בחודש, לפני בן הזמן, אם בקיצור,
התחלנו כבר את מלכים,
ונדמה לי שלמדנו
על כל הפתיחה ואת כל המלאכה, נכון?
ובעיקר עמדנו על הפער הגדול בין מה שמתואר בספר מלכים, ששם נראה דוד,
אני עושה את זה חזרה קצרה, בסדר?
ששם דוד נראה מאוד פסיבי, חולה, מטורמרן,
לבין מה שמתואר בספר דברי הימים, ששם דוד הוא מאוד מאוד פעיל ומאוד יוזם,
ובכלל לא מוזכר שמישהו מתמרן אותו והמלאכת שלו מועברת בצורה חלקה.
וניסינו לתת את דעתנו על הפערים הללו.
וההצעה שהצענו, יש לזה כל מיני אפשרויות,
ההצעה שהצענו הייתה שדוד הוא לא יודע האם באמת
נמחל לו החטא של בת שבע ברמה כזאת
שגם ההבטחה לנצחיות המלכות,
שהיא הבטחה דרמטית,
אנחנו אולי לא מספיק מבינים עד כמה היא דרמטית.
לפחות דוד, בתגובה שלו,
הוא הרי מבקש לבנות את בית המקדש.
תודה רבה. הקב' מסרב, אומר לו, לא תבנה את בית המקדש, אבל אני קוראתי אותך ברית על נצחיות.
וכשדוד שומע את זה, הוא אומר, וואי, כאילו, ביקשתי משהו קטן וקיבלתי משהו עוד יותר גדול.
כי העובדה שהקב' כורת ברית עם מישהו על זרעו בבלנקו, כאילו,
זה חידוש עצום.
ועכשיו, בעקבות החטא, הדבר הזה אולי מוטל בספק. ולכן דוד לא עושה דבר בעניין המלוכה.
מתוארת כאן הפסיביות שלו.
בעניין המקדש,
שגם זה כאילו היה מוטל בספק,
אז מכיוון שבסוף ימי דוד היה את המגפה, והיה את המלאך,
המלאך נגלה אליו וכולי, אז הוא מבין שהוא בעצם מקבל אישור
לבנות או להתחיל את הבנייה, ואז זה מה שמתואר בדברי הימים. אבל לגבי ההמלכה,
האם באמת בנו אחריו ימשיך למלוך או ששלמה רק ינהל את בניית המקדש?
וזה הוא לא יודע, הוא מחכה לאיזה רמז אלוקי,
מחכה לאיזה סימן.
ולכן הוא פסיבי, הוא אפילו נותן
שקצת כאילו יתמרנו אותו,
וזה מה שעושים לו.
ביארנו בפעמים הקודמות שהעובדה שהם הביאים לו את אבישג השונמית
זה לא רק בגלל שאין איך לחמם אותו,
זה מין איזה דרך כאילו לנטרל אותו,
להגיד לו, אל תפריע, כאילו, הנה,
זה המזכיר את האבון שלך,
זה כאילו דרך להזכיר לו את האבון,
אתה כאילו לא רלוונטי לבחירת המלאכה, ודוד כאילו הוא מבחינתו מומתין.
הגיבור הגדול של פרק א'
בספר מלכים זה נתן הנביא.
כשהתלבטנו בפעם הקודמת על איזה תפקיד הוא מגיע, הוא לא מגיע בתור נביא, הוא לא אומר לדוד, כה אמר השם, שלמה ימלוך.
אבל הוא מגיע בתור עד.
בתור עד.
בתור מי שמעיד
שתשובה דוד היא תשובה שלמה.
בתור מי שמעיד שתשובה דוד היא תשובה אמיתית עמוקה.
ולכן הוא אומר, אם זה ככה, אז פרי התשובה,
שלמה הוא צריך להיות מלך.
וזה הרמז שדוד חיפש.
כשנתן מגיע אליו,
קודם כל נתן פה תופר את הכול, כן?
אבל כשנתן מגיע ואומר לו, אדוני הלך, אז דוד אומר, אם נתן, אני מזכיר לכם שמי שהוכיח את דוד, כמובן זה היה נתן.
ומי שדוד קרא את הפרק בתהילים מ״א על בת שבע,
ויבוא אליו נתן הנביא כאשר בא לבת שבע.
וכל הדברים כולם. כשנתן מגיע ואומר לדוד, מה אתה עושה? למה אתה ממליך את שלמה?
אומר דוד, לזה חיכיתי.
לך חיכיתי בדיוק.
ועכשיו, אחרי שאתה אומר לי את הדבר הזה, אני מבין שגם כאילו נתן אומר לו, הרי אני הייתי שם.
אה, זה עוד פרט חשוב.
את ההבטחה לנצחיות הממלכה,
מי נותן לדוד?
נתן.
זה פרק,
זה בעצם הפרק הראשון שבו אנחנו פוגשים את נתן הנביא.
כש...
זה בשמואל,
פה, הנה.
בפרק ז', ויהי כי ישב המלך בביתו, וה' הניח לו מסביב מכל אויביו, ויאמר המלך אל נתן הנביא,
ראנה אנוכי יושב בבית הרזים ואהרון אלוהים יושב בתוך העירייה,
ויאמר נתן אל המלך, כל אשר בלבבך לך עשה כי ה' מח.
ויהי בלילה ההוא, ויהי דבר ה' אל נתן לאמור,
לך ואמרת לדוד עבדי, וכולי וכולי וכולי.
אז בעצם מי שמביא לדוד את בשורת נצחיות המלוכה זה נתן.
אז נתן הביא לדוד את בשורת נצחיות המלוכה.
נתן הוכיח את דוד על החטא שלו.
נתן היה ליווה את דוד בתוך תהליך התשובה. ליווה אותו במותו של הבן הראשון, והשני, והשלישי והרביעי, ונתן עכשיו בא ומעיד ואומר לדוד,
לא כנביא,
אין לו נבואה, אבל הוא אומר לו, כמי שליווה אותך, כחבר,
כנביא שהיה צמוד אליך, אני אומר לך שתשובתך היא תשובת אמת,
וההבטחה היא בתוקף.
למה אתה לא ממליך את שלמה?
וזה היה הרמז או הסימן שדוד חיכה לו.
איזה גדולה הזאתי לאדם שיש לו יכולות,
יש לו יכולות עצמות, אבל כמו שקוראים בדברי הימים,
להגיד, אבל בדבר הזה אני לא נוגע.
אני עוד לא יודע אם אני ראוי.
אני מחכה לאיזה רמז, מחכה לאיזה סימן.
כמו שקיבלתי סימן על בית המקדש.
וחטאתי נגדי תמיד, זה לא איזה סיסמה
שדוד אומר, אלא זה המשמעות.
מי אמר שאני ראוי?
מי אמר שאחרי החטא ואחרי הנפילה? גם אם חזרתי בתשובה,
עדיין ההבטחה הדרמטית הזו שמגיעה לנתחילות המלוכה היא בתוקף.
אני צריך לקרוא איזשהו סימן. זה הסימן שהגיע, ואז שמגיע הסימן הזה,
תראו, זה כל כך בולט,
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך המשל הקונה, אין ברור.
כן, נכון.
נכון מאוד.
זה כל כך בולט שדוד
ככה היה יכול לפרק את המרד הזה.
זה נכון שאדוניה מנסה להיות דומה לאבשלום.
זה נראה שהוא עושה אותם דברים, יש לו כרכרה רצה לפניו וכו',
אבל בשנייה שדוד עושה הוא,
אז הוא נבהל ובורח.
הוא ממש לא אבשלום. אבשלום שם אותו בכיס הקטן.
אבשלום היה לו יכולות,
אבשלום היה לו כוחות מנהיגות,
אבשלום העם הלך אחריו,
אבשלום היה לו יכולת עמידה. היה אסטרטג.
אדוניה, ברגע שהוא שומע, הוא מקפל את ההאזנה ובורח. כלומר, זה ברור שאדוניה לא מהווה איזו פונקציה שבאמת מאיימת על דוד.
מה?
כן.
כן.
אז בזמנו טענו שזה גם מה שאבשלה מנסה לעשות.
ולכן הוא קיבל את אותה תחושה היארכי.
אבל ברגע שהוא שומע שכל הדברים לא מסתדרים,
הוא מיד בורח על המזבח, הוא מאוד מאוד חלש. זה מאוד מאוד בולט שאדוניה בן חגית,
הוא חלש אופי, הוא לא... אין לו את היכולות. כן.
איפה? איפה? כן.
כן, זה, זה,
כן, אבל צריך להתחיל את הכול מההתחלה.
בפסוק יא, בסדר?
תלך רגע לפסוק יא.
מחילה, אני לא זוכר את השם. אני יודע שאתה לא אוהב שאני קורא לך כבודו, אה?
זהו, אז אני לא, אז איך קוראים לך?
דוב. דוב, בירה בתחתונים, כן.
ויאמר נתן אל בת שבע אם שלמה לאמור.
כלומר, היזם של כל הפרק הזה זה נתן.
הלא שמעת כי מלך אדונייהו. ועתה לכי הצרך מלטית נפשך ואת נפש בנך שלמה.
לכי, בואי אל המלך דוד אמרת אליו. הלא אתה, אדוני המלך, נשבעת על עמדך לאמור כי שלמה בנך ימלוך אחריי.
והוא יושב על כיסי. ומדוע מלך אדונייהו? כלומר,
יש בסך הכל שלושה שמכירים את השבועה הזאת
ששלמה ימלוך.
זה דוד,
בת שבע ונתן.
אז עכשיו אתה צריך להתייחס לדברים שבת שבע אומרת
גם כדברים שאומר נתן.
מה?
בסדר, אבל אנחנו יודעים. אנחנו, כשמסתכלים על הפרשת, תכף נבין מה דוד ידע, מה דוד לא ידע.
אבל כשדוד הוא חכם,
ומבין מדעתו, הוא מבין שזה לא קורה במקרה.
באה בת שבע ואומר אותו דבר מסוים,
בא נתן, וכאילו באיזה מין היתממות הוא לא יודע, בסדר? עכשיו, הוא רוצה להשאיר, אני אומר, לדעתי, הוא רוצה להשאיר את הבחירה לדוד, הוא לא רוצה לקחת לו את הבחירה,
אבל הוא רוצה להגיד לו, תקשיב, התשובה שלך היא תשובת אמת.
לך עליה.
לך עליה.
ההבטחה עדיין בתוקף.
לדעתי הגיבור של הפרק, עוד שתייה רבי שלמה, הגיבור של הפרק זה נתן הנביא, וזה מה שדוד חיכה אליו. ככה אני מנסה להסביר את הפער בין מה שמופיע כאן למה שמופיע בדברי הימים. כן, רבי שלמה.
אז נתנים שם, והשם האבור.
האם זה כבר לא אומר שברוך זה השם שלך, לא אם הוא אומר,
והאבור למרות שהוא מבת שבע וכל העיר דוד בבת שבע,
ואם השם האבור זה מגיביה והכל,
לדעתי זה מראה את בן דוד,
להבין שאתם מחררים.
מה שאתה אומר זה חשוב מאוד, בגלל שלא רק שקראו לו ידידיה, מי קרא לו ידידיה?
אני מוצא לך עוד שנייה. מי קרא לו ידידיה?
זה בפרק יב.
פסוק כה.
וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה'. כלומר, מי שקורא לשלמה את השם ידידיה זה נתן בעצמו.
אז נתנו כאן הגיבור הגדול של כל הסיפור.
הוא יוזם... וזה מתחיל שם. כן. אלא מה? אלא מה?
זה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו, זה עדיין לא אומר
שהוא יכול להיות מלך. אולי,
אולי, הוא רק צריך להיות הפרויקטור לעניין בניית המקדש. אבל מלך זה יהיה מישהו אחר.
מי אמר לך?
הרמב״ם לומד את זה מכאן.
לא, לא. סיפור. מי אמר?
זה הגיוני, זה מתבקש, אבל צריך לחכות לזה.
אז תמיד ממתין. הוא רוצה לראות האם
האם ההבטחה הזאת,
תראו,
אחד הדברים, זה כל כך יפה לראות את זה,
כמה דוד לא מתייחס למלכות שלו כאל מובנת מאליה.
ברור שאני המלך, ברור שזה היה הממשיך שלי, ברור וברור.
לא, החטא,
כאילו פירק את הכול,
ועכשיו צריך לזכות בכל דבר מחדש.
אז הוא מוותר על המלוכה,
ועד שמקבלים אותו מחדש,
הוא כאילו מבין שאולי הוא לא ראוי לבנות את המקדש, עד שנגלה עליו המלאך,
ואולי אני לא ראוי שיהיה לי המשך,
עד שמגיע אליו נתן, הוא כאילו מבחינתו הוא משחרר את הכל, כן.
אין לה, איך הוא יפנה אליו?
מה?
מה זה? ולא בדיית מתן, זה בטוח. כן,
ואדרבא,
כאילו האם ההבטחה האלוקית היא הבטחה לטובה, הבטחה לרעה תמיד יכולה לחזור, האם ההבטחה האלוקית היא הבטחה ללא תנאי?
תשובה, אומר דוד, אני לא יודע,
אולי אני קלקלתי,
אולי ההבטחה נדחית, היא תתקיים אבל לא אצלי אלא בדור אחריי, בשתי דורות אחריי.
זה מאוד יפה, להבדיל, להבדיל, להבדיל, להבדיל, להבדיל, כמובן בין הקודש לבין החול.
אבל יש איזה משפט שהולך איתי כל החיים.
שבועיים לפני שנפטר אהוד מנור,
אז היה איתו ראיון ברדיו,
בגלי צהל, ואני בדיוק שמעתי את הראיון הזה.
הראיון נעשה איתו, הוא קיבל איזה פרס מאוניברסיטת בר-אילן,
שזה מסוג הפרסים, אני אומר את זה, כן, שאוניברסיטה נותנת לאנשים,
כי לא רק היא רוצה לחבל אותם, היא רוצה גם להתכבד בהם.
אז השדרן אמר לו, מזל טוב, אמרו אותה, תודה רבה.
אז הוא אמר לו, קטן עליך.
אתה כבר אחרי פרס ישראל הוא היה, וכל מיני פרסים נחשבים, כאילו...
אז אהוד מנור אמר לו, אני אגיד לך משהו,
אני באמת חושב שברגע שאני אחושב שאני ראוי,
באותו רגע אני לא אהיה ראוי.
וזה משפט מאוד יפה.
הוא אמר אותו ככה, שלף אותו במקום.
אני חושב שמגיע לו והוא ראוי. באותו רגע הוא נהיה לא ראוי.
אז דוד מתהלך בשפלות שלו
בתחושה שהוא לא ראוי.
אני ראוי שהממלכה תהיה נצחית, אחרי מה שעשיתי?
אני ראוי שבני ונכדי וכו'? לא.
ולכן הוא גוזר על עצמו פסיביות גמורה,
למרות שאנחנו רואים בפרק שהוא תוך שנייה יכול לפרק את המרד הזה. מי זה אדוניה? אדוניה זה לא אבשלום.
אדוניה זה לא איזה אחד שזה. דוד קם עושה לו פעולה, הוא בורח.
הוא בכוונה שומר על פסיביות. מה? זה הגבורה שלו. כן, ברגע שנתן מגיע אליו, מיד הוא קם, נגמר הסיפור, היום הדבר הזה יקרה, קחו את הפרדה אל הגיחון,
תמליכו אותו מיד, וכל המרד הזה מתפוגג תוך שנייה.
היכולת אותי להמתין
היא נפלאה בעיני. אז זה בעצם מה שראינו,
זה היה די סוג של איזה חזרה, על פי...
זה מופיע גם בספר שמואל,
מה שאתה מתאר, אבל זה לפני החטא.
זה לפני חטא בת שבע.
אולי בא החטא וקלקל.
טוב, עכשיו אנחנו הגענו לפרק
ב' לדעתי.
אני לא בטוח שקראנו את כל הפסוקים בפרק א', אבל דיברנו על הכול.
פרק ב'.
ויקרבו ימי דוד למות ויצב את שלמה בנו לאמור.
אנוכי הולך ודרך כל הארץ,
חזקת והיית לאיש.
ושמרת את משמרת אדוני אלוהיך ללכת בדרכיו,
לשמור חוקותיו, מצוותיו ומשפטיו ועדבותיו,
ככתוב בתורת משה, למען תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם.
למען יקים אדוני ידי ברו אשר דיבר עלי לאמור אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת
בכל לבבם ובכל נפשם. לאמור לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל.
וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה,
אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל,
לאבנר בן העיר ולעמסה בן יתר ויהרגם,
ויעשה דמי מלחמה בשלום,
ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במותניו ובנעלו אשר ברגליו,
ועשית כחוכמתך ולא תורד שיבתו בשלום שאול.
ולבנה ברזילי הגלעדי תעשה חסד ויהיו בעוכי שולחנך,
שולחנך,
כי כן קרבו אלי בבורחים מפני אבשלום אחיך,
מנעים חשימים בן גירה בין הימינים מבחורים וקלעני קלעה נמרצת ביום מלכתי מחניים
הוא ירד לקראתי הירדן וישבה לו באדוני לאמור עממיתך בחרי ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה
וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שבתו בדם שאול
וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד
בימים אשר מלאך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלאך שבע שנים וגרשם מלאך שלושים שלוש שנים
ושלומה עכשיו על כיסא דוד אבי ותיקון מלכותו מאוד.
מאוד.
טוב, כן.
תראו, הצוואה הזאת של דוד היא משאירה קצת טעם לא טוב בפה.
כן?
כאילו, מה? רשימת חיסון כזאתי.
ההוא ההוא וזה,
זה
כאילו סגירת חשבונות כזאתי. ואם זה ככה, אז איפה היית עד היום? אז למה לא סגרת את זה לפני כן?
זה לא.
אז קודם כל צריך לעשות איזשהו סדר.
עם צוואת דוד.
למלך דוד יש שלוש צוואות, לא אחת אלא שלוש.
איך?
כאילו, נקודת ההנחה היא שזה לא בקבר, זה ברור.
כן.
אז לא.
כן. כן. כן.
אז ואיפה כן?
במקום הענק, יש שם... נכון, אנחנו יכולים לצלם את זה. כן, כן.
טוב,
כיוון שדוד מלך ישראל חי וקיים, אז זה לא מאוד משנה איפה הוא קבור.
לדוד יש שלוש צוואות, לא אחת אלא שלוש.
צוואה רוחנית זה שירת דוד שקראנו אותה בסוף ספר שמואל ומופיעה גם בתהילים.
צוואה רוחנית שהוא מספר על הקורות שלו ומין צוואת תפילה כזאת.
צוואה נוספת מיד נלמד אותה והיא צוואה מלכותית לשלמה אבל עוסקת
באיזה דרך שלמה אמור למלוך והיא ארוכה מאוד ורחבה ומאוד מקיפה והיא מופיעה בדברי הימים
וכנראה גם בתהילים האימבט, את זה ננסה ללמוד היום.
וצוואה נוספת,
קצרה יותר,
זה אפשר לקרוא לזה הנספח הצבאי של הצוואה מדברי הימים.
מכיוון שספר מלכים עוסק בתולדותיהם של המדינאות והמלוכה,
אז זאת הצוואה שנכתבת כאן.
אבל זו ממש לא הצוואה היחידה. אז לפני שניגע בצוואה כאן, בואו נראה את הצוואה בדברי הימים שמצווה דוד את שלמה.
אז זה מתחיל מפרק
דברי הימים מפרק כב בערך.
בסדר? בואו נקרא.
דברי הימים א', פרק כב', פסוק א'. נתחיל מפסוק א'.
אנחנו נדלג פה, נדלג על ההרים.
ויאמר דוד שלמה בנין נער ורך והבית לבנות לאדוני להגדיל למעלה לשם ולתפארת לכל הארצות אחינו נא לו ואכן דוד לרוב לפני מותו.
ויקרא לשלמה בנו ויצווהו לבנות בית לאדוני לו ישראל.
ויאמר דוד לשלמה בני,
אני אהיה עם לבבי לבנות בית לשם ה' אלוהי.
ויהי עלי דבר ה' לאמור דם, לרוב שפכת ומלחמות גדלות עשית.
לא תבנה בית לשמי,
כי דמים רבים שפכת ארצה לפניי.
הנה בן נולד לך, ויהיה איש מנוחה,
נחיתו לו מכל אויבה מסביב. כי שלמה יהיה שמו בשלום ושקט אתן על ישראל בימיו. הוא יבנה בית לשמי.
הוא יהיה לי בן ואני אהיה לו לאב, ואכינו אותי כסף מלכותו על ישראל עד עולם. עתה בני יהיה אדוני עמך,
והצלחת ובוני את בית אלוהיך כאשר דיבר לך. אך ייתן אדוני לך שכל ובינה ויצבך על ישראל לשמור את תורת אדוני אלוהיך. אז תצליח אם תשמור לעשות את כל החוקים ואת המשפטים שציווך,
ציווה אדוני את משה על ישראל, חזק ואמץ,
אל תירא ואל תחת. אז זאת צוואה אחת.
לשמור את התורה, את המצוות וכו'.
אחר כך,
פסוק יט, דוד מצווה את פסוק יז,
ויצב דוד על כל שרי ישראל, עזור לשלומו בנו,
הלא ה' אלוהיכם עמכם, והניח לכם מסביב,
כי נתן בידי את יושבי הארץ, ונכבשה הארץ לפני ה' ולפני עמו,
עתה תנו לבבכם ונפשכם, זה פסוק מאוד מעניין, כי הוא מופיע גם איפה?
בספר,
באיזה הקשר הוא מופיע? בהקשר לבניית המקדש השני בספר חגי.
תנו לבבכם, ומן היום הזה ואילך,
למין יום ייסוד היכל אדוני תנו לבבכם
כן בחגי פרק ג'
תנו לבבכם ונפשכם לדרוש לאדוני אלוהיכם וקומו ובנו את מקדש אדוני אלוהים להביא את ארון ברית אדוני וקרי הקודש וכו'.
אחר כך יש כאן רשימה ארוכה של כל מי שבונה וכל הרשימות וכל הפה וכל השאר.
ממשיכים ממשיכים ממשיכים מגיעים לדברי הימים פרק א'
דברי הימים א'
כח' נגיד
מה?
זה לא, זה הבונים.
הבונים.
כן, כן, זה הבונים, זה לא הצבא.
פרק כח מפסוק יא',
או פסוק ח',
ועתה לעיני כל ישראל, כי על אדוני ואוזני אלוהינו שמרו ודרשו כל מיניות אלוהים לכל מהם תרשו וכולי, ועתה שלמה בני, פסוק ט',
דע את אלוהי אביך ועובדהו בלב שלם ובנפש חפצה. איזה יופי.
זה כמעט New Age כזה, נכון?
לעבוד את השם יתברך, להתחבר, להיות חוסין.
בלב שלם, בנפש חפצה,
כי כל לבבות דורש אדוני, הקדוש ברוך הוא דורש את הלב, לא דורש רק את המעשה.
וכל יצר מחשבות מבין, אם תדרשנו יימצא לך,
ואם תעזבנו יזניחך לאט. זה כמעט נשמע תורה של הבעל שם טוב,
נין של דוד המלך.
ראה אתה כי אדוני בחר בך לדבות את הבית המקדש חזק ועשה.
זה אחר כך בפרק כ׳, פסוק כ׳.
ויאמר דוד לשלמה בנו חזק ואמץ ועשה אל תירא ואל תחת כי אדוני אלוהים אלוהים עמך לא ירפך לא יעזבך וכו'
ואחר כך
עוד פעם דוד מדובר על כל העם ופרק כט פסוק י'
ויברך דוד שאנחנו מכירים כמובן מהתפילה
ואת כל ההתנדבויות
וכולם מברכים את השם וייקוד וישתחו וכו' ואז פסוק כב
ויאכלו וישתו לפני אדוני ביום ההוא בשמחה גדולה וימליכו שנית לשלומה בן דוד וימשכו לאדוני לנגיד ולצדוק לכהן.
מה זאת ההמלכה השנית הזאתי?
אז אולי כאן צריך, זה פשט, ממש פשט. בפרק א' בספר מלאכים שקראנו הייתה המלכה עוד אד-הוק, מהירה. ברגע שדוד שמע, כאילו בא אליהם נתן והוא
הבין ששלומה הוא מולך, עכשיו, מיד.
כמובן שזאת ההמלכה, הייתה המלכה שהיו בה מה?
המלכה, זו הייתה מלכה בחיים, וכמה אנשים היו בה?
מעט מאוד, אף אחד לא הספיק להגיע,
כי זה קרה מיד, עכשיו קחו את הפרדה, תרדו לגיחון.
איך שטיפה התייצבו העניינים, דוד מכנס את כולם, נותן את הנאומים,
נותן את הצוואות,
ועכשיו עושה המלכה, המלכה כמו שצריך, עם קהל גדול, עם עם רב, עם, בסדר?
כן, כן, כן, נכון, בדיוק.
ואז דוד בן ישי מלך לכל ישראל,
עם ארבעים שנה בחברון,
ובהם הוא עושה בה טובה,
שבעי ימים, עושר וכבוד וכו'.
ודברי דוד המלך הראשונים והאחרונים כתובים על דברי שמואל הרועה ועל דברי מטרנן.
אז זאת הצוואה הרוחנית של דוד לשלומו, היא ארוכה, היא נפרסת, כמו שאומר רבי חיים, כנראה על פני כמה אירועים, זה לא קרה באירוע אחד.
היא המרכזית גם, היא נאמרת בחלק מהפעמים לאוזני ולעיני כל העם, כל העם שומע את זה.
היא משמעותית מאוד, היא רחבה מאוד וכו'.
שיקוף לצוואה הזאת אפשר אולי לראות בתהילים ע״ב.
הכותרת
היא לשלומה אלוהים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך.
אז מי אמר את הפרק הזה?
יש כאלה שמבינים שאמר אותו מי?
שלמה.
אבל אפשר לפרש בהחלט שאמר אותו דוד לשלומו.
לשלומו. אני אומר דברים לשלומו,
וזה מוכרח מסוף הפסוק.
אלוהים משפטיך למלך תן, זה המלך,
וצדקתך למי?
לבן מלך, לבן שלי.
ואז, במה עוסק הפרק הזה?
ידין עמך בצדק וענייך במשפט.
שלמה, תדון
את עמך בצדק ובמשפט, שיהיה לך לב שומע. דוד מצווה את בנו.
יישאו ערים שלום לעם וגבעות בצדקה, ישפוט עני עניי עם, יושע לבני אביון וידכא עושק,
ייראוך עם שמש לפני יחדור דורים,
ירד כמטר על גז, קירבים זרדיף ארץ, כ...
מה?
תכף נראה, תכף נראה.
אבל יש כאן, זה ברכה, זה ברכה, זה אי רצון כזה, אי רצון שככה תהיה, שתהיה באופן ה...
פרח בימיו צדיק. פרח בימיו צדיק, בדיוק, שתהיה פריחה, שתהיה צדיק וכולי,
תשלוט מים עד ים, מנהר עד עפשי הארץ,
יכרעו לפניו...
בדיוק, זה מאוד מאוד מתאים,
ישתחוו לו כל מלכים וכולי, אבל למה זה יקרה, אומר דוד המלך,
מדוע תזכה לעוצמה הכלכלית והחברתית והגיאוגרפית והגיאופוליטית הזאת,
למה?
כי יציל אביון משווע.
זה דוד,
נכון.
זה כאילו,
אפשר גם לפרש, קל הוא לשון מקלות הנפש,
שווה שזה יהיה.
כן, למה תזכיר, עכשיו זה דבר מאוד משמעותי.
אין לנו יכולת,
אין לנו יכולת, אין לנו מדד כזה שמצליח ליצור קישור,
אפליקציה שתקשר,
בין רמתה המוסרית של מדינת ישראל לבין הצלחתה הכלכלית.
אבל אנחנו מאמינים,
בכל לב, שזה קשור,
תורת חסד. עכשיו ראיתי איזו כתבה, לא זוכר כבר איפה, אולי, זה היה בעיתון בשבע של השבת,
על איזה בחור שהוא איש עסקים
והוא משקיע בחברות, הוא כאילו,
יש לו בית השקעות,
אבל המדד שהוא בוחר לחברות זה לא רק איתנות פיננסית ו...
אלא גם הוגנות.
הוא משקיע רק בחברות הוגנות. יש לו איזה פרמטרים איך הוא מודד הוגנות,
יחס לעובדים,
עבירה במקום העבודה, יחס עובד מעביד,
שעות נוספות, כאילו, הוגנות. הוא אומר, אני,
ברגע שיש חברה של עוזר, אז הנחת העבודה שלי שיש לו יותר סייעתא דשמיא ותצליח יותר.
והוא מראה נתונים שזה מצליח.
אז האם יש קשר
בין מוסריות
לבין
הצלחה כלכלית? התורה אומרת שכן.
כן. אז העובדה שמדינת ישראל היא, נגיד, מדינת חסד,
חסד, שהיא תומכת,
נותנת כספים לאנשים
שאין להם, שבאמת אין להם, לא שמרמים.
כן.
לא שמרמים ולא שגונבים את המדינה וכולי, שזה כאילו איזה מין התר כזה, באמת אין להם.
והמדינה מושיטה להם יד.
אז אתה אומר, שמע, זו הוצאה גדולה מאוד, ביטוח לאומי, רגע, רגע, רגע.
אבל האם אנחנו מבינים את המשמעות של הדבר הזה
להצלחה הכלכלית שלנו?
כי אתם יודעים שכלכלה זה המון פסיכולוגיה, וגם הרבה מזל, והרבה, כאילו,
ילך, לא ילך, ובמדינת ישראל הולך לדבר אחרי דבר, פעם אחרי פעם,
קונים חברות וכל מיני, עכשיו קנו את סודסטרים, ואללה לא יודעים מה, קנו את סודסטרים, סיפולוס, מה ראוי לגבות את החברה הזאת?
כן, זה כאילו, קנו, אה?
כן, סיפולוס, קנו איזה, ומתי, כמה,
כן, אז הפרק הזה אומר את זה במפורש, הפרק הזה אומר,
לפניו הכריעו יציאים, למה?
למה ישתחוו לו כל מלכים?
כי יציל אביון משווע ועני ואין עוזר לו,
יחוס על דל ואביון ונפשות אביון עם יושיע מתוך ומחמס יגעל נפשם ויכר דמם בעיניו".
הוא לא יהיה איזה מנהיג, מלך,
יושב למעלה ולא אכפת לו מכל הזה, אתה יודע, הרי שלמה,
זה חשוב מאוד,
כי שלמה הולך לפרויקט אדיר של בניית המקדש.
תבדקו בהיסטוריה.
כשיאבד את העם במיסים,
תבדקו בהיסטוריה
העבדים היו כנראה...
הם היו גויים.
היו חוצבים בהר וזה, הוא לקח מלבנון, הגבלין.
אבל הוא הטיל מיסים כבדים.
אבל תבדקו בהיסטוריה, בכל פעם שהיה איזה פרויקט בינוי של איזה אימפרטור,
אלפים ועשרות אלפים ומאות אלפים שילמו בחייהם.
לא פחות מזה.
טלת סואל, טלת נמש, החומה הסינית, סטלין שהעביר את המפעלים למזרח.
אנשים שילמו, כאילו, כמו זבובים מתו, מגדל בבל, מה שחז״ל מתארים.
מה?
סכר אסואן, מה היה? מתי בנו אותו?
המצרים בנו אותו או הבריטים?
ואיך?
וכמה מתו שם?
ותביא פועלים אחרים, קדימה, וכל עמיכות פרחה, כל פרויקט, איך, איך?
כל פרויקט מגלומה, ככל שהפרויקט יותר מגלומה, אני אקח יותר אנשים מתים.
והוא אומר לבן שלו,
תגאל נפשה יקר דמם בעיניו.
כן?
תשים לב, שלא ייפתע שם איזה מישהו, לא יהיה איזה פועל.
ויחי וייתן לו מזהב שבע ויתפלל בעדו תמיד כל יום יברכנו
אי פיסת בארץ וכו',
שמו לעולם, לפני שמש וינון שמו, יתברכו כל גויים ויאשרו,
ארוך ה' אלוהים אלוהים אלוהי ישראל עושה נפלאות לבדו, וברוך שם כבודו לעולם, ובהלך ולדעת כל הארץ, אמן ואמן,
קלות אפילו דוד בן ישי. אז
זאת הצוואה, זאת, יחד עם שירת דוד בסוף שמואל ובתהילים קמ,
קקק מה שאומר,
זו הצוואה רוחנית, תרבותית, דתית,
בספר מלאכים מכניסים אותנו, יש נספח,
אתם יודעים, בכל איזה כספת, יש שם איזה נספח,
הוא לא ארוך,
הוא טפל בעניינים הבעייתיים.
עכשיו, מי שלומד ספר מלאכים אומר, דוד, חוסר חשבונות,
זה מה שיש לו להגיד,
רגע לפני שהוא נפטר,
אז הוא חוסר חשבונות,
מי שלומד בלי קדושת המקרא.
ומי שלומד תורת השם שלמה תמימה ומכיר את הכול,
גם מדברי הימים וגם מתהילים וזה, אז פתאום הוא מקבל פרספקטיבה.
ההרחבה והירייה הרחבה בצדדים התרבותיים והערכיים והמוסריים.
ועכשיו אנחנו נכנסים לסוגיה, שגם אתה צריך לברר מה בדיוק היה שם,
שיהיה הנספח הצבאי הביטחוני, ובסדר, בואו נראה מה כתוב שם. אבל קודם כל, קצת פרופורציות וקצת יחד.
יואב, יואב, אתה מביא אותנו ל... יואב. יואב, בדיוק. זה לא טוב לי כל הזמן. יפה, חדיף מאוד.
כן.
תשמע,
בואו נדע, אנחנו מתחילים לגעת בסוגיית יואב.
אני עכשיו רוצה לעשות גילוי נאות, בסדר?
גילוי נאות
שאני נוגע בדבר, כי אני מאוד מאוד אוהב את יואב. דמותו של יואב בתנ״ך היא ככה, אני מאוד אוהב אותה, מחובר אליה.
לא יודע, אם היה לי כנראה עוד בנים, אז הייתי קורא להם אחד מהם יואב.
אבל...
זה נכון בלימון.
אה, להפקיר את יואב בן צוריה, ואותו משפט עם שמעון פרס.
עשית לפרס שדרוג שהוא לא חלם עליו בחיים,
אבל בואו ננסה להבין.
קודם כל, אני מבקש להתעכב רגע על הפסוק עצמו.
מה כתוב?
מה כתוב?
מה ההוראה?
וגם אתה ידעת את אשר עשה ליואב בן צרויה,
אשר עשה לשני עשרי צבאות ישראל וכו',
ואז כתוב, ועשית כחוכמתך ולא תורד שיבתו בשלום שאול.
מה הכוונה?
לא ימות מזקנה, לא רואה בית השקנה.
מה?
ולא תורד שיבתו בשלום שאול.
כאילו,
שלא ימות מזקנה.
אין פה פקודה להרוג את יואב.
לא, אין פה פקודה.
בשונה משמעי בן גרה, שם דוד אומר לו
אל תנקהו והורתה את צבאותו ודם שאול.
תחסל אותו, תגיע אליו ותדאג שהוא ימות.
על יואב דוד לא אומר את זה.
הוא לא אומר את זה.
הוא אומר תדאג שהוא,
עכשיו זה יכול להיות גם מות גיבורים.
אנחנו בהמשך נראה כמובן איך יואב מת, אבל זה יכול להיות גם מות גיבורים.
ימות במלחמה, תן אותו לאיזושהי משימה
שתכבד את ערכו של האיש הגדול הזה
אבל,
אבל כן דוד מניח פה
על השולחן את המחלוקת המרכזית.
מהי המחלוקת המרכזית
שאותה הוא שם כאן?
אתם זוכרים, לאורך כל ספר שמואל כשלמדנו,
ראינו שדוד היה לו מאמץ אחד עיקרי, מרכזי,
לכל אורך ספר שמואל,
שכמעט בכל הזדמנות שהוא הצליח היה שם יואב כדי לסכל אותו.
והמאמץ היה לחבר את הממלכה.
שהממלכה תהיה הממלכה אחת.
דוד ניסה לעשות את זה עם אבנר,
עם יונתן, עם נפי בושת,
שמחבר את השבטים.
זה היה מבחינת דוד מטרת העל,
כדי להפוך את הממלכה לממלכה אחת,
כדי למנוע פיצול בהמשך.
מי שסיכה לזה פעם אחרי פעם זה היה יואב.
ולכן דוד אומר לשלמה,
מה?
עכשיו, הסיבות הן מוצדקות מפה עד עולה חדשה. זה לא משנה כרגע הסיבות.
זה לא משנה.
כן, כן. והגמרא הרי מפרטת
שאני אנסח את זה ככה.
כל ניסיון להדביק ליואב איזה עניין אישי בסיפור הזה לא מצליח.
הגמרא מפרטת, שלמה, היא מתארת לנו את המשפט. שלמה קורא ליואב ואומר לו למה הרגת את אבנר?
ואז הוא אומר הייתי גואל דם של אחי וכאילו
הוא יוצא מזה. הוא אומר, אני, כן, היה לי...
הגמרא אומרת נייזיל אבנר.
אבנר עובר. מה עם המסע בין יתר? וגם על המסע בין יתר למדנו שהיה ליואב את כל הסיבות
להרוג את המסע. כלומר,
הלב כאן
של ההוראה של דוד זה וייתן דמי מלחמו וייסם דמי מלחמה בשלום.
זה המרכז.
כלומר, יואב מנע ממני,
כל פעם מסיבה מוצדקת אחרת, אבל בסוף זה שיטה.
מנע ממני את היכולת הזאתי לחבר את הממלכה להיות אחת.
הזרעים שאוהב זרה, זרעי המחלוקת,
המשיכו לבעבע והתפוצצו לא עוד הרבה זמן
אצל ירובעם בן נבט
ורחבעם. כלומר, זה יושב, זה מבעבע.
כשאני ניסיתי לעשות שלום, הוא דאג שתהיה מלחמה.
בסדר? כן.
אז לקח דמי מלחמה ושם אותם בתוך השלום.
אני לא מכיר, אז הקבלה מעניינת.
גזורו.
כן, לא יודע, נגיע לשם, אז אני אנסה לעשות את ההקבלה הזאת.
דוד אומר, בכל מקום שנים ניסיתי לעשות שלום,
וזה שני ניסיונות מרכזיים. ניסיון אחד אמרנו, זה עם אבנר, וניסיון שני זה עם המסתה בין יתר, שהוא בן איש
מבנימין, הוא איתרה ישראלי מבנימין, אמא שלו
היא אחות של דוד, כן?
אביגיל, אבל אבא שלו מבנימין,
לכאורה,
וזה עוד ניסיון כאילו לחבר את בני בנימין,
בכל פעם
שדבר כזה קורה, יואב שמה כדי לחסל את זה.
אז אומר דוד לשלמה,
בסדר, אני בתקופה שלי,
היה זמן של מלחמות,
אני גם לא יכולתי.
אז יואב המשיך לנהל את העניינים. בתקופה שלך זה לא יכול להיות, אתה צריך להזיז אותו.
תזיז אותו.
הוא לא יכול להיות שר הצבא שלך.
כי כשבונים את בית המקדש,
זה לא יכול להיות שזה יהיה שלך לשבט אחד או לחלק אחד בארומה.
אז תדע לך שהוא לא יכול להמשיך ללוות אותך.
כחוכמתך, תדאג, שהוא יזוז.
מה יקרה בפועל?
למה יואב נהרג?
זה כנראה גם בגלל יואב בעצמו.
כלומר, אני רוצה לטעון שאם היה מגיע כרגע יואב לשלמה ואומר לו, הבנתי,
אני נכנע לפניך,
אני מתפטר מתפקידיי, תן לי להוביל איזה כוח משימתי מעבר לקווי האויב וכו',
שלמה לא היה נוגע בו.
אין ציווי מפורש של דוד לשלמה להרוג את יואב חלילה.
יש אמירה,
אל תיתן לו להמשיך להוביל כשהוא יגיע לזקנה בתור שר צבא. למה? הוא ימשיך לצבור עוצמה,
הוא ימשיך להוביל את
הכוחות בדרך שלו, אתה לא תצליח בדרך שלך, דרך של שלום,
דרך של חיבור,
דרך של מקדש.
תזיז אותו.
את שמי תהרוג.
מגיע לו, אני התחייבתי לו, בגלל כל מיני סיבות אחרות, אבל מגיע לו עונש מוות.
זה הנספח.
כאילו, אם אני מנסה לתרגם את זה לזמננו,
זה כמו ש...
טוב, אפשר להגיד את זה,
זה אפשר, זה לא יהיה לשון הרע על אף אחד, אני מקווה. יש, אנחנו היום יודעים, אנחנו עכשיו נמצאים 45 שנה
למלחמת יום כיפור, כן?
אז תוך כדי המלחמה הגיעו כל מיני חוות דעת על אריק שרון,
כן?
והיה
דיונים להדיח אותו או לא,
כי הוא פשוט עשה מה שבא לו,
כן?
והוא עשה את זה בכישרון,
כי כשהוא קיבל פקודות שלא היו נראות לו,
פתאום הקשר לא עבד.
היה פעם אחת שהזמינו אותו לאיזה כינוס, ששם בכינוס הזה הוא הבין שהולכים כאילו לתת לו פקודות שלא נראות לו, אז הוא פשוט לא הגיע למסוק שהיה אמור לקחת אותו.
עשה מה שבא לו!
והמטכ״ל, היה דיונים, והוא אמר, אי אפשר ככה, הוא לא שומע פקודות,
הוא שם פס על אילוף הפיקוד, שם פס על המטכ״ל, יש לו מלחמה משל עצמו.
ומי שמנע את ההדחה שלו, זה גם,
הבינו שכמובן זה לא שייך,
ומשה דיין מאוד התנגד לזה,
ובסוף הביאו את חיים בר-לב, שהוא עשה שם איזשהו סדר וכו'. אבל אתה רואה אדם מאוד מאוד מוכשר, אבל שבהתנהלות שלו הוא כאילו מסכן את המערכה הכוללת.
אז הוא לא יכול להיות רמטכ״ל, כן?
אז אמרו, רמטכ״ל יקבל את השר ביטחון,
אז גם לא יכול להיות שר ביטחון.
זה דווקא דוגמה טובה, בסדר?
זה דוגמה טובה.
זה דוגמה טובה.
בואו תראו,
נגיד אותה בזהירות.
על שרון אמרו שהוא לא יכול להיות רמטכ״ל.
כי הוא לא...
אין לו אלוהים, הוא עושה מה שהוא רוצה וכו'.
טוב, אז הוא לא היה רמטכ״ל.
ואז אמר מי שאמר, בשביל לא רצה רמטכ״ל, הוא יקבל אותו בתור שר ביטחון, נכון?
אז הוא נהיה שר ביטחון.
ואז מה קרה?
אה?
לבנון. לבנון, כלומר, איך שאת סובבו את זה, הוא עשה דברים
שהממשלה לא ידעה עליהם.
אני מבין, אני יודע, הם לא מבינים כלום, מה מבין שמחה ארליך ואליעזר שוסטק באוגדות.
הוא סיפר להם סיפור אחד, ועם רפול עשה משהו אחר.
ואז ועדת כהן קבעה שמה?
שהוא לא ראוי לכהן בתור, הוא לא ראוי להיות שר ביטחון.
כי הוא לא לויאלי למערכת שמעליו.
ראש הממשלה.
ואז הוא לא היה לויאלי למצאתים שלו. אני חייב להגיד כאן
דבר בשם אומרו.
כששרון נבחר, הוא הרי החליף את אהוד ברק.
אז כולנו שמחנו מאוד.
הצלה גדולה, אהוד ברק עשה פה שמות.
והרב יואל בן-נון התראיין ואמר, אני מאוד מפחד.
הוא ממש ככה, אני רואה, אין לו גבולות,
וזה יכול, ביום רע אחד יתהפך עלינו.
וכולם רואים מרורי ליבו, מה פתאום, שרון, איתנו וכל זה,
זה יתהפך עלינו בעבוע-עבוע.
בלי גבולות.
כלומר, אדם כזה,
אין כללים, אז אין כללים, וזה,
once שזה מתהפך, זה מתהפך.
אתה לא יכול כאילו להגיד, עד גבול מסוים זה פעל לטובתי,
ושרון זה דוגמה טובה,
אני חושב,
להבדיל עוד פעם, כמובן, בין הקודש וכו', להתנהלות של יואב.
היא מביאה איתה המון ברכה בחלק מהמקומות,
אבל היא התנהלות בהקשר הזה שלא נשלטת,
והיא מנעה מדוד את היעד המרכזי שהוא רצה להשיג,
וזה חיבור הממלכה.
האם
דוד ציווה על שלמה להרוג את יואב? חלילה.
הוא אמר לו, הוא לא יכול להיות בציר ההנהגה,
וממילא הוא גם לא אמור להגיע לזיקנה.
מה קרה בפועל?
למה יואב מת בפועל, וגם איך הוא מת,
זה חשוב מאוד, כן?
זה כנראה, כן?
מה קרה בפועל, זה מתברר במהלך פרק ב', אולי אני אתן פה איזה רמז.
הימים, כן, אשר מלאך דוד על ישראל, אברים שלנו וכולי,
ואז ויבוא אדונייהו בן ח... כלומר, בואו נגיד ככה, יש פה איזה,
בואו נעשה ספוילר באמת, יש פה איזה
פרק ב', כאילו, חותך את הסיפור באמצע,
כי הסיפור עם יואב,
ממשיך לפרק,
לפסוק כ״ח, כן?
והשמועה באה עד יואב כי יואב נטע אחרי אדונייו ואחרי אבשרון נטע וכולי. איזה שמועה באה אל יואב?
מה הוא שמע?
ולמה כל הסיפור עם אדונייה בן חגית
חותך כאילו את הסיפור באמצע?
אנחנו ננסה לבאר את זה בשבוע הבא ולהוכיח את זה,
שהעובדה שאדונייה בן חגית ממשיך
לזמום זמימות
היא תוצאה של מה?
אגב, שיואב נותן לו.
אם יואב היה באמת מתבטא לשלומו,
זה היה בסדר גמור. אבל יואב עדיין, הוא אומר, הוא לא ראוי להיות מלך, הוא חלש מדי.
הוא לא צריך הוכחות.
דוד בעצמו אומר את זה בדברי הימים.
בא ואומר, בני נער ורך.
יואב מסתכל על הנער הזה ואומר,
הוא יוציא אותנו למלחמות?
הוא ינהל קבינט?
הוא יוציא מבצעים?
הוא לא מתאים, אדוניהו, הוא מתאים בעד אדוניהו, אני גם יכול לנהל. אז הוא ממשיך
לדחוף את אדוניה, וזה דוחף אותו למקום שבעצם הוא נהיה מורד במלכות. אבל אם יואב היה מגיע לשלומו, הוא אומר לו, הבנתי,
שירתתי את האומה בנאמנות, הנה המפתחות,
תן לי משימה אחרת,
ודאי לא היה מצווה להרוג אותו.
את כל הדברים האלה, לדעת השם, נוכיח ונברר בשבוע הבא.
חודש טוב ומבורך.
