קודם כל נברך אתכם בייטת כסלו שמח.
אור וחיות נפשנו ניתן לנו.
ואדמו״ר הזקן אמר שכל מי שישתף בשמחתו יוציאו מן המיצר.
זה בעזרת השם לשנה טובה בדרכי בלימוד החסידות.
ניכתב וניחתם, אבל אנחנו לומדים שיעור תנ״ך.
מותר ללמוד תנ״ך בייטת בכסלו, נכון?
אפשר.
אני אגיד לכם אבל וורט קטן.
אומרים איך יודעים ששלמה המלך לא היה חסיד?
והתשובה היא כי הוא כתב את שיר השירים בתור משל בין
אהבה בין איש לאישה ולא בין חסיד לרבי.
אם הוא היה חסיד, הוא היה כתוב את זה.
הוא היה... טוב.
מה שנעשה היום,
היום אנחנו הגענו לפרק ח' בעצם,
בסדר?
זה פרק ארוך,
מאוד אפילו,
ואנחנו ננסה לראות אותו,
את כולו,
ולהבין מה הוא רוצה מאיתנו, הפרק הזה. זה פרק חשוב.
אבל לפני כן נעשה רק חזרה קצרתרה על מה ראינו עד עכשיו, בסדר?
מה שראינו עד עכשיו, ניסינו להעמיק
ברשימה הטכנית הזאת של בניית המקדש בכתב הכמויות,
בהוראות הכלים, בכמויות של הדברים, וגילינו מה שבאמת אפשר לגלות הרבה מאוד דרך רשימות. אתם יודעים, אפשר,
הבת שלי עכשיו סיימה, אבל היא עבדה מלצרית באיזה מקום,
ופתאום מעניין לראות את הזווית,
כי פתאום היא רואה בני אדם דרך איך הם מגיעים לבית קפה.
זווית מאוד מעניינת.
יש את האלה,
היא יודעת לסמן קבוצות אוכלוסייה.
האוכלוסייה הזאת והזאת,
אלה משאירים טיל, אלה משאירים טיל גדול, אלה מגיעים עם הילדים ומלכנכים, אלה,
יש כאלה שבאים ומפנים בצלחת, יש כאלה שתמיד מגיעים ומבקשים,
מבקשים, כאילו, לא טעים להם.
כאילו אתה פתאום זה שאנשים מתנהגים בצורה מסוימת.
אז הרבה פעמים אפשר לזהות ולגלות דברים דווקא דרך הצדדים כמו הטכניים, וזה מה שניסינו לעשות
במעבר על הרשימה. אני חייב להגיד שבהקשר הזה,
מי שאימנו למדתי
להסתכל ברשימות ולנסות לגלות בהן דברים,
זה הרב מידן, הוא אלוף בזה.
כל מיני רשימות שמות שאתה אומר, זה, זה,
פוו, טח, טח, מגלה שם כל מיני דברים מדהימים,
אז זה,
בדרך כלל רשימות נוטים ככה, אז מה יש פה להגיד? תסתכלו.
לא, דווקא בתוך הפרטים הטכניים מסתתרים הרבה מאוד
פרטים מאוד מעניינים. מה שראינו, אני רק חוזר בקצרה מאוד מאוד,
ראינו שבעצם במהלך בניית בית המקדש באה לידי ביטוי המגמה של התקופה ששלמה המלך מזהה את התקופה שלו. כלומר, בית המקדש נבנה כמקום עתידני.
אין בו הכאת כלי ברזל, זה דבר אחד שעמדנו עליו.
שותפים בו
אומות העולם המרכזיות, מצרים וצידון.
יש בו אולם משפט בתור מקום מרכזי.
הוא נבנה במקביל לבית המלוכה לבטא איזושהי
הדדיות והפריה הדדית בין הקודש לבין המדינאות.
היסוד של הספרה עשר חזק מאוד,
עשר מנועות,
עשר מכונות,
כרובים שהם גובהם עשר ומוטת הכתפיים שלהם עשר,
שזה מבטא כמובן עשר ספירות,
השתלשלות
ההגדלות האלוקית עד למטה, שני כרובים שמונחים על הרצפה,
בשונה מהכרובים שנמצאים על הכפורת, השכינה בארץ,
ים של שלמה, כלי מאוד מיוחד, גדול,
אלפיים בת יחיל, אלפיים סאה, כלי עצום שמונח על שתים עשרה פרים,
מרמז לים,
כן, ראינו את זה ששלמה, ממש כתוב את זה שחוכמתו הייתה
כחול אשר על שפת הים, רבותה מהחול אשר על שפת הים,
ואז אם יש חול על שפת הים, אז צריך גם שיהיה ים.
וזה ביטוי כזה גם לכוח טהרה עצום, לכוח דעת עצום. מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים.
כל הדברים האלה כולם,
גם יחד, מביאים אותנו למסקנה ששלמה בנה, וגם, סליחה, ועוד נתון שאני עוד חייב לך עליו איזה בירור,
דחיית בניית חנוכת המשכן מירח בול לחודש תשרי ולסוכות כחלק מהסיפור האוניברסלי. כלומר,
יש כאן איזו תקופה עתידנית שבאה לידי ביטוי לאורך כל מהלך הבנייה. חלק מזה גם מעכב את הבנייה, בגלל החוסר היכולת להשתמש בכלי ברזל, ודאי הבנייה מתעכבת.
כל זה בעצם תוצאה של האבחון של שלמה, שהגענו
לשלב שבו ההיסטוריה נגמרה. ואגב,
יכול מאוד גם להיות שאם זה היה מצליח, אז כל מה שאנחנו היום חווים, כל הדברים, כל ההתגלויות המדעיות שאנחנו היום חווים, הפלאפון והאינטרנט, הכל היום התגלה כבר אז.
כלומר, מי אמר שצריך לקחת לאנושות אלפיים שנה כדי להגיע למסקנה שאפשר להעביר גלי קול באוויר ולקלוט אחד את השני?
מה פתאום זה קרה עכשיו? למה זה התפוצץ?
אלפיים שנה לא ידעו מזה ופתאום התחילה המהפכה התעשייתית והכול רק בקצב מסחר ואנחנו נמצאים במצב שהוא הזוי פשוט, כן?
למה זה קרה עכשיו? למה זה קרה לפני מאה שנה, 200 שנה, 300 שנה, 500 שנה?
אומרים שבסין זה באמת קרה לפני כן אבל לא היה להם את האמצעים התעשייתיים.
למה? למה? למה? אפשר הרבה תשובות לזה. הזוהר אומר שזה יקרה בשנת, הזוהר על הפסוק בנוח,
ויהי בשנת 600 שנה
לחיי נוח.
אומר הזוהר 600, זה ה' אלפים תר',
ייפתחו מעיינות חוכמה.
בעולם זה פחות או יותר מקביל למהפכה התעשייתית,
אבל אם אנחנו מבינים שההתפתחות המדעית,
עץ הדעת הולך במקביל לעץ החיים. ככל שהקומה של העולם היא יותר מוסרית,
ככה נמסרים לו אפשרויות לגילוי יותר סודות. אפשר רק לנסות לנחש מה היה קורה אם אדם כמו ג'ינג'יס חאן
היה מגלה את ה... או נבוכדנצר היה מגלה את האטום.
הוא לא היה מחכה דקה, הוא לא היה בו... נכון, לא היה את כל ה... וגם, האמת, מה קורה גם אם היטלר היה מגלה את האטום.
כן?
העובדה שגילתה את זה
ארה״ב של אמריקה, שהיא אומה מתוקנת ומוסרית,
ועד היום מתלבטים אם עשו את זה נכון או לא נכון,
לפחות לפי מה שאני ביררתי,
אני לא איזה היסטוריון או משהו כזה, אבל
הטלת הפצצות
על ירושימה בנגסקי היא חסכה חיים.
היא לא...
מה?
קצרת המלחמה. ההערכה הייתה, כשהאמריקאים ראו כמה אלפים משכיבים על כל מיני קרבות, על כל מיני איים, גואדה כנעה וכל מיני, חמשת אלפים פה,
הם הבינו שהיפנים לא מסוגלים להיכנע, וזה יהיה מיליון וחצי חיילים האמריקאים הרוגים בזה,
וכבר לא לדבר על היפנים.
אז היה כאן התלבטות מוסרית לפחות.
השבוע קראתי סיפור על ידי יפני אחד,
יש לו תואר מיוחד.
הוא שרד את שתי ההפצצות.
הוא היה ביירושימה בהפצצה,
הוא נפצע קצת, אז הוא חזר הביתה לנגסקי,
ואז הוא חתם גם שם.
יש לו תואר מיוחד, יש להם איזה תואר, אני לא זוכר את השם שלו ביפנית,
שהוא שורד שתי ההפצצות.
זה כמו,
זה שנקרא מזל של יפני, כן? זה כאילו...
יפה.
אז אה,
וראינו גם עוד נקודה שהוא לא משתמש בכסף.
רק זהב ולא כסף. כסף זה ביטוי לאיזושהי תקופת מעבר, אתה כוסף למשהו, זהב והנקודה העצמית. זה זה.
כל זה דלינו מהרשימות.
עכשיו,
בפרק ח' עוברים לדבר דברים גלויים,
ברורים,
ויש פה דברים מאוד מעניינים.
בואו נראה.
אז יקל שלמה את זקני ישראל את כל ראשי המטות,
נשיאי האבות,
לבני ישראל אל המלך שלמה ירושלים להעלות את ארון ברית אדוני מעיר דוד עת ציון.
פרק ח'
ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בערך האיתנים בחג, הוא החודש השביעי,
ויבואו כל זקני ישראל ויישאו הכהנים את הארון.
ויעלו את ארון אדוני ואת אוהל מועד ואת כל כלי הקודש אשר באוהל,
ויעלו אותם הכהנים והלוויים.
והמלך שלמה וכל עלת ישראל הנועדים עליו איתו לפני הארון מזבחים,
רצון ובקר, אשר לא ייספרו ולא יימנו מרוב.
ויביאו הכהנים את ארון ברית אדוני אל מקומו, אל דביר הבית, אל קודש הקודשים, אל תחת כנסי הקירובים.
כלומר,
יש פה משהו יותר גדול, יותר דומיננטי, הכרובים הגדולים שהוא בנה, שלמה.
כי הכרובים פורשים כנפיים אל מקום אהרון, ויסוקו קירובים על אהרון, על בדיו, מלמעלה.
ויעריכו עבדים ויראו ראשי עבדים מן הקודש על פני הדביר,
ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה.
עכשיו, גם פה צריך לנסות להבין מה הסיפור.
אתם מבינים מה קרה כאן, כן?
הארון יש בו בדים.
בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו.
כשמכניסים את הארון עם הבדים, אני כרגע עוד מעט נגיע לסיפור שחז״ל אומר,
לגמרא שאומרת שבעצם לא רצו להפתח הדלתות וכו', נשים את זה רגע בהמתנה.
אבל בפשט, הכתוב מספר שהארון נכנס
והאורך של קודש הקודשים, של הדביר, לא היה מספיק ארוך,
כך שהבדים, הם בלטו קצת מהפרוכת.
חזר אומרים, זה היה כמו שני דדים של אישה,
על הפסוק,
שני שדיך כשני עופרים תאומץ אביאה, במנחות,
כן?
לא זכיתי.
אז זה, וזה היה נראה כשני דדים של אישה.
עכשיו, אתה אומר לעצמך, מה הקטע?
היה אמור לה לעשות כמו שצריך, שיהיה בדיוק.
וכנראה שזה בדיוק העניין, זה מין חריגה של הקודש
אל עולם החול באופן שהוא מניק אותו.
כלומר, החול יונק, והנקה זו הדוגמה הכי-הכי טבעית למעבר מזון בצורה מתוקנת,
בלי פסולת, הכי קרוב למן.
כשהתורה רוצה לדבר על מן, היא משתמשת במובן של הנקה.
ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, זה בעצם המן.
אז כאילו הקודש מניק את המציאות, היא יונקת ממנו בצורה טבעית וזורמת הלאה, וככה זה נראה.
זה כמו איזה מין שני דלדים שמניקים את כל המציאות וממשיכים הלאה.
הפוך אני חושב, לא? כן, היה הרבה. כן, אבל היה קיר, אבל לדעתי זה היה הפוך.
ככה כתוב כאן, לכאורה, לא?
כי הקרובים פה, הוא אומר, ויעריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקודש על פני הדביר, ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה.
אין בארון רק שני דוחות אבנים, אשר הניח שם משה בחורב.
הרי זה ברור שזה לא יכול להיות בבית שני, כי בבית שני לא היה...
לא היה אהרון בכלל.
אשר קראת אדוני בני ישראל בצאתה מארץ מצרים.
פשוט לא, ההבדל הוא שבבית ראשון הייתה פרוכת אחת.
ובבית שני, אם אני זוכר נכון, אולי אני טועה,
בבית שני היו שתי פרחות, כי אם לא ידעו,
היה עובי הקיר, לא ידעו האם הקיר שייך כולו לקודש או לקודש הקודשים, אז עשו שתי פרחות.
ואז רואים את הכהן עובר בין הפרחות. בבית ראשון היה פרוכת אחת.
בצאת הכהנים מן הכ...
ואין בארון רק שתי לוחות אבנים אשר הניח שם משה בחורב, אשר קראת אדוני בני ישראל בצאתם ארץ מצרים, ויהי בצאת הכהנים מן הקודש והענן מלא את בית אדוני,
ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן, כי מלא כבוד אדוני את בית אדוני.
טוב,
זה ההתחלה.
העלאת הארון, עכשיו,
מה?
הארון בעיר דוד נמצא,
באוהל בעיר דוד.
מאז שדוד העלה אותו בפעם השנייה,
אחרי פרץ עוזה, שם הוא נמצא.
בעיר דוד.
רואים ששלמה המלך הפיק את הלך...
משמש, שאלה בהורים בתומים נעשית שם,
שומרים על זה, מה?
יפה.
אתה מעיר הערה נכונה מאוד,
והזכרנו את זה בעבר,
שאצל שלמה המלך המרכז הוא לא אהרון, המרכז הוא המזבח.
זה המעבר הדרמטי בין ספר שמואל לספר מלכים.
בספר שמואל המרכז הוא אהרון.
אהרון עובר שבעה מקומות לספר שמואל.
בספר מלכים המרכז הוא המזבח, מה ההבדל?
ההבדל הוא שהאהרון,
הזכרנו את זה, אני רק אעשה את זה בחזרה,
אהרון הוא בעצם ביטוי להנהגה האלוקית שלוקחת אותנו על הכתפיים שלה.
האהרון נושא את נושאיו.
זה מתאים לתקופה ילדותי של עם ישראל.
כשאנחנו מתבגרים, כשאנחנו לוקחים אחריות,
הרבה יותר מתאים לנו המזבח.
מה זה מזבח?
אש מגיעה מלמטה.
אנחנו מקרבים את המציאות אל הבורא יתברך, ולכן שלמה המלך כל הזמן מקריב קורבנות. המזבח בגבעון, המזבח בבית המקדש, אנחנו מיד נראה פה שהוא הקריב פה 120 אלף קורבנות. הלב
זה המזבח.
ואגב, כשהרמב״ם מדבר בהלכות הבחירה,
הרמב״ם מדבר על בית המקדש,
אז אתם יודעים שגם היום זו מחלוקת
שבהר הבית,
אבן השתייה, מה שנקרא הצחרה, כן?
מה היא?
האם זה המקום שבו היה קודש הקודשים,
או זה המקום שבו היה המזבח?
זו מחלוקת.
מי שעולה להר הביתה, אז מחמירים לשני הצדדים.
אבל זו מחלוקת.
מה?
מה זה?
לא, לשם אתה לא מגיע, אבל אתה מודד משם.
אם אתה...
אז למה? כי הרמב״ם בהלכות בית הבחירה אומר על המזבח, המזבח מקומו מכוון ביותר.
כלומר, את מקום המזבח אתה לא יכול להזיז.
והמזבח זה המקום שממנו, שם הקריב
אברהם את יצחק, ושם הקריב נוח, ושם הקריב קמים והבל, ומשם נברא אדם הראשון,
והוצבר עפרו, שנאמר, אדם במקום כפרתו נברא.
אז שלמה המלך שם את הליבה דווקא במזבח. ולכן, אתה צודק, העלאת הארון מתוארת כאן כביכול כבדרך אגב, והתפילה שנאמרת על המזבח הרבה יותר באריכות.
חז״ל מוסיפים כאן כל מיני נתונים שהם כמובן נעוצים בפשוטו של מקרא.
פשוטו של מקרא מראה
ובספר דברי הימים מצוינת, גם אש שירדה,
פשוטו של המקרא מראה שאיך ששלמה המלך מכליס את הארון, יורד ערפל על המקדש, ובעצם
אי אפשר להיכנס.
לא יכלו,
מה? כמו המשכן.
סוף ספר שמועות, בונים, בונים, בונים את המשכן,
שוכן הערפל ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו העניין. זה בעצם סוג של דחייה.
כשמדברים על זה, חושבים על זה, זה סוג של דחייה.
כל העניין של אוהל מועד
זה להתוועד עם הקדוש ברוך הוא, להיכנס, להיות נועד איתו שם.
כל העניין של בית המקדש של דביר זה לדבר, להתדבר איתו.
והנה, אחרי שהכול מוכן, יורד ענן, אי אפשר להיכנס.
אז אם כן, למה זה אנוכי?
והתשובה, שזה בעצם,
וכאן אנחנו נוגעים פה באיזושהי נקודה תיאולוגית חשובה,
בכל מקום
שישנה
איזושהי ספציפיקציה של ההתגלות האלוקית, כלומר איזשהו סימון מקום
מונח
לצידו הסכנה של הגשמה.
איפה אלוהים נמצא? פה הוא נמצא.
הנה, עובדה.
ומה התשובה? איפה הוא נמצא?
הוא נמצא בהכל.
ממלא כל עלמין, וסובב כל עלמין, ולית אתר פנוי מיני כלל.
אז אם ככה, אם הוא נמצא בכל מקום, אז איך יש בית מקדש?
ואם הוא לא נמצא בכל מקום,
אז זה כביכול הגשמה. אז קודם כל, כדי לנפץ את האפשרות הזאת
שהוא נמצא פה ולא נמצא שם,
בכל פעם שיש איזה
סימון מקום, הקדוש ברוך הוא מגיע ועושה ככה ומערבב את הכול. או שהוא הורג את נדב ואביהו, או שהוא עושה פרץ עוזה, או שיש ערפל על המשכן,
או שיש ערפל על המקדש,
או שהדלתות לא נפתחות. כאילו, לא הולך.
אל תחשבו שהצלחתם להכניס את האלוקות לאיזה קופסה וסידרתם את זה. כל פעם יהיה איזה ערבוב כזה, כדי שנבין שאנחנו לא מבינים.
עכשיו, בהר סיני זה עוד יותר חשוב,
כי בהר סיני יש מצוות עשה מפורשת.
איזה מצוות עשה?
הפוך זה לאו, לעלות
וימשוך היובל יעלו בהר.
כלומר אל תחשבו שהמקום הזה הוא מקום ההתגלות וזהו מה פתאום הקב' נמצא בכל מקום
ולכן מכיוון שהוא נמצא בכל מקום אחרי שנגמרה ההתגלות תעלו בהר.
יש שם אפילו נראה לי פסוק של בהמה
שגם עם הבהמות תעלו אם אני זוכר נכון. מה?
גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא.
למדת שאחרי שנגמרה ההתגלות הם עולים עם הצאן והבקר לרעות.
אז איך להסביר את זה?
היום יש לנו משל מאוד פשוט.
להסביר את זה מאוד מאוד פשוט.
המשל הוא כדור הארץ.
כדור הארץ,
בתוכו,
מלא בלבה, בנפט. מלא, בכל מקום בכדור הארץ
זה נמצא.
כרום כדור הארץ בחלק מהמקומות הוא עבה,
בחלק מהמקומות הוא דק,
דק מאוד אפילו.
באותם מקומות דקים זה מאפשר ללבה לפרוץ.
זה לא אומר שהלבה נמצאת רק פה, היא נמצאת בכל מקום. פה עקרום יותר דק.
בבית המקדש, עקרום של השמיים יותר דק.
כלומר, הקדוש ברוך הוא ממלא כל העלמין וסובב כל העלמין. הוא יצר מקומות שבהם עקרום יותר דק וההתגלות יותר באה לידי ביטוי. זה רק התגלות.
זה רק התגלות.
זה לא...
ולכן,
ולכן זה מאוד מאוד חשוב העניין הזה.
מיד מגיע הערפל כדי לשלול הגשמה,
כדי לשלול צמצום.
זה ממש קשור עכשיו ליד קיסלב.
אתם יודעים שאחד ההבדלים הגדולים,
נקרא לזה
התובנות המשמעותיות שהוסיפה החסידות על גבי תורת הקבלה,
זה בעצם פירוש שלה בתורת הקבלה,
זה לגבי הצמצום,
שהצמצום אינו כפשוטו.
אומנם זה נראה לעיניים שלנו כאילו יש צמצום,
העולם הוא נעלם, אבל זה לא כפשוטו.
זה רק נראה, באמת, הקדוש ברוך הוא נמצא ונוכח בכל מקום.
משגיח, השגירה פרטית לכל דבר.
לא הבנתי את השאלה.
עליו אנחנו לא מדברים, הכל זה גילויים שלו.
גילוי אחד נקרא שכינה, אחד נקרא כנסת ישראל, הכל הוא, כן.
זה לא בסך הכל, זה הרבה מאוד. עכשיו השאלה, רמות הגילוי.
רמת הגילוי בארץ ישראל גדולה מרמת הגילוי בחוץ לארץ. רמת הגילוי בירושלים גדולה מרמת הגילוי בפתח תקווה. רמת הגילוי בהר הבית גדולה.
רמת הגילוי בקודש הקודשים היא הגבוהה ביותר, אבל זה גילוי.
מצידו יתברך הוא נמצא בכל מקום.
זה רק איפה הזכוכית יותר דקה שאתה יכול יותר לראות.
בסדר? זה כמו שמש שמאירה, ובחלק מהמקומות יש
זכוכית קאה, ובחלק מהמקומות יש בטון, ובחלק מהמקומות אין כלום וזה נופל עליך ישר. השמש מאירה אותו דבר.
כן.
למה? בטח שאפשר היה.
כל עוד לא נבנה המקדש היה מותר לעמוד גם במקומות אחרים,
שזו הוכחה יפה מאוד לכך שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום.
בכל מקום אשר תזכיר את שמי,
אבוא אליך וברכתיך. יש פסוק כזה.
נכון. לשם שמיים.
אתה יודע מה זה הבמות היום?
כן.
מה זה הבמות? למה הבמות לא סרו?
הבמות מבארים שזה היצר לעבוד את הקדוש ברוך הוא בשכר ועונש,
בצורה פרטית.
כאילו זה, יש משהו כללי, שאתה אומר, אני עובד את הקדוש ברוך הוא לא בשביל שכר ועונש.
תמיד אדם רוצה שגם יהיה לו איזה ככה.
בקטנה, תקבל שכר ועונג, נבנה לו איזה במה קטנה ככה.
אז אני אומר,
הבמות היום זה המניינים בערים,
יש בית כנסת, מטר ממך,
אבל עושים ערבית בלובי של הבניין.
אני אלך לבית הכנסת, למקום כללי, זה כאן, ככה, מתפללים ב...
רק הבמות לא שרו, עוד העם מקטרים בבמות,
מתפללים בלובי.
לך שתי מטרים לבית כנסת,
אל תתפלל פה. מה?
מוטה שבת זה מנהג ישראל כבר מתחת לפנס,
אבל אני מדבר איתך על כל יום.
ערבית שבכל יום,
נכנסת האישה, מצלצלת באינטרקום, עובר שם איזה זה, הכל בלאגן. מה זה, שתי מטר בית כנסת קרוב.
טוב,
כן, בסדר, אתה סמיגורם של ישראל.
אז זה,
שבעים דיירים, נכון?
נו, אז מה, בגלל זה לא הולך לבית הכנסת?
אפשר. אם יש בית כנסת בבניין, אפשר.
אם מקדישים איזה חדר, סבבה לגמרי, אין שום בעיה.
אבל זה לא קורה לכם.
טוב, יפה.
בואו נתקדם.
אז רק הבנו מה פשר הערפל ומה פשר ה... יפה מאוד. עכשיו, תראו, מפסוק כב' עד פסוק כא',
הוא מברך את העם ועוד פעם מסביר למה הוא בונה, ומפסוק כב' מתחילה התפילה מאוד חשובה
של שלמה לקדוש ברוך הוא.
מי שומע את התפילה הזאת?
יש כאן בפרק הזה בעצם שלוש תפילות. התפילה הראשונה, אז אמר שלמה,
בפסוק כב' עד פסוק כא',
שהיא בעצם חזרה למה דוד לא בנה ולמה הוא כן בנה.
מכאן בעצם חז״ל למדו שרק כששלמה הזכיר את חסדי דוד אביו נפתחו השערים ויכול היה להיכנס הארון. כלומר, אל תשכח את הליבה מכל הבניין וכל הלוגיסטיקה וכל זה. בסוף אתה יכול לשכוח את הליבה מדוד המלך, כן, זה הסיפור. אתה צריך לזכור את התשתית הרוחנית שדוד
ייסד.
אז זה דבר אחד.
ואז מפסוק כב יש תפילה נוספת שהיא ארוכה ונמשכת עד פסוק נד,
ובפסוק נד הוא אומר, הוא קם ומברך את כל עם ישראל בקול גדול, כלומר,
כולם שומעים, וזה עד סוף הפרק.
כלומר,
התפילה שנאמרת מפסוק כב עד נד, אף אחד לא שומע חוץ משלמה,
הקדוש ברוך הוא ואנחנו.
בסדר?
העם לא שומע אותה.
וזה מאוד חשוב להבין מה קורה כאן.
מאוד חשוב, בסדר?
אולי בשביל המתודה הלימודית נתחיל דווקא מהסוף.
בואו נראה איך הוא מברך את העם.
פסוק נ״ד
ויהי ככלות שלומו להתפלל לאדוני את כל התפילה בתחינה הזאת, קם מלפני מזבח אדוני, לשאלתך, גיגי, התפילה נאמרת
לפני המזבח, זה המקום,
הוא לא נכנס לקודש ועומד מול הארון, הוא עומד לפני המזבח.
קם מלפני מזבח אדוני מכרוע על ברכיו,
כלומר את כל התפילה הוא אמר כשבכלל הוא קורא הברכיים,
אז זה ברור שאף אחד לא שמע אותו חוץ מהוא עצמו.
וכפיו פרוסות השמיים,
ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל
קול גדול לאמור.
עכשיו הוא מברך ברכה גדולה.
כולכם מכירים את הפסוק הזה, כולנו מכירים, הספרדים ודאי מכירים אותו,
אומרים אותו כל שבת במוסף,
לפני חזרת הזה, נכון?
אחרי אשר שבטיך.
ברוך ה' אשר מתן מנוחה לאמור ישראל,
ככל אשר דיבר, לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דיבר ביד משה עבדו. ויהי אדוני אלוהינו עימנו
כאשר היום אבותינו על יתווה תשענו, לתת לבאבנו אליו,
ללכת בכל דרכיו, לשמור, מצוותיו, חוקיו ומשפטיו אשר ציווה את אבותינו. ויהי דברי אלה שתכנתי לפני אדוני, קרובים אל אדוני אלוהינו יומם ולילה. מה?
לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל, דבר יום ביומו. למה?
איזה משפט זה?
למי הוא מופנה?
מה תכליתו למען דעת כל עמי הארץ כי אדוני ואלוהים אין עוד. איזה פסוק זה מזכיר לכם?
עלינו לשבח, נכון?
ונאמר, והיה אדוני למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה אדוני אחד ושמו אחד. זה זה, אומר שלמה המלך.
זהו, המשפט הוא לא רק לעם ישראל.
הוא בנה אולם משפט ענק, כי הוא הקים את בית הדין הבינלאומי אבל בירושלים ולא בהאג.
נכון?
מה זה האג?
למען דעת כל עמי הארץ, כי אדוני הוא האלוהים אין עוד, כולם יהיו מונותאיסטים,
אמונה באל אחד.
והיה לבבכם שלם עם אדוני אלוהינו ללכת בחוקיו.
אגב, אתם יודעים שהפרשנות המוסלמית,
המוסלמים רואים את עצמם כהמשך של בני ישראל.
כי הטענה שלהם היא שההתגלות האלוקית למשה ולבני ישראל היא לא דווקא לגנטיקה,
ל-DNA של יהודים,
אלא זה לקהל המאמינים, ככה הם קוראים לזה,
למאמינים באל אחד.
ומכיוון שהם מאמינים באל אחד, אז הם יכולים להמשיך את זה.
כן, לשיטתם.
אז כולם יהיו מאמינים באל אחד,
ויהיה לבבכם שלם עם אדוני אלוהינו ללכת בחוקה ולשמור מצוותיו כיום הזה,
ואם כך שמחה עצומה,
והמלך וכל ישראל אימו זובחים זבח לפני אדוני,
ויזבח שלמה את זבח השלמים של זבח אדוני בקר 22 אלף,
וואו,
וצאן 120 אלף.
מאיפה היה? היה.
מקום גם היה מקום.
בשר, יהודים אוכלים, אין בעיה.
לא מסתדר 120 אלף?
למה לא מסתדר?
מה הבעיה?
לא יודע, אף פעם לא היה לי דיר, אבל זה לא ירושלים של היום שהכל צפוף. זה רק בית המקדש, והכל מסביב פנוי. אתה יכול לעשות כמה דירים שאתה רוצה.
מה?
לא יכול. מה זה היו מיליונים שם?
הכל מתחיל מכמה היו בני ישראל בעת הזאת.
על פניו, אם הם נכנסו לארץ ישראל, הם נכנסו לארץ ישראל כשישה מיליון איש בהערכה זעירה.
600,000 רגלי גברים ונשים, זה מיליון ו-200,
וכל משפחה, נגיד, שישה ילדים, שזה ממוצע סביר,
הגענו לו פחות או יותר
שישה מיליון גברים.
תכפיל את המכפלות האלה לאורך 480 שנה של פחות או יותר, לא היו גלויות,
לא היו קטסטרופות,
לאורך 480 שנה שישה מיליון איש מגיעים למספר,
עשרים מיליון,
זה מספר ריאלי,
15 מיליון, 20 מיליון, אנחנו הולכים למספרים של התורה.
מה?
למה קשה לתפוס? מה קשה לתפוס בזה?
120 אלף
אופרציה, בשביל זה הוא היה שלמה המלך,
בשביל זה הוא לא היה לי בעצר,
הוא היה שלוי מהמלך,
והיה לו חוכמה כחול אשר אספת היה,
והיה לו מהנדסים, היה לו...
אתה, תשמע, כשאני רואה את...
מה זה היה? זה היה סוף סוף נרבב על מנגל? זה הרג אותי.
כשאני רואה את, לא יודע, איך הורדוס בנה דברים, אני גם לא מבין איך הוא עשה את זה.
איך הם באמצעים של אז, הם בנו את מה שהם בנו. איך, איך הם סחבו? ידעו, לא יודע, היה להם את החוק.
נכון?
כן.
אתה יודע כמה עופות נשחטות במדינת ישראל ב...
לא, עוד.
לא, אבל הם אכלו את הבת... אכלו את זה, כן.
אכלו. היה חגיגה, תשמע, זה עושים את זה.
זה פעם בהיסטוריה, הדבר הזה. כולם הגיעו.
במדינת ישראל נשחטים, נדמה לי,
שני מיליון ביום.
שני מיליון ביום.
עופות, עופות.
טוב רבותיי אני אגיד לכם זה אפשר להגיד שאולי דיבר הכתוב לשון גוזמה זה היה הרבה בסדר? לא יודע, ספרות זה היה הרבה אבל מה שרציתי להגיד זה תכף נקודה אחת כאן הסביכו את זה ביום ההוא קידש המלך לתוך החצר אשר לפני בית אדוני כי עשה שם את העולה ואת המדחה ואת חלדי השלמים כי מזבח הנכות אשר לפני אדוני קטון מאכיל את העולה ואת המדחה ואת חלדי השלמים והיה שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול
מלבו חמת
עד נחל מצרים,
לבוא חמת
וכן סוריה אל חמא עד נחל מצרים
לפני ה' אלוהינו שבעת ימים ושבעת ימים 14 יום וכמובן באותו זמן מה עשו?
אכלו ביום הכיפורים.
תכופה עתידית גם יום הכיפורים כי הוא שייך למציאות הקודמת,
התענית שיש בה חטא, במיוחד שאתם יודעים ש...
מה?
לא, אכלו ביום כיפור.
לא הבנתי.
למה אכלו? אתה צריך לצום, נכון?
יום כיפור עצמו, אני מזכיר לכולנו,
לפחות לפי חלק מהפרשנים, הוא סוג של שכר
שהקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל על זה שהם צמו ביום האחרון שמשה היה צריך להביא את הלוחות השניים. הם לא ידעו אם יהיו לוחות או לא יהיו לוחות,
אז כתשובות המשקל לחטא העגל, באותו יום הם צמו.
ונתהפך להם הצום לשמחה,
כשהם ראו את משה יורד מהלוחות,
אמר להם הקדוש ברוך הוא, אתם צמתם,
צום של כאילו חינם, אני אקבע לכם צום לשמחה לדורות, זה יום הכיפורים. אבל עכשיו שבעצם אנחנו מתקנים את הכל וכבר אין לוחות שבורים וכולי,
אז אוכלים ביום הזה.
ביום השמיני שילח את העם ויברכו את המלך
וילכו לאוהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה שרשה אדוני לדוד עבדו ולישראל עמו.
הברכה הזאת, הפסוקים האלו מבטאים מה?
מבטאים בדיוק מה שאמרנו.
עתיד לבוא.
מה לא מוזכר פה?
מה הדבר שהכי חסר לנו בתנ״ך, ולא מוזכר כאן, כאילו, מוזכר בכל מקום ולא כאן.
איך?
מה המשיח? הוא המשיח.
הוא המשיח.
זו דוגמא טובה, אתה יודע, כשיגיע המשיח,
אז
במרכז ימשיכו להגיד הלל ביום העצמאות, כי זה רק עדיין התחלת דגאולה, זה לא...
הוא המשיח, הגיע, הנה.
מה חסר בפסוקים האלה? איזה מילה חסרה לכם?
חטא.
אזהרה.
ויאמר שלמה אל העם אם שמוע תשמעו בקול השם וישר בעיניו תעשו ואם לא דעו לכם כי כאילו איזה, אין את זה.
תמיד יש איזה התרעה כזאת תמיד אין את זה כאילו לעם הוא משדר חבר'ה זה זה.
הגענו
זאת הגאולה כל מה שדיברו עליו הנביאים תביימו תטעמו משה רבנו זה פה זה עכשיו אנחנו הולכים לשנות את העולם.
שרו שם אני ואתה משנה את העולם.
אבל באמת,
זה מה שהוא מעביר לעם, זה מה שהוא משדר לעם.
בתוך תוכו,
בתוך תוכו,
שלמה כנראה כבר מבין
שזה לא הולך
לגמרי כמו שהוא רצה,
שזה מתחיל להשתבש.
עכשיו,
אני תכף,
תכף, איפה הוא, הוא לא מזהיר אותם,
הוא רק אומר,
פה פה בפרק הזה, כאן,
פסוק נח,
להטות לבבנו, הכל טוב,
אל יעזבנו, לעטות לבב, הכל חיובי, הכל תשובה מאהבה, הכל חסידות,
הכל יד כיסלב.
אין פה איזה...
אני רוצה ללמוד איתכם ביחד מדרש,
בסדר?
אני רוצה ללמוד איתכם ביחד מדרש
שקשור בדיוק לנקודה הזאת,
לפרק הזה,
ולנסות טיפה להעמיק בו
ולהבין את המשמעות שלו.
המדרש אומר
שביום הזה ששלמה המלך
חנך את המקדש
יום אחר כך,
כשרצו להתחיל להקים את קובענה תמיד,
המפתחות של המקדש היו אצל שלמה המלך.
והוא לא קם.
הוא נשאר ראשון.
מי אעיר את המלך וכולי.
מה עשו?
שלחו את בת שבע
לעיר את המלך
והיא הרביצה לו.
זה משלי פרק ל',
דברי למואל בן מסע,
מלך מסע, אשר ישרטו עמו.
מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדריי?
אל תיתן לנשים חיליך ודרכיך למחות מלכים.
אללה מלכים למואל, אללה מלכים שתו יין, ולרוזנים איש איכר.
פן ישתה וישכח מחוקק
וישנה דין כל בני עוני וכו' וכו'.
הרביצה אותו, הרביצה לו, נזפה בו.
עכשיו חז״ל אומרים, למה הוא לא קם?
זה הכל מדרש, אני מזכיר לכם, מדרש לא בא לספר מה היה,
מדרש בא לספר רעיון.
והמדרש אומר שבת פרעה היא טלתה לו על החלונות סדינים שחורים
עם כאלה כוכבים,
וכל פעם שהוא פתח את העיניים הוא מסתכל ואמר, אה, אז עוד לילה אני יכול להמשיך לישון.
וככה הוא בעצם נדחה.
זה המדרש.
מה הוא רוצה להגיד על המדרש הזה? מה הוא בא להביע?
הוא בעצם בא לומר
שבת פרעה, שהיא השותף המרכזי כאן בעסקה, בסדר? כאילו, זה הדיבור.
היא מנסה,
היא לא רצתה ששלמה, היא רצתה שיישאר איתה, זה בעצם הכוונה.
היא הצטרפה למהלך הזה.
אבל האם היא הצטרפה למהלך הזה מתוך באמת שייכות והזדהות עמוקה עם הרצון הגדול שהרוח של שלמה ועם ישראל תבוא אליה,
או שזה היה שותפות אינטרסים
כזו או אחרת, שהיא מנסה, אתה יודע, לנתב את האינטרסים אליה.
כאילו,
אם היא יכולה שהוא יותר יהיה איתה,
היא יכולה להמשיך לנהל את העניינים ולקבוע, להמשיך את הלילה, היא לא ממהרת
לשתף פעולה ולהתמסר.
ושלמה מבין שעל ההתחלה זה משתבש לו.
כלומר, על ההתחלה הניסיון הזה, שתהיה איזו תמונה מושלמת, שלמה נשוי עם בת פרעה,
כלומר מלך ישראל עם נציגת האנושות מגיעים לבית המקדש לפנות בוקר, להקריב קורבן לה' יתברך,
בום,
זה משתבש כי נציגת האנושות זה לא מתאים לשעות המוקדמות האלו.
היא פה, היא בעניינים, היא רוצה.
אבל לא מהזה, כי זה נחמד, והוא אדם חכם, ויש פה איזה עניין ושותפות אינטרסים.
זה מתחיל להשתבש. חז״ל אומרים,
בשעה שנשא המלך את שלמה בת פרעה, ברגע הזה,
ירד גבריאל ונעץ חרב בים, קנה בים, עליו נבנה כרך גדול של רומי.
כלומר,
ברגע שהתברר שאומות העולם,
השותפות היא לא מלאה,
זה כבר הולך לכיוון שזה לא יצליח, וממילא יהיה פה סיבוב גדול מאוד.
אומות העולם יקימו את רומא, שתחריב את בית המקדש. כלומר, הן לא רוצות,
הן לא חפצות
בקול המוסרי הזה שאמור לעדן אותן ולסייג אותן ולרסן אותן,
הן לא מעוניינות,
ומשם זה מתחיל. כלומר, כבר בהתחלה דברים מתחילים להשתבש לא כמו ששלמה רצה,
בעיקר מהכיוון של בת פרעה,
והוא מבין שיכול מאוד להיות שזה לא יהיה כמו שהוא תכנן.
בסדר?
וזה משפיע על התפילה שלו
לקדוש ברוך הוא.
בואו נראה.
עכשיו, הוא לא מגלה את זה לעם.
כי אם הוא יגלה את זה לעם, זה בטוח לא יצליח.
מה?
אין לו אשם תורם,
לדעתי, אנחנו נראה את זה בהמשך.
כן? אין לו אשם תורם מעבר לעובדה,
מלבד העובדה שהוא פשוט החליטה ללכת על זה.
כלומר, הוא הלך על זה בכל הכוח.
אנחנו נראה בהמשך, כשאתה פועל בגבהים כאלה גדולים, אז כל נפילה היא קטסטרופה יכולה להיות.
אבל כנראה כבר כאן הוא מרגיש
שדברים מתחילים להשתבש.
ולכן התפילה של שלמה המלך
היא ממש לא תפילת לעתיד לבוא.
הוא מדבר, מצד אחד הוא מדבר,
התפילה שהוא אומר בינו לבין עצמו ולקדוש ברוך הוא, העם לא יודע מזה, כי אם הוא היה מגלה את זה לעם, אז בזה הוא היה גומר את הסיפור.
אה,
יהיו מלחמות? אמרת שהכל בסדר?
לעם הוא לא מגלה, לעם הוא אומר,
ברוך אדוני אשר נתן
מנוחה לעמו ישראל, ככל דברו אותו באשר דיבר. מנוחה, הגענו לעת המנוחה.
לעת שלום. לא יהיו יותר מלחמות, לא יהיו יותר מאבקים,
לא יהיו יותר צער.
No more bloodshed, no more war,
no more bloodshed, כן, כפי שאמרת.
כן,
יפה.
אבל בתפילה שהוא מתפלל לקדוש ברוך הוא,
שם יש דברים אחרים לגמרי.
שימו לב.
מה?
שאלה טובה,
מאוד.
לא יודע אם יש שחיות שקר, זה כאילו...
קיצוני מדי, זה גם
הוא ודאי היה משיח,
אבל בלי ספק קרם עברת טראומה.
בלי ספק. ואנחנו נראה בהמשך, אני כבר כאן זורק ספוילר,
שהמטרה האלוקית
בקריאת הממלכה
הייתה
לתקופת זמן, לא ארוכה, אנחנו נראה,
להוריד את הלהבות. כאילו, להפוך את זה מממלכה לשתי יריות.
כאילו, נירגע קצת, ננשום, נסדר נשימה,
נחכה איזה דור או שניים ונחזור לנשא עוד פעם.
כאילו, המטרה הייתה פשוט להוריד את הלהבות,
כדי להריע, כי באמת הלכנו כאן לאיזה מהלך מאוד מאוד גדול שהוא לא הצליח,
בואו ננסה רגע לאפס מנועים. אז הוא כאילו אומר,
קריאת הממלכה הייתה בעצם פתרון לאיזושהי הירגעות.
זה לא הלך ככה.
לדעתי התנ״ך שם את מרכז הכובד על שותפות אומות העולם. נשב איתו את לבבו, הכוונה,
לא הייתה,
גם אם העם,
בואו נאמר ככה, היו שני גורמים.
גורם אחד, יכול להיות ששלמה רץ מהר מדי.
כלומר, אולי היה נכון קודם, כאילו, לא להתחיל את הכל עם אומות העולם, קודם כל לבנות איזה משהו ולבסס ואחרי זה לצרף, אבל הוא רץ מהר מאוד.
הוא רצה כאילו להספיק,
וזה מחיר שאתה עושה תהליכים מהר.
וגורם שני היה שאומות העולם,
הן לא הגיעו בלב נכון לעניין הזה. היה להן את האינטרסים שלהן.
היא התגיירה בת פרעה והכל בסדר, אבל, אומר המדרש,
היא רצתה שהוא יישאר לשם.
היא רצתה אותו איתה.
עם הסיפור הזה, ולא את ה...
בואו נדבר על זה, ארה״ב וישראל.
מה זה?
ברור שיש פה גם אינטרסים
גדולים מאוד.
בואו נדבר מהכיוון שאנחנו, אצלנו זה ברור, כן?
פעם שאלו את אשכול, אמרו לו, יש בצורת. הוא אמר, איפה? באמריקה?
הוא אמר, לא, פה.
פה, טוב. היית אומר לי, באמריקה? הייתי דואג, פה.
אז אנחנו, כאילו, אבל מה הם איתנו?
שותפות אינטרסים, כן? מוצב קדמי במזרח התיכון,
בסיסים אמריקאים, לא יודע, אלף ואחד דברים.
האם יש גם שותפות ערכים?
יש גם.
מה במרכז?
מה המרכזי?
יש מקום להתלבט בזה. אפשר להגיד אולי שבתקופת אובמה זה היה הרבה יותר רק בנוי על אינטרסים, ואם לא נכנסנו אליהם טוב באינטרס אז הם לא ראו אותנו בעיניים, ועכשיו אצל טראמפ,
שהוא קצת משיגנה, אי אפשר לדעת מה הוא רוצה, אבל לפחות אצל הסגן שלו, פנס,
אז הוא כן מדבר על שותפות ערכית וכו' וכו'.
אתה מבין? זה מורכב כזה.
זה אף פעם לא חלק.
אז גם כאן, קיווינו שהשותפות הערכית תהיה כאן יותר גדולה.
מתברר שבת פרעה מייצגת את האינטרס של בית פרעה במלכות שלמה,
ואם ככה זה לא הולך.
ולכן בתפילת שלמה בפרק ח',
פסוק כב', תראו מה הוא מדבר.
פסוק כב', הקב' הוא אתה הכי גדול, אתה מילאת את ההבטחות וכו',
ואתה טטטטם, הנה, עכשיו פסוק כז'.
האומנם יושב אלוהים על הארץ, הנה השמיים ונשמע השמיים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי,
וזה סוגר את הפיניים, מה שפתחנו את השיעור עם הבעיה איך הקדוש ברוך הוא מתגלה במקום מסוים.
והוא פנית אל תפילת עבדך ואל תחינתו אדוני אלוהי לשמוע אל הרינה ולתפילה אשר עבדך מתפלל לפניך היום. להיות עיניך פתוחות וכו', יפה, ותשמע.
ופסוק למד
ושמעת אל תחינת עבדך ועמך ישראל אשר התפללו אל המקום הזה ואתה תשמע אל מקום שבטך אל השמיים ושמעת. וסלחת, אה?
למה צריך סליחה?
מה, זו לא תקופה שבה אין לך טעים?
את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו עלה להעלותו שבועות שווא.
ובא עלה לפני מזבחך בבית הזה, ואתה תשמע השמיים לתת להרשיע רשע, אז יהיו רשעים,
ולתת דרכו.
בי ינגף עמך ישראל לפני אויב. אני לא מבין, לא קראנו כאן ברוך השם אשר נתן מנוחה לעמו ישראל. על מה אתה מדבר?
על איזה מלחמות?
אולי תהיינה מלחמות.
בי ינגף לפני אויב.
ויעצר שמיים ולא יהיה מטר, בצורת,
כן?
רעב כי יהיה בארץ, דבר כי יהיה בארץ, שידפון, ירקון, הרבה, חסיל וכולי. כל מחלה, כל תפילה, כל בחינה וכולי.
רשימה
גם אל הנוכרי, הוא מזכיר פה גם את הנוכרי שיגיע. אבל מייד אחר כך,
פסוק מ״ד,
דבר שאפילו שאנחנו היום לא יכולים להגיד אותו,
כי אנחנו מאמינים באמונה שלמה שמדינת ישראל לא תסוג אחור.
לא יהיה גלות אחרי הגאולה הזאת,
כי יצא עמך למלחמה על אויבו בדרך אשר תשלחם,
והתפללו אל אדוני דרך העיר אשר באחרת בה ובבית אשר בניתי לשמך.
תפילה בעת מלחמה, זיהו מלחמות.
פסוק מ״ו כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא וענפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שביהם אל ארץ אויב רחוקה או קרובה.
גלות!
הוא מעלה את האפשרות שתהיה גלות.
אולי.
גלות רחוקה, גלות קרובה או גלות רחוקה.
והשיבו אל ליבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחנך בארץ שלום ולמוך אתנו והאבנים ורשענו ושבו בכל לבבם בארץ אויביהם והתפללוך עד ארצם אשר בחרת והבית אשר בנתי שמך ושמעת וסלחת על הפשעים וכולי וכולי.
כן,
העם לא יודע.
דבר מאוד מעניין שדבר אחד שלמה המלך לא אומר,
הוא לא אומר שהבית ייחרב.
כלומר, גם במצב שהעם יהיה בגלות,
כתוצאה מהפסד המלחמה, הם יתפללו אליך, אל העיר,
ואל הבית אשר בניתי.
כן, כלומר, זה מין, הבית הזה לא יכול להיחרב,
אבל העם יכול לצאת בגלות,
כן?
כן, בדיוק. אז מכאן זה מתחיל.
אז אתם רואים, יש פה שתי תפילות בפרק הזה,
אף אחת לא יודעת על השנייה.
לעם הוא מספר סיפור אחד, זה התקופה, זה העניין, זה הולך מנוחה, יהיה הכל טוב, יהיה הכל זה. בינו לבינותו ואלה הקדוש ברוך הוא אומר, אני מבין שזה יכול להיות אחרת, כי אני כבר רואה את השיבושים
שקורים בהתחלה עם בת פרעה,
ואם יש שיבושים,
זה אומר שאנחנו נחזור חזרה להיסטוריה,
וההיסטוריה כולה בתוכה מלחמות, חטאים, עבירות, פשעים, סליחות,
אז אני אתפלל אליך, הקדוש ברוך הוא, גם על הצד הזה. כלומר, מבחינת האחריות שלו, שלמה המלך פועל על הקדוש ברוך הוא ואומר, אני יודע שיכול להיות שבסוף יתברר שאני לא ראוי ולא הצלחתי.
אז גם במצב הזה. לעם, עם העם הוא ממשיך ללכת בכל הכוח
על המהלך לנסות לממש ולחולל אותו ואיך הדברים האלה בסופו של דבר מתלכדים ומה קרה אני חייב בעזרת השם
בשבוע הבא לכאורה על פניו פשט פשט פשט גם בשבוע הבא יהיה שיעור.
