טוב, צהריים טובים, אחי ורעי.
יש פה דפים, אתה רוצה?
ואנחנו זוכים להיפגש כאן, אין לי שם יום חיים,
זוכים להיפגש בנפש הפרשה לפרשת בשלח,
פרשה עמוסה באירועים, יש קרית ים סוף, שירת הים. אני תמיד נמשך לסוף הפרשה,
לסיום,
ולעניין הזה של המן.
המן,
קודם כל אני רוצה להעיר הערה שלא קשורה דווקא לשיעור הזה, הערה כללית,
העובדה שלמן קוראים מן היא בעצמה סוג של איזו הפתעה,
כי הרי המילה מן היא שאלה, נכון?
מן הוא, מה זה?
ואז משה רבנו עונה להם, מה זה? זה הלחם שהקדוש ברוך הוא נתן לכם מהשמיים, לחם מן השמיים.
אז השם שלו צריך להיות לחם מן השמיים, זה השם שלו.
ובכל אופן, כשהקדוש ברוך הוא קורא לזה בשם,
אצלנו בפסוקים, אז הוא אומר, קח
צנצנת אחת ותן שמה מלוא העומר מן
ואנח אותו.
אז הקדוש ברוך הוא, משה קורא לזה לחם מן השמיים.
עם ישראל שאלו מה זה.
והקדוש ברוך הוא אומר, השם שלו זה מה זה.
כן?
מוזר.
ואני חושב שהדבר הזה הוא סוג של איזה הערה על מושג החירות.
קוראים לזה מן כי זו הפעם הראשונה שהם שאלו שאלה.
ובן חורין זה מי ששואל שאלות.
הם אכלו שאלות בעצם במדבר.
בן חורין זה לא מי שיש לו תשובות.
בוא נגיד ככה, במקום שהתשובות הן ברורות ומובהקות
ומייד עונים אותן, זה מקום חשוד מאוד על דיקטטורה.
במקום שיש אפשרות לשאול שאלות,
בחלק יש להם תשובות,
בחלק אין להם תשובות. זה מקום של בני חורין.
אז התורה מעודדת שאלת שאלות
וקוראת למה, היא כאילו רוצה להנציח את הרגע שהעם של העבדים, שלפני כן לא שאל שום שאלה, כי אם תשאל שאלה אז עוד תקבל תשובה, אז הוא אומר, צריך לשאול שאלות,
איך אומרים,
אל תשאל שאלות מעצבנות,
לא תקבל תשובות קשות.
לא, לא שאלו שאלות. הפעם הראשונה שהם שואלים שאלה, הרגע הזה מונצח,
זה נקרא מן.
טוב. זה הערה כללית.
אבל אני רוצה לדבר היום על סוגיה שמעסיקה,
בעצם מעסיקה כל בן אדם, כל אדם.
הסוגיה הזאת מעסיקה אותו,
וזה עניין הפרנסה.
הפרנסה.
יש כך וכך מיליארדי בני אדם בעולם, הם צריכים כולם לאכול, לשתות, להתלבש,
לגדל ילדים, לקנות בית, לגור מתחת לקורת גג, כל הדברים האלו.
לכאורה כולם לוקחים,
צריכים לקחת, אז לכאורה המאגר הוא מוגבל, אז
בשלב מסוים זה יסתיים? לא, יש.
יש מספיק לכולם,
אבל צריך להכיר את הסוד,
סוד הפרנסה.
והוא קשור, קשר הדוק למן. יש הרבה דברים שהתורה עוסקת בהם בפרנסה.
פותח את ידיך ומשביע לאכול חי רצון,
אמירת פרק תהילים, יש הרבה מאוד דברים, התורה מדברת על זה, אבל כאן כל הסוגים.
מה?
כן, ברכת המזון.
אבל המקום הראשון שבעצם קושרים קשר הדוק בינו לבין פרנסה,
זה הסיפור של המן.
בואו נראה, נשאל פה כמה שאלות,
ואז נתחיל להתקדם.
ויקראו בית ישראל את שמו מן, והוא כזרע גד לבן,
וטעמו כצפיחית בדבש.
ויאמר משה את הדבר אשר ציווה אדוני מלוא העומר ממנו למשמרת דודותיכם,
למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר והוציא אתכם מארץ מצרים. ויאמר משה לאהרון,
קח צנצנת אחת, ותן שמה מלוא העומר מן
ואנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם. אגב אומרים שהמן הגיע בזכות משה, נכון? ותן שמה אותיות משה.
וגם שמה מלוא העומר ראשי תיבות משה.
כך אומר הרמב״ם מפנו.
כאשר ציווה ה' את משה ויניחהו אהרון לפני העדות למשמרת.
ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת,
את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען,
והעומר עשירית היפהו.
אז כמובן יש מקום לשאול
למה להשאיר את המן?
מה העניין? זה ברור שכשאתה משאיר משהו,
יש לו איזה תכלית, אתה תרצה להשתמש בו גם בהמשך.
לכאורה המן,
זה היה אילוץ, ארבעים שנה במדבר לא היה מלא חול, אז נתנו להם מן, אבל מה יש להשאיר את זה אחר כך?
למה התורה מצווה? וגם מה זה צנצנת?
זאת מילה יחידאית במקרא.
אין מילה,
אין עוד מילה כזאת, זו מילה פעם,
מופיעה פעם אחת. מה זה צנצנת?
למה דווקא בצנצנת?
שאלה.
הוספתי כאן את הפסוקים בספר במדבר,
קצת על הטעם של המן, אז גם כאן, המן הוא כזרע גד לבן,
ועינו כעין אבדולח. שתו העם ולקטו וטחנו בריחיים, או דחו במדוכה ובישלו בפרור,
והרסו אותו עוגות, והיה טעמו כטעם לשד השמן. אז המן, יש לו טעם מתוק.
חז״ל אומרים שגם היה לו הטעם המשתנה לפי איך שעשו אותו.
אם תחנו אותו ברחיים, עוד הלכו במדוכה, כל דבר, לפי ה... ככה היה משתנה טעמו.
פלג כזה, משתנה טעמו.
הכל אני מכין פה תשתית
לסוגיית הפרנסה, שנדבר עליה בהמשך.
עוד קושייה אחת אחרונה,
המשנה באבות אומרת
שהמן הוא אחד מהדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות.
שרד אברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלוהי נ, פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות,
ושל עוף המזיקים וכולי". אז המן הוא אחד מהדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות.
למה?
ומה המשמעות של דבר שנברא בערב שבת בין השמשות? מה הכוונה?
כן.
אז אומר כאן הגור אריה על המילה הצנצנת,
וכן כאן כתיב צנצנת קפא לשם,
הוא אומר שכל כפילות שם היא איזו הדגשה.
קטנטן, צנצן, איזה צנצן, פעמיים צינה.
צריך לפרש למה נקרא כך, אלא שהוא כלי חרס, והוא מקרר.
זה היה מקרר, ולכך נקרא צנצנת על פלגת הצינה.
ובכלי חרס ציווה לתת שיעמוד ימים רבים.
אה, אז נותנים את המן,
שהמן, מה אתם אומרים, הוא היה, איך היו אוכלים אותו, קר או חם?
חם.
שנאמר,
וחם השמש ונמס.
אז הוא זה, צריך לשים אותו בכלי מקרר כזה שלהם.
צנצנת, כדי שיעמוד ימים רבים.
טוב,
זה מין נתונים כאלה שלא בדיוק ברור מה אנחנו עושים איתם.
כל פנים, המדרש,
רק נקרא אותו,
מדבר על קשר מובהק בין המן לבין הפרנסה.
ואומר משה לאהרון, קח צנצנת אחת ותן שמה מלוא העומר מן. איני יודע של מה הייתה הצנצנת, אם של כסף, אם של זהב, אם של ברזל, אם של עופרת.
תלמוד לומר צנצנת, לא אמרתי על הדבר המציץ מחברו.
צנצנת זה כלי שממנו יכול משהו להציץ, כלומר עשוי מעפר,
ממנו מציץ עשב השדה,
אין אתה מוצא אל הכלי חרס,
ותן שמה מלוא העומר מן. רבי אלעזר אומר לדורות.
טוב, זו אפשרות אחת. רבי אליעזר אומר לימות המשיח,
הימים שלנו.
כלומר, יש שייכות מיוחדת למן לתקופתנו.
אני מקווה שידוע לכם שאנחנו בימות המשיח. ידוע לכם הדבר הזה, כן?
אנחנו בימות המשיח,
והמן במיוחד נאמר לתקופתנו.
אה, זה קריטי.
אם זה ככה,
אנחנו ממש חייבים לחקור את העניין הזה ולהעמיק בו בתורת החפית דרך חסידות לפי ציווי אדמור הזקן.
שמה אמר לנו?
לחיות עם הזמן.
צריך לעסוק במן.
האם מדובר על ואפלמן?
לא. כנראה שלא.
טוב,
מלמד המשיח.
שבשעה שאמר ימיהו לישראל, מפני מין אתם עוסקים בתורה, אמרו לו, אם אנחנו עוסקים בתורה, במה נתפרנס?
באותה שעה הוציא להם צנצנת המן ואומר להם, הדור,
אתם ראו דבר ה' המדבר ראיתי לישראל עם ארץ מאפיליה
מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד עליך אבותיכם שעסקו בתורה ראו מהיכן נתפרנסו ואתם עסקו בתורה ואני אפרנס אתכם מזה הנה הקשר הישיר בין המן עושים צנצנת המון אומרים להם הנה תראו יש פרנסה יש
סליחה שאני מקשה אפשר להקשות
מה רוצים מה אנחנו מה אנחנו מישהו ירד לו עכשיו מן אנחנו נשב נעסוק בתורה וירד לנו מן
אני צוחק תמיד שהיום הגמרא אומרת
הגמרא אומרת שהמן הרי היה יורד להם פתח האוהל.
הצדיקים, היה יורד להם על פתח האוהל,
והרשעים היה רחוק.
מה הכוונה צדיקים רשעים?
אם נגיד אחד היה כועס בבית שלו, היה כועס על אשתו, על הילדים,
מחר אתה היה מוטט המן קילומטר.
הוא היה יוצא וכלו אומרים לו, אההה, כעסת אתמול, אה?
פדיחו.
מילים אחרת הוא לא כועס.
והצדיקים, תנאי יפה בבית, המן היה יורד להם ככה על הפתח של האוהל.
הרב ממסטמר היה אומר, מה היו עושים הגבויים,
המשבקים במדבר?
מה הם היו עושים? היו מרחיקים את המן מהעול של האדמור,
של האדמור המתחרה, שרק האדמור שלהם יהיה ככה.
אז אני אומר, היום אני כבר לא יודע מתי אני הייתי או אשתי הייתה באיזה סופר רציני. היום הכל באינטרנט. אז הוא מביא לך את זה עד הפתח של הבית, המן.
נופל לך בפתח לדלת,
ועכשיו צריך להכניס הביתה ולשים במקרים, גם את זה הילדים מתעצלים.
היום זה, איפה אנחנו היינו?
קניות בתור ילדים, סוחבים סלים, עוזרים לאבא לעלות את הקומות במדרגות, ולא מתלוננים. היום צריך להכניס מהדלת לזה, ולא היה לי כוח.
טוב,
בערוונות.
כל פנים, אז מה עכשיו, מה רוצה להגיד המדרש? מה כוונת המדרש?
שאנחנו נעסוק בתורה והקדוש ברוך הוא יוריד לנו מן? זה ודאי לא כוונת המדרש, נכון?
והמדרש מדבר על ימות המשיח.
כדי להבין לאן אנחנו הולכים, וגם את המקורות שלפנינו מעומק החסידות,
צריך קודם כל להבין מה זה פרנסה ולמה היא קשורה לימות המשיח.
בסדר?
ואחרי שאתה מבין מה זה פרנסה ולמה היא קשורה לימות המשיח,
נצטרך לנסות להבין אז איך זה עובד,
איך מגיעים לסיפור של פרנסה, כי אפשר לפספס את זה.
אדם יכול לפספס את הציר, את הצינור של הפרנסה.
בראשית ההיסטוריה מתקללה האנושות.
תחילת הדרך, ראשית הצירים, האנושות התקללה.
הקב'-הוא קילל את האדם ואמר לו,
הארורה האדמה בעבורך, בעיצבום תאכלנה כל ימי חייך,
בזעת אפיך תאכל לחם, בכל צדה הדר תצמיח לך וכו'.
בשפה שלנו,
הקללה משמעותה שהאדם שהוא נזר הבריאה והוא זקוף קומה ויש לו זה, יעסוק
רוב ימיו בלשרוד, בלעבוד כדי שיהיה לו מה לאכול.
שזה הרובד הכי הכי קיומי, הכי הכי בסיסי.
הוא ודאי לא ייהנה מזה, אלו הן מלאכות רוטיניות שחוזרות על עצמן, אין בהן שום יצירה,
אין בהן שום התחדשות.
זה אותו דבר כל הזמן, חוזרים אחד אחרי השני וכל זה.
וככה האנושות מתנהלת לאורך אלפי שנים.
אלפי שנים.
יש כאלה עשירים שאחרים עושים את זה. ההבדל הוא בין כאלה שיש להם כסף ולכן אחרים עושים להם את זה,
לבין כאלה שאין להם כסף ולכן הם צריכים לעשות את זה.
אבל ככה האנושות מתנהלת. אין שום השראה ואין שום סיפוק בללכת מאחורי, סליחה מכבודכם, אחוריים של חמור,
ולהחזיק מחרישה וללכת אחריו חיים שלמים, שזה פחות או יותר מה שעשו רוב בני אדם,
ולעדור ולחפור וכל זה. אין לזה שום, זה לא יצירתיות, זה לא שום דבר.
טוב,
אבל זו קללה, זו תקלה, זה לא אמור להיות ככה.
זה לא נקרא פרנסה, זה נקרא או לשרוד או להשתכר.
פרנסה, הגדרת פרנסה,
זה שהאדם מוציא לפועל את
כוחות היצירה שהקדוש ברוך הוא נתן לו. זוהי פרנסה.
זה סוד הפרנסה.
והאפשרות הזאת שהאדם אומר אני אעבוד במה שמעניין אותי בכלל
על הדרך
גם ישלמו לי, תקבל על זה כסף
זה פלא של המאה השנים האחרונות
כלומר את כל הדברים המשעממים
בני האדם המציאו מכונות שיעשו במקומם
הטרקטור יחרוש
אז הכל כאילו לא צריך, נכון?
אתם מכירים את הסרטון של צ'ארלי צ'פלין?
יש לו סרטון כזה של בני אדם במפעל ששמים פקקים על בקבוקים
היו פעם פועלי יזע כאלה, מה שהם עושים חיים שלמים
לשים פקקים לבקבוקים.
נכון? נדמה לי שעד היום, רק השנה ביטלו את זה,
היה פועלים שהיו שמים עטיפה על הקרמבו,
כי אי אפשר לעשות את זה מכונה.
לא, העבירו את הקרמבו לפלסטיקים כאלה, לא?
יש עטיפה? אז זה רק בני אדם. עכשיו הבן אדם עובד בלעטוף קרמבוים.
כן? זה מה?
האנושות מתקדמת. בני אדם מגלים כישרונות, מפתחים, יוצרים, בונים,
מכונות, טכנולוגיות, עוסקים בצלם אלוקים שלנו,
לקדם את האנושות. עכשיו העיפו איזה טלסקופ לחלל, שהוא הולך להיות מיליון וחצי קילומטר מכדור הארץ ומתצפת על עומק היקום.
וחלק זנדר, דברים שהם לא קשורים לבייסיק של הקיום שלך, אלא לפיתוח העולם, והעולם עף קדימה. העולם פשוט עף קדימה.
מטורף לגמרי.
ונהנים מזה, אדם נהנה, הוא יכול לבחור.
כשכתוב על המן, הרי משווים את המן לפרנסה,
כשכתוב על המן שיש לו כל מיני טעמים,
וכל אחד לפי איך שהוא מבשל אותו,
זה מדבר על פרנסה בכל מיני טעמים.
כל אחד יש לו את הטעם שלו.
כל אחד אומר, אני אחד ריאלי, אחד הומני, אחד אוהב בני אדם, אחד אוהב דברים, אחד אוהב זה.
מתלבטים, וגם בתוך אותו תחום, למד את ההנדסה,
מהנדס כזה, מהנדס כזה.
כל אחד בוחר את הזה שלו, שהוא נהנה, הוא יוצר, יש לו שמחה בדבר הזה.
סיפוק עצום.
באמצער חיים אנשים גם עושים הסבות מקצועיות.
אני מכיר בעיקר כאלה שעשו הסבה מכל מיני דברים,
להיות סיעוד, לסיעוד, לאח, אחות.
כאילו, אנשים שהם אמרו, תשמע, אנחנו רוצים לעזור, זה מין נטיית נפש כזאת,
ובאמצע החיים עשו איזשהו שינוי.
דבר דרמטי, יש כאלה שעושים הסבה להוראה,
אבל בשנה, כל מיני הסבות כאלה ואחרות. כלומר, זה ברור שחזר ממד הבחירה.
זו הפרנסה, ולכן היא מוקבלת למן,
מוקבלת למן בצורה של הטעמים.
אז זו פרנסה.
פחות מזה, לא פרנסה.
יש עוד מדרגות.
אפשר.
סטודנט שלומד באוניברסיטה עכשיו, לומד בתואר,
והוא עכשיו לא יכול להתפרנס כי הוא סטודנט, אז הוא מסתכר.
הוא עובד בשמירה,
הוא עובד באיזה משהו,
הוא עובד לפי שעה, 40 שקל לשעה, מקבל 50 שקל לשעה, מסתכר, הוא לא מתפרנס.
פרנסה זה כשאדם מוציא את
כוחותיו ואת כישרונותיו אל הפועל, ולכן אחד התנאים הכי הכי בסיסיים, כדי שאדם יהיה
מונח בפרנסה,
זה שהוא נהנה ממה שהוא עושה וגם מצליח ברמת החידוש.
כן, ברמת, כאילו יש לו כל הזמן רעיונות, והוא פרה ורווה וזה.
זה סימן שאתה נמצא על נקודת הפרנסה שלך.
טוב, זה מובן ההגדרה הזאת.
עכשיו, את זה אפשר לפספס.
את זה אפשר לפספס. למה?
כל עוד האדם היה על מסלול,
אני לא מתפרנס, אני עובד, מקבל מה שיוצא מהאדמה, אני, אז סבבה.
אבל כשאתה נמצא במסלול של,
זה המצב, זה לא סבבה, זה המצב.
אבל כשאתה נמצא על מסלול של יצירה וכל הדברים האלו,
הוא עלול לחשוב,
הוא עלול לחשוב שהוא עושה את זה,
ופרנסה באמת מגיעה מהשמיים.
אני רוצה להסביר מה הכוונה, בסדר?
זה בעצם עומק המדרש. מה הכוונה פרנסה מגיעה מהשמיים? קודם כל,
ברמת הפשט,
ותשאלו כל איש עסקים, הוא יגיד לכם את זה. כל איש עסקים יגיד לכם את זה.
שבעסקים, אתה לא יודע מאיפה זה יגיע.
אתה עובד, אתה מנסה, אתה פותח, אבל מאיפה יגיע הרווח?
יכול להיות דבר שהשקעת בו הרבה מאוד,
דווקא לא יצליח.
זה דבר שהשקעת בו מעט, דווקא כן יצליח.
הכל יכול להיות,
אבל זה הרבה יותר עמוק מהדבר הזה.
באמת,
יכול להיות שבסוף יהיה לך כסף בחשבון.
אני לא מדבר על כסף בחשבון, זה לא הסיפור.
שאדם יצליח
למצוא את התכונה שלו, ואת המקצוע שלו, ואת הדבר שהוא מתברך, וגם ליהנות, וגם שאחרים ייהנו,
זה פלא,
זה סוד.
זה, אתה יכול לעשות מלא מלא דברים וזה לא יצליח. זה משהו שאתה לא יכול לתפוס. אין פה איזה נוסחה.
אין פה איזה נוסחה שאתה יכול להגיד אם תעשה ככה וככה.
זה שייך לפלא של השם יתברך. ולכן אומר משה רבנו, הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, קח את המן,
שים אותו בצנצנת,
תקרר אותו כאילו,
ותסביר להם
שפשוט במדבר הם קיבלו את המן ישירות,
קיבלו את ההשפעה בצורה ישירה.
לדורות זה עדיין מן.
זה עדיין מגיע מהקדוש ברוך הוא, אבל זה, מה?
זה עטוף.
זה מלובש.
אני אתן לכם דוגמא,
אחרי זה ניכנס טיפה למקורות.
תראו,
נגיד
שאדם כותב ספר,
עכשיו אני לקראת סיום איזשהו ספר,
שבנוי על השיעורים האלה שאנחנו כאן לומדים.
אדם כותב ספר, כל הכבוד, כותב ספר. קודם כל, חוויית כתיבה של ספר, תדעו לכם, היא חוויה מרתקת,
כי תוך כדי כתיבה,
הקב'ה שולח לך כל מיני משפטים וניסוחים,
שאתה אחרי זה קורא את המובן, מי כתב את זה?
אבל נגיד שאדם כתב ספר,
זה שכתב את הספר, בחיות כפיים סוערות, עדיין צריך ש...
מה?
שיקנו אותו.
או אדם הוציא דיסק, הוא הוציא משהו פעם מהדיסקים, היום כבר...
זה שאדם הלך והשקיע באולפן וזה, בחיות כפיים סוערות, צריך שהעולם יאהב את זה
בין לבין.
מי נמצא שם,
במרחב המתווך הזה?
מי?
הקדוש ברוך הוא.
אם אתה חושב, אוקיי, אני אוציא ספר וזה כבר, ועל הטומט, זה לא עובד ככה.
שם יש את הפלא הזה,
שמה שמתוק לך בפה יהיה גם מתוק לאחרים, ואתה תתפרנס מהדבר הזה בעצמו.
זה סוד, זה פלא.
כנל אדם שממציא איזה מוצר,
כנל אדם שמוכר את זה, משהו, לא משנה, כמה מישהו מתכנן איזה תוכנה, כלשהי, כל דבר. האם הדבר הזה יצליח, ייקשר בלבבות, יהיה לו...
זה פלא.
זה פלא.
זה הסוד של המן.
ולכן,
אנחנו מיד גם, השיעור הזה, אני רוצה שיהיה לנו גם דברים למעשה.
צריך לפתוח את הדבר הזה. בעידן שבו יש לנו יצירתיות ויש לנו יכולת ליצור וכו', אדם כל הזמן צריך לפתוח את האפשרות של הקדוש ברוך הוא לשהות
במעשי ידיו,
לשרות בהם,
כדי שבאמת יהיה בולט שזה מן.
יש כאן הבדל אחד, זה מן
עם כלים.
אבותינו במדבר קיבלו את המן כמו שהוא, כאילו אינפוזיה,
אתה מקבל את זה מלובש בכל מיני כלים.
לדעתי, זה מה שהמשנה אומרת,
שהמן נברא בערב שבת בין השמשות.
ימי המעשה זה כאילו האחריות של האדם, נכון?
כן. מה לעשות?
שבת זה הקדוש ברוך הוא.
יש תחום כזה שבו אתה לא יודע של מי זה.
כלומר, זה בין השמשות.
מצד אחד האדם חייב לעשות,
מצד שני אומרים לך, לא עשית כלום.
טוב, אז אני לא אעשה? לא. אם לא תעשה, לא יקרה.
אז אני אעשה?
זה מין בין השמשות כזה של חול וקודש.
אתה מצד אחד עושה,
אבל מצד שני השפע מגיע מאיתו יתברך.
וזה פלא, זה באמת סוג של קסם, זה פלא.
אני רוצה להזכיר כאן מושג כלכלי ידוע שטבע אותו אדם סמית.
אדם סמית היה כלכלני ידוע והוא כתב ספר שברך לי השם שלו, אבל מצוטט הרבה.
והמושג הזה נקרא היד הנעלמה של הכלכלה.
מה המושג הזה אומר?
המושג הזה אומר שלמרות שבכלכלה חופשית, למרות שכל אחד עסוק בלדאוג לעצמו,
כל אחד עסוק בלדאוג לעצמו, הוא רוצה להרוויח,
אז זה נראה שכל אחד עסוק בלקחת,
אז שמילא הסך הכללי ירד, קורה בדיוק הפוך.
כל אחד עסוק בלקחת,
והכלכלה כולה עולה וצומחת, ורווחת הציבור עולה.
בסדר?
זה מין, הוא קורא לזה היד הנעלמת של הכלכלה, או היד הנעלמה.
היד הנעלמה הזאת, זה הקדוש ברוך הוא, זה המן,
זה הפלא.
טוב, אבל איך נותנים לזה נוכחות?
הנה לפנינו. בואו נראה את הספר מאור עיניים,
ואחרי זה קצת כל מבשר ודרך מצוותיך,
ובסוף עצות למעשה ממש גם מהרבי אריאץ, שעוד יומיים זה היורצייט,
וגם מהרבי.
אומר במאור עיניים,
צ'רנובל נראה לי, כן?
ויאמר השם אל משה,
קח צנצנת אחת,
ותן שמה מלוא העומר מן, ואנח אותו למשמרת לדורותיכם,
למען יראו את הלחם. והוא תימה, למה ציווה השם יתברך שיראו את הלחם?
ומה לא בזה אם יראו דורות הבאים את זה או לא?
למה לא ציוו על המן, על האש שתישאר?
אמנם אין אמת נודע מה שאמר הכתוב, ממרחק תביא לחמה,
והוא עניין כי השכינה כביכול מצמצמת את עצמה ליתן מזונותיהם של ישראל על איזה סיבה מהסיבות.
והשכינה כביכול מתלבשת בתוך אותה הסיבה לזון ולפרנס כל אחד ואחד מישראל לפי מזונו וטבעו.
מוריי ורבותיי, בואו ניקח את זה הכי רציני שבעולם.
בחירת מקצוע זה בחירת המפגש שלך עם השכינה.
כדאי מאוד שתתייחס לזה ברצינות.
שתבחר את זה כמו שצריך לפי האהבה שלך והנטייה והשמחה וההתלהבות ולא רק לפי מה עושים בו הרבה כסף או מה נחשב
לא יודע מה בציבור איזה מין מעמד כזה אם
זה מה שיש לך נטיית הלב אליו שם השכינה תפגוש אותך ואם לא תהיה שם לא יהיה לך מפגש
וזה מזון אליו בזכות הטליה מילטה אלא במזל הטליה מילטה
הוא מזל א' עילאה שהשכינה מתלבשת בו לזון כל אחד ואחד מישראל אומרים מזל
וחסידות מזל זה מה שנוזל אלינו מהקדוש ברוך הוא.
אז מה נוזל אלינו מהקדוש ברוך הוא? נוזל אלינו מהקדוש ברוך הוא תחום העיסוק.
ואנחנו פתוחים לדבר הזה להגיד הקדוש ברוך הוא תכוון אותי
לתחום העיסוק שדרכו אני אפגוש אותך את השכינה ואני אזכה לסייעתא דשמיא ולברכה הרבה יותר ממה שעשיתי ולשמחה ולתענוג ולפרנסה.
אז זה קורה, אז זה קורה, אבל צריך להתפלל.
ואז הוא מסביר בצורה נפלאה מאוד את מימרת חזל הרוצה להחכים ידרים
שמנורה בדרום,
הרוצה להעשיר יצפין ששולחן בצפון.
אז הוא אומר ככה, לא יודע כי החוכמה באה מדרום,
מעולם העליון שנקרא דרום,
והעושר בא מעולם העליון הנקרא צפון. צפון זה צפון.
העושר מגיע ממקום סודי. מה הסוד?
הסוד זה שאתה מבין שהשפע מאיתו יתברך.
תראו, אני שכיר, כן?
לאמת לא לגמרי שכיר.
טוב, לא ניכנס כאן לפרטים הכלכליים שלי פה וזה.
אבל
לא רק שכיר, נקרא לזה ככה, בסדר?
אומרים בדרך בדיחותא
שעצמאי עובד לאחד,
הקדוש ברוך הוא, ושכיר עובד לראשון, לחודש,
כן?
הוא אומר, שכיר, אתה עושה, לא עושה,
אז זה נכנס.
אבל היום כבר הגבולות מטשטשים.
קודם כל, שכיר,
אם החברה לא תרוויח או זה, אז יפטרו אותו.
והיום בחלק גדול מהמקומות
יש להם איזה מין מדרגת ביניים כזאת, כי מצד אחד עצמאי,
לא מתאים לכל אחד להיות עצמאי, וזה מסובך.
בדיוק השבוע היה לי שיחה עם חבר קהילה שלנו שעבר משכיר לעצמאי.
אז הוא תיאר גם את השמחה הגדולה, אין לך אף אחד על הראש, אין לך בוס,
אתה לא צריך להביא כרטיס,
כאילו אף אחד לא אומר לך מה לעשות.
מצד שני, את האחריות, צריך פתאום להתחיל להביא תוצאות, הכל כאילו,
יש ככה, יש ככה, זה ים שהכול עליך, אתה לא יכול.
טוב,
בחלק גדול מהחברות, מההייטק וכל זה, מחזיקים שכירים,
אבל נותנים להם אופציות.
כלומר, אם החברה תרוויח, אתה בעצם שותף, ואז הופכים אותו למין שכיר שותף כזה.
טוב,
אז הכל פנים זה צפון,
ולכן אני מדלג פה למודגש.
וכן העשירות שבא מצפון יצפין,
פירושו שיהיה עשירותו בעולם הזה,
ויעשה בה כמו שהיא נתונה לו מעולם העליון.
איך?
שלא יקלקל עולם העליון בעשירותו.
וזהו, קח, צנצנת אחת, פירוש כי באמת,
למה נקרא שמו מן?
כי לא ידעו מהו.
שמעתם?
מן, כי לא ידעו מהו, וגם אנחנו באמת לא יודעים איך אדם מתפרנס.
זה פלא, זה סוד.
איך מתפרנס?
איך כאילו אנשים משלמים וקוראים לו ויודעים עליו ומזמינים אותו והוא מוצא חן והוא זה, וחבר מביא חבר.
זה פלא כזה.
לא יודעים, באמת לא יודעים. זה היד הנעלמת. איך אדם פרטי מתפרנס, ואיך
עם שלם, כאילו, זה פלא כזה. פתאום שמישהו רוצה,
הרמב״ם אומר, אלמלא המשתגעים לא היה עולם קיים, שפתאום מישהו נכנס לזה שיגעון, הוא רוצה להקים מפעל,
זה פלא, באמת לא יודעים.
אז צריך לעמוד מול הדבר הזה בסוג של יראת רוממות.
פרנסה של אדם זה אחד המפגשים
המשמעותיים ביותר.
לא סתם הגמרא אומרת שפרנסה בתפילת 18 היא ליד גאולה, גואל ישראל, ואחרי זה רפואה.
גאולה, רפואה, הוא מברך השנים. שנים זה פרנסה, כן?
אז
פרנסה היא קשורה גם לרפואה. אדם שמתפרנס הוא בריא, הוא בריא, הוא מרגיש שהוא משמעותי, וגם לגאולה.
זוהי גאולת היחיד.
אדם נגעל כי הוא
הצליח להוציא את עצמו אל הפועל, את הכישרונות שלו, את הכוחות שלו, את ה...
זו חתיכת אירוע.
אז לכן נקרא מנו.
וגם אתה היום, אז זה יורד מן השמיים לכל אחד ואחד בזונו,
כאמור על ידי התלבשות השכינה באיזה סיבה מן הסיבות,
רק שבדור המדבר ירד מן השמיים בלי התלבשות, ישר המן.
באיזו סיבה? ועתה נתלבש לפי סיבה.
וזהו, קח צנצנת אחת, רצה לומר כלי,
ותן שם מלוא העומר מן,
שיתלבש בתוכו בחינת מן,
שהוא לחם מן השמיים,
שיתלבש בכלי על ידי סיבה מן הסיבות.
כל מיני סיבות יכולות להיות.
וזהו, למען יראו את הלחם אשר אכלתי אתכם במדבר,
שידעו שהייתי נותן במדבר בלי שום התלבשות והתכסות, באיזה סיבה?
ולכן גם אתה, שנתלבש ונתכסה באיזה סיבה, מן הסיבות,
ידעו ויבינו כי זהו הלכת בעצמה שיורד מן השממיון. עכשיו יש סיבות.
אדם אומר, הוא השקיע,
תראו, זה גם מאוד מאוד,
אפשר להמחיש את זה בצורה מאוד פשוטה.
הרי איפה עושים הכי הרבה כסף?
מה המנוע של הכלכלה?
לא,
הבורסה.
ההייטק הוא הקטר, אבל המנוע של כל העסק זה נקרא שוק ההון.
בשוק ההון מוכרים כסף, בשוק ההון כאילו,
מנפילים, לא, לא יודע, כל זה.
שוק ההון זה כאילו שוק האפשרויות.
אתה בא, הרי מה זה, נגיד, הנפקה.
חברה באה, מנפיקה את עצמה. היא אומרת, תראו, אנחנו,
זה השווי שלנו.
לקראת הנפקה צריך להוציא מלא מלא דוחות. אני לא כזה מבין בכלכלה, אני אומר לכם באופן כללי.
החברה צריכה, היא רוצה להנפיק את עצמה בבורסה.
נגיד, אדם הקים חברה,
יש לו חברה פרטית, הוא הקים חברה.
הוא עכשיו רוצה מאוד מאוד לגדול.
אז הוא אומר, אני צריך לגייס כסף מהציבור.
אז הוא צריך להוציא דוחות מפורטים על כל המצב הכלכלי של החברה היום,
הוא צריך להביא דוחות של אנליסטים לאן החברה הזאת יכולה להגיע, מה צפי השווי העתידי,
ואז להציע לציבור, בואו תקנו, תראו מה אני שווה, בואו תקנו.
היה אחד משוגע, קראו לו אלון מאסק,
הוא אמר, תראו, אני נראה לי, אני הולך לעשות מכונית אוטונומית על חשמל,
נראה לי,
מי מצטרף אליי?
היו כאלה שצקצקו, אמרו, נו, נו, איפה זה, עד שהמציאו את הסוללה,
עד שפה, עד ששם, וזה,
היו כאלה שאמרו, בוא'נה, יש לו עוד הדבר הזה.
בסוף הוא הכה את כל הליסטים,
את התחזיות הוא הכה, הוא מסר בערך חמש מכונות, מה שהוא אמר, יותר,
הסולולות יותר, קיצור, הוא הרוויח בפיצוץ כזה.
הדבר הזה,
הסוד הזה שקורה, שאדם כאילו בא, אנשים נותנים אמון, וזה מתברך ומצליח,
זה הכול בנוי על אמון.
אפשר להסתכל על הבורסה בתור דבר חומרי,
אבל אפשר להסתכל על הבורסה בתור אירוע עצום של אמון ואמונה של בני אדם.
הם לא יגידו בקדוש ברוך הוא, יגידו בפוטנציאל האנושי וביכולת הצמיחה, אבל זה המקום הכי גדול בעולם שבו אתה שם כסף בלי לקבל כלום חוץ מהבטחות.
פוטנציאל.
אתם מבינים שדבר כזה לא היה אפשרי בשוק
הישן של חליפין?
מה זאת אומרת? אתה רוצה חמור, תביא פרה, אני מוכן להחליף איתך.
כסף זה אחד מהאמצעים הכי הכי רוחניים שיש, לא אנחנו אומרים, כי בעצם כסף זה ייצוג,
אני מייצג משהו,
אני לא,
לא נותן לך עכשיו משהו ממשי, הדבר הזה מייצג, מבטא.
מה איתם?
מה?
לא, השאלה מה הוא עושה עם הכסף.
השאלה מה הוא עושה עם הכסף, לא מה הוא מתעסק.
גם הבנקים, בזה הם עוסקים.
גם הבנקים זו דוגמה טובה מאוד.
לפי החוק,
לפי החוק,
כל בנק חייב להחזיק בין 10% ל-15%, אולי אפילו הורידו את זה.
בין 10% ל-15% מהסכומים שהפקידו אצלו במזומן.
כל השאר, כל ה-80% איפה?
מושקע.
מושקע בבורסה, מושקע בחברות, וככה הכלכלה מתקדמת. הבנקים לוקחים את הכסף שלך,
משקיעים אותו במקום אחר,
מרוויחים על זה הרבה מאוד ונותנים לך חלק מהרווחים, כאילו,
וככה הכלכלה מתקדמת. ככה היא מתקדמת.
במדינה.
כן, ככה הכל מתקדם.
כולם כאילו.
עכשיו, זה פלא,
זה סוד הדבר הזה, אי אפשר להסביר אותו. זה שזה כאילו עובד, זה, זה, זה. אחת לכנונה יש נפילה, זה מתקן את עצמו, אבל
אתה אומר, זה עולה, עולה, מתישהו זה ירד. לא, זה עולה ועולה ועולה. זה בנוי על האינסופיות של השם יתברך.
יש לו אינסוף לתת לנו.
אינסוף שפע, בתנאי שאנחנו מבינים שהשפע מגיע ממנו
ולא מאיתנו.
כן.
תראו, אחת הדוגמאות החזקות לזה,
הייתה חברה שהייתה מאוד מאוד בטוחה בעצמה.
היא חשבה ככה טוב-טוב, חלשה על כל השוק, קראו לה נוקיה,
חברה מפינלנד.
וכאילו, הם היו ככה, כל הטלפונים בעולם היו נוקיה.
והם ככה
היו דוב שמן.
יום אחד הגיע אחד, קוראים אותו סטיב ג'ובס,
נתן נאום ואמר שהוא המציא שלושה מכשירים.
מכשיר אחד,
טלפון שיכול להתקשר לכל המקומות וכל זה.
מכשיר שני,
מין מחשב קטן, שזה,
אבל המחשב הזה הוא לא יהיה עם מקלדת, אלא הם המציאו משהו חדש, זה יהיה עם טאץ'.
ומכשיר שלישי,
מין מצלמה מיוחדת עם המון המון איזה.
אז הוא אומר להם,
אבל אתם מבינים שמדובר במכשיר אחד.
זה הוציא את אייפון אחד.
ברגע הזה חברת נוקיה נהייתה לא רלוונטית.
חוץ מ-250 אלף צרכנים בישראל שמחזיקים את זה.
זה כאילו,
זהו, השפע עבר למקום אחר.
ושניה, העולם כאילו, אתה יודע, אתה דוהר על סוס, לידך טס מטוס קרב.
זה פחות או יותר היה פעם.
זה מה שהוא אומר כאן.
יש לו כאן איזו תורה קצת מורכבת מהבעל שם טוב, אם תרצו תראו אותה לבד, היא חשובה דווקא, אבל תראו אותה לבד.
בואו נמשיך טיפה על הדברים הבאים.
קח צנצנת
בכל מבשר אחת, ותן שמה מלוא העומר מן.
הקדים מה ששמעתי בשם הרב הקדוש מפרשיס חזצל
בפירוש הפסוק הנ״ל. והקשה, למה? בצנצנת. למה לשים אותו בצנצנת?
ואמר,
כי למעשה גם עכשיו המן יורד בכל יום ויום די פרנסתו של כל איש ואיש.
כמובן,
אם אדם יש לו, אומרים בערבית, עינו כבירה, בת נוזרירה, אם אדם הוא אוהב כסף לא יסבק כסף, אז לא יהיה לו מספיק.
אבל די פרנסתו של האדם, רק שיהיה ברור לכולם, בסדר?
האדם הכי חי בצמצום היום
הוא עשיר שבעשירים, אם היית לוקח אותו 50 שנה אחורה.
לפני 50 שנה, אם בן אדם היה לו בבית מכונת כביסה,
הוא מקרר ומליין.
אוטו בחנייה, זה עשיר שבעשירים.
אם אדם היה לו גם איזה,
כאילו, טלפון בבית, אני גדלתי בלי טלפון, היינו הולכים עם אימא להתקשר עם סבתא מהטלפון הציבורי עם אסימוני,
נשאר לו טלפון, היה נחשב,
כן?
כל הדברים האלו,
לא לפני 40-50 שנה, אז רמת החיים הייתה...
היום, מה זאת אומרת?
אז זה גם דברים יחסיים קצת, אדם צריך לדעת איך לחיות, נכון?
אבל יורד בכל יום, והיום די פרנסתו של כל איש ואיש,
רק שהוא בהלבשה,
היינו מוסתר בתוך הטבע,
כגון במשא ומתן או בעבודת כפיים,
כן?
אבל זה עדיין שפע.
כלומר, אנחנו צריכים לעשות איזושהי פעולה, הפעולה יוצרת כלי, ולתוך הכלי הזה יכול לרדת האור,
אבל הפעולה רק יוצרת כלי.
משום מה אחי לקח צמצנת אחת ושם בתוכו מן טבעי
כדי שהדורות העתידיים, שלא ירד המן בדורם ויאמרו, מכאן התפרנסו, כדברי רשי,
על ידי הצמצנת יראו שמעיקרה ירד המן שלו בהלבשה,
ועכשיו הוא יורד בהלבשה.
טוב,
יש לאדמו״ר צמח צדק,
יש לו ספר שנקרא דרך מצוותיך,
וזה ביאור בדרך פנימיות על מצוות התורה.
אחת המצוות שהוא מבאר זה תגלחת המצורע.
ושם הוא עוסק בהרחבה בכל ענייני הפרנסה. זו מצווה שכדאי מאוד ללמוד אותה.
מי שרוצה לתפוס ככה, זה ממש כדאי.
זה לא ארוך מדי, יש שם מצוות יותר ארוכות.
הוא עוסק שם בהרחבה בענייני הפרנסה,
בעיקר בענייני מותרות.
כי הגידול השיער
הוא ביטוי לזה שאדם כאילו מתפשט מעבר למה שהוא צריך.
כן?
ואז,
קודם כל, הרבה פעמים הקדוש ברוך הוא, אחרי זה לא עגע לך. אם גידלת שיער בנערותך, אז זה ממש...
שימו לך רילוקיישן, מעבירים את זה לפה, שימו, החלפה כזאתי וכל זה, טוב.
אז זה, ולכן המצורע,
שבאופן בסיסי הוא יותר מדי,
יותר בנוכחות, הוא דיבר יותר מדי, הוא עף על עצמו יותר מדי וזה,
אז הוא צריך לגלח את שערותיו, לגלח את המותרות.
אז מותרות,
לא,
אבל פרנסה,
כן, ולכן מזה הוא בא לעסוק בענייני הפרנסה.
ועל פי זה יובן, גם כן בטוב טעם,
למה שנצרך העסק במשא ומתן לצורך פרנסה.
והיינו.
מה זה על פי זה? הוא שואל, הרי אם אדם,
אם נגזר עלינו בראש השנה כל ענייני הפרנסה, הכל נגזר על האדם,
נכון?
כמה יהיה לו, אז למה צריך לעבוד?
בראש השנה כבר מכתוב, כמה כסף ייכנס לי?
כתוב את הכל בראש השנה, אז מה אני צריך לעבוד?
זה לא השתדלות, זה יותר מזה, זה לבנות את הכלים.
ועל פי זה יובן גם כמטוב טעם למה שנצרך העסק, משא ומתן ייצור פרנסה, והיינו, כי אף גם שהוא נידון בכל יום לטוב,
שיהיה לו פרנסה מכל מקום. אם לא יעסוק במשא ומתן, לא יהיה לו כלום.
והנה הסיבה הזו היא הנותנת גם כן למה שנמצא חסוך במשא ומתן.
למה?
כי השפע בעולם הזה נמשכת דרך לבוש הטבע.
זהו, צריך לבנות צנצנות.
צנצנות כדי שיהיה לשפע לאן לרדת.
אבל זה שפע אלוקי.
זה שפע אלוקי.
אם אדם מתחיל להגיד, השפע אני עשיתי,
הוא חוסם אותו במקום.
אם אדם אומר, אני רק יוצר כלים, אני יוצר כלים, מה יהיה?
רק הקדוש ברוך הוא, אני מכין, תראו גם השיעור הזה.
יצרתי כלים, כאילו למדתי לפני כן את הסוגיה, הכנתי דף, הבחנתי מקורות וזה. מה יהיה מהשיעור הזה, אם תאהבו אותו, לא תאהבו אותו, אם ייכנס לכם ללב, לא ייכנס לכם ללב, אם הוא זה.
זה רק הקדוש ברוך הוא יודע, זה לא, אנחנו כאן כולנו אצלו עובדים.
מה שקורה באמת זה מה שקורה כאן, במרחב הזה בינינו, ולא מה שאני מדבר ואתם, קורה.
וכן על זה, ודאי ככה בעולם העסקים. אדם בזה מצליח, לא יודע, קבלן בונה דירה, בונה בניין דירות. יקנו את הדירות, לא יקנו את הדירות. מה, חסר דוגמאות של בנו פרויקט עצום והוא עומד כמו פיל לבן?
אחת הדוגמאות אולי הכי חזקות הייתה
מבנה ציבורי,
ישיבה בשילון, אני זוכר, אולי עכשיו כבר היא מאוכלסת,
אבל בתור ילד, בתור נער, היינו רואים מבנה עצום, נבנה, עומד ריק.
עובד, מה מלא, מה ריק, מה יקרה, אתה לא יודע
איפה יהיה השפע
אפשר לדעת, אם אדם אומר, אני מזמין את השפע האלוקי להיות כאן, אני פותח כאן את הפתח, אני... אז יש צינור.
אומר הצמח צדק
כי השפע בעולם הזה נמשכת דרך לבוש הטבע.
פירוש שהיא מתלבשת ומתעלמת ומסתתרת עד שנראה כאילו העולם כמנהגו נוהג דרך הטבע,
ובאמת הכל בא מהשם יתברך בכבודו ובעצמו,
אלא שהוא מסתיר שפע עולאותו כל כך עד שלא ייראה בגילוי דבר ניסי ויוצא מנהוג העולם. זה נראה לנו רגיל. אתה עובד, מקבלים משכורת.
אבל זה לא רגיל, איך זה קורה הדבר הזה?
כי אם שיראה הכל כאילו הוא דבר טבעי,
למשל כשנותן פרנסה לאיש הישראלי די סיפוקו, אינו נותן לו על ידי נס.
כמו שהוריד לו מן השמיים לחם ובשר,
כמו לאוכלי המן,
שזהו דבר בלתי טבעי, אלא הוא שולח ברכתו שירוויח זה במשא ומתן בעסק.
אבל מאיפה הגיע הרווח?
והנה הרווח, שעל ידי משא ומתן, הוא דבר טבעי,
רצה לומר, שיכול האומר לומר,
כוכי ועוצם ידי עשה לי את כל החיל הזה,
וחוכמתי עמדה לי,
שידעתי בטוב המסחור, מה לקנות ומתי למכור,
וכהאי גאוונה, ובאמת, ואבל באמת, לא לחכמים לחם.
זה לא קשור לחוכמת האדם,
אלא לאשר יצווה השם ברכתו ויגזור בהשגחתו
מוריש ומעשיר ומשפיל ומרומם,
אלא שאינו נוטל שפעו, כי אם על ידי לבוש הטבע הנעל
רצה לומר שיתעלם ויסתתר ולא יתראה בגילוי, אלא אדרבה יוכל האומר לומר,
כוכי ועוצם ידי פעל לי בטבעי העולם כנעל,
והעבודה היא לא להגיד את זה,
אלא להגיד, זה מה שמדברך.
אז זה הפרנסה.
סוד הפרנסה, בימי הגאולה, המשיח,
שבה הקב' מחזיר לנו את האמון ונותן לנו לעבוד בדברים שאנחנו נהנים מהם. אפשר לבחור,
ואז גם אדם חווה הצלחות,
כי אדם הלך מאחורי בהמה, אז הוא לא היה לו תם למה להתגאות.
אבל עכשיו אדם עשה איזה משהו, איזה פה, איזה שם.
זה יכול להתגאות?
תגיד, אני עשיתי רק את הכלים.
השפע הגיע ממנו להתברך.
זה הכל.
אני עשיתי רק את הכלים.
השפע, רק ממנו התברך.
רואים את זה בעיניים, רואים את זה בחוש.
פשוט רואים את זה בחוש.
הוא עושה איזה כלים, והקדוש ברוך הוא מוריד, אם הוא מנכיח את הקדוש ברוך הוא.
עוד שניה, שמואל, אני רוצה להביא פה כמה עצות מעשיות, איך להדגיש,
כמו מרקר, אומרים שהבעל שם טוב לא יסתובב עם עיפרון, הוא יסתובב עם מרקר,
הוא ידגיש,
איך להדגיש את מרכיב הפרנסה בבדברים שאנחנו עושים,
איך אדם כשהוא עובד מדגיש לעצמו מבחינה נפשית שזה פרנסה מהשם יתברך ולא כוכי ועוצם ידי.
אז כמה עצות טובות מהרבי ומהרבי אריאץ.
אומר הרבי אריאץ,
גם ביגיעה הגדולה ביותר אי אפשר להרוויח פרוטה אחת יותר ממה שקבע הקדוש ברוך הוא, שכך וכך ירוויח פלוני.
נכון שצריך לעשות כאן לחוץ להצלחה,
אך יש לזכור שעבודת האדם היא טפל, ובירכת השם יתברך היא העיקר.
בברכה זו זוכים כאשר מתנהגים כראוי וכיאה ליהודי. תפילה בציבור,
שמירת שבת בהידור,
כשרות בהשגחה וחינוך הבנים, כאילו.
את הברכה לפרנסה נותן השם.
האדם צריך רק לעשות כלי לפרנסתו.
עליו להשתדל בכל כוחו שהכלי יהיה טהור מכל סיג ופסולת של הונאה וכדומה.
אם השפע הוא מהקדוש ברוך הוא, אז אסור לך לטמא אותו.
כל רמאות,
כל שקר,
כל הונאה,
כל תחרות לא במקום, אתה חותך את הענף של השפע.
מה אתה חושב?
שבגלל שתרמת תקבל יותר כסף?
השפע מגיע מאיתו יתברך. תוך שנייה זה יכול להתהפך.
תוך שנייה יכולים לקחת איתך את הכל.
תראו, אני אספר לכם, ממש הרגשתי את זה בחוש.
לפני חודשיים היה לנו יום נישואים, אשתי ולי,
אז תודה רבה, ברוכים שתהיו אצלכם, בעזרת השם, בעיטו, בזמנו, כולכם, חתנו.
טוב, אז עשינו איזה יום כזה, הודיה לקדוש ברוך הוא, הלכנו לקוטב,
טוב, וסיכמנו שנקנה איזשהו תכשיט יקר לאשתי, בסדר, אז הלכנו לאיזשהו, המליצו על איזשהו חנות בירושלים, הגענו לחנות,
אני כבר מזמן ניסיתי להבין,
אני לא מנסה גם לא להבין, עד שבע פעמים להבין, אני לא מבין
איך אישה בוחרת תכשיטים.
התפקיד שלי, נשא כרטיס אשראי.
זה התפקיד שלי.
בגמר התהליך אני מגייס, כי אין לי שום...
את אשר הקלת, החמרתי, מה שיפה בעיניי, לא מתקרב לזה. לא מבינים, גברים לא מבינים בזה, נכון?
לא מבינים. אז זהו, אז אני שם מחכה בסבלנות,
וגם יש לה כזה טעם מיוחד, ואחרי שעה בחנות,
לא, לא מצא.
טוב, אמרנו לו, לא מצא, יהיה חנות אחרת,
אתה יודע, נצא, הסתובבנו ברחוב יפו, ואז ראינו איזה חנות אחרת, נכנסנו,
הסתכלנו כל מיני דברים,
ופתאום ראינו איזה פמוטים, כאלה,
היה בדיוק חנוכה, ראינו איזה חנוכיה, כזאת נראה יפה, מכסף, מכל מיני דמויות של חסידים כאלה רוקדים,
ראינו חנוכיה, פתאום ראינו זוג פמוטים כאלה יפים, ככה גדולים, שבדיוק התאימו לפמוטים שיש לנו בבית,
בקיצור, התחלנו לדבר, עכשיו זה כבר היה שעה וחצי בערב, היו בדרך כלל סגור.
בקיצור,
יצאנו משם עם זוג פעמותים בסכום
יותר יקר מהתכשיט שתכננו לקנות,
ועם הבטחה שזה לא במקום התכשיט, גם על זה.
עכשיו, מה הדבר הזה?
כאילו,
ההוא ידע, בשנייה האחרונה של היום הוא מכר כנראה את המכירה שעשתה לו את כל היום.
זה הקב' מגלגל את הפרנסה,
בטח זה מגיע, ואיך זה, זה לא קשור אליך בכלל, זה הכל התגלגל, לפה, לשם, וזה.
במיוחד אצל מוכר בחנות.
אז לכן, אדם צריך לעשות כלי.
עליו להתערב בכל כוחו שהכלי יהיה טהור, בלי הונאה, הכל יהיה על פי דיני תורה.
אז הוא כלי לברכה העליונה בשתיים.
פרנסה ברווח, שמואל,
ושפרנסתו תלך למקום הראוי ותנוצל לדברים שיש בהם תועלת.
כלי לפרנסה צריך להיות טהור על פי התורה.
נתינת צדקה
זו אחת הדוגמאות החזקות.
צריך לתת כפי יכולתו, ויותר מכפי יכולתו. ביודעו בוודאות שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם.
ומכיוון שהוא כתב בתורה שיש לתת לצדקה חומש,
אצל יוסף,
ארבעה עדות תהיה לכם,
הרי שבשעה שיהודי נותן צדקה,
נותן לו הקדוש ברוך הוא את ארבע העדות.
הרבי אומר הפוך,
ככל שתגדיל את החומש, יגדל, מה?
ובכלל זו הייתה השתה של הרבי,
תמיד כשאמרו לו, אין מספיק כסף, צריך לקצץ בהרצאות, הוא לא היה אוהב את זה. הוא אומר, למה אתה מדבר איתי על לקצץ בהרצאות? בואו נדבר על להגדיל את ההכנסות.
בואו נדבר על... ברווח.
איך תגדיל את ההכנסות? תגדיל את הצדקה.
אם תגדיל את הצדקה, אז הקדוש ברוך הוא אומר, אתה הגדלת את החומש, אז אני צריך להגדיל את זה בהתאם.
בשפע, ברכבות.
והיינו כפשוטו,
בשעה שיהודי מנדב סכום מסוים לצדקה,
ועדיין אינו רואה שום צינורות מניין יוכל לקבל את הסכום,
אזי עושה הקדוש ברוך הוא צינורות
לכסף הזה.
שיוכל להשיג לא רק את הסכום שנדב, אלא גם יהיה לו ארבע ידות, שיהיה לכם.
וסוחר שיודע מעט חשבון יבין שכדאי לו לתת חומש גדול ככל האפשר כדי שיהיה לו ארבע ידות יותר גדולים.
וכל זה בא מהידיעה שאין עוד מלבדו,
והוויה הוא האלוקים.
אלוקים זה טבע, אבל הוויה הוא למעלה מהטבע,
והעולם הוא כלי לאלוקות,
והאלוקות היא פרנסה שאדם נהנה, שמח, מתברך וזוכה לשפע האלוקי שנוגע בו. כן, שמואל.
אני נותן לך עכשיו, שמואל, שאל איך יודעים לבחור מקצוע. אני נותן פה קורס לבחירת מקצוע בחצי דקה. כלומר, הכי שטחי שיש, הכי רדוד, הכי זה, אבל...
קריטריון ראשון, שאתה נהנה מזה.
שאתה נהנה. וזה לא אגואיסטיות,
כי אם אתה נהנה מזה, זאת אומרת שאתה משתמש בכישרונות שלך, ומי נותן לך את הכישרונות?
קדוש ברוך הוא. אז הוא נותן לך מתנה, אתה תשתמש בה.
זה קריטריון ראשון.
קריטריון שני,
שיש בזה באמת, אפשר גם ליהנות מ...
לא יודע מה לעשות, כל מיני דברים שאין בהם, שיש בזה גם פרנסה.
יש לזה אפיק מעשי שאפשר להתפרנס מזה.
והדבר השלישי,
שיש לזה אפשרות לחבר את זה לאיזשהו ערך ואידיאל.
אז נגיד אדם, מעניין אותו מחשבים,
מעניין אותו, הוא אוהב את זה.
אז הוא גם הולך ולומד,
והוא יכול להיות מהנדס מחשבים בחברה שעושה כל מיני שטויות, הוא יכול להיות מהנדס מחשבים ברפאל,
ברפואה,
בביטחון, וכל מיני דברים מהסוג הזה.
אדם מעניין אותו חינוך,
אז הוא הולך ללמוד חינוך, יש מקצועות שזה מאוד מאוד קל.
אז הוא לומד חינוך, אז הוא עושה כאילו, אבל גם בחינוך.
איזה חינוך הוא עושה, איזה פה, איזה שם, מדייק את עצמו.
אבל הקריטריון הכי חשוב זה לא להתבלבל.
הנאה לפני חשיבות.
כי הרבה אנשים הלכו למקצוע חשוב,
אבל הם לא היו מחוברים אליו,
ולא נהנו ממנו, וסתם סבלו. אתה יודע שמי שלא מתאים להיות מורה,
ונכנס להיות מורה רק כי זה חשוב, אתה יודע מה קורה לו.
הוא סובל כל רגע.
כי התלמידים מקרקסים אותו,
ואז הוא שונא את התלמידים,
וגם שונא את עצמו,
כי הוא מורה גרוע,
והוא, הרווחנו מורה מתוסכל.
למה?
יש אחוז עצום של מורה מתוסכלת.
ויש כאלה שמצטרפים, נכון.
אז למה?
אז תהיה, תתחבר ללכודה שלך, תעשה מה שאתה אוהב, ותזכור שהשפע וההצלחה
מאיתו יתברך, וארוך ה' לעולם.
אמן ואמן. חזק וברוך.
