והיום אני רוצה ללמוד איתכם סיפור,
שני סיפורים בעצם,
ולנסות לרקום מהם עלילה אחת.
בעיניי,
בעיניי זאת עלילה מרתקת,
מפתיעה מאוד,
ואנחנו השבוע בשבוע דרמטי,
מרוכזים בו שלושה תנאים,
ראייה, שמיעה, ומי שכולם עומדים עליו זה העקב. ראייה זה רבי מאיר, עכשיו יצאנו מהילולת רבי מאיר,
י״ד ואייר.
שמיהה?
רבי שמעון,
בסוף השבוע, בעזרת השם, ביום שישי, חמישי בלילה, עוד שבעוד.
אבל שני התנאים הגדולים האלו הם תלמידים של רבם הגדול. מי זה רבם הגדול?
רבי עקיבא, העקב.
רבי עקיבא הוא חופף על כל התקופה, כי בעצם אנחנו תלמידי רבי עקיבא שמתו בתקופה הזאת, לפי איגרת רבי שיראי, מתו בקרב, במלחמה.
מה?
והעקב.
והעקב.
זה כל החושים.
רבי מאיר הוא רואה טוב, רבי שמעון הוא עוד יותר פנימי, זה שמיעה, ורבי עקיבא זה הגאולה.
אז היום אני רוצה ללמוד איתכם סיפור שאני בטוח שאתם מכירים אותו,
אבל להקצת עליו כמה קושיות, ואז לראות גרסה אחרת שלו,
ולנסות לחבר את הסיפורים לסיפור אחד,
ולנסות להבין מה הייתה תחילתו של רבי עקיבא.
אנחנו כולנו מכירים שרבי עקיבא איש צנוע והגיע למכון מעיראק בגיל 40,
שזה יותר מבוגר אפילו מחלק מהיושבים פה,
אבל אנחנו ננסה לראות מה היה. אז הסיפור מופיע קודם כל במסכת כתובות, בדף סמיח ב'.
זה הסיפור שכולנו מכירים. רבי עקיבא היה רועה של קלבה סבוע,
חזיתי ברתי דאבה צניע ומעלה. ראתה אותו? לא כתוב כאן את השם שלנו, אנחנו יודעים שקראו לה רחל?
שהוא מעולה וצנוע.
אז אנחנו מבינים מה זה מעולה וצנוע. היה לו כל נראה מידות טובות.
הוא היה עם הארץ,
אבל מידות טובות היו לו.
מה זה מידות טובות? הוא היה כנראה ותרן, הוא היה עדין,
הוא היה שכן, צנוע, מעולה בצנוע. אני רק שואל, מה זה מעולה בצנוע?
יכולים לדמיין
מה זה מעולה בצנוע.
אמרה לו, אם היכת שדה לך,
אז אל תלמאי רב, אם אני אתחתן איתך תלך ללמוד תורה?
יפה.
אמר לה אין, כן.
היכת שלה בצינא, התחתנו בסתר ושדרתיה, שלחה אותו ללמוד תורה.
שמע אבוה, אבא שלה שמע, אבקא מביתי. עכשיו,
כבר כאן זה קצת לא מובן, למה הוא הציג אותם מהבית? בסך הכל, בסדר, היא התחתנה, אבל בעלה...
אנחנו מבינים שהוא כעס עליי שהיא התחתנה עם אמא הארץ, אבל הוא הולך ללמוד תורה.
בוא תחכה, תראה מה יצא, תחכה שנה, שנתיים, עכשיו אתה מתעצבן?
אדרה נאה מנכסי, העביר אותם מנכסים.
טוב,
אזיל, הלך רבי עקיבא, יתיב תרי סרי שנין בבי רב, ישב 12 שנים בבית המדרש.
כשחזר הייתי בעדי 13 אלפי תלמידיה, כשחזר הביא איתו 12,000 תלמידים.
שם אליהו סבא, הוא שמע איזה סבא,
אולי הסבא הזה זה קל בסבוע בעצמו,
ואמר לה, עד כמה כמדברת אלמנות חיות?
עד מתי תישארי אלמנה חיה, בחיים?
כאילו הוא השאיר אותך 12 שנה והלך, מה נהיה פה?
מה, יש פה...
הגיעו בנות או בת אחת?
כן, אני לא יודע, אז צריך להעביר את כולם עכשיו צעד.
בסדר, אז בואו, תעברו לכאן,
כל הספינה תעבור לכאן.
אני לא יודע, לא ידוע לי שזה שיעור גם לנשים, אבל טוב.
בסדר, תעשו חסד, מה אפשר לעשות?
תראה לך מחשבה, בכבוד, אפשר להיכנס, תשבו כאן מקדימה.
תשמעו אם כבר הגעתם, זהו.
לא יודע מספיק, זהו.
דפים תעביר להם, בסדר.
הוא אמר לה, היה לנו, תתגרשים ממנו, מה את צריכה את כל ה...
אז היא אמרה לו,
הילה, דידי צאית, אם הוא היה שומע בקולי, יתיב תרי שרי שני אחרי, יישב עוד 12 שנה וילמד.
אז הוא אמר,
אמר, ברשות כאווידנא, היא מסכימה לי עוד 12 שנה?
הדר, אזיל ויתיב תרי שרי שני אחרי בבי רב. ישב
עוד 12 שנים נוספות.
כי עתה, כשחזר, הייתי בעדי 24,000 תלמידים. עכשיו נוספו לו עוד תלמידים, 24,000 תלמידים.
שמה דוויתו, שמעה אשתו,
אבא כנף קטלה פה, יצא לקראתו.
אמרו לה שיב ותאמרו לה השכנות, שאיל לי מה אני לבוש, ואיכסאי, קחי קצת בגדים מהשכנות, משהו, תתקשטי.
אמרה לו, הוא יודע צדיק נפש באמת, הוא לא צריך שאני אתקשט, הוא יודע מי אני.
כמעט יא לגבי, כשהגיעה אליו, נפלה על הפה, נפלה על הפיים וכמנשקי לקרעי נשקעה את רגיעיו.
חבו כמדחפי לשמי, אז דחפו את השמשים, אנחנו רואים מכאן שהמנהג לדחוף
ליד רבנים, זה מנהג עתיק, זה לא משהו שהתחיל מהיום, זה לא אנחנו המצאנו, תמיד היו דוחפים.
אמר לו שווקוה, שלי ושלכם, שלה הוא.
שזה כמובן
אמירה מאוד מאוד יפה, אבל יש כאן מקום לשאול,
האם באמת
אפשרה לו ללכת ללמוד, אבל למה הוא אומר, שלי ושלכם, שלה הוא?
מה זה, מה פשר האמירה הזאת?
שמע אבוה דעת אגב הרבה למטה,
אבא שלה שמע שהגיע רב חשוב,
אמר איזה לגבי אפשר דמפר נדרי, הוא רצה להפר את הנדר כבר.
אחתה לגבי, בא לאותו רב, שהוא כבר לא זיהה אותו כמובן, אמר לו רבי עקיבא,
הדעתא דגברא רבא מנדר, תגיד אם היית יודע שהחתן שלך מהארץ הזה הוא יהיה אדם גדול, האם נדרת על דעת זה להדיר את הבת שלך מהנכסים?
הוא אמר לה אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת, אם הוא היה יודע להגיד הלכה אחת, פרק אחד, הייתי,
לא הייתי נודר כזה, הוא היה מהארץ גמור.
אמר לו, אני הוא.
טוב, נפל על אפה ונשקוב ונתן לו חצי מהכסף.
סיפור יפה.
אני אוהב כאלה סיפורים.
יש התחלה לא טובה, אבל יש טוויסט בעלילה ויש אפי אנד בעיקר.
אפי אנד, הוא בא לציון גואל, וככה הכול. טוב שאפשר לסגור את השיעור ללכת לשחק כדורגל בתשע בגן סאקרן.
אז אני צריך להתחרות בכדורגל עכשיו, זה לא צחוק, זה כאילו, צריך לתת פייט,
זה פשוט מעניין.
הריטב״א שואל שאלה פשוטה, מאוד מאוד פשוטה.
כל הסיפור הזה, על מה הוא בנוי?
שרבי עקיבא,
היה לו מידות טובות, הוא היה מעולה וצנוע.
אז הריטב״א אומר, יש לי שאלה קטנה, מה השאלה?
במסכת פסחים,
פעם רבי עקיבא נחה על הרוח, כשהוא היה רב גדול אחרי הרבה שנים,
הוא סיפר לתלמידים שלו סיפורים, מה שנקרא, מלפני התשובה.
תגיד, הרב, הרב, מה, היית רוכב על אופנועים?
כן, היה לי, אמר, אדיאר, מקס ארבעים, תראה, תראה, תראה תמונה, בוב.
כל מיני תמונות של רבנים, איפה שהיו רבנים, איפה שהיה להם זקן.
אז רבי עקיבא גם סיפר לתלמידים שלו
כל מיני קורותיו כשהוא היה עם הארץ.
ואחד המשפטים שהוא אמר להם
זה כשהייתי עם הארץ,
אמרתי מי ייתן לי תלמיד חכם ואין שכן וכחמור.
הייתי שונא את החכמים,
הייתי אומר, הלוואי יזדמן לי איזה אברך כזה,
ואני אפרק לו את הצורה באיזה סמטה.
מה שנאמר, דרוס כל דוס,
מעך כל אברך.
כן?
הייתי מת שיפול לי איזה אחד לידיים.
אז התלמידים נבהלו,
אמרו לו, אל תגיד ככה כמו אין שכנו כחמור,
תגיד כמו כלב.
אז רבי עקיבא אמר לו, לא הבנתם, כלב נותן ביס, לא קרה כלום, זה ביס בבשר, חמור נותן ביס, שובר את העצמות.
אני רציתי לשבור להם את העצמות.
זה גמרא בפסחים.
אז הריתפא שואל,
אם תאמר, אתם רואים?
הדה אמרינן בפסח, פסח ראשון זה פרק במסכת הפסחים.
אמר רבי עקיבא, כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואין שכן וכחמור.
אז איך אתה אומר על רבי עקיבא שהוא מעולה וצנוע? זה נקרא מעולה וצנוע?
אחד שרואה את החכמים ומרביץ להם?
מה זה? זה מעולה וצנוע?
מה יראה אתה בו? אם בתור עם הארץ
הוא היה רוצה לתפוס תלמיד חכם ולפרק לו את הצורה.
מה מעולה וצנוע בדבר הזה?
מה היא ראתה בו?
הוא גם אמר הארץ היה, וגם
היה רב עם החכמים ומרביץ להם, אני יודע מה.
אז הריטפה מתרץ תירוץ. הוא אומר, יש לומר שזהו קודם לכן,
אבל אחרי כן חזר למותיו.
שהיה צנוע ומעולה,
ואחר כך קבע עצמו לתורה כדי איתך. אז הריטפה אומר, היה שלושה שלבים לרבי עקיבא.
שלב ראשון היה עם הארץ
ששנא את החכמים.
לא כתוב למה.
לא כתוב למה. שנא את החכמים.
שלב שני הוא עשה תשובה ונהיה מעולה וצנוע, גם הריטווה לא מסביר לנו מה היה, מה קרה בינתיים לה, מה גרם לו להיות פתאום צנוע.
שלב שלישי הוא הכיר את רחל והלך ללמודו.
זה קצת קשה התירוץ של הריטווה, כי הוא לא מסביר מה גרם למה ומה העביר את מה.
עוד קשה על הדבר הזה, יש מקום להוסיף קושייה. אז באמת למה רחל התחתנה איתו? מה זה, סיפור רומנטי?
היא ראתה את רבי עקיבא, התלהבה על זה. רחל היא הבת של הקבלה סבוע.
כל הבחורי הישיבות הכי חשובים בירושלים, זה שידוך פוטנציאלי,
מציעים הבחורים ממרכז הרע, מהר עמור, מגוש עציון, מה שאתם רוצים, הישיבות הכי טובות.
והיא הולכת לבחור מישהו שלא יודע לקרוא ולכתוב, בן 40. לא יודע לקרוא ולכתוב, מישהו מאיתנו היה עושה דבר כזה?
מישהי מאיתנו הייתה,
איזו אישה הייתה מתחתנת עם בעל שלא יודע לקרוא ולכתוב, צריך להקריא לו את הריית מקודשת לו, הוא לא יודע לקרוא.
יש לכם סיבה לדבר כזה.
אותו סיפור
מופיע במסכת אבות דרבי נתן.
כאילו הגמרא, זה תלמוד בבלי, היא קיצרה בסיפור.
אותו סיפור מופיע באבות דרבי נתן,
אבל יש בו כמה תוספות משמעותיות,
ואם נחבר ביחד את הגמרא בכתובות, הגמרא בפסחים,
ואת אבות דרבי נתן,
עם איזה רעיון קצת מופרע אולי, שאני חייב להגיד שיש לי,
שאני מעלה, אבל אני אשמח אם
תתקנו אותי או תסכימו איתי,
אולי תהיה לנו תמונה אחרת לגמרי על הסיפור. אבות דרבי נתן, פרק שישי.
המשנה מרחיבה, אבות דרבי נתן זה כמו שאתה לוקח את פרקי אבות ועושה להם ככה, כמו בטלפון.
פשוט מרחיבים מאוד כל משנה, מביאים סיפורים, מביאים עלילות.
אז אומרת המשנה, הווי מתאבק באפר רגליים, כיצד?
בזמן שתלמיד חכם נכנס לעיר, אל תאמר איני צריך לו,
מה יש לו לחדש לי? אלא לך אצלו, אל תשב עימו לא על גבי המיטה ולא על גבי כיסא ולא על גבי ספסל
אלא שב לפניו על הארץ
וכל דבר שיצא מפיו, קבליהו לך בהמה, בירה, ברטט ובזיעה, כדרך שקיבלו אבותינו מהר סיני בהמה, בירה, ברטט ובזיעה. כלומר, צריך ללמוד תורה ברצינות וברטט.
זה פירוש אחד.
פירוש שני, דבר אחר, הווה מתאבק באפר רגליהם זה רבי אליעזר,
ושוטה בצמאי את דבריהם זה רבי עקיבא.
יש כאלה מפרשים, והם התאבק בעפר רגליהם, שתתאבק איתם.
תתאבק.
אל תגיד כל דבר כן. תתנגד, תקשי קושיות, ככה אתה תורה מתלבנת, ככה אתה יושב בשיעור גמרא, הרב אומר את זה ואומר, לא, לא כל... כשזכיתי ללמוד תורה בעיר דוד,
שש שנים,
אז כשרבאים היה מעביר שיעור, היה שם אריות בכולל.
אז אחד האריות היה ככה, הוא היה צועק על רבאים באמצע השיעור,
דופק על הסטנדר. פעם אחת המאבטחים עלו למעלה, מלמטה.
חשבו, קרה משהו, איזה אירוע.
הוא מסתעצבן, מה פתאום?
הוא היה יכול להגיד באמצע השיעור, אה, אני מדבר שלויות.
זה בא מיד צוחק.
אש, אש.
ככה זה, בסוף.
את ואהב וסופה, אויבים זה לא זה, עד שנעשים אוהבים זה לא זה.
אז יש כאלה שמפרשים את זה כמתאבק.
טוב, בסדר גמור.
אז רבי אליעזר היה מתאבק,
ורבי עקיבא שותה בצמא את דבריהם.
למה רבי עקיבא שותה בצמא?
מי שותה בצמא? מי שהוא?
מי שהוא צמא, מי שיש לו איזה... היה לו איזה מחסום לפני כן.
ואז
הגמרא, המדרש עובר לספר על רבי עקיבא.
מה הייתה תחילתו של רבי עקיבא?
אמרו,
בן 40 שנה היה ולא שנה כלום.
זו פעם ראשונה שאנחנו בכלל פוגשים את הגיל שלו, שהוא בן 40. אבל חכו.
פעם אחת היה עומד על פי הבאר.
אמר,
מי חקק אבן זו?
הוא ראה את האבן שיש לה כזה, היא חלקה.
הוא אמר, מי עשה את זה?
אמרו לו,
המים, כשתדיר נופלים עליה בכל יום. אתה מבין? אמרים ככה, המים מתמידים, יום אחרי יום, טיפה אחרי טיפה, הם פועלים על האבן.
אמרו לו, כנראה הרועים מסביב, עקיבא,
אי אתה קורא אבנים שחקו מים?
לא, הוא לא קורא, הוא לא יודע לקרוא בכלל.
מה רוצים ממנו?
מה זה השאלה הזאת?
מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו.
איפה הוא יודע קל וחומר?
מה רך פסל את הקשה?
דברי תורה שקשים כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את ליבי שהוא בשר ודם
מיד חזר ללמוד תורה.
רגע, רגע, רגע, רגע. זה חשוד מאוד.
מה זה חזר ללמוד תורה?
מעולם הוא לא למד תורה, נכון?
זה מה שאנחנו היכרנו.
מה זה חזר?
חזר זה מה זה אומר?
שהוא היה,
הפסיק, עכשיו הוא חוזר.
מעניין.
ממשיך המדרש ואומר, הלך הוא בנו וישבו אצל מלמדי תינוקות
אז זה כבר אומר שהוא נשוי ויש לו ילדים
אז הוא לא התחתן בגיל 40, מתי הוא התחתן?
לא הוא התחתן בגיל 25, 28, 30
עמדה לו איזה בת, אז יש לו בן, הבן הראשון שלו הגיע לגיל 6, יש לו בן בן 6, אולי יש לו בת לפני כן
עכשיו הוא בן 40, יש לו בן בן 6
סיפור אחר לגמרי
הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות
אמר לו רבי למדני תורה,
אחז רבי עקיבא בראש הלוח,
ובנו בראש, לא ברור מי אמר למי אמר לו, רבי למדני תורה, האם זה רבי עקיבא או הבן, כנראה הבן אומר לרב, רבי תלמדני תורה.
אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח,
וכתב לו א' ב' ולמדה,
א' ת' ולמדה, היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה.
אז בואו ננסה רגע להבין,
הסיפורים לא מסתדרים, נכון? פה הוא זה, מה הולך כאן?
אז,
אז פנק לי את רועי בער מוקים, בבקשה. פנק לי את רועי. אתה רוצה כוס תה רועי? מה אתה רוצה כפר?
מה שאתה רוצה.
רגע, רגע, שנייה.
אני מנסה רגע לחבר את הסיפור, בסדר?
מעבודי רבי נתן אנחנו מבינים שרבי עקיבא
היה למד תורה,
פרש מסיבה כלשהי וחזר.
כשהוא חזר,
היה לו בן כבר, כשהוא הגיע לכיתה א',
והוא חזר איתו.
אז אני רוצה לספר לכם את הסיפור, איך שאני מבין אותו.
רבי עקיבא הכיר את... רבי עקיבא היה מעולה וצנוע. הוא תמיד היה מעולה וצנוע, היה לו מידות טובות, הוא היה עדין, מגיל קטן.
הוא היה מעולה בצורה. ורחל,
ראתה אותו.
הוא היה בן 25, 26, 28, הוא לא היה בן 40. עכשיו רחל היא...
אני מזכיר לכם שירושלים של אז, קלבה סבוע, מי שמכיר את הגמרא בגיטין,
ירושלים הייתה מלאה בקבוצות קבוצות.
אלו לא מדברים עם אלו.
אלו לא הגיעים לאלו.
אלו
כן. הסיבה שתלמידי רבי עקיבא מתו, זה כי רבי עקיבא ניסה לתקן את זה. הוא לקח 24,000 תלמידים, הוא ניסה לתקן אותם. ולכן, בגמרא ביבמות, לא כתוב שהיו לו 24,000 תלמידים, אלא כתוב שהיו לו 12,000 זוגות.
הוא חיבר אותם לחברותות.
תהיו חברים, תדאגו אחד לשני, הוא לא הצליח.
האווירה בירושלים הייתה אווירה פלגנית, תחרותית, מאוד מאוד. ורחלי יוצאת לדייטים, וכל דייט, היא פוגשת איזה בחור, היא שומעת, הוא מדבר, מה, נפגשת עם בחור מהישיבה ההיא?
שם לא לומדים תורה, שם הם קוראים קומיקס.
אצלנו זה, זה היה זה.
שבוע אחרי זה נפגשתי עם בחור מישיבה אחרת, הוא אומר לה, אה, נפגשתי עם בחור מהישיבה ההיא? מה זה, הם משחקים גולות.
אבל הישיבה שלהם, אצלנו.
והיא רואה את הגאווה שהייתה שם,
ואת ה... אנחנו יודעים שאגב, עברתי אחרי זה, החריבה את בית מקדשנו ממש.
היא לא מסוגלת.
כשהיא רואה את רבי עקיבא ואת המידות המתוקנות שלו,
את העדינות שלו, את הצניעות שלו,
היא אומרת,
אם האדם הגדול הזה, הצנוע הזה, העקב הזה,
יתחבר אל התורה עם המידות הטובות שלו,
זכה לעשות עוסקת חיים, הוא יוכל לעשות מהפכה.
עכשיו, אנחנו יודעים שהיא צדקה, נכון? כי באמת רבי עקיבא עשה מהפכה.
היא זיהתה נכון.
זאת אומרת, אם אני אצליח לחבר את האדם הזה, הגדול הזה, עם המידות הגדולות האלו, אני ארצה לחבר אותו לתורה,
הוא יכול לעשות מהפכה. ויש כאלה
אנשים יחידים
שעשו מהפכה בעם ישראל. רבי יהודה הנשיא, הרמב״ם,
הרמב״ם, אנחנו עד היום מתאבקים ברגליו של הרמב״ם.
אדם אחד.
אי אפשר להאמין, כל פעם שאני לומד רמב״ם, אני אומר, לא יכול להיות שכתב את זה בן אדם אחד. לא יכול להיות. חייב להיות מכון
עם מחשבים, היה להם פרויקט השו״ת,
והיה לו מאה אברכים שישבו על זה ועבדו חיים שלמים, ואז אולי הצליחו לעשות.
אדם אחד כותב את הרמב״ם ביד החזקה, והוא כותב באיגרות שהוא גם רופא, והוא גם רודפים אחריו, והוא גם נודד בין ארצות.
לא יכול להיות, מה זה, ממושך עד משה לא קם כמשה.
אדם אחד עושה מהפכה.
אז רבי עקיבא הוא הזיעתה נכון.
והיא אומרת לו, תקשיב, זה הסיפור. אני מציני פה את ההצעות הכי טובות, אני לא רוצה.
מידות מקולקלות, לא זה.
אם אתה מתחתן, אתה תלך ללמוד תורה,
ונעשה ביחד מהפכה בעולם התורה.
מה הוא אומר לה?
כן.
מתחתנים,
גבול לכם בית המדרש.
ומה קורה לו שם?
מישהו מתייחס אליו?
מישהו מושיט לו יד?
מישהו אומר איתו חברותא?
מישהו עוזר לו?
מישהו מתווך לו?
מישהו אומר לו,
בוא, אני אעזור לך, אני אגשר לך על הפערים?
אף אחד.
מגיע עם הארץ עם הריח של הכבשים,
אומרים לו, מה טוב?
כאילו, יש פה שיעור כללי, בוא תתחיל להכין, והנה לו זה מראה מקורות כזה שהוא לא יודע מאיפה הוא בכלל מגיע.
עכשיו, זה לא שהוא לא מנסה, הוא מנסה, הוא מנסה ללמוד, הוא מנסה לבד,
יש לו פער עצום להשלים.
הוא לא מצליח,
וזה גורם לו לשנוא את החכמים.
הוא היה מעולב אצלנו.
כשהוא נכנס לבית המדרש ונכשל,
והרגיש שאף אחד לא,
לאף אחד לא היה אכפת,
יש שיעור כללי, כולם רצים.
לא היה אכפת, אף אחד לא הושיט יד, אף אחד לא עצר את עצמו ואומר, רגע, אני אשב איתך, אני אלמד איתך לאט-לאט.
אתם יודעים, זו בעצם גם סוגיה של הרבה בעלי תשובה.
הסיבה שקם מכון מהיר בעולם זה בדיוק בגלל הדבר הזה.
כי בעל תשובה מגיע, הוא רוצה להתחיל למוד, יש לו רצון בשמיים, הוא מגיע לאיזו ישיבה, כבר כולם שם בראשונים ואחרונים, ועוד לא יודע זה.
אז אין באמת סבלנות, אז כל אחד עושה לך טובה, הוא אומר לך, כן, אני אפנה לך רבע שעה,
נלמד איזה משהו.
מישהו מוכן לשבת איתך ולהסביר לך דברים מההתחלה?
ללמוד איתך מההתחלה מהיסוד?
ככה רבי גאון סיפר את החוויה שלו כשהוא חזר בתשובה, והוא הרגיש שהוא יהיה למקום.
כולם נורא נורא נחמדים, אבל לאף אחד באמת אין זמן להתעכב עליך יום שלם או ימים שלמים וכל זה. אז צריך להקים מקום כזה מההתחלה שהוא יהיה מוכוון לאנשים כאלה.
אז רבי עקיבא, לא ברור כמה זמן הוא ניסה, אבל משמה, מה הוא יצא?
הוא יצא פגוע.
כל אחד שם עם האף לשמיים, אף אחד בכלל לא מסתכל,
כל אחד עסוק רק בעצמו.
ואז הוא אמר,
כשהייתי עם הארץ ונשארתי עם הארץ, אמרתי,
אם אני אפגוש את אחד החכמים האלה, המתנשאים באיזה רחוב, חכה מה יהיה לו.
ניסיתי, באתי לבית המדרש, פתחתי גמר, אף אחד לא יסתכל עליי.
עכשיו תבינו את רחל.
הוא הרי חוזר הביתה,
הוא אומר לאשתי,
תקשיבי, ניסיתי ולא הלך.
לא הלך.
היא התחתנה איתו על דעת זה שהוא כן ילך ללמד.
הוא חוזר ואומר לה, ניסיתי ולא הולך לי.
אני עכשיו יתקוע עם עם הארץ.
אז מה, היא גרשה ממנו?
היא נזפה בו?
הכל בסדר.
יש לך מידות טובות והרבה מאוד.
עוד יגיע היום.
זו מדרגה אחרת לגמרי כבר.
זה לא רק שהיא ויתרה עליו.
היא בעצם ויתרה על החלום שלה.
בסדר? על זה היא ויתרה.
ואז,
ואז
עוברות כמה שנים. אנחנו מבינים שרבי עקיבא, כמו שאמרנו,
נולדים להם ילדים, יש לו בת, יש לו בן.
ויום אחד הוא מגיע שם לבאר הזאת ורואה את החוויה,
המים שנטפטפים.
הוא אומר לעצמו,
אולי ננסה עוד פעם,
אולי באתי במקום הלא נכון, אולי עשיתי גבוה מדי.
הנה, מה עושים במים?
כל מה שהוא מתפעל, אנחנו יודעים שלמים יש עוצמה גדולה,
צונאמי יכול להוריד בניינים.
רבי יקימה התפעל מהעובדה שזה היה טיפות,
טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה,
והם שחקו את האבן.
ואז הוא מחליט לחזור ללמוד תורה.
אבל הפעם יש הבדל.
מהו ההבדל?
בפעם הקודמת הוא הלך,
הוא נכנס לבית מדרש, אדם רוצה ללמוד תורה, אז אומרים לו, תקשיב, יש ישיבה, נכנס לבית מדרש.
ואז הוא מסתכל על הגמרא, לא יודע מאיפה הוא מסתכל, הוא לא הסתכל על הגמרא כי
לא היה גמרא.
אתם מכירים, רבייזל חריף היה יהודי, היה יהודי חריף מאוד, לכן קראו לו רבייזל חריף. פעם הגיע אליו זה מישהו,
אם תיתן לו הסכמה על הספר.
אז הוא כתב לו, הספר הזה כמו ספר שנכתב על ידי אחד מהתנאים.
אמרו לו, הרב, הגזמת, איזה מחמר. אמרו לו, למה הגזמתי? כמו שהתנאים לא הכירו את הגמרא, גם אתה לא מכיר את הגמרא.
אותו דבר.
אז הוא לא יודע מאיפה סובבים את זה, לא יודע מאיפה מתחילים.
אבל הפעם
יש לו אפשרות אחרת. מה?
יש לו בן,
כיתה א'.
אז רבי עקיבא הולך, לאן?
לכיתה א',
לשם הוא הולך.
עכשיו, זה, בדרך כלל,
אדם מבוגר שמגיע לכיתה א', זה לא כל כך נעים, זה קצת בושה, נכון?
מה אתה עושה כאן?
אני יושב פה בכסאות של הקטנים.
אבל אני חושב שרבי עקיבא תירוץ טוב, הוא בא לעמל העמל, הוא אומר, תקשיב, יש לי בן רגיש וזה, אני מפחד שיציג אותו בפסקה, אני ככה רוצה לשמור עליו, גם ככה אין לי מה לעשות, אני פה אהיה, אני אשמור עליו.
ואז רבי עקיבא
נמצא בתלמוד תורה ומתחיל ללמוד א'-ב', מתחיל מההתחלה.
הבן אומר לרבי, רבי למדני תורה, ורבי עקיבא מחזיק את הלוח, והוא לומד אותו א', א', ורבי עקיבא אומר א', ב', ב', ג'.
עכשיו כאן אני רוצה לטעון פה איזה משהו, בסדר? וכמובן אפשר לחלוק.
אפשר להניח שלרבי עקיבא,
אני אגיד את זה,
יש אנשים שיש להם כישרון עצום,
כמו איזה אולם ענק, מלא מלא בכל טוב,
אבל חסר להם את המפתח הקטן לפתוח את הדלת.
זה הכול, בסדר?
יש אנשים שיש להם גאונות עצומה כמו רבי עקיבא וכו',
אבל יש להם קושי בלקלוט את הקריאה, לרכוש את הקריאה.
אם מלמדים מהר או בקצב רגיל, הם לא מצליחים לתפוס את זה. זה מהר להם מדי.
הם צריכים שילמדו אותם לאט.
ברגע שהם יתפסו את הקריאה,
יקלטו אותה,
בום,
איפה הוא מבאר.
אבל הקצב הרגיל לא מתאים להם.
אנשים כאלו, פעם, בעבר, היו קוראים להם במערכות החינוך, טעוני טיפוח, כל מיני כאלה,
היו, יש להם בעיה.
היו עושים להם אבחון, ויודעים להגיד שיש להם איזושהי בעיה,
הרבה פעמים יש איזושהי בעיה בגרפיקה.
כאילו, קשה לנפוס דברים גרפיים, טיפה יותר לאט,
קצת יותר בהתעכבות, ואז הם קולטים, ואז טשוווו, הם טסים.
יכול מאוד להיות שרבי עקיבא, כשהגיע לבית המדרש של הגדולים,
זה היה מהר מדי בשבילו.
הוא עקיבא, הוא הולך עקב אחרי עקב אחרי עקב אחרי עקב אחרי עקב.
אגב, אתם יודעים שאני כמעט הייתי רבי עקיבא?
שם המשפחה של אבא שלי המקורי
זה עקוקה.
שם המשפחה של סבא שלי.
אבא שלי עלה לארץ לבד
והוא רצה לעברת את השם.
אז הוא התלבט למה לעברת.
התלבט.
אח שלו הגדול,
היה שלב שהוא עברת את זה מהעקוקה לעקיבא.
שזה דומה.
אבא שלי התלבט.
אולי עקיבא, אני הייתי היום רבי עקיבא,
כן, כמעט, יותר.
בסוף הוא הלך על ורד.
אז אני רבי ורד,
אבל כמעט הייתי רבי עקיבא.
אז, השם יפה, אני מאוד אוהב את השם עקיבא.
אז עכשיו יש לו תירוץ, הוא מגיע לכיתה א',
ואז הוא לומד לאט-לאט את האותיות.
אז הוא לומד עוד,
ועוד עוד,
ועוד עוד.
ככה הוא מתקדם.
ברגע שהוא רכש את האותיות,
הוא מתחיל לפתוח מבירים.
היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה,
הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע, ואמר להם, רבותיי,
פיתחו לי תא המשנה,
כיוון שאמר הלכה אחת, הלך וישב לו בינו לבין עצמו,
ואמר, א' זו למה נכתבה, ב' זו למה נכתבה,
דבר זה למה נאמר,
חזר ושאלן והעמידן בדברים.
זו צורת לימוד של מי שמתקשה.
אתם מבינים?
כלומר, מי שמתקשה ומתקדם לאט,
אז הוא יכול לשאול את עצמו,
למה זה כתוב ככה? למה כתוב כאן א',
ולמה כתוב כאן ו', ולמה א' זו הצורה שלה?
מי שהוא קולט מהר,
אז
אנחנו הרי לומדים בצורה תבניתית, נכון? אתם מכירים את ה... לפעמים שולחים לך כזה טקסט,
שחסר מלא מלא אותיות,
נכון? ואתה קורא את זה בלי בעיה.
למה?
אנחנו מיד מזהים את המילה.
טק-טק, המוח שלנו הוא תבניתי,
הוא תבניתי, אנחנו מיד קולטים.
רבי עקיבא, אין לו את הת... הוא קולט מילה אחרי מילה אחרי מילה, ואז אם הוא קולט מילה אחרי מילה, הוא שם לב לצורה של האות,
הוא שם לב למבנה של האות.
אתם זוכרים מה הגמרא אומרת על רבי עקיבא?
שמשה רבנו עלה למרום וראה את רבי עקיבא דורש
טילי-טילים של הלכות על כל אות ואות.
זה אומר שהוא מתעכב על האותיות,
שהוא שם לב.
זה עושה מי שהאותיות כאילו הוא רכש אותם אחת אחת, לא להתנפל.
העובדה שהבן שלו הגיע לגיל זה אפשרה לו ללמוד תורה בכיתה א'.
אתם יודעים, אני אספר לכם מתי הבנתי את זה. מתי הבנתי גם את הלקות וגם את ה...
אצלנו בקהילה יש משפחות עולות מברזיל.
משפחות עולות מברזיל.
עכשיו חלק יודעים יותר עברית, חלק יודעים פחות עברית.
יש שם אחד שהוא ממש,
העברית שלו מאוד מאוד חלשה,
הוא לא בקהילה שלנו, בקהילה בגבעת שמואל, אבל הוא מגיע אלינו הרבה.
עכשיו, בהשגחה פרטית הכי גדולה בעולם,
כמעט תמיד שהוא מגיע,
פעם בחודש אני עושה בליל שבת דרשה לילדים.
בליל שבת, כשיש דרשה, כמו שהרב פתאום מדבר ליל שבת,
בדרך כלל זה דרשה למבוגרים.
פעם בחודש
אני אעשה דרשה לילדים.
ילדים, נביא להם כאיזה כיסאות קטנים, הם יושבים כזה מקדימה,
נדבר עם הילדים.
עכשיו זה גם מעמד וזה, בליל שבת זה לא איזה שהוא
אני מדבר על ילדים, זה תמיד נורא מעניין את המבוגרים וגם הילדים אומרים פה דברים מצחיקים, היה כזה אירוע כזה
עכשיו הוא תמיד יוצא לו להגיע בדיוק בשבתות האלה, משום מה, ממש
כל פעם שהוא מגיע הוא בא להגיד אחרי שבת שלו, אומר לי, ירדער
זה אני מבין מה שאתה מדבר כשזה ילדים ואתה מדבר לאט וזה לידי, זה בדיוק אני מבין
הוא אבסוט, זה בדיוק בשבילו.
עכשיו, מה ההור?
כל חברה של מבוגרים, הוא לא יכול להגיד את זה. צריך לדבר לאט, תן דוגמא עוד. זה לא, אז מה הוא עושה? אז הוא לא מבין, אז הוא מתוסכל.
פה פתאום יש איזו לגיטימציה כזאת.
הוא אבסוט, הוא נורא נורא מחייך.
בסדר?
הלקות הזאתי,
כשלמדתי לנגן, אז למדתי לנגן על חליל צעד, אז אני זוכר שאני למדתי חודשיים תווים ולא הצלחתי לקלוט תווים, זה שיגע אותי.
השתגעתי מזה, מה מסובך, המורה שלי אמר לי
למדנו חודשיים, שתי תווים, ואתה אדם מתבלבל ביניהם.
זה היה כאילו ההבחנה.
ואחרי חודשיים בעצם התחלתי לקחת איתו, התחלתי לשחק איתו פשוט.
וגיליתי שאני מנגן,
אני מנגן בכלל בלי תווים, אני לא צריך תווים, אני שומע.
ועד היום אני יודע לקרוא תווים.
כאילו יש לך איזה משהו בפנים, כשהוא מאוד מאוד רוצה לפרוץ, אבל יש לך איזה מנעול שחוסן לך, וצריך למצוא איזה דרך לעקוף אותו, איזה מעקף, מפה, מפה, מעקף כלשהו.
לרבי עקימא, זה היה המחסום, האותיות.
רק כשהוא חזר חזרה ללמוד בכיתה א', עם הבן שלו,
הוא פתח את המחסום הזה,
אבל דווקא צורת הלימוד שלו אפשרה לו להתעכב על דברים שלכולם היו מובנים אלא, ואני חושב שבמכון מאיר,
תראו לכם, זו חוויה,
אתם תלמידים במכון מאיר, אז זו חוויה בפני עצמה,
אבל אני זוכר ללמד במכון מאיר, וזו חוויה אולי עוד יותר מדהימה, כי יוצא כמעט כל שבוע, או כל פעם בשבועיים לפגוש פה מישהו
שפוגש את התורה בפעם הראשונה, והוא שואל אותך שאלה על משהו של מישהו שרואה משהו בפעם הראשונה.
עכשיו, לפעמים איזה שאלות שאתה אומר, וואי,
איך לא שמתי לב,
ראיתי את זה, כאילו, זו שאלה קודם, אבל מרוב שאתה כבר רגיל, וכבר ראית את רשי, ואתה מכיר את כל הפירושים האלה,
פתאום בא איזה מישהו בשבילך שלו.
אז רבי עקיבא, דווקא הבמפרים האלה, זה כמו במפרים בכביש,
שעוצרים אותו, כל אות גורמת לו לעצור, ורגע להתבונן באותיות,
והוא חידש את כל התחום של מדרש אותיות לפי הצורה הגרפית שלהם.
הרי הגמרא אומרת,
במסכת שבת,
א' ב',
א' בינה.
א' בינה, כאילו, תלימת תורה, בינה, כן? ג', ד', גמול דלים. אז הגמרא אומרת, למה אתה אומר ג', ד', גמול דלים?
זאת אומרת, כי הד' היא העני, דל.
והעני, אם אגב, לא נעים לו, הוא מתבייש.
אף אחד לא אוהב לקבל.
אומרים לו, אתה צריך משהו? הוא אומר לך, לא, אני מסתדר.
אבל אם אתה רוצה לגמול דלים, תהיה כמו הג', תשלח את הרגל שלך אליו, תגיע אליו, תרדוף, תפוס אותו.
הוא לא יבוא אליך לבקש.
זה ממש מדרש של צורה גרפית של האותיות.
מאיפה זה?
ממי זה הגיע?
מרבי עקיבא.
יש מדרש מאוד מאוד יפה. למה הצדיק הוא צדיק?
מה מגדירצה? איך יודעים אם אדם הוא צדיק?
תסתכל על האות צדיק.
מה?
מה זה האות צדיק?
זה מישהו שהגב שלו כפוף,
והוא סוחב, מה הוא סוחב על הגב?
איזה אות?
יוד, יהודי.
זה מישהו מוכן להטות את הגב שלו כדי לסחוב יהודי על הגב שלו.
זה צדיק.
אז שואלים, אבל גם א' עושה את זה.
למה א' היא נטויה,
היא פטויה והיא סוחבת י'.
אז אומרים, א' סוחב י' אחד, אבל הוא גם דורך על אחר.
וזה כבר לא צדיק.
אז זה ממש, יש מדרשים גרפיים, טוב.
מה זה טוב?
ט', ט'.
ט' זה טוב פנימי, טובי גניז בי.
טה, להשפיץ פנימה.
לא כל טוב צריך להשפריץ החוצה, יש טוב פנימי,
טוב סודי.
רבי עקיבא, את זה הוא חידש. מאיפה עלת הכוח לחדש? כי הוא התעכב על האותיות.
יש ספר,
נמצא כאן בספרייה, שנקרא מדרש אותיות.
להיות דרבי עקיבא, היכולת לחשוב על דברים מחדש.
אמר להם
רבי שמעון דן אלעזר אומר, הם שואלים לך משל למה הדבר דומה?
לסטט שהיה משטט בהרים, פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב על ההר והיה מכה ממנו צורות דקות,
ובאו בני אדם ואמרו לו, מה אתה עושה? רבי עקיבא כאילו מפרט את הכל.
אמר להם, הרי אני עוקר ומטילו בתוך הירדן. אמרו לו, איך אתה יכול לעקור את כל העם? מה, נראה לך שאתה תתחיל עכשיו לעבור אות-אות וללמוד הלכות?
היה מסטט ואולך עד שהגיע אצל סלע גדול,
נכנס תחתיו סתרו ועקרו והטילו אל הירדן, ואמר לו, אין זה מקומך אלא מקום זה.
ככה סע להם רבי עקיבא לרבי אליעזר ורבי יהושע.
אמר לו רבי טרפון עקיבא, עליך הכתוב אומר, מבכי נהרות חבש בתעלומה יוציא אור.
דברים המסותרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה. למה? בדיוק בגלל הדבר הזה.
יש שיר של מטי כספי שאני מאוד אוהב אותו. זו ילדותי השנייה. אתם מכירים? אתם לא מכירים שירים של מטי כספי. אתם מכירים רק, אה?
רק זה.
אז הוא רואה כאילו, דרך הילדים אני מתקן את הילד... אז רבי עקיבא מצליח ללמוד דרך הילד שלו.
כן?
סתם, אני נזכר
בתזכורת כאותי, חוויית ילדות שלי.
אבא שלי עלה לארץ בגיל תשע, אז בעצם לא היה לו בר מצווה כל כך.
עשו לו איזה בר מצווה כזה עם אחיו, ככה, ערבבו את זה ושלחו אותו לארץ.
אבל לא היה לו בר מצווה.
עכשיו, אני ממש זוכר את זה בתוך הבעלת תל אביב, יש לי אח גדול ממני בשלוש שנים,
אחי ואני, ואז שתי אחיות.
וכשאח שלי הגיע לבר מצווה, הייתי בן עשר.
אבל אני שמתי לב שקורה כאן איזה משהו בבית. אני אמרתי, מה קורה כאן? זה...
בשלב מסוים הבנתי שזה לא בר מצווה לאח שלי,
או לא רק לאחתי.
אבא שלי עושה לעצמו בר מצווה.
הוא קנה לעצמו תפילין, לא היה לו תפילין, היה לו תפילין כאילו מהצבא.
היה תפילין, אם קונים בצבא, מי שהתגייס קיבל תפילין מהצבא, כזה רבן דהמה דקה קנה תפילין.
הוא היה מקשיב לפרשה,
שהאח שלי לומד, זה גם כאילו מגלגל את הטעמים.
אני אמרתי, יש פה בר מצווה כפולה.
כאילו, זו ילדותי השנייה.
זה היה נורא נורא יפה, ממש כאילו, ממש חגיגה, חגיגה.
אז רבי עקיבא לומד תורה
דרך הבן שלו.
אז מה הסיפור?
רבי עקיבא היה צעיר, היה בן 25, היו מידות מצוינות.
רחל ראתה את הפוטנציאל ורצתה לחבר אותו לעולם של תורה. הוא מתחתן והולך ללמוד תורה,
וחווה את החוויה שמי שנכנס לבית מדרש אז,
חוויה של לא נהגו כבוד זה בזה. אנחנו יודעים שאפילו, גם כשרבי עקיבא,
זה השליחות שלו, אומר רבי עקיבא, אני את זה אתקן.
אני אלמד אותם.
אצלי, כשיגיע הבעל תשובה לבית מדרש, כולם התנפלו עליו.
כולם התנפלו עליו.
הוא לא הצליח, בסיבוב הראשון.
אחרי זה עושה עוד סיבוב. אני זוכר,
בתור ילד, היה לנו גבאי בבית הכנסת,
קראו לו רבי דוד צלם, עליו השלום.
אני זוכר את זה כמו ילד, הוא היה יושב ככה, כמו שאני יושב,
וזו הכנסת של בית הכנסת, הוא היה יושב ככה.
עכשיו, אתה יודע, מגיעים אנשים מבית הכנסת, כנסת כזה מרוקאי, וזה, כולם ככה מוכרים וזה.
אבל כסף מרוקאי, אולי עוד, אני לא רוצה סתם זה, אבל כסף שנית פלטי.
לא הייתה שבת שלא הגיע מישהו, שזו פעם ראשונה שלו, שהוא לא...
איך שהוא היה רואה אורח,
הוא היה מזנק מהכיסא, מזנק,
כנשוך נחש, רץ אל האורח,
תופס אותו כאן כמו שתופסים מלך.
הוא היה אומר, הנה, הנה הכל בסדר. לוקח אותו,
לא אומר לו, שם פנוי הכיסא, לוקח אותו,
בבקשה, אדוני.
ואז הוא אומר לו, רגע, רץ, מביא לו סידור, פותח לו את הסידור, הנה פה,
הביא לו גם כיפה וזה... ככה.
אדם מגיע לכזה מקום, הוא מרגיש...
וכמה פעמים קרה שהגעת לאיזה בית כנסת, אף אחד לא הסתכל עליך,
ישבת באיזה כיסא, פתאום בא מישהו ואומר, סליחה,
זה המקום שלי פה.
אז אתה עובר לאיזה מקום, סליחה, גם פה יושבים.
כן?
טוב, אז איפה אני יכול לשבת? שם, מאחורי השירותים, יש לך שם איזה...
טוב, הבנתי יותר, אני לא אגיע לפה.
אדם מגיע למקום חדש, הוא חסר...
אז רבי עקיבא הגיע לבית המדרש.
היה לו גם כנראה את הלקות הזאתי ש...
אמרו לו, אתה יודע, אתה עוקב, בסדר, תלמד ותצמצם פערים. הוא לא הצליח להתגבר על הדבר הזה.
והוא חווה את הלעג ואת הזלזול, ומשם הוא יצא ואמר, מי ייתן לי תלמיד חכם ואין שכן הוא כחמור.
והוא יצא, אז הוא כבר בעט.
ורחל קיבלה אותו,
והאמינה בו, ולא זה... ולכן הוא אומר שלי ושלכם שלה הוא. לא על זה שהיא שלחה אותו,
על זה שהיא קיבלה אותו בחזרה,
ולא התיישם ממנו.
ועברו כמה שנים, והוא רואה את המעיין הזה, הוא רואה את הטיפות מים, והוא אומר, אולי הלכתי בגדול מדי.
אולי הייתי צריך ללכת בטיפות.
ועכשיו יש לי בן, אז אני, יש לי תירוץ טוב גם.
נכון?
אני אגיד לכם את האמת, זה אמת, זה כשיש לך ילדים יש לך תירוצים למלא דברים.
ממש.
אני נורא אוהב משחק זיכרון.
באמת, אני גם אוהב את המשחקים האלה שצריך לגלות את ההבדלים, גלי שבע הבדלים בין הזה, אני תמיד מגלה שמונה, תשע, ככה, אני מפרגן.
אבל לא נעים, אתה יודע, זקן וכל זה, כשהילדים שלו היו בגן,
הייתי כל פעם יענו חינוכית וזה, מלווה אותם לגן, ואומר,
היה לנו איזה רבע שעה, מה תרצה לשחק?
נכון אתה רוצה זיכרון? איך תביא?
וזה קטע מדהים, אגב, שהייתי מפסיד,
זה פדיח, הייתי מפסיד לילד בן ארבע. הבן שלי היה בן ארבע, חמש. אני מפסיד לו במשחק זיכרון
ביפר. אתה רואה מה זה זיכרון של ילדים קטנים?
מאיפה הוא זוכר שהפיל והפיל פה, וזה כאילו,
כל הדוכרים... אתה יודע מה זה משחק זיכרון? אתה יודע מה זה?
כאילו הופכים את הקלפים, יש לך... צריך לזכור שהמוח שלהם פנוי.
אבל יש לך הרבה יותר דברים שאתה יכול לעשות. אז רבי עקיבא ניצל את זה כדי ללמוד תורה, והתברר ששם היה איזה מחסום, בא'-ב', אבל כשלמדו את זה בקצב של ילד לכיתה א',
כמה א'-א', כמה ב'-בא', כמה ג', הוא תפס את זה, ואז הוא תפס את זה.
הוא התחיל לדרוש את האותיות, והכול כאילו קיבל צורה חדשה.
אני מדלג רגע לשורה האחרונה,
שלוש שורות אחרונות.
מפני מה זכתה רחל,
אשתו בין ארבעים שנה הלכה ללמוד תורה, הוא לא התחתן בין ארבעים שנה, אלא הוא חזר ללמוד תורה.
לסוף שלוש עשרה שנה לימד תורה ברבים.
אמרו לו, נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שאלה למיטתו בסולמות של זהב.
והייתה אשתו יוצאת בקרדומים ובעיר של זהב, תכשיטים מאוד יקרים.
אמרו לו תלמידיו, רבי ביאשתנו עם מה שעשית לה. אמר לה, הרבה צער,
נצטערה עימי בתורה.
זה לשון אחרת משלי ושלכם-שלי.
היא הייתה איתי
לכל אורך הדרך, היא הצטערה איתי, איזה צער! הוא למד תורה, היה לו כיף.
היא הייתה גם בשלב של הצער, של התסכול,
שבאתי כל יום ואמרתי לה, אני לא מבין מה הם מדברים,
אף אחד לא מסביר לי, אף אחד לא מתווך לי, אף אחד לא שומע איתי חברותא, הם כולם רצים קדימה, בלונדרסמאן, אני נשאר מאחור.
והצטערה איתי את הצער הזה,
כשהצלחתי ללמוד תורה,
אז השליחות של רבי עקיבא הייתה להקים בית מדרש של אהבה.
האם הוא הצליח או לא הצליח?
24,000 תלמידים ראשונים הוא לא הצליח,
אבל בחמישה התלמידים השניים הוא כן הצליח, כי רבי שמעון,
שהוא התלמיד של רבי עקיבא, אומר לתלמידיו בזוהר
אנן בחביבותא טליה מילתא.
אנחנו נקים בית מדרש של חביבות ואהבה,
וזה הזוהר הקדוש.
כלומר, ההצלחה של רבי עקיבא
זה ייסודו וכתיבתו של הזוהר הקדיש. יהי רצון שאני אלך בדרך הזאת של אהבה ואחווה, וגם אני חושב שהרווחנו פירוש נאה לתחילתו של רבי עקיבא.
ברוכים תהיו, רבותיי, כדורגל.
תגובה אחת
תודה רבה על השיעור המעניין. החידושים בשיעור על דרכו של רבי עקיבא, מאירים את דרכו.
ישר כח