האשמות כידוע, זורקות אחריות מאחד לשני. לא רק שאין תוצאות חיוביות, אלא קיימת הסלמה של המצב. בהאשמות יש התמקדות בשלילי שיוצא מפרופורציות, עד שכל האישיות נחווית כשלילית ומגיעים למסקנה שאין תקנה.
מכיוון שאני פוגשת האשמות ברוב הפגישות הזוגיות, חשוב לכתוב שהדרך לצאת מהאשמות היא לקחת אחריות אישית.
למי שסובל בקשר הזוגי, המילים “אחריות אישית”, עלולות לקומם אותו.
“איך אפשר לקחת אחריות כשאני כל כך סובל בגללו/ה?”
“את הרי רואה ושומעת שההתנהגות שלו ממש לא ראויה. אז איך אפשר לומר לי שיש לי אחריות אישית?!”
“היא עושה כל הזמן מניפולציות כדי שאעשה את מה שהיא רוצה וטוענת שאני לא בסדר. אז אני לא בסדר שצריך לקחת אחריות?!”
אכן, אין אפשרות לקחת אחריות על התנהגויות שליליות של השני.
אחריות אישית היא:” מאה אחוז אחריות על חמישים האחוזים שלי” – זהו המוטו כדי להצליח בזוגיות!
אחריות אישית היא:
- היכולת להחליט שאני רוצה ליצור שינוי, כדי לחיות טוב עם בן/בת הזוג.
- ההבנה שלהתנהגויות שלי יש תוצאות. כשאני בוחר התנהגות, אני בוחר גם את התוצאה של אותה התנהגות. אם אמשיך באותה התנהגות, אקבל את אותן תוצאות. לכן, אם אני רוצה תוצאות אחרות, אני צריך לשנות את ההתנהגויות שלי.
- הידיעה שבכל מצב יש לי בחירה כאדם. התוצאות מעידות על סוג הבחירה שלי. אני לא קורבן מציאות, אלא אם אני בוחר להיות קורבן. (אולי מפני שלמדתי בחיים שכאשר אני קורבן, ממלאים את רצוני וזו הדרך להשיג את “טובתי”. במערכת זוגית זה מאבק סמוי.)
- התחייבות ובחירה אישית שאני רוצה לבנות את אישיותי, וההתנהגות שלי הולכת להשתנות.
- לזכור שהגישה שלי לחיים – כיצד צריכה להתנהל מערכת זוגית – היא זו שגורמת לי תסכולים, כעס, עצב וכד’. יש תפיסה מערבית שאם יש לי קשיים, הצד השני נמצא כדי לפתור לי אותם, ובזה מובעת האהבה. הניסיון לדרוש בדרך ישירה או עקיפה שהשני יפתור לי את הקשיים שלי, במקום שאני אקח אחריות אישית, מזמין מערבולת רגשית, וכשהצד השני מנסה לברוח מאחריות שאינה שלו זה מתפרש כחוסר רצון לחיות בזוגיות.
- להיות במודעות שהתגובה שלי יוצרת מציאות ולכן יש לי אחריות על התגובות שלי ועל מה שיתפתח בינינו בהמשך.
- להתבונן מהם הקשיים האישיים ולטפל בהם, ללא קשר לצד השני. תגובותיו על ההתנהגויות שלי עשויות ללמד אותי מהם הקשיים שלי. ולא בכל המקרים, מפני שייתכן שהשני מגיב מהקשיים האישיים שלו ומשליך אותם כלפי.
לאחר ההתבוננות על החלקים שלי (שעל פי רוב מתאפשרת בייעוץ), מגיע שלב היישום:
- ללמוד תקשורת, כיצד להסדיר חוסר הסכמה והתנגדויות.
- לבחור דרך מתוך שלל דרכים אפקטיביות, מתוך שיקול דעת ולא מתוך דחפים.
- לבדוק שכל מה שאיישם, הוא לטובת שנינו ולטווח ארוך.
חשוב לזכור כי לא מאוחר להשתנות. אם המבט שלי מופנה כלפי בן הזוג, אין לי שליטה על הבחירה שלו. אך אם המבט שלי מופנה כלפי עצמי, תמיד יש לי אפשרות בחירה ושינוי. כאשר אני אצור שינוי, ארוויח קודם כל את עצמי, שזו גם חובתי לחיות את החיים הראויים לי.
ייתכן שהשינוי שלי ישפיע לטובה עליו וגם הוא יבחר לעשות שינוי ויביא לתיקון אישי וזוגי. ייתכן גם שהשינוי שלי, יגרום לו להתנגד ולהגיב באופן שלילי וקשה. או אז, ייתכן שיהיה משבר שיוליד מצב חיובי חדש, ואם לא, יהיה צורך לקבל החלטות בהתאם (בייעוץ, מתוך בדיקת ההשלכות וכו’).
חיים מתוך אחריות אישית, הם חיים של בחירה בטוב שלי שהוא גם טוב לשני (אם יבחר לראות ולקבל). עיבוד עצמיותי מתוך חופש המחשבה, שיקול דעת, ראיית הטוב, מכבד אותי כאדם שנברא בצלם אלוקים.
