תראו, אנחנו עוד בתוך השבעה של האסון במירון,
וצריך לתקן.
צריך לתקן לכל אחד ולתקן.
אז היום אנחנו נושא שאולי יעזור לנו קצת לעשות איזשהו תיקון.
להיות יותר רכים.
יותר רכים.
אחד כלפי השני.
יותר בעדינות.
זה סיפור שאני מאוד אוהב ללמוד וגם ללמד, בעזרת השם.
בואו נראה.
זה גמרא ממסכת ע' ודף כ'.
אומרת הגמרא, והכה השם את ישראל כאשר ינודה קנה במים, אמר רבי יהודה אמריו לברכה.
כן, זה פסוק שהוא קללה.
אז למרות שזה נראה קללה, בכל אופן זה ברכה.
דאמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן,
מהי דכתיב נאמנים פצרי אוהב ונעטרות נשיקות שונא?
טובה קללה שקלל החייאה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכן בלעם הרשע.
אחייה השילוני קיללן בקנה.
אמר להם לישראל,
ויכא השם את ישראל, כאשר ינוד הקנה. כמו שהקנה במים
זז, ככה בגלל הרוח, אז ככה הקדוש ברוך הוא יכה אותם.
קללה, מתעצבן על עם ישראל.
אבל מצד שני, מה קנה זה עומד במים במקום מים וגזעו מחליף
ושורשיו מרובים,
ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, הן מזיזות אותו ממקומו אל ההולך ובא עמהם.
דממו הרוחות עמד הקנה במקומו.
נכון שהקנה עף לכל צד, אבל בסוף הוא, בגלל הגמישות שלו, בגלל ה...
אז הוא נשאר, הוא לא נעקר מהמקום.
אבל בגללם הרשע בירכה בארז,
עם ישראל ארז,
שנאמר כארזים מלא מים, מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף
ואין שורשיו מרובים.
אז הוא מצד אחד מאוד מאוד חזק וכוזא, אבל
אפילו כל אורחות שבעולם נושבות בו, אין מזה זוטותו ממקומו, כיוון שנשבה בו רוח דרומית,
או כרתו והופכתו על פניו.
אז אם ככה, הקנה עדיף על הארז.
ולא עוד, מוסיפה הגמרא, אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמוס,
לכתוב בו ספר תורה, נביאים וכתובים.
אנחנו נצטרך להבין בהמשך מה זה ה-ולא עוד הזה.
מה המעלה הנוספת?
באמת, למה לקחו דווקא קנה וממנו עושים את הקולמוס לכתיבת ספר תורה?
ואז מספרת הגמרא, סיפור,
תנו רבנן,
לעולם יהיה האדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז. עכשיו, כשכתוב לעולם,
הכוונה תמיד.
אין הרבה פעמים שכתוב לעולם, לדוגמה כתוב
לעולם יהיה אדם ענביתן כהלל ואל יהיה קפדן כשמים.
זה תמיד נכון.
לעולם יהיה אדם, ירא שמים בסתר כבגלול.
לעולם תהיה שמאל דוחה וימים נקרבת. אלה עקרונות שהם נכונים תמיד.
אם זה משהו שהוא מורכב, לא אומרים לך לעולם. אז גם אומרים לעולם יהיה אדם רק קרקלם ואל יהיה קשה כעבר. זה תמיד.
ואז הגמרא סופרת סיפור.
טענו רבנה,
מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון,
הבן של רבי שמעון, ממגדל גדור,
מבית רבו,
והיה רכוב על החמור, ומטהר את שפת הנהר, ושמח שמחה גדולה,
והייתה דעתו גסה עליו בגלל שלמד תורה הרבה.
כן?
בכבודו הוא היה שמח, מבסוט, ככה, מאוד.
אז דעת, דעת, מה? הוא ניסה נגד עוד לאהבה? כן, דעתו גסה עליו במדרגה אחת לפני גאווה,
אבל זה קצת התנפחות כזאת.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר,
כן?
אמר לו, שלום עליך רבי, ולא החזיר לו.
אמר לו, ריקה,
כמה מכוער אותו האיש, כמה אתה מכוער.
שבע כל בני עירך מכוערים כמוך?
אמר לו, איני יודע.
אלא לך ואמור לאומן שעשה אני, כמה מכוער כלי זה שעשית.
כיוון שידע בעצמו שחטא, רבי אלעזר,
ירד מן החמור ונשתתח לפניו, ואמר לו, נעניתי לך, מכוע לי.
אמר לו, איני מוכל לך עד שתלך לאומן שעשה אני,
ואמור לו, כמה מכוער כלי זה שעשית.
היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו.
יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו, שלום עליך רבי רבי, מורי מורי.
אמר להם, למי אתם קוראים רבי רבי?
אמרו לו, לזה שמטייל אחריך.
אמר להם, אם זה רבי, אל ירבו כמותו בישראל.
אמרו לו, מפני מה?
אמר להם, כך וככה סאלי.
אמרו לו, אף על פי כן מחול לו שאדם דגול בתורה הוא.
אמר להם בשבילכם הרי אני מוכר לו ובלבד שלא יהיה רגיל לעשות כן מיד נכנס רבי אלעזר ברבי שמעון ודרש לעולם יהיה אדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז
לפיכך זכה קנה ליטול ממנה קולמוס
לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות.
זה הסיפור.
איך הסיפור הזה נשמע לכם?
עכשיו בגלל שהוא הבין שזה כאילו הקדוש ברוך הוא פה עושה אותו אבל לא בגלל שהוא
וייץ את המאהלן. אז אביאל, נכון, אביאל כבר עלית על קושייה אחת
חזקה בסיפור הזה
אם אנחנו היינו רבי אלעזר בן רבי שמעון, והיינו נכנסים לבית המדרש, מה היינו דורשים?
אחרי כזה מקרה, היינו דורשים, לעולם יהיה אדם
סבלני כלפי הבריות,
לעולם ידבר אדם בכבוד לכולם, לעולם יהיה אדם לא יעליב את הזולת. נכון? זו הייתה הדרשה. מה הוא דורש?
לעולם יהיה אדם, רק ככה קנא ואליה קשה כאחת. מה זה קשור לסיפור שקרה לך?
הוא גם לא מדבר על עצמו,
הוא מדבר על השני, כאילו זה נראה הזוי.
אבל בואו רגע ננסה להבין לפני כן, מה היה, מה היה הסיפור?
רועי, אתה יכול לספר לי מה היה, במילים שלך.
רבי אליעזר ברבי שלום וחברה לחמור.
משם, תמשיך, כן.
כן?
מכוער.
ואז מה קורה?
רגע, לא, דילגת פה משהו.
אמר,
מי אמר?
אמר לרבי אליעזר ברבי שלום, ואז מה?
ואז מה אמר לו?
היה להמשיך את רבי אליעזרון,
וגם הוא קרא אותה, מי יתר, ומי יפה.
שנייה.
שאלה טובה.
אני רק רוצה להגיד מה שאמר רועי,
בסדר?
נחזור על הסיפור לפי הגרסה שלך,
ולשאול אתכם שאלות, תענו לי בגילוי לב, בסדר? רועי אומר, זה מה שקורה בעצם לסיפור. רב לזר רוכב על החמור,
מגיע מישהו מולו,
המישהו הזה אומר לו שלום עליך רבי ומורי,
אז רב לזר לא רק שלא עונה לו, אלא אומר לו,
תגיד,
ההורים שלך בני דודים?
מה נסגרת?
אתה כאילו...
מה זה, בזמן לא ראיתי מישהו מכוער כמוך. כולם אצלך ככה מכוערים?
כאילו, אגרוף לפני.
אה, ראובן אמר, תשמע, לא...
ואז הוא אומר לו, אתה לא יודע, לך תאמר לאומן שעשה אני, אם אתה רוצה ממני, ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותי.
ואז כתוב,
כיוון שידע בעצמו שחטא.
מה זה ידע בעצמו שחטא?
כיוון שידע בעצמו שחטא, הכוונה, רב לאזר,
הוא שם לב
שמשהו לא היה בסדר בהתנהגות שלו.
כאילו, הכנסת לבן אדם לגרוף פפנים,
מה יש פה לשים לב? מה יש פה ללתבונן?
מה יותר, נכון?
סיפור.
עכשיו אני אשאל אתכם,
מישהו מכם מרגיש בקבוצת סיכון שיקרה לו כזה מקרה?
לא. נכון.
מישהו מכם מרגיש שאם ילך מישהו ברחוב, מכוער ככל שיהיה,
ויגיד לי שלום, אני אגיד לו, איזה מכוער אתה?
למה אתה כזה מכוער?
אז יוצא שבסיפור הזה,
רבי אלעזר ורבי שמעון, כאילו, הוא מידותיו
הכי גרועות שבעולם.
הוא עושה מעשה שאף אחד מאיתנו לא חושב שאנחנו נכללים בדבר כזה.
בחיים לא.
וגם הכתוב אומר,
בסוף הוא שם לב שהוא חטא. יענו, גם אחרי שהוא עשה את הדבר הזה, זה כל מי שמישהו נותן למישהו בלוק על הפנים.
אוי,
שמתי לב שכאב לך? מה זה הדבר הזה? חוסר מודעות מוחלט.
וגם בסוף הוא הולך ואומר את זה דרשה הזויה שלא קשורה לכלום.
בעולם יהיה אדם רחקא קנה. זה הנושא עכשיו, רחקא קנה?
הכנסת למישהו על אגרוף הפרצוף, אתה מדבר איתי על רחקא קנה?
הסיפור פשוט לא מובן.
לא.
ולכן, לפי דעתי,
הסיפור הזה צריך לקרוא אותו אחרת.
אחרת, נועם!
אין אפשרות אלא לקרוא אותו אחרת.
שימו לב, תחזרו איתי לכתוב.
תענו רבנן, לעולם יהיה אדם רחקא קנה ועלי קשה כזאת. ועשה שבה רב אלדור ברבי שמעון נגדל גדור
מבית רבו והר חמור,
מטייל על שפת הנעל, ושמח שמחה גדולה, והייתה דעתו גסה עליו, בפני שלמד תורה הרבה.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער הרבה יותר.
אמר לו רבי אלעזר לאותו אדם,
שלום עליך רבי ולא יחזיר לי.
אז אמר לו, ריקה,
כמה מכוער אתה,
שם מקום נעירך מכוערים כמורה.
שמע, אומרים לך שלום, למה אתה לא מחזיר?
רבי אלעזר עזב פה.
אמרתי לך שלום, למה אתה לא...
ככה אצלכם?
מישהו פעם ייבש אתכם?
שלום, המשיכה את היד כזה תלויה.
אז רב אלעזר נכנס בו.
אמר לו, זה לא דרך ארץ, אמרתי לך שלום, למה אתה לא מחזיר לי שלום?
ואז הוא אמר לו,
אוקיי, אני לא יודע,
אלא לך ויאמר לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית.
אז רב אלעזר מבין שהוא עשה את הטעות.
עכשיו בוא ננסה להבין אבל מה הייתה הטעות.
וזה כבר כן שייך לכל אחד מאיתנו.
רגע, רב אלעזר אמר לא שלום? כן.
מה, מה, מה?
אז תראה,
תמשיך, מה זה?
כבוד.
אבל איך זה יכול גם להתפרש?
למה?
בום.
אביאל נקר בנקודה.
כשאתה לוקח מישהו,
אתה קורא לו בתואר שהוא way over ממה שהוא,
זה עלול להיתפס כסוג של פטרונות כאילו.
מה אתה קורא לי רב? אתה יודע שאני לא רב. מה זה המשחקים האלה?
תכבד אותי משני.
כן, כבוד הרב וכל... אני לא רב.
אתה יודע שאני לא רב.
אם אתה בא להגיד שלום למישהו,
הכלל המרכזי בשלום זה הדדיות.
גובה העיניים.
ולפעמים, כשמכבדים כאילו מישהו יותר מדי,
זה בעצם כי לא מכבדים אותו.
אתה מבין?
אתה מדבר כן, שלום עליך רבי ומורי, שלום עליך כבוד הרב.
כאילו, אני למדתי תורה,
ולכן לא מתאים לי לדבר עם מישהו שהוא לא רב.
אז אני קורא לך רב.
אבל אני לא רב, אני לא עונה.
כשאתה אומר לי שלום ככה,
אני מרגיש שאתה לא מסתכל עליי בגובה העיניים,
שאתה לא באמת רוצה לפגוש אותי,
שאתה כאילו מתייחס אליי כמו איזה שלום שלום, ככה, כמו
שבבית המשפט העורך דין הזה, שהוא רב עם החבר הזה, הוא צריך לקרוא לו ידידי המלומד.
כן?
מכירים את זה?
שני עורכי דין, זה כאילו,
ידידי המלומד טען שכך וכך, והיה לי לו אני טוען,
הוא לא ידיד, ואתה לא חושב שהוא מלומד.
פעם אחד העורכי דין אמר במשפט רק ידידי.
אז השופט אמר לו, צריך להגיד ידידי המלומד. הוא אמר לו, כבוד השופט, שני שקרים באותו משפט, אני לא יכול.
אז הוא מגיב, בסדר, המכוער הזה הוא,
אנחנו בהמשך נראה שהוא כנראה באמת מכוער,
מבחינת ההתנהגות שלו, אבל כרגע לפחות אנחנו מבינים למה הוא נפגע. ופה זה כן קבוצת סיכון ששייכת לכל אחד מאיתנו.
שאתה כאילו,
אתה מסתלבט כזה בדוקין, בדקות כזאת, ואתה לא באמת מחבל את מי שנמצא מולך. אתה מוסיף עוד משפט אחד כאילו שמראה שאתה מבין והוא לא.
כן, אתה כאילו...
בא לך מישהו לשאול אותך איפה נמצא איזה מקור,
לא יודע מה.
תגיד, הרב, איפה נמצא איזה... אני מחפש משהו ברמב״ם, איפה זה? אז אתה אומר לו, אה, ברמב״ם, אתה מחפש ביסודי התורה בפרקים.
ואז אתה אומר לו,
והרמב״ם זה הספרים האלה החומים הגדולים ש...
כאילו,
אתה כנראה גם לא יודע איך נראה אפילו הספרים שלו, אז אני יכול לפגוע.
עכשיו, זה דק,
זה עדין,
זה עדין.
זו הערה עדינה, אבל מישהו רגיש יכול להיפגע מן הדבר הזה.
אם אתה אומר למישהו איזה,
מישהו שואל שאלה,
אז אתה אומר,
אני הבנתי את השאלה שלך. בעצם התכוונת לשאול, טה-טה-טה-טה-טה.
אז זה יכול להיות נחמד, זה יכול להיות מאוד מעולב. מה זה התכוונתי לשאול? מה שהתכוונתי שאלתי.
מה, אתה כאילו לא,
לא, אתה רוצה כאילו להגן עליי? אתה רוצה כאילו לרומם?
אני התכוונתי לשאול מה ששאלתי, אני לא מתבייש בזה.
אתם מבינים את הניואנס פה?
ולכן, המכוער הזה אומר, תקשיב,
אתה לא יודע,
אתה לא יכול לדעת למה אני לא עונה לך, כי אתה לא גדלת איפה שאני גדלתי. אצלי אולי, איפה שגדלתי בשכונה שלי, מי שהתנסה, מי שהיה פטורני, אנחנו היינו מפחדים ממנו.
אל תתחיל כאילו לשים על היד וכל מיני, בא לך ומישהו, שמו לך איזה חיבוק, פתאום, לא, אתה תתקרב אליי.
אם אין בינינו יחסי אמון אמיתיים, גובה אליי, אם אני לא רוצה,
אז אני לא מגיב לך.
כיוון שידע רבי אלעזר, עכשיו רבי אלעזר שם לב באמת שבאמירה הזאת שלום עליך רבי למי שהוא לא רבי,
אגב אני זוכר את זה שפעם אולי זה מכיוון אחר אבל
ראינו פעם איזה טיול בתור נערים, טיול היינו,
בתנועת הנוער,
לא יודע מה היה המזגן או לא היה מזולים באוטובוס,
לא יודע, רצינו רדיו יותר גבוה יותר נמוך לא יודע מה, אז אחד החבר'ה צעק לנהג, אגוס אתה יכול להנמיך את הרדיו?
הנהג עצר את האוטובוס,
אמר לו, תגיד, אתה תקרא לי נאגוס?
מה, אני חבר שלך?
אני מבוגר ממך, יש לי משפחה, ילדים, מה, אתה קורא לי נאגוס? מה, אני פה עכשיו חד...
נו, מה, נתן לו?
נאגוס,
סליחה, אדוני הנהג, כבוד הנהג, או אפילו בשם הפרטי.
נאגוס, יאנו,
אחד מה... זה שלך.
אז לפעמים כשאתה קורא, כמו שהבחנת יפה, אביאל מדויק,
אתה יכול לקרוא למישהו בכינוי, כאילו, מזלזל נמוך,
אתה יכול לקרוא גם למישהו בכינוי עם זלזל גבוה.
בסדר? כשאתה קורא ל... יש לפעמים שאנשים גם זלזלים בעצמם.
יש בפתח תקווה
דוקטור שקשוקה.
האקדמיה לנקניק.
אתם מכירים את האקדמיה לנקניק, הדוקטור שקשוקה?
יש ברמת הגולל בית מדרש לבשר.
בית מדרש זה מקום רוחני, שם יש מקום בית מדרש לבשר.
זה כאילו, בסדר, אנשים צוחקים על עצמם.
אבל כשאתה עושה את זה למישהו אחר, ואתה קורא לו בכינוי שלום עליך רבי,
אז יש פה גם ביטוי, אבל גם הפוזיציה.
מה הייתה הפוזיציה?
איפה המכוער הזה עמד?
למטה. איפה רבי אלעזר היה?
לאחמור. לאחמור.
אמר לי פעם חבר שהוא רופא,
הוא אמר לי, תדע לך, אני כל היום וכל יום
צריך לעבוד על הענווה.
כי אני כל היום מדבר עם אנשים שוכבים.
ואני עומד.
תחשבו על זה.
תחשבו על זה.
עשו פעם בדיקה וראו שבכל הבחירות לנשיאות ארצות הברית ניצח תמיד המעמד הגבוה.
כן?
ואתה כאילו גבוה, ויש איזה...
כן. לא, בדקו, גם את אלה שאתה לא זוכר, בדקו את כולם. תמיד ניצח המעמד הגבוה ממשניהם.
בדקו.
וגם יש איזה משהו שאתה כאילו גבוה ממישהו, אתה מסתכל עליו מלמטה למטה כזה.
אז אתה יכול... הרבה בנות לא מוכנות להיפגש עם בחור שהוא נמוך מהן,
מה שיוצר כמובן בעיה לבנות גבוהות.
הנתון המרכזי שאני צריכה למצוא זה שהוא הבחור יהיה גבוה, הוא גם צריך להיות חכם, תמיד חכם, קודם כל שיהיה גבוה, אחרי זה נדבר.
אז מה עושה דבר ראשון רב אלעזר?
מה הוא עושה?
יורד מהחמור.
הוא אומר, אני מבקש סליחה, סלח לי, טעיתי.
נשתטח לפניו,
ואמר לו, נעניתי לך מכל, הבנתי את הניואנס,
הבנתי איפה טעיתי.
ומכאן מתחיל הסיפור.
למה?
מפני ש...
נסגור אותו את החלון, שלא יהיה לנו כאן סיבות פה עכשיו.
התחילה עונת המסיבות.
מה?
למה לא? אני הקשיתי עליו כל כך הרבה קושיות, איך אתה יכול לקבל אותו?
לא, אבל נגיד איזה כישרון עליך?
לא.
לא.
ניסינו. לכן הלכתי בהתחלה עם רועי. זרמתי עם רועי. ניסינו לפרש את הסיפור. ואתם בעצמכם אמרתם שהסיפור לא רלוונטי.
שאף אחד מכם לא יעשה כזה מעשה.
אתה הולך ברחוב,
מישהו אומר לך שלום, ואתה אומר לו,
חכה שנייה.
זה בסדר, דעתו גסה עליו זה לא שהוא בריון שכונות.
זה היה לו איזה קצת גאווה.
זה בדיוק דעתו גסה עליו. כשאתה יושב פה נגיד על הכיסא, מכון מאיר,
יש לך פה רמקול,
יש לך פה מצלמה,
אתה מעביר שיעור, אתה אדם חשוב, יש איזה תלמיד,
קוראים לו אביאל, כזה שהוא מציג לך עם שאלות.
אז אתה כאילו אומר לו, תשמע, בוא,
כבוד הרב, אני רואה שאתה ככה תלמיד חכם מעמיק בדברי אגדה, שמתי לב שאתה ככה, אז בוא, אתה מבין.
עכשיו אתה צוחק בזה, אולי נפגעת.
עכשיו לא, עכשיו בטוח לא נפגעת כזה, אבל כאילו, אם זה היה קורה באמת,
אז יכול להיות שהיית נפגעת, אתה מבין?
זה קצת,
דעתו גסה עליו, זה לא אגרוף בפנים, ולכן רב אלעזר ברבי שמעון,
כתוב שהוא,
כיוון שידע בעצמו שחטא, הבין, היה לו איזה תובנה.
אבל לדעתי הסיפור
רק מתחיל פה.
בסדר, הייתה לנו כאן, תקראו לזה, טרגדיה של טעויות.
רב אלעזר ברבי שמעון טעה, פגע במכוער,
הוא הבין, עכשיו הוא עומד לבקש סליחה. עדיין,
נועם ודניאל,
האירוע הזה, איפה קרה, באיזה מרחב?
זה ציבורי.
לא, זה לא ציבורי, זה אחד על אחד.
נכון.
יש פה שני אביאל בשיעור.
וואי, וואי, איזה זכות.
נכון? רועי,
זה קרה ביניהם, בינם לבין עצמם.
והמכוער מסרב לסלוח.
למה הוא מסרב לסלוח, לדעתכם?
פעמים שהוא עולה בטענה. אפשרות אחת.
מה עוד האפשרות?
פגוע.
פגוע. פגש סליחה.
עכשיו, דניאל, שישי נפגעים שלו. כן, אבל דניאל קפרה, הוא פגע בו, הוא לא פגע בו ברבים.
אבל הוא לא פגע בו, מילא אם אתה פוגע בו ברבים, אז תשמע, נפגעתי, התביישתי, כולם ראו וזה. פה, אחד על אחד.
אם מישהו היה פוגע בך באחד על אחד, אחרי זה מבקש לך סליחה, לא היית סולח לו?
היית סולח. טוב, אתה לא דוגמה, אתה צדיק, אבל גם מי שפחות צדיק ממך. הוא רוצה שימחרו לו מהשמיים. לא הבנתי.
הוא רוצה שימחרו לו. לא הבנתי.
מה זה ימחרו לו מה שם? השמיים לא קשורים פה. בין אדם לחברות, צריך לקחת אחריות.
איזה גישה יש לך, אוי אוי, מסוכנת לגמרי.
בואו נזקט את הרבים, בוא ברגע בחור. אה, חבר'ה, בואו.
מה השם שלך? קדימה, בפייסבוק, בזה, בלייב, קדימה.
כן.
אני חושב שמתגלה כאן העובדה שהוא באמת מכוער.
אני אסביר.
אני אסביר.
הכנראה המכוער הזה הוא אדם שלא זכה לתשומת לב, לאורך חייו יותר מדי,
אדם כזה.
פתאום
הלך לו אקזיט.
מה האקזיט שלו?
רב גדול מבקש ממנו סליחה.
לא ממהר אם מוותר על האירוע,
הוא פתאום נהיה מרכז העניינים.
הוא הולך, הרב מבקש ממנו סליחה, רגע, שנייה,
לא כזה מהר נוותר על האירוע, עד שאני פה בעניינים, עד שאני פה.
אז הוא הולך, אה, מתחילים להגיע האנשים,
יצאו בני עירו לקראתו,
היו אומרים לו רבי רבי, אז הוא עושה מזה עניין!
הוא לא, נגיד, הוא לא בא לעיר, אומר, חבר'ה, אני רוצה להגיד לך משהו דיסקרטי,
תקשיבו, היה כאן איזה אירוע, הוא פגע בי, ותדעו,
הוא לא דובר,
הוא פגש ממני סליחה. לא, לא, לא, לא, מה הוא עושה?
הוא עושה, חבר'ה, למי קראתם פה הרב?
אה, לא! הוא פשוט, זה רב, הלוואי שלא יהיו כמוהו, ולא, מה קרה, כאילו,
הוא במרכז העניינים, והוא נהנה מהם, סוף סוף מתייחסים אליו.
סוף סוף הוא במרכז העניינים,
סוף סוף הוא איזה...
באמת מכוער.
באמת.
אבל אז הרבי רבי שמעון פגע בך ביחיד.
אתה פוגע בו עכשיו, איפה?
זה הבדל שמיים וארץ, זה הבדל שמה.
קראנו בפרשה היום בבצהריים, איש כי יתן מום בעמיתו כנינתן בו.
ביישת מישהו ברבים, יפגשו אותך ברבים. ביישת לך ביחיד.
אמרו לו, אמר להם, אם זה רב, יא אל ירבקו אותו בישראל.
כבר חרצת גורלו, אתה כבר מכיר את כל האישיות שלו, אתה כבר אומר הוא לא ראוי להיות רב.
אין אצלך מקום
לאדם שטעה.
אין אצלך מקום
למי שטעה ומנסה לתקן. אין דבר כזה. מבחינתך?
אתם מכירים את האנשים האלה? יש כאלה אנשים שאומרים,
אני אצלי, תקשיב,
אצלי פעם אחת בן אדם משקר, גמר, זהו, איקס, זהו, נגמר, אצלי, אני מחקתי אותו.
מה, אין מקום לתיקון?
אין מקום לטעויות?
נכון, אבל אז הרבה רבי שמעון טאהה.
זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.
זה טעות וזה שיקר וזה טעות.
נכון.
אתה יכול לצמוק על אנשים שופטים.
לא, סתם, בדוגמה ש... לא, זה יכול להיות שאדם בטעות נפל באיזשהו, לא התגבר והתגונן ושיקר.
לא, לא, תודה.
הרב, מה ההבדל בין המבואה, בין אדם שדיבר ככה לבין רבי עקיבא שבוע שעבר שמע,
וייתן לי תלמיד ככה ולחברות וחמורות. אני לא יכול להגיד לניסויים כולה, הוא לא גם לא אמר, אולי הם טעו, אולי זה רעו.
לא, אבל כאן זה,
רבי עקיבא התייחס באופן כזה ביחד, זה התייחס כללי.
הוא חווה על זה כאן, בבקרה ספציפית.
בבקרה ספציפית.
אז בסדר, אז הרב לעז אומר רבי שמעון טאהא.
הוא הבין את הטעות, בבקשה סליחה.
האיש המכוער מסרב, זה קצת הגבורה של החלש. אתם מכירים את הגבורה של החלש?
החלש,
מישהו חלש חברתית או משהו כזה,
כשהוא נתפס לאיזה עמדת כוח, הוא לא מוותר עליה.
ועד שיש לי הזדמנות, אה, אז אני לא אוותר.
בסדר?
זו גם הסיבה שהרבה פעמים בקבוצות וואטסאפ,
או של חברים, בקבוצות וואטסאפ של כל מיני בניינים או דברים כאלה,
מי שהכי מדבר שם זה אנשים שבדרך כלל ביום יום אתה לא שומע אותם.
כאילו, אספת דיירים שותקים כמו דג.
למה? כי כדי להגיד איזה משהו צריך טיפה אומץ ולהגיד,
אני עומד מאחורי הדברים.
אבל כשאתה מאחורי המסך ויש לך איזה עמדת עוצמה כזאת, אז אתה יכול למלא את המסך הזה ולמלא את הוואטסאפ ולתת לך איזה הודעות קטנוניות. מי עשה את זה? וכל מיני דברים כאלה.
כן, בדיוק.
אז הוא,
למי אתם קוראים רבי רבי?
אמרו לו, אל ירבה כמותו בישראל, הוא כבר גמר אותו.
אמרו לו מפני מה? אמר להם, כך וכך עשה לי.
זה מה שהוא עשה.
הוא גם לא סיפור שהוא בגלל סליחה.
זהו לא סיפור.
אז אנחנו באמת מבינים שהוא מכוער בהתנהגות שלו.
למה?
כי יש לו התנהגות נוקשה.
הוא לא מוכן לוותר, הוא לא מוכן להתגמש.
פגעו בו, הוא גמר, זהו.
ננעל, זהו.
אין מה לעשות.
אבל יש בעולם מושג שנקרא תשובה.
ויש בעולם מושג שנקרא תיקון.
אנחנו, אף אחד מאיתנו לא מושלם. היום אני טועה, מחר אתה טועה.
סולחים אחד לשני,
מתגמשים,
מתרככים.
מה זה הנוקשות הזאת?
לא, הוא פגע, מי? אני לא מוכן.
טוב.
הוא לא התכוון לזלזל בצורה מודעת,
אבל הוא הבין רטרואקטיבית שהיה בזה משהו פוגע. שהוא ניסה. כן, כן. אז מה העניין הזה? אז אתה בעצמך הסברת את זה. כשאתה קורא למישהו בתואר מוגזם שלא שייך אליו,
יש בזה גם משהו פוגע. זהו, זה מה שאתם אמרת. אני לא בטוח שהוא התכוון לפגוע, אני לא בטוח שהוא אמר, איך אני אפגע בו, או שאני אקרא לו טיפש, או שאני אקרא לו רבי,
הוא עשתה את זה כאילו ב... זה בדיוק דעתו גסה עליו. אדם שדעתו גסה עליו, הוא לא שם לב,
אין לו רגישות מול מי הוא נמצא.
בסדר?
אתה מאבד את ה... איבדת איזה משהו.
אמרו לו, אף על פי כן מכל לא שאדם בגודל בתורה הוא.
אמר להם, בשבילכם הריני מוכה לו,
ובלבד שלא יהיה רגיל לעשות כן. שזה בכלל, יענו, מה?
הוא גמר אצלי, בשבילכם, עכשיו אני עושה את האקזיט כאילו, עכשיו אני אצא כאילו הכי לארג'
אני זה שמאכלתי וכולם יודעים
ומה איתו?
שלא יהיה רגיל לעשות כן.
כלומר, מבחינת המכוער הזה, רב לזו אומר רבי שמעון חשוד שהוא תמיד עושה ככה כל מי שהוא עובר הוא פוגע בו וכל זה ועכשיו הוא נהיה מגן כל העשוקים וה...
רגיל לעשות כן. הוא לא רגיל לעשות כן.
הוא טען.
הסיפור הזה עוסק
תיקון של טעויות.
לא בחטא בוטה. חטא בוטה, בואו שצריך לתקן אותה.
רבי שמעון טעהה.
שגה.
השתמש בביטוי לא מתאים,
שפגע במישהו אחר.
הוא הכיר בזה, הודה בזה, ירד מעל החמור, השתתח, הלך אחריו.
תראו, מבחינת הגמישות,
כמה תנועות רבי עזרא ברבי שמעון עובר, הוא היה על החמור אחרי זה, הוא ירד מהחמור אחרי זה, הוא השתתח, אחרי זה הוא הלך אחריו.
אחרי זה הוא נכנס לבית המדרש.
הוא,
הוא מבחינתו עשה תנועה וזז ממקום למקום לעשות את המקסימום
כדי שאכן תיווצר כאן
איזושהי מחילה.
אכן תהיה כאן איזה. אבל המכוער לא זז.
הוא מתעקש.
פגעו בי, אני לא מוכן לסלוח.
לא רוצה.
לא.
לא. לא. לא. לא. לא. לא. בסדר בשבילכם. אבל הוא עדיין לא. כי הוא רגיל. שלא יהיה רגיל.
קשה כארז.
בסוף של דוקשה.
נכנס רב אלעזר ברבי שמעון לבית המדרש נוים, ומה הוא אומר?
לעולם יהיה אדם רך כקנא ואל יהיה קשה כערב.
הוא באמת לא מדבר על עצמו, הוא אומר, אני יודע שטעיתי,
אבל אני גם יודע שתיקנתי.
השתדלתי, התאמצתי, באתי מכאן, באתי משם, ניסיתי, עשיתי כל מיני.
גם לכאורה היה כל כך קשה כערב, וואי וואי.
ואז הוא מוסיף עוד דבר.
לפיכך זכה קנה ליטול למנה קולמוס,
לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות.
ספר תורה, תפילין ומזוזות, המכנה המשותף לשלושתם,
ותפילין ומזוזות קצת יותר מספר תורה,
שהם מאוד מאוד נוקשים.
למה זה נוקשה?
כי אם לדוגמה כתוב בספר תורה
את המילה אהרון עם ו',
ספר פסול.
אם כתוב את המילה, לא יודע מה,
מילה שתוריד ממנה איזה אות, לא יודע מה,
מרים כתוב
בלי יוד ראשונה, ספר תורה פסוק.
למרות שזה לא משנה מה המשמעות. אני מבין את המשמעות.
ספר תורה צריך להיות
100%. אין ויתורים. אתה לא יכול להגיד להתוותר על עוד שום דבר. עוד אחת פסולה, עוד אחת חסרה, כל הספר פסוק.
ובתפילין ומזוד זה אפילו יותר חמור. למה?
כי תפילין ומזוד צריכות להיכתב, מה?
כהלכתם, לפי הסדר.
גמרת תפילין ובטעות יש איזה אות מחוברת או משהו, אתה לא יכול לתקן את זה.
אי אפשר לתקן, גם מזוזות.
ולכן,
כשקונים תפילין, לקנות רק לסופר שמכירים.
כי נגיד אם סופר כתב
תפילין, בסוף שהוא גמר לכתוב את הפרשיות, אותו גודל זה איזה שבע, שמונה שעות,
על הפרשיות של התפילין, פתאום הוא מסתכל,
אוי, אוי, בואי, בפרשה הראשונה יש לי איזה אות שבטעות התחברה לאות אחרת.
זה כלום, זה לגרד את זה עם סכין גילוח.
אתה מגרד קטנה וזה...
אבל התפילין האלה פסולות, אסור לתקן אותן אחורה.
כתוב בהווייתני יהיו, זהו, צריך לקחת את כל הגניזה.
הפסיד גם את כל הכסף ואת כל העבודה.
זה ניסיון או לא ניסיון?
רק סופר שאתה מכיר, אתה בטוח ביראת שמיים שלו יעמוד בכזה ניסיון.
וגם מזוזות.
ספר תורה זה אחרת, בספר תורה אפשר לתקן רטרואקטיבית.
גם בספר תורה, אתם מכירים, היה פעם סיפור עם הרב אליהו,
שמישהו הביא את התפילה,
מישהו בא לרב אליהו ואמר לו,
תדבוק את התפילה שלך.
הם, זהו, שלח אותם לבדיקה, חזרו כשרות.
חזר לרב לארולה, אמרו לו, תבדוק את התפילין שלך.
הוא אמר, לא, אני בשלט, בדקתי, תבדוק.
הלך, בדק,
עוד פעם יצא כשר.
חזר לרב, הרב אמר לו,
תבדוק את התפילין, תדבר עם הסופר.
תשאל אותו איך הוא כתב אותה.
אני רואה שהם פסולות.
הלך לארולה הסופר, אמר לו, תגיד, מה
מה עם התפילין האלה?
איך כתבת אותו? הוא אמר, איך כתבתי? כתבתי כמו שצריך וזה. לא, איך כתבת?
הוא אמר, כתבתי תקודת תפילין,
ואז לפני שעשיתי את שם השם הלכתי טבלתי ומילאתי את כל שם השם.
אתם מבינים מה קרה פה?
הרבה סופרי סתם שכותבים ספר תורה,
כתוב שראוי לטבול לפני שכותבים את אותיות שם השם.
אז מה הם עושים?
הם כותבים את כל מה שהם כותבים באותו יום, אבל מדלגים על שם השם.
מדלגים.
אז הולכים למקווה, טובלים,
ואז באים וממלאים את כל אותיות שם השם.
קוראים בדבר השם, וידבר אל משה לאמור. משאירים רווח.
הולכים למקווה טובלים,
ואז ממלאים את כל ה-י' כו' כי',
כי', כי', כי'. זה אפשר בספר תורה. בתפילין?
אסור. אסור, כי תפילין צריכות להיכתב לפי הסדר. הסופר הזה בלבל
בין ספר תורה לתפילין.
והוא כתב ככה גם את התפילין, תפילין פסולות. למרות שהן כשרות, הכתב כשר, אבל אז...
אז תפילין,
זה מאוד מאוד נוקשה, מצד אחד.
מצד שני, אחי ורעי, כל אות בספר תורה, או בתפילין או במזוזה,
השחור זה הנוקשה.
כל אות חייבת להיות מוקפת במה?
בלבן.
לבן זה אין סוף.
לבן זה גמיש.
לבן זה...
בספר התורה בעצמו נכתב במה?
בקנה שהוא גמיש.
יש בתורה יסוד גמיש. מהו היסוד הגמיש?
תורה שבעל פה.
אתה הולך לרב,
הרב מכיר אותך,
פוסק לך הלכה,
לפי הצדדים האלה והאלה והכולות. התורה מצד אחד היא נוקשה.
הלכה צרופה ניתנה לנו ממשה בהר סיני,
אבל התורה שבעל פה יש בה מימד של גמישות.
התחשבות, שעת הדחק,
רבי שמעון, ראוי רבי שמעון לסמוך על שעת הדחק,
נכון?
שעת הדחק, צירוף להקל, במקום הפסד מרובה,
בעל תשובה, אם זה אז יהיה יותר קשה, כל מיני צירופים כאלה.
בהרבה מאוד ספרי הלכה כתוב, בכזה במקרה ובכזה, ישאל חכם. למה כתוב ישאל חכם? תכתוב, מה הבעיה?
תכתוב, למה אתה לא כותב?
אי אפשר לכתוב את זה, כי זה לא הוראה לרבים. אבל אם תלך לשאול חכם, הוא יגיד לך, במקרה הזה אתה יכול להקל.
במקרה הזה אתה...
כן?
אפשר להגיד. יש גמישות.
בואו, נכון מאיר, אנחנו
מתמחים בגמישות הזאת, ההלכתית, של תורה שבעל פה.
כי יש פה שאלות שלא שואלים בשום מקום אחר.
כן?
בפסח שאלו את הרב שמואל אליהו, כן, הוא אומר, מישהו, לא זוכר מי שאל, יש לי חמץ בבית,
כל הבית, מה אני עושה?
בהלכה, בהלכה, אני לא יכול לבאר את החמץ.
אז הרב אדם עושה, ניקע אצלך בחדר,
נכון?
אז זה שאלות שבעל פה רק,
יש גמישות.
אז אומר רבי שמעון,
אני מבין
שהדבר הזה,
הנוקשות והגמישות קשורה גם ללימוד תורה.
יש צד בלימוד תורה שהוא מאוד מאוד נוקשה, שהוא המסורת.
אבל יש גם צד של תורה שבעל פה,
שמתחשב במציאות, שמתגמה, שמקל,
שנותן פתרונות,
הכל לפי ההלכה, אבל לפעמים זה פתרונות שמותחים את ההלכה לקצה שלה,
לקצה המקל.
לפיכך זכה קנה, גם הלבן שבין האותיות וגם הקנה זה יסוד הגמישות
שבתורה שבעל פה.
אני אומר, הבאתי את הסיפור הזה כי אני מרגיש
שאנחנו אחרי שנתיים של מערכות בחירות.
הכל מאוד מחודד,
וזה משפיע על כולנו.
נכון, מאיר זה אומנם איזה אי כזה של תמימות ואהבה, אבל בכל אופן, האווירה הציבורית הישראלית זה אווירה מחודדת, אווירה נוקשה.
כולם רכים קשים כארז, אני לא אשב איתו, אני לא אשב איתו,
אני לא מוכן לשבת איתו, אני לא אשב איתו, הכל כזה, כל אחד.
אנחנו עכשיו קיבלנו כזאת סטירה לפנים,
כל כך חזקה, כל כך מצערת, כל כך כואבת,
שקורעת לנו הרבה קריאות,
אבל בוודאי אחת הקריאות זה לרקות.
בואו נהיה רכים אחד כלפי השני.
בואו נאמין שאנחנו כולנו בני אדם ועושים טעויות.
והחוכמה היא לא לא לטעות, כי אנחנו טועים.
החוכמה היא אם טעית,
לדעת להיות גמיש ולהודות בטעות ולרדת. לא סתם אחד האיברים הכי חשובים בגוף האדם, מהו?
עמוד שדרה.
בדיוק. כשהוא מתחיל מלמעלה, מהמוח האחורי ויורד עד למטה.
והוא האיבר הכי גמיש. הוא יודע להתכופף, יודע להזדקף, יודע לזוז, והוא מחזיק את כל המערך.
אז גם אנחנו לא סתם בתפילת שמונה עשרה כנגד י״ח חוליות, כלפי אנחנו עולים ויורדים.
אז גם אנחנו מבקשים בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יתן לנו את הכוח להיות ברכות,
להיות
רכים אחד כלפי השני.
ברוך ונועם בעזרת השם
יתבשר בשורות טובות על זה על זה.
2 תגובות
השיעור לא זמין להורדה.
תוקן, תודה, גמר חתימה טובה