אנחנו בשעה הקדושה הזאת,
כל שבוע בלילה, כשהלב פתוח
והאוויר נקי כבר ואין מהומה ברחוב,
אנחנו לומדים אגדות חז״ל,
מתעמקים בעניין.
והשבוע הבאתי סיפור שרש״י מזכיר אותו במסכת תענית,
אבל הוא רק מזכיר אותו ברמז, והמהר״ל מביא אותו מספר הערוך.
והסיפור הזה מכרתי להביא אותו בעקבות
בעקבות, בעקבות, בעקבות פרשת השבוע שקראנו.
מה היה בפרשת השבוע?
קראנו על פרשת סוטה,
שזה פרשה קשה. כלומר, אתה קורא את זה וזה
קחה, נכון? לא נעים.
אישה, בין את בית המקדש ומשקים אותה מים, וכל מיני דברים איומים ונוראים,
ואם היא טהורה אז היא נפקדת,
נכון?
נראה פרשה מאוד...
אתם יודעים שבפנימיות התורה,
התורה שבכתב נקראת אבא, והתורה שבעל פה נקראת אימא.
בסדר?
התורה שבכתב היא מייצגת את העקרונות הנוקשים,
התורה שבעל פה, שגם כן ניתנה למשה מסיני,
היא צומחת מלמטה למעלה ומספרת סיפור אחר, או מוסיפה
פרטים משמעותיים מאוד.
גם בפרשת סוטה,
גם הזוהר,
שהוא תורה שבעל פה בעצם, כי זה מדרש תנאים, וגם ההלכה,
מספרים סיפור אחר קצת.
מה הסיפור האחר?
במשניות במסכת סוטה נאמר ככה,
בעצם אי אפשר להכריח
אף אישה לשתות
מים את המים הללו של המשכן. אי אפשר להכריח.
אם אישה אומרת
אני מודה, אני נטמאתי
ואז מה? טוב, אז נו, מתגרשים.
בעלה מגרשתה.
מתגרשים.
אם אישה אומרת לא נטמאתי, אני טהורה,
אבל אני לא מוכרחה לשתות.
גם, בסדר, אז לא מוכרחים אותך, יכולה לצאת.
אגב, הם מתגרשים כי בעלה חושד בה.
אבל אז זה...
אם הבעל אומר, אני מוותר, אני לא רוצה שתשתה.
אני חשבתי, אני חוזר בי, גם לא שותה.
בסדר?
גם אם הבעל בעצמו לא נקי בענייני צניעות, אז גם המים לא עובדים, אבל
אז יוצא שבעצם הסיטואציה היחידה שבה הולכים לכהן
כדי לשתות מים, היא מתי?
כששניהם רוצים.
כשגם הבעל רוצה וגם היא רוצה.
נכון?
למה שהם ירצו? למה שהיא תרצה?
מה הסיבה יכולה להיות?
מה?
כי הם רוצים שלום בית.
כלומר, נכנס להם לתוך החיים איזה חשד,
הוא חושד בה,
והם לא מצליחים לפטור אותו לבד.
היא לא מצליחה לשכנע אותו שהיא,
תשמע, הכל בסדר, אני הלכתי בסך הכול להביא אוכל לשכנה, מה אתה השתגעת, כאילו, מה אתה...
אבל הם,
אם הם רוצים להתגרש,
שייכנסו לבית הדין, פתוח האפשרות.
הם לא רוצים להתגרש,
הם רוצים
לחיות ביחד.
ולכן,
אומר הזוהר הקדוש, הזוהר שואל שאלה, הוא אומר למה הם הולכים לכהן?
הרי כל הסיפור של אישה סוטה
קורה איפה?
אצל הכהן.
הרי לא מתגרשים אצל הכהנים.
כשרוצים להתגרש למי הולכים?
לבית הדין. בכלל כל העניינים של ענייני אריות או טומאה הכל בית הדין, מה קשור לכהן?
אז אומר הזוהר על פרשת נשוא,
הם באמת לא רוצים להתגרש.
הם רוצים לעשות שלום,
ומי אחראי על עשיית שלום?
אהרון הכהן, זה זרוע, אוהב שלום ורודף שלום, וכן הולכים הכהן.
אז פתאום, אם אנחנו מאזינים לתורה שבעל פה, לזוהר ולהלכה, מה שאמרתי לכם זה משניות ונפסק ככה להלכה ולרמב״ם,
אז הפרשה היא מקבלת
אספקט הרבה יותר הדדי.
כלומר, יש כאן שני בני זוג,
שניהם רוצים ביחד את הדבר הזה, כי אם מישהו מהם לא רוצה, אז פשוט זה לא קורה.
והם לא רוצים גם להתגרש, כי אם הם רוצים להתגרש,
שהדלת פתוחה ללכת לבית הדין,
הם רוצים שלום, אבל נכנס להם לחיים איזה חשד.
לפעמים אתה נכנס לאיזה לופ, הבעל נכנס לאיזה לופ, הוא לא מצליח להשתחרר מזה,
לא מצליח להשתחרר,
היא אומרת לו, אבל לא, מה אתה רוצה?
לא.
אז הם זקוקים לעזרה,
זקוקים שמישהו יעזור להם
ויוציא אותם מהלופ הזה.
זה מסביר אגב, אביאל,
למה, הרי אם זה,
הרי מה מדובר? מדובר שהאישה הסתתרה.
בעלה אמר לה, אל תסתתרי עם מישהו,
אל תסתתרי, אל תכילי מקום פלוני, אל תסתתרי, והיא הלכה והסתתרה. עכשיו היא אומרת, מה אתה רוצה? הלכתי להביא שם אסיר, האישה שם היא ילדה, הלכתי להביא לה אוכל.
לא, אני חושב.
כן?
אז,
אז,
אז יש להם יחסים כאלה לאיזשהו לופ, הם זקוקים שמישהו יעזור להם, יוציא אותם מהלופ הזה.
יוציא אותם מהלופ הזה.
כי, כמו שאמרנו, אם הם היו רוצים להתגרש,
אז לא היו מגיעים בכלל לכהן.
אז כשאנחנו מאזינים לתורה שבעל פה, לאימא,
אז הפרשה היא הרבה יותר הדדית. רק אם שניהם רוצים לשתות,
הם באים.
אה, וזה מסביר, כמו שאמרתי,
למה אם היא לא נסתרה, אם היא לא עברה עבירה, אז היא מקבלת שכר. מה השכר?
בנים קצת, היא יולדת.
הרמב״ם אומר, הפנים שלה נעשות זוהרות,
מהירות.
אם היא הסתתרה, בכל מקרה זה לא יפה שהיא הסתתרה, אז למה היא מגיעה לפרס?
אבל אם כל העניין הוא שהם רוצים לחיות ביחד,
אבל נכנס להם איזה סיבוך, איזה משהו שתוקע להם את החיים.
והם הצליחו להתגבר עליו.
הזוג
שהיה לו
משבר בחיי הנישואים,
והוא לא ויתר,
הוא לא אמר יאללה נפרק את העסק והכל זה,
אלא הוא התאמץ והלך לכהן. וגם
זה נכון שאנחנו קוראים שזה קצת בושה לאישה,
אבל זה גם בושה לאיש.
שניהם מתביישים,
גם האיש הולך עם אשתו, וכולם
יודעים
בבית הזה יש בעיה, כן? אז גם הוא מתבייש. שניהם מתביישים בעצם.
אבל הם אומרים, שווה לנו להתבייש, ללכת אל הכהן, כדי שהקדוש ברוך הוא
יתערב ויעשה שלום, ואז זה ממש הבדל בין אבא לאימא בהקשר הזה.
כי קוראים את הפסוקים בתורה, זה נראה מאוד מאוד חד צדדי ומאוד כאילו,
לוקחים את האיש הלאה, מכריחים אותה.
אומר לתורה שלו על פעולה פתאום, אף אחד פה לא שותה אם הוא לא רוצה.
האישה צריכה לרצות לשתות, וגם האיש ירצה.
שניהם ביחד אמרו אנחנו רוצים שמישהו יעזור לנו
בכל אופן אבל אז למה זה כתוב בצורה כזאת
למה התורה כתבה את הכל בצורה שזה כאילו חד פדידי על האישה
זה לדעתי הסיפור שלפנינו בסדר כן דניאל לא
יש סיטואציה אחת יש סיטואציה אחת אם היא אומרת אני טהורה
ואני רוצה לשתות
והלכו וכבר מחקו את שם השם על המים בסדר כבר עשו
אסור למחוק את שבע שכבר מחקו, הכינו את המים,
ובאים להשתות, ופתאום היא אומרת, לא, אני לא רוצה לשתות.
אז מופיע בהלכה, במשטרה שמכריחים אותה, אבל מראש,
אם היא אומרת, אני לא רוצה לשתות, היא לא שותה.
נו.
כן.
אז הם מתגרשים, זה הכול.
מתגרשים.
כן, מתגרשים.
בסדר, לא קרה כלום.
אבל זה לא הזוג הראשון שמתגרש ולא האחרון.
מתגרשים.
לשתות זה רק בהסכמה.
כך אומר הרמב״ם, מסתכל, רמב״ם, פרק ב' מלחוץ אותה רק אם היא רוצה.
אז אתה אומר, איזה אישה תרצה?
הנה, רוצים. אישה אומרת עצמה, אם אני אשתה בעלי, יסתדר לו הראש.
בסדר, לפעמים הולכים לאיזה רב. אישה לוקחת את בעלה לאיזה רב. תגיד לו.
תגיד לו. אם אתה תגיד לו הרב, הוא ישמע לך. לי הוא לא שומע.
בסדר? אז כאן זה לא הרב, זה הכהן.
זה הקדוש ברוך הוא.
עדיין אנחנו שואלים, מדוע
זה כתוב בצורה חד צדדית. בואו נראה את הסיפור.
אומרת הגמרא במסכת תענית. אמר רבי עמי, אין הגשמים יורדים אלא בשביל בעלי המנה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמיים ישקף.
ואמר רבי עמי,
בואו ראה כמה גדולים בעלי המנה.
מניין? מחולדה ובור.
ומה המאמין בחולדה ובור? כך המאמין בקדוש ברוך הוא נשמע פה הזה על אחת כמה וכמה.
טוב, מה זה חולדה ובור?
אז רש״י אומר שם שיש איזה מעשה שמובא בארוך, והנה המהר״ל
מפרט את המעשה הזה.
מעשה בנערה אחת
שהייתה הולכת לבית אביה, והייתה מקושטת בכסף וזהב,
בטתה בדרך והלכה בלא יישוב.
כשהגיעה חצי יום צמאה ולא הייתה לה לוויה.
ראתה באר בדלי וחבל קשור ונשתלשלה וירדה לבור.
לאחר ששתתה
ביקשה לעלות ולא הייתה יכולה,
וצעקה.
עבר עליה האדם ושמע את קולה.
עמד על פיה באר בעת ציץ, ולא היה יכול להבחין לה.
אמר לה, מבני אדם את או מן המזיקים?
אמרה לו, מבני אדם אני.
אמר לה, איש אבי לי שמבני אדם את? נשבעה לו.
אמר לה, מי הביא אח לכאן?
סיפרה לו המעשה.
אמר לה, אם אני מהלך אותך תנשאי לי? אמרה לו, אין.
העלה ורצה להזדקק לה.
כן.
מיד אמרה לו, מאיזה עם אתה?
אמר לה, מישראל אני.
ממקום פלוני אני וכהן אני.
אמרה לו, אף אני מקום פלוני, משפחה פלונית.
ואמרה לו, עם קדוש כמותך,
שבחר בך הקדוש ברוך הוא
מכל ישראל,
ואתה מבקש להעשות כבהמה,
בלא קידושין וכתובה?
בוא אצל אבי ואמי, ואני מתארסת לך.
נתנו ברית זה לזה.
אמר, מי יהיה עד?
והייתה חולדה כנגדן, עברה שם חולדה.
אמרה לו, השמיים וחולדה ובור,
עד שאיננו מכזבים זה בזה.
שמיים, חולדה שעברה שם במקרה, והבור
הלכו כל אחד לדרכו.
הנערה עמדה באמונתה וכל מי שטבעה הייתה ממאנת עליו,
כיוון שהחזיקו בה נהגה עצמה כשוטה
וקרעה בגדיה,
עד שנמנעו בני אדם ממנה.
והוא, כיוון שעבר מפניה,
שכחה
ונשא אישה
ונתעברה וילדה.
חלקתו חולדה.
עוד נתעברה וילדה בן ונפל הבור.
אמרה אשתו אם כדרך בני אדם היו מתים הייתי אומר את צידוק הדין
אבל עכשיו שמת ומיתה משונה אין זה בלא עוון ספר לי מעשיך
גילה לה המעשה ונתגרשה ממנו
אמרה לו לך אצל חלקך שנתן לך הקדוש ברוך הוא
הלך ושאל בהירה אמרו לו נכפיתי נכפת זה משוגעת
הלך אצל אביה פירש לו כל המעשה
אמר לו אני מקבל מומיה
באה אצלה והתחילה לעשות כמנהגה
סיפר לה מעשה מחולדה בבור.
אמרה לו, עמדתי בבריתי.
מיד מתיישבה דעתה
ופרעו ורבו בבנים ובנכסים בעליהם הכתוב אומר,
עיני בנאמני ארץ עד כאן לשנה ארוך. זה הסיפור.
בואו ננסה להביא את הסיפור הזה. ננסה להעמיק בו, אביה כבר בחייך.
הסיפור הזה מתחיל ממצוקה.
נערה נקלעה למצוקה.
ובמצוקה הזאת בא מישהו ומציל את חייה.
בסדר?
עכשיו, לפני שהוא מציל את חייה, הוא אומר לה, תשמעי, האם אני מעלה אותך, תתחתני איתי? היא אומרת לו, כן.
על פניו, זה נראה ניצול, נכון?
נראה ניצול, מה, אתה מנצל את המצוקה שלה?
זה באמת לא יפה. אנחנו אומרים, חתונה, שיידעו, מתחתנים, פוגשים וזה.
אבל צריך לדעת שאם אדם הוא מאמין,
אדם יש לו מאמין ב...
אז הוא יכול להגיד לעצמו, רגע,
אני אומר כרגע מה חושבת הנערה בתוך הבור.
לא סתם האדם הזה יזדמן לי,
לכאן, להציל את חיי.
אם הוא מציל את חיי,
אז זה נוצר בגללנו קשר משמעותי. אתם יודעים, האנשים שתרמו כלייה,
או תרמו איזה איבר, אז הנתרם אומר,
שמע, אנחנו עכשיו כמו אחים,
יש לנו קרבה דם,
אז הוא מרים טלפון, יש הרבה שהם מרים טלפון,
מזמינים לשמחות, אנחנו כמו אחים, הצלת את החיים שלי, אנחנו זהו, אנחנו עכשיו כרתנו ברית, ברית דם. יש כאן דף, אורן, בסדר?
נכון? יש דיבור.
אז היא אומרת, שמע, בא בן אדם פה, הציל אותי, הציל את חיי.
יכול להיות,
בוא נאמר ככה,
גם מצוקה יכולה להיות גורם מזמן.
גם מצוקה. אם אדם מציל איזה מישהו, אז נוצר מנהל איזה קשר. אז היא מוכנה.
היא לא נבהלת מהדבר הזה. במיוחד מי שכל דבר רואה השגחה פרטית וכו'.
אבל כשהיא עולה מהבור,
אז אנחנו מבינים שהבחור הזה,
יכולנו להגיד שהוא אולי הוא פשוט מחפש שידוך, ואני יודע מה, לא הסתדר לו עד עכשיו, אז עכשיו הוא... לא, אנחנו רואים שהוא ממש ממשיך לנצל את המצב, והוא רוצה לממש את העניין.
ופה
היא מתגלה בגדולתו, היא מעמידה אותו במקום.
אמרתי לו, תגיד, אתה לא מתבייש?
מה, אתה בהמה?
מה איזה דבר הזה?
אבל היא לא חוזרת בה מהדיבור.
היא יכלה להגיד, אני אמרתי כן בבור, עכשיו כשעליתי מהבור וגם ראיתי מי מדובר, והוא כזה בהמה גם,
ורוצה ישר זה, ולא התחייבתי לו. לא,
היא לא חוזרת מהדיבור.
היא אמרה משהו,
היא עומדת מאחורי זה. היא נוזפת בו.
היא נוזפת בו.
והיא מונעת אותו מהחטא, ואז מה יוצא?
נוצרה פה איזושהי הדדיות.
הוא העלה אותה מהבור מצד אחד,
והיא מה?
העלתה אותו מבור החטא מצד שני.
הוא הציל את חייה הגשמיים,
והיא הצילה את חייו הרוחניים.
ואז זה כבר יש פה איזה...
עכשיו לא רק היא חייבת לו תודה, עכשיו גם
הוא חייב לה.
ואז באמת נוצר כאן איזה משהו שהוא הדדי,
שהיא... מה?
אתה יודע, הוא יותר חזק מאלה. אנחנו יודעים שיש דבר שנקרא אונס.
אם הוא היה רוצה, היה אונס אותו.
אני אומר לו, אתה לא מתבייש?
מה זה הדבר הזה? איך אתה מתנהג? אתה כהן?
אתה מעם קדוש? לא מתאים לך?
הוא אומר, צודק, סליחה.
אמרתי לו, בבקשה, אתה רוצה להתחתן?
תבוא בצורה מסודרת? תכיר את ההורים שלי? אני אכיר את ההורים שלך? אני אעשה אירוסים? כמו שצריך, בקדושה.
נזפה בו, עמדה ככה על שלה.
הוא היה יכול להגיד, אין לה מה,
נראה כמו בהמה,
כמו שהיא אמרה לו,
יפגוע בה ולברוח, מי היה תופס אותו אחר כך? לא.
אז הוא,
כמו שדוד אמר לאביגיל, ברוך את אשר מנעת אותי מיבו בדמים.
אז גם כן, אז עכשיו הם בעצם כמו חייבים אחד לשני.
נוצרה להם איזו סיטואציה, יכול להיות שגם הוא היה במצוקה.
יכול להיות שגם הוא היה במצוקה נפשית,
ולכן הוא התפרק,
וכאילו היה...
והיא אמרה, למה פתאום, מה קרה לך?
אתה לא מתבייש? יפה.
ואז, איך כתוב כאן בסיפור?
נתנו ברית זה לזה.
התחייבו.
אמרו, מי יהיה עדים?
אבל העדים פה זה דבר מאוד מאוד מעניין.
השמיים זה הקדוש ברוך הוא מלמעלה, מרחף, כאילו, הקדוש ברוך הוא נמצא בכל המאורעות
שקורים לנו.
הוא ודאי נמצא, היא אומרת, הוא ודאי נמצא בבור.
לפני שנפלתי לבור, הקדוש ברוך הוא,
גרם לי לפעול לבור,
נוצרה כאותי סיטואציה שאתה בוא, אתה הצלת אותי, אני רואה בזה השגחה, אני רואה בזה שכאילו שלחו אותך אליי.
כן?
חולדה זאת חיה
ש... פגשתי פעם חולדה?
אה?
זו חיה ממש מגעילה, כן? לא רוצה... ממש... היה לנו פעם בבית כזה חולדה, אז גם היא קשה מאוד להיפטר ממנה, היא כזאת יכולת שרידות מפחידה.
אז כשגרנו בנצרים.
על כל פנים חולדה אין לה איזה אזור מוגדר.
אתה נמצא אותה ביערות, בהרים, היא חייה בכל מקום.
בכל מקום.
אז כאילו היא עברה כאן
כאילו במקרה, נכון?
היא אומרת לגבר, אתה כאילו, אתה כמו חולדה, אתה כאילו עברת כאן במקרה,
אבל אין מקרה.
הקב' ברוך הוא גרם שתעבור כאן, בסדר? כלומר, האקראיות שלך
היא בעצם,
אנחנו מעידים עליה את השמיים, שזה לא היה במקרה, היה לזה תכלית. אתה נשלחת, עברת כאן כדי להציל אותי,
אז זה כאילו חולדה ובוא.
והקדוש ברוך הוא ש... כלומר, האם המאורעות הן סתם מקריים?
במקרה עברתי ובמקרה ראיתי, או שאם הגעתי לכאן,
זו התורה שאני מוכרח, שאתה צריך לחפש לי, דניאל,
של רבי נחמן.
אם הגעתי לכאן, התגלגלתי לכאן, וזה, יש לי כאן איזה משהו, יש לי כאן איזה ניצוץ.
אולי הניצוץ זה
הכלה והחתן. אם הזדמנת לכאן, אני נפלתי לבור. למה אני נפלתי לבור? איך בדיוק כשאני נפלתי לבור אתה עברת ולא עבר מישהו אחר? היה יכול לעבור גם גוי.
היה יכול גם לא לעבור אף אחד.
אז כאילו, הם מעידים עליהם את הדבר הזה.
ומכאן, אחי ורעי, הסיפור מתחיל להתפצל.
פיצול מאוד מאוד מעניין.
מה כתוב?
הלכו כל אחד לדרכו.
הנערה עמדה באמונתה,
וכל מי שתבעה הייתה ממאנת עליו.
כיוון שהחזיקו בה נהגה עצמה כשוטה וקרע בגדה עד שנמנעו בידו ממנה.
היא אומרת, אני התחייבתי.
אני נתתי, אני כרתתי ברית.
אני...
עכשיו, כנראה, אמרו לה, אוקיי, בסדר, קיבלו את זה, כיבדו את זה אפילו, כיבדו את זה.
ו... אבל אתה יודע, עבר חודש, חודשיים, הבן אדם לא הגיע, אז התחילו ללחוץ עליה. ההורים שלה, בני המשפחה, טוב, בסדר, יאללה, כאילו...
והיא לא הצליחה להבין
איך מבקשים ממנה
לשבור את הנאמנות.
הנאמנות זה סוד החיים.
בלי נאמנות אין כלום.
בלי נאמנות אין כלכלה, בלי נאמנות אין ביטחון, בלי נאמנות אין בית, בלי נאמנות אין הורים, אין כלום.
היא אומרת, אני לא מבין, אתם רוצים שאני אעבור על הנאמנות? אני לא מסוגלת.
לכן היא מתחפשת או שבאמת היא משתגעת.
זאת אומרת, בלי נאמנות. איך אפשר?
איך אפשר לחיות בלי שאתה נותן אמון?
היא החזיקה באמונתה.
החוויה אצלה הייתה כל כך חזקה, כל כך מטלטלת,
כל כך עמוקה
של המילה שהיא נתנה, הברית שהיא קרתה,
שהיא לא מוכנה להיפרד ממנה.
אפילו שלוחצים עליה.
וזה בשלב מסוים, כאילו, גורם לה לדעתה להתערף. איך אתם רוצים שאני אחיה כל חיי בשקר?
והיא גם בטוחה שגם הוא לא ישכח.
היא בטוחה שהוא יגיע, כאילו, זה רק עניין של זמן, כי איך אפשר?
מה קורה לו?
הוא,
כיוון שעבר מפניה,
שככה.
ונשא אישה מנתברה וילדה.
תראו, לא כתוב
שהוא עבר על הברית.
הוא אמר, אה, בסדר, איך אהבתי את זה. מה כתוב?
שכח.
וואלה, שכחתי.
אהבתי לברית, נאמנות, עוד דברים בחיים.
עוד כל מיני דברים.
אתה אומר, איך אתה יכול לשכוח דבר כזה?
יכול.
הנביא אומר,
הנביא ישעיהו,
ואתה אומר ציון עזבני אדוני ואדוני שכחני.
ככה אומר את ציון.
אומר לה הקב' ברוך הוא, תשכח אישה עולה
מרחם בן בטנה, גם אלה תשכח להם ואנוכי לא אשכח להם. הרי את יכולה להגיד דבר כזה. מה, ראית פעם אישה ששכרה את הילדים שלה?
לא, נכון? וגם אם תגידו שראית, איש אחר אני לא אשכח.
הנביא,
זה טיפה ימין האוויר, אני אראה את, כן, זהו, ככה, יש פה מאות אנשים, הם צריכים להיות תקועה.
הנביא,
ראיתם לצערנו הרב, שלא יהיה בעזרת השם, שאף אחד לא יקרה לו הדבר הזה, אבל לפעמים, כששומעים בחדשות,
שכחו ילד באוטו.
נכון, אנחנו שומעים רק כשקורים אסונות, אבל כנראה יש הרבה יותר מקרים, רק כשפשוט נזכרים
ומצילים את הילד לפני ש...
גם אם זה שתי דקות, בסדר? יצאת מהאוטו, הילד באוטו וחזרת, ואף אחד לא יודע לדבר חדש טוב. זה קרה, נכון?
האירוע קרה.
ב-90% מהמקרים מדובר באבות ולא באימהות, בסדר?
יש גם מקרים בודדים שזה האימהות, כמובן, אי אפשר לדון שום דבר והכל זה.
אבל ברוב המקרים זה גברים ולא נשים.
אישה לא שוכחת.
היא מרגישה קשורה לברית, היא נאמנת.
הנאמנות שלה היא
היא בפנים,
בילד אין, כן?
זה כמו ההבדל בין לידה.
יש אבא ואימא, אבל מישהו יכול להשוות אימא לאבא?
אימא, ילדה, זה
הריון תשעה חודשים, זה יצא מתוכה.
והאבא,
הודיעו לו, מזל טוב, אשתך ילדה בן.
עכשיו יש לו בן, יש לו עוד מישהו לידו, ידאג לו לזה. עכשיו לאט יטפל בו, ידבר איתו, יסוחח איתו, ייקשר.
אבל זה לא מתחיל להתקרב לחוויה של משהו שיוצא מתוכחה.
אז חוויית הנאמנות אצלה היא,
אומרים בלועזית, אימננטית, מהותית לאישיות שלה.
ואצלו זה עוד איזו התחייבות שהוא לקח.
זה היה התחייבות, ואתה יודע, הגענו, יש כמוני דברים, היה זה, עשי קניות,
טיול, שכחתי, שכחתי, שכחתי.
איך אתה שוכח?
שכחתי. זה כאילו הפער בהחזקת הנאמנות. הסיפור הזה הוא סיפור של נאמנות.
כן.
זה איזשהו נושא אחר, אבל אם הוא נסה אישה, אז הוא לא זוכר קראת עם אישה אחרת?
לא, מה? כן, אני לא זוכר. אתה יודע, עבר כמה זמן, עברו כמה שנים, לא, לא זוכר.
פגשתי מישהי, כן, היה שם איזה אירוע קורקט.
אני לא זוכר.
אני אומר לך, אנשים לא זוכרים כשהם שמו את הילד שלהם באוטו.
אנשים, אה, באמת? לא זכרתי.
שוכחים? עסוקים בדברים אחרים.
אתם יודעים שיש בסרטים,
יש פרסים לשחקן,
השחקן הראשי, ויש פרס גם לשחקן המשנה.
יש דבר כזה, כן? לא, הוא לא הכוכב, הוא שחקן המשנה.
גם בסיפור כאן יש שתי דמויות ראשיות,
הוא האיש הזה והנערה שנפלה לבור,
ויש גם דמות משנה. מי היא דמות המשנה?
אשתו. עכשיו תראו מה קורה כאן.
קודם כל יש מחיר לשכחה,
יש מחיר לחוסר הנאמר, מתחילים כל מיני דברים להשתבש,
הבנים שלו מתחילים,
יש מחיר לדבר הזה, ואז אשתו אומרת לו, תגיד, מה הסיפור שלך? מה קרה? תספר, מה עשית?
ואז הוא נזכר.
יואו, יש פה איזה משהו, נתתי מילה,
קראתי ברית של נאמנות.
אז מה אומרת לו אשתו, והיא יש לה מה להפסיד?
מה היא אומרת לו?
אתה לא שלי.
אתה לא שלי.
אין מצב שהקשר שלנו
יהיה בנוי על חורבן הנאמנות אצל מישהי אחרת.
אין מצב.
שמתם לב מה כתוב כאן?
המילה
מתגרשה ממנו.
בדרך כלל, איך צריך להיות כתוב?
מתגרשה.
פה, היא מגרשת אותו, אומרת לו, אם בעל
לא נאמן, אני לא רוצה לחיות.
כמו שאתה לא היית נאמן לה, גם אתה לא תהיה נאמן גם לי.
אנחנו גם משלמים מחירים, גם הילדים מתו,
אבל אני גם לא יכול לסמוך עליך.
אם אתה לא נאמן, אז אתה לא נאמן.
אי אפשר לחיות, דקה, עוד אישה. כאילו, שתי נשים מלמדות אותו את סוד הנאמנות.
אין אפשרות לחיות בלי נאמנות.
כן?
אז היא, תראו את הפער, הוא שכח והיא כמעט השתגעה.
אתם מבינים את הפער?
הוא שכח, הוא שכח,
והיא כמעט השתגעה. עכשיו, אני מקדים פה את המאוחר,
אבל כדי שאני לא אשכח,
באמת,
זה
עומק ההבדל בין איש לאישה
ביסוד הבריאה שלהם.
האדם נברא,
האדם הראשון נברא לבד.
כלומר, החוויה הקיומית שלו היא חוויה של מה?
של להיות לבד.
אין לו בעיה להיות לבד.
זה הייתה עמדת המוצא. הוא נולד לבד.
ולכן, באופן בסיסי, לגבר, אין לו בעיה להיות לבד.
סבבה, לא עם עצמו.
כאילו, אם יש קשר טוב, אם לא, כן.
אני רואה את זה,
הבת שלי הצחיקה אותי מאוד,
נראה לי איזו אבחנה כזאת.
רגע, אני קודם כל אשלים את המהלך.
אישה לאומה זאת, איך שהיא נבראה, היא נבראה למי?
היא נבראה למישהו.
כלומר, הקשר אצל אישה הוא מהותי. בשנייה הראשונה שהיא נבראה, היא הייתה
מכוונת קשר.
ואילו הקשר אצל האיש הוא אפשרו.
אפשרו.
יכול להיות.
יכול גם לא להיות.
בסדר. נחמד אם זה קורה, אבל יכול להיות אם לא קורה.
יכול להיות עם עצמו.
זה תלוי ביסוד הבריאה.
אומרים נשים דעתן קלה.
מכירים את הביטוי הזה?
אומרים נשים דעתן קלה, אבל לא מבינים בכלל את הביטוי הזה. כל מי שלמד דקה וחצי פנימיות התורה יודע שספירת הדעת
משמעותה חיבור.
אדם שיש לו חוכמה ובינה,
אבל אם הוא לא מוריד את זה לדעת,
זה לא חלק ממנו.
דעת קשור לניגונים,
דעת קשור להתלהבות, היא החלק ממני.
יש משהו שאני לומד ואני יודע, יש משהו שאני מתחבר אליו.
הבת שלי עכשיו, אני מאוד אוהב היסטוריה, הבת שלי עכשיו יש לה בגרות בהיסטוריה.
אני משגע אותה, מסכנה.
היא אומרת לה, אבא, אני יכולה רגע, תעזור לי כאן. מה זה? בואי לה רגע, תסתכלי את זה רגע, יש פה גם את הסרט הזה.
לא, סליחה ששאלתי אותך אבל.
ואני מזהיר אותה, פחות מ-95 כשאתה נכנסת הביתה. לחץ.
אז דעת, אז במקום להגיד נשים דעתם קלה, אפשר להגיד נשים מתחברות בקלות.
יוצרות קשר בקלות.
בת שלי סיפרה לי שזה,
אם אני מגיע להעביר שיעור נשים בקהילה ובכל מקום, אני מגיע,
אי אפשר, הכול, מדברות, כולן מדברות אחת עם השנייה, מספרות, מספרות, מספרות, אני צריך לפחות לדפוק על השולחן שיהיה שקט. טוב,
באותה שבת אני מגיע להעביר שיעור גברים,
נגיד, אני מאחר בשתי דקות, אני נכנס, אתה רואה, מאה גברים יושבים, שותקים ככה כל אחד זוכר.
זוגי, דממה.
עכשיו, לפעמים הבת שלי הייתה מצטרפת אליי לשיעור הזה גם.
היא אומרת לי, איזה הבדל בין דברים לנשים.
יושבים ככה, לא מדברים, ככה אחד יושב, כל ידה תגוע עם עצמו, מסתכלים.
נשים, היה, היה, מדברות, יש להם... מה?
איך?
דרך אגב, קוראים קול.
כן.
אז,
אז ההבדל מהותי ברמת הצורך בחיבור.
היא משתגעת כי היא לא מצליחה להבין איך אפשר חיים
בלי נאמנות, איך אפשר חיים כשעוברים על הברית
והוא אפילו לא עבר על הברית, הוא פשוט שכח.
זה לא מספיק מהותי, לא מספיק משמעותי בשבילו.
סיפור של נאמנות.
ורק כשקורה לו איזה אסון שמטלטל אותו,
אז הוא מתחיל לחשוב,
וכאן הוא עושה תשובה, תראו מה כתוב.
אז קודם כל, היא נתגרשה ממנו, זה חידוש.
אמרה, לך אצל חלקך שנתן לך הקדוש ברוך הוא, הלך ושאל בהירה, אמרו לו, נכפיתי.
אמרו לו, שמע, משוגעת. עכשיו, הנה
פתח יציאה. אתם מכירים, בכל מיני חוזים יש לך תחנת יציאה.
כשהתחייבתי,
אז הייתה בריאה, עכשיו השתגע,
אז אני פטור, לא על דעת זה.
אבל כל המהות של ברית, כל המהות של ברית,
כשאיש ואישה עומדים מתחת לחופה,
כל המהות של ברית זה האמירה,
אני אהיה איתך, לא משנה מה יהיה.
באש ובמים, הרי אף אחד אין לו,
לאף אחד אין תעודה שהוא מתחתן עם מישהי
שהיא תהיה בריאה עד 120 או שהוא יהיה בריא עד 120. אנחנו מתחתנים, מתפללים שנהיה בריאים והכל יהיה בסדר ויהיה ילדים ונכדים והכל
בטובה ובברכה, אבל החיים הם...
אז מה קורה ברגע שמשהו משתבש?
פתאום מי שהתחתנת איתו הוא לא, פתאום הוא מרגיש לא טוב, פתאום, אה, רגע, רגע, רגע, סליחה, התחתנתי, הכל היה מאה אחוז, עכשיו פתאום את לא זה, אז מצטערת.
שלך עם שלום, אז תחזירי לאבא שלך, להורים שלך.
זה ברית.
זה ברית.
זה לא ברית.
ברית זה אומר, אנחנו כרתנו ברית, אנחנו ביחד באש ובמים.
עוזרים אחד לשני בכל המצבים, וזה מרשים.
אתם יודעים, הרב הנזיר, התלמיד הגדול של הרב קוק,
הוא התארס
לפני מלחמת העולם הראשונה,
ואז עלה לארץ,
ואשתו הייתה צריכה להגיע אחריו,
ואז פרצה המלחמה.
פרצה המלחמה.
המלחמה הייתה ארבע שנים,
מ-1914 עד 1918, אבל ארץ ישראל עוד היה לקח לה עוד שנתיים להגיע. בקיצור, שש שנים הוא חיכה לה.
שש שנים.
אליבא דקולה עלמא זה סיבה טובה לבטל אירוסין. מה, אני לא אתחתן עכשיו שש שנים, כי זה...
מה לעשות, מבטלים אירוסין, לקחים מישהו מארץ ישראל.
הוא חיכה לה.
שש שנים.
שם תמונה שלה, היה לו תמונה,
מחכה, זאת ההרוסה שלי, אני מחכה, היא תגיע יום אחד.
הוא היה עושה תענית דיבור, הרב הנזיר,
מא' באלול עד יום הכיפורים.
כל שנה.
מתי היא הגיעה?
באלול.
והוא בתענית דיבור.
לא יכול לדבר.
הלכו לרב חוק, עשה לו עטרת נדרים,
דיברו, התחתנו,
נולד להם בן, הרב שר יישוב הכהן היה רב של חיפה, זצר נפטר,
ובת אשתו של הרב גורן שהיה רב ראשי.
בן ובת נולדו להם.
אבל נאמנות,
כל המהות של כריתת ברית זה אומר אנחנו ביחד.
אנחנו ביחד בעליות, בירידות, ב... ביחד.
ביחד. וזה מרשים לראות את זה, ממש מרשים.
איך תמיד שנהיה בריאים וכל זה, אבל איך אתה רואה איך בני זוג שאוהבים אחד את השני מטפלים אחד בשני גם כשמישהו נופל, גם כשמישהו חולה,
גם כשמישהו כושה את רגליו, זה מהות הברית.
בעצם,
כולנו מבינים את זה נגיד לגבי ילדים.
כשילד לא עלינו,
ויש לו איזה מחלה, אז מה ההורים אומרים לו, טוב, שמע, אנחנו חתמנו עם הקדוש ברוך הוא חוזה על ילד בריא. מה, שלחנו עכשיו כזה ילד חולה, אז אנחנו מחזירים אותך לבית חולים ומזדכים עליך שם בבקוים שיחליפו לנו ילד.
תביאו לנו אחד חדש, בריא.
אין דבר כזה, כי ילד זה לא קשר בכיר, נולדנו ממך.
אבל אותו דבר בין איש לאישה,
בקשר נישואים.
אמרו לו, נכפיתי.
הלך אצל אביה,
הוא הלך אצל אבא שלה,
ואמר לו, אני מקבל מומיה.
זה התיקון, אני מקבע עליה את הכל.
כרתנו ברית,
הכל.
זהו.
טוב, התקרב אליה,
התחילה לעשות כמנהגה, אז התחילה להשתגע וכל זה.
סיפר לה מעשה חולדה ובור, אמר לה, את לא מזהה אותי?
אני הצלתי אותך, זה חולדה ובור.
אמרה לו, עמדתי בבריתי,
כמו איזה כאילו מישהו מטושטט,
תאר לך, אני לא, לא, עמדתי בבריתי, אני לא,
לא שכחתי אותך.
נחזה בזה כמו איזה, כאילו,
לא ויתרתי על זה, כי היא לא הצליחה להבין איך אפשר לא לעמוד בברית.
זה מזכיר את החייל הקדוש אורי אילן.
דני סיפר לכם מה רלוונטי לפני כמה זמן.
אורי אילן היה חייל צבא הגנה לישראל מסיירת גולני שבשנות ה-50 שלחו אותם להתקין מתקני האזנה לרשת הסורית ונתפסו וקחו אותו לכלא ועינו אותו בכלא והוא פחד שהוא יגלה את הסודות אז הוא התאבד בכלא הסורי.
וכשהחזירו את הגופה שלו מצאו בין האצבעות של הרגליים פתק
כשהוא הטמין,
והוא כתב עליו, חורר עליו עם קיסם את המילים לא בגדתי.
עמדתי בברית, לא בגדתי.
כן? טבת נראה לי הוא... יש לו? כן, כן.
הגמרא אומרת שמי שמפחד מעינויים,
אז כמו שאול, כמו זה, הוא יכול...
אז
אמרה לו אני מקבל מומיה.
באה אצלה, התחילה לעשות כמנהגה, סיפר לה מעשה מחולדה בבור, אמרה לו עמדתי בבריתי.
מיד נתיישבה דעתה,
כאילו ראית שהדעת שלו הייתה מטורפת, כי היא אומרת, אני לא מסוגלת לחיות בעולם,
שאין בו נאמנות.
מתיישבה בעתה,
ופרעוהו ורבו בבנים,
ועליהם הכתוב אומר,
עיניי בנאמני ארץ עד כאן לשון הערוך.
אז קודם כל הסיפור הזה שם במרכז חיי הנישואים לא את הרומנטיקה,
ולא את הפוצ'ימוצ'ה, הוא שם במרכז חיי הנישואים, את מה? את הברית, את הנאמנות.
אבל לא ניתן להתעלם מן העובדה שהסיפור הזה גם אומר שמרכז הנאמנות נמצא היכן?
אצל האישה. כאילו, היא נושאת אותו. זו חוויה קיומית אצלה.
ואצל האיש זה הרבה פחות חזק.
הרבה פחות חזק. הרבה פחות זה אפשר להגיד בעברית?
פחות. אפשר להגיד הרבה פחות.
פחות חזק.
פחות חזק בצורה משמעותית.
בסדר?
אתה רואה שאצל האישה הסיפור של הנאמנות והעמידה בברית הוא מהותי, הוא חלק מהאישיות שלה, זה בילדין כמו שאמרנו, זה קשור בכלל ליסוד הבריאה, בדיוק כמו ההבדל בפריון בין גבר שאין לו ילדים לבין אישה שאין לה ילדים.
אצל שניהם זה כואב ושניהם זה מפריע, אבל אצל אישה זה כל הגוף, כל המהות זה ה...
אומרים שאימא, אימא, אימא זה המהות, כן.
זה אצל איש, זה עדיין יהיה חסר, אפשר להגיד, אבל זה לא אותו דבר.
אני חוזר חזרה לפתיחתא שפתחנו למסכת, לפרשת סוטה.
כשיש, כשנכנס לבית חשד,
אני אספר בדיחה, בסדר?
הבדיחה אומרת שפעם עשו ישיבה גברים ואנשים,
והחליטו שזה לא הוגן שרק נשים תילדנה,
ולכן חצי-חצי, שוויון,
בסדר?
פמיניסטי, חצי-חצי.
ילד האישה,
ילד הגבר.
ואז לכל המשפחות היה רק שלושה ילדים.
למה?
האישה אמרה, אני מוכן להתחיל,
אני יולדת ראשונה, ילדה.
אחריה הגיע תורש לגבר, אז הוא ילד, שתיים. אחרי זה היא אמרה אישה, עכשיו תורי, שלושה.
אז היא הגיעה עוד פעם לגבר, אמרה, אני לא יולד עוד פעם, אני גמרתי, פעם אחרונה הבנתי, כוהה, לא מוכן.
כולם נעצרו שם.
כלומר, אם נכנס מסיבות,
כרגע לא משנה מהן הסיבות,
אבל נכנס לתוך בית
רעל של חשד.
נכנס רעל כזה.
כרגע הסיבות הן...
אז כמו שאמרנו, האפשרות להתגרש מונחת, אין בעיה, היא קיימת.
אי אפשר להכריח אף אחד לשתות.
אבל במידה ורוצים לשקם את האמון,
ומישהו צריך לשאת במחיר ובכאב של הטיפול הזה,
למי תלך?
ממי תבקש?
ממי שהדבר הזה הוא מהותי אצלו.
אם היית אומר לגבר, תשמע, בשביל להחזיר את האמון אתה צריך לספר מה היה, זה לא מתאים לי, אז אני לא רוצה,
אני מוותר.
היא לא תוותר.
היא, שהאמון הוא כל כך מהותי,
תהיה מוכנה לעשות מאמץ כבד מאוד, שכולל בתוכו גם מרכיב של בושה,
כדי להחזיר את האמון ואת השלום בינה לבין בעלה.
זו תפארת לאישה, ולכן
אם היא נקייה, אז היא, הרמב״ם אומר, תראו אותה רמב״ם, פניה זוהרות והיא יולדת.
היא מקבלת תוספת חיים.
כמעט הייתי אומר, מבקשים ממנה, אומרים לה,
תראי, הבית שלך במצוקה, בעלך הסתבך,
בעליך הוא יסתבך עם עצמו עם חשדות מיותרים שלא...
תעזרי לו, את מוכנה לעזור לו.
אז אם זה לא כזה חשוב, לא משנה זו, יש לך כל האורחות שיסתדר עם עצמו, מה אני צריכה?
אבל אם זה
חשוב לה, הקשר חשוב לה והנאמנות חשובה לה, אז היא תהיה מוכנה להתאמץ כדי להחזיר את זה.
ולכן אומר הזוהר הולכים לכהן ולא לבית הדין.
הכהן גם כן, הכהן עוזר.
הקדוש ברוך הוא אומר, גם אני רוצה לעזור, גם אני מוחק את השם שלי.
אבל צריך שמישהו כאן יתנדב לעשות את המלאכה,
שמישהו יתנדב כאילו לעבור את התהליך.
זו האישה מהסיפור הזה.
עיניי בנאמני ארץ.
ובהקשר הזה זה קשור להרבה מאוד דברים, זה קשור לעליית המלכות, זה עניין שלם של
עליית הנשיות בדור הגאולה.
את היסוד של הנאמנות, בכלל,
חזרנו שבזכות נשים צדקניות ישראל נגאלים,
ותמיד כשיש משבר בתנ״ך,
תמיד כשיש משבר יש שם אישה שמעבירה אותנו משלב לשלב.
שמתם לב?
נגיד ביציאת מצרים, שכבר כולם מתייאשים,
עמרם כבר מגרש את אשתו,
אז
מי נותן כוח?
שפרה ופועה מילדות, ומרים,
שנוזפת בעמרם, אומר לו, אתה יותר גרוע מפרעה,
גזירתך קשה משל פרעה.
אז זה ביציאת מצרים.
לקראת הכניסה לארץ ישראל יש לנו את רחב,
הזונה, הצדקת אחר כך, שהתגיירה והתחתנה עם יהושע.
אחר כך, בסוף ספר שופטים,
שהכל במשבר,
ואין איזה... מי יש לנו?
חנה.
לפני כן יש לנו את רות ואת נעמי.
אחרי זה יש את חנה,
שהיא כאילו אימא של שמואל.
אחר כך, בימי בית שני,
שהכל במשבר, מי יש לנו?
את אסתר.
כל פעם שיש איזה... כשעניינים מתנהלים כרגיל, וזהו, זה מנהיגים.
כשצריך חוזק, אמונה מיוחד, תהיה שם איזו אישה מיוחדת,
שתהיה לה עוצמה והיא תוליך את הדברים קדימה.
אז גם בתוך הקשר בין זוג,
אנחנו תמיד מלמדים אחד את השני, אבל אמונה ונאמנות בברית
ומחויבות לברית
של הקשר הזוגי
זה הצינור של האישה. בין השאר, בגלל שהיא נבראה,
מיד מוכוונת קשר.
מיד מוכוונת קשר.
ומכיוון שכך, אז בפרשת סוטה, שכמו שאמרנו, כל הפרשת סוטה הזאת היא בעצם נועדה לעשות שלום בית, לא לעשות גירושין, כי גירושין, האופציה פתוחה.
האישה,
כמעט הייתי אומר,
מתנדבת לשאת על עצמה את העול הזה,
הלא נעים,
של
לנסות להשיב
שלום לבית שלה. אני רק אסיים בדוגמא אחת
מחדר הטיפולים, לא שלי, אבל של מטפלים.
אז מטפל זוגי הכי נוח שבאים אליו זוגות לטיפול, אבל יש תופעה מאוד רחבה שהגבר אומר, עזבי, אני לא הולך טיפולים, כל הפסיכולוגים האלה חופרים בראש, אני לא מתאים לי וזה, והיא הולכת לבד.
היא הולכת לבד.
אשתי קצת מטפלת וזה, היא הולכת לבד.
אני יודעת, הוא לא זה, אני אעבוד על עצמי, וממני זה יגיע אליו.
הרבה יותר נשים באות לטיפול על הקשר הזוגי לבד מאשר גברים, אם בכלל.
כי זה מהותי אצלהם, שנזכה לזה.
חזקו ואמצו.
