אנחנו בעזרת השם נתחיל היום עם ספר מלכים ויצא בכוונת מכוון שהשיעור האחרון בתנ״ך לשנה זו יעסוק גם הוא
בצורה כזו או אחרת בענייני תשובה.
רק להזכיר מה למדנו בפעם הקודמת.
יצחק, אתה יכול להביא לכוס מים?
תודה. סליחה שאני מותח אותך.
פה בזה יש לך פה יצחק,
בטבחון פה.
בפעם הקודמת ראינו בעצם את המעבר,
זו הייתה הכותרת, המעבר מעולם של אהרון לעולם של מזבח. שאלנו בעצם למה ספר שמואל נפסק איפה שהוא נפסק ומתחיל ספר מלכים,
והטענה שהעלנו היא שמה שמבדיל בין הספרים זה ההנהגה האלוקית,
ומה שמבדיל בין שמואל לבין מלכים זה המעבר בין
אהרון למזבח. מה ההבדל מבחינה רוחנית?
אהרון זאת חוויה שבה הקדוש ברוך הוא לוקח אותנו, אנחנו נגררים אחריו.
אהרון נושא את מוסיו. זה בעצם המשך של המדבר.
המשך של המדבר.
כאשר יישא אתכם, כאשר יישא אומנת היונק על האדמה,
תלויים בניסים, מצפים לניסים,
מתייחסים לניסים, הכל זה סביב הדבר הזה, והאהרון הוא בלב
ספר שמואל.
המדרגה הבאה זה מזבח. מה זה מזבח?
זה מקום העבודה, פשוטו כמשמעו.
עבודה, מלמטה למעלה.
אנחנו בעצם מקריבים,
מקריבים קורבנות, הכוונה מקרבים את הבריאה
כולה לאלה מתברך.
ובעצם,
תודה רבה, ברוך תהיה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהיה קונה מתברך.
גילוי מקום המזבח בעצם מסמן תחילתה של תקופה חדשה.
תקופה שבה עם ישראל יכול להיות במצבו האופטימלי,
הוא כבר לא נשען על ניסים,
הוא מקרב את הבריאה בכוח מעשיו וכן על זה הדרך,
שכמובן בלבה הסיפור עומד בית המקדש.
זה מה שמבדיל בין ספר שמואל לספר מלכים,
ואז בעצם לאור הדבר הזה הבנו מדוע הייתה מגפה בעם, כי העם לא רצו לעלות למדרגה הבאה, יסתדר להם המדרגה הנוכחית,
וכן על זה הדרך.
יפה, זה מה שדיברנו בפעם שעברה.
עוד ראינו בפעם שעברה
את ההבדל הדרמטי
בין
תיאור סוף ימי ממלכת דוד,
כפי שהם מתוארים בספר דברי הימים,
לבין מה שנלמד היום,
סוף ימי ממלכת דוד, כפי שזה מתואר,
זה ספר מלכים.
אנחנו ננסה גם היום, טיפה דיברנו על זה בפעם שעברה, לנסות להבין את הפער הזה ואיזה זווית מתאר כל ספר.
בסדר?
אמרנו בפעם שעברה שבספר דברי הימים,
בעצם אחרי גילוי מקום המזבח ואחרי שהמגפה נעצרה וגם אחרי שנהרגו 70,000 ואחרי שראו את המלאך העומד וחרבו שלופה בידו,
עם ישראל עובר איזה זעזוע,
איזה מכת חשמל כזאתי
וכולם מתחילים להסתער
יחד עם דוד על הפרויקט האדיר של בניית המקדש, כשזה ברור שמי שהולך לנהל את הפרויקט הזה זה שלמה.
שלמה, הוא הולך לנהל את הפרויקט הזה.
הבן של דוד הולך לנהל את הפרויקט, דוד לא יכול לבנות, הוא מנוע,
שלמה יבנה.
והפרקים שם בדברי הימים,
שקראנו אותם, חלק הם מאוד מאוד דינמיים,
מאוד עוצמתיים. דוד בונה, מכנס את כולם.
ויברך דוד שאנחנו אומרים עכשיו בתפילה, זה משם.
זה מלקוח משם,
מכנס את כולם ואוסף כסף, זהב, נחושת, תוכניות,
לוויים, כהנים, ממש כאילו פרויקט פרויקט.
ולאור הדברים האלו זה באמת יהיה מאוד מאוד משונה לקרוא את פרק א' בספר מלכים. בואו נקרא.
והמלך דוד זקן בא בימים ויכסו בבגדים ולא ייחם לו.
ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהיל לו סוכנת
ושכבה וחיכך וחם לאדוני המלך.
ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל, וימצאו את אבישג השונמית ויביאו אותה למלך.
והנערה יפה עד מאוד, ותהיה למלך סוכנת ותשרתהו,
והמלך לא ידעה.
ואדונייה בן חגית מתנשא לאמור, אני אמלוך, ויעש לו רכב ופרשיו וחמישים משרצים לפניו.
ולא עצבו אביו מימיו לאמור, מדוע ככה עשית?
וגם הוא טוב תואר מאוד, ואותו ילדה אחרי אבשלום.
ויהיו דבריו עם יואב בן צירויה ועם יבטר הכהן ויעזרו אחרי אדניה.
וצדוק הכהן ובניהו בן יהודה ונתן הנביא ושמעי וראי והגיבורים אשר לדוד לא היו עם אדניהו.
ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא
עם אבן הזוחלת אשר אצל עין רוגל
ויקרא את כל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה עבדי המלך.
ואת נתן הנביא ובניהו ואת הגיבורים ואת שלומו אחיו לא קרא.
ויאמר נתן אל בת שבע עם שלמה לאמור הלא שמעת כי מלך אדונייהו בן חגית ואדוני ודוד לא ידע
ועתה לכי אי עצך נא עצה ומלטי את נפשך
ואת נפש בנך שלמה.
לכי ובואי אל המלך דוד ואמרת אליו הלא אתה אדוני המלך נשברת לאמתך לאמור
כי שלמה בנך ימלוך אחריי
והוא יושב על כסאי ומדוע מלך אדונייהו.
הנה עודך מדברת שם עם המלך ואני אבוא אחרייך ומילאתי את דבריך
ותבוא בת שבע אל המלך החד רע, והמלך זקן מאוד, ואבישג השולמית
משרת את המלך.
ותיקות בת שבע ותשתחו למלך, ויאמר המלך מלאך, ותאמרו לו, אדוני, אתה נשבעת באדוני אלוהיך לאמתיך,
כי שלמה בנך ימלוך אחריי,
והוא יושב על כסאי,
ועתה הנה אדוני המלאך, ועתה אדוני המלך לא ידעת.
ויזבח שור עמרי בצור לרוב, ויקרא לכל בני המלך, ויתר הכהן וליואב שר הצבא ולשלמה עבדך, הלא קרא.
ויהיה כשכב אדוני המלך עם אבותיו, והיית עני ובני שלמה חטאים.
והנה עודנה מדברת עם המלך, ונתן הנביא בא.
ויגידו למלך לאמור, הנה נתן הנביא, ויבוא לפני המלך, וישטחו למלך על אפיו ארצה.
ויאמר נתן אדוני המלך, ואתה אמרת אדונייהו ימלוך חי,
הוא יושב על כיסאי.
כי ירד היום ויזבח שור ומרי וצאן לרוב ויקה לכל בני המלך ולשרי הצבא וליתר הכהן ואינם אוכלים ושותים לפניו ויאמרו יחי המלך אדוני יההו
ולי אני עבדך ולצדוק הכהן ולבני יהודה ולשלמה עבדך לא קרא.
אם מת אדוני המלך נהיה הדבר הזה ולא הודעת את עבדך מי יושב על כיסא אדוני המלך אחריו.
ויען המלך דודו יאמר קראו לי לבת שבה ותבוא לפני המלך ותעמוד לפני המלך ויישבע המלך ויאמר
חי אדוני אשר פדה את נפשי מכל צרה.
כי כאשר נשבעתי לך באדוני אלוהי ישראל לאמור,
כי שלמה בנך ימלוך אחריי ויושב על כיסאי תחתיי,
כי כן אעשה היום הזה.
ותיקוד בת שבע אפיים ארץ ותשטחו למלך
ותאמר יחי אדוני המלך דוד לעולם".
כן, פרק משונה ביותר,
מלא בקשיים, כרימון.
נכון?
כן.
ואנחנו צריכים להבין אותו.
מאיפה נתחיל?
מאיפה נתחיל?
איך איך?
חוסר הסמכות.
אה, חוסר הסמיכות, כן.
חוסר הסמיכות במהלכה.
תראו,
בואו...
טוב,
נלך מהכיוון הזה.
לא צריך להיות מעמיק גדול כדי להבין שהרעיון הזה להביא למלך נערה בתולה שתשכב בחיקו,
זה רעיון מאוד מאוד מחשיד.
כאילו, מה זה?
מה?
זה קשה שלא לקרוא לזה ביזוי.
ביזוי, זה כמו לבזות תמר.
וגם יש כאן,
הדבר הבולט בפרק, אני אומר עוד פעם, זה בולט שבעתיים,
שבעתיים על רקע מה שקראנו בדברי הימים על הפעילות של דוד בכל נושא המקדש,
זה הפסיביות המוחלטת שלו.
מוחלטת.
וסמד המילים לא ידע,
הוא לא יודע,
דוד, מה קורה כאילו מתחת לאף שלו.
איך זה יכול להיות הדבר הזה?
וככה מערבבים אותו, הוא לא שם לב מה קורה, מנגד מי, הוא גם לא אומר,
מה זה הדבר הזה?
ולכן כדי להבין מה קורה כאן בפרק הזה אנחנו צריכים קצת ללכת לאחור
ולראות איך
מתכתבים עם אחשוורוש וכמובן מאוד מתכתבים עם מי,
עם ח' בת שבע,
עם הסיפור הזה.
כדי להבין מה כמו אנחנו צריכים ללכת טיפה לאחור ומשם ללמוד,
משם ללמוד לכאן.
אנחנו רואים
שחטא בת שבע
מרחף
מעל גם אחרי שדוד נענש ומת לו הבן ואולי מתו לו עוד בנים וכולי,
החטא הזה עדיין מרחף מלמעלה.
לפחות
אצל דוד.
כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד.
הוא אומר בתהילים נא.
כל הזמן זה מול העיניים שלו.
עכשיו, מבחינת דוד, אחרי חלק בת שבע, כל העולם התפרק.
כל מה שהיה לפני,
זה לא מה שהיה אחרי.
הוא הרי, לצורך העניין,
ברמה הפשוטה ביותר, הוא הרי הודח מלהיות מלך.
אחרי חלק בת שבע, הוא הגיע למצב שהוא היה אדם פשוט,
התכפר בשעירה ולא בשעיר,
כאילו הוא ירד מהמלוכה ואחרי זה חזר.
קיבל חזרת המלוכה. אבל מבחינת דוד, העולם, אחרי חלק בת שבע התפרק לגמרי, הכל התפרק,
הכל התרסק,
וצריך לבנות את הכל מההתחלה.
כרגע אני כבר נכנס למה שלמדנו, ומהם הסיבות, וכל ההצדקות וכו', אבל מבחינת התוצאה,
התוצאה היא התפרקות מוחלטת של כל מה שהיה עד אז, ולבנות את הכול מחדש.
אחד הדברים המרכזיים שהתערערו אצל דוד,
המרכזיים, אני אומר,
זאת ההבטחה שהוא קיבל,
שאיך שלא תסובבו את ההבטחה הזאת, היא דרמה גדולה מאוד, והפתעה, ודוד בעצמו לא האמין שזה קורה לו,
שהוא מקבל כזאת הבטחה לנצחיות המלכות שלו,
שזה, הרי מה היה, אתם זוכרים,
דוד ביקש לבנות את בית המקדש.
הוא אומר, אני יושב בארמון ובית ארזים וארון האלוהים באוהל, זה לא הגיוני, אני רוצה לבנות, ואז נתן אמר לו,
לך, כל אשר בכוחך עשה.
ואז הקדוש ברוך הוא ניגד לנתן הנביא, הוא אומר לו, לך תגיד לדוד,
אתה תבנה לי בית לשבטי,
כי לא ישבתי מי, וכו' וכו',
ודמים רבים שפכת, אתה לא תבנה. זה כאילו המקל, מה הגזר,
באותה נבואה.
באותה נבואה הקדוש ברוך הוא אומר לו, הבן שלך יבנה את זה, את בית המקדש ואני כורת איתך ברית נצחית
שמלכותך תימשך לעד.
וכשדוד שאומר את זה, אני מזכיר לכם את הפרק הזה בשמואל,
הוא פותח בתפילה
ויאמר המלך דוד, כן הוא, רק אני קורא את ההבטחה
אם אלוהים אמרך ושכבת את אבותיך והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממך ואחימותי את ממלכתו, זה בפרק ז' בשמואל ב'
אני אהיה לו לאב ואהיה לו לבן וכו', חסדי לא יסור ממנו כאשר אסירות אימים שאול אשר אסירות אימים לפניך ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך.
כיסאך יהיה נכון עד עולם. אני לא בטוח שאנחנו מספיק מבינים את העומק של המשמעות הזאת.
הקב' הוא קורא את ברית נדחית עם בשר ודם.
מה זה בשר ודם? היום פה הוא מחר שם.
אפשר גם להגיד, אברבנר אומר שזה גם המקור לכל הבעייתיות במלוכה.
שזה חייב להיות מלכות בן דוד.
אז אתה לא יכול להדיח אותם.
אז המלך הוא מרגיש בטוח, והוא יכול לחתוק כמה שהוא רוצה.
אבל רואים שהקב' ברוך הוא כרת עם דוד ברית על הזרע שלו, ברית נצחית,
ולכן דוד אומר, הוא לא מאמין,
מי אנוכי ומי ביתי, כי הבאתני עד הלום, ותקטן עוד בעיניך אדוני, ותדבר גם בבית אליך למרחוק, כאילו, מה יש לי לדבר?
התפילה של דוד, זה נראה שהוא קיבל
הרבה יותר ממה שהוא ביקש,
ההבטחה לנצחיות המלוכה.
בסדר?
בסדר, אז לא אני אבנה את הבית, הבן שלי יבנה את הבית, אבל
זה הולך להמשיך לדורי דורות, עד ימינו.
האם ההבטחה הזו עדיין בתוקף?
אחרי חטא בת שבע.
האם ההבטחה הזו
עדיין בתוקף?
אולי בעקבות החטא
הכל יתפרק.
אולי בעקבות החטא מישהו אחר צריך למלוך.
לא ידוע.
דוד לא יודע.
דוד יודע על עצמו שהוא הודח ממלוכה וחזר, את המלכות הוא קיבל בחזרה.
הוא יודע על עצמו שאחד אחרי השני, כל המועמדים להיות מלך אחריו, מתים.
אבשלום נהרג,
אמנון נהרג.
לפי מה שמופיע בספר דברי הימים,
שלושת הבנים הראשונים שנולדים לו מבת שבע,
זוכרים את הפסוק הזה, החשוב?
אתם לא זוכרים.
אז מוטי זוכר.
כתוב אצל דוד,
ואלה נולדו לו בירושלים שמעה ושובב ונתנו שלמה ארבעה לבת שועה בת עמיאל. בת שועה זו בת שבע ואנחנו שומעים שיש לו כאן ארבעה בנים שנולדו לו ממנה ואנחנו מכירים רק אחד, שלמה.
כנראה אלה הבנים
שנולדו לו ממנה כשהוא ניסה לנחם אותה והם מתים.
אחד זה התינוק שמת, לא כתוב שיש לו שם. מה?
הוא בחר עליו והוא מת.
ואז נולד ילד אז הוא קרא לו שמעה, השם שמעת תפילתי,
זה הכל על שם פסוקים בתהילים.
תהיינה אוזניך קשיבות לכל תחנוניי, זה תהילים שמדברים על צרה, נכון? שיר המעלות ממעמקים קראתי לך השם, השם שמעה בקולי. קרא לו שמעה, מת.
ואז הוא קרא לאחד שובב,
הלכתי שובב בדרכי ליבי, הוא מתוודה, גם מת.
ואז הוא נולד הבן הערבי, הוא קורא לו נתן.
על שם נתן הנביא, שהוכיח אותו, אומר, הנה חטאתי נגדי תמיד וגם מת.
ואז נולד הבן האחרון, שלמה, נשאר בחיים.
הוא חי.
אז אחד אחרי שנים הם מתים לו.
אז דוד מבין שהמשך המלוכה,
ובינתיים אמנון, ואבשלום, וכאילו, איפה שלא מסתכל ימינה, כאילו המלכות מתפוררת לו מתחת לידיים.
אז דוד מבין, היטב מבין, שפיר מבין,
או לפחות חושש,
שבעקבות הסיפור עם בת שבע,
גם אם יתכפר לו ונתקבלה תשובתו,
אבל לשוב חזרה לאותה מדרגה נישאה ורוממה שהקדוש ברוך הוא מבטיח לו את נצחיות המלכות
לא ברור שזה עדיין בתוקף.
ולכן דוד לא עושה דבר
כדי לקבוע מי יהיה אחריו.
הוא משאיר את זה פסיבי לגמרי.
איפה שהוא קיבל התגלות,
כמו שראינו בשיעור שעבר,
מלאך התגלה,
גילה את מקום המזבח, הוא פועל בכל הכוח. הוא אומר, אוקיי, יש לי כאן אישור אלוקי,
הוא רץ על זה בכל העוצמה.
והוא גם יודע להגיד,
מכיוון שיש לו נבואה, הוא אומר, או, או, או, רגע, רגע, חלק מהנבואה, הקב' הוא אמר ששלמה בני יבנה את המקדש, הנה, זה קורה, קיבלתי את מקום המקדש,
אני יכול להטיל עליו את המשימה. האם שלמה גם יהיה המלך?
זה אני לא יודע.
אני יודע שהוא יבנה את המקדש, הוא יהיה הפרויקטור,
ולנו אולי זה נראה דבר משונה,
אבל כשאתה חושב על זה בעין הפקיחה,
זה ממש לא צריך להיות אותן מיומנויות.
מלך צריך לדעת לצאת למלחמות,
לנהל מדיניות,
זה הדיפלומטיה,
ומי שבונה בית המקדש צריך להיות אדריכל טוב,
ולהיות בקשר טוב עם הכוהנים ועם החכמים,
ואולי ככה בקי בסנהדרין ובדינים וכל זה, אבל מכאן ועד כישורים מדיניים זה משהו רחוק. והאמת היא שהתורה בעצמה יוצרת את ההפרדה הזו.
אנחנו מבינים אצל שלמה המלך שההפרדה לא ככה הייתה קיימת, אבל מיד אחריו יש הפרדה, יש כהן גדול ויש מלך,
והכהן הגדול הוא מתפקד
כסוג של מלך.
הוא יש לו כתר על הראש,
כמו למלך,
יש לו בגדי מלכות כמו למלך, יש לו חיילים הכוהנים כמו למלך, יש לו אוצר
כסף שלו שבבית המקדש כמו למלך,
יש לו ארמון שאף אחד לא יכול להיכנס אליו כמו של המלך.
הוא והוא היחיד שכשהוא בא לפגוש מלך הוא לא משתחווה.
כולם משתחווים, כשבאים לראות מלך משתחווים הכוונה כמו ביום כיפור.
השתתחות גמורה,
רק הכוהן הגדול הוא לא משתחווה. ככה פוסק הרמב״ם, עומד.
עומד.
כלומר, שני מלכים.
פיצול.
הרשויות של מונטיסקיה.
כן, הופרדת הרשויות.
מי אמר שהמלכות תמשיך? דוד לא יודע.
ולכן הוא נוהג פסיביות מוחלטת.
עכשיו,
מי הראשון שמזהה פסיביות בתור סכנה ואיום?
יואב.
יואב בן צרויה,
שאנחנו כאן בשיעור מעריצים את יואב בן צרויה,
אבל הוא מבחינתו,
פסיביות זה דבר בלתי אפשרי.
אין שום אפשרות שהמלך יהיה פסיבי.
בשום פנים ואופן.
כאילו זה...
ולכן מיד כשמתחילה פסיביות, יואב מתחיל לפעול.
ותשימו לב
איך הם פועלים.
כן, כאילו המלך הוא זקן וקר לו.
טוב, אז כמו שאמר כבודו מקודם, שמיכות, היה שמיכות, אז אפשר להדליק אש,
לבער את האח, יש הרבה פתרונות.
להביא אישה סוכנת
זה בעצם להגיד לדוד מה,
כאילו אנחנו מבינים שאתה לא מתפקד בגלל הסיפור ההוא
של בת שבע.
כאילו,
זה כאילו לנסות
ממש לנטרל אותו, לדחוק אותו.
כך, כאילו,
יהיה יתחמם אותך.
זה מין
מראים לך למה אתה לא מתפקד.
זה בעצם ה...
תבינו כאן את הסאב-טקסט.
כאילו, הם אומרים לו, אוקיי, אנחנו מבינים שאתה לא מסוגל לתפקד ואתה לא מסוגל להעמיד מישהו במקומך בגלל הסיפור הזה. בסדר, אז הנה, אז בוא, לפחות בוא נודה בזה. הנה, זו הסיבה. הנה, זה מה שמשתק אותך.
זה כאילו האמירה.
ודוד לא מתנגד.
הוא לא צועק עליהם, מה נראה לכם זה?
אדרבא ולהפך.
יש
תורה נפלאה של רב צדוק הכהן מלובלין.
וכשאתה חושב על זה, אתה אומר, וואלה, איך
לא ראינו את זה לפניכם?
איך הרמב״ם מגדיר תשובה גמורה?
אותה סיטואציה זה לא חטא. יפה.
עכשיו, הרמב״ם נוקט דוגמה.
מה הדוגמה?
אותה אישה.
אומר רב צדוק,
איך זה יכול להיות?
הרי אם אדם חזר בתשובה,
אז יותר הוא לא אמור לעשות עבירות.
הדוגמה שהרמב״ם נותן זו דוגמה של עבירה.
איך הגעת לסיטואציה שאתה עם אותה אישה באותו מקום, באותו כוח, בייחוד? אסור להיות בייחוד.
אז אומר רב צדוק,
חלק מהתשובה זה שהקדוש ברוך הוא מכניס את האדם
לסיטואציה שלבד אסור היה לו להיכנס אליה,
כדי שהפעם הוא יצליח להתגבר, כדי שידע שתשובתו התקבלה גם בעולם המעשה.
כלומר, מה שהרמב״ם שם מתאר הרי זה תקלה, אסור לך להיות שם. אם באמת חזרת בתשובה, איך הגעת למצב של ייחוד?
וואלה, צודק.
לא הייתם אמורים להיות בכלל בייחוד.
אבל לא יודע איך קרה, ופתאום, ומצאתי את האדם, לא יודע, עצרתי איזה טרמפ לאיזה מישהו, וראיתי אותו בכלל בן, ופתאום נכנס, וזה אותה אחת,
ואנחנו נוסעים שעתיים ביחד בלילה. קרה, כאילו, הפתעה כזאת.
כך אומר רב צדוק, שהקדוש ברוך הוא מכשיל את האדם.
הוא מביא לזה עוד ראייה,
הגמרא הרי אומרת שמי ששוחט שמכר נבלות,
כלומר יש לו,
תאוות הממון העבירה אותו על דעתו והוא מכר טרפות לאנשים,
ועכשיו הוא רוצה לחזור בתשובה.
אז איך נדע שהוא חזר בתשובה ותאוות הממון יותר לא מעבירה אותו על דעתו? אז מופיע בהלכה שאם השוחט הזה מוצא אבידה ומחזיר אותה לבעליה,
זו הוכחה שהוא כבר
לא נשלט על ידי תאוות הממון.
אומר רב צדוק למצוא אבידה,
אתה יכול לחפש יום שלם ולא תמצא.
זה תלוי ב... זה ככה. הקב' יזמן לו אבדה כדי שימצא אותה.
הקב' יזמן לאדם תקלה כזאת
כדי שהוא יצליח להתגבר הפעם.
אז אם תשובתו של דוד היא שלמה,
אז הוא אמר תהילים והתפלל ונענש גם וכולי,
מגיעה לו סיטואציה דומה
שהפעם הוא יהיה עם אישה קרובה שמותרת לו גם אם הוא היה רוצה,
אבל ישלוט שלטון מוחלט על היתר והמלך לא ידעה.
וחז״ל אומרים, אתם מכירים את המדרש הזה, חז״ל אומרים שאמרו, לא יודע, בטח הוא כבר לא יכול,
קראו לי לבת שבע,
ב-18 מטפחות קנחה בת שבע, כי דוד בא על ה-18 ביות, כאילו להראות שהוא בכוחו והוא בעוצמתו וכו', וזה שהוא לא בעל,
אבישה כשהוא נמין זה לא כי הוא לא יכול, אלא כי הוא לא רוצה.
אז כאילו כל הסיטואציה כאן היא סיטואציה שבה דוד
מוכן לקבל את הביזיון הזה, כי הוא אומר, אוקיי, אני בעצמי בחיים לא תעשו דבר כזה,
אבל עכשיו שהפילו עליי את הדבר הזה, יש לי הזדמנות
לקיים את ההלכה של הרמב״ם, כן?
לשוב בתשובה שלמה.
זה כאילו, אני עושה איזה מין סוגריים בתוך הסיפור,
אבל מה שבולט זה הפסיביות הגמורה של דוד. דוד לא יכול להתערב ולנסות ליזום מי ימלוך אחריו, כי הוא לא יודע אם זה לא חלק מהעונש שלו.
אז למה הוא מצפה?
למה הוא מצפה?
לא הבנתי.
שמישהו ייזום, או שהוא מצפה לאיזה איתות,
איתות מהשמיים, איתות,
כמו שהיה איתות מהשמיים לגבי בית המקדש,
מלאך, מגפה, דבר,
התגלות, כמו שראינו בדברי הימים, שדוד ממש ראה מלאך,
כולם ראו, גם דוד ראה מלאך, והוא נרעד ונבעט לפניו, וחזר אומרים שבגלל זה הוא,
זה מה שגרם לו שהוא לא יוכל להתחמם,
הבהלה מהמראה הגדול הזה,
הוא מחכה וממתין.
וכאן
מגיע אירוע מאוד מאוד מעניין.
יש פה
התערבות.
בעצם, מי הגיבור של הפרק הזה?
נתן הנביא.
הוא הגיבור של הפרק.
הוא עומד מאחורי הקלעים, הוא מסובב פה את הכול, והוא ככה...
עכשיו, זה דבר מאוד משונה. מה זאת אומרת, נתן הנביא? אם נתן הנביא מחזיק בכיס נבואה
ששלמה הוא המלך, אז למה הוא כובש את נבואתו?
תלך לדוד, תגיד לו, כה אמר השם,
מהבנים שלך, שלמה הוא המלך.
כמו שהקדוש ברוך הוא אמר לשמואל על שאול.
שאול הוא המלך.
נגמר סיפור.
על כורחנו שאין לנתן נבואה כזאת.
אין לו.
אז מכוח מה הוא מגיע?
כאילו הוא לא מגיע כאן בתור נתן הנביא, אלא בתור מי?
בתור נתן שליווה את תהליך התשובה של דוד.
בסדר?
הוא הרי ליווה את תהליך התשובה.
הוא הוכיח את דוד.
דוד אמר לו, חטאתי.
הפרק בתהילים נא לנצח,
היה דוד,
כאשר בא אל בת שבע, ויבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע, נכון?
בתוך הפרק הזה מוכנס נתן.
הוא ליווה את כל התהליך.
נתן מסתכל ואומר, אני מעיד
שתשובתו של דוד שלמה.
ואם תשובתו שלמה, אז ההבטחה הראשונה היא בתוקף.
היא לא התבטלה.
מה?
מי?
נתן. לא, לא הייתה לו נבואה חדשה.
הייתה לדוד נבואה ישירה מהקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא דיבר ישירות עם דוד.
ואמר לו,
הבן, נכון, זה ישירות שמה.
לא היה שמה דרך נתן, לדעתי.
לא, סליחה, גם שם זה דרך נתן.
הכל שם דרך, זה חשוב מאוד.
בפרק ז', זה דרך נתן. ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' נתן לאמור. נתן אומר לדוד את כל הנבואה. נתן מכיר את הנבואה הזאת שיהיה לדוד בן
שיבנה את בית המקדש והוא גם יהיה המלך.
נתן מכיר את הנבואה המאוחדת בפרק ז'.
הוא אמר אותה לדוד, ואז דוד מאוד מאוד הודה ושיבח.
בסדר?
אוקיי, עכשיו,
זה ששלמה בונה בית המקדס, אנחנו יודעים.
זה כבר בשיעור הקודם.
רק דוד אומר, מי אמר שההבטחה בתוקף?
אומר נתן, אני מעיד עליך.
אני מעיד עליך. אני ליוויתי אותך בכל התהליך.
אני ליוויתי אותך. אני יודע שתשובתך שלמה. אני רואה אותך גם עכשיו. כלומר, לדעתי, תחילת פרק א',
זה מעוד מבחן נוסף לדוד בתיקון של החטא ההוא. אני רואה אותך גם עכשיו עם אבישג השולמית.
איך אתה מקבל את הביזיון הזה.
את הביזיונות, אתה אומר, מישהי מחממת אותו,
איך אתה מקבל את הביזיונות ושותק, איך אתה לא בא אליה למרות שיש לך כוח.
איך אתה אומר, תראו שאני מסוגל להיות באותו מקום. לדעתי הרמב״ם בעצם לקח את זה מכאן.
ההלכה של הרמב״ם בעצם מועתקת מכאן.
אותו מקום, הארמון,
והוא בכוחו, דוד בכוחו,
עם אותה אישה, כלומר זה אותו סטטוס של אישה,
אישה שהיא מותרת לך הלכתית, אבל יש עניינים מוסריים אולי שבגללם אסור לבוא אליה,
ואתה עומד בניסיון.
בום!
בום!
זה, כאילו, זה הסיפור.
מגיע למי ש...
מגיע למי שעשה תשובה שלמה, שזה גם יהיה גם תמונה פיזית בארץ.
אתם יודעים, זה תמיד חלום לתקן, לא יודע מה.
פגעת במישהו, אתה רוצה שתהיה לך הזדמנות פעם אחת לשמח אותו בחזרה, להיות באותה סיטואציה ולתקן.
כן?
היה לי פעם סיפור כזה בחודש אלול.
טוב, סיפור ארוך, פעם אחרת. כן, מה?
יפה, שאלת שאלה יפה.
לא כתוב בשום מקום שהוא נשבע לה.
פה כתוב, אבל בספר שמואל תחפש לא כתוב.
נכון? לא כתוב.
אז בעצם, מה זה אומר השבועה?
דוד אומר לה, תדעי לך, במידה שהדברים יהיו תלויים בי והקדוש ברוך הוא לא ידיח אותי, הוא יהיה המלך.
אבל אני לא יודע.
אני לא יודע אם תשובתי התקבלה,
אם תשובתי התרצתה. לא יודע, יכול להיות שהקדוש ברוך הוא ידיח.
דוד, נגיד שנולד שלמה, הרי
שלמה נולד אחרי החטא,
ודוד נשבע לבת שבע שהוא יהיה המלך, אבל דקה אחר כך דוד בעצמו מודח.
נכון?
אז מה שווה השבועה?
אלא השבועה הכוונה היא, במידה והדברים יהיו תלויים בי וכולי וכולי,
הוא יהיה המועמד שלי ולא מישהו אחר, אבל אני לא יודע מה עכשיו הקדוש ברוך הוא.
רואה נתן הנביא את דוד בתשובתו השלמה.
רואה נתן הנביא את דוד מקבל את אבישג השונמי ואת הביזיון ומקבל את זה ולא מתנגד ואומר אני גם צריך גם את הביזיון הזה.
רואה נתן את דוד לא בא לאבישג השונמית, הוא רואה אותו ואז הוא מתחיל ליזום ואומר לבת שבע תדעי לך
אני זוכר את הנבואה ההיא משמואל פרק ז', אני אמרתי אותה לבעלך,
לדוד המלך
שמי שיבנה את בית המקדש הוא גם יהיה המלך הוא לא פסיבי כי הוא לא יודע
ובינתיים כשהוא פסיבי דברים קורים כי יואב כמו שאמרנו לא מוכן שיהיה פה פסיביות, אז הוא מתחיל לקחת מהמועמד הזה, אדוני יואב בן חגית הוא גם טוב
וגם הוא טוב תואר מאוד, הוא יפה,
אמרו, זהו איזשהו מועמד,
מתכנסים סביבו.
אבל נתן יוזם את העניין.
לכי לדוד, כן, תגידי לו,
אבל לדעתי מה שדוד חיכה זה לא לבת שבע.
זה למי?
לנתן.
כשנתן בא ואומר לו, מה קורה?
שימו לב, נתן לא אומר לו, כה אמר השם, תמליך את שלמה,
רק אומר לו, תשמע, לא קראו לנו.
ולא נראה לי, נראה לי שדווקא שלמה הוא זה שמתאים.
נראה לי שהבן שלך שנולד כתוצאה מתהליך התשובה לא צריך רק לבנות את בית המקדש,
אלא צריך להיות גם המלך,
כמו שנאמרה הנבואה הראשונה, כלומר,
זה מה שהרב קוק מדבר במהלך הידיעות לישראל,
החידוש הגדול של חיבור האידיאה האלוהית עם האידיאה הלאומית,
האידיאה הדתית, סליחה, עם האידיאה הלאומית לאידיאה אלוהית.
בית המקדש זה לא מקום של דתיים,
זה מקום שמחבר את הכול.
זה לא רק מקום שבו
מתפללים מקריבים קורבנות על חטאים דתיים,
חילולי שבת כאלה ואחרים,
זה מקום שבו גם יושבת הסנהדרין ומוציאה הוראה לכלל ישראל.
זה מקום שבו המלך נועץ בכהן הגדול באורים ותומים.
זה מקום שמנהיג את המציאות כולה לפי דבר השם.
זה האידיאל, שהמלך
יבנה את בית המקדש.
זה חיבור.
הוא לא יכול להיות כהן גדול המלך, אבל שהוא יבנה אותו לפחות, שיש חיבור.
ואני מזכיר לכם שבשבוע שעבר ראינו ששלמה המלך מתעכב בבניית בית המקדש 13 שנה.
כי לקח לו לבנות את בית המקדש 7 שנים,
ואת הארמון שלו 13 שנה,
וגם את הגשר ביניהם.
חז״ל אומרים על מלכת שבא.
מלכת שבא שהגיעה לראות את שלמה,
וכתוב בדברי הימים, לא נותרה בה עוד רוח, במלאכים כתוב, ולא קמה בה עוד רוח. כאילו, ממה היא התפעלה?
מה כל כך הפעים אותה? היא באה, יאללה, הביאה איתה,
פסוקים, קופים,
תוקיים, אלמוגים, כל מיני, היא ראתה דברים.
מה הפעים אותה?
חזרנו, מה שהפעים אותה זה הגשר בין בית המלך לבית המקדש.
זה מה שהפעים אותה. באמת, ראיתי מלא מקומות, בשום מקום לא ראיתי את החיבור הזה.
ראיתי מוסדות דתיים עם טקסים יפים וכל זה,
משלמים את המס למי שצריך לשלם את המס והמלכות מתנהלת איך שהיא רוצה.
גשר מחבר,
זה לא ראיתי.
זה לא ראיתי, כן, זה ידהים אותה.
אז לכן,
נתן הנביא מגיע,
ואז
כשדוד רואה את נתן,
בואו נקרא את הפסוקים עוד פעם,
ויגידו למלך לאמור, עניין נתן הנביא ויבוא לפני המלך וישתחו למלך על פעם ארצה.
מה יאמר נתן אדוני המלך? אתה אמרת, אדוני, אם לא חייב, הוא יושב על כיסאי כי ירד היום. כלומר, נתן אומר לו, תקשיב, קודם כל אין ואקום,
אין ואקום.
זה כבר קורה. עכשיו, רגע, למה זה חשוב?
למה זה חשוב?
למה הסיפור של אדוניהו, חושב, בהמשך השיעורים,
שנה הבאה כבר זה יתייחס לאדוניהו,
ונראה שאדוניהו לא באמת היה איום.
הוא ממש לא כמו אבשלום.
מזכירים אותו ליד אבשלום, אבל הוא ממש לא כמו אבשלום.
אבשלום שם אותו בכיס הקטן בהקשר הזה.
אבל דוד אומר, רגע, רגע, אם אדוניהו מתארגן למלוכה,
אז מה זה אומר?
שמה?
שזה מישהו מהבנים שלי, מהצאצאים שלי.
כלומר,
זה הולך לקרות.
אה, אם זה מישהו מהצאצאים?
בום, על שבועה שהשבתתי לבת שבע. מה אני אמרתי לה?
שאם זה יהיה מישהו מהצאצאים שלי, זה יהיה שלמה.
השבועה מקבלת תוקף.
מי מספר לדוד
את העובדה שאדוניהם מתארגן? נתן.
נתן אמר לו, שמע, אני רואה שכאן אדוניהם מתארגן וזה, אתה לא אמרת לי, לא הודעת לי.
לי זה לא נראה, כן?
כן?
אם את אדוני המלך נהיה הדבר הזה לא על הדבר הזה ואני אשב בכיסא הזה הוא נהיה ככה?
ואז דוד אומר, אם זה ככה,
אם אני רואה כאן את נתן, ונתן הוא כאן היוזם של כל הסיפור,
הוא כאן המדליק,
אם אני רואה כאן את נתן,
אם אני רואה את אדוני המתארגן,
אז אני מבין
שתשובתי השלמה התקבלה,
והנבואה שנאמרה בפרק ז', בתוקפה עומדת,
יהיה לי בן,
הבן הזה יבנה את בית המקדש ויהיה מלך, ומלכותו תהיה נצחית.
ממילא זה שלמה.
עכשיו זה מסביר את הפיצול הזה בין דברי הימים למלכים.
בדברי הימים זה בית המקדש, ושם דוד קיבל אישור, אז הוא רץ.
פה זה המלכות,
ועליה הוא לא קיבל אישור.
אז הוא אומר, אני לא יודע.
זה יהיה גבות לבב, עזות, חוצפה,
אם אני אגיד, כן, הכל כרגיל, ממשיכים, הייתה לי הבטחה, הבן שלי, מה הבטחה? הבטחה הייתה לפני החטא, לא אחריו.
אולי אחרי החטא אתה לא ראוי כבר לאבטחה הזאת הגדולה.
אז דוד בשפלות,
בענווה, בצניעות. הוא אומר, אני לא יודע, אני לא ראול,
אני לא יודע מי אני בכלל,
לא יודע אם אני ראול.
ואני צריך לקבל עוד איזה ביזיון, אני אקבל עוד איזה ביזיון.
הנה, עכשיו תשובתי תהיה עוד יותר שלמה, עוד יותר אני אתקן,
עוד עם אבישג השעון עמית, המלך לא ידע.
וכשדוד סוגר את מעגל התיקון לגמרי עם אבישג השעון עמית,
הוא זוכר שתשובתו מתקבלת באמת,
ושלמה זוכה לאחד את שתי האידאות
לידיעה אחת. המלך
יבנה את בית המקדש.
זה נכון שכבר היה לדבר איזה רמז קודם. מהו הרמז?
כשנולד שלמה ודוד קרא לו שלמה, אז הקדוש ברוך הוא שלח במיוחד את נתן,
שייתן לו שם נוסף,
ידידיה,
איך כתוב שם?
ידידיה בעבור אדוני
כי איבוא. הקדוש ברוך הוא אוהב את שלמה,
אוהב את התשובה, והוא נותן איזה רמז לדוד.
יש תקווה, יש סיכוי,
אבל זה תלוי בעוד הרבה מאוד מעשים.
ועכשיו בעצם השלמנו את התמונה הכפולה.
מי שיבנה את בית המקדש,
הוא גם יבנה את ארמון המלך,
הוא גם ימלוך,
וזה כבר שם אותנו בנקודת פתיחה מאוד מאוד משמעותית לתקופת שלמה,
כי מה שיעסיק אותנו בעיקר בתקופת שלמה זה למה היא לא הצליחה.
בסדר?
כלומר,
תזכירו לי בשבוע הבא, בפעם הבאה,
ללמוד אתכם את דברי הרמב״ן בפרשת בראשית על היום הרביעי.
בפרשת בראשית.
הרמב״ן הרי הולך לפי זה שכל יום בבריאה הוא כנגד תקופה בהיסטוריה,
בסדר?
וכנגד מה? היום הרביעי, שנבראו בו שני המאורות הגדולים.
איזה מין שלמותא.
קיימה שיערה בישלמותא.
זה כנגד התקופה הזאת.
זאת אומרת, יש כאן תקופה שבעצם היא נתפסת כסוף ההיסטוריה.
הגענו לתכלית.
בסוף ההיסטוריה נקודת הפתיחה היא שהמלכות בונה את המקדש.
מקדש, מלך, עיר מלוכה.
הכל ביחד.
אידאה אחת שלמה.
וזה קורה רק בפרק הזה, כשדוד משלים את מעגל התשובה והתיקון,
הוא זוכה ששלמה גם
נמשך למלך וגם מקבל את המינוי לבנות את בית המינוי.
השיעור הבא יתקיים בעזרת השם וישועתו,
לא בשבוע הבא שזה ראש השנה,
ולא בעוד שבועיים שזה ערב יום הכיפורים,
וגם לא אחר כך שזה סוכות, וגם לא אחר כך שזה אחרי סוכות, אלא כבר בחודש חשוון, בחורף, ולאחרי זה ההזדמנות הטובה לברך את כל אחד ואחד היושבים כאן,
שנה טובה ומתוקה,
כתיבה וחתימה טובה, בשורות טובות, רפואה שלמה, נאורה מעליה,
סוב השמחות, המשך לימוד תורה,
תורת ארץ ישראל בנחת ובשמחה, אמן ואמן.
