אנחנו
בפרקי
בניית המקדש.
בפעם הקודמת
הסתכלנו קצת על הרשימות והעניינים ואנחנו נמשיך בזה היום, בסדר?
מה אפשר ללמוד מהמקדש של שלמה בונה.
הנחת העבודה היא ששלמה,
כמו שאמרנו כמה פעמים, מזהה את התקופה שלו בתור מטה-היסטוריה,
איך נגדיר את זה?
ולכן במקדש עצמו,
יחד עם העובדה שהוא בוודאי,
תכף ניכנס, אנחנו ננוע על כמה פרקים, הוא בוודאי ינסה לבטא באיזושהי צורה את המשכן,
להיות המשך של המשכן, הוא גם יבטא דברים חדשים
שלא היו במשכן.
תודה רבה.
הדברים האלה הם אלה שיעניינו אותנו. בפעם הקודמת ראינו כבר כמה דברים כאלו,
ראינו את העובדה ששלמה מרחיב מאוד את האיסור על שימוש בכלי ברזל ומתכת,
שבתורה הוא מופנה רק כלפי המזבח,
ושלמה מרחיב את זה לכל המקדש. המקדש נבנה
בלי כלי ברזל. כנראה זה מאט מאוד את קצב הבנייה,
הופך אותה להרבה יותר מורכבת,
אבל זה חלק מהבשורה העתידית
של קיטטו חרבותם לעיתים וכן על זה הדרך.
וראינו גם בפעם הקודמת את היסוד האוניברסלי החזק מאוד,
את העובדה שחירם מעורב מתחילת הבנייה. ואז יש לנו כאן בעצם מבנה כזה שבו בירושלים נבנה בית המקדש.
הוא נעשה יחד עם
שותפות תרבותית, כלכלית,
מצרית, דרך בת פרעה.
מצרים זו התרבות הדומיננטית באזור ואולי גם בעולם כולו.
והוא נעשה בשיתוף משמעותי של חירם מלך צור,
שדרכו אתה יכול להגיע לכל העולם, כי מי שנושא על גבו
את השינויים התרבותיים זאת הכלכלה.
המוטיבציה הבסיסית של אנשים לזוז ממקום למקום זה לא מוטיבציה תרבותית ולא פילוסופיה ולא שום דבר, זה כסף ופרנסה. אבל על הדרך
הם גם מוצאים כל מיני דברים תרבותיים כאלה ואחרים, ולכן הנחת העבודה היא שאם חירם,
שהוא יושב על צור,
ראשייה,
צומת המסחרי וכל המזרח התיכון, כל אגן הים התיכון, שלמה המלך יהיה שם,
בעצם ההשפעות האלו התרבותיות דרך זה יגיעו לכל העולם.
כמו שאנחנו מכירים בהיסטוריה
ממקומות אחרים, גם ממחלות אגב,
כל מיני מחלות שהגיעו מיבשת ליבשת באמצעות קודניות.
זה מה שראינו בפעם שעברה.
עוד ראינו ששלמה המלך מעכב את חנוכת כל הקומפלקס
מחודש חשוון לחודש תשרי שנה אחר כך,
מתוך כוונה להגיע לחג סוכות שיש בו בעצמו יסוד אוניברסלי, זה הכוונה.
עוד ראינו בפעם שעברה, עוד הערה אחת,
ששלמה מלך יש לו שימוש אינטנסיבי מאוד בעץ.
אנחנו היום נדבר על הזהב,
בפעם הקודמת דיברנו על עץ.
ונכון, התייחסנו לעובדה שהתורה בעצמה קוראת לכלים במקדש,
למרות שהם עשויים מזהב,
היא קוראת להם עצי שיטים, עשו ארון עצי שיטים ועשו שולחן עצי שיטים.
ודיברנו על העץ והזהב
בתור ביטויים שונים לקודש שמופיע. היום הקודש הוא כבר
מודעות טבעית,
זה זורם,
אתה לא עסוק בדברים הקיומיים, אתה עסוק ב...
המודעות האלוקית זורמת, זה מבטא את העץ, או שזה משהו מלאכותי, שלמה המלך
מנכיח בצורה מאוד מאוד חזקה את העץ, מה שמסביר כמובן את העובדה שבית המקדש נשרף
בחורבנו גם בראשון וגם בשני, כי יש בו יסוד
דרמטי של עץ, אם הוא היה רק עשוי מאבן ומזהב, אי אפשר היה לשרוף אותו, אפשר היה לשבור אותו, לנתת אותו, אבל אי אפשר היה לשרוף אותו,
הבית נשרף.
זה מה שדיברנו בפעם הקודמת, נכון?
בואו נראה
מה אנחנו יכולים לחדש עוד קצת מהרשימות
גם בפעם הזאת.
אז אנחנו נמצאים בפרק ו',
וכאן יש איזה דבר משונה.
מה?
מתוארת בניית השלד עד פסוק י',
ואז בפסוק יא יש התגלות אלוקית.
ויהי דבר אדוני לשלמה לאמור, הבית אשר אתה בונה אם תלך בחוקותיי
ואת משפטיי תעשה ושמרת את כל מצוותיי ללכת בהם והקימותי לדברי איתך
אשר דיברתי אל דוד אביך ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל.
כן,
ההתגלות היא נראית לא במקום, היא לא בהתחלה, היא לא בסוף, היא כאילו באמצע.
כן, יש שלבים כאלה, נכון? יש גמר שלד,
יש שלד, אחרי זה יש אינסטלציה,
ואחרי זה יש גמר, לא יודע מה. אז פה באמצע,
בגמר השלד יש איזו התגלות אלוקית. מה? אתם איתי?
פרק ו', פסוק יא', ראיתם?
אז השאלה, מה מטרת ההתגלות הזאת?
אפשר לפרש אותה בכל מיני דרכים.
על פניו זה נראה שההתגלות הזאת היא סוג של מה?
של הערת אזהרה.
כלומר, הקב' ברוך הוא אומר לשלמה,
כאילו, הבית הזה אשר,
המילה שמהבהבת לי כאן זה אתה.
הבית הזה אשר אתה בונה,
אתה אתה בונה.
זה בשליחותך.
אומר הקדוש ברוך הוא, אני רואה שאתה הולך בגדול מאוד.
אני רואה שאתה הולך ב...
בונה כאן משהו גרנדיוזי.
אני מזכיר לך,
המטרה היא לא הבית, המטרה היא
מה שיש בתוך הבית. אם בחוקותיי תלך, מתי תעשה,
שמרת כל מצוותיי, והקים אותי וכו', ושכנתי ולא אעזוב את עמי ישראל. זה נראה על פניו כסוג של הארת אזהרה.
בגמר השלד,
הבית הזה הוא נראה גדול מאוד, הוא נראה מבטיח, אבל תזכור מה העיקר ומה הטפל.
הוא אמור לשרת איזושהי מטרה גדולה ממנו, כן?
זה בעצם ה... יפה.
עכשיו,
אמרנו שהמקדש ששלמה המלך בונה הוא בעצם מצד אחד מהווה המשך למשכן,
וזה מאוד מאוד בולט, גם המידות
הן פי עשר מהמשכן, בדיוק,
ובגודל, ברוחב ובאורך, ובנפח זה פי שתיים עשרה,
זה ביחס אל המשכן, וגם החומרים, עצים,
כמו שאמרנו במשכן, משכן בעצם משכן,
נזבחנו, שנייה, עוד כמה דברים לא.
אבל השימוש האינטנסיבי בעצים מאוד מאוד מזכיר את המשכן, וזה בסדר, זה מובן שזה צריך להתכתב
עם המשכן, וגם חלק מהכלים עוברים וכולי. אבל יש גם כמה דברים שהם שונים מאוד מהמשכן, ומבטאים בדיוק את מה שאנחנו מנסים לומר,
ששלמה המלך דן את התקופה שלו כמשהו אחר.
עד כדי כך משהו אחר שלגבי חלק מהציוויים בתורה,
בעצם הטענה שלו היא שהם לא מדברו על תקופתו.
כמו מה שראינו על איסור ארביית נשים ואיסור ארביית סוסים, זה הכל בהיסטוריה, לא במטה-היסטוריה.
בתקופה שלו הוא צריך הרבה סוסים, הוא צריך הרבה אנשים, הוא צריך להשפיע על העולם כולו.
מה מיוחד
במה ששלמה המלך מוסיף?
קודם כל בואו נתחיל מהחומרים.
במשכן,
אחד החומרים המשמעותיים הוא הכסף, נכון? ויקחו לי תרומה מאת קהלי, שזה זהב וכסף ונחושת, הוא תחילת בהגמן וכו'.
עכשיו,
נחושת יש במקדש,
אנחנו נראה בהמשך,
כי הנחושת היא כלי מאוד מאוד פרקטי.
היא כלי פרקטי, כלי חזק וכו'.
כסף
הוא יפה,
הוא קצת פחות פרקטי מזהב, הוא פחות חזק, הוא פחות מוליך וכו', הוא משחיר גם, זהב לא משחיר,
אבל כסף נמצא במשכן ונמצא גם לא מעט.
כסף במשכן שימש לעשיית האדנים,
וגם הוא נלקח מאת בני ישראל על ידי מחצית השקל שממנו עשו את האדנים,
וממנו גם לקחו את התרומה לקורבנות,
קורבנות ציבור וקורבנות עמים.
במקדש אין כסף,
לא מופיע החומר הזה.
מה המשמעות, מה האמירה?
היחס בין כסף לזהב, הגמרא במסכת בר המציעה מבררת אותו, כן?
כסף, גם החומר כסף, אבל גם המילה כסף,
זה אמצעי למשהו.
מי קונה את מי?
מי התכלית ומי האמצעי?
אז בכל הדורות כסף
הוא בעצם מהווה אמצעי.
עם הכסף אני יכול לקנות ריחוש,
בית, אוכל וכו'.
זהב הוא לא אמצעי, זהב זה הדבר בעצמו.
אני יכול בלית ברירה לקחת זהב ולקנות את האוכל אם לא לי מה לאכול, אבל אני קונה זהב בתור דבר עצמי. הוא יפה מצד עצמו,
הוא אצילי מצד עצמו,
הוא איכותי מצד עצמו, הוא המטרה, הוא המסקנה. אני מזכיר לכם שהיום זה כבר לא ככה,
אבל פעם כל מדינה היה לה בעצם מטילי זהב,
זה כאילו היה השווי שלה,
ולפי זה היא חילקה כסף. אבל זה כאילו, זה הדבר,
זה ה... היום נדמה לי שאני שואלת, היום זה תל״ג, נכון?
זה כאילו הערכה הכוללת של כל סך החברות בפעילות הכלכלית. אולי במדינות יותר מפגרות יש עדיין את המטילי הזהב האלה של הסרטים.
הזהב,
כן, הכסף קונה את הזהב, הזהב אינו קונה את הכסף. הזהב הוא הדבר העצמי.
בזמנו פעם גם ביארנו שהזהב,
באחד השיעורים בפרשיות שמות,
אז עשינו כאן ניתוח של האטום של הזהב,
וראינו שהזהב בעצמו הוא מתנהג, האטום שלו מתנהג בצורה מאוד מאוד מיוחדת,
בצורה אצילית מיוחדת.
אני לא זוכר עכשיו את המספר שלו,
תכף הם תגידו לי, נדמה לי 81 אולי.
על כל פנים,
מה שקורה זה של הזהב יש את הגרעין האטום,
שם נמצאים פרוטונים,
ומסביב בהיקף אלקטרוני.
ובסדר של הזהב זה שבמעגל האחרון יש לו אלקטרון אחד.
בדרך כלל כשיש כאלה אטומים הם שואפים, מה לעשות?
יש כזה מבנה, מה הם שואפים לעשות?
להיפטר מהאלקטרון המיותר ולמסור אותו למישהו שיש לו במעגל החיצוני 9, כי יש מספרים שהאטומים אוהבים להיות בהם, 8, 12,
18, 22, זה מספרים כאילו אידיאליים.
אז אם נגיד יש איזה מרכיב, איזה אטום שיש לו 11,
ולזהב יש, זה אני? זה מפריע כאילו?
אני עושה רעש? אני אבד את המוח כל הזמן.
ככה יותר טוב?
יופי.
טוב.
אז בואו נטרן כלורי, זה 9 ו-11, אז הוא רוצה להיות 8, הוא רוצה להיות 12, אז הם מתרכבים ביחד וזה מלח בישול.
אז גם הזהב היה אמור למסור את האלקטרון החיצוני שלו למישהו.
אבל זה לא קורה, אנחנו יודעים שהזהב הוא לא מתחמצן,
הוא לא מחליט, הוא לא מוסר שום דבר לאף אחד.
קורה, מה?
הוא אציל, אבל יש פה משהו מאוד מיוחד. למה הוא אציל?
בדרך כלל אציל זה אטום שהוא סגור,
יש לו במעגל החיצוני שמונה, אז הוא...
וכאן יש לו אחד.
אז נדמה לי את המספר, נדמה לי שזה 81 של ה... נדמה לי, 81. מה? תעשו בגוגל, המספר האטומי של הזהב.
עוד שנייה. אתה זוכר? כמה זה?
כמה?
79, כן.
אבל יש שם גם את ה... תסתכל, יש שם גם את הצורה של הציור שלו ותראה שיש שם אלקטרון אחד במעגל החיצוני,
נכון?
איך?
כן,
זה מספר פשוט. עכשיו, מה שמסבירים לגבי הזהב, שבזהב יש תכונה מיוחדת לאטום הזהב שנקרא, מה? ממש נפלא, זו פשוט התכונה.
זה נקרא ממסך גרוע. מה קורה?
קצת כמו בבחירות עכשיו.
בדרך כלל האלקטרונים הקרובים לצלחת,
אלה שקרובים לגרעין האטום,
לוקחים את כל האנרגיה אליהם ולא נותנים לאנרגיה לעבור אחורה, ואז האלקטרונים שנמצאים רחוק מהצלחת,
המשיכה שלהם לגרעין האטום חלשה יותר,
ולכן נפרדים מהם.
כלומר, הקואליציה שנמצאת קרוב לתקציבים לוקחת הכול אליה,
ומי שמאחורה, ככה הוא.
בזהב הם נקראים ממסכים גרועים. גם האלקטרונים שנמצאים קרוב לגרעין האטום
לא לוקחים הכול אליהם, אלא נותנים זה לעבור, והמשיכה היא שווה.
האלקטרון הכי רחוק נמשך לגרעין האטום כמו האלקטרונים הקרובים.
ממש כאילו תכונה אצילית שכולם ביחד, זה הסוד של מקשה זהב.
כשהתורה מצווה אותנו על מקשה זהב,
היא בעצם אומרת, זו התכונה של האטום בעצמה,
שהוא לא מוותר על אף אחד, זו מלכות שהיא כונסת את כולם אליה.
אז זו מטחת אצילית,
מיוחדת מאוד, גם בתכונה שלה.
ולכן התורה מאוד מגישה את זה, ולכן,
כל עוד אנחנו בתקופת ביניים, אנחנו בדרך למשהו,
אז אמור לבוא לביטוי גם הכסף, כי הכספים כיסופים למשהו.
ברגע שהגענו לתקופה שאין מה לחשוף אחריה, אחר כך היא התקופה, מה יהיה?
זהב, בלי כסף.
אין כסף במקדש.
כתוב במקום אחר שאין כסף כי כסף רק עכשיו מאומה, הכל זהב סגור, כאילו עניינים של שווי, אבל נחושת הרי יש.
פרקטיקה, משתמשים בנחושת. כשאתה בא לדבר על איזשהו יופי ונוי,
הכסף הוא שלב בדרך ל...
שלמה אומר, אני גמרתי להיות שלב, אני הדבר,
זה אצלי, אז זה זהב.
דבר אחד, בסדר?
דבר שני, מאוד מאוד, אנחנו נדבר היום על ארבעה דברים שונים ששלמה עשתה במקדש, בסדר?
אני יודעת אם תזכרו אותם, זה ממש יהיה במבחן בסוף הסמסטר, אני אשאל אתכם על זה בשאלות.
דבר נוסף ששלמה המלך עושה,
ואני כרגע לא נכנס לדיון ההלכתי, איך הוא יכול לעשות, בל תוסיף וכולי,
הוא מוסיף
עוד שני כרובים
בקודש הקודשים,
מעבר לכרובים שנמצאים על הכפורת.
בסדר?
אתם איתי?
מה הם הכרובים האלו?
בואו נקרא את הפסוקים.
פרק ו',
פסוק כג', אתם איתי?
ויעש ודביר שני קירובים עצי שמן עשר אמות קומתו
חמש מטר גובה
וחמש אמות כנף הקירוב האחת וחמש אמות כנף הקירוב השנית עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו
ועשר באמה הקירוב השני מידה אחת בקצב אחד לשני הקירובים איזה מידה יפה קצב אחד? קצב אחד הכוונה קצבה כן? מידה
אבל משתמשים בזה כאן בקצב
קומת הקירוב האחת עשר באמה וכן
הקירוב השני.
וייתן את הקירובים בתוך הבית הפנימי ויפרסו את כנפי הקירובים ותיגע כנף האחד בקיר וכנף הקירוב השני נוגעת בקיר השני וכנפיהם אל תוך הבית נוגעות כנף אל כנף
ויצף את הקירובים זהב.
זה ברור מה קורה? יש בקודש הקודשים שני קירובים מונחים על הרצפה,
פורסים, הם נמצאים, כן, נגיד שזה קודש הקודשים, כן, אז הם נמצאים אחד פה ואחד פה, פורסים כנפיים חמש לפה וחמש לפה,
חמש לפה וחמש לפה,
מתחת לחמש הזה נכנס הארון עם הכרובים שלו.
לפי מה שמופיע בפרשנים זה כרוב וכרובית, זה ילד וילדה
שהם מסתכלים אחד על השני או על הצדדים, תלוי בזה, בסדר?
מה ההבדל בין הכרובים שעושה, מה הצורך להוסיף את הכרובים הללו?
שימו לב,
הכרובים שנמצאים על הכפורת מבטאים את העובדה שהשכינה, הרי הקב'ה אומר למשה,
ונועתי אליך ודיברתי אליך מבין הכרובים.
משם יוצא הדיבור האלוקי.
אז כביכול, לאן מגיע הדיבור האלוקי?
הוא מגיע עד הגובה של הארון, אבל לא מתחת.
שכינה לא ירדה למטה מהכרובים. עד שם היא מגיעה, משם היא מדברת אל משה רבנו.
מה עושה שלמה?
שם כרובים מה? איפה?
על הארץ.
הוא אומר, אני הורדתי את השכינה לגמרי לארץ.
עוד כרובים.
ותשימו לב, אי אפשר להתעלם מזה.
הספרה עשר חוזרת על עצמה בכל הדברים ששלמה מוסיף.
כל מה שהוא מוסיף זה עשר.
הכרוב הזה, מה הוא? מה המידות שלהם?
עשר על עשר.
עשר גובה על עשר מוטת כנפיים של אחד ושל שני.
בואו נראה את העשיריות הבאות.
עוד שנייה אחת.
בדיוק איזה אני מחפש.
תסתכלו בפרק ז', פסוק כז',
ויעש את המכונות
עשר נחושת,
ארבע באמה
וארבע באמה וכולי,
אורך המכונה האחת, וזה מעשה המכונה, מסגרות להם, מסגרות בין השלבים, ועל המסגרות אשר בין השלבים, אריות בקר וקרובים וכולי וכולי, וארבעה אופני נחושת למכונה אחת.
כן,
המכונות האלו זה בעצם סוג של מכלי מים.
אחר כך, בפסוק ל״ח,
והיה עשרה קיורות נחושת,
ארבעים בת יחיל,
ארבעים בת, כנראה ארבעים שיאה.
הקיור האחד, אז יש לנו גם עשר קיורות.
ולפני כן, מה שהזכרת הרי בשבתאי,
איפה זה נמצא? ברח לי.
כן, איפה זה? תעזרו לי.
זין, כף גימל.
לא, לא, לא, דווקא היה מו... כן, זה המידה שלו.
אבל אני מדבר על המנורות, איפה המנורות?
נעלמו לי המנורות, עוד שנייה אחת.
עשר קיירות ראינו.
כן, כן, סליחה, יפה.
תודה.
ואת המנורות, במ״ט, חמש מימין וחמש משמאל,
לפני הדביר זהב סגור,
והפרח והנרות במקחיים זהב וכו'.
אז הוא עושה עשר קיירות, הוא עושה עשר מנורות, הוא עושה עשר מכונות,
והוא בונה שני קרובים שהמידות שלהם זה עשר על עשר.
כל זה תוספות,
שלא היו במשכן.
לא היה במשכן עשר מנורות את המנורה האחת.
לא היה הכרובים של עשר על עצר, היו את הכרובים של הכפורת. לא היה עשר מכונות, לא היה.
מה?
כן, כמה שולחנות עשר. מה זה הדבר הזה?
אין לנו ברירה.
אלא, למרות שאנחנו בדרך כלל משתדלים להיצמד לפשוטו של מקרא בלימוד התנ״ך, אבל כאן זה זועק, זה זועק, זה זועק.
מה שאומר ספר היצירה, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בלמד בית נתיבות חוכמה,
שמחולקים לעשר ספירות וכבית אותיות.
עשר ספירות,
אלה בעצם הדרכים שבהם הקדוש ברוך הוא מתגלה בעולם. מספירת הכתר עד המלכות,
דרך החוכמה, בינת דעת,
חסד, גבורה, תפארת, נצח, עוד יסוד, מלכות, הכל משתלשל עד ה...
אז כשאתה רוצה לבטא עולם שבו מה?
שבו השכינה מתגלה לגמרי, יורדת את כל העשר מדרגות עד למטה, עד למלכות,
הכל יהיה בעשר.
עשר זה עשר זה עשר, זה עשר מנורות, עשר זה עשר קרובים.
הקרובים על הארץ, השכינה בקרקע.
עכשיו, שכינה בקרקע, הכוונה, וזה מה שאנחנו מנסים כאן לבאר כל הזמן,
שזה נקרא,
בשפה פנימית זה נקרא, זיווג ישראל ורחל.
בסדר?
זיווג ישראל ורחל.
פירוש.
יש לנו ארבע חתונות של יעקב.
יעקב מתחתן עם רחל,
יעקב מתחתן עם לאה,
ישראל מתחתן עם לאה,
וישראל לא מצליח להתחתן עם רחל.
כי איך שמחליפים את השם לישראל, מה קורה לרחל?
מתה.
מה זה כל הדברים האלו? אפשר להעריך בזה הרבה מאוד, אבל בעצם
זיווג ישראל ורחל זה אומר שאתה מגלה את השראת שכינה ברחל. רחל זה העולם הגלוי, הניגלה, העולם הזה,
וישראל זה השריתה עם אלוהים ועם אנשים, זה ממש לגלות שכינה במציאות.
שכינה לא נמצאת רק בבתי כנסות ובבתי מדרשות,
היא לא רק אצל הנביאים,
היא גם לא רק מכונסת באיזה מקום מצומצם ומתפללת על עולם החול, אלא מתברר שהמציאות עצמה,
המציאות עצמה היא מלאה בשכינה.
אני אתן לכם איזו הקבלה שתעזור לכם להבין את זה, עזור לנו.
נגיד היחס בין הנגלה בתורה לפנימיות התורה.
אפשר להגיד שיש רק נגלה בתורה.
חמור מאוד, יש גם פנימיות.
אפשר להגיד שיש גם פנימיות בתורה. אז נלמד פנימיות, יש זוהר, ופרי עץ חיים, ועץ חיים וכו' וכו'. בסדר גמור.
זיווג ישראל ורחל זה לגלות שבסוגיות השס, הנגלות,
נמצאים כל העקרונות, ממש זה ללמוד את הגמרא לפי פנימיות.
לפי פנימיות, עושים את זה היום כבר, התחום הזה מתחיל להתפתח
ואפשר ממש לראות איך הסוגיות, במיוחד סוגיות הפתיחה בכל מסכת,
היא בעצם סוגיה פנימית שמולבשת בכל מיני אמצעים חיצוניים.
אז זה נקרא זיווג ישראל בכלל, זה נקרא השראת שכינה במציאות. ולכן אנחנו מאוד מאוד נוטים להסביר
שכל יעודי הנביאים המובטחים לנו, שהם נראים בקריאה הראשונית כקריאה אוטופית, הם דברים שבסופו של דבר בגאולה יתגלו במציאות עצמה.
במציאות עצמה, השכינה תהיה בארץ, הכוונה שהארץ עצמה תספר כבוד שם שמיים, דרך הכלים שהקדוש ברוך הוא יבחר לתת לנו לפעול בהם.
וככה נוכל למצוא,
יש דברים שאנחנו יודעים אותם, נכון? שהנביא ירמיהו אומר שאנחנו נבוא לכאן,
קהל גדול ישובו הנה,
ודרך ישר לא ייכשלו.
מה זה דרך ישר לא ייכשלו?
במטוס.
מטוס טס ישר, עוזר. זה דרך ישר, תבוא במטוס.
יש המון פסוקים שאנחנו יכולים לפרש על הגאולה, שאנחנו אומרים, כן, זה בדיוק מה שקרה.
וְאִּשָה אֶתְכּם אַל כַנְפֵי נְשָׁרִים וְאַבִי אֶתְכּם אֶלַי, כֵּאַל קִּיבּוּץּ גָּלוֹיֹת.
שזה יהיה כַנְפֵי נְשָׁרִים. אז האם זה צריך להיות דווקא בצורה של נס?
הכנפיים של מטוסים של אלעל זה כבר לא מספיק גדול,
זה גם טוב.
אז אנחנו רוצים להסביר שהגאולה, ככה בעצם אומר הרמב״ם,
שהגאולה תהיה שהמציאות תהיה מאוד מאוד מבורכת. שהגמרא אומרת, עתידה ארץ ישראל שתוציא כלי מילת וגלוסקאות.
אז אפשר לפרש את זה שזה פשוט יהיה איזה הוקוס פוקוס ונס,
ואפשר לפרש את זה בדיוק כמו שקורה אצלנו, שהמרחק שעובר מהזמן שאתה קוצר את החיטה עד שאתה מקבל אותה בתור רוגלך בחנות,
הוא אפסי, הוא מינימלי, הוא קוצר מיד, זה, הכל מכון, הכל מאוד מאוד מהיר, ואתה לא יספק, כלומר, יהיה שפע בלתי פוסק של מזון טעים,
כי הכל יהיה זמין, בסדר? וכשהגמרא מדברת על כל מיני שפע בלתי פוסק, היא כנראה מדברת על המציאות של ימינו, על היכולת למכן את הכל ולמצות מהארץ דברים בלתי רגילים, וכשמדברים על אולי אפילו על תחיית המתים, הזכרנו את זה כאן כמה פעמים,
אפשרות אחת להגיד, בוא נאמר ככה, שיטת הזוהר הקדוש
בפרשה הקודמת, שתחילת המתים,
יש שיטה של הרמב״ם שתחילת המתים זה אחרי, אחרי העולם שלנו, אחרי שהכול נגמר,
אז יש תחילת המתים.
הרמב״ם באיגרת תחילת המתים, אבל הזוהר אומר שתחילת המתים זה חלק מימות המשיח.
הוא אומר, זה חלק מימות המשיח זה תחילת המתים. אז לפי הזוהר זה משהו שאנחנו אמורים לחוות אותו.
אז מה זה תחילת המתים?
איך זה נראה?
כן? איך זה...
אולי תגידו, עכשיו יש כזה, ראיתי אפליקציה של הולוגרמה.
ראיתם, הם מביאים מישהו שנפטר בהולוגרמה, והוא כאילו נמצא.
אבל כנראה, אם אנחנו מנסים לשער את זה,
זה היכולת של האדם, של המין האנושי, להצליח להגיע לגן הזקנה ולבודד אותו ולהאט אותו מאוד מאוד.
מספיק שנצליח להאט אותו בפי שתיים.
נדמה לי שכבר עשו איזה עכבר באמריקה,
שבמקום שנתיים הוא חי איזה שלוש שנים וחצי.
אם יצליחו להגיע לדבר כזה לבני אדם,
השישים במקום מאה השישים יהיה אפשר יהיה זה הדברים האלה הם אפשריים
זה כבר אפילו לא מעבר לאופק זה נקרא שכינה וכמובן מלאה הארץ דעה את השם כמיים לים יחסים תכף נדבר על זה על הכמיים לים יחסים איך שלמה מנכיח את זה בתוך המקדש אבל מלאה הארץ דעה את השם כן אנחנו חוזרים למצב של ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים זה היה המצב של הבריאה הראשוני ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ואחרי זה בא הקדוש ברוך הוא ובלבל את שפתם מה זה שפה אחת ודברים אחדים?
היום,
אינטרנט.
אתה מדבר עם כולם, כולם מדברים איתך, אתה... זה יכול להביא דברים טובים, זה יכול להביא ברכה עצומה.
בינתיים העולם בעיקר עסוק בלרכוש, לקנות, כאילו כולם כמו מטורפים,
כאילו כשהעולם עוד רגע הולך לחרב,
קונים כמו משוגעים. בסדר, זה קליפות, אבל במהות זה יכול להביא אותנו לדברים עצומים.
זה גאולת העולם, שמדברים על גאולת העולם, על זה מדברים.
לא סתם עומדים יהודים מאחורי הרבה מאוד מהדברים שיכולים לחבר בני אדם.
זה נקרא להוריד את הקרובים לארץ,
וזה נקרא עשר, כל הסיפור של עשר, עשר ספירות. כמובן, אנחנו עוד רחוקים מזה, שלא יהיה,
אני חושב שאנחנו נמצאים כרגע במצב הזה, אבל זה,
לשם זה הולך.
זה מה ששלמה המלך מנסה להעביר. אנחנו נמצאים במצב שבו שכינה יורדת לארץ, העניין הקיומי אחרינו,
יש רפואה, יש בריאות, ואנשים עוסקים בעיקר בדעת ובמשמעות.
ולכן העניין של עשר, ולכן קרובים על הרצפה,
שבעצם חופפים מעל הקרובים הקודמים שהם ביטאו דווקא את העובדה שהשכינה היא לא בארץ, היא קצת למעלה מהארץ.
בסדר?
כן.
לא יודע, לא נראה לי. רק הקרובים של... ככה המשמעות.
אבל זה מרהיב.
אולי אפילו אדרבה, כאילו כל ההשפעה והמצב הרוחני זהו, מבחינת שלמה המלך זה יציב.
הגענו לשלב, זהו, מכאן רק קדימה. לא יהיו ירידות, לא יהיו נפילות, רק קדימה.
מבחינת מה שהוא מתכנן.
עוד דבר ששלמה עושה
זה כלי שממש נקרא על שמו,
והכלי הזה נקרא מה?
איך?
ים של שלמה בדיוק.
איפה מופיע ים של שלמה? בואו נראה.
בפרק ז',
פסוק כג.
ויעש את הים מוצק עשר באמה, גם כן עשר, משפתו עד שפתו עגול סביב,
וחמש באמה קומתו,
וקו שלושים באמה יסוב אותו סביב.
כן?
מה?
זה ההיקף או הקוטר?
זה ההיקף לכאורה, נכון?
אם יש לך משהו שהוא... מה?
הקוטר זה עשר.
כל אחד זורק את מה שהוא זוכר מהשמינית, אני רואה.
גמרה במסכת סוכה, דף ח', שמה.
כן.
אז זה בדיוק כזה, נכון? עשר כפול פאי.
נכון, כפול פאי.
אומרים,
כאילו,
וכשאתה רוצה לדעת מה ההיקף של עיגול, נכון?
אז אתה עושה את הכותל שלו כפול פאי ארבע ריבוע.
עכשיו, מה זה פאי?
מה?
איך?
פאי ארבע, בלי ריבוע, בלי ריבוע, כן, סליחה.
יפה. אז זה כאילו, כשאתה רוצה לדעת גבול של משהו,
אתה מכפיל את זה בפאי.
עכשיו, פאי זה 3.14,
שזה מקביל לשם שדי, שאמר לעולמו די. שדי זה 3.14.
וכשאתה רוצה לדעת גבול של משהו,
אז תכפיל את זה בשדיי,
3.14. היום זה נהיה שיעור קבלה במקום שיעור תנ״ך, טוב.
יפה.
עכשיו, מה תהיה כמות המים בכזה ים?
אנחנו יודעים ש... אין לי עכשיו זמן לחשב את זה, אבל מקווה רגיל זה עמל עמה ברוב שלוש עמות,
והוא מכיל 40 סאה.
פה יש לנו
עשר עמות.
בקיצור,
הוא אומר כאן שהוא, זה אלפיים בת יחיל. אלפיים בת כנראה זה מסתדר, אלפיים סאה.
יכול להחיל אלפיים סאה, אבל אלפיים סאה זה,
אם ארבעים ליטר זה, ארבעים סאה זה משהו כמו שלוש מאות שמונים ליטר המצומצם,
אז תכפילו את זה,
תעשו את המכפירות. טוב, אז יש לנו כאן כלי גדול מאוד במקדש,
שלא קראתי את פסוק כה,
שהוא עומד על שתים עשרה בקר.
שלושה פונים צפונה, שלושה פונים ימה,
שלושה פונים נגבה,
שלושה פונים מזרחה,
והים עליהם מלמעלה וכל אחוריהם ביתה.
כל אחוריהם ביתה הכוונה שהם,
אתה רואה רק את הפנים שלהם, רק את מי שראה ציור של זה במכון המקדש.
וזה הכלי של שלמה.
הים של שלמה.
קודם כל זה מגשים חלום לירושלים שאין להם ים, אז הנה יש ים בירושלים.
ודבר שני,
זה כאילו, מה הוא מנסה להעביר לנו שלמה בים הזה?
הרי ברור שזה לא נועד רק למטרת
טהרת הכוהנים, לצורך זה הוא עשה עשר כיורים ומכונות וכו'. יש כאן איזה משהו אדיר,
שהוא גם,
לפחות איך שזה מופיע בציורים, בתמונות, זה גם נראה אפילו קצת גס,
העשר,
שתיים עשר פרות האלה,
טקלים עליך שברים ומעליהם המכל הענק הזה.
מה הוא רוצה
לסמן בזה?
שני דברים.
קודם כל, נבואה שעדיין לא נאמרה,
אבל היא ודאי קשורה לזה.
גם אם היא לא נאמרה, היא הייתה מרחפת באוויר.
אחת הנבואות המרכזיות לעתיד לבוא ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
מה זה כמים לים מכסים?
הרי המים והים זה אותו דבר.
אתה יכול להגיד שכמים לקרקעית מכסים. מה זה מים לים?
זה בדיוק העניין.
שכל כך הרבה תרבה הדעת בעולם,
שזה לא יהיה המציאות והדעת.
המציאות עצמה תשדר דבר השם,
בצורה טבעית.
ולכן כששלמה רוצה,
כשאדם שנכנס לבית המקדש
ומגיע נכנס לעזרה עד המקום המותר, יחייב איזה חוויה של שפע אדיר,
ים של דעת, ים שמקיף אותו מכל עבר,
הוא פשוט בונה לו ים.
והים הזה נמצא על גבי מה? על גבי המציאות החומרית. זה הפרים האלו שהם מבטים, תמיד פר מבטא חומר, ומבטא חומר פורץ.
כי הזכרנו כמה פעמים שהאותיות פר זה שער.
בלשון הקודש יש לנו שער, נכון?
אבן אחת בונה בית אחד, שתי אבנים בונות שלוש בתים,
וכו' וכו'. בספר היצירה זה שער, והשער פרש הוא תמיד קשור למילים שמשמעותם להתקדם ולפרוץ. פרץ, פרם, פרר, פרק, פרש,
פרד, פרט,
פרח, כל דבר כזה הוא משהו זה שמתפוצץ,
שמתרחב.
זה כאילו החומר בהתגלמותו,
הרצון שלו להתקדם,
לפרוץ עלה.
על הדבר הזה שמים איזה ים אדיר של מים מהחוכמה,
מהתורה, מהטהרה,
שמטהרים את העולם ומשפיעים עליו.
זה הים של שלמה.
הוא רומז גם לים החוכמה שיש לו.
כן, נכון, בתיאור החוכמה שלו,
אז וייתן אלוהים,
חוכמה לשלמה הוא תבונה הרבה מאוד,
ורוחב לב כחול אשר על שפת הים. אז אם שלמה הוא החול,
אז הוא צריך מה לעשות?
ים.
נכון, זה מה שהוא בונה.
ותרם חוכמת שלמה וחוכמת כל בני קדם וחוכב מצרים ויחקם מכל האדם מאיתן וכו' וכו' מדרדב ויהי שמו וכל אדם מסביב.
אז החוויה של המקדש על הים של שלמה זו חוויה אדירה של שפע,
ים דעת, ים קדושה וגם של טהרה.
כי מה אם זה טהרה?
זה דעת
שמקורה טהור.
לא דעת להרה כמו שהיה אז,
בתחילת ההיסטוריה, בימי בגדל בבי וכו', אלא דעת שמקורה מהמקדש טהור.
אז אלה הדברים, עברנו על הדברים ששלמה עשה,
שהם שונים מהמקדש, מחזור עליהם.
אין כסף, אלא יש רק זהב.
אין ברזל.
הוא בונה שני כרובים חדשים,
שהגובה והרוחב שלהם,
טעותת הכנפיים זה עשר על עשר,
מוסיף להם עשר מנורות, מוסיף להם עשר קירות, מוסיף להם עשר שולחנות,
כל הדברים האלה לא היו,
ובונה את הים של שלמה.
כל הדברים האלו בעצם באים לבטא נקודה אחת.
מעבר למה שדיברנו בשיעור הקודם,
זה הולך להיות בית שמבטא את העובדה שהשכינה כאן.
שורה לא רק במקדש,
שורה בישראל.
לא רק בישראל, גם באומות כולם. הקב' ברוך הוא מתגלה חזרה בעולמו.
זה הניסיון.
זו הדרמה הגדולה.
ועוד נקודה אחת שרציתי שנתעכב עליה,
זה הסיפור של הנחושת.
יש כאן עוד איזה משהו שצריך לשים אליו לב.
בואו נראה בסוף פרק ז'.
ויעש חירום, זה לא חירם מלך צור, זה חירם מנפתלי,
האומן של הכלי נחושת,
את הכיערות ואת היעים ואת המזרקות, ויכל חירם לעשות את המקום לאחר שעשה למלך שלמה בית אדוני,
עמודים שניים וכולי, מתואר ככל מה שהוא עשה,
טה-טה-טה-טה-טם,
אני מדלג בפסוק מ.ה.
בית הסירות ואת הים ואת המזרקות ואת כל הכלים האלה אשר עשה חירם למלך שלו בבית אדוני נחושת ממורת.
בכיכר הירדן יצקם המלך במעבה האדמה,
בין סוכות ובין צורתן.
מעבה האדמה,
כן?
הייתה לי חוויה בשבוע שעבר
של מעבה האדמה.
מעבה כתוב פה? מעבה.
נסעתי פעם ראשונה ברכבת מירושלים,
זכותך, שנתת לי המלצות,
נסעתי ברכבת מירושלים לנתב״ג
לתוך מאבע האדמה.
זו חוויה בלתי רגילה.
ירדתי לא במעלית אלא במדרגות,
כדי להרגיש את המעמקים קרתיך השם, והיורד ויורד, זה ארבע,
נדמה לי ארבעה גרבה מדרגות, באמצע יש דלתות מתכת ענקיות כאלה,
שהוסבר לי שבעצם משם ואילך זה בכלל מקלט אטומי יכול להיות.
אם יש איזה, סוגרים איזה נקלט אטומי, אנחנו כאן קרובים,
נכון מאיר, נתפוס מקום ראשון.
כן, אתה יורד למטה, למטה, למטה, למטה.
זה ביטוי, איזה תחושה הרגשתי שם?
זה ביטוי לעוצמה בלתי רגילה.
כאילו, הגענו למקומות,
בוא נגיע לירח, אבל אתה מגיע למקום שאף אחד לא הגיע לפניך.
לעומק כזה,
שאתה אומר, אני רודה,
כתוב על שלום המלך, כי הוא רודה בכל,
הוא רודה בכל המציאות,
מעל האדמה,
לשמיים ומתחת לאדמה אדם,
במעבה האדמה יצעקם המלך. כלומר, יש כאן תקופה שמנצלת
ופועלת בכל הרבדים ובכל הרמות,
למטה, למעלה, הצדדים,
בכוונה הדבר הזה מוכנס כאן. כמובן, אנחנו מקבילים את זה לתקופתנו,
אז האדם הגיע לחלל, לירח,
דולה נפט ממעמקים, דולה גז ממעמקי הים,
כאילו אין מקום כנראה בכדור הארץ שבני האדם כבר לא הגיעו ומיששו אותו וככה.
נדמה לי, אני לא יודע אם יש היום מקום שהוא לא מצולם.
באמזונס איזה, אבל נראה לי שגוגל עובדים על זה שכל מקום בכדור הארץ יהיה מצולם.
מה?
לא הכל איזה.
כן.
יש דיון, האם יש אנשים שלא הגיעה להם הציוויליזציה, שהם עדיין חיים באיזה מקום באמזונס ומעולם לא ראו אדם לבן?
דיון.
יש דיון, האם יש, אתה חושב שיש כאלה ועד שאתה מגיע אליהם אתה רואה
או שהוא יושב ומשחק בפלאפון או משהו.
מה?
כן.
אז ההדגשה הזאת, במעבה האדמה יצא קם המלך,
זה עוד ביטוי לפריצה העצומה ולניסיון להגיד,
זהו,
הגענו לקץ ההיסטוריה, אנחנו יודעים לנצל כל מה שיש כאן בעולם הזה לטובתנו.
ואחרי המפעל הגדול הזה של בניית המקדש, שכמו שאמרנו, שיתפה חלקים מהאנושות,
נשאר לנו בעצם לקרוא שם לכל האירוע הזה,
וזאת תהיה תפילת שלמה בפרק ח',
כן, אנחנו בעזרת השם נלמד אותה בשבוע הבא.
