טוב, שלום וברכה,
צהריים טובים לכולם.
אנחנו לומדים מנפש הפרשה, שב אביד, שב.
ואנחנו רוצים ללכת עם הזמן,
עם אדמור הזקן,
פרשת השבוע, לחיות עם הזמן.
והיום קצת,
באמת שפרשת שמות ובעייריים באמת נראות ממש כמו יחידה אחת כזאת ארוכה.
אז היום זה גם הפרשה שלנו וגם הפרשה הקודמת וגם איזושהי התייחסות כפולה לדברים האלו.
ואני ממש מקווה שאני אצליח להגיד מה שאני רוצה להגיד. הלימוד הזה של פרשת השבוע, של נפש הפרשה, הוא תהליך גם אצלי, שככה מתבשל.
פה זה החלק, פה הפעם הראשונה.
נראה מה ייוולד הלאה.
תראו,
לאורך כמעט כל התנ״ך, התורה והתנ״ך,
התורה לא מספרת לנו דבר וחצי דבר על
תולדותיהם של האנשים שאנחנו עסוקים בהם,
אנחנו לא יודעים כלום על אברהם בתורה,
לא יודעים כלום על אברהם לפני גיל 75,
אנחנו לא יודעים כלום על דוד לפני גיל 28,
אנחנו לא יודעים על שלמה המלך כמעט כלום
מהילדות שלו לפני שהוא מולך. תעברו דמות אחר דמות
ותראו שאנחנו לא יודעים, כאילו זה לא העניין, זה לא העסק.
אתה,
ברגע שהוא נהיה רלוונטי לזה, מספרים עליו.
יהושע, אנחנו לא יודעים עליו כלום, על השופט אנחנו לא יודעים כלום, שמשון קצת,
בעיקר איך ההורים שלו, אבל אחרי זה הוא נולד ומיד מגיע, ואתה חברוך השם לפעמו, והוא
הורג עריות.
האדם היחיד שהתורה מתארת בצורה מאוד מאוד מפורטת את הילדות שלו ברזלוציה מאוד מדוקדקת,
זה משה רבנו. הוא מתואר גם ההיריון שלו, גם הלידה, גם העובדה שהוא
שמו אותו ביאור, ואיך הצילו אותו, ואיך הוא גדל, ומי קרא לו בשם,
וכל התחנות מתוארות אצל משה רבנו בצורה מאוד מדוקדקת עד גיל 20.
וכמובן, זה מעלה שאלה למה, מה הסיבה שכל כך מתארים לנו את
השלבים הראשונים של משה רבנו.
יכול להיות לזה כל מיני אפשרויות, אני ארצה להציע היום
אפשרות אחת שברגע
שנפתחה לי, אז פתאום מלא מלא דברים התחילו להסתדר ולהתארגן סביבה, ויש לה גם, לדעתי, ממש השלכות מאוד מאוד חשובות לימים שלנו.
אצלנו בפרשה יש
פסוק
שני פסוקים מאוד מיוחדים
הוא אהרון ומשה אשר אמר אדוני להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם הם המדברים על פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים ומשה ואהרון
אם אני מנסה להגיד את הפסוק הזה בשפה שלנו
הפסוק הזה בעצם בא להגיד אתה לא יכול להבדיל בין משה לאהרון
אתה לא יכול להבדיל משה ואהרון ומשה הם ישות אחת
תאומים, סיאמים כאלה, יש עוד אחת, זה מה שזה אומר.
רבנו יוסף קארו קצת מסביר את זה.
הוא אהרון ומשה,
אשר אמר ה' הוציאו וכו', ומדברים על פרעה, ואי ביום דיבר.
יש להחלוט למה שינה פעם אחת הוא אהרון ומשה,
ופעם אחרת הוא משה ואהרון, ויש לומר,
כי ידוע כי הנבואה היה קודמת לאהרון,
כמו שאמר,
ויאמר ה' אל אהרון, יוצא לקראת משה,
נראה שהיה לו נבואה מקודם,
לכן,
זה שאמר, הוא אהרון ומשה, כלומר, יותר מעלה היה לאהרון.
ואחר כך, במשך הזמן, עשו שווים, וזהו, הם מדברים על פרעה.
ואחר כך השיג משה מעלה ויותר על אהרון, וזה כתוב, הוא משה ואהרון. איזה פירוש נפלא, רבי יוסף קארו, כן?
אהרון היה נביא לפני משה רבנו, הוא היה הרבה שנים לפני משה רבנו. הוא היה נביא כבר במצרים, נכון?
זה פסוק, אגב, אצל
עלי,
שהאיש האלוהים נגלה עלי ואומר לו, אני לא נגלתי לבית אביך במצרים.
אליהו כהן, אל מין, הקדוש ברוך הוא נגלה במצרים, ואהרון הכהן.
אז קודם כל אהרון. אחר כך הם נהיו שווים.
הם מדברים, אחר כך משה עבר את אהרון. אז זה מתאר פה איזה מין תרכובת כזאת, שעוד יותר בוללת אותם לישות אחת.
באופן של הסבר אחר,
זה בכל שמחה.
אומר, הם מדברים על פרעה ומשה ואהרון, בתחילה כתיבו אהרון ומשה,
אשר אמר להם, השם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים.
ראשונה קשה מה שאמר בתחילה אהרון קודם משה,
בסוף ההפך,
ודבר שני, ה' בעצמו הוציאה, והם לא היו רק מדברים על פרעה.
כן, אז מה זה להוציא את בני ישראל?
מה זה שאמר הכתוב אשר הוציאו? אכן נראה, די נצח כאן שתי עניינים. האחד, שפרעה יש עליכם, והשני, שישראל ירצו לצאת.
ובניין בני ישראל היה אהרון עיקר,
כמאמר, לך ואספת את זקני ישראל,
אבל בעניין לדבר על פרעה היה משה עיקר, כמאמר ה' אליו.
וזה פירוש הוא אהרון משה. כלומר, אהרון עיקר,
וגמר עומר בזה שאמר השם הוציאו את בני ישראל כלומר שישראל יתרצו ויאמינו לכל משה ויצאו ואחר כך אמר בניין המדברים על פרעה ומשה ואהרון וזה היה משה העיקר כלומר איזה מין פה אהרון עיקרי פה משה עיקרי אבל זה ברור
שהם עובדים ביחד אם כדי להוציא את בני עשרים למצרים צריך גם לשכנע את בני ישראל וגם שפרעה ירצה לשלחה אז משה עובד פה אהרון עובד פה הם עובדים ביחד כמו איזה מין סינרגיה אז הוא אהרון ומשה הוא משה ואהרון
יש כאן צורת מנהיגות מאוד מאוד מעניינת מאוד מאוד מיוחדת צורת מנהיגות
שהיא נראית לנו כאן כביכול ככפולה אבל מתברר מהר מאוד שהיא לא כפולה אלא היא משולשת.
כך אומר הנביא מיכה
שמעו נא את אשר אדוני אומר
קום ריב את הערים ותשמע נא הגבעות קולך
שמעו הרים את ריב אדוני והאיתנים מוסדי ארץ
כי ריב לאדוני עם עמו ועם ישראל להתווכח עמי מה עשיתי לך לך אומר אלתיך הנביא
כי העלתיך מארץ מצרים מבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים.
מנהיגות לא זוגית אלא מנהיגות משולשת.
מעניין מאוד.
אנחנו תכף נראה שזה אירוע דרמטי העובדה שהמנהיגות של עם ישראל היא מנהיגות.
זה דרמטי פעמיים.
פעם אחת זה דרמטי שזו מנהיגות משולשת ולא אדם אחד מנהיג.
בדרך כלל דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור.
יש רק מנהיג אחד.
פה יש שלושה מנהיגים
שהם מסתדרים ביניהם גם, כן? ובהרמוניה מלאה.
ודבר שני, אנחנו נראה
שזה חידוש כפול בזה שהם אחים.
בניגוד למחשבה הפשוטה,
שטוב, אחים, זה טבעי, זה כנראה בדיוק הפוך.
האנשים שהכי לא מסתדרים ביניהם בדרך רגילה, מי הם?
אחים.
למה?
מה הסיבבון גלי כבר עכשיו את הסוד של השיעור אולי? מה?
חברים, אני יכול לבחור.
אני, לדוגמא, אוהב את נוער.
אוהב את כולכם, אבל נוער עכשיו הגיעה פה מג'בל רוס.
נוצר בינינו איזה קשר,
פה, שם, דברים דומים, תחומי עניין, שותפויות וכל זה. אז אנחנו חברים.
אח שלי,
חוץ מזה שהוא יצא מאותה בטן, מה יש לי ממנו?
אם אחים דומים, אז סבבה. אם הם דומים, אז הם חברים טובים.
אז בסדר, זה לא שונה מחברים.
אבל אם אתה רוצה שאני אתייחס אליו בצורה...
למה?
מה הסיבה? כי רק הוא...
אז מה אם הוא יסענו מאותה בטן? למה זה מחייב אותי?
אם הוא מתאים לי, אז סבבה, אם לא מתאים לי, אז לא, אני הולך לחבר.
ולכן, הרבה מאוד פעמים דווקא האחווה הייתה יוצרת מתחים
בין האנשים.
ופה אנחנו רואים מנהיגות אחרת. אני רוצה שנבין רגע מאיפה זה מתחיל, בסדר? מאיפה זה מתחיל?
לדעתי,
הסיבה שהתורה מספרת לנו
על ראשית הצירים של משה רבנו, אחת הסיבות,
זה כדי שנבין שהאחווה בין משה, אהרון ומרים הוא אירוע שמלווה אותם מתחילה.
תראו את הפסוקים האלה שקראנו בשבת שעבר.
פשוט השבת הראה לי את זה מישהו,
ושימח אותי מאוד, עד היום לא הכרתי את ה... למרות שאומרים את זה הרבה, מה שמיד נלמד, אבל הראה לי את זה מישהו, אודיש ורץ, זה מאוד שימח אותי.
ותתת צווחותו למרחוק לדעה מה יעשה לו, משה ביאור.
ותר את בת פרעה ללחוץ על היעור, ונערותיה הולכות על יד היעור, ותר את התיבה בתוך הסוף, ותשלח את המעטה ותיקחהו.
ותפתח, ותראו את ילד גביני הנער בוכה, ותחמול, ותרמם ילדי העברי מור". אז אחותו של משה, זאת מרים, היא ניצבת מרחוק
לדעת מה לעשות לו, ואחרי זה היא רצה ומצילה אותו, נכון?
אנחנו מוסיפים את זה שבכלל הלידה של משה רבנו הייתה בגלל אחותו, היא זאת שעברה לאבא שלו,
אבא, מה קורה? למה פרשתם מאימא?
פרעה גזר על הזכרים, אתה גם על הנקבות, כאילו מה? אז משה נולד בגלל אחותו,
והיא גם משגיחה עליו,
ואחרי זה גם היא הולכת לבת פרעה, ואומרת לה, אני אביא לך אישה מניקה וכל זה.
אבל לא רק מרים הייתה שם.
כתוב, ותפתח את התיבה,
ותפתח ותראהו את הילד, והנה נער בוכה.
אומר בעל התורים, אומר את זה גם החזקוני,
אומרים את זה גם בעלי התוספות על התורה,
הנה נער בוכה זה אהרון,
שהניחתו אצל התיבה, נער בוכה בגימטריה, זה אהרון הכהן.
ובדרך כלל מרגילים לחשוב מי, מי בוכה?
משה.
ואז שואלים מה זה נער בוכה, למה נער בוכה,
וכל מיני, מה?
מה אתה אומר?
למה, למה אומרים משה נער בוכה? יש כל מיני הסברים.
הרב לאו תמיד מסביר שנער בוכה, הכוונה שמשה רבנו,
אפילו שהיה ילד,
אז הוא ידע שאסור לו לבכות בקול.
כמו נער.
כמו נער, שהוא יודע, אל תבכה בקול, כי עכשיו הגרמנים מגיעים.
ועל הדבר הזה, כמובן, עשה אבא קובנר את השיר הידוע והמפורסם.
השיר הידוע והמפורסם,
לא יודעים?
איך?
לא, לא, לא. על מה שאמרתי לכם, על נער בוכה.
את השיר הידוע, עכשיו כבר מותר לבכות.
כן ילדה, כן ילדה,
כן ילדה, כן ידיים דקות, כן עכשיו כבר מותר לך לבכות.
כבר הלילה הרוגי אבצח, כבר הדוד יוזף קרמר הלך,
כבר הרדיו שפר ומנה, מי עשו לך כבשה מעונה?
צייתנית ומשכלת היית.
לא, זה אלתרמן, סליחה, אלתרמן כתב את השיר הזה.
הוא כתב את השיר הזה,
אה, בגלל זה לא ידעת.
אלתרמן כתב את השיר הזה על בסיס משפט
שאבא קובנר אמר שכשילדה יצאה מהמחבואה, אז אימא שלה אמרה לה ביידיש, עכשיו אפשר לבכות.
לפני כן היא אמרה לה, את לא יכולה לבכות כי יגלו אותם.
ועל זה הוא כתב את השיר.
כן ילדה, כן ילדה עם דקות, כן עכשיו כבר מותר לחיקות.
כבר
כן מלאך כתוב פריסים ושיער, כן עכשיו כבר מותר, כבר מותר.
כבר
הלילה רוגע אבא צח, כבר הדוד יוזף קרמר, הלך יוזף קרמר, היה מפקד בחנה ברגן בלזן,
כבר הרדיו שפר ומנה, מי עשו לך כבשה מעונה?
צייתנית ומשכלת היית, ובחושך בחול או בחית.
ואפילו פן אוזן תשמע את שינייך צימחת בדממה.
ועל כל והכל והכל, כבר הוכן קטנטי פרוטוקול,
והוכן ועודת מסיקות, ועכשיו כבר מותר לך לבכור את זה הביתה. יש שם עוד שעות בתים עם השיר הזה.
שיר נפלא.
אז זה מה שאנחנו תמיד מכירים על משה רבנו, נער בוכה. כאן הוא אומר, לא, אהרון בוכה.
ואז תראו את התמונה.
משה בתיבה,
בתוך הסוף,
מרים,
דרוכה, ילדה בת שבע, איך אני מצילה אותו,
ואהרון, אהרון היה בן שלוש.
הוא לא יודע מה לעשות, אבל הוא רק בוכה שאח שלו יקרה לו איזה משהו.
זאת תמונת הפתיחה של משה רבנו. הוא בתיבה, אחותו מנסה להציל אותו, ואח שלו בוכה עליו.
זו אחווה.
זו אחווה. והדבר הזה רק הולך ומתפתח, הולך ומתגבר,
עד שהוא יוצר מנהיגות של אחווה.
ורבותיי,
כמו שאמרתי לכם,
זאת מנהיגות שעמדה במבחנים.
האחווה הזאת עמדה במבחנים לא פשוטים בכלל.
זה לא,
עוד אוקיי, אחווה, הכל בסדר, הכל...
זה עמד במבחנים לא קלים. כמו שאמרתי לכם, קודם כל, מראש, אחווה היא בעיה,
בהרבה מאוד מובנים, היא יוצרת מתיחות.
כי אם אני חבר של מישהו, אז מצוין.
אם אני, גם יש לי את האפשרות להיפרד ממנו כי לא מתאים לי, אז גם מצוין.
אם אני חבר, עכשיו אנחנו לא חברים, אז יאללה, בסדר, זה נפרדים.
אבל אם אני חייב להיות מישהו ביחד, למרות שאין לי יותר ראולה ממך, אני משותף,
אז זה מוליד מתחים, נכון?
מתח, נכון.
ירושות וכאלה, מתי דיברתי על זה?
אין לי אלא להאמין לך.
תראו את המדרש.
דבר אחר, זהו שאמר הכתוב, ידעים הטוב ובנעים שבת יחד יחד, וכן אתה מוצא שלא היו מעולם אחים מחבבים זה לזה כמשה ואהרון.
שנאמר, אלה תולדות אהרון ומשה.
מלמד שרובם של האחים שונאים זה את זה.
קין שונא את הבל,
שנאמר, ויעקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.
וישמעאל שונא ליצחק,
ותרס הרע את בן הגב המצחית מצחק,
ועשיו ליעקב,
ויאמר עשיו בלבו יקרבי ימי אבל אחי,
וכן שבטים כולם שונאים את יוסף,
וכן אבימלך הרג את אחיו, למדנו את זה השבוע,
שנאמר ואבוא אבימלך בעת אביו אפרתה ויהרוג את אחיו, בגדעון,
וכן יהורם הרג את אחיו, שנאמר ויעקב יהורה והיא ממלכת אביו,
והוא התחזק והיהרוג את כל אחיו בכרם, מלמד שאחים שונאים זה לזה!
אני מקווה שאני פה לא מחליץ, אתם שני אחים, השם ירחם,
יאללה, שלא תריבו לי פה בשיעור.
אבל זה...
אז קודם כל, המדרש הזה,
הוא שם לנו כאן עוד איזה מראה לשינוי דרמטי שקורה מספר בראשית לספר שמות.
כלומר, את ספר בראשית אנחנו מסיימים עם הלשון בחוץ,
פצועים וחבולים מכל המלחמות האחים שקרו בו. חלק מהאחים גם הרגו אחד את השני, וחלק כמעט הרגו, וחלק רצו להרוג. בסוף,
פחות ויחי,
יש איזו התפייסות,
אבל אנחנו עדיין עם ככה נשימה לא מוסדרת מהמרוץ שעברנו,
מרוץ הסכסוך בין האחים, ופתאום מתחיל ספר שמות, ומול העיניים שלנו יש לנו מופע אדיר של שלושה אחים שעובדים ביחד,
שאוהבים זה את זה, משלימים זה את זה,
מפרגנים זה לזה, נותנים זה לזה, וכמו שאני אומר, רבותיי, הקדוש ברוך הוא לא ויתר להם,
הוא העמיד אותם בניסיונות הקשים ביותר.
מה?
אומר כאן המדרש,
אבל משה ואהרון מחבבים זה לזה ואוהבים זה לזה,
ושניהם גדולים ושניהם שווים ממה שקראנו בעניין אהרון משה, הפסוקים שקראנו. כלומר, הם רואים את עצמם כשווים לגמרי. עוד פעם,
זה כרגע נראה לכם תפארת המליצה, תכף תראו.
על מה זה מדבר?
הנה,
הנה,
המדרש הבא.
זה שאמר הכתוב,
מי יתנך כאח לי, יש פסוק. מי יתנך כאח לי, יונק ידי מאמצא הרב ערוץ גם,
לא יבוזו לי.
נכון? זה פרק ח', לא?
זה הפרק האחרון.
רגע, יפה, מי ייתן לך?
אז על מי נדבר הפסוק הזה? מי ייתנך כאח לי? הלוואי
שאני אהיה אח,
שאתה תהיה אח שלנו?
הקדוש ברוך הוא כמו איזה אחים ידועים.
מי הם האחים האלו?
מי ייתנך כמשה ואהרון,
שנאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.
על הפרק הנפלא הזה בתהילים,
שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.
כאשר מן הטוב יורד אל הזקן זקנה אהרון
שיורד על פי מיותיו, כתל חרמונה יורד על ירי ציון, כי שם ציווה אדוני את הברכה חיים עד העולם. המדרש אומר שהשבת אחים גם יחד, יש כל מיני, יש מדרש שאומר שזה ישכר וזבולון,
אבל רוב המדרשים אומרים זה משה ואהרון.
אומר לנו כאן המדרש,
שהיו אוהבים זה לזה ומחבבים זה לזה,
שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרון את הכהונה,
לא קינאו זה לזה ולא,
אלה היו שמחים זה בגדולת זה,
אבל המדרש מסתיר פה.
מה זה לא כינו זה בזה?
כשמשה נוטל את המלוכה, ממי הוא נוטל אותה?
מאהרון. אהרון כבר היה מלך, הכוונה מנהיג. מי היה המנהיג של עם ישראל במצרים בכל השישים שנה שמשה רבנו לא היה שם? הרי משה ברח ממצרים בגיל עשרים למדיין וחוזר בגיל שמונים. מי היה המנהיג?
היה מנהיג לעם ישראל, קראו לו אהרון.
מגיע משה, אומר לו, אתה שומע? הקב' ברוך הוא אמר לי שאני צריך להיות המנהיג.
אז זוז, בבקשה.
אני מספר אחת, אתה מספר שתיים.
תגיד, אתה רציני?
מה, אני פה שישים שנה,
עורק דם, נמצא עם העם, מה אתה, מאיפה נחת עליי?
ורעך ושמח בליבו, בטח, אחי, בטח,
אני אעזור לך.
אתה קצת כבד פה, קפד לשם, אני אדבר לך אל העם, כמו שראינו, אני אתווך לך לעם ישראל, אתה תדבר לפרעה, אני אדבר אל העם, אני איתך.
וואו.
טוב,
זה כיוון אחד.
כיוון שני,
משה רבנו עולה להר סיני.
אחר כך הקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבנו שיבנו משכן.
את הציווי, הציווי נאמר למשה.
משה קורא לכל עם ישראל ואומר להם
תבנו משכן.
תוך כדי בניית המשכן הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, תגיע.
משה מגיע אומר לו, אני רוצה להגיד לך עוד הלכה.
מה?
כשיקימו את המשכן, אתה צריך לעבוד בו.
שבעת ימי המילואים אני אלמד לך את כל סדר העבודה. אז משה רבנו לומד איך מקטירים קטורת,
איך מדליקים את המנורה, איך מקריבים את הקורבנות, איך עושים את הכל. מדהים!
אחרי זה הקדוש ברוך הוא קורא למשה, אומר לו, בוא רגע, אמר לו, מה? אני רוצה להגיד לך עוד משהו.
ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור לעלות נר תמיד.
אה, מסוים, תגיד להם שיביאו לך שמן זית, אתה תצטרך אותו.
מה חושב משה רבנו ברגע הזה?
מה הוא בטוח, לא מה הוא חושב?
ש...
ש...
שהוא יהיה הכהן הגדול.
יש לכם מועמד יותר מתאים ממשה רבי להיות הכהן הגדול?
הוא בנה את המשכן, הוא עובד שבעה ימים ראשונים,
הוא יודע את כל התוכניות, הוא זה.
אבל הפסוק ממשיך.
ואתה אקרא בליך את אהרון אריך ואת בניו, וילבשתם בגדי קודש לכבוד ולתפארת, אתה, אתה, אתה, אתה. והמדרש מתאר שם שהמשה היה בהלם.
כאילו, רגע, לא אני?
לא אתה, אח שלך.
ולא רק שהוא כהן גדול, אלא אתה תלביש אותו.
אתה תלביש אותו.
אתה תפאר אותו.
בלב שמח, בלב זה.
ואומר, המדרש שם, חבל שלא הבאתי אותו, המדרש שם אומר,
המדרש שם אומר,
שהקדוש ברוך הוא אמר לו, משה, תראה, יכולתי לעשות את זה גם בלי להודיע לך.
אני לא חייב לך כלום.
אני יכולתי להתגלות לאהרון ישר ולהגיד לו שהוא כהן גדול ושהוא יודיע לך.
אבל לא רציתי לעשות את זה חוץ לדעתך,
כי ידעתי כמה אתה אוהב את אהרון ואתה תשמח בזה.
משה אומר, נכון, צודק, אני שמח.
הנה המדרש, אומר את זה.
היו שמחים זה בגדולת זה, אמצעך בחוץ אשקך, וילך ויפגשהו בהר האלוהים וישק לו.
זה שאמר הכתוב, חסד ואמת נפגשו,
צדק ושלום נשקו.
כל כך יפה.
חסד ואמת. משה הוא האמת, תורת אמת, נתן לנו, ברוך השם, בחר בנו. משה אמת, תורתו אמת. אהרון, חסד.
משה הוא צדק, נכון?
לא חמור אחד מהם נסעתי וכולי.
צדקתך, אומרים שצדקתך.
וואלה, יבוא נותי עוד נאו.
צדקתך צדק לעולם, נדמה לי שאומרים שמשה רבנו חיבר את התפילה הזאת.
ושלום זה אהרן הכהן,
חסד ואמת נפגשו. לא מספיק הנפגשים.
צדק ושלום נשקו.
צדק זה משה שנאמר, כן, צדקת השם עשה.
שלום זה אהרן שנאמר בשלום מישור הלך איתי.
חסד זה אהרן שנאמר ולוי אמר תומך עבורך איש חסידיך.
באמת זה משה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא מתעשקים מתחבקים אוהבים אחד את השני
עוד מדרש
על הפסוק הזה שם בתהילים שהזכרנו
כשמן הטובה יורד על הזקן זקן אהרון
מה זה זקן זקן אהרון וכי לאהרון היו שני זקנים שאין המדרש כשמן הטובה יורד על הזקן אהרון
או כשמן הטובה יורד על זקן אהרון ככה צריך להגיד מה זה הזקן זקן אהרון
אומר
וכי שני זקנים היו לו לאהרון באת אמרת זקן זקן
אלא כיוון שראה משה את השמן יורד על זקן אהרון, היה שמח כאילו על זקנו ירד.
אהרון כהן גדול כאילו אני כהן גדול.
אני כל כך אוהב את אהרון, אני באחווה איתו.
רבותיי, זה דרמה, זה אירוע דרמטי. זאת המנהיגות של העם ישראל. מבנה המנהיגות הראשון.
חותם, החותם הראשון.
זה מנהיגות של שלושה אחים שאוהבים אחד את השני,
בברית אחד עם השני,
משלימים אחד את השני,
שמחים אחד בשני, בעוד שבדרך כלל זה הפוך. בדרך כלל אחים הם על ציר סכסוך.
בדרך כלל.
וכמו שהסבר,
ועל מה זה יושב? זה יושב על נקודה אחת.
ומיד נגיד את זה.
זה יושב על הנקודה הזאת.
אם נולדנו באותו בית, כלומר, אם אני חבר של מישהו,
יש לי קשר חברות, מי עשה את החברות הזאת?
זה דבר אנושי.
דבר אנושי.
זה אחווה.
זה עניין אלוקי.
אתה אומר לעצמך, אוקיי,
מי ששם אותנו כאן ביחד, באותו בית,
אצל אותם הורים, זה הקדוש ברוך הוא.
אם הוא שם אותנו כאן, הוא רוצה להגיד לנו מה?
דבר אחד,
תסתדרו ביחד.
זה נתון.
למרות שיהיה לכם קשה,
כמו שאני אומר, קשר בין אחים הוא הקשר הכי מורכב, כי זה לא חברים.
חברים, אני מסתדר.
יהיה לכם קשה, יהיה ביניכם הבדלי דעות, יהיה לכם כל מיני דברים,
אתם תסתדרו, כי אני שמתי אתכם ביחד. נקודה.
עכשיו, מתי זה נפל לי האסימון?
בצורה מאוד חזקה. השבת היה לנו אצלנו בקהילה
בר מצווה לתאומים.
מתוקים, משפחה מקסימה. באמת, היה
בלתי רגיל, נפלא מאוד.
כל בר מצווה היא משמחת,
אבל כאן זה תאומים, זה משמח כפול שתיים.
הסבא לימד אותם גם את הקריאה בתורה, זה עוד סיבה לשמחה. ברוך השם, נפלא מאוד.
כן, הם גם תאומים זהים, שקשה להבדיל ביניהם. אני לפחות מתקשה
להבדיל ביניהם. אז זה כזה,
שמח מאוד.
עכשיו, תאומים, פרשה אחת.
יש כאלה תאומים שיוצא להם שתי פרשות.
פקוד מסודרים. גם שתי פרשות, הפטרה אחת, נכון? אבל תאומים, פרשה אחת.
מה עושים?
מה?
חלקים.
הוא קרא עד זה, זה קרא עד רבי, זה קרא עד זה.
את ההפטרה אח אחד בירך,
וקרא חצי הפטרה, ואחיו השני המשיך כאילו לקרוא את החצי, והוא...
זה גם אין בעיה.
והשני בירך,
התחלקו, הכל בסדר.
לא רק שזה היה בסדר, זה היה מקסים.
לא רק שזה היה מקסים,
זה היה אפילו מאוד מאוד יפה, כי אתה רואה שכאילו מצליחים ביחד.
ותוך כדי השבת אני חושב לעצמי,
רגע, הרי
קורה הרבה פעמים שיש אצלנו בקהילה ובעוד מקומות שתי משפחות שיש להם בר מצווה על אותה שבת.
קורה, נכון?
ושמה זה לא כזה פשוט.
חלק גדול מהמשפחות מעדיפות להגיד, שמע, אולי אנחנו נדחה בשבת, תן תעשו בשבת הזאת, אנחנו נדחה בשבת.
זה, וכל אחד יאה לו את המקום שלו.
וזה לגיטימי לגמרי.
חלק מהמשפחות אומרות, לא, אנחנו לא רוצים לדחות,
אבל החלוקה לא הולכת, רגע, זה, הפטרה, ונקרא את ההפטרה, ונקרא... זה כאילו, זה קצת...
למה ההבדל?
על מה זה יושב ההבדל?
על מה הוא יושב?
זה יושב על דבר אחד,
על ה-ביחד כנתון.
ברגע שברור לך, הביחד הוא נתון, נקודה.
אתם ביחד, על זה אין ויכוח.
עכשיו בואו נראה איך מסתדרים, אז מסתדרים.
מסתדרים, הכל בסדר, הכל זורע.
כן.
כשאתה אומר לו, אולי אני מתקלח,
אז גם הוא בטוח כבר על היקף.
כן.
וכשהוא בטוח,
כן. כן. יש בזה, נכון. זה נכון. זה נכון.
בסדר, זה נכון.
כן.
אתה יודע, שמירת שבת, בסוף יש ילדים שכן לא שומרים שבת. לא, אבל... אתה מדבר על חינוך.
כן, כן, זה ברור, קווים אדומים, כן.
אז, אבל כאן זה הרבה יותר מקרה. כאן, מה ההבדל בין הבין הבין הבר-מצווה הזאת לבר-מצווה הזאתי?
ברור להם, זה לא נושא לוויכוח,
זה לא נושא לדיון.
האחווה והביחד הם נתונים.
מכאן בואו נתקדם.
ואילו במשפחות אחת, מכיוון שמשפחות אחרות לא חוות את עצמם כאחים,
אלא כזה, אז אומרים, אולי נעשה ביחד, אולי ניפרד.
אם נעשה ביחד, אז איך זה ייראה?
ואז זה מתחיל להתבחבש, בסדר?
אז בעצם מה שיוצא שהקשר בין אחים יש בו צד אלוקי,
הרבה יותר בין קשר בין חברים. מה שמחזיק קשר בין חברים זה קרבת הדעות.
מה שמחזיק קשר בין אחים זו קרבת הדם שנוצרה להם דרך ההורים.
והעובדה שאותם נשמות נשלחו לאותו בית
היא אמירה אלוקית. עכשיו, אם היא אמירה אלוקית, אז מה זה אומר?
זה פשוט, זה מדהים לראות כמה זה מייצר את הכל הפוך ממה שחושבים.
זה אומר שכל המהות של בית זה שאנשים שונים יסתדרו ביניהם.
והרי אין לך שני אנשים יותר שונים מאשר משה ואהרון. נכון? הרי גם המדרש אמר, חסד ואמת, צדק ושלום, הם הפוכים.
אבל בגלל שאנחנו קרבת דם, אנחנו נסתדר.
כלומר, חברים זה אנשים דומים.
זה הומואפתיה, כן? זה דומה ודומה ודומה ודומה. החבר שלי... אחים,
אני גם, אני חושב שאין בית שלא רואה את זה, לא יודע, לפחות אני רואה את זה אצלי בבית, לפעמים אני אומר לאשתי, תגידי,
בואי, תברי, תגידי לי את כל האמת.
הילד הזה, הוא...
לא החליפו לך בבית חולי?
מאיפה הדבר הזה הגיע? מה? הוא לא קשור אלינו.
בתוך בית אחד, מאותו איך הם יצאו, גדלו באותו בית,
ילד אחד כזה, ילד אחד כזה, ילד אחד כזה,
לפעמים הפוכים לגמרי, בנטיות הנפש.
ב... לנו יש במיוחד שתי בנות שהן ככה אחת אחרי השנייה, והן
שתי קצוות, הפוכות לגמרי, פשוט זה...
וזה מדהים לראות
את האחווה, איך האחים האלה אצלנו בבית הזה, נלחמים אחד על השני, אוהבים אחד את השני,
עוזרים אחד לשני במה שהשני צריך.
כלומר, אוקיי, אני מבינה שאת צריכה את הדבר הזה, ואתה שהוא לא אני, אבל אני אעזור לך.
זה פשוט פלא עצום. כלומר, זה המנגנון של ההסתדרות עם השונה.
זה המנגנון. הידיעה שאם אנחנו גדלנו באותו בית, הקדוש ברוך הוא שם אותנו כאן,
ואומר לנו, אין לכם אפשרות להיפרד. אתם ביחד.
אתם ביחד, זהו. אין לכם אפשרות להיפרד.
ותסתדרו, וברגע שאין דיון על הביחד, הביחד הוא מובנה, הביחד הוא קבוע,
הוא אלוקי,
פתאום מגלים, לא רק שמסתדרים, שזה גם יפה,
ושזה גם מגוון,
ושזה גם יוצר שלמות הרבה יותר גדולה וכולי, אבל ברגע שהביחד מוטל בספק,
אז רגע, אולי רק אני, אולי רק אתה, וחטא על זה הדרך.
זה מה שבאים להגיד לנו משה ואהרון,
ואני רוצה רק להוסיף עוד משהו אחד.
אתם חושבים שמשה מת בגלל החטא שלו?
אה?
לכאורה.
טעות.
לפחות לפי הזוהר זה טעות.
אתם יודעים למה משה מת?
כי אהרון מת.
אתם יודעים למה אהרון מת?
כי מרים מתה. מרים הרי לא הייתה חלק מהחטא, נכון?
היא לא הייתה חלק משום חטא.
הזוהר אומר, ברגע שמרים מתה,
תכף נקרא את הזוהר הזה, רן, אני לא מספר לך פה אגדות.
הוא אומר, ברגע שמרים מתה, משהו נשבר בשלישייה הזאת,
ופשש, אהרון, משה.
תכף תראו שהזוהר הזה הוא עומק פשוטו של מקרא לדעתי, תראו את הזוהר.
אומר הזוהר,
כגב נדב עת אמות של מרים ולא היה מים לעדה,
דא אסתה לקבירה דעלה ותתה,
לבתר איתבר ימינה, מיד אחרי מרים איתבר ימינה מת אהרון,
דכתיב יאסף אהרון אל עמיו, ולבתר אחר כך יתחשך שמשה נחשכה השמש,
דכתיב ומות בהר ויאסף אל עמך,
הדרוע ימינה איתבר,
וגיופו דאיהו אי שמשה ישתחשך זרוע ימין נשברה זה אהרון שהוא החסד
הגוף שזה משה חשוך נחשך
תלת אחין אבו אומר הזוהר
משה אהרון ומרים כמו דעת אמרת ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים
מרים סיהרה מרים ירח משה שמשה משה השמש
אהרון דרוע ימינה חור דרוע סמולה וארון עכשיו בנדב
בקדמיתא מיתא מרים.
מתא מרים, הסתלק סיערה,
הסתלק הירח, הסתלק הבהר.
לבטאר איתבר דרוע ימינה,
נשברת הזרוע ימין, דמיקרב תדיר בסעירה באחווה בחידו.
אהרון ומרים הם האחים הראשונים, יש ביניהם קרבה.
מרים מתה, גם אהרון לא יכול להחזיק מעמד.
ואל דקתי ותיקח מרים הנביאה, אחות אהרון. מרים ואהרון הם היו יותר קרובים.
משה בכל אופן היה קצת ככה נבדל.
אחות אהרון ודאי, די וודרועה די מקרב לה באחדותה באחווה עם גופה.
אהרון הוא הצד הנשי של האחווה הזאת, הוא אוהב שלום ורודף שלום.
לבטר, אחרי שאהרון ומרים מתים,
התכניס שמשה והתחשך.
אז על השמש אין למי להשפיע.
איבד את זרוע הימין שלו, אז הוא מת.
כמו דיוקים לה, דכתיב יאסף על עמך גם אתה.
זכאן, חולקהון, די משה אהרון ומרים, די ישתכחו בעלמא.
כלומר, הם מתים, מרים מתה,
כי הגיע הזמן שלה, 123 שנה, הייתה חיה, לא בגלל שום חטא. 120, סליחה, אהרון בן ה-123, מרים בת 127,
נכון? בת 127,
זה?
אותה בת 127 כשהיא מתה,
אז היא מתה. ברגע שמרים מתה, אז הכל מתפרק.
הרב זקס מסביר שזה גם הסיבה שמשה רבנו חטא בקוצר רוח.
כי מרים מתה.
האחות שגידלה אותו,
האחות שזה, היא, אז הוא...
עכשיו תראו, זה כתוב ממש בפסוקים, שהכל משה מת ואהרון מת,
בגלל שמרים מתה.
כי כתוב, ויבואו בני ישראל לכל העדה, ותמות של מרים,
ואז ויקילו משה ואהרון את הקהל בפני הסלע, ויאמר להם שימונה המורים, אותיות מרים,
ואחר כך כשאהרון מת,
ויאסף אהרון אל עמיו, כי לא יבואו אל הארץ ונותן בני ישראל, על אשר מריתם את פי, למי מריבה, מריתם עוד פעם אותיות מרים.
אז כאילו, למה הם מתים? בגלל מרים, כי מרים מתה, אז בלי מרים זה לא הולך, בלי האחווה.
אז אני חוזר רגע לאירוע המרכזי, תראו.
איך
נכון להתייחס לעם ישראל?
עם ישראל.
מי אנחנו?
אני מקווה שאתם מבינים להגיד שבארצות הברית
The American people are אוסף של מהגרים ממיליון ארצות
שמכנה משותף אחד, הם רוצים חלום כלכלי עם איזה רווחה, החלום האמריקאי,
עם איזה חירות,
שאין זכויות בני אדם, אבל זה כאילו אין שום קשר בין האדם בטקסס בדרום לבין האדם בפנסילבניה.
כל אחד בפני עצמו.
זה נפרד לגמרי.
ומצד שני יש מקומות שזה מקומות של אינדיבידואליסטים.
מה ההגדרה הנכונה לעם ישראל?
אני חושב שההגדרה הכי מדויקת לעם ישראל זה משפחה גדולה.
אנחנו משפחה גדולה.
וכדי שנבין איך זה נראה נתנו לנו את משה אהרון ומרים בתור מנהיגות,
כי במנהיגות זה הכי קשה.
כלומר,
זה האירוע הכי מורכב שבכל אופן מצליח.
מה זה אומר משפחה גדולה?
העניין המרכזי הוא, אנחנו קודם כל ביחד.
אנחנו קודם כל
אחד עם השני.
זו הבחירה האלוקית. עכשיו בואו נסתדר.
עכשיו בואו נסדר ככה, בואו נסדר ככה.
הסיפור של משפחה גדולה,
קודם כל אנחנו מרגישים את זה עכשיו,
כולנו מרגישים את זה עם החטופים,
ומרגישים את זה עם איזה משפחה.
אתם יודעים, היה, לא יודע, סיפרתי את זה כאן, היה עלילת דם
של בייליס
בתחילת המאה הקודמת.
הרב קוק היה מעורב בזה.
זה נראה לי כמעט עלילת דם בין האחרונות שהיו.
אז חלק מעלילת הדם, התובע הרוסי
הלך ונבר,
למד,
חכים וראה את הממרת חזל שכתוב
אדם אתם בספר יחזקאל, ואז הגמרא אומרת אתם קרואים אדם ואין אומות העולם קרואים אדם.
אז הוא אומר, הנה ההוכחה, אתם אומרים שרק אתם בני אדם, והגויים לא בני אדם, ולכן אתם רוצחים אותם, לוקחים את הילדים ועושים מהם מצות וכן הלאה.
נראה שם איזה עורך דין יהודי חכם, שאמר לו, לא, לא, אני אסביר לך מה הכוונה.
הוא אומר, תראה, יש לנו כאן את מנדל בייליס שהוא ברוסיה,
והנה אני אראה לך תמונות שמכל העולם היהודי תורמים כסף להגנה המשפטית שלו, ומתעניינים בשלומו, ויש עצרת תפילה בכל מקום.
כי אנחנו, עם ישראל, כמו גוף האדם. כשהאצבע כואבת,
לא רק האצבע כואבת, כל הגוף כואבת.
אבל אתם, אם יהיה איזה רוסי שיואשם באיזה משהו, אפילו עלילת שעה באיזה מקום, זה יעניין איזה רוסי אחר באיזה ארץ אחרת, לא יעניין. אז במובן הזה אנחנו אדם.
אדם,
ההגדרה של אדם זה משפחה.
משפחה רחבה.
זה הסיפור.
והנה, משה אהרון ומרים,
כן, ההנהגה המשפחתית הזאת, למרות שהמדרש נתן לנו כאן רשימה ארוכה מאוד של האחים שלא יסתדרו, הם מסתדרים ביניהם. למה הם מסתדרים ביניהם? כי זאת המחשבה.
אם האדם הזה, הכל כך שונה ממני, ואגב,
כמו שיש לי ילדים שהם שונים אחד מהשני, אני מסתכל על הדודים שלי, אז גם כל מיני זה, יש אחד חרדי, אחד פה, אחד שם,
וגם במשפחה שלי יש אחים מכל מיני כיוונים, כן?
שונים.
אז זאת אומרת, אם האדם הזה שהוא שונה ממני,
ואני לא כל כך מתעניין באותם תחומים שהוא מתעניין אולי,
ויש לנו מחשבות אחרות וכל זה, אבל הוא על הנשמה שלו.
הוחלט מהקדוש ברוך הוא שהיא תרד לעולם דרך אותם הורים שלי,
יש לנו אותם הורים,
אז הקדוש ברוך הוא לחש לי באוזן, חביבי,
אתה תהיה איתו ביחד, זהו, תסתדרו.
ולכן הרב זקס אומר, ומשום מה לא הבאתי את זה כאן,
הרב זקס אומר הייתי באיזה מקום שמשפחה בריאה
משפחה בריאה או מערכות יחסים משפחתיות בריאות של האדם
הם המבוא והבית ספר להתמודדות עם אנשים שחושבים אחרת ממך מחוץ למשפחה. אתה כבר, אתה מתרגל, אתה אומר, שמע, אני לא, מה, אני מכיר, יש לי אח כזה, יש לי אחות כזאת, אני, אנחנו מסתברים, אנחנו ביחד, אנחנו עושים את כל המאמצים כדי,
כדי להסתדר, אז אני,
בטח שאני אצליח גם במקומות אחרים,
שיש פחות מתח.
ולכן ההגדרה של עם ישראל
כמשפחה גדולה,
מרגישים בכאב אחד של השני, שמחים בשמחות אחד של השני,
אבל בעיקר מבינים, אנחנו בני אב אחד אנחנו.
בני אב ואם אחת אנחנו. אחים לנשק, אחים לתורה, אחים למצוות, אחים לחסדים, אחים לצפון, אחים לדרום, אחים לחטופים. אחים, זו המילה,
מגדירה, זאת הגדרה סופר חשובה, הביחד הוא לא נתון לדיון.
ואם הביחד הוא נתון לדיון, מכאן ואילך אנחנו נסתדר.
אנחנו יהודים, יש לנו ראש יצירתי,
יש לנו מוח יצירתי, אנחנו נמצא פתרונות,
אנחנו נסדר את הדברים,
נכון?
יש כזאת פעולת בני עקיבא הידועה,
שלוקחים שני בני אדם להתווכח על תפוז,
נכון?
בסוף מתברר שאחד צריך את הקליפה ואחד צריך את הפרי.
אז למה אתם מתווכחים בכלל? יכולתם... אז הרבה פעמים ויכוחים הם בכלל שאתה רואה שאפשר בקלה קלות לסדר את זה.
ולפעמים עושים איזה פתרון יצירתי כזה או אחר, ולפעמים דוחים דברים לפעם אחרת.
ברגע שהביחד הוא נתון, שאתה נמצא, ואנחנו כל כך רואים את זה עכשיו, נכון? כולנו היינו עכשיו בצבא במילואים, אני אומר לך, תשמע, זה הפלוגה, אתה פה עם הבן אדם הזה איתך בנגמ״ש, הבן אדם הזה איתך בטנק, ואתם צריכים להילחם ולהסתדר ביחד. נו, עכשיו זה רלוונטי מה הוא חושב, אנחנו נסתדר ביחד, נמצא את הכול, נחליט שמדברים, נחליט שלא מדברים על נושא מסוים, נחליט שעל זה מדברים, על זה, נחליט הרבה מאוד דברים.
זה יכול להיות ככה גם ברמת המדינה, אבל בתנאי שהאחווה תהיה נתון.
והתורה מראה לנו את זה. גאולתם של ישראל היא תוצר
של מנהיגות משולשת, מלאה באהבה ואחווה.
מנהיגות שעמדה בניסיונות, כמו שאמרתי.
למשה לא היה קל שהוא לא היה כהן גדול.
לאהרון לא היה קל שנלקחה ממנו המלוכה.
מרים דיברה על משה והוא היה צריך להצפלל עליה,
כן?
אבל ראיתי באיזה מקום,
שאחרי שמשה רבנו עושה שירת הים,
ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון תטוף בידיו, ותאמר קום,
ותצא לכל אנשים בתופי למחור, ותאמר שיעו לה' כי גאו גאה שזוכו ברמה בים.
הרגע אח של עכשיו,
אמר את אותו דבר, מה את עכשיו יוצאת עם אנשים למחור? כבר שרו את זה.
מישהו, משה שמח, בטח, למה לא? בטח, איזה יופי, בטח, יהיה גם שירה של אנשים, בטח.
משלימים אחד את השני.
אני אומר את זה כי יש עכשיו, ברוך השם,
אנרגיה עצומה של ערבות ואחווה ושמחה גם במלחמה,
ושותפות גם בכאב.
גם צריך להקדיש לזה זמן, ללכת לפגוש את המשפחות.
יש ביום רביעי
תפילה מאוד מאוד חשובה בכותל, מאוד חשובה.
אתמול היינו,
אשתי בן ינינו, במטה החטופים, פגשנו את המשפחות,
וזה מאוד חשוב להם שבתפילה בכותל יהיו כל עם ישראל.
שיהיו חרדים, ומסורתיים, וחילונים, ודתיים, כולם יהיו שם כמו שבסליחות באלול, שזה מפוצץ, מאוד חשוב להם.
ואמרה לנו שם אחת האימהות, אימא של עומר,
הזכיר אותו בשמו, שלי,
והיא אמרה לנו, זה שהם עוד לא חזרו,
זה בגלל שעוד לא התאחדנו מספיק.
אימא אומרת דבר כזה.
לא בגלל שהממשלה לא עשתה את זה, כי עוד לא התאחדנו מספיק. כשאנחנו נהיה מאוחדים באמת, הם יגיעו. הקב' יסדר את זה והם ימצאו אותם.
יש לנו עבודה פנימית לעשות, של אחווה.
של אחווה.
וזה משה אהרון ומרים.
ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים, איך קראתי לזה?
על מנהיגות האחווה.
תראו, יש כאן
תורה נפלאה של הרבי יוחנן מסטאלין.
שבת אחים גם יחד הוא דבר טוב.
זה יפה.
יש הרבה שמכירים מעגלי שיח.
מעגלי שיח, מדברים, עושים שבת אחים גם יחד.
אבל בלב אתה אומר, טוב, נו, אללה כבר שיסתום את הפנו,
אין לי כוח אליו.
אבל בלי האהבה,
אין זה שווה כלום.
אתה לא אוהב אותו באמת.
והאהבה לאח היא, כמו שאמרנו, אהבה אלוקית.
אני אוהב אותך כי הקדוש ברוך הוא שם אותך איתי.
לא אני בחרתי בזה, הקדוש ברוך הוא בחר.
אז אני מבטל את הדעה שלי לרצון האלוקי, ואני איתך, אני אוהב אותך.
אהבת חברים היא העיקר והבסיס של חסידות.
בלא אהבת חברים לא יכול להיות כלום.
ואחרי זה הוא אומר, על שלושה דברים צריך לעמול, אמונה,
אהבת חברים ואמת.
ואמונה ואהבת חברים זה אותו עניין, כי אני מאמין, אהבת חברים, אהבת משפחה, אחווה.
אני מאמין שזה לא במקרה שגדלנו באותו בית. זה לא במקרה שכולנו כאן בארץ ישראל,
זה לא במקרה שכולנו עם ישראל, שיצאנו מאברהם, יצחק ויעקב, מרבקה, שרה, רחל ולאה,
ומשה אהרון ומרים, הם יהיו לנו הדוגמה לדבר הזה. אנחנו נזדקק בתקופה
הארוכה הבאה עלינו
להרבה מאוד אחווה.
להרבה מאוד אחווה.
זה נקרא גם בשפה אחרת, זה נקרא עמיות.
אתם יודעים מה זה עמיות?
עמיות זו תחושה שאני אוהב אותך כי אנחנו בני אותו עם.
אתם יודעים, יש
יש ספר מאוד יפה, ספר על השואה,
שנקרא ילדה של אף אחד, כתבה אותו זהבה רוט. היא הייתה
מפקחת הרבה מאוד שנים
על הגננות, מפקחת גם של אימא שלי,
ברוך השם, לאורך ימים ושנים, היא איתנו,
והיא כתבה ספר על תולדותיה בשואה, היא הייתה ילדה בשואה,
ובין השאר היא מספרת שם בספר הנפלא הזה,
שבאחת הפעמים היא נאלצה להיפרד מאימא שלה ולנדוד לבד, אז אימא שלה קראה לה ואמרה לה,
אם פעם תהיי במצוקה,
אם פעם לא תדעי מה לעשות ותצטרכי עזרה ותראי איזה מישהו מבוגר ותרצה שיעזור לך, ולא תדעי אם הוא יעזור לך או לא,
תבואי אליו ותגידי לו, תשאלי אותו עמחו,
מילת קוד,
אתה מהעם שלי?
אם הוא יגיד לך כן, אז
תתפקשי ממנו עזרה, אם הוא יגיד לך לא, תברחי.
עמחו,
עמחו ישראל,
האם אתה מהעם שלי?
והיא מספרת שם שהיא עשתה את זה,
והיא נפלה על איזה מישהו שהציל את החיים שלה בסוף,
שכן שלהם בכלל, היה שכן של ההורים שלהם, כי הוא זיהה אותה, באמת הציל אותה שם, זו עלילה כזאת.
המילה הזאת היא עמך.
ברגע שאני,
אני מהעם שלך, אני אח שלך, אני אעזור לך.
האחווה הזאת, אנחנו נזדקק לה המון בזמנים הבאים עלינו,
לטובה בעזרת השם,
לגבורה בעזרת השם, אנחנו נזדקק לאחווה הזאת,
לידיעה שכל מי שנמצא כאן,
כל מי שנמצא בארץ ישראל, וגם אלה שיגיעו,
העולים החדשים הרבים.
אנחנו עם אחד באחווה אחת, והאחווה היא נתון, ומכאן נסתדר.
והדבר הזה, בעזרת השם, ישפיע גם למטה, גם הצידה, וגם בעיקר למעלה.
כל המנהיגות, כמו משה, אהרון ומרים,
כך נזכה למנהיגות אחווה.
אמן ואמן.
ברוכים תהיו.
