ראינו, הגענו לפרק ח',
וראינו, אני עושה כאן איזה חזרה קצרה בסדר, לטובת הזמן והמרחק, ראינו בפרק ח', שלוש
תפילות
ששלמה המלך מתפלל.
תפילה אחת היא,
נקרא לזה, בקונסנזוס,
והיא מתארת את העובדה שהוא ממשיך את אביו וכולי.
תפילה שנייה ששלמה המלך מתפלל, זו תפילה ארוכה שנמשכת לרוב
אורך פרק ח',
זו תפילה שהוא מתפלל בינו לבין הקדוש ברוך הוא, אף אחד לא שומע אותה, חוץ משלומו, הקדוש ברוך הוא ואנחנו.
והתפילה ההיא,
למרבה הפלא,
כוללת בתוכה מרכיבים
של ההיסטוריה עצמה, לא של קץ ההיסטוריה.
כגון,
לא, כגון גלות, כגון רעב, כגון הפסד במלחמות,
כגון, כן?
על זה הוא מדבר.
והתפילה השלישית זו תפילה שהוא מברך את כל העם,
וזו תפילה שבעצם ממשיכה את הקו שאיתו הלכנו עד עכשיו של סוף ההיסטוריה.
נכון? תקופה של מנוחה.
זוכרים?
ברוך אדוני אשר נתן מנוחה לעמו ישראל בפסוק נ״ו,
ככל אשר דיבר, לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דיבר ביד משה עבדו. כלומר, עכשיו זה קורה, לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב.
ויהי אדוני אלוהינו עימנו, על יעזבנו ועל יתשנו,
להטות לבבנו אליו, בכל דרכיו, מצוותיו, חוקיו, משפטיו וכו',
והוא גם מתאר כאן את היעד של התקופה בפסוק ס',
יהיו דברי אלה שהתחנתי וכו', למען דעת כל עמי הארץ, כי אדוני הוא האלוהים אין עוד. כלומר, זו מטרת התקופה שאנחנו נמצאים בתוכה,
שעבודם או חיבורם של כל אומות העולם לאמונת הייחוד,
לאמונת השם יתברך, דרך עם ישראל.
נכון?
יש כאן הרבה מאוד זבחים וחנוכת המקדש וכולי, וגם
בפסוק ס״ה
ויהיה שלמה בעת הייתה את החג וכל ישראל אימו קהל גדול מלבוא חמת וכולי.
שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום באותה תקופה, באותו חג, לא צמו ביום הכיפורים.
סוף פרק ח', אנחנו בסוף פרק ח', בסדר? קראנו, רבי שלמה, סוף פרק ח' זה היה עכשיו.
בשיעור הקודם הקודם ניסינו להבין את היחס בין התפילות השונות,
בעיקר בין שתי התפילות.
ומה שטענו שהתפילה האחרונה היא בעצם מבטאת את החזון של שלמה ואת מה שהוא גם משדר לעם. אנחנו ממשיכים, התוכנית קורת,
אנחנו מתקנים את ההיסטוריה,
הכל הגיע לסיומו.
אני מזכיר לכם גם אפשרות שהעלינו.
תראו, העובדה
שאנחנו נמצאים היום בתקופה שאתם,
יש כאן ברוכה שאנחנו אנשים
מבוגרים ממני,
אז אתם עוד יותר ראיתם את המהפך הזה, אבל אפילו אני,
שאני צעיר ביותר, מאוד מאוד צעיר, מדי צעיר, צריך להגיד,
ואפילו אני זוכר שבתור ילד,
ואפילו בתור נער,
לא היה לנו טלפון בבית.
בבית.
אנחנו חיכינו משהו כמו עשר שנים לטלפון.
כשהגיע הטלפון היה יום חד.
היינו בקצה הרחוב.
אז בדיוק החליף משרד התקשורת, החליף לבזק, משהו כזה.
ראינו את הנהלת בקצה הרחוב מתחילה להתקין.
וכשהגיע היום של המספר,
עשו יום טוב.
איך זוכרים את המספר?
9, 3, 4, 0, 4, 5, 1, רמזים, עשו זה, פלפולים, גימטריות למספר.
אנחנו היינו הולכים עם אימא לטלפון הציבורי בשכונה, לדבר עם התקשר לסבתא,
נכון?
הסבתא הייתה חולה, אז השכנים שלהם כן היה טלפון, לא יודע למה,
הם עשו קו כדי שאנחנו נוכל לקבל סיכוי. הם קוראים את הקומבינות האלה, נכון?
זה קרה בתקופתי, אתם עוד זוכרים, ודאי, עוד בריר יותר.
ואנחנו עכשיו נמצאים בתקופה שסיבבת את הראש, המציאו משהו חדש.
משהו קרה.
מה שקרה עכשיו, היום, בתקופה שלנו, יכול היה גם לקרות לפני אלפיים שנה.
נכון?
זה בום כזה שהתפוצץ,
גם מבחינה טכנולוגית. אז יכול מאוד להיות שכל הפיתוחים הטכנולוגיים שאנחנו כרגע עדים להם, היה יכול לקרות גם בתקופת שלמה.
כיוון שחוכמתו הכי גדולה, אז הוא היה יכול לגלות את כל הדברים הללו.
אז כלפי עם ישראל, התפילה האחרונה היא תפילה
שמבטאת את המנוחה,
את האידיאל, את הרעיון, הגענו לתקופת סוף כל התקופות, הולך להיות טוב,
הולך להיות שפע,
הולכת להיות ברכה, ואומות העולם כולן
יהיו מחוברות לאמונת אל אחד וכו'.
בתוכו, בינו לבין עצמו,
שלמה כבר בתוך התהליך שם לב לבקיעים שקוראים,
כן?
אנחנו נדבר, תכף נציין בקיע אחד שחז״ל מציינים אותו, הוא שם לב לבקיעים שקוראים,
ולכן בתפילה שהוא מדבר כלפי הקדוש ברוך הוא מביא בחשבון אפשרות שהוא לא סוף ההיסטוריה, אלא הוא חלק מההיסטוריה.
ואם הוא חלק מההיסטוריה, אז ההיסטוריה כוללת בתוכה רעב, מלחמות,
הפסדים במלחמות, גלויות.
דבר מאוד מעניין, פרט מאוד מעניין, פרט אחד שהוא לא מעלה על דעתו,
זה שבית המקדש ייחרב.
כלומר,
שבית המקדש ייחרב.
כלומר, הוא מתאר אפשרות בפסוק מ״ד נגיד,
בפסוק מ״ו,
שבני ישראל יצאו למלחמה ויפסידו וענפת בה מונדתם לפני אויב
ושבום שביהם אל ארץ האויב רחוקה או קרובה
והשיבו אל ליבם, פסוק מ״ז בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו לך בארץ שביהם לאמור חטאנו והאבינו רשענו ושבו אליך בכל אהבה ובכל נפשם בארץ אויביהם אשר שבו ותתפללו לך דרך ארצם אשר נתת לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר בניתי לשמך כלומר הוא מתאר תיאור שעם ישראל נמצא בגלות רחוקה
הפסיד במלחמה והם בגלות מתפללים אליו דרך ירושלים ודרך בית המקדש.
כלומר אפילו שלמה לא העלה בדעתו אפשרות שהבית שהוא בונה יחרב.
ולכן זה מאוד מאוד מסביר
את מי שוודאי אתם זוכרים את ירמיהו פרק ז', את חוסר המוכנות של העם לקבל בתור אופציה בכלל את האפשרות של חורבן הבית.
ירמיהו פרק ז', עם ישראל אומרים לכה להשם וכה להשם וכה להשם המה לא ייתכן שהבית יחרב. והנביא צריך להגיד להם, הנביא ירמיהו, תקשיבו, יש מצב,
לכו לשילות, תראו, גם שילה נחרבה.
שילות זה לא בית המקדש.
בית המקדש לא יכול להיחרב.
זה מתחיל כבר מפה.
את התפילה הזאת הוא עומד בחלוקת בית המקדש. כן, אבל הוא אומר אותה
בינו לבין עצמו.
אף אחד לא שומע, רק הוא שומע אותה.
כי אם הוא יגיד את זה לעם,
אתה יודע, אתה מתחיל לחשוף את העם לפני הקשיים וזה, זה.
בפסוק נד,
ויהי ככלות שלמה להתפלל אל אדוני את כל התפילה והתחינה הזאת,
אז הוא קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו וכפיו פרושות השמיים. כלומר, כל התפילה עד עכשיו נאמרה כשהוא קורא על ברכיו, על המזבח בינו לבין עצמו,
ועכשיו יעמוד ויברך את כל קהל ישראל, קול גדול לאמור.
רק אז הוא מרים את קולו.
ומה הוא אומר להם בקול?
תקופת מנוחה, תקופת שגשוג,
הכל קורה, הכל וכו'. כלומר, יש כאן תפילה כפולה.
כלפי העם הוא משדר,
וואלה, עשינו את זה.
בינו לבין עצמו,
הוא כבר מתחיל להיות מודע לאפשרות שאולי זה לא יצליח.
למה?
מה הסיבה? יכולות להיות הרבה מאוד סיבות, אנחנו ננסה בהמשך ינתח, אנחנו הרי יודעים שזה לא יצליח,
נכון?
לא יצליח במלואו, ואתם צריכים להזכיר לי, אני מבקש מכם להזכיר לי, ללמוד ביחד את הרמב״ן על התורה, על היום הרביעי.
רמב״ן על היום הרביעי בתורה, שתי המאורות, רמב״ן חשוב מאוד.
כשנגיע לשלב הזה, למה זה לא יצליח?
אבל חז״ל,
ונדמה לי שאפילו העלינו כאן כמה אפשרויות,
אולי זה לא הצליח כי הוא עשה את זה מהר מדי.
חז״ל מספרים מדרש,
נדמה לי שגם אותו הזכרנו בעבר אבל נחזור עליו ואז נוכל להתקדם.
חז״ל מספרים מדרש,
אתם יודעים, המדרש של חז״ל,
בואו נעשה רגע פינת המדרש.
מדרשי חז״ל בדרך כלל
לא באים לספר מה היה.
זה לא מעניין אותם מה היה.
הם באים לספר מה המשמעות
של מה שהיה.
בסדר? חשוב מאוד להבין את זה, כי אנשים קוראים מדרש כמו פשט.
אז יש להם בעיות בחיים.
למה?
לדוגמה, אנשים קוראים מדרש, רבקה
התחתנה עם יצחק, יש שתי דעות במדרש. דעה אחת הייתה בת שלוש, דעה אחת הייתה בת ארבע עשרה.
בת שלוש זה,
איך סובב את זה? זה לא נעים, כן?
ילדה בת שלוש.
אז לא, מה אומרים? לא, שלוש שלהם, זה לא שלוש שלנו, ילדה בת שלוש.
אנחנו רואים ביוסף בן 17 שנה, נער. אז אתה מבין שזה,
התורה אומרת שיוסף בן 17 הוא נער, אז אנחנו מבינים שזה פחות או יותר אותם גילאים, חי הוא יותר, אבל
ילדה בת שלוש.
וחוץ מזה יש דעה אחרת במדרש שאומרת שהיא הייתה בת,
בת 12,
13, כן?
עכשיו, היא לא יכולה להיות גם בת שלוש וגם בת 13, אז מה, דעה אחת במדרש תורה?
אם המדרש בא לתאר מה היה, אז אחד מהרבנים טועה,
נכון?
חייבים לומר כן.
מה האמת?
האמת שרבקה,
בכלל לא משנה בת כמה היא הייתה, יכול להיות שהיא הייתה בת 20.
המדרש בא לתאר,
מה התכונות של רבקה שהיא זכתה להיות אשתו של יצחק?
דעה אחת במדרש אומר, היא הייתה כמו בת שלוש.
מה זה ילדה בת שלוש? מה התכונה של ילדה בת שלוש? תמימות, הייתה תמימה, למרות שגדלה בסביבה של רמאים וגנבים ופושעים,
הייתה תמימה.
פלא כזה.
דעה אחרת אומרת, לא, היא הייתה כמו בת 12-13.
מה זה?
מרדנות, זה גיל המרי.
היא הייתה מרדנית, תמימות לבד לא הייתה, היא מרדה בהם.
בת כמה היא הייתה בפועל? היא לא הייתה בת עשרים בכלל.
אז המדרש תמיד בא להביע,
לספר לנו את התוכן הפנימי, אתה רוצה לשאול משהו?
וזו מחלוקת לגיטימית.
מה התכונה היותר דומיננטית אצל רבקה?
האם התמימות או המרדנות?
מה התכונה היותר דומיננטית אצל דוד המלך? האם העובדה שהוא גיבור או העובדה שהוא עדין?
יש כאלה יגידו ככה, יש כאלה יגידו ככה? בסדר, זה כבר, זה לא ויכוח במציאות.
זה תכונות, הם הרבה יותר...
זה אמבהם. אמבהם, מה? בשלוש בתולי החוזרים, זה לא קשור.
זה לא, אבל זה לא קשור, אבל זה לא...
זה לא מפה. זה גמרא בנידע.
עכשיו,
יש לזה אין-ספור דוגמאות למה שאני אומר לכם כרגע,
שהמדרש לא בא לספר מה היה, אלא הוא בא להעביר משמעות דרך סיפור,
בדרך כלל.
בדרך כלל. יש לזה המון המון דוגמאות.
חשוב להבין את זה, כן? שאנשים לא יסתמכו, יש פשט, רמז, דרש וסוד. פשט הוא פשט,
אבל הדרש, הוא בא להגיד לך, תקשיב, אני לא בא לספר לך מה היה, אני בא להגיד לך את הרעיון.
כן?
אותו דבר לאברהם אבינו, בן כמה הכיר אברהם את בורו, יש כאלה בין שלוש,
זה מתאר שלבים
בהיכרות של אברהם את הבורא.
וגם על משה רבנו, ועוד ועוד דוגמאות רבות,
בהם המדרש בעצם מספר לנו את התוכן הפנימי.
גם כאן יש מדרש. מהו המדרש?
המדרש מספר שביום הזה,
שאנחנו קראנו עליו כרגע בפרק ח',
שבו נחנך בית המקדש
וצריך להקריב את קורבן התמיד הראשון של שחר,
כן?
מכירים את המדרש הזה, נכון?
ביום הזה,
מה היה?
בת פרעה,
היא תלתה לשלי ימי המלך סדינים על החלונות עם כוכבים ועם מזלות כאלה, וזה, כדי שיחשוש עדיין לילה,
וככה הוא המשיך לישון.
זה לא נעים,
והמפתחות של בית המקדש היו מתחת לכרית שלו,
והכהנים לא ידעו מה לעשות, להעיר את המלך, אפשר להעיר את המלך וזה.
לא נעים. מה עשו?
הלכו, קראו לאימא שלו בת שבע, אמרו לו, תקשיבי, הבן שלך ישן,
אנחנו צריכים לפתוח את המקדש, המפתחות אצלו.
ואז הגיעה בת שבע,
ומה היא אמרה לו?
מה?
יפה, רבי חיים.
דברי אלימואל, פרק ל״א, ספר משלג.
דברי אלימואל בן מלך מסע אשר ישרתו, אנחנו למדנו את זה כבר?
כן. רק התחלתי?
אז אני יכול לחזור שזה משנה מאוד חשוב.
דברי למוהל מלך מסע אשר ישרד אותו עמו מה בריר מה בר ביטים מה בר נדריי אל תיתן לנשים חיליך ודררכיך להמחות מלכין על המלכים למוהל על המלכים שתו יין
ולרוזנים או שכר פן ישתה וישכח מחוקק
וישנה דין כל בני עוני וכו' וכו' ומיד אשת חיל מי ימצא.
ישרד אותו עמו הוא מי שהרבית לנו.
מה רוצים חז״ל להגיד לנו במדרש הזה בעצם? האם זה באמת היה ככה שהתעלתה לו וכל זה? הם מנסים להביע רעיון.
הכוכבים והמזלות זה בעצם,
זה לילה, זה עולם הטבע.
שלמה המלך הוא,
המפתחות שכל הפתרון של המציאות נמצאות אצלו.
בת פרעה היא כאילו הדרך של שלמה להשפיע על העולם.
מתברר שבת פרעה
היא לא מעוניינת בזה.
היא הגיעה,
היא הגיעה, היא באירוע. ראינו גם ששלמה העלה אותה מעיר דוד, היא העלה אותה אל הבית שלו שהוא בנה.
אבל היא לא, היא מעוניינת,
היא באה לסיפור הזה,
האנושות כאילו מצד האינטרסים.
היא רוצה את שלום אצלה.
היא לא רוצה שהוא יקום.
היא, זה הכל. היא לא באה באמת עם לב נכון.
אז לדוגמה, זה כבר מסמן איזשהו כיוון של כישלון,
שבשותפויות שיש לנו כאן,
חירם מלך צור זה שותף אחד,
בת פרעה היא שותפה שנייה, אנחנו בהמשך נראה עוד שותפויות.
השותפויות האלו לא נעשות מתוך לב נכון.
אומות העולם שמצטרפות לסיפור, אתם יודעים, בואו רגע נצמצם את זה, נצמצם את זה, נצמצם את זה,
חז״ל אומרים במסכת סנהדרין, כמדומני,
שבתקופת שלמה המלך לא קיבלו גרים.
לא קיבלו גרים.
למה?
מה?
כן.
מי לא רוצה להצטרף לסיפור ההצלחה הזה שנקרא עם ישראל?
גר שמגיע, אתה רוצה להגיד, אתה רוצה לבדוק שיש לו אחד משני דברים. או שהוא זרע ישראל, אבא שלו יהודי,
ואז באמת
מצווה להחזיר אותם,
או שאם הוא גאה לגמרי גוי, אתה רוצה לבדוק שהוא באמת,
אז למה לך להיות יהודי? ולכן מקשיב על הגרים, אומרים על אלה ש...
שני הצדדים גויים.
מה, אתה צריך את זה, וזה, ותהיה, לא, אני חייב להיות יהודי, אני, זה עם ישראל, וזה.
ובמיוחד שישראל הם דבועים, וסחופים, וכולי.
הוא גר צדק, וכאב עוד, שרפים אותו, ויש מצווה,
יש שלוש ואהבת בתורה.
רק שלוש.
ואהבת את השם אלוהיך,
ואהבת לרעך כמוך, ואהבת את הגר.
תזכרו את זה.
שלוש אהבות בסך הכל, אין יותר.
לאהוב את השם, לאהוב את הרע ולאהוב את הגר.
אבל עכשיו זה תקופה טובה.
כולם רוצים לבוא. זה לא מדויק.
זה לא מדויק.
לגבי העלייה מרוסיה, אז
מבחינת נתונים,
יש לנו, העולים מרוסיה,
משהו כמו 300 אלף
שהם
בלי דת.
כלומר,
חלק מהם יהודים, אבל לא מצליחים להוכיח את היהדות שלהם.
יש הרבה כאלה,
לא מעט,
עוסקים בזה. יש כל מיני גופים שעוסקים בזה, ברורי יהדות.
אתה יודע, כשאתה מברר יהדות של מישהו אחד,
מישהי אחת בעיקר,
פתרת מישהי אחת, פתרת מעגל שלם. מעגל שלם. סבתא אחת, ועכשיו הסבתא שעוד יכולות לספר,
אלה שעוד ראו את ההורים שלהם עוד לפני השלטון הקומוניסטים,
עכשיו נפטרות.
אז עכשיו עוסקים בצורה אינטנסיבית לגבות עדויות. כן, אני זוכר את אימא שלי היה לה כתובה.
נגמר הסיפור, זהו.
אימא שלך היה לה כתובה, את יהודייה,
כל הצאצאים, אתה מגיש לבית הדין 50 תיקים של יהודים.
50. יש ויכוח על הגיור, כן,
הגיור המלאכה המרכזית שצריך לעשות לפני הגיור זה להוכיח יהדות יש כאלה שהם יהודים אז צריך להוכיח את זה זה הכל
ואחרי הכל
יהודי שיוצא נגיד מברית המועצות ויש לו אפשרות ללכת לארה״ב לקנדה או לכאן
שמעתי שמועה שמכוונים לפה איזה טיל וחצי או שניים במדינת ישראל להגיע לכאן נכון שזו חברה מערבית מתקדמת אבל עדיין זה אזור סיכון
יש פה פעם בכמה זמן מלחמות יש פה פיגועים מי שמגיע לכאן
עושה את זה לא רק מ...
הראיה של
תתקנו אותי אם אני טועה,
נדמה לי שמיליון יהודים בסופו של דבר מברית המועצות
הם לא כאן.
חלק הגיעו וחזרו, חלק בגרמניה, חלק בקנדה, חלק בארצות הברית.
אז מי שכבר כאן, אז הוא כאן.
תקופת שלמה, למה לא קיבלו כאלה? כאילו זו מציאות מוצלחת, מושלמת. רק שלום, אימפריה, כלכלה, ביטחון, הכל. אין שום זה.
אז מי לא רוצה להצטרף לדבר הזה?
אז הוא אומר שלמה המלך לא, אז זה לא מתאים.
גם אצל בת פרעה הדבר הזה קיים.
כלומר השותפויות עם אומות העולם לא היו מספיק נקיות ולכן יש מקום לחשוש שזה לא יצליח המהלך הזה של אומות העולם. הנה בת פרעה כאילו מכשילה זה בעצם מה שחזר רוצים להביע הרי הם ממשיכים.
אומרים בשעה שנשא שלמה המלך בת פרעה ירד גבריאל ונאץ קנה בים שעליו נבנה כרך גדול של רומי. כלומר השידוך הזה לא הלך ולכן אומות העולם המשיכו להתפתח עד שתהיה רומא שתחריא בבית המקדש.
אז אנחנו רק
ציינו איזה נקודה.
מה?
הוא גייר את השותף, הוא מלך. מה הבעיה?
לא, דין מלך, זה היה משהו מיוחד.
הוא גייר אותם בתור זה, אבל סתם גרינו.
אנחנו הגענו לפרק ט',
לפרק ט',
ובאמת אנחנו צריכים את פרק י'.
אז בואו נראה, אנחנו ננסה לראות היום את שני הפרקים האלו, גם את פרק ט' וגם את פרק י'. פרק ט', יש כאן לפחות את ההתחלה, בואו נראה אותו.
ויהי ככלות שלמה לבנות את בית אדוני ואת בית המלך ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות.
וירא אדוני אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון.
ויאמר אדוני אליו שמעתי את תפילתך ואת תחינתך אשר התחננתה לפניי
הקדשתי את הבית הזה אשר בנית לשום שמי שם עד עולם.
והיו עיניי בלבי שם כל הימים.
ואתה
אם תלך לפניי כאשר הלך דוד אביך בתום לבב וביושר
לעשות ככל אשר ציוויתיך, חוקיי ומשפטיי תשמור.
והקימותי את כיסא ממלכתך על ישראל לעולם, כאשר דיברתי על דוד אביך לאמור, ויכבט לך איש מעל כיסא ישראל.
אם שוב תשובו נתם בבניכם מאחריי, ולא תשמרו מצוותיי וחוקותיי אשר נתתי לפניכם.
והלכתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם להם,
והלכתי את ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם ואת הבית אשר הקדשתי לשמי השלח מעל פניי,
והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים.
והבית הזה יהיה עליון,
כל עובר עליו יישום ושרק, ואמרו על מה עשה אדוני ככה לארץ הזאת ולבית הזה,
ואמרו על אשר עזבו את אדוני אלוהיהם אשר הוציאו את אבותם מארץ מצרים ויחזיקו באלוהים אחרים
וישתחוו להם ויעבדום.
על כן הביא אדוני אליהם את כל הרעה הזאת.
הקב' ברוך הוא מגיב לשלומה לאיזה תפילה? לראשונה או לשנייה?
לראשונה.
בסדר?
התגובה של הקב' ברוך הוא זה לתפילת שלמה,
הראשונה, זו שמתארת אפשרות של רעב וכולי וכולי,
קודם כל אומרים לו, אתה צודק, אם לא תלכו בדרכי,
זה מה שיהיה, והוא מוסיף פה מה?
וגם המקדש ייחבד, תוספת מהקדוש ברוך הוא.
כלומר, יש פה הערת אזהרה כפולה לשלמה המלך. טוב, עכשיו,
מה שאני רוצה שנעשה זה,
טוב, אתם יודעים מה?
בואו נקרא את כל הפרק ואז כבר נגידו לפרק י'.
באים מקצה עשרים שנה, אשר בלה שלמה את שני הבתים, את בית אדוני בבית המלך. חירם מלך צור נישא את שלמה בעצי ארזים, בעצי ברושים, בזהב ובכל חפצו.
אז ייתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל.
זה עניין מאוד מעניין,
כי הוא סוג של החזרת שטחים מהתורה,
מה מדובר, איזה ערים זה, האם זה הוא נתן לו, החכיר לו,
נתן לו, האם מותר לתת בכלל לגוי וכולי, סוגיות בהלכה.
אבל יש כאן איזשהו לכאורה משא ומתן. מה?
כן, נכון, יש כאלה,
אלא אם כן אנחנו מדברים שזה שוב פעם חלק מהתקופה העתידית, ואז אתה אומר, אני נותן,
זה כמו שגרירויות,
אני נותן לו שגרירות, אתם יודעים שמבחינה חוקית השגרירות היא נחשבת שטח טריטוריאלי של המדינה.
ויצא חירם מצעור לראות את הערים שנתן לו שלמה ולאשרו בעינייו, במאה ערים האלה שנתת לי אחי,
ויקרא להם ארץ קאבול עד היום הזה.
טוב,
וישלח חירם למלך 120 כיכר זהב,
סכום עצום ויש כאן מיסים אני ככה קורא במהירות או עכשיו פסוק טז פרעה מלך מצרים עלה וילכוד את גזר וישרפה באש
ואת הכנעני היושב בעיר הרג וייתנה שילוכים לביתו אשת שלמה כן נכון
כן כן בסדר אז אני אסביר
בסדר
המס יבואר מיד בהמשך, אבל כבר הזכרנו
ששלמה המלך יש לו,
אתה זוכר, עשינו את זה בהתחלה ברשימת התפקידים, יש לו את אדוני רם על המס.
שזה אומר שיש כאן
מערכת עצומה
שאמורה לקלוט לתוכה מאות אלפי בני אדם בשנה,
מהארץ ובעיקר מהעולם.
הדבר הזה צריך תחזוק מתמיד,
ולכן שלמה מטיל מיסים.
מיסים קבועים על האומה. זה לא... עד לשלמה לא היה מיסים. עד שלמה... זה מס על... מה?
מס על... לא, לא, לא.
זה מס על עם ישראל.
מס קבוע על עם ישראל או על השותפים שלו, שמעלים לו,
אז לא מדבר על מס על עם ישראל,
שמעלים סכום קבוע כל משפחה כדי לתחזק את כל העניין הזה. עד אז, עד שלמה המלך, אנחנו מכירים את זה מדוד,
הייתה מצוקה כלכלית ועושים מלחמה.
שלמה הוא כזאת אימפריה ואחד הסימנים לשלטון משמעותי זה שיש מערכת מיסים מסודרת.
ולא התפרצויות של מלחמה פה, מלחמה שם.
כן.
וגם של הקודש.
נכון.
אבל זה לא מיסים.
זה הם קונים, מוכרים, הם עושים כלכלה. מיסים, אתה צריך
לשלם מיסים. קבוע. קבוע, וזהו מתאים.
אנחנו נפגוש את זה אצל רחבעם. אביך הכביד את עולו עלינו ואתה כן למעט.
תוריד במיסים.
הייתה תקופת ביסוד, בנייה, אתה תוריד,
תוריד את מס הכנסה.
כל מי שכאן משלם מכם מס הכנסה, יודע שזה חיים כולם. מה? זה כואב, תשמעת על זה, פתאום מגיע המדינה, חסד את היד שלך עמוק לתוך הכיס.
ככל שאתה מרוויח יותר, אתה משלם יותר.
נכון? יש את הקטע הזה, לפעמים בשביל 100 שקל,
עדיף לך להרוויח 100 שקל פחות ולהישאר במדרגת מסה יותר נמוכה,
יגידו לך במאה שקל ולקחו לך,
פתאום אתה עלית במדרגת מסה, אז זה המסים.
למה המסים? לבנות את בית אדוני,
ואת ביתו ואת המילוא.
עכשיו את המילוא הזה תזכור אותו. מה זה המילוא?
המילוא זה מה שמילא את העמק, התרופיון,
שהפריד בין עיר דוד,
שזה מרכז המלוכה והשלטון,
לבין בית המקדש.
שלמה ממלא אותו ויוצר מעבר ביניהם. והדבר הזה,
הוא הולך להפלים מאוד את מלכת שבא.
כלומר, אם מה שתמיד הכרנו זה שיש מרכז דתי,
מרכז דתי, באים אליו וכולי, אבל השלטון נמצא בכלל ובכלל במקום אחר.
שלמה יוצר חיבור ביניהם, הוא מחזיק את המפתחות של בית המקדש.
הוא חונך, הוא לא כהן,
הוא חונך את בית המקדש.
כן? הוא, כלומר המלכות והקודש הם אחד.
זה עתידי לגמרי.
מה?
המילוי זה מילוי וגם היה גשר.
הוא גם מילא מילוי, מילוי, הוא יצר איזה מילוי שאפשר אפילו לעבור רגלית,
אבל הוא גם בנה גשר מיוחד שחיבר, כמו הגשר של הולילנד, כן?
שחיבר בין הבית שלו לבית המקדש.
מה?
אין, בדיוק, אין הפרדה כזאת.
נכון, יפה, עכשיו יש כאן עוד עניין לגבי פרעה מלך מצרים אז הנה דוגמה לשיתוף פעולה
בת פרעה מתחתנת עם שלמה
פרעה יש לו עוצמה צבאית גדולה מאוד
יש איזה אי שנקרא גזר שכנראה כבשו אותו ושוב פעם זה שם עד היום תל מאוד מאוד יפה ונראה שהיה מבוצר
אז פרעה אומר בתור מתנה אני סוגר לך את הפינה הזאת קל לפרעה להגיע יחסית גזר
שפלת יהודה נמצאת במרחק לא רב מעזה שזה כבר מצרים
פרעה עושה שם ביצוע,
נותן את זה מתנה לאשתו, והנה שיתוף פעולה ביטחוני בין שלמה לבין פרעה.
שלמה בונה את המקומות האלו, ואת כל הרי המסכנות אשר היו לשלמה, הרי הרכב, פרשים,
הכל הוא בונה, בונה, בונה, בונה, בונה.
פסוק כב מבני ישראל לא נתן שלמה עבד,
כי הם אנשי המלחמה, עבדיו, שריו,
שלישיו ושרי רכבו ופרשיו.
כלומר, כל העבדים וזה, זה הכל מהאומות הנכבשות, אבל עם ישראל כן משלם מיסים.
ואני מזכיר למה שכבר ראינו, שוב פעם זה חוזר, אלה שרי הניצבים.
כלומר, שיטת המס של שלמה היא שיטה פדרלית, הוא מחלק את המדינה למחוזות, לא לשבטים, אתם זוכרים? למדנו את זה כבר, לא לשבטים אלא למחוזות כלכליים מאוזנים פחות או יותר, זה גם יוצא בחלק מהמקרים,
חופף לשבטים, אבל זה לא שבטים,
יש 12 ניצבים וכל ניצב אחראי לכלכל את המלך חודש.
הוא צריך לגבות את המסים באופן שחודש עליך,
ואז יש פה איזו חלוקה הוגנת של הנטל,
לא כולם סופגים את זה, וניצבים זה תפקיד חדש. אנחנו עכשיו בסאגה המתמשכת של בחירת רב-ניצב, כן?
אבל ניצבים זה, אתם מכירים את הבדיחה של בן-גוריון, הבדיחה הארסית, לא מכירים?
כשבן-גוריון קם המדינה אז הוא חילק את הדרגות.
אז את הדרגות של ההגנה,
בהגנה היה אלוף, היה זה, הוא הביא לצה״ל,
ואת הדרגות של האצל הוא לקח לשב״ס.
גונדר,
רב-גונדר, זה דרגות של האצל.
גונדר בן ענת, זה דוד רזיאל.
אז את הדברים האלה, אתם לא...
אתם טרוריסטים, נכנסים מהכלא, יוצאים מהכלא, זה מתאים לשב״ס,
אנחנו הקמנו את המדינה.
זה כאילו, זה סאמטקסט כזה, אבל זה...
אלופי אדום, אלופי סף, בסדר. אנחנו צריכים תועה שרי השרות.
כן, סרן זה פלישתי, אלוף זה אדומי, כן.
סגנים זה ממדינת אסתר, הסגנים והפחות ממצרים.
סמל זה יהודי, בסדר, אז זה הבדיחה שלו. אבל על כל פנים, ניצבים, זה תפקיד חדש.
אלה הממונים הכלכליים על האזורים.
אלה שרי הנצבים על המלאכה לשלמה, חמישים וחמש מאות, הרודים בעם עושים המלאכה.
אך בת פרעה עלתה מעיר דוד אל ביתה אשר בנה לה, אז בנה את עמילו.
כן?
זה פסוק חשוב מאוד. הוא מעלה אותה מעיר דוד אל בית המלוכה שלו,
שנמצא צמוד לבית המקדש בעיר העליונה,
ושם יש אזור לבת פרעה. למה זה כזה חשוב?
כי שלמה המלך רוצה שכשמגיעים אומות העולם,
הם יבואו למעלה ויהיה להם שם נציגות.
היא התגיירה כמובן, היא גיורת,
אבל היא תדבר בשפה שלהם.
בסדר? כלומר, תארו לעצמכם את המצב העתידני הבא, שאני מאמין שהוא יקרה.
שיגיעו לכאן, לבית המקדש, שייבנה במהרה בימינו בעזרת השם.
מאות מיליונים יגיעו לכאן.
מאות מיליונים. ביניהם הקרובים אלינו מעמי המזרח,
האיסלאמי, שהם הכי קרובים לאמונת הייחוד, גם ככה הם שמה.
אבל הם אז יבינו את האמת וכו', וירצו.
וירצו לקבל את פניהם וכל זה.
אז עוד לא הגענו לשיש לו אלף אנשים, איפה אתה יודע את זה?
עוד לא כתוב בשום מקום.
יקבלו את פניהם מי?
יקבלו את פניהם,
יכול להיות.
מה?
יקבלו את פניהם. אל-אקצה, מסגד הקיצון,
הוא נמצא באזור שהוא לא מקודש, לכולי עלמא הוא לא חלק מרחבת הר הבית המקודשת.
שם מגיע איזה מין
שם יוכלו הגויים לבוא.
מבית המשלחות. מבית המשלחות. ושם יקבלו אותם איזה כמה כאלה שהיו מדברים ערבית.
וזה, והם, יהיה מצוין.
והם ירגישו שייכים באמת אל העניין הזה.
עם ישראל, עם ישראל יהיה השליח ציבור של האנושות.
מה? אתה לא מזדהה עם זה?
מצוין לעבוד שלומות? לעבוד שלומות? לא, מה שהיום... מגדל הכסף.
כן, לא, אבל מתחת, יש שם מתחת אולם ענק, הם חפרו שם.
נכון,
אבל צריך שיימנה בעזרת השם במהרה בימינו.
יפה. עכשיו, אז זה בת פרעה. העלה שלמה שלוש פעמים בשנה עולות השלמים על המזבח
אשר בנה לה'
והקטיר אותו אשר לפני ה' ושילם את הבית. העולות האלה ששלמה מעלה זה עולות חשובות מאוד. זה כנראה בשלושת הרגלים מדובר שלוש פעמים,
אבל כנראה העולות האלו זה איזה מין מעמד שהיה מופנה כלפי אומות העולם. הרגלים, מה שעם ישראל מקריב, זה לא צריך את שלמה.
מה זה הקרבת המלך?
זה משהו, איזה ביטוי מלכותי כזה
שקשור לאומות העולם, או.
ומכאן מתחיל משהו חשוב מאוד. תראו, פרק, כל פרק י' בעצם,
עד פרק יא',
זה פרק שמראה לנו איך השיטה עבדה.
בסדר?
יש פה שיטה.
אני רוצה להזכיר לכם מהי השיטה. השיטה היא,
איך שלמה מתכנן לעבוד.
הוא כורת בריתות עם בת פרעה, עם פרעה ועם חירם מלך צור,
והנחת העבודה שלו שהיא נכונה עד היום,
ששינויים תרבותיים,
המרכבה של השינויים התרבותיים היא הכלכלה.
בסדר?
כלומר, אף אחד לא היה חוצה את הגלובוס מהודו לאירופה כדי להביא לאירופה תפיסות רוחניות כאלה ואחרות.
לאף אחד אין שום מוטיבציה לעשות דבר כזה.
בשביל תבלינים ומשי כן.
וכן,
תבלינים, אה, תבלינים פה, תבלינים שם, יכולת מיליונר, קדימה.
חוצים את המדבר ואת הסערה עם גמלים,
בדרך הסוכר, בדרך הבשמים, בעל הבתים מגיעים עד לאירופה.
משי, כן.
אחרי שאתה מגיע כבר עם תבלינים ומשי, אתה גם מגיע עם תרבויות,
אתה כבר מגיע עם דברים,
ותרבות עוברת
ממקום למקום.
קולומבוס לא היה נוסע לגלות את אמריקה בשביל זה.
בחוזה שהוא חתם עם פרדיננד, מלך פורטוגל,
הם דיברו בעיקר על כסף, מה יקבל מי שימצא ולמי זה יהיה שייך.
ברגע שמצאת ארץ חדשה, ואתה מביא איתך תרבות וזה,
מפגשים בין תרבויות.
אז השיטה היא כלכלית.
זו המרכבה.
עליה ירכבו דברי.
וזה מה שמתואר כאן. בואו נראה.
בדרכו של התנ״ך אפשר לתאר
תופעה בצורה רוחבית,
באפשרות אחת.
ואפשר לתאר תופעה, לקחת מקרה דוגמה ולתאר אותו לעומק.
שזה בדרך כלל יותר טוב, אבל תבין שכזה היה עוד הרבה.
זה מה שהפרק בוחר לעשות. כאן לקחת מקרה אחד,
מקרה קצה על פניו,
לתאר אותו לעומק וכדי שנבין שכמו המקרה הזה יהיו עוד רבים ונבין מה היה. והמקרה הוא
מקרה מלכת שבא. בואו נראה.
לגמרי.
מסכים.
יפה.
יש פסקלציה של הרב קוק ביורות ישראל.
איך זה ייראה?
התקופה,
אני אומר, אני כל כך נהנה ללמוד את זה, את הפרקים האלו, כי אנחנו שם עכשיו.
אז זה כל כך קרוב אלינו לנסות לדמיין איך זה ייראה.
איך זה ייראה.
אנחנו מאמינים שאם אתה רוצה באמת לרומם מישהו,
אתה צריך ליצור את השותפות.
ליצור את השותפות. אחרת הוא מרגיש גמ״ח.
אם זה גמ״ח אז זה לא מתאים לו.
אז אומות העולם צריכות להרגיש שהן חלק משמעותי מהסיפור.
אומר הרב קוק בספר אורות,
אולי כבר נקרא את הפסקה אם אנחנו...
יש פה, נכון? יש פה, היה פה פעם.
איפה הפסקה הזאת הייתה?
בערות התחייה לדעתי, פה איפשהו.
גם, כן, אנחנו גם מקבלים מהם.
אני לא אחפש את זה יותר מדי, אם אני מוצא, אני מוצא, אם לא, אז...
הרב אומר ככה, חסד, הקב'ה עשה חסד עם העולם ועם עם ישראל,
שלא שם את כל הכישרונות
ואת כל היכולות באומה אחת.
כך הוא אומר, זה חסד.
למה? מה החסד?
בגלל, יש אומות שונות, עם כישרונות שונים.
זה היה באורות ישראל?
טוב, אני לא רוצה.
אבל זה, הנה, זה כאן, זה כאן, הצעתי.
צדקה, זה באורות ישראל.
צדקה עשה הקב' עם עולמו, מה שלא נתן כל הכישרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד ולא בארץ אחת.
ולא בדור אחד ולא בעולם אחד.
כי אם מפוזרים הם הכישרונות.
מפוזרים.
נפט, תמצא במקום ההוא, יהלומים שם, זהב שם, הייטק שם, זה שם, נכון?
כדורגל פה, יש כאלה.
תשמע, אני קונה רק...
לפני כמה זמן עליתי, נסעתי באוטובוס,
אז ההוא לידי, מסתכל,
נסע לי רק לאוטובוס סיני.
אמרו לו, מה, עכשיו אגד החליפו את כל האוטובוס,
נסעים לסין, לא, אני רוצה לנסוע באוטובוס אירופי.
אמרתי לו, טוב, זה...
כן.
יש כישרונות.
הסינים אלופים במה?
זיוף. בייצור, בזיוף, כן.
יש לי חבר שהוא יבואן,
אז הוא רצה להזמין חולצות מסין עם הדפס.
אבל הם לא מבינים, תגיד להם מידות, אז הוא שלח להם חולצה דוגמה,
לקח את החולצה וחתך פה את הגודל של ההדפס.
קיבל 5,000 חולצות גזורות ככה.
זה הראש.
אז אומר הרב קוק, צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם עולמו מה שלא נתן כל הכישרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד,
זה באורות ישראל, פרק, מי שרוצה, ה',
פסקה ב',
ב',
כי מפוזרים הכישרונות,
וכך השלמות שהוא כוח המושך היותר אידיאלי, הוא הגורם להימשך אחרי האחדות המרוממה המוכרחת לבוא לעולם.
אוצר סגולת עולמים, בישראל הוא גנוז.
באמת, עם ישראל הוא האוצר, הוא המשמעות.
אבל, לשאלתך,
כדי לאחד
במובן כללי גם כן את העולם עימם,
מוכרחים צדדי כישרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל.
כן,
חוטבי, חוטבה עצים, אין כמו התידונים.
שייטים באוניות, תכף נראה, אין כמו הצורים.
יודע, כובשי יעד מבוצר, פרעה עושה את זה יותר טוב מאיתנו.
כדי שיושלמו על ידי העולם וכל נדיבי העמים, ובזה יש מקום לקבלה שישראל מקבל מהעולם, וממילא פנויה היא הדרך להשפעה. אתה רוצה להשפיע?
גם תקבל. אם אתה רק רוצה להיות בפוזיציה של משפיע,
זה נהיה גמח.
וגמ״ח אף אחד לא אוהב.
אף אחד לא אוהב.
אומרים שאחת הסיבות של מערכות היחסים המיוחדות בין ישראל לבין ארצות הברית זו העובדה,
לפחות בשנים האחרונות,
שישראל היא ממש לא רק מקבלת.
היא נותנת, ויש כאלה שמעריכים את מה שישראל נותנת לאמריקאים,
פי כמה ממה שאנחנו מקבלים מהם.
מבחינת המידע, מבחינת הידע הקרבי,
האמריקאים הרי מזמן לא עשו שום מלחמה.
חוץ מלזרוק טילים מרחוק הם לא עשו מלחמה.
מי מנסה את המטוסים שלהם, מי בודק את היכולות שלהם, מי זה, רק ישראל.
אז זה מערכת יחסים הדדית.
לא צריך, אפשר לזקוף את הראש.
אה, כבודו עבד בתעשייה אווירית, תגיד לנו כמה סודות, נו יאללה.
נו, החמקן.
F-35 החמקן, מיושם מהמידע של האריה שיצא כזה, היה את לביא,
אחרי זה היה אריה.
35 העבירו את זה לשם,
וזה עכשיו מיושם בתוך החמקן שנתיים. יפה, יפה.
וכבודו יודע מה הוא מדבר.
אז יש מקום לקבלה. כלומר, פנימיות החיים שלמה היא בישראל. אין צורך להיעזר משום כוח זר בעולם. אנחנו לא צריכים שמישהו ילמד אותנו לא תנ״ך ולא מוסר ולא פילוסופיה. אנחנו, יש לנו נבואה.
וכל שלטון משרה בישראל מקרב פנימיות החיים הוא נובע. מקרב אחריך, מובחר. אבל לחיצוניות החיים,
מזדמן שצריך השלמה דווקא מבחוץ.
אתם יודעים, פעם אשתי נתנה לי על זה משל יפה.
בואו ניקח את זה לתוך הבית.
פנימיות הבית וחיצוניות הבית.
אז היא אמרה, תראה, הרצפה היא לא אכפת למי שעוטף אותה.
אין לה עיניים אם זה
בעלת הבית שעוטפת את הרצפה או עוזרת.
ילד, מי מכין אותו שיעורים זה נפקא מינה, אם זה אימא או שהבאת איזה מישהו.
אז אם אין זמן להכל, אז צריך למיין.
מי שותף כלים, מי מגהץ, מי רוכז את הזה,
הבגדים לא נעלבים אם יד אחרת אוחזת במגץ,
אבל מי יוצא עם הילדים אחרי הצהריים לגינה? מי מכין אתם שיעורים?
מי מספר להם סיפור?
זה אבא ואימא.
אז לכן יש דברים שהם פנימיות החיים,
ויש דברים שהם חיצוניות החיים.
האם יש איזה חילול השם נורא בזה שאת המנהרות האלה שנוסעים בהם ברכבות, עכשיו נסעתי ברכבת מירושלים לנתב״ג וזה,
חופרת איזה חברה סינית?
הם יודעים לחפור, זה יש להם, והם מביאים את המכונה,
ה-TBM הזאתי, והם מתקינים אותה, והם סינים, והם כל היום שם גרים וחיים ונושמים שם.
והיהודים למעלה מתכננים.
עושים, אתה תלכים, נכון?
זה אסור אדרבה.
אבל, את התוכן הפנימי וזה, זה שייך רק אלינו.
מזדמן לחיצון דרום, אה?
יפיפתו של יבדו אוהלי השם, חיל גויים תאכלו ובכודם תתיימרו,
ומשפע פעימיות החיים כנסת ישראל היא רק משפעת ולא מקבלת, השם בדד הן חן הוא ואין אימו אל נכר. זו פסקה חשובה מאוד לשאלתך.
אז כן,
יש דברים שאנחנו מקבלים מאומות העולם, ואז זה יוצר אפשרות אמיתית להשפעה ולקבלה.
בואו רק נסיים את הפרק הזה, אני רואה שלא נספיק את פרק י' היום, אבל זה כבר מתחיל כאן. ואני,
אני, הכוונה אוניות, פסוק כ״, עשה המלך שלמה בעציון גבר אשר את אלות על שפת ים סוף בארץ אדום
וישלח חירם בעוני את עבדיו, אנשי אוניות, יודעי הים, מפדי שלמה,
ויבואו אופירה,
ויקחו משם זהב, 420 כיכר, ויביאו אל המלך שלמה.
וזה תחילת הסיפור. קודם כל תנסו להבין מה הלוגיסטיקה.
זה אומר שחירם מלך צור חצה את כל הארץ,
לא יודע, אתה לסואץ אז כן?
הגיע לאילת,
בנו שם האוניות, מה, מבצע...
כן?
בנו שם אוניות ויצאו,
הרי אירופה,
לא הייתה אז אירופה, אירופה זה כלום, זה תוהו.
האנושות התרכזה במזרח, והעולם החדש היה בעצם אפריקה.
ושם, כן,
שם באזור המזרח, יפת
טיפה יותר צפונה, נגיד,
אבל האנושות, אז כששלמה רוצה להתפשט ולהביא את דבר השם לאנושות,
הכיוון יהיה אפריקה.
זה מתחיל מאוניות
שמתחילות מסחר כלכלי,
וזה ממשיך במה שנראה בעזרת השם בשבוע הבא.
