץ ישראל בעבודה זרה שלוש מאות שנים קדימה.
כלומר, הרבה אחרי שממלכת ישראל כבר תתפרק ותגלה, עדיין העבודה הזרה של ירובעם תבעבע פה,
ויצטרכו לבער אותה. כלומר, אתה יודע, לפעמים אתה עושה איזה מעשה,
מה עשיתי היום?
פתאום מגיע לך איזה נביא, אומר לך, תקשיב,
מה שאתה עושה עכשיו
בעוד 300 שנה,
זה מה שיקרה.
זה מה שיקרה.
זה התוצאות של הדברים. מה זה? לא חשבתי שזה יהיה כזה חמוד. זה מה שיקרה.
זה יהפך לעבודה זרה שתטמא ותתפשט כסרטן בגוף האומה,
וייקח 300 שנה, רק בעוד 300 שנה יצליח יהושיהו לבאר אותה כולי ואולי.
אז ירובעם קודם כל חווה נבואה.
חווה שני מופתים. המזבח קורץ,
והיד שלו מתייבשת.
היינו מצפים
שהוא ילך אחורה,
להגיד אוקיי, הבנתי את הטעות,
הבנתי את השגיאה, ויצמצם פערים כמו רחבעם.
יוריד להבות, ינהל את ענייני בית יוסף,
יוריד את הגבולות, יבטל את המקדשות וכו' וכו'.
מה במקום זה עושה ירובעם?
לא.
או ההזמנה הזאת, מה זה נראה לכם?
על פניו זה נראה שהוא כאילו מנסה לשחד אותו.
בוא אני אתן לך מתת.
הוא לא מוותר, הוא מנסה לשמן את הנביא כאילו, יפה.
ואז יקבלני אישה אלוהים, מסרב, יפה.
אז אולי הוא יגיד מהדברים אחרים ויעשה לי כל מיני, כאילו ככה, על פניו זה נראה שירובעם לא נופל מהרגליים בבכי ודמעות וכל זה,
אלא הוא ממשיך לנסות לקדם את האג'נדה שלו,
טוב, צריך לשחרר פה עוד נביא, נתגבר גם על זה.
נכון?
יש נביאים כאלה.
יש גם עוד אנשים כאלה.
עכשיו, תראו, מתחיל כאן,
החצי השני של פרק יג' הוא חצי מאוד מאוד מעניין.
אנחנו ננסה ללמוד אותו ביחד. לא יודע אם נצליח את כולו, אבל את חלקו, כן.
לא, הנביא אמר את זה.
לא, לא הבנתי.
הנביא אומר לו, יהיה בן, יקראו לו יאשיהו.
נו.
כן, אבל רק בשביל הסדר הטוב, יאשיהו מולך הרבה אחרי שממלכת ישראל כבר איננה.
בסדר?
כן.
כן. אגב, השם הזה יאשיהו הוא שם מאוד מעניין.
כן?
יש יאשיהו ויש יהואש.
יהואש זה השם אש בעצם, זה בסדר.
מה זה יאשיהו?
יש כאלה מפרשים, השם יאשיה אותנו מהייאוש.
אנחנו כבר בייאוש.
ישועת השם גדולה.
יאשיהו מולך
בזמנים אחרי מנשה, אחרי עמון, אחרי כאילו ייאוש מוחלט.
טוב,
בואו נראה.
ונביא אחד זקן יושב בבית אל ויבוא בנו ויספר לו את כל המעשה אשר עשה איש האלוהים היום בבית אל את הדברים אשר דיבר אל המלך ויספרום לאביהם.
אז אני מבקש לזכור כאן את הטרמינולוגיה, בסדר? יש לנו נביא זקן,
הנביא זקן הוא מבית אל,
ויש לנו את איש האלוהים שהגיע כנראה מיהודה והתנבא על ירושלים.
אז הילדים של הנביא הזקן באו וסיפרו לו, אבא הפסדת לו, באת היום, היה נביא והמזבח, זה, וערובע, סיפרו לו את כל האירוע.
מה?
חכה, לא כתוב נביא שקר.
לא, זה לא בנאי, זה נביא, נביא זקן.
כתוב נביא, לא כתוב נביא שקר. ואגב, רבי שלמה, עד הרגע הזה בתנ״ך אתה לא פגשת נביא שקר.
לא פגשת.
אתה כבר,
זה מושג כזה שנקרא, אומנם הוא מופיע בתורה, שעלול להיות נביא שקר,
אבל עד עכשיו בתורה לא פגשנו דבר כזה.
אז הוא ידבר אליהם אביהם איזה דרך הלך. ויראו בניו את הדרך אשר הלך איש האלוהים אשר בא מיהודה.
ויאמר אל בניו חיבשו לי החמור ויחבשו לו החמור וירקב עליו.
וילך אחרי איש האלוהים וימצאו יושב תחת האלה.
ויאמר אליו אתה איש האלוהים אשר באת מיהודה ויאמר אני.
ויאמר אליו לך איתי הביתה ואכול לחם.
ויאמר לא אוכל לשוב איתך ולבוא איתך ולא אוכל לחם ולא אשתה איתך מים במקום הזה
כי דבר אליי בדבר אדוני לא תאכל לחם ולא, לא, זה לא שקר.
לא, לא, זה אומר האיש האלוהים.
זה לא שקר.
שנייה, רגע, רבי שלמה, שנייה אחת.
כי דבר אליי בדבר אדוני לא תאכל לחם ותשתה שמיים ולא תשוב הלכת בדרך אשר הלכת בה.
ויאמר לו, מי אומר?
הנביא הזקן גם אני נביא כמוך ומלאך דיבר אליי בדבר אדוני לאמור
השיבהו איתך אל ביתך ויאכל לחם וישת מים כי חש לו
זה שקר.
כן. פה פגשת פעם ראשונה.
וישב איתו ויאכל לחם וביתו וישת מים ויהי הם ישובים על השולחן ויהי דבר אדוני אל הנביא אשר ישיבו.
עכשיו אתה שומע רבי שלמה מי זה הנביא הזה?
איך?
איך אנחנו נחזיר את זה?
קראת הפסוק.
אם אנחנו שומעים על הטרמינולוגיה,
איש האלוהים זה ההוא שהגיע מיהודה.
הנביא הזקן זה הנביא שהיה מבית אל.
אז עכשיו, מי מקבל נבואה?
הנביא הזקן שלפני רגע שיקר, כתוב אומר שהוא שיקר,
כיחש לו,
נכון?
יש מלא שאלות, רק אני אומר שיש כאלה שכל כך קשה להם,
תראו בדעת מקרא, כל כך קשה להם
לקבל את העובדה שנביא שקר יקבל נבואת אמת,
שהם הופכים את הפסוק ואומרים לא, ויהי דבר השם אל הנביא, הנביא זה איש האלוהים פתאום,
אשר ישיבו, אבל זה קשה מאוד להגיד את זה,
מה? זה הנביא הזקן, זה הנביא הזקן, הפשט, הנביא, לכל אורך הדרך הכתוב שומר על הכינויים,
יש איש האלוהים ויש הנביא, מי זה איש האלוהים?
זה שהגיע מיהודה, מי זה הנביא?
זה שנמצא בבית אל, זה הנביא, ויהי דבר אדוני אל הנביא,
אשר ישיבו את איש האלוהים, השיבו אותו,
ויקרא אל איש האלוהים אשר בא מיהודה לאמור.
מי? הנביא.
כה אמר ה' יען כי מרית פי ה' ולא שמרת את המצווה אשר ציווך ה' אלוהיך.
ותשו ותאכל לחם ותשת מים במקום אשר דיבר אליך על תוך הלחם ועל תשת מים
לא תבוא נבלתך אל קבר אבותיך.
ויהי אחרי אוכלו לחם ואחרי שתותו ויחבוש לו החמור לנביא אשר ישיבו.
הנה זה ממש...
למה קשה? הוא אומר, הוא אומר, כן, זה יוצא לדרך.
הוא מקבל עליו את הדין.
איש האלוהים מקבל עליו את הדין. הוא יודע שהוא יוצא לדרך והוא ימות.
הוא יוצא לדרך.
למה מה הקושי?
לא.
לא, יודעים, זה דבר השם.
ויקרא אל איש האלוהים אשר בא מידע לאמור, כה אמר ה'. אתה יודע מה?
אני קורא עוד פעם את הפסוק.
יש פה גם מסורה.
ויהי דבר אדוני אל הנביא הזקן, בסדר?
דבר השם.
ואז הוא קיבל את דבר השם.
כן, הוא מקבל את זה. ואז הוא אומר, קורא לאיש האלוהים, בוא בוא בוא, כה אמר ה' דבר השם.
כן, כה אמר אדוני, טה טה טה סתם, יען כי מרעיתה, אתה הולך למות.
ויהי אחרי אכלו לחם ואחרי אשתתו והחמור שלו החמור
לנביא אשר ישיבו. כלומר, איש,
כן, הוא חובש את החמור.
וילך
וימצאהו אריה בדרך וימיתהו ותהי נבלתו מושלכת בדרך והחמור עומד אצלה ואריה עומד אצל הנבלה.
נס, כן.
החמור עומד, האריה עומד, אריה לא אוכל את החמור, רק הנביא מת.
איש האלוהים מת.
והנה אנשים עוברים ויראו את הנבלה המוצלחת בדרך ואת הרי עומדת על הנבלה.
ויבואו וידברו בעיר אשר הנביא הזקן יושב בה וישמע הנביא אשר ישיבו זה הנביא הזקן אי אפשר להגיד שזה מישהו אחר.
וישמע הנביא אשר ישיבו מן הדרך ויאמר איש האלוהים הוא אשר מרא את פי אדוני ויתנהו אדוני לאריה וישברהו וימיתהו
כי דבר אדוני אשר דיבר לו.
וידבר אל בניו לאמור חבשו לי את החמור ויחבושו.
וילך וימצא את נבלתו מושלכת בדרך וחמור ואריה עומדים אצל הנבלה.
לא אכל האריה את הנבלה ולא שבר את החמור.
ויסע הנביא את נבלת איש האלוהים ויניחהו על החמור וישיבהו.
ויבוא אל העיר הנביא ואל הזקן לספוד אלו כברו.
וינח
את נבלתו בקברו ויספדו עליו.
הוי אחי,
ויהי אחרי קוברו אותו ואומר אל בניו לאמור במותי וקברתם אותי בקבר אשר איש האלוהים קבור בו אצל עצמותיו, הניחו את עצמותיי,
כי היו יהיה הדבר אשר קרה בדבר אדוני על המזבח אשר בבית אל ועל כל בתי הבמות
אשר בערי שומרון.
אחר הדבר הזה לא שב ירבע מדרכו הרעה, כלומר הייתה ציפייה שהוא ישוב, אני אסביר, לא בורח.
הוא היה שב ויאס איתו את העם כהני במות,
וחפץ ימלא את ידו ויהי כהנה במות, שזה מה שדיברנו מקודם. אחר הדבר הזה, הכוונה, זה כאילו סיפור בפני עצמו. אחר הדבר הזה, אחרי כל המזבח שהתנפץ,
ירובן לא שם מדרכו. מה קורה כאן?
אני רוצה להגיד פה שני דברים. הערה אחת מתודית,
ומיד ניכנס פנימה לתוך הסיפור. הרי יש פה שאלות חמורות.
מה השאלה הכי חמורה?
השאלה היא הכי חמורה זה הנביא הזקן הזה. מה הסיפור שלו?
אם הוא נביא שקר, אז איך הוא מקבל את דבר השם?
ואיך הוא עושה הספדים,
וזה נראה שהוא גם מאוד מאוד מעריך את איש האלוהים.
ואם הוא נביא אמת,
אז למה הוא משקר לאיש האלוהים ואומר לו, בטוח תאכל איתי בבית? מה הקטע כאילו? בסדר, ההתנהגות שלו לא ברורה.
בסדר?
בכל אופן, אני רוצה רגע להתייחס למה שהיה כאן בכיתה,
לוויכוחים שהיו כאן בינינו, מי אמר, הוא אמר, הוא אמר.
לפעמים התנ״ך, כשהוא רוצה להעביר לנו מסר
שאנחנו נמצאים בתקופה מבלבלת,
אז הוא בוחר לבלבל אותנו בעצמו.
זאת אומרת, אתה קורא פרק ולרגע אחד זה מתעמעם לך. שנייה, רגע, רגע, מי מדבר פה? זה איש האלוהים, זה נביא האמת? רגע, נביא האמת הזה. הוא נביא שקר או נביא אמת? הנביא הזקן.
פה הוא אומר אמת, פה הוא משקר.
תכף נסדר את זה, בסדר? תכף נבין את זה.
אבל הרושם הראשוני של מי שרומד את הפרק הזה,
הוא יוצא מבולבל.
אתה יודע למה?
כי התקופה מבלבלת.
כי מישהו הצליח לבלבל אותם, מרובעם.
מקדשים בבית אל לשם שמיים, עם עגלים,
עם כהנים, שהם לא כהנים, אלא הם זה.
והכל זה לפי, ויש לו צאת עליהם מנביא, הוא כל הזמן אומר, הנה, אחיה הסכים לי, הוא מראה כל הזמן נביא, והוא שם צדיק.
הגמרא שקראנו קודם, שם צדיק אצל רשע,
והוא אומר, לא, אני מתכוון לנסות אתכם, ואני תלמיד חכם, ואני זה, ואני פה.
אתה כבר לא יודע מי אמת, מי שקר, איפה,
התקופה מבולבלת.
והרבה פעמים הדרך של התנ״ך להעביר לנו מסר
זה לא רק לכתוב את התוכן, אלא זה גם לשנות את המתודולוגיה ולעשות את הפרק בצורה שהיא לא ברורה ללומד. אתה לא מבין?
אתה פשוט לא מבין. זה היה, לכן כל כך נהניתי מהדיור. רגע, זה הנביא אמת. לא, זה הנביא שקר. לא, אבל הוא לא אמר אמת. רגע, אבל הוא התנבא.
אמת ושקר, אור וחושך משמשים בפרק הזה בערבוביה.
הערה מתודולוגית, מה שנקרא.
עכשיו לגבי הדברים בעצמם.
אני מציע כאן אפשרות, אפשר כמובן הסברים אחרים, אפשר לחלוק,
אבל מציע כאן אפשרות.
באמת,
הסירוב של הנביא ללכת לירובעם
עשה רושם גדול.
כי כאילו יש פה איזה פוטנציאל. עכשיו ירובעם, נפתח לו הלב.
הוא אומר לנביא, בוא אליי, אני
תהיה אצלי בבית, וכל זה, והוא מסרב.
ולמה הוא מסרב?
הוא אומר לו, הקדוש ברוך הוא אמר לי,
ולדעתי זאת נבואת אמת, הוא לא המציא אותה, איש האלוהים,
לא לגעת פה בכוס מים.
מה זה אומר?
איך קוראים לזה?
יש לזה שם בתורה.
עיר הנידחת.
הקדוש ברוך הוא אמר לי להתייחס אל המקום הזה כאל עיר הנידחת.
הוא עתיד להיחרב עד היסוד
על כל מה שכתוב בתורה לגבי עיר הנידחת.
הקטע קט יושביה לפי חר, הכל.
זה, אתה יודע, זה חמור מאוד מאוד.
בית אל,
בית אל.
כשמגיעים הבנים אל האבא הנביא הזקן ואומרים לו,
תקשיב,
הנביא, האיש האלוהים שהגיע מיהודה,
אמר על עיר ואם בישראל,
שאולי אנחנו טועים, אולי עושים פה מה ש... עיר ואם בישראל, שזה עיר הנידחת של עבודה זרה, אני מזכיר לכם, עדיין לא עובדים עבודה זרה, אבל מכאן תצמח העבודה הזרה.
הנביא הזקן אומר, אני חייב לבדוק את זה. זה לא נראה לו הגיוני, זה לא יכול להיות דבר כזה.
הוא חייב לבדוק האם הנביא,
סליחה, אני חייב להשתמש בעצמי בכינויים הנכונים,
הנביא הזקן חייב לבדוק האם איש האלוהים אמר את זה מעצמו
או אמר את זה מאת השם יתברך. כי אם הוא אמר את זה מאת השם יתברך,
יש לזה השלכות עצומות.
לצורך העניין, אסור לגור פה.
אסור לגור פה, הוא צריך לקחת מיד את החפצים שלו ולעוף.
זה עיר הנידחת.
אבל אם הנביא הגדיל ראש,
אז סליחה, לא,
אתה לא תגיד על עיר ואם בישראל עיר הנידחת.
גם אם הוא עשה חטאים, לשים על מקום שלם איקס,
ככה,
ולהגיד כולכם,
אתם יודעים, נראה נידחת זה כמו עמלק,
זה הורגים גם את הילדים, לא עלינו.
צף, הכל, זה דברים חמורים מאוד, שורפים עוד, זה המקבילה של עמלק בתוך העם היהודי,
כביכול.
ואיקס שלם על זה.
אם זה לא, אז מי שמך?
הולך הנביא הזקן לברר את הסוגיה,
והוא אומר לו, בוא תאכל איתי, בוא תחזור. לא, אני לא יכול.
תשמע, גם אני נביא כמוך,
זאת אומרת, שימו לב,
שאלנו איך הנביא הזקן מעיב
להכשיל אותו.
מה הוא אומר לו?
הוא אומר לו, אני נביא כמוך,
ונגלה עליי מלאך.
למה הוא אומר מלאך?
כי מלאך זו התגלה עליי מלאך.
הרי ברור שדין עיר הנידחת זה רק הקדוש ברוך הוא יכול להגיד. שום מלאך לא יכול לעשות.
דין עיר הנידחת זה התגלות ישירה של הקדוש ברוך הוא לנביא.
אתה יש לך התגלות ישירה של הקדוש ברוך הוא. אני אומר לך שהתגלה עליי מלאך.
דברי הרב ודברי הרב תמיד דברי משומם.
הוא אומר, טוב, אין לך נגלה מלאך, אני, הקדוש ברוך הוא דיבר איתי.
אם
אם האיש האלוהים יעתר ויבוא עם הנביא הזקן,
אז ידע הנביא הזקן שמה?
שהוא לא אמר את זה מעצמו.
את מה שנאמר לירובעם, אתם יודעים, לפעמים רבנים, כן, מדברים דרשה, ותוך כדי דרשה, אתה יודע, מתלהבים, ואומרים עוד איזה משהו שהוא,
עוד איזה אקסטרה.
אז הוא אומר,
הדבר הזה צריך לברר אותו, אם זה עיר הנידחה זה דבר חמור מאוד.
אז הוא אומר לו,
גם אני נביא כמוך,
מלאך דיבר אליי בדבר אדוני. מלאך.
הנביא הזה אמר מקודם,
כי כן ציווה אותי בדבר אדוני לאמור ותאכל לחם,
וכולי.
דבר אליי בדבר אדוני ותאכל לחם ולא תשתמיים.
והוא מגיע.
כלומר המוטיבציה של הנביא הזקן הייתה
מוטיבציה חיובית.
לברר
שלמקום הזה אין דין עירה נידחת.
כי לא, לא בדיוק, זה, הוא הרי לא יודע הנביא הזקן, אבל בזה שהוא מצליח להחזיר את הנביא,
הוא אומר, הרי אם הנביא הזה היה מקבל דבר השם, הוא בחיים לא היה בא איתי.
הוא לא היה מאמין, הוא היה אומר,
אבל בזה שהוא בא איתי, סימן שהוא לא קיבל דבר השם.
כן, בדיוק.
תוך כדי הסעודה נגלה הקדוש ברוך הוא לנביא הזקן, שהוא נביא האמת, הוא אמר לו, תדע לך,
אני אמרתי לו את זה, שלא יאכל לכם ולא ישתם מים,
והוא עבר על דבריי, ולכן הוא ימות,
ואתה תביא את בשורת הנבואה לעיר,
שהעיר הזאת היא בעקבות מעשי ירובם, יש לה דין עיר הנידחת.
כלומר, זאת הפעם הראשונה שמתבררת אולי סוגיית, אולי חוץ מפילגש בגבעה, אבל מתבררת סוגיית עירה נידחת.
זה לא יכול לעבור ככה.
אז הנביא הזה כן, את זה הוא רוצה לברר.
למה איש, מה?
כן, כן, כן, כאילו לשם שמיים.
למה איש האלוהים חוזר בעצמו ומדוע כאילו הוא חזר, הרי הוא חזר במלבואתו?
