טוב צהריים טובים חברים אנחנו בשיעור הקדוש נפש הפרשה ואנחנו רוצים לעשות את העבודה הפנימית
בעקבות אדמור הזקן שאומר לנו ללכת עם הזמן,
לחיות עם הזמן, והזמן הוא זמן פרשת השבוע מתחילים חומש חדש ויקרא כן פרשה חדשה אגב חומש ויקרא
ממש צריך לקרוא אותו כהמשך ישיר
לסיום הפרשה הקודמת אנחנו כתובים לא יכול משה לבוא אלוהל מועד
כי שכן עלה וענן ויקרא אל משה
לדבר אליו, מאוהל מועד,
אדם.
ולמרבה הפלא חומש ויקרא עוסק בתחילתו
בפדיחות, בחטאים, כשאדם חוטא.
לא הכל מושלם בחיים,
דווקא רגעים כאלה של מושלמות,
רגעים של משכן והכל נראה מציאות אידיאלית,
אומרת לנו התורה, נא להירגע,
אנחנו חיים בעולם הזה,
בעולם הזה יש גם תקלות ויש גם שגיאות,
יש שוגג ויש מזיד ויש ויש ויש,
יש כאן עוד דפים, יש הרבה דפים.
אז צריך לטפל בעניין הזה, בסדר?
טוב, אנחנו לא נבהלים מזה.
אבל לכל אורך הפרשה יש מילה שחוזרת על עצמה.
מה המילה?
המילה היא אם.
זו המילה, אם.
נכון?
אם באלף.
אם עולה קורבנו,
אחר כך, ואם ינצל קורבנו, ואחר כך, ואם ינאוף קורבנו, עולה קורבנו.
ואחר כך,
ואם מנחה על מחבת,
ואם מנחת מרחשת,
ואם תקריב מנחת ביכורים, ואם זבח שלמים,
ואם אינה צאן קורבנו, ואם עז קורבנו,
נכון?
הכל אם.
ואם, אם, אם.
מה זה אם? ואם תקריב מנחת ביכורים.
מה זה אם?
אם, ככה, ככה, יכול להיות שזה,
אולי תבחר עז, אולי תבחר כבש, אולי תבחר יונה, אולי תבחר, יש כל מיני אפשרויות, נכון?
ולכן, על הרקע הזה,
יש כאן מילה מאוד מאוד בולטת.
אני חוזר עוד טיפה, נגיד בפרק ד',
ודבר עד נאי למשה לאמור, דבר עד בני ישראל לאמור, נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה' שלא תעשנה, ועשה מאחת מעינה, מצווה בשגגה, זה לא מופיע לפניכם.
אם הכהן המשיח יחטא, אם זה הכהן הגדול, יעשה כך וכך.
ואם כל עדת ישראל ישגו, כל עם ישראל עושה,
עבירה, איך זה יכול להיות, אגב, שכל עם ישראל ישגו?
איך את העגל זה שוגג היה? לא ברור. מה?
כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל, הכוונה שהסנ... איך?
פארי עליהם דבר של ציבור.
מה הכוונה?
הסנהדרין, הורו איזושהי הוראה שהתבררה כהוראה לא נכונה,
ועם ישראל עשו את ההוראה הזאת, ועכשיו צריכים להביא קרובן. אז מי מביא קרובן? מביאים פארי עליהם דבר של ציבור, הסנהדרין. אז זה גם כן אם.
אם, אם, אם.
ועם כל עדת ישראל וכו',
אבל אז יש לנו פסוק חריג מאוד, וגם אחריו, אם נפש אחת יחטא בשגגה מעם הארץ, אז תעשה קורבן אשם,
ואם כבש יחטא, הכל אם, אתם מבינים? המילה אם היא מילה,
אם הכוונה לא חייב שיהיה,
אם כל עדת ישראל ישגו, אולי כן, אולי לא,
ויש לנו רק חריג אחד, מה החריג?
אשר נשיא יחטא.
לא כתוב כאן את המילה אם, מה כתוב?
אשר.
רב אלי, אתה כבר רץ וכבר איזה... אבל תבין שזה קשה מאוד, מה זה? יש לנו כאן פזמון חוזר, האוזן הרגישה כבר קלטה את זה.
חכם פרנק, וזה, ופתאום אשר.
אשר נסיך איתה,
ועשה אחת מכל מצוות אדוני אלוהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם.
חטאת.
או הודה עליו חטאתו אשר חטא בה, וביא את קורבנו שאיריזים זכר תמים,
ושמח ידו על ראש השעיר ושחט אותו במקום אשר השחט את העונה,
לפני אדוני חטאתו ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה
ודמו ישפוך אל יסדו במזבח העולה ואת כל חיובו יקטיר ממנו וכו' בקיצור וכיפר עליו הכהן מחטאתו נסלח לו
אשר נשיא יחטא
אז הרשב״ם אומר רגע שנייה אחת לא קרה כלום
הפסוק הזה הוא לא זה אני אסדר לך אותו אומר הרשב״ם אשר נשיא יחטא כמו באשר
ניתן כתר מלכות בראשו וכמו בכתר מלכות אשר נתן ראשו כלומר
במקום להגיד אשר נשיא יחטא, אתה צריך לקרוא את זה,
ונשיא אשר יחטא.
כלומר, יש כאן גילה מאוד מאוד מוזיקה.
המבנה התחבירי של הפסוק הוא לא מבנה נכון לקרוא,
אשר נשיא יחטא.
זאת אומרת, נשיא אשר יחטא.
חבר הרשב״ם זה אותו דבר.
אבל רש״י אומר,
מביא לנו כבר את המדרש,
אשר נשיא יחטא,
לשון אשרי,
אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא
הפרה על שגגתו וקל וחומר שמתחרט על זדונותיו".
זה מדרש בפסיקתא,
גם הזוהר מביא את זה, תכף נראה את הזוהר.
אבל רשי אומר, תקשיב, אשר נשיא החיטה, אה, אה,
אשרי הדור שהנשיא מביא,
נותן לב להביא כפרה על השגגה, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו.
נותן לב.
אז צריך להבין מה מתכוון כאן המדרש.
יש פה איזו מדרגה מיוחדת.
בנשיא, שצריך להבין אותה, אנחנו בהמשך נראית את השפת אמת על הדבר הזה.
אבל כבר קל, זאת אומרת,
למה שנשיא לא יעשה את זה? מה, הוא גרוע מיהודי רגיל?
הפרשה התחילה לדבר על יהודי רגיל שעושה עבירות בשגביה. צריך להביא קורבן חטאת. מה, הנשיא הוא חריג? הוא פחות טוב מיהודי רגיל? גם הוא צריך להבין. מה זה, אשרי הדור? התלהבות כזאת.
אז זה כבר פירוש שני, פירוש אחד אשר נשיא יחטא, הנשיא אשר יחטא. פירוש שני אשרי אשר נשיא יחטא, אשרי.
פירוש שלישי אשר רמזת עליו ובאלה
לא אם אלא
אשר נשיא יחטא. כלומר, תגיד את זה עוד פעם,
ודאי אוי יחטא.
למה?
מה קרה?
אם אולי כן אולי לא. אשר? ודאי.
ככה מפרש הזוהר, ככה הזוהר קורא את זה.
בואו נראה את הזוהר.
אומר הזוהר, אשר נסיך איתה ועשה חטא מבשגגה ואשמתני רבי יצחק,
מה ישתה בכל התר דכתיב בו ובאים?
כמה דעת אמרת אם הכהן לא משתכחי חטא, אם כל עדת ישראל ישגור?
ואחה, פה אצלנו, אשר נסיך איתה ולא כתיב ואים הנסיך איתה. מה יקרא מאירי? למה זה ככה?
ככה שואל הזוהר.
אלא אילין כהניה לא משתכחי הכי בחטא.
הכהנים רחוקים מהחטא.
למה?
דע הכהן נתיר גרמי תדירה. הכהן ככה משגיח על עצמו, הוא מקפיד בהלכה.
בגין דמיטולה דמראה עלי. מיטולה זה יראת בוראו עליו.
בכל יומא.
ומיטולה דישראל כולו. ומיטולה דכל אחד ואחד. יש לו גם אחריות על כלל ישראל, ויש לו גם אחריות על כל אחד ואחד.
ועל דעה טבע האיוקד יחטא.
אה, זה תמיהה. הכהן חטא.
מוזר מאוד. איך יכול להיות?
תימה.
ולכן כתוב אם.
וכן,
אם כל עדת ישראל ישגו,
תבעו דכולה ישתכחו בחוב החיים. מה? כל עם ישראל עשו חטא אחד? מוזר מאוד.
מקרה נדיר ביותר.
דאי אילין יחטאון, אילין לא יחטאו בדרך כלל. הוא חוטא, הוא לא חוטא, נכון? לא כולם...
אתם מכירים בית כנסת שכולם טועים?
תמיד יש איזה יהודי אחד שאומר, אה, מה קורה לכם? צריך להגיד פה קדיש, מה נראה לכם?
מה אתם איזה?
יכול להיות דבר כזה?
שכל בית הכנסת טועה, כל בית הכנסת עשה.
כל בית כנסת קרא בשבת את הפרשה הנכונה.
עלו לתורה ברכוי. יכול להיות דבר כזה? לא יכול להיות דבר כזה.
עוד נדיר מאוד, אמר שזה קורה דבר כזה.
דאילין יחטאון, אילין לא יחטאון. ובגין כך טבעים, אבל הכה
אשר נסיח איתה
בגין דליבי גסווי...
אה וואי וואי, איזה טעות פרודיאנית.
אבל הכה אשר נסיח איתה, ודאי.
תודה.
בגין דליבי גסווי.
ליבו גס, הוא נותן כבר את הסיבה.
ועמא עז לינא עד בתרי, ויתמנון תחתוי. העם הולכים אחריו, ומתחתיו.
ועל דע אשר נסיך את ה... כגון דעבר, על מצוות לא תעשה.
ואוהביד חד מנאי, ועל דע לוקטי באים, דעה מילוי לא בספק אהבו.
ודאי.
מאה אחוז,
אתה תחתן.
עכשיו, אתם פה, אני רואה את כולכם פה מלטפים את הבטן, ואומרים, בסדר, מה אתה, זה בעיה של הנשיא.
למה? זה לא בעיה שלי, אני לא הולך להיות נשיא.
רבותיי, הכוונה כאן נשיא שווה מה?
מנהיג.
ואני לא מכיר אדם שהוא לא מנהיג. לדוגמה,
אבא לילדים.
אבא לילדים הוא המנהיג שלהם.
האם יכול להיות אבא
שלא יטעה ויחטא
כלפי הילדים שלו?
באיזה ממשהו לא הוגן שהוא עשה, לא בכוונה, בשוגג.
משהו לא הוגן שהוא עשה להם,
איזה פה, זה...
יכול, נכון. מורה בכיתה.
יכול להיות מורה בכיתה?
אספר לכם חוויה הטראומטית של הילדות. עוד לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי, אז אני צריך באמת להגיע דחוף לטיפול פסיכולוגי.
יש לי זיכרונות מהגן, כאילו,
משלבים מאוד מוקדמים בחיים. על כל פנים, אני זוכר שאימא שלי קנתה לי
גופייה חדשה, אז היינו הולכים בקיץ עם גופיות,
לא חולצה קצרה וכל השארה,
של מכבי תל אביב.
גופייה,
עם הסמש על מכבי, עם איך הייתי בגן חמש.
כל כך התלהבתי שאני, אה, איך שהיא הביאה לי אותה בצהריים, אחרי צהריים, ולבשתי אותה.
לשחק וכל זה, ולמחרת בבוקר חציתי על הגן.
עכשיו, בסדר, היה מנהג בגן,
שמי שהיה לו בגד חדש, הגננת היתה שואלת לו איש בגד חדש, היה משביע, הוא היה עומד,
וכולם היו אומרים לו, תתחדש, משהו כזה.
אז הגננת שאלה, איש בגד חדש, הצבעתי, יש לי,
אתמול אימה קנתה לי.
אבל כנראה שאחרי צהריים נתתי ככה עבודה,
ואז אני כזה, אז היא מסתכלת עליי,
גננת אומרת לי, תתקרב.
לוקחת את הגופייה המריחה, אומרת לי, זה לא חדש.
טראומה ילדותית!
עד היום אני לא גמרתי להתאושש מחוסר האמון הזה.
יכול להיות שגננת תיטעה? הייתה גננת מעולה, אני חייב להגיד. הייתה גננת ממש, אני זוכר אותה לטובה מאוד מאוד.
אבל אפילו גננת טובה, יכולה לטעות, נכון?
כל הדבר כזה.
מנהיג, נשיא,
זה הורים לילדיהם,
מורה, בכיתתו דננת, באיזה רב, בקהילתו, לא משנה, כל אחד עם ה... עושים טעויות, עושים פדיחו.
ודאי.
בלי ספק. לא...
אז מה יגיד אדם לעצמו? אז הבנתי, אז אני לא רוצה להיות מדהיג. אם ככה, תשחרר אותי. אני לא מעוניין.
זו גישה יכולה להיות.
לא נראה לי שהיא הגישה הנכונה.
פה יש התורה,
תורת החסידות, מרפה לנפש של הנשמה,
נותנת לנו את המענה הנכון, איך להיות מנהיג, מצד אחד.
וכמו שאמרתי, כולכם מנהיגים, אל תברחו מהעניין הזה.
ומצד שני, לא להיבהל מהאמירה הזאתי הנוקבת, אשר נסיח איתה. תקשיב, אתה הולך ליפול, לא נכנס, לא נכנס, מפקד בצבא.
בסדר, יכול להיות.
חוסר צדק.
טוב,
אז בואו ננסה להבין איך זה עובד.
אה, רגע, עוד שנייה אחת.
ולא רק שיש פה,
לא רק שיש פה סיכון,
אלא יש פה גם מה?
יש פה גם סיכוי.
יש פה גם סיכוי.
מה הסיכוי?
אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לו לב להביא כפרה על שגגתו.
אם הנשיא, שהוא ודאי יחטא,
אבל הוא שם לב
לחטא שלו ומביא כפרה, עושה פעולה, אז הוא נהיה מה?
מה הוא נהיה?
הוא נהיה דוגמה.
היכולת שלך לעשות תשובה ובשנייה אחת לתת מופת לרבים,
שפסוק בתהילים כמופת הייתי לרבים ואתה מחסיא עוד היא עצומה אז אין פה אז יש פה גם סיכון אבל גם סיכוי
אז אנחנו קודם כל צריכים להבין את הסיכון על מה יושב הסיכון למה באמת נשיא
הוא
בקבוצת סיכון מאוד מאוד גדולה ואחרי זה גם נרצה להבין את מה
את הסיכון
אני חייב לספר לכם עוד סיפור קטן
לפני שאני אשכח אותו עוד סיפור אבל הפעם הסיפור מכיתה ג'
ג'
מה
היה, כן, כן, לא, זה, תקשיב, זה מתנה מהקדוש ברוך הוא, זה לא קשור אליי בכלל, אבל אני זוכר דברים.
כיתה ג' הייתה לנו מורה,
עוד פעם, לא רוצה להגיד שמות, שאף אחד לא זה, אבל גם כן, מורה,
אני זוכר אותה מאוד מאוד לטובה.
אנחנו גדלנו, גדלתי בבית ספר יסודי, היה ממ״ד, זה היה מעורב, בנים, בנות,
והגיעו לשם כולם, כל מי שהיה באזור הגיע, אז גם לא כולם היו דתיים בכלל.
בבית הספר הזה. היא הייתה מורה חרדית, אם אני מבין נכון היום, אולי חבדניקית,
כי היא הלכה עם פאה.
אני זוכר שהיא לימדה אותנו להתפלל. היא הייתה מורה שלנו בכיתה ב' וג',
היא לימדה אותנו להתפלל.
איך הולכים אחורה, איך הולכים קדימה, איפה משתחווים, איפה זה. ממש, אני זוכר שהיה לה יראת שמיים.
עכשיו,
זה מעניין אותך עם הסיפורים האלה שלי והילדות?
טוב, עכשיו, היה לנו אז כלמרים כאלה מפלסטיק.
לא כמו היום, יש קלמרים מג'ינס, היה כאלה קלמרים מפלסטיק שהיית פותח,
והקלמרים על כל הזמן היו נופלים מהשולחן קדימה, פאח, על הרצפה.
אז יום אחד אמרה, ילדים,
הילד הבא שהקלמר שלו נופל,
אני מחרימה לו את הקלמר. לא הספיק לגבור את המשפט, נפל לי הקלמר.
היה לי כזה קלמר כתום, אני זוכר שאהבתי אותו.
הלך הקלמר, לקחה אותו.
לא יודע כמה זמן החרימה אותו השבוע, משהו כזה, הסתדרתי איכשהו.
כעבור שבוע אני אומר למורה, הקלמר שלי, מה איתו?
אומרת, זה נכון, צריך להחזיר לך אותו, אני זה. מסתכלת בארון, אין קלמר.
נעלם.
נעלם.
היה, לא יודע, גן שלו. לקח אותו, גנב אותו, לא יודע. היו ילדים,
היו לנו גם ילדים בכיתה, קראנו להם פושטקים.
כל מיני כאלה.
טוב, אז אמרתי, נעלם, נעלם, בסדר, קלמר.
למחרת,
על השולחן שלי חיכה לי קלמר חדש.
חדש.
ג'דיד, יותר יפה מההוא שהיה לי.
אני זוכר, צהוב כזה יפה.
כך, קלמר.
כאילו, זהירות כזאת ב... היא לא הייתה חייבת,
זה גם לא היה מקובל אז.
אין עוד בעיה, טוב, נחפש.
יכולה להגיד לי, תקשיב, נחפש, אתה יכול להביא לי איזה קלמר ישן, מהחדר מורים.
יכול לזה.
ההלכה קנתה קלמר חדש.
יש בזה...
טוב.
אז בוא, מה אתה אומר?
סיפור יפה, יש לי עוד מלא. טוב, צריכים עוד תורה, לא רק לספר סיפורים.
אה,
אבל לפני כן עוד משהו אחד, לפני השיעור הזה,
קודשים שלנו את הזה הכניס שם חלילה דברי טומאה אבל הסתכלתי טיפה בנצרות
אז האם אתם יודעים שבנצרות יש להם כלל
האפיפיור לעולם איננו טועה אתם מכירים את זה אין אפשרות לטעות יש לזה שם לועזי
שאני כרגע לא זוכר אותו
פלפלפ משהו עם פי כזה האפיפיור הכנסייה תמיד צודקת והאפיפיור לעולם אינו טועה אין לו שום אפשרות לטעות
אני אף פעם לא טועה, פעם טעיתי וזה היה בטעות.
יש להם כלל כזה.
הוא לא טועה.
הוא לא מסוגל לטעות.
משה רבנו כן טעה.
אה זה אשר נשיך. הכול הזה. רק האפיפיור לא טועה.
אבל זו דת שבנויה על שקר.
אתה מבין? הבסיס שלה,
הבסיס הוא בסיס של שקר.
זה הבעיה.
כן, כשאתה מדמיין
שהאדם הוא אלוהים, ואלוהים הוא אדם, וכל זה, אז זה שקר ראשון,
ואז אתה מתחיל לפתח את השקרים גם הלאה.
אז הכמרים לא מתחתנים.
מה זה לא מתחתנים?
מה, אין להם יצר מין?
הם קדושים, הם פרושים?
לא מתחתנים, ואז הם תוקפים, בסדר?
זה כאילו, זה בנוי על...
טוב, אז זה רק...
התורה שלנו, תחילת פרשת ויקרא,
ראשית הצירים בעבודת השם,
אשר נסי יחטא, אשר כהן יחטא, אשר סנהדרין יחטא.
כולם יכולים לכתוב, לטעות, לשגות.
מתקנים, בעל תשובה.
זה מתחיל על ההתחלה.
העניין של בעל תשובה זה לא איזה תקלה בעקבות משהו.
על ההתחלה התורה מדברת על זה.
בסדר? טוב.
אתה רוצה שאומר ששגי?
אז בכל אופן עדיין לא הבנו למה
הנשיא הוא עלול לחטא. אז בואו נראה ככה. רבנו בחיי אומר משהו אחד,
אחרי זה נתקדם לשפת אמת, לחסידות.
אפשר לומר שלשון ודאי,
ולזה לא נכתב אם נשיא יחטא,
כמו שאמר אם הכהן המשיח יחטא,
ואמר אם כן ואם כל אלת ישראל ישגו כי הכהן הגדול נזהר מן החטא
לפי שעיני כל ישראל תלויות עליו בין לצורכי גופם ומזונותיהם בין כפרת נפשותם
וכן הסנהדרין גם כן נזהרים מן החטא לפי שאורך הקודש נוספת עליהם
ולפיכך הזכיר בהם בחטאם לשון ספק אבל בנשיא הזכיר החטא בלשון ודאי לפי שהנשיא זה בעצם הזוהר
ליבו גס בו מאוד
ומידת הגאווה שהיא סיבת החטא מצויה עמו לגודל ממשלתו
זה לא תקלה
מכיוון שהוא נשיא, מכיוון שהוא מנהיג,
אז הוא צריך שתהיה לו איזושהי גאווה.
נכון, כמו שמורה נכנס לקיטה, אני יושב פה על הבמה הזאתי, למה אני יושב על הבמה?
טוב, צריך ללמד, שיראו, אבל בסדר, הדבר הזה יכול,
ההתעסקות עם גאווה עלולה להביא את האדם לכלל חטא.
ולזה הזהירה התורה את המלך ותוכחנו במידה הזאת,
והוא שכתוב לבלתי רום לבבו מאחיו,
מפני זה כתוב בהנשיא, או, יפה, לבלתי רום לבבו, התורה מזהירה.
עכשיו הוא מסביר כאן דבר נפלא מאוד מאוד אני רוצה רגע לעשות כאן איזה עצירה קטנה טוב
אצל הכהן הגדול היה לו שתי מערכות אבנים
אבן אחת מערכות אבנים אחת זה כאן בחושן 12 אבנים
12 אבנים על שמות בני ישראל
חוץ מהאבנים הללו היה לו עוד שתי אבני שוהם על הכתפיים
אבן השוהם זו האבן של איזה שבט?
כן אבל האבן עצמה
הרי פה ב12 אבנים היה
כל אבן לכל שבט.
עודם פידה ברקת, נופש ספיר ויעלוב, לשם שבו ואחלמה, תרשי שוהם וישפה.
אז אבן השוהם לאיזה שבט היא?
לא.
נו, זו שאלת קיפקד.
אבן השוהם היא אבנו של יוסף.
איך תזכרו את זה? אני אתן לכם רמז.
ויקח משה את עצמות יוסף. משה אותיות שוהם.
משה לוקח את יוסף.
זה גם אבן לצבע שחור.
אבן השוהם,
שהיא אבן פה, היא אבן פרטית,
מתעלה פה להיות אבן כללי.
מי הוא
השבט שהוא גם שבט וגם אבא?
יוסף.
אב ובן. הוא גם שבט, אבל גם אפרים מנשה.
ולכן האבן הפרטית שפה נהיית אבן כללית פה. מה ההבדל בין אבן, אבנים פה לאבנים פה?
אבנים פה לאבנים שהם הזיכרון לבני ישראל וכל זה. אבן פה, מה זה?
מה זה?
אחריות.
אלונקה. הכניס את הכתפיים מתחת לאלונקה.
מי תורם את האבנים פה?
הנשיאים.
אדון נשיא,
הגמרא מספרת, לא הבאתי חבל, הגמרא מספרת שרבי, רבן גמליאל,
גמרא וחגיגה.
הגמרא מספרת שרבן גמליאל הפליג בספינה ואז היה שם,
הספינה התעכבה,
נקלעה לאיזה טעות בניווט,
רבן גמליאל נגמר לו האוכל ורבי יהושע פתאום מוציא מהסל עוד אוכל.
אז רבן גמליאל אומר לו, איך הדעת שאנחנו נתעכב? הוא אומר, אני יודע, מכיר בכוכבים, ויש פה איזה כוכב שתמיד מבלבל את הימאים,
וזה הבאתי עוד אוכל. אמרתי, בטח הימאים פה יתבלבלו.
אז רבן גמליאל אומר לו, כל כך יש בידך ואתה יורד בספינה, כנראה הלך להתפרנס באיזה מקום, אתה כל כך חכם ואתה צריך ללכת?
אמר לו, עד שאתה שואל עליי, תשאל השני תמידים שיש לך ביבשה.
רבי אלעזר בן
חיסמה ועוד אחד שהם יודעים לחשב את הטיפים שביער היו גאוניים ואין להם מה לאכול.
טוב, שמע את זה רבן גמליאל כשהגיע לחוף, מיד שלח לקרוא להם, הוא רוצה למנות אותם, הם לא באו.
לא רוצים.
שלח להם, אמר להם, מה אתם חושבים? כי סבורים אתם שררה אני נותן לכם?
עבדות אני נותן לכם. מה אתם נמנעים? תגיעו הנה, לא יכולת לתת לכם כבוד, לא יכולת לתת לכם אחריות.
אלה האבנים של הנשיאים שנמצאים על הכתפיים.
שקע הכתף,
שקע האלונקה, שקע הכתף הכואב, שצריך החלפה, זה האבנים.
לכן אומר כאן רבנו בחיי,
ומפני זה כתוב, והנשיאים הביאו את אבני השואה,
מה העניין שהתנדבו אבנים יותר משאר דברים, אלא לפי שהאבנים היו על לב הארון לזיכרון להם לפני השם,
והנשיאים ליבם גס, לפיכך הביאו אבנים שהתכפר להם טוב. רבנו בחיי אומר, אני מדבר על זה, אני חושב שהאבנים שהם הביאו,
אם אני זוכר נכון,
אלה אבנים על הכתפיים, ולדעתי זה הכוונה.
כן, הם התנדבו את האבנים על הכתפיים כדי להגיד, התפקיד שלנו, אמנם יש לנו כבוד, אבל הכבוד הזה הוא חלק מהתפקיד.
הוא חלק מהתפקיד, אסור לנו להידבק בו.
הוא חלק מהתפקיד, בסדר, אבל עיקר העיקרים שלנו זה מה זה אחריות,
לקחת אחריות.
טוב, בסדר.
אבל עדיין לא הבנו מה המנגנון שגורם להם לחתום.
אז תראו,
אני אגיד את זה בעל פה,
ואז נקרא את השפת אמת.
אתם יודעים מה, תדאגו רגע, שנייה, על השפת אמת,
לעמודי השבעה, זה של הרב גינסבורג,
הוא אומר את זה מאוד מאוד יפה.
הנה, הנה, בדיוק, בדיוק.
הוא אומר, אשר נשיא החטא,
אשר נשיא החטא, ראשי תיבות אני.
הניסיון של המלך הוא בתחושת האני.
כאן הוא יכול לחטוא בגאווה, אני אמלוך.
ולכן הוא צריך לתקן, כמו דוד המלך, שמודה ומתמדד על חטאו, הוא מתקן את האני שלו.
כלומר, אשר נשיא החטא, ראשי תיבות אני. זה הבעיה. מכיוון שהמלך, או הנשיא, או המנהיג,
הוא כל היום מקבל כבוד,
שהכבוד הזה הוא נצרך לטובת התפקיד שלו.
עלול הכבוד הזה לחדור אליו ולנפח לו את העני, ולכן הוא יהיה חטא.
אז על זה אומרת התורה, השם נשיא יהיה חטא. שים לב לעני שלך, תיזהר.
תראו, אמר לי איזה פעם איזה חבר,
שהוא אמר לי,
הוא אמר לי איזה חבר רופא,
רופא בבית חולים.
הוא אומר, תראה, אני כל היום עובד מול אנשים שעני עומד והם שוכבים.
עכשיו יכול להיות שהאדם הזה הוא יותר גבוה ממני,
אולי הוא גם יותר חכם ממני, ואולי הוא יותר עשיר ממני, ואולי הוא מנכ״ל של איזה משהו, אבל עכשיו בבית חולים הוא שוכב ואני עומד,
ואני מחזיק ביד את התיק שלו,
והוא מסתכל עליי ככה בעיניים תלויות, דוקטור מה יהיה איתי,
בסדר?
הוא אומר אתה
בקלי קלות,
אתה יכול, לדוגמה תגידו לי אם יצא לכם את הסיטואציה הזאת,
אני מספר לכם מה הוא אמר לי, איך הוא נמנע מן הדבר הזה, האם יצא לכם להיות פעם ליד אדם חולה,
נגיד, אדם חולה בבית חולים, כן, שוכב בבית חולים,
והרופא מדבר, נגיד, עם אשתו מעליו.
הוא שוכב באמצע, אשתו פה, אשתו פה, ומדברים מעליו, עליו,
כן?
טוב, את שומעת? נתתי לו היום את הזריקה, הוא נראה לי הגיב...
עכשיו, הוא נמצא, בן אדם נמצא, נוכח.
הוא אמנם חולה, אבל זה, ומדברים מעליו.
כי הוא כאילו נמצא נפקד כזה.
יש דבר כזה, נכון?
אתה, אתה כן, אתה...
עכשיו, אז הוא סיפר לי, הרופא הזה,
איך הוא נמנוע יותר? אני מגיע ליד חולה, אני תמיד מחפש את הכיסא, אני יושב לידו,
באותו גובה, מה שלומך?
הוא אומר, אני מדמיין אותו עומד,
גבוה,
בגובה העיניים.
תמיד שואל,
האמת שראיתי את זה אפילו,
הלכתי לבקר לפני כמה זמן, חבר שלי בבית חולים,
מחלקה אונקולוגית,
נכנסתי לחדר שלו, הוא היה במיטה הפנימית,
אז אני עובר
במיטה הראשונה,
שכב שם יהודי מבוגר.
על המיטה היה שלט.
צבעוני כזה עם מלא צבעים.
נעים מאוד,
קוראים לי טק-טק.
שם שלו.
שלט שהמשפחה הכינה.
נולדתי בתאריך כזה וכזה.
שירתי בצבא. נלחמתי במלחמות. הקמתי את המפעל הזה. כאילו, זה...
תכירו אותי.
בסדר? כאילו, חבר'ה, בואו, אני לא כל החיים שלי גדלתי, לא הייתי בבית חולים כל החיים.
עכשיו, זה עושה את זה.
אתה מגיע, אתה אומר, הופה, רגע, יש פה בן אדם.
יש פה בן אדם שעשה מלא דברים וזה,
אתה מתייחס אליו אחרת,
אין מה לעשות.
אז זו דוגמה קלאסית לאיך אשר נסיח איתה, איך העני הזה
שאתה מקבל, המון המון או כבוד, עוד פעם, הרופא לא רודף אחר הכבוד, אבל החלוק והסטטוסקופ
והדוקטור וגם עצם הפוזיציה שהוא יודע עליך מה שאתה לא יודע על עצמך לפעמים, עושה את זה.
ובקלה קלות אפשר ליפול לגסות, לב, מה שאמרנו, ולגבות לבעה, ולגאווה, ואני פה ואני שם,
ושל שאלות אני יודע מה אני עושה, ו...
יצא גם לפגוש רופאים כאלו, נכון?
שזה...
אז אומרים לך, תיזהר.
תיזהר.
איך תיזהר?
בגובה העיניים.
תזכור שהכבוד הוא לא שלך.
אני אגיד לכם מה שהוא אמר, היום חטא אדר.
מה היום חטא, נכון?
אתמול היה זין אדר. אני חושב שאתמול זה היה,
אתמול זה היורצייט של אודי פוגל, משפחת פוגל. אודי, אודי חבר שלי, קרוב,
נרצח באיתמר.
אז יחד עם אשתו,
רותי והילדים,
הוא אמר לי פעם משהו,
היי, הלכתי עם זה.
כשהגרנו בנצרים,
אז היה רבשץ קבוע,
מאוד אינטנסיבי, זה היה אירוע, להיות רבשץ בנצרים זה היה אירוע מטורף, זה היה עבודה 24-7.
ואחת לכמה זמן הרבשץ הזה היה חייב לצאת לחופשה.
לקחת את עצמו, נעלם לשבוע, הולך לאיזה חופש לנשום,
ובחופש הזה היה צריך לחפש רבשץ מחליף, אודי היה קצין בצבא,
היה קמאן
אז הוא החליף את הרבשץ.
שם הייתה פעם שהרבשץ יצא לזה,
תקופה טיפה יותר ארוכה, אולי זה היה שבועיים
ואודי החליפה אותו. נגמרה התקופה, הרבשץ חזר ואני פוגש את אודי אז הוא, אני רואה אותו כזה מחוייך, אני אומר לו מה?
הוא אומר תראה, אני כבר שבועיים הולך בתחושה
שאני האדם הכי חשוב ביישוב.
כי אתה גם מקבל את הרכב,
את הסטנדר כזה, כמו זה,
וכל רגע אודי,
חזר הרבשץ, הבאתי לו את המכשיר קשר,
אף אחד לא מדבר איתי על זה, אבל זה לא אתה, זה התפקיד, בשביל התפקיד נתנו לך את כל האמצעים וכל זה, אבל ברגע שמישהו אחר, אז נכון, זה מין שיעור כזה בענווה, אז צריך לזכור את זה גם כשאתה בתוך התפקיד עצמו,
בסדר?
יפה. אז זה מה שהוא אומר כאן,
אשר נשיא החטאה, ראשי תיבות,
אני, הרב גינזבורג.
בואו נלך רגע לשפת אמת, השפת אמת אומר פה משהו נפלא, בעיניי, מדהים.
אני אומר כאן איזה הקדמה, תראו,
יש לנו
באישיות יש לנו שני סוגי חטאים חטא אחד זה חטא במזיד במובן מסוים החטא במזיד הוא יותר קל מדוע
כי אם אני עושה תחקיר אז אני יודע לזהות את הזה התכוונתי לא שטעיתי לא שגיתי לא חלמתי התכוונתי לעשות עבירה
אני צריך לדאוג שבפעם הבאה זה לא יקרה אולי לא
לא היה לי מספיק רצון אולי לא לא משנה מה אבל במזיד יחסית זה קל לזהות את הבאג בשוגג
עשיתי משהו בשוגג איך אני אדע
שזה לא יקרה עוד פעם, הרי זה היה בשוגג,
הרי לא התכוונתי,
נכון? איך אני אדע?
בכל אופן, כל אדם אומר לעצמו, אני שואף לצמצם כמה שיותר את מרחב השגגה,
בסדר?
אני אתן לכם דוגמה הכי קלאסית שבעולם, לא עלינו, לא על אף אחד בעם ישראל, שלא יקרה, לא יבוא, לא יעלה, לא ייראה, ששוכחים ילדים באוטו.
זה ודאי שוגג, נכון?
אז אתה אומר,
אוקיי, איך זה לא יקרה לי? איך אני מצמצם את הטווח שדבר כזה בכלל יקרה לי? אז יש כל מיני דברים,
עשית תיק מאחורה, להחליף שעון ביד, לא יודע מה, יש כל מיני אפליקציות היום, כל מיני דברים כאלה.
אז אתה אומר, אני רוצה לצמצם,
או כשאנחנו יוצאים לטיולים במשפחה,
יש שני רכבים,
הרי זה קלאסי,
שני רכבים זה קלאסי שישכח איזה ילד באיזה מקום, נכון?
כל אחד חושב שהוא באוטו של השני. אז אמרתי לאשתי, תקשיבי, אנחנו כאן,
יש לנו שישה ילדים, אני רכב עם שלושה, אף אחד לא נוסע בלי שיש לו שלושה ילדים ברכב.
לא, בלי להתעסק שמות, ההוא הלך לפה, עזוב מספרים,
יש לך שלושה ילדים, אתה יכול לנסוע, אין לך שלושה, אל תיסע.
זהו, אם יש לך שתיים, לא טוב, ארבע, לא טוב, שלושה.
קלאסי, אני ממש כאילו לפני הטיעון ממנה את עצמי לקצין בטיחות של הטיעון.
נותן הוראות וכל זה, חשוב.
אז אתה מצמצם את השוגג כמה שאפשר.
אבל מה קורה כשהשוגג שלי לא תלוי רק בי?
הוא לא תלוי רק בי.
אם אני מנהיג, אז הוא תלוי גם במיליון אנשים.
בסדר? הוא תלוי בראובן, בואו נגיד את זה ככה.
השוגג שלי לא תלוי רק במה אני עושה, אלא גם במה אני לא עושה.
נגיד,
לא יודע, הזמינו אותך לאיזה חתונה כלשהי, אתה אדם,
נשיא, ציבור, לא משנה מה, אז הוא הזמין אותו להרבה אירועים בסמכות.
חתונה אחרת, לא הצלחתי להגיע.
או שכחתי.
בסדר? היה הרבה.
ההוא חיכה, נעלם, איך לא הגעת, הזמנתי אותך, וזה,
הכרוז אמר בברכה שביעית, מכובד, וזה וזה, וכולם חיכו לך.
זה לא תלוי רק בי, נשמה, אני לא, אין לי איך לצמצם את זה.
זה הבעיה.
אומר השפת אמת, תראו,
ברשי,
אשר נשיא החטא,
אשרי הדור שהנשיא מתחרט
על השגגות,
כל שכן על הזדונות.
וקשה, אומר השפת אמת.
כי הלא מה שעשה שלא מתכוון, ודאי כל אחד מתחרט.
ומה קל וחומר על הזדונות?
למה נשיא הוא שונה מזה? כל אחד מתחרט על השגגות, אז מה? וחוץ מזה, מה קל וחומר על הזדונות?
אמת, דה קשה יותר לשוב בתשובה על השגגות,
כי הם קלים בעיני בני האדם,
אבל ממה שמתחרט על השוגג, אין הוכחה שמתחרט על המזיד.
בסדר?
שוגג, לא רציתי לעבור ועברתי, אז אני מתחרט,
אבל מזיד, רציתי לעבור, אז מי אמר שאני אתחרט?
גם קשה.
מה מעליותא דה נשיא בזה?
מה כזה הם משבחים את הנשיא?
הלא נשיא צריך להיות ביותר עובד השם יתברך.
הנשיא במיוחד צריך להיות ברמה גבוהה, אז מה הם משבחים אותו?
וייתכן לומר,
על פי מה שנאמר לאשמת העם,
שכשהנשיא חוטא,
אשמת העם היא.
הגם שכתוב במשיח הוא הדין בנשיא.
שייך זה.
והיינו כפי שמבואר בספרים.
כי על ידי עוונות הדור בא הצדיק לידי שגגות.
וכמו שכתוב אין צדיק מה שאת אמרת אביעד אשר יעשה טוב בארץ ולא יחטא.
פירוש הצדיק עושה טוב באמת בכלל הדור.
ואם כן, אם אין הדור זוכה לטובה, חס וחלילה, מוכרח הצדיק לחטוא. או בשפה שלנו,
יכול להגיד הצדיק או הנשיא, תשמע, זה שטעיתי, זה לא בגללי, מה אני אשם?
עשיתי מה שאני יכול.
אבל זה, תלוי, זה בגללם.
באמת.
נכון.
שלהם.
מה רוצים ממני?
לא כל דבר אני יכול לדעת, אין לי עיניים בגב, אין לי עיניים מאחורי הגב, אני לא כל דבר יכול... זהו.
לנשיא יש הרבה יותר תירוצים על השוגג,
כי יותר קשה לו לתחום את טווח השוגג, כי הוא לא תלוי רק בו. אם זה תלוי רק בי, מה שתלוי בי, אני יודע לקחת אחריות, אין בעיה.
אני יודע לקחת אחריות ולדאוג שזה לא יקרה,
אבל מה שלא תלוי בי, ולא תמיד דברים תלויים בי.
אז בוא נגיד ככה, אם אני,
אחד הדברים שמאוד מיוחדים במכון מאיר,
וזה קורה כל יום,
שכל יום מגיע לכאן אדם אחד או שניים
שלא תכנן את השם, יגיעו.
והם באים עכשיו, פתאום באו לבקר, כי זה מכון מהיר, זה ירושלים, זה זה, שלום מהר, באתי לבקר.
אני באמצע משהו, כן?
אני יודע להתכונן למי שאני יודע שאני צריך לפגוש אותו.
אני יודע להערך, אני יודע לזה.
אבל לפעמים, אם יגיע כזה אדם, יכול להיות שאני, אולי אני אפספס,
אולי אני אהיה קצר רוח, אולי אני לא, לא אתייחס אליו כמו שצריך.
זה לא תל אביבי, מה אתה רוצה ממני? אז יש לי הרבה תירוצים.
כי אני, כי אני לא יכול לתכנן מי יגיע, נכון?
אומר השפת אמת
אכן בוודאי צדיק השם בכל דרכיו
וצריך הנשיא להבין
כי יש לו לשוב ולהתחרט על כל שוגג ולא לתלות בעוון הדור הגם כי כן עמידה
מכל מקום לולא שהיה מוכן לחטא לא היה נכשל חס וחלילה והה והה גרמו
וזה שאמרו אשרי שנותן הנשיא לב על השגגות
כי לדידי יש יותר מקום לחפות על השגגות מעל הזדונות, כי אני אזכר להן.
יש לנשיא יותר תירוצים. הוא יכול להגיד, תקשיב, אני, על זה לא, אני לא יכול לקחת אחריות. אני מצטער, אני עושה מה שאני יכול.
הוא לוקח אחריות.
הוא אומר, אם זה קרה,
וזה קרה אצלי, אני צריך לקחת אחריות.
יש לי יותר תירוצים, אבל אני לוקח אחריות.
בסדר?
ואם הוא לוקח אחריות
על משהו, הוא לא חייב לקחת עליו אחריות.
קל וחומר שהוא ייקח אחריות על מה?
על הזדונות.
זה הקל וחומר.
זה נפלא בעיניי, זה נפלא.
בחרת להיות נשיא, יש לך המון תירוצים, טובים.
לא תירוצי חמקמקות, תירוצים באמת טובים.
כי זה לא תלוי רק בך.
אבל התורה אומרת לך, זה לא הדרך.
הדרך היא להגיד, אם זה קרה, אצלי,
זו התקלה שלי, אני צריך ללמוד מזה, אני צריך לקחת על זה אחריות, אני צריך, נכון?
תשימו לב, מדברים על זה עכשיו הרבה מאוד, יש הבדל בין אחריות לבין אשמה.
יכול להיות שאתה לא אשם,
אבל אתה לוקח אחריות.
לדוגמה,
מה?
היה שאלה של יאסון פדימה. נו?
אז שאלה היא, לא אני, כי לא עברת את החוקים, אבל תדריך אותה. יאשימו מסוף את המפלגה הזאת. אז עכשיו יגיעו קצת פעם לאשמה, נכון.
את מי יאשימו? אני מדבר על אחריות.
אחריות היא לא אשמה.
לדוגמה...
מה?
לא יאשימו אשמה. בדיוק, נכון.
אומר לנו אלי.
אמנם אני לא, כאילו,
לא הייתי במקום, לא הייתי שם בשום תפקיד,
אבל אני אחראי,
אם אני אחראי,
אני צריך לקחת אחריות ולתקן ולהגיד, אוקיי, זה שייך אליי, זה נוגע לי.
לתקן את הדרכיי, לתקן את זה.
התורה בגדול מאמינה בתשובה ולא מאמינה ב... תעיף אותו ותביא מישהו אחר. התורה מאמינה שהאדם שעשה לו תקלה, שהוא יתקן את עצמו, זה הכי טוב.
ככה אתה לפחות בטוח שאת הטעות הזאת הוא כבר לא יעשה עוד פעם.
אבל אתה לוקח אחריות.
זו מנהיגות.
היא לא בורחת מהאחריות ומגלגלת אשמה, אלא היא לוקחת אחריות גם במקומות
שיש לה סיבות טובות להגיד, תקשיב, זה לא קשור אליי, מה אתה רוצה? מה, אני יכול לשלוט בכל דבר? אני יכול לנהל כל דבר? אני, מה שאני יכול, אני עושה.
נכון, זה קרה אצלך?
זה קרה במשמרת שלך?
זה קרה באזור שלך? תיקח אחריות.
אשר נשיח איתה.
ולכן זה גם במילה אשר, כי ודאי זה יקרה.
אם אדם מתנשא למדרגה שהוא לוקח אחריות, שדע,
שיקרו אצלו דברים.
זהו, זה ודאי, אתה לא יכול לשתות על הכל. יהיו כל מיני תקלות, יהיו כל מיני שגיאות, ועכשיו מצפים ממך, מה?
ככה חיות. מי הרבה הגדול בדבר הזה?
מדוד המלך.
איפה?
תראו, דוד המלך, דוד המלך,
שהוא כמובן
גדול בעלי תשובה,
הוא,
אני אתן לכם את הדוגמה הזאת, זו דוגמה נפלאה.
הוא בורח משאול.
עכשיו הוא בורח משאול, אין לו כלום, אין לו חרב, אין לו אור, אין לו כלום.
הוא חייב משהו לשרוד. אז הוא הולך לנוב עיר הכהנים,
והוא תופר שם סיפור, כיסוי מושלם.
הוא בא לאחימלך
ואומר לו, אחימלך היה הכהן בנוב עיר הכהנים,
ואומר לו, תקשיב,
שאול שלח אותי
בפרק כא.
ויבוא דוד נובה אל אחימלך הכהן, ויחירת אחימלך לקראת דוד, ואומר לו, מדוע אתה לבדיך ואיש שניתך?
ויאמר דוד לאחימי הכהן, המלך ציווה לי דבר, הוא בונה סיפור כיסוי.
המלך ציווה לי, והוא אומר אלי, איש על ידה מאומה, יש לי מסיבה סודית ביותר,
וישב ציוויתיך, וכולי, ואתה, מה יש תחת ידך, תן לי לחם, קיצור, אני צריך את הציוד וכל זה, הוא אומר, שאול שלח אותי.
בנה סיפור כיסוי מושלם.
אממה, היה שם דואג, דואג האדומי.
הדואג האדומי הלך והלשיל לשאול,
וסיפר את הסיפור קצת אחרת,
ושאול הלך ופגע בכל נבי עיר הכהנים.
דוד אשם או לא אשם?
מה?
הוא אשם או לא אשם?
הוא לא אשם.
הוא לא אשם.
הוא לא אשם. יפה, הוא לא אשם. הוא עשה את המאה אחוז שלו,
סיפר סיפור כיסוי מושלם, הוא גם היה צריך אוכל וזה.
אבל כשבורח מנוב עיר הכהנים, בנו של אחימלך,
שנקרא אביתר,
הוא מגיע לדוד,
ואז, איזה דייה,
דוד אומר לו,
תצטרף אליי,
אנוכי סבותי בכל נפש אביך.
אני אחראי.
הוא אומר, אני אחראי.
הייתי צריך לדעת שדואג שם,
הייתי צריך אולי לקחת את זה בחשבון,
אני אחראי.
איך נמצא את הפסוק הזה, הוא ברח לי, נמצא כאן מצד שמאל למטה איפשהו.
זה ההבדל בין אשמה לבין אחריות.
ויש לדוד תירוצים, הוא אומר, מה, אני צריך לדעת שדואג,
ספר, עשיתי מה שאני יכול.
לא.
אתה לוקח אחריות. זו הגדרה של נשיא.
וכמו שאמרתי, כל אחד מאיתנו הוא נשיא, במקום שלו.
גם אם אני לא אשם,
כמו שנגיד משחקים כדורסל,
ואתה בא לגעת בכדור, בטעות,
במקום בכדור אתה נותן את המקל לחבר שלך.
זה המשחק, אתה לא אשם. אבל מה, לא תפקש סליחה בגלל הדבר הזה?
סליחה.
גרמתי לך כאב, אני אחראי על זה.
אז הנה.
ויהי בברוח אביתר בן אחימלך אל דוד קהילה ואפוד ירד בידו.
אה, לא, זה כבר קרה לפני כן.
כן.
וימלט בן אחד לאחימלך בן אחי טוב ושמו אביתר,
ויברע אחרי דוד, ויגד אביתר לדוד כי הרג שאול את כהוניה אדוני, ויאמר דוד לאביתר ידעתי ביום ההוא כי שם דואג האדומי, כי הגד יגיד לשאול אנוכי סבותי בכל נפש בית אביך.
אני אחראי.
איזה גדולה.
זה בעל תשובה. מה התחלת להגיד? סליחה?
נכון נשיא
כשהוא נכנס לאירוע הזה הוא צריך לשים לב שני דברים דבר אחד סכנת הגאווה אשר נשיא החלטה אני
דבר שני יש לך המון תירוצים להגיד הייתי שוגג וזה היה מחוץ לגזרתי
אתה יכול להגיד את זה אבל אז מנהיג אתה לא תהיה
מנהיג אמיתי אומר גם על הדברים שיכולתי להתחמק איך אומר השפת אמת
וזה שאמרו אשרי שנושא הנשיא נותן הנשיא לב על השגגות כי לדידי יש יותר מקום לחפות על השגגות מעל הזדונות.
הנשיא לוקח על זה אחריות.
מצוין, אשרי.
ואז כולם לומדים ממנו. תחשבו איך נראית חברה שהראש מתחמק וההוא אומר זה לא אחריותי וההוא אומר זה זה, אז כל אחד מגלגל את זה למטה. בסוף עושים איזה ש״ג, נכון?
המחט ייתן שיחת מחט באחת במנחת ואז משמה...
אבל כשכולם מלמדים למה אתה לוקחים אחריות, אומרים לי אני מסתובב את האחריות שלי.
זה מעודד לקיחת אחריות. חברה שלוקחת אחריות היא חברה בריאה, מתוקנת, ישרה.
וגם כשאדם לוקח אחריות,
הוא לא חושב שמיד יעיפו אותו. לא? לא יעיפו אותך.
אנחנו מאמינים בבעלי תשובה.
לקח את האחריות, בוא תתקן, תעשה את זה עכשיו כמו שצריך, בפעם השנייה.
זה העניין.
בואו נסיים רגע בדברים שאומר כאן הרבי, עוד קשור,
זה גם תהליך אישי שכל אחד מאיתנו עובר,
אז יש ללכות השיחות, הרבי אומר, אשר נסיך איתה
אשרי הדור
שהנשיא שלו נותן לב להביא
כפרה על שגגתו, כן, זה רשי.
אשרי הדור, אשרי האדם
שהנשיא שלו,
היינו מוחו וראשו,
נותן לב, לכן רשי אומר, המדרש נותן לב,
כי צריך לפעמים לתת לב, לשים לב, זה לא תמיד קל, אתה יכול להגיד בקלות מאוד, לא קשור אליי בזה.
תן רגע לב, אם זה קרה אצלך,
תן לב, למה זה קרה אצלך?
נותן לב, מתבונן ומעמיק בחומרת עניין החטא ומתעורר בתשובה שיקרה בלב,
להביא כפרה על שגגתו וכתוצאה מהתבוננות זו
בא לידי הכרה שיש להביא כפרה גם על חטא שנעשה בשוגג.
הלב שלו מתעורר.
שנזכה לקחת אחריות אמיתית ולתקן ולהיות בעלי תשובה כמו שצריך, אמן ואמן.
חמש ורבע כוח סוך חכמנו, איש בעל יעדר.
