אורן וחדווה הגיעו אלי מלאי טענות זע"ז. כל אחד מהם התייחס למילים שנאמרו, מבלי לדעת מאיזה מקום נפשי הם נאמרו. המאבק היה כמו הורדת ידיים, או כמו נדנדה של שניים. פעם הוא "מנצח" ופעם היא "מנצחת". בכל מקרה, שניהם צודקים מעל פני השטח ושניהם כאובים ומכאיבים.
מבחינתה, הוא דיבר בתקיפות והיא התקוממה כנגד אופן הביטוי שלו, "אתה קובע בשבילי, כאילו אני אוויר", והוא אמר לעברה "את זאת שמחליטה מה אני צריך לעשות ומתי ואיך. אני מרגיש שפוט שלך, אז אני מחפש כל דרך איך לעשות את מה שאני רוצה ולא לפחד ממה שתגיבי כלפי".
בפגישות אנחנו מבררים את הכוונות, את המניעים, את מה שנמצא מתחת לפני השטח, את מה שלא נאמר בגלוי. כל אחד מהם מסתיר את עצמו, את כוונותיו ורגשותיו, על ידי משפטים תקיפים, הנאמרים כהגנה כדי לא להיפגע. אותה הסתרה מהווה חיץ, מחסום ביניהם שלא מאפשר ללבבות להתקרב ולהתחבר.
ככל שמגלים את הכוונות, שם מתגלה הלב של כל אחד מהם.
הרצון של חדווה ואורן, היה להתקרב זה לזה. הרי לשם כך הגיעו אלי. ביקשתי מחדווה לומר לאורן את מה שבליבה: "אני נשמעת לך מחליטה עליך? אתה לא יודע, כמה אני מתלבטת עד שאני מבקשת ממך משהו שאני רוצה, רק שלא תכעס עלי. אני גם מתנצלת שאני מבקשת. אני מבטיחה לחזור מהר, רק כדי שתסכים שאני אצא לקנות לעצמי משהו. אני לא אוהבת את המקום הזה. אבל אתה, ישר אומר שאתה יוצא, בכלל בלי לשאול אותי אם זה מתאים לי…".
"איך את אומרת שאני קובע! כמה זמן אני מתלבט, אם להגיד לך ואיך להגיד לך, כי אני חושש מהתגובה שלך. בסוף אני קובע עובדה, רק שלא תחליטי את, אם את 'מרשה לי' או לא…".
מתחת לפני השטח, המשותף לשניהם שהם חוששים ונזהרים זה מזה. שניהם מרגישים תלותיים ולא מאפשרים לעצמם להביא את עצמאותם, את מהותם.
כשהם גילו זאת, הם הבינו שהתוקפנות מסתירה ריצוי הדדי שלא טוב לשניהם.
עתה בפגישה, הם מתַרגלים, כיצד לבטא עצמאות מחשבתית, תוך נתינת מקום והתחשבות הדדית.
עד עתה, המשוואה היא: או או. מעתה הם מתרגלים: גם וגם.
בכל אחד מבני הזוג יש את עוצמת המלכות שניתנה ממלכו של עולם. המלך נמלך בדעתו, שוקל את דבריו במשקל הכבוד הראוי לו. כך גם אנו, בני מלכים, מביעים את עצמנו, מתוך שיקול הדעת.
גילוי הכוונות, הוא נתינת רשות לעצמי למלוך על עצמי, לגלות את המלכות הפנימית, החבויה בתוך החצר הפנימית. לא ראוי לבני הזוג להמשיך להחביא את כוונותיהם ורגישותם ואת הצורך לרפא את חולשותיהם. זוגיות אוהבת, יש בה גילויים רגשיים שמחברים אותם, ע"י השיתוף והתמיכה ההדדית. כך הם מגלים את אישיותם המלכותית, הנובעת ממקור עליון, מהנשמה החבויה בתוך גופם.
זה הזמן שכל אחד מהם לובש מלכות. על אסתר המלכה נאמר: "ותלבש מלכות". לא בגדי מלכות חיצוניים, אלא מלכות פנימית.
הקב"ה כביכול אומר לנשמת האדם: "מי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות". נכון שיש הסתרות והגנות רבות שנוצרו במהלך החיים האישיים. בקשר הזוגי, בעת הזאת, הגעתם למלכות. לשקול את דבריכם, לבטא את עוצמתכם מתוך עצמאות המחשבה, לתת ביטוי רגשי מכבד, כשני מלכים המשתמשים בכתר אחד שלא רק שלא ממעטים זא"ז, אלא שאף מעצימים אחד את השני. שניהם שותפים בהקמת מלכות ישראל שמתחילה בבניין המשפחה.
