מה שאנחנו נרצה לעשות היום זה לסיים את העיסוק בדמותו של יואב בן צוריה,
שר צבא ישראל.
התחלנו בפעם שעברה לראות חלק מהדברים והיום אנחנו נסיים את זה, בעזרת השם.
בפעם הקודמת ראינו שהצוואה של דוד המלך היא הרבה יותר רחבה ממה שמופיע לפני,
פרק ב', מלאכים א', פרק ב'.
בפעם הקודמת ראינו שהצוואה של דוד המלך לשלמה בנו היא הרבה יותר רחבה ומקיפה ממה שמופיע לפנינו בספר מלכים.
היא כוללת
שלושה או ארבעה פרקים
בספר דברי הימים,
שזה בעצם אפשר לקרוא לזה הצוואה הרוחנית,
שנאמרת בכמה מעמדות, נאמרת גם לעיני כל ישראל,
פעם או פעמיים, חלק ממנה נכנס לתפילה שלנו,
בויברך דוד.
זה עניין אחד. זה כולל כנראה גם תהילים ע״ב,
פרק תהילים ע״ב,
תהילים פרק ע״ב, לשלומה אלוהים ישפטיך אתן לבן מלך,
ששם בעצם כנראה אלה דברים שדוד אומר לשלומה,
איך מלכותו תיכון, איך הוא
הצליח לשלוט וירד מים עד ים ומנהר עד עפי הארץ, אם הוא יהיה מוסרי,
אם הוא ידון דין אלמנה ואביון, וכן גם זה הדרך.
ולפנינו מונח הנספח הביטחוני,
שהוא יחסית מצומצם.
אה, לצוואת דוד יש עוד חלקים, שזה שירת דוד,
שקראנו בסוף ספר שמואל ומופיעה גם כן בתהילים.
כלומר, בואו נאמר ככה, הצוואה הרוחנית האמונית של דוד היא הרבה יותר רחבה, הרבה יותר נקיפה.
כוללת שלושה-ארבעה מקומות ובהרחבה גדולה מאוד. פה יש לנו פסוקים מספר, ספורים יחסית,
שהם הנספח הביטחוני של הצוואה הזאת, מונחים בכספת.
מטבע הדברים אולי זה קצת יותר מעניין או מסקרן,
אבל זה ודאי לא החזות היחידה, וזה חשוב
לדעת שזה לא הדבר היחיד
שדוד משאיר, אלא גם אולי אפילו לא המרכזי.
אבל בכל אופן צריך ללמוד אותו, וכמובן שבתוך הצוואה הזאת הנושא המאתגר מכולם זה היחס ליואב בן צרויה.
ומה שנראה או עלול להיראות כסוג של איזה כפיות טובה מצד דוד המלך ליואב,
אנחנו ננסה בעצם לברר מה התכוון דוד ומה קרה בפועל.
אבל כן, ההבדל בין דברי הימים למלכים,
שזה הבדל שאנחנו נזדקק אליו לכל אורך הלימוד,
זה שספר מלכים מתאר את תולדות המלוכה,
וספר דברי הימים עוסק יותר בתולדות המלכים.
ולכן אירועים שקשורים למלכים עצמם,
אבל לא היה להם רלוונטיות למלוכה,
יופיעו רק בדברי הימים ולא במלכים. לדוגמה,
חזרתו בתשובה של מנשה,
שזה ודאי אירוע גדול,
אבל זה לא השפיע על הממלכה,
כי הממלכה כבר
הולכת בכיוון אחר לאור השנים הרבות שמנשה היה רשע,
אז זה מופיע רק בדברי הימים ולא בספר מלכים.
חטא
דוד ובת שבע מופיע רק בספר שמואל ולא בדברי הימים. למה? כי זה לא היה חטא אישי.
מבחינה פורמלית דוד היה בסדר.
זה היה עניין,
כמו שהערכנו ללמוד, חטא ציבורי של איך מתנהגים, כשיש לך ערך, מול אידיאל וכולי וכולי.
אז זה מופיע רק פה ולא שם.
זו פחות או יותר החלוקה הכי מתקבלת על הדעת ביחס להבדלים בין
ספר שמואל לספר דברי הלב. ולכן, אם אין הצוואה הזאת, שהיא צוואה שכל כולה קשורה למלוכה,
ולאו דווקא למידות האישיות של שלמה, היא תופיע בספר מלכים ולא
מופיע בדברי הלב.
טוב,
אז בואו נחזור רגע לפסוקים שכבר ראינו מקודם,
וננסה טיפה לצמצם את הגזרה.
אז אני קורא עוד פעם את פרק ב' ויקרבו ימי דוד למות ויצא בית שלמה בנו לאמור אנוכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש
ושמרת את משמרת אדוני אלוהיך ללכת בדרכיו ולשמור חוקותיו ומצוותיו ומשפטיו ודבותיו
ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם
למען יקים אדוני ידי ברוע אשר דיבר עליי לאמור אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת בכל לבביו ובכל נפשם לאמור
לא יכרת לך איש מעל כיסא ישראל.
טוב, בסדר.
וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה,
אשר עשה לי שני שרי צבאות ישראל,
להמר בינינו להמסע בנתר ויארגם,
ויעשה להם דמי מלחמה בשלום,
וייתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במותניו ובנעלו אשר ברגליו,
ועשית כחוכמתך ולא תורת שיבתו בשלום שאול.
ולבנה ברזילה יגיד עדי תעשה חסד ויהיו באוכלי שלוחניך כי כן קרבו אליה ובוכים מפני אבשלום אחיך והנה אמך שמי בן גירה בין הימינים מבחורים והוא כללני כללנו נמרצת ביום מחטיא מחניים
והוא ירד לקראתי הירדן וישבע לו בה' לאמור עם עמיתך בחרב ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה
וידעת את אשר תעשלו והורת את סבתו בדם שאול וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד. בואו רגע נעצור כאן
בואו נשים לב לשני דברים בסדר? קודם כל
דיברנו על זה כבר?
בחזרה? מה?
דיברנו על זה.
הזכרנו, זה בסדר. אז אני רק עושה בחזרה קצרה ומתקדם.
ביחס ליואב כתוב
לא תורד שיבתו בשלום שאול.
ביחס לשימי כתוב
והורדת את שיבתו בדם שאול.
יש הבדל בין להוריד שיבתו בדם שאול, שזה,
מה המשמעות?
להרוג אותו,
לבין לא תורד שיבתו בשלום שאול, שזה הכוונה,
הוא לא צריך למות מתוך כבוד, נחת ושלום.
הוא צריך,
כן,
זה בעצם יותר הוראה להזיז אותו מהתפקיד שלו.
עכשיו שימו לב גם ללשון של ההקדמה.
וגם אתה ידעת.
מה זה וגם אתה ידעת? אם זה צוואה, אז הוא צריך להגיד לו, תקשיב, כך וכך יואב,
זה וזה הטיפול,
כך וכך אתה עושה.
מה זה וגם אתה ידעת?
מה פשר העניין הזה?
התשובה היא
שדוד באמת לא נותן כאן צוואה ביחס ליואב מה לעשות.
הוא פשוט מספר לשלמה. שלמה הרי נערך ומשוח.
הוא לא מכיר את כל ההיסטוריה.
אומר דוד לשלמה, תקשיב,
זה יואב.
זה יואב.
עוצמה בלתי רגילה,
מסירות אין-קץ
לממלכת דוד,
אבל אם אתה לא תסתדר עם המגמות שלו, הוא לא יראה אותך בעיניים.
אני, אומר דוד,
עוד יכולתי להסתדר איתו.
גם.
לא תמיד.
היו פעמים שדוד, יואב, לא שמע בקול דוד, אבל אתה לא תוכל להסתדר איתו,
הוא יהיה חזק ממך. לכן אומר דוד לשלמה,
תדע מה לעשות.
מה הכוונה תדע מה לעשות? ככה אומרים כאן הפרשנים.
תזיז אותו הצידה,
תזיז אותו הצידה, שלא יהיה שר צבא לפניך.
הוא לא צריך להגיע לזקנה בשלום.
בשלום הכוונה בשלמות, מתוך מעמדו וכולי. תזיז אותו הצידה.
זה לא בדם שאול, זה
בסדר? עכשיו, אני רואה את הפרצופים המפקפקים פה בכלל. זה היה עושים כאן איזה וורט,
בואו נחזק את זה, בסדר?
בתוך הצבא הזאת, מי הדמות שהכי מתבקשת שצריך להרוג אותה באופן מיידי?
שימי בן גרה.
מה שלמה עושה עם שימי?
בפרק ב',
שימי הרי הוא גם מבין ימין, אין לו שום זה, אין לו מעמד,
אין לו עוצמה, הוא גם עשה את הדבר החמור ביותר וביזה את המלך דוד, אז אין שום בעיה לטפל בו.
בפרק, סוף פרק ב', אומר זה,
וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר לו
בנמך הבית בירושלים ישבת שם ולא תצא משם ואנה
ויהיה ביום צדך ועברת את נחל קדרון ידוע תדע כי אם הוא תמות דמך יהיה בראשך
אז שלמה אומר לשמעי תקשיב אני מעצר בית
ואם שמעי לא היה עובר את נחל קדרון או את מה שהוא עשה בסופו של דבר אז מה היה קורה איתו?
הוא היה נשאר בחיים אז אם ככה עושה שלמה לשמעי
שעליו דוד אמר לא תשמע אני מציע לך לחסל אותו
אז על יואב,
שהוא מלא בזכויות והוא שר הביטחון של עם ישראל וכולי,
דינו יהיה יותר חמור?
שלמה ירצה לחסל אותו? לא הגיוני, לא מתקבל על הדעת, נכון?
לא מתקבל על הדעת.
עוד הוכחה לדבר הזה
תהיה מיד בפסוקים שנקרא.
כלומר, אנחנו בעצם רוצים להבין בסופו של דבר, אז למה יואב מת?
למה יואב נהרג, לא מת, אלא למה הוא נהרג?
אני כבר אגיד, אני אעשה ספוילר ואני אגיד שמי שהרג את יואב,
עכשיו
זה יואב בעצמו.
תכף ננסה להבין למה הכוונה. בואו נמשיך רגע ונראה.
יפה אמרת.
יפה אמרת.
הקדמת את בדיוק מה שאנחנו הולכים לקרוא.
בואו...
כן.
תזכור את השאלה שלך.
בסדר?
תזכור אותה.
כלומר, הפסוק, אולי אני כבר כאן יענה. וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה, אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל.
פעמיים אשר עשה. יש מה שעשה לי בעניין אחד,
בעיקר עם אבשלום.
אבל יש גם מה שהאסר עשה לשני שרי צבאות ישראל, ושם יש פירוט.
אבנר בנר, המסע בן יתר, וכן על זה הדרך, בסדר?
בואו ננסה רגע לקרוא את הפסוקים הבאים, ואז התמונה תהיה שלמה יותר, אני מקווה,
והדברים יהיו יותר ברורים.
ויבוא,
בימים אשר מלך דוד על ישראל, זה כבר דברים שבפעם הקודמת לא למדנו, ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים,
ובירושלים מלך
שלושים ושלוש שנים,
ושלמה ישב על כיסא דוד אביו,
ותיכון מלכותו מאוד.
ויבוא אדונייהו בן חגית אל בת שבע אם שלמה ותאמר השלום בואך ויאמר שלום.
ויאמר דבר לי אלייך
ותאמר דבר.
ויאמר את ידעת כי לי הייתה המלוכה
ועלי שמו כל ישראל פניהם למלוך
ותשאו במלוכה בתהילי אחי כי מאדוני הייתה לו.
ועתה שאלה אחת אנכי שואל מאיתך אל תשיבי את פניי
ותאמר אליו דבר
ויאמר אמרי נא לשלמה המלך כי לא אשיב את פנייך וייתן לי את אבישג השולמית לאישה.
ותאמר בת שבע, טוב, אנכי אדבר עליך אל המלך.
ותבוא בת שבע אל המלך שלמה לדבר לו על אדוניהו ויקום המלך לקראתה וישתחו לה
וישב על כסאו וישם כסא לאם המלך
ותשב ללמינו.
מה?
ותאמר, שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאיתך
אל תשב את פנייך. ויאמר לה המלך שאלים כי לא אשיב את פניך.
ותאמר יתנת אבישג השולמית לאדוניהו אחיך לאישה.
ויען המלך שלמה ויאמר לאמו ולמה את שואלת את אבישג השולמית לאדוניהו ושאלי לו את המלוכה
כי הוא אחי הגדול ממני ולא
ולאביתר הכהן וליואב בן צרויה.
וישבע המלך שלמה באדוני לאמר כה יעשה לי אלוהים וכה יוסיף
כי בנפשו דיבר אדוניהו את הדבר הזה.
ועתה חי אדוני אשר הכינני וישיבני על כיסא דוד אבי
אשר עשה לי את בית כאשר דיבר כי היום יומת אדוניהו.
וישלח המלך שלמה ביד בנייהו ובני יהודה בה יפגע בו בימות.
ולאביתר הכהן אמר המלך ענתות לך על שדיך כי ישמוות אתה.
וביום הזה לא עמיתך כי נשאת את ארון אדוני אלוהים
לפני דוד אבי.
וכי התענית בכל אשר התענה אבי.
ויגרש אלמה את אביתר מאיות כהן לאדוני למלא את דבר אדוני אשר דיבר על בית אליל בשילו". בואו נעצור רגע כאן.
אני מתחיל רגע מהסוף ואומר,
לא, נתחיל מההתחלה.
תראו, אדוניה,
אדוניה בן חגית, פגשנו אותו בפרק א',
והוא ניסה בפרק א',
להיות העתק של אבשלום.
הוא ניסה לקבוע עובדות
בחיי דוד,
שהוא יהיה המלך, גם הוא עושה לעצמו 50 משרצים לפניו, ממש, זה נראה, יש לו מרכבה, 50, כאילו, זה נראה שהוא,
וגם הפסוק אומר במפורש, והוא טוב תואר מאוד,
ואותו ילדה אחרי אבשלום. כלומר, הפרק מאוד מאוד,
מנסה לייצר לנו הקבלה בין אדוניהו לבין אבשלום.
אבל יש הבדל גדול ביניהם,
כי אבשלום באמת היה מנהיג.
הוא היה מנהיג לרע, אבל הוא היה מנהיג,
והוא הצליח לסחוף אחר בית העם, וגם הוא הצליח להעמיד מרד מול דוד.
ואדוניה, ברגע שדוד ננער וממליך את שלמה,
הוא מיד מתקפל.
הוא נבהל, רץ למזבח,
אז אמרנו שהוא לא עשוי באמת מחומרים שעשויים ממנהיגים, הוא נבהל, מתקפל וכו' וכו'. פתאום הוא חוזר,
ברור לכם, אני מקווה שמה?
שההצעה הזאתי הייתה,
איך?
חתרנית, תכף נבין מה החתרנות בהצעה, אבל ברור לכם שההצעה הזאתי לא הייתה רק שלו, אלא של מי עוד?
יואב ואביתר.
בסדר?
מה?
מיד אני...
ודאי.
מיד שלמה סוגר חשבון עם אדוניה,
אביתר ויואב.
אז זה ברור שהם קשורים לזה פעם אחת, מיד אנחנו נראה את זה פסוק מפורש.
אבל גם יותר מזה, אנחנו מבינים מהדמות של אדוניהו, שלבד הוא לא מסוגל.
הוא לבד לא מסוגל, הוא מתגמר. יואב, בעיקר יואב, דוחף אותו מאחור. אולי הפסוק הבא, והשמוע הבא עד יואב, כי יואב נטה,
נטה אחרי אדוניהו ואחרי אבשלום לא נטה.
נטה אחרי אדוניהו, הכוונה גם עכשיו.
מה יואב בורח? הרי זה שהוא בחר באדוניה לפני כן, אין בזה שום בעיה. דוד עדיין לא הכריז מי המלך, נכון?
אז אין בזה שום מרידה במלכות.
אם יואב היה בעד אדוניה, זה היה לפני שדוד הכריז.
כל הבעיה, יואב נס כי הוא בוחר באדוניה אחרי שדוד המליך את שלמה.
אז בדבר הזה ודאי יש מה?
מרידה במלכות, לכן הוא נס. אז זה ברור שהם כאילו עמדו מאחוריו. אז מה יוצא כרגע?
יוצא שעוד לא הספיקה להתייבש הדיו על מה שסיפר דוד לשלמה על יואב,
שהוא נאמן קנאי למלכות בית דוד,
וכשהוא מזהה סכנה למלכות בית דוד, הוא יוצא נגדה בכל הכוח,
גם אם הסכנה היא דוד בעצמו.
בסדר? כאילו, אין לו...
עוד לא הספיק להתייבש הדיו על ההגדרה הזאת שדוד מספר לשלמה אמור, תקשיב, זה האדם.
זאת האישיות.
כן, דיברנו בפעם שעברה על אנשים שהם אנשים מורכבים בהקשר הזה, בעוצמות שלהם,
בנאמנות שלהם, שלפעמים זה מתהפך למקומות לא טובים.
אתה לא יכול להטיל ספק לרגע אחד בעובדה שהם עושים את זה לשם שמיים,
שהם לא מונעים מאיזה מניעה אישי או אינטרס. יואב הוא נאמן למלכות בית דוד, אין לו שום דבר,
כלום אישי, שום אינטרס אישי.
הוא מסור לגמרי, אבל כשהוא מזהה סכנה,
הוא לא מחכה פעמיים.
אבנר נהרג, המסע בין יתר נהרג, כאילו אין פה משחקים. אבשלום נהרג.
בהקשר הזה יואב עמד כסוג של אבן נגף נגד המגמה הגדולה של דוד לחבר את הממלכה ולחבר את השבטים וכולי. הוא בקנאות שלו ובנאמנות שלו
עשה לאבנר בן ניר ולעם עשה ביתר, הוא גם עשה לי.
כי דוד אומר השאיפה לאחדות הממלכה אצלי הייתה עניין אישי.
זה היה המהות שלי לחבר את הממלכה להיות אחד, לחבר את הקרעים, לחבר את השסעים הללו.
אז
עוד לא הספיק להתייבש עד יו,
ויואב ממשיך.
יואב מסתכל ואומר, תראו, אני לא יודע מה קרה לדוד, המליך את שלמה.
דוד בעצמו אומר בדברי הימים ששלמה הוא נער ורך.
להגיד את המילה רך ליד יואב זה מספיק.
יואב הוא לא...
לנהל מלכות זה לא לאנשים רכים.
ולכן מה עושה יואב?
אוקיי, לא עכשיו.
לא עכשיו. אני לא עושה עכשיו מרד במלכות, זה ברור.
הוא בונה את האלטרנטיבה.
יבוא יום ויהיה משבר,
יהיה איזה משבר צבאי,
יהיה איזה איום,
יואב מעריך ששלמה לא יעמוד במשבר הזה,
כי הוא נער ורך,
הוא לא יודע להתמודד,
הוא מכין אלטרנטיבה. מי האלטרנטיבה?
אדוניה.
איך הוא מכין את האלטרנטיבה?
הוא שולח את אדוניה לבקש בקשה שנראית בקשה תמימה,
שאנחנו כאילו מתפלאים למה בת שבע מסכימה. בואו ננסה להבין מה הוא ביקש בעצם.
הוא אומרת לו ככה, קודם כל הוא עושה סוג של מניפולציה
והיא אומרת, את ידעת כי לי הייתה המלוכה
ועליי שמו כל ישראל פניהם למלוך
ותסעוד במלוכה ותהי לאחי כי מאדוני הייתה לו.
עכשיו זה תיאור שיש מקום להתווכח עליו, האם באמת כל עם ישראל הלכו אחרי אדוניה? אבל הוא אומר לו, תקשיב, בסדר, אני מקבל את הגזירה,
הקדוש ברוך הוא המליך אותו מה' הייתה לו, למרות שכל העם היה איתי.
ואז הוא אומר את הדבר הבא,
הוא כאילו קיבל את המלכות של שלמה,
אבל הוא אומר לה ככה,
ככה מפרש כאן המלבין.
הוא אומר לה ככה, תראי, יש הלכה
שבשרביטו של מלך,
כיסאו של מלך,
כתרו של מלך ואשתו, פילארצו של מלך,
יכול להשתמש רק
מלך שבא אחריו. הוא אומר לה, כן, אבל זה במלך
שהולך על ידי רצון העם.
שם יכולים להיות ערעורים. העם רצה, לא כל העם רצה.
כן, כל העם רצה, אז אנחנו לא...
אבל מלך שהומלך על ידי השם יתברך,
כמו שלמה שהומלך על ידי נתן, אין את ה... זה רצון השם.
לכן, תני לי את אבישג.
המלבים אומר כך,
הוא אומר כך, האיסור לתת את אשתו, את אלמנתו של מלך,
למישהו שהוא לא מלך,
נובע מהרצון לחזק את מעמדו של המלך הנבחר.
בסדר?
אומר אדוני, חיזוק מעמד המלך הנבחר זה רק במלך
שנבחר על ידי העם,
או שהמלכות עוברת אליו בירושה מאב לבן, כי אז אומרים, מי אמר הוא? אולי מישהו אחר? אולי אנחנו מוציאים מישהו אחר?
אבל מלך שנבחר באופן ישיר על ידי השם יתברך, שזה מה שקורה אצל שלמה,
מגיע נתן ואומר לדוד, אז ועכשיו,
זה המלך, הקדוש ברוך הוא רוצה בזה.
אין צווח לחזק את המעמד שלו, נכון?
המעמד שלו מובטח,
ולכן אני מבקש ככה, תני לי את אבישה גמירה שהוא נמיד, ואני, כאילו, זה לא מאיים על שלמה, הוא גם מקבל כאילו את ה... מקבל את הסמכות שלו, נכון?
אמרינה לי שלמה המלך,
וגם בת שבע אומרת, אנוכי ידבר עליך על המלך, ועובדה שהטענה הזאת עוברת אצל בת שבע. בת שבע היא אישה חכמה מאוד, וזה עובר, וואילה, בסדר, צודק, שלמה מומלך על ידי הקדוש ברוך הוא,
זה לא מאיים על אף אחד, ואתה רוצה לבצר את מעמדך כ... לא יודע, משנה למלך או משהו כזה?
תקבל אותה. אבל מאחורי ההצעה הזאת
עומד יואב,
ויואב, בואו נקבל אלטרנטיבה. יואב אומר, לדעתי, שלמה,
הוא לא יחזיק מעמד בעומסים שיש פה,
יהיה משבר בקרוב צבאי כזה או אחר, אנשים ישימו לב שבראש הממלכה עומד אדם חלש,
ואני צריך למנות את האלטרנטיבה.
אז בשלב הזה אדוניה יציב אלטרנטיבה, אני אהיה איתו,
ונוכל להציל את ממלכת דוד מעצמה.
זה התוכנית שלו, ושל אביתר,
גם יחד.
אדונייה בהקשר הזה הוא בובה על החוטים בהקשר הזה, בסדר?
עכשיו, עוד רגע אחד. יואב בטוח, עוד שנייה אחת, יואב בטוח שחוסר הניסיון
של שלמה יגרום לו מה?
לקבל את ההצעה הזאת. כאילו מישהו אומר לך, שמע, בוא, אני מקבל את הסמכות שלך, בוא, תן לי איזה משהו קטן ואני יורד.
למה שלא יבלע את זה?
והראיה שמה?
שבת-שבע קיבלה את זה.
והיא, מה?
פילגש.
פילגש.
המעמד הלכתי שלו הוא כשל פילגש.
יש פילגש של מלך.
ובת שבע קיבלה את זה, והיא כל כך קיבלה את זה שהיא ביקשה משלמה המלך התחייבות מראש
שהוא יסכים למה שהיא מבקשת ממנו.
כי זה היה נראה לה הצעה טובה. אתה מוריד את האיום המרכזי שמרחף מעליך, האח הגדול שטוען שזה, הוא כאילו מקבל את הסמכות,
אבל היא לא רואה שיש כאן אקדח שמונח במערכה הראשונה שאמור
לראות במערכה השלישית או הרביעית.
מי כן שם לב?
שלמה.
מה הוא הוכיח ברגע הזה? שמה הוא?
שהוא חכם בחוכמת המדיניות.
שהוא מבין לאן יואב לוקח אותו.
עכשיו, דוד נתן עצה לשלמה. הוא אומר, תקשיב, אני אומר לך,
וגם אתה ידעת,
זה יואב.
ברגע שיואב יראה משהו שהוא מסכן את הממלכה, הוא יפעל נגדו.
אומר דוד, אני הצלחתי בחלק מהמקרים, חלק מהמקרים יותר, חלק מהמקרים פחות.
לך זה יהיה, אם אתה תיתן לו לגיטימציה וכולי, יהיה לך מאוד מאוד קשה להתמודד איתו.
עכשיו זה עת רצון להזיז אותו.
להזיז אותו, לא להרוג אותו.
דוד מעולם לא ציווה להרוג את יואב.
שקר וכזב, מי שאומר כן. לא כתוב, כתוב, ועשית כחוכמתך ולא תורת שיבתו בשלום שאול. כלומר, הוא לא צריך למות משיבה בכבוד.
הוא צריך למות משיבה בביתו, יכול להיות.
כמה? כן.
ובוא נאמר ככה, אם זה היה נגמר פה, כלומר, אם באמת יואב לא היה מתחיל להפעיל את אדוניהו, זה מה שהיה קורה.
אבל יואב מפעיל את אדוניהו.
ובזה הרגע הוא נהיה מה?
מורד במלכות.
שימו לב, עדיין שלמה לא רוצה להרוג אותו.
אמרנו שיואב ואביתר הם ביחד, נכון?
אז לכאורה אמור להיות להם דין זהה.
מה שלמה אומר לאביתר?
מה הוא עושה לו?
לך, הוא מגרש אותו.
כל ההיגיון אומר שמה?
שגם יואב יקבל אותו עונש.
אין הבדל ביניהם לכאורה, נכון?
כלומר, למרות שאביתר היה יחד עם יואב,
הוא שם אותם ביחד באותו פסוק, נכון?
ושאלי לו המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני ולא אביתר הכהן וליואב בן צרויה אפילו הקדים את אביתר.
אז תראו מה זה, שימי בן גרה שהיה חייב מיתה באופן ודאי,
שלמה לא הורג אותו,
אלא גוזר עליו מעצר בית.
אביתר הכהן שהיה יחד עם יואב במרד המלכות, שלמה לא הורג אותו, לא מגרש אותו, ורק את יואב הוא הורג.
תשובה, גם את יואב הוא לא הורג.
והשמועה באה עד יואב, איזה שמועה באה?
באה השמועה של שלמה, עלה על התרגיל.
עלה על התרגיל שיואב עשה. עלה עליו.
כי יואב נטע אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטע. וחז״ל אומרים כאן, אחרי אבשלום לא נטע.
ביקש לנטות ולא נטע. אצל אבשלום הוא עוד התלבט.
אבל אומרים, עדיין לחלוכית של דוד קיימת.
גם שם כבר הייתה לו התלבטות האם דוד כבר
לא מתפקד ומסכן את הממלכה יותר מדי ואולי נלך אחרי אבשלום או שעדיין.
ושם הוא לא נטע.
אבל כאן הוא נוט... והנטייה של יואב זה חתיכת נטייה. זה
וינוס יואב אל אוהל אדוני ויחזק בקרנות המזבח.
קודם כל בעצם המנוסה,
אז יואב טיפה חשף את עצמו שהוא ה...
שלפחות בעיני עצמו הוא כרגע, מה?
מורד במלכות.
הוא הודה.
הוא אומר, נכון?
כאילו הוא אומר לשלמה, אני חושב שאתה לא יכול להיות מלך.
זו דעתי.
מה?
שלוש עשרה.
הגמרא בסנדרין אומרת שהיה בן 12-13 כשהוא מלאך.
מה?
יש דעות, 12-13, יש דעה כזאת שאתה אומר, ואז שואלים איך היא ילדה אותו, עושים שם יולדת מיקוטעין וכולי.
אתה זוכר משהו אחר?
דב.
תראה,
12-13, אתה יודע,
נפתלי לאו הציל את הרב לאו בגיל הזה בערך.
בן 14,
ככתוב בספר,
עמקה לביא, איזה דברים הוא עשה בגיל 14. מה?
נכון.
אני חושב שלא.
שבע שבע שווה, זה לא סיפור אדוני, או מול זה? לא, שם זה דיני מלוכה, דברים אחרים שם.
הוא לא בא עליה ולא זה. שם אצל אבישג, מכיוון שהמלך לא ידעה, זה רק, זה רק, אין פה מעמד אישותי,
אלא זה רק מעמד המלכות
שהיה עליה.
טוב,
אז יואב רץ,
ובעצם הוא אומר, נכון, אני חושב ששלמה הוא לא ראוי להיות מלך.
לנוכח הלחצים,
לנוכח העומסים,
לנוכח הסכנות,
הוא לא יעמוד ב...
כמו דוגמא,
זה נושא שאלה חלשה,
מי?
אה, שאלה מצוינת.
יפה, אתה יודע, אנחנו מאוד אוהבים מקבילות.
מאוד אוהבים מקבילות, והמקבילות הרבה פעמים מפרשות.
איזה דוגמה יש לך למקבילה למלך חלש
שמישהו חזק העמיד אותו מפי בושת?
בן שאול,
שאבנר בנר, שהוא המקבילה של יואב,
ממליך אותו, וזה ברור שאבנר בנר
רוצה לנהל את הממלכה דרך מפיבושת.
אז זה ברור שיואב אומר, בסדר, אני, אדוני יהיה חלש, אולי הבן שלו כבר יהיה יותר חזק,
אני אנהל את הדברים מלמעלה.
אומרים ש...
לא אומרים, זה ככה היה, היה פעם פה שר אוצר במדינת ישראל שקראו לו פנחס ספיר,
והוא היה הדמות החזקה.
נגיד שאחרי ש...
הוא המליך את כולם,
אחרי שלוי אשכול נפטר,
אז הוא החליט שזה יהיה גולדה,
אחרי שגולדה פרשה בגלל זה, אז הוא החליט שזה יהיה יצחק רבין. הוא לא רצה להיות ראש ממשלה, הסיבות שלו, אבל הוא היה ממליך מלכים ולא המלוכה. הוא היה הדמות החזקה
בממשלה, נכון?
מספרים עליו בדיחה יפה, אני אספר לכם בדיחה יפה.
פעם באו אל ספיר ואמרו לו,
יש כאלה ספיר, יש כאלה לוי אשכול, זה מתאים לשניהם, היה להם הומוריד ישי כזה,
שרוצים להעביר את המשק לשבוע עבודה בין חמישה ימים.
הוא אמר, לשבוע עבודה בין חמישה ימים.
הוא אמר, אני מציע שיתחילו קודם כל לעבוד יום אחד, אחרי איזה יומיים.
לא, בבת אחת חמישה ימים, שלא ייבהלו, לא יותר מדי.
אז היא הכי ה... כן, היא ה...
פעם באו ללוי אשכול ואמרו לו, יש בצורת.
אז הוא אמר, איפה?
הוא אמר, פה, באמריקה הייתי דואג, פה.
טוב,
אז עכשיו ראינו שיואב בעצם חושף את עצמו, נכון?
אז עכשיו יש כאן שתי אפשרויות בעצם ליואב.
הוא רץ לקרנות המזרח.
לכאורה אפשרות אחת,
זה ששלמה יגיד לו,
כמו ביתר, לך לביתך.
בואו נראה מה כתוב.
ויאגד,
וכמובן השאלה מדוע הוא רץ להחזיק בקרנות המזבח. עכשיו הגמרא בסן-בריר, הוא עושה כל מיני חשבונות שהוא טעה,
המזבח קולט רק מגגו והוא החזיק בקרנותיו, כל מיני טעויות הלכתיות. אנחנו בהמשך נראה שהעובדה שיואב רץ להחזיק בקרנות המזבח היא לא סיבה הלכתית אלא היא סיבה ערכית.
ויוגד למלך שלמה כי נס יואב אל אוהל אדוני
והנה אצל המזבח
וישלח שלמה את בנייהו בן יהודה לאמור לך פגע בו.
הנה עוד טעות
של לומדי, לומד תנ״ך, כן?
כשרוצים להרוג מישהו אומרים
לך והכת אותו, לך והרגתו, ועשרו אותה, דמי חינם ו...
לך פגע בו בלשון המקרא. מה זה לפגוע במישהו?
לפגוש.
אומר שלמה לבניה, לך דבר איתו.
מה הוא רוצה?
אני לא רוצה להרוג אותו.
לך פגע בו, ויפגעו במלאכי אלוהים.
נכון, הנשיא יעקב,
ויהי כאשר, ויפגע במקום ויעלן שם. לך פגע בו, זה כל מי שלמד חומש בראשית מבין מה פירוש המילה פגע.
הולך בניה, ויבוא בניה אל אוהל אדוני ויאמר אליו,
כה אמר המלך צא.
מה הכוונה צא?
בוא לבית הדין שנוכל לדון אותך.
אתה עכשיו מורד במלכות,
עושה לך דין,
כנראה תצא כמו הקודמים אליך, כמו ההוא אחריך, שמעי, כמו ההוא לפניך,
אביתר, אתה כנראה תקבל, עונש גירוש.
שימו לב,
ויאמר לא כי פה אמות.
מי אומר שהוא רוצה למות?
יואב.
אף אחד לא גזר עליו גזר דין מוות, לא דוד ולא שלמה.
ואפשר להגיד ששלמה רצה אולי לא להרוג אותו.
יואב התעקש,
ויאמר לא כי פה אמות.
וואו, אז בניהו לא יודע מה לעשות.
חוזר לשלומו.
וישב בנייהו את המלך דבר לאמור, כה דיבר יואב
וכה ענן.
זה מה שהוא רוצה.
הפוך, נכון? מכל מה שחשבנו עד היום,
פשוטו של מקרא.
ויאמר לו המלך, עשה כאשר דיבר ופגע בו וקברתו
וסירות דמי חינם אשר שפך
יואב מעליי ומעל בית אבי.
נכון? פגע בו וקברתו.
אם זה לפני כן הוא אמר לו,
אז בניהו בן ילדע סרף פקודה.
שלמה לא אמר לו, דרמה לך, תהרוג אותו.
הוא בניה הולך, מדבר איתו, משוחח, חוזר, מעביר את הזה. מה זה הדבר הזה? הוא נותן לך פקודה ברורה. ברור שפגע בו, הכוונה,
איך תפגוש אותו? עכשיו, שהוא זה?
ועשירות תדמי חינם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי,
והשיב אדוני את דמו על ראשו, אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו,
ויהרגם בחרב ואבי דוד לא ידע את אבנר בנר שר צבא ישראל ואת המסע בין יתר שר צבא יהודה.
ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעולם ולדוד ולזרעו ולביתו ולכיסאו ישלום עד עולם מעם אדוני.
ויעל בנייהו בן יהודה ויפגע בו וימיתהו ויקבר בביתו במדבר".
למה יואב
רוצה למות?
לא.
אדם כמו יואב צריך לדעת את זה, בסדר?
נותן פה כמה דוגמאות תכף.
אדם כמו יואב,
החיים שלו
זה כלל ישראל.
זה החיים שלו.
אין לו חיים חוץ מכלל ישראל.
להגיד לאדם כמו יואב, תשמע, אני
מדיח אותך, לך תהיה
פנסיונר בבית או משהו כזה וכל זה.
מבחינתו זה, הוא אומר לו, אני, אין לי חיים
שהם לא כללים. אתם יודעים,
אף פעם להבדיל ולזה, אבל בכל אופן, גיבורי ישראל,
היה דיבור כזה שהיה ברור
שרפול לא ימות מזקנה.
כאילו, הוא כל הזמן היה באיזה...
גמר את זה, עבר לזה, גמר את זה, עבר את זה. כל הזמן,
בסוף הוא נהרג איך שהוא נהרג. היה בנמל נמל אשדוד, בא גל לקח אותו. מה?
כן.
ממש אנשים כאלו,
שכל העניין שלהם זה כלל ישראל.
יהב אומר לשלמה, מה אתה רוצה? אתה רוצה בעצם לקחת אותי מהמזבח,
להביא אותי לבית הדין, לדון אותי כאדם פרטי,
או על... זה מה שהוא רצה.
כאילו, הוא רצה כאילו להימנע מלדון אותו כמורד למלכות.
הוא אמר, תשמע, לא יודע, בוא תיקח, אני אעביר אותך לבית הדין, אני אדון אותך על המקרים הפרטיים שהיה,
ו...
נותן לך איזה עונש כזה או אחר.
אומר יואב, אני לא מתבייש על מה שעשיתי.
כל מה שעשיתי היה למען כלל ישראל.
שום דבר לא היה בנגיעה אישית.
אולי טעיתי.
יכול להיות שטעיתי.
וגדולי עולם
התלבטו האם הם טעו.
כמו רבן יוחנן בן זכאי, שכשהוא נפטר, הרב קוק מבאר בעינייה, אז הוא אמר, אני לא יודע אם הם לוקחים אותי לכאן או לכאן, איך זה יכול להיות?
כי את ההחלטה שהוא קיבל
כשהייתה ירושלים במצור, האם הוא ביקש,
האם הוא יוכל לבקש יותר, או לא יכול היה לבקש יותר, הוא לא יודע.
אנשים גדולים שנמצאים בסיטואציות גדולות,
הם מקבלים החלטות גדולות,
ההיסטוריה תשפוט אותם, בסדר? כאילו זה... אז יואב אומר, כל מה שעשיתי היה לשם שמיים.
כל מה שעשיתי לא היה בשבילי.
ולכן הדיון כאן, אומרים הפרשנים, היה לגבי הקבורה.
מה ההבדל בין מי שנהרג בבית דין כהרוג בית דין לבין מי שנהרג על המזבח?
אחד ההבדלים שהגמרא מציינת כאן, וזה אברבנאל,
הרוגי בית דין לא נמסרים לקבורה.
הרוגי מלכות נמסרים לקבורה.
אם אדם הוא הרוג בית דין, אז קוברים אותו באיזה מקום צדדי. אם הוא הרוג מלכות,
יש לו קבר.
יואב, חשוב לו להיות קבור. כשאדם נקבר, זה אומר שה...
שיש מה ללמוד ממנו
לדורות הבאים,
שיש כאן איזשהו ערך,
שיש כאן איזשהו מעשה שהוא עשה למען עם ישראל. אז הדיון, כאילו,
ויאמר לו המלך, עשה כאשר דיבר, הוא פגע בו, הוא קברטו.
תן לו מקום קבורה.
הוא צודק.
אמנם הוא טעה,
הוא טעה בזה שהוא התנגד אליי,
אולי הוא טעה עם אבנר וכו', הוא טעה.
ויכול מאוד להיות שגם על טעויות משלמים.
ומי שבוחר לשלם את הטעות זה יאהב בעצמו,
יואב אומר, אם בעצם יתברר לי, בוא נגיד ככה,
יכול להיות שעכשיו כרגע מתברר ליואב שהוא בעצמו טעה, אז הוא אומר, אני לא,
טעות קרדינלית, אני מאבד את הרצון שלי להמשיך לחיות כאילו בצורה רגילה. אני רוצה לסיים את חיי פה.
אתם יודעים, יצחק שמיר, שהיה ראש ממשלה,
אז יש לו בת שקוראים לה גלעדה.
שם קצת ככה, נכון?
שונה.
הוא חיסל את גלעדי,
שהיה חלק מהמנהיגות של הלחץ.
ילין מור, שי בלדד, יצחק שמיר, אחרי שיאיר נרצח,
וגלעדי. גלעדי הזה, הוא כנראה, הוא יצא מאיפוס לגמרי.
הוא התחיל לדבר, צריך להתנקש בבן גוריון, ולהתנקש, כאילו,
הוא התחיל, כששמיר אומר לו, הייתה ברירה,
חייבים לטפל בבעיה בצורה...
והוא חיסל אותו.
אבל כל חייו, הוא כנראה, הוא התייסר על זה,
אז לבת שלו הוא קרא גלעד על שמו. תראו איזה מורכבות.
אתה חי בתקופה מורכבת, אתה מקבל החלטות,
אתה יודע אם זה נכון, זה דיני נפשות. אז יואב, במידה וכרגע מתברר ליואב שהוא טעה עם שלמה,
ואז הוא אומר שהוא גם טעה עם אבנר,
וגם טעה עם המסע בין יתר, זה חתיכת טעות.
זה כמו מפקד שהוליך חיילים אל הקרב, ובסוף התברר לו שהוא טעה, פשוט טעה, אבל הוא טעה, אז הדבר הזה הוא מסע כבד.
אומר יואב, אם זה כך, אני רוצה לסיים את חיילי פה.
כן, אני רוצה לסיים את חיילי, אבל שיקברו אותי.
שהמסורת שלי והמורשת שלי תעבור הלאה לעם ישראל.
על שר צבא נאמן,
שמעולם לא רצה דבר לעצמו,
ולא לקח דבר לעצמו, אלא כל כולו היה למען כלל ישראל,
ועשה גם טעויות,
כנראה,
וגם שילם עליהן.
ולכן חזל,
בשני מקומות,
קודם כל,
על פי שלושה עדים יקום דבר.
מה שאני בעצם בא לומר זה שיואב יכול היה להרוויח את חייו לשלל,
כמו שקרה לשמעי וכמו שקרה לאביתר, והוא העדיף שלא.
הוא העדיף לסיים את חייו כגיבור.
להגיד, זה מה שעשיתי,
עשיתי מה שאני יכול,
את המיטב עשיתי למען עם ישראל,
זהו.
לא, לא, זה כאילו הוא מוכן לשלם את המחיר
על העמדה שאותה הוא נקט.
על פי שלושה ידים יקום דבר.
קודם כל, יד אחד, זה שעם ישראל קורא להרבה מאוד ילדים יואב.
השם הזה רץ, בסדר?
שמעי לא שמעתי,
בן גרה וכאלה, זהו.
יואב כן.
דבר שני,
במסכת מכות, הגמרא דורשת
וייקבר בביתו במדבר. במדבר, יואב קבור במדבר,
אלא אומרת הגמרא, מה המדבר מנוכה מגזל ועריות,
המדבר הוא הפקר,
כך ביתו של יואב מנוכה מגזל ועריות. כלומר, רוצים להגיד, כמו שהמדבר הוא הפקר,
גם יואב הוא הפקר.
הפקיר את עצמו לגמרי,
למען מי?
למען כלל ישראל.
עשה טעויות? כנראה שעשה טעויות.
למה? ככה זה כשחיים בתקופות גדולות.
בתקופות גדולות
יש גם טעויות גדולות.
ואצלנו לא עשו טעויות.
נעשו טעויות,
כולל טעויות גדולות,
נכון? מה?
כולנו עשו טעויות. זו טעות קטנה יחסית,
כן. יש טעויות יותר גדולות שנעשו, כאלה ואחרות.
אז השאלה מה המניע של הטעויות הללו?
אם המניע היה מניע, זה מה שאדם ידע בזמן נתון, מה שהוא...
והדבר הנוסף,
הגמרא לפעמים רוצה לספר דברים, כי דרך אגב זה יותר חזק מהכל.
הגמרא אומרת במסכת מכות,
מדברת על אנשים חשובים שרצחו בשגגה, הרגו בשגגה,
והם צריכים לגלות,
האם מגלים אותם?
ראש ישיבה, צריך לגלות. מה נעשה עם הישיבה? מגלים את הישיבה עימו.
ואז הגמרא אומרת, ואפילו אם זה אדם חשוב,
ואפילו אם זה אדם שכל ישראל צריכים לו,
כיואב בן צוריה.
הדוגמה שהגמרא בוחרת להביא על אדם שכל ישראל צריכים לו,
זה יואב בן צוריה.
גם הוא,
כנראה,
עשה טעויות בשגגה, כל אחד, הוא טועה במה שהוא, כן, מי שהוא מוכר מסטיקים והוא טועה, אז הוא טועה בכמה מסטיקים. מי שמתעסק בדיני נפשות והוא טועה, אז הוא טועה בדיני נפשות, אז אנשים מתים מזה.
אבל זו טעות,
וכל ישראל צריכים לו.
ולכן, זכרו של יואב בן צור, ואגב, הגמרא מספרת עוד משהו,
עוד מדרש, שגם אותו צריך להבין לעומק,
שכששלמה אמר לבניה, לך פגע בו,
אז יואב אמר לבניה, או לשלמה, תקשיב.
אי אפשר שתיים.
דוד קילל אותי
אחרי שהרגתי את אבנר. לא יסור מבית יואב, זהב ומצורע, נכון? מחזיק בפלך וכו'.
עכשיו אתה רוצה להרוג אותי. אי אפשר את שניהם.
או שתהרוג אותי ותיקח את הקללות
לבית דוד,
או שתשאיר לי את הקרעות ואל תהרוג אותי.
מה פשר הדיון הזה?
הקללות זה כאילו יואב הרגיש
שדוד מייחס לו איזה מניע אישי.
הוא אומר, זה לא, זה לא מניע אישי.
אני רוצה שאם אתם הורגים אותי, תיקחו ממני את הקללות. והגמרא אומרת, כל מה שדוד קילל את יואב
קרה לזרעו של דוד.
כאילו החשד הזה שדוד חשד את יואב שהוא עשה את זה בגלל שהוא נוקם באבנר, כי הוא הולך להזיז אותו וכו',
חזר חזרה אליו.
יואב היה נקי כמדבר,
היה לו שיקולי דעת שונים משל דוד, הוא היה צריך לבטל את דעתו לדוד ולא עשה את זה, ועל זה הוא נענש, על זה הוא מת.
אבל שום דבר לא היה כאן אישי, הכל היה לשם
ממלכת דוד. כן, מה אתה אומר?
אנחנו הסברנו את זה גם אז ואני אחזור על זה גם עכשיו.
יואב בשני המקרים האלו ראה בשני האנשים האלו סכנה ממשית לממלכת דוד.
הוא לא סמך על אבנר והיה לו על מה לסמוך כי אבנר הציב תנאים לדוד,
אבנר שלח מכתבים לדוד שמהם היה נשמע שהוא עושה טובה לדוד.
המסע בנתר, אני מזכיר לך מה למדנו,
המסע בין היתר בזמן מרד לא מגיע,
וכשיואב הולך זה, הוא רואה את המסע בין היתר מגיע מהכיוון ההפוך,
משבט בנימין.
אז הוא מייד מחסן אותו, לא צריך יותר מדי בשביל זה.
כל המקומות האלו, יואב ראה ראיות ברורות שהאנשים האלה מסכמים את המלוכה.
ולכן הכתוב מסיים ואומר, יואב בן צרויה נקבר בביתו אשר במדבר, והוא דוגמה ומופת
לכל מפקדים, מפקדי
צבא בישראל, להיות אנשים כלליים,
אנשים נאמנים, אנשים נקיים, גזל מעריות, אנשים מסורים,
כמו שהיה יואב בן צרויה, עם הטעויות שעשה זכר יואב, זכר גיבור לברכה לדורי דורות בעם ישראל, אמן ואמן. כן.
אבל ההפך, למה זאת אומרת, כל מודחה בעולם, חוץ מזה.
זה לא קרה עם הדם המשול, זה קורה סתם. תגיד לאדם, וככה הכל, הכל, הכל, זה, רק זה לא נכון, זה נכון. טוב, אנחנו נראה מה יהיה עם שמי, נראה את זה בשבוע הבא, בעזרת השם. קוראים תהיו.
