אני רוצה לדבר איתכם על איזושהי תורה שמתגלגלת, הרבי מדבר עליה הרבה מאוד, וגם בעוד מקומות,
על ההתבוננות בעץ באילן.
התורה משווה
בין האדם לבין העץ.
אבל לא רק התורה משווה, אלא גם המציאות משווה, מפני שהעץ,
בשונה משאר החלקים בבריאה, הוא החלק היחיד שבנוי זקוף,
כמו האדם. בעלי חיים בנויים בצורה מאוזנת, דומם, אין לו שום צורה, איפה אתה מניח אותו?
זו הצורה שלו.
ועץ, בצורה שלו,
הוא מזכיר את המבנה של האדם.
ולכן התורה משווה כי האדם את השדה.
אז זה אומר שצריך לעשות התבוננות.
בחסילות זה נקרא התבוננות, להתבונן
באילן ולנסות להבין איך אנחנו יכולים להיות דומים לעץ.
עכשיו, יש כל מיני סוגי התבוננויות שאפשר לעשות וכדאי לעשות.
לדוגמה, יש התבוננות אחת שמדברת על השלבים בחיים
של עיבור, ילדות, נערות, בגרות, בסדר?
לפי חלקי העץ, שורשים, גזע, ענפים ופירות.
וזה שווה לעשות את ההתבוננות הזאת, אולי נזכיר אותה תוך כדי.
אנחנו היום נרצה ללכת בכיוון של התבוננות אחר,
שמרבים לדבר על זה, בהתבוננות בדרך הצדיק.
מה הכוונה?
הצדיק בהרבה מאוד מקומות מושווה לעץ,
מקביל לעץ.
לדוגמה,
כולם מכירים, צדיק,
קטמר יפרח,
כארז, בלבד ומשגה, וגם פרי צדיק,
עץ חיים,
וגם עם ישראל הוא צדיק, כי מי העץ ימי עמי,
וגם עץ חיים היא למחזיקים בה, כן, הצדיקים,
כן, כן, הצדיק מושווה לעץ.
אנחנו ננסה להבין באיזה מובן הצדיק מושווה לעץ, ואם תאמרו ותשאלו ותקשו,
אבל אחרי הכול מה הקשר שלנו?
אנחנו לומדים כאן ביום חמישי, טניה, הלוואי בינוני, נכון? זה הלוואי שתהיה בינוניים.
תשובתכם בצדכם, תשובתנו בצדנו,
תשובה כפולה.
ראשית,
בדור הזה באמת,
באמת החלש ימר גיבור אני. כלומר, כל אחד יש לו איזה בחינה צדיק מסוימת.
ודבר שני,
אם אדם מונח לו היטב היטב היטב שהוא בינוני,
כלומר, הוא לא שוגה באשליות, הוא לא חי באיזה סרט.
ראיתי שיש היום ביטויים חדשים, אני חי בסרט, חי בסרטון,
ולאחרונה אף אחד הילדים שלי אמרו לי, אתה חי במובי.
זה כאילו הגרסה האחרונה,
חיים במובי.
אז לא חיים בסרט, מבינים שאנחנו בינוניים וכל זה,
ואחרי שמבינים את זה,
אז יש אפשרות להתבודד ממני להגיד, בסדר, אז אני עכשיו רואה איך צדיקים ואני בינוני, אבל גם בינוני מותר לו להתחפש מדי פעם ולקחת דברים מצדיקים.
אז אנחנו נראה איך צדיקים.
כן, אז אנחנו נראה למה הצדיק מוגבל מקביל לעץ, וננסה לקחת משם כל מיני איכויות
שכן מתאימות לכל אחד מאיתנו. אז נתחיל.
כמו שאמרנו, יש לעץ ארבעה חלקים מרכזיים,
וכידוע לכם, זה תמיד מקביל לארבע אותיות שם השם,
י' כו' כ, אז החלק הראשון זה השורשים,
וזה מקביל לאות י'. למה האות י'? האות י' היא עוד קטנה, נעלמת, היא טיפה,
וגם השורשים הם נעלמים, הם
עולם שלם, אבל
תת-קרקעי שקורה מתחת לפני השטח.
היום הזה, טו בשבט, הוא יום משמעותי גם לשורשים.
לא רק לפירות, לפירות האילן,
שהיום זה היום
יום הולדת של הכנתה וכל זה, אלא גם לשורשים. מדוע?
מפני שהמשנה במסכת ראש השנה מביאה את המחלוקת בין בית שמא לבית הלל, בין שמא לבית שמא לבית הלל,
האם זה א' בשבט או טו בשבט.
מה יש בטו בשבט? למה דווקא התאריך הזה? הגמרא אומרת שבטו בשבט, בשנה רגילה, לא כמו בשנה המעוברת,
בשנה רגילה יצאו רוב גשמי שנה.
רוב הגשמים כבר ירדו עד ט׳ בשבט.
בשנה רגילה, לא השנה.
בשנה רגילה ט׳ בשבט. זה כבר אחרי שבט, כסלו, טבת, חצי שבט, ונשאר לך עוד חצי שבט והדר.
אז רוב הגשמים, נגיד שליש, שני שלישים מהגשמים כבר ירדו.
מה זה אומר לגבי העץ?
לגבי העץ זה אומר,
לעץ יש שני מערכות של שורשים.
יש לו מערכת שורשים רוחבית,
ויש לו מערכת שורשי עומק.
בשורשים הרוחביים העץ משתמש כדי לשתות בחורף,
כי המים זמינים.
ככל שהמים מתחילים להסתלק, הוא מתחיל להפעיל את שורשי העומק שלו.
בטו בשבט זה כאילו מתחיל המעבר, הוא מתחיל
לעורר את שורשי העומק.
אז אם כך, נמצאנו למדים שהצדיק
הוא אדם שמחובר לשורשים ובמיוחד לשורשי העומק שלו.
זאת אומרת, הצדיק זה מישהו שיש לו שורשים והוא מודע אליהם.
המודעות לשורשים היא לא רק מודעות, גם זה חשוב מאוד, להיות מודע לדורות הקודמים, לאבות, לאמהות, לסבא ולסבתא,
אבל המודעות שלך צריכה להיות מודעות, כמעט אפשר להגיד, תנכית.
כלומר, השורשים שלנו מתחילים
עד מאברהם אבינו, מיצחק, מיעקב, מדוד המלך, והשאלה באיזה תודעה ובאיזה מודעות אתה חי היום,
מאיפה התחלת,
מניין התחילה מדינת ישראל, האם היא התחילה מהרצל, האם היא התחילה מחובבי ציון,
האם היא התחילה מעליית רבי מנחם אלדל מויטבסק, האם זה התחיל מעליית תלמידי הגרא, האם זה התחיל מבית יוסף.
מאיפה זה התחיל? מהרמב״ן? זה מאוד מאוד משנה מאיפה זה מתחיל, איפה אתה מתחיל את הסיפור.
כמה שהשורש שלך, השורש שלך, או שזה התחיל מלפני דקה.
גם זה יכול להיות. התחיל מהממשלה האחרונה.
זה מאוד תלוי איך אתה מסתכל.
אז הצדיק
מאוד מאוד מחובר משורשים. אתם יודעים שזה היה מאוד מעניין שהרבי ביוד שבט
היה עושה התוועדות,
הוא היה מקפיד להזכיר בהתוועדות תורות מכל האדמו״רים שלפניו.
תסתכלו בכל ההתוועדות של יהוד שבט, הרב היה מזכיר תורות מאדמו״ר הזקן,
אדמו״ר האמצעי,
סליחה, מהבעל שם טוב, הרב מגעיל,
אדמו״ר הזקן, אדמו״ר האמצעי,
אדמו״ר המהרש, אדמו״ר הרשב,
וחמיב,
הרב הרעייה, אז מזכיר את כולם.
בלי, כאילו, בלי זה, אבל בסוף,
יוצא מהצדק, לא הזכרתי,
נגע בכולם. כאילו, אתה עולה למעלה לשורשים, לשורשי העומק,
זה לא מתחיל מכאן, זה מתחיל מתגלגל, התגלגל, התגלגל.
אז תודעת צדיקות היא תודעת שורש, היא תודעת שורשים. התחלנו מאיפשהו.
וככל שאדם הולך יותר אחורה לשורשים שלו, הוא מקבל יותר עוצמה.
כמו העץ, ככל שהשורשים שלו יותר ענפים,
אז הוא יותר יציב.
וכמו שאמרנו, זה כנגד האותיות, כי זה
חלק נסתר, חלק נסתר, אבל הוא קיים.
הוא נוכח,
הוא משמעותי
מאוד מאוד, וככל שיותר מתוודעים אליו,
חיים בתודעה שלו, אז זה נותן עוצמה וכוח. הצדיק הוא על השורשים.
לכן צדיקים אוהבים ייחוס.
אמרו לי שהם צוחקים על זה, אתם יודעים, תקריאו את הבדיחה,
מה בכלל המשותף בין ייחוס לגזר.
בשניהם החלק הטוב נמצא באדמה.
היה פעם איזה מישהו, היה
once upon a time היה איזה צדיק, מה איתך?
אבל בכל אופן,
הייתי פעם בחופה, אנחנו משפחה
עם משפחת אבוחצירא.
דודה שלי, אחות של אבא שלי,
אז בעלה זה רבי רפאל אבוחצירא.
כן, כאילו בעצם דוד שלי, נכד הוא דוד שלי בעצם, כן?
אז הנה אנחנו חתומות, זה בני דודים שלי, כן? החתומות וכל זה, אז בכתובה קוראים את כל האיכוס.
כל האיכוס, בכתובה.
בשני בשבת, שנה... בשנת חמשת המשפטית של העולם, לביניים שאומרים פה אשדוד, החתומות תמיד זה אשדוד.
אנחנו יודעים איך החתן.
ואז מתחילים.
נגיד קוראים לו, אחד אחת מה קוראים, מאיר,
רבי מאיר, בין רבי רופאל,
בין בנו של רבי מאיר, בין בנו של רבי ישראל,
א-בינו של רבי, מה עשו? בין בנו של זה, עד רבי יעקב אבוחצירא.
כל השושלת,
בדרך כלל גם את הכתובה קורא רבי דוד אבוחצירא,
וככה בין בנו של אותו, עם תארים של צדיק יסוד עולם,
חסידה, קדישה ופרישה,
המנורה הטהורה, עטרת הראשה, כל אחד עם הכינויים שלו,
עד שהם מגיעים לראש השושלת,
לרבי יעקב אבוחצירא. עכשיו, זה מעורר המון המון השתאות, הדבר הזה. תשמע, אתה קורא את כל השושלת,
אתה אומר, תשמע, זה יגיע עד אליי, זה מחייב, זה נותן...
אז לא לכל אחד יש כמובן שושלת וכל זה, אבל הצדיקים,
יש להם תודעת שורשים, וזו תודעה
מאוד מאוד חשובה. זה השורשים.
טוב, יפה. גזע.
הגזע הוא כנגד האות ה' זה התרחבות,
והגזע
הוא נוגע בתורה של הרבי מאלכסנדר.
יש כל מיני צורות לגדול.
הצורה המקובלת היא לרוחב,
להתרחב, להתפרס.
נגיד בעולם העסקי,
אז אומרים, הפעילות העסקית של החברה מתרחבת.
מעכשיו אנחנו נהיה גם,
זה בעצם הביטוי.
עכשיו, התרחבות היא בדרך כלל
באה על חשבון מישהו.
כשאתה מתרחב, למישהו נהיה צר.
כשאתה מתרחב, למישהו נהיה צר, למישהו
ונגיד בעולם העסקי זה באמת יכול להיות ככה, שהחברה מתרחבת ולכן היא בסוף רוכשת חברה אחרת או
מתחרה בה עד שהיא נופלת, יש דברים כאלה.
הרבי אלכסנדר אומר,
כשאדם גדל הרוחב הוא דוחק את חברו וחברו נדחק ממנו.
אבל כשאדם גדל לגובה
הוא צומח
ומצמיח אחרים איתו.
הגזע הוא דבר פלא, כי כל העץ עומד על הגזע.
ההתרחבות של הגזע היא מאוד מאוד מאוד מינורית,
היא איטית מאוד, כל שנה
נותן פעימה, נותן טבעת,
זה לא משהו כזה שמתפשט בצורה, זהו, הוא באמת משאיר מקום לכולם, ההתרחבות שלו היא מאוד מאוד איטית, הוא גדל בעיקר לגובה
ולעומק.
זו צורת התפתחות מאוד מאוד מעניינת,
לגדול לגובה ולעומק
ולא לרוחב,
או רק אחר כך לרוחב.
כי כשאתה גדל לגובה אז אתה גם נותן לאחרים
את
ההשראה לצמוח לגובה,
כן?
המשפחה יכולה לגדול, אני אספר לכם
תובנה
שכשקיבלתי את התובנה הזאת, אני כל כך שמחתי,
ממש אמרתי לקדוש ברוך הוא כל כך תודה, זה היה גילוי, אתם מכירים רגע של גילוי?
זה היה ממש גילוי.
אני מגלה לכם את זה בחינם, למרות שזה שווה מיליון דולר. חד משמעית, יוסף, לא צחוק.
כל משפחה, כל זוג שמתחתן,
לא יודע מה, כמה ילדים שהוא חושב שיהיו לו,
אנשים מדמיינים הרבה,
דמיון, כאילו,
רצונות טובים, בסיסי, כאילו, 12 ילדים זה כאילו התחלה טובה, נכון?
כשהגעתי למכון, ביום ראשון שהגעתי למכון נולדה לנו בת,
הבת הקטנה נולדה,
השישית.
אז קודם כל לא הגעתי,
מהיום הראשון לא הגעתי, הרביגון אומר לאיפה אתה אותה, נולדה לנו, אה, טוב, הגעתי למכון, אז נכנסתי לרביגון, אז אל טוב, איזה ילדה זו, שישית.
הוא אומר לי, התחלה יפה.
אני הייתי בטוח שאני עוד רגע נופל מהרגליים,
כאילו הייתה קטנה, והיא נולדה, והיו עוד קטנים,
הוא אומר לי, התחלה יפה, פתאום ככה.
בסדר.
על כל פנים, איך שלא תסובב את זה,
יש שלב מסוים אצל משפחה שגומרים לה לדף, נכון? לפעמים זה מתוך החלטה, ולפעמים זה הגוף מחליט בשבילך.
כל אחד מה שקדוש ברוך הוא זיקה אותו.
שני ילדים, שלושה ילדים, ארבעה ילדים, שישה ילדים, שבעה ילדים, 12 ילדים, לא משנה.
כל אחד משנה, אבל כל אחד גם מה שקדוש ברוך הוא זיקה אותו.
מה קורה אז?
הרי לידה במשפחה זה אירוע, עכשיו צריכים לברוך השם לנדון עם שני נכדים ב...
זה אירוע,
אירוע כל כך דרמטי.
זה אירוע שאתה לא יכול להשוות אותו לשום אירוע אחר בחיים שלך, בסדר? נגיד ככה, מגיע בן אדם, מגיע, נולד ילד,
כל המשפחה זזה,
כולם זזים, הכל... זה נפתח לך, זה כאילו שמישהו פתח לך, לא בבית, אלא באישיות, עוד חדר.
עוד חדר של אהבה, של נתינה, של...
וזה קורה, כאילו, ילד, ואחרי זה עוד ילד, ואחרי זה עוד ילד, ואחרי זה עוד ילד.
כאילו זה,
אתה גדל, אתה צומח.
פתאום אתה, יש איזה תובנה. זהו.
איך אומר יוסף ליעקב?
הילדים, לא, יעקב לעשו, סליחה.
הילדים אשר חנן אלוהים את עבדיך.
זה הילדים.
אז עכשיו, לאן הולכת האנרגיה של ההולדה?
לאן היא הולכת?
עד עכשיו המשפחה גדלה לרוחב.
כל ילד זה לרוחב.
זה ממש לרוחב, כן?
זה ממש ברמה הפיזיקלית, כאילו עוד מיטה, עוד רהיט, עוד... נכנסים באוטו, אתה כבר דוחף אותה עם הרגל וככה נועל ככה, יאללה, זה...
הכל הכל כאילו לרוחב הזה, ופתאום ההתרחבות נעצרת.
ואני זוכר שזה מאוד מאוד כאילו אמרתי לעצמי, אז לאן זה הולך? כל האנרגיה שיש סביב הריון ולידה וכל ה...
ואז
ממש קיבלתי את הגילוי הזה.
זה ממשיך, אבל לעומק.
כלומר,
פתאום אתה מגלה בילדים שיש לך,
שאתה כבר מכיר אותם, כאילו, אתה מתחיל לגלות בהם
דברים חדשים שלא ראית.
אני אמרתי, זה כמו שלפני כן למדת את הילדים בבקיאות,
פתאום אתה לומד אותם בעיון.
לפני כן זה בבקיאות, כי מטבע הדברים,
זה הרבה מאוד טיפול גם,
וגם ילד נולד, אז שנייה, רגע, הוא קטן, צריך לנהוג, הוא צריך לאכול, צריך להחליף לו, צריך להביא אותו, כאילו, אתה
מתעסק בהרבה מאוד דברים רוחביים כאלה. עכשיו נגמר הרוחב,
זה לא קורה כמובן ביום אחד, אתה עדיין איזה, כמו ש...
גם אחרי שאתה גומר לנסר את העץ, עדיין יש נסורת. אבל פתאום, ניר גלז, אתה פתאום מתחיל,
ואני ממש הרגשתי איך אני פתאום
לומד להכיר את הילדים מחדש.
פתאום אתה מגלה את האופי שלהם,
ואת האישיות, את ההבדלים ביניהם, ואת ה... זה וזה. היה ממש,
הרגשתי שעברתי מהתרחבות לצלילה בכלל.
וזה היה גילוי, מה זה מרתק כבר, ממש רציתי לצעוק על זה ברחובות, תקשיבו, זה לא נגמר, כאילו, זה ממשיך,
אבל בצורה אחרת.
זה גם ממשיך בזוגיות, על זה אי אפשר לדבר כאן וזה, אבל גם בזוגיות זה קורה.
כי הלידה היא אירוע מאוד מאוד אינטנסיבי בתוך הזוגיות, מאוד מקרב לבני הזוג.
אז מה קורה כשזה נעלם?
אז כאילו, פתאום, האנרגיה נשארת.
אחרי זה שמעתי גם את הרב סטיבצקי מדבר על זה באיזושהי צורה.
אז זה נקרא לגדול לגובה ולעומק.
זה מה שהצדיק עושה.
הוא לא עסוק בלדחוק אחרים,
אלא הוא עסוק בלגדול ולגדל אחרים איתו.
לעומק,
עוד רבדי עומק במציאות של התבוננות.
הכי קל זה להוסיף.
ואומר יוסף, הכי קל זה להוסיף.
הכי קל זה להוסיף.
בוא נגיד עוד פרק תאימים בסוף התפילה. זה הכי קל.
הכי קשה זה להגיד,
היום אני אתבונן
רק במילה אחת בתפילה טיפה יותר. אני אתעכב רגע עליה.
משפט אחד אני אתעכב, אני אתבונן בו. מה הוא אומר?
לפני, לא יודע, לפני שבועיים, פתאום נעצרתי באמצע התפילה על המילים,
קרוב השם לכל אשר יקראו הוא באמת. פתאום הייתה לי איזו התבוננות על שהקדוש ברוך הוא קרוב, אבל רק למי שקורא לו באמת. אמרתי לעצמי, אתה קורא לו באמת?
באמת אבל.
כאילו, על אמת, על אמת.
בסדר?
אתם מכירים את הסיפור על ההוא שהלך לערב לוי יצחק, נדמה לי.
היה לו ענייני פרנוסה וכל זה, ו...
אז הוא אמר לו, אני בערך כלל תקנה כרטיס פייס ויהיה בסדר.
טוב, הלך וקנה,
שמע את איזה חסיד אחר, אמר לו, תשמע,
כמה עלה לך הכרטיס? הוא אמר, אני נותן לי שתי רובה, אני קונה לך אותו
ב-10,000 רובה.
אמר לו, מה?
לא הזכיר, בסוף קנה ממנו אותו בסכום עצום.
והכרטיס לא זכה.
אז שניהם באו בטענות לו בלי ויצחק.
ההוא שקנה וההוא שהפסיד.
אז הוא לא יצחק, מה תראה? ההוא שהפסיד.
אתה, לך ברור שלא מגיע הפרס.
הרי אם היה לך אמונת חכמים,
אז לא היית מוכר כרטיס של פרס בחצי מחיר, אתה לא מוכר מיליון בחצי מיליון, נכון?
אז זהו, אז בכלל לא מגיע. ואתה אומר לו,
אם היית בטוח שזה הפרס,
ב-100%, אז למה קנית את זה בסכום כזה נמוך?
כאילו, הוא הציע סכום גבוה, אבל זה לא...
זה בכלל לא מתקרב לפרס. אם זה לא, היית צריך להציע סכום יותר גבוה, כי כמעט כל...
הסכום שקנית הראה שגם אתה לא חשבת במאה אחוז שזה הפרס. הצעת בהתחלה סכום נמוך מדי.
הברכה עובדת שיש כלי לברכה.
אני לא יודע איך הזכרתי בסיפור הזה, סגרו על כל פנים את הזה,
על כל פנים זה הצמיחה לגובה.
ואז מגיעים, זה ההיי,
ואז מגיעים לענפים, וענפים זה אירוע מאוד מאוד חשוב בצדיק.
למה?
כי באופן בסיסי הענפים
זה משהו מאוד מאוד מוזר שקורה בעץ.
נגיד,
הכי הגיוני זה בעץ תמר, שיש לו גזע אחד,
והענפים כאלה מסודרים יפה.
מאורגן כזה הרמוני.
אבל רוב העצים הם לא כאלה.
רוב העצים,
הגזע הוא ישר, והענפים מתחילים להתפרע, ההוא לשמה, ההוא לשמה, ההוא הולך לפה, ההוא הולך לפה, כל אחד.
אז אתה אומר, אם כן, למה זה אנוכי?
כן, ויתרוצצו הבנים בקרבה, ואתם אומרים, כן, מה זה כל ההתפרעות הזאת?
הצדיק נותן מקום לגוונים שונים.
הענפים יוצאים מתוך הגזע.
הענפים יוצאים מתוך הגזע. ולא רק שהצדיק נותן, אלא הוא אומר, גם הם ממני. כלומר,
יכול להיות שאת מה שהצדיק לימד,
היישום של מישהו אחר יהיה בצורה אחרת ממנו,
אבל זה אותו עיקרון.
אותו עיקרון.
אז היכולת של נקודת המעבר הזאת בין הענפים לבין הגזע היא נקודת פלא.
הצדיק הוא מספיק גדול כדי לתת
מגוון אפשרויות מכאן, או מכאן, או מכאן, או בסדר. בסוף כולם קשורים לגזע.
בסוף כולם נשארים.
בסוף כולם מחוברים.
זאת מילה מאוד מאוד חשובה, מילה מחובר, כן?
וכבר הזכרנו כמה פעמים את הוורט הזה. למה הם נקראים גדולי ישראל? כי
הם עושים אותך גדול, והם גדולים באמת. יש לאדם מקום,
לא כולם צריכים להיות ככה על הפינטליה, הם משחררים.
כן, כן, זה ללך לפה, הלך לשם, זה ה...
אז זה הענפים.
אבל
בענפים קורה עוד משהו.
קורה עוד משהו.
וזה אולי ה...
זה אולי... אני חושב שזה עיקר החידוש של ה... גם של הש... לא, זה לא עיקר החידוש של השיעור, אבל זה עיקר, ודאי, אחד מה...
בענפים קורה תהליך מאוד מאוד מיוחד שנקרא פוטוסינתזה.
אני מזכיר לכם משכחות מהבגרות בביולוגיה.
פוטוסינתזה זה בעצם,
פוטו זה אור, זה סינתזה, זה תהליך, תהליך שבו העץ לוקח אור
והופך אותו,
אור שמש הכוונה,
והופך אותו לכלורופיל.
שכלורופיל זה חומר החיים של העץ, מזה העץ חי.
בעצם העץ זקוק למים,
כן, העץ נמצא באדמה, אז השורשים יונקים מהאדמה מינרלים שהעץ צריך,
ולמה הוא צריך מים?
הוא צמא העץ, כאילו, הוא צריך לשתות.
מה, מה אתם אומרים?
ברור שלא. איך אנחנו יודעים?
זה יכול להיות גם חגיגי שם. כן. יש אצלי במדבר. יש אצלי במדבר, שאין להם שום מים.
הם מקבלים את המים מהטל.
אז למה הוא צריך את זה? העץ צריך את המים בשביל סירקולציה בתוכו.
שהכלורופיל יוכל לנוע בתוך העץ,
והוא צריך גם מים מסוים,
כמות מסוימת שיהיה לו רטיבות, וכן על זה הדרך.
אז בואו נסגר לתרגם את זה לשפה פנימית.
זה לקחת אור ולהפוך אותו לחיים.
זה מה שעושה האילן בעלים שלו.
לקחת אור
ולתרגם אותו לחיים.
זה מה שהוא צריך.
בעצם, עץ צריך שמש ואוויר.
כן, הוא גם לוקח פחמן והופך אותו לחמצן.
הוא סופח פחמן ופולט חמצן.
זה אומר שהתכלית של האור, שזו התורה,
אצל הצדיק,
זה להוציא מזה הוראות לחיים, ולכן הזוהר קורא למצוות עצות.
ותשימו לב, זאת הגדרה מאוד מאוד חשובה.
מדוע?
מפני שבגלות מתפתח מושג שנקרא לימוד תורה.
לימוד תורה לשם לימוד תורה.
מה מטרת לימוד תורה?
ללמוד תורה.
ומה מטרת ללמוד תורה? ללמוד עוד תורה.
זה בוודאי חשוב ללמוד תורה.
אבל זה לא התכלית.
לימוד תורה הוא תחנה הכרחית בדרך למה?
לקיום תורה.
לקיום. זו התכלית. התכלית היא לקחת את האור, זו אור הייתה,
ולהוריד אותה על החיים. עכשיו, אם לא תלמד, לא תדע.
כן? אז אנחנו רואים את זה כל היום בברכות,
לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור, לעשות ולקיים את כל דברי תלמודותך.
אז התכלית היא שאדם לומד ומתחבר לשכל של התורה, ובסוף זה יורד למציאות.
אז בגלות אין מציאות. אין לנו ארץ ישראל, אין כלכלה, אין מדינה, אין חברה. אז באמת, לומדים, לומדים, לומדים, לומדים, לומדים.
אבל התכלית היא ללמוד ולהביא את האור לחיים, לתת עצות, הזוהר קורא לזה עצות טובות.
איך צריך להיראות הדיבור, ואיך צריכה להיראות הכלכלה, ואיך צריכה להיראות מערכות היחסים החברתיות,
ואיך צריך להיראות האדם בעצמו, ואיך זה נראה, ואיך הקשר בין איש לאישה, ובקשר זוגי, וכל הדברים, איך זה נראה?
כל הדברים הללו.
וואו.
אז פתאום אנחנו מבינים שהתהליך הזה, המרתק,
שקורה בעלים של העץ, הוא בעצם תהליך
שהצדיק צריך להוליך.
איך אני מוליך את האור אל המציאות?
לא משאיר את האור בסגור בתוך כותלי בית המדרש, איך אני מביא את האורייתא,
את התורה,
אל המציאות? אלא חודרת המציאות ופורצת אותה ויוצרת מציאות מתוקנת לפי רצון השם יתברך.
חודרת את ה...
זה כנגד האות וו.
הענפים זה כנגד האות וו אמרנו האי. שורשים זה יוד,
גזע זה ה. הענפים, זה מאוד מתאים שהם כנגד האות וו, ווו היא תמיד וו החיבור.
וו מחברת עליונים ותחתונים.
יש לה וו שנתפס למעלה, אבל היא מושכת את הכל עד למטה.
ולכן,
קראנו בשבת שעברה, מה עשה עמלק?
כי יד על כס יא,
מלחמה להשם בעמלק מדור דור.
יד על כס יא, אז זה אומר שעמלק חותך את הוו ואת היש, רק יוּד הָא.
אין ווָא. יוֹד הָא זה שם קדוש.
יא.
נכון? יא הושיע לך ו...
הללו יא.
אז אין לעמלק בעיה עם יא, עם שם קדוש למעלה בשמיים. עם מה יש לו בעיה?
עם וָה. וָה לבד זה כלום, אבל וָה שמחובר ליוֹד הָה,
מה זה?
וָה שאתה מחבר את זה ליוֹד הָה, זה שם הוויה,
אבל זה בעצם אומר להוריד את כל יוֹד הָה למטה,
שנאמר הנסתרות
להשם אלוהינו, והנגלות, מה זה והנגלות? וָה.
וָה נגלות
לנו לבנינו. אנחנו צריכים שזה יהיה נגלה,
להוריד את זה.
אז זה האות ו' שמורידה את כל השפע האלוקי,
מורידה אותו עד למטה.
נכון?
אמצע התורה זה המילה גחון,
סליחה, אמצע התורה באותיות,
אמצע התורה במילים זה דרוש דרש,
ואמצע התורה באותיות זה הו' של המילה גחון.
ו' החיבור,
היא מחברת.
אז לכן זה כנגד הו'.
אז התכלית של הצדיק שלנו זה לא רק להסתפק בלימוד.
איך הלימוד הזה?
פוגש את המציאות, איך הוא, איך אנחנו ממש מביאים את דבר השם.
טוב, זה ואל.
ללא ספק כלל, בעיקר התכלית של העץ היא הפרי.
ופה,
צריך להגיד פה כמה דברים. תראו, עצים
חיים מאות שנים.
כמה אלון שבות העץ שמה? בן כמה הוא?
מה פתאום?
100. האלון שבות הוא בזה, 400, ככה. 400 שנה כמו כלום.
כן, יש עצים שהם...
נותנים פירות גם, לא זה, מה? עצים. עכשיו אתה אומר, תשמע, זה דבר מוזר,
אין לזה אח ורע.
עץ חי כל כך הרבה, כמה זמן חי אריה בטבע?
חבר'ה, אתם לא מומחים לאריות,
צר לי להגיד לכם.
אריה, אם יש לו חיים ככה, גנטיקה טובה ומשובחת ולא זה, 15 שנה הוא נחשב כאילו סבא מסייעת.
בסדר?
12-13 זה הממוצע. בשבי הוא חי 30 שנה.
שבי.
ועצים, דופקים 300, 400, 500 שנה. זה דבר פלא הדבר הזה.
שעץ חי כל כך... למה הוא חי כל כך הרבה?
סיבה מאוד פשוטה.
מאוד פשוטה.
גם בני אדם פעם חיו ככה.
אלה היו המספרים של בני אדם.
700 שנה, 800 שנה, לפני המבול.
נכון? חיו.
חיו. תחשבו מה זה, בין 20, עוד התחלתם את החיים.
כאילו גמרתם עכשיו מעון.
אז למה?
מפני שהעץ מבין כל, ואני חייב לעשות כאן איזו דרשה קטנה לסיפור ילדים תכף, אבל העץ מבין כל הבריות שיש
הוא הבריה שהקדוש ברוך הוא ברא שהכי עסוקה בנתינה נטו.
העץ הוא נותן במהות. אומרים בחסידות שאם תיקח יהודי ותסחט אותו,
יצא ממנו בסוף בסוף
טיפה של אהבת ישראל. זה כאילו המהות של יהודי.
אם תיקח גוי ותסחט אותו, יצא ממנו בסוף טיפה של מה?
של לגרמי, לעצמו.
זה כאילו היה בסוף הכל מדע עביד, אומות העולם לגרמה היו עביד, ויהודים בסוף.
עץ, עכשיו, למה זה נתינה מדהימה? כי בשונה מירקות,
נגיד, אדם אוכל פלפל,
הוא לוקח פלפל. עכשיו, הפלפל הוא אינטרסנט, למה? השיח שהוא גדל עליו הוא שיח
עם טכנולוגיה ומחזיקים אותו באוזניים עם כאלה חוטי ניילון, אז הוא אולי יכול לתת פעמיים-שלוש בעונה, אבל הוא...
נגמרה העונה, עוקרים את הכול, שותרים שתילים חדשים, נכון?
הייתם, עבדתם באיזה... זה הרמה. כן, חד-שנתי.
אז הפלפל אומר, אני חייב לתת זרעים, מלא זרעים, כדי שאני אמשיך.
העץ, לא צריך זרעים.
זהו, הוא פה.
הוא פה עוד 400 שנה, הוא לא לחוץ.
יש לו זרעים, אבל הוא באמת לא צריך, כי...
אז למי הוא נותן את הפרי?
אין לו מהנתינה כלום. לא יוצא לו מזה כלום.
הוא לא מרוויח מזה כלום לעצמו.
רק לזולת.
זאת נתינה מהרמה הגבוהה ביותר.
אם הנשימה שלו זה נתינה.
כן, כן.
אתה מבין, יוסף, זה לא שהוא אומר, אני אתן פרי, וככה, הוא יאכל את הפרי, יפוי, יירק את הגרעין, יצמח.
לא, אני לא, אני פה, אני...
יש את השיר הזה של שהוא ישמע,
ניר הראל, עץ. פעם שאלתי עץ, עץ, איך זה ודאי להיות עץ?
אתה ודאי מתלצץ, אמר לי העץ.
אמרתי לו, לא, אני לומד לצאת, אתה כל היום תקוע. אני לא תקוע, אני הרי נטוע. ציפורים. טוב, שיהיה לכם ילדים, אז תמלו את כל השירים האלה.
אה?
תכף נדבר על העץ הנדיב,
על הסיפור המזעזע הזה.
אבל העץ כל כולו במקום של נתינה.
במקום של נתינה.
ותשימו לב גם למבנה של העץ,
הגז החום, העלים ירוקים, נגיד בפירות הדר.
הגז החום, העלים ירוקים וכל זה. הפירות צהובים, כתומים, אדומים, צועקים, קח אותי, אל תשאירו אותי כאן, אני רוצה.
אני רוצה לתת. מה מתברר?
שמי שנותן, הוא זוכה לחיים ארוכים.
אם אתה בציר של נתינה, אז מאריכים לך את החיים.
אתה כאילו צינור לשפע, תקבל עוד ועוד ועוד שפע.
ואם אתה על ציר של קבלה,
אז אתה מקבל וקבל וקבל, עד שזה נגמר.
לוקחים לך.
אז זה ממש משוואה. אתה רוצה ללכוד חיים ארוכים?
עובדתית זה נכון. תיתן.
הרב זקס אוהב להביא כל מיני מחקרים על הדברים האלה וזה,
שאיך גילו שאנשים, שהם,
יש להם מעגלי משמעות, מעגלי נתינה, פשוט חיים יותר. יש להם סיבה והם חיים יותר, מאריכים ימים.
כי בסוף אנחנו לא רק גוף, אנחנו גוף עם נפש, והנפש רוצה להגיש משמעותית, ואין
תחושת משמעות יותר גדולה מאשר שאדם נמצא בציר של נתינה, כי בזה הוא מתדמה לבוראו.
לא כי הוא מקבל, כי בזה הוא נהיה מאושר, כי הוא מקבל אישור לכך שהוא בזרם הבריאה המרכזי. אז העץ
עסוק כל הזמן בנתינה.
והרב אשלג,
השיטה שלו
היא
שהדבר הגרוע זה רצון לקבלה,
זה היצר הרע,
והמעלה היא רצון לנתינה.
ואז אם זה רצון לקבלה ורצון לנתינה,
כאילו צדיק יש לו רצון לנתינה, וההפך מצדיק, זה רצון לקבלה,
אז זה מאוד מעניין, כי הרבה שאתה גומר בכמה מקומות, שהדתיים יש להם את הרצון לקבלה הכי גדול.
כן? כי הם רוצים לקבל גם עולם הבא, הם רוצים למצוות לקבל עולם הבא, וגם עולם הזה.
אז כאילו צריך להיזהר.
בסדר?
רצון לנתינה, העץ כל כולו ברצון לנתינה, והצדיק האמיתי, אילן הצדיק, הוא עסוק במה?
ולתת, לתת מה שיש לו.
את התורה שלו, ולתת את העצות שלו, ולתת את הזה, והוא זמין, והוא נגיש, ואיכפת לו מכל אחד ואחד,
וכן על זה הדרך.
אז
זה הפרי, פיריום מתוק לחיקי, לכן הצדיק נקרא פרי צדיק עץ חיים.
אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעל עליו יאכלו.
כן, אתה אוכל את הפירות של הצדיק, הוא שמח בדבר הזה, הוא רוצה לתת את זה הלאה, אין לו,
הוא ממש אומר את זה לעצמו.
וזה ממש
נותן חיים ארוכים, ואני,
אני לא יודע אם זה מדעי, זה לא מדעי, אבל
בוא נגיד ככה, הצדיקים גדולי התורה בדורנו ודאי שמרו על הבריאות, אבל כושר מן הסתם הם פחות עשו.
בכל אופן, האריכו חיים בצורה מופלגת מאוד.
הרב אליושיב מעל גיל 100, הרב שטיינמן מעל גיל 100, הרב משה שליטה בגיל 96,
הרב עובדיה בגיל 92, הרב צבידה בגיל 92,
הרב אורי ארבך בגיל, מה?
הרב ערבאר בגיל בגיל שמונה וחמיש, הרב כדורי בגיל מאה ושלוש,
מאה ושבע.
מאריכים ימים בצורה מופלגת מאוד, הרבי בגיל תשעים ושתיים.
מאריכים ימים בצורה,
הרב אוזנר בגיל מאה וגם כן מאה ואחת, נכון?
נפטר הרב אוזנר.
גדולי עולם ממש, בצורה בולטת, לא בצורה עכשיו הרב ערבאר, גם כן הרב קדינסקי והרב אדלשטיין שתלם עם הקב'
ברוך הוא יאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים וזה.
אז הרב אדלשטיין בן 99 נדמה לי, והרב קניאסקי גם בן 90.
זה כמו היה שם, אחרי זה באתי מרגיש. כן, כן, כן. אז אתה רואה, תשמע,
זה תופעה, זה לא משהו שאתה יכול להתעלם ממנו. זה כבר, רב אברום, זה צריך לציוק לברכה,
נקרא בגיל 96. זה לא חבר'ה שהלכו למכון כושר ועשו חבר'ה, כן, לא, הם, זה אותו העם, שמרו על הבריאות.
הרב שך בגיל 100 ומשהו.
שאמרו על הבריאות היטב היטב, ומה שהרופאים אמרו להם, אבל אתה רואה שכאילו מי שעסוק בציר של נתינה, הוא זוכה
לחיים ארוכים ארוכים ארוכים
וזה המהות של הפרי.
העץ צועק,
קח את הפרי הלאה, אני אין לי מזה.
עכשיו הוזכר כאן הסיפור הזה, העץ הלדי, אפשר להעביר על זה שיעור שלם וכל זה, אבל לא, אני רק אגיד שהסיפור הזה הוא סיפור בעיניי מזעזע.
אני לא רוצה להיכנס פה לנוצרי,
לא יודע להגיד את זה, אבל בעיניי, כי הסיפור הזה הוא לא סיפור של
של נתינה, או סיפור של ניצול.
בסדר?
העץ הנדיב, אתה מכיר?
ברעננה זה לא הגיע.
אז תשלים, כי זה חור בילדות.
לא חסר לו הצרע, חסר לו הרקע התרבותי.
זה ספר שבו שניים מנצלים אחד את השני.
זה הספר.
הילד הזה שגדל להיות מבוגר
מנצל את העץ ופשוט
הורג אותו לגמרי, לוקח, בסוף חותך לו את הגזע,
כן?
בקיצור זה לא סיפור של קבלה, זה לא סיפור של נטילה,
סיפור של קבלה.
העץ רוצה לקבל תשומת לב,
והילד רוצה לקבל את
הטובין שיש לעץ.
אף אחד שם לא נותן, לא העץ ולא האדם.
זה היה מאושר. מה?
בסדר, היה מאושר, נכון. למה הוא היה מאושר? כי הוא קיבל תשומת לב,
אתה מבין?
כי הוא, זה אושר, העץ...
זה לא נגמר ממוות?
זה לא נגמר, זה לא נגמר, זה נגמר ממוות, אני לא זוכר איך זה נגמר.
מה?
חצדדית מדי.
קורה, כן. אבל אין לי כבר נבים, אין לי כבר גזע,
אבל... ההוא כל הזמן לוקח והולך, לוקח והולך. אבל מה העץ מקבל? והעץ היה מאושר, מה הוא מקבל? הוא מקבל תשומת לב.
כלומר, זה סיפור של ניצול. ההוא מנצל את העץ, מנצל אותך במקום להגיד לעץ, מה פתאום?
אני אקח את הפירות שלך ונעשה עם שמות פירות.
לא, הוא לוקח ממנו, והעץ מאושר שהוא זוכל לתשומת.
הסיפור הזה, האינדיקציה היא,
וזו אינדיקציה מאוד מאוד חשובה, כשאדם נותן,
כשהוא גומר את הנתינה, הוא יוצא שמח, הוא לא מרגיש,
דבקו אותי, איזה פרייר אני.
הוא יוצא שמח.
וכשאדם עסוק בלקחת,
הוא בסוף יוצא עצוב.
כשאתה קורא את הספר הזה, אתה יוצא בסוף עצוב.
יוצא עצוב.
למה? לכאורה.
סיפור מדהים על נתינה וכל זה.
אז למה אתה עצוב בסוף הספר?
כי לא קראת על נתינה, קראת על קבלה הכי גרועה שיש.
ודאי הבן אדם מנצל את העץ,
אבל גם העץ הוא איזה מין, הוא לא נותן,
הוא מנוצל, יש הבדל בין נתינה לבין ניצול.
נתינה, אתה נותן לזה עץ, כאילו יש לו איזה חסך רגשי,
רק שתתייחסו אליה, תעשו לי להק, אתה יודע, אתה יודע, ואז כאילו מנצלים את זה, אתה מזמין גם את הניצול הזה, זה סיפור על שני נצלנים.
אני חושב שהסופר כתב את זה בתור אירוניה, לדעתי, ככה אומרים,
כי יש לו סיפור אחר של סילברסטיין,
החתיכה החסרה, פוגשת את אור הגדול, אור הגדול.
כן, שם זה סיפור.
זה ודאי מתורגם, אבל אני קראתי את זה במקור, אני באת שמואל קראנו אנגלית, הם פה לא יודעים מילה אחת מהאנגלית, אחר כך.
אז נראה לי שהוא כתב את זה בתור אירוניה על החברה הנצלנית שלוקחת וחומסת ולא אכפת לה ולא מתייחסת ועוד עושה מניפולציות רגשיות על הדבר הזה, ועוד
יכול להיות שזו הייתה המטרה שלו.
על כל פנים מרן הרב זצל
במשפטו לחודש
שבט
אומר
חשק נטיעת אילנות
נובע מחפץ
הטבת הדורות הבאים.
כשאתה נוטה העץ,
אתה נוטה העץ, והעץ הזה יהיה פה 600 שנה.
אז גם אם אתה נוטה העץ בגיל 10, בסדר?
ואתה תזכה ליהנות מהפירות שלו וכו', עדיין רוב הפירות של העץ הזה ורוב התפוקה והתנובה לא תהיה לך
וגם אולי לא לבניך, אלא לנכדיך ולניניך ולכאלה שבכלל לא תכיר.
אז מה?
אני מסתובב היום בפתח תקווה, יש לנו בשכונה, בהדר גנים,
בהדר גנים, וגם ברחוב שפירא, נדמה לי,
יש אצלנו אקליפטוסים מדהימים, ענקים, עצומים, בגזע,
הם שבורים, זה כאילו זה,
ויש צפצפה מאוד,
ויש עוד אקליפטוס אחד ברחוב שפירא, לימוני.
מי שתל אותם? אנשים שהגיעו לפני 200 שנה. אני היום נהנה מהם.
הילדים שלי משחקים מתחת, יש צל ונעים ורוח וכל זה.
כשאתה שותל עץ, אתה אומר, אני עושה משהו
של הטבה שאני אפילו לא יודע מי ייהנה מזה אחר כך.
בדיוק.
ולכן הצדיקים, רבי חזינה בן דוסה,
הוא ניזון בקו חרובים.
באמת אמר לי את זה מישהו, ובזה נסיים,
אמר לי מישהו,
נתן מהקהילה משפט שככה נתן לי כזה מוסר,
הרגשתי.
אנחנו עכשיו עסוקים בניסיון לגייס כספים,
בבניית קומה שנייה לבית הכנסת.
ובקיצור, זו חתירת אירוע, וזה. ואמרתי לו, שמע, גם אם נהיה לנו את כל הכסף עכשיו שאין לנו,
כי אנחנו מתלבטים האם לבנות קומה שנייה, או האם לשפץ את הקומה הנוכחית ולשנות אותה ולהגדיר אותה. זה כאילו ה...
שאם זו הקומה הנוכחית, יש לנו את הכסף עכשיו. אפשר כאילו לצאת לדרך, וזה קומה שנייה, זה לגייס את הכסף, זה פרויקט הרבה יותר יקר.
אז אמרתי לו, שמע, גם אם נגייס את הכסף עכשיו ונתחיל ללמוד, זה יקרה רק עוד ארבע או חמש שנים.
כאילו, עד שנגמור את הכל וכל זה, אז כאילו, כבר הילדים גדלים וזה.
והוא אמר לי, אני לא מסתכל על זה ככה.
אני בוא לבית כנסת בארץ ישראל.
אני איינה מזה, הילדים שלי איינים מזה, אולי מישהו אחר איינה מזה, אולי יבוא, תבוא,
אנחנו נהיה זקנים, וקהילה אחרת תיקח את זה. ואין לי בית כנסת.
כאילו, וואו, איזה...
כשזאת הגישה, אז גם הכסף יגיע,
בעזרת השם. אז להיות בהטבה,
זה התכלית של הצדיק הזה. שורשים,
להיות מחובר, שורשי עומק אל היסודות.
גזע, צמוח לגובה ולעומק, לרוחב, בעדינות, בלי לדחוף.
בלי ככה לענפים, לתת מרחב,
לתת זה, לא הכל ככה זה. תת מרחב, יש כל מיני כיוונים, בסוף הכל מחובר לאותו גזע.
פוטוסינתזה, לקחת אור ולהפוך לעצות חיים.
בפרי.
להיות מיטיב, להיות נותן,
להיות
מעביר את הטובה הלאה כמה שיותר, ואז זוכים לחיים,
חיים ארוכים.
זה שיעור לטור בשבט.
בשבוע הבא, בעזרת השם וישועתו, נחזור לסדר שלנו באגדות חז״ל.
לילה טוב, רבותיי.
שיהיה לכם לילה קר.
מי רצון.
חייב קור, חייב.
שנה שעברה לא היה קר בחורף.
שנה שעברה לא היה קר בחורף.
מה היה בקיץ?
אכלנו אותה.
לא היה נקטרינות,
לא היה, כי היו צריכים קור כדי לפרוח.
לא היה נשארי.
בדיוק.
