שאלה
אנחנו נשואים כחמש שנים. קורה שאנחנו רבים ולא זה מה שמטריד אותי.
קשה לי שלאחר המריבה, בעלי מסתגר ושותק. לא יום ולא יומיים. זה עלול להיות כמה שבועות. זה נורא קשה לי. הילדים בבית מרגישים את השקט המתוח ואני אובדת עצות.
איך אני יכולה לשים לזה גבול? הרי אי אפשר לחיות ככה.
תשובה
את שואלת שאלה שהתשובות לה רבות ומגוונות, בהתאם לכל אדם ולכל מצב. חסרה תמונה מלאה של מערכת היחסים ביניכם. לכן אתייחס באופן כללי בלבד.
כאשר אני מתבוננת במניעים לשתיקה ולמתיחות אצל בן או בת זוג, עולות לי כמה אפשרויות:
- גדלו בבית שדיברו מעט מאד ובוודאי לא על רגשות. המריבה יוצרת חוסר אונים ו/או מבוכה ולכן שותקים.
- גדלו בבית שמריבות ההורים היו קשות מאד. כל מריבה מהווה איום ופוחדים מתוצאות קשות.
- כשלא יודעים כיצד לנתב את המריבה, מעדיפים לשתוק.
- כשמתעייפים מהמריבה וזקוקים לשקט, גם אם הוא שקט זמני שעלול ליצור ריחוק רגשי. חיים את הרגע ולא את השלכות השתיקה.
- כאשר השתיקה קשה לאחד מהם, השותק מרגיש פגיעה באגו ומשתמש בשתיקה כעונש, בידיעה שאח”כ השני יבוא ויתפייס.
- אחד שותק כי הוא מצפה שהשני יבין עד כמה הכאיב או הרגיז אותו, בתקווה שיתחרט ויבקש סליחה.
- כאשר אחד מתלונן באופן קבוע והשני לא יכול לשאת את התלונות, הוא בוחר להתרחק ע”י שתיקה, בתקווה שגם השני ישתוק ויפסיק להתלונן.
- כאשר השותק מרגיש חסר ערך, מפני שהוא מרגיש התנשאות כלפיו ואין לו יכולת רגשית לבטא את עצמו.
- כשאחד חווה תלונות קשות על חוסר ביטוי רגשות, הוא מפרש את התלונות כאיום, במקום כהזמנה לקשר.
- ייתכן שבמריבה נאמרו מילים פוגעות / מבזות, והשותק לא מסוגל לשאת זאת ומתרחק באמצעות שתיקה.
- ישנו ריקוד זוגי משותף שכבר הורגלו אליו. אחד שותק, השני מתוסכל מהשתיקות ולכן ממהר לדבר על עניינים שבשגרה ומתחילים לדבר, כאילו כלום לא קרה. הבעיה לא נפתרה, כך שבפעם הבאה תחזור וייתכן שביתר שאת. כך ימצאו את עצמם במעגל סגור שהולך ומתעצם.
- ישנם זוגות שממשיכים את חייהם בשתיקה, במשך שנים, עד שנעשים מבוגרים ושניהם שוהים בבית רוב היום. רק אז, כאשר השהות ביחד מעצימה את המועקה שהייתה קיימת במשך השנים, באופן “נסבל”, אחד מהם פונה לעזרה מקצועית. השני כביכול אדיש ולא מוכן ליצור שינוי. בד”כ זו תגובה של ייאוש וחוסר אמון שמשהו ישתנה לאחר שנים רבות כל כך.
יחד עם כל מה שמניתי שנגרם מהשתיקה לאחר מריבה, כדאי להתבונן על כך שהשתיקה עשויה להיות מפתח לשינוי. כי השתיקה היא גם סוג של תקשורת, אף שהיא מתפרשת כהפך התקשורת.
השתיקה מבטאת את הרצון להפסיק את המריבה. לכן יש בה תקשורת האומרת : לא רוצה להמשיך את המריבה הזאת (מתוך הסיבות שמניתי לעיל.)
יש מצבים שאם לא תהיה שתיקה ויהיו אמירות מכאיבות , מעליבות, מזלזלות, הן עלולות להיות כמדקרות חרב לאורך שנות חיי הנישואין והשתיקה היא ביטוי של שליטה עצמית, כדי לא להידרדר ביחסים.
יש מקום לשתיקה, כאשר היא עיבוד של מה שקרה. זה סוג של הפסקת ההרס הזוגי, לקראת בנייה מחודשת, כדי להתארגן לצורת תקשורת בריאה יותר.
אם כן, איך את נבנית מהשתיקה שלו?
תבדקי אם יש התנהלות מסוימת אצלך שמזינה את השתיקה שלו. זה הזמן ליצור שינוי אישי שיעזור להתפתחות האישית שלך וליצירת איזון זוגי. לדוגמא:
- אם השתיקות הן תוצאת הקשיים האישיים שלו , תביני אותו, תבררי איתו, תקבלי אותו כפי שהוא ותתחברי למקום הכואב שלו. זה ייתן לו כוח לעזור לעצמו.
- אם נראה לך שהוא מעניש אותך בשתיקותיו, מתוך הבירור האישי והבהירות על עצמך, תצליחי לא להתרגש ולהיבהל ותמשיכי בחיי שיגרה, כבר לא יהיה ערך לשתיקותיו והוא ימצא דרך יעילה לתקשר איתך.
זו הזדמנות להקשיב לעצמך ולברר מחדש, כיצד את רוצה לחיות איתו ולהיות ברורה ברצונות ו/או בעקרונות הזוגיים שלך. כשתשתפי אותו, ייתכן שגם הוא יצטרף והשתיקה עשויה להיות פתח להתחלה חדשה בריאה יותר. בהצלחה.
