טוב שלום צהריים טובים אנחנו מתכנסים פה ללימוד נפש הפרשה שזה עבודת הנפש בגלל הפרשה
כמו שאמר אדמו הזקן לחיות עם הזמן והזמן הוא זמן פרשת השבוע
פרשת יתרו
וגם זמן של מלחמה וזמן של גבורה בעם ישראל והרבה כוחות נסתרים שיוצאים אל הפועל נתגלים
פרשת יתרו אתם יודעים אין הרבה פרשות בתורה שנקראות על שמות בני אדם נכון
כמה יש?
איך?
ארבע. אתה חד על זה, אתה בטוח.
חמש,
שש נראה לי.
נוח, חיי שרה,
מה?
נוח, חיי שרה,
יתרו,
בלק, פנחס וקורח.
שש.
פנחס וקורח.
קורח, בלק, פנחס.
שש פרשות.
אם אתם רוצים עוד חילות אז יש שמונה זוגות ועוד שתי שלשות נדמה לי.
מגלות?
לך לך וילך זה זוג.
לא, לך לך וילך.
שלשה, לדוגמה, וישלח,
בשלח,
שלח.
יש שתיים כאלה. טוב, תעשו אחרי זה את הרשבון. על כל פנים,
פרשת יתרו, הרי היא זכתה שנקרא,
יתרו קיבל את השם שלה.
ואתם יודעים, פרשת יתרו מתן תורה,
עשרת הדברות,
עיקרי האמונה נמצאים שם.
והפרשנים שואלים,
אפשר היה לשאוש, נכון, אפשר היה לבחור שם יותר מרהיב בפרשה, מתן תורה, פרשת עשרת הדברות,
פרשת בהר סיני, הרבה מאוד פרשת, אפשר גם להתחיל אותה קצת אחרת, אפשר להתחיל אותה מ...
מתן תורה ולהצמין את יתרו לפרשת בשלח בכלל, הרבה יותר מתאים, כאילו, אחרי קרית ים סוף יתרו מגיע, אז בוא תגמור את פרשת בשלח עם יתרו,
ופרשת מתן תורה תעמוד בפני עצמה ולכן על זה הדרך.
נתנו לזה כל מיני תירוצים וכל מיני סיבות כאלה ואחרות ואנחנו ננסה היום
להבין למה
למעשה לא ניתן לתת תורה שלא דרך המסגרת של פרשת יתרו. יש כמו תמונה ויש לה מסגרת נכון?
זה נקרא באנגלית מסגור בעברית מסגור רפריין כי אתה אז
מסגר משהו אז אתה יוצר לו איזושהי
אז יתרו הוא המסגור של מתן תורה
בסדר?
מסגור מאוד מאוד חשוב
אנחנו נדבר עליו, וננסה ללמוד אותו.
כדי להבין את זה צריך לראות מה האופן שבו יתרו מגיע. אז בואו נקרא את הפסוקים.
ממש קודם כל, נקרא את הפסוקים עצמם, אחרי זה קצת תיכנס לענייני חסידות ופנימיות.
וישמע יתרו כהן מדינן חותן משה את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו, כי הוציא ה' את ישראל ממצרים.
אולי היחיד ששמע, כן?
הרבה שמעו את זה.
וייקח אתרו חותן משה את סיפורה של משה אחר שילוחיה, ואת שני בניה אשר שמע אחד גרשום
כי אמר גר הייתי בארץ נוכרייה. ושם האחד אליעזר
כי אלוהי אבי בעזרי, ביצילני מחרב פרעה.
ויבוא לתרו חותן משה ובניו אשתו
אל משה למדבר אשר הוא חונה שאמר האלוהים
ויאמר משה אני חותן לתרו בעליך ואשתך ושני בניה עמה.
ויצא משה לקראת חתנו וישתחו וישק לו וישאלו אש לערעיהו ולשלום ויבוא אליה.
ואני אספר משה, סליחה, עד כאן שלב א',
שואל אתכם שאלה, מה לדעתכם מטרת יתרו בעניין הזה?
למה הוא בא?
הוא אומר לנו, נתנאל היקר,
הכי פשוט,
תקראו את הפסוקים האלה כפסוקים משפחתיים.
משה,
כשהלך למצרים, הוא בא עם, נכון, המדרש אומר שהוא בא עם ציפוריו ושני בניו,
אומר לו אהרן הכהן, מה אתה מביא אותם? אנחנו במלחמה.
אנחנו במלחמה.
פה יהיה מכות מצרים, פה יהיה זה, אין טעם שיגיעו. תשאיר אותם בבית, תשאיר אותם בעורף. אדם הולך ללחם בעזה, ייקח את אשתו ואת ילדיו, תשאיר אותם בבית, נכון?
או כמו שעכשיו כאילו מפנים את, פינו את התושבים אחור.
עכשיו יתרו שומע שמה?
שיש יציאת מצרים. אז הוא כמו חותן טוב, והפסוקים האלה הם כולם פסוקי חותן, דואג ואוהב.
הוא כמו חותן טוב, ואני עכשיו אחזיר למשה את אשתו, אני אחבר את המשפחה.
אתם יודעים כל, במיוחד שיתרו הוא אבא של הכלה, אחד הדברים שאתה הכי הכי רוצה בתור אבא של כלה, ברוך השם יש לנו שתי כלות,
שתי בנות שהתחתנו, אז אתה רוצה, יש לדת שטוב לה ובשלום עם בעלה ושחיים טובים ומאושרים ואתה גם מוכן לעשות בשביל הדברים האלה, מה שצריך,
לבוא, להחזיר, לקחת,
יש דברים שאתה לא יכול לעשות במקום הילדים שלך, אבל מה שאתה יכול אתה עושה.
אז זה מה שיתרו עושה, נכון?
הוא שמע שעם ישראל יצאו ממצרים, לוקח את אשת משה,
למה את שני בניה, מודיע למשה, תקשיב, אני בדרך, אני מגיע, כאילו ת..
כנראה כדי לשמח את משה.
אתה יודע שמשה עסוק בכל זה.
אה... הכל להבדיח למה זה לא משמח? מה?
לפגוש את האישה?
מה?
לא מכיר.
לא מכיר
אההה
אני חותנך יתרו בעליך וכולי
נכון
ואז
טוב ויצא משהו לקראת חותנו וישתחו וישק לו וישאלו שלי ווילה רבותיי זה פסוקים
משפחתיים
אתם יודעים איך אומרים בערבית
משפחה גרעינית
יש בערבית שלוש מילים למשפחה משפחה גרעינית
משפחה קצת יותר רחבה וכל המשפחה, כל הדודים, הדודים, הרחב, הרחב, איך נקרא?
חמולה.
היותר מצומצם?
עליה, עליה, אלתק, בדיוק. המשפחה, בני הגרים באותו בית?
אהל.
אהל.
כשאתה אומר למישהו אהלן וסהלן, אתה בעצם אומר לו אהלן, כאילו תרגיש כאן כאילו אתה אח שלי או בן שלי.
סהלן, סהל זה מישור.
תרגיש בטוח כאילו אתה הולך ממישור.
כן, אז סהל בחר זה מישור החוף.
אהלן וסהלן, זה פירוש הביטוי, בסדר?
אז האוהל, יבוא האוהל, עד כאן משפחה.
מהפסוק הזה, מפסוק ח',
מתחילה סאגה אחרת. כלומר, לפי דעתי, גם יתרו תכנן אחרי שהוא יחזיר את אשתו והילדים לחזור הביתה שלו.
הוא בא, אמר שלום, מתנשק, התחבר, חוזרים הביתה.
ואז משה רבנו מספר לו,
ויספר למשל לחותנו את כל אשר עשה אדוני לפרעול מצרים
על אודות הטלאה אשר מצאתם בדרך ויציליהם אדוניי. תכף אנחנו ננסה להבין מה יתרו סיפר, מה מה שסיפר לי יתרו. ואז יש כאן שלושה פעלים מאוד מיוחדים,
מאוד מיוחדים,
מאוד.
ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה אדוני לישראל אשר יצילה לו מיד מצרים. מה זה ויחד?
זה הרבה פירושים,
החל מפירוש ויחד שהעביר חוד על בשרו והתגייר,
ופירוש היותר פשוט זה הוא התפלה לשון פליאה לשון חידה
וואו מדהים
פירוש שלישי זה שנעשה בשערו חידודין חידודין הוא נכנס כאילו היה
מתרגש מאוד פירוש רביעי זה שהוא שמח לשון חדווה ושמחה
וכנראה כל הפירושים נכונים הוא גם שמח וגם הייתה לו יראה עצומה וגם
אנחנו בהמשך נראה פירוש גם על פי פנימיות שהוא גם עשה איחודים הוא עשה כאן איחוד תכף נראה איזה איחוד הוא עשה
בסדר?
וכל זה, יפה,
מה
אומר יותם
על מה שאומרים נעשה בשרור חידודים חידודים זה כאילו על עובדן מצרים ועל זה הגמרא אומרת שגוי
אל תבזה את הגוי חבר שלו לפניו עד עשר דורות אבל גם
גם את זה אפשר להסביר שהוא הזדעזע מה...
הוא אומר וואי יכולתי למצוא את עצמי בצד ההפוך אם לא הייתי מתגייר
או לא הייתי פוגש את משה
ואמר יתרו ואז הוא עושה את פעולה שנייה ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה
אשר הציל את העם מתחת יד מצרים זאת
זאת תפילה זו הודאה אולי הראשונה
שיש בתורה עם ישראל לפני כן שר אבל הוא לא לא הודה ופסוק יא הדרמה הגדולה
עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים כי בדבר אשר זדו עליהם
זה הפסוק הכי מעניין
יש כאן פסוק של אמונה
כשאדם אומר, עכשיו אני יודע, המדרש אומר, תדאגו רגע מדרש תמכו במקור השלישי.
מדרש מכל האלוהים, אומר המדרש
ויהי אחד יתרו אל תקריא ויהי אחד אליו יעד שנעשה יהודי.
ויאמר יתרו ברוך השם, למה אמר יתרו ברוך השם? אמר יתרו לא הנחתי עבודה זרה בעולם שלא עבדתיה.
הוא הכיר את כולם.
בודה, כרישנה, הכל הפסלים, עבד את הכל.
צ'קרות, ננטרות, יוגו, למעלה, למטה, הכל הוא הכיר, מכל הכיוונים, ישר והפוך, מזרח, מערב, הכל.
לא הנחתי עבודה זרה בעולם שלא אבטיה,
ולא מצאתי אלוה כאלוהי ישראל. עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים.
והמדרש אומר, ארבעה אמרו ארבעה דברים, אילו המרן אדם אחר היו שוחקים עליו.
לומר, זה מננו יודע דרכיו של הקדוש ברוך הוא.
והמדרש מונע כאן את משה ומרדכי ונבוכדנצר והאחרון, יתרו.
אתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים? מה, אתה מכיר את כל האלוהים בעולם שאתה מתהדר? יתרו אומר, כן, אני מכיר.
אני מכיר.
נבוכדיצר אמר, האלוהים שלכם הכי חזק מכל המלכים,
אתה יודע כמה... אני מכיר, אני כבשתי את כל המלכים, אז אני יודע.
וחד על זה הדרך. אז גם יתרו אומר את זה.
כן?
כי גדול השם מכל האלוהים, כי בדבר אשר זדו עליהם, כי האדם שבא לעתיד מסר על חמורו ונפרק מעליו המסוי,
ככה המצרים חשבו לאבד את ישראל במים, ושנשתקעו במים לקח תיק עם הדבר אשר זדוע עליהם.
זו נקודה חשובה, ותכף נתעכב עליה. רק אני בא לומר שיש כאן פסוק של אמונה מאוד מאוד גדולה.
פסוק של אמונה מאוד מאוד גדולה.
תשימו לב מה קורה כאן.
כבר מתחילים פה למשש את האירוע.
מתן תורה בהמשך הפרשה יתואר כחוויית כפייה.
חוויית כפייה.
עכשיו, מה בדיוק הייתה הכפייה?
יש מקום לדון.
הפירוש הכי נכון, נראה לי,
הוא שהכפייה לא הייתה מישהו עומד עליהם עם אקדח על הרקה ואומר להם
או שתקבלו את התורה או שאני אהרוג אתכם, אלא ההתגלות האלוקית הייתה כל כך טוטאלית,
כל כך דרמטית, כל כך משמעותית שהיא לא השאירה להם בכלל מקום לבחירה,
בסדר?
כמו שאני לא יודע מה, בני האדם מתבקרים על איזה משהו, פתאום בא מישהו ומביא איזה ראייה מנצחת או מתבקרים היה, לא היה, פתאום בא מישהו ומביא סרטון,
בהלכה שזה טוב לא מזויף.
טוב, אין מה להתווכח, זהו.
אבל מעמד מתן תורה היה חוויה כל כך חזקה,
מכל הממדים, בכל החושים, הם ראו, הם שמעו, הם הזדעזעו,
שלא הייתה להם באמת בחירה, זה לא משהו שהוא, בסדר?
זה כמו ילד קטן,
שאתם מכירים את ה...
הולכים לגינה, ילד בן שלוש, רוצה להמשיך להתגלש, להתגלש, להתגלש, להתגלש.
אז אמא אומרת לו, בואו, הולכים, הולכים, הולכים. לא, עוד פעם, עוד פעם.
בסוף האמא אומרת לו, טוב, אני הולכת, היא מתקדמת. אז מה? אז יש לו בחירה להישאר, הוא יישאר עכשיו במגלשה?
אמא תחכי לי, הוא רץ אחריה, נכון?
אני לא אומר אם זה טוב חינוכית או לא לעשות דבר כזה,
אבל עובדתית, ילד בן שלוש, הוא לא מסוגל להישאר לבד.
נכון? זה סוג של כפייה.
האם
לתת תורה בכפייה
זה הרצון האלוקי? זו המטרה?
זו התכלית?
אנחנו יודעים שאפילו עם ישראל בעצמו,
נצטרך לעבור תהליך
ולקבל מחדש את התורה בבחירה. הדור קיבלו על ימי אחשוורוש בבחירה.
אבל העובדה שהתורה שמה לנו את מתן תורה
בתוך המסגרת של פרשת יתרו, בעצם מה אומרת?
אומרת, תקשיב, נכון מתן תורה היה בקפיאה, אנחנו ננסה להסביר למה, מה הסיבה.
אבל המסגרת
של הפרשה היא מסגרת של בחירה.
אין לכם אדם בעולם יותר בוחר מיתרו.
יתרו הוא הבחירה האולטימטיבית.
כל אחד מאיתנו, אנחנו רוצים להאמין שאנחנו בוחרים, אבל אנחנו לא רק בוחרים. יש לנו הורים, יש לנו צורה שגדלנו בה, יש לנו הרגלי ילדות,
יש לנו כל מיני דברים שקשה לנו להפסיק.
כן, האם כשאדם הוא ירא שמיים ודתי, בסדר, אז האם זה רק בחירה?
לא רק בחירה.
גם גדלת בצורה מסוימת, ויכול להיות שזה גם אפילו אולי נוחות,
או הרגל,
או כל מיני דברים אחרים, ובעזרת השם גם בחירה מסוימת.
אבל יתרו, אין אדם יותר בוחר ממנו בעולם. אין.
הוא הבחירה האולטימטיבית.
כי הוא ראה את הכל, חווה את הכל,
התנסה בהכל,
לקח את כל החומרים האפשריים.
הוא גם אדם מאוד מכובד בארץ שלו.
וכשהוא מגיע למסקנה,
ותכף ננסה להבין איך הוא הגיע למסקנה הזאת,
אתה ידעתי כי גדול השם מכל אלוהים כי הדבר הזה יתערר,
זה התמרור כניסה לפרשת יתרו ולמתן תורה. אומר הקב' ברוך הוא, תדעו לכם,
הכי חשוב לי זה הבחירה שלכם.
נכון שאני תכף אתן לכם מתן תורה בכפייה, בגלל כל מיני סיבות, כאלה ואחרות.
אולי אני אגיד כבר עכשיו את הסיבה, בסדר?
אין ברירה.
חייבים לתת מתן תורה בכפייה. מדוע?
כי מתן תורה זה גילוי אלוקי.
ואם יש צמצום בגילוי האלוקי,
אני אצמצם את זה כדי שתבחרו, אז כאילו יש צמצום במתן תורה.
אז לכן הכדוש ברוך הוא מתן תורה מתגלה בלי חשבון.
באמת זה כופה את עם ישראל.
אחר כך יהיה סינוק שכינה, אחר כך יהיה קצת זה, יהיה איזה מחאה. אבל זה כמו, אני אתן לכם דוגמה נוספת לדבר הזה.
כל מי שלומד שיר השירים,
עולה לו איזו שאלה,
מה,
שיר השירים, שלמה המלך כתב את שיר השירים, שיר כזה עם דימויים כאלה בולטים וככה, למה ככה? אי אפשר, היה קצת, נכון? יש שם דימויים, הגמרא, חזר על זה,
התלבטו האם להכניס את שיר השירים, קודם, עד שבא רבי עקיבא ואמר,
כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדושים. בכל אופן,
תמיד אצל הספרדים
אומרים שיר השירים כולל שבת,
אומרים שיר השירים,
והילדים,
ככה הם מתאמנים בלקרוא,
נכון?
רואי, אצלנו הספרדים,
דידן,
הילדים מתאמנים בלקרוא,
לא בגיל 13 רק פוגשים את הספר תורה.
כבר בזה קוראים פסוקי לזמרה בטעמים ובשיר השירים ויש לנו תמיד את הזקנים האלה שהם תקרא את זה כמו שצריך.
זה נכון, אז שיר השירים, אז פתאום זה ילד בכיתה ו' קורא שיר השירים.
ואת כל התיאורים וכל זה, נכון?
אז מה?
התשובה היא מאוד ברורה.
שיר השירים מתאר את האהבה בין הקדוש ברוך הוא לבין כנסת ישראל.
אם אתה ממעט במשל, אתה ממעט בנמשל.
אם אתה תכתוב את המשל כזה, חצי.
אז גם הנמשל חצי, אין אפשרות.
כשעוסקים בנושאים האלו של אהבת הקדוש ברוך הוא הנצחית לעם ישראל,
ושל אהבת כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא,
אתה לא יכול להתפשר על ה...
אתה צריך לתאר את זה, וזה מכיוון שזה בצורה של משל, אתה מתאר את המשל כשיח הכי קרוב, הכי ניטי, מי שלא אוהבים.
מי שרוצה להיכשל, שייכשל, בעיה שלו.
לא בגלל האנשים שיש להם, רבי עקיבא קורא להם,
הרב קוק קורא להם גמדים טרוטי עיניים, ש... כתוב, לא בגלל אנשים כאלו אנחנו נמעט בהופעה האלוקית, בסדר?
אז גם כאן, אותו דבר פה.
מתן תורה ניתן בכפייה לא בגלל שרוצים לכפות את עם ישראל, אלא בגלל שהקדוש ברוך הוא צריך להתגלות במלוא עוצמתו
ולתת את התורה בכל הכוח ובכל העוצמה, קול גדול.
פרחה נשמתם.
קול גדול, אתם שומעים, תמונה, אין לכם רואים זולתי קול, הקדוש ברוך הוא נגלה, כי ככה זה, זה העוצמה האלוקית.
זה יוצר כפייה. הכפייה היא לא התכלית
והיא לא המטרה, היא תוצר נלווה, by product של האירוע.
בסדר? האירוע הוא עוצמה.
לא אני אומר את זה, התוספות בבא בתרא אומרים שהכפייה בהר סיני לא הייתה כפייה כאילו זה, אלא פשוט
ואז איך הוא מתגלה, אז מי יכול...
אבל כדי להקדים מהו הרצון האלוקי האמיתי, יש לך יתרו.
הרצון הוא שתבחר.
שתבחר, שתהיה אדם בוחר.
ובוא ניקח את הטיפוס אחרי זה, יתרו.
עכשיו, אוקיי, אז הבנו שיתרו יש לו איזה נקודת יתרון.
אומרים שקוראים לו יתרו כי הוא ייתר פרשה בתורה.
אם הוא לא היה בוחר,
הפרשה לא הייתה קורפת.
בגלל שהוא בחר, נולדה פרשה.
אז הוא ייתר איזה משהו.
מה גרם ליתרו לבחור?
מה גרם לו?
זה מעניין אותנו, כי גם אנחנו רוצים להיות בוחרים.
גם אנחנו רוצים לא להיות רק מה שהכתיבו לנו הדורות הקודמים, ההורים, אנחנו רוצים לבחור בתורה. אנחנו רוצים את ה...
נכון? אז מה גורם לאדם לבחור, לבחור טוב, לבחור נכון?
כתוב.
איך?
אומר לנו היה להתבוננות.
עתה ידעתי
כי גדול אדוני מכל האלוהים, כי בדבר אשר זדו עליהם.
זה מה שהדהים את יתרו.
עם ישראל יצאו ממצרים,
וקרית ים סוף, ומלחמת עם עליהם, היו חשובים.
אבל כשהוא שומע
שהמציאות עובדת באיזושהי צורה מדויקת,
כן, אומר, בואו תראו כאן את הספורנו.
ספורנו אומר, כי בדבר אשר זדו עליהם,
כי הציל את העם באותו הדבר עצמו אשר זדו המצרים עליהם של ישראל.
כמו כי יזיד איש על רעהו.
וזה היה שהרג את בכוריהם כמו שהרגו המצרים את הילדים, כל הבן היילוד לישראל.
והטביעם בים כדרך שהטביעו הם את הבנים ביאור.
והרג את הבכורות כנגד בני בכורי ישראל.
ותמיין לשלחו.
והקשה את ליבם אחרי שלא שמעו ברצונם.
ובזה הורג את גדולתו על כל האלוהים כי לא חשבה שום אומה שיוכל שום אל מאלוהיהם,
שרים הלאה לשלם מידה כנגד מידה בכל דבר אבל חשבו שיוכל בדבר אחד מיוחד לו בלבד
כשיתרו רואה שהקדוש ברוך הוא פועל בצורה של מידה כנגד מידה ומידה כנגד מידה זו תכונה מאוד מאוד חשובה כי בעצם בה אתה רואה את ההשגחה בצורה הברורה ביותר
הקדוש ברוך הוא יכול היה לשרוף את מצרים
אבל אמר להם אתם זרקתם את הילדים שלי ליאור
אתם הטבעתם אותם ביאור
אני אראה לכם את זה אתם תתבעו בעצמכם
וכמו שאתם זרקתם את הילדים ליהור, אתם תזרקו את עצמכם לים סוף, אני לא אצטרך לגרור אותך, אתם בעצמכם תשליכו את עצמכם לים סוף,
בסדר?
מידה כנגד מידה
זו ההתבוננות שמביאה האדם לבחירה. כשיתרו מתבונן ואומר, וואו, תראה, המציאות מכוונת,
היא לא הפקר.
המדרש כאן הראשון שהבאתי
מקביל בין יתרו לבין עמלק.
המדרש אומר, לץ תקה ופתי יערים,
וכן הוא אומר, בענוש לץ יחכם פתי.
עמלק ויתרו היו בעצה אחת מפרעה.
כשראה יתרו שאיבד הקדוש ברוך הוא את עמלק מן העולם הזה ומן העולם הבא,
תהה ועשה תשובה,
שכן כתיב למעלה כי מכרו ממך את זכר עמלק ואחר כך וישמע יתרו, אמר אין לי ללך אלא אצל אלוה של ישראל.
עמלק,
זה דוגמה, הגמרא אומרת, נכון,
אשר קרחה בדרך.
עמלק זה דוגמה, נראה שעמלק זה אחד שמולק.
מולק, נכון?
מולק.
הוא מולק את ה... מפה לפה. אתה רואה שקורים דברים, אתה רואה שעם ישראל יוצא ממצרים,
אתה רואה את כל הדברים.
תסתכל פה, תעביר לפה.
המולק, טק, חותך.
הוא לא מתפעל מכלום, זה, אני ממשיך בתוכניות.
יתרו נקרא כאן פתי, והוא, משהו קורה לו.
תראה מה הולך כאן, יש פה איזה תופעה.
איך אפשר להיות אדיש לתופעה הזאת?
איך אפשר לא להתמלא ממנה באיזה התבוננות?
באיזה... קורה כאן איזה משהו?
כלומר, הבחירה של יתרו,
או מה שגורם לו לבחור להצטרף לעם ישראל ולהתגייר
זו ההתבוננות
שלו במציאות,
בדבר אשר זדו עליהם במידת מידה כנגד מידה.
תדעו לכם, זאת חוויה נורא חזקה.
ממש חוויה חזקה. אגב, מידה כנגד מידה עובדת לכל הכיוונים, גם לטוב וגם לרע.
גם ל... ממש.
מידה כנגד מידה.
אתה ממש רואה גם היום, אפילו היום שאנחנו, אין לנו נבואה,
אתה רואה את הקדוש ברוך הוא מול העיניים.
אספר לכם סיפור בשינוי הפרטים קצת
אבל אני צריך כוס מים לפני הסיפור הזה אני יכול לקבל כוס מים?
מה זה פה היכרות יהודי בא מרחוק
איזה הידרדרות מהבוקר עד עכשיו
לא כאן כאן יש לך פה מטבחון כזה קטן לא צריך ללכת מרחוק סליחה
זה היה קרה לי שבוע שעבר חבר'ה בחבורה עדין סיפרתי להם את זה
יום ראשון לפני שבוע וחצי אני קם בבוקר
הוא מחפש את הארנק כי לא מוציא אותו.
וואי, עכשיו אני לא אוהב לאבד דברים בכלל, גם לא את הכומתה מהסדיר אני עוד מחפש, עוד לא גמרתי לחפש אותה, אני אמצא אותה יום אחד.
בטח, בטח ובטח לא ארנק,
שזה עם כל... אבל אתה יודע, לשחזר עכשיו את כל הכרטיסים, זה מעצבן.
ואני לא זוכר ש... כאילו,
אני זוכר שהוא היה בכיס של המעיל.
אני זוכר שהוא היה בכיס של המעיל ואני מסתכל בארון,
אני רואה את הכיס פתוח,
הריצ'רש פתוח והכיס ריק.
אז התחלתי לאכול סרטים, איפה שמתי אותו, תודה.
שמתי אותו פה, שמתי אותו שם, ואני לא זוכר, אין לי קצה חוט.
תודה, ברוך תהיה, ברוך אתה, אדוני היושב-ראש, אני אספר לכם את זה כי זה קשור למגיד מישרים שמיד נלמד.
לפירוש נוסף במילה וייחד.
אתם זוכרים, למדנו וייחד,
שמח, וייחד, התפלה, לשון חידה, וייחד,
העביר טער על בשרו,
וייחד, נעשה בשרו חידודין-חידודין,
יש עוד וייחד אחד.
כל פנים, אני מחפש בזה, אין לי קצה חוט. אני אמרתי, אולי במכון, שכחתי, הסתובבתי כאן במכון. החבר'ה כאן, החבר'ה, ראו אותי כזה סהרורי וזה,
כבר הקפדתי את הכרטיס אשראי.
אין לי קצה חוט. לפעמים יש לך קצה חוט, אתה אומר, אה, אולי... כלום!
לא, אין.
טוב,
באתי הביתה, אנחנו לישון בערב, ואני ככה מדבר עם אשתי, וזה, בארנק, והוא אמרתי לי, אתה תמצא אותה, אל תדאגה אותי, אבל תשמעי, אין לי.
ואז עוברת לי כזאת עם מחשבה בראש,
תקשיב.
ידעתי שהוא לא נאבד, ידעתי שהוא לא נפל לי באיזה מקום, ידעתי את זה, כאילו,
לא,
כאילו הקדוש ברוך הוא הסתיר,
הקדוש ברוך הוא מסתיר את זה ממך, נכון? איך כתוב אצל אלישע,
אה?
הרפה לה, כי נפשם הרע,
וה' יעלה ממנו.
זה הפסוק.
נכון, זה הפסוק.
אז אמרתי, אז אמרתי, אוקיי, תקשיב.
אם הקדוש ברוך הוא לקח חתר,
ענק אתה מדייק אני אגיד עשית משהו לא בסדר עם כסף תנסה לחשוב מה עשית לא בסדר
אז בדרך כלל צדקה
צדקה זה
צדקה זה לא משהו לא בסדר לא היה יותר נותן לי מספיק צדקה זה שבדרך כלל זה מגיע בצורה של כל מיני קנסות וכל מיני אבל פה
פתאום
נפל לי הסימן ידעתי
בלי לפרט יותר מדי היה לי איזושהי סוגיה כלכלית מסוימת שבוע קודם וכאילו די מהר שחררתי אותה
אבל כששיתפתי את אשתי אז היא אמרה לי, תקשיב, היית קצת חד מדי ב...
זה היה כאילו, שחררת את זה, אבל זה היה קצת...
אמרתי, כנראה שם.
כנראה שם.
אני צריך לשלוח שם עוד איזה הודעה וליישב את זה על הלב כמו שצריך.
בעודי חושב את המחשבה הזאת, אני מקבל הודעה מהאיש ההוא, שאיתו הייתי בקשר, וכאילו היה קצת איזה...
תוך כדי שאני חושב, אני מקבל ממנו הודעה.
רציתי לשאול אם זה באמת בסדר, וזה. אמרתי לו, ואללה, הקדוש ברוך הוא זה.
אמרתי לו, תקשיב, זה בסדר גמור, הכל בסדר, בשמחה,
אני משחרר את זה, הכל, כאילו, תוך כדי ש...
9-21 זה היה בערב.
מחר בבוקר,
עדיין אין ארנק,
אבל קודם כל הלכתי לישון יותר רגוע, כי באה לי איזו מחשבה,
אמרתי, אה, יש עוד מקום במכון שעוד לא חיפשתי, אולי זה שם. אז כאילו הלכתי לישון בלילה עם איזה תקווה.
אבל אני קם בבוקר,
היה כזה יום, התלבטתי מה ללבוש, איזה מעיל, יש לי איזה שני מעילים,
אמרתי לו, אני ליבש את המעיל ההוא שהוא בארון.
הוציאו אותו מהארון,
הוא בא לשים אותו, לא עולה עליי.
אני נשמנתי בלילה, מה?
אז אני אומר, איך זה לא עולה עליי? אני מסתכל.
לי ולבן שלי יש אותו מעיל.
קנינו ביחד, נתניה כמה שנים אותו מעיל. הוא קנה, אני חמדתי, ראיתי איזה יופי, אני אקנה גם. אותו דבר.
רק הוא מעין, מדיום, אני אקסטרה.
לא יודע מי, כנראה, מישהו שם את המעיל שלו בארון שלי.
ואני יומיים חושב שזה המעיל שלי, ואני רואה שהכיס פתור.
רגע, אז איפה המעיל שלי? מחפש את המעיל שלי.
את המעיל שלי שמו בקולאב שלו, בחדר שלו, מתחת לאיזה 200 מעילים.
והארנק היה שם. הוא מעולם לא הלך לאיבוד.
הוא לא הלך לאיבוד, הוא היה במקום, אני הלכתי לאיבוד ממנו. אבל זה היה חזק נורא.
איך כאילו יש לך מידה כנגד?
אתה חושב רגע, עושה איזה התבוננות,
אתה רואה את הקדוש ברוך הוא במציאות. עכשיו,
אני שם פה איזה סימן שאלה, לא תמיד זה ככה, ולא תמיד זה עובד,
אבל ההתבוננות הזאת של יתרו, אתה ידעתי,
כי גדול השם, כי בדבר אשר זה ידוע עליהם, זה סוד הבחירה, איך להתבונן על המציאות.
וזה שער הכניסה לפרשה.
שער הכניסה זה לייצר אנשים מתבוננים ובוחרים.
עכשיו, אתה יכול לבחור, אתה יכול לתמלק,
להגיד, אה, שטויות, זה התכונה של הלץ.
רגע, רק רציתי לראות שזה הפסוק באמת.
זה התכונה של הלץ, נכון?
מה?
בדיוק בגלל זה, כי מה התכונה של לץ?
לץ, ליצן, ציני, כל דבר שקורה, אה, יש דויות, מקרה, נראה לך,
לא לוקח שום דבר ללב.
אתה מכיר את המדרש, המדרש אומר
שסירה,
בור וסירה גרמו לשאול שיהרג.
אתה מכיר?
כששאול יצא מהמערה ודוד קרט את כנף המעיל,
ומנפנף לו ואומר לו תראה וכל זה,
זה שהוא נורא נורא מתרגש
שדוד יכול היה להרוג אותו ולא עשה לו כלום,
אז נדמה לי שבא אליו דואג
ואמר לו מה נראה לך שדוד לא הרג אותך? פשוט נתפס לך מעיל באיזה סירה קוצנית וירדה לך חתיכה והוא לקח את זה והוא עובד עליך.
זה ליצנות,
היא לא נותנת לשום אירוע לחדור אותה.
לא זה קרה במקרה, הוא לא התכוון.
זה הליצנות של עמלק ולכן עמלק שום דבר לא חודר אותו.
כל אחד מאיתנו יכול לבחור מה הוא יהיה, האם הוא יהיה יתרו, האם הוא ייתן יתרון,
האם הוא יסתכל על המציאות ויחפש את המידה כנגד מידה, ולבחור, לראות את הקדוש ברוך הוא מתנהג דרך המציאות,
או להיות עמלק ולהגיד אני, אני לצד, אני לא אכפת לי מכלום, אני לא...
איפה הפסוק הזה? הנה הוא.
ויאמר ארפה לה כי נפשם מראה לה וה' העלים ממני ולא הגיעי. כן, זה הפסוק.
אז בסדר?
עכשיו, זה נורא יפה בעיניי שזה השער למתן תורה.
השער למתן תורה זה לא לייצר אנשים צייתנים.
מתן תורה בכפייה, כמו שאמרנו, אבל השער למתן תורה זה לפגוש את הבוחר האולטימטיבי.
תראו, אומר הקדוש ברוך הוא, ככה אני רוצה אתכם.
מתבוננים במציאות, מסתכלים, מחפשים אותי, ובוחרים בטוב.
זה השער.
זה נפלא בעיניי.
תראו, אומר את זה המגיד משערים, זה טיפה אותיות של קבלה.
וישמע יתרו,
מה שמועה שמעה,
מר אמר מלחמת עמלק.
כלומר,
דה בעי מלחמה התיידע דה כנסת ישראל שלתה על כל אינך סיטרין
דעתה והתוקפה היו זאת מלחמה שעם ישראל ניצח את
הרוע ומשום מה אחי עטה למלט חוד גד פבא יתרו להיכנס תחת כנפי השכינה
מר אמר קריעת ים סוף שמע כלומר קודם לכן אבו סברין להיכתרי אלוהות
אחד פועל רעות ואחד פועל טובות
וקד חזה בקריעת ים סוף טבע למצרים ושזיו לישראל שהקדוש ברוך הוא בעט ובעונה אחת
עשה גם טובה וגם רעה,
גם הטביע את המצרים וגם הציל את ישראל,
ידע דפועל רע וטוב אחד הוא,
וזה שאמר,
עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים.
ומה שאמר כי בדבר אשר זדו עליהם, כלומר,
כיוון דדן יטהון מידה כנגד מידה,
כיוון שהקדוש ברוך הוא דן את המצרים במידה כנגד מידה,
ושזיבת ישראל והציל את ישראל, התברר דאלהא חד הוא, שהוא אלוהים אחד, שמע ישראל השם אלוהים כאן השם אחד,
ומכילין ריבויה דיליי, כן, והכל זה,
הריבוי יוצא ממנו.
לאו אינם ריבוי אביי אלא לכל חד וחד כליל במעך לדי צריך
והיינו ויחד יתרו שייחד איחוד גמור. זה פירוש חמישי לויחד.
מה זה ויחד?
עשה איחוד. מה זה לעשות איחוד?
איחוד זה לקחת מאורע שנראה מנותק ולקשר אותו לשורש שלו.
ולהגיד יש לו סיבה למאורע הזה.
כי בדבר אשר זדו עליהם הוא קורא מידה כנגד מידה. הוא קורא,
הדבר הזה קורה בגלל הדבר הזה.
זה השער למתן תורה.
זה השער.
ועכשיו תראו מה התוצאה של זה.
מה התוצאה?
כן.
אני מסכים איתך לגמרי שהדבר הזה, אם לוקחים אותו לקצה, אז זה יכול להיות קצת...
כן.
ולכן,
תעשה את זה בדרך אפשר.
אפשר, אולי, לא בטוח, אפשר.
לפעמים זה גם אחריות שלנו, בסדר? אם אדם נוסע בלי דלק ונגמר לו הדלק באמצע האוטו, אז הקב'-הוא מדבר אליי, לא מדבר אליי.
מלא דלק חביבי, הכל יהיה בסדר, בסדר, לא לזרוק אחריות.
אבל אחרי שאנחנו הקינו את הסכנה הזאת,
זאת דרך מדהימה לחוות את השם יתברך
ביום-יום, בצורה מאוד מאוד לכל כיוון, מידה כנגד מידה, גם במקום הזה וגם בדברים שהם פחות טובים וגם בדברים
יותר טובים, בסדר?
מה אמר רבי בנימין, הכל סומין, אנשי הקדוש ברוך הוא, כן?
יש לי איזה המון המון דוגמאות,
חלקם אני לא יכול לספר כי הן באמת מאוד אישיות,
אבל אני נושא אותן בתוכי והן,
כן?
הייתה איזה פעם
שהרגשתי שאני עומד באיזשהו ניסיון, כאילו, ארוך.
ו...
בקיצור, שהצלחתי איכשהו לדלג על איזה משהו שמאוד מאוד הפריע לי וכולי,
וממש מיד אחר כך קרו מלא מלא דברים טובים, ואלי,
ראיתי בעיניים לך שזה פשוט קשור אחד לשני. שאם הייתי הולך שם, זה לא שכר,
זה העניין שזה לא שכר זה לא פה התנהג זה מידה כנגד מידה זה פשוט
הרי מה זה מידה כנגד מידה אתם מכירים אותו?
יש לזה גם משהו אחר
ביטוי אחר במידה שאדם מודד בה מודדים לו נכון?
בא מישהו אומר ל... זה אולי המשל הכי טוב בא איזה אחד רוצה לקנות
רוצה לקנות אוכל חיטה מסוכן
אז הוא אומר לו, תשמע, אני רוצה לומר, הסוכמה תקשיב, וואלה, בדיוק נגמרו לי הדלעים שאני מודד, כמה קרוב, אני רוצה לנצא מהקילו, בדיוק נגמרו לי הדלעים של הקילו.
בסדר, אבל איך תקנה לי דלי אחד פה בטמבור מולי?
הוא הולך ורואה
דלי של קילו עולה 100, הוא רואה דלי של 800 גרם עולה 80. אז הוא אומר, אני אעקוס,
אני אקנה את הדלי של 800 גרם, ככה אני אשלם על זה פחות. הוא לא יודע,
הוא מביא את הדלי של... ואז הוא מודד לו חיטה ב-800, במידה שהבאת לי,
יש סיפור יותר מוצלח.
מה התאריך היום?
יט?
כף יט יט יט.
כף בית שבט זה היורצייט של הרבי מקוצק, אתם יודעים.
אז יש כל מיני סיפורים על הרבי מקוצק.
אחד הסיפורים זה שהחלבן שלה היה רק אוצק.
הוא היה מארבה פתח חלב במים.
ואחרי כמה שנים התחיל הלב שלו לנקוף אותו שהוא משקר וזה גזל.
אז הוא הפסיק.
אבל אז התחילו להתלונן
אנשים בעל עצונות שהחלב לא טעים. מה זה איכס? מה זה הטעם הזה?
הוא לא יודע מה לעשות, בעל הרבי מקרוץ.
אז הרבי אמר לו, תמשיך לשים מים בחלב. העולם מתרגל לטעם השקר.
העולם אוהב את הטעם של השקר.
הסיפור הזה הוא הקדמה לסיפור אחר.
שפעם היה אופה וחלבן באותו עיירה.
האופה היה עושה כיכר לחם,
והחלבן היה מביא בלוא גבינה.
יום אחד,
האופי.
אמר, זה, כאילו הבלוק גבינה היה קילו, קילו, כן?
יום אחד האופה אמר, וואלה, הבלוק גבינה הזה של ה...
הוא אומר, אני רוצה רגע לבדוק אותו.
לקח את הבלוק גבינה, שקל,
800 גרם.
רמביי,
מהר מהר חישב, בלוק גבינה, כפול ככה בלוקים, כפול ככה כמה שנים, בום, תביעה ייצוגית,
אחורה כל השנים, שהוא גנב מכולם,
יש כאלה שעוסקים בדברים האלה, נכון?
הוא קוראים לחלבן, לבית משפט, והאופה עם כל הפתוס,
רבותיי החלבן שנראה תמים ונראה זה מדובר פה בגניבה היסטורית
ככה מדבר
שופט אומר לרופא מה יש לך להגיד?
לחלבן
החלבן אומר אני אגיד לך את האמת כבוד השופט אני יהודי מאוד מאוד פשוט
ואני יש לי בבית מאזניים
ואני לא פחדתי שהאבן תישחק וזה אז אמרתי לעצמי הרופא הוא כל יום מביא לחם במשקל קילו
אני אשים את הלחם פה,
ואז לפי זה אני אשקול את הגבינה.
זה מידה כנגד מידה.
אם אתה רמאי,
אז אתה קודם כל חושד שאחרים מרמים אותך.
ואז,
כיוון שאתה חושד שאחרים מרמים אותך, מה להתגלה? תגלה שאתה בעצמך רמאי.
זה לא שכר או עונש כאילו חיצוני, זה האירוע עצמו.
מכיוון שיתרו הוא מתבונן כזה, בסוף הוא מתבונן ורואה, והקדוש ברוך הוא נותן לו את האמונה.
תראו איך אני יודע שזה ככה.
כשיתרו בפרשת בעלותך,
כלומר עד כאן דיברנו על יתרו ועל מתן תורה אבל זה מתחבר איפשהו
כשיתרו בפרשת בעלותך רוצה לחזור חזרה לארצו ורשי אומר הוא רוצה לחזור חזרה לארצו אתם יודעים למה?
למה הוא רוצה לעזוב?
הוא אומר הוא רוצה לגייר את כולם
הוא אומר אני לא יכול לשמור את האוצר הזה רק לי
כשאדם מגלה את האמת נורא נורא קשה לו לדעת שישנם אחרים שהם קרובים אליו שהם ממשיכים לחיות בחשיכה
אז משה רבנו אומר לו תקשיב אתה לא יכול לעזוב אותם אל תעזוב אותם מה אומר לו משה רבנו
ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיניים
מה זה והיית לנו לעיניים?
על תמר כתוב שהיא יושבת בפתח עיניים נכון?
מה זה פתח עיניים?
אפשרות אחת אפשרות שנייה רש״י אומר פרשת דרכים
פתח עיניים זה מקום שהוא
יש לך אפשרות לבחור
כשמשה רבנו אומר ליתרו
אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותנו במדבר והייתה לנו לעיניים הוא אומר אתה תעזור לנו לבחור
אני צריך מישהו שיש לו ניסיון בבחירה אתה תעזור לנו לבחור כי לא הכל כתוב בתורה בסוף אדם צריך להפעיל בחירה
נכון אומרים תמיד לא יודע מה אתם הדתיים קל לכם אומרים לכם מה לעשות מה פתאום
התורה ודאי אומרת מה לעשות אבל בסוף האדם צריך לבחור
זה שאסור לדבר לשון הרע זה אומר שזה קל לא לדבר צריך לבחור לא לדבר וחוץ מזה שחלק גדול מהמציאות היא מאוד מאוד מורכבת ולא תמיד כתובה
באיזה סעיף משולחן ערוך.
אז אומר משה ליתרו, אתה תעזור לנו לבחור.
עכשיו תראו מה אומר כאן
תקנת השבים.
זה שאמר ליתרו והיתה לנו לעיניים
כי הסנהדרין נקראו עיני העדה.
וכן היתה על הפסוק
עם יפה עיניים, שנאמר על דוד המלך,
מדעת סנהדרין ומזרעו של יתרו ישבו בלשכת הגזית היו ראשי סנהדראות.
וגם הוא היתר פרשה אחת בתורה והוא פרשת סנהדרין בהמנעת שופטים.
כי העין מורה בכל מקום על ההשגחה ושימת לב על הדבר כמו והשימה עיני עליו.
והייתה לנו לעיניים, אתה תעזור לנו לשים לב.
אתה תעזור לנו להתבונן.
אתה תעזור לנו לראות מידה כנגד מידה. דברים לא קורים סתם במציאות.
תעזור לנו לראות אחד כלפי השני. אתה תעזור לנו לעשות תשובה. כשאדם רואה מידה כנגד מידה, אז יותר קל לו לשוב בתשובה.
יותר קל לו לתקן.
בסדר?
הדבר הזה מסביר מאוד מאוד את העצה של יתרו
אני חושב
שהרי בהמשך הפרשה יתרו נותן למשה רבינו נכון עצה מה? למנות
שרי אלפים שרי מאות
שרי חמישים ושרי עשרות לפני שנתיים אתם זוכרים עסקנו בסוגיית שרי חמישים שזה שובר את הזה עשרות מאות אלפים סבבה אבל חמישים זה משהו כזה
מה הרעיון בדבר הזה?
מה הרעיון?
מה הגאונות?
מה?
מה?
אז מה, משה לא יודע את זה?
אני חושב שהרעיון של ליטרו הוא אחר לגמרי.
לתת אחריות לאנשים, אבל מה כמות האנשים?
אם תחברו את כל המספרים ביחד,
שרי אלפים יש כמה?
600. הם 600 אלף, אז יש 600 שרי אלפים.
שרי מאות יש 6,000. נכון?
כן, 6,000. שרי עשרות יש 60,000,
ושרי חמישים יש 30,000.
אז זה שישי, הדגמתי, לא, טעיתי, מה? טעיתי, טעיתי.
שרי אלפים, שש מאות יש.
לא, לא, לא, לא.
שרי, בהתחלה, שרי אלפים יש שש מאות.
שרי מאות יש ששת אלפים.
שרי חמישים,
שתים עשרה אלף,
ושרי עשרות, שישים אלף.
אז שישים אלף ועוד שתיים עשרה אלף, יוצא שבעים ושמונה אלף איש.
הוא ממנה שבעים ושמונה אלף איש
שהם אחראים על משהו.
עכשיו, ברגע שאתה אחראי אתה מתבונן,
אתה שם לב,
אתה לוקח הרבה יותר אחריות.
זה הרעיון.
הרעיון הוא, מה זה?
אתה מחובר. אתה מחובר. הרעיון הוא לא, אתם יודעים, הדרך הכי טובה להתחבר לאיזשהו מקום,
לקהילה, לקחת חלק באיזשהו תפקיד.
זה הרעיון. יתרו בתור מתבונן,
וכמו שהוא אומר,
כי העין מורה בכל מקום על השגחה ושימת לב על הדבר,
כמו בהשימה עיני עליו, אז הוא ממנה הרבה מאוד משגיחים. הוא אומר למשה רבנו, ככה אתה והעם.
זה לא בגלל שיהיה,
יהיה,
זה לא בגלל שיהיה,
או לא רק בגלל שיהיה יותר למי לבוא,
אלא כשיש לך שבעים ושמונה אלף איש,
שבעים ושמונה אלף איש לוקחים אחריות,
כמות התלונות פוחתת, כי אתה לוקח אחריות, במקום להתרונן אתה אומר, זה תלוי בי, מה, אני הולך לתלונן אצל מישהו אחר?
זה גם כן בחירה,
זה הכל יסוד הבחירה, כלומר כל המסגרת של מתן תורה עטוף גם מקדימה וגם מאחורה, האמת, גם הפסוקים המסיימים,
נכון,
לא תעלה מעלות למזבחי אשר לא תראה רבתך עליו,
אם מזבח אבנים תעשה את זה לא תניף עליהם גזית, כלומר זה ציוויים כאלו של
להתקדם במתינות, לא לרוץ וזה, לא כאילו באיזה מין דורסנות כזאת, אבל ודאי לפני, זה הכל פסוקים שמאדירים מאוד את האחריות האישית,
את הבחירה, את ההתבוננות,
שדברים לא קורים במקרה,
שיש דבר, מידה כנגד מידה, זה לעומת זה. תתבונן, תיקח, אף אחד לא יגיד לך, אבל תתבונן אתה, ואתה תגיע לתשובות, תגיע למסקנות.
זה הרעיון של יתרו, המדהים.
למנות כל כך הרבה אנשים אחראים,
שכל האווירה בעם ישראל משתנה.
מתוך 600,000, זה כאילו אפשר להגיד בירוקרטיה, זה לא בירוקרטיה.
זה הסוד, אתה לוקח אנשים, נותן לכל אחד תפקיד, כל אחד לפני שהוא יכול, אחד הוא שרי השרות. מה זה שרי השרות? הוא אחראי
על
הוא אפילו לא ועד בית, הוא ועד הקומה.
הוא דואג לשים איזה ציור בקומה ולנקות לפעמים את המעלית, הוא אחראי על הקומה. בסדר, אחריות.
אבל אם הוא אחראי על הקומה,
גם כשהוא יהיה בקומה אחרת, הוא ישים לב.
הוא כבר בראש אחר לגמרי.
מסיים פה רב צדוק.
והסנהדרין הם המשגיחים על העדה.
וכמו שאמרו, ידינו לא שפכו את הדם שלא ראינו ונחנו בלא לוויה.
כי על הסנהדרין להשגיח בכל דבר, ודבר זה חידש יתרו.
זה סוד הבחירה.
לקחת אחריות.
שנאמר נבול תיבול, ומשה רבנו אליו שלום לא רצה למנות סנהדרין.
אף שידע שאי אפשרנו לבד להשגיח את שישי ריבו מישראל
בכל פרטי ענייניהם. הוא רצה להניגם בעניין זה שיאיר עיניהם שיוכלו לראות כל אחד ניגע עצמו בעצמו.
ויהיה כל אחד עיניו בראשו ולא יצטרכו לעיני העדה כלל.
וזה האור שיהיה לעתיד, ולא ילמדו אודיש אדריו. לעתיד לבוא משה צודק, שכל אחד ידאג לעצמו ויראה את עצמו. אבל עכשיו אנחנו נמצאים בעולם שאנחנו זקוקים לעזרה.
אז אם כך יוצא שהדבר המדהים שהדהים את יתרו,
בוא נגיד ככה, קודם כל יתרו מבין שכדי לעשות שינוי צריך לזוז.
אז הוא יוצא ממקום הנוחות שלו.
הוא כהן,
כהן במדיין, הוא נחשב,
הוא מבין, צריך להתחיל מההתחלה.
אז הוא הולך למשה רבנו.
משה מספר לו את קורות האירועים ההיסטוריים, ותשימו לב, יתרו מאוד מאוד מתפעל מההיסטוריה
הקצרה שקרתה סמוך אליו.
כל מי שלומד איתנו בחבורה עכשיו את פרקי סעוד ציונונס ודגל, אני מקווה שאתם מתרגשים כמוני.
כשאתה לומד את הדברים, אתה רואה מה קורה, ואיך זה...
אתה רואה גם פה, אתה רואה מידה כנגד מידה, ואתה רואה איך הקדוש ברוך הוא פועל בתוך כל העלילות ואיך הכל כל כך.
אז יתרו נורא נורא משתה מהדבר הזה, אבל כשיתרו רואה את המידע כנגד מידע, איך? כמו שראינו בספורנו.
כל מה שהמצרים עשו,
קיבלו בחזרה, לרעה. כל דבר, בסדר?
כל נטייה שלילית, היא הפילה אותם בעצמם בחזרה.
הוא מתפעל,
הוא מתרגש,
הוא בוחר, הוא משתנה, הלב שלו פתוח.
המציאות מדברת אליו, והלב שלו פתוח, וכתוצאה מהדבר הזה הוא עושה שינויים,
בסדר?
ואומרת לנו התורה,
זה כאילו היתרון, יתרו.
היתרו שלנו על פני בעלי חיים, על פני בהמות, שבני אדם
אירועים קורים להם והם לא סוסים, אומרים לא אכפת לי אני הולך ככה קדימה.
הם זזים, הם משתנים, הם אומרים רגע, נכון?
עכשיו קטאר אנחנו בתוך מלחמה גדולה, זה מצער אותי לשמוע
אנשים שאומרים לא, לא טעיתי, אני תמיד אמרתי,
מה זה תמיד אמרת, כל אחד מיתם צריך לעשות תשובה,
כל אחד מיתם צריך להגיד איפה אני טעיתי, איפה אני פספסתי, כל אחד יעשה את התשובה שלו,
אבל לפעמים אנשים עוד יותר מתחפרים,
מבקש ממך שתעשה איזושהי התבוננות, איזשהו חשבון
לענייננו השער והמבוא למתן תורה שניתנה בכל העוצמה זה להעמיד מול העיניים דמות
מאוד משמעותית שעשתה כנראה את הבחירה הכי רדיקלית בכל התורה כולה, עברה
בכל הסיבוב הארוך ובחרה בחיי אמונה היא עיניים, היא בוחרת, היא גם נותנת עצות איך למנות אנשים אחרים שגם הם יהיו משגיחים ועוזרים לאנשים לבחור
היא דמות שכל כולה לקיחת אחריות על עצמך ועל אחרים.
והדמות הזאת לא רק שהיא מופיעה בתחילת פרשת מתן תורה,
אלא שכל מתן תורה נקרא על שמה.
כלומר, אם חשבת שמתן תורה בא להפוך אותנו לאיזה צייתנים,
לאיזה יס-מנים כאלה שרק עושים מה שכתוב,
אומרת לך תורה בשום פנים ואופן.
קיבלת תורה, יחד עם זה גם קיבלת אחריות.
אירוע מתן תורה בפני עצמו הוא אירוע דרמטי ורב רושם בגלל כל מיני סיבות כאלה ואחרות,
אבל בסוף העבודה עצמה היא עבודה של כל אחד ואחד מאיתנו בלקיחת אחריות. ואני מסיים במשפט אחד האחרון.
תדעו לכם
שזה הרעיון של בר מצווה.
מה הרעיון המסדר?
אירוע מסדר של בר מצווה?
מה הרעיון המסדר של בר מצווה?
ילד בן 13 מקבל משימות ואחריות למלא אותם.
זה האירוע.
כלומר, יש לו בחירה, הוא עכשיו בן 13 בחירה. הבחירה הולכת למה?
הבחירה הולכת לזה שהוא עכשיו יכול לקרוא בפרשה.
ולהוציא את הערבים ידי חובה,
הוא יכול להגיד רשע, להביע רעיון בצורה מסודרת לפני הרבה אנשים, הוא יכול להניח תפילין ולשמור על ריכוז,
וכן על זה הדרך.
אתה לוקח את ממד הבחירה של הילד ומעצים אותו מאוד מאוד.
הוא אומר, אתה מסוגל, אתה יכול לקחת אחריות, אתה יכול, אתה מסוגל, אתה, נכון, זה הרעיון.
זה לא זכויות, זה חובות.
ובעצם בר מצווה של כל אחד מאיתנו זה מעמד, מתן תורה קטן,
שקורא לכל אחד ואחד מאיתנו.
אתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים,
מידת האמונה אצל יתרו בדבר אשר זדוע אליהם,
בהתבוננות הזאת ובחיפוש של הקדוש ברוך הוא בהופעתו בתכונת מידה כנגד מידה, שנזכה.
אחים תהיו, קחו אחריות על החיים.
