משפחה נבנית בשלבים. בשלבי חיי הזוג, ראינו שבני הזוג מנסים להתאים את עצמם זל”ז, כדי לחיות באושר. אם הם אינם יודעים כיצד ליצור התאמה, או שיש להם חסמים רגשיים, תהיה השפעה שלילית על השלב ההתפתחותי הנוכחי וגם על השלב הבא.
“המשפחה כמכלול חייבת להשתנות לאורך השנים, על מנת שתוכל לענות על הצרכים המשתנים של חבריה המתפתחים “(קלייר רבין).
אחרי שלב ההתפתחות האישית, מגיע שלב בסביבות גיל העמידה. הזוג מתמודד עם צרכיו וצורכי הילדים הקטנים והגדולים, שחלקם עוזבים כבר את הבית, וגם עם צורכי הוריהם. הצרכים הם רבים ומנוגדים. מצב זה, גורם לבני הזוג לחצים מכיוונים שונים והם מתחילים לתהות מה קורה להם ולפעמים גם מאשימים זא”ז. לאחר היציבות של השלב הקודם של מסגרת קבועה של עבודה, בית וילדים, מתעורר גם הצורך לחידוש וריגוש תוך כדי כל המחויבויות, וקיים קושי לתת מקום לצורך הזוגי תוך כדי כל האתגרים.
כעת הם צריכים ליצור, “חוזה” זוגי חדש. יש צורך להשתחרר מהרגלים קודמים ולסגל התנהגויות חדשות, מעניינות ומותאמות. נדרש איזון בין הצרכים של כולם. לכן זהו שלב שיש בו משבר ובדיקה מחדש של הערכים ויצירת שינויים לרווחת הזוג. בעקבות הצרכים המשתנים, ישנה תהיה על היעדים הראשונים, האם הם מתאימים לשלב הזה של החיים? או שצריך לבנות יעדים אחרים שיתאימו למצב הזוגי והמשפחתי הקיים.
אם בשלב הקודם כל אחד בנה את עצמיותו מבלי לשתף את השני, גדל הפער ביניהם, הם נבהלים מסימני השאלה שנוצרו בעקבות הפערים וההתמודדויות הרבות ועלולים לחשוב שאינם מתאימים. לכן בשלב הזה, ישנם זוגות שמתגרשים, באופן מעשי, או באופן רגשי.
לעומתם, זוגות שבשלב הקודם, היו מעורבים ושותפים בבנייה העצמית ההדדית, בעקבות מצבי התמודדות משתנים, הם מבררים מחדש את הערכים שהזוגיות נבנתה עליהם בצעירותם ויוצרים מחויבויות זוגיות שהן עוצמתיות ויציבות יותר.
גם כאשר ההתמודדות עם המשבר מוצלחת, עדיין חייבת להיות התמדה בתהליך, עם כל האתגרים.
חיים ויהודית בני +48 עם 5 ילדים, הגיעו לפגישה, כשהם מתוסכלים. חיים אמר: “אני עובד קשה כל השנים, כדי לפרנס את המשפחה בכבוד ואני מרגיש כמו זקן. אשתי עסוקה כל הזמן בעבודה ובענייני הבית וכשאני מציע שנצא לדייט ושנתנהג בבית כמו בימים ההם, היא מסתכלת עלי כאילו אני לא נורמאלי. בסה”כ אני אוהב אותה ורוצה רעננות בנישואין האלה. אני לא פועל שמתחזק בית…”
“אני באמת לא מבינה את חיים”, אמרה לי. “גם אני עובדת קשה ובערב שהוא רוצה יחס, אני כבר גמורה. הוא ‘שכח’ לספר לך שאני גם מתחזקת את הבית של ההורים שלי ומשקיעה זמן גם לאמא שלו. אני מתרוצצת לדאוג לבריאות שלהם, לתרופות ולכל מה שהם צריכים. הראש שלי לא פנוי למשחקים שהוא רוצה. עברנו את הגיל. בכלל בחצי שנה האחרונה, היינו עסוקים בחתונה של הבן הגדול ודווקא אז, חיים כעס עלי, במקום לפרגן לי על כל מה שעשיתי לחתונה…”
“נכון”, התפרץ חיים. “למה להם מגיע שתדאגי לרווחתם ולזוגיות שלהם ואת מתעלמת מהזוגיות שלנו?…”
יהודית כל כך עסוקה בצרכים של כולם, כך שהיא אינה פנויה נפשית ורגשית לצרכים הזוגיים שנשארים בסדר עדיפות אחרון, אם בכלל. לעומתה, חיים רוצה להרגיש חיים ואהבה בזוגיות, שממנה ישאב כוחות להתמודד עם צורכי כולם.
עליהם לבחון מחדש את הערכים שאותם הם חיים, וליצור מעין חוזה זוגי חדש שייטיב עם שניהם, יחד עם הדרישות של המשפחות, הגרעינית והמורחבת, עול הפרנסה וכו’, מעמידים בפניהם.
מצב כזה ששניהם מתוסכלים, עלול לגרום ליהודית לשקוע בכל המטלות ולהזניח את הזוגיות ולגרום לחיים לוותר על זוגיות שכזאת, כי חסר לו אוויר לנשימה כהגדרתו. הם עלולים לפרק את הנישואין, כפי שקורה לזוגות רבים בשלב הזה.
לעומת זאת, המשבר עשוי להצמיח את שניהם, אם יקשיבו באמת זל“ז וייצרו מחויבות זוגית חדשה שתחדש את ימיהם כקדם, בתוספת של כל הטוב שזכו להשיג במהלך נישואיהם.
עם ישראל במצרים, לא היו פנויים לקשר הזוגי עם בורא עולם, עקב קוצר רוח ועבודה קשה. בכל זאת, ה’ לא מוותר על הקשר הייחודי עם עם ישראל ושולח את משה, לעורר את קשר האהבה, גם כשהם בתוך מחויבויות העבדות שהם חווים. אז מתחיל התהליך של יציאה מעבדות מצרים לעבודת חיבור של כנסת ישראל עם הקב”ה.
